×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אוְנוֹחֵל וּמַנְחִיל בוְהַהוֹרְגוֹ חַיָּיב וַהֲרֵי הוּא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וּלְכׇל קְרוֹבָיו כְּחָתָן שָׁלֵם.:
and he inherits the estate of his mother if she died on the day of his birth; and if he dies, he bequeaths that inheritance to his paternal brothers; and one who kills him is liable for his murder, as it is written: “And he that smites any man mortally shall be put to death” (Leviticus 24:17), i.e., any man, including a child who is one day old; and if he dies, his status in relation to his father and to his mother and to all his relatives, in terms of the halakhot of mourning, is like that of a full-fledged groom [keḥatan shalem], whose death is deeply mourned.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ונוחל ומנחיל – מפרש בגמרא.
כחתן שלם – מפרש בגמרא.
ונוחל התינוק בן יומו את ירושת אמו שמתה ביום לידתו, ואם מת — הריהו מנחיל את ירושתו (לאחיו מן האב). ועוד בדינו של התינוק בן יומו, שהרי הוא נחשב בכלל האמור ברציחה ״ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת״ (ויקרא כד, יז), ולכן האדם ההורגו חייב על כך. ואם נפטר הרי הוא נחשב לענין דיני אבילות לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם, שמתאבלים עליו.
and he inherits the estate of his mother if she died on the day of his birth; and if he dies, he bequeaths that inheritance to his paternal brothers; and one who kills him is liable for his murder, as it is written: “And he that smites any man mortally shall be put to death” (Leviticus 24:17), i.e., any man, including a child who is one day old; and if he dies, his status in relation to his father and to his mother and to all his relatives, in terms of the halakhot of mourning, is like that of a full-fledged groom [keḥatan shalem], whose death is deeply mourned.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) גמ׳גְּמָרָא: מְנָהָנֵי מִילֵּי דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן אִשָּׁה אֵין לִי אֶלָּא אִשָּׁה בַּת יוֹם אֶחָד לְנִדָּה מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְאִשָּׁה.:

GEMARA: The Gemara asks: From where is this matter, that the halakhot of menstruation apply even to a one-day-old baby girl, derived? As the Sages taught in a baraita: The verse states: “And if a woman has an issue, and her issue in her flesh is blood, she shall be in her impurity seven days” (Leviticus 15:19). When the verse states “a woman,” I have derived only that the halakhot of menstruation apply to an adult woman. From where do I derive that the impurity of a menstruating woman also applies to a one-day-old baby? The verse states: “And a woman,” to include even a baby girl.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ אשה – ואשה כי תהיה זבה וגו׳ והאי קרא בנדה משתעי.
א גמרא שנינו במשנה שנוהגים דיני הנדה אף בקטנה שהיא בת יום אחד בלבד, ושואלים: מנהני מילי [מנין אלו הדברים]? ומשיבים: דתנו רבנן כן שנו חכמים] על האמור בתורה: ״ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה״ (ויקרא טו, יט). מן הכתוב ״אשה״אין לי בכלל טומאת הנדה אלא מי שהיא אשה בלבד, תינוקת בת יום אחד לענין טומאת הנדה מנין?תלמוד לומר: ״ואשה״, לרבות אף את זו.
GEMARA: The Gemara asks: From where is this matter, that the halakhot of menstruation apply even to a one-day-old baby girl, derived? As the Sages taught in a baraita: The verse states: “And if a woman has an issue, and her issue in her flesh is blood, she shall be in her impurity seven days” (Leviticus 15:19). When the verse states “a woman,” I have derived only that the halakhot of menstruation apply to an adult woman. From where do I derive that the impurity of a menstruating woman also applies to a one-day-old baby? The verse states: “And a woman,” to include even a baby girl.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בַּת י׳עֲשָׂרָה יָמִים לְזִיבָה.: מְנָא ה״מהָנֵי מִילֵּי דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן אִשָּׁה אֵין לִי אֶלָּא אִשָּׁה בַּת י׳עֲשָׂרָה יָמִים לְזִיבָה מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְאִשָּׁה.:

The mishna further teaches that a baby girl who is ten days old who experiences an emission of blood for three consecutive days after the conclusion of the seven days fit for menstruation, becomes impure with the impurity of ziva. Again, the Gemara asks: From where are these matters derived? As the Sages taught in a baraita: The verse states: “And if a woman has an issue of her blood many days not in the time of her menstruation…she shall be as in the days of her menstruation: She is impure” (Leviticus 15:25). When the verse states “a woman,” I have derived only that the halakhot of a zava apply to an adult woman. From where do I derive that the impurity of ziva also applies to a ten-day-old baby? The verse states: “And a woman,” to include even a baby girl.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בת עשרה ימים כו׳ – ואשה כי תזוב זוב דמה קא דריש.
ב עוד שנינו במשנתנו כי אף התינוקת שהיא בת עשרה ימים יכולה להטמא בזיבה. ודנים בדבר: מנא הני מילי [מנין אלו הדברים]? ומשיבים: דתנו רבנן כן שנו חכמים] על האמור בתורה בדין הזבה: ״ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא״ (שם, כה). מן הכתוב ״אשה״אין לי בכלל טומאת הזבה אלא מי שהיא אשה בלבד, תינוקת בת עשרה ימים לענין שנוהגת אף בה טומאת הזיבה מנין?תלמוד לומר: ״ואשה״, לרבות אף את זו.
The mishna further teaches that a baby girl who is ten days old who experiences an emission of blood for three consecutive days after the conclusion of the seven days fit for menstruation, becomes impure with the impurity of ziva. Again, the Gemara asks: From where are these matters derived? As the Sages taught in a baraita: The verse states: “And if a woman has an issue of her blood many days not in the time of her menstruation…she shall be as in the days of her menstruation: She is impure” (Leviticus 15:25). When the verse states “a woman,” I have derived only that the halakhot of a zava apply to an adult woman. From where do I derive that the impurity of ziva also applies to a ten-day-old baby? The verse states: “And a woman,” to include even a baby girl.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תִּינוֹק בֶּן יוֹם אֶחָד כּוּ׳.: מְנָא הָנֵי מִילֵּי דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן {ויקרא ט״ו:ב׳} אִישׁ אִישׁ מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ אִישׁ לְרַבּוֹת בֶּן יוֹם אֶחָד שֶׁמְּטַמֵּא בְּזִיבָה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

The mishna further teaches that a baby boy, even one who is one day old, can become impure with the impurity of ziva. Once again, the Gemara asks: From where are these matters derived? As the Sages taught in a baraita: The verse states with regard to a zav: “When any man has an issue out of his flesh, his issue is impure” (Leviticus 15:2). It would have been enough for the verse to state “a man.” Why must the verse state “any man”? It is in order to include even a one-day-old baby boy who has such a discharge, to teach that he becomes impure with the impurity of ziva. This is the statement of Rabbi Yehuda.
תוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פיסקא: תינוק בן יום אחד כול׳ הכא במאי עסקינן בכהן שיש לו שתי נשים כול׳ – האי דלא אוקמה במתניתין דיבמות דתנן בת ישראל שנישאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר משום דלא מיתני ליה תינוק בן יום אחד פוסל דהתם עובר פוסל לר׳ יוסי אבל ילוד מאכיל.
ג עוד שנינו במשנתנו כי התינוק בן יום אחד הריהו בכלל טומאת זיבה. ושואלים בדבר: מנא הני מילי [מנין אלו הדברים]? ומשיבים: דתנו רבנן כן שנו חכמים] על האמור בתורה בדין הזב ״איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא״ (שם ב). ויש לברר: מה תלמוד לומר (מלמדנו הכתוב) בכפל הלשון ״איש איש״?לרבות את התינוק שהוא בן יום אחד שאף הוא מטמא בזיבה, אלו דברי ר׳ יהודה. ר׳
The mishna further teaches that a baby boy, even one who is one day old, can become impure with the impurity of ziva. Once again, the Gemara asks: From where are these matters derived? As the Sages taught in a baraita: The verse states with regard to a zav: “When any man has an issue out of his flesh, his issue is impure” (Leviticus 15:2). It would have been enough for the verse to state “a man.” Why must the verse state “any man”? It is in order to include even a one-day-old baby boy who has such a discharge, to teach that he becomes impure with the impurity of ziva. This is the statement of Rabbi Yehuda.
תוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר {ויקרא ט״ו:ל״ג} וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה לַזָּכָר כֹּל שֶׁהוּא בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן לַנְּקֵבָה כֹּל שֶׁהִיא בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה אִם כֵּן מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ אִישׁ דִּבְּרָה תוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.:

Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says that this derivation is not necessary, as the verse states: “And of those who have an issue, whether it be a male or a female” (Leviticus 15:33). The phrase “whether it be a male” includes anyone who is a male, whether he is an adult or whether he is a minor; “or a female” includes anyone who is a female, whether she is an adult or whether she is a minor. If so, why must the earlier verse state “any man”? The Torah spoke in the language of people, i.e., this emphasis is not unusual and therefore one should not derive a halakha from the superfluous word.
רשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לזכר כל שהוא זכר ולנקבה כל שהוא נקבה. קשיא לי רבנן נמי אמאי לא דייקי לה מהא דר׳ יוחנן ואיצטריכו למידק מריבויא דאיש איש, דזכר ונקבה ודאי כל שהוא זכר ונקבה משמע וכדדייקינן לכולי עלמא בסמוך ומטמא בנגעים מדכתיב אדם כל שהוא אדם ואע״ג דלרבנן איצטריך האי לזכר ולנקבה לרבות מעיינות מצורע ומצורעת כדאיתא לעיל בפרק בנות הכותיים (נדה לד:) מכל מקום תרווייהו שמעת מינה מדכתב רחמנא לזכר ולנקבה ולא כתיב לאיש ולאשה הילכך ממילא שמעת מינה כל שהוא זכר וכל שהיא נקבה. וי״ל דלרבנן איצטריך למעוטי טומטום ואנדרוגינוס כדדרשינן מקרא דמזכר ועד נקבה תשלחו לעיל בפרק המפלת (נדה כח.) למעוטי טומטום ואנדרוגינוס. וא״ת אדרבה למעוטי טומטום ואנדרוגינוס הא נפקא להו ממזכר ועד נקבה תשלחו כדאיתא התם. נ״ל דההוא איצטריך לאשמועינן שאינן חייבין על ביאת מקדש והכא אשמועינן שאינן בתורת זיבה כלל ואין שורפין עליהן את התרומה ודלא כרב דאמר בפרק המפלת ששורפין עליהן את התרומה ורב תנא הוא ופליג אי נמי ר׳ יוחנן בן ברוקה את ליה הכין, אלא דלא מיחוור דנימא דרבנן פליגי בהא דלא שמעינן להו הכין. אלא דאיכא למימר דאיצטריך להו לרבנן כוליה קרא לרבות מעיינות מצורע ומצורעת ולא תידוק מינה אם כן ליכתוב לאיש ולאשה, ותדע לך מדאקשינן עליה דרב לעיל בפרק המפלת (נדה ע״ב) ורב מאי שנא ביאת המקדש דלא דכתיב מזכר ועד נקבה תרומה לא ישרוף דכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס. ופרקינן ההוא מיבעי ליה לכדר׳ יצחק דאמר ר׳ יצחק לזכר לרבות מצורע למעיינותיו וכו׳ ולא דייקינן עליה אי הכי ליכתוב לאיש ולאשה כנ״ל.
לזכר כל שהוא בין גדול בין קטן – פי׳ דלישנא דזכר ונקבה ודאי משמע כן בין גדולים בין קטנים וכדאמרי׳ נמי לקמן דאדם משמע בין גדול בין קטן ורבנן דרשי מיניה הא דאמרינן לעיל בפרק בנות הכותים לרבות מצורע למעינותיו ומצורעת למעינותיה ולר׳ ישמעאל תרוייהו ש״מ וכדכתיבנא התם אבל לרבנן כוליה לדרשא למצורע ומצורעת למעינותיהם אתא דכיון דכתיב איש איש ולית להו דברה תורה כלשון בני אדם ניחא ליה למדרש קטן וקטנה מאיש איש ולזכר ולמצורע למעינותיו ויש מקשים דהא מבעי ליה האי קרא למעוטי טומטום ואנדרוגינוס וי״ל דהא ליתא דלא מיעטינהו רחמנא אלא מטומאת מקדש שאין חייבין עליהם כדכתיב מזכר ועד נקבה כדאיתא בפ׳ המפלת מכלל דמעיקר טומאה לא אמעיטא וכדאמר רב התם שאין חייבין עליהם על ביאת מקדש אבל שורפין עליהם את התרומה.
דברה תורה כלשון בני אדם – פי׳ והא פלוגתא דתנאי היא ושלש דעות דבדבר כדברירנא ביבמות.
ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקא אומר: דין זה אינו צריך ללימוד זה, שהרי הוא הכתוב אומר בסוף פרשת הטמאים, שבאותו פרק ״והזב את זובו לזכר ולנקבה״ (שם, לג). והלשון הכוללת ״לזכר״ באה ללמד: כל מי שהוא ״זכר״ הריהו בכלל הטומאות שנזכרו בפרשה, בין שהוא גדול בין שהוא קטן, בן יום אחד. ובדומה לכך הלשון הכוללת ״לנקבה״כל שהיא נקבה, בין שהיא גדולה בין שהיא קטנה. אם כן מה תלמוד לומר ״איש איש״? — אין זה מלמד דבר, ואשר לכפל הלשון, דברה תורה כלשון בני אדם.
Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says that this derivation is not necessary, as the verse states: “And of those who have an issue, whether it be a male or a female” (Leviticus 15:33). The phrase “whether it be a male” includes anyone who is a male, whether he is an adult or whether he is a minor; “or a female” includes anyone who is a female, whether she is an adult or whether she is a minor. If so, why must the earlier verse state “any man”? The Torah spoke in the language of people, i.e., this emphasis is not unusual and therefore one should not derive a halakha from the superfluous word.
רשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּמִטַּמֵּא בִּנְגָעִים.: דִּכְתִיב {ויקרא י״ג:ב׳} אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ אָדָם כֹּל שֶׁהוּ.:

The mishna teaches: And a one-day-old baby becomes impure with the impurity of leprous marks. The Gemara explains that this is derived from that which is written with regard to leprous marks: “When a person shall have in the skin of his flesh” (Leviticus 13:2). This serves to include anyone who is a person, irrespective of age.
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אדם – משמע כל שהוא מין אדם אפילו קטן כדכתיב (במדבר לא) ונפש אדם מן הנשים וגו׳ ובקטנות משתעי קרא.
ומטמא בנגעים. ואע״ג דכתיב איש צרוע דמשמע גדול ולא קטן הא אמרינן התם בפ״ק דערכין (ערכין ג.) איש למה לי לכדתניא איש אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר והצרוע הרי כאן שניהם א״כ מה תלמוד לומר איש לענין שלמטה איש פורע ופורם ואין אשה פורעת ופורמת.
ד ועוד שנינו במשנתנו כי אף התינוק בין יום אחד מטמא בנגעים. ומסבירים: דבר זה נלמד ממה דכתיב [שנאמר] בתורה בתחילת פרשת הנגעים: ״אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת״ (שם יג, ב), ומן הלשון הכוללת ״אדם״ יש ללמוד, כי בכלל פרשה זו כל שהו אדם, ואף התינוק בכלל זה.
The mishna teaches: And a one-day-old baby becomes impure with the impurity of leprous marks. The Gemara explains that this is derived from that which is written with regard to leprous marks: “When a person shall have in the skin of his flesh” (Leviticus 13:2). This serves to include anyone who is a person, irrespective of age.
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּמְטַמֵּא בִּטְמֵא מֵת.: דִּכְתִיב {במדבר י״ט:י״ח} וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם נֶפֶשׁ כֹּל דְּהוּ.:

