סליק פירקא
(1) 
וּגְזַרוּ רַבָּנַן קְטַנָּה מִשּׁוּם גְּדוֹלָה.
וּגְזַרוּ רַבָּנַן קְטַנָּה מִשּׁוּם גְּדוֹלָה.And, although there is no possibility for her to become pregnant, the Sages issued a rabbinic decree requiring the three month waiting period for a female minor due to this requirement for a female adult who engaged in promiscuous sexual acts.
1. לילד: גכג , כ״י נ , דפוסים, וכן אף כ״י בהמ״ל 695 במשנה. וניתן לקרוא כן גם ב-גח . כ״י פרמה , כ״י בהמ״ל 695 (כאן): ״לולד״, כברמב״ם פיהמ״ש.
2. לולד: גכג , כ״י נ , דפוסים: ״לילד״.
3. כולן: דפוסים: הרי אלו .
4. וחילוף: וכן כ״י נ . חסר ב-גח , כ״י פרמה , דפוסים
5. גזור בה: כ״י פרמה , כ״י נ : ״גזרו בה״. גח : ״גזרו בהו״. דפוסים: גזור .
6. כדי: חסר בדפוסים.
7. חישינן שמא: כ״י פרמה , דפוסים רק: שמא . כ״י נ : ״אימר״.
8. שריד מפירוש ר״ח המכריע עניין זה נמצא בגניזה קמברידג׳ T-S AS קובץ צג, מס׳ סה.
9. הילכתא בהא: כ״י נ : ״בהא הלכה״.
10. וברי״ף שם פרק ד (דף יג ע״א).
11. אותן: וכן בכ״י פרמה בפעם שניה. כ״י פרמה : ״אותה״.
12. הן: כ״י פרמה , כ״י נ , דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695 .
13. מזנה: חסר בכ״י פרמה .
14. היא: חסר בכ״י פרמה .
15. ומתהפכה: דפוסים: ומתהפכת .
16. כדי שתתהפך: כ״י פרמה : ״דתתהפך״.
17. והא: כ״י נ , דפוסים: דהא .
18. הוחלפו: כ״י נ : ״דהוחלפו״. דפוסים: בהוחלפו .
19. וברי״ף שם פרק ד (דף יד ע״א).
20. קטנה, אילונית: דפוסים: אילונית, קטנה .
21. או שהיה לה כעס...לילד: כ״י פרמה מקצר: ״כדאמרי עד״.
22. קמנן: כ״י פרמה : ״קמינן״. כ״י נ : ״קיימינן״. דפוסים: קמנו .
23. קא גמרי: .
24. מהיכא קא גמרי לה: חסר בכ״י פרמה . כ״י נ : ״מהיכא גמירי לה״. דפוס קושטא : מהיכא גמרי לה . דפוסים : מהיכן גמרינן לה .
כל אשה שנבעלה בדרך זנות בין שהיא אנוסה בין שהיא מפותה אינה צריכה להמתין אפילו היא גדולה שכל המזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר כך היא שיטתנו וכך כתבוה גדולי הפוסקים והמחברים ומפני שר׳ יוסי אמרה כן ואע״פ שר׳ יהודה חלק עמו ר׳ יהודה ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי ומכל מקום יש פוסקים כר׳ יהודה וגדולה המזנה הן אנוסה הן מפותה צריכה להמתין ומשום דקם ליה ר׳ יהודה בהא כשמואל ללישנא בתרא דשמואל ואע״פ שבפרק אלמנה (יבמות ס״ט:) אמרו בזנות לא חששו לתרומה קאמר ומכל מקום מודים הם בקטנה המזנה שאינה צריכה להמתין דזנות בקטנה לא שכיח:
הגויה והשבויה והשפחה שנתגיירה או נפדית או נשתחררה יש פוסקים שאינה צריכה להמתין כר׳ יוסי דאמר שאינן צריכות ושמואל נמי בלישנא בתרא קאי כותיה דקאמר כלן צריכות להמתין חוץ משפחה וגיורת גדולה ואין צריך לומר קטנה ושבויה דינה כגיורת ושפחה וכשהשיבו עליו דליגזר בהו הואיל ושכיח בהו זנות מתרץ לה דהוא דאמר כר׳ יוסי דאמר הגיורת והשבויה והשפחה שנתגיירו ושנשתחררו צריכות להמתין דברי ר׳ יהודה ור׳ יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד ומשום דאשה מזנה מתהפכת ושמואל קאי בהדיה בגיורת ושפחה ושבויה משום דהואיל ורגילין בהכי מיפקע פקיען ומכל מקום באנוסה ומפותה דקא שרי ר׳ יוסי פליג שמואל בהדיה כדכתיבנא דכיון דאקראי בעלמא הוא שמא לא נתהפכה יפה או שמא גיורת ושפחה איכא תרתי ספיקי שמא לא נבעלה ואם נבעלה שמא נתהפכה אבל אנוסה ומפותה ודאי נבעלה ולפי דרכך למדת שאין גורסין בזו הגיורת והשפחה כו׳ שנתגיירו כו׳ יתירות מבת שלש שנים כו׳ דמשמע דוקא בקטנה שהרי אף בגדולה כן וכן אף בשפחה היוצאה בשן ועין כן שמכל מקום אע״פ שלא היה דעתה להשתחרר כל מזנה מתהפכת שאין שום זונה רוצה להתעבר ולמדת שאין הטעם משום דגיורת מינטרא נפשה ושבויה ושפחה שמעי ממרייהו דפרקי לה ודמשחררי לה ומינטרן שאם כן יוצאה בשן ועין לא הוה דעתה בהכי אלא משום דכל מזנה מתהפכת שאינה רוצה להתעבר ויש פוסקים דטעמא משום דמינטרי נפשייהו ולדעתם יוצאה בשן ועין צריכה להמתין ויש פוסקים שהגיורת והשפחה צריכות להמתין כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה ולא עוד אלא שאף בקטנה כן כל שהיא יתירה מבת שלש שנים ויום אחד וגורסין בזו הגיורת וכו׳ יתרות מבת שלש ובבת ישראל המזנה אפילו גדולה כגון אנוסה ומפותה פסקו שאינן צריכות להמתין משום דמינטרי נפשייהו ואף גדולי המחברים נראה שנוטים בה אלא שלא ביררו בה אם דוקא בגיורת או שפחה גדולה או אפילו בקטנה ועיקר הדברים כדעת ראשון ומכל מקום יש אומרין בשפחה וגיורת דדוקא בזנות אבל בנשואין כגון גוי ואשתו שנתגיירו צריכות להמתין ויש פוסקים שהשבויה דינה כאנוסה ומפותה:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
וגזרו רבנן [חכמים] בקטנה משום גדולה שזינתה, וצריכה הפרשה.
And, although there is no possibility for her to become pregnant, the Sages issued a rabbinic decree requiring the three month waiting period for a female minor due to this requirement for a female adult who engaged in promiscuous sexual acts.
הכל
(2) וּמִי גָּזְרִינַן קְטַנָּה מִשּׁוּם גְּדוֹלָה וְהָתְנַן אאִם הָיוּ קְטַנּוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֵילֵד מַחְזִירִין אוֹתָן מִיָּד אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה מִכְּלָל דַּהֲוַאי אֶלָּא כְּהוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה וְחִילּוּף לָא שְׁכִיחַ.
The Gemara asks: And do we issue a decree with regard to a female minor due to the ruling for a female adult? But didn’t we learn in the mishna: If they were female minors who could not bear children, we return them immediately to their husbands? This indicates that there is no concern for pregnancy, and the Sages did not issue a decree in this case. Rav Giddel said that Rav said: This was a provisional edict issued in exigent circumstances, and therefore one cannot extrapolate from the case in the mishna to other situations. The Gemara wonders: Can one assume by inference that there was such an occurrence? It would seem from the mishna that this was merely a possibility and not an actual occurrence, for if it actually happened it would have been appropriate for the mishna to relate the actual case. Rather, the ruling in the mishna is like a provisional edict in that switching of wives, such as described in the mishna, is uncommon, and in cases that are not common, the Sages do not issue a decree. Therefore, in the case of the mishna, the female minors were not required to wait.
מכלל דהואי – בתמיה. וכי מעשה כזה אירע בימי חכמים והא שנים שקידשו קתני ולא תני מעשה.
אלא כהוראת שעה היתה – ולא היתה דלא גזרינן בה מ״ט חילוף לא שכיח.
מחזירין אותן [מיד. והא דתנ]יא צריכות להמתין שלש חדשים ………….. אירע פסול, ואע״ג דמצינן בברית׳ דגזרינן שאינן ראויות לילד א[טו ראויות לילד, הני] מילי בזנות דשכיח בכל יום, אבל חילוף לא שכיח בכל יום, ומילתא דלא ש[כי]ח לא גזרו רבנן דלקיי[מא].
