×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָא לְמָה לִי הַשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר חֲמִירְתָּא אָמַר רַב קִילְּתָא לָא אָמַר אָמְרִי בְּמַעְרְבָא אֵין הַכְחָשָׁה בְּמוֹנֶה.:
The Gemara asks: Why do I need for Rav to state this at all? Now that it is already said with regard to a stringent case, where there were two sets of witnesses who generally have full credibility yet Rav said that the testimony is considered divided, with regard to a lenient case, involving a conflict within one pair of witnesses, who cannot each obligate him in naziriteship, would he not say that a conflict in their testimony causes it to be disregarded? Of course the testimonies are disregarded if the conflict is within the same set of witnesses. They say in the West, Eretz Yisrael: There is no conflicting testimony in a case of counting, as since one of them counted a smaller number and the second counted a larger number, they do not conflict at all, as the smaller number is included in the larger one.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך מן
מןא(בסוף תרומו׳) לא מנו חכמים ז׳ משקין כמוני פיטמין פי׳ כרוכל המוכר בשמים ומונה והולך ומשייר אלא מנו ז׳ משקין בלבד טמאין ואין מוסיפין עליהן כלום ואלו הן הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב ודבש דבורי׳ (בכורות נט. בבא מציעא ז) מניין הראוי פוטר פי׳ כגון שהיו לו עשר צאן בדיר שהן ראויין לעשר והוציאן בפתח אחד והוא מונה למי שיצא תחילה קראו אחד והיוצא אחריו מנאו שני ואחריו שלישי וכן כולם עד שיצאו התשעה אע״פ שלא יצא אחריהן העשירי אלא מת או קפץ מתוך הדיר קודם שיסקרו בסיקרא ונתערב עם המנויין נפטרו במנין הראוי. (ובילמדנו והיה עקב פרשה כי הארץ) מהו חיטי מינית שהיתה אשה מונה חיטה חיטה שהיו גסות. (במגילת איכה ותזנח משלום) רבי אחא אמר חיטי מינית חיטין דמניין. (נזיר כ:) במערבא אמרו אין הכחשה במונה (פסחים פט) נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט (בגמ׳ הממנה אחרים) בממנה על פסחו ורבי היא פירוש ממנה לזונה על פסחו בשביל אתננה (א״ב לשון מקרא זה מי מנה עפר יעקב):
א. [צעהלען.]
הא ל״ל – למיהדר ולמיתני.
השתא י״ל חמירתא אמר רב – היכא דהוו ב׳ כתי עדים ואחת אומרת אחת שתים ושניה אומרת ג׳ ד׳ ה׳ שמעינן ליה לרב נחלקה עדותן בקילתא דלא הוו אלא חד וחד לא אמר דנחלקה עדותן פשיטא דודאי אמר והיכא שמעינן ליה לרב דאמר הכי במס׳ סנהדרין ירושלמית (פ״ה) דקתני התם להך מתני׳ דהכא וכתיבא תמן הכי תנינן תמן מי שהיו שתי כתי עדים מעידים אותו אלו מעידים שנזר שתים ואלו מעידים שנזר חמש ב״ש אומרים נחלקה עדותן ואין כאן נזירות כלל וב״ה אומרים יש בכלל חמש ב׳ שיהא נזיר שתים ואמר רב בכלל נחלקו אבל בפרט דברי הכל נחלקה העדות ור׳ יוחנן אומר בפרט נחלקו אבל בכלל יש בכלל חמש שתים יהא נזיר שתים פרט כגון שהאחת אומרת אחת שתים והשניה אומרת ג׳ ד׳ ה׳ כלל שהאחת אומרת שתים והשניה אומרת ה׳.
אמרי במערבא אין הכחשה במונה – שאם אחד אומר אחת שתים ואחד אומר שלש ארבע חמש אין זו הכחשה ויש בכלל חמש שתים ויהא נזיר שתים.
ה״ג תו ל״ל השתא י״ל חמירתא אמר קילתא לא כ״ש – ולא גרסינן אמר רב וה״פ דפריך [אמאי] קאמר דהוי הכחשה משום דאמרינן כיון דזה [אמר] שלש ארבע חמש ולא אמר גם אחת ושתים הוי כאילו אומר בפירוש ולא אחת ושתים נזר אמאי נימא דלא הוי הכחשה ומה שלא הזכיר אחת ושתים דמה לו להזכיר חמירתא דהיינו שלש וארבע וחמש אמר קילתא לא אמר הא מצינו למימר דאחת ושתים בכלל דבריו ומוסיף הוא על האחד אלא ודאי לא הוי הכחשה.
אמרי במערבא אין הכחשה במונה – דודאי כי אמר אידך שלש וארבע וחמש לא מיעט שלא אמר הנודר אחת ושתים ובירושלמי דסנהדרין משמע דמונה הוי הכחשה אפילו טפי כאילו אמר [לא] אחת ושתים [אלא] שלש וארבע דקאמר התם אמר רב מחלוקת בכלל אבל בפרט לכ״ע נחלקה עדותן ואין כאן נזירות ורבי יוחנן אומר בפרט נחלקו אבל בכלל לכ״ע יש בכלל חמש שתים.
במערבא אמרי אין הכחשה במונה – פירוש: אף על פי שאמר האחד עד השתים נזר ולא יותר אין זו הכחשה כיון שבדרך מינין היה נודר שיש לומר מפני שזה לא שמע אלא עד השתים מפני זה אמר ולא יותר ולעולם זה שאומר שעד החמש נדר אינו מוכחש בדבר זה שאין אומרים למי שלא שמע יבוא ויעיד אלא למי ששמע כך נראה בעיני פתרון שטה זו.
