×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אתְּרוּמָה לְכֹהֵן בוּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לְלֵוִי דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַתִּירוֹ לְכֹהֵן מַתִּירוֹ מִכְּלָל דְּאִיכָּא מַאן דְּאָסַר אֶלָּא אֵימָא נוֹתְנוֹ אַף לְכֹהֵן.
Teruma is for a priest and the first tithe is for a Levite; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Elazar ben Azarya permits it, i.e., the first tithe, to a priest, as he too is from the tribe of Levi. The Gemara is puzzled by this last statement: It says: Permits it. Does this prove by inference that there is one tanna that prohibits a priest from partaking of tithes? But a priest is also a Levite and cannot be considered a foreigner. Rather, say that Rabbi Elazar ben Azarya meant that one may give it even to a priest. The tithe does not have to be handed to a Levite; one may choose to give it to a priest instead.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך עשר
עשרא(ברכות כא.) עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה וכו׳ הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ בחי כרב אשי דאמר על הארץ ובברכת על הארץ מוזגין עליו מים מפני כי הוא יין חי דקיימא לן בברכת הארץ נותנין לתוכו מים אם הוא חי דהא אמרינן מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכים עליו עד שיתן לתוכו מים מלא כמשמעו עיטור בתלמידים רב חסדא מעטר בנטלי פי׳ היה נותן ליושב לימין המברך וליושב לשמאלו כוסות וכשאמר המברך ברכת הארץ מוסיף מאחד מאלו הכוסות בכוס שביד המברך עכשיו כל יין ששותין מזוג הוא במים. עיטוף דמעטף או פרים סודרא ארישיה מקבלו בשתי ידיו ואוחזו בימינו ור׳ יוחנן אפי׳ לסייע בשמאלו ומגביהו מן הקרקע טפח פי׳ בתלמוד ארץ ישראל צריך להגביהו מן השולחן טפח ונותן עיניו בו שלא יסיח דעתו ממנו (ראש השנה יב:) שנה שאין בה אלא מעשר אחד פי׳ תורת מעשרות כך היא שנה ראשונה של שבוע מפריש מעשר ראשון ללוי כדכתיב ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל לנחלה ועוד מפריש מעשר שני ומעלהו ואוכלו בירושלים וכן בשנה שנייה אבל בשנה שלישית מפריש מעשר ראשון ותמורת מעשר שני מפריש מעשר עני ונותנו לעניים והיינו דכתיב בשנה השלישית שנת המעשר שנה שאין בה אלא מעשר אחד והיינו מעשר ראשון לפי שמעשר עני אין בו שום קדושה לפי שזר אוכלו בכל מקום בלא פדייה ובלא קדושה וכמו כן מפריש בשנה ד׳ ה׳ ו׳ מעשר ראשון ואסור לזרים. (יבמות פו) האוכל טבל שנשאר שלא הופרש ממנו שום דבר אפי׳ מעשר עני חייבין עליהן מיתה וחומש דתניא רבי יוסי אומר יכול לא יהא חייב אלא על הטבל שלא מורם ממנו כל עיקר וכו׳. אבל מעשר ראשון עצמו לאחר שהופרש ונתנו לכהן אם הכהן נותנו במכירה או במתנה מותר לו ואפי׳ קודם שנתנו לכהן לרבי מאיר שאוסרו לזר אין חייבין עליו מיתה וחומש. (זבחים מד) הבכור והמעשר והפסח קדשים קלי׳ וכו׳ עד הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם (בבורות נג) והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם וגו׳ בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן וכו׳. תוספת׳ במסכת שחיטת קדשים יפה כח כהנים מכח ישראל בקדשי קדשים ובבכור שאין לישראל בהן כלום