×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּפָרֶךְ רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר בְּפֶה רַךְ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר בִּפְרִיכָה.
with rigor [befarekh]” (Exodus 1:13). Rabbi Elazar says: The word befarekh is a conjugation of the words: With a soft mouth [bifeh rakh], as the Egyptians enticed the Jewish people into slavery, gradually subjugating them until they had lost their freedom completely. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: The word befarekh should be understood as: With crushing [bifrikha], as the Egyptians subjugated Israel with backbreaking labor.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בפרך בפה רך – משכום בדברים ובשכר עד שהרגילום לעבודה.
בפריכה – בשברון גוף ומתנים וחזקה.
רש״י בד״ה למישעי כו׳ שעיעות נ״ב פי׳ שתרגומו שעיעו:
בד״ה סי׳ גדול כו׳ אם בן הוא שם אתם יכולים לראות כו׳ כצ״ל:
בפרך אמר רב שמואל בר נחמני. בקצת ספרים ישנים מאי את כל עבודתם אמר רב שמואל וכו׳:
בפרך רא״א בפה רך כו׳. פירש״י משכם בדברים ובשכר כו׳ עכ״ל ובמדרש ילקוט מפורש כדלעיל בשעה שאמר הבה נתחכמה לו קיבץ כל ישראל וא״ל בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה היינו דכתיב בפה רך נטל סל כו׳ וכל מי שהיה רואה פרעה נוטל כו׳ כיון שהחשיך העמיד עליהם נוגשים כו׳ עכ״ל ונראה ליישב לפי זה המדרש דלמ״ד נמי בפה רך הא דכתיב לא תרדה בו בפרך ליכא לפרושי אלא בפריכה וכדמסיק הכא ודאי בפריכה אלא גבי בפרך קמא ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך שהוא תחלת השיעבוד משמע ליה לפרש בפה רך שע״כ נטל פרעה ג״כ סל ומגריפה כו׳ ומאן דפליג וס״ל דפרך קמא נמי בפריכה דאותו יום כשהחשיך התחיל הפריכה שהעמיד עליהם נוגשים כו׳ כדלעיל והכי מפורש בש״ר וק״ל:
בתחלה בחומר ובלבנים כו׳. דכיון שעבדו בהם בכל מיני עבודה כדכתיב את כל עבודתם לא פרט לך אלו אלא לאשמעינן שבתחלה בחומר ובלבנים ולבסוף בכל עבודה בשדה ולבסוף את כל עבודתם דהיינו בכל מיני עבודה והכי מסיים ליה בש״ר והוא מבואר שכך הרגילם להיות לו עבדים גמורים שבתחלה בנו לו ערים כי כן דרך אנשי עיר לבנות להם מבצרים מפני אויבים ואח״כ הוסיף עליהם עבודת אנשי כפרים דהיינו עבודה בשדה שהיא מלאכה שפלה כדאמרינן ביבמות ולבסוף בכל מיני עבודה כעבד גמור. ומ״ש שהיו מחליפין כו׳. פירש״י ה״ג בעבודה קשה ארשב״ן א״ר יונתן שהיו מחליפין כו׳ וזו היא קשה שלא היו רגילין בכך עכ״ל אבל בכל הנוסחאות לא מייתי הא שהיו מחליפין כו׳ אקרא דעבודה קשה אלא אקרא דאת כל עבודתם וכ״ה בהדיא בש״ר ובילקוט ונראה לפרש דלפי הדרש נמי ולבסוף בכל עבודה כמפורש בש״ר כמ״ש לעיל לא הו״ל למכתב עבודתם בכינוי אלא ובכל עבודה כמו בכל עבודה בשדה וע״כ דרשו דכינוי קאי אעבודה דאיש ודאשה וללמד שבכ״א מהם שעבדו בו בכל עבודתם דאיש ודאשה דהיינו שהיו מחליפין כו׳ דבלאו מלאכה המיוחד לכ״א הוסיף להן מלאכות המחולפות ודו״ק:
נשים צדקניות כו׳ בשעה שהולכות לשאוב כו׳. הוא דאר״י על נשים צדקניות שהיו מפרנסין את בעליהן והיו נזקקין להן ולא היו מזנין תחת בעליהן ולכך מדמה להו הכא ליונה שאינה נזקקת אלא לבן זוגה וק״ל:
הקב״ה מזמן להם דגים קטנים כו׳ ושופתות ב׳ קדירות כו׳. ענין דגים קטנים כדאמרינן בעלמא שהם מפרין ומרבין גופו של אדם וע״ש הברכה דכן ירבה שנאמר וידגו לרוב גו׳ ורמז לזה במה שאמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם גו׳ שלא היו קונים אותן אלא שהקב״ה מזמן אותן להן בכדיהן ואמר בשכר תשכבון בין שפתים ולא נתנו עיניהם באחר זכו להיות להם חן שבזה זכו לביזת מצרים וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב גו׳ כמ״ש ביה וה׳ נתן את חן העם גו׳ ואמר כיון שהגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות בשדה כו׳ מיראת מצרים עשו כן בגזירת כל הבן הילוד גו׳ ומייתי מדכתיב תחת התפוח עוררתיך גו׳ רישא דקרא מי זאת גו׳ מתרפקת על דודה דהיינו שנזקקה לבן זוגה במצרים וסיפא דקרא שמה דהיינו תחת התפוח חבלתך אמך גו׳. ואמר הקב״ה שלח משמי מרום מי שמנקה כו׳. שנאמר ומולדותיך ביום גו׳ דבתר האי קרא כתיב לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה גו׳ דהיינו א׳ מכל אלו שזכר שעושין לחמלה לולד ביום הולדת וכתיב בתריה ואעבור עליך גו׳ דהיינו שהיו עושין לך כן משמי מרום. ואמר ונותן להם ב׳ עגולין כו׳ שנאמר וינקהו דבש מסלע גו׳. דבש להנקה ושמן לסיכה והאי קרא לפי פשוטו בטובת א״י הוא דכתיב ירכיבהו על במתי ארץ גו׳ אבל לפי משמעו ממש לא מצינו זה הנס דבש מסלע גו׳ בטובת א״י אי לאו באלו הולדות שהיו צריכין לכך דאמם אחר לידתם הלכו למלאכה גם לביתם שלא ירגישו בו המצריים. ואמר נעשה להן נס ונבלעין בקרקע ומביאין שוורים גו׳. גם כי ראו זה הנס נפלא חשבו שאין זה רק מעשה כישוף כמו שחשבו במכות מצרים ולפי שמעשה כישוף ודומה לו אין לו כח רק בעולם הזה וכדי תפיסת יד אדם ע״כ חשבו שלא נבלעו רק כדי מחרישה שהוא תפיסת יד אדם וז״ש שהיו חורשין על גבן שנא׳ על גבי חרשו חורשים גו׳ שאמר ברישא דקרא רבת צררוני מנעורי מנעורי ממש כשהיו קטנים ונערים במצרים שבאו להורגן אבל לא יכלו לי ע״י בליעה בקרקע ולפי שחשבו שהוא מעשה כישוף ולא נבלעו רק כדי מחרישה היו חורשים ע״ג לתופסן בתוך כדי מחרישה ולשון חרשו חורשים הוא כפול דהוה סגי בקרא לומר על גבי חרשו וי״ל חורשים מלשון חרשיא שהוא כישוף כי המצרים היו בעלי כשפים ודו״ק:
היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר רבבה כצמח גו׳. דאי כפשטיה לענין רבוי קמדמה להו לצמח השדה למה שינה מלשון הנאמר בברכתם כחול הים או ככוכבים אלא לענין יציאתן מן הקרקע שנבלעו בה מדמה להו כצמח גו׳. ואמר באים עדרים כו׳ ותבאי בעדי עדיים גו׳. דאי כפשטיה מלשון עדי וקישוט שתבואי בקשוטי׳ קאמר היאך מסיים בו ואת ערום ועריה וע״כ דרשו מיניה מלשון עדרים אבל לא מצינו מלה שיהיה חסר הרי״ש שהיא עיקר המלה וי״ל בדרך צחות לפי שדרך הקטנים שמוצא הרי״ש קשה להם בדבור ומדלגים אותה בדבורם בפרט אלו הקטנים שנתגדלו במקום שאין אדם וכאילו עמהם ידבר הכתוב בלשונם ותבואי עדי עדיים במקום עדרי עדרים בדלוג הרי״ש וז״ש אל תקרי עדי עדים בלא רי״ש כמו שקורין אלו הנערים שנתגדלו בשדות שיהיה משמעו מלשון קישוט אלא עדר. עדרים ברי״ש ודו״ק:
וכשנגלה כו׳ הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי כו׳. יבואר לקמן פ׳ כשם ע״ש:
למילדות העבריות גו׳ מ״ד אשה ובתה זו יוכבד ומרים ומ״ד כו׳. כתב הרא״ם ויתכן שהיתה קבלה בידם או כו׳ עכ״ל ול״נ שלמדו לומר כן משום דהאי לישנא אשר שם האחת גו׳ ושם השנית גו׳ לא תמצא בתורה כ״א כשקדם לו בפסוק שהיו שנים וכמו לעבר ילד ב׳ בנים שם האחד פלג גו׳ וכן ואת שני בניה אשר שם האחד גרשום גו׳ וכן וישארו שני אנשים במחנה שם האחד גו׳ וכאן לא קדם לו שהיו שני מילדות וכתב אשר שם האחת שפרה גו׳ וע״כ דרשו מיניה אשר שם האחת היא הידועה בשמה במקום אחר וכן שם השנית הידועה כבר ולפי שלא נזכרו בשמם בתורה מאותו הדור אלא ג׳ נשים אלו יוכבד ומרים ואלישבע ע״כ האחת והשני׳ הידועות על שנים מג׳ אלו נשים קאמר ובהא לא מספקא להו דודאי יוכבד היא אחת מהן דדרך הזקנות להיות מילדות ולא הבנות והכלות שלה ועוד דהכתוב בא לפרש ולא לסתום ואם היו מרים ואלישבע לא הוה ידעינן הי ניהו האחת והי ניהו השניה אבל אם יוכבד היא אחת מהם ליכא לאסתפוקי דודאי האחת דקרא היא יוכבד וזה שדקדק לומר אשה ובתה כלה וחמותה דלכך ליכא לאסתפוקי בשם האחת אלא בשם השני׳ פליגי דמר אמר דהיא מרים דיותר ידועה בשמה מאלישבע ומר אמר דאין סברא שהיתה מרים מילדת אז דעדיין קטנה היתה מה׳ שנים ויהיה פי׳ אשר שם האחת הידועה בשמה במקום אחר יוכבד היתה שמה עכשיו בענין המילדות שפרה ושם השניה הידועה בשמה כבר למר מרים ולמר אלישבע עכשיו נקראת פועה כו׳:
מאי אבנים אר״י סימן גדול מסר כו׳. עיין פירש״י ולשיטתו כתב ה״ג מאי אבנים אר״י סימן גדול מסר להם כו׳ ד״א על האבנים כדכתיב וארד אל בית היוצר גו׳ עכ״ל ומפרש ליה ד״א לאו לענין סימנין קאמר אלא דלהכי קרי ליה למשבר אשה אבנים כו׳ ע״ש אבל בש״ר משמע דלענין מסירת סימנין קמדמה ליה ליוצר ע״ש והנראה בזה דודאי הני תרי לישני לענין מסירות סימנין קאמר כדמוכח בש״ר וכפי׳ הרמב״ן והרלב״ג כי פרעה צוה להם שיהרגו הזכרים בסתר על האבנים שאפילו היולדות עצמן לא ידעו בו כו׳ ע״ש ולפי שרוב הנשים שוהין בלידתן נתן להם סימן שיכוונו עת לידתן ממש שתוכלו להרוג אותן בסתר דהיינו כשיריכותיהן מצטננות כאבנים. ולד״א מה יוצר ירך כו׳. בתחלת היצירה של הולד בין הירכים תוכלו להרוג אותן בסתר והוא משל היוצר כי כמו שהיוצר הזה כשהסדין שהוא האבנים הוא בין ירכו קל בידו לקלקל הכלי כמ״ש וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים ונשחת הכלי גו׳ כדוגמא זו בתחלת לידת הולד כשהוא עדיין בין הירכים תוכלו לקלקלו ולהורגו ולזה הענין בעצמו שאמרו בסמוך סימן זה מסר להם בן פניו למטה כו׳ דכיון שצוה להרוג הזכרים בסתר היה צריך ג״כ להודיען שידעו אז איזו בן ואיזו בת ועוד כתבנו בזה דרך נכון מסכים לזה בפרק ד׳ מיתות על הא דאמרינן התם ב״נ נהרג על העוברין ולא ישראל ע״ש:
פניו למטה כו׳. עיין פירש״י והכי איתא פרק המפלת אבל בש״ר מפורש בע״א:
כאשר דבר אליהן להן מבעי ליה. יש לדקדק לפירש״י בפ׳ חיי שרה דאין נופל לשון לי ולו ולהם אצל דיבור אלא אלי ואליו ואליהן ובמקומות שתמצא לי ולו ולהם סמוכים אצל דיבור יתפרש במקום עלי ועליו ועליהן וא״כ הכא מאי קושיא להן מבעי ליה דהא הכא ליכא לפרושי להן במקום עליהן אלא במקום ל׳ כמו כאשר דבר למילדות וי״ל כמ״ש הרא״ם גם הרמב״ן כי מצינו דבור במקראות שאינו דבור ממש כמו בא אל פרעה ודברת גו׳ וידבר משה קחו את המנחה וה״נ הכא כאשר דיבר הוא במקום אחר דכבר כתיב ויאמר מלך מצרים למילדות גו׳ ושפיר נופל בו לשון להן כמשמעו במקום ל׳ וק״ל:
ותחיין את הילדים תנא לא דיין שלא המיתו אותן כו׳. עיין פירש״י אבל בש״ר דרש לה מיתורא דקרא מאחר שלא עשו כאשר דבר אליהן כו׳ למה הוצרך הכתוב לומר ותחיין גו׳ ונראה לדעת ש״ר דאע״ג דדרשינן מכאשר דבר אליהן מלמד שתבען כו׳ היינו ממלת אליהן דלהן מבעי ליה מיהו אין המקרא יוצא מידי פשוטו דכאשר דבר אליהן שב אשלא המיתו את הילדים ושפיר קאמר למה הוצרך ותחיין גו׳:
שהיו מספקות להם מזון כו׳. עיין פירש״י ובש״ר לא דיין כו׳ אלא יש שהיו עניות והולכות המילדות ומגבות מזון מבתי עשירות כו׳ ע״ש ולשיטת רש״י צ״ל נמי הא דקאמר פרעה מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין גו׳ ולא קאמר ולא המיתן דה״נ ה״ק להו לא דיין שלא המיתן אלא שגם הייתם מספקות להן מזון אך קשה דא״כ מה השיבו בכך כי חיות הנה בטרם תבא גו׳ וכי משום דאין צריכין למילדות אין צריכין למזונות ולפי הדרש דבסמוך אומה זו כחיה כו׳ השיבו לו גם על סיפוק מזונות דלא היו צריכות להן כדאמרינן סוף קדושין מימי לא ראיתי ארי סבל ושועל חנוני והן מתפרנסין שלא בצער כו׳ ודו״ק:
אומה זו כחיה כו׳ יהודה גור אריה כו׳. לא הביאן כסדר שהם כתובים בתורה בפ׳ ויחי בברכת יעקב אלא הביאם כסדר שהן כתובים בפ׳ ויצא לפי ספר תולדותן ונקט שור וחמור שהן מין בהמה בכלל חיה כדאמרינן פרק בהמה המקשה זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה גו׳ הא כיצד בהמה בכלל חיה כו׳ ונראה דלא מייתי הכא אלא קראי דגבי ברכת יעקב דבגד נמי כתיב כלביא שכן בברכת משה ועי״ל שלא נאמר לביא אלא כלביא בכ״ף הדמיון משא״כ כל הנך דמייתי הם בלא כ״ף הדמיון כתיב ועוד דלא מייתי ההוא קרא דבגד דנקרא לביא כיון דמייתי קרא דכולהו איקרי לביא והענין מבואר דישראל שעושין רצון המקום אינן בכלל הטבע שנגזר על אדם וחוה בחטאם אבל הם בטבע החיה כפי טבע הבריאה ודו״ק:
ויעש להם בתים כו׳ ח״א בתי כהונה כו׳. מפורש בפרקי ר״א בתים אלו איני יודע מה הם כשהוא אומר אשר בנה שלמה שתי בתים את בית ה׳ זו בית כהונה ואת בית המלך זו מלכות זכתה יוכבד לכהונה ומרים למלכות כו׳ ע״ש ונראה דהני אמוראי רב ושמואל דפליגי הכא פליגי נמי לעיל במילדות מי היו ומ״ד לעיל אשה ובתה ס״ל הכא בתי מלכות ממרים ומ״ד לעיל כלה וחמותה ס״ל הכא בתי כהונה מאלישבע אך מה שאמר דבתי לויה ממשה לא ידענא מאי רבותינו דהא כל שבט לוי נבחר לעבודת הלוים וי״ל דה״ק שאחר שנתגרשה יוכבד מאישה עמרם [זכתה] לינשא שנית לעמרם שהיה לוי דהיינו שנולד ממנה משה שהיה לוי. וקאמר דדוד ממרים קאתי דכתיב ותמת עזובה גו׳ שעזבוה בחורי ישראל מלישא אותה לפי שהיתה חולנית ונצטרעה ונשאה כלב ואח״כ שנתרפאת לקראת אפרת ועל שמה נקרא דוד אפרתי מצינו לשון אפרתי באנשי אפרים כמ״ש ויאמרו לו אנשי גלעד האפרתי אתה גו׳ וגם הדר שם בהר אפרים מצינו נקרא כן כמ״ש בן תוחו בן צוף אפרתי גו׳ אבל דוד שהיה מיהודה ודר בבית לחם יהודה ודאי דלא היה נקרא כן בשם אפרתי אלא על שם אם המשפחה שהיתה חשובה דהיינו מרים שנקראת בקרא אפרת וכן אבימלך מחלון וכליון נקראו אפרתים דמאותה משפחה היו גם המקום נקרא בית לחם אפרת על שם זה אך מה שאמר דכלב היה איש מרים ומהם יצא דוד צ״ע דהא יחוסו של דוד מרם בן חצרון בספר רות וד״ה ומתוך הכתובים נראה דכלב לאו היינו רם דג׳ בנים היו לו לחצרון ירחמיאל ורם וכלוב דהיינו כלב כדמוכחי קראי דד״ה ויש ליישב דאחד מיוצאי בני רם נשא אשה מיוצאי בני כלב ולא היה דוד ממשפחת כלב אלא מצד אם אלא שחשיבות מרים עשה זאת שנקראו אפרתים וק״ל:
דכתיב ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת גו׳ כצ״ל. מקרא דלעיל מיניה דמייתי וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה גו׳ לפי פשטיה משמע שכלב הולידה ממש ובתו היתה אלא דהאי קרא ותמת עזובה ויקח לו את אפרת גו׳ אילו היתה בתו מה הוא הענין שתלה לקיחת אפרת לאשה לו במיתת בתו עזובה וע״כ דרשו דהאי עזובה היא אפרת ופי׳ ותמת היינו אחר שנצטרעה כדכתיב במרים אל נא תהי כמת גו׳ שהמצורע חשוב כמת לקחה כשהכל עזבוה עד שנתרפאת ונקראת אפרת ובמדרש ילקוט אפרת פלטני של מלכים מגדולי הדור דהיינו מרים ונראה דגם בהאי קרא גופיה הוליד את עזובה אשה גו׳ מדכתיב עזובה אשה משמע דאשתו היתה דאל״כ מאי אשה דקאמר אם בתו היתה::
בפרך רא״א בפה רך כו׳. פירש״י משכם בדברים ובשכר כו׳ עכ״ל ובמדרש ילקוט מפורש כדלעיל בשעה שאמר הבה נתחכמה לו קיבץ כל ישראל וא״ל בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה היינו דכתיב בפה רך נטל סל כו׳ וכל מי שהיה רואה פרעה נוטל כו׳ כיון שהחשיך העמיד עליהם נוגשים כו׳ עכ״ל ונראה ליישב לפי זה המדרש דלמ״ד נמי בפה רך הא דכתיב לא תרדה בו בפרך ליכא לפרושי אלא בפריכה וכדמסיק הכא ודאי בפריכה אלא גבי בפרך קמא ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך שהוא תחלת השיעבוד משמע ליה לפרש בפה רך שע״כ נטל פרעה ג״כ סל ומגריפה כו׳ ומאן דפליג וס״ל דפרך קמא נמי בפריכה דאותו יום כשהחשיך התחיל הפריכה שהעמיד עליהם נוגשים כו׳ כדלעיל והכי מפורש בש״ר וק״ל:
בפרך״ (שמות א, יג) ר׳ אלעזר אמר: בפה רך, שהתחילו לשעבדם בדרך ריצוי ופיתוי. ר׳ שמואל בר נחמני אמר: בפריכה (בשבירה).
with rigor [befarekh]” (Exodus 1:13). Rabbi Elazar says: The word befarekh is a conjugation of the words: With a soft mouth [bifeh rakh], as the Egyptians enticed the Jewish people into slavery, gradually subjugating them until they had lost their freedom completely. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: The word befarekh should be understood as: With crushing [bifrikha], as the Egyptians subjugated Israel with backbreaking labor.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) {שמות א׳:י״ד} וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה בְּחוֹמֶר וּבִלְבֵנִים וְגוֹ׳ אָמַר רָבָא בַּתְּחִילָּה בְּחוֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּלְבַסּוֹף וּבְכׇל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה.