ה״ג הא למה לי השתא חמירתא אמר קילתא לא כ״ש – ולא גר׳ חמירתא אמר רב וה״פ אמאי הויא הכחשה. הך דקאמר ג׳ ור׳ לא מכחיש כלל הא דקאמר א׳ וב׳ דמימר אמרי׳ הא למה לי להזכיר א׳ וב׳ מה שאמר חבירו בזה אני מודה לו חמירתא שאני מוסיף ומחמיר עליו זה אומר קילא שאמר חבירו לא כ״ש שהם אומרים בכלל דברי ומה לי להזכירם דבכלל דברי ישנו דבריו:
במערבא אמרינן אין הכחשה במונה כאתקפת׳ דרמי בר חמא:
הא [זו] למה לי לומר כלל? שכן השתא [עכשיו] הרי יש לומר [עכשיו] הרי, יש לומר חמירתא הלכה חמורה] אמר רב שגם אם היו שתי כתי עדים שכל אחת מהן דיה לחייבו בנזירות, נחלקה עדותן, קילתא [בהלכה קלה] בשני עדים של כת אחת, שאין בכל אחד מהם לחייבו בנזירות, אלא רק כשהם יחד לא אמר?! ומובן שבכת אחת הרי זו כהכחשת עדות! אמרי במערבא [אומרים בארץ ישראל]: אין הכחשה במונה. שכיון שאחד מונה מספר מסויים, והשני מספר גדול יותר — אין כאן דין הכחשה, אלא ודאי נכלל המספר הקטן במספר הגדול.
The Gemara asks: Why do I need for Rav to state this at all? Now that it is already said with regard to a stringent case, where there were two sets of witnesses who generally have full credibility yet Rav said that the testimony is considered divided, with regard to a lenient case, involving a conflict within one pair of witnesses, who cannot each obligate him in naziriteship, would he not say that a conflict in their testimony causes it to be disregarded? Of course the testimonies are disregarded if the conflict is within the same set of witnesses. They say in the West, Eretz Yisrael: There is no conflicting testimony in a case of counting, as since one of them counted a smaller number and the second counted a larger number, they do not conflict at all, as the smaller number is included in the larger one.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ד – מי שאמר
(2) מתני׳מַתְנִיתִין: אמִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר וַאֲנִי וַאֲנִי כּוּלָּם נְזִירִים בהוּתַּר הָרִאשׁוֹן הוּתְּרוּ כּוּלָּן הוּתַּר הָאַחֲרוֹן הָאַחֲרוֹן מוּתָּר וְכוּלָּם אֲסוּרִין אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר פִּי כְּפִיו וּשְׂעָרִי כִּשְׂעָרוֹ גה״זהֲרֵי זֶה נָזִיר.

Chapter 4
In a standard term of naziriteship, the nazirite shaves on the day after the close of his term, the thirty-first day. One who shaved on the final day of his term, the thirtieth day, has fulfilled his obligation. If one vowed to observe two consecutive terms of naziriteship, he shaves for the end of the second term on the sixty-first day from the start of the first term, as that is the thirty-first day of the second term. If one shaved for the first term on the thirtieth day, then even if he shaved for the second term on the fifty-ninth day, he has fulfilled his obligation.
MISHNA: With regard to one who said: I am hereby a nazirite, and another heard this vow and said: And I, and a third person added: And I, they are all nazirites. If the vow of the first was dissolved by a halakhic authority, they are all dissolved. However, if the vow of the last individual was dissolved by a halakhic authority, the vow of the last individual alone is dissolved, and all the others remain bound by their nazirite vows. If someone said: I am hereby a nazirite, and another heard and said: My mouth is like his mouth and my hair is like his hair, he is a nazirite.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני כו׳ – וכן חבירו אמר ואני.
הותר ראשון שנשאל על נזירותו הותרו כולן – שכולן תלו נזירותן בראשון.
מתני׳ מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני – כלומר שנים שמעו לראשון שקבל נזירות והאחד אומר ואני וכן השני אומר ואני כולם נזירים הותר הראשון אם הראשון בא לחכם והתיר לו נדרו גם האחרונים הותרו לפי שאמרו ואני כמוהו ותלו נדריהם בנדרו הותר האחרון ע״י חכם הוא מותר וכולן אסורים אם לא יתירו גם הם נדריהם ע״י חכם אבל בלא התרה לא שלא תלו נדריהם בנדר האחרון.
פי כפיו שערי כשערו ה״ז נזיר – בגמרא מפרש.
והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר מי שאמר הרי אני נזיר ושמע חברו ואמר ואני ואני הרי כלם נזירים הותר הראשון הותרו כלם הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין מבואר לר״ם:
אמר המאירי הריני נזיר ושמע חברו ואמר ואני ואני פירוש לשון קצר הוא וענינו ששמע אחד ואמר ואני ואחריו אמר שני ואני וכן שלישי אחר השני כלם נזירים ופרשו בגמרא שאין אדם יכול להתפיס אלא בתוך כדי דבור והוא כדי שאלת תלמיד לרב ר״ל שלום עליך רבי ונתנו שיעור זה לכל תוך כדי דבור כדי שיהא פנאי לכל תלמיד הנושא ונותן באי זה ענין אם יבא רבו לשם שיהא שואל בשלומו וחוזר לעסקיו והוא שתמה בגמרא תו לא שבקת רווחא לתלמידא כלומר ששיעור מועט הוא ומ״מ לא חשו להשיבו שכך היה הענין פשוט להם וצריך שתדע שהתפסה זו יש לה מקום בשני פנים או שיתפיסו כלם בראשון ויאמר כל אחד מהם לראשון ואני כמוך או שיאמר ואני כנודר הראשון או שיתפיס כל אחד בשלפניו ר״ל שיתפיס המתפיס הראשון בנודר והשני במתפיס ראשון והשלישי במתפיס שני ומ״מ כל שכלם מתפיסים בראשון צריך שיהו כלם בתוך כדי דבור של ראשון ומתוך כך אי אפשר שיהו המתפיסין זה אחר זה אלא שלשה שהם שלש תיבות כלומר ואני ואני ואני כנגד שלש תיבות שבשאלת תלמיד לרב או שיהו אפי׳ כמה מתפיסין כאחד תוך כדי דבור של ראשון כך פירשוה בתוספות ולא יראה כן שהרי שלש תיבות הוא כדי דבור וכל ששהה כדי דבור לא הועיל וכמו שאמרו בסוגיא הריני נזיר ושמע חברו ושהה כדי דבור ואמר ואני הוא אסור וחברו מותר אלא ודאי אי אפשר אלא בשנים ואם מתפיס כל אחד בחברו דיו שיהא כל אחד בתוך כדי דבור של אותו מתפיס הקודם לו ואפי׳ היו הרבה עד שהאחרון שבהם נשתהא ביתר מכדי דבור מן הנודר הראשון דיו שיהא בתוך כדי דבור של אותו שהתפיס קודם לו וכל שהוא כן מתפיסים אפילו אלף זה אחר זה כל שהשני תוך כדי דבור של ראשון ושלישי תוך כדי דבור של שני ורביעי תוך כדי דבור של שלישי וכן כלם וכן יש ביניהם חלוק אחר שאם התפיסו כלם בראשון אפילו בזה אחר זה אם הותר הראשון על ידי שאלה הותרו כלם אבל אם לא הותר הראשון אף על פי שהותר אחד מן המתפיסים הראשונים לא הותר אפי׳ אותו שהתפיס אחריו שהרי לא נתלה נדרו אלא בראשון אבל כל שהתפיס אחד בחברו הקודם לו כל שהותר אחד מן המתפיסים האמצעיים הותרו כל המתפיסים שאחריו אבל לא הותרו את שלפניו שכל אחד תלה נדרו בקודם לו ומתוך כך שאלו בגמרא אם התפיסו בזה אחר זה בסתם ר״ל שלא ביררו אם בראשון אם אחד בחברו ר״ל זה במתפיס שלפניו אם נדון אותם כמתפיסים בראשון הואיל וכלם לפניו ושלא תועיל בזה אחר זה אלא בשלשה לשיטת התוספות או שנים לשיטתנו ואותם השנים או השלשה לא יהא אחד מהם ניתר בהיתר אחד מחביריו המתפיסין אלא בהיתר הראשון או שנדונם כמתפיס אחד בחברו ושתועיל אף לאלף ובזה אחר זה ושיהא כל אחד מהם ניתר בהיתר שלפניו אע״פ שלא הותר הראשון והעלו בה שסתם הדברים כל שבזה אחר זה חד בחבריה מיתפיס ומעתה אתה מפרש משנתנו לענין פסק שאם אמר זה הריני נזיר ושמע שני ואמר אחריו ואני וכן שמע שלישי ואמר אחריו של שני ואני וכן אפילו אלף זה אחר זה כלם נזירים ואם הותר הראשון על ידי שאלה הותרו כלם שהרי כלם תלויים בהיתרו ואם הותר האחרון לא הותר אחד מן הקודמין הא אם הותר אחד מן האמצעיים הותרו כל המתפיסים שאחריו אבל לא אותם שלפניו כך אנו צריכים לבאר משנתנו לענין פסק אלא שלענין ביאור מה שאמרו בגמרא לענין תוך כדי דיבור שהזכרנו לימא מסייע ליה מי שאמר הריני נזיר ושמע חברו ואמר ואני ואני פירושו שהיה סבור במשנתנו שכלם מתפיסים בראשון אע״פ שמדברים זה אחר זה והיינו דלא קאמר אלא ואני ואני ואע״פ שלדעת התוספות תלתא מיהא איכא כמו שביארנו לא כיון אלא ללמד שיש לדבר קיצבא ולא חש להזכיר השלישי הא אלו היתה התפסה אף לאחר כדי דבור היה לו להזכיר יותר משלשה כדי ללמוד שאף לאחר כדי דבור היה ולשיטתנו מיהא הקושיא באה מדוקדקת שהרי כל שמתפיסין בראשון אין התפסה אלא בשנים שאלו שלשה כדי דבור הוא והיינו דמקשי לקמן אי אמרת בחבריה מתפיס ליתני ואני ואני כלומר תלתא זימני דכל דבקמא מתפסי תלתא לא אפשר וכן עיקר אלא שמ״מ דחאוה והעלו אחריה שכלם חד בחבריה מתפיס והאי ואני ואני אפילו בכמה כן אלא דתנא לאו כי רוכלא חשיב ואזיל ועל הדרך שביארנו:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
המשנה השניה והכונה בה בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר הריני נזיר ושמע חברו ואמר פי כפיו שערי כשערו הרי זה נזיר אמר הר״ם זה כאשר אמרנו עוד אמרו ואני חייבתהו הנזירות אם היה זה בתוך כדי דיבור והוא שעור מה שיאמר שלום עליך ר׳ בשוה וכן השלישי וכן הרביעי וכל מה שרבה המספר אשר יאמר ואני כאשר היה בין אמרו ואני ובין אמרו אשר לפניו ואמרו פי כפיו ושערי כשערו וממה שראוי שתדעהו שהאשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה לה ואני אחר בא בעלה והפר לה הנה הנזירות מחויב לזאת שאמרה ואני ואע״פ שהפר נדרה לפי שהבעל לא יסיר הנדר זולת מה שיתלה באשתו לבד והוא אמרם בזה הלשון בעל מגזז גזז ולא מעקר עקר ואם אמר הבעל עצמו ואני לא יפר אחר זה לפי שהוא כבר קיים נדרה כמו שבארנו בסוף העשירי מנדרים:
אמר המאירי מי שאמר הריני נזיר ושמע חברו ואמר פי כפיו ושערי כשערו הרי זה נזיר ושאלו בגמרא היאך אפשר שתועיל התפסה במה שעיקר נזירות אינה מועלת והרי אם אמר בעיקר נזירות ידי נזירה או רגלי נזירה אינו כלום אלא אם כן אמרה באבר שהנשמה תלויה בו כגון ראשי נזיר או כבדי נזיר וכל כיוצא בזה וכן הלכה ופיו ושערו אינן דבר שהנשמה תלויה בהם ואם כן אף לעיקר נזירות אם אמר פי נזיר או שערי נזיר לא אמר כלום היאך יועיל בהתפסה ופירשו משנתנו כשאמר בהדיא אחר ששמע חברו שנזר יהא פי כפיך מיין ושערי כשערך מלהגזז הא כל שלא הזכיר מיין ומלהגזז אינו כלום זו היא שיטתנו ומ״מ בתוספות פירשו שמאחר שהפה והשער הם מיוחדים לנזירות מכל שאר האברים זה ביין וזה בגלוח כל שהתפיסן בנזיר נעשה מן הסתם כפורט מיין ומלהגזז אבל כל שמזכיר עיקר נזירות לאבר אחר אינו כלום אלא באבר שהנשמה תלויה בו ונמצאת התפסה באלו חמורה מעיקר נזירות שאם אמר יהא פי נזיר או שערי נזיר אינו נזיר ואף בתוספתא שנינו שאף בשאר איברים התפסה מועלת והוא שאמרו ידי כידו רגלי כרגלו הרי זה נזיר ופירשוה בתוספות שאף זו ענינה ידי כידו מליגע למת רגלי כרגלו מלילך לבית הקברות ואע״פ שבעיקר נזירות אינו כלום בהתפסה מיהא אתה מפרשה מן הסתם כן ולשיטתנו אתה יכול לפרשה בשפירש כן בהדיא אלא שנראין דבריהם מדברינו:
סליק פירקא
פ״ד מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ושמע חבירו ואמר ואני כולם נזירים הותר הא׳ ע״י חכם כולם מותרים שכולן תלויין בו:
הותר הראשון הותרו כולן. פירוש אם בא הראשון לחכם והתיר לו נדרו גם האחרים הותרו לפי שאמרו ואני כמוהו ותלו נדריהן בנדרו. ויש מפרשים משום דחכם עוקר את הנדר מעיקרו וכיון דהתיר החכם לראשון נמצא דהנדר עקור מעיקרו ואין לאחרונים במה יתפשו:

פרק ד

(3) א משנה מי שאמר ״הריני נזיר״ ושמע זאת חבירו ואמר אחריו ״ואני״, והיה שם עוד אחד ואמר אחריו ״ואני״ — הרי כולם נזירים. אם הותר הראשון מנדרו על ידי חכם — הותרו כולן. ואולם אם הותר האחרון — האחרון מותר וכולם אסורין. אמר אדם ״הריני נזיר״, ושמע חבירו ואמר ״פי כפיו ושערי כשערו״ — הרי זה נזיר.

Chapter 4

(3) In a standard term of naziriteship, the nazirite shaves on the day after the close of his term, the thirty-first day. One who shaved on the final day of his term, the thirtieth day, has fulfilled his obligation. If one vowed to observe two consecutive terms of naziriteship, he shaves for the end of the second term on the sixty-first day from the start of the first term, as that is the thirty-first day of the second term. If one shaved for the first term on the thirtieth day, then even if he shaved for the second term on the fifty-ninth day, he has fulfilled his obligation.
MISHNA: With regard to one who said: I am hereby a nazirite, and another heard this vow and said: And I, and a third person added: And I, they are all nazirites. If the vow of the first was dissolved by a halakhic authority, they are all dissolved. However, if the vow of the last individual was dissolved by a halakhic authority, the vow of the last individual alone is dissolved, and all the others remain bound by their nazirite vows. If someone said: I am hereby a nazirite, and another heard and said: My mouth is like his mouth and my hair is like his hair, he is a nazirite.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דהֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ וְאָמְרָה וַאֲנִי מֵיפֵר אֶת שֶׁלָּהּ וְשֶׁלּוֹ קַיָּים הֲרֵינִי נְזִירָה וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ וְאָמַר וַאֲנִי האֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר הֲרֵינִי נָזִיר וְאַתְּ וְאָמְרָה אָמֵן ומֵיפֵר אֶת שֶׁלָּהּ וְשֶׁלּוֹ קַיָּים הֲרֵינִי נְזִירָה וְאַתָּה וְאָמַר אָמֵן זאֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.:

If one said: I am hereby a nazirite, and his wife heard him and said: And I, he can nullify her vow of naziriteship if he so chooses (see Numbers 30:7–16). But his vow remains intact, as his naziriteship is not dependent on hers. However, if the wife said: I am hereby a nazirite, and her husband heard and said: And I, he cannot nullify her vow of naziriteship, as he would thereby be nullifying his own vow, which he made dependent on hers, and he does not have the ability to nullify his own vow. If he said to his wife: I am hereby a nazirite, and you, i.e., you shall be a nazirite as well, and she said: Amen, in acceptance of this vow, he can nullify her vow, and his vow remains intact. However, if the wife said: I am hereby a nazirite, and you, and he said: Amen, he cannot nullify her vow.
קישוריםעין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הריני נזיר ושמעה אשתו ואמרה ואני מיפר את שלה ושלו קיים – דלא תלה כלל נדרו בנדרה אלא אדרבה היא אמרה ואני נזירה כמוך אחר שהוא כבר נדר בנזיר.
הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר – בגמרא בעי לאכוחי מינה דבעל מיעקר קא עקר נדר אשתו מעיקרו ולכך אינו יכול להפר שאם מיפר לה א״כ יתבטל גם את שלו שנדרו תלוי בנדרה וכדתנן לעיל הותר הראשון הותרו כולן שבאו מחמתיה דראשון ואינו רשאי לגרום דבר להיות נדרו מבוטל כדכתיב לא יחל דברו ודרשינן הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו ודחי בגמרא דלעולם מיגז גייז מהפרה ואילך מהשתא אבל כי נמי מיפר את שלה ושלו קיים מ״מ חל נדרה עד עתה ונזירותיה אינו יכול להפר דכיון דאמר ואני קיים לה נדרה.
הריני נזיר ואת – כלומר וכי גם את רוצה לידור בנזיר ואמרה אמן פי׳ קבלה עליה נזירות מיפר את שלה ושלו קיים דלא תלה נדרו בנדרה אבל אם לא אמרה אמן היא מותרת שאינו יכול להדירה בע״כ ודאי מה דאמר לה ואת לא הוי קיום שאין הנדר חל עליה אלא כשאמרה אמן ועדיין אינו יודע אם תקבלנו אם לאו ולכך לא הוי קיום.