ויפה כח ישראל מכח כהנים בפסח ובמעשר בהמה שאין לכהנים בהן כלום. עשרה תנאים התנה יהושע עשר תקנות תיקן עזרא עשרה דברים נאמרו בירושלים וכולם מפורשים בסוף גמרא דפרק מרובה. (שבת פז) ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן תנא עשר עטרות נטל אותו היום וכו׳ עשר נטיעיות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני. (סוכה מד מועד קטן ד תענית ג) פי׳ עשר נטיעות כדתנן (שביעית פרק א) עשר נטיעות המפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה ואע״ג דאסור לחרוש קודם ראש השנה דשביעית שדה הלבן ושדה האילן מפסח ועד עצרת כמפורש בריש (שביעית פרק ב) ר׳ שמעון אומר וכו׳. אלו נטיעות שהן ילדות מותר לחרוש בשבילן עד ראש השנה כדגרסינן בריש משקין אתאי הלכתא למשרי ילדה. (כתובות נב) בגמרא לא כתב ועד כמה אביי ורבא דאמרי תרווייהי עד עישור נכסי. עשורייתא דבי רבי ובבני גילו דתניא רבי אומר הבת ניזונת מנכסי אחי׳ ונוטלת עישור נכסים אומר לו לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אחד וכו׳. (בראשית רבה נב) מניין לעשרה נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה עד מתי לעדה מה עדה שנאמרה כאן וכו׳ (בבא קמא קי: חולין קלג) עשרים וארבע מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו וכולן ניתנו בכלל ופרט וברית מלח וכו׳. כולן מנויין בתוספתא חלה פי׳ בכלל וברית מלח שנאמר כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה׳ נתתי לך ולבניך לחק עולם ברית מלח עולם הוא לפני ה׳ לך ולזרעך אתך בפרט חטאת שנאמר כל זכר בכהנים יאכל אותה קודש קדשים היא חטאת העוף אשם תלוי ואשם ודאי שנאמר כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה זבחי שלמי ציבור שנאמר על שני כבשים קדש יהיו לה׳ לכהן. לוג שמן של מצורע שנאמר ולקח הכהן את כבש האשם ואת לוג השמן וגו׳ הקיש לוג שמן לאשם מותר העומר שנאמר ואם תקריב מנחת בכורים לה׳ זו מנחת העומר וכתיב וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו וכתיב והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן. שתי הלחם שנאמר והניף הכהן אותם על לחם הביכורים תנופה לפני ה׳ על שני כבשים קדש יהיו לה׳ לכהן שירי מנחות דכתיב והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו ארבע בירושלים בכורה שנאמר כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה׳ באדם ובבהמה יהיה לך ביכורים שנא׳ ביכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה׳ לך יהיה והמורם מן התודה ואיל נזיר שנא׳ והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה׳ לכהן וגו׳. איל נזיר שנא׳ והניף אותם הכהן תנופה לפני ה׳ קודש הוא לה׳ על חזה התנופה. עורות קדשים שנאמר עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה עשר בגבולין תרומה וראשית הגז שנא׳ ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו תרומת מעשר שנא׳ ונתתם ממנו את תרומת ה׳ לאהרן הכהן חלה שנא׳ ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אותה ותרומת גרן לכהן היא פדיון הבן לכהן שנאמר ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת וגו׳ ונתת הכסף לאהרן ולבניו פדויי העודפים בהם פטר חמור שנאמר ופטר חמור תפדה בשה וגו׳ שדה אחיזה ושדה החרם שנא׳ והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה׳ כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו וכתיב כל חרם בישראל לך יהיה גזל הגר שנאמר האשם המושב לה׳ לכהן מלבד איל הכיפורים וגו׳ אלו כ״ד מתנות כהונה כל המקיימן כאלו קיים כלל ופרט וברית מלח וכו׳. (חלה פרק ב) שיעור החלה אחד מכ״ד וכו׳ עד ונחתום אחד ממ״ח ירושלמי נחתום עיסתו מרובה ויש בה כדי מתנה לכהן ובעל הבית עיסתו מעוטה ואין בה כדי מתנה לכהן (בבא בתרא צח) כתיב שלשים אמה קומתו וכתיב עשרים אמה קומתו ומשרי כי קא חשיב משפת כרובים ולמעלה פי׳ אלו כ׳ אמות מראשי כרובים עד שמי קורה כי הכרובים קומתן עשר אמות שנא׳ ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן עשר אמות קומתו וקמ״ל האי קרא דהני עשר אמות שהכרובים עומדין בהן כמו הכרובים של מעלה מה הכרובים כולן חלל ואין בהן דבר כך גם השאר והכרובים בנס היו עומדין עשרין ותרתי שביקא להו בריש גמ׳ דתעניות פי׳ הלא הם מפורשין מהדין קרא ולקמיה כ״ד ואמאי חשיב ב׳ ושביק כ״ב ואילו הן א׳ אותי עזבו ב׳ לחצוב להם ג׳ עזבך את ה׳ אלהיך ד׳ רעתך ה׳ ומשובותיך ו׳ ולא פחדתי ז׳ ולא אעבור ח׳ צועה ט׳ זונה י׳ נהפכת י״א נכתם עונך י״ב לא נטמאתי י״ג דרכך בגיא י״ד כי אהבתי זרים ט״ו ואחריהם אלך י״ו הובישו י״ז מלכיהם י״ח שריהם י״ט כהניהם כ׳ נביאים כ״א אומרים לעץ אבי אתה כ״ב ולאבן את ילדתני כ״ג כי פנו אלי עורף כ״ד כי מספר עריך היו אלהיך יהודה ואמרינן נמי דהני דאמרינן הכא כ״ד רעות דכתיב בעניין התשפט התשפט ודמי דהכי הוא בודאי ואלו הן א׳ עיר שופכת דם ב׳ ועשתה גילולים ג׳ טמאת השם ד׳ רבת המהומה ה׳ איש לזרועו היו בך למען שפך דם ו׳ ז׳ אב ואם הקלו בך ח׳ לגר עשו בעושק ט׳ יתום י׳ ואלמנה י״א קדשי בזית י״ב ואת שבתותי חללת י״ג אנשי רכיל י״ד אל ההרים אכלו בך ט״ו זמה עשו בתוכן י״ו ערות אב גלה בך י״ז טמאת הנדה ענו בך י״ח ואיש את אשת רעהו י״ט ואיש את כלתו כ׳ ואיש את אחותו כ״א שחד לקחו בך כ״ב נשך ותרבית כ״ג ותבצעי כ״ד ואותי שכחת הרי אלו כ״ד בספר אחד כתיב ותרתי הויין והא כ״ד הויין. ס״א תרתי הוא דעביד כ״ד שביקא א״ל הכי א״ר יוחנן כל אחת ואחת שקולה כשתים שנא׳ כי שתים רעות עשה עמי וגו׳ בתרה שמעתא אחריתי כי עברו וגו׳ ותו לא וגו׳ זאת אגדה היא ויש שאומרים בפירושה דהני כ״ד דקאמר לאו דווקא האי מניינא אלא לרעות נפשיה קא מכוין דקאמר כ״ד בלשון הבאי וגוזמא כדכתיב מהכות כסיל מאה כי שבע יפול צדיק וקם כי שבע תועבות בלבו ולמך שבעים ושבעה וכיוצא בהם ואי אמרת היכי כ״ד אמרי רגילי רבנן במאי דנפישי למימר כ״ד כי ההיא דהשוכר את הפועלים א״ל דין כבר לקישא דאי הוה כבר לקישא הוה מקשי לי כ״ד קושיי ומפריקנא ליה כ״ד פירוקי וממילא רווחא שמעתתא וכן אמרינן (כתובות עז) כ״ד מוכי שחין היו בירושלים כל אלו פירושים מן רב האי גאון ומנין של יחזקאל היא העיקר בענינו שכן מצינו מפורש (ובויקרא רבה אל תונו פרשת מות וחיים) ר׳ יודן בשם ר׳ יוחנן כ״ד חטאות סדר יחזקאל ומכולן לא חתם אלא על הגזל עשר קדושות הן א״י מקודשת מכל הארצות שאלו מרב האי גאון י׳ קדושות שנינו בריש כלים כשתחשוב אותן יבואו י״א והשיב כך א״י אינה חשובה מן הקדושות לפי שבשאר הקדושות יש בהן כבוד למקום שמונעין ממנו מקצת טומאה או שמונעין מקצת בני אדם להיכנס אליו ואין בסתם א״י קדושה זו והבאת ביכורים ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים אינן בקדושות הללו וי׳ קדושות בא״י הן וסדר אחד הן כל אחת כתורתה:
א. [צעהן.]
