ורידין של הקרבן לתוך הכלי, כדי שכל הדם ייכנס לתוכו. איתמר נמי [נאמר גם כן], אמר רב אסי אמר ר׳ יוחנן: ורידין צריך שיראו אויר כלי.
(1) 
וְרִידִין לְתוֹךְ הַכְּלִי אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְרִידִין צָרִיךְ שֶׁיִּרְאוּ אֲוִיר כְּלִי.
וְרִידִין לְתוֹךְ הַכְּלִי אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְרִידִין צָרִיךְ שֶׁיִּרְאוּ אֲוִיר כְּלִי.the veins of the offering into the vessel, so that all the blood will empty into it. It was also stated: Rav Asi says that Rabbi Yoḥanan says: The veins must see the airspace of the vessel.
the veins of the offering into the vessel, so that all the blood will empty into it. It was also stated: Rav Asi says that Rabbi Yoḥanan says: The veins must see the airspace of the vessel.
הכל
(2) בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן הָיָה מְקַבֵּל וְנִפְחֲתוּ שׁוּלֵי מִזְרָק עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ דָּם לַאֲוִיר מַהוּ אֲוִיר שֶׁאֵין סוֹפוֹ לָנוּחַ כְּמוּנָּח דָּמֵי אוֹ אלָא כְּמוּנָּח דָּמֵי.
§ Rabbi Asi raised a dilemma before Rabbi Yoḥanan: If the priest was collecting the blood, and the bottom of the bowl broke before the blood reached the bowl’s airspace, what is the halakha? Is blood that enters the airspace of a bowl that will not ultimately allow it to settle inside nevertheless considered as though it settled inside the vessel, so that when it spills through the break it is considered to have already been collected in the bowl? If so, it remains fit for sprinkling. Or is it not considered as though it settled, but is instead considered to have spilled directly from the animal’s neck onto the floor, and is therefore disqualified?
שולי מזרק – קרקעיתו פיני״ו בלעז.
עד שלא הגיע דם לאויר מזרק – לבין דופני מזרק בעוד הדם למעלה מהן ומיהו על כנגד אוירו הן דהא ורידין רואים אויר כלי [בעינן].
אויר שאין סופו לנוח – כגון האי שעתידים שוליו ליפול עד שלא ינוח דם לתוכו כמונח דמי והוה ליה כמי שנתקבל ונשפך דכשר לאוספו או לא כמונח דמי והוה ליה כנשפך מן הצואר לרצפה דפסול וכשהגיע דם לאויר דופנותיו עד שלא נפחתו שוליו לא מיבעיא ליה דמשנכנס לתוכן הויא קבלה.
א בעא מיניה [שאל אותו] ר׳ אסי מר׳ יוחנן: היה מקבל את הדם ונפחתו שולי המזרק כלומר, נשברה תחתיתו עד שלא הגיע דם לאויר המזרק, מהו? וצדדי השאלה: האם דבר הנמצא באויר (של כלי) באופן שאין סופו לנוח, כגון כאן שהדם אינו יכול לנוח בכלי, שהרי נפחתו שוליו, הריהו כמונח דמי [נחשב], כאילו נכנס הדם תחילה בכלי ואחר כך נשפך ממנו, והוא כשר לזריקה כשיאספהו מן הרצפה. או לא כמונח דמי [נחשב] והריהו כדם שנשפך מן הצואר לרצפה ופסול?
§ Rabbi Asi raised a dilemma before Rabbi Yoḥanan: If the priest was collecting the blood, and the bottom of the bowl broke before the blood reached the bowl’s airspace, what is the halakha? Is blood that enters the airspace of a bowl that will not ultimately allow it to settle inside nevertheless considered as though it settled inside the vessel, so that when it spills through the break it is considered to have already been collected in the bowl? If so, it remains fit for sprinkling. Or is it not considered as though it settled, but is instead considered to have spilled directly from the animal’s neck onto the floor, and is therefore disqualified?
הכל
(3) אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ חָבִית שֶׁמּוּנַּחַת תַּחַת הַזִּינּוּק מַיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ וְשֶׁבְּחוּצָה לַהּ פְּסוּלִין צֵירַף פִּיהָ לַזִּינּוּק מַיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ פְּסוּלִין וְשֶׁבְּחוּצָה לָהּ כְּשֵׁירִין.
Rabbi Yoḥanan said to him: You learned the answer in a baraita: With regard to a barrel that is placed under a pipe to catch water running from it, both the water that has already flowed inside the barrel and that which is still outside it but about to fall in are unfit to be used as water of purification, which purify one who contracts impurity from a corpse. The water of purification must be flowing water, and all of this water is considered to have been collected in the barrel. But if one joined the mouth of the barrel to the pipe, the water that is inside the barrel is unfit, but water that is still outside it is fit, even though it will ultimately fall in, since it is still in the pipe and is not considered to be above the airspace of the barrel. One can infer from the baraita that all liquid that enters the airspace of a vessel is considered to have been collected in it.
