×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הַשְׁתָּא [הָא] אָמְרִי לָא צְרִיכָא לְקַדּוֹשֵׁי אֶלָּא מָצְאוּ אֶת אֵלּוּ וּמְנָאוּם.
Now, didn’t they say later in the same baraita that it is not necessary to consecrate them? Rather, this is what the baraita means to say: It is due to the fact that when the exiles ascended from Babylonia they discovered these and enumerated them.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אלא מצאו את אילו ומנאום.
הא אמרי – לקמן בסיפא דהא מתני׳ גופה דלא צריכי לקדושי דקא מסיים ואזיל בה וכל שתעלה בידך מסורת מאבותיך.
ואי בעית אימא חדא מנייהו ברייתיה דרבי אלעזר בר׳ יוסי הוא דתנא ר׳ אליעזר בר׳ יוסי אומר אשר לו חומה אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן – פי׳ לאו דליהוי קרא הכרחה דא״כ תקשי למאן דסברי לא קדשה לעתיד לבא אלא קרא ה״ק ועל זמנו של יהושע אמור כל שהיה לו חומה בימיו ואף על פי שחרבה אח״כ ואיתא למימר דלא מיירי אלא בזמן הבית דכל שהוקף בימות יהושע בן נון אף על פי שחרב בימי שלמה אלא מדלא נקט הכי ר׳ אלעזר בר׳ יוסי דרשא דקרא ונקט לישנא דכל שאין לו עכשיו משמע עכשיו ממש ס״ל דאי לא לישבוק קרא בפשטיה ולי׳ כל שהיה באותה שעה אף על פי שלא היה לו לאחר מכאן אלא ודאי להכי הפוך ליה והיינו ראיה דמייתי תלמודא ראיה גמורה היא כנ״ל. ולענין פסק הלכה קי״ל לענין אסור כסתם מתניתין וכזבחים וכאותה דר׳ יוחנן דהתם דאמר המעלה בחוץ בזמן הזה חייב אבל לענין קדושת הארץ איכא מאן דפסק נמי דקדושה א׳ קדשה לעתיד לבא כפשטה דשמעתין דתלי להו אתדירה וכדסבר רב הונא. ואיכא מאן דפסק כרב נחמן דהתם דלא קדשה לעתיד לבא וכדחזינן לר׳ שהתיר כל בית שאין מאסהדותיה דר׳ חייא וקסבר ר׳ פנחס בן יאיר דקדושה א׳ לא קדשה לעתיד וקדושת הבית שאני לגבי איסור במות משום דכתיב ביה נחלה והיינו דסתם לן הכא ר׳ דלא כרבי יצחק והתם עבד דלאו קדשה לעתיד לבא ואף על גב דמשמע בסוגיין דכי הדדי נינהו לרווחא דמילתא נקטי ליה לסיועה לר״י ולאו דהוי הכרחא דר׳ ישמעאל סבר בקדושת הבית ואין למחלוקת זה הכרח גמור.
השתא הא אמרי לא צריכא לקדושי [עכשיו הרי אמרנו בסוף דבריו שאינן צריכות לקידוש]! אלא כך צריך לומר: מצאו את אלו ומנאום,
Now, didn’t they say later in the same baraita that it is not necessary to consecrate them? Rather, this is what the baraita means to say: It is due to the fact that when the exiles ascended from Babylonia they discovered these and enumerated them.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְלֹא אֵלּוּ בִּלְבַד אֶלָּא כׇּל שֶׁתַּעֲלֶה לְךָ מָסוֹרֶת בְּיָדְךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ שֶׁמּוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כׇּל הַמִּצְוֹת הַלָּלוּ נוֹהֲגִין בָּהּ מִפְּנֵי שֶׁקְּדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא קַשְׁיָא דר׳דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אדר׳אַדְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

The baraita continues. And not only these, but in any city with regard to which you receive a tradition from your ancestors that it was surrounded by a wall from the days of Joshua, son of Nun, all these mitzvot are observed in it, due to the fact that the initial consecration sanctified Jerusalem for its time and sanctified Jerusalem forever. This is difficult, as there is a contradiction between one statement of Rabbi Yishmael and another statement of Rabbi Yishmael.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא אילו בלבד אלא כל שתעלה מסורת מאבותיך שמוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כל המצוות הללו נוהגות בה. מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה היא וקדושה לעתיד לבא. קשיא דר׳ ישמעאל אדר׳ ישמעאל.
כל המצות הללו – הנוהגות בערי חומה שילוח מצורע וקריאת מגילה בחמשה עשר והבית חלוט בה לסוף שנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וממשיך: ולא אלו בלבד מקודשות אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון — כל המצות הללו נוהגין בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא. ואם כן קשיא [קשה] מדברי ר׳ ישמעאל על דברי ר׳ ישמעאל עצמו.
The baraita continues. And not only these, but in any city with regard to which you receive a tradition from your ancestors that it was surrounded by a wall from the days of Joshua, son of Nun, all these mitzvot are observed in it, due to the fact that the initial consecration sanctified Jerusalem for its time and sanctified Jerusalem forever. This is difficult, as there is a contradiction between one statement of Rabbi Yishmael and another statement of Rabbi Yishmael.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תְּרֵי תַנָּאֵי אַלִּיבָּא דר׳דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָא ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי אַמְרַהּ דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר ״אֲשֶׁר לוֹא חוֹמָה״ (ויקרא כ״ה:ל׳) אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְהָיָה לוֹ קוֹדֶם לָכֵן.:

The Gemara answers: This is a dispute between two later tanna’im, who hold according to the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei. Each transmitted Rabbi Yishmael’s opinion in a different manner. And if you wish, say instead that one of the traditions is mistaken, as with regard to this statement, Rabbi Elazar bar Yosei said it, as it is taught in a baraita: Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said that the verse states: “Which has [lo] a wall” (Leviticus 25:30). The word lo is written with an alef, meaning no, that it does not have a wall, but its vocalization is in the sense of its homonym, lo with a vav, meaning that it has a wall. This indicates that even though it does not presently have a wall, as it was destroyed, but it had a wall previously, it retains its status as a walled city. It is Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, who maintains that the first consecration sanctified Jerusalem forever.
ר׳ חננאלרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופרקינן: תרי תנאי אליבא דר׳ ישמעאל. איב׳ תימא הא בתריתא ר׳ אלעזר בר׳ יוסי אמרה. דתניא ר׳ אלעזר בר׳ יוסי אומר אשר לו חומה לצמיתות כו׳ אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן – כלומר אף על פי שחרבה חומתה בקדושתה קיימא.
אע״פ שאין כו׳ – אלמא סבירא ליה קדושה קמייתא לא בטלה מחמת חורבן והיינו תנאי.
ודאתאן עלה, בהא דאמרינן: חדא מינייהו ר״א בר׳ יוסי אמרה, דתניא ר״א בר׳ יוסי אומר אשר לא חומה וכו׳ – קשיא לי מה ענין זה לזה, לקדושה ראשונה אם קדשה לעתיד לבוא, לעולם אימא לך ר״א בר׳ יוסי נמי לא קדשה [ס״ל], אלא שדרש מן המקרא הזה שאין חומה מעכבת, וכל זמן שנוהגת קדושה זו באותן שהחומה שלהן קיימת, נוהגת נמי באותן שנפלה חומתן, אבל משבטלה [קדושת] הארץ כשגלו ממנה ונעשית של כל העמים, הרי היא כחוצה לארץ לכל חובת קרקע, ובטל כולן בין שחומתן קיימת או שאינה קיימת.
ונראה לי, דהא דר״א בר׳ יוסי ודאי לא שייכא כלל בפלוגתא דקדשה לעתיד לבוא, אלא הכי קאמרינן, חדא מינייהו ר״א ברבי יוסי אמרה, דשמעינן ליה דמיירי בדין בתי ערי חומה ובזמן קדושה שלהן, ואיירי נמי בהו לענין קדושת הארץ, וחדא מהנך ברייתות דידיה היא, ולא מסיימא לן כלל אי קמייתא אי בתרייתא, והיינו לישנא דקאמרינן חדא מינייהו.⁠א ואלו לפי פירוש רש״י ז״לב ובעלי הפירושים כולם ז״לג הוה לן למימר הך בתרייתא ר״א בר׳ יוסי אמרה.
א. כ״ה בדק״ס ובתוס׳ רא״ש ג ב, וכן הגי׳ בשבועות טז, א.
ב. ד״ה אע״פ.
ג. הר״י מיגאש בשבועות שם, וכ״ה בריטב״א וע״ש שכ׳ דהוכחת הגמ׳ מלישנא דר״א בר״י. ובר״ח הגירסא: הך בתרייתא.
ומקשינן בה ממה שראינו לר׳ ישמעאל עצמו בברייתא אחרת שקדשה לעתיד וכדקאמר קדשום הא אמרת לא צריך קדושי וכדקא מסיים למילתא לא אלו בלבד אלא כל שיעלה בידך שהיא מוקפת מימות יהושע כל הדרכים האלו בה ר״ל שלוח מצורע וחליטת הבית לסוף שנה וקריאת מגלה בט״ו והעמיד׳ אתרי תנאי ואליבא דר׳ ישמעאל אי נמי דחדא מינייהו ר׳ אליעזר בר׳ יוסי אמרה דאמר אשר לו חומה אע״פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן שלא בטלה קדושתם מחמת החורבן שקדושה ראשונה קדשה לעתיד והיינו תנאי לענין דברים אחרים אמ׳ במקום אחר בכלל ארץ ישראל שקדושה ראשונה שבימי שלמה לא קדשה לעתיד ומותר לזרעה בשביעית ופטורה מן המעשרות וכן שהוצרכה להתקדש בימי עזרא וקדוש האמור בארץ אינו בתודות ושיר שאין קדוש תודות ושיר אלא בתוספת העיר והעזרות אלא קדוש במאמר ובחזקה שמחזיקין בה בתורת ארץ ישראל אבל קדושה שבימי עזרא קדשה לעתיד לענין שאין צריכה עוד קדוש וגדולי המחברים כתבוה אף לענין זריעה בשביעית וחיוב מעשרות והוא שאמרו קדושה ראשונה ושניה יש להם שלישית אין להם:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: תרי תנאי אליבא [שני תנאים על פי שיטתו] של ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] היתה טעות במסורת אחת, כי הא [זו] ר׳ אלעזר בר יוסי אמרה, דתניא כן שנינו בברייתא]: ר׳ אלעזר בר׳ יוסי אמר, נאמר: ״אשר לוא חמה״ (ויקרא כה, ל) ומפני שיש בפסוק זה כתיב וקרי, גם ב⁠־ו׳ וגם ב⁠־א׳, אנחנו למדים שאף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן, משמע שרבי אלעזר ברבי יוסי הוא הסבור שקדושה ראשונה לא בטלה.
The Gemara answers: This is a dispute between two later tanna’im, who hold according to the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei. Each transmitted Rabbi Yishmael’s opinion in a different manner. And if you wish, say instead that one of the traditions is mistaken, as with regard to this statement, Rabbi Elazar bar Yosei said it, as it is taught in a baraita: Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said that the verse states: “Which has [lo] a wall” (Leviticus 25:30). The word lo is written with an alef, meaning no, that it does not have a wall, but its vocalization is in the sense of its homonym, lo with a vav, meaning that it has a wall. This indicates that even though it does not presently have a wall, as it was destroyed, but it had a wall previously, it retains its status as a walled city. It is Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, who maintains that the first consecration sanctified Jerusalem forever.
ר׳ חננאלרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר רַבִּי לֵוִי וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹנָתָן דָּבָר זֶה מָסוֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן צַעַר.

