×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי לָךְ וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה וְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ.
A woman who confesses and says: I am defiled, and therefore prohibited to you; and a woman with regard to whom witnesses came and testified that she is defiled; and a woman who says: I will not drink the bitter water of a sota, even if she does not confess her guilt; and a woman whose husband changed his mind and does not want to force her to drink; and a woman whose husband engaged in sexual intercourse with her on the way to the Temple.
הערוך על סדר הש״סתוספותתוספות איווראגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך איש
אישאבפרק י״ב בברייתא דר׳ אליעזר נקרא שם אדם איש ועזר שלוקח ממנו נקרא אשה מה עשה הקב״ה נתן שמו ביניהן אמר אם הולכין בדרכי הרי מוטב ואם לאו אני נוטל שמי מביניהן נשארו אש ואש ואש אוכלת אש נאמר כי אש היא עד אבדון תאכל (סוטה יז.) דרש רבי עקיבא איש ואישה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן אמר רבא ודאשה עדיף מדאיש האי מצריף והאי לא מצריף פירוש אש דאשה אין הפסק בו. איש חרבו על ירכו (בראשית רבה כא) אמר רשב״א בני י״ג שנה היו. ואיש בא מבעל שלישה וכי אלישע אוכל בכורים היה אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמידי חכמים מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב בכורים (כתובות) בריש גמ׳ דשני דייני גזלות. אשה בעלה משמחה בפרק קמא דקדושין (קידושין לד:) בגמר׳ כל מצות עשה פי׳ מכין הבעל כל צרכי הסעודה ואינה שמחה עליה וכאן מפורש השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכן לדינין וכן למכות. איש מקדש את בתו ולא האשה איש מוכר את בתו ולא האשה (סוטה כג) אישה הפרם וה׳ יסלח לה באשה שהפר לה בעלה הכתוב מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה וכשהיה מגיע רבי עקיבא אצל פסוק זה היה בוכה וגו׳ כיוצא בדבר אתה אומר והוא לא ידע ואשם ונשא עונו ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר כתיב ונשא עונו וכו׳ (נזיר כג., קידושין פא:) ובפרק ג׳ דפרה (יומא לט) אישי כהן גדול פירוש אדוני וכן במקרא אבי אבי רכב ישראל ופרשיו (מלכים לב) איש חיל רב פעלי׳ חי כתיב וכי הוא איש חי וכולי עלמא בני מתי ננהו אלא בן איש חי שבמיתתו קרוי וכו׳ (ברכות יח). שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה בחלק בגמר׳ דדור המבול פירוש בשביל שלא באו על שאינן מינן עשה להן כבוד וכתב להן אישות כבאדם. אשת חבר הרי היא כחבר (שבועות ל) דביתהו דרב הונא הוה לה דינא לקמיה דר׳ נחמן אמר היכי אעביד איקום מקמה איסתתמן טענתיה דהאיך לא איקום מקמה אשת חבר הרי היא כחבר:
א. [מאן.]
האומרת טמאה אני – ירושלמי האומרת טמאה אני לא כחטאת שמתה בעליה היא וחטאת שמתה בעליה ילכו המעות לים המלח דמיא לאשם תלוי אם לאשם תלוי אפי׳ משקדשה בכלי א״ר מתני׳ דמיא לאשם תלוי שנשחט דתנינן תמן אם משנשחט נודע לו הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה.
1ושבעלה בא עליה בדרך – תימה לר״י אמאי נשרפת כיון דבדרך בא עליה היינו קודם שתקדוש וכיון דאין המים בודקין אותה כדאמר ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון וכו׳ תיגלי מילתא למפרע דכי קדוש בטעות קדוש כדאמרינן גבי ושבאו לה עדים שהיא טמאה דהואיל ולא לבדוק עומדת ולא ראויה למנחה לא היתה ראויה לכלי ואין כלי שרת מקדשין אלא בראוי להן ונראה דדוקא לגבי שבאו לה עדים שייך למימר הכי משום דמנחה לברר עון וכשיש שם עדים הרי העון מבורר וא״צ בירור אבל הכא שבא עליה בדרך שצריך לברר אע״ג דאין המים בודקין כי קדוש מעיקרא שפיר קדוש מאחר שלא נתברר העון ולא הוי אלא כמו שנשאו ונתנו בה מוזרות בלבנה קודם לכן דאין המים בודקין ואפ״ה מנחה שפיר קדוש והאי דלא חשיב במתני׳ מנחת ארוסה ושומרת יבם אלמנה לכ״ג מפני שידוע פסול שלהן שאינן נבדקות ואין מביאין אותם לשתות.
