×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בָּנַיִךְ יְפֵיפִין בְּיוֹתֵר אָמְרָה לָהֶן אאֵינוֹ מְסַפֵּר עִמִּי לֹא בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה וְלֹא בְּסוֹף הַלַּיְלָה אֶלָּא בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה בוּכְשֶׁהוּא מְסַפֵּר מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח וְדוֹמֶה עָלָיו כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד.
are your children so beautiful? She said to them: My husband does not converse with me while engaging in sexual intercourse, neither at the beginning of the night nor at the end of the night, but rather at midnight. And when he converses with me while engaging in sexual intercourse, he reveals a handbreadth of my body and covers a handbreadth, and he covers himself up as though he were being coerced by a demon and is covering himself out of fear.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אינו מספר – אינו משמש.
מגלה טפח – מבגדה.
ומכסה – אותו טפח מבגד וכן עושה עד שיבא עליה.
ודומה כמי שכפאו שד – שבא אליה בכח ודומה כמי ששד כפאו ואית דאמרי שמתכסה כולו כאדם שמפחד מן השד.
ניך יפיפין ביותר. בלא מום:
מגלה טפח ומכסה טפח. כדי שתהא יראה ובושה על פניו אי נמי שלא יהנה בקירוב בשר דוגמת דרך סדין (בירושלמי בפ״ק דיבמות הלכה א):
לא בתחלת הלילה – ואף בסוף הלילה נשים הולכות בשוק ויתן דעתו עליהם.
וכשהוא מספר – כשהוא משמש מטתו.
מגלה טפח ומכסה טפח – בפרק מי שמתו (ברכות דף כג:) אמרינן שהתירו (לה לאשה) לגלות טפחיים לקטנים והוא היה מגלה טפח מאותן טפחיים ומכסה טפח כלומר וטפח שני נשאר מכוסה.
כמי שכפאו שד – שהיה ממהר כאדם הנטרד מחמת שד שכופהו אלמא מספר היה בשעת תשמיש.
יפיפים. שאין בהם מום. אינו מספר עמי בתחלת הלילה. שתאות נשים שראה ביום עדיין בלבו ובסוף הלילה קרוב לעמידה פן יהיה זכור מתאותו בנשים אחרות. ואני שמעתי מרופאים שאינו טוב תחלת הלילה לפי שעדיין לא לקחו כל האיברים חלקם ממאכל עד אחר השינה וכל הרגיל לבעול אחר אכילה ושתיה אוחזתו עוית (ורמיסת) ורתיחת איברים שקורין פלזינא. וגם לא סמוך ליום שכבר תשש כל כח האכילה ורפה לבו אבל באמצע הלילה אז טוב לבריאים אם תאותם באה מאיליה ולא מחמת משמוש והרהור נשים ואז יפין אותם ילדים שנתעברה אמם באותו כח. מספר עושה צרכיו. מגלה טפח מבגדיו ומכסה אותו טפח מבגדיו. לא שמעתי טעם למה טוב לעשות כן שאם תאמר כדי לראות חזה שלה ויתאוה לבו והלא לילה היה. אמנם נראה לי שמן השמש אומר כן שלא היה מוציאו יותר מדאי בשעת דישה כי אם טפח. הרא״ם ז״ל.
וז״ל הריטב״א ז״ל: מגלה טפח ומכסה טפח. יש מפרשים כי על השמש אומר כן. ויש מפרשים כי על הסינר שהנשים חוגרות בו קאמר שהיה מגלה ממנו מעט ומכסה השאר כדי שלא יהנה הרבה ממנה. ויש מפרשים כדי שלא יסתכל בה וזה תימה כי בלילה ובלא נר היאך יכול להסתכל בה. עד כאן.
אמרתי לו מה טעם הדבר שאתה ממהר כל כך לעשות צרכיך ואמר לי שלא ליתן עיני. כלומר מחשבתי מחמת תאותי אם אשהה בך באשה אחרת. אלמא מספר היה בשעת תשמיש. הרא״ם ז״ל.
וזה לשון הפירוש: אמרתי לו מה טעם אי אתה מסתכל בי בגופי. אמר לי מפני שלא אתן עיני באשה אחרת שאם אסתכל בך ואחר כך אראה אשה אחרת שיהא מדומה לי שהיא יפה ממך שמא אחשב עליה בשעת תשמיש אחר גופה ואיבריה. ונמצא בני באין לידי ממזרות שכל המשמש בכוס זה ונותן עיניו בכוס אחר נעשה שימוש באשה זו כמי שאינו על גופה והבנים קרובים לידי ממזרות. ומדקאמר לה ר׳ אליעזר הכי בשעת תשמיש והיו בניו יפיפים אלמא מותר לספר בשעת תשמיש. עד כאן.
וא״ל כדי שלא אתן עיני כו׳ באין לידי ממזרות כו׳. לאו ממזרות ממש קאמר אלא שכל מעשה הולך על הרוב אחר המחשבה ויהיו בניו אינן מהוגנין מדת ממזרים וק״ל:
בניך יפיפין ביותר? אמרה להן: בעלי אינו מספר (משוחח) עמי בשעת תשמיש לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה, וכשהוא מספר עמי, הריהו באותה שעה מגלה טפח מן הגוף שלה ומכסה טפח, ודומה עליו כשהוא בא עליה כמי שכפאו שד, כמי שמפחד מן השד שהוא מתכסה כולו מפני הפחד.
are your children so beautiful? She said to them: My husband does not converse with me while engaging in sexual intercourse, neither at the beginning of the night nor at the end of the night, but rather at midnight. And when he converses with me while engaging in sexual intercourse, he reveals a handbreadth of my body and covers a handbreadth, and he covers himself up as though he were being coerced by a demon and is covering himself out of fear.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאָמַרְתִּי לוֹ מָה טַעַם וְאָמַר לִי כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן אֶת עֵינַי בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת וְנִמְצְאוּ בָּנָיו בָּאִין לִידֵי מַמְזֵרוּת.

And I said to my husband: What is the reason for this behavior? And he said to me: It is so that I will not set my eyes on another woman, i.e., think about another woman; if a man thinks about another woman during sexual intercourse with his wife, his children consequently come close to receiving a mamzer status, i.e., the nature of their souls is tantamount to that of a mamzer. Therefore I engage in sexual intercourse with you at an hour when there are no people in the street, and in this manner. In any event, it can be seen from her words that a Sage conversed with his wife while engaging in sexual intercourse with her.
פירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונמצאו בניו באין לידי ממזרות. שהמחשבה באשה אחרת בשעת תשמיש קרובין הבנים לצד ממזרות ומתוך שאינו משמש אלא באימה ולא בקלות ראש אין בלבו מחשבה אחרת:
ואמרתי לו לבעלי: מה טעם הוא נוהג כך? ואמר לי: כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת, ולכן בחר בשעה זו שאין בני אדם מצויים ברחוב, ובאופן זה, כדי שלא יחשוב באשה אחרת. שאם לא כן ונמצאו בניו באין לידי ממזרות. כלומר, שיש כאן כעין ממזרות מצד הנפש אם חושב בשעת תשמיש על אשה אחרת. ומכל מקום אנו למדים שאדם גדול זה היה מספר עם אשתו בשעת תשמיש!
And I said to my husband: What is the reason for this behavior? And he said to me: It is so that I will not set my eyes on another woman, i.e., think about another woman; if a man thinks about another woman during sexual intercourse with his wife, his children consequently come close to receiving a mamzer status, i.e., the nature of their souls is tantamount to that of a mamzer. Therefore I engage in sexual intercourse with you at an hour when there are no people in the street, and in this manner. In any event, it can be seen from her words that a Sage conversed with his wife while engaging in sexual intercourse with her.
פירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לָא קַשְׁיָא הָא בְּמִילֵּי דְתַשְׁמִישׁ הָא בְּמִילֵּי אַחְרָנְיָיתָא.

The Gemara answers: This is not difficult. This permission to converse with her is with regard to matters of sexual intercourse, whereas that restriction of conversation is with regard to other matters that are not related to sexual intercourse.
פירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במילי דתשמיש. שרי להרבות תאותו:
הא במילי דתשמיש – שרי כדי לרצותה.
הא במילי דתשמיש. מותר כדי שיתאוה ויוסיף תאוה. והוא הדין דהוה מצי לשנויי הא דצריכא לארצויי הא דלא צריכא לארצויי. הריטב״א ז״ל.
הא במילי דתשמיש. טוב לספר שמתוך כך היה מוציא זרע בשמחה ומתוך כך היו בניו יפים. כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה. ואין חסרון קדושה. הרא״ם ז״ל.
ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זה] — כשהוא משוחח עימה במילי [בדברים] של תשמיש ואין בכך פגם, הא [זה] שיש בכך פגם — שמדבר איתה במילי אחרנייתא [בדברים אחרים] שאינם שייכים לכך.
The Gemara answers: This is not difficult. This permission to converse with her is with regard to matters of sexual intercourse, whereas that restriction of conversation is with regard to other matters that are not related to sexual intercourse.
פירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זוֹ דִּבְרֵי יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אֶלָּא גכֹּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ עוֹשֶׂה מָשָׁל לְבָשָׂר הַבָּא מִבֵּית הַטַּבָּח רָצָה לְאׇכְלוֹ בְּמֶלַח אוֹכְלוֹ צָלִי אוֹכְלוֹ מְבוּשָּׁל אוֹכְלוֹ שָׁלוּק אוֹכְלוֹ וְכֵן דָּג הַבָּא מִבֵּית הַצַּיָּיד.

Rabbi Yoḥanan said: That is the statement of Yoḥanan ben Dehavai. However, the Rabbis said: The halakha is not in accordance with the opinion of Yoḥanan ben Dehavai. Rather, whatever a man wishes to do with his wife he may do. He may engage in sexual intercourse with her in any manner that he wishes, and need not concern himself with these restrictions. As an allegory, it is like meat that comes from the butcher. If he wants to eat it with salt, he may eat it that way. If he wants to eat it roasted, he may eat it roasted. If he wants to eat it cooked, he may eat it cooked. If he wants to eat it boiled, he may eat it boiled. And likewise with regard to fish that come from the fisherman.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אילה
אילה – דספינתא (נדרים כ:) היה מנהג הספנים לעשות כמין איל של עץ וממלאין אותו מן הממון פעם אחת עשו כך ושכחוה גוים על שפת הים ומצאה רבי עקיבא. השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות בסוף כתובות ובילמדנו ברב לכם סוב:
ערך חרף
חרףא(נדרים כ חרפופתא דרישא מתיא לידי עוירא דמני מתיא לידי שעמומית דגופא מתיא לידי שיחנא וכיבי: ס״א ערבובתא פי׳ שמניע להתערבב שער ראשו שמתקבץ בו טיט וכנים ואינו רוחצו ואינו סורקו מכחיש מאור עיניו ומתיא לידי עוירא וערבובתא דמני שאינו מכבס בגדיו דגופא שאינו רוחץ גופו:
ערך עקב
עקבב(יבמות קא.) בסנדל שיש לו עקב כשר (כלים פכ״ו) סנדל שנפסקה אחת מאזניו וכו׳ עד נפסק עקבו (נזיר נא.) בעי ר׳ ירמיה רקב הבא מן העקב פי׳ ממתני׳ ולמטה מחציו של צד העקב. (נדרים כ) המסתכל בעקיבה של אשה הווין ליה בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף ובאשתו נדה אמר ריש לקיש עקיבה דקתני מקום התורף שהוא מכוון כנגד העקב. (בויקרא רבה פרש׳ י״ד) למאחרים על היין אילין דעללין לחנות׳ קדמין ונפקין עקבין. ס״א ויוצאין אחרונים אזהרה לעוקב אחר מנאף מניין לא תנאף קרי ביה לא תנאיף פי׳ שמרדף והולך על עקביו ומזמן לחבירו ניאוף. פי׳ אחר מכין לו מקום ונשים לניאוף מניין שחייב ת״ל לא תנאף לא תגרום ניאוף:
ערך קלה
קלהג(פסחים לט:) יוצאין בהן ובקלח שלהן (פרה פי״א) מצות אזוב ג׳ קלחין ובהן ג׳ גבעולין פי׳ כשיצאו ב׳ וג׳ קנים משורש אחד שמן קלחין (נדרים כ) שמואל הוה בדיק נפשיה בקלחא פי׳ היה משים קלח של כרוב בפיו ובולעו ומפשפש כל מעיו (עירובין טז.) בשליפין בקנים ובקלחות פי׳ כמו קלח של כרוב קלחים של ירקות שנתעבו ונתקשו ונעשו יבשין. (חולין קכא) בקלחא ומשום יד פירוש הקנה שלהן כגון קלח של כרוב ומשום יד של כלים שרוצה להשתמש בקלחים הללו. (יומא מא: בבא קמא סא) כאן בקולחת כאן בנכפפת. ס״א קולטת ס״א קודחת וכבר פי׳ בערך קדח (חולין קלח) אמר רב חסדא רבי יהודה היא דתנן (משנה פאה ג) המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה מכל אחד ואחד אמר רבי יהודה וכו׳:
ערך תרף
תרףד(פסחים כ: בכורות לג: ובפרק ח׳ בתרומות) חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום התורף יניחנה במקום המוצנע פי׳ מקום מבוזה שאינו מוצנע (נדה נו) הרואה כתם על בשרם כנגד בית תורפה טמאה פי׳ מבית ערוה ולמטה טמא שחזקתו מן המקור בא (נדרים כ) כל המסתכל בעקיבה שנ אשה וכו׳ אמר ר״ל עקיבה דקתני מקום התורף שהוא מכוון כנגד העקב פי׳ כשהיא יושבת ולשון יוני הוא ובלעז נמי לדבר שאינו הגון קורין תור״פי (שבת סד) כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורף (עבודה זרה כד) ההולכין לתרפות אסור לשאת ולתת עמהן פי׳ אלילים קרי ליה תרפות לשון גנאי כמו תורפה של אשה מקום הטנופת לעג וקלס תרגומו ממקנותא תרפותא (ברייתא דרבי אליעזר בפרק ל״ו) ומה הן התרפים דברו און שוחטין אדם בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו תחת ראשו ונותנין אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוין לפניו ולכן היה מדבר עמהן ומניין שמדברין שנאמר כי התרפים דברו און לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב ועוד להכרית אלילים מבית אביה. (בבא בתרא יט) גרוגרות הא חזו ליה כשהתריפו פי׳ הרקיבו שאינן ראויות לאכילה (א״ב פי׳ בל׳ רומי מכוער נבזה ומטונף):
א. [דיא הארע ניכט געצויגגען.]
ב. [פערשטע.]
ג. [שטרענגעל.]
ד. [שענדליך שאהמטייל.]
אמר ר׳ יוחנן: זו שאמרנו היא דברי יוחנן בן דהבאי בלבד, אבל אמרו חכמים: אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו — עושה בכל דרך שנוחה לו, ואינו צריך לחשוש לכל אלה. משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאכלו במלח — אוכלו, רוצה לאכלו צלי — אוכלו, רוצה לאכלו מבושל — אוכלו, או שלוק — אוכלו, וכן דג הבא מבית הצייד.
Rabbi Yoḥanan said: That is the statement of Yoḥanan ben Dehavai. However, the Rabbis said: The halakha is not in accordance with the opinion of Yoḥanan ben Dehavai. Rather, whatever a man wishes to do with his wife he may do. He may engage in sexual intercourse with her in any manner that he wishes, and need not concern himself with these restrictions. As an allegory, it is like meat that comes from the butcher. If he wants to eat it with salt, he may eat it that way. If he wants to eat it roasted, he may eat it roasted. If he wants to eat it cooked, he may eat it cooked. If he wants to eat it boiled, he may eat it boiled. And likewise with regard to fish that come from the fisherman.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר אַמֵּימָר מַאן מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת רַבָּנַן דְּאִי תֵּימָא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַמָּשׁ אַמַּאי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי הָא אִינְהוּ בְּקִיאִי בְּצוּרַת הַוָּלָד טְפֵי וְאַמַּאי קָרוּ לְהוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת דִּמְצַיְּינִי כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.