חבית שמונח תחת הזינוק – צנור המקלח מים מהר זקוף והקילוח מקלח למרחוק ונופל לחבית וחבית זו אינה מונחת שם לשם קידוש מי חטאת.
מים שבתוכה ושבחוצה לה פסולין – כלומר שלא יתן כלי לתוך אוירה ויאחזנו בידו לקבל בו הקילוח לקידוש ואף לא חוצה לה למעלה מאוגניה כנגד אוירה דכיון שהגיעו מים כנגד אוירה הרי הן כמונחים בתוכה ופסק לה חיותייהו ואנן מים חיים אל כלי בעינן לקדוש אלמא אויר כמונח דמי ולקמיה פריך האי אויר שסופו לנוח הוא.
צירף פיה לזינוק – שאין אויר מפסיק בין פיה לזינוק.
שבתוכה – כלומר שבאו לתוך אויר דופנותיה פסולים.
שבחוצה לה – אע״פ שכנגד אוירה כשירין שעדיין לא פירשו מן הצינור ואפי׳ אויר אין כאן.
אמר ליה [לו], תניתוה [כבר שניתם אותה] בהלכה אחרת, ביחס לקידוש מי חטאת: חבית שמונחת תחת הזינוק צינור המקלח מים למרחוק — מים שנכנסו בתוכה של החבית, ושבחוצה לה מעל פיה — פסולין למי חטאת, משום שהם נחשבים כמונחים בחבית, ושוב אין הם עוד ״מים חיים״. אבל אם צירף (חיבר) פיה של החבית לזינוק — מים שבתוכה פסולין, ואולם אלו שבחוצה לה מעל פיה כשירין, משום שהם עדיין חלק מן הקילוח, ואינם נחשבים כמצויים באויר החבית. על כל פנים, משמע מכאן שדבר המצוי באויר הכלי נחשב כמונח בכלי.
Rabbi Yoḥanan said to him: You learned the answer in a baraita: With regard to a barrel that is placed under a pipe to catch water running from it, both the water that has already flowed inside the barrel and that which is still outside it but about to fall in are unfit to be used as water of purification, which purify one who contracts impurity from a corpse. The water of purification must be flowing water, and all of this water is considered to have been collected in the barrel. But if one joined the mouth of the barrel to the pipe, the water that is inside the barrel is unfit, but water that is still outside it is fit, even though it will ultimately fall in, since it is still in the pipe and is not considered to be above the airspace of the barrel. One can infer from the baraita that all liquid that enters the airspace of a vessel is considered to have been collected in it.
הכל
(4) הַאי מַאי בָּעֵי מִינֵּיהּ אֲוִיר שֶׁאֵין סוֹפוֹ לָנוּחַ וְקָא פָשֵׁט לֵיהּ אֲוִיר שֶׁסּוֹפוֹ לָנוּחַ.
The Gemara rejects this: What is this comparison? Rabbi Asi raises a dilemma before Rabbi Yoḥanan with regard to a case where an item enters the airspace of a vessel that will not ultimately allow it to settle inside, and Rabbi Yoḥanan resolves the dilemma by citing a case where the item enters the airspace of a vessel that will ultimately allow it to settle inside.
וקא פשיט ליה אויר שסופו לנוח הוא – כגון הא דקתני רישא שבחוצה לה פסולין דילמא האי דחשיב ליה כמונח משום דראוי היה לנוח שהרי חבית זו שלימה וראוי היה לנוח אי לא שבא זה וקלט אבל נפחתו שולי מזרק לא היה עתיד ראוי לנוח.
ותוהים: האי מאי [זה מהו]? הרי בעי מיניה [שאל אותו] ר׳ אסי שאלה ביחס לאויר שאין סופו לנוח, כשנפחתו שולי המזרק, וקא פשט ליה [ופתר לו בעיה] באויר שסופו לנוח, שהרי חבית זו שלימה היא, והמים עתידים להישאר בתוכה!
The Gemara rejects this: What is this comparison? Rabbi Asi raises a dilemma before Rabbi Yoḥanan with regard to a case where an item enters the airspace of a vessel that will not ultimately allow it to settle inside, and Rabbi Yoḥanan resolves the dilemma by citing a case where the item enters the airspace of a vessel that will ultimately allow it to settle inside.