1. תוס׳ ד״ה ״ושבעלה״ מופיע בדפוס וילנא בדף כ״ב:.
כהנת מתחללת מן התרומה ומן הכהונה אם נבעלה לפסול לה ולאו דוקא נקט כהנת דה״ה דאלמנת בת ישראל שנשאת לכהן גדול אלא רבותא נקט דאפילו כהנת מתחללת מכהונה:
מתני׳ ושבעלה אינו רוצה להשקותה. עי׳ יבמות דף צה ע״א תד״ה אילימא:
המודה ואומרת ״טמאה אני לך״, ושבאו לה עדים שהיא טמאה, והאומרת ״איני שותה״ אף שאינה מודה שנטמאה, ושבעלה אינו רוצה להשקותה אחר שהביא אותה למקדש וקדשה המנחה בכלי, ושבעלה בא עליה בדרך לבית המקדש כדי להשקותה,
A woman who confesses and says: I am defiled, and therefore prohibited to you; and a woman with regard to whom witnesses came and testified that she is defiled; and a woman who says: I will not drink the bitter water of a sota, even if she does not confess her guilt; and a woman whose husband changed his mind and does not want to force her to drink; and a woman whose husband engaged in sexual intercourse with her on the way to the Temple.
הערוך על סדר הש״סתוספותתוספות איווראגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אוְכׇל הַנְּשׂוּאוֹת לְכֹהֲנִים מִנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן מִנְחָתָהּ נִשְׂרֶפֶת בוְכֹהֶנֶת שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל מִנְחָתָהּ נֶאֱכֶלֶת.

And all the women who are married to priests, their meal-offerings are always burned, as the verse states: “And every meal-offering of a priest shall be completely burned; it shall not be eaten” (Leviticus 6:16). An Israelite woman who is married to a priest, her meal-offering is burned; and the daughter of a priest who is married to an Israelite, her meal-offering is eaten.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכל הנשואות [לכהנים] מנחותיהן נשרפות – ואפילו קרב הקומץ כהלכתו ולא נטמאו נשרפין שירים בבית הדשן כדמפרש בגמרא.
כהנת – בת כהן.
מנחתה נאכלת – דכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל כתיב (ויקרא ו) אבל כהנת הנשואה לישראל נאכלת וכן כהנת אלמנה וגרושה שהביאה מנחתה נאכלת.
כל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות – פרש״י אחד מנחת סוטה ואחד מנחת נדבה ותימה מנחת נדבה מה חלק יש לו בה והא אפילו רבי יהודה דאומר בפ׳ אין בין המודר (נדרים דף לה:) אדם מביא על אשתו כל קרבנות שהיא חייבת דווקא שהיא חייבת כדמפרש בספרי כגון אם [הקיפה] נזירות בראשה וחיללה את השבת דומיא דמנחת סוטה שהיא חובה דיליף לה מוהביא את קרבנה עליה כל קרבן שעליה אבל מנחת נדבה מודה רבי יהודה שאינו מביא וי״ל משום הכי יש לו חלק משום דקי״ל מה שקנתה אשה קנה בעלה כדתנן בפ״ד דנזיר (דף כד.) אם שלה היתה בהמה החטאת תמות וקא דייק בגמ׳ מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה הלכך יש לו חלק בה אפילו לרבנן דפליגי אדר׳ יהודה ואמרי דווקא קרבן שמכשירה לו מביא עליה דמה שקנת׳ קנה בעלה מיהו בירושלמי דפרק היה מביא משמע דבמנחת סוטה איירי והכי איתא התם מנחתה מלמד שהיא קדשה לשמה כשם שהיא קדשה לשמה כך היא קדשה לשמו ותני רבי חייא ופליג ליקרב כליל אינה יכולה מפני שותפתה של אשה לאכול אינה יכולה מפני שותפתו של איש [אלא] הקומץ לעצמו והשירים קריבין לעצמן ואת אומר מנחתה אלא מה דאישתעי קרא אישתעי מתני׳ ותו התם והביא את קרבנה עליה בעלה מהו שיפריש עליה חוץ מדעתה מכיון שיש לו שותפות במנחה מפריש עליה חוץ מדעתה וא״ת מאחר שיש לו חלק בה א״כ הויא לה מנחת שותפות ואומר בפ״ק דזבחים (דף ה:) הניח מנחה לשני בניו ומת קריבה ואין בה משום שותפות הא יש בה משום שותפות אינה קריבה משום דכתיב בה נפש והכי קתני בסיפרי בהדיא וי״ל כיון דעיקר כפרה משום דידה נפש קרינן בה דהא הניח מנחתו לשני בניו דמסיק התם (דף ו.) דקניא להו אלמא משום דמכפרי קרינא ביה נפש.