§ The Gemara returns to the primary topic of this chapter, the book of Esther. The Gemara cites various aggadic interpretations of the verses of the Megilla. The opening verse of the Megilla states: “And it came to pass [vayhi] in the days of Ahasuerus” (Esther 1:1). Rabbi Levi said, and some say that it was Rabbi Yonatan who said: This matter is a tradition that we received from the members of the Great Assembly. Anywhere that the word vayhi is stated, it is an ominous term indicating nothing other than impending grief, as if the word were a contraction of the words vai and hi, meaning woe and mourning.
ר׳ חננאלריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה כל ויהי לשון צער הוא – ה׳ ויהי בימי הוו. ועוד מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה אמוץ ואמציה אחים הוו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דבר זה מסורת כו׳ כ״מ שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער כו׳. השתא משמע ליה מלת ויהי מורה על כך ויהי שניהם מל׳ צרה כדלקמן ולמאי דמסיק כל ויהי איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אלא כל מקום שנאמר ויהי בימי מסורת הוא שהוא לשון וי כו׳ דמשמע להו בהנהו ה׳ ויהי בימי דמלת ויהי מיותרת בהו למדרש וי הי:
ויהי בימי אחשורוש אמר ר׳ לוי ואיתימא ר׳ יוחנן וכו׳ כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צער ויהי בימי אחשורוש הוי המן וכו׳. לכאורה ההיא דויהי בימי אחשורוש לא דמי לכל הנך ויהי בימי דמייתי בסמוך דבהנך קראי נמצא בכל אחד צרתו בצדו דבהאי ענינא גופא דכתיב ויהי או ויהי בימי מצינו באותו ענין עצמו מבואר במקרא מה צרה היתה שם שנמשך ע״י אותו ענין באותו זמן משא״כ האי דהכא דעיקר הפרשה של ויהי בימי אחשורוש לא איירי אלא בענין המשתה ממעשה ושתי שהיה בשנת שלש למלכו ומעשה המן לא נזכר אלא לאחר כמה פרשיות ולאחר שנים רבות למלכותו. והנלענ״ד בזה ע״פ מאי דאיתא לקמן דשאלו תלמידיו לר״ש ב״י מפני מה נתחייבו ישראל של אותו הדור כליה והשיב להם מפני שנהנו מסעודה של אותו רשע נמצא לפ״ז א״ש דע״י אותו המשתה שכתוב בתחלת הפרשה נתהוה מעשה המן שנגזר על ידו כלייה על ישראל ואע״ג דר״ש ב״י השיב לתלמידיו א״כ של שושן יהרגו ושל כל העולם כולו לא יהרגו ומש״ה אמר רשב״י מפני שהשתחוו לצורת עכו״ם ופירש״י בימי נ״נ מ״מ משמע דהא והא גרמו דע״י שנהנו מסעודתו של אותו רשע מצא ב״ח מקום לגבות חובו לפקוד עליהם עוון הצורת עכו״ם שהיה בימי נ״נ ועד עכשיו לא נתמלא סאתם וע״ש בחידושי אגדות למהרש״א ולהרי״ף ז״ל:
וע״ד זה נראה לפ׳ ג״כ בכל הנך אגדתא דהנך אמוראי דפתחו פיתחא להאי פרשתא דמגילה כל חד כדאית ליה מה שלא נמצא כיוצא בזה בכל הש״ס כי אם במדרשים. והנראה בזה דהיינו מהא דאמרינן לעיל דף ח׳ ששלחה אסתר לחכמים כתבוני לדורות ושלחו לה הלא כתבתי לך שלישים ולא רביעים וכתבתי לעיל דהאי שלישים היינו תורה נביאים וכתובים שאלו לבד ניתנו ליכתוב משא״כ שאר דברים שלא נאמרו בנבואה או ברוח הקודש הוי דברים שבע״פ שאין רשאין לאומרן בכתב עד שמצאו מקרא כתוב בתורה כתוב זאת זכרון בספר וכדפרישית בטוב טעם בשם הירושלמי אלא דלפ״ז לא היה ראוי ליכתוב מגילה זו אלא מאחר הדברים האלה ואילך דאיירי בענין המן שבא מזרעו של עמלק וא״כ לא היה רשות לכותבי המגילה ליכתוב מתחילת המגילה עד לאחר הדברים האלה דלא איירי מענין זה כלל מש״ה הוצרכו הנך אמוראי לפתוח פיתחא להאי פרשתא דתחלת הספר כל חד כדאית ליה. וכבר כתבתי דענין המשתה הוא ג״כ מענין זה שעי״כ נתחייבו ישראל כלייה ואינך אמוראי רובן ככולם פתחו פיתחא מענין מפלתו של נ״נ הרשע לפי שע״י שכפה אותם להשתחוות לצורת עכו״ם נתחייבו כלייה ע״י המן מש״ה ניתן לכתב ג״כ מפלתו של נ״נ כאן במגילה זו לפי שהכל אחד וכדי למרק חזיון הנביאים שנתנבאו על מפלתו ועל מפלת ושתי שהיתה נין ונכד לאותו רשע כדמייתי מקרא וכיוצא בזה הך דרשא דקרא דבאנו באש ובמים ותוציאנו לרווייה דאיירי בימי נ״נ והמן. והמדקדק עוד יראה דכל הנך דרשות איירי או מתוקפו של אחשורוש או מתוקפה של ושתי או מתוקפו של המן או מתוקפן של מרדכי ואסתר שכולן הם מענין לענין באותו ענין וכדאשכחן לקמן בפ״ב דף י״ט בפלוגתא דר״י ור׳ יוסי כנ״ל:
א ושוב חוזרים אנו לנושא המרכזי של המסכת, ענייני מגילת אסתר, ומכאן — דפים אחדים העוסקים כולם בדברי אגדה ובדרשות חכמים למגילה וכן בפירוש הכתובים לגבי מעשה הנס וכל הקשור בזה. נאמר: ״ויהי בימי אחשורוש״ (אסתר א, א), אמר ר׳ לוי ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ יונתן: דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה, שכל מקום שנאמר בו הביטוי ״ויהי״ אינו אלא לשון צער, כאילו נאמר: וי הי.
§ The Gemara returns to the primary topic of this chapter, the book of Esther. The Gemara cites various aggadic interpretations of the verses of the Megilla. The opening verse of the Megilla states: “And it came to pass [vayhi] in the days of Ahasuerus” (Esther 1:1). Rabbi Levi said, and some say that it was Rabbi Yonatan who said: This matter is a tradition that we received from the members of the Great Assembly. Anywhere that the word vayhi is stated, it is an ominous term indicating nothing other than impending grief, as if the word were a contraction of the words vai and hi, meaning woe and mourning.
ר׳ חננאלריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ״וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ״ (אסתר א׳:א׳) הֲוָה הָמָן ״וַיְהִי בִּימֵי שְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים״ (רות א׳:א׳) הֲוָה רָעָב ״וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרוֹב״ (בראשית ו׳:א׳) ״וַיַּרְא ה׳ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם״ (בראשית ו׳:ה׳).

The Gemara cites several proofs corroborating this interpretation. “And it came to pass [vayhi] in the days of Ahasuerus” led to grief, as there was Haman. “And it came to pass [vayhi] in the days when the judges ruled” (Ruth 1:1) introduces a period when there was famine. “And it came to pass [vayhi], when men began to multiply” (Genesis 6:1) is immediately followed by the verse: “And the Lord saw that the wickedness of man was great in the earth” (Genesis 6:5).
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וראיה לדבר מן הכתובים: ״ויהי בימי אחשורוש״הוה [היה] המן. ״ויהי בימי שפט השפטים״ (רות א, א)הוה [היה] רעב. ״ויהי כי החל האדם לרב״ (בראשית ו, א) — ונאמר מיד לאחר מכן: ״וירא ה׳ כי רבה רעת האדם״ (בראשית ו, ה).
The Gemara cites several proofs corroborating this interpretation. “And it came to pass [vayhi] in the days of Ahasuerus” led to grief, as there was Haman. “And it came to pass [vayhi] in the days when the judges ruled” (Ruth 1:1) introduces a period when there was famine. “And it came to pass [vayhi], when men began to multiply” (Genesis 6:1) is immediately followed by the verse: “And the Lord saw that the wickedness of man was great in the earth” (Genesis 6:5).
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ״וַיְהִי בְּנׇסְעָם מִקֶּדֶם״ (בראשית י״א:ב׳) ״הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר״ (בראשית י״א:ד׳) ״וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל״ (בראשית י״ד:א׳) ״עָשׂוּ מִלְחָמָה״ (בראשית י״ד:ב׳) ״וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ״ (יהושע ה׳:י״ג) ״וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ״ (יהושע ה׳:י״ג) ״וַיְהִי ה׳ אֶת יְהוֹשֻׁעַ״ (יהושע ו׳:כ״ז) ״וַיִּמְעֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (יהושע ז׳:א׳) ״וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם״ (שמואל א א׳:א׳) ״כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וַה׳ סָגַר רַחְמָהּ״ (שמואל א א׳:ה׳).