הכל
(5) תַּרְתֵּי קָא בָעֵי מִינֵּיהּ אִם תִּימְצֵי לוֹמַר אֲוִיר שֶׁאֵין סוֹפוֹ לָנוּחַ לָאו כְּמוּנָּח דָּמֵי אֲוִיר שֶׁסּוֹפוֹ לָנוּחַ מַאי.
The Gemara responds: Rabbi Asi raises two dilemmas before Rabbi Yoḥanan: First, what is the halakha with regard to an item that will not come to rest in the vessel? Second, if you say that an item that enters the airspace of a vessel that will not ultimately allow it to settle inside is not considered as though it settled inside the vessel, what is the halakha with regard to an item that entered the airspace of a vessel that will ultimately allow it to settle inside?
ומשיבים: תרתי קא בעי מיניה [שתי שאלות שאל ממנו] ר׳ אסי מר׳ יוחנן, האחת — מה דינו של אויר שאין סופו לנוח, והשניה — גם אם תימצי [תמצא] לומר: אויר שאין סופו לנוח לאו [אינו] כמונח דמי [נחשב], אויר שסופו לנוח מאי [מה] דינו? ופתר לו בעיה זו.
The Gemara responds: Rabbi Asi raises two dilemmas before Rabbi Yoḥanan: First, what is the halakha with regard to an item that will not come to rest in the vessel? Second, if you say that an item that enters the airspace of a vessel that will not ultimately allow it to settle inside is not considered as though it settled inside the vessel, what is the halakha with regard to an item that entered the airspace of a vessel that will ultimately allow it to settle inside?
הכל
(6) רַב יוֹסֵף מַתְנֵי הָכִי רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי חָבִית בְּעָא מִינֵּיהּ וּפְשַׁט לֵיהּ חָבִית.
The Gemara notes: Rav Yosef teaches the exchange in this manner, i.e., as recounted. Rav Kahana teaches it as follows: Rabbi Asi raised the dilemma before Rabbi Yoḥanan with regard to a barrel, asking whether the water in its airspace is fit to be used for the water of purification, and Rabbi Yoḥanan resolved the dilemma for him by citing the baraita mentioning a barrel, with which he was unfamiliar.
תרתי בעא מיניה – ופשט ליה חדא מינייהו.
חבית בעא מיניה – לא הוה שמיעא ליה הא מתניתין ובעא מיניה חבית שמונחת תחת הזינוק מים שבחוצה כנגד אוירה מהו לקלוט אותן למי חטאת ופשט ליה מהא מתני׳ דפסולין.
ומוסיפים: רב יוסף מתני הכי [היה שונה כך] את הדיון הזה, כמו שאמרנו, שאת השאלה לגבי מזרק פתר ר׳ יוחנן מחבית. ואילו רב כהנא מתני [היה שונה אחרת]: בענין חבית עצמה בעא מיניה [שאל אותו] ר׳ אסי, האם נפסלים המים באויר שחוצה לה, ופשט ליה [ופתר לו] ר׳ יוחנן מן הברייתא בענין חבית, שר׳ אסי לא ידעה.
The Gemara notes: Rav Yosef teaches the exchange in this manner, i.e., as recounted. Rav Kahana teaches it as follows: Rabbi Asi raised the dilemma before Rabbi Yoḥanan with regard to a barrel, asking whether the water in its airspace is fit to be used for the water of purification, and Rabbi Yoḥanan resolved the dilemma for him by citing the baraita mentioning a barrel, with which he was unfamiliar.
הכל
(7) רַבָּה מַתְנֵי חָבִית בְּעָא מִינֵּיהּ וּפְשַׁט לֵיהּ מִזְרָק אִי אַתָּה מוֹדֶה בְּמִזְרָק שֶׁאִי אִיפְשָׁר לוֹ בְּלֹא זִינּוּק.
Rabba teaches the exchange as follows: Rabbi Asi raised the dilemma before Rabbi Yoḥanan with regard to a barrel, and Rabbi Yoḥanan resolved the dilemma for him by citing the halakha concerning a bowl used to collect the blood in the Temple, saying: Do you not concede with regard to the bowl that it is impossible to collect the blood in it without a stream of blood flowing through the air from animal’s neck? If the air above the bowl is not considered part of the bowl, the blood would be considered to have entered the bowl from the air above rather than directly from the animal’s neck, and all collected blood would be unfit. Therefore, the airspace must be considered part of the bowl, and the same holds for the barrel with regard to the water of purification.
ופשט ליה מזרק – צא ולמד מקבלת דם.