The next verse states: “And they made their lives bitter through hard service, with mortar and brick, and with every laborious service in the field” (Exodus 1:14). Rava says: The verse mentions specifically mortar and brick and then all forms of labor, as initially the Egyptians had them work with mortar and bricks, and ultimately they subjugated them “and with every laborious service in the field.”
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתחלה בחומר ובלבנים כו׳. דכיון שעבדו בהם בכל מיני עבודה כדכתיב את כל עבודתם לא פרט לך אלו אלא לאשמעינן שבתחלה בחומר ובלבנים ולבסוף בכל עבודה בשדה ולבסוף את כל עבודתם דהיינו בכל מיני עבודה והכי מסיים ליה בש״ר והוא מבואר שכך הרגילם להיות לו עבדים גמורים שבתחלה בנו לו ערים כי כן דרך אנשי עיר לבנות להם מבצרים מפני אויבים ואח״כ הוסיף עליהם עבודת אנשי כפרים דהיינו עבודה בשדה שהיא מלאכה שפלה כדאמרינן ביבמות ולבסוף בכל מיני עבודה כעבד גמור. ומ״ש שהיו מחליפין כו׳. פירש״י ה״ג בעבודה קשה ארשב״ן א״ר יונתן שהיו מחליפין כו׳ וזו היא קשה שלא היו רגילין בכך עכ״ל אבל בכל הנוסחאות לא מייתי הא שהיו מחליפין כו׳ אקרא דעבודה קשה אלא אקרא דאת כל עבודתם וכ״ה בהדיא בש״ר ובילקוט ונראה לפרש דלפי הדרש נמי ולבסוף בכל עבודה כמפורש בש״ר כמ״ש לעיל לא הו״ל למכתב עבודתם בכינוי אלא ובכל עבודה כמו בכל עבודה בשדה וע״כ דרשו דכינוי קאי אעבודה דאיש ודאשה וללמד שבכ״א מהם שעבדו בו בכל עבודתם דאיש ודאשה דהיינו שהיו מחליפין כו׳ דבלאו מלאכה המיוחד לכ״א הוסיף להן מלאכות המחולפות ודו״ק:
נאמר: ״וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבודה בשדה״ (שמות א, יד). אמר רבא: בתחילה נתנו להם עבודה בחומר ובלבנים, ולבסוף ״ובכל עבדה בשדה״ (שמות א, יד).
The next verse states: “And they made their lives bitter through hard service, with mortar and brick, and with every laborious service in the field” (Exodus 1:14). Rava says: The verse mentions specifically mortar and brick and then all forms of labor, as initially the Egyptians had them work with mortar and bricks, and ultimately they subjugated them “and with every laborious service in the field.”
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֵת כׇּל עֲבוֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן שֶׁהָיוּ מַחְלִיפִין מְלֶאכֶת אֲנָשִׁים לְנָשִׁים וּמְלֶאכֶת נָשִׁים לַאֲנָשִׁים ולמ״דוּלְמַאן דְּאָמַר נָמֵי הָתָם בְּפֶה רַךְ הָכָא וַדַּאי בִּפְרִיכָה.

