×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בֵּית שַׁעַר אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בַּיִת מָה בַּיִת מְיוּחָד לְדִירָה איָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין מְיוּחָדִין לְדִירָה.
a gatehouse, used to guard the entrance to a courtyard, a portico [akhsadra], an open porch, and a balcony serving as a corridor to several residences. Therefore, the verse states: House; just as a house is a place that is designated for residence and is obligated in the mitzva of mezuza, so too all similar structures are obligated. This is to the exclusion of those structures that are not designated for residence but for other purposes, which are exempt from the mitzva of mezuza.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
וכל שכן סתם לדברי הכל (סתם) פטורין והתניא אחד שערי בתים ושערי חצירות ושערי מדינות ושערי עיירות ורפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן חייבין במזוזה ועלתה תיובתא דרב (כהנא) [יהודא] תיובתא וקי״ל כרב כהנא וכי הא מתניתא אבל בית שער אכסדרה ומרפסת פטורין מפני שאין מיוחדין לדירה ובית הכסא ובית המרחץ ובית הבורסקי ובית הטבילה פטורין מפני שאין עשויין לכבוד והר הבית והלשכות והעזרות פטורין שאינן חול כמו ביתך אלא הם קדש. תני ו׳ שערים פטורין מן המזוזה בית התבן בית הבקר בית העצים ובית האוצרות. ורב כהנא מוקים לה כשהנשים רוחצות בהן ושער המדי ושער שאינה מקורה ושער שאינו גבוה י׳ טפחים. הני ז׳ הוו. ופרקינן ו׳ לדברי הכל פטורים שער המדי יש מי שמחייב דתניא כיפה בלשון יון קמרא והוא שער המדי.
בית שער – בית קטן שעושין לפני שער החצר והכל עושין אותו קפנדריא.
מרפסת – אלרו״ד והוא ארוך לפני פתחי עליות הרבה וכולן עולין דרך שם.
אכסדרה – פרוזדור שלפני בתים.
יכול שאני מרבה בית שער אכסדרה ומרפסת ת״ל בית מה בית המיוחד לדירה כו׳. יצאו אלו שאינן מיוחדין לדירה וקשיא להו לרבנן ז״ל דהא תניא במנחו׳ בית שער ואכסדרה ומרפסת חייבין במזוזה ואמרינן נמי בפ״ק דסוכה גבי שתי סוכות של יוצרים הפנימית חייבת במזוזה והחיצונה פטורה ופרכי׳ ותיהוי החיצונה כבית שער לפנימית ונתחייבת. תירץ רש״י ז״ל דהכא מדאורייתא קתני דפטור והתם קתני דחייבי׳ מדרבנן. ולא מחוור לפום מאי דפרישנא לעיל דשערי עיירות ומדינה לא מחייבי אלא מדרבנן. וא״כ כי קתני יכול שאני מרבה בית שער וכו׳ אפילו מדרבנן נמי פטר להו אבל נראה כי רש״י ז״ל סובר דשערי עיירו׳ ומדינות מדאורייתא מחייבי. ורבינו אלפאסי ז״ל פי׳ דבית שער הפתוחה למקום חיוב כגון לבתים או לחצר חייבין וכי קתני הכא דפטורין בשפתוחין למקום הפטור כגון גנה ודכותה. ואכסדרה אאכסדרה לא קשיא כדפרקי׳ התם במנחות דהא באכסדרה דבי רב שהדפנות מגיעות עד למעלה והא באכסדרה דעלמא שעשויה חלונות חלונות. ור״ז ז״ל פירש דהכא בית שער של אכסדרה ושל מרפסת קאמר וקרובין דבריו לדברי רבינו אלפאסי ז״ל. ומיהו קשה לשון הברייתא דקתני יצאו אלו שהן פטורין והוה ליה למיתני יצא זה שאין עשוי לדירה דלא איירי אלא בבית שער.
בית שער כלומר בית קטן שליד השער העשוי לשם שמירת הפתח. אכסדרה (כעין מרפסת פתוחה) ומרפסת המשמשת כפרוזדור לדירות רבות שאף הם יהיו חייבים במזוזה — תלמוד לומר: ״בית״, ללמד: מה בית משמעו דווקא זה המיוחד לדירה, יצאו אלו שאין הם מיוחדין לדירה, ונועדו למעבר בלבד או לצרכים אחרים, שהם פטורים מן המזוזה.
a gatehouse, used to guard the entrance to a courtyard, a portico [akhsadra], an open porch, and a balcony serving as a corridor to several residences. Therefore, the verse states: House; just as a house is a place that is designated for residence and is obligated in the mitzva of mezuza, so too all similar structures are obligated. This is to the exclusion of those structures that are not designated for residence but for other purposes, which are exempt from the mitzva of mezuza.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף בֵּית הַכִּסֵּא וּבֵית הַבּוּרְסְקִי וּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבֵית הַטְּבִילָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בַּיִת מָה בַּיִת הֶעָשׂוּי לְכָבוֹד אַף כֹּל הֶעָשׂוּי לְכָבוֹד ביָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין לְכָבוֹד.

I might have thought that I include in the obligation of mezuza even a bathroom, and a tannery, and a bathhouse, and a ritual bath for immersion. Therefore, the verse states: House; just as a house is a place that is designed to honor people who enter it, so too, all places that are designed to honor those who enter are obligated in the mitzva of mezuza, excluding those structures that are not designed to honor.
עין משפט נר מצוהריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יצאו אלו שאין עשויין לכבוד – פי׳ מורי ז״ל דכיון שאינן עשויין לכבוד פטורין מן המזוזה ואפילו בחדשים שלא נשתמש בהן מעולם דאי לא פשיט׳ ואע״ג דהזמינו לבית הכסא לענין קרית שמע בעיא ולא איפשיטא הכא לגבי מזוזות אמעיטא כיון שאינה עשויה לכבוד.
יכול שאני מרבה בחיוב המזוזה אף בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה — תלמוד לומר: ״בית״, מה בית הוא מקום העשוי לכבוד ולכבד אנשים הבאים בתוכו — אף כל מקום העשוי לכבוד, יצאו אלו שאינם עשויין לכבוד.
I might have thought that I include in the obligation of mezuza even a bathroom, and a tannery, and a bathhouse, and a ritual bath for immersion. Therefore, the verse states: House; just as a house is a place that is designed to honor people who enter it, so too, all places that are designed to honor those who enter are obligated in the mitzva of mezuza, excluding those structures that are not designed to honor.
עין משפט נר מצוהריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף הַר הַבַּיִת וְהַלְּשָׁכוֹת וְהָעֲזָרוֹת ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בַּיִת מָה בַּיִת שֶׁהוּא חוֹל אַף כֹּל שֶׁהוּא חוֹל גיָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁהֵן קוֹדֶשׁ תְּיוּבְתָּא.

I might have thought that I include in the obligation of mezuza even the Temple Mount and its chambers and courtyards. Therefore, the verse states: House; just as a house is a place that is non-sacred, so too any place that is non-sacred is obligated in the mitzva of mezuza, excluding those places that are sacred. For the purposes of this discussion, the baraita teaches that there are Sages who hold that barns and storehouses whose use is standard require a mezuza, contrary to the opinion of Rav Yehuda that everyone agrees that these structures are exempt. Consequently, the baraita is a conclusive refutation of his opinion and support for the contention of Rav Kahana that this matter is the subject of a tannaitic debate.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תיובתא – ועל כרחך סתמא תנאי היא.
יצאו אלו שהן קדש. [ומהאי] טעמא פטורה לשכת פרהדרין וכר׳ יהודה מיתוקמא דאילו לרבנן אמאי צריך קרא והא דירה בעל כרחיה לא שמה דירה ולקמן פריך דלא כרבי יהודה מיתוקמא:
תיובתא דאיכא תנא דמחייב בסתם. וא״ת אמאי לא מוקי ההוא חיובא במתקשטות כדמשני לעיל ויש לומר דא״כ ליפלוג וליתני בדידה יכול שאני מרבה רפת סתם וכו׳ ועוד דומיא דשערי עיירות ומדינות דלא שייך למימר בהו במתקשטות. מ״ר יוסף:
יצאו אלו שהן קדש – פי׳ והא מתנייתא דלא כרבנן דלשכה דמחייבה לה במזוזה. וא״ת והא דפרישנא לעיל טעמא דרבי יהודה בלשכה משום דדירה בעל כרחה לא שמה דירה אמאי לא פרישנא טעמא דידה מפני שהן קדש. וי״ל דודאי לאו היינו טעמא דר׳ יהודה דא״כ ליכא למיגזר בה משום שלא יאמרו כהן בבית האסורין הוא חבוש דהא כולי עלמא ידעי דמפני שהיא קדש פטורה מן המזוזה ומדגזר בה רבי יהודה מכלל דלית ליה האי טעמא דיצאו אלו שהן קדש וא״ת והא לקמן קתני ר׳ יאודה גבי נגעי בתים דמקום מקודש אינו מטמא בנגעים. ולקמן בסוגיין מדמי׳ דין מזוזה לטומ׳ נגעים. י״ל דכי מדמינן להו אהדרי ה״מ לענין אי בעי׳ בית המיוחד לו או לא. אבל בההיא דרבי יהודה דמטהר ליה מפני שהוא מקום מקודש דוקא לענין טומאה איכא למימר הכין שאין טומאת נגעים במקום קדושה. אבל לענין מזוזה כל שכן דמקום מקודש עדיף למזוזה טפי כל היכא דחשבי׳ ליה בית דירה לענין זה.
תיובתא – פי׳ דלא מצי׳ לפרושי מתנייתא בשמתקשטות בו. חדא דקתני לה סתמא ועוד דא״כ היה לו לומר יכול שאני מרבה בשאין מתקשטות בו כדקתני באידך יכול שאני מרבה כן פרשו בתוספות. ופסקו רבוותא דבית התבן ובית האוצרות פטורה מן המזוזה אפי׳ בסתמא כדקתני בסמוך בהא דתני רב שמואל קמיה דרבא. ובית המדרש ובית הכנסת פטורין מן המזוזה כמתנייתא דהכא וכדתניא לקמן וחכמים פוטרין בשאין בה בית דירה לחזן. ושערי עיירות ושערי מדינות חייבין במזוזה מדרבנן ובמקום שיש לחוש לסכנה פטורין. ועל זה סומכין במבצרות שרובן ישראל שלא לתת בשעריה מזוזה.