“And it came to pass [vayhi] as they journeyed from the east” (Genesis 11:2) is followed by: “Come, let us build us a city” (Genesis 11:4), which led to the sin of the Tower of Babel. The Gemara cites further examples: “And it came to pass in the days of Amraphel” (Genesis 14:1), about whom it is stated: “These made war” (Genesis 14:2). Another verse states: “And it came to pass, when Joshua was by Jericho” (Joshua 5:13), it was there that he saw an angel “with his sword drawn in his hand” as a warning. It is written: “And the Lord was [vayhi] with Joshua” (Joshua 6:27), and immediately afterward: “But the children of Israel committed a trespass” (Joshua 7:1). It states: “And it came to pass that there was a certain man of Ramathaim” (I Samuel 1:1), and it mentions shortly afterward Hannah’s inability to conceive: “For he loved Hannah, but the Lord had closed up her womb” (I Samuel 1:5).
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחרבו שלופה וגו׳ – וציערו שהוכיחו על ביטול תורה ותמיד של בין הערבים כדאמר לעיל בפירקין (מגילה ג.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויהי בנסעם מקדם וגו׳ נבנה לנו עיר וגו׳ ולכאורה ה״ל לאתויי קרא דלעיל מיניה ויהי כל הארץ שפה אחת וגו׳ אלא משום דההוא לא מוכחא כ״כ דאיכא לפרושי למעלה קאמר שהיה להם שפה אחת כעין עוה״ב ומיהו ליכא לאקשויי מיניה דאיכא לפרושי ביה נמי לשון צער לפי שהיה להם שפה אחת באו לעצה א׳ הרעה נבנה לנו עיר וגו׳ ובב״ר פליגי ביה אמוראי:
נאמר: ״ויהי בנסעם מקדם״ (בראשית יא, ב), ושם נאמר: ״הבה נבנה לנו עיר״ (בראשית יא, ד), שהוא חטא מגדל בבל. נאמר: ״ויהי בימי אמרפל״ (בראשית יד, א), והרי נאמר בו: ״עשו מלחמה״ (בראשית יד, ב). נאמר: ״ויהי בהיות יהושע ביריחו״ (יהושע ה, יג), הרי נאמר שם שראה את המלאך ״וחרבו שלופה בידו״ כאזהרה. נאמר: ״ויהי ה׳ את יהושע״ (יהושע ו, כז), ונאמר מיד אחר כך: ״וימעלו בני ישראל״ (יהושע ז, א). נאמר: ״ויהי איש אחד מן הרמתים״ (שמואל א׳ א, א) ונאמר לאחר מכן: ״כי את חנה אהב וה׳ סגר רחמה״ (שמואל א׳ א, ו).
“And it came to pass [vayhi] as they journeyed from the east” (Genesis 11:2) is followed by: “Come, let us build us a city” (Genesis 11:4), which led to the sin of the Tower of Babel. The Gemara cites further examples: “And it came to pass in the days of Amraphel” (Genesis 14:1), about whom it is stated: “These made war” (Genesis 14:2). Another verse states: “And it came to pass, when Joshua was by Jericho” (Joshua 5:13), it was there that he saw an angel “with his sword drawn in his hand” as a warning. It is written: “And the Lord was [vayhi] with Joshua” (Joshua 6:27), and immediately afterward: “But the children of Israel committed a trespass” (Joshua 7:1). It states: “And it came to pass that there was a certain man of Ramathaim” (I Samuel 1:1), and it mentions shortly afterward Hannah’s inability to conceive: “For he loved Hannah, but the Lord had closed up her womb” (I Samuel 1:5).
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ״וַיְהִי (כִּי) זָקֵן שְׁמוּאֵל״ (שמואל א ח׳:א׳) ״וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו״ (שמואל א ח׳:ג׳) ״וַיְהִי דָוִד לְכׇל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל [וַה׳ עִמּוֹ]״ (שמואל א י״ח:י״ד) ״וַיְהִי שָׁאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד״ (שמואל א י״ח:ט׳) ״וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ״ (שמואל ב ז׳:א׳) ״רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת״ (שמואל ב ז׳:ה׳, מלכים א ח׳:י״ט).

Similarly, the verse states: “And it came to pass, when Samuel was old” (I Samuel 8:1), and then it is written: “And his sons did not walk in his ways” (I Samuel 8:3). Also, it states: “And it came to pass that David was successful in all his ways, and the Lord was with him” (I Samuel 18:14), and only a few verses prior it is written: “And Saul viewed David with suspicion” (I Samuel 18:9). In another instance, the verse states: “And it came to pass, when the king dwelt in his house” (II Samuel 7:1). Here King David mentioned his desire to build a temple for God, but it is written elsewhere that he was told: “Yet you shall not build the house” (II Chronicles 6:9).
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה׳ עמו – וכתיב התם ויהי שאול עוין את דוד בשביל הצלחתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר: ״ויהי כי זקן שמואל״ (שמואל א׳ ח, א), ונאמר מיד: ״ולא הלכו בניו בדרכו״ (שמואל א׳ ח, ג). נאמר: ״ויהי דוד לכל דרכו משכיל וה׳ עמו״ (שמואל א׳ יח, יד), ונאמר בסמוך לו: ״ויהי שאול עוין את דוד״ (שמואל א׳ יח, ט). נאמר: ״ויהי כי ישב המלך בביתו״ (שמואל ב׳ ז, א) ורצה לבנות את המקדש, נאמר לו: ״רק אתה לא תבנה הבית״ (דברי הימים ב׳ ו, ט).
Similarly, the verse states: “And it came to pass, when Samuel was old” (I Samuel 8:1), and then it is written: “And his sons did not walk in his ways” (I Samuel 8:3). Also, it states: “And it came to pass that David was successful in all his ways, and the Lord was with him” (I Samuel 18:14), and only a few verses prior it is written: “And Saul viewed David with suspicion” (I Samuel 18:9). In another instance, the verse states: “And it came to pass, when the king dwelt in his house” (II Samuel 7:1). Here King David mentioned his desire to build a temple for God, but it is written elsewhere that he was told: “Yet you shall not build the house” (II Chronicles 6:9).
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְהָכְתִיב ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי״ (ויקרא ט׳:א׳) וְתַנְיָא אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיְתָה שִׂמְחָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּיוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ בּוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ כְּתִיב הָכָא וַיְהִי בְּיוֹם הַשְּׁמִינִי וּכְתִיב הָתָם ״וַיְהִי (בֹקֶר) יוֹם אֶחָד״ (בראשית א׳:ה׳).