The verse concludes: “In all their service, wherein they made them serve with rigor” (Exodus 1:14). Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: The meaning of befarekh is that the Egyptians would exchange the responsibilities of men and women, giving men’s work to women and women’s work to men, requiring everyone to do work to which they were unaccustomed. And even according to the one who says that there, in the previous verse, bifarekh indicates that the Egyptians enslaved the Jews with a soft mouth, here, in this verse, which describes the physical hardship of the labor, the word befarekh certainly means with crushing labor.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: בעבודה קשה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן שהיו מחליפין וכו׳ – וזו היא קשה שלא היו רגילים בכך.
ולמאן דאמר – בפרך קמא בפה רך האי בפרך בתרא ודאי פריכה היא דהכתיב וימררו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על המשך הפסוק ״את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך״ (שמות א, יד), אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים, וזוהי עבודת פרך — שהיו סובלים מעבודה שאינה לפי טבעם והרגלם. ולמאן דאמר נמי התם [ולדעת מי שאומר גם כן שם] בפסוק הקודם ש״בפרך״ פירושו בפה רך, הכא [כאן] בפסוק זה העוסק בקושי הגופני של העבודה, ודאי הכוונה היא בפריכה.
The verse concludes: “In all their service, wherein they made them serve with rigor” (Exodus 1:14). Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: The meaning of befarekh is that the Egyptians would exchange the responsibilities of men and women, giving men’s work to women and women’s work to men, requiring everyone to do work to which they were unaccustomed. And even according to the one who says that there, in the previous verse, bifarekh indicates that the Egyptians enslaved the Jews with a soft mouth, here, in this verse, which describes the physical hardship of the labor, the word befarekh certainly means with crushing labor.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דָּרֵשׁ רַב עַוִּירָא בִּשְׂכַר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּשָׁעָה שֶׁהוֹלְכוֹת לִשְׁאוֹב מַיִם הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַמֵּן לָהֶם דָּגִים קְטַנִּים בְּכַדֵּיהֶן וְשׁוֹאֲבוֹת מֶחֱצָה מַיִם וּמֶחֱצָה דָּגִים וּבָאוֹת וְשׁוֹפְתוֹת שְׁתֵּי קְדֵירוֹת אַחַת שֶׁל חַמִּין וְאַחַת שֶׁל דָּגִים.

§ Rav Avira taught: In the merit of the righteous women that were in that generation, the Jewish people were redeemed from Egypt. He tells of their righteous actions: At the time when these women would go to the river to draw water, the Holy One, Blessed be He, would materialize for them small fish that would enter into their pitchers, and they would therefore draw pitchers that were half filled with water and half filled with fish. And they would then come and place two pots on the fire, one pot of hot water for washing their husbands and one pot of fish with which to feed them.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שפת
שפתא(סוטה יא:) ובאות ושופתות ב׳ קדירות פי׳ כמו שפות הסיר (חולין פד.) ושפתו לו קדירה בכל יום:
א. [זעטצען, שטעללן.]
ושופתות – כשמושיבין הסיר על גבי כירה קרי לה שפיתה.
אחת של חמין – לרחוץ רגלי בעליהן בשדה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נשים צדקניות כו׳ בשעה שהולכות לשאוב כו׳. הוא דאר״י על נשים צדקניות שהיו מפרנסין את בעליהן והיו נזקקין להן ולא היו מזנין תחת בעליהן ולכך מדמה להו הכא ליונה שאינה נזקקת אלא לבן זוגה וק״ל:
הקב״ה מזמן להם דגים קטנים כו׳ ושופתות ב׳ קדירות כו׳. ענין דגים קטנים כדאמרינן בעלמא שהם מפרין ומרבין גופו של אדם וע״ש הברכה דכן ירבה שנאמר וידגו לרוב גו׳ ורמז לזה במה שאמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם גו׳ שלא היו קונים אותן אלא שהקב״ה מזמן אותן להן בכדיהן ואמר בשכר תשכבון בין שפתים ולא נתנו עיניהם באחר זכו להיות להם חן שבזה זכו לביזת מצרים וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב גו׳ כמ״ש ביה וה׳ נתן את חן העם גו׳ ואמר כיון שהגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות בשדה כו׳ מיראת מצרים עשו כן בגזירת כל הבן הילוד גו׳ ומייתי מדכתיב תחת התפוח עוררתיך גו׳ רישא דקרא מי זאת גו׳ מתרפקת על דודה דהיינו שנזקקה לבן זוגה במצרים וסיפא דקרא שמה דהיינו תחת התפוח חבלתך אמך גו׳. ואמר הקב״ה שלח משמי מרום מי שמנקה כו׳. שנאמר ומולדותיך ביום גו׳ דבתר האי קרא כתיב לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה גו׳ דהיינו א׳ מכל אלו שזכר שעושין לחמלה לולד ביום הולדת וכתיב בתריה ואעבור עליך גו׳ דהיינו שהיו עושין לך כן משמי מרום. ואמר ונותן להם ב׳ עגולין כו׳ שנאמר וינקהו דבש מסלע גו׳. דבש להנקה ושמן לסיכה והאי קרא לפי פשוטו בטובת א״י הוא דכתיב ירכיבהו על במתי ארץ גו׳ אבל לפי משמעו ממש לא מצינו זה הנס דבש מסלע גו׳ בטובת א״י אי לאו באלו הולדות שהיו צריכין לכך דאמם אחר לידתם הלכו למלאכה גם לביתם שלא ירגישו בו המצריים. ואמר נעשה להן נס ונבלעין בקרקע ומביאין שוורים גו׳. גם כי ראו זה הנס נפלא חשבו שאין זה רק מעשה כישוף כמו שחשבו במכות מצרים ולפי שמעשה כישוף ודומה לו אין לו כח רק בעולם הזה וכדי תפיסת יד אדם ע״כ חשבו שלא נבלעו רק כדי מחרישה שהוא תפיסת יד אדם וז״ש שהיו חורשין על גבן שנא׳ על גבי חרשו חורשים גו׳ שאמר ברישא דקרא רבת צררוני מנעורי מנעורי ממש כשהיו קטנים ונערים במצרים שבאו להורגן אבל לא יכלו לי ע״י בליעה בקרקע ולפי שחשבו שהוא מעשה כישוף ולא נבלעו רק כדי מחרישה היו חורשים ע״ג לתופסן בתוך כדי מחרישה ולשון חרשו חורשים הוא כפול דהוה סגי בקרא לומר על גבי חרשו וי״ל חורשים מלשון חרשיא שהוא כישוף כי המצרים היו בעלי כשפים ודו״ק:
א דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. כיצד היה הדבר? בשעה שהולכות הנשים לשאוב מים, הקדוש ברוך הוא מזמן להם דגים קטנים בכדיהן, ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות (מניחות על האש) שתי קדירות, אחת של מים חמין ואחת של דגים.
§ Rav Avira taught: In the merit of the righteous women that were in that generation, the Jewish people were redeemed from Egypt. He tells of their righteous actions: At the time when these women would go to the river to draw water, the Holy One, Blessed be He, would materialize for them small fish that would enter into their pitchers, and they would therefore draw pitchers that were half filled with water and half filled with fish. And they would then come and place two pots on the fire, one pot of hot water for washing their husbands and one pot of fish with which to feed them.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּמוֹלִיכוֹת אֵצֶל בַּעְלֵיהֶן לַשָּׂדֶה וּמַרְחִיצוֹת אוֹתָן וְסָכוֹת אוֹתָן וּמַאֲכִילוֹת אוֹתָן וּמַשְׁקוֹת אוֹתָן וְנִזְקָקוֹת לָהֶן בֵּין שְׁפַתַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ס״ח:י״ד} אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם וְגוֹ׳ בִּשְׂכַר תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְבִיזַּת מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ס״ח:י״ד} כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ.