ושואלים: ומי גזרינן [והאם גוזרים אנו] בקטנה משום גדולה? והתנן [והרי שנינו במשנתנו]: אם היו קטנות שאינן ראויות לילד — מחזירין אותן מיד. משמע שאין חוששים כלל לענין הפרשה ואף אין גוזרים! אמר רב גידל אמר רב: דבר זה שאמרו במשנה רק הוראת שעה היתה. ותוהים: מכלל הדברים אתה למד דהואי [שהיה] מאורע כזה? שהלא מלשון המשנה ברור שמדובר באפשרות בלבד, ולא במעשה שהיה, שכן אם אירע מעשה שכזה היה לה למשנה לציינו! אלא יש לומר: כהוראת שעה היתה, שבמקרה כזה אין גוזרים. והטעם לכך הוא כי חילוף כגון זה שבמשנה, שהחליפו את נשותיהם, לא שכיח [אינו מצוי], ובדבר שאינו מצוי אין חכמים גוזרים בקטנה.
The Gemara asks: And do we issue a decree with regard to a female minor due to the ruling for a female adult? But didn’t we learn in the mishna: If they were female minors who could not bear children, we return them immediately to their husbands? This indicates that there is no concern for pregnancy, and the Sages did not issue a decree in this case. Rav Giddel said that Rav said: This was a provisional edict issued in exigent circumstances, and therefore one cannot extrapolate from the case in the mishna to other situations. The Gemara wonders: Can one assume by inference that there was such an occurrence? It would seem from the mishna that this was merely a possibility and not an actual occurrence, for if it actually happened it would have been appropriate for the mishna to relate the actual case. Rather, the ruling in the mishna is like a provisional edict in that switching of wives, such as described in the mishna, is uncommon, and in cases that are not common, the Sages do not issue a decree. Therefore, in the case of the mishna, the female minors were not required to wait.
הכל
(3) לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לַהּ אָמַר שְׁמוּאֵל כּוּלָּן צְרִיכוֹת לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים חוּץ מִגִּיּוֹרֶת וּמְשׁוּחְרֶרֶת גְּדוֹלָה [אֲבָל] קְטַנָּה בַּת יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין ג׳ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בְּמַאי אִי בְּמֵיאוּן הָאַמְרַהּ שְׁמוּאֵל חֲדָא זִימְנָא אִי בְּגֵט הָא קָאָמַר שְׁמוּאֵל דְּבָעֲיָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל מֵיאֲנָה בּוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נָתַן לָהּ גֵּט צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֶלָּא בִּזְנוּת וּזְנוּת בִּקְטַנָּה לָא שְׁכִיחַ.
Some say another version of what was taught: Shmuel said: All women must wait three months, except for a female convert who is an adult and a freed maidservant who is an adult; these women need not wait. However, an Israelite female minor need not wait three months in any case. The Gemara clarifies: With regard to what situation is this statement referring? If it is referring to a female minor released from her marriage by refusal, it would be superfluous, as didn’t Shmuel already state this halakha one time? If it is referring to a woman released by a bill of divorce, but didn’t Shmuel say that in that case she is required to wait, as Shmuel said: If she refused him she need not wait three months, but if he gave her a bill of divorce, she must wait three months? Rather, this is referring to cases of promiscuous sexual intercourse, and an occurrence of promiscuous sexual intercourse with female minors is uncommon, and the Sages did not issue rabbinic decrees in uncommon instances.
אמר שמואל וכולן צריכין להמתין אחר בעילתן שלשה חדשים כדי להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שיני חוץא מגיורת ומשוחררת גדולה לפי שמזנות הן ואשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר. אבל קטנה בת ישראל שזינתה אין צריכה להמתין דזנות בקטנה לא שכיחא ולא גזרו רבנן. וקטנה יוצאה במיאון אינה צריכה להמתין ג׳ חדשים ויצאה בגט צריכה להמתין.
א. כר׳ יוסי ולא כר׳ יהודה. וכ״פ הרי״ף דהא קי״ל רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כר׳ יוסי. ועי׳ שיטת שא״ר עי׳ טוב״י סי׳ יג.
חוץ מגיורת ושפחה משוחררת גדולה – והא דתניא בהחולץ (לקמן דף מב.) לפיכך גר וגיורת צריכין להמתין שלשה חדשים כר׳ יהודה אתיא דחייש שמא לא נתהפכה יפה יפה א״נ אפילו כרבי יוסי וה״ק לפיכך גר וגיורת צריכין להמתין אם ידוע שנבעלה ולא נתהפכה ועוד אר״י דיש לחלק דלא מינטרא נפשה כלל כשמתגיירת עם בעלה כיון שכל הזרע מאותו איש ואין חוששת להבחין בין זרע שנזרע מבעלה זה בקדושה לשלא נזרע בקדושה.
אבל קטנה בת ישראל אינה צריכה להמתין – פ״ה מדקאמר חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה משמע דהאי דקאמר דבת ישראל צריכה להמתין מיירי בגדולה מכלל אבל קטנה אינה צריכה להמתין ולא נהירא דדלמא ה״ק וכולן צריכות להמתין אפילו קטנה חוץ מגיורת ומשוחררת ואף גדולה אינה צריכה להמתין י״ל דאי הכי הו״ל אף גדולה אי הוה מיירי קודם לכן בקטנה א״נ מפרש הר״ם דכולה מלתא דשמואל היא ואיהו נמי קאמר ואזיל וקטנה בת ישראל א״צ להמתין משום דסבר לה כר׳ יוסי ולא הוי מכל וכל כר׳ יוסי דאי סבר לה כר׳ יוסי היכי אסור הגדולה בזנות וקאמר דצריכה להמתין הא רבי יוסי מתיר לקמן באנוסה ומפותה מיד לכן נ״ל דודאי בהא לא סבר לה כר׳ יוסי והוי טעמיה משום דגזר זנות אטו נשואין וא״ל בגיורת נמי נגזר זנות אטו נשואין דהא אפילו נשואין נמי שרי משום דמנטרא נפשה ומתהפכה כדמשמע לקמן וא״ת ולגזור זנות דשבויה וגיורת אטו זנות דיוצאה בשן ועין דצריכה להמתין כדמשמע לקמן וי״ל דטעמא דשרי הוי משום דאשה מזנה משמשת במוך ולהכי שרי בגיורת ושבויה שמזמנת מוך וביוצאה בשן ועין לא שייך לומר כן וצריכה להמתין כמו שאפרש לקמן ובזנות דבת ישראל אחר דכיון דבת ישראל ומזנה ודאי אינה מזמנת מוך והשתא לא הוי טעמא דשמואל משום דגזר זנות אטו נשואין וגם אינו סובר טעם של היפוך ואינו רק אלא לר׳ יוסי:
אמר שמואל כולן צריכות להמתין שלשה חדשים חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה וקטנה בת ישראל בזנות דזנות בקטנה [לא שכיח] אבל קטנה יוצאה בגט או במיתת הבעל צריכה להמתין שלשה חדשים יוצאה במיאון אין צריכה להמתין ג׳ חדשים ואף על גב דר״י ס״ל אנוסה ומפותה אינה צריכה להמתין ג׳ חדשים דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר וקי״ל דר׳ יהודה ור״י הלכה כר״י הכא כיון דקאי שמואל באנוסה ומפותה כוותיה דר׳ יהודה מסתברא דהלכה כותיה בהא ואע״ג דאמרינן בשלהי פרק אלמנה לכהן גדול בנשואין חששו לזנות לא חששו דמשמע [דהלכה] כר׳ יוסי לתרומה קא׳ אבל לא ליוחסין אבל הגיורת ומשוחררת גדולה ס״ל לשמואל דכיון דדעתה לאגיורי מנטרא נפשה בין זרע כשר לזרע פסול כך פרש״י ז״ל והראב״ד פי׳ דבגיורת ומשוחררת איכא תרי ספיקא ספק זינתה ספק לא זינתה ואת״ל זינתה שמא נתהפכה יפה יפה אבל באנוסה ומפותה ליכא למימר אלא חד ספק ולפום האי טעמא יוצאה במיאון צריכה להמתין ג׳ חדשים ומאי דאמר שמואל דאמר כר׳ יוסי סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ס״ל כוותיה בחדא בגיורת ומשוחררת גדולה ופליג עליה בחדא בבת ישראל ומסתברא דלית הלכתא לא כר׳ יהודה ולא כר״י אלא כשמואל וזה שלא כדברי הרב ז״ל ואף לדברי הרב אלפס בזנות הוא הלכה כר״א כל מן הנשואין כל הנשים אפי׳ קטנות ואפילו עקרות ואפילו איילונית לא ינשאו ולא יתארסו דגזרינן הא אטו הא. הא דתנן כהנות פסולות מן התרומה ה״ה לישראלית וה״ה לנשי ישראל דאשת ישראל שנאנסה אע״פ שמותרת לבעלה פסולה לכהונה אלא ה״ק אם היו היו כהניות נשואות לישראל פסולין לתרומה דבי נשייהו:
אמר שמואל וכולן צריכות להמתין ג׳ חדשים חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה, אבל קטנה ישראלית א״צ להמתין ג׳ חדשים. פי׳ כל גדולות הנבעלות צריכות להמתין חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה, כדמפרשי׳ לקמן טעמא ודוקא בת ישראל גדולה צריכה להמתין, אבל בת ישראל קטנה לא, במאי אי במיאון הא אמר שמואל דלא בעעי׳, אי בגט האמר שמואל חדא זימנא, פי׳ דצריכה להמתין דא״ש מיאנה אינה צריכה להמתין ג״ח נתן לה גט צריכה להמתין ג״ח, פי׳ מיאון דלא שכיח בגדולה לא גזרי׳ קטנה אטו גדולה אבל גט דמשתכח בגדולה גזרו קטנה אטו גדולה אלא בזנות דזנות בקטנה לא שכיח ולא גזרי׳ מזנה קטנה אטו גדולה, א״ה גיורת ומשוחררת דשכיחי זנות ליגזרו הוא דאמר כר״י דתנן הגיורת והשפחה והשבויה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו צריכות להמתין ג״ח דברי ר״י מתיר ליארס ולינשא מדי מ״ט א״ר אשה מזנה משמשת במוך כדי שלא תתעבר א״ל אביי בשלמא גיורת כיון דדעתא לאגיורי מיכשרא נפשה, פי׳ כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה שבויה נמי כיון דלא ידעא היכא מטיא מנטרא נפשה, שפחה כיון דשמעה ממרה דבעי לשחררה מנטרא נפשה אלא יוצאה בשן ועין היכי משכחת לה וכ״ת כל דממילא מודה ר״י והתנן אנוסה ומפותה צריכות להמתין ג׳ חדשים דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד אלא א״ר אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר, ואידך אמימור לא נתהפכה יפה פי׳ ושמואל ס״ל כר״י בגיורת ומשוחררת ולאו מטעמי׳ דאילו ר״י סבר משום דמתהפכא וחשדא פי׳ אנוסה ומפותה ושמואל לא פטר אלא גירות ומשוחררת הוי משום דידעי ומשמשת במוך אבל אנוסה ומפותה הוה מחייב משום דלא מתהפכה יפה וכיון דקאי שמואל כר״י באנוסה ומפותה הל׳ כוותי׳ ולא כר׳ יוסי וכך פי׳ גם ר״ח ז״ל אבל רבינו יצחק פסק כר׳ יוסי דקיי״ל בכל דוכתא ר׳ יהודה ור׳ יוסי ה״ל כר׳ יוסי, ולא היא שהרי שמואל ס״ל כר׳ יהודה והו״ל כאמוראי:
בזנות. כלומ׳ שמואל לא איירי אלא בנבעלה בזנות. חילוף. שיתחלפו נשותיהם ותזנה מפני שהנשואין בטעות, לא שכיח, ולא גזרו הכא רבנן קטנה שנשאת בטעות אטו גדולה. אשתכח השתא לשמואל דקטנה גיורת או משוחררת אינה צריכה להמתין, הא גדולה צריכה להמתין דסתמן זונות נינהו. ולית לן השתא דאשה מזנה מתהפכת. וקטנה בת ישראל אפי׳ זינתה צריכה להמתין בזנות, בנשואי טעות אינה צריכה להמתין. וכולן. כל אשה גדולה הואיל וראויה לילד, שנבעלה. גדולה. דלא גזור בהו רבנן, כדמפרש טעמ׳ לקמן. גיורת ומשוחררת. גדולה דשכיחא בהו זנות. ליגזר. שימתינו, כדי להבחין בין זרע שנזרע שלא בקדושה לזרע שנזרע בקדושה. אשתכח השתא לשמואל דגיורת ומשוחררת אפי׳ גדולה מותרת לינשא מיד, דלא גזור בהו רבנן. קטנה שזינתה אפי׳ בת ישראל מותרת לינשא מיד, דלא גזרינן אטו גדולה, דזנות בקטנה לא שכיחא, וכל שכן בנשואי טעות דקטנה דלא שכיחא. וגדולה שזינתה צריכה להמתין.
אמר שמואל כולן צריכות להמתין ג׳ חדשים – פירש קודם שיתארסו וינשאו חוץ מגיורת ומשוחררת קטנה פי׳ קטנה פחות מי״ב שנים ויום אחד שאינ׳ מתעבר׳ דבדידה גופא ליכא למגזר ולא גזרינן אטו גדולה כיון דגיורת דלא שכיח הא גיורת גדולה או ישראל י׳ קטנ׳ צריכה להמתין ו׳ חדשים וכדדייק ואזיל. וק״ל הא דשמואל כמאן אי כר׳ יוסי אפי׳ בגיור׳ גדול׳ שריא כדתניא לקמן בהדיא ואי כר״י דאסר בגיור׳ גדול׳ כדלקמן מ״מ הא שרו בקטנה בת ישראל דאפי׳ בנשואין לא גזר בה אטו גדול׳ כדתניא לקמן בפ׳ החולץ (יבמות דף מ״ב ע״ב) הרי שהיתה רדופה לבית אביה או שהיתה זקנה או קטנה או עקרה כלן צריכות להמתין ג׳ חדשים דברי ר״מ ר׳ יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד ואף על פי שיש גורסין רבי יוסי במקום רבי יהודה ליתא לההיא נוסחא כדבעינן לפרושי בדוכתה ואי כר׳ מאיר הא משמע דר׳ מאיר בנשואין הוא דגזר בקטנה וזקנה וחברותיה אבל בזנות דלא שכיח לא גזר מדלא תני סתם גיורת ומשוחרר׳ גדולה ואנוסה ומפותה וי״ל דלעולם הא דשמואל ר״מ היא והא דלא מני התם גיורת ומשוחררת ואנוסה ומפותה משום דלא קתני התם אלא אותם שחולק בהם רבי יהודה ואילו באידך רבי יהודה נמי אוסר כדאית׳ לקמן הילכך אפילו דר׳ מאיר כר׳ יוסי ס״ל דאשה מזנה מתהפכת וגזר בה אטו נשואין כיון דרבי יהודה מודה בה לא תני להו התם ומאי דאסר שמואל בגיורת גדולה אפשר היינו משום לתא דגופה שאינה מתהפכת יפה יפה כר׳ יהודה א״נ כרבי יוסי ס״ל אלא דגזר זנות אטו נשואין ומשום דליכא הכרחה בהא לא גזרי בהאי לישנא קמא דאיהו דאמר כר׳ יוסי כי היכי דאמרינן לאידך לישנ׳ אחריני אמרי לה וכו׳ דהיאך לישנא שרי בגיורת אפילו גדולה ובקטנה בת ישראל בזנות ולא גזר זנות אטו נשואין וכדר׳ יוסי.
לישנא אחרינא אמרי לה [בלשון אחרת אומרים זאת] את ההלכה שאמר שמואל: כולן צריכות להמתין שלשה חדשים, חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה, שאינן ממתינות. אבל קטנה בת ישראל בכל מקרה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים. ומבררים: במאי [במה] בדיוק מדובר? אי [אם] בקטנה שיצאה מבעלה במיאון — האמרה [הרי כבר אמר אותה] שמואל חדא זימנא [פעם אחת]. אי [ואם] ביוצאה בגט, שנתגרשה — הא קאמר [הרי אמר] שמואל דבעיא [שהיא צריכה], להמתין! שאמר שמואל: מיאנה בו — אינה צריכה להמתין שלשה חדשים, נתן לה גט — צריכה להמתין שלשה חדשים! אלא יש לומר שמדובר בזנות, וזנות בקטנה לא שכיח [אינו מצוי], ובדבר שאינו מצוי לא גזרו חכמים.
Some say another version of what was taught: Shmuel said: All women must wait three months, except for a female convert who is an adult and a freed maidservant who is an adult; these women need not wait. However, an Israelite female minor need not wait three months in any case. The Gemara clarifies: With regard to what situation is this statement referring? If it is referring to a female minor released from her marriage by refusal, it would be superfluous, as didn’t Shmuel already state this halakha one time? If it is referring to a woman released by a bill of divorce, but didn’t Shmuel say that in that case she is required to wait, as Shmuel said: If she refused him she need not wait three months, but if he gave her a bill of divorce, she must wait three months? Rather, this is referring to cases of promiscuous sexual intercourse, and an occurrence of promiscuous sexual intercourse with female minors is uncommon, and the Sages did not issue rabbinic decrees in uncommon instances.
הכל
(4) גִּיּוֹרֶת וּמְשׁוּחְרֶרֶת דִּשְׁכִיחַ בְּהוּ זְנוּת לִיגְזוֹר הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּתַנְיָא בהַגִּיּוֹרֶת וְהַשְּׁבוּיָה וְהַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּירוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ צְרִיכוֹת לְהַמְתִּין ג׳ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר לֵיאָרֵס וְלִינָּשֵׂא מִיָּד אָמַר רַבָּה מ״ט מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי קָסָבַר אִשָּׁה מְזַנָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בְּמוֹךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר.
The Gemara suggests: Let the Sages issue a decree requiring a female convert and a released maidservant to wait three months, as at the time that one was a gentile and the other a maidservant, promiscuous sexual intercourse was common for them. The Gemara responds: Shmuel stated his halakhic ruling in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as it is taught in a baraita: In the case of the female convert; and the captured woman, who is suspected of having been raped during her imprisonment; and the maidservant, who were redeemed or who were converted or who were released, must wait three months prior to marriage. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei allows them to be betrothed and married immediately. Rabba said: What is the reasoning of Rabbi Yosei? He holds that a woman who engages in promiscuous sexual intercourse uses a contraceptive resorbent that she places at the opening of her womb so as not to become impregnated. Therefore, there is no concern that she might be pregnant.
גיורת ומשוחררת גדולה דשכיחא בהו זנות לגזור – שימתינו כדי להבחין בין זרע שנזרע שלא בקדושה לזרע שנזרע בקדושה.
