×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) גמ׳גְּמָרָא: סַבְרוּהָ מַאי לַחוּלִּין לָא לְחוּלִּין לֶיהֱוֵי אֶלָּא קׇרְבָּן.
GEMARA: They assumed: What is the meaning of the term laḥullin? The individual is saying: It shall not [la] be non-sacred [ḥullin] but rather it should have the status of an offering.
תוספותתוספות רי״דר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
סברוה מאי לחולין כו׳ – האי סברוה דקאמר קיים במסקנא הוא דכוותיה אשכחנא בב״ב (דף ב.) סברוה מאי מחיצה גודא.
סברוה מאי לחולין לא לחולין ליהוי אלא קרבן מני מתניתין ר׳ מאיר היא כול׳ – זה הכלל הוא בכל התלמוד דכל סברוה לא קאי והכא נמי אית לן לפרושי דלא קאי כדבענן למימר לקמן.
גמ׳ סברוה – האי סברוה במסקנא נמי קאי ודכותיה בריש בבא בתרא (דף ב.).
סברוה וכו׳. חלוקה שיטת מסכתא זו מכל שיטות שאר מסכתות דאילו בשאר מסכתות היכא דפתחי במילתא בלשון לימא או בסברוה לא מתוקמא מילתא הכי ואילו בהא מסכתא אף על גב דפתחין בלשון לימא או בסברוה מיתוקמא מילתא בהכי.
בפירש״י שיאמר כירושלים כלומר כקרבנות שבירושלים כך מצאתי מוגה:
ברא״ש בכל מקום הס״ד יהא כהקדש הס״ד לא חולין ליהוי כו׳ מכלל ולא אמרי׳ דרישא קיימי הס״ד תחת הלמ״ד לא משמע לפרש לא חולין הס״ד לך יהא קרבן הס״ד לר״מ הס״ד כצ״ל:
בר״ן דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אזלינן כו׳ האוסר וכי מתפיס כו׳ לפי דעתי הס״ד בבא בתרא הס״ד דאתסר עליה הס״ד ר׳ יוסי אומר מכלל כו׳ הס״ד כצ״ל:
א גמרא סברוה [סברו הלומדים] מתחילה: מאי [מה לשון] ״לחולין״ — כוונתו לא לחולין ליהוי [יהיה], אלא קרבן. שמתוך השלילה אנו מבינים שכוונתו שהדבר הזה יהיה כהקדש.
GEMARA: They assumed: What is the meaning of the term laḥullin? The individual is saying: It shall not [la] be non-sacred [ḥullin] but rather it should have the status of an offering.
תוספותתוספות רי״דר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַנִּי מתני׳מַתְנִיתִין אִי ר״מרַבִּי מֵאִיר לֵית לֵיהּ מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן דִּתְנַן ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אכׇּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִּתְנַאי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֵינוֹ תְּנַאי.

The Gemara says: Whose opinion is expressed in the mishna? If you say it is that of Rabbi Meir, he does not hold that from a negative statement you can infer a positive statement. As we learned in a mishna: Rabbi Meir says that any condition that is not like the condition of the sons of the tribe of Gad and the sons of the tribe of Reuben, when Moses gave them land on the eastern bank of the Jordan River (see Numbers 32:29–30), is not a valid condition. Moses phrased the agreement as a double condition, stating that if they would join the other tribes in battle they would receive their inheritance on the eastern bank of the Jordan River, and if not, they would not receive that territory. Because Rabbi Meir holds that only a condition expressed in this manner is valid, it is clear that he holds that one may not infer a negative statement from a positive one or vice versa.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותהלכות נדרים לרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן – כגון במתניתין דמכלל דאמר לא לחולין שמעי׳ מינה הא קרבן הוי ואהכי אסור ור׳ מאיר סבר דלא הוי אסור אא״כ אמר בפירוש לא חולין ליהוי אלא קרבן דלא משמע ליה מכלל לא חולין אתה שומע קרבן.
דתנן – במסכת קידושין בפרק האומר ר׳ מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי דכתיב ויאמר אליהם משה אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם וגו׳ ואם לא יעברו וגו׳ לא נכתוב אם יעברו דלא צריך למיכתב אלא אם לא יעברו דמשמע אם לא יעברו ונאחזו בתוככם הא אם יעברו ונתתם להם וגו׳ אלא להכי איצטריך למיכתב לתרוייהו דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן ומתניתין קתני אסור דמכללא לא לחולין שמעינן קרבן.