רש״י בד״ה כהנת בת כהן הס״ד:
בד״ה מנחתה כו׳ לא תאכל אבל כהנת כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה כהנת בת כהן כו׳ כליל תהיה לא תאכל כתיב אבל כהנת הנשואה כו׳ עכ״ל כצ״ל מפי׳ ישן:
תוס׳ בד״ה כל הנשואות כו׳ כך היא קדשה לשמו ותני כו׳ ובד״ה הקומץ קרב כו׳ ובפ״ק דתמורה מתכפר עושה כו׳ עכ״ל כצ״ל:
וכל הנשואות לכהנים — מנחותיהן נשרפות כמנחות כהנים. בת ישראל שנשאת לכהן — מנחתה נשרפת, וכהנת (בת כהן) שנשאת לישראל — מנחתה נאכלת.
And all the women who are married to priests, their meal-offerings are always burned, as the verse states: “And every meal-offering of a priest shall be completely burned; it shall not be eaten” (Leviticus 6:16). An Israelite woman who is married to a priest, her meal-offering is burned; and the daughter of a priest who is married to an Israelite, her meal-offering is eaten.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מָה בֵּין כֹּהֵן לְכֹהֶנֶת מִנְחַת כֹּהֶנֶת נֶאֱכֶלֶת גוּמִנְחַת כֹּהֵן אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת דכֹּהֶנֶת מִתְחַלֶּלֶת הוְכֹהֵן אֵין מִתְחַלֵּל.

The mishna asks a general question: What are the differences between a priest and the daughter of a priest? The meal-offering of the daughter of a priest is eaten by the priests, but the meal-offering of a priest is not eaten. The daughter of a priest can become disqualified from marrying a priest and from partaking of teruma by engaging in sexual intercourse with someone forbidden to her, but a priest does not become desacralized by engaging in sexual intercourse with a woman forbidden to him.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כהנת מתחללת – מן התרומה ומן הכהונה אם נבעלה לפסול.
וכהן אין מתחלל – אם נשא גרושה זונה וחללה וטעם דכולה מתני׳ מפרש בגמ׳.
מה בין כהן לכהנת (בת כהן) בכלל? — מנחת כהנת נאכלת לכהנים ומנחת כהן אינה נאכלת. כהנת מתחללת על ידי ביאה אסורה ונאסרת להינשא לכהן ולאכול בתרומה, וכהן אין מתחלל למרות שבא על אשה האסורה לו.
The mishna asks a general question: What are the differences between a priest and the daughter of a priest? The meal-offering of the daughter of a priest is eaten by the priests, but the meal-offering of a priest is not eaten. The daughter of a priest can become disqualified from marrying a priest and from partaking of teruma by engaging in sexual intercourse with someone forbidden to her, but a priest does not become desacralized by engaging in sexual intercourse with a woman forbidden to him.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וכֹּהֶנֶת מִטַּמְּאָה לְמֵתִים זוְאֵין כֹּהֵן מִטַּמֵּא לְמֵתִים חכֹּהֵן אוֹכֵל בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים טוְאֵין כֹּהֶנֶת אוֹכֶלֶת בְּקׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים.

The daughter of a priest may become impure with impurity imparted by a corpse, but a priest may not become impure with impurity imparted by a corpse except for the burial of his seven closest relatives. A priest may eat from offerings of the most sacred order, but the daughter of a priest may not eat from offerings of the most sacred order.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בקדשי קדשים – חטאת ואשם ומנחה בכולם כתיב כל זכר בכהנים [יאכלנו].
בד״ה בקדשי קדשים כו׳ בכהנים יאכלנה כצ״ל והס״ד:
כהנת מטמאה למתים, שאין עליה איסור להיטמא, ואין כהן מטמא למתים אלא לקרובים המותרים לו. כהן אוכל בקדשי קדשים (כגון חטאות ואשמות) ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים.
The daughter of a priest may become impure with impurity imparted by a corpse, but a priest may not become impure with impurity imparted by a corpse except for the burial of his seven closest relatives. A priest may eat from offerings of the most sacred order, but the daughter of a priest may not eat from offerings of the most sacred order.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מָה בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה יהָאִישׁ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם כוְאֵין הָאִשָּׁה פּוֹרַעַת וּפוֹרֶמֶת להָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְּנָזִיר מוְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת בְּנָהּ בְּנָזִיר נהָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו סוְאֵין הָאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ.