הוא דאמר כרבי יוסי – דלא גזר דמפרש טעמא דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר. ומיהו בישראלית גזר שמואל זנות אטו נשואין שמתעברת ולא סבר כר׳ יוסי דלא גזר בהו כדאמר לקמן באנוסה ומפותה אבל בגיורת לא גזור זנות שבנכרית משום נשואין דבנכרית דאפילו גיורת נשואה כיון דדעתה לאיגיורי מתהפכת נמי כדי להבחין בין זרע קדושה לזרע שלא בקדושה כדלקמן.
גיורת ומשוחררת דשכיחא לגזור – פירוש לגזור שיהיו צריכות להמתין ולא לגזור אטו בת ישראל קאמר דמהא לא הוה משני מידי.
אשה מזנה מתהפכת. תכף ששמשה, כדי שיצא [הזרע] מבית הרחם.
הרי שהיתה רדופה. כלו׳ כל יום ויום לעמוד [בבית אביה, [לא] הית[ה] מתיחדת ע[ם בע]לה (ידוע אחד) דליכא למיחש שמא [היא מעוברת].
הדרן עלך ארבעה אחין וכו׳
כר׳ יוסי. דאמ׳ דגיורת ומשוחררת אפי׳ גדולה אינה צריכה להמתין. מינטרא נפשה. דהא בדידה הוא לאגיורי, וממטיא מוך בהדה להיכא אזלא, דלמ׳ אזלא באתרא דמפרקי לה. שמעה ממרה. דבעי לאשתחרורה, וממטא מוך בהדה ומשמשות במוך. בשן ועין. דלא ידעה דמשתחררה, היכי מצינן למימר דטרחה וממטיא מוך, מאיזה טעם תטרח להביא מוך. ממילא. דבר הנעשה מאיליו בלתי כונה, ובעית למימר דיוצאה בשן ועין הואיל וממילא אשתחררה צריכה להמתין שהרי לא ידעה הנולד, דהיינו השחרור כדי שתהא צריכה להביא. והא אונס. ההיא ביאה ממילא היא, שהרי לא ידעה שתיאנס כדי שתביא מוך. אנוסה ומפותה. ישראלית וגדולה, דבקטנה ליכא אונס1. מתהפכת. אחר תשמיש, ואינה צריכה להביא דבר אחר שהרי רפואתה עמה. ואפי׳ שפחה נמי עבדה הכי, דכל אשה מזנה אינה רוצה שתתעבר. ור׳ יהודה סבר דחיישי׳ שמא לא נתהפכה יפה ונתעברה. אשתכח השתא דר׳ יהודה ור׳ יוסי לא פליגי אלא בגדולה שזינתה. ר׳ יהודה סבר בין בגיורת או משוחררת או ישראלית צריכות להמתין, שאעפ״י שכל מזנה אינה רוצה להתעבר חיישי׳ שמא לא נתהפכה יפה ושמא נתעברה. ור׳ יוסי הואיל ונבעלו בזנות ודאי נתהפכה ולא נתעברה, ולא חיישי׳ לשמא לא נתהפכה יפה. ומיהו מודי ר׳ יוסי שאם היו להם בעלים בגיותן או בשפחותן, הואיל ואינן מזנות, שצריכות להמתין, דודאי אינה מתהפכת. דאינהו לא פליגי אלא כשאין לחוש אלא שנבעלו בזנות, כדאסיקנא טעמיה דר׳ יוסי דאשה מזנה מתהפכת. ומסתברא דלא פליג ר׳ יוסי אלא כשאין לחוש אלא לביאה דזנות, כגון שאנו מכירין השפחה והגויה שאין להם מיוחדים כבעלים, אבל היכא שאין אנחנו מכירין אותן, משום חשש בעלים צריכות להמתין, דהואיל וטעמיה משום אשה מזנה, אלמ׳ בשאין לחוש אלא לביאה דזנות עסיקינן. אשתכח השתא היכא דאיכא למיחש לביאה דלאו זנות, דברי הכל דמשוחררת וגיורת צריכות להמתין ג׳ חדשים, הואיל והיא גדולה. ואם היא קטנה אינה צריכה, כלישנא בתרא דשמואל. והיכא שאנו מכירין אותן ואין לחוש אלא לביאה דזנות, פליגי ר׳ יהודה ור׳ יוסי כדפרישנא. ושמואל סבירא ליה בזנות דגויה ושפחה כר׳ יוסי דאין צריכות להמתין, ובזנות דישראלית כר׳ יהודה. ואולי הטעם דזנות דישראלית אקראי בעלמא הוא, ולא בקיאין בהיפוך. והראב״ד2 כתב הטעם דגיורת ומשוחררת אית בהו תרי ספיקי, דספק זינתה או לא זינתה, ואפי׳ זינתה שמא נתהפכה, אבל באנוסה ליכא אלא חד ספיקא. והאי טעמ׳ לא דיק, דהא מילתא דבר שיש לו מתירין הוא, דהא אחר ג׳ חדשים שרי, וכל דבר שיש לו מתירין אפי׳ בספק ספיקא ואפי׳ בדרבנן לא בטיל. ומשום הכי לר׳ יהודה דאמר שהיפוך יפה הוא ספק אסורה לינשא. והאי דקאמ׳ הוא דאמ׳ כר׳ יוסי. משפחה ומשוחררת דאקשי ליה ליגזר הוא דקאמ׳. והוא הדין דבמסקנא הוה מצי לאקשויי לשמואל אי הכי ישראלית נמי, אלא דהוה מתרץ בישראלית סבר לה כר׳ יהודה, דהא אשמעי׳ תלמודא פלוגתא דר׳ מאיר ור׳ יהודה בשפחה וישראלית, ופריק דהיינו ר׳ מאיר כשמואל ללישנא בתרא.
וא׳ דמ׳3 דהאי אלא אמר רבא4 הכי פירושא, טעמיה דר׳ יוסי דאשה מזנה וכו׳ ושמואל כר׳ יוסי, והואיל ואשכחן לר׳ יוסי דאמ׳ דאפי׳ ישראלית שזינתה מותרת לינשא מיד לא תידוק במימרא דשמואל הא קטנה אין צריכה להמתין, דהוא הדין אפי׳ גדולה, דשמואל לא איירי אלא בזנות. והכי פירושא דמילתיה, כל אשה שנבעלה צריכה להמתין חוץ ממי שנבעלה בזנות, ואפי׳ שפחה ונכרית, דאפי׳ בשפחה ונכרית אמרי׳ שמתהפכות כשמזנות, וכל שכן ישראלית דכסיפא לה מילתא וודאי נתהפכה שלא תתעבר. ומקצת רבוותא5 פסקו כר׳ יהודה. וכתב הרי״ף6 שלא ידע מאיזה טעם פסקו כך, דהא קיימא לן7 דר׳ יהודה ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי. וכן [פסק] הר״ם בגירושין פרק י״א8 כר׳ יוסי, וכדפרישנא דמודי ר׳ יוסי. אשתכח השתא לפום מסקנא לר׳ יוסי דהלכתא כותיה, ישראלית שהיא פנויה וזינתה אעפ״י שהיא גדולה מותרת לינשא מיד, דאשה מזנה מתהפכת בודאי, וכל שכן אם היא קטנה. היכא דנבעלה במה דלאו זנות, כגון שהוחלפו נשותיהן בשוגג, אם היא גדולה צריכה להמתין שמא נתעברה כסתם מתני׳, דבהא אפי׳ ר׳ יוסי מודי, דלא איירי אלא בזנות, והכא לא ידעה דזניא כדי שתתהפך. ואם היא קטנה מותרת מיד, דהואיל ונשואי טעות לא שכיחי לא גזור רבנן קטנה אטו גדולה. אבל בשאר נשואין אם נתגרשה או נתארמלה, ואעפ״י שאינן ראויות לילד, צריכות להמתין, גזירה אטו ראויה לילד, חוץ מן הממאנת דלא גזרינן כדשמואל. גיורת ומשוחררת, היכא דידעינן להו וליכא למיחש אלא לביאת זנות, שאעפ״י שאין להם בעלים או מיוחדים סתמן זונות נינהו, מותרות מיד, דהואיל ומזנות מתהפכות. והיכא דלא ידעינן להו, הואיל ואיכא למיחש לביאה דלאו זנות, אפי׳ ר׳ יוסי מודי שצריכה להמתין להבחין בין נזרע בקדושה לנזרע שלא בקדושה. ומפני זה כתב הר״ם פרק י״א9 דמשוחררת וגיורת ואפי׳ גר ואשתו צריכין להמתין, דמיירי דאיכא למיחש לביאה דלאו זנות. ואם היא קטנה מותרת לינשא מיד, דבחד מהני לישני דשמואל לא אשכחן דגזר במשוחררת וגיורת קטנה אטו גדולה, אלא בלישנא קמא אמ׳ בהדיא דלא גזרינן.
1. צ״ל פיתוי.
2. הובא בספר ההשלמה.
3. = ואית דמפרשי.
4. גי׳ הרי״ף, וכ״ה בכי״מ ועוד. ולפנינו: אביי.
5. כ״ה ברי״ף [י, א בדפי הרי״ף] בשמם, והכוונה לר״ח - ראה בעה״מ ושא״ר.
6. שם.
7. עירובין מו, ב.
8. הכ״א.
9. שם.