הריני נזירה ואתה – הכי גרס ר״ת ושמע בעלה ואמר אמן אינו יכול להפר אי מיעקר [קא עקר] ניחא משום דא״כ יתבטל נזירותו ואי מיגז גייז משום דהוי קיום כי אמר אמן כמו ואני כדלעיל.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״הרי זו סופגת״, ״רבי יהודה אומר״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף כ״ג.
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר הריני נזיר ושמעה אשתו ואמרה ואני מיפר את שלה ואת שלו קיים הרי אני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר הריני נזיר ואת ואמרה אמן מפר את שלה ואת שלו בטל הרי אני נזירה ואת ואמר אמן אינו יכול להפר אמר הר״ם פי׳ כאשר אמר האדם לאשתו הריני נזיר ואת על ההפסק והקיום ואמר אמן אינו יכול להפר אולם אם היה אומר ואת על דרך התמה כאלו יאמר ואת ומה תאמר התעשה מה שתעשית אם לאו ואמ׳ אמן ואז תענה אם אני אעשה והנה אפשר לו שיפר לה כמו שנזכר:
אמר המאירי מי שאמר הריני נזיר ושמעה אשתו ואמרה ואני מיפר את שלה ר״ל יכול הוא להפר את שלה ואין אומרין מאחר שהוא נוזר אנן סהדי דניחא ליה בשל אשתו גם כן שהרבה פעמים אדם נודר במה שאינו רוצה כן באשתו ומתוך כך יכול להפר בשלה ושלו מ״מ קיים אע״פ שמיפר לה שלא נתלה נדרו בנדרה ומ״מ כל שהותר הוא על ידי שאלה הותרה היא גם כן:
אמרה אשתו הריני נזירה ושמע הוא ואמר ואני אינו יכול להפר לה שמאחר שהוא מתפיס עצמו בנדרה הרי הוא כמקיים בפירוש את נדרה ואם הותרה היא ע״י חכם הותר הוא:
הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר שלה אם ירצה ושלו קיים אע״פ שהיפר לה שהרי לא תלה נדרו בנדרה ושמא תאמר ומאחר שהוא אומר ואת והיא אומרת הן היאך אתה אומר שהיפר לה והלא אין לך הקמה גדולה מזו פירשוה בגמרא בשאמר ואת דרך שאלה כלומר מה רצונך בענין זה תהיי נזירה כמוני או לא ואחר שכן על דעת עצמה היא נוזרת ויכול להפר אבל אם אמרה דרך הנחה פשוטה כלומר ואת נזירה עמי גם כן והיא אומרת הן אינו יכול להפר שהקמה מעליתא היא ומ״מ אף בזו אם הותרה היא לא הותר הוא שאין נדרו תלוי בנדרה וכן אם היא לא קבלה את הנזירות הוא מ״מ נזיר ואין זה תליית נדרו בנדרה כלומר הריני נזיר אם את נזירה אלא נזירותו לחוד ונזירותה לחוד ומה שאמרו בבריתא הריני נזיר ואת אם אמרה אמן שניהם אסורים ואם לאו שניהם מותרים מפני שתלה נדרו בנדרה כבר תירצוה הריני נזיר ואת מיפר שלה ושלו קיים כלשון משנתנו ואין הלכה כאביי שהעמידה לומר שכל הריני נזיר ואת תולה נדרו בנדרה הוא אלא כסתם משנתנו:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
אמר אדם ״הריני נזיר״, ושמעה זאת אשתו ואמרה ״ואני״ — אם רוצה מיפר הוא את נדר הנזירות שלה, ומכל מקום שלו קיים, שהרי אין נדרו תלוי בנדרה. אמרה האשה ״הריני נזירה״ ושמע בעלה ואמר ״ואני״ — אינו יכול להפר את נדרה, שכן על ידי כך נמצא שהוא מיפר גם את נדרו שלו, שהרי תלוי נדרו בשלה. אם אמר לאשתו ״הריני נזיר ואת״, כלומר, גם את תהיי נזירה, ואמרה ״אמן״, שאכן מקבלת היא נדר זה על עצמה — מיפר את שלה, ושלו קיים. אבל אם אמרה האשה ״הריני נזירה ואתה״ ואמר ״אמן״ — אינו יכול להפר את נדרה.
If one said: I am hereby a nazirite, and his wife heard him and said: And I, he can nullify her vow of naziriteship if he so chooses (see Numbers 30:7–16). But his vow remains intact, as his naziriteship is not dependent on hers. However, if the wife said: I am hereby a nazirite, and her husband heard and said: And I, he cannot nullify her vow of naziriteship, as he would thereby be nullifying his own vow, which he made dependent on hers, and he does not have the ability to nullify his own vow. If he said to his wife: I am hereby a nazirite, and you, i.e., you shall be a nazirite as well, and she said: Amen, in acceptance of this vow, he can nullify her vow, and his vow remains intact. However, if the wife said: I am hereby a nazirite, and you, and he said: Amen, he cannot nullify her vow.
קישוריםעין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גמ׳גְּמָרָא: יָתֵיב ר״לרֵישׁ לָקִישׁ קַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה וְיָתֵיב וְקָאָמַר חוְהוּא שֶׁהִתְפִּיסוּ כּוּלָּן בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר וְכַמָּה תּוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר כְּדֵי שְׁאֵלַת שָׁלוֹם טוְכַמָּה כְּדֵי שְׁאֵלַת שָׁלוֹם כְּדֵי שֶׁאוֹמֵר שָׁלוֹם תַּלְמִיד לָרַב.