After citing several verses where vayhi portends grief, the Gemara mentions a number of verses that seem to indicate otherwise. But isn’t it written: “And it came to pass [vayhi] on the eighth day” (Leviticus 9:1), which was the day of the dedication of the Tabernacle? And it is taught in a baraita with regard to that day: On that day there was joy before the Holy One, Blessed be He, similar to the joy that existed on the day on which the heavens and earth were created. The Gemara cites a verbal analogy in support of this statement. It is written here, with regard to the dedication of the Tabernacle: “And it came to pass [vayhi] on the eighth day,” and it is written there, in the Creation story: “And it was [vayhi] evening, and it was morning, one day” (Genesis 1:5). This indicates that there was joy on the eighth day, when the Tabernacle was dedicated, similar to the joy that existed on the day the world was created. Apparently, the term vayhi is not necessarily a portent of grief.
בית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הרבה סוגיות מתחלפות בתלמוד בענין קדושה ראשונה קצתן נראה מהם שלא נתקדשה לעתיד וקצתם נראה מהם שנתקדשה לעתיד ונתחבטו בפירושם הרבה מפרשים מהם שכתבו שירושלם והמקדש נתקדשו לעתיד אבל שאר הארץ לא וכן כתבוה גדולי המחברים ויש להקשות עליהם ממה שאמרו בסוגיא זו למה מנו חכמים את אלו וכו׳ ונמנית ירושלם בכלל אלו במסכת ערכין ואע״פ שאמרו שם תרי ירושלם הוו אין ראוי לסמוך בכך שאף הוא לא אמרה דרך ידיעה אלא דרך ספק וכדקאמר מי לא אמר רב יוסף תרי קדש הוו הכא נמי תרי ירושלם הוו אלא שמ״מ חזרו ותרצו שם דלאו ירושלם ממש קאמר אלא כל שהיא כעין ירושלם ר״ל שמוקפת חומה מימות יהושע ולפי מה שכתבנו נתרץ הקושיות לענין חלוק דברים ר״ל שיש דברים שאצלם נתקדשה כל הארץ לעתיד כגון איסור במות ויש דברים שלא נתקדשה בהם לעתיד כגון זריעה בשביעית ושאר דברים על הדרך שכתבנו הרי קדושה שניה נתקדשה לכל על דעת גדולי המחברים או שמא הם סוברים בברייתא שניה שנאמר בה מצאו את אלו ומנאום ולא נאמר בה וקדשום מאחר שכתבנו לדעת גדולי המחברים שירושלם ומקדש נתקדשו לעתיד לכל דבר מקריבין במקום בית המקדש אע״פ שאין שם בית בנוי ולא פתח אהל מועד ואוכלין קדשים בכל העזרה אע״פ שהיא חריבה ואינה מוקפת מחיצה ואין שם קלעים וכן אוכלים קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלם אע״פ שאין שם חומה שקדושה ראשונה קדשה לעתיד במקום ירושלים ומקדש וכן כתבוה הם בפירוש לענין בתי ערי חומה הולכין אחר היקף חומה שמימות יהושע בשעת כבוש הארץ וכל שלא הוקפה באותה שעה אע״פ שהוקפה אח״כ הרי הוא כבתי החצרים וכן אם הוקפה בימות יהושע אע״פ שאין לה עכשו הרי היא כמוקפת כמו שבארנו למעלה ולאחר שגלו בטלה קדושת הארץ לענין זה שלא [נתקדשה לעתיד אבל קדושה שניה נתקדשה] לעתיד לענין בתי ערי חומה ולענין כל הדברים כמו שביארנו:
כבר בארנו לדעת שאר מפרשים שאין חלוק בין ירושלם ומקדש לשאר ארץ ישראל ואף ירושלם ומקדש לא נתקדשה אלא לענין אסור במות ומעתה אין מקריבין כשאין בית וכו׳ וגדולי המפרשים כתבו שאף בקדושה שניה לא נאמרה אלא לשאר ארץ ישראל אבל ירושלם ומקדש יודע היה עזרא שעתידין הם להשתנות ולהתקדש בכבוד עולמי והנכנס עכשו לשם אין בו כרת וכן יראה שלא לאכול מעשר שני במקום שאין חומות ממה שכתבנו בב״מ פרק הזהב (ב״מ נ״ג:) בסוגית מחיצה לאכול ומחיצה לקלוט:
ונשלם ביאור המשניות שבאו הנה על ידי גלגול אדר ראשון ואדר שני וחזרה הגמרא לאכסניא שלה לדרוש באגדת אחשורוש ונאמרו בה קצת דברים שאנו צריכין לכתבן ואלו הן מדת הצניעות משובחת עד למאד ובנשים משובחת ביותר כלל גדול אמרו כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה בנים הגונים ותלמידי חכמים ראויים להיות מלכים או נביאים מנא לן מתמר דכתיב ויחשבה לזונה כי כסתה פניה משום דכסתה פניה חשבה לזונה אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה רצונו לומר שהיתה מתנהגת בצניעות יתירה לא הכירה עכשו ויצאו ממנה אמוץ ואמציה ומסורת בידינו אמוץ ואמציה אחין הוו ושניהם מזרע דוד אמציה מלך ואמוץ נביא ודרך צחות אמרו בשכר צניעות שהיתה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויהי ביום השמיני אותו יום היה שמחה כו׳. והכי איתא במדרש מת״ל ויהי מלמד שהיה שמחה לפניו כיום שנברא בו העולם במעשה בראשית נאמר ויהי ערב וגו׳ וכאן אומר ויהי ביום וגו׳ ויש לדקדק בזה כיון דמסיק דאיכא הכי ואיכא הכי מאי אולמא למילף האי ויהי ביום השמיני וגו׳ מויהי ערב ואימא דיליף ליה מכל הנהו ויהי דהתם לשון צער וי״ל דהא פשיטא ליה דאותו יום יום שמחה הוה שעליו נאמר ביום שמחת לבו וגו׳ אלא שבא ללמוד דהיתה השמחה גדולה כ״כ כיום שנברא כו׳ דמיון השמחה כי כמו שהשמחה שביום שנבראו שמים וארץ היא השמחה הרצון והקיום לפניו כן בהקמת המשכן נתייחד שמו שם ברצון וקיום אשר לפניו ואמרו במדרש להלן בהקמת המשכן נאמר ויהי המקריב ביום הראשון גו׳ הראשון לבריותו של עולם אמר הקב״ה כאילו באותו יום בראתי עולם י׳ עטרות נטל אותו יום ראשון למעשה בראשית כו׳ ע״ש:
ומקשים על כך: והכתיב [והרי נאמר]: ״ויהי ביום השמיני״ (ויקרא ט, א) שהיה יום חנוכת המשכן, ותניא [ושנינו בברייתא] על פסוק זה: אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ, וראיה לדבר, מעין גזירה שווה, כתיב הכא [נאמר כאן]: ״ויהי ביום השמיני״ וכתיב התם [ונאמר שם] ביום בריאת שמים וארץ : ״ויהי ערב ויהי בקר יום אחד״ (בראשית א, ה). הרי שהביטוי ״ויהי״ אינו דווקא לשון של צער!
After citing several verses where vayhi portends grief, the Gemara mentions a number of verses that seem to indicate otherwise. But isn’t it written: “And it came to pass [vayhi] on the eighth day” (Leviticus 9:1), which was the day of the dedication of the Tabernacle? And it is taught in a baraita with regard to that day: On that day there was joy before the Holy One, Blessed be He, similar to the joy that existed on the day on which the heavens and earth were created. The Gemara cites a verbal analogy in support of this statement. It is written here, with regard to the dedication of the Tabernacle: “And it came to pass [vayhi] on the eighth day,” and it is written there, in the Creation story: “And it was [vayhi] evening, and it was morning, one day” (Genesis 1:5). This indicates that there was joy on the eighth day, when the Tabernacle was dedicated, similar to the joy that existed on the day the world was created. Apparently, the term vayhi is not necessarily a portent of grief.
בית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָא שְׁכֵיב נָדָב וַאֲבִיהוּא.

The Gemara answers: This verse does not contradict the principle. On the day of the dedication of the Tabernacle, a calamity also befell the people, as Nadav and Avihu died.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: פסוק זה איננו סותר את הכלל, שכן באותו יום שמדובר בו הא [הרי] אירע אף בו אסון, שכן שכיב [מתו] בו נדב ואביהוא.
The Gemara answers: This verse does not contradict the principle. On the day of the dedication of the Tabernacle, a calamity also befell the people, as Nadav and Avihu died.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְהָכְתִיב ״וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה״ (מלכים א ו׳:א׳) וְהָכְתִיב ״וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל״ (בראשית כ״ט:י׳) וְהָכְתִיב ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד״ (בראשית א׳:ה׳) וְהָאִיכָּא שֵׁנִי וְהָאִיכָּא שְׁלִישִׁי וְהָאִיכָּא טוּבָא.

The Gemara cites additional verses where vayhi is not indicative of impending grief: But isn’t it written: “And it came to pass [vayhi] in the four hundred and eightieth year” (I Kings 6:1), which discusses the joyous occasion of the building of the Temple? And furthermore, isn’t it written: “And it came to pass [vayhi] when Jacob saw Rachel” (Genesis 29:10), which was a momentous occasion? And isn’t it written: “And it was [vayhi] evening, and it was [vayhi] morning, one day” (Genesis 1:5)? And isn’t there the second day of Creation, and isn’t there the third day, where the term vayhi is used? And aren’t there many verses in the Bible in which the term vayhi appears and no grief ensues? Apparently, the proposed principle is incorrect.
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והכתיב ויהי כאשר ראה יעקב את רחל כו׳. ק״ק ואימא דנפרשיה מלשון צער ויהי כאשר ראה וגו׳ ורחל עקרה דכה״ג דרשו בסמוך בחנה ויהי איש אחד וגו׳ וה׳ סגר רחמה וגו׳ וי״ל דגבי רחל איכא הפסק בענינא משא״כ גבי חנה דענינא חד:
ומקשים מפסוק אחר: והכתיב [והרי נאמר]: ״ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה״ (מלכים א׳ ו, א) ובפסוק זה מסופר כי נבנה בית המקדש! וכן והכתיב [והרי נאמר]: ״ויהי כאשר ראה יעקב את רחל״ (בראשית כט, י)! ועוד, שהרי נאמר: ״ויהי ערב ויהי בקר יום אחד״ (בראשית א, ה)! והאיכא [והרי יש] יום שני של הבריאה שנאמר אף בו לשון ״ויהי״! והאיכא [והרי יש] יום שלישי! והאיכא טובא [והרי יש הרבה פסוקים שכתוב בהם ״ויהי״ ואינם לשון צער], ואם כן, כלל זה לכאורה איננו נכון!
The Gemara cites additional verses where vayhi is not indicative of impending grief: But isn’t it written: “And it came to pass [vayhi] in the four hundred and eightieth year” (I Kings 6:1), which discusses the joyous occasion of the building of the Temple? And furthermore, isn’t it written: “And it came to pass [vayhi] when Jacob saw Rachel” (Genesis 29:10), which was a momentous occasion? And isn’t it written: “And it was [vayhi] evening, and it was [vayhi] morning, one day” (Genesis 1:5)? And isn’t there the second day of Creation, and isn’t there the third day, where the term vayhi is used? And aren’t there many verses in the Bible in which the term vayhi appears and no grief ensues? Apparently, the proposed principle is incorrect.
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַב אָשֵׁי כׇּל וַיְהִי אִיכָּא הָכִי וְאִיכָּא הָכִי וַיְהִי בִּימֵי אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן צַעַר.

Rather, Rav Ashi said: With regard to every instance of vayhi alone, there are some that mean this, grief, and there are some that mean that, joy. However, wherever the phrase “and it came to pass in the days of [vayhi bimei]” is used in the Bible, it is nothing other than a term of impending grief.
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויהי בימי אינו אלא לשון צער ה׳ ויהי בימי הוו כו׳. ד׳ מהם מפורשים בתרגום דמגילה מה היה הצרה ע״ש אבל הה׳ ויהי בימי יהויקים וגו׳ אינו מפורש שם מה היה הצרה לפי שהוא פשוט דבימיו התחיל הגלות והחורבן ובמדרש ילקוט מפורש מה צרה היתה שם יקרענה בתער הסופר והשלך אל האש כיון שראו כך התחילו הכל צווחין וי וי:
אלא אמר רב אשי: כל מקום שנאמר בו ״ויהי״ בלבד, איכא הכי ואיכא הכי [יש כך ויש כך] — יש של שמחה ויש של צער, אולם כל מקום שנאמר בו הלשון ״ויהי בימי״ אינו אלא לשון של צער.
Rather, Rav Ashi said: With regard to every instance of vayhi alone, there are some that mean this, grief, and there are some that mean that, joy. However, wherever the phrase “and it came to pass in the days of [vayhi bimei]” is used in the Bible, it is nothing other than a term of impending grief.
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) חַמְשָׁה וַיְהִי בִּימֵי הָווּ ״וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ״ (אסתר א׳:א׳) ״וַיְהִי בִּימֵי שְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים״ (רות א׳:א׳) ״וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל״ (בראשית י״ד:א׳) ״וַיְהִי בִּימֵי אָחָז״ (ישעיהו ז׳:א׳) ״וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים״ (ירמיהו א׳:ג׳).