ה״ג הגיורת והשבויה שנפדו ושנתגיירו צריכו׳ להמתין ג׳ חדשים דברי ר׳ יהודה – ולא גרסי׳ יתרות על בנות ג׳ שנים ויום א׳ כדגרסי במקצת נסחי דהא ר׳ יהודה אפילו בקטנה בת ישראל לא גזר כדאיתא במתני׳ דפרק החולץ.
אלא יוצאה בשן ועין מאי איכא למימר – פירוש דמסתמא כי קתני והשפחה שנשתחררה בכל אנפא משמע ואפי׳ כשיוצאה בשן ועין.
גמ׳ הוא דאמר כר׳ יוסי כו׳ פרש״י כר׳ יוסי דלא גזר כו׳ ומיהו בישראלית גזר שמואל זנות אטו נשואין שמתעברת ולא סבר כר׳ יוסי דלא גזר כו׳ אבל בגיורת לא גזר זנות משום נשואין דאפילו גיורת נשואה כו׳ עכ״ל באלו הדברים יתיישב פסק ר״ח שפסק לאסור באנוסה ומפותה והרי״ף תמה עליו למה לא פסק באנוסה ומפותה נמי כר״י דאין מקום לתמיה זו דהא שמואל לית ליה כוותיה דר״י באנוסה ומפותה משום גזירת זנות אטו נשואין ובגיורת ליכא למגזר דנשואה גופא שריא כיון דדעתה לאיגיורי מתהפכת כפרש״י גם הרז״ה כתב ליישב פסק ר״ח בדרך הזה אלא שכתב דבנשואין גר וגיורת נמי צריכות להמתין מההיא דפרק החולץ אבל דוחק לשיטתו (א) דאם גזרו זנות אטו נשואין בישראלית למה לא נגזור נמי בגיורת כך זנות אטו נשואין וצ״ל לשיטת רש״י דההיא ברייתא דפרק החולץ אתיא כר׳ יהודה כמו שכתבו התוספות בתירוץ קמא וק״ל:
ושואלים: גיורת ושפחה משוחררת דשכיח בהו [שמצוי בהן] זנות בהיותן גויות או שפחות, ליגזור [שנגזור] עליהן להמתין שלושה חדשים! ומשיבים: שמואל הוא שאמר ופסק כשיטת ר׳ יוסי. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: הגיורת, והשבויה (שיש מקום לחשוש שנאנסה בזמן שביה) והשפחה, שנפדו או שנתגיירו או שנשתחררו — צריכות להמתין שלשה חדשים עד שתינשאנה, אלו דברי ר׳ יהודה. ר׳ יוסי מתיר להן ליארס ולינשא מיד. אמר רבה: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ יוסי — קסבר [סבור הוא] אשה כשהיא מזנה משמשת במוך שמניחה בבית הרחם כדי שלא תתעבר, ולכן אין לחשוש שהרתה.
The Gemara suggests: Let the Sages issue a decree requiring a female convert and a released maidservant to wait three months, as at the time that one was a gentile and the other a maidservant, promiscuous sexual intercourse was common for them. The Gemara responds: Shmuel stated his halakhic ruling in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as it is taught in a baraita: In the case of the female convert; and the captured woman, who is suspected of having been raped during her imprisonment; and the maidservant, who were redeemed or who were converted or who were released, must wait three months prior to marriage. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei allows them to be betrothed and married immediately. Rabba said: What is the reasoning of Rabbi Yosei? He holds that a woman who engages in promiscuous sexual intercourse uses a contraceptive resorbent that she places at the opening of her womb so as not to become impregnated. Therefore, there is no concern that she might be pregnant.
הכל
(5) א״ל אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי בִּשְׁלָמָא גִּיּוֹרֶת כֵּיוָן דְּדַעְתַּהּ לְאִיגַּיּוֹרֵי מְנַטְּרָה נַפְשַׁהּ כְּדֵי לְהַבְחִין בֵּין זֶרַע שֶׁנִּזְרַע בִּקְדוּשָּׁה וּבֵין זֶרַע שֶׁנִּזְרַע שֶׁלֹּא בִּקְדוּשָּׁה שְׁבוּיָה וְשִׁפְחָה נָמֵי דְּשָׁמְעִי מִמָּרַיְיהוּ וּמְנַטְּרִי נַפְשַׁיְיהוּ אֶלָּא יוֹצֵאת בְּשֵׁן וָעַיִן הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ.
Abaye said to him: Granted, a female convert does this. Since she is determined to convert, she guards herself so as not to be impregnated while still a gentile in order to distinguish between children conceived in sanctity, i.e., after her conversion, and children conceived out of sanctity. A captured woman and a maidservant would also be cautious because they hear from their masters that they are about to be redeemed or that they are about to be released, and they guard themselves so as not to be impregnated. However, with regard to a maidservant who is released due to damage caused her by her masters, i.e., loss of one of her extremities such as a tooth or an eye, how can you find a case where there is no concern for her becoming impregnated? Since she could not have known in advance that she would be released, she would have had no reason to be careful not to become pregnant.
מנטרא נפשה – וממטיא מוך בהדה ומזומן לה.
אלא יוצאה בשן ועין – דלא הות ידעת מעיקרא דעתידה להשתחרר לא מיטרחא ומזדהרא לאתויי מוך בהדה.
אמר ליה [לו] אביי: בשלמא [נניח] גיורת אפשר להבין שהיא עושה כך, כיון שדעתה לאיגיורי [להתגייר], מנטרה נפשה [היא שומרת את עצמה] שלא תתעבר בעודה גויה, כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה, כלומר, ילדים שיוולדו לה לאחר גיור ובין זרע שנזרע שלא בקדושה. שבויה ושפחה נמי [גם כן] אפשר לומר שהן נזהרות מאותו טעם, דשמעי ממרייהו [ששומעות מאדוניהן] שהם רוצים לשחררן או שעומדים לפדות אותן, ומנטרי נפשייהו [ושומרות את עצמן] שלא תתעברנה במצב זה. אלא שפחה היוצאת בשן ועין, כלומר, שנשתחררה משום שפגע בה אדוניה ופגם באחד מעשרים וארבעה ראשי איברים שלה, כגון בשן או בעין, היכי משכחת לה [איך אתה מוצא אותה] שתיזהר בעצמה? והרי אינה יודעת על כך מראש, ואינה נשמרת שלא להתעבר!
Abaye said to him: Granted, a female convert does this. Since she is determined to convert, she guards herself so as not to be impregnated while still a gentile in order to distinguish between children conceived in sanctity, i.e., after her conversion, and children conceived out of sanctity. A captured woman and a maidservant would also be cautious because they hear from their masters that they are about to be redeemed or that they are about to be released, and they guard themselves so as not to be impregnated. However, with regard to a maidservant who is released due to damage caused her by her masters, i.e., loss of one of her extremities such as a tooth or an eye, how can you find a case where there is no concern for her becoming impregnated? Since she could not have known in advance that she would be released, she would have had no reason to be careful not to become pregnant.
הכל
(6) וְכִי תֵּימָא כֹּל דְּמִמֵּילָא מוֹדֶה ר׳ רַבִּי יוֹסֵי וְהָתְנַן אֲנוּסָה וּמְפוּתָּה צְרִיכָה לְהַמְתִּין ג׳ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יוֹסֵי גמַתִּיר לֵיאָרֵס וְלִינָּשֵׂא מִיָּד.
And if you would say that in any case where the situation occurs by itself, as in the case where a woman was unaware of her pending release, Rabbi Yosei concedes that she must indeed wait, this is difficult. But didn’t we learn in a mishna: A woman who was raped and a woman who was seduced must wait three months as perhaps she became pregnant; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei permits her to be betrothed and to be married immediately. Clearly, a woman who was raped could not have prepared herself ahead of time so as not to become pregnant.
{שמעתא דהמתנת ג׳ חדשים באנוסה ומפותה}
ומה שפסק ר״ח ז״ל כר׳ יהודה ולא כרבי יוסי באנוסה ומפותה – נראין הדברים כן, אף על פי שדחאה הרי״ף ז״ל. דודאי, מאחר דקי״ל, הלכה כרבי מאיר, דאמר, כולן צריכות להמתין – אחת עקרה וזקנה ושאינה ראויה לילד (בבלי כתובות ס׳:), ליתא לדרבי יוסי. ובפרק החולץ נראה שאין הלכה כרבי יהודה במה שמיקל בענין הזה, וכל שכן כרבי יוסי במה שהוא יותר מיקל. ועיקרה במשנת, היבמה לא תחלוץ (בבלי יבמות מ״א., מ״ב:).
ותו, הא אשכחן ליה לשמואל בלישנא בתרא דלא ס״ל כרבי יוסי באנוסה ומפותה, מדלא קא ממעט אלא קטנה בת ישראל בזנות, אבל גדולה צריכה להמתין. ואף על גב דבגיורת ומשוחררת ס״ל שמואל כרבי יוסי, באנוסה ומפותה מיהת כרבי יהודה ס״ל.
הילכך, כיון דסוגיין כלישנא בתרא, נקיטין מהני שמעתתא שכל הנשים צריכות להמתין שלשה חדשים, אחת עקרה וזקנה ושאינה ראויה לילד, וקטנה מן הנישואין או מן האירוסין, יוצאה בגט או במיתת הבעל, ואנוסה ומפותה בת ישראל גדולה.