Ameimar said: Who are the ministering angels that Rabbi Yoḥanan ben Dehavai mentioned? He was referring to the Sages, for whom he employed the honorary title: Ministering angels. Because if you say that he was referring to actual ministering angels, why did Rabbi Yoḥanan say that the halakha is not in accordance with the opinion of Yoḥanan ben Dehavai? The ministering angels are more knowledgeable about the forming of the fetus than people are. Clearly, if the ministering angels were the source for the ruling of Rabbi Yoḥanan ben Dehavai it would have been imperative to heed his instructions. And why are the Sages called ministering angels? Because they stand out like ministering angels, as they are recognized by their clothing.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דמצייני – שעטופים בציצית.
דמצייני כמלאכי השרת. בתורה ובמצות ופרושין וקדושים משאר המון העם כקדושת מלאכי השרת:
דמצייני כמלאכי השרת – שהן מצויינים ונבדלין משאר בני אדם כמלאכי השרת כדאמרינן בהגדה מלמד שהיו ישראל מצויינין שם כלומר שהיו עם בפני עצמן ולא נתערבו במצרים.
בקיאי בצורת הולד. וכיון דאמרי הכי ודאי קושטא דאמרי ואיך אמרינן דלית הלכתא הכי. דמצייני. מתוך שהם מלאים מצות הם מצויינים וניכרים משאר בני אדם. וכן ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצויינין שם ניכרין מתוך המצריים. או נוכל לפרש הטעם מפני שהם מעוטפים בטליתות לבנים תמיד ודומים למלאכי השרת דכתיב ראיתי את האיש לבוש הבדים ואמרינן נמי בעלמא הראיני נא תלמידי חכמים שבבבל אמר ליה דומים למלאכי השרת. שלחן ערכתי לו. כדרך כל הארץ והפכו שלא כדרך והיא היתה רוצה להתגרש ממנו או שייסרוהו על כך. על כן אמר לה התורה התירתיך לו בכל ענין אני איני יכול לעשות לו שום דבר. ביניתא. דג שאמרנו למעלה וכן דג הבא מבית הציד שאוכלו בכל ענין שירצה.
ר״נ ד״ה דמצייני כו׳ מצויינים ונבדלים. עי׳ קדושין עב ע״א ברש״י ד״ה דומים:
בהרא״ש ד״ה ערכתי לו שולחן ששימש עמה שלא כדרכה. עיין יבמות דף לד ע״ב תד״ה ולא כמעשה:
אמר אמימר כהסבר לדבר: מאן [מי הם] מלאכי השרת שהזכיר יוחנן בן דהבאי שמפיהם אמר את דבריו — כוונתו היא רבנן [חכמים], שהוא קורא להם בלשון כבוד ״מלאכי השרת״, וראיה לדבר דאי תימא [שאם תאמר] מלאכי השרת ממש, אמאי [מדוע] אמר ר׳ יוחנן אין הלכה כיוחנן בן דהבאי? הא אינהו בקיאי [הרי הם, המלאכים, בקיאים] בצורת הולד טפי [יותר] מאשר בני אדם, ואם היה הדבר באמת מפי המלאכים — היה צריך להיזהר מכל אלה. ומוסיף: ואמאי קרו להו [ומדוע קוראים להם] לחכמים מלאכי השרת — דמצייני הם מצויינים], ניכרים בלבושיהם כמלאכי השרת.
Ameimar said: Who are the ministering angels that Rabbi Yoḥanan ben Dehavai mentioned? He was referring to the Sages, for whom he employed the honorary title: Ministering angels. Because if you say that he was referring to actual ministering angels, why did Rabbi Yoḥanan say that the halakha is not in accordance with the opinion of Yoḥanan ben Dehavai? The ministering angels are more knowledgeable about the forming of the fetus than people are. Clearly, if the ministering angels were the source for the ruling of Rabbi Yoḥanan ben Dehavai it would have been imperative to heed his instructions. And why are the Sages called ministering angels? Because they stand out like ministering angels, as they are recognized by their clothing.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הַהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אָמְרָה לוֹ רַבִּי עָרַכְתִּי לוֹ שלחן וַהֲפָכוֹ אֲמַר לָהּ בִּתִּי תּוֹרָה הִתִּירָתֶךְ וַאֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה לִיךְ הָהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָמְרָה לוֹ רַבִּי עָרַכְתִּי לוֹ שלחן וַהֲפָכוֹ אָמַר מַאי שְׁנָא מִן בִּינִיתָא.

The Gemara relates: A certain woman, who came before Rabbi Yehuda HaNasi to complain about her husband, said to him: My teacher, I set him a table, using a euphemism to say that she lay before him during intimacy, and he turned it over. Rabbi Yehuda HaNasi said to her: My daughter, the Torah permitted him to engage in sexual intercourse with you even in an atypical manner, and what can I do for you if he does so? Similarly, a certain woman who came before Rav said to him: My teacher, I set a table for him and he turned it over. He said to her: In what way is this case different from a fish [binnita] that one may eat any way he wishes?
מיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ביניתא – דג שיכול לאכלו כמו שירצה.
ערכתי לו שלחן והפכו. ששימש עמה שלא כדרכה:
מן ביניתא. דג שאוכלו צלי שלוק ומבושל כפי רצונו:
התורה התירתך – דכתיב כי יקח איש אשה שהיא לקוחה לו לעשות בה כל חפצו וכתב הרמב״ם ז״ל בפרק כ״א מהא״ב (הלכ׳ ט) ובלבד שלא יוציא שז״ל.
מ״ש מן ביניתא – דג שצולהו או שולקו כרצונו.
ערכתי לו שלחן. לשמש והופכו שלא כדרכה. התורה התירתו. לשמש שלא כדרכה. וא״ת והלא הוא כמעשה ער ואונן. יש לומר היינו כשעושה כן תמיד אבל לפעמים מותר. ויש אומרים דכי אמרינן שרי דוקא שלא יוציא שכבת זרע. ויש מפרשים והפכו הוא למטה והיא למעלה. הריטב״א ז״ל:
אחרי לבבכם זה הרהור שתלוי בלב. ואפילו בשתי נשיו שמתוך שמחשב באחרת בשעת מעשה מפסיד תאותו מזאת. אלו בני תשע מדות. שמרד ופשע הוא לבא על אשתו שלא כדת ושלא דרך תרבות. משוגע. שאינו יכול להזדויג (לשאינו בר) לשאינה בת דעת וגם פעמים משמשתו נדה. אנוסה. שנקרא חוטא שנאמר ואץ ברגלים חוטא. שנואה שעובר על לא תשנא את אחיך. מנודה סובר שמנודה אסור בתשמיש. תמורה סובר שהיא אשת חבירו ולאיסורא מיהא איכוין. בני מריבה. בא עליה בלא פיוס ודומה לשנואה. שכורה. שאם תתקלקל בנידות לא ירגישו. בני גרושת הלב. לא מתוך שנאה אלא מפני שרוצה ליקח אשה אחרת עשירה. בני ערבוביא. שנשאה תוך שלשה חדשים לראשון לפי שאין זרעו מיוחס אחריו. ואפילו אינו כהן שמא מוריש לו נכסים שלא כדין. שתובעת לבעלה בפה לבא עליה וחסרון קדושה הוא. יש ספרים שכתוב בני אמה ולא שמעתי מהו. ושמא רצונו לומר משוחררת. ואי נפישי להך שמא גרושת הלב ושנואה הכל אחד. שאין בדורו של משה כמותן. ושמא בזכות שנוהגין אהבה וריעות ביניהם. שאל נבונים ולא אשכח. שהרי בפסוק ואקח לכם לא כתיב נבונים. יודעי בינה לעתים. בדברי הימים. נראה שר׳ יונתן מיששכר דריש דמשמע דיש לה שכר במה שתבעתו. דמרצה ארצויי. נוהגת עמו עניני חיבה כדי לשמחו ומתוך כן בא עליה בשמחה. אבל תובעת בפה להשביע יצרה הואי חצופה. ולאה לטובה נתכוונה. הרא״ם ז״ל.
וכתב הרי״ץ ז״ל וז״ל: שסופך למעול. לחטוא בהן. שסופך להאכילך תרומה טמאה. והאוכלה במיתה כדכתיב ומתו בו כי יחללוהו. שסופך בא לידי ניאוף. ונמצאת מוכשל בה. הצופה בנשים. שנותן עיניו בהן אפילו פנויות סוף בא לידי עבירה דכיון דכרוך בה הוא רגיל אצלה אף לאחר שנשאת וסוף שהוא נכשל בה. והשמיענו התנא בדברים אלו שצריך להרחיקם עד הקצה האחרון שאם יתקרב בהם אפילו קרוב מעט סופו לבא אל תכלית עבירה.
בתי התורה התירתך כו׳. עי׳ פי׳ הר״ן ועי״ל מדאסרה התורה בערוה ב׳ משכבות דהיינו כדרכה ושלא כדרכה ע״כ דבאשה שאינה ערוה שרי וז״ש התירתך שאינך ערוה לו:
ולא תתורו אחרי לבבכם וגו׳ שלא יתן עיניו כו׳. פתח בלב וסיים בעין שהם ב׳ סרסורי עבירה ע״י שעינו מסתכל באשה אחרת נותן לבו עליה ובגדר ערוה משתעי קרא כדכתיב אשר אתם זונים גו׳ זנות ממש והציצית הוא גדר לערוה כההיא עובדא דפרק הקומץ וז״ש לעיל דמצייני כמלאכי השרת בציצית כפרש״י שהוא גדר לערוה וק״ל:
וברותי מכם המורדין והפושעים בי אלו בני ט׳ מדות כו׳ מדברי הרמב״ם פכ״א מהלכות א״ב דהעושה כן הבנים אינן הגונים אלא עזי פנים הן ומהן מורדין ופושעין ויסורי הגלות בוררין אותן עכ״ל:
אסנ״ת משגע״ח בני אמה בני אנוסה כו׳. מפי׳ הר״ן בני אנוסה גריעי טפי מבני אמה כו׳ ומתוך שב׳ אלו קרובים זה לזה חשיב להו כחד דהא ר״ל אמר ט׳ מדות ובפרטן אתה מוצא עשרה עכ״ל אבל הרא״ש גרס בני אמה פי׳ שפחה משוחררת כו׳ עכ״ל וי״ל לדבריו דלכך נקט ט׳ בפרטן משום דסימניהון לא הוו רק ט׳ אסנ״ת משגע״ח דהא סי׳ א׳ מורה על אמה ועל אנוסה ובגירסת הילקוט לא הזכיר כלל בני אנוסה ובטור א״ה סי׳ כ״ה לא הזכיר בני אמה והוו שפיר ט׳ גם בפרטן וק״ל:
ומסופר: ההיא דאתאי לקמיה [אשה אחת שבאה לפני] רבי להתלונן על בעלה, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שולחן, בלשון נקיה — ששכבה לפניו בשעת הביאה, והפכו, שבא עלי שלא בדרך הרגילה! אמר לה: בתי, תורה התירתך גם בביאה שלא בדרך הרגילה, ואני מה אעשה ליך (לך) אם הוא נוהג כן? וכן, ההיא דאתאי לקמיה [אשה אחת שבאה לפני] רב להתלונן על בעלה, אמרה לו: רבי, ערכתי לו לבעלי שולחן והפכו! אמר: מאי שנא מן ביניתא [מה שונה הדבר מדג] שאדם יכול לאכלו בכל דרך שהוא רוצה?
The Gemara relates: A certain woman, who came before Rabbi Yehuda HaNasi to complain about her husband, said to him: My teacher, I set him a table, using a euphemism to say that she lay before him during intimacy, and he turned it over. Rabbi Yehuda HaNasi said to her: My daughter, the Torah permitted him to engage in sexual intercourse with you even in an atypical manner, and what can I do for you if he does so? Similarly, a certain woman who came before Rav said to him: My teacher, I set a table for him and he turned it over. He said to her: In what way is this case different from a fish [binnita] that one may eat any way he wishes?
מיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) {במדבר ט״ו:ל״ט} וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם מִכָּאן אָמַר רַבִּי דאַל יִשְׁתֶּה אָדָם בְּכוֹס זֶה וְיִתֵּן עֵינָיו בְּכוֹס אַחֵר אָמַר רָבִינָא לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא הדַּאֲפִילּוּ ב׳שְׁתֵּי נָשָׁיו.