The Gemara states that there are five instances of vayhi bimei in the Bible. “And it came to pass in the days of [vayhi bimei] Ahasuerus”; “And it came to pass in the days [vayhi bimei] when the judges ruled”; “And it came to pass in the days of [vayhi bimei] Amraphel”; “And it came to pass in the days of [vayhi bimei] Ahaz” (Isaiah 7:1); “And it came to pass in the days of [vayhi bimei] Jehoiakim” (Jeremiah 1:3). In all those incidents, grief ensued.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומפרטים: חמשה פסוקים שנאמר בהם הלשון ״ויהי בימי״ הוו [הם] במקרא: — ״ויהי בימי אחשורוש״, ״ויהי בימי שפט השפטים״, ״ויהי בימי אמרפל״, ״ויהי בימי אחז״, ״ויהי בימי יהויקים״, ויש סיום של צער בכל המקרים הללו.
The Gemara states that there are five instances of vayhi bimei in the Bible. “And it came to pass in the days of [vayhi bimei] Ahasuerus”; “And it came to pass in the days [vayhi bimei] when the judges ruled”; “And it came to pass in the days of [vayhi bimei] Amraphel”; “And it came to pass in the days of [vayhi bimei] Ahaz” (Isaiah 7:1); “And it came to pass in the days of [vayhi bimei] Jehoiakim” (Jeremiah 1:3). In all those incidents, grief ensued.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) (א״ר) לֵוִי דָּבָר זֶה מָסוֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ אָמוֹץ וַאֲמַצְיָה אחים הָווּ מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

§ Apropos the tradition cited by Rabbi Levi above, the Gemara cites additional traditions that he transmitted. Rabbi Levi said: This matter is a tradition that we received from our ancestors: Amoz, father of Isaiah, and Amaziah, king of Judea, were brothers. The Gemara questions: What novel element is this statement teaching us?
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמוץ ואמציה – אמוץ אביו של ישעיה ואמציה מלך יהודה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב אגב דברי ר׳ לוי שהביא דברי מסורת קדומים, מביאים דבר נוסף שאמר ר׳ לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ אביו של ישעיהו ואמציה מלך יהודה — אחים הוו [היו], ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] בזה? כלומר, מה יש ללמוד מזה, למה חשוב לנו הדבר?
§ Apropos the tradition cited by Rabbi Levi above, the Gemara cites additional traditions that he transmitted. Rabbi Levi said: This matter is a tradition that we received from our ancestors: Amoz, father of Isaiah, and Amaziah, king of Judea, were brothers. The Gemara questions: What novel element is this statement teaching us?
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) כִּי הָא דא״רדְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן כׇּל כַּלָּה שֶׁהִיא צְנוּעָה בְּבֵית חָמִיהָ זוֹכָה וְיוֹצְאִין מִמֶּנָּה מְלָכִים וּנְבִיאִים מְנָלַן מִתָּמָר דִּכְתִיב ״וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ״ (בראשית ל״ח:ט״ו) מִשּׁוּם דְּכִסְּתָה פָּנֶיהָ וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה.

The Gemara responds: It is in accordance with that which Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Any bride who is modest in the house of her father-in-law merits that kings and prophets will emerge from her. From where do we derive this? From Tamar, as it is written: “When Judah saw her, he thought her to be a prostitute; for she had covered her face” (Genesis 38:15). Can it be that because Tamar covered her face he thought her to be a prostitute? On the contrary, a harlot tends to uncover her face.
ר׳ חננאלריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנא כל כלה שצנועה בבית חמיה זוכה לצאת ממנה מלכים ונביאים מנא לן מתמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמוץ ואמציה אחי כו׳ משום דכסתה פניה כו׳. כל הסוגיא מפורש פ״ק דסוטה:
ומשיבים: כי הא [כמו זו] שאמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: כל כלה שהיא צנועה כשהיא בבית חמיה — זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים. מנלן [מנין לנו הדבר]? מתמר, דכתיב [שנאמר בה]: ״ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה״ (בראשית לח, טו), ולכאורה הפסוק תמוה; וכי משום שכסתה פניה ויחשבה לזונה? הלא להיפך: דרך הזונה שמגלה פניה!
The Gemara responds: It is in accordance with that which Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Any bride who is modest in the house of her father-in-law merits that kings and prophets will emerge from her. From where do we derive this? From Tamar, as it is written: “When Judah saw her, he thought her to be a prostitute; for she had covered her face” (Genesis 38:15). Can it be that because Tamar covered her face he thought her to be a prostitute? On the contrary, a harlot tends to uncover her face.
ר׳ חננאלריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֶלָּא מִשּׁוּם דְּכִסְּתָה פָּנֶיהָ בְּבֵית חָמִיהָ וְלָא הֲוָה יָדַע לַהּ זָכְתָה וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה מְלָכִים וּנְבִיאִים מְלָכִים מִדָּוִד נְבִיאִים דא״רדְּאָמַר רַבִּי לֵוִי מָסוֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ אָמוֹץ וַאֲמַצְיָה אַחִים הָיוּ וּכְתִיב ״חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ״ (ישעיהו א׳:א׳).

Rather, because she covered her face in the house of her father-in-law and he was not familiar with her appearance, Judah didn’t recognize Tamar, thought she was a harlot, and sought to have sexual relations with her. Ultimately, she merited that kings and prophets emerged from her. Kings emerged from her through David, who was a descendant of Tamar’s son, Peretz. However, there is no explicit mention that she was the forebear of prophets. This is derived from that which Rabbi Levi said: This matter is a tradition that we received from our ancestors. Amoz, father of Isaiah, and Amaziah, king of Judea, were brothers, and it is written: “The vision of Isaiah the son of Amoz” (Isaiah 1:1). Amoz was a member of the Davidic dynasty, and his son, the prophet Isaiah, was also a descendant of Tamar.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מלמד שכיסתה פניה בבית חמיה – לפיכך לא הכירה עכשיו שאף בביתו לא ראה פניה שיהא מכירה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מלכים מדוד נביאים כו׳ וכתיב חזון ישעיה כו׳. דוד ושלמה נמי בכלל מ״ח נביאים קחשיב להו לקמן ואפשר דהוצרך לאתויי לישעיה דהוה נביא קבוע ביותר:
אלא הכוונה היא משום שכסתה פניה בבית חמיה, ולא הוה ידע לה [הכיר אותה] בביתו, לכן יכול היה לבוא אליה, ובסופו של דבר זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים. מלכים — יודעים אנו מדוד, שהיה מבני פרץ, ונביאים שלא נזכרו במפורש, אנחנו למדים ממה שאמר ר׳ לוי: מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ ואמציה אחים היו, וכתיב [ונאמר]: ״חזון ישעיהו בן אמוץ״ (ישעיהו א, א).
Rather, because she covered her face in the house of her father-in-law and he was not familiar with her appearance, Judah didn’t recognize Tamar, thought she was a harlot, and sought to have sexual relations with her. Ultimately, she merited that kings and prophets emerged from her. Kings emerged from her through David, who was a descendant of Tamar’s son, Peretz. However, there is no explicit mention that she was the forebear of prophets. This is derived from that which Rabbi Levi said: This matter is a tradition that we received from our ancestors. Amoz, father of Isaiah, and Amaziah, king of Judea, were brothers, and it is written: “The vision of Isaiah the son of Amoz” (Isaiah 1:1). Amoz was a member of the Davidic dynasty, and his son, the prophet Isaiah, was also a descendant of Tamar.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וא״רוְאָמַר רַבִּי לֵוִי דָּבָר זֶה מָסוֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ מְקוֹם אָרוֹן אֵינוֹ מִן הַמִּדָּה.

And Rabbi Levi said: This matter is a tradition that we received from our ancestors: The place of the Ark of the Covenant is not included in the measurement of the Holy of Holies in which it rested.
ר׳ חננאלרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינאריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד מסורת בידינו מקום ארון {אינו}⁠1 מן המדה. דתניא ארון שעשה משה יש לו י׳ אמות ריוח לכל רוח. וכתיב ולפני הדביר עשרים וגו׳.
1. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126 חסר.
אינו מן המדה – אינו אוחז למעט מדת קרקע לכל צדדיו כלום כדקתני יש לו עשר אמות לכל רוח באמצע בית קדש הקדשים היה יושב ויש ריוח בינו לבין הכתלים עשר אמות לכל צד וכל הבית אינו אלא כ׳ על כ׳ נמצא שאינו ממעט כלום.
מקום ארון אינו מן המניין שנאמר ולפני הדביר עשרים אמה ארך ועשרים אמה רחב – פירוש: מדכתיב בקרא ועשרים אמה קומתו וקומתו היה ל׳ אמה ומה אני מקיים עשרים אמה קומתו מראש הכרובים ולמעלה שכרובים שעשה שלמה היה גובהן י׳ אמות והקיש הכתוב אורך ורוחב לקומה מה קומה לא היה מעכב באותן עשרים אמות אף עשרים אמה דאורך ורוחב לא היה כאן שום עיכוב שמקום ארון אינו מן המידה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מקום ארון אינו מן המדה כו׳. עיין כל הסוגיא בפרק המוכר פירות ושם מפורש:
ועוד אמר ר׳ לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מקום ארון אינו מן המדה, כלומר, ארון הברית במקדש אינו נכנס בגדר של מידה, ובשל כך איננו ממעט מן השטח של בית קודש הקדשים.
And Rabbi Levi said: This matter is a tradition that we received from our ancestors: The place of the Ark of the Covenant is not included in the measurement of the Holy of Holies in which it rested.
ר׳ חננאלרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינאריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אָרוֹן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה יֵשׁ לוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת לְכׇל רוּחַ וּכְתִיב ״וְלִפְנֵי הַדְּבִיר עֶשְׂרִים אַמָּה אוֹרֶךְ״ (מלכים א ו׳:כ׳) וּכְתִיב כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר אַמּוֹת וּכְנַף הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר אַמּוֹת אָרוֹן גּוּפֵיהּ הֵיכָא הֲוָה קָאֵי אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ בְּנֵס הָיָה עוֹמֵד.