And they would then take what they prepared to their husbands, to the field, and would bathe their husbands and anoint them with oil and feed them the fish and give them to drink and bond with them in sexual intercourse between the sheepfolds, i.e., between the borders and fences of the fields, as it is stated: “When you lie among the sheepfolds, the wings of the dove are covered with silver, and her pinions with the shimmer of gold” (Psalms 68:14), which is interpreted to mean that as a reward for “when you lie among the sheepfolds,” the Jewish people merited to receive the plunder of Egypt, as it is stated in the continuation of the verse, as a reference to the Jewish people: “The wings of the dove are covered with silver, and her pinions with the shimmer of gold” (Psalms 68:14).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בין שפתים – בין מצרי השדות מקומות צנועין מצר גבול השדה גבוה מכאן וחבירו מכאן וחריץ באמצע.
יונה – ישראל שנאמר יונתי תמתי (שיר השירים ו).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן את הבעלים, וסכות אותן, ומאכילות אותן, ומשקות אותן, ונזקקות להן לתשמיש בין שפתים (בין גבולות וגדרות השדות), שנאמר: ״אם תשכבון בין שפתים״ (תהלים סח, יד), ודרשו על כך: בשכר ״תשכבון בין שפתים״ זכו ישראל לביזת מצרים, שנאמר בהמשך הפסוק: ״כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ״ (תהלים סח, יד).
And they would then take what they prepared to their husbands, to the field, and would bathe their husbands and anoint them with oil and feed them the fish and give them to drink and bond with them in sexual intercourse between the sheepfolds, i.e., between the borders and fences of the fields, as it is stated: “When you lie among the sheepfolds, the wings of the dove are covered with silver, and her pinions with the shimmer of gold” (Psalms 68:14), which is interpreted to mean that as a reward for “when you lie among the sheepfolds,” the Jewish people merited to receive the plunder of Egypt, as it is stated in the continuation of the verse, as a reference to the Jewish people: “The wings of the dove are covered with silver, and her pinions with the shimmer of gold” (Psalms 68:14).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְכֵיוָן שֶׁמִּתְעַבְּרוֹת בָּאוֹת לְבָתֵּיהֶם וְכֵיוָן שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן מוֹלְדֵיהֶן הוֹלְכוֹת וְיוֹלְדוֹת בַּשָּׂדֶה תַּחַת הַתַּפּוּחַ שֶׁנֶּאֱמַר {שיר השירים ח׳:ה׳} תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ וְגוֹ׳.

And when these women would become pregnant, they would come back to their homes, and when the time for them to give birth would arrive they would go and give birth in the field under the apple tree, as it is stated: “Under the apple tree I awakened you; there your mother was in travail with you; there was she in travail and brought you forth” (Song of Songs 8:5).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עוררתיך – לצאת ממעי אמך.
חבלתך – לשון חבלי יולדה (הושע יג).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכיון שהיו הנשים מתעברות באות לבתיהם, וכיון שמגיע זמן מולדיהן (הלידה) הולכות ויולדות בשדה תחת עצי התפוח, שנאמר: ״תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך, שמה חבלה ילדתך״ (שיר השירים ח, ה).
And when these women would become pregnant, they would come back to their homes, and when the time for them to give birth would arrive they would go and give birth in the field under the apple tree, as it is stated: “Under the apple tree I awakened you; there your mother was in travail with you; there was she in travail and brought you forth” (Song of Songs 8:5).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) והקב״הוְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ מִשְּׁמֵי מָרוֹם מִי שֶׁמְּנַקֵּיר וּמְשַׁפֵּיר אוֹתָן כְּחַיָּה זוֹ שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל ט״ז:ד׳} וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אוֹתָךְ לֹא כׇרַּת שׇׁרֵּךְ וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי וְגוֹ׳ וּמְלַקֵּט לָהֶן שְׁנֵי עִגּוּלִין אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן וְאֶחָד שֶׁל דְּבַשׁ שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ל״ב:י״ג} וַיֵּנִיקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן וְגוֹ׳.

And the Holy One, Blessed be He, would send from the heavens above an angel who would clean and prepare the newborns, just as a midwife prepares the newborn, as it is stated: “And as for your birth, on the day you were born, your navel was not cut nor were you washed with water for cleansing; you were not salted at all, nor swaddled at all” (Ezekiel 16:4). This indicates that there were no midwives to take care of the Jews born in Egypt. And then, the angel would gather for them two round stones from the field and the babies would nurse from that which would flow out of them. One of the stones flowed with oil and one of the stones flowed with honey, as it is stated: “And He would suckle them with honey from a crag and oil from a flinty rock” (Deuteronomy 32:13).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנקר – מנקה.
משפר – [אימלוליר בלעז.]⁠1 כמו שעושין לתינוקות ליישב את איבריהם ולתקנן שניתקין מצער הלידה.
לא כרת שרך – לא היה לך מיילדת לחתוך טיבור הולד.
למשעי – להחליק בשר כמו חלקת צואריו (בראשית כז) שעיעות.
עגולין – כעין ככר עגול: נעשה להן נס.
1. כן ברש״י שבעין יעקב, אך הלעז חסר בדפוסים. והשוו ׳אינמיליוריר׳ (enmillorir) בצרפתית שפירושו לשפר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והקדוש ברוך הוא שולח מלאך משמי מרום מי שמנקיר ומשפיר (מנקה ומתקן) אותן את הילודים, כחיה (מילדת) זו שמשפרת את הולד, שנאמר: ״ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי״ (יחזקאל טז, ד), כלומר, לא היתה להם מילדת שתוכל לטפל בהם. ומלקט להן המלאך מן השדה אבנים כעין שני עגולין, והיו נובעים מתוכם דברי מאכל אחד של שמן ואחד של דבש, ומהם היו יונקים, שנאמר: ״וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור״ (דברים לב, יג).
And the Holy One, Blessed be He, would send from the heavens above an angel who would clean and prepare the newborns, just as a midwife prepares the newborn, as it is stated: “And as for your birth, on the day you were born, your navel was not cut nor were you washed with water for cleansing; you were not salted at all, nor swaddled at all” (Ezekiel 16:4). This indicates that there were no midwives to take care of the Jews born in Egypt. And then, the angel would gather for them two round stones from the field and the babies would nurse from that which would flow out of them. One of the stones flowed with oil and one of the stones flowed with honey, as it is stated: “And He would suckle them with honey from a crag and oil from a flinty rock” (Deuteronomy 32:13).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְכֵיוָן שֶׁמַּכִּירִין בָּהֶן מִצְרִים בָּאִין לְהוֹרְגָן וְנַעֲשָׂה לָהֶם נֵס וְנִבְלָעִין בַּקַּרְקַע וּמְבִיאִין שְׁוָורִים וְחוֹרְשִׁין עַל גַּבָּן שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים קכ״ט:ג׳} עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים וְגוֹ׳ לְאַחַר שֶׁהוֹלְכִין הָיוּ מְבַצְבְּצִין וְיוֹצְאִין כְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל ט״ז:ז׳} רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ.

And once the Egyptians would notice them, realizing that they were Jewish babies, they would come to kill them. But a miracle would occur for them and they would be absorbed by the earth. And the Egyptians would then bring oxen and would plow upon them, as it is stated: “The plowers plowed upon my back; they made long their furrows” (Psalms 129:3). After the Egyptians would leave, the babies would emerge and exit the ground like grass of the field, as it is stated: “I caused you to increase even as the growth of the field” (Ezekiel 16:7).
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך בץ
בץאהיה חמץ מבצבץ ויוצא (בגמ׳ דפסחים דפרק קמא) (סוטה יא:) בגמרא וכן בענין הטובה ולאחר שהולכין מבצבצין ויוצאין כעשבי השדה שנא׳ רבבה כצמח השדה (כתובות קיא:) אמר רבי חייא עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין לירושלים שנא׳ ויציצו מעיר כעשב הארץ. (חולין מו) מותבינן על גדפא או גילא או רוקא אי מבצבצא טריפה (חולין מה) אתמר רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו לתוך מוחו ובודק אי מבצבץ ועולה טריפה ואם לאו כשרה כמו אדם המפיס מורסא ורואה אם מבצבץ ועולה ויוצא מן המוח טרפה:
א. [העפאר דרונגין.]
רבבה כצמח השדה – גדילים מן הארץ כצמח השדה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר רבבה כצמח גו׳. דאי כפשטיה לענין רבוי קמדמה להו לצמח השדה למה שינה מלשון הנאמר בברכתם כחול הים או ככוכבים אלא לענין יציאתן מן הקרקע שנבלעו בה מדמה להו כצמח גו׳. ואמר באים עדרים כו׳ ותבאי בעדי עדיים גו׳. דאי כפשטיה מלשון עדי וקישוט שתבואי בקשוטי׳ קאמר היאך מסיים בו ואת ערום ועריה וע״כ דרשו מיניה מלשון עדרים אבל לא מצינו מלה שיהיה חסר הרי״ש שהיא עיקר המלה וי״ל בדרך צחות לפי שדרך הקטנים שמוצא הרי״ש קשה להם בדבור ומדלגים אותה בדבורם בפרט אלו הקטנים שנתגדלו במקום שאין אדם וכאילו עמהם ידבר הכתוב בלשונם ותבואי עדי עדיים במקום עדרי עדרים בדלוג הרי״ש וז״ש אל תקרי עדי עדים בלא רי״ש כמו שקורין אלו הנערים שנתגדלו בשדות שיהיה משמעו מלשון קישוט אלא עדרי עדרים ברי״ש ודו״ק:
וכיון שמכירין בהן מצרים שהם ילדי ישראל באין להורגן, ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע, ומביאין המצרים שוורים וחורשין על גבן שנאמר: ״על גבי חרשו חרשים״ (תהלים קכט, ג). לאחר שהולכין המצרים היו מבצבצין התינוקות ויוצאין מן האדמה כעשב השדה, שנאמר: ״רבבה כצמח השדה נתתיך״ (יחזקאל טז, ז).
And once the Egyptians would notice them, realizing that they were Jewish babies, they would come to kill them. But a miracle would occur for them and they would be absorbed by the earth. And the Egyptians would then bring oxen and would plow upon them, as it is stated: “The plowers plowed upon my back; they made long their furrows” (Psalms 129:3). After the Egyptians would leave, the babies would emerge and exit the ground like grass of the field, as it is stated: “I caused you to increase even as the growth of the field” (Ezekiel 16:7).
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְכֵיוָן שֶׁמִּתְגַּדְּלִין בָּאִין עֲדָרִים עֲדָרִים לְבָתֵּיהֶן שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל ט״ז:ז׳} וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבוֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִם אַל תִּקְרֵי בַּעֲדִי עֲדָיִם אֶלָּא בְּעֶדְרֵי עֲדָרִים.