§ The verse states: “And that you not go about after your own heart” (Numbers 15:39). Rabbi Yehuda HaNasi said that it is derived from here that a man should not drink from this cup while setting his eyes on another cup, i.e., one should not engage in sexual intercourse with one woman while thinking about another woman. Ravina said: This statement is not necessary with regard to an unrelated woman. Rather, it is necessary only to state that even with regard to his own two wives, he should not engage in sexual intercourse with one while thinking about the other.
עין משפט נר מצוהר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אל ישתה אדם בכוס זה – שבשעה שנזקק עם אשתו לא יתן עיניו באשה אחרת אפי׳ היא אשתו.
לא ישתה אדם בכוס זה. שלא ישמש ביתו ויתן עיניו באשה אחרת ואפילו בשתי נשיו אם יש לו לא ישמש עם זו ויתן דעתו בחברתה. וברותי לשון ברור עלי הדבר לברור שאין יודע אלא אני. אסנ״ת משגע״ח. סימן תשע מדות הוא שכתוב בספרים. ויש גרסין האי אנוסה שאנסה והוליד ממנה בן ואפילו היא אשתו כדאמרינן במסכת עירובין כל הכופה את אשתו לדבר מצוה נקרא רע שנאמר גם בלא דעת נפש לא טוב אלא רע. ואמרינן במסכת כלה כי בסבת זה הויין לאדם בנים בעלי מומין. ויש גרסין בני אמה שפחה שאין ולדותיה מתיחסין אחר האב אלא אחריה כדכתיב האשה וילדיה. בני שנואה. ששונא אשתו שנאה גמורה אחד בפה ואחד בלב. ואף על פי שאין דעתו לגרשה דהתם ודאי נותן לבו באשה אחרת בשעה שבא עליה. ויש מפרשים בני יפת תואר שאין נשואיה לשם שמים וסופו לשנאה. בני נידוי. בני נדה ואף על פי שאין ממזר בן הנדה. ונוכל גם כן לפרש מנודה ששימש דהוא אסור בתשמיש כדאמרינן במועד קטן. והוא הדין אבל ומצורע שאף הן אסורין בתשמיש וחד מיניהו נקט. בני תמורה מחליפים נשותיהן. או נוכל לפרש שבא על אשתו וסבור שהיא אשת חבירו דהוי כשנואה שנותן רעתו באחרת. ולזה הפירוש יש לשאול אם כן אחד מהשבטים היה בן תמורה שהרי יעקב אבינו לרחל נתכוון ונזדמנה לו לאה. וי״ל כי לא נתעברה מאותה ביאה אי נמי עדין לא נתנה תורה ולא נאסרו בדקדוקי מצות. בני מריבה. שהם מתקוטטים תמיד ולא שישנאו זה את זה. והביאה הזאת אינה מתוך אהבה. ויש גורסין בני מורדת דאמרה לא בעינא לך ואלא על כרחה הוא משמש עמה והוא אצלו כמו זונה ואפילו מדעתה. בני שכרות. שהוא שכור או היא שכורה ואין בהם כוונת האהבה ואינם יודעים מה הם עושים וקרובים לממזירות דכתיב זנות יין ותירוש יקח לב. בני גרושת הלב. שמשמש עמה ודעתו לגרשה ולא יודע לה הכא נמי רעתו באחרת ואף על פי שאין בלבו עליה שנאה אלא כעין שכופין אותו בית דין לגרשה וגמר ברעתו לעשות ואחר כך בא עליה. בני ערבוביא. שנבעלה לשנים ואינה יודעת מאיזה מהן נתעברה. ויש אומרים ספק בן תשעה לראשון וספק בן ז׳ לאחרון. והראב״ד ז״ל פירש בספר בעל הנפש שהוא משמש עם אשתו ונותן דעתו על אשה אחרת אפילו בשתי נשיו. ואינו נכון אלא שהרי טעמם הוא מטעם זה. בני חצופה. שתובעת בעלה לתשמיש (שאשתו תובעתו לתשמיש). ולא כתיב נבונים. דלא אשכח בהם נבונים. יודעי בינה לעתים לעבר שנים ולקבוע חדשים. ולאה תבעה ליעקב בפה ואמרה אלי תבא ואותה הלילה נתעברה מיששכר אלמא דאם אשתו תובעתו הבנים הגונים טפי ואת אמרת דבני חצופה גריעי. ותירץ דמרציא ארצויי שמפייסתו ומסברת לו פנים לתשמיש כגון לאה. אבל תובעת בפה בחזקה ובקלות ראש ועזות פנים ומקפדת בכך דומה לאשה מנאפת והבנים אינם מהוגנים. אבל מרציא ארצויי שפיר דמי.
סליק פרק ואלו מותרין פרק ארבעה נדרים
אגב הדברים שנאמרו על ר׳ אליעזר מביאים: נאמר ״ולא תתורו אחרי לבבכם״ (במדבר טו, לט), מכאן אמר רבי: אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר, כלומר, אל ישמש אדם עם אשה אחת כאשר הוא חושב באותה שעה על אשה אחרת. אמר רבינא: לא נצרכא [נצרכה] לומר כן באשה זרה ממש, אלא שאפילו הן שתי נשיו והוא משמש עם אחת וחושב על האחרת — יש בכך פגם.
§ The verse states: “And that you not go about after your own heart” (Numbers 15:39). Rabbi Yehuda HaNasi said that it is derived from here that a man should not drink from this cup while setting his eyes on another cup, i.e., one should not engage in sexual intercourse with one woman while thinking about another woman. Ravina said: This statement is not necessary with regard to an unrelated woman. Rather, it is necessary only to state that even with regard to his own two wives, he should not engage in sexual intercourse with one while thinking about the other.
עין משפט נר מצוהר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) {יחזקאל כ׳:ל״ח} וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמּוֹרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי אָמַר רַבִּי לֵוִי ואֵלּוּ בְּנֵי תֵּשַׁע מִדּוֹת בְּנֵי אׇסְנַ״ת משגע״ח.

The verse states: “And I will purge out from among you the rebels, and those that transgress against Me” (Ezekiel 20:38). Rabbi Levi said: These are children of those who have nine traits, who are defective from their conception and from whom rebels and transgressors emerge. The mnemonic for these nine traits is children of the acronym aleph, samekh, nun, tav, mem, shin, gimmel, ayin, ḥet.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בני אסנ״ת משגע״ח – סימן הוא.
וברותי מכם הפושעים וגו׳. לשון ברירה או לשון וברא אתהם בחרבותם:
המורדים והפושעים בי – אלו בני תשע מדות שלפי שיש צד עבירה ביצירתן הוו מורדין ופושעין.
נאמר: ״וברותי מכם המרדים והפושעים בי״ (יחזקאל כ, לח), אמר ר׳ לוי: אלו בני תשע מדות שהם נחשבים משעת יצירתם פגומים ומהם יוצאים מורדים ופושעים, וסימנם: בני אסנ״ת משגע״ח.
The verse states: “And I will purge out from among you the rebels, and those that transgress against Me” (Ezekiel 20:38). Rabbi Levi said: These are children of those who have nine traits, who are defective from their conception and from whom rebels and transgressors emerge. The mnemonic for these nine traits is children of the acronym aleph, samekh, nun, tav, mem, shin, gimmel, ayin, ḥet.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בְּנֵי אֵימָה בְּנֵי אֲנוּסָה בְּנֵי שְׂנוּאָה בְּנֵי נִידּוּי בְּנֵי תְמוּרָה בְּנֵי מְרִיבָה בְּנֵי שִׁכְרוּת בְּנֵי גְּרוּשַׁת הַלֵּב בְּנֵי עִרְבּוּבְיָא בְּנֵי חֲצוּפָה.

The children of nine traits are as follows: Children of fear [eima], i.e., where the wife was afraid of her husband and engaged in sexual intercourse with him out of fear; children of a woman who was raped [anusa]; children of a hated woman [senua], i.e., a woman who was hated by her husband; children of ostracism [niddui], i.e., one of the parents was ostracized by the court; children of substitution [temura], i.e., while engaging in intercourse with the woman, the man thought that she was another woman; children of strife [meriva], i.e., the parents engaged in intercourse while they were quarreling; children of drunkenness [shikhrut], i.e., the parents engaged in intercourse while they were drunk; children of a woman who was divorced in the heart [gerushat halev], i.e., the husband had already decided to divorce her when they engaged in intercourse; children of mixture [irbuveya], i.e., the man did not know with which woman he was engaging in intercourse; children of a shameless woman [ḥatzufa] who demands of her husband that he engage in intercourse with her.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנואה – שלבו על אחרת בשעת תשמיש ואמרו כשבא עליה לאו ביאה גמורה היא הואיל וכל כך שונאה אלא כזנות בעלמא הוא.
בני נידוי – שהבעל בנידוי ובא עליה ומתעברת הימנו.
בני תמורה – שיש לו ב׳ נשים וכסבור לבא על זו ובא על אחרת. ל״א: בני תמורה – שהוא סבור לבא על אשה אחרת ונמצאת שהיא אשתי וקרובין לממזרות שהרי נתכוון לניאוף.
בני מריבה – שמשמש במריבה.
בני שכרות – שמשמש בשכרות דביאתו לאו ביאה גמורה אלא כביאת זנות היא שאין מתכוון אלא לבעול בעלמא.
בני ערבוביא – שבא על אשה אחת בין הנשים ואין ידוע על איזו מהן בא. ל״א: שבאו עליה אנשים הרבה ואין ידוע בן מי הוא. ל״א: בני ערבוביא – ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון.
בני אמה. שפחה משוחררת וגריעה מגיורת לפי שהורגלה להיות שטופה בזמה:
בני שנואה. אע״פ שאין בלבו לגרשה:
בני נדוי. אם הוא או היא מנודין ואסורים בתשמיש המטה וה״ה נמי אבל אלא מיתה [צ״ל מילתא] דשכיחא נקט:
בני תמורה. נחלפו לו נשותיו כסבור לבא על זו והיא אחרת:
בני מריבה. שנתקוטטו יחד ובא עליה קודם פיוס כעם הארץ שמכה ובועל ואינו ממתין עד שתתפייס:
בני שכרות. אם הוא או היא שכורין ואין כונתם שלימה ובלא דעת נפש לא טוב:
בני גרושת הלב. ואף אם אינו שונאה כי מתוך שדעתו לגרשה מהרהר על אחרת:
בני ערבוביא. יש לו נשים הרבה ואינו יודע על אי זו מהן בא:
בני חצופה. שתובעת בפה:
בני אימה – לשון יראה שמטיל אימה על אשתו להזקק לה שלא כרצונה ומתוך כך אין בניו הגונים לפי שנוהג שלא כשורה כדדרשינן בפרק המוצא תפילין ואץ ברגלים חוטא.
בני אנוסה – גריעי טפי מבני אימה דבני אימה לא הוי אנוסה ממש ואנוסה מיירי בשאנסה לגמרי ומתוך ששני אלו קרובין להיות זה כזה חשיב להו כחד דהא רבי לוי אמר תשע מדות ובפרטן אתה מוצא עשר.
בני שנואה – ששונאה ומתוך כך נותן דעתו על אשה אחרת.
בני נדוי – שבא עליה כשהוא מנודה.
בני תמורה – שבא על אחת מנשיו וכסבור שהיא צרתה.
בני מריבה – אע״פ שאינו שונאה אלא שהיתה מריבה ביניהם לפי שעה.
בני שכרות – שמתוך שכרותו אינו נותן דעתו על אשתו.
בני גרושת הלב – שגמר בלבו לגרשה.
בני ערבוביא – שבאו עליה כמה בני אדם.
בני חצופה – שמעיזה פניה להיות תובעתו בפה.
בני שנואה כו׳ בני חצופה איני והא אמר רשב״ן אר״י כל אדם כו׳ והא דלא תקשי ליה נמי אבני שנואה דכתיב כי שנואה לאה גו׳ הא אוקמוה בפרק י״נ ששנואין מעשה עשו כו׳ ולא שהיתה שנואה ליעקב ע״ש:
בני נדוי כו׳. בטור י״ג בני נדה ולא משמע כן דלא חשיב הכא אלא הבנים שנולדו מדבר הקרוב לעבירה אבל בני נדה מאיסור כרת כשאר עריות וק״ל:
בני מריבה. בטור י״ג בני מורדת ולפי גרסתינו י״ל דה״ל בכלל בני גרושה או בני שנואה דמ״ל שהוא שונאה או היא שונאתו דומיא דבני שכרות ויתר דברי המאמר עי׳ בג׳ הפירושים ובתוס׳ ודו״ק:
ופירוטם: בני אימה — שהאשה מפחדת מבעלה ונבעלת לו מחמת האימה, בני אנוסה — שבעלה בא עליה באונס, בני שנואה — שהיא שנואה עליו, בני נידוי — שאחד מהם היה בנידוי, בני תמורה — שחשב על אשה אחת ושימש עם אחרת, בני מריבה — בנים שיצירתם היתה בתוך מריבה בין איש לאשתו, בני שכרות — שיצירתם היתה בזמן שההורים היו שיכורים, בני גרושת הלב — שנולדו לאשה כשבעלה כבר החליט בליבו לגרש אותה, בני ערבוביא — שבא על אשה ואינו יודע על מי בא, בני חצופה — שתובעת את בעלה לתשמיש.
The children of nine traits are as follows: Children of fear [eima], i.e., where the wife was afraid of her husband and engaged in sexual intercourse with him out of fear; children of a woman who was raped [anusa]; children of a hated woman [senua], i.e., a woman who was hated by her husband; children of ostracism [niddui], i.e., one of the parents was ostracized by the court; children of substitution [temura], i.e., while engaging in intercourse with the woman, the man thought that she was another woman; children of strife [meriva], i.e., the parents engaged in intercourse while they were quarreling; children of drunkenness [shikhrut], i.e., the parents engaged in intercourse while they were drunk; children of a woman who was divorced in the heart [gerushat halev], i.e., the husband had already decided to divorce her when they engaged in intercourse; children of mixture [irbuveya], i.e., the man did not know with which woman he was engaging in intercourse; children of a shameless woman [ḥatzufa] who demands of her husband that he engage in intercourse with her.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִינִי וְהָאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן כׇּל אָדָם שֶׁאִשְׁתּוֹ תּוֹבַעְתּוֹ הָוְיִין לוֹ בָּנִים שֶׁאֲפִילּוּ בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא הָיוּ כְּמוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר {דברים א׳:י״ג} הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים וּכְתִיב וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְלָא כְּתִיב נְבוֹנִים.