יכול שאני מרבה בחיוב מזוזה אף את הר הבית והלשכות שבו והעזרות שבו — תלמוד לומר: ״בית״, לומר: מה בית שהוא חול — אף כל מקום שהוא חול, יצאו אלו שהן קודש. על כל פנים למדנו מברייתא זו שיש חכמים הסבורים שבית התבן ובית הבקר סתם חייבים במזוזה, בניגוד לשיטת רב יהודה שהכל מודים שהם פטורים, והרי זו תיובתא לשיטתו. ובהכרח יש לקבל את דברי רב כהנא שקיימת מחלוקת תנאים בענין זה.
I might have thought that I include in the obligation of mezuza even the Temple Mount and its chambers and courtyards. Therefore, the verse states: House; just as a house is a place that is non-sacred, so too any place that is non-sacred is obligated in the mitzva of mezuza, excluding those places that are sacred. For the purposes of this discussion, the baraita teaches that there are Sages who hold that barns and storehouses whose use is standard require a mezuza, contrary to the opinion of Rav Yehuda that everyone agrees that these structures are exempt. Consequently, the baraita is a conclusive refutation of his opinion and support for the contention of Rav Kahana that this matter is the subject of a tannaitic debate.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תָּנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה קַמֵּיהּ דְּרָבָא שִׁשָּׁה שְׁעָרִים פְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה בֵּית הַתֶּבֶן וּבֵית הַבָּקָר וּבֵית הָעֵצִים וּבֵית הָאוֹצָרוֹת וְשַׁעַר הַמָּדִי דוְשַׁעַר שֶׁאֵינוֹ מְקוֹרֶה וְשַׁעַר שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ י׳עֲשָׂרָה א״לאֲמַר לֵיהּ פָּתְחַתְּ בְּשִׁשָּׁה וְסָלְקַתְּ בְּשִׁבְעָה.

§ Rav Shmuel bar Yehuda taught a baraita before Rava: Six gates are exempt from the mitzva of mezuza: The gate of a storehouse for hay, and of a cattle barn, and a woodshed, and a storehouse, and a Median gate, which is a dome, lacking two doorposts and a lintel, and an unroofed gate, and a gate that is not ten handbreadths high. Rava said to him: You began your statement with six gates that do not require a mezuza, and you concluded with seven.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושער המדי – שעושין בכיפה שכן עושין במדי.
שאינו מקורה – שהוא פרוץ מלמעלה לגמרי מאין כיסוי.
ששה שערים הם. תנא ושייר דאכתי הוי מצי למיתני בית הכסא בית המרחץ בית שער אכסדרה ומרפסת דפטירי ממזוזה:
הכל מודים בגבוה עשרה ואין ברגליה שלשה. פירוש ברוחב ד׳ אין ברגליה ג׳ וקשה לרבי מדאמרינן בפ״ק דשבת (דף ז:) זימנין דמשני ליה בכותל דלית ביה חור ממאי מדקתני למעלה מי׳ טפחים כזורק באויר ואי אית ביה חור אמאי כזורק באויר הא נח בחור וכי תימא דלית ביה ד׳ על ד׳ טפחים והאמר רב יהודה זרק למעלה מעשרה טפחים והלכה ונחה בחור כל שהו באנו למחלוקת ר״מ ורבנן וכו׳ והיכי קאמר ר״מ התם חוקקין בחור כל שהוא והא בעינן הכא לענין חקיקה גובה ג׳ ברוחב ד׳ וגובהה י׳ ועוד קשה לרבי על הא דקתני התם ובפרק קמא דסוכה בית שאין תוכו י׳ וקירויו משלימו לי׳ דאסור לטלטל בתוכו1 ומשני דהיינו לכולי עלמא ואמאי לא אמרינן חוקקין קירויו להשלימו לי׳ ואומר רבי דמיירי בפ״ק דשבת בחורין שמפולשין מעבר לעבר כמו שעושין לצורך בנין ונוטין לצד רשות היחיד וגבוה י׳ מרשות הרבים ומשתמשין בו בני רשות היחיד וכחורי רשות היחיד דמו ובאותו עובי [שהוא] מפולש לצד רשות היחיד יש רוחב ד׳ ואם תחוק לאורך החומה תמצא אותו ד׳ על ד׳ והא דקאמר התם וכי תימא בדלית ביה ד׳ על ד׳ הכי קאמר דלא בעינן הנחה על גבי מקום ד׳ על ד׳ כדרב חסדא דלא בעי התם הא אמר רב יהודה כו׳ וא״ת מאי פריך התם מר״מ דחוקקין להשלים דילמא יש בו חור וכדרבנן דלית להו חוקקין דאע״ג דסתם מתניתין רבי מאיר מ״מ משנה זו דמייתי התם דהזורק למעלה מי׳ טפחים כו׳ כרבנן דלית להו חוקקין י״ל דעל כרחין ר״מ היא מדקתני סיפא דההיא משנה למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ ואמאי כזורק בארץ כיון דליכא ד׳ על ד׳ ואין חוקקין להשלים אלא ש״מ דכר״מ מיתוקמא וא״ת ולוקי הך משנה בחור שאין מפולש לרשות היחיד דאית ליה אין חוקקין כולי האי כדפי׳ הכא יש לומר שסתם חורי כותל מפולשין מרוח לרוח כמו שעושין אלו הבנאים ואם תאמר מאי שנא דבכל דוכתא סגי ברוחב ארבע על ארבע בסתם לענין מבוי והוצאת המת ואילו הכא בעינן שלשה ברוחב ארבע וגובה עשרה יש לומר דשאני גבי מזוזה דכתיב ובשעריך משמע פתח גדולה:
1. צ״ל ומשמע.
יש דברים אחרים שפוטרין את הבית ממזוזה והם תלוים בציור הבית כיצד כל פתח שאינו גבוה עשרה טפחים אע״פ שהוא רחב ארבעה פטור ממזוזה וכן הדין אם אינו רחב ארבעה אע״פ שגבוה עשרה פתח שהיה גבוה יתר על עשרה ורחב ד׳ במקצתו אלא שהיה מתקצר למעלה ועשוי כמין צריף ואין בו רחב ארבעה אם יש ממקום שהתחיל להתחדד ולמטה גבוה עשרה ברוחב ד׳ חייב ואם לאו אפי׳ היה מקום חידודו עבה עד שאפשר לחוק בו ולהשלימו לד׳ פטור שאין חוקקין להשלים ר״ל שאין מחזיקין אותו בחקוק כדי להשלים את השיעור:
פתח שאינו מקורה ר״ל שאין לו איסקופה מלמעלה אלא פרוץ ועומד פטור מן המזוזה:
מגדולי המחברים כתבו שכל בית שאין בו תקרה פטור מן המזוזה ואם היה חציו שכנגד הפתח מקורה חייב ולא יראה לי כן אע״פ שבענין פתחי שימאי נאמר בגמ׳ שאין להם תקרה בתלמוד מנחות (ל״ג:) אנו מפרשין אותו על אסקופה עליונה ואם כדבריהם מה הוצרכו לומר בגנה ששער שלה פטור מפני שאין שם דירה והרי אינה מקורית:
יש מי שאומר שאע״פ שהיתה לה אסקופה מלמעלה אם לא היה עץ בולט דבוק לאיסקופה במשך האסקופה להיות הדלת שוקף עליו פטורה ויוצא לו כן מן ביאור מלת שיקפי האמורה במסכת מנחות ולא יראה לי כן אלא עיקר הדברים בשיקפי שיהו שם שני ספים:
בתלמוד מנחות (ל״ג.) התבאר שאין קובעים מזוזה עד שיהו שם דלתות נמצא שכל שאין שם דלת פטור מן המזוזה והוא שאמרו שם ריש גלותא בנא ביתא אמר ליה רב נחמן קבע לן מזוזתא א״ל תלי דשי ברישא ויש בזו חולקים ומפרשים במלת דשי ספים ר״ל (שיהו) [שהיו] הספים שוכבים בארץ והיה מצוהו שיקבע שם מזוזה ואחר כך יעמידם במקומם וא״ל תלי דשי ברישא כלומר העמד הסיפים תחלה בבנין ואח״כ אקבענה שאם אקבענה תחלה הוה ליה עשוי וילפינן מציצית לפסול בה מן העשוי ומ״מ נראה ששתיהן פוסלות בו:
וכן התבאר שם על בית שיש לו ג׳ כותלים ותקרה וברוח רביעי עמודים והוא עניין חצר ואכסדרה פטור מן המזוזה שלא נעשו עמודים אלו [אלא] לחיזוק התקרה ר״ל לסמוך עליהם קורה שתהא העליה סומכת עליה וכן כתבו גדולי המחברים על (תקרים) [תקרה] שאין בית תחתיה ולא כתלים אלא שעומד׳ על עמודים שפטורה שאין כאן מזוזות שעמודים אלו להעמיד התקרה הם עשויים:
התבאר עוד במסכת מנחות (ל״ד.) שפתח הסמוך לקרן זוית ואין שם אלא עמוד אחד וציר הפתח הוא בזוית פטור מן המזוזה:
התבאר במסכת סוכה (ג׳.) שכל בית שאין בו ד׳ אמות על ד׳ אמות פטור מן המזוזה ומ״מ כל שהוא עגול אם יש בו כדי לרבע בו ד׳ על ד׳ חייב:
בית שאין גבוה עשרה מתוך חללו יראה לי ממסכת ב״ק פרק שור שנגח (ב״ק נ״א.) שאין חייב במזוזה שאינו קרוי בית אלא שלא מצאתי זה לאחד מן המחברים אא״כ סמכו בה על פתח שאינו גבוה עשרה ומ״מ אפשר שפתחה שוה לגג בגובה עשרה:
תני רב שמואל וכו׳ – יש גורסין ושער מדינות ולאו שער מדינה ממש דא״כ היכי אמר ליה דשער מדינה תנאי היא שאין לך שער מדינה שאין רגליה גבוהין עשרה ברוחב ארבעה שחייבין במזוזה לדברי הכל אלא הכי פירושה שער בית שהוא כעין שער מדינה שהוא עשוי כיפה ויש שגורסין ושער המדי וכן מצאתי בפירושי׳ מדוייקי׳ לרש״י ז״ל שער המדי שהוא עשוי ככיפה.