And once the babies would grow, they would come like many flocks of sheep to their homes, as it is stated in the continuation of the verse: “And you did increase and grow up and you came with excellent beauty [ba’adi adayim]” (Ezekiel 16:7). Do not read the verse as: Ba’adi adayim,” “with excellent beauty.” Rather, read it as: Be’edrei adarim, meaning: As many flocks.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותבאי – לבית אביך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכיון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהן בחזרה, שנאמר: ״ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים״ (יחזקאל טז, ז) אל תקרי [תקרא] ״בעדי עדיים״ אלא ״בעדרי עדרים״.
And once the babies would grow, they would come like many flocks of sheep to their homes, as it is stated in the continuation of the verse: “And you did increase and grow up and you came with excellent beauty [ba’adi adayim]” (Ezekiel 16:7). Do not read the verse as: Ba’adi adayim,” “with excellent beauty.” Rather, read it as: Be’edrei adarim, meaning: As many flocks.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּכְשֶׁנִּגְלָה הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַיָּם הֵם הִכִּירוּהוּ תְּחִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ט״ו:ב׳} זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ.

And when the Holy One, Blessed be He, revealed Himself at the Red Sea, these children recognized Him first, as it is stated: “This is my God, and I will glorify Him” (Exodus 15:2). They recognized Him from the previous time that He revealed Himself to them in their infancy, enabling them to say: “This is my God.”
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הם הכירוהו – שראו שכינתו כבר.
זה אלי – שראיתי כבר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכשנגלה כו׳ הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי כו׳. יבואר לקמן פ׳ כשם ע״ש:
וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים בים סוף הם התינוקות הכירוהו תחלה, שנאמר: ״זה אלי ואנוהו״ (שמות טו, ב), כלומר, זה שהכירוהו עוד מזמן שנגלה עליהם בעודם תינוקות.
And when the Holy One, Blessed be He, revealed Himself at the Red Sea, these children recognized Him first, as it is stated: “This is my God, and I will glorify Him” (Exodus 15:2). They recognized Him from the previous time that He revealed Himself to them in their infancy, enabling them to say: “This is my God.”
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) {שמות א׳:ט״ו} וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדוֹת הָעִבְרִיּוֹת וְגוֹ׳ רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר אִשָּׁה וּבִתָּהּ וְחַד אָמַר כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ מ״דמַאן דְּאָמַר אִשָּׁה וּבִתָּהּ יוֹכֶבֶד וּמִרְיָם ומ״דוּמַאן דְּאָמַר כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ יוֹכֶבֶד וֶאֱלִישֶׁבַע.

§ The verse states: “And the king of Egypt spoke to the Hebrew midwives, of whom the name of the one was Shiphrah, and the name of the other Puah” (Exodus 1:15). Rav and Shmuel disagree as to the proper interpretation of this verse. One says that these midwives were a woman and her daughter, and one says that they were a daughter-in-law and her mother-in-law. According to the one who says that they were a woman and her daughter, the women were Jochebed, the mother of Moses and Aaron, and her daughter, Miriam. And according to the one who says that they were a daughter-in-law and her mother-in-law, the verse is referring to Jochebed and her daughter-in-law Elisheba, the wife of Aaron.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלישבע – בת עמינדב אשתו של אהרן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למילדות העבריות גו׳ מ״ד אשה ובתה זו יוכבד ומרים ומ״ד כו׳. כתב הרא״ם ויתכן שהיתה קבלה בידם או כו׳ עכ״ל ול״נ שלמדו לומר כן משום דהאי לישנא אשר שם האחת גו׳ ושם השנית גו׳ לא תמצא בתורה כ״א כשקדם לו בפסוק שהיו שנים וכמו לעבר ילד ב׳ בנים שם האחד פלג גו׳ וכן ואת שני בניה אשר שם האחד גרשום גו׳ וכן וישארו שני אנשים במחנה שם האחד גו׳ וכאן לא קדם לו שהיו שני מילדות וכתב אשר שם האחת שפרה גו׳ וע״כ דרשו מיניה אשר שם האחת היא הידועה בשמה במקום אחר וכן שם השנית הידועה כבר ולפי שלא נזכרו בשמם בתורה מאותו הדור אלא ג׳ נשים אלו יוכבד ומרים ואלישבע ע״כ האחת והשני׳ הידועות על שנים מג׳ אלו נשים קאמר ובהא לא מספקא להו דודאי יוכבד היא אחת מהן דדרך הזקנות להיות מילדות ולא הבנות והכלות שלה ועוד דהכתוב בא לפרש ולא לסתום ואם היו מרים ואלישבע לא הוה ידעינן הי ניהו האחת והי ניהו השניה אבל אם יוכבד היא אחת מהם ליכא לאסתפוקי דודאי האחת דקרא היא יוכבד וזה שדקדק לומר אשה ובתה כלה וחמותה דלכך ליכא לאסתפוקי בשם האחת אלא בשם השני׳ פליגי דמר אמר דהיא מרים דיותר ידועה בשמה מאלישבע ומר אמר דאין סברא שהיתה מרים מילדת אז דעדיין קטנה היתה מה׳ שנים ויהיה פי׳ אשר שם האחת הידועה בשמה במקום אחר יוכבד היתה שמה עכשיו בענין המילדות שפרה ושם השניה הידועה בשמה כבר למר מרים ולמר אלישבע עכשיו נקראת פועה כו׳:
ב נאמר: ״ויאמר מלך מצרים למילדת העברית״ (שמות א, טו); רב ושמואל נחלקו בכך, חד [אחד מהם] אמר: מילדות אלה היו אשה ובתה, וחד [ואחד מהם] אמר: כלה וחמותה. מאן דאמר [מי שאומר] שהיו אלה אשה ובתה, כוונתו היא ליוכבד אם משה ואהרן, ולבתה מרים, ומאן דאמר [ומי שאומר] שהיו אלה כלה וחמותה — יוכבד וכלתה אלישבע אשת אהרן.
§ The verse states: “And the king of Egypt spoke to the Hebrew midwives, of whom the name of the one was Shiphrah, and the name of the other Puah” (Exodus 1:15). Rav and Shmuel disagree as to the proper interpretation of this verse. One says that these midwives were a woman and her daughter, and one says that they were a daughter-in-law and her mother-in-law. According to the one who says that they were a woman and her daughter, the women were Jochebed, the mother of Moses and Aaron, and her daughter, Miriam. And according to the one who says that they were a daughter-in-law and her mother-in-law, the verse is referring to Jochebed and her daughter-in-law Elisheba, the wife of Aaron.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תַּנְיָא כמ״דכְּמַאן דְּאָמַר אִשָּׁה וּבִתָּהּ דְּתַנְיָא שִׁפְרָה זוֹ יוֹכֶבֶד וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ שִׁפְרָה שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד ד״אדָּבָר אַחֵר שִׁפְרָה שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ יִשְׂרָאֵל בְּיָמֶיהָ.

It is taught in a baraita according to the one who says that they were a woman and her daughter, because it is taught in a baraita: With regard to Shiphrah, who is referred to in the verse, this is really a reference to Jochebed. And why was she called Shiphrah? Because she would prepare [mishapperet] the newborn. Alternatively, she is referred to as Shiphrah because the Jewish people increased and multiplied [shepparu verabbu] in her days, due to her assistance.
הערוך על סדר הש״סמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שפר
שפרא(בבא מציעא יד.) שבח שפר ושעבוד צריך לימלך (סוטה יא:) שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הוולד. ד״א שפרו ורבו ישראל בימיה פועה זו מרים שהיתה פועה לוולד ד״א שהיתה פועה ברוח הקודש וירא אלהים את האור כי טוב תרגום ירושלמי ארום שפר ותקין:
א. [שענהייט.]
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא כמאן דאמר [שנויה ברייתא כדעת מי שאומר] שהיו אלה אשה ובתה, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: שפרה — זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה — שמשפרת (מתקנת) את הולד. דבר אחר: ״שפרה״ — שפרו ורבו ישראל בימיה.
It is taught in a baraita according to the one who says that they were a woman and her daughter, because it is taught in a baraita: With regard to Shiphrah, who is referred to in the verse, this is really a reference to Jochebed. And why was she called Shiphrah? Because she would prepare [mishapperet] the newborn. Alternatively, she is referred to as Shiphrah because the Jewish people increased and multiplied [shepparu verabbu] in her days, due to her assistance.
הערוך על סדר הש״סמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) פּוּעָה זוֹ מִרְיָם וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ פּוּעָה שֶׁהָיְתָה פּוֹעָה (וּמוֹצִיאָה אֶת הַוָּלָד) ד״אדָּבָר אַחֵר פּוּעָה שֶׁהָיְתָה פּוֹעָה בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ וְאוֹמֶרֶת עֲתִידָה אִמִּי שֶׁתֵּלֵד בֵּן שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל.

The baraita continues: With regard to Puah, who is referred to in the verse, this is really a reference to Miriam. And why was she called Puah? Because she would make a comforting sound [po’a] as she would remove the child from the womb of the mother. Alternatively, the word Puah is related to one of the verbs that describe speaking, as she would speak [po’a] through divine inspiration and say: In the future, my mother will give birth to a son who will save the Jewish people.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פע
פעא(סוטה יא:) פועה זו מרים ולמה נקראת פועה שפועה לולד פי׳ לוחשת לאשה ויוצא הוולד כמו אלו עכשיו שקורין באזני האשה (בויקרא רבה פרשת צדקתך אמור אל הכהנים) ופעלכם מאפע כל ברכות טובות ונחמות שהקב״ה מביאן על ישראל בשכר פעייה אחת שפעו בסיני כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע. ד״א ופעלכם מאפע מק׳ פעיות שהאשה פועה בשעה שיושבת על משבר צ״ט למיתה ואחד לחיים ג׳ שמות נקראה לה חייתא מחבלתא ומתברא חייתא דהוות מתה וחיית מחבלתא דהיות ממשכנא למיתה המד״א אם חבל תחבל מתברא דהוות תבריא למיתה. (בראשית רבה כג) לאחד שחטף גדי והפשילו לאחוריו בעל המרעה רץ אחריו ואמר לו מה בידך ולא כלום אמר לו והרי מפעה אחריך כך קול דמי אחיך צועקים. (עירובין עז) סתם גוי אם איתא דאוגר מפעא פעי. (חולין קלג:) ואימא סתם גוי מיפעא פעי פי׳ צועק אל תשקול בהכרעה ומגיד שהבשר שלו כדאמרינן (סוכה לא) פעיתא היא דא (חולין מג) וושט דאכלה ביה ופעיא ביה פי׳ גועה.(בכורות לה) מה טעם נעקרו הוי מום משום דפעי ומחזי מלשון כיולדה אפעה:
א. [שרייען.]
שהיתה פועה לולד – משעשעת אותו כדרך שמשחקים לתינוקות בדברים ערבים לשעשעו.
פועה – צועקת כמו כיולדה אפעה (ישעיהו מב).
שהיתה פועה לולד – פירש רבינו חננאל לוחשת לחישה ויוצא הולד כמו שעושים אלו עכשיו באזני האמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

״פועה״ — זו מרים, ולמה נקרא שמה ״פועה״ — שהיתה פועה (משמיעה קול) ומוציאה את הולד. דבר אחר: ״פועה״ מלשון דיבור, שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל.
The baraita continues: With regard to Puah, who is referred to in the verse, this is really a reference to Miriam. And why was she called Puah? Because she would make a comforting sound [po’a] as she would remove the child from the womb of the mother. Alternatively, the word Puah is related to one of the verbs that describe speaking, as she would speak [po’a] through divine inspiration and say: In the future, my mother will give birth to a son who will save the Jewish people.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) {שמות א׳:ט״ז} וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וְגוֹ׳ מַאי אׇבְנָיִם א״ראָמַר רַבִּי חָנָן סִימָן גָּדוֹל מָסַר לָהֶן אָמַר לָהֶן בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת לֵילֵד יריכותיה מִצְטַנְּנוֹת כַּאֲבָנִים.

