×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְהָא תָּמָר בְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה אִיעַבַּרָא א״לאֲמַר לֵיהּ תָּמָר בְּאֶצְבַּע מִעֲכָה דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק כׇּל מוֹעֹכוֹת שֶׁל בֵּית רַבִּי תָּמָר שְׁמָן וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָן תָּמָר ע״שעַל שֵׁם תָּמָר שֶׁמִּעֲכָה בְּאֶצְבָּעָהּ וְהָא הֲווֹ עֵר וְאוֹנָן עֵר וְאוֹנָן שִׁמְּשׁוּ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּן.
But didn’t Tamar become pregnant from the first act of intercourse, despite the fact that she was a virgin at the time of her sexual act with Judah? Rav Naḥman said: Tamar broke her hymen with her finger prior to intercourse, and it is due to this that she became pregnant from the first act of intercourse, as Rabbi Yitzḥak said: All of those women from the household of Rabbi Yehuda HaNasi who break their hymens are named Tamar by nickname. And why are they named Tamar? They are called this on account of Tamar, who broke her hymen with her finger. The Gemara wonders about the proof from Tamar itself: But weren’t there Er and Onan, her previous husbands, who presumably engaged in sexual intercourse with her? The Gemara responds: Er and Onan engaged in sexual intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse, and therefore she was still a virgin.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך מעך
מעךא(נדה מז:) צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף מאי כף וכו׳ כבר פירשנו בערך גב. מעוך וכתות כבר פירשנו בערך גד (יבמות לד:) תמר באצבעה מעכה באותו מקום והוציאה בתוליה (פסחים סד) ונתמעך שם זקן אחד והיו קורין אותו פסח מעוכין:
א. [צעדריקען.]
והא תמר איעברא בביאה ראשונה – מיהודה כדאמר לקמן דער ואונן שלא כדרכן שמשו.
באצבע מיעכה – קודם ביאה ופתחה פתוח והוו ליה כב׳ ביאות.
כל מועכות של בית רבי – המשירות בתוליהן באצבעותיהן תמר שמן.
כבר ביארנו (יבמות י״ב:) בקטנה ובמעוברת ומיניקה שאע״פ שיש חשש בביאתן בקטנה לעצמה ובמעוברת בשביל עוברה ובמיניקה בשביל ולדה שמשמשות כדרכן ומן השמים ירחמו ואם כן מה שאמר ר׳ אליעזר במיניקה כל עשרים וארבעה חדש דש מבפנים וזורה מבחוץ כדי שלא תתעבר ותגמול את בנה וימות אין הלכה כן ולא עוד אלא שאסור לעשות כן:
שכבת זרע אינו מטמא בביאה מחמת מגעו של שכבת זרע שהרי טומאת בית הסתרים היא ומכל מקום מטמא הוא מחמת הביאה שנאמר ואשה כי ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב ומכל מקום אינו מטמא אלא בראוי להזריע ואם כן בהעראה לבד ר״ל שלא גמר ביאתו או בביאה שלא כדרכה לא נטמאת אבל בביאה גמורה וכדרכה אע״פ שהיא ביאה ראשונה שבבתולה צריכה רחיצה שמכל מקום ראוי להזריע הוא ויש פוסקים בזו כר׳ יהודה שאמר פרט לכלה ומפני שאינה מתעברת מביאה ראשונה ומכל מקום אף הם מודים שאם פלטה טמאה משום מגע שאין זה בית הסתרים הילכך כל שהיא מתהפכת או מהלכת טמאה שאי אפשר לה שלא תפלוט:
כל ששהתה אחר בעלה עשר שנים ברוב נשים אינה מתעברת שכבר נתקשה טבעה ומכל מקום דוקא בשאין דעתה להנשא אבל אם דעתה לינשא מתעברת דרך צחות אמרו באשתו של רבא ששהתה עשר שנים אחר מיתת בעלה ואחר כך נשאת לו וילדה ואמר לה רבא קא מרנני רבנן אבתרך ואמרה לו אנא דעתאי עלך הוה:
כל אלו שאמרו שאינן ראויות להתעבר כגון בתולה מביאה ראשונה ואשה ששהתה עשר שנים אחר מיתת בעלה אעפ״כ אם נתגרשו או נתארמלו צריכות להמתין שלא ליארס שלשה חדשים חוץ מיום הגירושין או המיתה וחוץ מיום האירוסין שמא מעוברת היא וצריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני ולא עוד אלא שהדין כן אף באשה שאינה ראויה לילד אפילו נתגרשה או נתארמלה מן האירוסין אפילו נשאת והלך בעלה מיד למדינת הים או הלכה היא בבית אביה אפילו עקרה ואילונית וזקנה וקטנה ומכל מקום בקטנה דוקא היוצאה בגט או במיתת הבעל אבל אם יצאה במיאון אינה צריכה להמתין:
איעבר. מיהודה, כדמפרש דער ואונן שלא כדרכן שימשו. מיעכה. קודם ביאה, ופתחה פתחה והוו להו כשתי ביאות. כ״ד חדש. שהתינוק יונק, מותר לו לעשות כך כדי שלא תתעבר ויגמל בנה וימות. כמעשה ער ואונן. ואסור, אלמ׳ כדרכה שמשו.
איש. כי ישכב איש אותה ורחצו במים. לכלה. דלא בעיא טבילה משום טומאה דשכבת זרע דביאה ראשונה. תכשיטי כלה. כחל ושרק שנותנת בפניה ואם תטבול יעבירום המים.
(לד.) והא אתמר עלה בתרומה בערב הפסח עסקי׳ וה״ה דמצי לתרוצי באידך לישנא דאמרי׳ בפסחי׳ דשאני תרומה דהא קריה עבודה ועבוד׳ רחמנא אכשרי כדאיתא במסכת קדושין אלא חד מתרי תלת טעמי נקט.
(לד:) כל מועכות של בית ר׳ – ואיכא דגרסי׳ של בית דוד ואלו ואלו לשם שמים נתכוונו שהיו רוצות להקים זרע מבעליהן והיו כשרי׳ וממשפחת כשרים וקדושי׳ וכדרך שנתכוונה תמר ולכן נקראות על שמה.