ושער שאינו מקורה – פרש״י ז״ל שהוא פרוץ למעלה ואין בו תקרה ואין בו משקוף ויש מקשי דהא פשי׳ דהיינו פתחי עראי ולאו קושיא היא ויש שפירשו שער שאינו מקורה שאין על עובי הפתח למעלה שום קרוי דכי הא לא חשיב פתח ופי׳ זה צריך ראיה למעשה.
א תני [שנה] רב שמואל בר יהודה ברייתא קמיה [לפני] רבא: ששה שערים פטורין מן המזוזה: שער בית התבן, ושל בית הבקר, ובית העצים, ובית האוצרות, ושער המדי, שאיננו עשוי שתי מזוזות ומשקוף, אלא עשוי כולו כתבנית כיפה, ושער שאינו מקורה כלל בגג, ושער שאינו גבוה עשרה טפחים. אמר ליה [לו] רבא: פתחת בששה, שבראשית דבריך נקבת במספר ואמרת שישה שערים הם, וסלקת [וגמרת] בשבעה, שהרי בפרטיהם אתה מוצא שבעה!
§ Rav Shmuel bar Yehuda taught a baraita before Rava: Six gates are exempt from the mitzva of mezuza: The gate of a storehouse for hay, and of a cattle barn, and a woodshed, and a storehouse, and a Median gate, which is a dome, lacking two doorposts and a lintel, and an unroofed gate, and a gate that is not ten handbreadths high. Rava said to him: You began your statement with six gates that do not require a mezuza, and you concluded with seven.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״לאֲמַר לֵיהּ שַׁעַר הַמָּדִי תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא כִּיפָּה ר״מרַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב בִּמְזוּזָה וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים הוְשָׁוִין שֶׁאִם יֵשׁ בְּרַגְלָהּ עֲשָׂרָה שֶׁחַיֶּיבֶת בִּמְזוּזָה אָמַר אַבָּיֵי דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא גְּבוֹהָה י׳עֲשָׂרָה וְאֵין בְּרַגְלָהּ ג׳שְׁלֹשָׁה וְלָאו כְּלוּם הִיא א״נאִי נָמֵי יֵשׁ בְּרַגְלָהּ ג׳שְׁלֹשָׁה וְאֵינָהּ גְּבוֹהָה י׳עֲשָׂרָה וְלָאו כְּלוּם הִיא.

Rava said to him: The obligation to affix a mezuza to a Median gate is subject to a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: With regard to the gateway of a dome, i.e., an arched gateway, Rabbi Meir obligates it in the mitzva of mezuza, and the Rabbis exempt it. And they agree that if, at the foot of the entrance, there are doorposts ten handbreadths high before the arch of the dome begins narrowing the width of the entrance, it is obligated in the mitzva of mezuza since the sides form a usual doorway. Abaye said: However, everyone agrees that if the entire opening is only ten handbreadths high and at the foot of its entrance there are doorposts not even three handbreadths high, it is nothing. It is not considered an entrance and is exempt from the mitzva of mezuza. Alternatively, if at the foot of its entrance there are doorposts three handbreadths high, but the entrance is not ten handbreadths high, it is nothing, as it is not considered a viable entrance.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ מאיר מחייב במזוזה וחכמים פוטרין ושוין שאם יש (בכולה) [ברגליה] עשרה טפחים שחייבת. אמר אביי כולי עלמא אם זו הכיפה גבוה י׳ באמצעה ואין ברגליה ג׳ אי נמי יש ברגליה ג׳ ואין באמצעה י׳ פטורה לא נחלקו אלא בשיש בה גבוה י׳ ויש ברגליה ג׳ ואין בתוכה רוחב ד׳ ויש בה לחקוק ולהשלימה לארבעה.
וחכמים פוטרין – שאין שער בלא רוחב ד׳ וכל כיפה מתקצרת בראשה לפחות מד׳.
ושוין שאם יש ברגליה י׳ – קודם שיתחיל העיגול ותתמעט רחבה שחייבת שאפי׳ שהכל סתום מי׳ ולמעלה יש שיעור פתח בגובהה י׳ ברוחב ד׳.
גבוהה י׳ – בין הכל.
ואין ברגלה ג׳ – גובה שנתמעט רוחבה קודם שיגביה גבהה ג׳.
ולאו כלום היא – דכל פחות מג׳ גובה ארעא סמיכתא היא ואין כאן צד שם פתח של ד׳ ואפילו ר״מ מודה שאין כאן התחלה לומר חקוק והשלם.
א״נ יש ברגלה ג׳ – קודם שנתמעט רחבה מד׳ ואינה גבוהה יו״ד בין הכל ולאו כלום היא.
הכל מודים בגבוהה כו׳ – תימה דאמר בפ״ק דשבת (דף ז:) זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהוא באנו למחלוקת ר״מ ורבנן אומר ר״י דהתם מיירי בחור שהוא ד׳ על ד׳ מבפנים לצד רה״י ולצד רה״ר כלה עד כל שהוא דאי הוי כל שהוא מכל צד בהא לא הוה אמר ר״מ חוקקים להשלים כדאמר הכא הכל מודים באין ברגליה ג׳ או אינה גבוהה י׳ ולא כלום והקשה רבינו שמשון אהא דקאמר התם הזורק ד׳ אמות בכותל למטה מי׳ כזורק בארץ למעלה מי׳ כזורק באויר ופריך למטה מי׳ כזורק בארץ והא לא נח וא״ר יוחנן בדבלה שמינה והדר פריך ואי ס״ד חורי רה״ר כרה״ר דמו לוקמא בחור ומשני בכותל דלית בה חור ממאי מדקתני למעלה מי׳ כזורק באויר וכ״ת דאית ביה חור אמאי כזורק באויר וכי תימא דלית ביה ד׳ על ד׳ והאמר רב יהודה כו׳ עד באנו למחלוקת ר״מ ורבנן דר״מ סבר חוקקין להשלים והשתא מאי פריך לוקמא בדאית ביה חור וכגון שאין בו ד׳ על ד׳ אפילו מבפנים ותירץ סתם חורים שבכתלים הם רחבים ד׳ מבפנים כדי להשתמש בהם ומתקצרים לצד רה״ר כדי שלא יקחו משם חפצים שבתוכו ולא נהירא לי האי שינויא דמי לא משכחת לה טובא חורין שצרים מבית ומחוץ ובלא״ה קשיא לן התם לוקמא בכותל דקה שאינה רחבה ואין בו לחוק ד׳ על ד׳ ועוד הקשה שם רש״י מאי פריך לוקמא כרבנן דלית להו חוקקין להשלים ותירץ דסתם מתני׳ היא בפרק הזורק (שם דף ק.) וסתם מתני׳ ר״מ היא ולי נראה לתרץ כולהו קשייתא דשפיר פריך הש״ס דעל כרחך אי איירי דנח בחור איירי בחור שיש בה ד׳ מבפנים ובכותל עב שיש לו לחוק ולהשלים ואתיא כר״מ דאמר חוקקין להשלים דדומיא דהכי דהזורק למטה מי׳ כזורק בארץ מיירי נמי שנח בחור ד׳ וחייב משום דאית ביה ד׳ מבפנים וכר׳ מאיר דחוקקין להשלים הרי נח ד׳ על ד׳ דאי לא תימא הכי כיון דלית ביה ארבעה על ארבעה אמאי חייב הא לא נח ברשות הרבים אלא במקום פטור.
דתני׳ כיפה ר׳ מאיר מחייב במזוזה וכו׳ – כבר פרשתיה בפ״ק דעירובין בסד״י.
גרש״י ז״ל והא דקתני ושוין שאם יש ברגליה עשרה שחייבת – פי׳ שרגלי הכיפה העומדים ישרים קודם שיתעקמו גבוהין עשרה והוא שיש ביניהם רוחב ארבעה שזה שיעור פתח ולא איצטריך ליה לפרושי דהא פשיט׳ דבלאו הכי לא חשיב פתח. ועוד דמסתמא הכי איתנהו והרי יש כאן מזוזות פתח גמורין ואף על פי שהמשקוף הוא מעוקם ואינו ישר איכא למימר דלא חיישי׳ להכי דהא מקורה הוא מיהת אי נמי שדרך כל בנין כיפה שיש על הכיפה בנין ישר וההוא חשוב משקוף ואף על פי שאין המזוזות נוגעות בו אתיא כמאן דאמר בפ״ק דעירובין אינן צריכין ליגע, וכן נר׳ שם לפום חדא גרס׳ דמייתי תלמודא סייעתא מהא למ״ד אינן צריכין ליגע אי נמי לפום גרס׳ אחריתי דהתם דאפילו מאן דאמר צריכין ליגע ואם לא נגעו אינו חשוב פתח הכי מפרשא היכא דאיכא אוירא בנתים אבל הכא דליכא אוירא כמאן דנגעו דמו וכדפרי׳ התם בסד״י.
אמר אביי וכו׳ – הא דאביי מילתא באנפי נפשה היא לפרושי מתנייתא גופה למדע במאי פליגי תנאי וממילא מתפרשא לגמרי מאי דאמרי׳ לעיל דכיפה תנאי היא ומיהו בלאו מימרא דאביי ידעי׳ מגופה דמתנייתא דכיפה תנאי היא וכל היכא שאין ברגליה עשרה פליגי רבנן. ולא כדברי אביי אלא מאי דמודה ר׳ מאיר לרבנן.