אי אתה מודה במזרק שאי איפשר לו בלא זינוק – כששוחט על אויר הכלי אין הדם שותת במקומו אלא מקלח לרוחב הכלי עד להלן ואי אויר שסופו לנוח לאו כמונח דמי נמצא כשהוא יורד לכלי מן האויר הוא בא ולא מן הפר והתורה אמרה דם מהפר יקבלנו וגבי חבית נמי אויר שסופו לנוח הוא וכמונח דמי ופסולין.
רבה מתני [היה שונה]: בענין חבית בעא מיניה [שאל אותו] ר׳ אסי, ופשט ליה [ופתר לו] ר׳ יוחנן מדין מזרק, וכך פתר לו: אי [וכי אין] אתה מודה במזרק שמקבל בו את דם הקרבן, שאי איפשר לו בלא זינוק? שאי אפשר שיגיע הדם במישרין לתחתית המזרק, ובהכרח הוא מגיע תחילה לאויר שמעל המזרק ומשם נשפך לתוכו. ומכאן אתה למד שדבר המגיע לאוירו של כלי הרי הוא כמונח בתוכו. ולכן מים שזינקו מול חבית — פסולים למי חטאת.
Rabba teaches the exchange as follows: Rabbi Asi raised the dilemma before Rabbi Yoḥanan with regard to a barrel, and Rabbi Yoḥanan resolved the dilemma for him by citing the halakha concerning a bowl used to collect the blood in the Temple, saying: Do you not concede with regard to the bowl that it is impossible to collect the blood in it without a stream of blood flowing through the air from animal’s neck? If the air above the bowl is not considered part of the bowl, the blood would be considered to have entered the bowl from the air above rather than directly from the animal’s neck, and all collected blood would be unfit. Therefore, the airspace must be considered part of the bowl, and the same holds for the barrel with regard to the water of purification.
הכל
(8) תְּנַן הָתָם בנָתַן יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ אוֹ עֲלֵי יְרָקוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ מַיִם לֶחָבִית פְּסוּלִין עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי אֱגוֹזִים כְּשֵׁירָה זֶה הַכְּלָל דָּבָר הַמְקַבֵּל טוּמְאָה פְּסוּלִין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה כְּשֵׁירִין.
The Gemara adds: We learned in a mishna elsewhere (Para 6:4) with regard to sanctifying the water of purification: If one placed his hand or his foot or vegetable leaves in order to allow flowing water to pass through them to the barrel, the water is disqualified. But if the water passed through leaves of reeds or leaves of nuts, the water remains fit. This is the principle: If the water passes through an item that is susceptible to impurity, it is disqualified; if it passes through an item that is not susceptible to impurity, it is fit.
נתן ידו או רגלו – קילוח היורד מהר מעוקם שמשפע ועולה ואין הקילוח יורד לחבית ונתן ידו למעלה מראש הצנור [לעשות כעין מרזב] כדי שיעברו המים דרך ידו לחבית של קידוש.
וכן עלי ירקות – הראויין לאכילה ומקבלין טומאה.
פסולין – [המים] כדיליף לקמיה.
ועוד בענין זה תנן התם [שנינו שם]: נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו על ידם מים חיים לחבית שמקדש בה המים — הרי הם פסולין, משום שהעבירם על ידי דבר המקבל טומאה, נתן שם עלי קנים ועלי אגוזים שאינם מקבלים טומאה — כשירה. זה הכלל: אם הועברו המים על ידי דבר המקבל טומאה — פסולין, על ידי דבר שאינו מקבל טומאה — כשירין.
The Gemara adds: We learned in a mishna elsewhere (Para 6:4) with regard to sanctifying the water of purification: If one placed his hand or his foot or vegetable leaves in order to allow flowing water to pass through them to the barrel, the water is disqualified. But if the water passed through leaves of reeds or leaves of nuts, the water remains fit. This is the principle: If the water passes through an item that is susceptible to impurity, it is disqualified; if it passes through an item that is not susceptible to impurity, it is fit.
הכל
(9) מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בַּר אַבָּא אָמַר קְרָא {ויקרא י״א:ל״ו} אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר הֲוָיָיתָן עַל יְדֵי טׇהֳרָה תְּהֵא.
The Gemara asks: From where are these matters derived? As Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yosei bar Abba: The verse states: “Nevertheless a fountain or a cistern wherein is a gathering of water shall be pure” (Leviticus 11:36). The verse indicates that their being must be by way of purity, i.e., the gathering of the water must not be accomplished by way of items susceptible to impurity.
הוייתן – של מים המטהרים ע״י טהרה תהא כשאתה מהווה אותם להיות מקוה או קדוש הוי מהווה אותם על ידי דבר שאין מקבל טומאה.
ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? ומשיבים: שאמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ יוסי בר אבא, אמר קרא [הכתוב]: ״אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור״ (ויקרא יא, לו), שהוייתן כלומר יצירתם של הבור והמקוה על ידי טהרה תהא, ואם הגיעו לשם על ידי דבר שמקבל טומאה — אין זו יצירה על ידי טהרה.
The Gemara asks: From where are these matters derived? As Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yosei bar Abba: The verse states: “Nevertheless a fountain or a cistern wherein is a gathering of water shall be pure” (Leviticus 11:36). The verse indicates that their being must be by way of purity, i.e., the gathering of the water must not be accomplished by way of items susceptible to impurity.
הכל
(10) אָמַר רַבִּי חִיָּיא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זֹאת אוֹמֶרֶת גאֲוִיר כְּלִי כִּכְלִי דָּמֵי.
Rabbi Ḥiyya says that Rabbi Yoḥanan says: Since this mishna states that water that flows over one’s hand through the air into the barrel is disqualified, that is to say that the airspace above a vessel is considered as though it were part of the vessel itself. If it were not, the water would not be considered to have flowed directly from the hand to the vessel, but rather from the air above the vessel. Since air is not susceptible to impurity, the water would not be disqualified.
זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי – מדקתני נתן ידו כו׳ פסל דהא אין המים שותתין מידו לכלי בשתיתה אלא בהעברה כשיוצאין מידו מקלחין להם על פני רחב פי החבית ואפי׳ הכי פסול אלמא משיצאו מידו לקלח על פני אויר הוה ליה כאילו שתתו מידו לכלי שהרי ידו על כנגד שפת הכלי מונחת ומשיצאו מידו מקלחים באו כנגד אוירו דאי לאו ככלי דמי אמאי פסול הלא מן האויר באין לו והוה ליה כנותן ידו בצינור משוך מן הקילוח עשר אמות.
זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי – מהכא הוה מצי למיפשט לעיל וצ״ע פרק המזבח מקדש (לקמן דף פז:) גבי אויר כבש ככבש דמי.
אמר ר׳ חייא אמר ר׳ יוחנן: זאת אומרת ממשנה זו יש ללמוד שאויר שמעל הכלי ככלי דמי [נחשב], שאם לא כן מדוע נפסלו המים כשהעבירם בידו? והרי המים מגיעים תחילה לאוירה של החבית, שאינו מקבל טומאה, ורק אחר כך נכנסים בתוכה!
Rabbi Ḥiyya says that Rabbi Yoḥanan says: Since this mishna states that water that flows over one’s hand through the air into the barrel is disqualified, that is to say that the airspace above a vessel is considered as though it were part of the vessel itself. If it were not, the water would not be considered to have flowed directly from the hand to the vessel, but rather from the air above the vessel. Since air is not susceptible to impurity, the water would not be disqualified.
הכל
(11) א״ל אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְדִילְמָא בְּשׁוֹתֵת א״ל אֲמַר לֵיהּ תְּרָדָא כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ מַיִם לֶחָבִית תְּנַן.
Rabbi Zeira said to Rabbi Ḥiyya bar Abba: But perhaps the mishna is referring to a case where the water flows weakly straight from the hand into the vessel itself, since the hand is situated directly on the edge of the vessel, with no air separating them? Rabbi Ḥiyya bar Abba said to him: Imbecile, we learned in the mishna: In order to allow flowing water to pass through them to the barrel. This indicates that the water is traveling in a stream and will pass through the air before reaching the barrel.
אמר ליה [לו] ר׳ זירא לר׳ חייא בר אבא: ודילמא [ושמא] מדובר שם בשותת, שהיו המים החיים שותתים מידו ישירות לתוך החבית, ולא עברו כלל באוירה! אמר ליה [לו]: תרדא [שוטה], ״נתן ידו או רגלו כדי שיעברו מים לחבית״ תנן [שנינו], ובאופן זה המים אינם שותתים, אלא באים בקילוח, ואם כן בוודאי עברו תחילה באוירה של החבית.
Rabbi Zeira said to Rabbi Ḥiyya bar Abba: But perhaps the mishna is referring to a case where the water flows weakly straight from the hand into the vessel itself, since the hand is situated directly on the edge of the vessel, with no air separating them? Rabbi Ḥiyya bar Abba said to him: Imbecile, we learned in the mishna: In order to allow flowing water to pass through them to the barrel. This indicates that the water is traveling in a stream and will pass through the air before reaching the barrel.
הכל
(12) וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מֵעֵדוּתוֹ שֶׁל רַבִּי צָדוֹק נִישְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ דִּתְנַן הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק דעַל הַזּוֹחֲלִין שֶׁקִּילְּחָן בַּעֲלֵי אֱגוֹזִין שֶׁהֵן כְּשֵׁירִין זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּאוֹהָלִיָּיא וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְהִכְשִׁירוּ.
And Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: This mishna concerning the barrel was taught from the testimony of Rabbi Tzadok, as we learned in a mishna (Eiduyot 7:4): Rabbi Tzadok testified with regard to rivulets that one diverted by way of a pipe made with leaves of nuts that their water is fit to be used as water of purification. This was an incident in the town of Ohalya, and an account of the incident came before the Sages in the Chamber of Hewn Stone in the Temple, and they deemed the water fit.
ערך זחל
זחל – א(משנה עדיות פ״ז ובמקואות פרק ה) העיד ר׳ צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין כשרין. (שבת קט.) כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבין ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת (זבחים כה: ובפ״ז בעדיות נדרים מ) העיד רבי צדוק על הזוחלין שקילחן בעלי אגוז שהן כשרין (שבת סה: בכורות נה: נדרים מ) ואין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת בימי תשרי פי׳ בערך טף.
א. [פליסען, רינען.]
ואמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: מעדותו של ר׳ צדוק נישנית משנה זו בחבית, דתנן [ששנינו במשנתנו] במסכת עדויות: העיד ר׳ צדוק על הזוחלין מים הזורמים על גבי קרקע ממקום למקום, שקילחן שעשה בהם מעין צינור מקלח בעלי אגוזין — שהן כשירין. זה היה מעשה כך נעשה בעיר אוהלייא, ובא מעשה לפני חכמים בלשכת הגזית שבבית המקדש והכשירו אותו.
And Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: This mishna concerning the barrel was taught from the testimony of Rabbi Tzadok, as we learned in a mishna (Eiduyot 7:4): Rabbi Tzadok testified with regard to rivulets that one diverted by way of a pipe made with leaves of nuts that their water is fit to be used as water of purification. This was an incident in the town of Ohalya, and an account of the incident came before the Sages in the Chamber of Hewn Stone in the Temple, and they deemed the water fit.
הכל
(13) אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי ההַצּוֹרֵם אֹזֶן הַפָּר ואח״כ וְאַחַר כָּךְ קִיבֵּל דָּמוֹ פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ד׳:ה׳} וְלָקַח מִדַּם הַפָּר פַּר שֶׁהָיָה כְּבָר.
§ Rabbi Zeira says that Rabbi Yehuda HaNasi says: In the case of one who slits the ear of the bull with the knife after slaughter, creating a blemish, and thereafter collected its blood from the neck, the offering is disqualified, as it is stated: “And the anointed priest shall take from the blood of the bull” (Leviticus 4:5). By referring to the animal as a bull even after its slaughter, the verse indicates that the bull must be at the time of collection of the blood as it already was before slaughter, without a blemish.
ערך צרם
צרם – א(זבחים כה:) הצורם אזן הפר ואח״כ קיבל דמו פסול שנא׳ ולקח מדם הפר וכו׳. (מועד קטן יג. גיטין מד.) אם תמצא לומר צרם אזן בכור ומת קנסו בנו אחריו וכו׳ (בבא קמא צח) אמר רבא הצורם אזן פרתו של חברו פטור מ״ט פרה כדקיימא קיימא לא עבד בה ולא מידי כולהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימי פי׳ סדק אזן הבכור בידו מיעכו ועשה בו רושם. (בבא קמא צב) צרם באזנו תלש בשערו.
ערך ורידין
א. [אבשניידן.]
ב. [אדערען, נערפען.]
הצורם – אקרני״ר דהוי מום דתנן (בבכורות דף לז.) נפגמה אזנו גבי מום.
ואחר כך קיבל דמו – דהוה ביה מום בין שחיטה לקבלה.
שהיה כבר – צריך שיהא שלם בשעת קבלה כבשעת שחיטה.
ב אמר ר׳ זירא אמר רבי: הצורם (חותך מקצת) אזן הפר לאחר שחיטה, ועשה בו מום, ואחר כך קיבל דמו של הפר — פסול, שנאמר: ״ולקח הכהן המשיח מדם הפר״ (ויקרא ד, ה), לומר: פר שהיה כבר, שלא השתנה במשך הזמן מן השחיטה ועד לקבלת הדם.
§ Rabbi Zeira says that Rabbi Yehuda HaNasi says: In the case of one who slits the ear of the bull with the knife after slaughter, creating a blemish, and thereafter collected its blood from the neck, the offering is disqualified, as it is stated: “And the anointed priest shall take from the blood of the bull” (Leviticus 4:5). By referring to the animal as a bull even after its slaughter, the verse indicates that the bull must be at the time of collection of the blood as it already was before slaughter, without a blemish.