The mishna further teaches: And a one-day-old baby becomes impure with impurity imparted by a corpse. The Gemara explains that this is derived from that which is written in the context of purification from impurity imparted by a corpse: “And a pure person shall take hyssop, and dip it in the water, and sprinkle it upon the tent, and upon all the vessels, and upon the people that were there” (Numbers 19:18). This apparently superfluous mention of “people” serves to include anyone who is a person, irrespective of age.
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נפשות – כל שיש בו נפש.
ומטמא בטומאת מת. וא״ת והא כתיב ואיש אשר יטמא ולא יתחטא לא היא דבפרק כריתות מקשי הכי ופריק איש למעוטי קטן מכרת.
ועוד שנינו במשנתנו כי אף התינוק בן יום אחד מטמא בטמא מת. ומסבירים: דבר זה נלמד ממה דכתיב [שנאמר] בתורה בטהרה במי אפר פרה אדומה, של הנטמאים בטומאת מת: ״ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם״ (במדבר יט, יח), ומלשון כוללת זו (״נפשות״) יש ללמוד כי בכלל טומאת מת אף נפש כל דהו [שהוא], ובכלל זה התינוק בן יומו.
The mishna further teaches: And a one-day-old baby becomes impure with impurity imparted by a corpse. The Gemara explains that this is derived from that which is written in the context of purification from impurity imparted by a corpse: “And a pure person shall take hyssop, and dip it in the water, and sprinkle it upon the tent, and upon all the vessels, and upon the people that were there” (Numbers 19:18). This apparently superfluous mention of “people” serves to include anyone who is a person, irrespective of age.
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְזוֹקֵק לְיִבּוּם.: דִּכְתִיב {דברים כ״ה:ה׳} כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יחדיו אַחִים שֶׁהָיָה לָהֶם יְשִׁיבָה אַחַת בָּעוֹלָם.:

The mishna also teaches: And a one-day-old baby creates a levirate bond requiring the widow of his childless brother to enter into levirate marriage with him. The Gemara explains that this is derived from that which is written: “If brothers dwell together and one of them dies, and he has no child, the wife of the dead man shall not be married outside of the family to one not of his kin. Her brother-in-law will have intercourse with her and take her to him to be his wife, and consummate the levirate marriage” (Deuteronomy 25:5). This verse is referring to brothers who had one dwelling in the world, i.e., who were alive at the same time, which includes a baby who was born the day his brother died.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד שנינו במשנתנו כי אף התינוק בן יום אחד זוקק את אשת אחיו שמת בלא בנים ליבום. ומסבירים: נלמד דבר זה, ממה דכתיב [שנאמר] בתורה בדין הייבום: ״כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבוא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה״ (דברים כה, ה). ומן האמור ״ישבו אחים יחדיו״ הרינו למדים שדין זה של יבום בכל האחים שהיה להם ישיבה אחת בעולם, ואף התינוק שהיה בן יומו, כשמת אחיו היתה לו ישיבה אחת בעולם עם אחיו, ומחייב את אשת אחיו בייבום.
The mishna also teaches: And a one-day-old baby creates a levirate bond requiring the widow of his childless brother to enter into levirate marriage with him. The Gemara explains that this is derived from that which is written: “If brothers dwell together and one of them dies, and he has no child, the wife of the dead man shall not be married outside of the family to one not of his kin. Her brother-in-law will have intercourse with her and take her to him to be his wife, and consummate the levirate marriage” (Deuteronomy 25:5). This verse is referring to brothers who had one dwelling in the world, i.e., who were alive at the same time, which includes a baby who was born the day his brother died.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וּפוֹטֵר מִן הַיִּבּוּם.: {דברים כ״ה:ה׳} וּבֵן אֵין לוֹ אָמַר רַחֲמָנָא וְהָא אִית לֵיהּ.:

The mishna teaches: And a one-day-old baby exempts his widowed mother from the obligation of levirate marriage. The Gemara explains the derivation: The Merciful One states: “And one of them dies, and he has no child” (Deuteronomy 25:5), and this late husband has a child, albeit one who is one day old.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד שנינו במשנתנו כי מי שנפטר והשאיר אחריו תינוק שאף שאינו אלא בן יום אחד, הריהו פוטר את אשת המת מן חובת היבום. ומסבירים: נלמד דבר זה, שכן במצות הייבום ״ומת אחד מהם ובן אין לו״ (שם שם) אמר רחמנא [הכתוב], ואילו הא [זה] הנפטר הלא אית ליה [יש לו] בן אף שהוא בן יום אחד.
The mishna teaches: And a one-day-old baby exempts his widowed mother from the obligation of levirate marriage. The Gemara explains the derivation: The Merciful One states: “And one of them dies, and he has no child” (Deuteronomy 25:5), and this late husband has a child, albeit one who is one day old.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּמַאֲכִיל בִּתְרוּמָה.: דִּכְתִיב {ויקרא כ״ב:י״א} וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ קְרִי בֵיהּ יַאֲכִילוּ בְּלַחְמוֹ.:

The mishna teaches: And a one-day-old baby enables his mother, an Israelite woman who is no longer married to his father, a priest, to continue to partake of teruma. The Gemara explains that this is as it is written, with regard to those who are entitled to partake of teruma on account of a priest: “And those who are born in his house, they may eat [yokhelu] of his bread” (Leviticus 22:11). Read into the verse: Those who are born in his house enable others to eat [ya’akhilu] of his bread, i.e., on account of her son the priest, the Israelite mother may continue to partake of teruma even after the death of his father.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קרי ביה יאכילו בלחמו – לאו דוקא דהא לא כתיב קרא הכי אלא הכי קאמר קרא וכיליד ביתו כלומר על ידו הם יאכלו בלחמו הנזכרים לעיל עבדיו ואשתו וכן פרש״י ז״ל.
ועוד שנינו במשנתנו כי התינוק בן יומו שהוא בן לכהן שנפטר מאכיל בתרומה את אמו הישראלית. ומסבירים: דבר זה נלמד ממה דכתיב [שנאמר] בזכאים לאכול בתרומה מכוחו של הכהן: ״ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו״ (ויקרא כב, יא), שאף שנאמר בלשון ״יאכלו בלחמו״ קרי ביה [קרא בו, בכתוב זה]: הם יאכילו בלחמו, שמכוח בנה הכהן אוכלת אף אמו הישראלית, לאחר פטירת האב הכהן.
The mishna teaches: And a one-day-old baby enables his mother, an Israelite woman who is no longer married to his father, a priest, to continue to partake of teruma. The Gemara explains that this is as it is written, with regard to those who are entitled to partake of teruma on account of a priest: “And those who are born in his house, they may eat [yokhelu] of his bread” (Leviticus 22:11). Read into the verse: Those who are born in his house enable others to eat [ya’akhilu] of his bread, i.e., on account of her son the priest, the Israelite mother may continue to partake of teruma even after the death of his father.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּפוֹסֵל מִן הַתְּרוּמָה.: {ויקרא כ״ב:י״ג} וְזֶרַע אֵין לָהּ אָמַר רַחֲמָנָא וְהָא אִית לַהּ.

§ The mishna also teaches: And a one-day-old baby disqualifies his mother, the daughter of a priest who is no longer married to his father, an Israelite man, from continuing to partake of teruma. The Gemara explains that the reason is that the Merciful One states: “But if a priest’s daughter becomes a widow, or divorced, and has no child, and is returned to her father’s house, as in her youth, she may eat of her father’s bread” (Leviticus 22:13), and this daughter of a priest has a child.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד שנינו במשנתנו כי התינוק בן יומו הנולד לאמו הכהנת שנישאה לישראל, ומת, אף שהיא חוזרת לבית אביה הכהן, תינוק זה פוסל אותה מן הזכות לשוב ולאכול מהתרומה. וטעם הדבר, שכן האשה בת הכהן שהתאלמנה או התגרשה מבעלה הישראלי, חוזרת לאכול בתרומה ״וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל״ (שם יג) אמר רחמנא [הכתוב], ואילו הא אית [זו יש] לה זרע מבעלה הישראלי.
§ The mishna also teaches: And a one-day-old baby disqualifies his mother, the daughter of a priest who is no longer married to his father, an Israelite man, from continuing to partake of teruma. The Gemara explains that the reason is that the Merciful One states: “But if a priest’s daughter becomes a widow, or divorced, and has no child, and is returned to her father’s house, as in her youth, she may eat of her father’s bread” (Leviticus 22:13), and this daughter of a priest has a child.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מַאי אִירְיָא זֶרַע אֲפִילּוּ עוּבָּר נָמֵי דִּכְתִיב כִּנְעוּרֶיהָ גפְּרָט לִמְעוּבֶּרֶת.