The next verse relates the instructions of Pharaoh to the midwives: “And he said: When you deliver the Hebrew women, and you look upon the stones [ovnayim], if it be a son, then you shall kill him; but if it be a daughter, then she shall live” (Exodus 1:16). The Gemara asks: What is the meaning of “stones”? Rabbi Ḥanan says: Pharaoh transmitted a great sign to them. He said to them: At the time when a woman crouches to give birth, her thighs become as cold as stones, and, therefore, this shall be for you a sign that the woman is about to give birth.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: וראיתן על האבנים אמר רבי יוחנן סימן גדול מסר להן בשעה שכורעת לילד יריכותיה מצטננות כאבנים ד״א על האבנים כדכתיב וארד בית היוצר וגו׳ מה יוצר זה ירך מכאן כו׳.
סימן גדול – שלא תטלנו האם ותחביאנו ותאמר נפל היה זה לכם הסימן של לידה ואז תטלוהו ותהרגוהו ד״א להכי קרי ליה למשבר של אשה אבנים כדכתיב גבי יוצר כלי חרס אבנים ואשה נמי ליוצר דמיא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי אבנים אר״י סימן גדול מסר כו׳. עיין פירש״י ולשיטתו כתב ה״ג מאי אבנים אר״י סימן גדול מסר להם כו׳ ד״א על האבנים כדכתיב וארד אל בית היוצר גו׳ עכ״ל ומפרש ליה ד״א לאו לענין סימנין קאמר אלא דלהכי קרי ליה למשבר אשה אבנים כו׳ ע״ש אבל בש״ר משמע דלענין מסירת סימנין קמדמה ליה ליוצר ע״ש והנראה בזה דודאי הני תרי לישני לענין מסירות סימנין קאמר כדמוכח בש״ר וכפי׳ הרמב״ן והרלב״ג כי פרעה צוה להם שיהרגו הזכרים בסתר על האבנים שאפילו היולדות עצמן לא ידעו בו כו׳ ע״ש ולפי שרוב הנשים שוהין בלידתן נתן להם סימן שיכוונו עת לידתן ממש שתוכלו להרוג אותן בסתר דהיינו כשיריכותיהן מצטננות כאבנים. ולד״א מה יוצר ירך כו׳. בתחלת היצירה של הולד בין הירכים תוכלו להרוג אותן בסתר והוא משל היוצר כי כמו שהיוצר הזה כשהסדין שהוא האבנים הוא בין ירכו קל בידו לקלקל הכלי כמ״ש וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים ונשחת הכלי גו׳ כדוגמא זו בתחלת לידת הולד כשהוא עדיין בין הירכים תוכלו לקלקלו ולהורגו ולזה הענין בעצמו שאמרו בסמוך סימן זה מסר להם בן פניו למטה כו׳ דכיון שצוה להרוג הזכרים בסתר היה צריך ג״כ להודיען שידעו אז איזו בן ואיזו בת ועוד כתבנו בזה דרך נכון מסכים לזה בפרק ד׳ מיתות על הא דאמרינן התם ב״נ נהרג על העוברין ולא ישראל ע״ש:
נאמר שם ״ויאמר (פרעה) בילדכן את העבריות וראיתן על האבניים״ (שמות א, טז). ושואלים: מאי [מה פירוש] ״אבנים״? אמר ר׳ חנן: סימן גדול מסר להן פרעה. אמר להן: בשעה שאשה כורעת לילד יריכותיה מצטננות כאבנים, וזה יהיה לכן סימן שהיא עומדת ללדת.
The next verse relates the instructions of Pharaoh to the midwives: “And he said: When you deliver the Hebrew women, and you look upon the stones [ovnayim], if it be a son, then you shall kill him; but if it be a daughter, then she shall live” (Exodus 1:16). The Gemara asks: What is the meaning of “stones”? Rabbi Ḥanan says: Pharaoh transmitted a great sign to them. He said to them: At the time when a woman crouches to give birth, her thighs become as cold as stones, and, therefore, this shall be for you a sign that the woman is about to give birth.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאִית דְּאָמַר כְּדִכְתִיב {ירמיהו י״ח:ג׳} וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר וְהִנֵּה הוּא עוֹשֶׂה מְלָאכָה עַל הָאׇבְנָיִם מָה יוֹצֵר זֶה יָרֵךְ מִכָּאן וְיָרֵךְ מִכָּאן וְסַדָּן בָּאֶמְצַע אַף אִשָּׁה יָרֵךְ מִכָּאן וְיָרֵךְ מִכָּאן וְהַוָּלָד בָּאֶמְצַע.

And there are those who say an alternative explanation for ovnayim: As it is written: “So I went down to the potter’s shop, and behold, he was at his work on the wheels [ovnayim]” (Jeremiah 18:3). Just as this potter sits so that one thigh is here and one thigh is there and the block upon which he works is in the middle, so too, a woman giving birth also has one thigh here and one thigh there and the newborn is in the middle.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך סדן
סדןא(סוטה יא:) אמר להן מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע עושה מלאכה על האבנים תרגום על סדנא (חולין טז.) לא קשיא הא בסדנא דמיא הא בסדנא דפחרא כבר פי׳ בערך מיכני. (פסחים צד) ודלמא כסדנא דריחים אי נמי כצינורא דדשא פי׳ כמו הסדן הזה אע״פ שסובב הגלגל קבוע בו עולה ויורד ב׳ קצוות הסדן במקומן נראים לעולם אין הדרומי נראה בצפון ולא הצפוני בדרום א״נ בצינורא דדשא והדבר אחד זה פי׳ ר״ת ז״ל. ס״א בבוצינא דריחים וכבר פי׳ במקומו מפי רבי גרשם ז״ל:
ערך אסתנס
אסתנסב(ברכות טז:) איני כשאר כל אדם אסתניס אני (יומא ל:) במשנה אם היה כהן גדול זקן או איסתני׳ מחמין לו חמין. (ובגמ׳ דמסכת תמיד) מעשה באחד ששתה מים ונתן לתלמידו ולא שפך מהן ואותו תלמיד אסתניס היה ומת בצמא באותה שעה אמרו לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו אלא אם כן שפך מהן. (בבא בתרא קמה) בגמ׳ דהשושבינות רבי ינאי אומר כל ימי עני רעים זה אסתני׳ וטוב לב משתה תמיד מי שדעתו יפה (פסחים קח) בגמ׳ דסמוך למנחה רב ששת אסתני׳ הוה. (סוטה יא) ובגמרא דוכן לענין הטובה כלום אתה אסתני׳ יותר מפרעה. (סנהדרין ק) גמרא דרבי עקיבא בחלק רבי ינאי אומר כל ימי עני רעים זה אסתני׳ (בראשית רבה יא) ויברך אלהים מפני האסתניסי׳ פי׳ אדם שיש לו נפש רעה ואינה מקבלת כל דבר לראות דבר מאוס קורין לו אסתניס (א״ב: פירוש בלשון יוני איש חלש ומזגו רע):
א. [ראד.]
ב. [איידלמאן. שוואך. קרענקלך.]
סדן – עץ עב שעליו יושב ומגלגל הבצים לעשותן בדפוס הכלי לפי גדלו וקטנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואית דאמר [ויש מי שאומר]: כדכתיב [כפי שנאמר]: ״וארד בית היוצר והנה הוא עשה מלאכה על האבנים״ (ירמיה יח, ג), מה יוצר (קדר) זה יושב באופן שירך אחת שלו מכאן וירך מכאן, וסדן שעליו הוא עובד באמצע, אף אשה — ירך מכאן וירך מכאן והולד באמצע.
And there are those who say an alternative explanation for ovnayim: As it is written: “So I went down to the potter’s shop, and behold, he was at his work on the wheels [ovnayim]” (Jeremiah 18:3). Just as this potter sits so that one thigh is here and one thigh is there and the block upon which he works is in the middle, so too, a woman giving birth also has one thigh here and one thigh there and the newborn is in the middle.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) {שמות א׳:ט״ז} אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אוֹתוֹ א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא סִימָן גָּדוֹל מָסַר לָהֶן בֵּן פָּנָיו לְמַטָּה בַּת פָּנֶיהָ לְמַעְלָה.

The verse continues: “If it be a son, then you shall kill him; but if it be a daughter, then she shall live” (Exodus 1:16). Rabbi Ḥanina says: Pharaoh transmitted to them a great sign to enable them to know the gender of the infant from the beginning of the birth process: A boy is born with his face downward; a girl is born with her face upward. Pharaoh provided them with this sign so that they could kill the boys secretly even before the mother realized what was happening.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סימן גדול מסר להם – וראיתן על האבנים אם בן הוא שם אתן יכולות לראות מיד אם בן הוא בלא שום הגבהה.
בן פניו למטה – כדרך תשמישו.
בת פניה למעלה – כדרך תשמישתה והכי מפרש במסכת נדה (דף לא.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פניו למטה כו׳. עיין פירש״י והכי איתא פרק המפלת אבל בש״ר מפורש בע״א:
״וראיתן על האבניים אם בן הוא והמתן אתו״ (שמות א, טז). אמר ר׳ חנינא: סימן גדול מסר להן לדעת כבר בתחילת הלידה (״על האבניים״) מהו מינו של הוולד; בן נולד כשפניו למטה, בת נולדת כשפניה למעלה. ונתן להן סימן זה, כדי שתוכלנה להרוג את הוולד בסתר, עוד לפני שנולד.
The verse continues: “If it be a son, then you shall kill him; but if it be a daughter, then she shall live” (Exodus 1:16). Rabbi Ḥanina says: Pharaoh transmitted to them a great sign to enable them to know the gender of the infant from the beginning of the birth process: A boy is born with his face downward; a girl is born with her face upward. Pharaoh provided them with this sign so that they could kill the boys secretly even before the mother realized what was happening.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) {שמות א׳:י״ז} וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדוֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן וְגוֹ׳ לָהֶן מִיבְּעֵי לֵיהּ א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא מְלַמֵּד שֶׁתְּבָעָן לִדְבַר עֲבֵירָה וְלֹא נִתְבְּעוּ.