גשר״י ז״ל והיא ברוב הספרים דכולי עלמא גבוה עשרה ואין ברגליה שלשה אי נמי יש ברגליה שלשה ואין גבוה עשרה פטורה – פי׳ וכולה מיירי בשיש בין רגליה רחב ארבעה טפחים כדפרש״י ז״ל ולא איצטריך אביי לפרושה מטעמא דכתיב לעיל וקאמר כי אף על פי שגובה חלל הפתח יש בו עשרה כשיעור פתח וגם יש בו רוחב ארבעה אם אין ברגליה העומדים ישרים שלשה טפחים לא חשיב פתח דכל פחות משלשה כלבוד דמי ואין כאן מזוזה עומדת כלל וברייתא אפילו ר׳ מאיר מודה דלא אמרי׳ חוקקין לעשותה ישרה ועומדת וכן אף על פי שיש ברגליה ג׳ גובה ברוחב ד׳ טפחים אם אין בחלל הכיפה גובה עשרה מודה ר׳ מאיר דלא אמרי חוקקין להשלים שאין אומרי׳ חוקקין להשלים בגובה שאין בו עשרה לא לחוק למעלה ולא לחוק למטה וכאותה שאמרו בפ״ק דשבת בית שאין בה עשרה וקרויו משלימו לעשרה על גבו מותר להשתמש בכולו בתוכו אין משתמשין בו אלא בד׳ אמות וההיא דכולי עלמא היא שאין אומרין חוקקין להשלים לגובה עשרה לא נחלקו אלא בגבוה עשרה פי׳ שיש גובה עשרה בחללה של כיפה ויש ברגליה שלשה פי׳ ברחב ארבעה פי׳ דלמעלה מרגליה אין ברחב אויר הכיפה ד׳ טפחים שהכיפה מתעקמת וממעטת רחב הד׳ שהוא למטה בין רגליה ויש בה לחוק להשלימה לעשרה פי׳ כי צידי הכיפה רחבים בענין שאם היה אדם חוקק בשפתם כלפי פנים להשוות הרגלים עד כדי גובה עשרה הי׳ יכול לחוק וישאר מצידי הכיפה עדיין קיים להיות למזוזה. ר׳ מאיר סבר חוקקי׳ להשלים כלומר רואין אותו כאלו הוא חקוק ורבנן סברי אין חוקקין להשלים והלכתא כרבנן ויש אומרים שאף ר׳ מאיר לא אמר אלא בשיש למעלה רחב שלשה שיצא מתורת לבוד וכבר כתבתיה בעירובין ובפ״ק דשבת בסד״י.
בד״ה הכל מודים כו׳ דע״כ אי איירי דנח בחור איירי בחור שיש כו׳ חוקקין להשלים דדומיא דהכי דהזורק למטה מי׳ כו׳ עכ״ל כצ״ל:
אמר ליה [לו]: שער המדי תנאי [מחלוקת תנאים] היא בו אם דינו כשער לענין מזוזה. דתניא כן שנינו בברייתא]: כיפה, ר׳ מאיר מחייב במזוזה, וחכמים פוטרים. ושוין (ומסכימים) שניהם שאם יש ברגלה, כלומר בחלק הזקוף שבצדיה לפני שמתקמרת בראשה, עשרה טפחים שחייבת במזוזה, שחלק זה דינו כמזוזת פתח. אמר אביי לפרש את הדעות בענין זה: דכולי עלמא דעת הכל] גם לר׳ מאיר וגם לחכמים, אם גבוהה כל אותה כיפה עשרה טפחים בלבד ואין ברגלה לפני מקום הקימור גובה שלשה טפחים — ולאו [ולא] כלום היא, שודאי אין זה נחשב כפתח ופטורה ממזוזה. אי נמי [או גם כן] יש ברגלה שלשה טפחים ואינה גבוהה עשרה — ולאו [ולא] כלום היא, משום שאין זה פתח ראוי.
Rava said to him: The obligation to affix a mezuza to a Median gate is subject to a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: With regard to the gateway of a dome, i.e., an arched gateway, Rabbi Meir obligates it in the mitzva of mezuza, and the Rabbis exempt it. And they agree that if, at the foot of the entrance, there are doorposts ten handbreadths high before the arch of the dome begins narrowing the width of the entrance, it is obligated in the mitzva of mezuza since the sides form a usual doorway. Abaye said: However, everyone agrees that if the entire opening is only ten handbreadths high and at the foot of its entrance there are doorposts not even three handbreadths high, it is nothing. It is not considered an entrance and is exempt from the mitzva of mezuza. Alternatively, if at the foot of its entrance there are doorposts three handbreadths high, but the entrance is not ten handbreadths high, it is nothing, as it is not considered a viable entrance.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בִּגְבוֹהָה י׳עֲשָׂרָה וְיֵשׁ בְּרַגְלָהּ ג׳שְׁלֹשָׁה וְאֵין בְּרׇחְבָּהּ ד׳אַרְבָּעָה וְיֵשׁ בָּהּ לָחוֹק לְהַשְׁלִימָהּ לְאַרְבָּעָה ר״מרַבִּי מֵאִיר סָבַר חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים וְרַבָּנַן סָבְרִי אֵין חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים.

They disagree only with regard to a case where the entrance is ten handbreadths high, and at the foot of the entrance there are doorposts three handbreadths high, but at no point is the width of the opening four handbreadths. However, the space in the dome alongside the entrance is wide enough to theoretically carve out space to complete a width of four handbreadths. Rabbi Meir holds that in all cases where a certain minimum area is required for a specific halakha to take effect and the existing area is smaller, if circumstances would theoretically allow one to carve out and create an area of the requisite size, its legal status is as if one carves out the space to complete it. Therefore, the opening is considered wide enough to require a mezuza. And the Rabbis hold: One does not carve out the space to complete it. Since the width of the opening is not actually four handbreadths, it is exempt from the mitzva of mezuza.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ מאיר סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין להשלים ופשוטה היא לא כתבנוה אלא מפני שיש חילוף בנוסחאות. פי׳ הא דאמר רבא ביתך דרך ביאתך.
ויש ברגלה ג׳ – ברוחב ד׳ ואינה רחבה ד׳ בגובהה י׳ שקודם שהגביהה י׳ נתמעט רחבה מד׳ ויש בה לחוק ולהרחיב החלל למעלה כמדה של מטה שאין החומה הולכת וכלה מבחוץ לפי החלל הפנימי כזה אלא החומה ארוכה למעלה מבחוץ לחלל כמשפט כזה.
ר״מ סבר – הואיל והתחיל בה ג׳ ברוחב ד׳ שם פתח עליו ורואין כאילו הוא חקוק למעלה להרחיב כמדתו שלמטה.
רבי מאיר סבר חוקקין להשלים – הא דאמר בפ״ק דשבת (דף ז.) בית שאין תוכו י׳ אין מטלטלין בתוכו כו׳ אתיא ככולי עלמא וכיון דאין גבוה י׳ בשום דוכתא לא אמרינן חוקקין להשלים.
לא נחלקו אלא בגבוהה כולה עשרה טפחים ויש ברגלה שלשה טפחים אבל אין ברחבה של הכיפה לכל גובהה מרחב הפתוח ארבעה טפחים, שהרי קמורה היא בראשה והולכת ונעשית צרה, אבל יש בה במקום הקימור רוחב מספיק כדי שאפשר יהא לחוק (לחתוך ולחקוק) ולהשלימה לארבעה טפחים. ובבעיה זו נחלקו; שר׳ מאיר סבר: חוקקין להשלים, כלומר: כיון שיש מקום במזוזה לחקוק שיעור פתח הרי אנו דנים אותה כאילו נעשתה כבר חקיקה זו, ולכן נחשבת כיפה זו כבת שיעור פתח הראוי למזוזה, ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: אין חוקקין להשלים, שכיון שבפועל רוחב הפתח פחות מארבעה טפחים, לכך אינו נחשב כאילו נחקק והושלם לארבעה.
They disagree only with regard to a case where the entrance is ten handbreadths high, and at the foot of the entrance there are doorposts three handbreadths high, but at no point is the width of the opening four handbreadths. However, the space in the dome alongside the entrance is wide enough to theoretically carve out space to complete a width of four handbreadths. Rabbi Meir holds that in all cases where a certain minimum area is required for a specific halakha to take effect and the existing area is smaller, if circumstances would theoretically allow one to carve out and create an area of the requisite size, its legal status is as if one carves out the space to complete it. Therefore, the opening is considered wide enough to require a mezuza. And the Rabbis hold: One does not carve out the space to complete it. Since the width of the opening is not actually four handbreadths, it is exempt from the mitzva of mezuza.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בֵּית הַכְּנֶסֶת ווּבֵית הָאִשָּׁה וּבֵית הַשּׁוּתָּפִין חַיֶּיבֶת בִּמְזוּזָה פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא בֵּיתֶךָ וְלֹא בֵּיתָהּ בֵּיתֶךָ וְלֹא בָּתֵּיהֶם קָמַשְׁמַע לַן.

§ The Sages taught in a baraita: A synagogue, a woman’s house, and a house jointly owned by partners are all obligated in the mitzva of mezuza. The Gemara asks: That is obvious; why would these structures be exempt? Lest you say that it is written: “Your house,” in the masculine, and not her house; “Your house,” in the singular, and not their house, excluding a jointly owned house. Therefore, the baraita teaches us that those houses are obligated in the mitzva of mezuza like all others.