בא״ד ובין לגירסת הקונטרס ובין לגירסת זו שופעת לאו דוקא אלא כו׳ פי׳ לגירסת הקונטרס לא מיירי בשופעת אלא שראתה קודם ר״ה שהיא שנת י״ד לזכרים ושנת י״ג לנקבות ולא טבלה בינתיים ואז אחר ר״ה חייבים כולן ולגירסת ר״ת צ״ל דלא טבלה משראתה בתוך ג׳ עד לאחר י״ב לחיובי אינהו ומהרש״ל הגיה לעיל בתוספות ואר״ת דבכל ספרים קדמונים כן אבל בספר בשר ע״ג גחלים כו׳ עכ״ל ולא ידענו כוונתו מי דחקו למחוק כל נוסחאות התוספות שלנו ובהדיא כתבו התוספות בסוף דבריהם דגירסת ר״ת היא כגירסת ספר בשר ע״ג גחלים:
גמ׳ והא תמר בביאה ראשונה איעברה כו׳ והא דלא פריך מלאה דאמרינן לקמן בפרק הערל דבביאה ראשונה איעברה דכתיב כחי וראשית אוני י״ל דהתם איכא למימר כיון דיעקב כבש מעיינו פ״ד שנים ולא ראה קרי כבש נמי מעיינו ולא הזריע בביאה ראשונה ובביאה שנייה נתעברה וכדמוקי ליה מתני׳ דלעיל בבעל ושנה ומיהו למסקנא דהכא אית לן למימר נמי התם דמיעכה באצבעה כמו שפירשו התוס׳ שם:
גמ׳ והא תמר. עיין פי׳ רש״י בחומש בראשית יט לז וברא״ם שם בשם מדרש רבה:
שם באמצע מועכה. עיין לקמן עו ע״א תד״ה שלא ראה:
והא [והרי] תמר בביאה ראשונה איעברא [נתעברה] שמקובל שתמר היתה עדיין בתולה כשבא עליה יהודה! אמר ליה [לו]: תמר באצבע מעכה את הבתולים, לפני הביאה, ולכן נתעברה בביאה ראשונה. שאמר ר׳ יצחק: כל מועכות של בית רבי שנוהגות למעוך את בתוליהן — תמר שמן, כלומר, מכנים אותן תמר, ולמה נקרא שמן תמר — על שם תמר שמעכה באצבעה. על עצם הראיה מתמר תוהים: והא הוו [והרי היו] ער ואונן שהיו בעליה קודם לכן ולא היה איפוא לתמר למעוך את בתוליה לפני שבא עליה יהודה! ומשיבים: ״ער ואונן״ שמשו שלא כדרכן (בפי הטבעת), ולכן היתה עדיין בתולה.
But didn’t Tamar become pregnant from the first act of intercourse, despite the fact that she was a virgin at the time of her sexual act with Judah? Rav Naḥman said: Tamar broke her hymen with her finger prior to intercourse, and it is due to this that she became pregnant from the first act of intercourse, as Rabbi Yitzḥak said: All of those women from the household of Rabbi Yehuda HaNasi who break their hymens are named Tamar by nickname. And why are they named Tamar? They are called this on account of Tamar, who broke her hymen with her finger. The Gemara wonders about the proof from Tamar itself: But weren’t there Er and Onan, her previous husbands, who presumably engaged in sexual intercourse with her? The Gemara responds: Er and Onan engaged in sexual intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse, and therefore she was still a virgin.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מֵיתִיבִי כׇּל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ דָּשׁ מִבִּפְנִים וְזוֹרֶה מִבַּחוּץ דִּבְרֵי ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר א״לאָמְרוּ לוֹ אהַלָּלוּ אֵינוֹ אֶלָּא כְּמַעֲשֵׂה עֵר וְאוֹנָן.

The Gemara raises an objection from the Tosefta (Nidda 5:6): After a woman gives birth, her husband penetrates inside and spills his semen outside for the entire twenty-four months during which the baby is breastfeeding, so that his wife not become pregnant, as that would terminate her milk production and the child might die. This is the statement of Rabbi Eliezer. They said to him: These acts are nothing other than acts similar to those of Er and Onan, which are prohibited. Regardless, it can be deduced from here that Er and Onan engaged in normative sexual intercourse with Tamar, only they did not fully complete the sexual act.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל כ״ד חדש – שתינוק יונק.
דש מבפנים וזורה מבחוץ – כדי שלא תתעבר ותגמול את בנה וימות.
אלא כמעשה ער ואונן – אלמא תמר פתח פתוח היה לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו: אשה שילדה, כל עשרים וארבעה חדש שהתינוק יונק, בעלה דש (בועל) מבפנים, וזורה את הזרע מבחוץ, כדי שהאשה לא תתעבר, שאם תתעבר ייפסק חלבה, ועלול התינוק למות. אלו דברי ר׳ אליעזר. אמרו לו: דברים הללו שאתה מציע לעשות אינו אלא כמעשה ער ואונן ואסור לעשותם! ועל כל פנים משמע מכאן שער ואונן באו עליה כדרכה, אלא שלא גמרו את ביאתם!
The Gemara raises an objection from the Tosefta (Nidda 5:6): After a woman gives birth, her husband penetrates inside and spills his semen outside for the entire twenty-four months during which the baby is breastfeeding, so that his wife not become pregnant, as that would terminate her milk production and the child might die. This is the statement of Rabbi Eliezer. They said to him: These acts are nothing other than acts similar to those of Er and Onan, which are prohibited. Regardless, it can be deduced from here that Er and Onan engaged in normative sexual intercourse with Tamar, only they did not fully complete the sexual act.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) כְּמַעֲשֵׂה עֵר וְאוֹנָן וְלֹא כְּמַעֲשֵׂה עֵר וְאוֹנָן כְּמַעֲשֵׂה עֵר וְאוֹנָן דִּכְתִיב {בראשית ל״ח:ט׳} וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה וְלֹא כְּמַעֲשֵׂה עֵר וְאוֹנָן דְּאִילּוּ הָתָם שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ וְהָכָא כְּדַרְכָּהּ.

The Gemara answers: The Tosefta actually means that what they did was similar to the act of Er and Onan in some ways, but not similar to the act of Er and Onan in other ways. The Gemara elaborates: It was similar to the act of Er and Onan in that there was a spilling of semen, as it is written: “And it came to pass when he had intercourse with his brother’s wife, that he spilled it on the ground” (Genesis 38:9). Yet it was not similar to the act of Er and Onan, as there Er and Onan engaged in sexual intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse, while here the Tosefta is referring to sexual intercourse in a typical manner.
תוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא כמעשה ער ואונן דאילו התם שלא כדרכה – משמע דאסור לשמש שלא כדרכה ותימה דבפ״ב דנדרים (דף כ:) אמר ההיא דאתיא לקמיה דרבי ואמרה ליה שולחן ערכתי לו והפכו אמר לה בתי התורה התירתך לו ומסיק דהלכתא הכי והפכו היינו שלא כדרכה לפי שמצטערת בכך שנא׳ (בראשית לד) וישכב אותה ויענה שעינה אותה שלא כדרכה וכן אם תענה את בנותי (שם לא) שלא כדרכן דאי הפכו היא למעלה והוא למטה לא היתה קובלת על כך וכן בפ׳ ארבע מיתות (סנהדרין דף נח:) אמר עובד כוכבים הבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה ופריך מי איכא מידי דישראל לא מיחייב ועובד כוכבי׳ מיחייב והיינו האי לא מחייב היינו דבישראל שרי דאי איכא איסור בישראל ניחא דמחייב בעובד כוכבים מיתה דאזהרתן זו היא מיתתן כמו בגזל ושאר דברים ואר״י דהתם מיירי בלא הוצאת זרע דשרי דכיון דליכא השחתת זרע לא הוי כמעשה ער ואונן עוד אמר ר״י דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי כדאמרי׳ בנדרים (דף כ:) כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו יעשה משל לבשר הבא מן הטבח ודג מן הציד רצה אוכלו צלי רצה אוכלו מבושל רצה שלוק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כמעשה ער ואונן ולא כמעשה ער ואונן – יש מקשי׳ שרש״י ז״ל פירש בפירוש החומש דער ואונן דש מבפני׳ וזורה מבחוץ הוו ולא אסקינן הכי הכא וי״ל דמרן ז״ל משמע ליה דהא דחייה היא דמתני׳ כפשוט׳ א״נ דמרן ז״ל לא נחת לה בפירושיו וסמך על המדרש שאומר כן.
ומשיבים: כוונת הדברים היתה שהם נהגו כמעשה ער ואונן מבחינה מסויימת, ואולם לא כמעשה ער ואונן לגמרי. ומפרטים: כמעשה ער ואונן מבחינת השחתת הזרע, דכתיב [שנאמר]: ״והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו״ (בראשית לח, ט), ואולם לא כמעשה ער ואונן בדיוק, שאילו התם [שם] בער ואונן היתה הביאה שלא כדרכה, והכא [וכאן] מדובר בביאה כדרכה.
The Gemara answers: The Tosefta actually means that what they did was similar to the act of Er and Onan in some ways, but not similar to the act of Er and Onan in other ways. The Gemara elaborates: It was similar to the act of Er and Onan in that there was a spilling of semen, as it is written: “And it came to pass when he had intercourse with his brother’s wife, that he spilled it on the ground” (Genesis 38:9). Yet it was not similar to the act of Er and Onan, as there Er and Onan engaged in sexual intercourse in an atypical manner, i.e., anal intercourse, while here the Tosefta is referring to sexual intercourse in a typical manner.
תוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) בִּשְׁלָמָא אוֹנֵן דִּכְתִיב בֵּיהּ וְשִׁחֵת אַרְצָה אֶלָּא עֵר מְנָלַן אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק דִּכְתִיב {בראשית ל״ח:י׳} וַיָּמֶת גַּם אוֹתוֹ אַף הוּא באותו מִיתָה מֵת בִּשְׁלָמָא אוֹנֵן מִשּׁוּם לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע אֶלָּא עֵר מ״טמַאי טַעְמָא עֲבַד הָכִי כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר וְיַכְחִישׁ יָפְיָהּ.

The Gemara continues to clarify what took place: Granted, Onan engaged in unnatural sexual intercourse with her, as it is written with regard to his act: “That he spilled it on the ground” (Genesis 38:9). However, from where do we derive that Er engaged in unnatural sexual intercourse with her? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: As it is written with regard to Onan: “And He slew him also” (Genesis 38:10). This indicates that he, too, died the same death for performing the same transgression as his brother. The Gemara asks: Granted, Onan engaged in anal intercourse because he did not want Tamar to give birth as “he knew that the seed would not be his” (Genesis 38:9). However, with regard to Er, what is the reason he acted in this way? The Gemara responds: He did so in order that she not become pregnant and become less beautiful as a result of her pregnancy.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים שוב לעצם המעשה: בשלמא [נניח] אונן שבא עליה שלא כרגיל, יודעים ממה דכתיב ביה [שנאמר בו] ״ושחת ארצה״ (שם), אלא ער מנלן [מניין לנו] שבא עליה שלא כדרכה? אמר רב נחמן בר יצחק: דכתיב [שנאמר] באונן ״וימת גם אתו״ (בראשית לח, י), כלומר, אף הוא באותה מיתה מת, על שעבר אותה עבירה שעבר אחיו. ושואלים: בשלמא [נניח] אונן בא עליה שלא כדרכה, שלא רצה שתלד משום שידע ש״לא לו יהיה הזרע״ (בראשית לח, ט), אלא יהיה נחשב אחרי אחיו המת, אלא ער מאי טעמא עבד הכי [מה טעם עשה כך]? ומשיבים: כדי שלא תתעבר ויכחיש (ויתמעט) יופיה בהריון.
The Gemara continues to clarify what took place: Granted, Onan engaged in unnatural sexual intercourse with her, as it is written with regard to his act: “That he spilled it on the ground” (Genesis 38:9). However, from where do we derive that Er engaged in unnatural sexual intercourse with her? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: As it is written with regard to Onan: “And He slew him also” (Genesis 38:10). This indicates that he, too, died the same death for performing the same transgression as his brother. The Gemara asks: Granted, Onan engaged in anal intercourse because he did not want Tamar to give birth as “he knew that the seed would not be his” (Genesis 38:9). However, with regard to Er, what is the reason he acted in this way? The Gemara responds: He did so in order that she not become pregnant and become less beautiful as a result of her pregnancy.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא ט״ו:כ״ד} אוֹתָהּ פְּרָט לְכַלָּה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים בפְּרָט לְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ אֲמַר לֵיהּ הוּן בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן לְרַב נַחְמָן לֵימָא קָא סָבַר רַבִּי יְהוּדָה הַתּוֹרָה חָסָה עַל תַּכְשִׁיטֵי כַלָּה אֲמַר לֵיהּ לְפִי שֶׁאֵין אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת מְבִיאָה רִאשׁוֹנָה.

The Sages taught: The verse states: “And the woman, with whom a man shall lie giving seed, they shall both bathe themselves in water, and be unclean until the evening” (Leviticus 15:18). The extra term “with whom” comes to exclude a bride who does not become ritually impure; this is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: It excludes the case of sexual intercourse performed in an atypical manner. Hon, son of Rav Naḥman, said to Rav Naḥman: Shall we say that Rabbi Yehuda holds: The Torah spared a bride’s adornments, including her make-up, and therefore exempted her from submersion in water, as that might cause them ruin? Rav Naḥman said to him: That is not the reason. Rather, it is because a woman does not become pregnant from the first act of intercourse. Therefore, that act of intercourse would not cause ritual impurity, as it is not considered intercourse that can result in the implanting of seed.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אותה – ואשה (כי) [אשר] ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים. אותה מיעוטא הוא.