GEMARA: Reish Lakish sat before Rabbi Yehuda Nesia, and he sat and said in explanation of the mishna: And this halakha, that they are all nazirites, applies only when they all took a vow by associating themselves with the previous vow within the time required for speaking a short phrase. The Gemara asks: And how much time is included in the measure of: Within the time required for speaking a short phrase? The Gemara answers: It is the time necessary for greeting someone. The Gemara asks: And how much is the time necessary for greeting someone? The Gemara answers that it is the time necessary for a student to say: Peace upon you, my teacher, to his rabbi.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך על
עלא(בבא קמא יג) כל שכן שעילה מצא פי׳ עלילה (א״ב בדניאל הוו בעין עלה) (כתובות כ:) והאמר ריש לקיש (נזיר כ:) עילה מצאו וטיהרו כל ארץ ישראל. ס״א עלעא פי׳ צלע מצאו ואמר הטומאה שהיו מחזיקים זו הצלע היתה וטיהרו כל ארץ ישראל (א״ב בדניאל ותלת עלעין בפומה). (א״ב לא יצטדק שיהיה פי׳ עלה צלע):
ערך זף
זףב(נזיר כ סוטה מח:) כל הנצוק טהור חוץ מדבש הזיפים והצפחת מאי זיפים אמר רבי יוחנן דבש שמזיפין בו פי׳ לפי שהוא טוב הרבה ויכולים לערב בו פסולת ריש לקיש אמר על שם מקומם כדכתיב זיף וטלם וכיוצא בדבר אתה אומר בבוא הזיפים א״ר יוחנן בני אדם המזיפין אמר רבי אלעזר על שם מקומן כדכתיב זיף וטלם ובעלות. פ״א זיפין אלו דומים לדבורים וד׳ הן דבורין וזיפין גזין וצרעין:
ערך תלמוד
תלמודג(בבא בתרא קיט) אין למדין הלכה לא מפי תלמוד פי׳ רבי חננאל ז״ל מפי תלמוד זה שכתוב במשנה והלכה כדבריו כגון הא דתנן (נדה ז.) רבי אליעזר אומר ד׳ נשים דיין שעתן וכו׳ עד אבל הלכה כדבריו ותנן עוד (נדה לו:) כמה תשהה ותהא זבה מעת לעת דברי ר׳ אליעזר והלכה כדבריו ותנן עוד זב וזבה שבדקו עצמן יום ראשון ומצאו טהור וכו׳ עד והלכה כדבריו א״ר יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בד׳ והני תלת עינייהו ואקשינן מאי אתא לאשמועינן בכולהו תנא בהו הלכה כדבריו במתניתין ופרקינן אין למדין הלכה מפי תלמוד ולולי שאמר שמואל הלכה כדבריו בהני תלת לא הוה מיתוקמא הלכה ממתניתין כיוצא בהן (יבמות מט) איזהו ממזר שמעון התימני אומ׳ כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ולולי שאמר בתלמוד שהלכה כדבריו לא סמכינן אמאי דפסיק הלכה במתניתין (תלמוד ירושלמי בראש פיאה ירוש׳) אין למדין לא מהלכות ולא מהגדות ולא מתוספות אלא מן התלמוד פי׳ לאו דסמכא הוא אלא אם יסמכו בו אנשי התלמוד ויודו בו (יבמות מט) תנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו פי׳ רבינו חננאל ז״ל קיי״ל הלכה כוותיה ולא משום דתני במתניתין הלכה כדבריו דבהדיא קיימא לן אין למדין הלכה לא מפי תלמוד וזהו מפי תלמוד ולא מפי מעשה אלא משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא בפירקא קמא בהלכה בתרא גופא אר״א אע״פ שנחלקו ב״ש וב״ה בצרות מודין שאין ממזר וכו׳ ותנן (קידושין סו) כל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה קדושין על אחרים הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה (ירושלמי בפרק החולץ) בר מנדה מ״ט שנייה היא הנדה שאין בה בשר לפיכך אין ממזר ממנה (כריתות יג) ביד משהזה תלמוד יכול אפילו משנה ת״ל ולהורות פי׳ רבי יוסף ברבי יהודה אומר יכול אפילו תלמוד ת״ל ולהורות שמעינן מדרבי יוסי בר׳ יהודה שקריאת התלמוד אינה הוראה כמאן אזלא הא דתניא יצא שרץ טמא וצפרדע טהור שתויי יין מורין בהן הלכה טמא רבי יוסי ברבי יהודה היא דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה ומקשינן עלה דרב מי אמר רב הלכה כרבי יוסי בר׳ יהודה דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה והא רב לא הוה מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה פי׳ כיון שהיה שותה יין ביו״ט לא הוה מוקי אמורא כלומר לא היה דורש אפילו בדברים שיעשו ביו״ט שני וכ״ש לזולתו מכלל דשתויי יין אסורין לקרות בתלמוד כי הוראה היא ופרקינן רב לא הוה נמנע אלא מן ההוראה ואמרינן ולוקי אמורא לאשמועי תלמוד ולא יורה ופריק כל היכא דמוקי רב אמורא לא סגי ליה בלא הוראה כלומר לא יתכן לרב להשמיע דברי תלמוד בלא הוראה (סוכה כח) מקרא ומשנה תלמוד הלכות והגדות (בבא מציעא לג) הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד (סנהדרין קא) כל ימי עני רעים אלו בעלי תלמוד וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה רבא אמר איפכא (סוטה לד) הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא משנה ותלמוד ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים אחר ובנית ביתך בא ודרוש וקבל שכר (בבא קמא קד) גזילה ועושק אבדה ופקדון יש תלמיד ישתלמון קאמר מר משמע ישתלמו מן היורשין דילפי מרישיה דקרא יש תלמוד קאמינא דנכתוב קרא והשיב את אשר גזל או את אשר עשק או את אשר הפקד אתו או את אשר מצא מדכתב רחמנא גזלה ועושק פקדון ואבידה ש״מ שהיורשין משלמין קרן (נזיר כ) ואמר ואני א״ל חוב לא שבקת רווחא לתלמודא:
א. [אורזאך, פארוואנד.]
ב. [פערפעלשען שטאדט נאהמע איין ארט בינען.]
ג. [לעהרונג.]