עין משפט נר מצוהתוספות ישניםבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ביתך ולא ביתה. דלשון זכר כתיב:
דתניא בהכ״נ כו׳. השתא מייתי ראיה מנגעים למזוזה ואף על גב דפרי׳ לעיל דרבי יהודה דאמר בסמוך דאין הר הבית מטמא בנגעים לא פטר ליה ממזוזה מההוא טעמא היינו משום דצריך למימר הכי כדפי׳ לעיל אבל כאן לא צריך למימר כל זמן שאין להוכיחו:
בית הכנסת ובית המדרש אם יש בהן בית דירה מטמאין בנגעים ואם אין בהן בית דירה אין מטמאין ואין בהן חילוק בין כפרים לכרכים ובית האשה והשותפין מטמאין ואין חוצה לארץ מיטמא בנגעים שהרי אינו קרוי אחוזתכם יש חולקין בירושלים לומר שמיטמאה בנגעים והדבר תלוי אם נתחלקה לשבטים אם לאו וכבר ביארנו דבר זה במגילה פרק בני העיר:
כבר ביארנו הרבה פעמים בתבואה שלא נתעשרה שלא הוקבעה ליאסר באכילת עראי אע״פ שנמרחה עד שיכניסנו לבית דרך הפתח והתבאר בכאן שלא כל בית קובע אלא בית העשוי לדירת קבע על הדרך שאנו מצריכין דירת קבע לעניין מזוזה מעתה סוכת החג בחג אינה קובעת ולא סוף דבר מן התורה אלא מדברי סופרים שאם תחייבהו מדברי סופרים במה שפטור מן התורה יבוא לפעמים להפריש ממנו על המחוייב מן התורה ואע״פ שעציץ שאינו נקוב חייבנו מדברי סופרים ולא חששנו בכך התם בתרי מני ציית כמו שביארנו בסוגיא זו בפירושנו ויש מקומות הרבה שאינם קובעים ואין זה מקום ביאורם:
אף לעניין איסור הוצאה לבני חצר אם לא עירבה עמהן אנו צריכים לדירת קבע ומי שהיה לו בחצר בית תבן או בית עצים או סוכת החג בחג ולא עירב עם בני חצר אינו אוסר עד שיהא לו שם מקום דירה ויש חולקין בזו ובתלמוד עירובין (ע״ב:) יתבאר בע״ה ומ״מ יושבי אהלים או סוכות שהוקפו מחיצה אין מטלטלין מזה לזה עד שיערבו כולם:
אע״פ שזהו היוצא לנו מביאור שמועה זו דרך פסק יש בקצת פירושין בביאור ברייתא של לשכות דברים מבולבלים שאני צריך להעירך בהן דרך קצרה והוא שאמרו כל הלשכות שהיו במקדש לא היו להן מזוזות חוץ מלשכת פרהדרין שבה היתה דירה קבועה לכהן גדול בשבעה ימי פרישה ושאר לשכות לא היתה בהן דירה קבועה אמר ר׳ יהודה והלא כמה לשכות היו שם שהיתה בהן בית דירה וכדאמרינן בשלשה מקומות כהנים שומרי׳ את המקדש ולא היה בהן מזוזות אלא אף לשכת פרהדרין לא היה בה חיוב מזוזה ולא הוקבעה שם אלא מתורת גזירה כדאמרינן לקמן שלא יאמרו בבית האיסורין הוא חבוש:
ושאל מאי טעמא דר׳ יהודה דקאמר דאין חיוב מזוזה בלשכת פרהדרין דבשלמא רבנן הא דלא אצרכו מזוזה בשאר לשכות משום דשאר לשכות לא היתה שם דירה אלא בלילה ואצרכוה בלשכת פרהדרין מתוך שהיתה שם דירה בשבעת ימי פרישה בין ביום בין בלילה אלא לר׳ יהודה מאיזה טעם פוטר לשכת פרהדרין מן המזוזה ותירץ קא סבר כל בית שאינו עשוי לימות החמה ולימות הגשמים אינו בית ולשכת פרהדרין לא היתה עשויה אלא לשבעה ימים וכ״ש שאר לשכות שלא היתה בהן דירה קבועה ביום ובלילה לעולם והוקשה לו מבית החורף ומבית הקיץ דאע״ג דלאו לכולא שתא עבידי איקרי ליה בית ותריץ ליה דבית החורף ובית הקיץ אקרי בית סתמא לא איקרי כלומר ולגבי מזוזה בית סתמא בעינן דכתיב על מזוזות ביתך וגו׳:
ואיתביה אביי לר״י ומדידיה אדידיה דהא איפכא שמעינן ליה סוכת החג בחג ר״י מחייב וחכמים פוטרין דלאו בית הוא ותני עלה מאי מחייב דקאמר בעירוב ובמזוזה ובמעשר בעירוב שאם אותה סוכה פתוחה לחצר שיש שם שאר דירות אוסרת על בני חצר אם לא עירבה עמהן וכן אם פתוחה לבית חבירו אוסרת על חבירו עד שיערב עמה במזוזה דאע״ג דלאו לימות החמה ולימות הגשמים עבידא הויא ליה בית וחייבת במזוזה ובמעשר שאם ראתה התבואה פני הסוכה הוקבעה למעשר ליאסר אף אכילת עראי עד שתתעשר כדין ראיית פני הבית וקשיא דר״י אדר״י ומיהו דרבנן אדרבנן לא קשיא אע״ג דהכא פטרי ובלשכת פרהדרין מחייבי דדלמא רבנן אחריני נינהו אי נמי רבנן ס״ל סוכה דירת עראי בעינן ולא שמה בית כלל אבל לשכת פרהדרין דירת קבע היא והויא ליה בית וכי תימא דהתם נמי לא חייב ר׳ יהודה מן הדין אלא מדרבנן תינח עירוב ומזוזה אלא מעשר אי מדאורייתא לא מחייב במעשר ומחייבת ליה לעשורי מדרבנן נפיק מינה חורבא שמא יפריש ממנה על המחוייב או מן המחוייב עליו ולא הוי מעשר ואע״פ שבעציץ שאינו נקוב שמעשר מדרבנן ולא חיישינן דילמא אתי לאפרושי מיניה על עציץ נקוב התם בתרי מני ציית כלומר כשנאמר לו לא תפריש מזה על זה הואיל ולא ממקום אחד יצאו שניהם מאמין הוא בכך אבל בחד מנא כי הכא לא ציית הואיל ומגורן אחד יצא הכל אין לו ציור להפריש בין ראה פני הסוכה לראה פני הבית והואיל ובמעשר ע״כ מדאורייתא עירוב ומזוזה נמי מדאורייתא וקשיא דר״י אדר״י אלא אמר אביי בשבעת ימי פרישה כ״ע לא פליגי דהואיל ואותן השבעה דירה קבועה היא חייבת במזוזה מן התורה ולא ס״ל דבית העשוי לחורף ולקיץ בעינן אלא כל שמשתמש בו בדירה קבועה חייבת במזוזה ובשאר ימות השנה הוא דפליגי רבנן מחייבי דגזרי שאר ימות השנה אטו שבעה ור׳ יהודה סבר לא גזרינן ואי קשיא לך א״כ אף לרבנן לא מיחייבא אלא משום גזירה ומאי האי דקאמר ר׳ יהודה לעיל גזירה היתה ה״פ דברייתא דלשכות כל הלשכות שהיו במקדש לא היתה בהן מזוזה כל עיקר אף בשעת דירתן שאף בשעת דירתן לא היתה שם דירה קבועה ביום ובלילה חוץ מלשכת פרהדרין שאף בשאר ימות השנה חייבת במזוזה הואיל והיתה שם דירה חשובה בשבעת ימי פרישה וגזרינן שאר ימות השנה אטו שבעת ימי פרישה שהן מן התורה:
אמר להם ר׳ יהודה והלא כמה לשכות הי׳ שם שהיה בהם בית דירה דהואיל ודרים בהם בלילה דירה חשובה היא והיו חייבות במזוזה ולא היתה שם מזוזה אלא בשעת דירה ולא גזרינן אלא לא עשו מזוזה בלשכת פרהדרין בשאר ימות השנה מגזירת שבעה אלא מגזירה אחרת שהרואה אותה בשאר ימות השנה בלא מזוזה ולא יראו אותה בשעת פרישה יאמר שזו אינה לשכה אלא בית האסורין ואקשי ליה והא סוכת החג בחג דרבנן פטרי ואע״ג דהתם שאני דלדידהו דירת עראי היא ולא שמה דירה מ״מ הואיל ומחמרי רבנן כולי האי בלשכת פרהדרין למגזר ימות השנה אטו ז׳ דפרישה לגזור סוכה אטו שאר בתים דלא גרע סוכת החג בחג מלשכת פרהדרין בשאר ימות השנה ומתרץ רבא דבשאר ימות השנה כ״ע לא פליגי דפטירא לשכת פרהדרין ממזוזה ולא פליגי אלא בשבעת ימי פרישה דרבנן מחייבי ור׳ יהודה פוטר והא דסוכה דר״י אדר״י קשיא ודרבנן אדרבנן אי הני רבנן הוו להו הני דלשכת פרהדרין אלא דלתרווייהו איכא לתרוצינהו שפיר דסוכה טעמא לחוד ולשכה טעמא לחוד דלר״י סוכה דירת קבע בעינן והואיל ודירת קבע היא ודירה דמדעתיה הוה ליה בית גמור ולרבנן לאו בית היא דהא דירת עראי בעינן ולענין לשכה רבנן סברי הואיל ודירה קבועה היא אע״ג דלאו מדעתיה הוא בית מיקרי וחייב ולר״י הואיל ובעל כרחיה הלא לאו בית הוא וברייתא הכי מפרשא כל הלשכות שהיו במקדש לא היתה בהן מזוזה כלל שלא היתה שם דירה קבועה שאין שם דירה אלא בלילה חוץ מלשכת פרהדרין שהיתה שם דירה קבועה אר״י והלא כמה לשכות היו שם ודירת לילה דירה קבועה היא לאחיובי במזוזה ואפ״ה היו פטורות מן המזוזה אף בשעת דירה הואיל ודירה על כרחה היא ואף בלשכת פרהדרין אני אומר כן אלא שמתורת גזירה אחרת באין בחיובה:
ואי קשיא לך לשכה שהיו מפרישין בה שורף את הפרה לרבנן אמאי לא מחייבא תרצו קצת מפרשים שלא היתה אלא דירה רחוקה אחת בשמיטה או אחת ביובל ואי קשיא לך נמי לשכת פרהדרין גופה לא לחייב במזוזה מדאמרי׳ לקמן מה בית שהוא חול וכו׳ יצאו הר הבית והלשכות והעזרות שהן קדש ואין טעונות מזוזה תרצו בה דפתוחה בחול היתה ותנן כל הלשכות שהן בנויות [בקדש] ופתוחות בחול תוכן חול זהו ביאורה של שמועה זו ויש שפרשוה בפנים אחרים וזה עיקר:
גמ׳ במזוזה פשיטא. ע׳ ברכות כ ע״ב:
שם מ״ד ביתך. עי׳ חולין קלה ע״ב:
בתנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: בית הכנסת, ובית האשה, ובית השותפין — חייבת במזוזה. ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו]! מדוע ייפטרו אלה ממזוזה? ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: ״ביתך״ נאמר, והוא להדגיש ולא ביתה של אשה, וכן ״ביתך״ — ולא בתיהם של שותפים, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין לדייק כך, ודינם לענין מזוזה כשאר בתים.
§ The Sages taught in a baraita: A synagogue, a woman’s house, and a house jointly owned by partners are all obligated in the mitzva of mezuza. The Gemara asks: That is obvious; why would these structures be exempt? Lest you say that it is written: “Your house,” in the masculine, and not her house; “Your house,” in the singular, and not their house, excluding a jointly owned house. Therefore, the baraita teaches us that those houses are obligated in the mitzva of mezuza like all others.
עין משפט נר מצוהתוספות ישניםבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאֵימָא הָכִי נָמֵי אָמַר קְרָא {דברים י״א:כ״א} לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם הָנֵי בָּעוּ חַיֵּי וְהָנֵי לָא בָּעוּ חַיֵּי.

And say it is indeed so that a woman’s house and a jointly owned house are exempt. The Gemara rejects this possibility: Immediately following the mitzva of mezuza is the reward for its fulfillment, as the verse states: “So that your days be numerous, as well as the days of your sons” (Deuteronomy 11:21). If these structures were exempt from the mitzva, the question would arise: Do these men and individuals require long life, and these, meaning women and partners, do not require long life? The mitzva of mezuza clearly applies to all of them.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למען ירבו ימיכם – כל החפץ בחיים חייב משמע.
