×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) יָתֵר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו.: אָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ {שמואל ב כ״א:טו׳,כ׳,י״ח,י״ט} וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה וכתי׳וּכְתִיב {שמואל ב כ״א:כ׳} וַיְהִי אִישׁ מָדוֹן אֶצְבַּע יָדָיו וְאֶצְבַּע רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ מָר סָבַר בִּגְנוּתֵיהּ מִשְׁתַּעֵי וּמָר סָבַר בִּשְׁבָחֵיהּ מִשְׁתַּעֵי.
§ The mishna teaches that if one has an extra appendage on his hands and on his feet, six on each for a total of twenty-four, Rabbi Yehuda deems him fit while the Rabbis disqualify him. Rabbi Yitzḥak says: And both derived their opinions from one verse, as it is stated with regard to David’s war against the Philistines: “And there was again war at Gath” (II Samuel 21:20), and it is also written in that same verse: “And there was a champion, who had on every hand six fingers, and on every foot six toes, twenty-four in number.” One Sage, i.e., the Rabbis, holds that the verse speaks of negative qualities of the champion, and therefore it may be derived from here that extra appendages are blemishes; and one Sage, Rabbi Yehuda, holds that the verse speaks in his praise, which means that extra appendages are not blemishes at all.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
גמ׳ לבקן סומקא איני והא כו׳ גיחור סומקא כדאמרי אינשי סומקא גיחיא לבקן כו׳ כצ״ל כן נראה מפי׳ רש״י מלשון הערוך בערך לווקן ע״ש וכן בפי׳ רש״י (נראה לי) [צ״ל] גיחיא בחי״ת וק״ל:
א שנינו במשנה: יתר בידיו וברגליו שש ושש עשרים וארבע, ר׳ יהודה מכשיר וחכמים פוסלים. אמר ר׳ יצחק: ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר במלחמות דוד בפלשתים: ״ותהי עוד מלחמה בגת״ (שמואל ב כא, כ), וכתיב [ונאמר]: ״ויהי איש מדון אצבע ידיו ואצבע רגליו שש ושש״ (שמואל ב כא, כ), מר סבר [חכם זה, חכמים, סבור]: בגנותיה משתעי [בגנותו של אותו איש מדון מספר הכתוב], ומכאן שיש בדבר מום. ומר סבר [וחכם זה, ר׳ יהודה, סבור]: בשבחיה משתעי [בשבחו מספר הכתוב] שהיה גדול במדותיו, ואינו מום כלל.
§ The mishna teaches that if one has an extra appendage on his hands and on his feet, six on each for a total of twenty-four, Rabbi Yehuda deems him fit while the Rabbis disqualify him. Rabbi Yitzḥak says: And both derived their opinions from one verse, as it is stated with regard to David’s war against the Philistines: “And there was again war at Gath” (II Samuel 21:20), and it is also written in that same verse: “And there was a champion, who had on every hand six fingers, and on every foot six toes, twenty-four in number.” One Sage, i.e., the Rabbis, holds that the verse speaks of negative qualities of the champion, and therefore it may be derived from here that extra appendages are blemishes; and one Sage, Rabbi Yehuda, holds that the verse speaks in his praise, which means that extra appendages are not blemishes at all.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַבָּה מָה לִי דִּכְתִיב שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר צְרִיכִי דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ הֲוָה אָמֵינָא שֵׁית דִּידֵיהּ וְשֵׁית דְּכַרְעֵיהּ כְּתַב עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע וְאִי כְּתַב עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע הֲוָה אָמֵינָא הוּא חֲמֵשׁ מֵהַאי גִּיסָא וּשְׁבַע מֵהַאי גִּיסָא כְּתַב שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ מִסְפָּר בְּנִסְפֶּרֶת ע״געַל גַּבֵּי הַיָּד.

With regard to that verse, Rabba says: Why do I need that which is written in the verse: “On every hand six fingers, and on every foot six toes, twenty-four in number”? Isn’t it obvious that one who has six appendages on each limb will have twenty-four in total? Rabba explains: All of these details are necessary, as, had the Merciful One written only six and six, I would say there were six of his hand and six of his foot, i.e., he had only twelve appendages. Therefore, the Merciful One wrote “twenty-four.” And had the Merciful One written only “twenty-four,” I would say he had five fingers on this side and seven fingers on that side. Therefore, the verse wrote six and six. The verse concludes with the term “in number” to indicate that these fingers were counted in a single row on the back of the hand.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוה אמינא שית דידיה – חדא ושית דכרעיה חדא:
שית דידיה ושית דכרעיה – בידו אחת וברגלו אחת היה יתר ולא בשתיהן.
ובד״ה שית דידיה כו׳ ביד אחד וברגלו א׳ היה יתר כו׳ עכ״נ בספר שמואל פירש״י בע״א דאצבעות ב׳ ידיו אינן אלא ו׳ אצבעות ב׳ רגליו אינן אלא ו׳ כו׳ ע״ש:
ובפירושו של פסוק זה, אמר רבה: לשם מה לי דכתיב [זה שנאמר] שם ״שש ושש עשרים וארבע מספר״? מדוע הוצרך הכתוב לתיאור מפורט כל כך? צריכי [צריכים] הם כל אותם ביטויים, דאי כתב רחמנא [שאם היתה כותבת התורה] רק ״שש ושש״, הוה אמינא [הייתי אומר]: שית דידיה ושית דכרעיה [שש של ידו אחת ושש של רגלו האחת], ובסך הכל שתים עשרה — לכן כתב [כתבה התורה] ״עשרים וארבע״. ואי כתב [ואם היתה התורה כותבת] רק ״עשרים וארבע״, הוה אמינא [הייתי אומר] כי הוא חמש אצבעות מהאי גיסא [מצד זה] ושבע מהאי גיסא [מצד זה], ואין האצבעות היתירות מחולקות בשווה בין הידים ובין הרגלים, על כן כתב [כתבה התורה]: ״שש ושש״, שש לכל אחת מידיו ומרגליו. ומה שנאמר שם ״מספר״ כוונתו שמדובר באצבע יתירה שהיא נספרת על גבי היד, בשורה אחת עם שאר אצבעות.
With regard to that verse, Rabba says: Why do I need that which is written in the verse: “On every hand six fingers, and on every foot six toes, twenty-four in number”? Isn’t it obvious that one who has six appendages on each limb will have twenty-four in total? Rabba explains: All of these details are necessary, as, had the Merciful One written only six and six, I would say there were six of his hand and six of his foot, i.e., he had only twelve appendages. Therefore, the Merciful One wrote “twenty-four.” And had the Merciful One written only “twenty-four,” I would say he had five fingers on this side and seven fingers on that side. Therefore, the verse wrote six and six. The verse concludes with the term “in number” to indicate that these fingers were counted in a single row on the back of the hand.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תַּנְיָא א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי רַבִּי טַרְפוֹן יָתֵר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אָמַר לוֹ כְּמוֹתְךָ ירבה בְּיִשְׂרָאֵל אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יוֹסֵי מִשָּׁם רְאָיָה כָּךְ אָמַר לוֹ כְּמוֹתְךָ יִתְמַעֲטוּ מַמְזֵירֵי וּנְתִינֵי מִיִּשְׂרָאֵל.:

With regard to the dispute concerning whether or not extra appendages are a blemish, it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: There was an incident involving one man who came before Rabbi Tarfon, and he had extra appendages on his hands and on his feet, six and six, for a total of twenty-four appendages. Rabbi Tarfon said to him: There should increase among the Jewish people those that are like you, i.e., strong men. Clearly, extra appendages are not a blemish but a praiseworthy condition. Rabbi Yosei said to Rabbi Yehuda: You seek to bring a proof from there? This is what Rabbi Tarfon actually said to him: All mamzerim and Gibeonites should be like you, i.e., physically weak, so that they should decrease from the Jewish people.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משם ראיה דלא אמר ליה כמותך ירבו משום שבחא – אלא כך אמר ליה כמותך ירבו אצבעות יתירות בממזירי ונתיני שבישראל כדי שיהו ניכרין ויתמעטו שיפרשו ישראל מהן מלהתחתן בם:
כמותך יתמעטו ממזרי ונתיני מישראל – כל ממזרים שבישראל יהיו כמותך ויהיו ניכרין שמטפה פסולה הן ולא ידבקו בהן.
ובאשר למחלוקת במשנתנו, האם יש בכך מום או לא, תניא [שנויה ברייתא], אמר ר׳ יהודה: ראיה לדברי שהוא כשר, מעשה באדם אחד שבא לפני ר׳ טרפון שהיה יתר בידיו וברגליו שש ושש עשרים וארבע, אמר לו ר׳ טרפון: כמותך ירבה בישראל אנשים גיבורים! אמר לו ר׳ יוסי: משם הבאת ראיה? להיפך, כך אמר לו: כמותך, כמו שמועטים אנשים בעלי מום, כמוך, כך יתמעטו ממזירי ונתיני [ממזרים ונתינים, גבעונים] מישראל.
With regard to the dispute concerning whether or not extra appendages are a blemish, it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: There was an incident involving one man who came before Rabbi Tarfon, and he had extra appendages on his hands and on his feet, six and six, for a total of twenty-four appendages. Rabbi Tarfon said to him: There should increase among the Jewish people those that are like you, i.e., strong men. Clearly, extra appendages are not a blemish but a praiseworthy condition. Rabbi Yosei said to Rabbi Yehuda: You seek to bring a proof from there? This is what Rabbi Tarfon actually said to him: All mamzerim and Gibeonites should be like you, i.e., physically weak, so that they should decrease from the Jewish people.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אאִיטֵּר בֵּין בַּיָּד בֵּין בָּרֶגֶל פָּסוּל הַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו רַבִּי פּוֹסֵל וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין מָר סָבַר כְּחִישׁוּתָא אַתְחִלָא בְּיָמִין וּמָר סָבַר בְּרִיּוּתָא אַתְחִלָא בִּשְׂמֹאל.:

§ The mishna teaches that in the case of a priest who has control of both of his hands, i.e., he is ambidextrous, Rabbi Yehuda HaNasi deems him disqualified and the Rabbis deem him fit. With regard to this dispute the Sages taught in a baraita: One whose left side is dominant, whether his left hand or his left foot, is disqualified from performing the Temple service. Furthermore, in the case of one who has control of both of his hands, Rabbi Yehuda HaNasi deems him disqualified and the Rabbis deem him fit. The Gemara explains this dispute: One Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that he learned to control his left hand because a weakness began in his right hand. He is therefore disqualified, as his right hand is weak. And one Sage, i.e., the Rabbis, holds that a strength began in his left hand that allowed him to control both hands. Nevertheless, his right hand remains strong.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מר סבר – ר׳ דפוסל כחישותא אתחלא ליה בימין שהרי אין כוחה יתר משמאל והוי מום:
איטר ברגל – שכשמהלך עוקר רגל השמאל תחלה מה שאין דרך בני אדם כך. איטר ביד פסול דכתי׳ וטבל אצבעו כל מקום שנא׳ אצבע וכהן אינו אלא ימין (זבחים דף כד.) ואיטר דרגל נמי לעמוד ולשרת כתי׳ כדרך שאר עמידה דעיקרו בימין.
דמר סבר כחישותא אתחלא – ליה בימין.
ב שנינו במשנה: השולט בשתי ידיו, רבי פוסל וחכמים מכשירים. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: איטר, בין ביד בין ברגלפסול לכהונה. השולט בשתי ידיורבי פוסל וחכמים מכשירין. ומסבירים את טעמיהם, מר סבר [חכם זה, רבי, סבור]: כחישותא אתחלא [כחישות, חולשה, התחילה] ביד ימין, ומשום כך הוא משתמש גם ביד השניה, ולכן הוא פוסלו — בגלל החולשה בידו הימנית, ומר סבר [וחכם זה, חכמים, סבור]: בריותא אתחלא [בריות, חוזק, התחילה] ביד שמאל, ואין זה מורה על חלישות ביד ימין.
§ The mishna teaches that in the case of a priest who has control of both of his hands, i.e., he is ambidextrous, Rabbi Yehuda HaNasi deems him disqualified and the Rabbis deem him fit. With regard to this dispute the Sages taught in a baraita: One whose left side is dominant, whether his left hand or his left foot, is disqualified from performing the Temple service. Furthermore, in the case of one who has control of both of his hands, Rabbi Yehuda HaNasi deems him disqualified and the Rabbis deem him fit. The Gemara explains this dispute: One Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that he learned to control his left hand because a weakness began in his right hand. He is therefore disqualified, as his right hand is weak. And one Sage, i.e., the Rabbis, holds that a strength began in his left hand that allowed him to control both hands. Nevertheless, his right hand remains strong.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַתְנִי׳: בהַכּוּשִׁי הַגִּיחוֹר וְהַלַּבְקָן וְהַקִּפֵּחַ וְהַנַּנָּס וְהַחֵרֵשׁ וְהַשּׁוֹטֶה וְהַשִּׁיכּוֹר וּבַעֲלֵי נְגָעִים טְהוֹרִים פְּסוּלִין בְּאָדָם וּכְשֵׁרִים בַּבְּהֵמָה רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שׁוֹטָה מִן הַבְּהֵמָה אֵינָהּ מִן הַמּוּבְחָר רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַף בַּעֲלֵי הַדִּלְדּוּלִין פְּסוּלִין בָּאָדָם וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה.:

MISHNA: Concerning the kushi, the giḥor, the lavkan, the kipe’aḥ, the dwarf, the deaf-mute, the imbecile, the drunk, and those with ritually pure marks, their conditions disqualify a person from performing the Temple service and are valid, i.e., they do not disqualify with regard to being sacrificed, in the case of an animal. Rabban Shimon ben Gamliel says: An imbecile among animals is not optimal for sacrifice. Rabbi Elazar says: Even with regard to those with flesh or skin that hangs from their body, that blemish disqualifies in the case of a person and is valid in the case of an animal.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך לווקן
לווקןא(ברכות נד) דסמך על הזיקין הגיחור והלווקן גמרא לווקן והברדניקוס. (בכורות מה:) הכושי והגיחור והלווקן (גמ׳) לווקן חיוורא כי ההוא דאמר להו מאן בעי לווקני ואשתכח חיוורי (א״ב פי׳ בלשון יוני לבן ובפרט בזה השם נקראו אנשים אשר בהרות בהרות לבנות בפניהם או שנהפך עור הבשר ללבן נגד הטבע והדבר זה ידוע אצל הרופאים):
ערך קפח
קפח((בכורות מה:) והקיפח והננס פי׳ בעל קומה ובעל הערוך גרס כיפח:)
א. [וויים.]
מתני׳ הכושי והגיחור והלבקן והקיפח – מפרש בגמ׳.
ובעלי נגעים טהורים – כגון ספחת. דאי נגעים טמאים לא איצטריך למימר דאפילו אכניסה דעזרה הוי חייב כרת.
התלתולין – כמין חתיכות בשר יוצאות ותולות להם.
מתני׳ והחרש. עיין לעיל דף לז ע״א תוס׳ ד״ה מה:
ג משנה ועוד כהנים פסולים לעבודה: הכושי, הגיחור, והלבקן, והקפח (שיבואר עניינם בגמרא), והננס, והחרש, והשוטה, והשיכור, וכן בעלי נגעים טהורים, נגעי עור, כגון בוהק (ויקרא יג, לט), שאין להם דין צרעת שמטמאת — כל אלה פסולין באדם וכשרים בבהמה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף שוטה מן הבהמה אינה מן המובחר. ר׳ אלעזר אומר: אף בעלי הדלדולין, שיש להם חתיכות בשר או עור מידלדלות מגופם, פסולין באדם וכשרין בבהמה.
MISHNA: Concerning the kushi, the giḥor, the lavkan, the kipe’aḥ, the dwarf, the deaf-mute, the imbecile, the drunk, and those with ritually pure marks, their conditions disqualify a person from performing the Temple service and are valid, i.e., they do not disqualify with regard to being sacrificed, in the case of an animal. Rabban Shimon ben Gamliel says: An imbecile among animals is not optimal for sacrifice. Rabbi Elazar says: Even with regard to those with flesh or skin that hangs from their body, that blemish disqualifies in the case of a person and is valid in the case of an animal.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גְּמָ׳: כּוּשִׁי אוּכָּמָא גִּיחוֹר חִיוָּורָא לַבְקָן סוּמָּקָא אִינִי וְהָא הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ מַאן בָּעֵי לוּקְיָאנֵי וְאִישְׁתְּכַח חִיוָּורָא אֶלָּא כּוּשִׁי אוּכָּמָא גִּיחוֹר סוּמָּקָא כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי סוּמָּקָא גִּיחְיָא לַבְקָן חִיוָּורָא כְּהָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ מַאן בָּעֵי לוּקְיָאנֵי וְאִישְׁתְּכַח חִיוָּורֵי.:

GEMARA: The mishna teaches that a kushi, a giḥor, and a lavkan are disqualified. The Gemara explains: A kushi is one whose skin is extremely black, a giḥor is one whose skin is extremely white, and a lavkan is one whose skin is extremely red. The Gemara asks: Is that so? But there was a certain person who said to others: Who wants a lukiyani lamb, and the lamb was found to be white. Rather, a kushi is one whose skin is extremely black; a giḥor is one whose skin is extremely red, as people say about one whose skin is extremely red: Giḥia red; and a lavkan is one whose skin is extremely white, as in the case of that person who said: Who wants a lukiyani, and it was found to be white.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סומקא גיהיא – אדום ביותר:
גמ׳ סומקא – רו״ש בלעז.
לוקייני – טלאים לבנים היו: לסומקא רגילי אינשי למיקרייה גוהיא.
ד גמרא שנינו במשנה: הכושי הגיחור והלבקן. ומבארים: כושי — הרי זה אוכמא [שחור], גיחור — זהו חיוורא [לבן], לבקןסומקא [אדום]. ושואלים: איני [וכך הוא]? והא ההוא דאמר להו [והרי היה אחד שאמר להם] לאנשים: מאן בעי [מי רוצה] טלה לוקיאני, ואישתכח חיוורא [ונמצא שהיה בצבע לבן]! אלא כך צריך לומר: כושי הוא אוכמא [שחור], גיחורסומקא [אדום], כדאמרי אינשי [כמו שאומרים אנשים] על אדם שהוא ״סומקא גיחיא״ [אדום מאד], לבקןחיוורא [לבן] הוא, כההוא דאמר להו [כמו זה שאמר להם] לאנשים: ״מאן בעי [מי רוצה] לוקיאני״ ואישתכח חיוורי [ונמצא שהיו לבנים].
GEMARA: The mishna teaches that a kushi, a giḥor, and a lavkan are disqualified. The Gemara explains: A kushi is one whose skin is extremely black, a giḥor is one whose skin is extremely white, and a lavkan is one whose skin is extremely red. The Gemara asks: Is that so? But there was a certain person who said to others: Who wants a lukiyani lamb, and the lamb was found to be white. Rather, a kushi is one whose skin is extremely black; a giḥor is one whose skin is extremely red, as people say about one whose skin is extremely red: Giḥia red; and a lavkan is one whose skin is extremely white, as in the case of that person who said: Who wants a lukiyani, and it was found to be white.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) קִפֵּחַ.: תָּנֵי רַב זְבִיד גָּבוֹהַּ אִינִי וְהָתָנֵי ר׳רַבִּי אֲבָהוּ מִנַּיִן שהקב״השֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁתַּבֵּחַ בְּבַעֲלֵי קוֹמָה שֶׁנֶּאֱמַר {עמוס ב׳:ט׳} וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמוֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגוֹבַהּ אֲרָזִים גׇּבְהוֹ אָמַר רַב פָּפָּא בַּאֲרִיכָא שְׁמִיטָה סַנְיָא.

§ The mishna teaches that a kipe’aḥ is disqualified. Rav Zevid taught that this is referring to one who is extremely tall. The Gemara asks: Is that so, that one who is tall is considered blemished? But didn’t Rabbi Abbahu teach: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, is praised through His destruction of those of stature? As it is stated: “Yet I destroyed the Amorite before them, whose height was like the height of the cedars” (Amos 2:9). Rav Pappa said in response: The mishna is not referring to one who is tall and has a healthy build, but to one who is long, emaciated, and ugly.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
באריכא שמוטא סניא – ארוך ודק ופרצופו בולט הרבה לחוץ וסנוי הוא לראות הוי מום:
ערך גבה
גבהא(בכורות מה:) כיפח תני רב זביד גיבח פי׳ בעל קומה ומסקנא אמר רב פפא באריכא שמוטא סניא פי׳ ארוך ודק ופרצופו בולט לחוץ שנוי הוא לראות. ויש מפרשים ארוך וגחון כלומר כיפח כפוף אמר ריש לקיש גבח לא ישא גבחת שמא יצא מביניהן תורן:
א. [לאנג הויך.]
באריכא שמיטה סניא – דארוך הוא ודק שאינו עבה לפי אורכו ולפי שדק הוא אינו יכול לסבול קומתו ונכפף ונראה כמו שחליותיו שמוטות.
ה שנינו במשנה: קפח. בפירוש דבר זה תני [שנה] רב זביד: גבוה. ותוהים: איני [כן הוא]? האם להיות גבוה ביותר הוא מום? והתני [והרי שנה] ר׳ אבהו: מנין שהקדוש ברוך הוא משתבח בבעלי קומהשנאמר: ״ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו״ (עמוס ב, ט)! אמר רב פפא: לא מדובר במשנה במי שגבוה ובנוי כהוגן, אלא באריכא שמיטה סניא מי שארוך, שמוט ומכוער], שהוא רזה ודק שלא כרגיל.
§ The mishna teaches that a kipe’aḥ is disqualified. Rav Zevid taught that this is referring to one who is extremely tall. The Gemara asks: Is that so, that one who is tall is considered blemished? But didn’t Rabbi Abbahu teach: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, is praised through His destruction of those of stature? As it is stated: “Yet I destroyed the Amorite before them, whose height was like the height of the cedars” (Amos 2:9). Rav Pappa said in response: The mishna is not referring to one who is tall and has a healthy build, but to one who is long, emaciated, and ugly.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ גָּבוֹהַּ לֹא יִשָּׂא גְּבוֹהִית שֶׁמָּא יָצָא מֵהֶן תּוֹרֶן נַנָּס לֹא יִשָּׂא נַנֶּסֶת שֶׁמָּא יֵצֵא מֵהֶם אֶצְבָּעִי לָבָן לֹא יִשָּׂא לְבָנָה שֶׁמָּא יֵצֵא מֵהֶם בּוֹהֵק שָׁחוֹר לֹא יִשָּׂא שְׁחוֹרָה שֶׁמָּא יֵצֵא מֵהֶן טָפוּחַ.:

Reish Lakish says: A man who is tall should not marry a woman who is also tall, lest there emerge from them a child who is extremely tall. Similarly, a man who is a dwarf should not marry a woman who is also a dwarf, lest there emerge from them a child who is exceptionally short. A man whose skin is pale should not marry a woman whose skin is also pale, lest there emerge from them a child who is extremely pale. Likewise, a man whose skin is dark should not marry a woman whose skin is also dark, lest there emerge from them a child who is extremely dark.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בוהק – לבן הוא יותר מדאי דהוי נגע:
טפיח כלי חרש שחור – בהדי מומי בעי למיחשביה משום דכולהו דמתני׳ לאו מומין נינהו אלא משום דאין שוה בזרע של אהרן הוא דאסור. שיכור מחיל עבודה מפורש במסכת זבחים:
ערך אצבע
אצבעא(עירובין נג.) א׳ רבא ואנן כאצבע בקירא לסבר׳ ס״א אוצבתא פי׳ כאצבע בקירא קרושה שלא יכנס בה. אמר רב אשי ולשכחה כאצבעתא בביזרא פי׳ כאצבע שישים אדם בתוך זרע שילך לו מהרה. ס״א כי אצבעתא בקירא קירא רכה כשמניח אצבעו לתוכו נעשה גומא וכשמגביה מפעפע ועולה ומתמלאת הגומא כאלו לא נשקעה בתוכה אצבע ולא היתה גומא בתוכה. ולשכחה כאצבעתא בביזרא פירוש ששוקע אצבעו בזרעונים כגון חרדל וכיוצא בהן נראה כאילו עושה גומא וכאשר מרים אצבעו חוזרת ומתמלאת הגומא מיד כך אנו כשמשלימין המסכתא ומתחילין אחרת מיד שוכחין הראשונה. פי כסיכתא בגודא לגמרא כמו היתד בכותל שאינו מעלה ולא מוריד כך אנו בגמרא. פי׳ אחר כמו שיכולין להכניס יתד בכותל שאין בו נקב (בכורות מה:) ננס לא ישא ננסת שמא יצא מהן אוצבתא פי׳ ולד קצר כאצבע. (נדה מד) במשנה פחות מכאן כנותן אצבע בעין פי׳ הבא על נערה פחותה מג׳ שנים אינו חייב כלום שהוא כאדם שנותן אצבעו בעין דמה עין מדמעת חוזרת ומדמע׳ אף זו אע״פ שמוציא בתולין באים בתולים אחרים ולא הויא ביאתו ביאה. (כתובות ה) (מנחות יא) בגמ׳ מפני שאמרו הקומץ זו זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זו גודל. פי׳ זו זרת אצבע קטנה שמה זרת למדוד ממנה עד גודל למדידת החשן דכתיב ביה זרת ארכו וזרת רחבו. זו קמיצה שעד האצבע של מעלה מן הזרת היה קומץ מן המנחה. זו אמה שבאותו אצבע האמצעי היא מדת האמה ושל מעלה הימנו הוא אצבע האמור בתורה וטבל הכהן באצבעו. גודל הוא בוהן על שם בהן ידו הימנית. (משנה תמיד בפרק לא היו כופתין) הפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד פי׳ היא יותרת הכבד. (פסחים סו) בגמ׳ ואפילו מן התמחוי ואי בעית אימא באלמנה לפי שאין כל האצבעות שוות. (נדה סו.) ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי לפי שאין כל האצבעות שוות פי׳ אבר של איש:
א. [פינגר. דאס מענליכע גליד.]
בוהק – שלבן ביותר.
טפוח – שחור כקדירה וחבירו בשילהי מס׳ שבת (דף קנז.) ופקקו את המאור בטפיח.
ובעניינים אלה מביאים מה שאמר ריש לקיש: מי שהוא גבוה לא ישא גבוהיתשמא יצא מהן תורן (איש גבוה ביותר), וכן ננס לא ישא ננסתשמא יצא מהם אצבעי (איש קטן ביותר), לבן (איש בהיר) לא ישא לבנהשמא יצא מהם בוהק (לבן ביותר), שחור (כהה) לא ישא שחורהשמא יצא מהן טפוח (שחור כטפיח=קדירה).
Reish Lakish says: A man who is tall should not marry a woman who is also tall, lest there emerge from them a child who is extremely tall. Similarly, a man who is a dwarf should not marry a woman who is also a dwarf, lest there emerge from them a child who is exceptionally short. A man whose skin is pale should not marry a woman whose skin is also pale, lest there emerge from them a child who is extremely pale. Likewise, a man whose skin is dark should not marry a woman whose skin is also dark, lest there emerge from them a child who is extremely dark.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הַחֵרֵשׁ הַשּׁוֹטֶה וְהַשִּׁכּוֹר.: שִׁכּוֹר מַחֵיל עֲבוֹדָה בַּהֲדֵי מוּמֵי דְּמַחֲילִי עֲבוֹדָה בָּעֵי לְמִיחְשַׁב.

§ The mishna teaches that the deaf-mute, the imbecile, and the drunk are disqualified. The Gemara challenges: Since one who is drunk profanes the Temple service, the blemish of drunkenness should have been counted in the previous chapter together with those who have blemishes that profane the service. By contrast, those listed in this mishna are disqualified only because they are not equal among the seed of Aaron, and the halakha is that rites performed by priests with such blemishes are not profaned after the fact (see 43b).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיכור – בתמיה.
אחולי אחיל עבודה – דכתיב (ויקרא י) יין ושכר אל תשת וכתיב בתריה להבדיל בין הקודש ובין החול וגו׳.
בהדי מומין – גמורין בעי למיחשביה וקתני ליה גבי מומין הבאין מחמת שאין שוין בזרעו של אהרן דאמרינן בריש פירקין דלא מחלי עבודה.
ו ועוד שנינו ברשימת הכהנים הפסולים: החרש השוטה והשכור. ושואלים: הלא שכור מחיל [מחלל] עבודה, אם הוא עובד בעודו שיכור, ואם כן בהדי מומי דמחילי עבודה בעי למיחשב [ביחד עם מומים שמחללים עבודה היה צריך להחשיב אותם], ולא בין הפסולים השנויים במשנה זו, שהם פסולים מפני שאינם ״שווים בזרעו של אהרן״, שהם משונים משאר אנשים, שאמנם אסור להם לעבוד אבל בדיעבד עבודתם כשרה (ראה לעיל מג,ב)!
§ The mishna teaches that the deaf-mute, the imbecile, and the drunk are disqualified. The Gemara challenges: Since one who is drunk profanes the Temple service, the blemish of drunkenness should have been counted in the previous chapter together with those who have blemishes that profane the service. By contrast, those listed in this mishna are disqualified only because they are not equal among the seed of Aaron, and the halakha is that rites performed by priests with such blemishes are not profaned after the fact (see 43b).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בִּשְׁאָר דְּבָרִים הַמְשַׁכְּרִים גוּדְלָא כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּתַנְיָא אָכַל דְּבֵילָה קְעִילִית וְשָׁתָה חָלָב אוֹ דְּבַשׁ נִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַיָּיב.:

The Gemara responds: The mishna is referring to a case where one became drunk through other intoxicating agents, not through wine. In such a case, the rites are not profaned. And this is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that even in such a case the rites are profaned, as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda says that a priest who ate pressed figs from Ke’ila or drank milk or honey, thereby becoming intoxicated, and entered the Sanctuary to serve, is liable to receive lashes. This is because he transgressed the prohibition: “Drink no wine nor strong drink, you, nor your sons with you, when you go into the Tent of Meeting” (Leviticus 10:9). He understands that “strong drink” means any intoxicating agent. The verse indicates that one who performs the Temple service while drunk profanes the service, as it states immediately afterward: “And that you may put difference between the holy and the common.”
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשאר המשכרין דלר׳ יהודה במיתה1 ולרבנן באזהרה ופלוגתייהו בסיפרא. דלדולין תלתול:
1. וכ״ה ג״כ דעת הרמב״ם ז״ל דשיכור בשאר משכרין שעבד היה לוקה ואמנם בכריתות דף יג משמע דלרבנן ור״א שם אפילו אזהרה ליכא ועיין בכ״מ בפ״א מהלכות מקדש וצ״ע.
ערך קעילת
קעילתא(נזיר ד. סנהדרין ע: בכורות מה:) אכל דבילה קעילית ושתה דבש או חלב ונכנס למקדש חייב פירוש קעילה מקום כדכתיב היסגרוני בעלי קעילה:
ערך גחר
גחרב(ברכות נח:) ראה את הכושי ואת הגיחור. (ברכות סא.) והאי דגחירי משום דדיירי בבתי אפלי (בכורות מה) הכושי והגיחור והלבן. פי׳ בגמרא גיחור סומקא כדאמרי אנשי סומקא גהיא פי׳ אדום ביותר:
ערך דל
דלג(חולין קכט.) האבר והבשר המדולדלין בבהמה. (בכורות לה.) מעשה בזכר של רחלים זקן. (בכורות מה) אלו בעלי הדלדולין פסולים באדם וכשרים בבהמה. (כריתות טו.) אבר המדולדל בבהמה אבל המדולדל באדם טהור ובגופה של בהרת (נגעים פרק ו) היבלות והדלדולין איכא דאמרי התלתולין והוא כמו תל בשר ונדלדל למטה. ובאלו חוצצין (מקואות פרק ט) וצפורן המדולדלת. (חולין מד) אמר שמואל סימנין שנידלדלו ברובן הכא דאידלדלו אידלדולי (חולין מו) ומעורה בטרפשין מה הוא פי׳ נדלדל נתפרק ונשאר תלוי כדתנן האבר והבשר המדולדלין:
ערך טפיח
טפיחד(ביצה כד.) וציפורים שקננו בטפיחים ובבורות. (חולין קלט שביעית פרק ט) אוכלים על הטפיחים פי׳ אחי רבי דניאל ז״ל על מה שמשימין העופות בטפיחן שהן כלי חרס הבנויין בכותלים לקני בהן העופות. ויש מפרשין אוכלין על הטפיחין על מה שבין העשבים. (שבת קכה:) זמורה שהיא קשורה בטפיח (שבת קנז) ופקקו את המאור בטפיח (יומא ל) והטפיח מחזר על האורחין. (בכורות מה) שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהם טפיח פי׳ כמין דלי שחור טפוח אין פחות מי״ו פי׳ אל תתנו לו אלא כדי שישאב וישתה לצמאון שלו ואין פחות מי״ו ועוד אמרו שמא יצא מהן טפיח וזהו פירוש פתי׳ אוכמא ודומה לקרויה והוא נמל בלשון חכמים והוא דלי ועוד פי׳ לטפיח אין פחות מי״ו בערך בור:
ערך טרף
טרףה(שבועות כט: נדרים כה.) אמר שמואל בטרוף פירש רב שרירא גאון פי׳ טרוף משווה וכך אמר ראיתי נחש גדול כקורת בית הבד אינן דברי הבאי אבל ראיתי נחש טרוף כקורת בית הבד שאין נמצא טרוף כקורת בית הבד. וטרוף זה שפניו משווין דוגמת הכתוב הלא אם שווה פניה כי משווין פני קורת בית הבד כדי שתרחי׳ על מה שתחתיה ואין מניחין פניה עגולות ומשופעות וכן הקשו כל הנחשים מיטרף טריפי כי כריסן כולן משוות ועל גחונן ילכו נמצאו בשווי בטן כקורת בית הבד ואיך יהא זה דברי הבא ופרקו גבו טרוף קאמר ובודאי לא נמצא נחש שגבו טרוף ומשום מרובע אלא גבות גבינים ומשופעים לפי׳ האומר ראיתי נחש שגבו טרוף כקורת בית הבד הרי אלו דברי הבאי שאין נמצא זה ולפי דרכנו למדנו שהמוכר קורת בית הבד לחברו הרי נותן לו גופה טרוטה שמשוין ומרובעין פניה וזהו שאמר אגב אורחה קא משמע לן למקח וממכר לומר המוכר קורת בית הבד לחברו אם גבו טרוף אין ואי לא לא. (מכשירין פרק ב) הטורף את גגו פי׳ הטח את גגו טיט או סיד והשווהו. (בכורות מה) פרסותיו רחבות כמו של אווז אמר רב לא תימא דטריפא ולא סדיקא אלא כיון דטריפא אף על גב דסדיקא פי׳ רחבה ומשוה. (ברכות נט) מתחזיא כדטרופא מיטרף פי׳ כמו שמכה בפטיש של ברזל להרחיבו ולהשוותו:
ערך כפח
כפח(בכורות מה) הכיפח והננס הוא גבת וכבר פירשנו במקומו:
ערך לפן
לפןו(בכורות מה) תנא הזיזור והלופין והתימין לופין דנפישי זיפיה פי׳ שריסי עיניו גדולות (א״ב פי׳ בלשון רומי בעל חולי עינים שהם מלאים ליחות וריר טב ומזאת מלה נגזר לפלוף שבעין בכפל האותיות על דרך הרהור דקדוק):
ערך סך
סךז(בכורות מה) סכי שמש והזגדום גמרא תני סכי שמש פירוש שאינו יכול להסתכל בשמש:
ערך עקל
עקלח(כתובות צז.) איגלאי מילתא דארבי בעקולי הוו. (עבודה זרה לד:) אמר ליה התם עקולי ופשורי איכא פי׳ עקולי מקומות שיש בשפת הנהר עקמומיות ופשורי מקומות גבוהין ונמוכין שהחבית אינה נמשכת בהו בהדיא (בבא בתרא כד) אם איתא דמהאי דקורא אתאי עקולי ופשורי טבעוה. (בבא בתרא ק) בנותן להן דרך עקלתון פי׳ דרך עקמומיות (בכורות מה) ובעל פיקם והעיקול אי זהו עיקול כל שהוא מקיף פרסותיו ואין ארכבותיו נושקות:
ערך שעבז
שעבזט(בכורות מה) משועבז ובעל גבר גידי פחדיו ישורגו תרגומו גברים ושעבוזהי משבשין (גמ׳) תנא משועבז בבצים בעל גבר בגיד פי׳ שהן גדולים וארוכים עד הארכובה (א״ב בנוס׳ כתוב ותניא דפחדוי משבשין וכן גרס בעל הערוך בערך ותן ואולי מצא זולתה נוסחא אחרת):
א. [שטאדט נאמע.]
ב. [רויט.]
ג. [קנוטיג צוטיג נאכהענגן.]
ד. [קרוג.]
ה. [געפלעקט. געצייכנעט זיין.]
ו. [אויגען טריפונג.]
ז. [בלינד זיכטיג.]
ח. [קריממינג.]
ט. [גראס האדיק זיין.]
ודלא כר׳ יהודה – דמשוי לשאר דברים המשכרים דין יין דמחלי עבודה דקאמר במס׳ כריתות (דף יג:) על היין במיתה ועל שאר משכרין באזהרה ונפקא לן משכר אל תשת וכתיב בתריה ולהבדיל בין הקדש ובין החול אלמא לרבי יהודה שאר משכרין מחלי עבודה.
דתניא אכל דבילה קעילית – הגדילה באותו מקום ומשכרת כיין.
דבש – מי״ד בלעז מים ודבש שלוקין ביחד חייב מלקות כר׳ יהודה מוקמינן לה בפרק אמרו לו בכריתות (שם) דקאמר התם על שאר משכרין באזהרה דאל תשת דכיון דכתיבי שאר משכרין מחלי עבודה דהא כתיב בין הקודש ובין החול ומתני׳ דלא חשיב להו גבי הנך דמחלי עבודה דלא כר׳ יהודה.
ובשאר דברים המשכרים ודלא כר׳ יהודה – הא דתניא בסוף פ״ק דזבחים (דף יד:) זר ואונן ושיכור ובעלי מום בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול יש לתמוה אמאי נקט שיכור הוה ליה למימר שתויי יין ופרועי ראש ואומר החכם ר׳ חיים כהן נ״ע דמיירי בשאר דברים המשכרים וכר׳ יהודה דמחיל עבודה כדמוקמינן שיכור דהכא בשאר דברים המשכרים.
ומשיבים: מדובר כאן בשיכור בשאר דברים המשכרים, שאינם יין, והוא אינו מחלל את עבודתו. ומעירים: ומשנתנו היא שלא כשיטת ר׳ יהודה, הסבור שגם שיכור כזה מחלל עבודה. דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ יהודה אומר: מי שאכל דבילה קעילית (מאיזור העיר קעילה) הגורמת לשכרון, וכן אם שתה חלב או דבש, ונשתכר, ונכנס למקדשחייב מלקות, שעבר על מצות לא תעשה, שנאמר לאהרן: ״יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד״ (ויקרא י, ט), וכל דבר שמשכר הריהו בכלל ״שכר״. וכהן שנשתכר מחלל עבודתו, כפי שנאמר מיד אחר כך: ״ולהבדיל בין הקדש ובין החול״ (ויקרא י, י), ששתיית יין ושכר עושה את הקודש חול.
The Gemara responds: The mishna is referring to a case where one became drunk through other intoxicating agents, not through wine. In such a case, the rites are not profaned. And this is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that even in such a case the rites are profaned, as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda says that a priest who ate pressed figs from Ke’ila or drank milk or honey, thereby becoming intoxicated, and entered the Sanctuary to serve, is liable to receive lashes. This is because he transgressed the prohibition: “Drink no wine nor strong drink, you, nor your sons with you, when you go into the Tent of Meeting” (Leviticus 10:9). He understands that “strong drink” means any intoxicating agent. The verse indicates that one who performs the Temple service while drunk profanes the service, as it states immediately afterward: “And that you may put difference between the holy and the common.”
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַתְנִי׳: אֵלּוּ כְּשֵׁרִין בָּאָדָם וּפְסוּלִין בַּבְּהֵמָה אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ דטְרֵיפָה הוְיוֹצֵא דּוֹפֶן ו(וְשֶׁנֶּעֶבְדָה בָּהֶן עֲבֵירָה וְשֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם).