דאי ר״מ לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן – תימה דאמרינן בשבועות פרק שבועת העדות (שבועות לו.) כי לית ליה לר״מ בממונא אבל באיסורא אית ליה [וי״ל] נדרים נמי חשיב ליה איסורא דאית ביה ממונא כיון שאוסר ממון של חבירו עליו.
תניא חולין החולין כחולין בין שאוכל לך ובין שלא אוכל לך מותר לא חולין שאוכל לך אסור לחולין לא אוכל לך מותר. הא מתניתא הוינן בה בגמרא ואמרינן רישא מני ר״מ היא דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דאילו לרבנן כיון דאית להו מכלל לאו אתה שומע הן חולין החולין כחולין שלא אוכל לך אסור דמשמע שלא אוכל לך חולין הא שאוכל לך לאו חולין וכיון דלא הוו חולין ודאי קרבן הוו ואסור אימא סיפא לחולין לא אוכל לך מותר והתנן לקרבן לא אוכל לך ר״מ אוסר וקשיא לן הא לית ליה לר״מ מכלל לאו אתה שומע הן וא״ר אבא נעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל הכא נמי הכי קאמר לחולין ליהוי לפיכך לא אוכל לך ומאי לחולין לא חולין ופריק רב אשי הא דאמר לחולין הא דאמר לחולין דמשמע לא ליהוי חולין אלא קרבן וקי״ל כרבנן דסוגיין בעלמא ר״מ בתנאי כפול יחידאה הוא ופליגי עליה ואף על גב דאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם מתי ואם לא מתי בתנאי כפול כר״מ לרווחא דמילתא הוא דאתקין דסבר שמואל דילמא איכא דס״ל הלכה כר״מ ואי קאים האי אתי למישרא אשת איש לעלמא וסבר אעביד לרווחא דמילתא דחיישינן לב״ד טועין וכיון דחש ליה שמואל לדר״מ אנן נמי חיישינן לה מיחש בגיטין וקדושין לחומר׳ ולא לקולא אבל בשאר מילי כגון דיני ממונות לא חיישינן לדר״מ דלא אשכחן דפסק כוותיה וקי״ל דיחיד ורבים הלכה כרבים והדין היא סברא דרבינו הגדול ז״ל דאשכחן ליה בתשובה דאמר דלא בעינן תנאי כפול בממונא והאי פסקא כרבנן אתיא דאילו לר״מ אדרבה עיקר ת״כ בממון הוא דכתב ובגמ׳ דשבועות נמי אסקי דכי לית ליה לר״מ מכלל לאו אתה שומע הן בממונא אבל באיסורא אית ליה אלא דגיטין וקדושין וה״ה לנדרים איסורא דאית ביה ממונא הוא ומש״ה לית ליה ופליגי רבנן עליה והלכה כרבים ואע״ג דקי״ל דכל תנאי שאינו כתנאי בנ״ג ובנ״ר אינו תנאי לגבי הא דתנן בפ׳ השוכר את הפועלים וכל תנאי שמעשה בתחלתו תנאו בטל ואמרי׳ נמי בפרק המדיר כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי בנ״ג ובנ״ר תנאה דאפשר לקיומי ע״י שליח כי התם הוי תנאי תנאה דלא אפשר לקיומי ע״י שליח לא הוי תנאה ומשום הכי קיי״ל דאין תנאי בחליצה הנהו לאו בתנאי כפול שייכן דטעמא דרבנן בת״כ לאו משום דלא גמרי׳ מתנאי בנ״ג ובנ״ר שום מידי אלא כדקתני עליה ר׳ חנינא בן גמליאל צריך היה הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו אי נמי כדתני׳ בפרק מי שאחזו רשב״ג אומר אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול והוו להו שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין ושמעת מינה דאיכא מילי דגמרינן מתנאי בנ״ג ובנ״ר ואיכא מילי דלא גמרינן הלכך אנן לית לן אלא מאי דמוכחן סוגיאתא וליכא לאתויי ראיה מחדא מילתא לאידך וכל חדא וחדא טעמא באפי נפשה וכיון דסוגיין בעלמא דר״מ יחידאה הוא ורבנן לא בעו ת״כ לענין נדרים נמי קי״ל הכי כרבנן דמכלל לאו אתה שומע הן הלכך חולין החולין כחולין שלא אוכל לך אסור [לא חולין או] לחולין שאוכל לך נמי אסור דמשמע לא חולין אלא קרבן אבל לחולין לא אוכל לך ודאי מותר דכיון דלא חולין קאמר הא מה שאוכל לך ליהוי חולין משמע וכדקאמר לחולין אי אמר לחולין שאוכל לך מותר לחולין לא אוכל לך אסור דמשמע לחולין ליהוי מה שלא אוכל לך הא מה שאוכל לך לא ליהוי חולין אלא לקרבן ודמיא לרישא דחולין החולין כחולין שלא אוכל לך דלרבנן אסור והא דתנן לקרבן לא אוכל לך ר״מ אוסר כדאמר לקרבן היא ובהאי פליגי ר״מ סבר נעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך ורבנן סברי לקרבן יהא מה שלא אוכל לך והלכתא כרבנן.