The Gemara comments: This is also taught in a baraita: The Ark crafted by Moses had ten cubits of empty space on each side. And it is written in the description of Solomon’s Temple: “And before the Sanctuary, which was twenty cubits in length, and twenty cubits in breadth” (I Kings 6:20). The place “before the Sanctuary” is referring to the Holy of Holies. It was twenty by twenty cubits. If there were ten cubits of empty space on either side of the Ark, apparently the Ark itself occupied no space. And it is written: And the wing of one of the cherubs was ten cubits and the wing of the other cherub was ten cubits; the wings of the cherubs occupied the entire area. If so, where was the Ark itself standing? Rather, must one not conclude from it that the Ark stood by means of a miracle and occupied no space?
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לפני הדביר – חלל בית קדש הקדשים שהוא לפנים הדביר היא המחיצה המבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: תניא נמי הכי [שנוייה ברייתא גם כן כך]: ארון שעשה משה יש לו מקום פנוי עשר אמות לכל רוח (צד) וכתיב [ונאמר] בתיאור בית המקדש של שלמה: ״ולפני הדביר עשרים אמה ארך״ (מלכים א׳ ו, כ), וכיון ששטח בית קודש הקדשים (הדביר) היה עשרים על עשרים אמה, כמשמעות הכתוב, ועם כל זה היו עשר אמות פנויים מכל צידי הארון, הרי שהארון עצמו לא תפס מקום כלל וכתיב כן נאמר]: ״כנף הכרוב האחד עשר אמות וכנף הכרוב האחד עשר אמות״ (מלכים א׳ ו, כד), הרי שכנפי הכרובים ממלאים את השטח כולו, ואם כן הארון גופיה [עצמו] היכא הוה קאי [היכן היה עומד]? אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שבנס היה עומד הארון ולא היה נכנס כלל בשיעור של מקום.
The Gemara comments: This is also taught in a baraita: The Ark crafted by Moses had ten cubits of empty space on each side. And it is written in the description of Solomon’s Temple: “And before the Sanctuary, which was twenty cubits in length, and twenty cubits in breadth” (I Kings 6:20). The place “before the Sanctuary” is referring to the Holy of Holies. It was twenty by twenty cubits. If there were ten cubits of empty space on either side of the Ark, apparently the Ark itself occupied no space. And it is written: And the wing of one of the cherubs was ten cubits and the wing of the other cherub was ten cubits; the wings of the cherubs occupied the entire area. If so, where was the Ark itself standing? Rather, must one not conclude from it that the Ark stood by means of a miracle and occupied no space?
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) ר׳רַבִּי יוֹנָתָן פָּתַח לַהּ פִּיתְחָא לְהַאי פָּרַשְׁתָּא מֵהָכָא ״וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם וְגוֹ׳ וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם ה׳⁠ ⁠⁠״ (ישעיהו י״ד:כ״ב) שֵׁם זֶה הַכְּתָב שְׁאָר זֶה לְשׁוֹן נִין זֶה מַלְכוּת וָנֶכֶד זוֹ וַשְׁתִּי.

§ The Gemara cites prologues utilized by various Sages to introduce study of the Megilla: Rabbi Yonatan introduced this passage, the book of Esther, with an introduction from here: “For I will rise up against them, says the Lord of hosts, and cut off from Babylonia name, and remnant, and offspring [nin], and posterity, says the Lord” (Isaiah 14:22). This verse may be interpreted homiletically: “Name,” this is the writing of ancient Babylonia that will disappear from the world. “Remnant,” this is the language of ancient Babylonia. “Offspring,” this is their kingdom. And “posterity,” this is Vashti, who according to tradition was Nebuchadnezzar’s granddaughter, and the book of Esther relates how she too was removed from the throne.
רש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא – כשהיה רוצה לדרוש בענין איגרת פורים היה מתחיל לדרוש מקרא זה.
וקמתי עליהם – בפורענות בבל כתיב.
זה הכתב – אין להן כתב אלא מאומה אחרת.
נין – לשון ממשלה וכן ינון שמו (תהלים עב) ימשול ויגדל.
שאר זה לשון – קשה שעדיין הם מספרין [בבבל] בלשון ארמית ונראה דרוצה לומר [לשון מלכות] שהמלכים משתמשין בו שאין שאר [העם] מכירין בו.
שם זה כתב ושאר זה לשון ונון זה מטבע ונכד1 זה ושתי – פירוש: כל אילו הגדולות אכרית מהם כשאמסרם ביד מלכי פרס ומדי שכשאומה עומדת בגדולה הכל קופצים ללמוד כתבה ולשונה שכשילכו שם יתכבדו מפני שיודעים כתבה ולשונה אבל כשתשפל האומה אין מי שסופן כתבה ולשונה וגם מטבעה יפסל.
1. כן צ״ל. בכ״י ששון 557: ״וככר״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם זה הכתב שאר זה לשון כו׳. נראה לפרש ע״פ מה שכתבו ממה שחנן הש״י את האדם יותר מכל ב״ח שבעולם הא׳ שיוכל האדם להודיע לחבירו הרחוק ממנו שלא ידעו בו שאר כל האדם כל מבוקשו ע״י כתב וחתימתו בו. הב׳ ע״י לשון שהוא דבור בקרוב לו שישמע דבורו. וקאמר דאלו ב׳ החנינות חיסר וכרת הש״י מבבל דהיינו שיודיע לחבירו ע״י שם זה הכתב דהכל הולך אחר החתימה שהוא שם של אדם אחר הכתיבה ושאר שהוא מלשון קירוב דהיינו לשון הדיבור שהוא הידיעה בקרוב לחבירו שמדבר עמו בלשון שהמלכיות משתמשין בו שאין שאר כל אדם מכירין בו כמ״ש התוס׳ דלשון כל אדם שהיה שם ארמית לא נכרת מהם:
ואמר נין זה מלכות כו׳ פרש״י לשון ממשלה כו׳. ע״ש ויש לפרשו מלשון בן ממש כי מבני בלשצר ואילך נכרת מלכות בבל. ואמר ונכד זו ושתי שהיתה בת בלשצר שגם ממנה נכרת מלכותה:
ג מכאן ואילך מביאים שורה ארוכה של פתיחות למגילת אסתר. שהיה נהוג שלפני שהתחיל החכם לדרוש באגדה בנושא מסויים היה פותח בפסוק ממקום אחר, ודורש אותו לעניינו. ר׳ יונתן פתח לה פיתחא [פתח] להאי פרשתא מהכא [לפרשה זו של אסתר מכאן], נאמר: ״וקמתי עליהם נאום ה׳ צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה׳⁠ ⁠⁠״ (ישעיה יד, כב) ודרש: ״שם״ — זה הכתב שלהם שכלה מן העולם, ״שאר״ — זה לשון של בבל העתיקה, ״נין״ — זה מלכות, ״ונכד״ — זו ושתי שלפי המסורת היתה נכדתו של נבוכדנצר, ובמגילה מסופר איך נכרתה גם היא.
§ The Gemara cites prologues utilized by various Sages to introduce study of the Megilla: Rabbi Yonatan introduced this passage, the book of Esther, with an introduction from here: “For I will rise up against them, says the Lord of hosts, and cut off from Babylonia name, and remnant, and offspring [nin], and posterity, says the Lord” (Isaiah 14:22). This verse may be interpreted homiletically: “Name,” this is the writing of ancient Babylonia that will disappear from the world. “Remnant,” this is the language of ancient Babylonia. “Offspring,” this is their kingdom. And “posterity,” this is Vashti, who according to tradition was Nebuchadnezzar’s granddaughter, and the book of Esther relates how she too was removed from the throne.
רש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי פָּתַח לַהּ פִּיתְחָא לְהַאי פָּרַשְׁתָּא מֵהָכָא ״תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס״ (ישעיהו נ״ה:י״ג).

Rabbi Shmuel bar Naḥmani introduced this passage with an introduction from here: “Instead of the thorn shall the cypress come up, and instead of the nettle shall the myrtle come up; and it shall be to the Lord for a name, for an everlasting sign that shall not be cut off” (Isaiah 55:13). Rabbi Shmuel bar Naḥmani interpreted the verse homiletically as referring to the righteous individuals who superseded the wicked ones in the book of Esther.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא [פתח] להאי פרשתא מהכא [לפרשה זו מכאן], נאמר: ״תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס והיה לה׳ לשם לאות עולם לא יכרת״ (ישעיה נה, יג).
Rabbi Shmuel bar Naḥmani introduced this passage with an introduction from here: “Instead of the thorn shall the cypress come up, and instead of the nettle shall the myrtle come up; and it shall be to the Lord for a name, for an everlasting sign that shall not be cut off” (Isaiah 55:13). Rabbi Shmuel bar Naḥmani interpreted the verse homiletically as referring to the righteous individuals who superseded the wicked ones in the book of Esther.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) תַּחַת הַנַּעֲצוּץ תַּחַת הָמָן הָרָשָׁע שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ ע״זעֲבוֹדָה זָרָה דִּכְתִיב ״וּבְכֹל הַנַּעֲצוּצִים וּבְכֹל הַנַּהֲלוֹלִים״ (ישעיהו ז׳:י״ט).

“Instead of the thorn”; this means instead of the wicked Haman. He is referred to as a thorn because he turned himself into an object of idol worship, as he decreed that all must prostrate themselves before him. The Gemara cites proof that the term thorn is used in connection with idol worship, as it is written: “And upon all thorns, and upon all brambles” (Isaiah 7:19), which is understood to be a reference to idol worship.
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שעשה עצמו ע״ז דכתיב בכל הנעצוצים וגו׳. לפי פשוטו גם שם הוא מלשון קוצים וסירים ולא ידענא מהיכא משמע ליה טפי שהוא לשון ע״ז:
וכך פירש: ״תחת הנעצוץ״ — תחת המן הרשע. ומדוע נקרא שמו ״נעצוץ״? שעשה עצמו עבודה זרה, שכן ציוה שיכרעו וישתחוו לו, וראייה שעניין עבודה זרה הוא, ממה דכתיב [שנאמר]: ״ובכל הנעצוצים ובכל הנהללים״ (ישעיה ז, יט).
“Instead of the thorn”; this means instead of the wicked Haman. He is referred to as a thorn because he turned himself into an object of idol worship, as he decreed that all must prostrate themselves before him. The Gemara cites proof that the term thorn is used in connection with idol worship, as it is written: “And upon all thorns, and upon all brambles” (Isaiah 7:19), which is understood to be a reference to idol worship.
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) יַעֲלֶה בְּרוֹשׁ זֶה מָרְדֳּכַי שֶׁנִּקְרָא רֹאשׁ לְכׇל הַבְּשָׂמִים שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מׇר דְּרוֹר״ (שמות ל׳:כ״ג) וּמְתַרְגְּמִינַן מרי דְּכֵי.

The next section of the verse discusses what will replace the thorns, i.e., Haman: “Shall the cypress [berosh] come up”; this is Mordecai. Why is he called a cypress [berosh]? Because he was called the chief [rosh] of all the spices, as it is stated: “Take you also to yourself the chief spices, of pure myrrh [mar deror]” (Exodus 30:23), and we translate “pure myrrh,” into Aramaic as mari dakhei. Mordecai was like mari dakhi, the chief [rosh] of spices, and therefore he is called berosh.
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים כו׳. כמפורש בסוף מסכת חולין שהיו למרדכי שמות אחרים בלשן פתחיה אבל נקרא במגילה מרדכי ע״ש החשיבות והגדולה שהיה ראש לגדולה כמו מר דרור שתרגומו מרי דכיא שהוא ראש לבשמים וז״ש יעלה ברוש שיעלה לגדולה דוגמת הראש לבשמים מר דרור שהוא גם כן ודאי למעלתו:
״יעלה ברוש״ — זה מרדכי. ולמה הוא מכונה ״ברוש״? משום שהוא נקרא ברמז ראש לכל הבשמים (ברוש — בראש), שנאמר: ״ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור״ (שמות ל, כג) ומתרגמינן [ואנו מתרגמים]: ״מר דרור״ — מרי דכי, שמרומז כאן השם מרדכי, וכיון שמרדכי הוא בשמים ראש, לכן הוא נקרא ברוש.
The next section of the verse discusses what will replace the thorns, i.e., Haman: “Shall the cypress [berosh] come up”; this is Mordecai. Why is he called a cypress [berosh]? Because he was called the chief [rosh] of all the spices, as it is stated: “Take you also to yourself the chief spices, of pure myrrh [mar deror]” (Exodus 30:23), and we translate “pure myrrh,” into Aramaic as mari dakhei. Mordecai was like mari dakhi, the chief [rosh] of spices, and therefore he is called berosh.
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) תַּחַת הַסִּרְפַּד תַּחַת וַשְׁתִּי הָרְשָׁעָה בַּת בְּנוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע שֶׁשָּׂרַף רְפִידַת בֵּית ה׳ דִּכְתִיב ״רְפִידָתוֹ זָהָב״ (שיר השירים ג׳:י׳).

The verse continues: “And instead of the nettle [sirpad],” this means instead of the wicked Vashti. Why is she called a nettle [sirpad]? Because she was the daughter of the son of the wicked Nebuchadnezzar, who burned the ceiling [saraf refidat] of the House of God, as it is written: “Its top [refidato] of gold” (Song of Songs 3:10).
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ששרף רפידת בית ה׳ כו׳. כי שם היא מקום שכינה רפידתו זהב הוא כפורת הזהב אשר עליו היה השכינה שרויה כפרש״י שם ואמר יעלה הדס כו׳ דהיינו שתעלה לגדולה ולשם טוב ולא תהא קרויה עוד אסתר ע״ש הגלות ואנכי הסתר אסתיר וגו׳ כמפורש בסוף חולין:
והמשך הכתוב ״ותחת הסרפד״ — תחת ושתי הרשעה. ומדוע נקראת ״סרפד״? משום שהיתה בת בנו של נבוכדנצר הרשע, ששרף רפידת בית ה׳ (סרפד — שרף רפד), דכתיב [שנאמר]: ״רפידתו זהב״ (שיר השירים ג, י).
The verse continues: “And instead of the nettle [sirpad],” this means instead of the wicked Vashti. Why is she called a nettle [sirpad]? Because she was the daughter of the son of the wicked Nebuchadnezzar, who burned the ceiling [saraf refidat] of the House of God, as it is written: “Its top [refidato] of gold” (Song of Songs 3:10).
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) יַעֲלֶה הֲדַס זוֹ אֶסְתֵּר הַצַּדֶּקֶת שֶׁנִּקְרֵאתָ הֲדַסָּה שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי אוֹמֵן אֶת הֲדַסָּה״ (אסתר ב׳:ז׳) וְהָיָה לַה׳ לְשֵׁם זוֹ מִקְרָא מְגִילָּה לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת אֵלּוּ יְמֵי פוּרִים.

The next section of the verse states: “Shall the myrtle [hadas] come up”; this is the righteous Esther, who was called Hadassah in the Megilla, as it is stated: “And he had brought up Hadassah; that is, Esther” (Esther 2:7). The concluding section of the verse states: “And it shall be to the Lord for a name”; this is the reading of the Megilla. “For an everlasting sign that shall not be cut off”; these are the days of Purim.
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והיה לה׳ לשם זו מקרא כו׳. לפי שאין שם שמים נזכר מפורש במגילה קאמר שע״י קריאת מגילה בברכותיה נקרא השם של הקב״ה ואמר לאות עולם לא יכרת אלו ימי פורים כדכתיב וזכרם לא יסוף מזרעם:
״יעלה הדס״ — זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה, שנאמר: ״ויהי אמן את הדסה היא אסתר״ (אסתר ב, ז). ״והיה לה׳ לשם״ — זו מקרא מגילה. ״לאות עולם לא יכרת״ — אלו ימי פורים.
The next section of the verse states: “Shall the myrtle [hadas] come up”; this is the righteous Esther, who was called Hadassah in the Megilla, as it is stated: “And he had brought up Hadassah; that is, Esther” (Esther 2:7). The concluding section of the verse states: “And it shall be to the Lord for a name”; this is the reading of the Megilla. “For an everlasting sign that shall not be cut off”; these are the days of Purim.
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פָּתַח לַהּ פִּיתְחָא לְהַאי פָּרַשְׁתָּא מֵהָכָא ״וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ ה׳ עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ״ (דברים כ״ח:ס״ג) לְהָרַע אֶתְכֶם.

Rabbi Yehoshua ben Levi introduced this passage with an introduction from here: “And it shall come to pass, that as the Lord rejoiced over you to do you good, and to multiply you; so the Lord will rejoice over you to cause you to perish, and to destroy you” (Deuteronomy 28:63). The verse indicates that just as the Lord rejoiced in the good he did on behalf of Israel, so too, the Lord will rejoice to cause you harm.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יהושע בן לוי פתח לה פיתחא [פתח] להאי פרשתא מהכא [לפרשה זו מכאן], נאמר: ״והיה כאשר שש ה׳ עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש... להרע אתכם״ (דברים כח, סג), ושואלים לגופו של ענין:
Rabbi Yehoshua ben Levi introduced this passage with an introduction from here: “And it shall come to pass, that as the Lord rejoiced over you to do you good, and to multiply you; so the Lord will rejoice over you to cause you to perish, and to destroy you” (Deuteronomy 28:63). The verse indicates that just as the Lord rejoiced in the good he did on behalf of Israel, so too, the Lord will rejoice to cause you harm.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) וּמִי חָדֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים וְהָא כְּתִיב ״בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאוֹמְרִים הוֹדוּ לַה׳ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ״ (דברי הימים ב כ׳:כ״א) וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בְּהוֹדָאָה זוֹ לְפִי שֶׁאֵין הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים.

Rabbi Yehoshua ben Levi asked: Does the Holy One, Blessed be He, in fact rejoice over the downfall of the wicked? But it is written: “As they went out before the army, and say: Give thanks to the Lord, for His kindness endures forever” (II Chronicles 20:21), and Rabbi Yoḥanan said: For what reason were the words: “for He is good” not stated in this statement of thanksgiving, as the classic formulation is: “Give thanks to the Lord; for He is good; for His kindness endures forever” (I Chronicles 16:34)? Because the Holy One, Blessed be He, does not rejoice over the downfall of the wicked. Since this song was sung in the aftermath of a military victory, which involved the downfall of the wicked, the name of God was not mentioned for the good.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בצאת לפני החלוץ – ביהושפט כתיב בדברי הימים כשיצא להלחם על העמונים והגבעונים שבאו עליו.
הודו לה׳ כי טוב – משמע טוב שיקלסו לפניו על זאת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומי חדי הקב״ה במפלתן כו׳ כל הסוגיא מפורש בס״פ אד״מ גבי באבוד אחאב רנה כו׳ ע״ש והתם נתקיים גם סיפא להאביד אתכם וגו׳ אבל הכא גבי המן סיפא דקרא להאביד וגו׳ לא נתקיים מ״מ רישא דקרא כן ישיש גו׳ אחרים משיש כדמסיק מדלא כתיב ישוש נתקיים גם בימי המן שהיה שמח לפי מחשבתו הרעה במפלתן של ישראל כמ״ש ויצא המן וגו׳ שמח וטוב לב וגו׳:
ומי חדי [והאם שמח] הקדוש ברוך הוא במפלתן של רשעים? והא כתיב [והרי נאמר]: ״בצאת לפני החלוץ ואמרים הודו לה׳ כי לעולם חסדו״ (דברי הימים ב׳ כ, כא), ואמר ר׳ יוחנן: מפני מה לא נאמר לשון ״כי טוב״ בהודאה זו? שהרי בדרך כלל נוסח הכתוב הוא ״הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו״ — לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, ומכיון שנאמרה שירה זו לאחר הניצחון במלחמה, אף שהיתה בה מפלת רשעים, מכל מקום אין מזכירים שם ה׳ לטובה.
Rabbi Yehoshua ben Levi asked: Does the Holy One, Blessed be He, in fact rejoice over the downfall of the wicked? But it is written: “As they went out before the army, and say: Give thanks to the Lord, for His kindness endures forever” (II Chronicles 20:21), and Rabbi Yoḥanan said: For what reason were the words: “for He is good” not stated in this statement of thanksgiving, as the classic formulation is: “Give thanks to the Lord; for He is good; for His kindness endures forever” (I Chronicles 16:34)? Because the Holy One, Blessed be He, does not rejoice over the downfall of the wicked. Since this song was sung in the aftermath of a military victory, which involved the downfall of the wicked, the name of God was not mentioned for the good.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב ״וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כׇּל הַלָּיְלָה״ (שמות י״ד:כ׳) בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לוֹמַר שִׁירָה אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֵׂה יָדַי טוֹבְעִין בַּיָּם וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה.