The next verse states: “But the midwives feared God, and did not as the king of Egypt spoke about them [aleihen], but they kept the male children alive” (Exodus 1:17). The Gemara comments: It should have stated: “Spoke to them [lahen].” Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: This teaches that Pharaoh proposed to them to engage in a sinful act, i.e., sexual intercourse, with him, but they did not accept his overtures. The word aleihen is often used in reference to sexual intercourse, for example: “And brought her to him; and he consorted with her [eileha]” (Genesis 29:23), and that is its connotation here as well.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אליהן – משמע על עיסקי ביאה לשון ויבא אליה (בראשית כט).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כאשר דבר אליהן להן מבעי ליה. יש לדקדק לפירש״י בפ׳ חיי שרה דאין נופל לשון לי ולו ולהם אצל דיבור אלא אלי ואליו ואליהן ובמקומות שתמצא לי ולו ולהם סמוכים אצל דיבור יתפרש במקום עלי ועליו ועליהן וא״כ הכא מאי קושיא להן מבעי ליה דהא הכא ליכא לפרושי להן במקום עליהן אלא במקום ל׳ כמו כאשר דבר למילדות וי״ל כמ״ש הרא״ם גם הרמב״ן כי מצינו דבור במקראות שאינו דבור ממש כמו בא אל פרעה ודברת גו׳ וידבר משה קחו את המנחה וה״נ הכא כאשר דיבר הוא במקום אחר דכבר כתיב ויאמר מלך מצרים למילדות גו׳ ושפיר נופל בו לשון להן כמשמעו במקום ל׳ וק״ל:
״ותיראן המילדת את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים״ (שמות א, יז). ושואלים: דיבר להן״ מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר! אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: שינוי הלשון מלמד שנוסף לכך תבען לדבר עבירה (כאמור במקום אחר ככינוי לביאה ״ויבוא אליה״, בראשית כט, כג), ולא נתבעו (נענו).
The next verse states: “But the midwives feared God, and did not as the king of Egypt spoke about them [aleihen], but they kept the male children alive” (Exodus 1:17). The Gemara comments: It should have stated: “Spoke to them [lahen].” Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: This teaches that Pharaoh proposed to them to engage in a sinful act, i.e., sexual intercourse, with him, but they did not accept his overtures. The word aleihen is often used in reference to sexual intercourse, for example: “And brought her to him; and he consorted with her [eileha]” (Genesis 29:23), and that is its connotation here as well.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) {שמות א׳:י״ז,י״ח} וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְּלָדִים תָּנָא לֹא דַּיָּין שֶׁלֹּא הֵמִיתוּ אוֹתָן אֶלָּא שֶׁהָיוּ מַסְפִּיקוֹת לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן.

The verse concludes: “But they kept the male children alive” (Exodus 1:17). A Sage teaches: It is not only that they did not kill the children as Pharaoh had commanded them, but that they would even provide for them water and food, as the phrase “But they kept the male children alive” indicates.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותחיין – הוה ליה למיכתב ולא המיתו הילדים ותחיין משמע שהיו מסייעין להחיותן שהיו טומנות אותן בבתיהן ומגדלות אותם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותחיין את הילדים תנא לא דיין שלא המיתו אותן כו׳. עיין פירש״י אבל בש״ר דרש לה מיתורא דקרא מאחר שלא עשו כאשר דבר אליהן כו׳ למה הוצרך הכתוב לומר ותחיין גו׳ ונראה לדעת ש״ר דאע״ג דדרשינן מכאשר דבר אליהן מלמד שתבען כו׳ היינו ממלת אליהן דלהן מבעי ליה מיהו אין המקרא יוצא מידי פשוטו דכאשר דבר אליהן שב אשלא המיתו את הילדים ושפיר קאמר למה הוצרך ותחיין גו׳:
שהיו מספקות להם מזון כו׳. עיין פירש״י ובש״ר לא דיין כו׳ אלא יש שהיו עניות והולכות המילדות ומגבות מזון מבתי עשירות כו׳ ע״ש ולשיטת רש״י צ״ל נמי הא דקאמר פרעה מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין גו׳ ולא קאמר ולא המיתן דה״נ ה״ק להו לא דיין שלא המיתן אלא שגם הייתם מספקות להן מזון אך קשה דא״כ מה השיבו בכך כי חיות הנה בטרם תבא גו׳ וכי משום דאין צריכין למילדות אין צריכין למזונות ולפי הדרש דבסמוך אומה זו כחיה כו׳ השיבו לו גם על סיפוק מזונות דלא היו צריכות להן כדאמרינן סוף קדושין מימי לא ראיתי ארי סבל ושועל חנוני והן מתפרנסין שלא בצער כו׳ ודו״ק:
״ותחיין את הילדים״ (שמות א, יז). תנא [שנה החכם]: לא דיין שלא המיתו אותן כפי שאמר פרעה, אלא שהיו מספיקות להם עוד מים ומזון. ולשון ״ותחיינה״ פירושו שהיו מסייעות להם לחיות.
The verse concludes: “But they kept the male children alive” (Exodus 1:17). A Sage teaches: It is not only that they did not kill the children as Pharaoh had commanded them, but that they would even provide for them water and food, as the phrase “But they kept the male children alive” indicates.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) {שמות א׳:י״ט} וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדוֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים וְגוֹ׳ מַאי חָיוֹת אִילֵימָא חַיּוֹת מַמָּשׁ אַטּוּ חַיָּה מִי לָא צְרִיכָה חַיָּה אַחֲרִיתִי לְאוֹלוֹדַהּ.

After being questioned by Pharaoh concerning their failure to obey his command, the midwives responded, as it is written: “And the midwives said to Pharaoh: Because the Hebrew women are not as the Egyptian women, for they are lively [ḥayot], and are delivered before the midwife comes to them” (Exodus 1:19). The Gemara asks: What is the meaning of ḥayot”? If we say that the Hebrew women are like ḥayot, meaning actual midwives for themselves, and therefore they do not need assistance from others, is that to say that a midwife does not need the assistance of another midwife in order to help her give birth?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי נימא חיות ממש – מילדות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר: ״ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה״(שמות א, יט). ושואלים: מאי [מה פירוש] ״חיות״? אילימא [אם נאמר] חיות ממש במובן מילדות, אטו חיה מי לא צריכה חיה אחריתי לאולודה [האם מילדת אינה צריכה מילדת אחרת לילד אותה]?
After being questioned by Pharaoh concerning their failure to obey his command, the midwives responded, as it is written: “And the midwives said to Pharaoh: Because the Hebrew women are not as the Egyptian women, for they are lively [ḥayot], and are delivered before the midwife comes to them” (Exodus 1:19). The Gemara asks: What is the meaning of ḥayot”? If we say that the Hebrew women are like ḥayot, meaning actual midwives for themselves, and therefore they do not need assistance from others, is that to say that a midwife does not need the assistance of another midwife in order to help her give birth?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אֶלָּא אָמְרוּ לוֹ אוּמָּה זוֹ כְּחַיָּה נִמְשְׁלָה יְהוּדָה {בראשית מ״ט:ט׳} גּוּר אַרְיֵה דָּן יְהִי דָן נָחָשׁ נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלוּחָה יִשָּׂשכָר חֲמוֹר גָּרֶם יוֹסֵף בְּכוֹר שׁוֹר בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף.

Rather, the midwives said to Pharaoh: This nation is compared to an animal [ḥayya], and animals give birth without a midwife. For example, with regard to Judah it is written: “Judah is a lion’s whelp” (Genesis 49:9); with regard to Dan it is written: “Dan shall be a serpent in the way” (Genesis 49:17); with regard to Naphtali it is written: “A hind let loose” (Genesis 49:21); with regard to Issachar it is written: “A large-boned donkey” (Genesis 49:14); with regard to Joseph it is written: “His first bullock” (Deuteronomy 33:17); with regard to Benjamin it is written: “A ravenous wolf” (Genesis 49:27).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כחיה נמשלה – וחית השדה אינה צריכה למילדת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אומה זו כחיה כו׳ יהודה גור אריה כו׳. לא הביאן כסדר שהם כתובים בתורה בפ׳ ויחי בברכת יעקב אלא הביאם כסדר שהן כתובים בפ׳ ויצא לפי ספר תולדותן ונקט שור וחמור שהן מין בהמה בכלל חיה כדאמרינן פרק בהמה המקשה זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה גו׳ הא כיצד בהמה בכלל חיה כו׳ ונראה דלא מייתי הכא אלא קראי דגבי ברכת יעקב דבגד נמי כתיב כלביא שכן בברכת משה ועי״ל שלא נאמר לביא אלא כלביא בכ״ף הדמיון משא״כ כל הנך דמייתי הם בלא כ״ף הדמיון כתיב ועוד דלא מייתי ההוא קרא דבגד דנקרא לביא כיון דמייתי קרא דכולהו איקרי לביא והענין מבואר דישראל שעושין רצון המקום אינן בכלל הטבע שנגזר על אדם וחוה בחטאם אבל הם בטבע החיה כפי טבע הבריאה ודו״ק:
אלא אמרו לו המילדות לפרעה: אומה זו כחיה נמשלה, וחיות יולדות בלא מילדת. ומהיכן אתה לומד שנמשלה אומה זו לחיה? — יהודה נאמר בו ״גור אריה״ (בראשית מט, ט), דן — ״יהי דן נחש״ (בראשית מט, יז), נפתלי — ״אילה שלחה״ (בראשית מט, כא), יששכר — ״חמר גרם״ (בראשית מט, יד), יוסף — ״בכור שור״ (ראה דברים לג, יז), בנימין — ״זאב יטרף״ (בראשית מט, כז).
Rather, the midwives said to Pharaoh: This nation is compared to an animal [ḥayya], and animals give birth without a midwife. For example, with regard to Judah it is written: “Judah is a lion’s whelp” (Genesis 49:9); with regard to Dan it is written: “Dan shall be a serpent in the way” (Genesis 49:17); with regard to Naphtali it is written: “A hind let loose” (Genesis 49:21); with regard to Issachar it is written: “A large-boned donkey” (Genesis 49:14); with regard to Joseph it is written: “His first bullock” (Deuteronomy 33:17); with regard to Benjamin it is written: “A ravenous wolf” (Genesis 49:27).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) דִּכְתִיב בֵּיהּ כְּתִיב בֵּיהּ וּדְלָא כְּתִיב בֵּיהּ כְּתִיב (בֵּיהּ) {יחזקאל י״ט:ב׳} מַה אִמְּךָ לְבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה וְגוֹ׳.