What are the halakhic differences between a man and a woman? A man lets his hair grow and rends his garments when he is a leper, but a woman does not let her hair grow or rend her garments when she is a leper. A man can vow that his minor son shall be a nazirite, obligating the son to remain a nazirite even during his adulthood, but a woman cannot vow that her son shall be a nazirite. A man can shave at the culmination of his naziriteship by using offerings originally designated for his father’s naziriteship, i.e., if one’s father was also a nazirite and he died having already designated offerings for the culmination of his naziriteship; but a woman cannot shave at the culmination of her naziriteship by using offerings designated for her father’s naziriteship.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה בין איש לאשה – בישראל נמי קמיירי.
איש פורע ופורם – כשהוא מנוגע פורע ראשו ופורם בגדיו.
האיש מדיר את בנו – קטן בנזיר וחלה הנזירות עליו אפילו לכשיגדל.
מגלח על נזירות אביו – אם נדר אביו בנזירות והפריש קרבנותיו ומת והיה בנו נזיר הבן מגלח ביום מלאת ומביא קרבנות שהפריש אביו.
מגלח על נזירות אביו אם נדר בנזירות והפריש קרבנותיו ומת והיה בנו נזיר הבן מגלח ביום מלאת ימי נזרו ומביא קרבנות שהפריש אביו:
ועוד מה בין איש לאשה בדינים שונים: האיש פורע את ראשו ופורם את בגדיו כשהוא מצורע, ואין האשה פורעת ופורמת. האיש מדיר את בנו בנזיר, שיכול לנדור שיהא בנו הקטן נזיר, והבן חייב לקיים זאת אפילו כשיגדל, ואין האשה מדרת את בנה בנזיר. האיש מגלח על נזירות אביו שאם נדר אביו נדר נזירות, והפריש כבר קרבנות כדי להקריב בסוף נזירותו ומת, יכול הבן להשתמש בקרבנות אלה כאשר גם הוא נזיר, ואין האשה מגלחת על נזירות אביה.
What are the halakhic differences between a man and a woman? A man lets his hair grow and rends his garments when he is a leper, but a woman does not let her hair grow or rend her garments when she is a leper. A man can vow that his minor son shall be a nazirite, obligating the son to remain a nazirite even during his adulthood, but a woman cannot vow that her son shall be a nazirite. A man can shave at the culmination of his naziriteship by using offerings originally designated for his father’s naziriteship, i.e., if one’s father was also a nazirite and he died having already designated offerings for the culmination of his naziriteship; but a woman cannot shave at the culmination of her naziriteship by using offerings designated for her father’s naziriteship.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) עהָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ פוְאֵין הָאִשָּׁה מְקַדֶּשֶׁת אֶת בִּתָּהּ צהָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ וְאֵין הָאִשָּׁה מוֹכֶרֶת אֶת בִּתָּהּ קהָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרוּמָּה רהָאִישׁ נִתְלֶה וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית שהָאִישׁ נִמְכָּר בִּגְנֵיבָתוֹ וְאֵין הָאִשָּׁה נִמְכֶּרֶת בִּגְנֵיבָתָהּ.:

A man can betroth his daughter to another man while she is a minor, but a woman cannot betroth her daughter even while she is a minor. A man can sell his daughter as a maidservant while she is a minor, but a woman cannot sell her daughter as a maidservant even while she is a minor. A man is stoned naked, but a woman is not stoned naked. A man is hanged after he is stoned for certain transgressions, but a woman is not hanged. A man is sold for his committing an act of theft in order to pay his debt, but a woman is not sold for her committing an act of theft.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקדש את בתו – מקבל קידושי בתו קטנה שלא מדעתה.
מוכר את בתו – לאמה כשהיא קטנה.
האיש מקדש את בתו לאדם אחר כשהיא קטנה וקידושיה קידושין גמורים, ואין האשה מקדשת את בתה אפילו כשהיא קטנה. האיש מוכר את בתו הקטנה לאמה, ואין האשה מוכרת את בתה. האיש שנידון לסקילה נסקל ערום, ואין האשה נסקלת ערומה. האיש נתלה לאחר שנסקל על עבירות מסויימות, ואין האשה נתלית כלל. האיש נמכר בגנבתו על מנת לשלם את חובו, ואין האשה נמכרת בגניבתה.