תרומה לכהן – נתינתה לכהן ומעשר ראשון ללוי. קתני מעשר ללוי דומיא דתרומה לכהן מה תרומה אכילתה כנתינתה לכהן ולא לזר אף מעשר ללוי אכילתו ללוי ולא לזר דאי לאו הכי סבירא ליה לר׳ מאיר תרומה למאי קתני נהי דמעשר איצטריכא ליה לאורויי דלא יהבינן ליה לכהן כר׳ אלעזר בן עזריה אלא תרומה ל״ל ועוד מדקמהדר ליה ר״א לשון היתר מכלל דר״מ נמי באיסור והיתר איירי.
מכלל דאיכא למאן דאסר – מעשר לכהן לאכול בתמיה והא ודאי כהנים לאו זרים נינהו כדאמר לקמן דכהנים איקרו לוים.
נותנו אף לכהן – כדקאמר לקמן טעמא.
תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי – פי׳ בקונטרס דדייק מדקתני מעשר ראשון ללוי דומיא דתרומה לכהן דאכילתה כנתינתה דאי לאו הכי תרומה למאי קתני לה וקשה דא״כ לימא נמי ר״ע היא דקתני נמי לקמן כי האי לישנא ואי משום דסתם משנה רבי מאיר הא אמרינן (סנהדרין דף פו.) וכולהו אליבא דר״ע ומדמהדר נמי ר״א לשון היתר אין לדקדק דדלמא הא דאיירי ר״מ באיסור והיתר היינו בתרומה דאסורה ללוי ושריא לכהן ופירש ריב״ן דגרסינן בהדיא בדברי ר״מ מעשר ראשון אסור לזרים.
רבי אלעזר מתירו לכהן – ל״ג בן עזריה דר״א בן עזריה קדים טובא לר״מ ולקמן בברייתא דר״ע גרס ר׳ אלעזר בן עזריה דהוא בר פלוגתיה.
או אינו אלא אפילו מעשר עני – דאין בו קדושה כלל:
האוכל תבואה בטבלה אפילו הורם ממנה תרומה גדולה ולא הורם ממנה מעשר ראשון או שהורם ממנה מעשר ראשון ולא מעשר שני או אפילו מעשר עני עובר בלאו שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך כלומר שלא תאכל מן התבואה עד שתפריש מה שנצטוית ליתן בשעריך אלא שהטבול לתרומה ומעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר יש בו מיתה בידי שמים:
בפרש״י בד״ה תרומה לכהן כו׳ ועוד מדקמהדר ליה ר׳ אלעזר לשון היתר כו׳ עכ״ל והא דקאמר תלמודא אלא אימא נותנו לא שמגיה כך אלא מתירו היינו נותנו ולא קאמר ר״א הך לישנא אלא משום דשמע ר״א מר״מ איסור והיתר דמעשר ראשון ללוי ואסור לזר קאמר איהו נמי לשון היתר:
בד״ה מכלל דאיכא למאן כו׳ דכהנים איקרו לוים עכ״ל אע״ג דאליבא דר״מ קיימינן ואליביה לא אמרינן דכהנים איקרו לוים לגבי נתינה דהא כרבי עקיבא סבירא ליה דאין נותנין אלא ללוי מ״מ הכא באיסור אכילה דבזרות תליא מלתא ודאי דכהנים אקרו לוים לכ״ע:
תוס׳ ד״ה רבי אלעזר וכו׳ קדים טובא לרבי מאיר וכו׳. עיין בבכור שור ריש ברכות:
תרומה לכהן, ומעשר ראשון ללוי בלבד, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ אלעזר בן עזריה מתירו לכהן, שאף לכהן (שכן גם הוא משבט לוי) מותר לאכול מעשר ראשון. ותוהים: מתירו?! מכלל הדברים אתה שומע דאיכא מאן [שיש מי] שאסר על כהן לאכול מעשר? והלא כהן לוי הוא ואינו נקרא זר! אלא אימא [אמור] כך: נותנו אף לכהן, שאין חייבים לתת דווקא רק ללוי, אלא אף כהנים בכלל זה.