הכל
(14) אַשְׁכְּחַן קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים קָדָשִׁים קַלִּים מְנָלַן.
The Gemara asks: We found a source for this halakha with regard to offerings of the most sacred order, since the verse is referring to such an offering; from where do we derive that the same holds for offerings of lesser sanctity?
קדשים קלים מנין – ותימה דלעיל גבי מדם הפר [ולא מדם העור] לא קאמר קדשים קלים מנין ויש לומר דכיון דגלי הכא ה״ה התם.
ושואלים: אשכחן [מצאנו] הלכה זו בקדשי קדשים, שהרי פר זה הוא פר חטאת של כהן משיח, בקדשים קלים מנלן [מנין לנו] שכך הוא גם כן?
The Gemara asks: We found a source for this halakha with regard to offerings of the most sacred order, since the verse is referring to such an offering; from where do we derive that the same holds for offerings of lesser sanctity?
הכל
(15) אָמַר רָבָא תַּנְיָא {שמות י״ב:ה׳} שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה שֶׁיְּהֵא תָּמִים וּבֶן שָׁנָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה בְּקַבָּלָה בְּהוֹלָכָה בִּזְרִיקָה מִנַּיִן ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר יִהְיֶה כׇּל הוייותי׳ הֲוָייוֹתָיו לֹא יִהְיוּ אֶלָּא תָּם וּבֶן שָׁנָה.
Rava says: It is taught in a baraita with regard to the Paschal offering, an offering of lesser sanctity: The verse states: “A lamb without blemish, a male of the first year it shall be for you” (Exodus 12:5), indicating that it shall be unblemished and in its first year at the time of slaughter. From where is it derived that it must also be without blemish at the time of collection of the blood, at the time of conveying the blood to the altar, and at the time of the sprinkling of the blood? The verse states: “It shall be,” emphasizing that all its happenings shall be only when it is unblemished and in its first year.
אמר רבא, תניא [שנויה ברייתא]: נאמר בקרבן הפסח ״שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם״ (שמות יב, ה), לומר: שיהא תמים ובן שנה בשעת שחיטה. בשעת קבלה, בשעת הולכה, בשעת זריקה מנין שצריך להישאר תמים? תלמוד לומר: ״יהיה״, לומר, כל הוייותיו שעושים בו בקודש לא יהיו אלא כשהוא תם ובן שנה.
Rava says: It is taught in a baraita with regard to the Paschal offering, an offering of lesser sanctity: The verse states: “A lamb without blemish, a male of the first year it shall be for you” (Exodus 12:5), indicating that it shall be unblemished and in its first year at the time of slaughter. From where is it derived that it must also be without blemish at the time of collection of the blood, at the time of conveying the blood to the altar, and at the time of the sprinkling of the blood? The verse states: “It shall be,” emphasizing that all its happenings shall be only when it is unblemished and in its first year.
הכל
(16) אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר וכׇּל הַזְּבָחִים שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן כְּזַיִת בָּשָׂר אוֹ כְּזַיִת חֵלֶב זוֹרֵק אֶת הַדָּם.
Abaye raised an objection to this from a baraita: Rabbi Yehoshua says: With regard to any of the types of offerings that are mentioned in the Torah from which there remains either an olive-bulk of flesh or an olive-bulk of fat, the halakha is that the priest sprinkles the blood of that offering. Apparently, one may sprinkle the blood even if much of the offering is damaged or missing.
שנשתייר מהן – בשעת זריקה אם נטמא כל הבשר והחלב או שאבד לא יזרוק רבי יהושע לטעמיה דדריש ועשית עולותיך הבשר והדם אם אין בשר אין דם במנחות (דף נו) קתני מיהא זורק ואין לך בעל מום גדול מזה קשיא לרבא דאמר בעינן תם בשעת זריקה אבל לרבי זירא לא קשיא דהא לא בעי תם אלא בשחיטה וקבלה.
איתיביה [הקשה לו] אביי לרבא ממה ששנינו בברייתא, ר׳ יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה, שנשתייר מהן כזית בשר או כזית חלב והשאר הלך לאיבוד — זורק עליהם את הדם. משמע שאף כשנחסר עיקרו של הקרבן עדיין ראוי הוא לזריקה!
Abaye raised an objection to this from a baraita: Rabbi Yehoshua says: With regard to any of the types of offerings that are mentioned in the Torah from which there remains either an olive-bulk of flesh or an olive-bulk of fat, the halakha is that the priest sprinkles the blood of that offering. Apparently, one may sprinkle the blood even if much of the offering is damaged or missing.
הכל
(17) תַּרְגְּומַאּ אַבֶּן שָׁנָה.