פרט לכלה – דלא בעיא טבילה משום טומאת ביאה ראשונה כדמפרש טעמא לקמן.
הון – שם חכם.
על תכשיטי כלה – כחל ושרק שנותנת על פניה ואם תטבול יעבירום המים.
לפי שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה – ולא שכבת זרע קרינן ביה דאין ראוי להזריע ומיהו מיעוטא משכבת זרע לא נפקא הואיל והאי מקום ראוי להזריע הוא בביאה שניה ומשום נוגע בשכבת זרע נמי לא מיטמיא דטומאת בית הסתרים לא מטמאה אלא שגזרת הכתוב היא בביאה וכן הוא במסכת נדה (דף מא:).
התורה חסה על תכשיטי כלה – שלא יפול שרק מעל פניה אע״ג דמיד שתעמוד תפלוט ותצטרך לטבול מ״מ נימא שהתורה חסה כל זמן שלא תעמוד או שתתן מוך קודם שתעמוד כדי שלא תפלוט.
אותה פרט לכלה – פירש״י ז״לא, דלא מצינו למעוטי משכבת זרע, דהא ראוי להזריע אותו מקום בביאה שניה, ומשום נוגע בש״ז לא מטמיא, דטומאת בית הסתרים אינה מטמיא, אלא שגזרת הכתוב היא בביאה, וכן מפרש במסכת נדהב. ומשמע מהאי פירושא, דלא ממעט לכלה אלא מטומאת ביאה, אבל ש״ז מטמאה אם פלטה, הלכך לא טהרה הכתוב אלא ביושבת במטה ואינה מתהפכת עד שלשה ימים, דאי במהלכת או מתהפכת, א״א לה שלא תפלוט וטמאה משום נוגעת, שאין זה בית הסתרים, והכי איתא בפרק יוצא דופןג.
א. ד״ה לפי שאין אשה.
ב. מא ב.
ג. מא ב, מב א. וכ״כ המאירי. ועיין בתוס׳ ד״ה התורה חסה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ת״ר אותה לכלה – פי׳ דלא מטמאי׳ משום ביאה וא״ת ותיפוק משום שכבת זרע וביא׳ ראשונה אינה ראויה להזריע כבר פרש״י ז״ל דכיון דמקום ההוא ראוי להזריע אביאה שנייה שכבת זרע קרינן בי׳.
לעכו״מז נבעל׳ – פירש לא נבעלה ממש במעש׳ אלא שנתאותה לו ובענין זה המעש׳ חשובה כמע׳ דלא למהוי לה עקרות.
א תנו רבנן [שנו חכמים], נאמר: ״ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים״ (ויקרא טו, יח). ומדייקים: ״אותה״ הוא מיעוט, פרט לכלה, שביאתה בפעם הראשונה אינה מחייבת טבילה, אלו דברי ר׳ יהודה. וחכמים אומרים: פרט לביאה שלא כדרכה, שביאה שלא כדרכה אינה מחייבת טבילה. אמר ליה החכם הון בריה [בנו] של רב נחמן לרב נחמן אביו: לימא קא סבר [האם לומר שסבור] ר׳ יהודה: התורה חסה על תכשיטי (איפור) כלה, שלא יתקלקלו מחמת המים, ולפיכך פטרוה מטבילה? אמר ליה [לו]: לא זה הטעם, אלא לפי שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה, ולכן אין ביאה כזו מטמאה, שאינה שכיבה הראויה לזרע.
The Sages taught: The verse states: “And the woman, with whom a man shall lie giving seed, they shall both bathe themselves in water, and be unclean until the evening” (Leviticus 15:18). The extra term “with whom” comes to exclude a bride who does not become ritually impure; this is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: It excludes the case of sexual intercourse performed in an atypical manner. Hon, son of Rav Naḥman, said to Rav Naḥman: Shall we say that Rabbi Yehuda holds: The Torah spared a bride’s adornments, including her make-up, and therefore exempted her from submersion in water, as that might cause them ruin? Rav Naḥman said to him: That is not the reason. Rather, it is because a woman does not become pregnant from the first act of intercourse. Therefore, that act of intercourse would not cause ritual impurity, as it is not considered intercourse that can result in the implanting of seed.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רַבָּנַן סָבְרִי שִׁכְבַת זָרַע גפְּרָט לְהַעֲרָאָה אוֹתָהּ פְּרָט לְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ וְהַעֲרָאָה מִשִּׁכְבַת זָרַע נָפְקָא אוֹתָהּ פְּרָט לְכַלָּה.

The Gemara asks: With regard to what do Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree? The Rabbis hold that the phrase “giving seed” excludes the initial stage of intercourse, during which there is no emission of semen. And the extra phrase “with whom” excludes intercourse that is performed in an atypical way. Rabbi Yehuda, on the other hand, holds that the exclusion of both atypical sexual intercourse and the initial stage of intercourse were derived from the phrase “giving seed,” as neither of these are sexual acts that might bring about the birth of a seed, i.e., a child. The phrase “with whom” then excludes a bride.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
להעראה – שלא הזריע אי למ״ד נשיקה אי למ״ד הכנסת עטרה.
שלא כדרכה והעראה מש״ז נפקא – שלא כדרכה אינו מקום זרע העראה לאו שכבת זרע הוא דאין כאן זרע הלכך תרוייהו משכבת זרע מימעטי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומוסיפים: במאי קמיפלגי [במה חלוקים] ר׳ יהודה וחכמים — רבנן סברי [חכמים סבורים] שמה שנאמר ״שכבת זרע״ משמעו פרט להעראה, שהיא ביאה לא גמורה ובלא הוצאת זרע, והמיעוט ״אותה״ משמעו פרט לשלא כדרכה. ואילו ר׳ יהודה סבר: שלא כדרכה והעראה שניהם מן המיעוט ״שכבת זרע״ נפקא [יוצאים, נלמדים] שאין זו שכיבה העשויה להביא להולדה (״זרע״), ״אותה״ שנאמר — פרט לכלה.
The Gemara asks: With regard to what do Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree? The Rabbis hold that the phrase “giving seed” excludes the initial stage of intercourse, during which there is no emission of semen. And the extra phrase “with whom” excludes intercourse that is performed in an atypical way. Rabbi Yehuda, on the other hand, holds that the exclusion of both atypical sexual intercourse and the initial stage of intercourse were derived from the phrase “giving seed,” as neither of these are sexual acts that might bring about the birth of a seed, i.e., a child. The phrase “with whom” then excludes a bride.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כִּי אֲתָא רָבִין א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל שֶׁשָּׁהֲתָה אַחַר בַּעֲלָהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְנִשֵּׂאת שׁוּב אֵינָהּ יוֹלֶדֶת אָמַר רַב נַחְמָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין דַּעְתָּהּ לְהִנָּשֵׂא אֲבָל דַּעְתָּהּ לְהִנָּשֵׂא מִתְעַבֶּרֶת אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְבַת רַב חִסְדָּא קָא מְרַנְּנִי רַבָּנַן אַבָּתְרִיךָ אֲמַרָה לֵיהּ אֲנָא דַּעְתַּאי עֲלָךְ הֲוַאי.