MISHNA: These flaws do not disqualify a person from performing the Temple service, but they do disqualify an animal from being sacrificed: An animal whose mother or offspring were slaughtered that day, as slaughtering it would violate the prohibition against slaughtering the animal itself and its offspring on the same day; a tereifa; one born by caesarean section; one with which a transgression of bestiality was performed; and one that killed a person.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אותו ואת בנו – כהנים כשרים לעבודה ביחד וכן כהן טרפה ויוצא דופן כשר לעבודה:
מתני׳ אותו ואת בנו – פסול לקרבן דמחוסר זמן הוא.
ז משנה אלו כשרין לעבודה באדם ופסולין בבהמה להקרבה: אותו ואת בנו, שאסור להקריב את הבן ביום שנשחטה אמו, ולהיפך. מי שהיה טריפה, שנחבל או חלה וסופו למות מחמת כך, ויוצא דופן, שנולד בניתוח דרך דופן הרחם, ושנעבדה בהן עבירה (שנרבעו על ידי אדם או רבעו אדם), ושהמית את האדם.
MISHNA: These flaws do not disqualify a person from performing the Temple service, but they do disqualify an animal from being sacrificed: An animal whose mother or offspring were slaughtered that day, as slaughtering it would violate the prohibition against slaughtering the animal itself and its offspring on the same day; a tereifa; one born by caesarean section; one with which a transgression of bestiality was performed; and one that killed a person.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) זוְהַנּוֹשֵׂא נָשִׁים בַּעֲבֵירָה פָּסוּל עַד שֶׁיַּדִּירֶנָּה הֲנָאָה חוְהַמִּטַּמֵּא לְמֵתִים פָּסוּל עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יְהֵא מִטַּמֵּא לְמֵתִים.:

And a priest who marries women by a transgression, e.g., a divorcée or a woman who underwent ḥalitza, is disqualified from performing the Temple service until he vows not to derive benefit from her. The vow ensures that he will divorce her promptly. And a priest who becomes impure through exposure to corpses is disqualified from performing the Temple service until he accepts upon himself a commitment that he will no longer become impure through exposure to corpses.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הנושא נשים בעבירה – כגון אלמנה לכהן גדול וחלוצה לכהן הדיוט פסול עד שידור מהן הנאה שיגרשן:
והנושא נשים בעבירה – גרושה וחלוצה.
וכהן הנושא נשים בעבירה, כגון שנושא גרושה או חלוצה — פסול עד שידירנה הנאה, שיאסור עצמו בנדר מליהנות ממנה. והכהן המטמא למתים פסול מלעבוד עד שיקבל עליו שלא יהא מטמא למתים.
And a priest who marries women by a transgression, e.g., a divorcée or a woman who underwent ḥalitza, is disqualified from performing the Temple service until he vows not to derive benefit from her. The vow ensures that he will divorce her promptly. And a priest who becomes impure through exposure to corpses is disqualified from performing the Temple service until he accepts upon himself a commitment that he will no longer become impure through exposure to corpses.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) גְּמָ׳: וְאֵלּוּ כְּשֵׁירִין בָּאָדָם מַאי באותו וְאֶת בְּנוֹ.

GEMARA: The mishna teaches about these flaws that do not disqualify a person from performing the Temple service but do disqualify an animal from being sacrificed, one of which is: Itself and its offspring. The Gemara asks: To what possible case involving people is the mishna referring when it differentiates between people and animals with regard to the flaw of: Itself and its offspring?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ח גמרא שנינו במשנה: ואלו כשירין באדם ופסולים בבהמה — אותו ואת בנו. ושואלים: מאי [מה] ההבדל ששנינו בעניין ״אותו ואת בנו״? באיזו מציאות מדובר?
GEMARA: The mishna teaches about these flaws that do not disqualify a person from performing the Temple service but do disqualify an animal from being sacrificed, one of which is: Itself and its offspring. The Gemara asks: To what possible case involving people is the mishna referring when it differentiates between people and animals with regard to the flaw of: Itself and its offspring?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אִילֵּימָא אַהֲרֹן וּבָנָיו דִּכְוָתֵיהּ תַּיִישׁ וּבְנוֹ מִי נָהֵיג וְהָתַנְיָא טאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוֹהֵג בִּנְקֵבוֹת וְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּזְכָרִים אֶלָּא תְּיָישָׁה וּבְנָהּ דִּכְוָותֵהּ הָכָא כֹּהֶנֶת וּבְנָהּ כֹּהֶנֶת בַּת עֲבוֹדָה הִיא.