A man can betroth his daughter to another man while she is a minor, but a woman cannot betroth her daughter even while she is a minor. A man can sell his daughter as a maidservant while she is a minor, but a woman cannot sell her daughter as a maidservant even while she is a minor. A man is stoned naked, but a woman is not stoned naked. A man is hanged after he is stoned for certain transgressions, but a woman is not hanged. A man is sold for his committing an act of theft in order to pay his debt, but a woman is not sold for her committing an act of theft.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן כׇּל הַנְּשׂוּאוֹת לַכְּהוּנָּה מִנְחוֹתֵיהֶן נִשְׂרָפוֹת כֵּיצַד כֹּהֶנֶת לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן תאֵין מִנְחָתָהּ נֶאֱכֶלֶת מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בָּהּ וְאֵינָהּ עוֹלָה כָּלִיל מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֵלֶק בָּהּ אֶלָּא הַקּוֹמֶץ קָרֵב בְּעַצְמוֹ וְהַשִּׁירַיִם קְרֵיבִין בְּעַצְמָן.

GEMARA: The Sages taught (Tosefta 2:6): All the women who are married into the priesthood, their meal-offerings are burned. How so? With regard to the daughter of a priest, or the daughter of a Levite or an Israelite woman who is married to a priest, her meal-offering is not eaten due to the fact that her father or husband, respectively, has a share in the meal-offering, and it is therefore treated as the meal-offering of a priest, which is not eaten. But it is not completely burned without removing a handful from it, as the Torah states with regard to the meal-offering of a priest, due to the fact that she also has a share in it. Rather, the handful is sacrificed by itself, and the remainder of the meal-offering is sacrificed by itself.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ מנחותיהן נשרפות – אחת מנחת סוטה ואחת מנחת נדבה.
מפני שיש לו חלק בה – שהוא מקריבה משלו וכתיב כל מנחת כהן וגו׳.
ואינה עולה כליל שיש לה חלק בה – שלכפרתה היא באה ואין מנחת זר ובת כהן קריבין כליל בלא קמיצה.
השירים קריבין לעצמן – לאחר שקרב הקומץ.
הקומץ קרב בעצמו – וא״ת אמאי לא שדינן לכולה מנחה בתר דידה ויהו שיריה נאכלין כדאמר בפ׳ אין בין המודר (נדרים דף לו:) ואיתא בפ״ק דזבחים (דף ו.) ובפ״ק דתמורה (דף ב:) מתכפר עושה תמורה והכא היא מתכפרת במנחה זו י״ל התם מיקני למתכפר כולי זבח ואין לו למקדיש חלק בו אבל הכא יש לו לבעל חלק במנחה.
בד״ה מפני שיש לו חלק בה כו׳ ואין מנחת זר ובת כהן קריבה כו׳ עכ״ל כצ״ל מפי׳ ישן:
א גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: כל הנשים הנשואות לכהונה מנחותיהן נשרפות. כיצד? היתה כהנת או לויה או ישראלית שנשאת לכהן — אין מנחתה נאכלת, מדוע מפני שיש לו לבעלה הכהן חלק בה במנחה, ודינה איפוא כמנחת כהן שאינה נאכלת. אך גם אינה עולה כליל לגמרי כמנחת כהן שאינה נקמצת כלל — מפני שיש גם לה לאשה חלק בה. אלא כיצד עושים — קומצים ממנה, הקומץ קרב בעצמו, והשירים קריבין גם הם על המזבח אך בפני עצמן.
GEMARA: The Sages taught (Tosefta 2:6): All the women who are married into the priesthood, their meal-offerings are burned. How so? With regard to the daughter of a priest, or the daughter of a Levite or an Israelite woman who is married to a priest, her meal-offering is not eaten due to the fact that her father or husband, respectively, has a share in the meal-offering, and it is therefore treated as the meal-offering of a priest, which is not eaten. But it is not completely burned without removing a handful from it, as the Torah states with regard to the meal-offering of a priest, due to the fact that she also has a share in it. Rather, the handful is sacrificed by itself, and the remainder of the meal-offering is sacrificed by itself.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִיקְּרִי כָּאן אכֹּל שֶׁהוּא מִמֶּנּוּ לָאִישִּׁים הֲרֵי הוּא בְּבַל תַּקְטִירוּ אָמַר יְהוּדָה בְּרֵיהּ דר״שדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי דְּמַסֵּיק לְהוּ לְשׁוּם עֵצִים כר״אכְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּתַנְיָא ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בלְרֵיחַ נִיחוֹחַ אִי אַתָּה מַעֲלֶה אֲבָל אַתָּה מַעֲלֵיהוּ לְשׁוּם עֵצִים.