אי ר׳ מאיר הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן – ואיכא למידק דבשלהי פרק שבועות העדות (שבועות לו.) אסיקנא, דכי לית ליה לר׳ מאיר בממונא, באיסורא אית ליה, ונדרים איסורא הוא. וי״ל דהיינו דוקא באיסור חמור, כגון שבועת העדות ושתויי יין ופרועי ראש כדאיתא התם, אבל נדרים שאינן חמורין כל כך לא.
ואינו מתיישב בעיני דהא לכלהו גירסאות דהתם לא ממעטים אלא ממונא, ואיסורא דאית בהו ממונא, כסוטה ועדים, הא בכל שאר איסורי אית ליה לר׳ מאיר מכלל לאו אתה שומע הן.
ומצאתי בלכות הרמב״ן ז״ל אלו נדרים איסורא דאית בהו ממונא, ליאסר הוא בנכסי חברו ובגיטין וקדושין, וזה נכון.
לענין ביאור זו שאמרו כאן מני מתניתין אי ר׳ מאיר הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן יש להקשות בה שהרי בסוף פרק שבועת העדות אמרו כי לית ליה לר׳ מאיר בממונא באיסורא אית ליה ולא מיעטו שום איסור מדבר זה אלא איסורא דאית ביה ממונא כגון סוטה ועדים ותירצו בתוספות שמאחר שבנדרים הלך אחר לשון בני אדם איסור קל הוא והרי הן כממון ולא נאמרה שם אלא בשתויי יין שבמיתה ושבועת העדות שיש בה קרבן ואין דבריהם נראין אלא שעיקר הדברים שהנדרים גם כן איסורא דאית ביה ממונא הוא וכן עיקר ואף בפרק אלו מותרין נראה דבשבועות מודה ר׳ מאיר שדנין בהן הן מכלל לאו והוא שאמר שם לא קרבן לא אוכל לך מותר כלומר אע״פ שמשמעו הא מה שאוכל קרבן מפני שזהו נדר ואין דנין בה מכלל לאו הן לא שבועה לא אוכל לך אסור כלומר שהשבועה דנין בה מכלל לאו הן וכן לענין ביאור מה שאמרו אלא ר׳ יהודה אע״פ שלא מצאנוהו בזו של תנאי כפול במקומה בעל מחלוקתו של ר׳ מאיר מכל מקום הואיל וברוב מקומות הוא בר מחלוקתו ומצינו לו בפרק השולח בענין המוציא את אשתו משום אילונית שאמרו בה חכמים לא יחזיר ופירשנו מאן חכמים ר׳ מאיר דבעי תנאי כפול והכא בדלא כפליה לתנאיה מכלל דר׳ יהודה לא בעי תנאי כפול נקטה לדר׳ יהודה ולענין תנאי כפול מיהא יש בו דינין ארוכים והלכה בו כר׳ מאיר וכבר ביארנו כל הצריך בהם במקומו בשלישי של קדושין:
גמ׳ כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן כו׳. אע״ג דבלא כפילות הוה משמע תנאה לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן:
לית ליה מכלל לאו אתם שומע הן – דהוא בעי תנאי כפול וכדיליף מתנאי בני גד ובני ראובן דכתיב אם יעברו ואם לא יעברו.
דתנן ר״מ אומר – בפרק האומר בקידושין ואע״ג דאמרינן בשבועת העדות (שבועות לו.) דכי לית ליה לר״מ מכלל לאו הן בממונא באיסורא אית ליה הא אסיקנא התם דבסוטה ועדות לית ליה משום דהוו אסורא דאית ביה ממונא ונדרים נמי ממונא אית בהו דהיינו חפצא דמתסר עליה.