כל פתח הראוי למזוזה עפ״י התנאים שהזכרנו חייב אפילו היה של נשים ועבדים ואצ״ל על בית השותפין שהוא חייב במזוזה שהרי הזכרנו חיוב אף בפתח של כל העיר ומקום הנחתה לימין הנכנס שנאמר ביתך דרך ביאתך וכי עקר אינש כרעי׳ דימינא עקר ברישא וכן כל פתח הראוי למזוזה חייב להניחה וכל הפתחי׳ שבבית חייבים אע״פ שרגיל לצאת ולבא באחת מהן לבד אפילו בפתח שבין בית לעלי׳ ואפילו של חדר פנימי אבל אם היה לו פתח בין ביתו לבית המדרש או לבהכ״נ יתבאר במנחות (ל״ג.) שאינו חייב במזוזה אא״כ רגיל לצאת ולבא דרך שם וכל פתח שבין חדר לחדר ואין ידוע איזה מקום כניסה ואיזה מקום יציאה לשער בו צד ימין הולכין אחר היכר ציר ר״ל שהצד שהציר נראה ממנו נידון בדרך ביאה:
דברים אחרים שבענייני מזוזה כגון ביאור מקום קביעותה ודרך קביעותה וחיוב קביעתה על מי כולם מתבארים במסכת מנחות ולא היתה כוונתינו בכאן לגלגל דברים ממקום אחר אלא בכדי שיושלם בו ביאור עניין הפתחים שהם חייבים במזוזה:
כל מקום שיש סכנה בהנחת מזוזה לשם כגון שהיו שם גוים מצוים וסבורים עליו שהוא עושה כשפים הן של יחיד כגון שערי בתים הן של רבים כגון של שערי מדינות ומבואות פטור אפי׳ אין שם אלא סכנת ממון והוא ששאלו בסוגיא זו הני אבולי דמחוזא ר״ל שערי מדינת מחוזא מ״ט לא עבדי בהו רבנן מזוזה והיו סבורים לתרץ הנהו חזוק לאקרא דכובי הוא דעבידי כלומר שלא נעשו ליכנס ולצאת אלא חזוק לאקרא דכובי והוא מקום המבצר ועושין השערים תחתיו בכיפה והבנין עליהם מפני שהבנין העשוי על הכיפה חזק ביותר ואע״פ שנכנסים שם דרך אותם השערים מ״מ אין עיקר עשייתם ליכנס דרך בהם לבתי הדירה כשאר שערי מדינות וחזר ושאל ותתחייב מיהא מצד עצמה שיש בה בית דירה לשומר בית האיסורין ותירצוה משום סכנה ואע״פ שאמרו שלוחי מצוה אין ניזוקין היכא דשכיח היזיקא שאני שאין הקב״ה רוצה שיהא מוסר עצמו לסכנה ולסמוך על הנס בשביל קיום מצוה וכדכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני:
מזוזת היחיד כגון של שערי בתים צריך הוא לבדיקה שתי פעמים בשמיטה שמא נגנבה או נמחקה ממנה אות אחת או נקרעה או נתטשטשה או נרקבה ושל רבים כגון שערי עיירות ושערי מבואות אינה צריכה ליבדק אלא פעמים ביובל שאם אתה מטריחם ביותר אף הם מתרשלים בכך ונסמכים אחד על חבירו:
כשאתה מצרף כל מה שכתבנו אתה מוצא הרבה תנאים בבית קודם שתתחייב במזוזה א׳ שיהא בו ד׳ אמות על ד׳ אמות או שיהא ראוי לרבע בו כשיעור זה ב׳ שיהא גבוה עשרה ברוחב ארבעה ג׳ שיהא לו איסקופה מלמעלה ולדעת קצת אתה מצרף בזו שיהא בה עץ בולט שיהא הדלת שוקף עליו ד׳ והיא לדעת גדולי המחברים שיהא לה תקרה מצד הפתח ה׳ שיהיו שם דלתות ו׳ שיזקוף הסיפים תחלה ואח״כ יקבע המזוזה ז׳ שיהיו שם שני סיפים ח׳ דירת אדם ט׳ דירת קבע יו״ד דירת חול ולדעת קצת אתה מוסיף בזו שיהא מקום חול י״א דירת כבוד י״ב שלא יהא הפתח בקרן זוית י״ג שלא תהיה עיקר עשיית המזוזות לחזוק התקרה כגון אכסדרה י״ד לדעתינו שאם יש תקרה בבית שיהא גובה חללו עשרה טפחים:
כשם שביארנו בבתי הקדש שאין חייבים במזוזה כך אין מטמאין בנגעים אף ירושלים כולה אינה מטמאה בנגעים ואין צריך לומר בית המקדש:
ואימא הכי נמי – כלומר וכיון דגלית לי האי דרשא מנא לך דלא דרשי׳ הכי.
אלא ביתך למה לי הקשו בתוספות אמאי לא קאמר דאתא למעוטי בית שאינו שלו שהוא פטור מן המזוזה מן התורה כדמוכח בפרק ר׳ אליעזר דמילה דאמרי׳ מזוזה וציצית מתוך שבידו להפקירן ותירצו דתרתי ביתך כתיבי חד למעוטי בית שאינו שלו וחד למדרש דרך ביאתך כדאמרי׳ הכא ומיהו מדרבנן מיחייב במזוזה בהשוכר בית לשלשים יום כדאיתא התם ואפילו בביתו בשאינו משתמש בו פטור ממזוזה אפילו מדרבנן ואף על פי שעשוי לדירה. וכדאמרינן בפרק השואל דחובת הדר היא והשוכר חייב לעשות שם מזוזה מדרבנן והא דאמרי׳ בפרק ר׳ אליעזר מתוך שבידו להפקירן הכי נמי מצי למימר שיש בידו שלא לדור בו ובטלית דאי בעי לא לביש בה למאן דאמר טלית חובת גברא אלא דמשום דאיכא למאן דאמר חובת טלית היא נקט הטעם השוה במזוזה וטלית לדברי הכל זו שטת ר״י הידוע בעל התוספות זצ״ל שאמר בסוף ימיו. והיא הנכונה דכזקנותו דר׳ קימא לן.
שם הני בעו חיי. קדושין לד ע״א ק״ל דזהו מספיק שלא למעט נשים אבל לענין בית השותפים ל״ש כן. דהא באנו לפטור מצד בית דבית כזית אין בו חיוב מזוזה אבל גברי בר חיובי נינהו כשיהיה לו בית מיוחד ומ״ש בית שאולה דפטור ויכול לדור כל ימי חייו בבית שאולה בלא מזוזה ול״א ביה הני בעי חיי דמ״מ שייך אקרקפתא דגברי מצות מזוזה בבית שלו וא״כ ה״נ דילמא בית שותפים פטור דליכא חיוב אלא בבית המיוחד לו וצע״ג:
ומקשים: ואימא הכי נמי שמא אמור כי כך הוא גם כן] ודייק אכן כך מלשון הכתוב? ודוחים: אמר קרא [הכתוב] מיד לאחר מצוות מזוזה: ״למען ירבו ימיכם וימי בניכם״ (דברים יא, כא), כשכר על קיום מצוה זו, ואם ייפטרו אלה ממזוזה יש לתמוה: וכי הני בעו חיי [אלה, הגברים והיחידים, צריכים חיים] והני לא בעו חיי [ואלה, הנשים והשותפים, אינם צריכים חיים]?! אלא ודאי חובת מזוזה היא לכל ישראל.
And say it is indeed so that a woman’s house and a jointly owned house are exempt. The Gemara rejects this possibility: Immediately following the mitzva of mezuza is the reward for its fulfillment, as the verse states: “So that your days be numerous, as well as the days of your sons” (Deuteronomy 11:21). If these structures were exempt from the mitzva, the question would arise: Do these men and individuals require long life, and these, meaning women and partners, do not require long life? The mitzva of mezuza clearly applies to all of them.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא בֵּיתֶךָ לְמָה לִי כִּדְרָבָא דְּאָמַר רָבָא זדֶּרֶךְ בִּיאָתְךָ וְכִי עָקַר אִינִישׁ כַּרְעֵיהּ דְּיַמִּינָא עָקַר בְּרֵישָׁא.

The Gemara then asks: Rather, why do I need the emphasis of the verse: Your house, if every house is obligated in the mitzva of mezuza? The Gemara answers: This could be understood in accordance with the opinion of Rava, as Rava said: Your house is interpreted to mean that the mezuza is placed in the way that you enter the house. And when a person lifts his foot to begin walking, he lifts his right foot first. Therefore, the mezuza is affixed on the right side of the doorway.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי עקר איניש דימיניה עקר ברישא כלומר חייב לקבוע המזוזה בצד הימין של פתח שכשיכנס לביתו תהיה לו בימינו.
דרך ביאתך – לימין בבואו לבית ולא מימין לצאתו.
שם אלא ביתך ל״ל. ע׳ מנחות מד ע״א תד״ה טלית:
ושואלים: אלא, אם כן, הדגשת הפסוק ״ביתך״ למה לי? שהרי החובה בכל בית! ומשיבים: יש לפרש כדברי רבא, שאמר רבא: ״ביתך״ יש לדרשו — דרך ביאתך, בצד שבו אתה מתחיל לבוא להיכנס לבית וכי עקר איניש [וכאשר עוקר אדם] את רגליו ופוסע כרעיה דימינא עקר ברישא [את רגלו הימנית הוא עוקר בראשונה] וכיון שדרך הכניסה לבית היא ברגלו הימנית הרי שזהו הצד בו קובעים את המזוזה.