The Gemara asks: Why state specifically that she has a child? Even if she has a fetus in her womb from an Israelite man, the same halakha applies, as it is written: “As in her youth,” which excludes a pregnant woman, since her pregnancy has changed her physical state from that of her youth.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כנעוריה – ושבה אל בית אביה כנעוריה כלומר אם דומה לימי נעורים ושבה ואם לאו לא תשוב.
כנעוריה פרט למעוברת – ואם תאמר תיפוק ליה מוזרע אין לה עיין עליה כי היכי דפסלינן בריש החולץ (יבמות לה:) חליצת מעוברת מאין לו עיין עליו וי״ל דהתם לא קאמר אלא עיין והמתן אם יהיה ולד של קיימא אבל לא מיפטרא מן היבום משום דכתיב אין לו וה״נ לא מיפסלא מן התרומה בהכי.
כנעוריה פרט למעוברת ותימה תיפוק לי מוזרע אין לה עיין עליה כי היכי דפסלינן בריש החולץ חליצת מעוברת מואין לו עיין עליו וי״ל דהתם לא קאמ׳ אלא עיין והמתן אם יבא הוולד לידי בן קיימא. אבל לא פטר ליה מן שהיא מעוברת הכא נמי הוה אמרי׳ שתמתין מלאכול עד שתראה אם הוולד יהיה בן קיימא אבל לא מיפסלא מתרומה ללקות עליה כמו זר:
תוס׳ בד״ה כנעוריה פרט כו׳ מאין לו עיין עליו וי״ל כו׳ כצ״ל:
ושואלים: מאי איריא [מדוע דווקא] משמיענו הכתוב שאם יש לה זרע (ולד חי) מבעלה הישראלי הריהי פסולה מלאכול בתרומה, והרי אפילו אם יש לה עובר מבעלה הישראלי נמי [גם כן] כך הדין, דכתיב כן נאמר] בענין בת כהן שהתאלמנה או נתגרשה לאכול בתרומה ״ושבה אל בית אביה כנעוריה״ — שדווקא זו שהריהי כבימי נעוריה אוכלת שוב בתרומה, פרט לשבה אל בית אביה כשהיא מעוברת מן הישראלי, שאינה אוכלת בתרומה!
The Gemara asks: Why state specifically that she has a child? Even if she has a fetus in her womb from an Israelite man, the same halakha applies, as it is written: “As in her youth,” which excludes a pregnant woman, since her pregnancy has changed her physical state from that of her youth.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) צריכי דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא וְזֶרַע אֵין לָהּ מִשּׁוּם דְּמֵעִיקָּרָא חַד גּוּפָא וְהַשְׁתָּא תְּרֵי גּוּפֵי אֲבָל הָכָא דְּמֵעִיקָּרָא חַד גּוּפָא וְהַשְׁתָּא חַד גּוּפָא אֵימָא תֵּיכוֹל כְּתַב רַחֲמָנָא כִּנְעוּרֶיהָ.

The Gemara answers that both derivations are necessary. As, if the Merciful One had written only: “And has no child,” I would say that the reason the daughter of a priest who has a child from an Israelite man may no longer partake of teruma is due to the fact that at the outset, before she married, she was one body, and now she has developed into two bodies, herself and her child. But here, in a case when she is merely pregnant, when at the outset she was one body and now she remains one body, one might say that she should be permitted to partake of teruma. Therefore, the Merciful One writes: “As in her youth.”
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: צריכי [נצרכים] שני הלימודים הללו, שהתינוק הנולד לכהנת מן הישראלי פוסל אותה מלשוב ולאכול בתרומת בית אביה, ושעובר הכהנת מן הישראלי פוסל אותה מלשוב ולאכול בתרומת בית אביה. דאי כתב רחמנא [שאם היתה כותבת התורה] רק את הפסוק ״וזרע אין לה״ ללמדנו שאינה אוכלת בגלל שיש לה ילד מן הישראלי — הייתי אומר כי דין זה הריהו משום דמעיקרא חד גופא [מתחילה קודם שנישאה היתה האשה הזו גוף אחד], והשתא תרי גופי [ועכשיו הריהי שני גופים, היא ותינוקה], ולכן אין זו ממש שיבה לבית אביה. אבל הכא [כאן, במעוברת מן הישראלי], השבה לבית אביה, דמעיקרא חד גופא, והשתא חד גופא [שמתחילה היתה גוף אחד, ועכשיו היא גם כן גוף אחד]אימא תיכול [אמור שתאכל] בתרומת בית אביה. לכן כתב רחמנא [כתבה התורה] ״כנעוריה״ ללמדנו שאף המעוברת השבה לבית אביה אינה אוכלת בתרומה.
The Gemara answers that both derivations are necessary. As, if the Merciful One had written only: “And has no child,” I would say that the reason the daughter of a priest who has a child from an Israelite man may no longer partake of teruma is due to the fact that at the outset, before she married, she was one body, and now she has developed into two bodies, herself and her child. But here, in a case when she is merely pregnant, when at the outset she was one body and now she remains one body, one might say that she should be permitted to partake of teruma. Therefore, the Merciful One writes: “As in her youth.”
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא כִּנְעוּרֶיהָ מִשּׁוּם דְּמֵעִיקָּרָא גּוּפָה סְרִיקָא וְהַשְׁתָּא גּוּפָה מַלְיָא אֲבָל הָכָא דְּמֵעִיקָּרָא גּוּפָה סְרִיקָא וְהַשְׁתָּא גּוּפָה סְרִיקָא אֵימָא תֵּיכוֹל צְרִיכָא.

And by contrast, if the Merciful One had written only: “As in her youth,” I would say that the reason that the daughter of a priest who is pregnant from an Israelite man may no longer partake of teruma is due to the fact that at the outset she had an empty body and now she has a full body, and consequently she is not returning to her father’s household in her initial state. But here, after she has given birth, where at the outset she had an empty body and now she still has an empty body, one might say that she should be permitted to partake of teruma. Therefore, the Merciful One writes: “And has no child.” Therefore, both derivations are necessary.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומן הצד האחר, אי כתב רחמנא [אם היתה התורה כותבת] רק ״כנעוריה״ — הייתי אומר שנוהג דין זה משום דמעיקרא גופה סריקא, והשתא גופה מליא [שמתחילה היתה אשה זו גוף ריק, ועכשיו היא גוף מלא] ואין זו שיבה ממש לבית אביה, אבל הכא [כאן, במי שיש לה תינוק], דמעיקרא גופה סריקא והשתא גופה סריקא [שמתחילה גוף ריק, ועכשיו גוף ריק] אימא תיכול [אמור שתאכל] בתרומת בית אביה, לכן צריכא [נצרכו] שני המקראות הללו.
And by contrast, if the Merciful One had written only: “As in her youth,” I would say that the reason that the daughter of a priest who is pregnant from an Israelite man may no longer partake of teruma is due to the fact that at the outset she had an empty body and now she has a full body, and consequently she is not returning to her father’s household in her initial state. But here, after she has given birth, where at the outset she had an empty body and now she still has an empty body, one might say that she should be permitted to partake of teruma. Therefore, the Merciful One writes: “And has no child.” Therefore, both derivations are necessary.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) קְרָאֵי אִתָּרוּץ אֶלָּא מַתְנִיתִין מַאי אִרְיָא בֶּן יוֹם אֶחָד אפי׳אֲפִילּוּ עוּבָּר נָמֵי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הב״עהָכָא בְמַאי עָסְקִינַן בְּכֹהֵן שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים אַחַת גְּרוּשָׁה וְאַחַת שֶׁאֵינָהּ גְּרוּשָׁה וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים מִשֶּׁאֵינָהּ גְּרוּשָׁה וְיֵשׁ לוֹ בֶּן יוֹם אֶחָד מִן הַגְּרוּשָׁה.