אי רבי מאיר הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן. ואיכא למידק פרק שבועת העדות וכו׳ ככתוב בהר״ן ז״ל. וי״ל דהיינו דוקא באיסור חמור כגון שבועה ושתויי יין ופרועי ראש כדאיתא התם אבל נדרים שאינם חמורים כל כך לא. ואינו מתיישב בעיני דהא לכולהו גרסאות דהתם לא ממעטינן אלא ממונא ואיסורא דאית ביה ממונא כסוטה ועדים הא בכל שאר איסורי אית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן. ומצאתי בהלכות הרמב״ן ז״ל דנדרים איסורא דאית ביה ממונא הוא ליאסר בנכסי חברו כגיטין וקידושין וזה נכון. הרשב״א ז״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר״נ ד״ה דתנן ר׳ מאיר כו׳ דבסוטה ועדות לית ליה. נראה לענ״ד דצ״ל דבסוטה לית ליה:
ונברר: מני מתניתין [כשיטת מי היא משנתנו]? אי [אם תאמר] שהיא כשיטת ר׳ מאיר — הלא ר׳ מאיר לית ליה [אין לו, אינו מקבל] את ההנחה שמכלל לאו [לא] אתה שומע הן [כן]. דתנן כן שנינו במשנה], ר׳ מאיר אומר: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן שהתנה עימם משה כאשר נתן להם את עבר הירדן (במדבר לב, כט-ל), שהוא תנאי כפול, שמפרש בו מה יהיה אם יתקיים התנאי וגם מה יהיה אם לא יתקיים התנאי, אם לא כפל את התנאי — אינו תנאי. משמע שהוא סבור שמכלל לאו אי אפשר ללמוד הן, או להיפך.
The Gemara says: Whose opinion is expressed in the mishna? If you say it is that of Rabbi Meir, he does not hold that from a negative statement you can infer a positive statement. As we learned in a mishna: Rabbi Meir says that any condition that is not like the condition of the sons of the tribe of Gad and the sons of the tribe of Reuben, when Moses gave them land on the eastern bank of the Jordan River (see Numbers 32:29–30), is not a valid condition. Moses phrased the agreement as a double condition, stating that if they would join the other tribes in battle they would receive their inheritance on the eastern bank of the Jordan River, and if not, they would not receive that territory. Because Rabbi Meir holds that only a condition expressed in this manner is valid, it is clear that he holds that one may not infer a negative statement from a positive one or vice versa.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותהלכות נדרים לרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא ר׳רַבִּי יְהוּדָה הִיא אֵימָא סֵיפָא ר״ירַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָאוֹמֵר יְרוּשָׁלַיִם לֹא אָמַר כְּלוּם מִדְּסֵיפָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה רֵישָׁא לָאו רַבִּי יְהוּדָה הִיא.

Rather, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara challenges this statement: Say the latter clause of the mishna: Rabbi Yehuda says: One who says that an item shall be considered Jerusalem has not said anything. From the fact that the latter clause is stated by Rabbi Yehuda, it is clear that the first clause is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
מיוחס לרש״ירשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא – מתניתין רבי יהודה היא דאית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דלית ליה תנאי כפול.
אימא סיפא רבי יהודה אומר אף האומר ירושלים לא אמר כלום – דפליג אתנא דלעיל מיניה דהיינו ר׳ מאיר דסתם משנה היא ומדסיפא ר׳ יהודה רישא לאו רבי יהודה דא״כ הוי רישא וסיפא רבי יהודה ומציעתא רבי מאיר.
שר׳ יהודה אומר האומר ירושלים כו׳ – דבעינן שיאמר כירושלים כלומר נזירים בירושלים.
אלא ר׳ יהודה הוא כו׳ – ומשום דאשכחן בשלהי השולח (גיטין מו:) דר׳ יהודה לא בעי תנאי כפול נקט הכא ר׳ יהודה. והוא הדין דמצי לשנויי דאתי כר׳ חנינא בן גמליאל, דפליג בהדי ר׳ מאיר בהדיא בקדושין, אלא משום דאיירי ר׳ יהודה במתני׳ ניחא ליה לאוקמה כר׳ יהודה ואפילו בתרי תנאי אליבא דר׳ יהודה, ולא לאוקמא כר׳ חנינא בן גמליאל דלא איירי בהא מתני׳.