The Gemara asks: One should apply here the principle that in the case of any offering that is meant to be partly burned on the flames of the altar, one who burns the remainder of the offering is subject to the prohibition: Do not burn. This prohibition is derived from the verse: “You shall not burn of it as an offering made by fire unto the Lord” (Leviticus 2:11). Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, said that the priest burns the remainder not as an offering but for the purpose of firewood. This is permitted, in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: With regard to those parts of an offering which may not be burned, for a pleasing aroma you may not burn them; however, you may burn them on the altar for the purpose of firewood.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קרי כאן כל שממנו כו׳ – כי כל שאור וכל דבש לא תקריבו לה׳ (ויקרא ב) הוה ליה למכתב למה ליה למכתב ממנו אלא למדרשיה נמי באנפי נפשיה לא תקטירו כל שממנו עולה כבר אשה לה׳ ויש בכלל לאו זה בשר כל קרבנות חוץ מעולה ויש בכלל זה שירי מנחות והכא נמי דלמא בתר חלק שלה אית לן למיזל והויא הקטרת קומץ כהלכתו ואלו שירים גמורין הם וישנן בבל תקטירו.
דמסיק להו לשם עצים – דנימא הכי אם ראויים הן להקטיר ולא היתה ראויה ליקמץ כדין מנחת כהן הרי זו הקטרה לשמה וקמיצה לא מעלה ולא מורדת ואם ראויה היתה ליקמץ ואלו שיריה הרי הן כשאר עצי המערכה.
כר״א – פלוגתייהו בזבחים אברי חטאת שנתערבו באברי עולה ר״א אומר יתנם למעלה ורואה אני את בשר חטאת על המזבח כאילו הן עצים וחכ״א תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה שאסור להקטיר אברי חטאת משום לאו דכל שממנו לאישים ור״א סבר בתריה דההוא קרא כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם לה׳ שאור ודבש בכורים אתה מביא מן התמרים ומנחת שתי הלחם שהוא ראשית מן השאור ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח קאי נמי אממנו אשה לה׳ דאוקמיה בבל תקטירו ואשמעינן דלא אסר הקטרתו אלא כשמתכוין לריח ניחוח.
דמסיק להו לשום עצים – רש״י פי׳ דנימא הכי אם ראוין הן להקטיר ולא היתה ראויה לקמוץ וכו׳ ותימה מאי תנאי שייך הא ודאי כאילו מעורבין שיריים והוי כאברי עולה ואברי חטאת שנתערבו דפליגי בה ר״א ורבנן (זבחים עז.) דלא שייך בה תנאי דליכא שום ספק אלא ודאי מקצתן ראויה להקטיר ומקצתן לאכול ולהקטיר ואותן מה שבתוכן אין ראוי להקטיר לשם עצים בכל מקום שהוא ולא שייך שום תנאי וכמדומה דרש״י נקט לי׳ אגב שטפיה דההיא דפרק נושאין על האנוסה (יבמות ק.) דתנן כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה נותנין עליהם חומרי ישראל וחומרי כהנים ומפרש בגמרא דמנחתם נקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים וכולה סוגיא כי הכא והתם ודאי שייך תנאי כשהאחד מקריב מנחה אינו יודע אם כהן הוא או ישראל וצריך להתנות כמו שפירש רש״י כאן והא דתנן בהקומץ רבה (מנחות דף כג.) נתערב קומצה בשיריה או בשירים של חבירתה לא יקטיר אית לן למימר דסתמא כרבנן דפליגי אדרבי אליעזר.
איקרי כאן כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו פ״ה דהוה ליה למכתב כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו לה׳ ולמה כתב ממנו אלא למדרשי׳ באפי נפשיה לא תקטירו כל שממנו עולה כבר אשה לה׳ ויש בכלל לאו זה בשר כל הקרבנות חוץ מעולה ויש בכלל זה שירי מנחות והכא נמי אמרי׳ דלמא בתר חלק שלה אית לן למיזל והויא ליה הקטרה דקומץ כהלכתה ואלו שירים גמורין הן והרי הן בבל תקטירו. דמסיק להו לשם עצים וכר׳ אליעזר ופלוגתיהו בזבחים אברי חטאת שנתערבו באברים של עולה רבי אליעזר אומר יתנם למעלה ורואין בשר החטאת כאילו הן עצים וחכמים אומרים תעובר צורתו ויצאו לבית השריפה שאסור להקטיר אברי חטאת משום לאו דכל שממנו לאישים ור׳ אליעזר סבר בתריה דההוא קרא כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם לה׳ ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח וקאי נמי אממנו לה׳ דאוקמה בבל תקטירו ואשמעינן דלא אסרה הקטרה אלא כשמכוין להם לריח ניחוח ל״ה:
בד״ה קרי כאן כו׳ וכל דבש לא תקריבו לה׳ ה״ל למיכתב למה לי כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה האומרת כו׳ דמיא לאשם תלוי כו׳ כצ״ל. בד״ה כל הנשואות כו׳ ודוקא שהיא חייבת כו׳ וא״ת מאחר כו׳ כצ״ל:
בד״ה דמסיק להו כו׳ ומקצתן לאכול ואותן כו׳ להקטיר אלא דמסיק לשם עצים כו׳:
שם בד״ה [כר״א כו׳] וחכ״א תעובר כו׳ ור״א סבר בתריה ההוא קרא כתיב עכ״ל כצ״ל מפי׳ ישן:
בד״ה כראב״ש במנחות כו׳ נדבתו ואינה נקמצת ור״ש דריש ליה לקרא התם הכי וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו לא נאמר אלא כמנחת חוטא של ישראל מה מנחת ישראל נקמצת אף מנחת חוטא כהן נקמצת אי מה מנחת ישראל שיריה כו׳ והשיריים קרבין לעצמן ור״א סבר לה כאבוה דבעי ליה קמיצה ומיהו שיריים קרבין לעצמן לית ליה דכל שממנו לאישים כו׳ אלא קומץ קרב לעצמו ושיריים מתפזרים כו׳ עכ״ל כצ״ל מפי׳ ישן:
בד״ה דמסיק להו לשום כו׳ מקצתן ראויה להקטיר ומקצתן לאכול ולהקטיר כו׳ עכ״ל פירוש דהכא מקצתו ראויה להקטיר דהיינו חלק איש ראוי כולו להקטיר ומקצתו לאכול ולהקטיר היינו חלק אשה שהקומץ ראוי להקטיר והשיריים לאכול ומהרש״ל הגיה לאין צורך כאן:
ושואלים: הרי איקרי [קרא] כאן את ההלכה: כל דבר שהוא חייב להקריב חלק ממנו לאישים (על המזבח) — הרי הוא ב״בל תקטירו״ על השאר! (״לא תקטירו״. ויקרא ב, יא), שקרבן שחייבה התורה להעלות רק חלק ממנו (קומץ, אימורים) יש איסור מיוחד שלא להקטיר ממנו כל חלק אחר. ואם כן, כיצד ניתן להקטיר את השיריים על המזבח! אמר יהודה בריה [בנו] של ר׳ שמעון בן פזי: דמסיק להו [שמעלה אותם] את השיריים לשום (לשם) עצים, שאינו מעלה אותם כקרבן לעצמו, אלא כחומר הסקה בלבד למזבח, וכדעת ר׳ אליעזר. דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר׳ אליעזר אומר: לריח ניחוח אי [אין] אתה מעלה חלקי קרבן שאסורים להיקרב, אבל אתה מעליהו [מעלה אותם] לשום (לשם) עצים.
The Gemara asks: One should apply here the principle that in the case of any offering that is meant to be partly burned on the flames of the altar, one who burns the remainder of the offering is subject to the prohibition: Do not burn. This prohibition is derived from the verse: “You shall not burn of it as an offering made by fire unto the Lord” (Leviticus 2:11). Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, said that the priest burns the remainder not as an offering but for the purpose of firewood. This is permitted, in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: With regard to those parts of an offering which may not be burned, for a pleasing aroma you may not burn them; however, you may burn them on the altar for the purpose of firewood.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָנִיחָא לר״אלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאִית לֵיהּ הַאי סְבָרָא אֶלָּא לְרַבָּנַן דְּלֵית לְהוּ הַאי סְבָרָא מא״למַאי אִיכָּא לְמֵימַר גדְּעָבְדִי לְהוּ כר״אכְּרַבִּי אֶלְעָזָר בר״שבְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּתַנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר בר״שבְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר דהַקּוֹמֶץ קָרֵב בְּעַצְמוֹ וְהַשִּׁירַיִם מִתְפַּזְּרִים עַל בֵּית הַדֶּשֶׁן

The Gemara continues: This works out well according to the opinion of Rabbi Eliezer, who holds in accordance with this reasoning and permits burning the remainder of an offering as firewood; however, according to the Rabbis, who do not hold in accordance with this reasoning, what can be said? How is the remainder burned on the altar? The Gemara answers: With regard to the remainder, they act in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita: Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says with regard to the meal-offering of a sinner who is a priest: The handful is removed from the meal-offering and sacrificed by itself, and the remainder is neither eaten nor burned on the altar; rather, it is scattered on the place of the ashes.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כר״א בר״ש – במנחות בפ׳ אלו מנחות (דף עג:) גבי מנחת חוטא כהן שמביא על שמיעת קול או על ביטוי שפתים או על טומאת מקדש וקדשיו בדלי דלות ופליגי רבנן עליה דרבי שמעון ואמרי והיתה לכהן כמנחה מנחת חובתו של כהן כליל כמנחת נדבתו ואינה נקמצת [ור״ש דריש ליה לקרא התם הכי וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו לא נאמר אלא] כמנחת חוטא של ישראל מה של ישראל נקמצת אף מנחת חוטא של כהן נקמצת אי מה מנחת ישראל שיריה נאכלין אף זו שיריה נאכלין ת״ל והיתה לכהן כמנחה לכהן כמנחה לענין עבודת כהן שטעונה קמיצה ולא לאישים כמנחה הא כיצד הקומץ קרב לעצמו והשיריים קריבין לעצמם ולית ליה כל שממנו לאישים כלל ר״א בר״ש פליג עליה ואמר קומץ קרב לעצמו ושירים מתפזרין לאיבוד.