The Gemara asks: The need for both verses has been resolved, but the mishna remains difficult: What is the reason the mishna is referring specifically to a baby who is one day old, when, as stated above, the same halakha applies even to a fetus? Rav Sheshet said: Here we are dealing with a priest who has two wives: One who is a divorcée, as she was previously divorced from another man, and who was therefore married to this priest in violation of halakha, and one who is not a divorcée. And he has sons from the wife who is not a divorcée, and he has a baby boy who is one day old from the wife who is a divorcée. This son is disqualified from the priesthood and may not partake of teruma.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קראי אתרוץ – דתרוייהו צריכי.
אלא מתניתין – מדנקט יום אחד ולא נקט עובר דוקא נקט.
אמר רב ששת – האי פוסל לאו אאמו קאי אלא אעבדיו קאי והכא בכהן שהיו לו שתי נשים וכו׳.
אחת גרושה – שהיתה גרושה ועבר ונשאה.
ויש לו בנים משאינה גרושה – והן כהנים כשרים ועבדים שנפלו להן בירושה אוכלין בתרומה בשבילן דכתיב (ויקרא כב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וגו׳.
ויש לו בן יום אחד מן הגרושה – והוא חלל ואינו ראוי לכהונה ויש לו חלק בעבדים ופוסל את כולן מן התרומה שאין אנו יודעין לברור מי מגיע לחלקו. ודוקא בן יום אחד דראוי לירושה אבל כל זמן שלא נולד אוכלין כולן דאין זכייה לעובר.
אמר רב ששת הכא במאי עסקינן בכהן שיש לו ב׳ נשים – וא״ת למה לי ב׳ נשים לוקמה באשה אחת גרושה ויש לו בן אחד ממנה דדוקא בן יום אחד פוסל ולא עובר ואכלי העבדים בשביל כל המשפחה כולה לרבנן דר׳ יוסי כדאמר ביבמות בפרק אלמנה (יבמות סז.) ועוד הקשה ה״ר אפרים דבפרק מי שמת (ב״ב דף קמב.) אמר רב ששת אחד זה ואחד זה קנה בין מזכה לעובר בין לכשתלד ופריך ליה ממתני׳ דבן יום אחד נוחל אבל עובר לא ומשני דהתם משום דאיהו מיית ברישא והשתא ליפרוך מרישא דבן יום אחד פוסל אבל עובר לא משום דעובר לית ליה זכייה כדמפרש הכא רב ששת גופיה ולא ה״מ לשנויי מידי וי״ל דסבר רב ששת דלרבנן דר׳ יוסי נמי עובר אית ליה זכייה וטעמא דעובר אינו פוסל משום סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוה ליה זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן כדחייש רבי יוסי ולהכי אוקי הכא בכהן שיש לו ב׳ נשים ויש לו בנים משאינה גרושה דכיון דיש לו בנים לא פסיל עובר אף ע״ג דיש לו זכייה דלא חיישינן למיעוט הזכרים כדפי׳ אבל אם אין לו בנים פוסל עובר גם לרבנן דאית ליה זכייה דבין הוא זכר בין היא נקבה הרי הן שלה ופליג רב ששת אשמואל דאמר בפרק אלמנה (יבמות דף סז.) דלרבנן אוכלין בשביל כל המשפחה כולה דסבר שמואל דלרבנן לית ליה זכייה לעובר והשתא ניחא הא דקאמר התם רב ששת מנא אמינא לה דתניא גר שמת כו׳ ולא דחי ליה דהך ברייתא כר׳ יוסי דרבנן נמי לא פליגי אלא דלא חיישי למיעוטא כדפי׳ ואם תאמר דבפרק מי שמת (ב״ב דף קמב.) גבי גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיתה אשתו מעוברת לא קנו שמעו אחרי כן שהפילה אשתו המחזיק בשניה קנה בראשונה לא קנה אמאי לא קנה המחזיק בראשונה כיון דלבסוף הפילה הא בפ׳ אלמנה (יבמות סז:) אמרינן דזכרים הוו מיעוטא משום מיעוטא דמפילות ואין לעובר שסופו להיות נפל חלק בעבדים וי״ל דהתם משום דתלינן שמא כבר בשעת אכילת העבדים מת העובר בבטן ולית ליה זכייה.
הא דאמר רב ששת הב״ע בכהן שיש לו שתי נשים וכו׳ – פי׳ רש״י ז״לא ודוקא בן יום א׳ אבל עובר לא משום דאין זכייה לעובר. וכן דעת רבינו אלפסי ז״ל וכתוב בהלכתא בפרק אלמנה לכ״גב. וק״ל א״כ למה ליה לאוקומא בכהן שיש לו שתי נשים א׳ גרושה וכו׳ לימא שפוסל בעבדי אביו מלאכול בשביל המשפחהג. ועוד דר׳ ששת דקא מתרץ לה, איהו הוא דאמר בפרק מי שמתד המזכה לעובר קנה, וכ״ש בירושה הבאה מאליה, ומקשינן עלה התם מסופא דמתני׳ דקתני נוחל ומנחיל, ומתרץ כי הכא משום דאיהו מאית ברישא.
אלא ה״פ דרב ששת לטעמיה דאמר יש זכייה לעובר, ומיהו בכהן שיש לו שתי נשים ויש לו בנים משאינה גרושה כיון דאי הוי עובר שבמעי הגרושה נקבה היא לא פסלה, ואי נפל הוא לא פסול הוו להו זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן, ולאפוקי מדר׳ יוסי דאמר חוששין למיעוט, ואפילו כולן זכרים לא יאכלו בשביל חלקו של עובר, קמ״ל בן יום אחד אין עובר לא ואפילו כלו חדשיו נמי, כיון שלא נולד י״ל שמא נפל הוא שאינו ראוי לברית נשמה, והך פלוגתא מפרש בגמרא ביבמות פרק אלמנה לכהן גדול וכבר פירשתי שםה, גם בפרק מי שמתו הארכתי בכל הסוגיא הזו, והרוצה לסמוך על העיקר יע״ש.
א. בד״ה ויש לו בן וד״ה לאפוקי. ועי׳ רמב״ם פ״ב מהל׳ זכיה הי״ח ובפ״ח מהל׳ תרומות ה״ב והשגות הראב״ד שם. רמב״ם נחלות פ״ב ה״ה ובחי׳ הגר״ח שם, ואור שמח פ״א מהל׳ נחלות הי״ג, אבהא״ז הלכות זכיה שם בארוכה.
ב. יבמות סז, א רמז ק.
ג. וכן הקשו בתוס׳.
ד. ב״ב קמב, א.
ה. יבמות סז, א ד״ה מאי.
ו. ב״ב קמב, א ד״ה ת״ש וד״ה מצאתי.
הכא במאי עסקינן בכהן שיש לו שתי נשים אחת גרושה ואחת שאינה גרושה ויש לו בן אחד מן הגרושה וכו׳. ולאפוקי מדר׳ יוסי דאמר העובר פוסל פרש״י ז״ל והרב אלפסי ז״ל דטעמא משום דעובר אין לו זכייה ואינו נכון דרב ששת דמתרץ לה הכין אית ליה בהדיא בריש פרק מי שמת (בבא בתרא קמב.) דהמזכה לעובר קנה. ועוד דאם איתא למה ליה דנקט לה הכא בשיש לו שתי נשים לימא בכהן שיש לו אשה אחת גרושה ויש לו בן אחד ממנה דבן יום אחד אין עובר לא משום שאין לו זכייה והעובר אוכל בשביל משפחה וכדתניא ביבמות פרק אלמנה לכהן גדול (יבמות סז.) יש לו בנים אוכלים בשביל בנים אין לו בנים אוכלין בשביל אחין אין לו אחין אוכלין בשביל משפחה כולה. ועוד דהתם בריש פרק מי שמת אותבינן עליה דרב ששת דאמר המזכר לעובר קנה מסיפא דהא מתניתין דקתני נוחל ומנחיל בן יום א׳ אין עובר לא ופירקה כדפרקינן הכא נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב בן יום א׳ אין עובר לא מאי טעמא איהו מיית ברישא ואם איתא לותביה מרישא דקתני ופוסל מן התרומה בן יום אחד אין עובר לא אלמא עובר אין לו זכייה אלא ודאי עובר אית ליה זכייה לרב ששת מיהא, דהוא מודה בהאי אקומת׳ והכא היינו טעמא משום דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות וסמוך מיעוט מפילות למחצה נקבות והוו להו זכרים בני קיימא מיעוט׳ ולא חיישינן למיעוטא הילכך בן יום א׳ פוסל עובר אינו פוסל אבל לדברי ר׳ יוסי דחייש למיעוטא אפילו עובר פוסל והכי איתא בהדיא ביבמות פרק אלמנה לכהן גדול (יבמות סז.).
בכהן שיש לו שתי נשים. תימה כיון דאתיא כרבנן דסברי דעובר אין לו זכייה כדקאמרינן לאפוקי מר׳ יוסי א״כ למה לי ב׳ נשים הוה מצי למימר באשה אחת גרושה ואין לו בנים ממנה דדוקא בן יום אחד פוסל ולא עובר אלא אוכל בשביל כל המשפחה לרבנן כדאיתא ביבמות פ׳ אלמנה ועוד הקשה ה״ר אפרים דבפ׳ מי שמת פריך לרב ששת דאמר המזכה לעובר קנה ממתניתין דבן יום אחד נוחל ומנחיל אבל לא עובר ומשני דהוא מיית ברישא כדמשני הכא. והכא אדפריך מסיפא הו״ל למיפרך מהך רישא ולא הוה מצי לשנויי הכי ובהך פירכא אחריתי מיתרצא פירכא קמייתא דרב ששת דמוקי לה בכהן שיש לו שתי נשים לטעמיה דאית ליה דעובר אית ליה זכייה. והא דאמרי רבנן דעובר אינו פוסל משום דהוו להו זכרים מיעוטא ור׳ יוסי דקאמר דעובר פוסל דחייש למיעוט והשתא איצטריך לאוקומי בכהן שיש לו שתי נשים ויש לו בנים משאינה גרושה דאי אין לו אלא אשה אחת גרושה אפי׳ עובר פוסל דבין הוא זכר בין היא נקבה זכה בנכסים ואין למשפחה זכות בנכסים כיון דעובר אית ליה זכיה:
אמר רב ששת הב״ע בכהן שיש לו שתי נשים וכו׳ עד לאפוקי מדר׳ יוסי דאמר אפי׳ עובר נמי פוסל קמ״ל דוקא בן יום אחד אבל עובר לא – פרש״י ז״ל והרי״ף ז״ל טעמא דעובר דספק להו דעובר אין לו זכייה ולאפוקי מדר׳ יוסי דסבר עובר יש לו זכייה והקשו עליו בתוס׳ חדא דהא רב ששת מאריה דהאי אוקמתא ס״ל בפ׳ מי שמת דעובר יש לו זכיה אפי׳ דרך הקנאה וכ״ש בירושה הבאה מאליה דקילא טפי כדאיתא התם דאמר רב ששת המזכה לעובר קנה והיכא מוקים סתמא דרבנן דלא כותיה ועוד דהתם פרכינן לרב ששת מסיפא דקתני תינוק בין יום אחד נוחל ומנחיל עובר לא ואצטריך לתרוצי כדקאמר איהו לקמן דטעמא דעובר לאו משום דאיהו מיית ברישא והיכי לא פרכינן ליה מעיקרא או בסוף מהאי רישא דמפקא מיניה ועוד דאי משום דעובר אין לו זכיה למה לי לאוקומא בכהן שיש לו שתי נשים לוקמה בשאין לן אלא אשה אחת גרושה דעובר אינו פוסל לפי שאין לו זכיה ואוכלין בזכות קרוביו של כהן כדאמרינן התם אין לו בנים ויש לו אחים אוכלין בשביל אמן אין לו אחין אוכלין בשביל משפחה כלה לכך פירשו דטעמא דרבנן לרב ששת אינו אלא משום דנשים יולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות וכיון שיש לו בנים אין עובר זה ראוי לפסול אלא כשהוא זכר ובן קיימא וכיון דכן סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוה ליה זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישי רבנן אבל ר׳ יוסי חייש למיעוט זה וכדאיתא בפ׳ אלמנה לכהן גדול ומיהו אנן דסבירא לן דלרבנן עובר אין לו זכיה מדקתני מתני׳ אפי׳ בשאין לו אלא אשה אחת גרושה דעובר אינו פוסל ואע״ג דאלו הוי נקבה ירית מ״מ עובר אין לו זכיה ולהכי קתני בן יום אחד איבעו מניה לירתו ואבעו מאבוה לרתו כלו׳ ומאי נפקא לן מניה דלתני נוחל ומנחיל ומכאן אנו דן דהא דאמרינן בפ׳ מי שמת ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים דאבי׳ לאו דוקא אלא ה״ה אחיו ושאר מורישין. ועוד נלמוד מכאן דאע״ג דאין נזקקין לנכסי קטן עד שיגדיל שאם מת וירשוהו אחיו הגדולים נזקקין להם גם בחלקו אבל עובר לא מ״ט הוא מיית ברישא. כבר פרשנו דרב ששת דוקא מוקים ליה כהאי אבל אנן מוקמינן לה משום דעובר אין לו זכייה. וא״ת א״כ דעובר מיית ברישא בן פקועה חי היכי משכחת לה י״ל שכבר פירשנוהו במ׳ ערכין בפ״ק שלא אמר דמיית ברישא אלא כשמתה אמו ע״י מלאך המות דאיידי דזוטר חיותיא עיילא ביה טיפה דמלאך המות וחתיך להו לסימנין אבל נהרגה לא אמרינן הכי והיינו דתנן התם בפי׳ האשה שיוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית ההריון שלה כדי שמות הולד תחלה אלמא אי לא עבדינן הכי איהי מייתי ברישא והיינו נמי דתנן התם האשה שהיא יושבת על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין וקורעין אותה ומוציאין הולד ממנו דאלמא אפשר לולד להיות חי אחר שמתה היא והיינו משום דמתה מחמת הריון כנהרגה דמיא כן פי׳ בתוס׳. וא״ת ולרב ששת היכי קתני בן יום אחד דהא משכחת לה אפי׳ בעובר וכגון שנהרגה אמו או קשתה ומתה ומתה היא ברישא וי״ל דבהנהו לא מיירי תנא דהוי מילתא דלא שכיח ומיהו דלדידן אתיא בכל הנשים ומשום דעובר אין לו זכיה.
ושואלים: קראיאתרוץ [המקראות תורצו, הוסברו] מדוע נצרכו שניהם, ומה כל כתוב מלמדנו. אלא על מתניתין [משנתנו] עדיין יש לשאול: מאי אריא [מדוע דווקא] ציינה המשנה שתינוק בן יום אחד פוסל את אמו שנישאה לישראל מלאכול שוב בתרומת אביה הכהן, והרי אפילו בעובר נמי [גם כן] הדין כן! אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן [כאן, במשנתנו, במה אנו עוסקים] במקרה של כהן שיש לו שתי נשים: אחת גרושה שנשאה שלא כדין, שהרי הגרושה אסורה על הכהן. ואחת שאינה גרושה. ויש לו בנים מהאשה שאינה גרושה, ויש לו תינוק בן יום אחד מן הגרושה, והרי תינוק זה הוא חלל, האסור באכילת תרומה.
The Gemara asks: The need for both verses has been resolved, but the mishna remains difficult: What is the reason the mishna is referring specifically to a baby who is one day old, when, as stated above, the same halakha applies even to a fetus? Rav Sheshet said: Here we are dealing with a priest who has two wives: One who is a divorcée, as she was previously divorced from another man, and who was therefore married to this priest in violation of halakha, and one who is not a divorcée. And he has sons from the wife who is not a divorcée, and he has a baby boy who is one day old from the wife who is a divorcée. This son is disqualified from the priesthood and may not partake of teruma.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) דדְּפוֹסֵל בְּעַבְדֵי אָבִיו מִלֶּאֱכוֹל בִּתְרוּמָה וּלְאַפּוֹקֵי מדר׳מִדְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר עוּבָּר נָמֵי פּוֹסֵל קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן בֶּן יוֹם אֶחָד אִין עוּבָּר לָא.:

Rav Sheshet continues: The mishna is teaching that this baby disqualifies his father’s Canaanite slaves from partaking of teruma again. Since this child is entitled to a portion of his father’s inheritance, which includes his slaves, they may no longer partake of teruma due to his presence in the world. And the mishna teaches this to exclude the opinion of Rabbi Yosei, who said that a fetus also disqualifies his father’s slaves from partaking of teruma. For this reason, the tanna of the mishna teaches us that with regard to a one-day-old baby boy, yes, he disqualifies his father’s slaves from partaking of teruma, but a fetus does not.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולאפוקי מדר׳ יוסי – דאמר במסכת יבמות בפרק אלמנה לכהן גדול (דף סז.) יש לו זכייה ואפילו הוא במעי אשה זרה הכשרה לכהונה פוסלה דקסבר כל זמן שהוא במעי זרה זר הוא וכל שכן האי דבמעי גרושה הוא דאפילו כשיולד לא יהא ראוי.
והשמיעה לנו המשנה שפוסל תינוק זה בעבדי אביו מלאכול שוב בתרומה. שמכיון שתינוק זה יש לו חלק בירושת אביו, ובכלל זה אף בעבדים אלו, הם אינם יכולים עוד לאכול בשל היותם גם עבדיו של הפסול לאכילת תרומה. ובאה משנתנו לאפוקי [להוציא] משיטת ר׳ יוסי שאמר שעובר שהוא חלל נמי [גם כן] פוסל את עבדי אביו מלאכול בתרומה, לכן קא משמע לן [הוא התנא שבמשנתנו משמיע לנו] שדווקא בן יום אחדאין [כן] פוסל את עבדי אביו מלאכול בתרומה, ואולם העוברלא פוסל.
Rav Sheshet continues: The mishna is teaching that this baby disqualifies his father’s Canaanite slaves from partaking of teruma again. Since this child is entitled to a portion of his father’s inheritance, which includes his slaves, they may no longer partake of teruma due to his presence in the world. And the mishna teaches this to exclude the opinion of Rabbi Yosei, who said that a fetus also disqualifies his father’s slaves from partaking of teruma. For this reason, the tanna of the mishna teaches us that with regard to a one-day-old baby boy, yes, he disqualifies his father’s slaves from partaking of teruma, but a fetus does not.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) נוֹחֵל וּמַנְחִיל.: נוֹחֵל מִמַּאן מֵאָבִיו וּמַנְחִיל לְמַאן לְאָחִיו מֵאָבִיו אִי בָּעֵי מֵאֲבוּהּ לֵירְתֵי וְאִי בָּעֵי מִינֵּיהּ לֵירְתֵי.