אלא ר׳ יהודה היא. דהוא בר פלוגתיה דר׳ מאיר בכל מקום:
מדסיפא ר׳ יהודה רישא לאו ר׳ יהודה. ס״ד אין חילוק בין ירושלים בלא כ״ף לירושלים בכ״ף:
אלא רבי יהודה – דאמר בפרק השולח (גיטין דף מו.) גבי מוציא את אשתו משום נדר דלא בעי תנאי כפול אלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן ואע״ג דר׳ חנינא פליג עליה דר״מ בתנאי כפול בפרק האומר (קדושין סא.) אפ״ה בעי לאוקמא למתני׳ כר׳ יהודה משום דאיירי בה ואע״ג דאצטריך לדחוקי ולמימר תרי תנאי אליבא דרבי יהודה ולא בעי לאוקמא כרבי חנינא שלא נזכר בה כלל.
מדסיפא ר׳ יהודה הוי רישא לאו ר׳ יהודה – דמדקתני סיפא ר׳ יהודה אומר מכלל דעד השתא לאו ר׳ יהודה בלחוד קתני.
רישא לאו ר׳ יהודה. דאם איתא דר׳ יהודה היא ברישא דמתניתין הוה מדכר ליה לר׳ יהודה. עד כאן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם ד״ה אלא רבי יהודה. גבי מוציא את אשתו משום נדר. צ״ל משום איילונית:
אלא יש לומר כי משנתנו כשיטת ר׳ יהודה היא. על כך מקשים: אם כן, אימא סיפא [אמור את סופה] של המשנה, ר׳ יהודה אומר: האומר ״ירושלים״ לא אמר כלום. ונדייק: מדסיפא תוך שבסופה] חולק ר׳ יהודה — משמע שרישא לאו [ראשה לא] דווקא כשיטת ר׳ יהודה היא!
Rather, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara challenges this statement: Say the latter clause of the mishna: Rabbi Yehuda says: One who says that an item shall be considered Jerusalem has not said anything. From the fact that the latter clause is stated by Rabbi Yehuda, it is clear that the first clause is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
מיוחס לרש״ירשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כּוּלֵּהּ ר׳רַבִּי יְהוּדָה הִיא וְהָכִי קָתָנֵי שר׳שֶׁרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָאוֹמֵר יְרוּשָׁלַיִם לֹא אָמַר כְּלוּם.

The Gemara responds: The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and this is what it is teaching: Although one who declares an item to be like Jerusalem has taken a vow rendering it forbidden, one who says that an item shall be considered Jerusalem has not taken a vow. This is as Rabbi Yehuda says, that one who says that an item shall be considered Jerusalem has not said anything, since this expression has no meaning.
תוספותפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כולה רבי יהודה היא – וה״ק שרבי יהודה אומר כל האומר ירושלים לא אמר כלום עד שיאמר בכ״ף וא״ת כיון דכולה ר׳ יהודה א״כ לא כשר לא דכי וכו׳ טמא נותר פיגול נמי ליכא כ״ף ואומר דחייל הנדר ואור״י דעד כאן ר׳ יהודה לא קאמר דבעי כ״ף אלא כשמתפיס בשם דבר כגון קרבן עולה ומנחה וכן כיוצא בהן שהם שם דבר אבל לשון פעולה מודה ר׳ יהודה דלא בעינן כ״ף והוי לשון פעולה מיניה טהור ומטהר טמא ומטמא פיגול ונתפגל אע״ג דקרבן נמי יש לפרש לשון מוקרב מ״מ על כרחך שם דבר הוא דקרוי הכי.
האומר כירושלי׳ לא אמר כלום. דסבר חומת ירושלים לא אתו משירי הלשכה ולפי׳ הירושלמי לא משמע ליה כקרבנות ירושלים כיון שאינן קרבין בירושלי׳:
כולה ר׳ יהודה היא וכו׳ – שר׳ יהודה אומר האומר ירושלים לא אמר כלום כיון שלא הזכיר כ״ף הדמיון וה״ה לאימרא דירים ועצים אלא דנקט ירושלים משום דסמיך ליה אבל בפגול נותר וטמא מודה בהו ר׳ יהודה דלא בעי׳ כ״ף וכמו שפרשתי במשנתינו ומש״ה תנא להו תנא בלא כ״ף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: אפשר לומר כי כל המשנה כולה כשיטת ר׳ יהודה היא, והכי קתני [וכך שנה], כך צריך להבין את הלשון: כל אלו דברי ר׳ יהודה, שר׳ יהודה אומר ומסביר: האומר ״ירושלים״ — לא אמר כלום, כי ביטוי זה אין לו משמעות.