Teruma is for a priest and the first tithe is for a Levite; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Elazar ben Azarya permits it, i.e., the first tithe, to a priest, as he too is from the tribe of Levi. The Gemara is puzzled by this last statement: It says: Permits it. Does this prove by inference that there is one tanna that prohibits a priest from partaking of tithes? But a priest is also a Levite and cannot be considered a foreigner. Rather, say that Rabbi Elazar ben Azarya meant that one may give it even to a priest. The tithe does not have to be handed to a Levite; one may choose to give it to a priest instead.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מ״טמַאי טַעְמָא דר׳דְּרַבִּי מֵאִיר אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה מִשְּׁמֵיהּ דִּגְמָרָא {במדבר י״ח:כ״ד} כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה׳ תְּרוּמָה מָה תְּרוּמָה אֲסוּרָה לְזָרִים אַף מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אָסוּר לְזָרִים אִי מָה תְּרוּמָה חַיָּיבִין עָלָיו מִיתָה וָחוֹמֶשׁ אַף מַעֲשֵׂר חַיָּיבִין עָלָיו מִיתָה וָחוֹמֶשׁ.

The Gemara inquires: What is the reason for Rabbi Meir’s opinion? Rav Aḥa, son of Rabba, said in the name of tradition that the verse states: “For the tithe of the children of Israel that they set apart as a teruma to the Lord, I have given to the Levites for an inheritance” (Numbers 18:24). From the fact that this verse calls the tithe “teruma,” we learn: Just as teruma is forbidden to foreigners, so too is the first tithe forbidden to foreigners, i.e., non-Levites. The Gemara asks: If so, is it true that just as with teruma, a foreigner who eats it is liable to receive the punishment of death at the hand of Heaven and to pay the additional fifth for it, so too, with regard to tithes, a foreigner who eats it should be liable for it to receive the punishment of death at the hand of Heaven and to pay the additional fifth?
רש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משמיה דגמרא – כך קיבל מרבו ורבו מרבו עד ר״מ ששמע משמו ולאו מן דעתיה קמפרש לטעמא דר״מ.
מ״ט דר״מ אר״א ב״ד משמי׳ דגמרא כי את מעשר בנ״י אשר ירימו תרומה מה תרומה אסור לזרים אף מע״ר אסורה לזרים, בת לוי לא תאכל בתרומה ולא במעשר פי׳ בתרומה כדאמרי׳ העובר והיבם וכו׳ שגם בת הלוים זרים בתומה. אלא לא תאכל אמאי הכא מאי זרות איכא אמר מר ב״ד לומר שאין חולקים לה תבואה בבית הגרנות. פי׳ האי דתני לא תאכל במעשר לאו אכילה ממש היא דודאי אכלה במעשר בין היא לויה בין היא כהנת אל אה״ק אין חולקין לה מעשר בגורן שאין חולקין לאשה בלא בעלה הניחא למ״ד משום יחוד אל אלמ״ד משום גרושה שמא יגרשנה בעלה ותהנא זרה דבבת ישראל לכהן מיירי והכא כיון דהיא בת לוי אטו גרושה בת לוי לא אכלה במעשה, ומהדר משום גרושה בת ישראל א״ה אפילו נשואה נמי אה״נ ואיידי דתנא רישא מאורסת דהיא משום זרות תני נמי סיפא מאורסת וה״ה לנשואה שאין חולקין לה מעשר בגורן משום גרושה בת ישראל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומבררים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ מאיר? אמר רב אחא בריה [בנו] של רבה משמיה דגמרא [בשם המסורת המקובלת], נאמר: ״כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה׳ תרומה נתתי ללוים לנחלה״ (במדבר יח, כד), ומאחר שבפסוק זה המעשר קרוי תרומה, למדים: מה תרומה אסורה לזרים, אף מעשר ראשון אסור לזרים, שאינם לויים. ויש לשאול: אי [או] מה תרומה חייבין עליו מיתה וחומש אם אכלוה זרים — אף מעשר כן יהיה דינו ויהיו חייבין עליו מיתה וחומש?