גמ׳ יתיב ר״ל קמיה דר׳ יהודה נשיאה ויתיב וקאמר – כי תנן במתני׳ וכולן נזירים כגון שהתפיסו כולן בתוך כדי דבור של ראשון דבכדי שאילת תלמיד לרב דאית ביה שלש תיבות שלום עליך רבי התפיסו כולן ומתניתין דקתני ואני ואני דלא תני אלא תרין דוקא קתני דכי שקלת לחדא תיבה מקמא דאמר הריני נזיר ומצרפת ליה להנך דאמרי ואני ואני שכולן שלשה נדרו בתוך כדי שאילת שלום תלמיד לרב דהוויין נמי שלשה תיבות.
הג״ה: גמ׳ יתיב ר״ש בן לקיש קמיה דר׳ יהודה נשיאה ויתיב וקאמר והוא שהתפיסו כולם בתוך כדי דיבור – כדמפרש והולך כדי שאילת שלום תלמיד לרב דהיינו שלום עליך רבי ג׳ תיבות ה״נ יכולין שלשה אנשים להתפיס עצמן בראשון שנדר בנזיר שכל אחד אמר ואני הם שלש תיבות דאפילו האחרון תוך כדי דיבור מן הראשון אבל הרביעי אינו יכול להתפיס עצמו בראשון אפילו אמר ואני שכבר שהו כדי דיבור מן הראשון ולכך לא חייל נזירות ארביעי.
יתיב ריש לקיש קמיה דר׳ יהודה נשיאה ויתיב וקאמר והיא שהתפישה כולן בתוך כדי דיבור וכמה כדי דיבור כדי שאילת תלמיד לרב – פירוש: האי תוך כדי דיבור דקאמר ריש לקיש הכי משמע בתוך כדי דיבורו של ראשון מדלא קאמר והוא שהתפישו בתוך כדי דיבורו של חבירו ודייק האי סברא ריש לקיש ממתני׳ דקסבר דוקא קאמר ואני ואני תרי ותו לא אם כן בענן בתוך כדי דיבורו של ראשון וגם סבירא ליה לריש לקיש נמי דתוך כדי דיבור לא הוי אלא תרי מילי ותו לא והאי דקאמר כדי שאלת תלמיד לרב משום דתניא בבריתא הכי וכיון דמתני׳ לא תנא אלא תרי ואני סבירא ליה לריש לקיש דליכא שינוי בין שאלת תלמיד לרב לשאלת רב לתלמיד ותרויהו תרי מילי נינהו.
והוא שתפסו בתוך כדי דיבור דהיינו שלום עליך רבי כדמפ׳ כדי שאלת תלמיד שהם ג׳ תיבות – הילכך ג׳ מתפסה בראשון אבל ד׳ לא שכבר הפסיקו בג׳ ואני והוי יותר מכדי דיבור:
גמ׳. יתיב ריש לקיש והוא שהתפיס. מלתא באפי נפשה היא ולא אמתניתין קאי. הר׳ עזריאל:
והוא שהתפיסו כולן תוך כדי דיבור. פירש רבינו תם שיעור תוך כדי שאלת תלמיד לרב שלום עליך רבי כדמוכח פרק מרובה. ומכל מקום המחובר לתוך כדי דיבור מועיל כגון שאמרו שלושה ואני ואני ואני שהן שלוש תיבות כנגד שלום עליך רבי אף הרביעי שאמר ואני הואיל ומחובר לתוך כדי דיבור מועיל שכן הוא דרך בני אדם כשהוא עוסק בשום קנין או בשום מעשה ובא רבו ונתן לו שלום עליך רבי חוזר לענין ראשון שהיה עסוק מתחלה ולא הוי הפסקה. אבל החמישי לא הוי נזיר דאיכא ארבעה ואני בנתים.
אמר ליה ר׳ יהודה נשיאה תוב לא שבקת רוחא לתלמידא. לשהות לתפוס נזירותו שמיד שאמר שלום עליך רבי יצטרך לומר ואני ואם לא אמר מיד ואני לא יתפוס נזירות באמירת ואני בתמיה. אלא סבירא ליה דאפילו שהה זמן גדול יכול הוא להתפיס נזירות בראשון דבציר מידות נזירות לא הוי דכי נזיר עובר עליו ואמר אהא הרי זה נזיר.
תניא נמי הכי כר׳ שמעון בן לקיש ושהה כדי דיבור ואני. פירוש ששהה מעט יותר מכדי דיבור ואמר ואני הוא אסור וחבירו מותר. פירוש הראשון שאמר הריני נזיר אסור וחבירו שאמר ואני מותר דלאו אקמא קאי. לימא מסייע ממתניתין מי שאמר הריני נזיר אסור וחבירו שאמר ואני ואני ותו לא. ולר׳ יהודה נשיאה הוה ליה למימר ואני ואני חמשה פעמים הואיל ולאחר כדי דיבור מועיל. בשלמא לר׳ שמעון בן לקיש אין לתמוה ליתני ארבע פעמים ואני בתוך כדי דיבור דאינו חושש דמילתא דפשיטא היא דתוך כדי דיבור כדיבור דמי.
תנא כי רוכלא ליחשוב ולידיל ולא חש התנא להאריך כל כך. ור״י מפרש תנא כרוכלא ליחשוב וליזיל. כלומר אי הוה תני פעמים הרבה לא מוכח מיניה דלא בעינן תוך כדי דבור דסבירא ליה דחד בחבריה מתפיס באותו שלפניו ולא בראשון והואיל וכן אמאי הוה תני ואני טובא כי רוכל ליחשוב וליזיל כיון דלא נפקי לן מידי. אבל ר״י כי יתיב וקאמר והוא שהתפיסו כולן תוך כדי דבור של חברו דוקא שלש פעמים ואני שהם ג׳ תיבת שלום עליך רבי אבל הרביעי לא היה יכול להתפיס בראשון. אמר ליה תוב לא שבקת רוחא לתלמידים שאם נתן שלום לרבו לא יוכל שוב לומר ואני דין הוא שיוכל לומר ואני הואיל ומחובר הוא לתוך כדי דבור ועד ד׳ פעמים יכול להתפיס בראשון. תניא נמי הכי מי שאמר הריני נזיר ושמע חברו ושהה כדי דבור ואמר ואני מיד אחר ג׳ תיבות הוא אסור הראשון וחברו מותר השני אף על פי שדבורו מחובר אל כדי דבור לא יועיל רק תוך כדי דבור עצמו כר׳ שמעון בן לקיש. והוי פשוטה השיטה דלכך נקט לעיל תוך כדי דבור והשתא כדי דיבור. לימא מסייע ליה כו׳ ואני ואני (לא) מדנקט ב׳ פעמים ואני שמע מינה דלא מהני אלא ג׳ כר׳ שמעון בן לקיש. תוספי הרא״ש ז״ל:
ב גמרא יתיב [ישב] ריש לקיש קמיה [לפני] ר׳ יהודה נשיאה ויתיב וקאמר [וישב ואמר] בהסבר המשנה: מה ששנינו שכולם נזירים — והוא דווקא כשהתפיסו כולן את נדרם בפרק זמן ששיעורו תוך כדי דיבור לדברי הקודם להם. ומסבירים: וכמה הוא תוך כדי דיבור — כדי שאלת שלום, וכמה הוא כדי שאלת שלום — כדי שאומר שלום תלמיד לרב, שאומר לו ״שלום עליך רבי״.