אבל גיורת ומשוחררת, אפילו גדולה, אינה צריכה להמתין. שלא החמירו בה כבת1 ישראל בהבחנת זרעה, למגזר בה זנות אטו נישואין. אבל בנישואין, אפי׳ גר וגיורת צריכין להמתין שלשה חדשים.
ושבויה בת ישראל נמי צריכה להמתין ג׳ חדשים, כרבי יהודה. שלא מיעט שמואל אלא גיורת ומשוחררת בלבד, כרבי יוסי, אבל בשבויה כרבי יהודה ס״ל. וכן באנוסה ומפותה נמי ס״ל כרבי יהודה. ולאו מטעמיה, דאימר לא נתהפכה יפה יפה, אלא משום דגזר בגדולה בת ישראל זנות אטו נישואין. ובקטנה, דלא שכיחא בה זנות, לא גזר, ואינה צריכה להמתין, לא בזנות ולא בנישואין בחלוף ולא במיאון, אלא יוצאה בגט בלבד וה״ה ליוצאה במיתת הבעל.
ואף על גב דבכתובות, פרק אלו נערות (בבלי כתובות ל״ז.) אוקמה רב ששת להא ברייתא דהגיורת והשבויה בשראוה שנבעלה, התם לטעמיה דרבי יהודה הוא דאוקימנא הכי, דס״ל, שבויה בקדושתה קיימא. ובההיא לא קי״ל כותיה. וכיון דקי״ל, לאו בקדושתה קיימא, שפיר דמי להחמיר אפילו בשלא ראוה שנבעלה.
1. נראה דצ״ל: כבבת
[במאור דף י. ד״ה ומה שפסק. לרי״ף סי׳ לו (יבמות דף לה.)]
כתוב שם: ומה שפסק רבינו חננאל ז״ל כרבי יהודה ולא כרבי יוסי, באנוסה ומפותה נראין הדברים כן אע״פ שדחאם הריא״ף ז״ל, עד אבל בגיורת ומשוחררת אפילו בגדולה אינה צריכה להמתין שלא החמירו בה כבת ישראל בהבחנת זרעה למגזר בה זנות אטו נישואין וכו׳.
אמר אברהם: מה שכתב בתחלה דקיימא לן הלכה כרבי מאיר דאמר כולן צריכות להמתין אחת עקרה ואחת זקנה וכו׳, כבר כתב אותו הרב ז״ל דכל הני לא שייכן בהו לא אנוסה ולא מפותה, כלומר דאנוסה ומפותה מתהפכות. ואי אמרת נגזר בהו אטו הנך כי היכי דגזרינן בעקרה ובזקנה אע״פ דלאו בת איעבורי [נינהו], זנות לא שכיחא ולא גזרינן. אבל הראיה הגדולה היא מה שכתבתי אני מלישנא בתרא דשמואל [דף לה.] דקאי כותיה [דרבי] יהודה באנוסה ומפותה, ואף על גב דבגיורת ובמשוחררת גדולה סבר לה כרבי יוסי. והטעם כאשר כתבתי אני דהני ספק ספיקא נינהו, שמא לא זנו, ואם זנו1 נתהפכו. והטעם שלו כחרש הנשבר, שאין כאן גזירת זנות אטו נישואין כלל,2 דבזנות נמי איכא צורך הבחנה. ומאי דכתב נמי מדיליה דשבויה בת ישראל צריכה להמתין ג׳ חדשים ולא מיחוורא כלל, דשבויה קילא מדכולהו, חדא דתרי ספיקי נינהו כגיורת ומשוחררת, ועוד דמנוולה לגבי שבאי. ואע״ג דלענין כתובה ותרומה ותשלומי קנס משוינן לה מיהא לגבי עיבור לא חמירא מגיורת ומשוחררת דתרי ספיקי נינהו כדאמרן.
1. בכ״י ב׳ נוסף: שמא.
2. מכאן עד סוף הדיבור אינו בכ״י ב׳.
כל דממילא מודה ר׳ יוסי – פי׳ ושפחה דקתני היינו שנשתחרר׳ בכסף ע״י אחריה או בשטר על ידי עצמו ונקיט לה סתם משום דאידך לא שכיחא.
וכי תימא כל דממילא [ואם תאמר כל דבר שבא מעצמו], כגון כאן שהשחרור בא מעצמו שלא מדעתה, מודה ר׳ יוסי שצריכה להמתין — והתנן [והרי שנינו במשנה]: אנוסה ומפותה צריכה להמתין שלשה חדשים שמא נתעברה, אלו דברי ר׳ יהודה, ר׳ יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד. והרי האנוסה בודאי לא הכינה את עצמה קודם שלא תתעבר!
And if you would say that in any case where the situation occurs by itself, as in the case where a woman was unaware of her pending release, Rabbi Yosei concedes that she must indeed wait, this is difficult. But didn’t we learn in a mishna: A woman who was raped and a woman who was seduced must wait three months as perhaps she became pregnant; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei permits her to be betrothed and to be married immediately. Clearly, a woman who was raped could not have prepared herself ahead of time so as not to become pregnant.
הכל
(7) אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי אִשָּׁה מְזַנָּה מִתְהַפֶּכֶת שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר וְאִידַּךְ חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא לֹא נִתְהַפְּכָה יָפֶה יָפֶה.:
Rather, Abaye said: A woman who engages in promiscuous sexual intercourse turns over following intercourse, trying to prevent the absorption of the semen, so as not to become pregnant. Maidservants act in a similar manner. The Gemara asks: If indeed she tries not to become pregnant, how then would the other opinion, that of Rabbi Yehuda, explain why she must wait three months? The Gemara responds: We are concerned that perhaps she did not turn over well enough and therefore became pregnant.
ערך הפך
הפך – א(יבמות לה.) אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר פירוש בסוף תשמיש לאלתר מתהפכת כדי שיצא הזרע מרחמה ולא תתעבר.
א. [אומקערין.]
מתהפכת – ואף יוצאה בשן ועין נמי ליכא השתא למפרך דכיון דהיפוך קל הוא לה ואין בו טורח מתהפכת היא דכל אשה מזנה אינה רוצה להתעבר.
אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר – ופ״ה יוצאה בשן ועין מאי איכא למימר וי״ל שאני היפוך דקיל ואם כן אף היא מתהפכת ול״נ דא״כ עיקר התירוץ חסר מן הספר. ועוד קשה שהרי ודאי אינה מתהפכת שהיא רוצה להוליד עבדים כיון שאינה יודעת כלום מתחלה שתצא לחירות כי ממילא בא אליה זה החירות לכן נ״ל דאי תקשי לך יוצאה בשן ועין מאי איכא למימר נאמר דביוצאה בשן ועין דממילא מודי ר׳ יוסי דצריכה להמתין דשמא מעוברת היא כי שמא לא נתהפכה ואי תקשי לך מאנוסה ומפותה נימא כדמתרץ תלמודא דודאי מתהפכת היא שלא תתעבר ואין טורח גדול בדבר:
אלא אמר רבא אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר – פרש״י ז״ל ואפילו יוצאה בשן ועין נמי דכיון דהפוך דבר קל הוא לה רוצה היא להתהפך על הספק ואע״ג דלא מסקא אדעת׳ דתשחרר דעיבור גנאי הוא לה ולפום שמעתין משמע דהא אוקימנא האי דשמואל כר׳ יוסי לאו לגמרי בכל דבריו דהא לרבי יוסי אנוסה ומפותה אינה צריכה להמתין ואפילו כשהיתה בעולה קודם לכן דאפשר דמתעברה בביאה זו דאונס או של מפתה דבהא איצטריך לאיידי ואילו לשמואל צריכה להמתין אלא אם כן באנוסה ומפותה דקרא שהיו בתולות ואין אשה מתעברה בביאה ראשונה אלא על ידי מיעוך דהא לא מפיק מכלליה אלא גיורא ומשוחררת גדולה ומשום דלא שכיחי אי נמי קטנה בת ישראל דלא שכיח אבל אנוסה ומפותה לא אלא דהנהו כר׳ יהודה ס״ל דחייש שמא לא נתהפכ׳ יפה יפה ומיהו שמואל לאו מההוא טעמא אסר דהא בההוא נמי טעמא כר׳ יהודא ס״ל אלא דס״ל דכיון דבת ישראל היא גזרי בה אטו נשואי גדולה וכדפרשי״י וכפר״ח ז״ל אבל ר׳ אלפס ז״ל משמע שהו׳ סובר דלשמואל אף באנוסה ומפותה סבר לה כר׳ יוסי ופוסק הלכה כר׳ יוסי בגיורת ומשוחררת ובאנוסה ומפותה דר׳ יוסי ור׳ יהודה הלכה כר׳ יוסי ואע״ג דהא קי״ל הלכה כר׳ מאיר בגזרותיו סבירא לן דמודה ר״מ בהני דלא גזרי בהו משום דלא שכיחי דכיון דבדידהו ליכא למיחש שהרי מתהפכת לא גזרו בהו אטו נשואין והא נמי חוץ מאנוסה ומפות׳ משום דכיון דשמואל אתא לאשמועינן כרבי יוסי דאשה מתהפכת יפה כיון דנקט גיורת ושפחה שהן מתהפכות כ״ש בבת ישראל דמתהפכת דגנאי הוא להן העיבור ואי משו׳ גזיר׳ כי היכי דגיורת ושפח׳ לא שכיחי ולא גזרי בה אנוסה ומפותה נמי לא שכיחי ולא גזרי בה לד״ה תדע דאפי׳ ר׳ יהודה לא אסר בהן אלא דחייש שמא לא נתהפכה יפה יפה הא לאו הכי משום גזירה לא הוה אסר בהו זנות אטו נשואין והיינו טעמא דאמרן דזנות אונס ומפתה שאינו אלא בששה חדשי׳ של נערות בלבד ודלא נסיב לה אונס ומפתה לא שכיח וכן דעת רבותי ועיקר ובהכי סליק פרקא בס״ד.