The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rabbi Shmuel bar Naḥmani say that Rabbi Yonatan said: Any man whose wife demands of him that he engage in sexual intercourse with her will have children the likes of whom did not exist even in the generation of Moses our teacher? As it is stated: “Get you wise men, and understanding, and well known from each one of your tribes, and I will make them head over you” (Deuteronomy 1:13); and it is written subsequently: “So I took the heads of your tribes, wise men, and well known” (Deuteronomy 1:15). And it does not say that they were understanding. Evidently, even Moses could not find understanding men in his generation.
בית הבחירה למאיריר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן הזהירו רבותינו שלא להזדוג עם אחת מתשע מדות שלא לקלקל שורת הולדות שכל הנולדים בכיוצא באלו הם הם המקולקלים והרשעים והוא שאמרו בני תשע מדות אלו בני אמה ר״ל בני שפחה כנענית אף לאחר שנתגיירה מפני שמצויה בזנות בני שנואה שהיא מאוסה לו ובא עליה באקראי כמי שאינה אשתו אע״פ שאין בדעתו לגרשה בני נדוי שהוא מנודה ואסור בתשמיש המטה ובא עליה באיסור סופרים בני תמורה ר״ל שבא על אשתו וסבור שעל אחרת הוא בא בני מריבה כגון שמכה ובועל בני שכרות שמשמש בשעת שכרות בני גרושת הלב שדעתו לגרשה אע״פ שאינו שונאה בני ערבוביא כגון ששותה בכוס זה ונותן עיניו בכוס אחר בני חצופה שתובעת בפה ובמסכת כלה הוסיפו בהן בני ישינה ר״ל שבא עליה והיא ישינה וכן יש גורסין כאן בני אנוסה ר״ל שבא עליה בהכרח ומכל מקום נראה לי שבכלל מריבה היא ויש גורסין כאן בני משגעה ושיבוש הוא בספרים ובקצת ספרים גורסין אותו דרך סימן בני אסנ״ת משגע״ה ונוטריקון של אסנ״ת אמה שנואה נדוי תמורה ונוטריקון של משגע״ה מריבה גרושת הלב ערבוביא חצופה והה׳ במקום חי״ת:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק שלישי בע״ה:
ארבעה נדרים התירו חכמים וכו׳ אחר שביארנו בפרק ראשון מיני הנדרים ר״ל אותן שהן נדר גמור או כנוייהן והתפסותיהן וידותיהן שהוא החלק הראשון וביארנו בפרק שני אותם שאינם נדרים וכגון שהותפסו בדברים המותרים לגמרי או האסורים מצד עצמן וכן אותם שהותפסו בלשון המשותף לדבר הנדור ולדבר המותר לגמרי או האסור מצד עצמו שהוא החלק השני היתה הכונה בזה החלק לבאר ענין החלק השלישי בנדרים שהותפסו או נעשו כראוי בלשון נדר גמור ואע״פ כן אינם נדרים לסבות שהזכיר ולהתחיל בביאור החלק הרביעי במה שהוא נדר גמור אלא שלא נתפרשו בו כל הפרטים אי זה דבר נכלל באותו הנדר ואע״פ שרוב החלק הזה יתבאר בפרק ששי ובפרק שביעי אין הענין אחד והוא שבפרק זה ביארו הענין לבני אדם ר״ל אם נדר במולים אם הערלים בכלל ואם נדר ברואי חמה אם סומין בכלל וכן בכלם ובפרק ששי ובפרק שביעי יתבאר הענין במיני המאכל כגון נדר במבושל אם מותר בצלי ונדר מן הירק אם מותר בדלועים וכיוצא באלו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשני חלקים אלו שהזכרנו הראשון בביאור הנדרים שהם מותרים והשני בשנדר בקצת בני אדם אם אחרים בכלל זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבואו בו קצת דברים על ידי גלגול כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכן שיתגלגל בתוכו ענין היתר נדרים אע״פ שעקר מקומו בפרקים האחרונים כמו שיתבאר:
והמשנה הראשונה ממנו יתבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זרוזין נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אנסים נדרי זרוזים היה מוכר חפץ אמר קונם שאני פוחת לך מן הסלע והלה אומר קונם שאני מוסיף לך על השקל שניהן רוצין בשלשה דינרין ר׳ אליעזר בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו יאמר לו כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר אמר הר״ם פי׳ זרוזין החזוק והכבוד ר״ל שהוא יכוין בנדר לחזק הכבוד ונדרי הבאי וכבר ידעת פעמים רבות שהסלע ד׳ דינרין ושקל חצי סלע וביאור דברי ר׳ אליעזר בן יעקב הוא כיון שהוא אומר הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומסרב בו ומדיר בו הרי אלו נדרי זרוזין והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה כלה יעמד בראש השנה ויאמר כל נדרי שאני עתיד לידור כל השנה כלה הרי זו בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר וענין זה שהוא כאשר לא ישבע שיזכור שהוא כבר קדם וקיים זה התנאי בכונתו הנה כבר בטל הנדר אולם אם זכר התנאי אחר שלמות הנדר במדה מהזמן כדי שאילת שלום או יזכרהו בעת ההיא על הפסד והתנאי אשר התנה מתחלת השנה והקדים הנדר הנה יאמר הנדר וכן לו שיאמר כל נדר שאני עתיד לידור עד עשר שנים או מה שירצה וכן הדין בשבועה והלכה כר׳ אליעזר:
אמר המאירי ארבעה נדרים התירו חכמים פי׳ לא שהתירום לעשות כן לכתחלה אלא שאם נדרו אין כאן נדר ואין צריכין שאלה אפילו בעם הארץ והוא שאמרו בתוספתא שבפרק ראשון אף נדרים שאמרו מותרין מנין שלא יהא אדם נודר בהן על מנת לבטלם שנאמר לא יחל דברו לא יעשה דברו חולין הא לא נאמר התירו אלא שאם נדרו אין כאן נדר ואין צריכין שאלה ואם באו לישאל מודיעין אותן שאינן צריכין שאלה ומפרשן דרך כלל נדרי זרוזין נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אונסין ופירש בנדרי זרוזין היה זה מוכר חפץ ואמר קונם שאני פוחת לך מסלע כלומר קונם המעות מעכשו לכשאטלם אם אני פוחת מסלע והלה משיב קונם שאני מוסיף על שקל ר״ל קונם החפץ עלי מעכשו לכשאקחנו אם אני מוסיף משקל ונתפיסו שניהם לשלשה דינרין שניהן מותרין שלא נתכון כל אחד מהם אלא לזרז את חבירו ומותר ללוקח ליתן לו שלשה דינרין ולמוכר ליתנו בשלשה דינרין ואע״פ שדברים שבלב אינן דברים הכא אומדנא דמוכח הוא ובגמרא היו סבורים לפרש משנתנו שבזירוזין לדעת האומר שלא נתנה נזירות אלא להפלאה ר״ל שצריך שיהא הנדר מבורר בשעת הנדר והרי זה אינו מבורר שהרי אין הדבר ברור בשעת הנדר אם יתקיים המקח אם לאו שמא יתחרט זה מן המכר וזה מן המקח או שמא לא יזוז אחד מהם מדעתו ואין מתרצים זה לזה ליקח ואחר שדעתם היה בשעת הנדר זה בסלע וזה בשקל אלא שאחר כן נתפיסו לשלשה דינרין אין זה מבורר בשעת הנדר ולדעת חכמים מיהא הוי נדר הואיל ובדוקא נדרו ואמדו דעתם בכך בשעת הנדר ופירשו אחר כך שמשנתנו לדעת חכמים היא שאילו גמרו בדעתם בשעת הנדר זה לסלע וזה לשקל נדר גמור הוא אלא שמשנתנו פירושה שאף בשעת הנדר דעתם שוה לשלשה דינרים ואין פיהם ולבם שוה בנדרם ואף חכמים מודים שלא נעשה אלא דרך זירוז וזהו שאמרו מי קתני שניהם רצו כלומר רצו עכשו אע״פ שבשעת הנדר בגמר דעת נדרו ושניהם רוצים קתני כלומר אף בשעה שנודרים רוצים כל אחד בשלשה דינרין הא כל שבשעת הנדר נדרו בגמר דעת נדר גמור הוא ואסור לעבור עליו וכן בתלמוד המערב אמרו הדה דתימא בשאין מעמידין אבל מעמידין צריכין היתר ופירשו בקצת תוספות מעמידין שנושא ונותן עם אחרים שלא עם בעל המקח ומכיון שיש שם מעמידים על אותו שער והוא נודר על דבריהם נדר מדוקדק הוא אבל כשאומר מאיליו זה על משא ומתן שיש לו עם המוכר לבד אינו צריך היתר ויש מפרשים מעמידין שמחזיקין דבריהם הרבה עד שהדבר מוכיח שבכונה גמורה הם נודרים:
וכן שאלו בגמרא אמר ליה טפי מסלע ואמר ליה איהו בציר משקל נידרא הוי או זרוזין הוי ופירשו בו גדולי הרבנים שמכח דקדוק הלשון הם באים עליה כלומר שאמר לו סלע ופרוטה והלה משיבו שקל פחות מפרוטה שמאחר שמדקדקין בשיעור זה יש לדון שבדוקא נדרו ובגמר דעת או שמא אף זו מכלל זרוזין הוא ומכל מקום לשון הסוגיא ר״ל מה שהביאו ראיה בה משמועת קונם לביתך שאני נכנס אינו מוכיח כן ועוד שאם כן אף בזה פוחת מסלע וזה מוסיף בשקל היה יכול לאמרה אחר שאי אתה בא אלא מצד דקדוק בשיעור המנין אלא עיקר הפירוש הוא מה שפירשו בתוספות שנתרחקו זה מזה יותר מחצי השעור ומאחר שנתרחקו כ״כ ודאי בדוקא נדרו ופיהם ולבם שוה ואסור להם לעבור על נדרם או שמא אף זו דרך זריזות הוא ולא הובררה ומתוך כך פסקו רבים להחמיר ונראין הדברים להקל שדרך זירוזין זה לגדוש וזה למחוק עד שיבאו שניהם לדבר הממוצע:
ר׳ אליעזר בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו יאמר כל נדרים שאני עתיד לידור יהיו בטלים ושאלו בגמרא אדרבה כי שמע דאמר הכי לא אכיל בהדיה ותירץ הכי קאמר הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומדירו ומסרב בו נדרי זרוזין הוא והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד וכו׳ ופירוש הדברים הרוצה שיאכל חבירו וכו׳ הרי אלו נדרי זרוזין ר״ל שאם היה מסרב בו שיאכל עמו והלה אומר קונם עלי ככר זה אם לא תאכל עמי והלה משיב קונם עלי כך וכך אם אוכל בין אכל בין לא אכל שניהם פטורין שלא גמר זה דעתו בשעת הנדר להאכיל ולא זה שלא לאכול אלא שכל אחד מתכוין לזרז את חבירו להמשך לרצונו ומכל מקום יראה לי דוקא כשהקוראו מתחיל בכך שיודע הוא שרוב בני אדם נמנעים מלאכול אצל האחרים ואינו גומר בדעתו להעמיד את דבריו אלא שמזרזו בכך ואף זה עונהו כחכמתו ונודר שלא לאכול גם כן לזרזו שלא יתעקש בכך ולא בגמר דעת אבל אם זה שמפצירין בו נודר תחלה נדרו נדר וכמו שפירשנו במסרב בו לאכול ואמר שבועה שאוכל דלא אכילנא משמע ואין דנין אותו בזירוזין אלא שיש מפרשין שאין דין זרוזין בשבועה וכל שכן למי שמזקיק בה הזכרת השם שאין מזכירין את השם לזירוז ואף גדולי המחברים הזכירו את ארבעתם בנדרים ולא הזכירו בשבועות אלא אונסין ושגגות והבאי ומכל מקום בתוספות כתבו שאף שבועת זירוזין מותרת וכן היא בהדיא בתלמוד המערב ולדבריהם מיהא היה קשה לי מה שכתבתי במסרבין בו לאכול והוא אומר שבועה שאוכל שדנין אותו כאומר באיסור שבועה עלי מה שאוכל ואין מתירין אותו משום זירוזין אלא שאני מישבה בדרך שכתבתי והלכה כר׳ אליעזר בן יעקב ואע״פ שתנא קמא חולק עליו כמו שיתבאר בגמרא:
ונתגלגל מזה לבאר דין אחר שאדם יכול לבטל בו כל נדריו אע״פ שאינם ממין אלו הארבעה והוא שאמר יאמר כל נדר וכו׳ וכבר ביארנו בה שבגמרא פירשו הרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטל וראש השנה לאו דוקא אלא מפני שכונתו לומר שלא יתקיימו נדריו שבכל השנה הוא אומר כן בתחלת השנה ואחר שאמר כן כל שנדר אחר כן נדרו בטל ומה שאמר אחר כן ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר שאלו בה בגמרא אם הוא זוכר תנאו בשעת הנדר ואע״פ כן הוא נודר הרי עקר תנאו וקיים את נדרו ואמר אביי תני ובלבד שלא יהא זכור התנאי בשעת הנדר ונמצא הנדר בטעות שהרי אלו זכר התנאי נעקר התנאי ונתקיים הנדר וכן הלכה ואע״פ שרבא תרצה בדרך אחרת אין זה מחלוקת אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא הא כל שזוכר את התנאי בשעת הנדר נתקיים הנדר ומכל מקום ראיתי לגדולי הדור בענין דדוקא בשהתנה בדרך כלל כל שאני עתיד לידור וכו׳ אבל אם אמר בפרט כל שאני נודר לפלוני יהא בטל אע״פ שזוכר התנאי הנדר בטל ונראה לי הטעם מפני שעקר כונתו בזכירת התנאי היא ועל סמך אותו תנאי הוא נודר לו והרי הוא כעין מסירת מודעה וכן בהפך זה:
כתבו בתוספות דוקא בשבועות ונדרים שנשבע או נדר לעצמו אבל מי שהשביעו חבירו או הדירו אין תנאי מועיל כלום בין שזוכר את התנאי בין שאיני זוכרו שעל דעת חבירו הוא נשבע ונודר ומבטל הוא את תנאו ומכאן הורו ששבועות של ממון או של צבור אין תנאי מבטלם ורבא פירשה אף בזכור את התנאי בשעת הנדר כלומר זוכר שהתנה אבל אינו זוכר מה התנה ובכי הא צריך שיאמר על דעת ראשונה אני עושה וכשאמר כן נדרו בטל ופירש המשנה ובלבד שיהא זוכר בשעת הנדר שהתנה אלא שאינו יודע מה ושיאמר זכורני שהתנתי על דעת הראשונה אני עושה ואם לא אמר כן נתבטל התנאי ונתקיים הנדר:
ונמצא לענין פסק הדבר חלוק לשלשה דרכים שאם לא היה זוכר את התנאי כלל בשעת הנדר אין נדרו כלום אע״פ שזוכר אחר הנדר ואם היה זוכר בבירור נתבטל התנאי ונתקיים הנדר ואם זוכר שהתנה ואינו יודע מה התנה אם אמר על דעת ראשונה אני עושה ונתגלה לו אחר כך התנאי בטל נדרו ואם לא אמר כן נדרו קיים ואין דברי רבא מתיישבים בעיני לענין פירוש שאף בזוכרו בבירור אם אמר על דעת ראשונה אני עושה נדרו בטל ומה בינה לחבירתה ועוד אחר שאינו יודע מה התנה אם מענין נדר אם מענינים אחרים למה נדרו נדר כלל והרי זה אינו זכור כלל ואפשר לפרשו שהוא חוכך שעל בטול נדריו התנה וכל שלא אמר על דעת ראשונה אני עושה בטל תנאו ונתקיים נדרו ויש שאין גורסין בדברי רבא ולא ידע ממה התנה אלא שזכור בשעת הנדר שהתנה וכל שאמר על דעת ראשונה אני עושה ביטל נדרו ואם לא אמר כן נדרו קיים ולדעת זה לרבא אם אינו זוכר התנאי נדרו קיים שאם לא כן מה בין אביי לרבא אלא ודאי אביי חולק עם רבא ומתוך כך פסקו התוספות כרבא וכל שאינו זכור נתקיים התנאי ואין הדברים נראין אלא מר אמר חדא וכו׳ ואף גדולי המחברים הביאו דברי אביי ודברי רבא אלמא שהלכה כשניהם וכשיטתנו וכן עיקר:
ופירשו בגמרא שתנאים אלו אין מפרסמין אותם כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים ומכח סוגיא זו מיחו קצת רבנים בנוסח כל נדרי שנמצא ברוב סדורים של יום הכפורים שלא יאמרוהו כלל ולא סוף דבר בנוסח הכתוב בסדורים שהוא על לשון עבר ונאמר בטעות כמו שנבאר בסמוך אלא אף על דעת מה שתקנוהו קצת רבנים על לשון עתיד והוא שיאמר בהם כל נדרי וכו׳ די נידור מיום הכפורים זה עד יום הכפורים הבא יהו בטלים וכו׳ וכל שיסכימו אחר כן בנדר או בחרם כל שלא זכרו התנאי נדריהם בטלים מדין הלכה זו ואף בזה מיחו בו שלא לפרסם את הדבר ויבא להקל ראש בנדרים וכמו שאמרו רב חנא סבר למידרשא בפירקא אמר ליה רבא תנא סתם לה סתומי כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים ואת דרשת לה בפירקא ויש מקילים בכך ר״ל לאמרו בלשון עתיד ואע״פ שאמרו שאין מפרסמין אותם ואם כן היאך אומרין אותם בבית הכנסת האידנא קילי נדרי או שמא לא אמרוה אלא לחשש עמי הארץ ועכשו אין עמי הארץ מצויים כל כך:
ומכל מקום הנוסח הכתוב בסדורים על לשון שעבר ר״ל די נדרנה וכו׳ מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים זה ושמוציאין ספר תורה מפני כך טעות הוא שהרי שליח צבור יחיד ואף כשממנין אותו לכך אינו יחיד מומחה שיתיר אלא כל שרוצים בכך אם על דעת רבים הוא אין לו הפרה אלא אם כן לדבר מצוה ואם אינו על דעת רבים ילכו אצל חכם ויפתח להם בפתח או בחרטה כל אחד לפי שיטתו ויתיר ואם אין חכם ילכו אצל שלשה הדיוטות במקום חכם ועוד ששליח ציבור מיהא אינו ניתר בכך שהרי בכלל ההסכמה הוא וכל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו ולא עוד אלא שמאחר ששליח צבור ממונה מן הצבור ושליח שלהם הרי הוא כאלו הם אומרים כך וצריך שיתירו על ידי מי שאינו מהם או שיסתלק אחד מומחה או שלשה הדיוטות מכללם ויתירו עצמם בפני הצבור על ידי אחרים ואחר כך יתירו הם את האחרים ויש מקילין להתיר אף על ידי זקן שבעיר או שלשה מהם ומכח התוספתא כמו שיתבאר בפרק אחרון ממשנה הראשונה ויש מקומות שאומרין אותו בנוסח הכתוב וכן יש מקומות שכופלין אותו שלשה פעמים מפני שלשון היתר צריך שיאמר שלשה פעמים ודברים משובשין הם וכבר הרחיקום הגאונים שלא לאמרו שמאחר שהנדרים אינן בטלים בכך יש לחוש שמא יהו עמי הארץ טועים בכך לומר שנדריהם בטלים ויבא הדבר לידי זלזול חרמות ונדרים מצד שהם שומעים ביטול נדריהם לגמרי כלומר אם נדר נדרנו אין כאן נדר וכו׳ וכל אחד מיקל בו בנדריו:
וקצת גאונים מתירים לאמרו אלא שאין כוללין בו נדרי יחיד אלא נדרי צבור והסכמותיהם בנדר או בחרם ומפני שהצבור רשאים להתיר נדריהם לדעתם בלא שאלה וחרטה ובלא פתח ואפילו היה על דעת רבים ואף קצת קדמונינו כתבו במסכת שבועות שהגזירות והתקנות שאנו גוזרין על דעת המקום ועל דעת הקהל יש להם היתר אף בלא חרטה שכך הוא דעת הצבור שיתירו לכשירצו ודעת רבים מן הסתם חל על כל מה שהצבור נסכם אם לקיים אם לבטל וכל שהצבור נסכם עליו צורך מצוה הוא ומתוך שצורך ההפרה מפורסם אפשר להתירו אף על ידי עצמן אבל נדר ושבועה של יחיד אינו ניתר בדברים אלו ומכל מקום הרבה גאונים חולקים לומר שאף נדרי קהל והסכמותיהם וחרמותיהם לא ניתנה התרתן אלא על ידי שאלה וילכו אצל חכם וכו׳ על הדרך שכתבנו למעלה אבל מודים הם שיש להם היתר אף כשהוא על דעת רבים אלא שבקצת מקומות נוהגים להתיר שלא על ידי חכם ושאלה וחרטה אלא שמוציאים ספר תורה ומודיעים על ידי שליח צבור שהם נמלכים להתיר אותו הנדר מעיקרא ובספר תיקון שטרות לרב אלברצלוני כתוב שטר היתרא הוא בזמן שעשו בית דין או זקני הקהל כתב תקנה ביניהם ואסרו באי זה דבר שלא יעשה אחד מהם והחרימו ביניהם לימשך אותו דבר ביניהם באיסור זמן ידוע ואחר כך ראו ביניהם צורך שעה להתיר אותו דבר אם לקצת הזמן עליו אם לכלו אם לעולם כותבין כתב שהתירו אותו דבר כפי מה שהסכימו עליו שהותר נדרם בהסכמתם:
וכן יש מניעה מצד אחר בנסח כל נדרי שהזכרנו שהרי הוזכרה בנסח זה שבועה ומקילין מכחה בשבועותיהם וכתבו קצת רבנים שלא נאמר דין תנאי זה אלא בנדרים אבל בשבועות אין קולא זו נוהגת בהם כלל ואף בתלמוד המערב אמרו יש תנאי בנדר ואין תנאי בשבועה אלא שיש חולקים לדון כן אף בשבועות ודברי תלמוד המערב כגון דאסיק לאסקונדרי שמא דזוזי ואף בזו אין הלכה כן אלא אף בשבועה הוא כמו שביררנו במקומו ואף גדולי המחברים הזכירו מחלוקת זו בין הגאונים ולא הכריעו בה דבר מתוך כך ראוי לאדם שיסלק עצמו מן המחלוקת:
המשנה השנית נדרי הבאי אמר אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד נדרי שגגות אמר אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל וששתה שאיני אוכל שאיני שותה ושכח ואכל ושתה קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכת את בני ונודע שלא הכתו ונודע שלא גנבה ראה אותם אוכלים תאנים אמר להם הרי הם עליכם קרבן נמצאו אביו ואחיו והיו עמהם אחרים בית שמאי אומרים הם מותרין ומה שעמהם אסורין בית הלל אומרים אלו ואלו מותרין אמר הר״ם אם לא ראיתי הוא חיוב לא שלילה כאלו אמר שראיתי ולא ירצה בו כקורת בית הבד בגדלו לפי שזה רוב המציאות ואין זה מהגוזמא אמנם ירצה בו על דמיונו ותמונתו וזה שקורת בית הבד היתה תמונתה אצלם כשיהיה לה שטח פשוט וגובה משולש וכל מה שיעלה יתדקדק כמו מצבה וזה התמונה בלתי נמצאת בחיות כמוהו בשוה ואמנם נמצא קרוב ממנו ושמרו כקורת בית הבד גוזמא:
אמר המאירי נדרי הבאי כיצד אמר קונם אם לא ראיתי וכו׳ כלומר קונם עלי ככר זה אם לא ראיתי חיל כיוצאי מצרים אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד כלומר שראה חיל גדול וקבל עליו קונם שראה חיל כיוצאי מצרים אע״פ שהוא מכיר שאין שם כיוצאי מצרים ושהנחש אינו כקורת בית הבד ושאלו בגמרא ומי לא הוי וכו׳ כלומר שנחש כקורת בית הבד אינו גוזמא והרבה נמצאים כן ובגמרא הזכירו אחד שנמצא בשני שבור מלכא שהיה יותר גם משיעור זה ופירשוה שגבו טרוף קא אמר כלומר גדול כקורה וכצורתו ר״ל שהוא טרוף ופירשו בו מנומר כקורת בית הבד שהיא טרוף מצד כתמים שבה מחמת ניצוצות של שמן ובגבו טרוף שאילו שאר המקומות אף כל הנחשים מנמרים ויש אומרים שהנחש אף גבו מנומר הוא ומתוך כך הסכימו לפרש בה כדברי תלמוד המערב שהזכירו במקום טרוף שבכאן מרובע ר״ל שטוח מלשון הטורף את גנו ופירושו כקורת בית הבד שתחתיתו שטוח והוא שהקשה כלהו נמי מטרף טרפי וכו׳ כלומר שאף הנחש תחתיתו שהוא בטנו שטוח ופירש שגבו טרוף ר״ל שאף גבו שטוח כקורת בית הבד ולא עגולי וקורת בית הבד עביה עשוי כצורת משולש ונמצא כל אחד משלשה צדדיו שטוח וזה אינו בצורת נחש אלא בטנו שטוח וגבו עגול וזה ראה נחש גדול שהיה נראה לו כן מעט והיה הדבר מחדש אצלו ואמר לגמרי שראהו כקורת בית הבד בגסות וברבוע ואף הוא מכיר שאינו כן ומתוך כך נדר הבאי הוא ר״ל לשון גוזמא שדרך מעולם בכך ושאלו בה בתלמוד המערב אם כן אף בנחש קטן כן ותירץ ארחא דתנא למתני מילא רבא דתנינן גמל הפורח באויר דילמא עכבר הפורח באויר כלומר שכך הוא דרך העולם להרבות בהפלגות ספוריהם ואף ביוצאי מצרים תמהו שם וכי מה גוזמא יש כאן ופרשו בסקירה אחת:
ושאלות אלו בתלמוד שלנו בנחש ובתלמוד המערב בשתיהן לא נשאלו לעיקר הענין אלא על שהתנא קוראן לשון הבאי אבל לעיקר הענין אפילו לא הפליג בהבאי כל שראה מקצת אף בדבר שאין בו גוזמא והוא מפליג ביותר כגון שראה מאה אנשים ומספר במאתים אף זה מותר שכך הוא דרך העולם ואין פיו ולבו שוין בנדרו וכן הדין לדעת קצת המפרשים אם אמר קונם עלי וכו׳ אם לא ראיתי גמל הפורח באויר שכל שמרוצתו תכופה הרבה דרכו של אדם לומר כן וזה שלא הוזכרה כאן חדא מתרתי או מתלת נקט ואף בשבועת שוא הוזכרה בשבועות ראיית גמל הפורח ונחש כקורת בית הבד ולא הוזכרה ענין כיוצאי מצרים ברוב הספרים ומה שחסר זה גלה זה ומכל מקום בתוספות כתבו שאם אמר קונם אם לא ראיתי גמל הפורח באויר אין זה בכלל הבאי ובדוקא שבקוה הכא גבי נדרים שאין הבאי אלא ברואה מקצת ומוסיף בו דרך גוזמא כגון אלו שכתבנו וכגון מה שאמרו בתוספתא קונם אם לא נמניתי על פסח שמשקל אליה שלו ששה לטרין ואם לא שתיתי יין שלוגו יפה דינר אבל גמל פורח אפילו היה קופץ כמה מילין אינו בכלל מין הפורח ומתוך כך שנאוהו בשבועות לענין שבועת שוא בשאר הנמנעות ואף כאן אם קבל קונם בראיית גמל נאסר בדברו כמו שלא ראה שום רבוי של אנשים ונחש בשום גסות ואמר שראה כיוצאי מצרים וכקורת בית הבד שהוא אסור וכן לא הזכירו בשבועות חיל כיוצאי מצרים מפני שאינן נמנעות גמורות אלא שנאמרו דרך גוזמא ולא הזכיר שם מלקות משום שבועת שוא אלא בנמנעות שהוא הנשבע שיעלה לרקיע וחיל כיוצאי מצרים אינו כן ואע״פ שהזכיר שם נחש כקורת בית הבד הם פרשוה בשלא ראה נחש כלל או שכיון על הרבוע ולא ראהו מרבע כלל והרי הוא בכלל הנמנעות ולמדת שלא הוזכרו שם שבועות הבאי ולא בנדרים נדרים של נמנעות ואם כן אתה צריך לברר אם נותנין את האמור של זה בזה ר״ל אם נדרי הנמנעות כגון שאמר קונם אם לא עליתי לרקיע יש בו איסור כבשבועה שלוקה בו משום שבועת שוא ואם שבועת הבאי מותרת כנדר ושלא יהא לוקה על האחר שלא נשבע בנמנעות וכבר ביארנו שבנדר כל נדרי הנמנעות אסורים אבל שבועת הבאי לא נתברר דינם ומתוך כך נתחבטו בה המפרשים ומחלקתם תלויה בשינוי גרסאות שבסוגיא הבאה בפרק זה על משנה זו והוא שיש גורסים כשם שנדרי הבאי מותרין ר״ל בדבר שקבלוהו עליהם בקונם כך שבועות הבאי מותרות שלא ללקות עליהם משום שבועת שוא וכן שאם נשבע שלא יאכל ככר זה אם לא ראה מותר בו ואף בתוספתא כתובה כן ואם כן מה שאמרו שם בנחש כקורת בית הבד ללקות עליו פירושו בשלא ראה כן וכן בקצת ספרים שהוזכרה שם ראיית מנין כיוצאי מצרים בשלא ראה חיל כלל ובתלמוד המערב שנאוה כן ר״ל שבועות הבאי מותרות אלא שהקשו בה והתניא שבועות הבאי אסורות ותרצו כאן במעמידים כאן בשאין מעמידין ופירשו קצת רבנים במעמידין שהוא נושא ונותן עם חבירו בדברים אלו ומחזיק בדבריו שכך ראה וחברו חולק עמו וכל שהוא נשבע על ידי חולק דרך דקדוק נאמר ואין כאן הבאי אבל בשאין מעמידין אותו אלא שמסיח לפי תומו ונשבע מותרות ויש מפרשים במעמידין שחביריו מעמידין אותו לשער כמה הוא וכל שהוא כן דבריו יוצאין בדקדוק ויש מפרשין מעמידין שהוא מחזק את דבריו שבדרך האמת הן אמורות ולא בדרך הבאי וכגון שאומר כך הוא בלא כוונת שום גוזמא ולשיטה זו נדרים ושבועות שוות להבאי שאף בנדרים אם לא ראה כלל או שהיה על ידי מעמידין ודאי אסור ומכל מקום יש מתרצים שזו שאמרו בכאן שבועות הבאי מותרות כגון שנשבע שלא אוכל ככר זה אם לא ראיתי וכו׳ ולימד שהככר מותר וזהו שאמרו כשם שנדרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרות כלומר ששבועות הבאי מותרות במה שנדרי הבאי מותרין ומכל מקום חייב עליה משום שבועת שוא אלא שיש גורסין בסוגיא זו נדרי הבאי מותרין שבועות הבאי אסורות וכן נראה בגמרא ממה שעל מה שתרצו בה הרי שראיתי הקשו אם כן למה לי למימר אלמא שפשוט הוא אלא שהגורסים מותרות אין גורסין כן אלא והא דומיא דנדר קתני ומכל מקום יש גורסין אסורות וכמתניתין דשבועות ופירשו הטעם דשבועות מתוך חומר שבהם ושיש בהם הזכרת השם דייקי בהו אינשי טובא ובדוקא קא מישתבעי:
נדרי שגגות כיצד קונם אם אכלתי כלומר קונם עלי ככר זה אם אכלתי ושתיתי היום ונזכר שאכל ושתה או קונם שאני אוכל ושותה ושכח ואכל ושתה מותר בככר וכן נדרי טעות כגון קונם אשתי נהנית לי ר״ל הנאת תשמישה עלי שגנבה את כיסי או שהכתה את בני ונמצא שלא גנבה ולא הכתה את בנו הרי זה מותר בה וכן אם ראה אנשים אוכלים בתאנים שלו ואמר הרי הם עליכם כקרבן ונמצא שהם אביו ואחיו וודאי אדעתא דהכי לא נדר אלא שחשב שהם זרים הרי זו שגגה ומותרים בהם:
ואחר כך חדש בענין זה דברים אם היו שם אביו ואחיו ואחרים עמהם היאך הוא הדין באותן אחרים ופירשו בית שמאי שאביו ואחיו מותרים והשאר אסורים ובית הלל אומרים אלו ואלו מותרין מפני שהנדר שהותר מקצתו על ידי שאלה הותר כלו וכן כל שנתבטל מקצתו מאליו מצד שגגה או טעות נתבטל כלו ופירשו בו הטעם בתלמוד המערב מדכתיב כל היוצא מפיכם תעשו הא נתבטל מקצתו נתבטל כלו והלכה כבית הלל אלא שבגמרא נשאו ונתנו על דברים אלו הרבה והעולה לדעת קצת פוסקים הוא שמשנתנו בששתק להם שנתבטל הנדר במקצת ונתבטל כלו אבל אם אמר אלו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כלכם אסורים חוץ מאבא כלם אסורים חוץ מאביו שהרי גלה דעתו שכך היה נודר ומתנה על אביו ויש מפרשין הטעם הואיל ובלשון הנדר הוא אוסר ר״ל שעדין הוא אומר כלכם אסורים אבל אם אמר הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר כולן מותרין הואיל והנדר היה דרך כלל ועכשו פרט הותר מקצתו הוא והותר כלו ויש אומרים שהשתיקה אינה מפקעת הנדר עד שיאמר אלו הייתי יודע וכו׳ וכן בכל דין התר מקצתו כגון קונם בצל עלי מפני שהוא רע ללב ואמרו לו והלא הכופרי יפה ללב שהותר בכלם לא בשתיקה אלא שיאמר אלו הייתי יודע הייתי נודר באחרות ולא בכופרי וכן בכלם וכן נראה מלשון גדולי המחברים וגדולי הדורות מתירין אף בזו כמו שיתבאר בגמרא וכן עיקר ומכל מקום דוקא שבשעת הנדר כללן באיסור אחד אבל אם לא כללם בשעת הנדר אלא שאמר קרבן הם עליך ועליך ועליך וכן בכולם את שהותר הותר ואת שלא הותר לא הותר ואין מדקדקין בין אמר עליך עליך בלא וא״ו בין אמר עליך ועליך בוא״ו אלא בכולן פרטא הוי כמו שביארנו בשבועות פרק פקדון ויש חולקין בזו כמו שיתבאר בגמרא:
ופירשו בגמרא שבזו אף בשבועה כן ר״ל ששבועת שגגות מותרת ואף במסכת שבועות מפורשת בהדיא אלא שבסוגיא זו שאלו היכי דמי שבועת שגגות ופירש בה כי הא דרב כהנא ורב אסי מר משתבע הכי אמר רב ומר משתבע הכי אמר רב ויש מפרשים בה שזה אינו לשון מדוקדק שהרי זו אונס היא וכמי שאמרו עליה בשבועות לבך אנסך ואין דבריהם כלום שזו שקרויה שם אונס פירושו שלא לכללה בשגגת שבועות לחייב עליה קרבו אלא אונס הוא ופטור מן הקרבן ואף כאן אתה מפרש שבועת שגגות מותרת שלא לחייבה בקרבן ופרשה כגון זו דרב כהנא שהיא בשעבר כלומר שבועה שכך אמר לי רב ונתגלה שלא כך אמר או שבועה שלא אכלתי ונזכר שאכל ואין שגגות בטוי בשעבר לחייב עליה קרבן אלא בשיודע ששקר נשבע שהשבועה אסורה אלא שאינו סבור שחייב עליה קרבן ומכל מקום כל שנשבע להבא שבועה שלא אוכל ושכח וחשב שלא נשבע ואכל שזהו כסבור שמותר אע״פ שבנדרים מותר בשבועה חייב קרבן וזו היא גם כן שהוצרכו לפרש כאן כי הא דרב כהנא וכו׳ שהיתה לשעבר וגדולי המחברים שכתבו שאף בלהבא אונס הוא כל ששכח לא יראה כן אע״פ שטרחנו במסכת שבועות לישבם כמו שביררנו ומכל מקום אם תלאה באחרת ר״ל שלא אוכל זו אם אוכל זו מותר שכל שאינו אוסרו על עצמו במוחלט אלא בתנאי אין אדם מעלהו על לב כל כך ואם אכל את הראשונה בשוגג מותר בשניה הואיל ובשעה שהיתה השבועה ראויה לחול שזהו באכילת ראשונה שוגג היה ונמצא שכל שבועת שגגה שאנו פוטרים צד אונס הם אלא שאונס הבא מחמת העלמה ושכחה נקרא שבועת שגגות וכבר הארכנו בענינים אלו במסכת שבועות וכן ביארנו שם שאף לענין הותר מקצתו הותר כלו השבועה והנדר שוים בה:
המשנה הג׳ נדרי אונסים הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו או שעכבו נהר הרי אלו נדרי אונסים ד׳ נודרים להרגים לחרמים ולמוכסין שהיא תרומה אע״פ שאינה תרומה שהיא של בית המלך ואע״פ שאינה שלהן בית שמאי אומרים בכל נודרים חוץ מבשבועה בית הלל אומרים אף בשבועה בית שמאי אומרים לא יפתח לו נדר בית הלל אומרים אף יפתח לו בית שמאי אומרים במה שהוא מדירו בית הלל אומרים אף במה שאינו מדירו ה׳ כיצד א״ל אמור קונם אשתי נהנית לי ואמר קונם אשתי ובני נהנים לי בית שמאי אומרים אשתו מותרת ובניו אסורים בית הלל אומרים אלו ואלו מותרים ו׳ הרי הנטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות וטלית זו קרבן אם אינה נשרפת יש לה פדיון הרי הנטיעות האלו קרבן עד שיקצצו טלית זו קרבן עד שתשרף אין להם פדיון ז׳ הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה מיושבי היבשה אסור ביורדי הים שיורדי הים בכלל יושבי היבשה לא כאלו ההולכים מעכו ליפו אלא ממי שדרכו לפרש ח׳ הנודר מרואי החמה אסור אף בסומים שלא נתכון זה אלא במי שהחמה רואה אותו ט׳ הנודר משחורי הראש אסור בקרחים ובבעלי סיבות ומותר בנשים ובקטנים שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים י׳ הנודר מן הילודים מותר בנולדין מן הנולדין ר׳ מאיר מתיר אף בנולדים וחכמים אומרים לא נתכון זה אלא במי שדרכו להולד י״א הנודר משובתי השבת אסור בישראל ואסור בכותיים מאוכלי השום אסור בישראל ואסור בכותיים מעולי ירושלם אסור בישראל ומותר בכותיים י״ב קונם שאיני נהנה לבני נח מותר בישראל ואסור באומות שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות שאיני נהנה לישראל לוקח ביתר אין בפחות שישראל נהנים לי לוקח בפחות ומוכר ביתר אין שומעין לו שאיני נהנה להם והן לי יהנה לאומות י״ג קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי האומות שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי האומות שאין הערלה קרויה אלא לשם הגויים שנאמר כי כל הגויים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב ואומר והיה הפלשתי הערל הזה וגו׳ ואומר פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים ר׳ אלעזר בן עזריה אומר מאוסה הערלה שנתגנו בה רשעים שנאמר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב י״ד ר׳ ישמעאל אומר גדולה המילה ששלש עשרה ברית נכרתו עליה ר׳ יוסי אומר גדולה המילה שהיא דוחה את השבת החמורה ר׳ יהושע בן קרחה אומר גדולה היא מילה שלא נתלה למשה הצדיק עליה מלא שעה ר׳ נחמיה אומר גדולה המילה שהיא דוחה את הנגעים ר׳ אומר גדולה היא המילה שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה שנאמר הנה דם הברית אשר כרת ה׳ עמכם על כל הדברים האלה ר׳ אומר גדולה המילה שכל המצות שעשה אבינו אברהם לא נקרא שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים ואומר ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד דבר אחר שאלולי היא לא ברא הקב״ה את עולמו שנאמר כה אמר ה׳ אם לא בריתי יומם ולילה וגו׳ [נשלמו משניות הר״ם אשר מספרן י״א והמאירי כללן באחת ועתה אכתוב פירושן לר״ם אחת אחת כפי מקומה הראוי לה ואתנה להן אות למען ירוץ בהן הקורא ואחר כך יבא לי בסמוך דעת המאירי כמנהג] אמר הר״ם ג׳ זכר שני מינין מן האונסין אחד מהן שיהיה נשבע על דבר ונאנס או ישביעהו איש אנס שאם יודה לו האמת יזיק לעצמו או לזולתו בנפשות או בממון לפי שהוא כאשר ישביעהו גם כן מזולתו ישבע לו ואמרו בית שמאי לא יפתח לו ר״ל לא ישבע עד שישביעהו ולא יתחילו לו שבועה ב״ה אמרו יפתח וישבע קודם שישביעהו וחרמין לסטין ומוכסין נוטלי המכס ובתנאי שיהיה מוכס העומד מאליו אולם העמידהו המלך הנה העיקר אצלנו דינא דמלכותא דינא ואין מותר לו להבריח מן המכס ואיך ישבע עליו ואין הפרש בזה בין מלך גוי ובין מלך ישראל ודע שאלו נדרים כלם אין הפרש בו בין נדר ושבועה כל זה לא יצטרך הפרה אלא נדרי זרוזין שהוא לא יותר זה בשבועות ו׳ פירוש זאת המשנה שהוא כאשר אמר הרי הנטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות היום ועבר היום ולא נקצצו הנה עליו שיפדם מיד ההקדש כדין קדשי בדק הבית כלם אשר יפדה מיד הגזבר אולם כאשר אמר הרי אלו הנטיעות קרבן עד שיקצצו אי אפשר לפדותם עד שיקצצו לפי שאם פדאם קודם קציצה הנה כאשר יצאו לחולין תשובו הקדש לפי שכבר שמהו קדש עד שתקצץ וכאשר תקצץ אם יפדו אותה ותצא לחולין ואם פדאה זולתו ואפילו קודם שיפסקו אותה אינן חוזרות נקדשות אלא תצא לחולין וכן הדין בטלית מה שדומה לזה זן פי׳ מפרש יקראו רוכב הים באמצעיתה וירחקו מהארץ מרחק רב אולם מעכו ליפו הנה הם ילכו על שפת הים קרוב מהארץ ח׳ ט׳ יו״ד פירוש ענין ילודים היה אצל ההמון בזה העת אשר כבר נולדו וענינו נולדים אשר יולדו בעתיד ושיעור המשנה כן הנודר מן הילודים מותר בנולדים מן הנולדים אסור בילודים ר׳ מאיר אומר אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים וחכמים יאמרו בענין נולדים מי שדרכו להולד ר״ל מה שדרכו שיולד בדומה לו כמו האדם ובעלי הארבע מבעלי חיים לא מי שדרכן שיוליד ביצה כמו מיני הדגים והעופות י״א פי׳ הנה אבאר לך בזאת המסכתא שהיה מנהגם לאכול השום בערב שבת בהכרח והיו הכותיים יתעיבו ירושלם וישנאו אותה יותר מכל הארצות וסבת זה מה שהתבאר בספר עזרא כל שכן שלא יעלו לחוג אליה י״ב פירוש יתבאר בפסוקי התורה שזרע אברהם בסתם אמנם הוא זרע יעקב לבד והוא מאמר האל לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וזה לא היה זולת זרע יעקב ולזה יותר לו ההנאה אפילו בעשו וישמעאל י״ג י״ד פירוש גם כן מבואר שהוא ירצה במולים מי שיאמין במילה וערלים מי שלא יאמין במילה וי״ג בריתות הנה במלת ברית ובריתי הנכפלת בפרשת אשר צוה האל יתברך לאברהם במילה בעדות אחת בעצמו וזה מספרם ואתנה בריתי אני הנה בריתי והקימותי את בריתי לברית עולם ואת בריתי והי׳ לאות ברית לברית עולם את בריתי הפר והקימותי את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו ואת בריתי אקים את יצחק הנה אלו י״ג בריתות הוכפלו בזה הספור כמו שאמר אחר זה ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם והיותה דוחה את הנגעים שאם היתה נגע צרעת באמה יחתכוה אצל המילה ואע״פ שחתוך הנגעים מצות לא תעשה למאמר השם השמר בנגע צרעת ככל אשר יורו אתכם ר״ל שלא יחתכוה ולא יתלשו אותה אבל יעמד על מאמר הכהן לבד ובאה הקבלה כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא מצות לא תעשה:
אמר המאירי נדרי אונסין כיצד הרי שאמר לחבירו שיאכל אצלו וחלה הוא או בנו או עכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין שלא היה דעתו אלא שלא במקום אונס וכן נודרים להרגים ר״ל לסטים מזויינים ולחרמים ר״ל שאינן באין להרוג אלא להכות ולהשחית אם לא יזקקו להם למה שהם מבקשים ולמוכסים כלומר מוכס העומד מאליו או אף במינהו מלכות אלא שאין לו קיצבא ומאחר שאין לו קיצבא אין זה דינא דמלכותא אלא גזלה דמלכותא אם הוא ממנהו על דרך זה או גזילת המוכס אם הוא עושה כן מאליו ובכלל אלו לא זו אלא אף זו קתני כלומר שנודרין להרגין ואף לחרמין ואף למוכסין אם הם מבקשים לו פירות שעמו שהם של בית המלך אע״פ שאינו כן או שהם תרומה אם הם ישראלים אע״פ שאינו כן הא במוכס שמינהו המלך ובקיצבא דינא דמלכותא דינא ואסור לו להבריחו כל שכן שישבע עליו בשקר ואף זו פירשוה בגמרא שיהא נודר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם אינן של בית המלך או של תרומה ושיאמר בלבו היום או אותה שעה וסומך על דבריו שבלב במקום אונסין ואותו היום או אותה שעה מיהא אסור:
ונחלקו בית שמאי ובית הלל שלדעת בית שמאי לא הותר אלא בנדר שהוא אומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם אינן וכו׳ ודעתו על אותו היום ונוהג בו איסר אבל שבועה לא שהרי היאך ישבע הוא במוחלט שבועה שהן של בית המלך ואף בנדר לא יפתח הוא להם מעצמו ר״ל שיהא נודר להם מאליו אלא לכשיפתחו הם לו בכך ר״ל שאם כשאמר להם של בית המלך הם אומרים לו נדור אתה בכך נודר ואף בזו דוקא במה שהם פותחים לו ולא שיהא הוא מוסיף ואם הוסיף מה שהוסיף מיהא נאסר ולדעת בית הלל אף בשבועה כן ר״ל שיהא נשבע במוחלט של בית המלך הם ויהא בלבו דבר שיסמוך עליו כגון שקורא לבעל הפירות מלך דקרחא בביתיה פרדשכא להוי וכיוצא בזה וכן אף בשאין פותחין לו הוא רשאי לפתוח להם בין בשבועה בין בנדרים וכן אם פתחו לו במקצת הוא מוסיף להם ר״ל שאם אמרו לו קבל עליך בקונם בשר אם אינן של בית המלך והוא אומר להם קונם עלי פת ובשר ויין אם אינן של בית המלך מותר אף על פת ויין שהוסיף מדעת עצמו וכן אם אמרו לו קבל עליך הנאת אשתך בקונם אם אינן של בית המלך והוא אומרו קונם הנאת אשתי ובני עלי אם אינן של בית המלך מותר אף בבניו והלכה כבית הלל בין בנדרים בין בשבועות וכן אתה מוצא אונסין כשאנסוהו לישבע ולידור או שנשבע ונדר ואנסוהו לבטל:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרכים שביארנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
כל אדם שאשתו תובעתו – כלאה שיצאה לפני יעקב ואמרה לו אלי תבא ויצא ממנה יששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים.
הויין לו בנים שאינן מהוגנין. עזי פנים דומין לאב שהוא עז פנים. ודוקא באשתו נדה ושלא בשעת נדתה מותר. ושאר הנשים אפילו טהורות ואפילו שלא כנגד העקב אסור. מקום התורף. מקום הפקר וגלוי כדאמרינן בעלמא במקום התורפה וזה מקום תשמיש באשה שלא כדרכה שהוא מכוון כנגד עקיבה של אשה שאחורי הרגל. יראתו על פניכם זה בושה. שמי שיש לו מדה זו לא יבא לידי חטא. לא במהרה הוא חוטא לפי שמתבייש מבוראו ומן הבריות שלא יראוהו לעשות עבירה ואם יעשנה לעתים רחוקים יעשנה ויצר הרע גדול הוא דאלבשיה וזה שאמר לא במהרה הוא חוטא. לא עמדו אבותיו על הר סיני. שאילו עמדו היה לו בושת פנים כאותן שעמדו על הר סיני שכתוב בהם שהשם נגלה עליהם במעמד הר סיני בעבור תהיה יראתו על פניהם לבלתי תחטאו. מלאכי השרת מפרש לקמן דהיינו רבנן. כי כל אדם העושה שליחות שמצטוה עליו יקרא מלאך ורבנן נקראים מלאכים המשרתים פני השם. חרשין. דהיינו חרש דרבנן שאינו שומע ואינו מדבר. ועל ידי שמספרים בשעת תשמיש הבנים לוקין בדבור ובשמיעה. ואסור לספר בשעת תשמיש דשמא מתוך שהוא מספר הוא נזכר באשה אחרת ונותן דעתו בשעת התשמיש וקרובים הוולדות להיות ממזרים כדאמרינן לקמן. אינו מספר עמה. רמז לתשמיש ובלשון נקיה. לא בתחלת הלילה. מפני שבני אדם מהלכין בשוק ושמא יתן דעתו באשה אחרת. ולא בסוף הלילה שכבר עמדו בני אדם ממטתן ועוברים בשוק וישמע קול אשה ויתן לבו עליה. אלא בחצות שבני אדם ישנים. ונוכל לפרש גם כן כי בתחלת הלילה עדין נזכר לו אשה שראה ביום ובסוף הלילה שכבר נעור משנתו ודעתו מיושבת עליו ויתן לבו באשה שראה ביום אלא בחצות הלילה שתקפו עליו שינתו ואינו נזכר כלום. מגלה טפח ומכסה טפח. והגאונים פירשו מגלה בכסות אשתו ומכסה אותו בכסות עצמו כדי שלא יסתכל. וכל כך למה כדי לקדש עצמו שלא יתן עיניו באשה אחרת. ודומה כמי שכפאו שד. כלומר היה ממהר ומתעסק בתשמיש כאדם שהשד כופה אותו ודחקו וקוצר המעשה היה כדי שלא יכנס בו מחשבה אחרת בתוך המעשה. מה טעם אתה עושה כל זה אמר כדי שלא אתן עיני באשה אחרת שאם חשבתי באשה אחרת כאילו אני בא עליה ונמצאו בני באין לידי ממזרות. כי הבנים הולכים אחר המחשבה והקדוש ברוך הוא בורר אותן לעתיד מבין הטובים כדאמרינן בסמוך. ובשעת מעשה אמרה לו כל זה אלמא מותר לדבר בתשמיש. מילי אחרנייתא אסור לספר מפני שהוא בא להזכיר אשה אחרת בדבריו. ור׳ אליעזר מילי דתשמיש משתעי. זו דברי ר׳ יוחנן שלא יהפך שלחנו ולא יספר ולא יסתכל. אבל חכמים אומרים אין הלכה כן אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה דהתורה הקנה לו כחפץ הקנוי בדמים דכתיב כי יקח איש אשה. על כן הביא משל מבשר ומדג הקנוי לאדם שאוכלו בכל ענין שירצה אף האשה בתשמיש כן. שלוק מבושל הרבה. והראב״ד ז״ל פירש דלא נדחו דברי ר׳ יוחנן בן דהבאי אלא לענין הפיכת השלחן בלבד כדאיתא בשמעתין בהני מעשה שהביא לקמן. והביא ראיה ממסכת חגיגה דאמרינן מגיד לאדם מה שיחו דאפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידין לו בשעת הדין וכן המסתכל באותו מקום עובר על הצנע לכת עם אלהיך ומעביר הבושה מעל פניו וכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו זו הבושה שכל המתבייש אינו חוטא. וכל שכן הנושקים שיש בהן כל אלה ועוברים נמי משום בל תשקצו את נפשותיכם ועוד האריך הרב ז״ל בזה.
כל שאשתו תובעתו כו׳ וכתיב יששכר חמור גרם כו׳. הך סוגיא מייתי לה נמי פ״ב דערובין ומייתי התם קרא ותצא לאה גו׳ ותאמר אלי תבא גו׳ וניחא דהוה ס״ד שתבעתו לביאה ממש ומשני דארצויי ארציה ואלי תבא כי גו׳ לבא לאהלה כפי׳ הר״ן אבל הכא דמייתי קרא דחמור גרס ק״ק למאי מייתי לה המקשה דאדרבה מזה משמע שלא היתה תבעתו בפה אלא שהקב״ה סייעו כדאיתא פרק המפלת והענין מבואר דהויי׳ לה בנים דהיינו זכרים ע״י שתבעתו היא ודאי מזרעת תחלה ויולדת זכר ובשכר התביעה לדבר מצוה הויי׳ לה בנים חכמים ונבונים כו׳ ושאמר ולא כתיב נבונים מזה מוכח דב׳ ענינים הן כפרש״י בחומש וכבר השיג הרא״ם על הרמב״ם דחשיב להו כחדא ודע דקאמר ולא כתיב נבונים היינו בשביל שאר שבטים אבל שבט יששכר שהיה בדורו של משה היה בהו ודאי נבונים ודו״ק:
יששכר חמור גרם כו׳. עיין פירש״י אבל בערוך פי׳ בערך חמרא כשחזר יעקב מן השדה נהק החמור ושמעה לאה ויצאה לקראתו וקראתו עכ״ל וק״ל:
על הדבר האחרון שואלים: איני אם כן הוא]? והאמר [והרי אמר] ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: כל אדם שאשתו תובעתו — הויין [יהיו] לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם. וראיה לדבר, שנאמר כשחיפש משה אחר אנשים שישמשו שופטים, אמר: ״הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם״ (דברים א, יג), וכתיב [ונאמר] בסופו של דבר: ״ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים״ (דברים א, טו), ולא כתיב [כתוב] שם נבונים, שאף משה לא מצא אנשים נבונים בדורו.
The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rabbi Shmuel bar Naḥmani say that Rabbi Yonatan said: Any man whose wife demands of him that he engage in sexual intercourse with her will have children the likes of whom did not exist even in the generation of Moses our teacher? As it is stated: “Get you wise men, and understanding, and well known from each one of your tribes, and I will make them head over you” (Deuteronomy 1:13); and it is written subsequently: “So I took the heads of your tribes, wise men, and well known” (Deuteronomy 1:15). And it does not say that they were understanding. Evidently, even Moses could not find understanding men in his generation.
בית הבחירה למאיריר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּכְתִיב {בראשית מ״ט:י״ד} יִשָּׂשכָר חֲמוֹר גָּרֶם וּכְתִיב {דברי הימים א י״ב:ל״ג} מִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים.