The Gemara inquires: What is the reason for Rabbi Meir’s opinion? Rav Aḥa, son of Rabba, said in the name of tradition that the verse states: “For the tithe of the children of Israel that they set apart as a teruma to the Lord, I have given to the Levites for an inheritance” (Numbers 18:24). From the fact that this verse calls the tithe “teruma,” we learn: Just as teruma is forbidden to foreigners, so too is the first tithe forbidden to foreigners, i.e., non-Levites. The Gemara asks: If so, is it true that just as with teruma, a foreigner who eats it is liable to receive the punishment of death at the hand of Heaven and to pay the additional fifth for it, so too, with regard to tithes, a foreigner who eats it should be liable for it to receive the punishment of death at the hand of Heaven and to pay the additional fifth?
רש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר קְרָא {ויקרא כ״ב:ט׳} וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלוּהוּ וְיָסַף חֲמִישִׁיתוֹ עָלָיו בּוֹ וְלֹא בְּמַעֲשֵׂר עָלָיו וְלֹא עַל מַעֲשֵׂר וְרַבָּנַן מָה תְּרוּמָה טוֹבֶלֶת אַף מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נָמֵי טוֹבֵל.

The Gemara answers that the verse states: “They will die through it if they profane it” (Leviticus 22:9), and a different verse states: “Then he shall add the fifth part thereof unto it” (Leviticus 22:14). A close reading of these verses shows that the Torah is emphasizing that the death penalty comes through it, teruma, and not through tithes, and that a fifth must be added to it, but not to tithes. The Gemara asks: And the Rabbis, who disagree with Rabbi Meir, how do they account for the comparison in the above verse? The Gemara answers: They would say it teaches that just as the requirement to separate teruma produces the status of forbidden untithed produce, so too the requirement to separate the first tithe also produces the status of forbidden untithed produce.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה תרומה טובלת – שכל זמן שלא הופרשה חייבין מיתה על אכילתו של טבל דהא מיתה כתיב ביה.
אף מעשר ראשון טובל – ואע״ג דבדידיה ליכא מיתה חייבין מיתה על הטבל שלא הופרש מעשר ראשון ממנו.
מה תרומה טובלת – פי׳ בקונטרס בשלא הופרשה חייבין מיתה על אכילתו של טבל דהא תרומה מיתה כתיבא ביה וקשה לר״י מעשר ראשון נמי כתיבא ביה תרומת מעשר ועוד אי מטעם זה לא ליתסר טבל לכהן כיון דתרומה שריא ליה ופי׳ ריב״ן משו׳ דדרשי׳ בפ׳ הנשרפין (סנהדרין פג. ושם) ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו בעתידים לתרום הכתוב מדבר ויליף חילול מתרומה.
אף מעשר ראשון טובל – אבל איסור זרות לא ילפינן לרבנן אע״ג דאין היקש למחצה כיון דלא מצי לאקושי לגמרי לאסור אף ללוים כמו תרומה ועוד דמיסתבר לאוקומי היקישא אמאי דאסר קרא בדוכתא אחרינא כמו טבל דילפינן בסמוך מלא תוכל לאכול ואית ביה לאו ואתא היקישא לאתויי נמי מיתה אבל לאוקומי בה איסורא דלא אשכחן לא מקשינן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבנן מה תרומה – פי׳ קרי ליה לר׳ אלעזר בן עזריה בשם חכמים משום דרבנן כוותיה ס״ל והלכתא כוותיה.
אמר קרא [הכתוב]: ״ומתו בו כי יחללהו״ (ויקרא כב ט), ונאמר: ״ויסף חמשיתו עליו״ (שם יד), ומדיוק הלשון אנחנו למדים שבא הכתוב להדגיש: ״בו״ — ולא במעשר, וכן: ״עליו״ — ולא על מעשר. ושואלים: ורבנן [וחכמים] החולקים כיצד מפרשים הם השוואה זו שבפסוק — לא לענין היתר אכילה, אלא ללמד: מה תרומה טובלת, שתבואה שלא הפרישו ממנה תרומה היא טבל, ואסורה באכילה, אף מעשר ראשון נמי [גם כן] טובל.