The Gemara then asks: Rather, why do I need the emphasis of the verse: Your house, if every house is obligated in the mitzva of mezuza? The Gemara answers: This could be understood in accordance with the opinion of Rava, as Rava said: Your house is interpreted to mean that the mezuza is placed in the way that you enter the house. And when a person lifts his foot to begin walking, he lifts his right foot first. Therefore, the mezuza is affixed on the right side of the doorway.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תַּנְיָא אִידַּךְ חבֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַשּׁוּתָּפִין וּבֵית הָאִשָּׁה מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא {ויקרא י״ד:ל״ה} וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת לוֹ וְלֹא לָהּ לוֹ וְלֹא לָהֶן קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

§ Apropos the baraita just cited, the Gemara cites a related baraita that addresses a different topic. It was taught in another baraita: A synagogue, a house jointly owned by partners, and a woman’s house become impure with the impurity of leprosy of the house, like all other houses. The Gemara asks: That is obvious; why wouldn’t they become impure? The Gemara explains: Lest you say that it is written with regard to leprosy: “And the one whom the house is his will come” (Leviticus 14:35), which could be interpreted: His and not hers; his and not theirs, to the exclusion of a house owned by a woman or by partners. Therefore, it teaches us that these houses are also included in this halakha.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין חייב במזוזה פשיטא כו׳ – וכן כל אלו מטמאין בנגעים פשיטא כו׳. ובא אשר לו הבית למי שמיוחד ביתו לו. פי׳ מי שאינו מכניס אורחים בתוך ביתו אבל ביתו מיוחד לו ולא לזולתו כדכתיב נתיב לא ידעו עיט וגו׳ ואקשינן וביה״כ מטמא בנגעים ת״ל ובא אשר לו הבית כו׳ ודחינן הא דתניא מטמאין דכפרים והא דתניא אין מטמאין דכרכים.
ג כיון שהבאנו ברייתא זו בדיני מזוזה, מביאים ברייתא בנושא אחר, הדומה לזו בדרך מדרש ההלכה. תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: בית הכנסת ובית השותפין ובית האשה מטמאין בנגעים שאם נראה בהם נגע צרעת — הרי הם מקבלים טומאה כשאר בתים. ומקשים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו]! ומדוע לא יהא כן? ומסבירים: מהו דתימא [שתאמר] הרי נאמר בדיני נגעים: ״ובא אשר לו הבית״ (ויקרא יד, לה) ונוכל לומר שיש כאן הדגשה למעט: ״לו״ — ולא לה, ״לו״ — ולא להן, ותוציא מכלל טומאה זו בית אשה ובית השותפים, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאף אלו בכלל דין זה.
§ Apropos the baraita just cited, the Gemara cites a related baraita that addresses a different topic. It was taught in another baraita: A synagogue, a house jointly owned by partners, and a woman’s house become impure with the impurity of leprosy of the house, like all other houses. The Gemara asks: That is obvious; why wouldn’t they become impure? The Gemara explains: Lest you say that it is written with regard to leprosy: “And the one whom the house is his will come” (Leviticus 14:35), which could be interpreted: His and not hers; his and not theirs, to the exclusion of a house owned by a woman or by partners. Therefore, it teaches us that these houses are also included in this halakha.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאֵימָא ה״נהָכִי נָמֵי אָמַר קְרָא {ויקרא י״ד:ל״ד} בְּבֵית אֶרֶץ אֲחוּזַּתְכֶם אֶלָּא לוֹ לְמָה לִי מִי שֶׁמְּיַיחֵד בֵּיתוֹ לוֹ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁאִיל כֵּלָיו וְאוֹמֵר שֶׁאֵין לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַרְסְמוֹ כְּשֶׁמְּפַנֶּה אֶת בֵּיתוֹ פְּרָט לְמַשְׁאִיל כֵּלָיו לַאֲחֵרִים.

And say it is indeed so that a woman’s house and a jointly owned house are excluded from the impurity of leprosy. The Gemara responds that the verse states: “In a house of the land of your possession” (Leviticus 14:34). The word your is written in the plural form to teach that all houses in Eretz Yisrael are subject to this impurity. The Gemara asks: Rather, why do I need the emphasis of the term: His, if every house is subject to the impurity of leprosy? The Gemara answers that the term does not teach a halakha but reveals why a house might be afflicted with leprosy. The house belonging to one who dedicates his house to himself alone, who refuses to lend his vessels to others and says that he does not have them, will be punished. The Holy One, Blessed be He, publicizes his possessions for all to see when he is forced to empty them from his house due to leprosy. This excludes one who lends his vessels to others; his house is not afflicted with leprosy.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למי שמייחד ביתו לו – שכלי תשמישו מיוחדין לו ואינו משאילן לשכניו כלומר שהנגעים באים על צרות העין.
אלא לו למה לי שיחד ביתו – פרש״י ז״ל ואתא קרא לאשמועינן שעל צרות העין נגעים באים ולפי פשטיה דקרא אתא למעוטי בית דהפקר שאינו מטמא בנגעים וכדאי׳ בספרי והכא חדא מינייהו נקט דאיד׳ פשי׳ ובלאו הכי ידעי׳ לה.
ומקשים: ואימא הכי נמי [ואמור כי כך הוא גם כן] ונלמד מדיוק הלשון שאין בתים אלה מקבלים טומאת נגעים! ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: ״בבית ארץ אחזתכם״ (ויקרא יד, לד) שמדבר בלשון רבים, ללמדנו שכל בית בישראל שייך בדין זה. ושואלים: אם כן, ההדגשה ״לו״ שנאמרה בכתוב ״ובא אשר לו הבית״, למה לי? ומשיבים: דבר זה בא ללמדנו לא לענין הלכה, אלא להסביר את הטעם לבוא הנגע, שדבר זה קורה למי שמייחד ביתו לו בלבד, שהוא קמצן שאינו רוצה להשאיל כליו לאחרים ואומר שאין לו כלים אלה בביתו. וכעונש הקדוש ברוך הוא מפרסמו כשמפנה את ביתו כדין בית שיש בו נגע, והכל רואים שהיו כלים אלה ברשותו. פרט למשאיל כליו לאחרים, שכיון שאינו מייחד את ביתו רק לעצמו — אין נגע הצרעת פוגע בו.
And say it is indeed so that a woman’s house and a jointly owned house are excluded from the impurity of leprosy. The Gemara responds that the verse states: “In a house of the land of your possession” (Leviticus 14:34). The word your is written in the plural form to teach that all houses in Eretz Yisrael are subject to this impurity. The Gemara asks: Rather, why do I need the emphasis of the term: His, if every house is subject to the impurity of leprosy? The Gemara answers that the term does not teach a halakha but reveals why a house might be afflicted with leprosy. The house belonging to one who dedicates his house to himself alone, who refuses to lend his vessels to others and says that he does not have them, will be punished. The Holy One, Blessed be He, publicizes his possessions for all to see when he is forced to empty them from his house due to leprosy. This excludes one who lends his vessels to others; his house is not afflicted with leprosy.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וּבֵית הַכְּנֶסֶת מִי מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים וְהָתַנְיָא יָכוֹל יִהְיוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת מִי שֶׁמְיוּחָד לוֹ יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין מְיוּחָדִין לוֹ.

The Gemara raises another question: And with regard to a synagogue, does it become impure with the impurity of leprosy? But wasn’t it taught in a baraita: One might have thought that synagogues and study halls become impure with the impurity of leprosy. Therefore, the verse states: And the one whom the house is his will come; this is referring to a house that is designated for him, excluding those houses that are not designated for him but are public property.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יצאו אלו שאינן מיוחדין לו – ודוקא אלו אבל בית השותפין חייב דרבייה רחמנא מדכתיב בבית ארץ אחוזתכם וא״ת ומאי שנא בית השותפין מאידך י״ל דבית השותפין עשוי לדירתם והוא מיוחד להם לדירה מיוחדת מה שאין כן באלו. ויש שפירשו דבית השותפין ממש נמי פטור והכא מיירי בבית השותפין שמכר כל אחד חלקו אלא שנכנסין בפתח אחד ואצטריך קרא לרבויי כיון דשותפין הם בפתח ובכניסה. ולא נהיר דבייחוד בית תלה רחמנא ולא בייחוד פתח וכניסה והנכון כמו שפי׳.
על ברייתא זו שואלים מצד אחר: ובית הכנסת מי [האם] מטמא בנגעים? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: יכול יהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים, תלמוד לומר: ״ובא אשר לו הבית״ — מי שמיוחד לו הבית באופן פרטי, יצאו בתים אלו שאין מיוחדין לו לאדם אחד אלא הם רכוש הציבור!
The Gemara raises another question: And with regard to a synagogue, does it become impure with the impurity of leprosy? But wasn’t it taught in a baraita: One might have thought that synagogues and study halls become impure with the impurity of leprosy. Therefore, the verse states: And the one whom the house is his will come; this is referring to a house that is designated for him, excluding those houses that are not designated for him but are public property.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) לָא קַשְׁיָא הָא ר״מרַבִּי מֵאִיר הָא רַבָּנַן דְּתַנְיָא בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּירָה לְחַזַּן הַכְּנֶסֶת חַיָּיב בִּמְזוּזָה וְשֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּירָה ר״מרַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.

The Gemara responds: This is not difficult, as it is the subject of a tannaitic dispute. This baraita, which states that a synagogue can become impure with the impurity of leprosy, is in accordance with the opinion of Rabbi Meir; that baraita, which states that a synagogue cannot become impure with the impurity of leprosy, is in accordance with the opinion of the Rabbis, as it was taught in a baraita: A synagogue in which there is a residence for the synagogue attendant is obligated in the mitzva of mezuza, as it is a dwelling. With regard to a synagogue in which there is no residence, Rabbi Meir obligates it in the mitzva of mezuza, and the Rabbis exempt it. Rabbi Meir deems a synagogue like a residence with regard to both a mezuza and its susceptibility to leprosy.
תוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאין בו בית דירה ר״מ מחייב וחכמים פוטרין – משמע מכאן דבית הכנסת ובית המדרש שאין בו בית דירה דלא בעי מזוזה דמסתמא הילכתא כרבנן והא דאמר פרק הקומץ רבה (מנחות דף לג.) והא ההוא פיתחא דהוה עייל ביה רב הונא לבי מדרשא והוה ליה מזוזה וליכא למימר דהתם מיירי בדאית ביה בית דירה דא״כ מאי פריך מינה התם לפתחא דהוה עייל ביה רבי לבי מדרשא לא הוה ליה מזוזה לישני דההיא דרבי לא הוה ביה בית דירה ודרב הונא באית ביה בית דירה י״ל דהתם מיירי בפתח הבית שהיה נכנס ויוצא בו לבית המדרש ובפ׳ (הרואה) במסכת ברכות (דף מז.) משמע נמי דהלכתא כמאן דפטר גבי אביי ורבא דהוו אזלי באורחא וכי מטו לבי כנישתא א״ל (רבא) לאביי ליעול מר א״ל עד האידנא לאו מר אנא א״ל הכי א״ר יוחנן אין מכבדין בדרכים וכו׳ עד אין מכבדין אלא בפתח שיש בו מזוזה יש בו מזוזה ס״ד אלא בפתח הראוי למזוזה משמע דפתח בית הכנסת פטור מיהו בירושלמי פ״ג דמגילה משמע דבי מדרשא דר׳ חנינא ממש הוה ליה מזוזה גבי מזוזה שניתנה בשליש העליון הגע עצמך שהיה השער גבוה א״ל נותנה כנגד כתיפותיו בי מדרשא דר׳ חנינא עביד כן וי״ל דבי מדרשא דר׳ ודרב הונא ודר׳ חנינא שלהם היו ולא של רבים אלא של עצמם.