The Gemara responds: The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and this is what it is teaching: Although one who declares an item to be like Jerusalem has taken a vow rendering it forbidden, one who says that an item shall be considered Jerusalem has not taken a vow. This is as Rabbi Yehuda says, that one who says that an item shall be considered Jerusalem has not said anything, since this expression has no meaning.
תוספותפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְכִי אָמַר כִּירוּשָׁלַיִם לר״ילְרַבִּי יְהוּדָה מִי מִיתְּסַר וְהָתַנְיָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הָאוֹמֵר כִּירוּשָׁלַיִם לֹא אָמַר כְּלוּם עַד שֶׁיִּדּוֹר בְּדָבָר הַקָּרֵב בִּירוּשָׁלַיִם.

The Gemara asks: When one says that an item should be like Jerusalem, is it prohibited according to Rabbi Yehuda? Isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: One who says that an item shall be considered like Jerusalem has not said anything unless he vows by means of an item that is sacrificed in Jerusalem. Consequently, the first clause of the mishna, which states that one has vowed if he declares an item to be like Jerusalem, cannot be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד שידור בדבר הקרב בירושלים – כגון קרבנות ומנחות שקריבין לגבי מזבח.
האומר כירושלים לא אמר כלום – דלא מיקדשא ירושלים.
והתניא האומר כירושלים לא אמר כלום עד שידור בדבר הקרב בירושלים – וס״ל דאף ירושלים מתרומת הלשכה דהוי דבר הנדור רק אין דעת הנודר לכך אלא דעתו להתפיס כמו שירושלים קדוש יותר מכל ארץ ישראל ולא דבר הנדור.
והתניא ר׳ יהודה אומר כירושלם לא אמר כלום. וא״ת מכל מקום קשה למה נקט במתניתין ירושלם והא אפילו כירושלם לא אמר כלום משום דלא סבירא ליה דקדשא. תריץ דלא בא להשמיענו אלא שאותן שלמעלה צריכין כ״ף. וא״ת אם כן מה מקשה. הרבה מקשה הוא שלפי האוקמתא כר׳ יהודה מקשי דאם כן דק למינקט ירושלם אבל אי לאו כוותיה איכא למימר דלא דק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: והאם החסרון הוא רק בביטוי ״ירושלים״ כשלעצמו שאין בו קבלת נדר בשלימות, וכי אמר [וכאשר אומר] ״כירושלים״, האם לשיטת ר׳ יהודה מי מיתסר [האם נאסר] בכך? והתניא [והרי שנינו בברייתא], ר׳ יהודה אומר: האומר ״כירושלים״ — לא אמר כלום, עד שידור בדבר הקרב בירושלים! ואם כן יש לחזור להבנה הפשוטה שר׳ יהודה חולק על דעת החכם הראשון במשנה!
The Gemara asks: When one says that an item should be like Jerusalem, is it prohibited according to Rabbi Yehuda? Isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: One who says that an item shall be considered like Jerusalem has not said anything unless he vows by means of an item that is sacrificed in Jerusalem. Consequently, the first clause of the mishna, which states that one has vowed if he declares an item to be like Jerusalem, cannot be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כּוּלַּהּ ר׳רַבִּי יְהוּדָה הִיא וּתְרֵי תַּנָּאֵי אַלִּיבָּא דר״ידְּרַבִּי יְהוּדָה

The Gemara responds: The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and the mishna and baraita express the opinions of two tanna’im in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
מיוחס לרש״יתוספותרשב״אר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותרי תנאי אליבא דרבי יהודה – דתנא דמתניתין סבר האומר ירושלים לא אמר כלום הא כירושלים אסור דירושלים מיקדשא ותנא דברייתא סבר האומר כירושלים לא אמר כלום דקסבר ר׳ יהודה לא נתקדשה ירושלים אא״כ יאמר כדבר הקרב בירושלים.