אלא אמר אביי: אשה מזנה מתהפכת לאחר ביאה, ומשתדלת שהזרע לא ייקלט, כדי שלא תתעבר, וכך נוהגת גם השפחה. ושואלים: אם כן הדבר, שהיא משתדלת שלא תתעבר, ואידך [והאחר] מדוע בכל זאת מצריך להפרישן? ומשיבים: חיישינן [חוששים אנו] שמא לא נתהפכה יפה יפה ובשל כך תתעבר.
Rather, Abaye said: A woman who engages in promiscuous sexual intercourse turns over following intercourse, trying to prevent the absorption of the semen, so as not to become pregnant. Maidservants act in a similar manner. The Gemara asks: If indeed she tries not to become pregnant, how then would the other opinion, that of Rabbi Yehuda, explain why she must wait three months? The Gemara responds: We are concerned that perhaps she did not turn over well enough and therefore became pregnant.
הכל
(8) וְאִם הָיוּ כֹּהֲנוֹת כּוּ׳.: כֹּהֲנוֹת אִין יִשְׂרְאֵלִיֹּת לָא אֵימָא אִם הָיוּ נְשֵׁי כֹהֲנִים נְשֵׁי כֹהֲנִים אֵין נְשֵׁי יִשְׂרְאֵלִים לָא.
§ With regard to the case of two betrothed women who were switched at the time they entered the wedding canopy, the mishna states: And if they were daughters of priests, they are disqualified from partaking in teruma. The Gemara asks: Does this indicate that with regard to the daughters of priests, yes, they are disqualified from partaking in teruma, but with regard to the daughter of an Israelite, no, she would not be disqualified? It would seem that an Israelite woman married to a priest should most certainly be disqualified from eating of her husband’s teruma. The Gemara answers: Rather, say: If they were the wives of priests then they are disqualified. The Gemara questions this formulation: Does this indicate that with regard to the wives of priests, yes, they are disqualified, but with regard to the wives of Israelites, no, they are not disqualified, and if their husbands died, they would be suitable for marriage to the priests?
כהנות – בנות כהנים.
ישראלית לא – בתמיה. הואיל ואשת כהן היא אפילו בת ישראל נמי אסורה לבעלה כהן.
נשי כהנים – אם בעליהן כהנים נפסלו להן דאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה.
נשי ישראלים לא – בתמיה. וכי אם בעליהם של אלו ישראלים מי לא מיפסלו נמי לכהונה שאם ימותו אלו לא ינשאו לכהנים.
כהנות אין ישראלית לא – ובכתובות (דף נא.) גבי הא דתנן ובכהנת אהדרינתיך למדינתיך לא דייק הכי אלא דוקא הכא משום דכי משני אימא נשי כהנים אכתי אית ליה פירכא אחריתי נשי כהנים אין נשי ישראלים לא.
ואם היו כהנות נפסלו מן הכהונה אסיקנא דה״ק אם הי׳ כהנות נשואות, לשמואל נפסלו מתרומה דבי נשייהו פי׳ היום ומחר אם נתאלמנו אי נתגרשו וזרע אין להן מישראל אין חוזרין לתרומת אביהן מפני שנפסלו מבעילה זו ונתחללו אטג דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה כדכתיב והאי לא נתפסה הא נתפסה מותרת אפ״ה נפסלה מן הכהונה דא״ר עמרם הא מילתא א״ל ר״ש ואנהרינהו לעינינו ממתניתן אשת ישראל שנאנסה אע״פ שמותרת לבעלה אסורה לכהונה פי׳ משנה שהבאי ראי׳ ממנה האי לקמן בהבא על יבמתו:
כוהנות. בנות כהנים. מן הכהונה1. אם בעליהם כוהנים נפסלו להם, דאשת כהן שנאנסה אסורה. ישראליות. נשואות לכהן. נשי ישראל לא. שאם נתארמלו ודאי נפסלו לכהן. ואנהרינהו. הביא לנו ראיה ממשנתינו דהבא על יבמתו2. דבי נשייהו. שאם ימות בעלה וזרע אין לה אינה שבה לאכול מלחם אביה, דאפסילא לה משום האי זנות, דהואיל ונבעלה לפסול לה נפסלה, כדמסקינן בפרק אלמנה3.
1. כ״ה גירסת הרבה ראשונים במשנה, ראה דק״ס ציון 91. ולפנינו שם: מן התרומה.
2. נג, ב.
3. להלן סח, א.
א שנינו במשנה: ואם היו כהנות נפסלו מן התרומה, ותוהים: כהנות (בנות כהנים) — אין [כן], ישראלית — לא, והרי גם ישראליות הנשואות לכהנים, שאוכלות מתרומת בעליהן, צריכות להיפסל, שהלא אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה! ומשיבים: אימא [אמור]: אם היו נשי כהנים הרי הן נפסלות. ומדייקים: נשי כהנים — אין [כן] נפסלו לבעליהן, נשי ישראלים — לא, שאם ימותו בעליהן תהיינה כשרות להינשא לכהנים ולאכול תרומה, ועל כך מקשים:
§ With regard to the case of two betrothed women who were switched at the time they entered the wedding canopy, the mishna states: And if they were daughters of priests, they are disqualified from partaking in teruma. The Gemara asks: Does this indicate that with regard to the daughters of priests, yes, they are disqualified from partaking in teruma, but with regard to the daughter of an Israelite, no, she would not be disqualified? It would seem that an Israelite woman married to a priest should most certainly be disqualified from eating of her husband’s teruma. The Gemara answers: Rather, say: If they were the wives of priests then they are disqualified. The Gemara questions this formulation: Does this indicate that with regard to the wives of priests, yes, they are disqualified, but with regard to the wives of Israelites, no, they are not disqualified, and if their husbands died, they would be suitable for marriage to the priests?
הכל
(9) וְהָאָמַר רַב עַמְרָם הָא מִילְּתָא אֲמַר לַן רַב שֵׁשֶׁת וְאַנְהֲרִינְהוּ לְעַיְינִין מִמַּתְנִיתִין דאֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסָה אַף עַל פִּי שֶׁמּוּתֶּרֶת לְבַעְלָהּ פְּסוּלָה לַכְּהוּנָּה.
The Gemara objects to this: But didn’t Rav Amram say: Rav Sheshet said this matter to us, and he lit our eyes by showing us that this ruling is indicated from what was stated in the mishna (Yevamot 53b). He said: The wife of an Israelite who was raped, even though she is permitted to return to her husband, she is nevertheless disqualified from the priesthood. If her husband later dies, she may not marry a priest, for although she is permitted to her husband the rape disqualified her for matters of priesthood.
והאמר רב עמרם כו׳ ואנהרינהו לעיינין ממתניתין – כלומר הביא לנו ראיה ממשנתנו. ואותה משנה לקמן בהבא על יבמתו (דף נו.).
אשת ישראל שנאנסה אף על פי שמותרת לבעלה – מוהיא לא נתפשה (במדבר ה) הא נתפשה מותרת אפ״ה פסולה לכהונה אם ימות בעלה.
אע״פ שמותרת לבעלה פסולה לכהונה – פי׳ בקונט׳ טעמא דשמעתין משום ובת כהן כי תהיה לאיש זר ולר״י נראה דמבת איש כהן לא שמעינן אשת איש וכל חייבי כריתות הנאסרות ע״י קדושין משום דלא הוי זר אצלה מעיקרא והכי משמע בהבא על יבמתו (לקמן דף נו:) דקאמר רבא אשת כהן שנאנסה ובא עליה לוקה משום זונה ומשום טומאה ואי מבת כהן כי תהיה לאיש זר שמעינן נמי אשת איש א״כ יהא לוקה נמי מהאי קרא דלכהונה נמי אסורות מק״ו דלקמן בפרק אלמנה (יבמות סח: ושם) דלא חשיב לה התם אזהרה מן הדין אלא גילוי מלתא בעלמא הוא וה״נ משמע כן קצת מדקאמר אף על פי שמותרת לבעלה פסולה לכהונה ואי פסולה מקרא דבת כהן פשיטא דאין לחלק בין אונס לרצון ואי היא גופה אתא לאשמועינן דשייך קרא דבת כהן בחייבי כריתות דע״י קדושין כיון דשייך בהו ממזרות אע״ג דלא הוי זר אצלה מעיקרא אם כן לישמעינן הכי בהדיא וממילא ידענו דלא שייך בהאי קרא לפלוגי בין אונס לרצון באשת איש טפי מבשאר [פסולי כהונה] אלא לר״י נראה דפסולה מן הכהונה מטעם טומאה וזונה כדאמר בהבא על יבמתו (לקמן דף נו: ושם) וללישנא דאמר התם דכל באונס לא מיקריא זונה פסולה לכהונה משום טומאה גרידא ומיהו קשה לר״י כיון דלא כתיב טומאה אאשת ישראל שנבעלה באונס דכתיב והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת אם כן אמאי פסולה לכהונה דבכלל איסור טומאה הוי בעל ובועל ותרומה וגם כהונה וכי שרי לבעלה תשתרי נמי לכהונה ואמר ר״י דההוא קרא דלא נתפשה לא מיירי אלא בטומאה דבעל גרידא דנטמאה קמא אית לן לאוקמי לבעל ולענין בעל שרי אונס בישראל אבל ונטמאה בתרא דנפקא לן מינה איסור תרומה וכהונה לא מפליג בה בין אונס לרצון בין אשת כהן לאשת ישראל ויש לאסור בכל ענין דכיון דאשכחן באשת כהן דאפילו באונס אסורה אין לנו לחלק בין אונס לרצון לענין תרומה וכהונה אפילו באשת ישראל ומיהו גבי בועל אע״ג דלא כתיב ביה לא נתפשה יש לחלק בין אונס לרצון באשת ישראל דסברא הוא דלא נאסרה על הבועל אלא כשנאסרה על הבעל ולפי פר״י אין פסולה זונה לתרומה מקרא דבת כהן אלא שמא מטעם דכלליה קרא בהדי חללה פסולה לתרומה כמו חללה ובפרק החולץ (לקמן דף מד: ד״ה הכא) כתב ר״י מזה.