The Gemara comments: Concerning those individuals where a comparison to an animal is written with regard to him, it is already written with regard to him. And concerning those where no specific metaphor comparing them to an animal is written with regard to him explicitly, in any case a general comparison is written about the Jewish people: “How your mother was a lioness; among lions she crouched, in the midst of the young lions she reared her whelps” (Ezekiel 19:2), indicating that all the Jewish people are compared to animals.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דכתיב ביה כתיב ביה – מי שכתוב בו שנקרא בשם בהמה וחיה הרי כתיב בו ושאין כתיב בו הרי כתיב בכל כנסייתן יחד מה אמך לביא בין אריות רבצה אמך כנסת ישראל כולה נקראת לביאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: דכתיב ביה [זה שנאמר בו] דימוי לחיה — כתיב ביה [נאמר בו], ודלא כתיב ביה זה שלא נאמר בו] במפורש, מכל מקום כתיב ביה [נאמר בו] בעם ישראל באופן כללי: ״מה אמך לביא בין אריות רבצה״ (יחזקאל יט, ב).
The Gemara comments: Concerning those individuals where a comparison to an animal is written with regard to him, it is already written with regard to him. And concerning those where no specific metaphor comparing them to an animal is written with regard to him explicitly, in any case a general comparison is written about the Jewish people: “How your mother was a lioness; among lions she crouched, in the midst of the young lions she reared her whelps” (Ezekiel 19:2), indicating that all the Jewish people are compared to animals.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) {שמות א׳:כ״א} וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדוֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר בָּתֵּי כְהוּנָּה וּלְוִיָּה וְחַד אָמַר בָּתֵּי מַלְכוּת מ״דמַאן דְּאָמַר בָּתֵּי כְהוּנָּה וּלְוִיָּה אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה ומ״דוּמַאן דְּאָמַר בָּתֵּי מַלְכוּת דָּוִד נָמֵי מִמִּרְיָם קָאָתֵי דִּכְתִיב {דברי הימים א ב׳:י״ט} וַתָּמׇת עֲזוּבָה (אֵשֶׁת כָּלֵב) וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר וּכְתִיב {שמואל א י״ז:י״ב} וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי וְגוֹ׳.:

The verse relates the midwives’ reward: “And it came to pass, because the midwives feared God, that He made them houses” (Exodus 1:21). Rav and Shmuel disagree as to the precise interpretation of these houses: One says that God made the houses of the priesthood and the Levites descend from the midwives, and one says that God made the houses of royalty descend from them. The one who says that it is referring to the houses of the priesthood and the Levites is referring to Aaron and Moses, who were sons of Jochebed. And the one who says that it is referring to houses of royalty is referring to David, who also comes from Miriam, as it is written: “And Azubah,” the wife of Caleb, “died, and Caleb took to him Ephrath, who bore him Hur” (I Chronicles 2:19) and, as will be explained further, Ephrath is Miriam. And it is written: “David was the son of that Ephrathite of Bethlehem in Judah” (I Samuel 17:12). Therefore, he was a descendant of Miriam.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אהרן ומשה – שיצאו מיוכבד.
ותמת עזובה אשת כלב – והיא מרים ולקמן מפרש למה נקראת שמה עזובה והאי ותמת שנצטרעה.
ויקח לו כלב את אפרת – לאחר שנתרפאת חזר ולקחה לו אלמא אפרת קרי מרים וכתיב בדוד בן איש אפרתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויעש להם בתים כו׳ ח״א בתי כהונה כו׳. מפורש בפרקי ר״א בתים אלו איני יודע מה הם כשהוא אומר אשר בנה שלמה שתי בתים את בית ה׳ זו בית כהונה ואת בית המלך זו מלכות זכתה יוכבד לכהונה ומרים למלכות כו׳ ע״ש ונראה דהני אמוראי רב ושמואל דפליגי הכא פליגי נמי לעיל במילדות מי היו ומ״ד לעיל אשה ובתה ס״ל הכא בתי מלכות ממרים ומ״ד לעיל כלה וחמותה ס״ל הכא בתי כהונה מאלישבע אך מה שאמר דבתי לויה ממשה לא ידענא מאי רבותיה דהא כל שבט לוי נבחר לעבודת הלוים וי״ל דה״ק שאחר שנתגרשה יוכבד מאישה עמרם [זכתה] לינשא שנית לעמרם שהיה לוי דהיינו שנולד ממנה משה שהיה לוי. וקאמר דדוד ממרים קאתי דכתיב ותמת עזובה גו׳ שעזבוה בחורי ישראל מלישא אותה לפי שהיתה חולנית ונצטרעה ונשאה כלב ואח״כ שנתרפאת נקראת אפרת ועל שמה נקרא דוד אפרתי מצינו לשון אפרתי באנשי אפרים כמ״ש ויאמרו לו אנשי גלעד האפרתי אתה גו׳ וגם הדר שם בהר אפרים מצינו נקרא כן כמ״ש בן תוחו בן צוף אפרתי גו׳ אבל דוד שהיה מיהודה ודר בבית לחם יהודה ודאי דלא היה נקרא כן בשם אפרתי אלא על שם אם המשפחה שהיתה חשובה דהיינו מרים שנקראת בקרא אפרת וכן אבימלך מחלון וכליון נקראו אפרתים דמאותה משפחה היו גם המקום נקרא בית לחם אפרת על שם זה אך מה שאמר דכלב היה איש מרים ומהם יצא דוד צ״ע דהא יחוסו של דוד מרם בן חצרון בספר רות וד״ה ומתוך הכתובים נראה דכלב לאו היינו רם דג׳ בנים היו לו לחצרון ירחמיאל ורם וכלוב דהיינו כלב כדמוכחי קראי דד״ה ויש ליישב דאחד מיוצאי בני רם נשא אשה מיוצאי בני כלב ולא היה דוד ממשפחת כלב אלא מצד אם אלא שחשיבות מרים עשה זאת שנקראו אפרתים וק״ל:
דכתיב ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת גו׳ כצ״ל. מקרא דלעיל מיניה דמייתי וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה גו׳ לפי פשטיה משמע שכלב הולידה ממש ובתו היתה אלא דהאי קרא ותמת עזובה ויקח לו את אפרת גו׳ אילו היתה בתו מה הוא הענין שתלה לקיחת אפרת לאשה לו במיתת בתו עזובה וע״כ דרשו דהאי עזובה היא אפרת ופי׳ ותמת היינו אחר שנצטרעה כדכתיב במרים אל נא תהי כמת גו׳ שהמצורע חשוב כמת לקחה כשהכל עזבוה עד שנתרפאת ונקראת אפרת ובמדרש ילקוט אפרת פלטני של מלכים מגדולי הדור דהיינו מרים ונראה דגם בהאי קרא גופיה הוליד את עזובה אשה גו׳ מדכתיב עזובה אשה משמע דאשתו היתה דאל״כ מאי אשה דקאמר אם בתו היתה:
ג בענין הנאמר ״ויהי כי יראו המילדת את האלהים ויעש להם בתים״ (שמות א, כא) נחלקו רב ושמואל; חד [אחד מהם] אמר: בתי (משפחות) כהונה ולויה עשה להן, וחד [ואחד] אמר: בתי מלכות. מאן דאמר [מי שאומר] בתי כהונה ולויה — הרי הם אהרן ומשה שיצאו מיוכבד. ומאן דאמר [ומי שאומר] בתי מלכות — דוד נמי [גם כן] ממרים קאתי [בא], דכתיב [שנאמר]: ״ותמת עזובה (אשת כלב) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור״ (דברי הימים א ב, יט) וכאשר יבואר להלן אפרת היא מרים, וכתיב [ונאמר]: ״ודוד בן איש אפרתי״ (שמואל א יז, יב).
The verse relates the midwives’ reward: “And it came to pass, because the midwives feared God, that He made them houses” (Exodus 1:21). Rav and Shmuel disagree as to the precise interpretation of these houses: One says that God made the houses of the priesthood and the Levites descend from the midwives, and one says that God made the houses of royalty descend from them. The one who says that it is referring to the houses of the priesthood and the Levites is referring to Aaron and Moses, who were sons of Jochebed. And the one who says that it is referring to houses of royalty is referring to David, who also comes from Miriam, as it is written: “And Azubah,” the wife of Caleb, “died, and Caleb took to him Ephrath, who bore him Hur” (I Chronicles 2:19) and, as will be explained further, Ephrath is Miriam. And it is written: “David was the son of that Ephrathite of Bethlehem in Judah” (I Samuel 17:12). Therefore, he was a descendant of Miriam.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) {דברי הימים א ב׳:י״ח} וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה אִשָּׁה וְאֶת יְרִיעוֹת וְאֵלֶּה בָנֶיהָ יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן בֶּן חֶצְרוֹן {במדבר י״ג:ו׳} בֶּן יְפֻנֶּה הוּא בֵּן שֶׁפָּנָה מֵעֲצַת מְרַגְּלִים.

The Gemara discusses the family of Caleb: In Chronicles it says: “And Caleb, the son of Hezron, begot children of Azubah his wife, and of Jerioth, and these were her sons: Jesher, and Shobab, and Ardon” (I Chronicles 2:18). The Gemara asks: Was Caleb actually the son of Hezron? Wasn’t he the son of Jephunneh, as the verse states in Numbers 13:6? The Gemara answers: He was the son of Hezron, but he is called “son of Jephunneh” as an appellation indicating that he was a son who turned away [sheppana] from the counsel of the spies.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכלב בן חצרון – פסוק הוא בדברי הימים.
בן יפונה בן שנפנה מעצת מרגלים – תירוצא הוא דקא מתרץ לעולם בן חצרון הוא ולמה נקרא בן יפונה על שם מעשיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר בדברי הימים ״וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון״ (דברי הימים א, ב, יח). את הכתוב הזה דורשים: וכי בן חצרון הוא כלב? הלא בן יפנה הוא! (כאמור במדבר יג, ו). ומסבירים: ״בן יפונה״ הוא כינוי — בן שפנה מעצת מרגלים.
The Gemara discusses the family of Caleb: In Chronicles it says: “And Caleb, the son of Hezron, begot children of Azubah his wife, and of Jerioth, and these were her sons: Jesher, and Shobab, and Ardon” (I Chronicles 2:18). The Gemara asks: Was Caleb actually the son of Hezron? Wasn’t he the son of Jephunneh, as the verse states in Numbers 13:6? The Gemara answers: He was the son of Hezron, but he is called “son of Jephunneh” as an appellation indicating that he was a son who turned away [sheppana] from the counsel of the spies.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) וְאַכַּתִּי בֶּן קְנַז הוּא דִּכְתִיב {שופטים א׳:י״ג} וַיִּלְכְּדָהּ עׇתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב אָמַר רָבָא חוֹרְגוֹ דִּקְנַז הֲוָה

The Gemara asks: But it is still difficult. Hezron could not be his father, as Caleb was the son of Kenaz, as it is written: “And Othniel, the son of Kenaz, Caleb’s younger brother, took it” (Judges 1:13). This would mean that Caleb was also a son of Kenaz. Rava said: Caleb was the stepson of Kenaz, as he and Othniel shared a mother but had different fathers.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: ואכתי בן קנז הוא.
חורגו דקנז – בן אשתו של קנז היה כלב ונמצא עתניאל אחיו מאמו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים, ואכתי [ועדיין] קשה: הלא בן קנז הוא, דכתיב [שנאמר]: ״וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב״ (שופטים א, יג), משמע שאביו של כלב שמו היה קנז! אמר רבא: בנו חורגו של קנז הוה [היה] כלב, ועתניאל היה אח חורג לו.
The Gemara asks: But it is still difficult. Hezron could not be his father, as Caleb was the son of Kenaz, as it is written: “And Othniel, the son of Kenaz, Caleb’s younger brother, took it” (Judges 1:13). This would mean that Caleb was also a son of Kenaz. Rava said: Caleb was the stepson of Kenaz, as he and Othniel shared a mother but had different fathers.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144