תרי תנאי אליבא דר׳ יהודה – דאמר ירושלים בלא כ״ף הא בכ״ף מיתסר סבירא דדעת הנודר להתפיס בקדושת ירושלים שעשויה מתרומת הלשכות.
תרי תנאי ואליבא דר׳ יהודה – קשה היכי מומקמינן לה כולה מתני׳ כר׳ יהודה, והא ר׳ יהודה כ״ף בעי, וכדתנן האומר ירושלים לא אמר כלום, עד שיאמר כירושלים, ואלו כולה מתני׳ לא תני כ״ף, אלא כשר דכי טמא טהור נותר פגול, הרי זה אסור.
ויש מתרצים דמודה ר׳ יהודה בכל הנך, דלשון פעולה הם, ולא שם דבר, ומשמע מוקדש מופסל מטומא מפוגל, אבל נותר קשיא לוה, ואמרינן דנותר אגררא דפגול נקט ליה הכין, ולעולם כנותר בכ״ף בעי, וצריך תירוץ עדיין.
תרי תנאי אליבא דר׳ יהודה – תנא דמתני׳ סבר דלר׳ יהודה דעתו על דבר הקרב בירושלים וכי אמר כירושלים מתסר ותנא ברא סבר דדעתו על עצים ואבנים ועד שידור בדבר הקרב לא מתסר.
כולה ר׳ יהודה ותרי תנאי אליבא דר׳ יהודה. והכי נמי הוה מצי למימר אליבא דר׳ מאיר אבל ניחא ליה לומר ר׳ יהודה לפי שמצינו שמו נזכר בשני מקומות. הרא״ם ז״ל.
תרי תנאי ואליבא דר׳ יהודה. קשה היכי מוקמינן כולה מתניתין כר׳ יהודה והא ר׳ יהודה כ״ף בעי וכדתנן האומר ירושלם לא אמר כלום עד שיאמר כירושלם. ואילו תלת תחלת מתניתין לא תני בה כ״ף אלא כשר דכי טמא טהור נותר פיגול הרי זה אסור. ויש מתרצים דמודה ר׳ יהודה בכל הנך דלשון פעולה הם ולאו שם דבר ומשמע מוקדש מופסל מטומא מפוגל. אבל נותר קשיא להו ואמרי דנותר אגב גררא דפיגול נקט ליה הכין ולעולם בנותר בכ״ף בעי וצריך עיון עדיין. הרשב״א ז״ל.
ויש שתירצו דכי אמרינן כולה מתניתין כר׳ יהודה היא לאו כולה מתניתין ממש קאמר אלא מכאימרא ואילך אבל (השתא) רישא דטמא טהור (נותן) נותר פיגול לא אוקימנא כותיה. תדע דהא אפסקוה באסור. הריטב״א ז״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: יש לפרש באופן אחר ולומר כי המשנה כולה שיטת ר׳ יהודה היא, וכפי שאמרנו קודם. ולענין הסתירה להסבר זה בשיטת ר׳ יהודה — הרי זו מחלוקת של תרי תנאי אליבא [שני תנאים על פי שיטתו] של ר׳ יהודה, שהאחד אומר ש״כירושלים״ הוא גם לשון נדר, והאחר אומר שאפילו ״כירושלים״ אינה נדר.
The Gemara responds: The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and the mishna and baraita express the opinions of two tanna’im in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
מיוחס לרש״יתוספותרשב״אר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדרים יא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדרים יא. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לרש"י נדרים יא., תוספות נדרים יא., תוספות רי"ד נדרים יא., הלכות נדרים לרמב"ן נדרים יא., רשב"א נדרים יא. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדרים יא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים יא., ר"ן נדרים יא. – פרקים ה', ח'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים יא., מהרש"א חידושי הלכות נדרים יא., גליון הש"ס לרע"א נדרים יא., פירוש הרב שטיינזלץ נדרים יא., אסופת מאמרים נדרים יא.

Nedarim 11a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 11a, Attributed to Rashi Nedarim 11a, Tosafot Nedarim 11a, Tosefot Rid Nedarim 11a, Hilkhot Nedarim LaRamban Nedarim 11a, Rashba Nedarim 11a, Meiri Nedarim 11a, Peirush HaRosh Nedarim 11a, Ran Nedarim 11a, Shitah Mekubetzet Nedarim 11a, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 11a, Gilyon HaShas Nedarim 11a, Steinsaltz Commentary Nedarim 11a, Collected Articles Nedarim 11a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144