§ The mishna teaches that this baby inherits and he bequeaths. The Gemara asks: From whom does he inherit? It must be from his father. And to whom does he bequeath? Presumably, he bequeaths to his paternal brother, in a case where the baby inherited his father’s property and then died on the same day, as maternal half-brothers do not inherit from each other. The Gemara raises a difficulty with regard to this interpretation: What is the novelty of the halakha that the brother of this one-day-old baby inherits from him? After all, if the surviving brother wants, let him inherit from his father, and if he wants, let him inherit from the one-day-old baby. Either way, he receives his late father’s property.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאחיו מן האב – דהא אין ירושה אלא לקרובי האב.
אי בעי מאבוה לירת – אפי׳ חשיבנא ליה כמאן דליתיה ירתי לאחר מיתת אביהם ואיהו מאי אהני.
ואי בעי מיניה לירות כו׳ – וא״ת דבפרק מי שמת (ב״ב קמב.) דפריך לרב ששת מהך דבן יום א׳ נוחל ומנחיל אבל עובר לא ומשני נוחל את האם להנחיל לאחים מן האב והשתא מה היתה סברת המקשה דע״כ צריך לומר כדמשני רב ששת דאי לאו הכי תקשה ליה אי בעי מיניה לירות אי בעי מאבוה לירות כדמקשה הכא וי״ל דיפרש כמר בריה דרב יוסף שממעט בחלק בכורה אבל עובר לא ולאו משום וילדו לו אלא משום דעובר לית ליה זכייה א״נ ידע שפיר כדמשני רב ששת נוחל את האם להנחיל לאחיו מן האב אך היה סבור דאיהי מייתא ברישא וקאמר עובר לא משום דלא קנה ובשילהי פ״ק דערכין (דף ז.) דאמר שמואל אשה שיצתה ליהרג מכין אותה כנגד הריון שלה כדי שימות הולד תחלה הא לאו הכי הולד מת לבסוף ופריך ליה מהא דבן יום אחד נוחל אלמא ולד מת תחלה הוה מצי לשנויי אבל עובר לא לומר שממעט בחלק בכור כדאמר בשמעתין אלא דניחא ליה לאוקמי מילתא דרב ששת דאמר הכא איהו מיית ברישא אליבא דשמואל ולחלק האמת שיש חילוק בין מתה לנהרגה.
בד״ה ואי בעי כו׳ רב ששת נוחל את האם להנחיל כו׳ כצ״ל:
תד״ה ואי בעי מיניה לירות כו׳ דאמר שמואל אשה כו׳ הוה מצי לשנויי אבל עובר לא לומר שממעט כו׳ עכ״ל ולא בעי למימר דה״מ לשנויי כדרב ששת נוחל את האם כו׳ אלא דקסבר איהי מיית ברישא ועובר לא משום דלית ליה זכייה דהכי אית ליה לשמואל בפרק אלמנה לרבנן דאוכלין בשביל כל המשפחה משום דלית ליה זכייה לעובר דהא שמואל גופיה אית ליה דיש זכייה לעובר בפרק מי שמת ע״ש בתוס׳:
ה ועוד שנינו במשנתנו כי התינוק בן יומו נוחל ומנחיל. ודנים במה ששנינו כי התינוק בן יומו נוחל, ממאן [ממי] הוא נוחל? — מאביו, ומה ששנינו כי התינוק בן יומו מנחיל, למאן [למי] הוא מנחיל? — לאחיו מאביו, שהרי אחיו מן האם אינם יורשים אותו. ויש לשאול: מה באה משנתנו ללמדנו שאחיו יורש אותו, והלא אי בעי [אם ירצה] אח זה מאבוה לירתי [מאביו יירש], ואי בעי [ואם ירצה]מיניה לירתי [ממנו, מתינוק זה יירש], שהרי אף בלא שיוריש לו התינוק, יורש הוא מאביו ישירות!
§ The mishna teaches that this baby inherits and he bequeaths. The Gemara asks: From whom does he inherit? It must be from his father. And to whom does he bequeath? Presumably, he bequeaths to his paternal brother, in a case where the baby inherited his father’s property and then died on the same day, as maternal half-brothers do not inherit from each other. The Gemara raises a difficulty with regard to this interpretation: What is the novelty of the halakha that the brother of this one-day-old baby inherits from him? After all, if the surviving brother wants, let him inherit from his father, and if he wants, let him inherit from the one-day-old baby. Either way, he receives his late father’s property.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הנוֹחֵל בְּנִכְסֵי הָאֵם לְהַנְחִיל לְאֶחָיו מִן הָאָב ווְדַוְקָא בֶּן יוֹם אֶחָד אֲבָל עוּבָּר לָא מ״טמַאי טַעְמָא דְּהוּא מָיֵית בְּרֵישָׁא זוְאֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ

Rav Sheshet said: The mishna is teaching that a one-day-old baby inherits his mother’s property if she died on the day he was born, so that he is able to bequeath it, even if he dies after a day, to his heirs who are not the mother’s heirs, e.g., a paternal half-brother. And in such a case it is specifically when he is at least one day old that he inherits from his mother and bequeaths the property to his paternal half-brothers, but a fetus, whose mother died before he emerged, does not inherit from his mother. What is the reason for this? The reason is that presumably the fetus died first, before its mother died, and there is a halakha that a son does not inherit from his mother
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רי״דרמב״ןרשב״אתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נוחל בנכסי האם – אם מתה אמו ביום שנולד הרי הוא יורשה וכשמת הוא באין אחיו מאביו ויורשין הימנו נכסי אמו דאי לאו איהו הוו שקלי ליה קרובי האם דבן נוחל את אמו. אבל האם אינה נוחלת את בנה וכל שכן קרובי האם שאין נוחלין אותו דכתיב (במדבר א) למשפחותם לבית אבותם משפחת האם אינה קרויה משפחה.
אבל עובר – שבמעיה אם מתה מעוברת אינו נוחל להנחיל את קרוביו מן האב.
איהו מיית ברישא – והא דתנן בפ׳ בהמה המקשה (חולין דף עד.) השוחט את הבהמה ומצא בה בן ט׳ חי יש חילוק בין מתה לנהרגה כדאמר בערכין (דף ז.) והא דאמר נמי בהשוחט במתה אמה והדר ילידתיה היינו נמי כשנהרגה אי נמי כגון דמתה אמו מחמת לידה דכיון דעקר הולד לצאת אז לא מיית כדאמר שמואל שילהי פ״ק דערכין (דף ז.) ישבה על המשבר ומתה מחתכין אותה בשבת ומוציאין הולד וא״ת אם כן עובר נוחל ומנחיל בישבה על המשבר ומתה תחלה י״ל דאין הכי נמי ונקט בן יום אחד משום דפסיקא ליה דנוחל ומנחיל אבל עובר לא פסיקא ליה ומיהא בן יום אחד ההורגו חייב דקתני אבל עובר לא היינו אפילו נהרגה או ישבה על המשבר עד שיצא ראשו כדתנן במסכת אהלות פ״ז (משנה ו) ומייתי לה בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף עב:) אשה המקשה חותך אבר יצא ראשו אין דוחין נפש מפני נפש ומיהו אפשר דדוקא היכא דאמו חיה לא מיחייב ההורגו עד שיצא ראשו שתלוי קצת בחיות אמו אבל היכא דמתה חייב משום דכמונח בקופסא דמי וא״ת אם תמצי לומר דמותר להורגו בבטן אפי׳ מתה אמו ולא הוי כמונח בקופסא אמאי מחללין עליו את השבת שמביאין סכין דרך ר״ה לקרוע האם כדמוכח בפ׳ קמא דערכין (ערכין ז:) וי״ל דמכל מקום משום פקוח נפש מחללין עליו את השבת אף ע״ג דמותר להרגו דהא גוסס בידי אדם ההורגו פטור כדאמר פרק הנשרפין (סנהדרין עח.) דרוב גוססים למיתה ומחללין את השבת עליו כדאמר פרק בתרא דיומא (יומא פד:) דאין מהלכין בפקוח נפש אחר הרוב.
ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא מאי טעמא הוא מיית ברישא – אי קשיא: מאי איצטריך להאי טעמא למימר דהוא מיית ברישא אפילו אם תימצי לומר דאיהי מיתא ברישא כיון דא נפק לאויר העולם אין לו זכייה דהא אוקימנה מתניתין לאפוקי מר׳ יוסי. תשובה: האי טעמא ודאי לא צריך לתנא דידן אלא הכי קאמר אפילו ר׳ יוסי דאמר יש זכייה לעובר בהא מודה משום דעובר מיית ברישא. אי נמי יש לומר דאפילו לתנא דידן איצטריך האי טעמא דהיכא אמרינן עובר אין לו זכייה הני מילי במעי אמו חיה דאף על גב דכלו לו חדשיו כיון דמעורה במעי אמו לא חשבינן ליה כילוד אבל עובר במעי מתה אי קים לן בגויה דכלו לו חדשיו כדמוקמינן למתניתין לקמן כילוד דמי דהא לא מעורה במעי אמו דכיון דמתה כמנח בדיקולא דמי והילכך אי לאו דקימא לן דאיהו מיית ברישא הוה אמינא דיורש את אמו ומנחיל לאחין מן האב.
מ״ט דאיהו מיית ברישא – פירוש ודוקא אמר מתה דקאמרינן בערכין פ״קא אשה היוצאת ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון שלה כדי שימות הולד תחלה, והוינן בה למימרא דאיהי מתה ברישא והא קי״ל דאיהו מאית ברישא דתנן בן יום א׳ וכו׳, ומפרקינן ה״מ לגבי מתה דאגב דולד זוטר חיותיה עיילא ביה טיפה דמלאך המות וחתיך לה לסימנים, אבל נהרגה איהי מתה ברישא. ואע״ג דהאי תירוצא לאוקומי יש זכייה לעובר אתמר בפרק מי שמתב, מיהו קושטא הוא, ולהכי הוינן מינה ומפרקי לה התם. א״נ למ״ד הכי מקשי מברייתא דקתני מכין אותה כנגד בית הריון, ולאו למימרא דהכי הוא בודאי.
א. ז, א ועי׳ תוס׳ כאן.
ב. ב״ב שא.
מאי טעמא הוא מיית ברישא. ואם תאמר אם כן בן פקועה היכי משכחת לה ועוד דאמרינן בשילהי פרק השוחט (חולין לח:) דמתה והדר יולדת ואמרינן נמי בשילהי פרק קמא דערכין (ערכין ז.) האשה שהיא יושבת על המשבר ומתה בשבת מביאים סכין וקורעין אותה ומוציאין הולד ממנה אלמא אע״ג דאיהי מתה אכתי איפשר לו לולד לחיות. י״ל דלא אמרינן איהו מאית ברישא אלא כשמתה האם ע״י מלאך המות מחמת חולי וכדאמרינן התם בפרק קמא דערכין האשה שיוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון שלה כדי שימות הולד תחלה ואקשינן עלה ממתניתין דהכא דאלמא איהו מאית ברישא ופרקינן הני מילי לגבי מיתה דאגב דולד זוטר חיותיה עיילא ביה טפה דמלאך המות וחתוך להו לסמנין בל נהרגה איהי מתה ברישא וה״ה למתה מחמת קושי לידה.
אמר רב ששת נוחל בנכסי האם. בפ׳ מי שמת פריך לרב ששת דאמר המזכה לעובר [קנה] ממתניתין דקתני בן יום אחד אבל עובר לא ומתרץ רב ששת התם דפירושא דמתניתין כדמתרץ הכא. ותימה מה היתה שם סברת המקשה דבלאו רב ששת תיקשי פי׳ דמתני׳ כדפריך הכא אי בעי מיניה לירתו אי בעי מאבוה לירתו וי״ל דמשמע ליה לפרושי מתניתין כגון שהקנה נכסיו לאחר אם לא יהיה לו יורש בשעת מיתה וקמ״ל דבן יום אחד הוי יורש. אבל עובר לא דלא קנה ופירושא דמנחיל הוי כמו דמפרש הכא דמנחיל לאחיו מן האב נכסי אמו אבל עובר לא משום דלא קנה ורב ששת משני דנוחל ומנחיל חדא מילתא היא. א״נ ס״ד כדמפרש רב יוסף לומר שממעט בחלק בכורה אבל עובר לא בלאו טעמא דוילדו לו אלא משום דאין לו זכיה. א״נ הוה ידע שפיר כמו שמפרש רב ששת נוחל מאחי האם להנחיל לאחים מן האב והו מפרש ליה משום דעובר אין לו זכיה:
אמר רב ששת: כוונת המשנה ללמדנו שהתינוק בן יומו נוחל בנכסי האם שאיננה אמם של אחיו מאביו, שרק הוא יכול לירש אותה, ולא הם. ואם ימות לאחר שירש ירושה זו, יש בו להנחיל ירושתו זו לאחיו מן האב. ומסבירים את דין משנתנו עוד, ודוקא בן יום אחד נוחל בנכסי אמו שמתה, ומנחיל לאחיו מן האב, אבל עובר (שמתה אמו, והוא עצמו לא נולד) — לא נאמר בו שיורש את נכסי אמו ומורישם לאחיו מן האב. ומאי טעמא [מה טעם] הדבר? — שכן ברור שהוא העובר מיית ברישא [מת בתחילה] לפני שמתה אמו, וכלל הוא שאין הבן יורש את אמו
Rav Sheshet said: The mishna is teaching that a one-day-old baby inherits his mother’s property if she died on the day he was born, so that he is able to bequeath it, even if he dies after a day, to his heirs who are not the mother’s heirs, e.g., a paternal half-brother. And in such a case it is specifically when he is at least one day old that he inherits from his mother and bequeaths the property to his paternal half-brothers, but a fetus, whose mother died before he emerged, does not inherit from his mother. What is the reason for this? The reason is that presumably the fetus died first, before its mother died, and there is a halakha that a son does not inherit from his mother
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רי״דרמב״ןרשב״אתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה מד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדה מד. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י נדה מד., תוספות נדה מד., תוספות רי"ד נדה מד., רמב"ן נדה מד. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה מד. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), תוספות רא"ש נדה מד., ריטב"א נדה מד., מהרש"ל חכמת שלמה נדה מד., מהרש"א חידושי הלכות נדה מד., פירוש הרב שטיינזלץ נדה מד., אסופת מאמרים נדה מד.

Niddah 44a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 44a, Rashi Niddah 44a, Tosafot Niddah 44a, Tosefot Rid Niddah 44a, Ramban Niddah 44a, Rashba Niddah 44a, Tosefot Rosh Niddah 44a, Ritva Niddah 44a, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 44a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 44a, Steinsaltz Commentary Niddah 44a, Collected Articles Niddah 44a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144