On the topic of intercourse that cannot result in conception, the Gemara relates the following: When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: Any woman who waits after her husband has died or divorced her for ten years without intercourse and is then married can no longer bear children. Rav Naḥman said: They taught this principle only with regard to cases where she did not intend to get married at a later time, but if she intended to get married at some point, she can become pregnant later on. Rava said to his wife, the daughter of Rav Ḥisda: The Sages are gossiping about you. From the time she was widowed from her first husband until the time that she was married to Rava, more than ten years passed, yet she bore him children. It seemed as though she had engaged in intercourse in the meantime. She said to him: My mind was on you. Indeed, it is told that already as a young girl she prophesized that she would marry Rava.
רש״יראב״ןתוספותההשלמהבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לבת רב חסדא – אשתו דרבא.
אבתריך – ששהית עשר שנים אחר בעליך הראשון ורמי בר חמא הוה.
כל ששהתה אחר בעלה עשר שנים ואין דעתה לינשא ונשאת שוב אינה מתעברת, אבל היה דעתה להינשא מתעברת.
דעתאי עלך הואי – אמר רבינו תם משום ההיא עובדא דפ״ק דב״ב (דף יב:) דאמרה בת רב חסדא תרווייהו קבעינא והיתה מצפה שתתקיים נבואתה לפי שהיה לרבא אשה אחרת איחרה לינשא לו ואפ״ה היתה מצפה לו.
אמר רב נחמן אמר שמואל כל שנשתהה עשר שנים אחר בעלה ונשאת שוב אין נתעברת. ולא אמרן אלא שאין דעתה להנשא אבל דעתה להנשא מתעברת:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבתריך. ששהית אחר בעליך הראשון עשר שנים וילדת. עלך. [קודם] שאשתו היתה.
שם אבל דעתה להנשא. עיין כתובות דף סב ע״ב ברש״י ד״ה איעקרה:
ב אגב דברים אלה, בענין ביאה שאינה ראויה להולדה, מביאים: כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל אמר בשם ר׳ יוחנן: כל אשה ששהתה אחר שמת בעלה או שנתגרשה ממנו עשר שנים בלא תשמיש ונשאת — שוב אינה יולדת. אמר רב נחמן: לא שנו דבר זה אלא שאין דעתה להנשא, אבל אם דעתה במשך הזמן להנשא — מתעברת לאחר מכן. אמר ליה רבא לאשתו, בת רב חסדא: קא מרנני רבנן אבתריך [מרננים חכמים אחריך], שכן בין הזמן שנתאלמנה עד לזמן שנשאה רבא עברו יותר מעשר שנים והיא ילדה לו בכל זאת ילדים, ולכאורה נראה ששימשה בינתיים! אמרה ליה [לו]: אנא דעתאי עלך הואי [אני דעתי עליך היתה], שמסופר שכבר בהיותה ילדה נתנבאה שתינשא לו, ולכן אף לאחר שהייה ארוכה זו ילדתי לך.
On the topic of intercourse that cannot result in conception, the Gemara relates the following: When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: Any woman who waits after her husband has died or divorced her for ten years without intercourse and is then married can no longer bear children. Rav Naḥman said: They taught this principle only with regard to cases where she did not intend to get married at a later time, but if she intended to get married at some point, she can become pregnant later on. Rava said to his wife, the daughter of Rav Ḥisda: The Sages are gossiping about you. From the time she was widowed from her first husband until the time that she was married to Rava, more than ten years passed, yet she bore him children. It seemed as though she had engaged in intercourse in the meantime. She said to him: My mind was on you. Indeed, it is told that already as a young girl she prophesized that she would marry Rava.
רש״יראב״ןתוספותההשלמהבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָהִיא דאתיא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף אָמְרָה לוֹ ר׳רַבִּי אֲנָא שָׁהִיתִי אַחַר בַּעְלִי עֶשֶׂר שָׁנִים וְיָלַדְתִּי א״לאֲמַר לַהּ בִּתִּי אַל תּוֹצִיאִי לַעַז עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים אֲמַרָה לֵיהּ לְגוֹי1 נִבְעַלְתִּי.

The Gemara relates: A certain woman who came before Rav Yosef said to him: My teacher, I waited after my husband’s death for ten years, and nevertheless I gave birth. He said to her: My daughter, do not cast aspersions on the statement of the Sages. She said to him in confession: I had sexual intercourse with a gentile during those ten years.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לנכרי״.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: ההיא דאתיא לקמיה [אשה אחת שבאה לפני] רב יוסף, אמרה לו: רבי, אנא [אני] שהיתי אחר בעלי עשר שנים ובכל זאת ילדתי! אמר לה: בתי, אל תוציאי לעז על דברי חכמים. אמרה ליה [לו] והודתה: לגוי נבעלתי בתוך הזמן הזה, ואם כן אין בכך סתירה לדברי חכמים.
The Gemara relates: A certain woman who came before Rav Yosef said to him: My teacher, I waited after my husband’s death for ten years, and nevertheless I gave birth. He said to her: My daughter, do not cast aspersions on the statement of the Sages. She said to him in confession: I had sexual intercourse with a gentile during those ten years.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר שְׁמוּאֵל וְכוּלָּן צְרִיכוֹת לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים חוּץ מִגִּיּוֹרֶת וּמְשׁוּחְרֶרֶת קְטַנָּה אֲבָל קְטַנָּה בַּת יִשְׂרָאֵל צְרִיכָה לְהַמְתִּין ג׳שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.

§ Shmuel said: And all of those women who had sexual intercourse, and there is therefore a concern that they might be pregnant, must wait three months before marrying so as to differentiate between a child born from the previous intercourse and a child born from this marriage, except for a female convert who is a minor and a female released slave who is a minor. Although it is possible that they had sexual intercourse, they cannot become pregnant in any case. However, a female Israelite who was a minor and had intercourse must wait three months like all other women.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר שמואל וכולן – הנשים שנבעלו.
צריכות להמתין – מלהנשא שלשה חדשים אחר ביאתן חוץ מגיורת ומשוחררת קטנה ואע״ג דסתם עובד׳ כוכבים ושפחה זונות הן לא גזרו רבנן בקטנה להמתין אחר טבילת גיורת ומשוחררת כלום. ומדקאמר שמואל חוץ מגיורת קטנה מכלל דכולן דקאמר אקטנות נמי קאי דקטנה בת ישראל צריכה להמתין ואע״ג דלאו בת בנים היא ואין כאן הבחנה בין זרעו של ראשון לזרעו של שני גזור בה רבנן משום גדולה.