הא רבי מאיר והא רבנן – כו׳ דתניא כו׳ וא״ת מה ענין נגעי׳ אצל מזוזה י״ל דתרוייהו חד טעמא אית להו בהאי ענינא דיחוד בית דהכא כתיב ביתך והכא כתיב ובא אשר לו הבית ובחדא דרשינן להו לעיל.
בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזן הכנסת חייב במזוזה – פי׳ ואע״ג דאין עיקר בית הכנסת לכך וא״ת ובלאו הכי נמי תיפוק לי דאית ביה דירה לאורחין דאכלו ושתו בבי כנישתא למאן דמפרש התם דבבי כנישתא ממש קאמר וכדאמרינן מאי בי רבנן ביתא דרבנן י״ל דכיון דההוא תשמיש לאו קבוע וזימנין דאיתיה וזימנין דליתיה לא חשיבא דירה לחיוביה במזוזה כי האוכלים שם אינם אלא כאכסניא בעלמא ולמאן דמפרש התם דההיא ליתא אלא בבתי כנסיות שבבבל שהן עשויות על תנאי אתיא הא בבתי כנשתי דעלמא והראשון נכון וחכמים פוטרין והלכתא כרבנן וכן המנהג.
בד״ה שאין בו בית כו׳ י״ל דהתם איירי בפתח הבית שהיה כו׳ עכ״ל ודפריך מיניה מההיא פתחא דהוי עייל ביה רבי כו׳ נמי איירי בכה״ג בפתח הבית כו׳ וכן מה שכתבו התוס׳ לקמן וי״ל דבי מדרשא דרבי ורב הונא כו׳ שלהם היו כו׳ ע״כ דפתחא דבי מדרשא דרבי נמי הכי הוה דאל״כ לא הוה פריך מנייהו אדרב הונא מידי וק״ל:
בא״ד דבי מדרשא דרבי חנינא ממש היה לו מזוזה כו׳ עכ״ל ר״ל ממש דלא איירי בפתח בית אלא בשער גבוה שהיו כולם נכנסים בו דלכך היה נותנה כנגד כתיפיו וק״ל:
שם ר״מ מחייב וחכמים פוטרים. עי׳ מ״ר פ׳ כי תבוא:
ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה] משום שיש מחלוקת תנאים בדבר. הא [ברייתא זאת] — כשיטת ר׳ מאיר, הא [ברייתא זו]רבנן [כשיטת חכמים]. דתניא כן שנינו בברייתא]: בית הכנסת שיש בה בית דירה לחזן (לשמש) בית הכנסת — חייב במזוזה, שהרי נחשב כבית דירה. ושאין בה בית דירה — ר׳ מאיר מחייב, וחכמים פוטרין. למדנו מכאן שר׳ מאיר סבור כי דין בית הכנסת כדין בית פרטי, וכשם שדין זה נוגע לענין מזוזה, כן הדין גם לגבי טומאת נגעים.
The Gemara responds: This is not difficult, as it is the subject of a tannaitic dispute. This baraita, which states that a synagogue can become impure with the impurity of leprosy, is in accordance with the opinion of Rabbi Meir; that baraita, which states that a synagogue cannot become impure with the impurity of leprosy, is in accordance with the opinion of the Rabbis, as it was taught in a baraita: A synagogue in which there is a residence for the synagogue attendant is obligated in the mitzva of mezuza, as it is a dwelling. With regard to a synagogue in which there is no residence, Rabbi Meir obligates it in the mitzva of mezuza, and the Rabbis exempt it. Rabbi Meir deems a synagogue like a residence with regard to both a mezuza and its susceptibility to leprosy.
תוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא רַבָּנַן וְלָא קַשְׁיָא טהָא דְּאִית בַּהּ בֵּית דִּירָה הָא דְּלֵית בַּהּ בֵּית דִּירָה.

And if you wish, say instead a different resolution to the contradiction between the baraitot with regard to the synagogue. Both this baraita and that baraita are in accordance with the opinion of the Rabbis, and it is not difficult. This baraita, which states that it can become impure, is referring to a synagogue in which there is a place of residence; that baraita, which states that it cannot become impure, is referring to a synagogue in which there is not a place of residence.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך כף
כףא(עירובין יא: יומא יא:) כופה ר״מ מחייב במזוזה פי׳ זו כיפה האמורה כאן פתוחה מארבע רוחותיה אלא מסוכתה כפופה כמו קשת ועומדת על ד׳ רגלים ר״מ מחייבה במזוזה שאומר שהיא כמו בית וראויה לדירה וחכמים פוטרין שאינה ראויה לדירה ושוין שאם יש ברגלה שלשה טפחים הואיל וגבוה כל כך ראויה לדירה וחייבת במזוזה אמר אביי הכל מודים כל היכא דהכופה רחבה ד׳ טפחים ואין ברגלה ג׳ ולא כלום דכל הפחות מג׳ כלבוד דמי ואפי׳ אויר ליכא הכא יש כרגלה ג׳ ואין רחבה ארבע טפחים ולא כלום דכל פחות מד׳ לא הוי מקום כי פליגי דיש ברגליה ג׳ ורחבה ד׳ ואינה גבוה י׳ ויש בה לחוק ולהשלימה לי׳ ר״מ סבר הואיל ויכול לחוק רואין כמה שחקוק ומשלם ליה ונחשוב הרגלים אע״פ שאינם מגיעים לי׳ כמו שמגיעין לי׳ דמו והוי כמו שיש ברגליה י׳ חייבת ורבנן סברי אין חוקקין להשלים עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר רואין ומ״ס אין רואין אבל יש בעלות כפיפת הכיפה ממנה ולמטה י׳ טפחים לכולי עלמא אע״פ שאין ברגליה אלא ג׳ נחשבת כמו שהן י׳ וחייבת זה פי׳ הגאון בערובין כפים על גבי כפים כיפה כנגד האוטם כבר פירשנו בערך אוטם. (מועד קטן כה) כי נח נפשיה דרבה ורב יוסף נשוק כיפי דפרת אהדדי דאביי ורבא נשוק כיפי דדיגלא אהדדי פי׳ כיפאות של גשרים נשתברו ונשקה כיפה זו את זו (מגילה יא) המולך מהודו ועד כוש ת״ר ג׳ מלכו בכיפה פי׳ בכל העולם כולו כלומר תחת השמים שעשוי ככיפה. (עירובין קב) א״ר אסי הני כיפי דארבא בזמן שיש בהן טפח וכו׳ פי׳ יש לספנים לוחות שקושרין אותן בטבעות שבספינה וכופפין אותן על גבי הספינה ובימות החמה כשתקדיר עליהן החמה פורשין ע״ג הלוחות מחצלות ומסככין על עצמן (חגיגה יט. חולין לא) מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין פירוש שני ראשי הגל המחוברין במי הים כפי׳ אמצעית הגל העשוי ככיפה לפי שאין מטבילין באויר (קידושין ט) אמר אביי בחטאת מלמד שכונסה לכיפה ומתה מאיליה. (סנהדרין פא) מי שלקה ושינה כונסין אותו לכיפה (גמ׳) מאי כיפה אמר רבי יהודה מלא קומתו (עבודה זרה טז) הגיעו לכיפה שמעמידין בה וכו׳ פי׳ היו בונים מרחצאות ומנהגם לעשות בו בנין ועושין בה צורה אסור לבר ישראל לבנותה. (בבא בתרא כה) וכיון שחמה נוגעת לקרן מערבית צפונית מקפת וחוזרת אחורי כיפה. (סוטה לב) מלמד שהיו המים נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין:
ערך את
אתבבאבות בפרק בן זומא ודאישתמש בתגא חלף הא כל הניאות מדברי תורה נוטל חייו מן העולם (שבת מב:) במשנה אין ניאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן. (ברכות נג:) במשנה אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. (ביצה טו) זה הכלל כל שנאותין בו ביום טוב. שהנשים נאותין בהן בגמרא דלשכת פרהדרין (יומא יא) פי׳ לשון הנאה. פירוש אחר יאותו לאורו שיהא להם הנאה ברשם המאור שתרגום בזאת נאות ניטפס ויאותו הכהנים לשון תפיסה וטפוס הוא אמוס. ירושלמי רב אמר יאותו ושמואל אמר יעותו מאן דאמר יאותו אך בזאת נאות לכם מ״ד יעותו לעות את יעף:
א. [געוועלבט.]
ב. [גניסן.]
ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] הסבר אחר לסתירה בין הברייתות בענין בית הכנסת, שאפשר לומר שגם הא [זו] הברייתא האומרת שבית הכנסת מטמא וגם הא [וזו] הברייתא האומרת שאינו מטמא רבנן [כשיטת חכמים] היא, ולא קשיא [ואינו קשה] הא [ברייתא זו] שאמרנו שהוא מטמא — דאית [שיש] בה בית דירה כגון למגורי השמש, הא [ברייתא זו] שאינו מטמא — דלית [שאין] בה בית דירה.
And if you wish, say instead a different resolution to the contradiction between the baraitot with regard to the synagogue. Both this baraita and that baraita are in accordance with the opinion of the Rabbis, and it is not difficult. This baraita, which states that it can become impure, is referring to a synagogue in which there is a place of residence; that baraita, which states that it cannot become impure, is referring to a synagogue in which there is not a place of residence.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאִי בָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא דְּלֵית בָּהּ בֵּית דִּירָה

And if you wish, say instead yet a different resolution to the contradiction between the baraitot: Both this baraita and that baraita are referring to synagogues in which there is not a place of residence,
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] ליישב את הסתירה בדרך נוספת: הא והא דלית [זו וזו מדובר שאין] בה בית דירה
And if you wish, say instead yet a different resolution to the contradiction between the baraitot: Both this baraita and that baraita are referring to synagogues in which there is not a place of residence,
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144