If we say this is referring to Aaron and his sons, and it means that they may serve in the Temple on the same day, then in the corresponding situation the mishna must be referring to a male goat and its offspring. And does such a prohibition apply? But isn’t it taught in a baraita: The prohibition against slaughtering an animal itself and its offspring on the same day applies to female animals, i.e., a mother and its offspring, but it does not apply to males, i.e., a father and its offspring. Rather, the mishna is referring to a female goat and its offspring, that they may not be slaughtered on the same day. If so, in the corresponding situation here, with regard to the priesthood, the mishna must be referring to a female priest and her son. But is a female priest fit for performing the Temple service at all? Clearly not.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אילימא [אם תאמר] כגון אהרן ובניו שמותרים לעבוד במקדש באותו יום, דכותיה [שכמותו] נאסר להקריב ביום אחד תייש ובנו, מי נהיג [האם נוהג בבהמה איסור זה]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: ״אותו ואת בנו״נוהג בנקבות, כלומר, באם ובבנה או בתה, ואינו נוהג בזכרים, באב ובבנו או בתו! אלא תאמר שמדובר בתיישה ובנה, שאסור לשוחטם ביום אחד, דכוותה הכא [שכמותה כאן], לענין פסול כהונה, מדובר בכהנת ובנה, וכי כהנת בת עבודה היא?
If we say this is referring to Aaron and his sons, and it means that they may serve in the Temple on the same day, then in the corresponding situation the mishna must be referring to a male goat and its offspring. And does such a prohibition apply? But isn’t it taught in a baraita: The prohibition against slaughtering an animal itself and its offspring on the same day applies to female animals, i.e., a mother and its offspring, but it does not apply to males, i.e., a father and its offspring. Rather, the mishna is referring to a female goat and its offspring, that they may not be slaughtered on the same day. If so, in the corresponding situation here, with regard to the priesthood, the mishna must be referring to a female priest and her son. But is a female priest fit for performing the Temple service at all? Clearly not.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) לְעוֹלָם אַהֲרֹן וּבָנָיו דִּכְוָותֵהּ הָכָא תַּיִישׁ וּבְנוֹ אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין עֲדָא אָמְרָה חֲנַנְיָה הִיא דְּתַנְיָא אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוֹהֵג בִּנְקֵבוֹת וְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּזְכָרִים חֲנַנְיָה אוֹמֵר נוֹהֵג בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת.:

The Gemara explains: Actually, the mishna is referring to Aaron and his sons, and in the corresponding situation here, it is referring to a male goat and its offspring. And as for the difficulty that the prohibition of: Itself and its offspring, applies only to the mother, they said in the West, Eretz Yisrael, in the name of Rabbi Yosei bar Avin: That is to say, the mishna is in accordance with the opinion of Ḥananya, as it is taught in a baraita: The prohibition against slaughtering an animal itself and its offspring on the same day applies to female animals but it does not apply to male animals. Ḥananya says: It applies to both male and female animals.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ עדא אמרה – זאת אומרת.
בזכרים – האב והבן או בת.
ומשיבים: לעולם מדובר על אהרן ובניו, דכוותה הכא [שכיוצא בו כאן] תייש ובנו. ואף ששנינו בברייתא ש״אותו ואת בנו״ אינו נוהג בזכרים, אמרי במערבא משמיה [אומרים בארץ ישראל משמו] של ר׳ יוסי בר אבין: עדא אמרה [זאת אומרת] כי משנתנו שיטת חנניה היא, הסבור שאיסור אותו ואת בנו נוהג בזכרים. דתניא [ששנויה ברייתא]: ״אותו ואת בנו״ נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים, ואילו חנניה אומר: נוהג בזכרים ובנקבות.
The Gemara explains: Actually, the mishna is referring to Aaron and his sons, and in the corresponding situation here, it is referring to a male goat and its offspring. And as for the difficulty that the prohibition of: Itself and its offspring, applies only to the mother, they said in the West, Eretz Yisrael, in the name of Rabbi Yosei bar Avin: That is to say, the mishna is in accordance with the opinion of Ḥananya, as it is taught in a baraita: The prohibition against slaughtering an animal itself and its offspring on the same day applies to female animals but it does not apply to male animals. Ḥananya says: It applies to both male and female animals.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְהַנּוֹשֵׂא נָשִׁים כּוּ׳.: תָּנָא ינוֹדֵר וְעוֹבֵד יוֹרֵד וּמְגָרֵשׁ.

§ The mishna teaches that a priest who marries women by a transgression is disqualified from performing the Temple service until he vows not to derive benefit from her. It is taught in a baraita: If a priest was performing a sacrificial rite and it was discovered that he married a woman who was forbidden to him, he does not stop performing the rite. Rather, he vows not to derive benefit from her and then continues to perform the rite. Once he has finished, he descends from the altar and divorces his wife.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נודר הנאה ועובד עבודתו על גבי המזבח ולכשירד מעבודתו מגרש דלא צריך לגרש קודם שיעבוד:
נודר ועובד – אע״פ שעדיין לא גירש מותר לעבוד משנדר שלא תהנה ממנו והוא ממנה.
בד״ה נודר ועובד כו׳ מותר לעבוד משנדר שלא תהנה ממנו והוא ממנה עכ״ל כצ״ל נראה לי דאו או קאמר שלא תהנה היא ממנו או הוא ממנה וק״ל:
תוס׳ בד״ה הניחא כו׳ אטו התם מי חיילא שבועה כו׳ מדלא מפלגי רבנן כו׳ ולא ידעו בכל ענין כו׳ הא לא מפלגי נמי בדעת כו׳ אבל בהודר ברבים כו׳ ול״ש לדבר כו׳ לדבר מצוה היה הס״ד ואח״כ מ״ה דמדרינן ליה כו׳ בנדרי אשתו וכי פריך כו׳ הוה מצי לשנויי דמדיר ליה על כו׳ הד״א לית ליה דאמימר כו׳ כצ״ל:
ט שנינו במשנה: והנושא נשים בעבירה — פסול עד שידירנה הנאה. ועל כך תנא [שנה החכם]: כהן העובד, ונתברר כי הוא נושא אשה בעבירה — אינו מפסיק מעבודתו, אלא נודר ממנה הנאה ועובד עבודה, ומשסיים לעבוד, יורד מהמזבח ומגרש את האשה.
§ The mishna teaches that a priest who marries women by a transgression is disqualified from performing the Temple service until he vows not to derive benefit from her. It is taught in a baraita: If a priest was performing a sacrificial rite and it was discovered that he married a woman who was forbidden to him, he does not stop performing the rite. Rather, he vows not to derive benefit from her and then continues to perform the rite. Once he has finished, he descends from the altar and divorces his wife.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא אָזֵיל לְגַבֵּי חָכָם וְשָׁרֵי לֵיהּ קָסָבַר צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶר.