אמר שמואל וכולן צריכות כו׳ – אכל נשים דתנן בהחולץ (לקמן דף מא.) ובברייתא התם בגמר׳ (דף מב:) קאי.
אבל קטנה בת ישראל צריכה להמתין – דגזרינן זנות דקטנה בת ישראל אטו גדולה אבל בגיורת קטנה לא שייך למגזר אטו גיורת גדולה דגדולה גופה כיון דדעתה לאיגיורי מינטרא נפשה כדאמר לקמן ולא אסירא אלא אטו בת ישראל וא״ת ושמואל דאמר כמאן בשלמא בקטנה בת ישראל סבר לה כר״מ דגזר בהחולץ (שם דף מב:) בברייתא דרדופה קטנה בנישואין אטו גדולה וקסבר שמואל דה״ה בזנות אלא בגיורת כמאן סבר לה אי כר׳ יהודה אפילו גיורת קטנה לגזור כדתניא בסמוך הגיורת והשפחה כו׳ יתירות על בנות שלש שנים צריכות להמתין שלשה חדשים דברי ר״י ואע״פ דהכא ברוב ספרים לא גרסי׳ יתירות על בנות שלש שנים בפרק אלו נערות (כתובות דף לז.) גרסינן לה בכל הספרים ואי כרבי יוסי אפילו גדולה נמי תשתרי דר׳ יוסי שרי אפילו בגיורת גדולה לינשא מיד דהא באידך לישנא דשמואל דשרי גדולה אמרי׳ הוא דאמר כרבי יוסי ועוד דסברת שמואל הפוכה מדר׳ יהודה דהא בברייתא דרדופה לא גזר ר״י בקטנה בת ישראל אפילו בנישואין ובגיורת גזר אפילו בקטנה כדקתני יתירות על בנות ג׳ ושמואל איפכא דבקטנה בת ישראל גזר ובגיורת לא גזר ומיהו לספרים דגרסי בברייתא דרדופה רבי יוסי ולא רבי יהודה אתי שפיר ולקמן נמי נפרש בע״ה ואר״י דל״ג בשמעתין יתירות ובתוספתא ליתיה ובגדולה דוקא אסר ר״י אבל בקטנה שרי ושמואל כרבי יהודה סבירא ליה בגיורת.
הא דאמר שמואל בלישנא קמא חוץ מגיורת ומשוחררת קטנה – קשיא לן, שמואל דאמר כמאן, אי כר׳ יהודה אפילו גיורת ומשוחררת קטנהא, דהא תניא בפ׳ ואלו נערותב, הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתרות על בת שלש שנים ויום אחד צריכות להמתין ג׳ חדשים ד״ר יהודה, ואי כר׳ יוסי קשיא גדולהג. איכא למימר, שמואל סבר לה כר״מ, דאמר לקמן בפרק החולץד, או שהיתה קטנה ועקרה ואיילונית צריכה להמתין, וקסבר שמואל דה״ה לגיורת ומשוחררת גדולה, ואע״פ⁠(כ) שמתהפכת יפה יפה, וקטנה בגירותה לא שכיחא ולא גזרינן. ואזדא שמואל נמי לטעמיה, דאמרו הלכה כר״מ בגזירותיו. וללישנא בתרא, בקטנה בזנות לא גזר, אבל בגדולה בת ישראל גזר, סבר לה כרבי יהודה באנוסה ומפותה, ובגיורת אפילו גדולה לא גזר, סבר לה כרבי יוסי דגירותז לא שכיחא, ולא גזרינן אלא בנשואה. וכך פירש״י ז״לח, וכן פסק ר״ח ז״לט. אבל דברי רבינו ז״לי צריכין לפנים. ונראה מדבריו דאפילו לר״מ דגזר, דוקא בענין נשואין, אבל זנות משום נשואין לא גזרינן, דזנות בישראל לא שכיח, וכיון שמתהפכת מותרת כרבי יוסי, דקיימא לן רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי, והא דנקט שמואל גיורת ומשוחררת גדולה, רבותא נקט דאפילו בגיותןכ מתהפכות, משום שדעתן להתגייר וכ״ש בישראל. וקטנה בת ישראל דלא גזר בזנות, משום שאינה ראויה להתעבר, ואף על פי שאינה מתהפכת, ולא צריכיןל השתא למימר משום דזנות בקטנה לא שכיח, והיינו דאמרינן הוא דאמר כרבי יוסי, ולא מסיימי בגמרא כרבי יוסי בחדא וכרבי יהודה בחדא. תדע דהא אפילו רבי יהודה דגזר, קאמר טעמא משום דאימר לא נתהפכה יפה יפה, ולא קאמר דגזרינן, אלמא זנות בישראל לאו בר גזירה הוא. מ״מ תימה לדבריו, מי סגי ליה לשמואל למימר חוץ מגיורת גדולה וקטנה ואנוסה ומפותה בת ישראל. וי״ל דכ״ש משום דמנטרא נפשה כדפרישית, וכיון דהזכיר היתר היפוך בגיורת, אין צריך לומר בבת ישראלמ.
א. בכ״י ב: אי כר׳ יהודה דאמר (כנראה צ״ל: האמר) אפילו גיורת ומשוחררת קטנה נמי.
ג. כה״ק תוס׳ ד״ה אבל קטנה.
ד. מב ב.
ה. בכ״י בו בגיורת.
ז. בכ״י א ב: דגיורת.
ח. לקמן לה א ד״ה הוא דאמר כר׳ יוסי, ועיין ברשב״א ובריטב״א ובתוס׳ חד מקמאי.
ט. מובא בבעל המאור, ברשב״א, בתוס׳ רי״ד, ובאור זרוע ח״א סי׳ תרכז, ועיין בשו״ת הרדב״ז ח״א קצו. וברי״ף כאן כ״כ בשם מקצת רבואתא.
י. הרי״ף סי׳ לו.
כ. בנדפס: בעודן כותיות. מטעמים מובנים.
ל. בכ״י: צריכינן.
מ. וכ״כ הרשב״א וכ״כ הריטב״א ושכן דעת רבותיו.