GEMARA: Reish Lakish sat before Rabbi Yehuda Nesia, and he sat and said in explanation of the mishna: And this halakha, that they are all nazirites, applies only when they all took a vow by associating themselves with the previous vow within the time required for speaking a short phrase. The Gemara asks: And how much time is included in the measure of: Within the time required for speaking a short phrase? The Gemara answers: It is the time necessary for greeting someone. The Gemara asks: And how much is the time necessary for greeting someone? The Gemara answers that it is the time necessary for a student to say: Peace upon you, my teacher, to his rabbi.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״לאֲמַר לֵיהּ תּוּב לָא שָׁבְקַתְּ רַוְוחָא לְתַלְמִידָא

Rabbi Yehuda Nesia said to Reish Lakish: Once again you have provided no advantage to a student who wishes to associate himself with the naziriteship of another. If the student’s rabbi was passing by at the precise moment that his colleague was vowing to be a nazirite, he would have to greet his rabbi first, and therefore he would not be able to respond to his colleague’s vow in time.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תוב לא שבקת רווחא לתלמידא – דלימא ליה אלא הנך תלת מילי ולאו משום דאית ליה לרבי יהודה נשיאה דלימא ליה טפי אלא מילתא בעלמא קמ״ל ומסייע ליה לריש לקיש.
אמר ליה תו לא שבקת רווחא לתלמידא – כלומר תלמיד ששמע לאחד שנדר בנזיר ובקש לומר ואני ובתוך כך עובר רבו לפניו והוא חייב להקדים לו שלום ולומר שלום עליך רבי [והם שלש תיבות] שוב לא יועיל להתפיס בנזיר אם יאמר ואני שכבר שהה כדי דיבור ואין זו סברא אלא ודאי גם הרביעי נתפס הואיל ולא שהה כלל לאחר כדי דבור אלא לאלתר אחר כדי דבור אמר ואני אבל החמישי ודאי אינו נתפס ששהה קצת אחר כדי דיבור.
וא״ל ר׳ יהודה תוב לא שבקת רווחא לתלמידא – פירוש: לפי דבריך שאתה סבור דמתני׳ דוקא קא אתי תרי ואני אם כן אין ריוח לתלמיד בשאלת שלום לרבו וכך שואל התלמיד בשלום רבו כמו שהרב שואל בשלום תלמידו וזה לא יתכן שהרב אומר לו שלום עליך והתלמיד אומר לרבו שלום עליך ר׳ ושאלת תלמיד לרב דתניא בבריתא תלת מילי הוו ואי תנא דמתני׳ סבר שיתפישו כולן בתוך כדי דיבורו של ראשון אם כן הוה ליה למיתני תלתא ואני אלא מדלא תני תלתא ש״מ לאו בכדי דיבורו של ראשון סבירא ליה אלא כל אחד בכדי דיבורו של חבירו ואפילו הן אלף יכולין להתפיש זה לזה.
א״ל תו לא שבקת רווחא לתלמודא שאם פגע בו רבו ונתן לו שלום לא יוכל להתפיס באותו שנדר לפניו. הלכך גר׳ דגם הד׳ יכול להתפיס דהמחובר לתוך כדי דיבור בתוך כדי דיבור דמי:
אמר ליה ר׳ יהודה נשיאה כו׳. ומיהו ר׳ שמעון בן לקיש לא חש להשיב על דבריו. שיטה:
אמר ליה [לו] ר׳ יהודה נשיאה לריש לקיש: תוב [שוב] לא שבקת רווחא לתלמידא [הנחת רווח לתלמיד] שיתפיס בנזירות, כגון שעבר רבו במקום באותה שעה שחבירו קיבל עליו נזירות. שכיון שצריך הוא לומר לו שלום, שוב אינו יכול להיות נזיר, שהרי זה לאחר כדי דיבור, ואילו במשנה אין מחלוקת בזה!
Rabbi Yehuda Nesia said to Reish Lakish: Once again you have provided no advantage to a student who wishes to associate himself with the naziriteship of another. If the student’s rabbi was passing by at the precise moment that his colleague was vowing to be a nazirite, he would have to greet his rabbi first, and therefore he would not be able to respond to his colleague’s vow in time.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר כ: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נזיר כ:, עין משפט נר מצוה נזיר כ:, הערוך על סדר הש"ס נזיר כ:, מיוחס לרש"י נזיר כ:, תוספות נזיר כ:, תוספות רי"ד נזיר כ:, בית הבחירה למאירי נזיר כ: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר כ:, שיטה מקובצת נזיר כ:, פירוש הרב שטיינזלץ נזיר כ:

Nazir 20b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nazir 20b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 20b, Collected from HeArukh Nazir 20b, Attributed to Rashi Nazir 20b, Tosafot Nazir 20b, Tosefot Rid Nazir 20b, Meiri Nazir 20b, Peirush HaRosh Nazir 20b, Shitah Mekubetzet Nazir 20b, Steinsaltz Commentary Nazir 20b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144