The Gemara asks: How can he be permitted to perform the Temple service before actually divorcing his wife? But let us be concerned that perhaps he will go before a Sage who will dissolve his vow. The Gemara responds: The tanna holds that when one seeks to dissolve a vow, he must delineate the conditions of the vow to the Sage. Accordingly, when the Sage hears that he uttered this vow because he married a woman who was forbidden to him, the Sage will not dissolve it.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וניחוש – דלא לישרייה לעבוד קודם שיגרש דלמא בתר דעבד עבודה אזיל לגבי חכם ושייל על נדריה ושרי ליה חכם ואישתכח דלא מגרש:
קסבר – האי דאמר נודר ועובד קסבר דצריך לפרוט מה נדר וכיון דמפרש לחכם שנדר לגרש אשתו הפסולה לו לא קא שרי ליה חכם ההוא נדר:
צריך לפרט – הבא להתיר נדרו צריך שיפרט על מה נדר וכי שמע דמשום דפסולה לו נדר לא שרי נדריה.
ושואלים: ומדוע נתיר לו לעבוד קודם שיגרשנה? וליחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה [ונחשוש שמא ילך אצל החכם ויתיר לו את נדרו]! ומשיבים: קסבר [סבור הוא] התנא שהנשאל לחכם שיתיר את נדרו — צריך לפרט את הנדר, וכשיפרט כהן זה את הנדר, ויאמר שנדר כן משום שהיא אשה שאסורה עליו — לא יתיר לו החכם.
The Gemara asks: How can he be permitted to perform the Temple service before actually divorcing his wife? But let us be concerned that perhaps he will go before a Sage who will dissolve his vow. The Gemara responds: The tanna holds that when one seeks to dissolve a vow, he must delineate the conditions of the vow to the Sage. Accordingly, when the Sage hears that he uttered this vow because he married a woman who was forbidden to him, the Sage will not dissolve it.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) הָנִיחָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר כצָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶר אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר אֵין צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר דְּמַדְּרִינַן לֵיהּ בְּרַבִּים.

The Gemara asks: This works out well according to the one who says one must delineate the conditions of the vow. But according to the one who says he does not need to delineate the conditions of the vow, what can be said? The Gemara responds that we administer the vow to the priest in public. Such a vow cannot be dissolved.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הניחא למ״ד צריך לפרט כו׳ – פלוגתא היא דר״נ ורב פפא בפ׳ השולח (גיטין דף לה:) ונראה דהלכתא כר״פ דצריך לפרט דבתראה הוא ואפילו לפי הספרים דגרסי התם רב ששת במקום רב פפא אין הלכה כרב נחמן דלאו לענין דינא איתשיל להדין אלמנה הבאה לגבות כתובתה אלא לענין איסורא איתשיל כדמשמע התם דקאמר ואי אמרת דצריך לפרט זימנין דגזאן ליה לדיבוריה ורב הונא נמי שהוא גדול בחכמה ובמנין קסבר נמי התם צריך לפרט.
ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לשיטת מי שאומר] שהנשאל לחכם צריך לפרט את הנדר. אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] אין צריך לפרט את הנדר, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? מדוע יכול להמשיך ולעבוד קודם שגירש את אשתו? ומשיבים: דמדרינן ליה [שמדירים אותו] ברבים, במעמד רבים, ונדר כזה לא ניתן להתיר.
The Gemara asks: This works out well according to the one who says one must delineate the conditions of the vow. But according to the one who says he does not need to delineate the conditions of the vow, what can be said? The Gemara responds that we administer the vow to the priest in public. Such a vow cannot be dissolved.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) הָנִיחָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר נֶדֶר שֶׁהוּדַּר בְּרַבִּים אֵין לוֹ הֲפָרָה אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר ליֵשׁ לוֹ הֲפָרָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר דְּמַדְּרִינַן

The Gemara persists: This works out well according to the one who says that a vow that was taken in public has no option of nullification by a halakhic authority, but according to the one who says it has the option of nullification, what can be said? The Gemara responds that we administer the vow
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דמדרינן – ליה לפני רבים דמגרשה ולא מצי מיפר חכם:
נדר שהודר ברבים – פלוגתא היא במס׳ גיטין (דף מו.) גבי המוציא את אשתו משום נדר בהשולח גט.
הניחא למ״ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה – פי׳ בקונט׳ פלוגתא במס׳ גיטין בהשולח גט לאשתו (דף מו.) גבי המוציא את אשתו משום נדר דקאמר ר׳ יהודה כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר דאיכא פריצותא שנדרה נדר שאין לו היתר ושלא ידעו בו רבים יחזיר דלא חייש לקלקולא וא״ת מנלן דפליגי רבנן עליה דרבי יהודה בהכי דקסברי יש לו הפרה דלמא בקלקולא לחוד פליגי ובההיא שמעתין דהתם נמי פשיטא ליה להש״ס דקסברי רבנן יש לו הפרה דקאמרי רבנן אטו התם מי חיילא שבועה עלייהו כלל וכי תימא מדלא מפלגי רבנן בין ידעו בו רבים ללא ידעו בכל ענין לא יחזיר דחיישינן לקלקולא אלמא יש לו הפרה הא לא מפלגי נמי בדעת הרבים ואע״ג דאיכא לפלוגי דמה נפשך אין לו הפרה לכ״ע ויש לפרש דעל דעת רבים לא איירי כלל לא אינהו ולא ר׳ יהודה אין לחוש אם לא פירשו אע״פ שיש לחלק אבל בהודר ברבים שחילק ר׳ יהודה אם איתא דאין לו הפרה לרבנן נמי הוה לפרושי לחלק ולומר איפכא מדרבי יהודה ועוד כי בעל דעת רבים איכא למימר שיש לו הפרה מדעתם של אותם רבים שנדר על דעתם או לדבר מצוה שיש לו הפרה ולהכי לא פסיק ליה למיתני בעל דעת רבים שיחזיר למאן דחייש לקלקולא דפעמים שיש לו היתר ואיכא קלקולא אבל ברבים אין לו הפרה לא שנא לדבר מצוה ולא שנא לדבר הרשות בשום ענין אין לו הפרה תדע דמעשה דגבעונים לדבר מצוה היה.
דמדרינן ליה על דעת רבים – וא״ת בריש השולח (שם דף לה:) גבי אלמנה שהתקין רבן שמעון בן גמליאל שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו כו׳ וקאמר רב הונא לא שנו אלא שלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה דמיפר לה בעלה אפילו נדרה ברבים ואמאי אכתי נדיר אותה על דעת רבים שאין לו הפרה כדאמר אמימר הכא ויש לפרש דלענין נדרי אשתו אין לחלק בין ברבים בין על דעת רבים כיון דברבים יש לו הפרה לרב הונא ה״ה על דעת רבים בנדרי אשתו וכי פריך התם ארב הונא וליחוש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה ומשני קסבר צריך לפרט את הנדר הוה מצי לשנויי דמדיר ליה על דעת רבים אלא דלא צריך ועוד י״ל דרב הונא לית ליה דאמימר דהא דקאמר אמימר אפילו למ״ד נדר שהודר ברבים כו׳ לאו אפלוגתא דאמוראי קאי דרב הונא ורב נחמן בריש השולח (שם) אלא אפלוגתא דר׳ יהודה ורבנן בסוף השולח (שם דף מו.).
ואומרים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר] נדר שהודר ברבים אין לו הפרה, כלומר, התרה על ידי חכם, אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] יש לו הפרה מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: דמדרינן [שמדירים]
The Gemara persists: This works out well according to the one who says that a vow that was taken in public has no option of nullification by a halakhic authority, but according to the one who says it has the option of nullification, what can be said? The Gemara responds that we administer the vow
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144