And by contrast, it is written: “Issachar is a large-boned donkey” (Genesis 49:14). The Sages transmitted a tradition that this is an allusion to the incident when Jacob came in from the field riding on a donkey, and Leah went out to greet him, saying: “You must come in to me; for I have hired you with my son’s mandrakes” (Genesis 30:16). Issachar was conceived from their subsequent sexual intercourse. And it is written: “And of the children of Issachar, men that had understanding of the times” (I Chronicles 12:33). The descendants of Issachar were understanding men. It is derived from here that a woman who demands from her husband that he engage in sexual intercourse with her has a positive effect on their children.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יששכר חמור גרם – חמור גרם ליששכר שנולד אותו חמור שהיה יעקב רוכב שפנה לאהל לאה.
ולעומת זאת כתיב [נאמר] ״יששכר חמר גרם״ (בראשית מט, יד), שקיבלו חכמים שהוא רמז לכך שבא יעקב מן השדה רכוב על חמור, ושמעה לאה ויצאה לקראתו ואמרה לו ״אלי תבוא כי שכור שכרתיך בדודאי בני״ (דברים ל, טז), ומזיווג זה נולד יששכר, וכתיב [ונאמר]: ״מבני יששכר יודעי בינה לעתים״ (דברי הימים א יב, לג), שמבני יששכר, שאביהם נולד על ידי זה שלאה תבעה את יעקב, היו בנים נבונים. ומכאן שיפה הדבר לבנים שהאשה תובעת את בעלה!
And by contrast, it is written: “Issachar is a large-boned donkey” (Genesis 49:14). The Sages transmitted a tradition that this is an allusion to the incident when Jacob came in from the field riding on a donkey, and Leah went out to greet him, saying: “You must come in to me; for I have hired you with my son’s mandrakes” (Genesis 30:16). Issachar was conceived from their subsequent sexual intercourse. And it is written: “And of the children of Issachar, men that had understanding of the times” (I Chronicles 12:33). The descendants of Issachar were understanding men. It is derived from here that a woman who demands from her husband that he engage in sexual intercourse with her has a positive effect on their children.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הַהִיא דְּמַרְצְיָא אַרְצוֹיֵי.:

The Gemara answers: That baraita is not referring to a woman who demands intercourse explicitly, but rather to one who entices her husband, so that he understands that she wants to engage in sexual intercourse with him. They consequently have excellent children.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דמרציא ארצויי – אינה תובעת בפה אלא דמרציא קמיה מראה לו מתוך דבריה כגון לאה דמההיא נפקי בני מעליא.
הדרן עלך ואלו מותרין
דמרציא ארצויי. משדלתו בדברים:
הדרן עלך ואלו מותרין ארבעה נדרים התירו חכמים. כולהו מפרשי במתניתין:
דמרציא ארצויי – שמפתה אותו בדברי רצוי ופיוס כלאה שלא אמרה ליעקב אלא לסור באהלה אבל לא שתהא תובעתו בפה.
ומשיבים: הכוונה היא אינה לאשה התובעת בפה ובמילים מפורשות, אלא בההיא דמרציא ארצויי [באשה שמתרצה לפניו] ברמז, ומתוך דבריה מבין שהיא רוצה בו, ואז נולדים להם בנים מעולים.
The Gemara answers: That baraita is not referring to a woman who demands intercourse explicitly, but rather to one who entices her husband, so that he understands that she wants to engage in sexual intercourse with him. They consequently have excellent children.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ג – ארבעה נדרים
(13) מתני׳מַתְנִיתִין: אַרְבָּעָה זנְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים נִדְרֵי זֵרוּזִין וְנִדְרֵי הֲבַאי וְנִדְרֵי שְׁגָגוֹת וְנִדְרֵי אוֹנָסִין נִדְרֵי זֵרוּזִין כֵּיצַד חהָיָה מוֹכֵר חֵפֶץ וְאָמַר קוּנָּם שֶׁאֵינִי פּוֹחֵת לְךָ מִן הַסֶּלַע וְהַלָּה אוֹמֵר קוּנָּם שֶׁאֵינִי מוֹסִיף לָךְ עַל הַשֶּׁקֶל