The Gemara responds: Interpret the verse as referring only to the requirement that the animal be in its first year until after the sprinkling. It may have a blemish at the time of sprinkling.
תרגומה אבן שנה – אביי אמר ליה לרבא תרגמה אבן שנה למתניתך דבעי כל הוויותיו בשעת שחיטה אבן שנה קאי דסליק מיניה בן שנה יהיה כל הווייתו יהיה בן שנה אבל אם נכנס בשנה שניה בין שחיטה לזריקה פסול דשעות פוסלות בקדשים כדפירש ואזיל אבל תם לא תילף מיניה דהאי יהיה לאו אתמים קאי וקבלה בקדשים קלים בתמימות הואיל וגלי בקדשי קדשים גלי.
ומשיבים: תרגומא [תרגם, הסבר אותה] שדבר זה נאמר דווקא על בן שנה האמור שם, שהכבש צריך להישאר בן שנה עד לגמר הזריקה, אבל לא לענין ״תמים״.
The Gemara responds: Interpret the verse as referring only to the requirement that the animal be in its first year until after the sprinkling. It may have a blemish at the time of sprinkling.
הכל
(18) וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּבִשְׁעַת שְׁחִיטָה בֶּן שָׁנָה בִּשְׁעַת הוֹלָכָה וּזְרִיקָה בֶּן שְׁתֵּים.
The Gemara challenges this: But is there any case where the animal is in its first year at the time of slaughter, but at the time of conveying the blood to the altar and sprinkling the blood it is in its second year?
The Gemara challenges this: But is there any case where the animal is in its first year at the time of slaughter, but at the time of conveying the blood to the altar and sprinkling the blood it is in its second year?
הכל
(19) אָמַר זרָבָא זֹאת אוֹמֶרֶת שָׁעוֹת פּוֹסְלוֹת בַּקֳּדָשִׁים.
Rava says: That is to say that hours disqualify sacrificial animals, i.e., one measures the age of the offering from the exact time of its birth. It is therefore possible that the animal reaches its second year between its slaughter and the conveying of its blood to the altar.
שעות פוסלות בקדשים – דשנה האמורה בקדשים קיימא לן בפרק יוצא דופן במסכת נדה (דף מז:) דאין מונין לה מתשרי כשאר ראשי שנים אלא מיום שנולד מעת לעת לשנה הבאה וילפינן לה מקרא דכתיב בהו בן שנתו שנתו שלו ולא שנתו של מנין עולם ואשמעינן הכא דלא תימא מיום ליום הוא דבעינן ולא משעה לשעה אלא אף משעה לשעה שאם נולד בניסן בי״ד ובט׳ שעות ושחטו לשנה הבאה בי״ד בניסן בט׳ שעות אסור לזרוק דמו בעשירית שכבר עברה שנתו.
אמר רבא: זאת אומרת ששעות פוסלות בקדשים, ולכן יכול להיות שעברה שנתו בדיוק באותו זמן שבין שחיטה והולכה.
Rava says: That is to say that hours disqualify sacrificial animals, i.e., one measures the age of the offering from the exact time of its birth. It is therefore possible that the animal reaches its second year between its slaughter and the conveying of its blood to the altar.
הכל
(20) אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר חהִיא בִּפְנִים וְרַגְלֶיהָ בַּחוּץ חָתַךְ ואח״כ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט כְּשֵׁירָה
§ Rabbi Ami says that Rabbi Elazar says: In a case where the animal is standing inside the Temple courtyard but its legs are planted outside it, if one severed its legs and thereafter slaughtered it, the offering is fit, since all the blood collected in the bowl is from the portion of the animal standing in the courtyard.
הוא בפנים – בעזרה.
חתך – רגליה ואחר כך שחט כשרה שלא נתערב דם פסול יוצא עם דם שבמזרק שנתקבל בו הדם ולקמיה פריך הא שויה בעלת מום.1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״שחט״ שמופיע במהדורתנו בתחילת דף כ״ו.
ג ועוד בענין זה מביאים מה שאמר ר׳ אמי אמר ר׳ אלעזר: היא בפנים היתה בהמת הקרבן עומדת בתוך העזרה ורגליה נמצאות בחוץ, אם חתך את הרגלים ואחר כך שחט את הבהמה — הרי היא כשירה כקרבן, משום שכל הדם שנכנס למזרק היה מן הדם שבתוך העזרה.
§ Rabbi Ami says that Rabbi Elazar says: In a case where the animal is standing inside the Temple courtyard but its legs are planted outside it, if one severed its legs and thereafter slaughtered it, the offering is fit, since all the blood collected in the bowl is from the portion of the animal standing in the courtyard.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.