And similarly, Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “And the one came not near the other all the night” (Exodus 14:20)? The ministering angels wanted to sing their song, for the angels would sing songs to each other, as it states: “And they called out to each other and said” (Isaiah 6:3), but the Holy One, Blessed be He, said: The work of My hands, the Egyptians, are drowning at sea, and you wish to say songs? This indicates that God does not rejoice over the downfall of the wicked.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר ר׳ יוחנן כיוצא בזה: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״ולא קרב זה אל זה כל הלילה״ (שמות יד, כ) — הכוונה היא שבקשו מלאכי השרת לומר שירה, כי המלאכים אומרים שירה זה לזה, (כאמור ״וקרא זה אל זה ואמר״), מיד אמר הקדוש ברוך הוא: מעשי ידי (המצרים) טובעין בים, ואתם אומרים שירה? הרי שאפילו במפלתם של רשעים אין הקדוש ברוך הוא שש!
And similarly, Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “And the one came not near the other all the night” (Exodus 14:20)? The ministering angels wanted to sing their song, for the angels would sing songs to each other, as it states: “And they called out to each other and said” (Isaiah 6:3), but the Holy One, Blessed be He, said: The work of My hands, the Egyptians, are drowning at sea, and you wish to say songs? This indicates that God does not rejoice over the downfall of the wicked.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(27) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הוּא אֵינוֹ שָׂשׂ אֲבָל אֲחֵרִים מֵשִׂישׂ וְדַיְקָא נָמֵי דִּכְתִיב כֵּן יָשִׂישׂ וְלָא כְּתִיב יָשׂוּשׂ ש״משְׁמַע מִינַּהּ.

Rabbi Elazar said that this is how the matter is to be understood: Indeed, God Himself does not rejoice over the downfall of the wicked, but He causes others to rejoice. The Gemara comments: One can learn from the language of the verse as well, as it is written: “So the Lord will rejoice [ken yasis]” (Deuteronomy 28:63). And it is not written yasus, the grammatical form of the verb meaning: He will rejoice. Rather, it is written yasis. The grammatical form of this verb indicates that one causes another to rejoice. Consequently, these words are understood to mean that God will cause others to rejoice. The Gemara concludes: Indeed, learn from it that this is the case.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחרים משיש – וכשנתחייבו כלייה בימי המן היו אויביהן שמחין להן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ אלעזר, כך צריך להבין: הוא עצמו אכן אינו שש, אבל את אחרים הוא משיש (גורם לאחרים שישמחו). ומעירים: ודיקא נמי [ומדוייק גם כן] בלשון הכתוב, דכתיב [שנאמר] בו: ״כן ישיש״ בבנין הפעיל — שהוא משיש אחרים, ולא כתיב [ולא נאמר] לשון ״ישוש״, וזאת מפני שהוא עצמו אכן אינו שש. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד ממנה] שכן הוא.
Rabbi Elazar said that this is how the matter is to be understood: Indeed, God Himself does not rejoice over the downfall of the wicked, but He causes others to rejoice. The Gemara comments: One can learn from the language of the verse as well, as it is written: “So the Lord will rejoice [ken yasis]” (Deuteronomy 28:63). And it is not written yasus, the grammatical form of the verb meaning: He will rejoice. Rather, it is written yasis. The grammatical form of this verb indicates that one causes another to rejoice. Consequently, these words are understood to mean that God will cause others to rejoice. The Gemara concludes: Indeed, learn from it that this is the case.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(28) רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא פָּתַח לַהּ פִּיתְחָא לְהַאי פָּרַשְׁתָּא מֵהָכָא ״לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חׇכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה״ (קהלת ב׳:כ״ו) זֶה מָרְדֳּכַי הַצַּדִּיק וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס זֶה הָמָן לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים זֶה מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר דִּכְתִיב וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מׇרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן.

Rabbi Abba bar Kahana introduced this passage with an introduction from here. The verse states with regard to God’s reward to the righteous: “He gives to a man that is good in His sight wisdom, and knowledge, and joy” (Ecclesiastes 2:26). The Gemara explains that this verse is referring to the righteous Mordecai. With regard to the next part of the verse: “But to the sinner He gives the task of gathering and heaping up,” this is referring to Haman. The conclusion of the verse states: “That he may give it to one who is good before God” (Ecclesiastes 2:26). This is Mordecai and Esther, as it is written: “And Esther set Mordecai over the house of Haman” (Esther 8:2).
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נתן חכמה ודעת ושמחה וגו׳ זה מרדכי כו׳ שמצינו בו שהיה חכם גדול כמפורש במסכת מנחות שע״כ נקרא פתחיה ובלשן ונתקיים על ידו השמחה לכלל ישראל כמ״ש ליהודים וגו׳ שמחה ויקר ואמר ולחוטא נתן ענין כו׳ זה המן כדאמרינן פ״ק דסוטה המן נתן עיניו במה שאין ראוי לו גם מה שבידו נטלו ממנו:
ושמתי וגו׳ והאבדתי ממנה מלך זו ושתי כו׳. לפי הנראה זאת הנבואה שנאמר בה הנני שובר קשת עילם וגו׳ נאמר על איבוד מלכות פרס על ידי אלכסנדרוס אחר שנבנה הבית שני אלא דהאי קרא ושמתי כסאי בעילם וגו׳ משמע ליה דנאמר בימי הגלות קודם שנבנה בית שני שהיה אז כסא של הקב״ה בעילם כמ״ש בגלות עילם שכינה עמהם ולא מצינו אז שנאבדו שם אז מלך ושרים במלחמה אלא שעל ושתי שהיתה מלכה בת מלך ועל המן ובניו שהיו שרים נאמר כן:
ר׳ אבא בר כהנא פתח לה פיתחא [פתח] להאי פרשתא מהכא [לפרשה זו מכאן], מה שנאמר: ״לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה״ (קהלת ב, כו)זה מרדכי הצדיק, ״ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנוס״ (קהלת ב, כו)זה המן, ״לתת לטוב לפני האלהים״ (קהלת ב, כו)זה מרדכי ואסתר, דכתיב [שנאמר] במגילה: ״ותשם אסתר את מרדכי על בית המן״ (אסתר ח, ב).
Rabbi Abba bar Kahana introduced this passage with an introduction from here. The verse states with regard to God’s reward to the righteous: “He gives to a man that is good in His sight wisdom, and knowledge, and joy” (Ecclesiastes 2:26). The Gemara explains that this verse is referring to the righteous Mordecai. With regard to the next part of the verse: “But to the sinner He gives the task of gathering and heaping up,” this is referring to Haman. The conclusion of the verse states: “That he may give it to one who is good before God” (Ecclesiastes 2:26). This is Mordecai and Esther, as it is written: “And Esther set Mordecai over the house of Haman” (Esther 8:2).
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(29) רַבָּה בַּר עוֹפְרָן פָּתַח לַהּ פִּיתְחָא לְהַאי פָּרַשְׁתָּא מֵהָכָא ״וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים״ (ירמיהו מ״ט:ל״ח) מֶלֶךְ זוֹ וַשְׁתִּי וְשָׂרִים זֶה הָמָן וַעֲשֶׂרֶת בָּנָיו.

Rabba bar Oferan introduced this passage with an introduction from here: “And I will set my throne in Elam, and destroy from there the king and the princes, says the Lord” (Jeremiah 49:38). “The king” who was destroyed; this is referring to Vashti. “And the princes”; this is referring to Haman and his ten sons.
רש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושמתי כסאי בעילם – שושן הבירה היתה בעילם דכתיב בספר דניאל בשושן הבירה אשר בעילם המדינה.
רבה בר עופרן – גרסינן ולא גרסינן עפרון דשם רשעים ירקב ולא מסקו בשמייהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבה בר עופרן פתח לה פיתחא [פתח] להאי פרשתא מהכא [לפרשה זו מכאן], נאמר: ״ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים״ (ירמיהו מט, לח), ״מלך״ — זו ושתי, ״ושרים״ — זה המן ועשרת בניו.
Rabba bar Oferan introduced this passage with an introduction from here: “And I will set my throne in Elam, and destroy from there the king and the princes, says the Lord” (Jeremiah 49:38). “The king” who was destroyed; this is referring to Vashti. “And the princes”; this is referring to Haman and his ten sons.
רש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(30) רַב דִּימִי בַּר יִצְחָק פָּתַח לַהּ פִּיתְחָא לְהַאי פָּרַשְׁתָּא מֵהָכָא

Rav Dimi bar Yitzḥak introduced this passage with an introduction from here:
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב דימי בר יצחק פתח לה פיתחא [פתח] להאי פרשתא מהכא [לפרשה זו מכאן],
Rav Dimi bar Yitzḥak introduced this passage with an introduction from here:
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מגילה י: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל מגילה י:, רש"י מגילה י:, תוספות מגילה י:, תוספות רי"ד מהדורה תנינא מגילה י:, רמב"ן מגילה י: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה גולדשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי מגילה י: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מגילה י:, מהרש"א חידושי אגדות מגילה י:, פני יהושע מגילה י:, פירוש הרב שטיינזלץ מגילה י:, אסופת מאמרים מגילה י:

Megillah 10b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Megillah 10b, Rashi Megillah 10b, Tosafot Megillah 10b, Tosefot Rid Second Recension Megillah 10b, Ramban Megillah 10b, Meiri Megillah 10b, Ritva Megillah 10b, Maharsha Chidushei Aggadot Megillah 10b, Penei Yehoshua Megillah 10b, Steinsaltz Commentary Megillah 10b, Collected Articles Megillah 10b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144