הקומץ קרב לעצמו והשיריים לעצמן – בירושל׳ בעי אליביה דר״ש אלין שיריים משום מה הם באים משום קומץ או משום שיריים אי תימר משום קומץ אינו נותנו בלילה ואינו נותנו לאחר מיתה ואינו מחשב להן ואי תימר משום שיריים נותנו בלילה ונותנו לאחר מיתה מהו שיחשב להן ופשיט לה מדר״א בר״ש דאמר דמתפזרין על גבי הדשן שלמטה כדמפרש בפ׳ ואלו הן מנחות הדא אמרו נותנו בלילה ונותנו לאחר מיתה ומחשב להן א״ר יוסי בר בון אינו מחשב להו שלא הוכשרו לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח.
דתניא ר׳ אליעזר אומר הקומץ קרב בעצמו והשירים מתפזרין גבי מנחת כהן חוטא שהביא מנחה על שמיעת קול או על ביטוי שפתים או על טומאת מקדש וקדשיו בדלי דלות ופליגי רבנן עליה ואמרי מנחת חובתו של כהן כליל כמנחת נדבתו ואינה נקמצת ור׳ שמעון דריש לקרא התם וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו והלא לא נאמר אלא כמנחה והאי קרא במנחת חוטא כתיב ודריש לה הכיואם כהן הוא א תהיה לו כמנחת חוטא של ישראל מה מנחת חוטא של ישראל נקמצת אף מנחת כהן חוטא נקמצת אי מה מנחת חוטא ישראל שיריה נאכלין אף זו שיריה נאכלין ת״ל והיתה לכהן כמנחה לענין עבודת כהן שטעונה קמיצה ולא לאישים כמנחה הא כיצד הקומץ קרב בעצמו והשירים קרבין לעצמן. ור׳ אליעזר סבר ליה כאבוה דבעי קמיצה ומיהו שירים קרבין לעצמן לית ליה דכל שממנו לאישים כו׳ אלא קומץ קרב לעצמו והשירים מתפזרין לאיבוד ל״ה:
בד״ה הקומץ כו׳ מהו שיחשב להן כו׳ כצ״ל:
בד״ה הקומץ קרב כו׳ ופשיט לה מדראב״ש דאמר דמתפזרין כו׳ עכ״ל כצ״ל לא ידענא מאי פשיט מדראב״ש דסבר דמתפזרין השיריים אדר״ש דסבר דכולו קרב ובירושלמי קאמר דראב״ש בשיטת אבוה ר״ש קאמר עיין שם:
ושואלים: הניחא [זה נוח] לדעת ר׳ אליעזר דאית ליה האי סברא [שיש לו, שהוא מקבל סברה זו] שאפשר להעלות חלקי קרבן כאלה למזבח לשם עצים, אלא לרבנן דלית להו האי סברא, מאי איכא למימר [לחכמים שאין להם, שאינם מקבלים סברה זו, מה יש לומר]? ומשיבים: דעבדי להו [שעושים להם] כדעת ר׳ אלעזר בר׳ שמעון. דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר׳ אלעזר בר׳ שמעון אומר לגבי מנחת חוטא של כהנים שנקמצת: הקומץ קרב בעצמו כקומץ של כל מנחה, והשירים אינם נאכלים ואינם קרבים על גבי המזבח אלא מתפזרים על בית הדשן שלמטה מן המזבח.
The Gemara continues: This works out well according to the opinion of Rabbi Eliezer, who holds in accordance with this reasoning and permits burning the remainder of an offering as firewood; however, according to the Rabbis, who do not hold in accordance with this reasoning, what can be said? How is the remainder burned on the altar? The Gemara answers: With regard to the remainder, they act in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita: Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says with regard to the meal-offering of a sinner who is a priest: The handful is removed from the meal-offering and sacrificed by itself, and the remainder is neither eaten nor burned on the altar; rather, it is scattered on the place of the ashes.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144