Chapter 3
MISHNA: The Sages dissolved four types of vows without the requirement of a request to a halakhic authority: Vows of exhortation, vows of exaggeration, vows that are unintentional, and vows whose fulfillment is impeded by circumstances beyond one’s control. The mishna explains: Vows of exhortation are those by which one encourages another using vow terminology that is exaggerated. How so? One was selling an item and said: I will not lower the price for you to less than a sela, as that is konam, forbidden as if it were an offering, for me. And the other one, the buyer, says: I will not raise my payment to you to more than a shekel, as that is konam for me.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יראב״ןתוספותהלכות נדרים לרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ארבעה נדרים התירו חכמי׳ – בלא שום שאלה.
נדרי זירוזין כו׳ מן הסלע – שהוא ארבע דינרין.
והלה – הקונה אומר שאינו מוסיף לו על שקל שהוא שני דינרין.
[סימן תקעא]
ארבעה נדרים התירו חכמים דאין צריכין שאילה לחכם, נידרי זירוזין נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אונסין. נידרי זירוזין כיצד, היה מוכר חפץ לחבירו ואמר המוכר קונם פירות שבעולם עלי שאיני פוחת מסלע והלוקח אומר קונם שאיני מוסיף על שקל, שניהם רוצים בשלשה דינרין לגמור המקח והמוכר נדר כדי לזרז הלוקח שיוסיף דינר והלוקח נדר כדי לזרז המוכר שיפחות דינר. לפיכך כשגומרין המקח וזה פיחת וזה מוסיף אין נדריהן כלום כי דעתם בשעת הנדר לכך. ולאו דוקא סלע ושקל וג׳ דינרין והוא הדין לפחות ויותרא.
א. בגמ׳ כא ע״א היא שאלת רבינא בדף כא ע״א. ולא איפשיטא ופסק רבינו לקולא וכד׳ המאירי ור״א מן ההר. אבל הר״ן כתב דנקטינן לחומרא וכ״ד הרמב״ן והרשב״א וטושו״ע יו״ד סי׳ רלב ס״ב.
מתני׳ ארבעה נדרים – עד השתא איירי בכינויי האסורין ובכינויי המותרים במתפיס בדבר הנדור ובמתפיס בדבר המותר והשתא מיירי בנדרים דאע״ג דהוציאם מפיו בלשון שאר נדר אפילו הכי מותרין וטעמא הוי משום דבעינן פיו ולבו שוין ואנן סהדי דלא שוו פיו ולבו בהני ד׳ נדרים והיינו טעמא דלא פריך בגמרא והא דברים שבלב כדפריך לקמן אנדרי אונסין משום דבעינן פיו ולבו שוין ונדרי זירוזין שריין מהאי טעמא.
נדרי הבאי – גוזמא והבאי לשון אחרים.
ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זירוזין ונדרי הבאי ונדרי שגגות ונדרי אונסין. נדרי זירוזין כיצד היה מוכר חפץ ואמר קונם שאיני פוחת מן הסלע והלה אומר קונם שאני מוסיף לך על השקל ושניהם רוצין בשלשה דינרים׃
קונם שאני פוחת לך מן הסלע – לישנא דהא מתניתין לאו דוקא, אלא באומר קונם פירות אלו עלי אם אני פוחת לך מן הסלע. תוספתא בפרק ד׳ דמכלתין [הלכה ד׳] אף נדרים שאמרנו מותרים מנין שלא יהא אדם נודר בהם עולמית לבטלן, תלמוד לומר לא יחל דברו שלא יעשה דברו חולין. ירושלמי גבי נדרי זרוזין, אמר רבי זעירא הדא דתימא בשאין מעמידין, אבל אם היו מעמידין היו צריכין התר חכם, היה זה מעמיד וזה אינו מעמיד, כיון שביטל אצל זה ביטל אצל זה, תלמידו דרבי חייא בר לולייני אמר ר׳ יודן, שאילו היה זה אומר בסלע, וזה בשלשה, וזה אומר בשקל, מאחר שביטל דינר אצל זה, יבטל עוד דינר אחר אצלו, ויתננו בשנים.
וכן יהא אדם צנוע בדרכיו וכל שכן בעניני התשמיש ואע״פ שאמרו כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו יעשה לא דברו חכמים אלא כנגד יצר הרע שאי אפשר לכל בני אדם לקדש עצמם במותר להם מכל מקום יהא אדם מקדש עצמו בכל דבר שבתשמיש הן בהפיכת שלחן הן בשאר מיני קלות ראשו והדיוטות ושלילת גדר טהרה ואף במקום שאין שם אחרים יזכור מאמר החכם שאמר מי שאינו בוש מזולתו יבוש מנפשו ובאשת תלמיד חכם העידו שהיתה מעידה על בעלה שלא היה מזדוג עמה לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא באמצע הלילה שעה שבני הבית וכל אדם ישנים וכשהיה מזדוג עמה היה מגלה טפח ומכסה טפח כלומר מגלה טפח מבגדיה ומכסה אותו טפח בבגדיו ולא שיגלה כל בגדיה ביחד ושיכסה אותה ביחד כדי שלא יראנה ואע״פ שאסור לשמש מטתו לאור הנר תלמיד חכם שאני שעוסק בתורה כל הלילה וכשרוצה לישן מעט הוא פוקד את אשתו וישן לו מעט ומטהר עצמו וחוזר למשנתו וכן שהיה מקדש את עצמו בשעת תשמיש וממהר במלאכתו כמי שהענין נעשה עליו חבילה ומקצר כדי שבין כך לא יתן עיניו באשה אחרת וממה שאמרו ולא תתורו אחרי לבבכם שלא ישתה בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ואמרו עלה אפילו בשתי נשיו וכל שכן שהצניעות יפה לאשה אפילו עם בעלה ואע״פ שמותר לה לדבר דרך ריצוי כדי להתחבב עליו בדבריה:
קונם שאיני פוחת לך מן הסלע. כלומר קונם ככר זה עלי אם אני פוחת לך מן הסלע:
ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זירוזין נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אונסין – פי׳ דייקינן בגמ׳ (נדרים כא:) מדקתני התירו דמותרין לגמרי אפילו לע״ה ולא בעי שאלה כלל דהני מילתא דמינכר הוא דלאו כלום נינהו ולא אתי ע״ה למסרך מהא למילתא אחריתי מיהו לא מיבעי ליה לאיניש להיות נוהג בהם ובהא ליכא הפרישא בין נדר לשבועה וכדקתני (סיפא) (נדרים כד: ע״ש) כשם שנדרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרו׳ וה״ה לאידך נדרים ולרבותא נקט נדרי הבאי כדבעינן לפרושי קמן וארבעה נדרים אלו מפרש להו ואזיל במתניתין ופתח במאי דפתח מעיקרא. נדרי זירוזין כיצד היה מוכר חפץ לחבירו ואומר קונם שאני פוחת לך מסלע. פי׳ קונם פירות עולם עלי אם אני מוכרו לך בפחות מסלע שהוא ד׳ דינרים ופי׳ שאני כמו אם אני והלוקח אומר קונם *שאיני מוסיף לך על שקל שהוא ב׳ דינרים ושניהם רוצים בג׳ דינרים פירשו בו שאנו אומרים מן הסתם שמתחלה היה רצונם בג׳ דינרים שהמוכר היה רצונו ליתנו בשלשה והלוקח היה רצונו ליתן בו ג׳ וכו׳ אלא שמתוך שהפליגו בדברים זה בזה נדר זה שלא ליתנו בפחות מד׳ ונדר הלז שלא לתת לו אלא שנים דאין נדריהם נדר כלל שלא גמר אחד מהם בדעתו לשם נדר אלא לזרז את חברו למושכו לרצונו הלכך אם נתרצו אחר כך זה לזה בג׳ דינרים הרשות בידם ואין עליהם קונם. ומסתבר נמי דאפילו מימלכו ומתרצו למעבד חד מאי דאמר חבריה הרשות בידם דהא קונם דידהו אארבעה או אשנים הוה וכיון דאההוא סך לא חייל קונם דמצי מימלכי בשלשה ה״ה בפחות או ביותר וכן דעת מורי נר״ו. מיהו דוקא דמעיקרא שניהם רוצים בשלשה שלא גמרו בדעתם על מה שהוציאו בפיהם ואין פיהם ולבם שוים ולא נתכוון אחד מהם אלא לזרוזי לחבירו למושכו לרצונו אבל היכא דמעיקרא לא היו שנים רוצים בג׳ דינרים אלא על מה שנדר ובדוקא נדר אע״ג דהשתא מימלכי בג׳ או בסך אחר נדרם נדר ובעו שאלה וכי תימא וכי שניהם רוצים מעיקרא מאי הוי דמ״מ לא פירשו בשעת נדרם והוו להו דברים שבלב דקי״ל (קדושין דף נ.) שאינם דברים איכא למימר דחכמים ירדו לסוף דעתם של בני אדם כשנודרין על דרך זה אינם נודרים כדי שיתקיים נדרם אלא לזרז חבירו ואלו הם דברים שבלבם ובלב כל אדם ואומדנא דמוכח דכי האי גוונא הוי כמאן דפריש בין בנדרים בין בממונות כדפרישית במסכת קדושין ובדוכתי אחריני.
מתני׳ ארבעה נדרים התירו חכמים – ומפרש בגמרא שמותרין מאליהן בלא היתר חכם.
נדרי זרוזין – שלא נדר אלא לזרז חבירו שלא יעמוד בדעתו כדמפרש ואזיל.
נדרי הבאי – נדר שאינו כלום שמיר ושית מתרגמינן הבאי ובור (ישעיה כז).
קונם שאיני פוחת לך – קונם דמיו עלי אם אני מוכרו בפחות מסלע שהוא ארבע דינרין.
קונם שאיני מוסיף לך על השקל – קונם המקח עלי אם אני מוסיף לקנות ביתר משקל שהוא שני דינרין.
משנה התירו חכמים. פירוש בלא שאלה לחכם. נדרי זירוזין. פירוש שאין כונתו של הנודר לאיסור אלא שהוא נודר כרי לזרז את חבירו וכיון שאין פיו ולבו שוין אינו נדר. נדרי הבאי. פירוש דאמר יאסרו פירות עולם עלי אם לא ראיתי גמל פורח באויר. נדרי שגגות. פירוש דאמר קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני ונמצא שלא גנבה ושלא הכתה. נדרי אונסין. כגון נודרים לחרמים ולהרגין שהיא של תרומה ואף על פי שאינה של תורה ושהיא של בית המלך. והשתא מפרש כולהו ואזיל. הריטב״א ז״ל:
שאני פוחת לך וכו׳. כולהו גרסינן שאני ופירושו שאיני. פירוש.
נדרי זרוזין אמר קונם שאני פוחת מסלע. יהא אסור כקרבן כל מה שאפחות לך מסלע שהוא ארבעה דינרים. על שקל. חצי סלע שהן שני דינרים. ולפי זה הפירוש תימה מה (הקדיש) קאסר המוכר שהוא אמר שאם יתננו בשלושה דינרין שהפחת שיפחות מארבעה דינרים יהיה קונם. אי (נמי) הכי מה הקדיש. וכן קשה הלוקח מה הקדיש. וצריך לומר לפי הפירוש דכל אחד רוצה להקדיש דינר ממה נפשך הלוקח מקדיש ערך שוה דינר בחפץ והמוכר מקדיש דינר מן המכר ממה נפשך. ולפי דעתי עיקר הפירוש שהמוכר אוסר הככר או חפץ אחר על עצמו אם ימכור לו בפחות מסלע והקונה אוסר גם כן החפץ על עצמו אם יתן לו יותר משני דינרין. הרי״ץ ז״ל.
וז״ל שיטה: קונם שאני פותח בסלע. יהא אסור עליך משום קרבן כל מה שאפחות לך מסלע. ונראה דכך רוצה לומר כל מקום שאפחות לך (עליך) מן הסלע יהא עליך בקונם ואוסר עליו את החפץ. (והלא) והלוקח אומר קונם עליך מעותי אם אוסיף על השקל. חצי סלע דהיינו שני דינרים. עד כאן. וכתוב בגיליון פירש הרא״ש ז״ל קונם אם אני פוחת מן הסלע כלומר קונם זה עלי אם אני פוחת מן הסלע. ופירש הכי משום דנדר חייל אחפצא. וכי תימא דקאי אמאי דפוחת מן הסלע אין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו. כך פירוש האמור. עד כאן.