אע״פ שמותרת לבעלה פסולה לכהונה דכתיב ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה. ואע״ג דאמרינן לקמן ואימא בחייבי כריתות אמר קרא כי תהיה בהנך דאית הויה ולא למעט חייבי כריתות אתא דגלי קרא (בזר) [דכי תהיה לאיש זר] הכא ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין בה ומחייבי כריתות לית בהו אלמנות וגירושין אלא ה״ק ואימא חייבי כריתות ולא חייבי לאוין אמר קרא כי תהיה וגו׳ לרבות חייבי לאוין:
בד״ה אע״פ כו׳ פי׳ בקונטרס טעמא בשמעתין כו׳ כצ״ל. ונ״ב אין זה פי׳ שלנו ואותו פי׳ סבר דלא מרבינן מקרא דכי תהיה אלמנה וגרושה אלא עובד כוכבים ועבד שאין להם אלמנות וגירושין בשום מקום וזהו דעת י״מ שהביא רש״י לקמן בפרק אלמנה לכ״ג (יבמות דף ס״ח) אבל אותו פי׳ בקונטרס סבר דמ״מ חייבי כריתות לא גרע וכלולי בקרא דבת כהן כי תהיה ולשון תהיה לאו דוקא דתפסי קדושין אלא לרבות חייבי לאוין אף דתפסי בהו קדושין פוסלין וק״ל:
בא״ד ולפי פי׳ ר״י אין פסולה זונה כו׳. נ״ב פי׳ זונה היינו הנבעלת לחייבי כריתות דקרא דבת כהן אתיא ללאוין גרידא וקרא דכי תהיה לעובד כוכבים ועבד לחודה כדפריך ודו״ק:
סליק ארבעה אחין פרק שלישי ע״בתוס׳ בד״ה ונמצאת כו׳ וא״ת א״כ אם אין הולד כו׳ כצ״ל:
גמ׳ והאמר רב עמרם. הא מילתא כעין זה לקמן דף נח ע״א ב״ב דף יג ע״ב:
שם ואנהרינהו לעיינין. עיין לקמן דף צ ע״ב תד״ה היתה בת ישראל:
והאמר [והרי אמר] רב עמרם: הא מילתא [דבר זה] אמר לן [לנו] רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתניתין [והאיר את עינינו ממשנתנו] להראות לנו שדבריו רמוזים במשנה (להלן נג, ב). וכך אמר: אשת ישראל שנאנסה, אף על פי שמותרת לבעלה בכל זאת פסולה לכהונה, כלומר להינשא לכהן, אם בעלה זה ימות, שאמנם מותרת היא לבעלה, אבל לענין כהונה נפסלה אף על ידי אונס.
The Gemara objects to this: But didn’t Rav Amram say: Rav Sheshet said this matter to us, and he lit our eyes by showing us that this ruling is indicated from what was stated in the mishna (Yevamot 53b). He said: The wife of an Israelite who was raped, even though she is permitted to return to her husband, she is nevertheless disqualified from the priesthood. If her husband later dies, she may not marry a priest, for although she is permitted to her husband the rape disqualified her for matters of priesthood.
הכל
(10) אָמַר רָבָא הָכִי קָאָמַר האִם הָיוּ כֹּהֲנוֹת נְשׂוּאוֹת לְיִשְׂרָאֵל נִפְסְלוּ מִן הַתְּרוּמָה דְּבֵי נָשַׁיְיהוּ.:
Rava resolved this and said: This is what the tanna is saying in the mishna: If they were daughters of priests who were married to an Israelite, they are disqualified from the teruma that is from the household of their fathers, so that if their husbands die while they are childless, they may not go back to eat of the teruma in the house of their fathers. While other childless daughters of priests are again qualified to eat of the teruma the moment they leave their Israelite husbands, these women were disqualified by their act of forbidden sexual intercourse.
ערך נשא
נשא – א(בבא בתרא יב:) ההוא גברא דזבן ארעא אניצרא דבי נשא פי׳ סמוך לשדה של חמיו ולא היה לו לחמיו בנים כי אם בנות (יבמות לה.) אם היו כהנות נשואות לישראל נפסלו מן התרומה דבי נשייהו פי׳ מתרומה דבית אביהן (א״ב פירוש בית הנשכח כי הנשים נשואות שוכחות בית אביהם מלשון נשני אלהים את כל עמלי פ״א בית אבי האשה כי הבעל קורא אותו כן כלו׳ בית אשתי).
ערך הלך
הלך – ב(סוטה כב.) תנא התנאים מבלי עולם אמר רבי שמעון וכי מבלי עולם הן והלא מישבי עולם המתעסקים במשנה דכתיב הליכות עולם לו פי׳ הלכות של משנה אלא המתעסקים במשנה ואין מבררין הלכה למעשה. (מגילה כב:) תנא דבי אליהו כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (קידושין מט) התקדשי לי בכוס זה על מנת שאני שונה חזקיה אמר הלכות ורבי יוחנן אמר תורה מיתיבי אי זו היא משנה רבי מאיר אומר הלכה רבי יהודה אומר מדרש מאי מדרש מדרש דעל התורה (ברכות כב) בעל קרי שונה בהלכות דרך ארץ פי׳ מסכת קטנה ושמה דרך ארץ ומותר לשנות בה. (יבמות לה) הלכתא כריש לקיש בהני תלת ומפורשין שס א׳ החולץ למעוברת שני דתנן (בבא בתרא קכו) המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד וכו׳ (בבא בתרא קלו פסחים עד) בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא (כריתות יג) אשר דבר ה׳ זו הלכה ביד משה זה תלמוד. הלכה כרבי אליעזר (נדה ח) פי׳ הלכה דכריתות נדה בערך תלמוד. פי׳ הלכתא דבר שהולך ובא מקודם ועד סוף או שישראל מתהלכין בו כאשר תאמר בל׳ ישמעאל אל סירה. (בבא מציעא צג) שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה (במגלת איכה קראתי למאהבי המה רמוני) שיתי לבך למסלה דרך הלכת אמר ר׳ אחא הלכתי כתיב ללמדך שכל מקום שגלו ישראל שם גלתה שכינה עמהן (א״ב תרגום כמשפט הבנות כהלכתא בנת ישראל ובל׳ גמ׳ אומרים סוגיא תרגום הלך סגי).
א. [שוויגער פאטר.]
ב. [גאנג. ארט. פערכהייט. רעכט געריכטס ארדנונג.]
אם היו כהנות – בנות כהנים ואפילו נשואות לישראל דלא מהני האי זנות לאסרן לבעליהן.
נפסלו מתרומה דבי נשייהו – שאם ימות בעלה וזרע אין לה אינה שבה אל בית אביה כנעוריה דפסיל לה האי זנות כדתניא לקמן באלמנה לכהן גדול (דף סח.) כהנת לויה וישראלית שבא עליה גר עמוני כו׳ ויליף טעמא מובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה ואע״ג דמותבינן ואימא נבעלה לפסול חייבי כריתות ומשנינן כי תהיה כתיב הנך דאית בהו הוייה אלמא זנות דחייבי כריתות לא פסיל מאכילת תרומה הא הדר מייתינא התם קרא אחרינא כי תהיה אלמנה וגרושה למעוטי כותי ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה ומההוא קרא נמי נפקא לן חייבי כריתות דהא אין לו אלמנות וגירושין בה ומעיקרא פרכינן הכי ואימא חייבי כריתות ולא חייבי לאוין.
Rava resolved this and said: This is what the tanna is saying in the mishna: If they were daughters of priests who were married to an Israelite, they are disqualified from the teruma that is from the household of their fathers, so that if their husbands die while they are childless, they may not go back to eat of the teruma in the house of their fathers. While other childless daughters of priests are again qualified to eat of the teruma the moment they leave their Israelite husbands, these women were disqualified by their act of forbidden sexual intercourse.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.