גמרא
פירוש
אוֹ קוֹרֶט לְבוֹנָה פָּסוּל.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
או קורט לבונה פסול – מפני שהקומץ חסר כדי מקום הקורט וא״ת כיצד קומץ והלא לבונה על המנחה היא דכתיב (ויקרא ו) כל הלבונה אשר על המנחה תשובה לדבר כשקומץ מסלק הלבונה כולה לצד אחד וקומץ הסולת מאמצע הכלי. מלח בת הקרבה היא – דלאחר שהיה הקומץ על המזבח היה מולחו כדפרישית דהכי אמר בפ״ג (לקמן כ.) יכול תהא מנחה כולה טעונה מלח ת״ל על כל קרבנך קרבן טעון מלח ואין כל המנחה טעונה מלח ואי קשיא ולישמעינן לבונה וכל שכן צרור ומלח תריץ אי תנא לבונה ברישא הכי נמי דלא מיבעיא ליה למיתני צרור ומלח אלא הואיל ונקט צרור ברישא תנא לבונה ומלח. מאי איריא משום קומץ חסר תיפוק ליה דצרור פסול משום חציצה – דחוצץ בין ידו לקמח וחציצה פוסלת בקדשים כדמפ׳ בזבחים (דף כד.) אי נמי חוצץ בין קמח לקמח כגון באמצע הקומץ וחולק את הקומץ ונראה כשני חצאי קמצים. מן הצד – למעלה אצל גודל או למטה אצל קמיצה דליכא חציצה דהיינו מן הצד דלאחר שקמץ הופך גב ידו למטה כדי שלא יפול מן הקומץ כלום והוי גודל וקמיצה מן הצד והשתא ליכא חציצה שאצל הקמח מוטל הצרור אבל חסרון איכא. כדקמצי אינשי – משמע בכל האצבעות. זרת – אצבע קטנה ממנה מתחיל הזרת ונ״מ למדת חשן זרת ארכה. זו קמיצה – ממנה מתחיל הקומץ מאותו אצבע שאצל הקטנה. זו אמה – ממנה מודדין כל אמות הבנין והכלים לפי שהיא ארוכה מכולן ושתי אמות היו בשושן הבירה שתי מקלות שהן אמה ובהן מודדין אמות הבנין ואותן מקלות נמדדו באותו אצבע שהוא ארוך. זו אצבע – לטבל הכהן אצבעו בדם. זו גודל – לבהונות דמצורע אלמא קמיצה בקומץ ולא זרת. ומשני: כי אמרינן דכולהו אצבעות בעינן לקמיצה להשוות – דאם יוצא קמח למטה מן הקומץ מוחקו ומשויהו באצבע קטנה שלא יהא מבורץ וכן מלמעלה בגודל. היכי עביד – אמתני׳ מהדר דקתני זו קמיצה דממנה מתחיל הקומץ. ת״ל בקומצו – והרים ממנו בקומצו (ויקרא ו). בראשי אצבעותיו – מעט שלא יגיע עד פס ידו. במחבת ומרחשת – דמעשיהן אפויין דאמר לקמן בפרק אלו מנחות נקמצות (דף עה:) דלאחר שהן אפויין פותתן וקומץ הלכך אי אפשר לפותתן דקות כל כך וכשהוא קומץ יוצאות חוץ למקומו הלכך מוחק בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה. וזו היא עבודה קשה שבמקדש – שבקושי גדול הוא משוה שלא יהא לא חסר ולא יותר. מליקה – אמרינן בפ׳ קדשי קדשים (זבחים סד:) זו היא עבודה קשה. ובחפינה – נמי אמרי׳ בפ׳ הוציאו לו במסכת יומא (דף מט:) אוחז את הבזך בראשי אצבעותיו ומעלה בגודלו כו׳ וזו היא עבודה קשה. כדקמצי אינשי – מכניס צידי אצבעותיו ודוחק בקמח והקמח נכנס בתוך ידו. בראשי אצבעותיו – שהכניס ראשי אצבעותיו בקמח ופס ידו כלפי קמח וקומץ מלא קומצו עד פס ידו כתקנו מהו. מן הצדדין – שנתן גב ידו על הקמח והוליך ידו עד שנכנס הקמח דרך צידו לתוך ידו ל״א מן הצדדין מצדי הכלי שלא קמץ באמצע הכלי. מלמטה למעלה – שהכניס אצבעותיו בקמח וגב היד כנגד הקמח וקומץ. מלא חפניו – דיום הכיפורים קטרת סמים דקה. כדחפני אינשי – שמכניסין צידי ידיהם וחופנים. מן הצדדים – שהכניס קטרת בחפניו דרך בין גודל לאצבע ל״א מן הצדדים של כלי. דבקיה לקומץ – בשעת קידושו לכלי בדפנו דמנא מבפנים. בארעיתא דמנא – כגון שהיה לכלי בית קיבול מאחוריו כמו שיש בקערות. מתני׳ ריבה שמנה – דדינה לוג כדאמר בפ׳ שתי מדות (לקמן פח.) מהאי קרא למנחה ולוג שמן. חיסר שמנה – פסולה כדאמרן לעיל (ט:) משמנה שאם חיסר כל שהוא פסול. חיסר לבונתה – דשיעור לבונה מלא הקומץ בפ׳ הרי עלי עשרון (לקמן קו:) מפרש לה בג״ש נאמר הרמה כו׳ ואי קשיא ליתני ריבה לבונתה הא מפרש לה בגמ׳. גמ׳ שהפריש לה – לשם מנחה זו (הפריש לה). ב׳ לוגין – ועירבו עמה דנראית כשתי הלחם אבל בלוג ומחצה קס״ד דלא מיפסלא. ולוקמה כגון דעריב בה – פורתא שמן דחול או שמן דחבירתה. דפסיל בה שמן – דאמר בפרק כל המנחות (לקמן נט:) לא ישים עליה שמן ואם שם פסול. אי דידה – שהפרישו לשמה. הא לית לה – וכיון דלא חזי לה לא מקדיש שמן שמופרש לה. והאי חזי לה – כלומר זיל לגביה דהאי חזי ליה וזיל לגביה דהאי חזי ליה. ומנא ליה לרבי אליעזר הא – דאפילו הפרישן לשמן פסול אם עירבו עמה. שמנה – משמע דהופרש לשמה.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
הערות
הערות
Gemara
Peirush