פרק ג

(14) א משנה ארבעה נדרים התירו חכמים, שאין צורך כלל להישאל עליהם, והם: נדרי זרוזין, ונדרי הבאי, ונדרי שגגות, ונדרי אונסין. ומפרשים: נדרי זרוזין שהם נדרים שאדם מזרז את חבירו ומשתמש בהפרזה בלשון נדר. כיצד? היה מוכר חפץ ואמר ״קונם שאיני פוחת לך במחירו מן הסלע״ שהוא ארבעה דינרים, והלה, הקונה, אומר: ״קונם שאיני מוסיף לך על השקל״ שהוא שני דינרים,

Chapter 3

(14) MISHNA: The Sages dissolved four types of vows without the requirement of a request to a halakhic authority: Vows of exhortation, vows of exaggeration, vows that are unintentional, and vows whose fulfillment is impeded by circumstances beyond one’s control. The mishna explains: Vows of exhortation are those by which one encourages another using vow terminology that is exaggerated. How so? One was selling an item and said: I will not lower the price for you to less than a sela, as that is konam, forbidden as if it were an offering, for me. And the other one, the buyer, says: I will not raise my payment to you to more than a shekel, as that is konam for me.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יראב״ןתוספותהלכות נדרים לרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדרים כ: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדרים כ:, עין משפט נר מצוה נדרים כ: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס נדרים כ:, מיוחס לרש"י נדרים כ:, ראב"ן נדרים כ: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות נדרים כ:, הלכות נדרים לרמב"ן נדרים כ:, רשב"א נדרים כ: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדרים כ: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים כ:, ריטב"א נדרים כ:, ר"ן נדרים כ: – פרקים ה', ח'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים כ:, מהרש"א חידושי הלכות נדרים כ:, גליון הש"ס לרע"א נדרים כ:, פירוש הרב שטיינזלץ נדרים כ:, אסופת מאמרים נדרים כ:

Nedarim 20b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nedarim 20b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 20b, Collected from HeArukh Nedarim 20b, Attributed to Rashi Nedarim 20b, Raavan Nedarim 20b, Tosafot Nedarim 20b, Hilkhot Nedarim LaRamban Nedarim 20b, Rashba Nedarim 20b, Meiri Nedarim 20b, Peirush HaRosh Nedarim 20b, Ritva Nedarim 20b, Ran Nedarim 20b, Shitah Mekubetzet Nedarim 20b, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 20b, Gilyon HaShas Nedarim 20b, Steinsaltz Commentary Nedarim 20b, Collected Articles Nedarim 20b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144