הא דאמר שמואל חוץ מגיורת ומשוחררת קטנה. איכא למידק שמואל דאמר כמאן, אי כר׳ יהודה אפילו גיורת ומשוחררת קטנה נמי כדתניא בפרק ואלו נערות (כתובות לז.) הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתרות על בנות שלש שנים ויום אחד צריכות להמתין דברי רבי יהודה, ואי כר׳ יוסי אפילו גדולה תשתרי כדאיתא בסמוך. ויש לומר דשמואל סבר לה כר׳ מאיר דאמר בפרק החולץ (יבמות מב:) או שהיתה קטנה ועקרה ואילונית צריכה להמתין וקסבר שמואל דהוא הדין לגיורת ומשוחררת גדולה ואף על פי שמתהפכת יפה יפה, ובקטנה הא דלא גזינן משום דגיורת וקטנה לא שכיחא ושמואל לטעמיה דאמר (כתובות נז.) הלכה כר׳ מאיר בגזרותיו. והנכון דלא גרסינן בההיא (כתובות לז.) דהגיורת והשפחה שנתגיירו יתרות על בנות שלש שנים ויום אחד, אלא סתמא קתני שנתגיירו ושנפדו ושנשתחררו, כלומר גדולות. וכן הוא כאן (יבמות לה.) בכל הספרים. ותדע לך דבברייתא דרדופה דבפרק החולץ (יבמות מב:) קתני רבי יהודה מתיר ליאסר ולינשא מיד. ור׳ יהודה גרסינן התם בכל הספרים וכן הוא בתוספתא (יבמות פ״ו ה״ז) וכן גרסת ר״ח ז״ל (ועיין ר״ח עירובין מ״ז. וצ״ב). וכן בתוספות הרא״ש יבמות מב: ד״ה א״ה ועיין תוס׳ שם ד״ה הלכה) וספרים דגרסי התם ר׳ יוסי מתיר ליתא כדמוכח התם בהדיא במתניתין דכל הנשים לא יתארסו דקא תני ר׳ יוסי אומר כל הנשים יתארסו ומשמע יתארסו אין אבל לא ינשאו ומשמע נמי דכל הנשים בין ארוסות בין נשואות דאיירי לעיל במתניתין קאמר, אלמא גזר רבי יוסי ארוסה לינשא אטו נשואה ואם איתא קשיא דר׳ יוסי אדר׳ יוסי דבגמרא בברייתא דרדופה לא גזר אלא על כרחך לא גרסינן התם ר׳ יוסי אלא ר׳ יהודה גרסינן (ועיין רשב״א להלן שם ד״ה יש ספרים ובחידושים לכתובות לז.).
ומיהו שמואל ללישנא קמא כר׳ מאיר דגזר קטנה אטו גדולה בברייתא דרדופה דהא אסר שמואל הכא אפילו קטנה בת ישראל בזנות ור׳ יהודה לא גזר, וקסבר שמואל דהא דגזר ר׳ מאיר בהאי ברייתא קטנה בנשואין אטו גדולה הוא הדין לקטנה בזנות. וללישנא בתרא (יבמות לה.) דאמר שמואל חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה, ואוקימנא דשמואל דאמר כר׳ יוסי, אף על גב דר׳ יוסי שרי אפילו באנוסה ומפותה בת ישראל גדולה, ושמואל לא משמע דשרי אלא בגיורת ומשוחררת גדולה, דקסבר דגיורת לא שכיחא ולא גזרינן בה, ובקטנה בת ישראל לא גזר דזנות דקטנה לא שכיחא, ולא גזרינן בה, ובקטנה בת ישראל לא גזר דזנות דקטנה לא שכיחא. אבל באנוסה ומפותה סבר לה כר׳ יהודה דגזרינן בה. וכן פירש רש״י (יבמות ל״ה. ד״ה הוא דאימר) ור״ח ז״ל. ואיכא למידק דמכל מקום גיורת ומשוחררת גדולה ניחוש בדידהו ממש מחמת עצתן. ויש לומר דבדדיהו לא חיישינן דאינהו ודאי כיון דדעתן לאיגיורי מהפכות יפה יפה כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה, אבל בת ישראל אנוסה ומפותה כיון דסוף סוף זרע כשר הוא חיישינן דלמא לא נתהפכה יפה יפה כנ״ל. וזה רחוק מעט דאדרבה בת ישראל חוששת טפי ומתהפכת יפה. אבל רב אלפסי ז״ל (כאן) פסק כר׳ יוסי אפילו באנוסה ומפותה, דר׳ יוסי ור׳ יהודה הלכה כר׳ יוסי. ונראה מדבריו דאפילו ר״מ לא אסר באנוסה ומפותה, דההיא דר׳ מאיר בנשואין היא, הא באונסין מתהפכת יפה יפה, ושמואל כר׳ יוסי סבירא ליה נמי בהא, דהא לא אמרינן סבר לה כר׳ יוסי בחדא וכר׳ יהודה בחדא. וחוץ מגיותר ומשוחררת גדולה דקאמר שמואל דמשמע הא בת ישראל גדולה צריכה להמתין, היינו דוקא בנשואין ולומר דגיורת כיון דדעתה לאיגיורי אפילו מן הנשואין מהתפכת יפה יפה, וכן נמי במשוחררת כיון דשמעה מאדון דבעי לשחרורה. והא דלא אמר שמואל חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה ואנוסה ומפותה בת ישראל, משום דלא אצטריכא ליה אלא גיורת ומשוחררת לומר דאפיו בדידהו אמרינן שמתהפכות יפה יפה ואפילו מן הנשואין כיון שדעתן להתגייר, ואין צריך לומר בבת ישראל פנויה, וכיון דהזכיר התם גירות אין צריך לומר בבת ישראל ולא גזרינן בה כלל. ותדע לך דאפילו לר׳ יהודה לא גזר בהו אלא בטעמא אתי להו דאימור לא נתהפכה יפה.
סליק פירקא פרק ארבעה אחין. בס״ד פרק החולץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כלן. כל הנשים שנבעלו. צריכות להמתין. מלינשא ג׳ חדשים אחר ביאתן. גיורת קטנה ומשוחררת קטנה. אע״ג דסתם גויה ושפחה זונות הם, לא גזור בהו רבנן הואיל וקטנות הם. ודיק אבל קטנה בת ישראל צריכה להמתין. ואעפ״י שאינה בת בנים, דגזרי׳ משום גדולה. ובמאי. נפקא מבעלה ובעיא למיסב בעל אחר שתהא צריכה להמתין. דלא בעיא. אמתוני, דבמיאון ליכא למיגזר משום גדולה, שאין גדולה ממאנת. נתגרשה. הקטנה, והוא הדין לנתארמלה. צריכה להמתין. דאיכא למיגזר משום גדולה.
בד״ה אבל קטנה כו׳ בת ישראל אטו גדולה כו׳ כצ״ל:
בא״ד אלא אטו בת ישראל כו׳. נ״ב פי׳ ולא פליגי ר׳ יוסי ור׳ יהודה בטעמא אלא שניהם סברי מנטרא נפשה אלא שרבי יהודה גזר אטו נשואין ורבי יוסי לא גזר וס״ל לשמואל להך לישנא כאביי דס״ל לקמן דרבי יהודה סבר דחיישינן שמא לא נתהפכה יפה ודו״ק ומ״מ ס״ל לשמואל דגבי פנויה ישראלית לא מנטרא נפשה שאינה חוששת להבחנה מאחר שזרעה כשר ולא ס״ל כל אשה מזנה מתהפכת ודו״ק היטב:
ג אמר שמואל: וכולן, כל הנשים שנבעלו — ויש חשש שנתעברו, צריכות להמתין שלשה חדשים לפני שהן נישאות, כדי להבחין בין ילד שנולד מביאה קודמת לזה שנולד מן הנישואין, חוץ מגיורת קטנה ומשוחררת קטנה, שאף שייתכן שנבעלו, מכל מקום כיון שהן קטנות אינן יכולות להרות. אבל קטנה בת ישראל שנבעלה צריכה להמתין שלשה חדשים.
§ Shmuel said: And all of those women who had sexual intercourse, and there is therefore a concern that they might be pregnant, must wait three months before marrying so as to differentiate between a child born from the previous intercourse and a child born from this marriage, except for a female convert who is a minor and a female released slave who is a minor. Although it is possible that they had sexual intercourse, they cannot become pregnant in any case. However, a female Israelite who was a minor and had intercourse must wait three months like all other women.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּבְמַאי אִי בְּמֵיאוּן וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל דְּלָא בָּעֲיָא וְאִי בְּגֵט הָאַמְרַהּ שְׁמוּאֵל חֲדָא זִימְנָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל דמֵיאֲנָה בּוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הנָתַן לָהּ גֵּט צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֶלָּא בִּזְנוּת

The Gemara asks: And with regard to what situation is this statement referring? If it is referring to a minor who was released from her marriage by refusal, as a minor girl who was married to a man by her mother or brothers may refuse to remain married to her husband until reaching majority, but didn’t Shmuel say that she is not required to wait three months? And if it is referring to a woman who received a bill of divorce as a minor, didn’t Shmuel already state this halakha one time? Why would he repeat this ruling, as Shmuel said: A female minor who refused her husband need not wait three months before her second marriage, but if he gave her a bill of divorce, she must wait three months, so as not to make a distinction between an adult divorcée and a minor divorcée. Rather, it must be that this is referring to a female minor who was involved in licentious sexual intercourse.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובמאי – נפקא מבעלה קמא.
אי במיאון האמר שמואל דלא בעיא – אמתוני דליכא למיגזר משום גדולה דאין גדולה יוצאת במיאון.
נתן לה גט צריכה להמתין – הקשה ה״ר משה כהן הא אמרה שמואל חדא זימנא בפרק אע״פ (כתובות דף ס: ושם) דפסיק שמואל הלכה כרבי מאיר בגזירותיו אברייתא דרדופה ואר״י דעיקר מילתיה דשמואל לא איצטריך הכא אלא משום ממאנת ועיקר מילתיה דשמואל דהכא בסוף אלמנה בכתובות (דף ק: ושם) והא דפריך עלה התם כולהו תנינא ומשני צריכה להמתין שלשה חדשים איצטריך ליה דלא תנן הכי פירושו דין דשלשה חדשים איצטריך ליה אבל היא גופה לא איצטריך אלא משום ממאנת דאין צריכה להמתין כדפרישית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה ובמאי נפקא מבעלה קמא הס״ד:
תוס׳ בד״ה דעתאי כו׳ דאמרה בת רב חסדא תרוייהו כו׳ כצ״ל:
שם כמעשה ער ואונן דכתיב והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה וגו׳ משמע מזה דמהאי קרא ושחת גו׳ לא משתמע אלא ביטול ש״ז וכן פרש״י ושחת ארצה דש מבפנים וזורה מבחוץ וקשה מנא להו למימר דהוי נמי בער ואונן ששמשו שלא כדרכם עד שהוכרחו מזה למימר ולדחוק דתמר בביאה ראשונה איעברה אלא שמיעכה באצבעה ואולי איזה סמך היה להם מתוך הכתוב למימר הכי:
ושואלים: ובמאי [ובמה] באיזו קטנה מדובר? אי [אם] שיצאה במיאון שהיתה נשואה (נישואין מדברי סופרים) ומיאנה בבעלה, והאמר [והרי אמר] שמואל דלא בעיא הממאנת אינה צריכה] להמתין, ואי [ואם] יצאה בגט, שנתגרשה אותה קטנה — האמרה [הרי כבר אמר אותה] שמואל את ההלכה הזו חדא זימנא [פעם אחת] ומדוע חזר ואמר? שכן אמר שמואל: מיאנה בו הקטנה בבעלה — אינה צריכה להמתין שלשה חדשים לנישואין השניים, אבל אם נתן לה גט — צריכה להמתין שלשה חדשים, כדי לא להבדיל בין גרושה גדולה לגרושה קטנה! אלא צריך לומר שמדובר כאן שנבעלה אותה קטנה בזנות,
The Gemara asks: And with regard to what situation is this statement referring? If it is referring to a minor who was released from her marriage by refusal, as a minor girl who was married to a man by her mother or brothers may refuse to remain married to her husband until reaching majority, but didn’t Shmuel say that she is not required to wait three months? And if it is referring to a woman who received a bill of divorce as a minor, didn’t Shmuel already state this halakha one time? Why would he repeat this ruling, as Shmuel said: A female minor who refused her husband need not wait three months before her second marriage, but if he gave her a bill of divorce, she must wait three months, so as not to make a distinction between an adult divorcée and a minor divorcée. Rather, it must be that this is referring to a female minor who was involved in licentious sexual intercourse.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות לד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות לד:, הערוך על סדר הש"ס יבמות לד:, רש"י יבמות לד:, ראב"ן יבמות לד: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות לד:, ההשלמה יבמות לד:, רמב"ן יבמות לד: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות לד: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות לד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות לד: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות לד:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות לד:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות לד:, גליון הש"ס לרע"א יבמות לד:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות לד:, אסופת מאמרים יבמות לד:

Yevamot 34b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 34b, Collected from HeArukh Yevamot 34b, Rashi Yevamot 34b, Raavan Yevamot 34b, Tosafot Yevamot 34b, HaHashlamah Yevamot 34b, Ramban Yevamot 34b, Rashba Yevamot 34b, Meiri Yevamot 34b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 34b, Ritva Yevamot 34b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 34b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 34b, Gilyon HaShas Yevamot 34b, Steinsaltz Commentary Yevamot 34b, Collected Articles Yevamot 34b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144