The Gemara answers that the verse states: “They will die through it if they profane it” (Leviticus 22:9), and a different verse states: “Then he shall add the fifth part thereof unto it” (Leviticus 22:14). A close reading of these verses shows that the Torah is emphasizing that the death penalty comes through it, teruma, and not through tithes, and that a fifth must be added to it, but not to tithes. The Gemara asks: And the Rabbis, who disagree with Rabbi Meir, how do they account for the comparison in the above verse? The Gemara answers: They would say it teaches that just as the requirement to separate teruma produces the status of forbidden untithed produce, so too the requirement to separate the first tithe also produces the status of forbidden untithed produce.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְכִדְתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גיָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּיב אֶלָּא עַל טֶבֶל שֶׁלֹּא הוּרַם מִמֶּנּוּ כׇּל עִיקָּר הוּרַם מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וְלֹא הוּרַם מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וְלֹא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי ואפי׳וַאֲפִילּוּ מַעְשַׂר עָנִי מִנַּיִן.

And this is as it is taught in a baraita: Rabbi Yosei says: One might have thought a person should be liable only for untithed produce from which no terumot or tithes have been separated at all, but if the great teruma has been separated from it and the first tithe has not been separated from it; or if the first tithe has been separated from it and the second tithe has not; or even if the poor man’s tithe, which is merely given to the poor and has no sanctity, has not been separated, from where is it derived that such produce also has the status of untithed produce?
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או אפילו מעשר עני – דקיל כצדקה בעלמא דלאו צד קדושה אית ביה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדתניא ר׳ יוסי אומר וכו׳ – לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וכו׳ פי׳ והאי קרא אזהר לאוכל טבל בעוד שיש בו מעשר ותרומה ועונש מיתה שיש בטבל מדכתיב בתרומה ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו בעתידי׳ לתרום הכתו׳ מדבר וכדאי׳ בסנהדרין.
וכדתניא [וכפי שאכן שנינו בברייתא] ר׳ יוסי אומר: יכול לא יהא חייב אלא על טבל שלא הורם ממנו תרומות ומעשרות כל עיקר, אבל אם הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון או שהורם ממנו מעשר ראשון ולא מעשר שני, ואפילו מעשר עני שאין בו כשלעצמו קדושה אלא הוא צדקה לעניים בלבד, מנין שאף עליו חייב?
And this is as it is taught in a baraita: Rabbi Yosei says: One might have thought a person should be liable only for untithed produce from which no terumot or tithes have been separated at all, but if the great teruma has been separated from it and the first tithe has not been separated from it; or if the first tithe has been separated from it and the second tithe has not; or even if the poor man’s tithe, which is merely given to the poor and has no sanctity, has not been separated, from where is it derived that such produce also has the status of untithed produce?
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {דברים י״ב:י״ז} לֹא תוּכַל לֶאֱכוֹל בִּשְׁעָרֶיךָ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר {דברים כ״ו:י״ב} וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ מָה שְׁעָרֶיךָ הָאָמוּר לְהַלָּן מַעְשַׂר עָנִי אַף שְׁעָרֶיךָ הָאָמוּר כָּאן מַעְשַׂר עָנִי וְאָמַר רַחֲמָנָא לֹא תוּכַל.

The verse states: “You may not eat within your gates the tithe of your grain” (Deuteronomy 12:17), and below, with regard to the poor man’s tithe, it states: “That they may eat within your gates and be satisfied” (Deuteronomy 26:12). Just as “your gates” stated below is referring to the poor man’s tithe, so too “your gates” stated here is referring to the poor man’s tithe, and the Merciful One states in the Torah “you may not eat,” implying that it may be eaten only after separation.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואכלו בשעריך – בשנה השלישית משתעי קרא.
הכי גרסינן: וקאמר רחמנא לא תיכול ואי מהתם ה״א ללאו אבל מיתה לא קמ״ל.
אף שעריך האמור כאן מעשר עני – וא״ת ומעשר ראשון מנלן אי מכ״ש דמעשר עני הא אין מזהירין מן הדין וי״ל דאין זה אלא גלוי מלתא בעלמא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(5-7) וקאמר רחמנא לא תאכל הג׳ ואי מההיא ה״א ללאו אבל מיתה לא קמ״ל – והכי פירושו דרבנן דרשי קרא דלעיל דאתק׳ מעשר לתרומה לענין שהוא טבל התרומה וכדתני ר׳ יוסי ושמא תאמר דההוא מלא תוכל נפקא כדדריש ר׳ יוסי ואייתר אידך קרא לכדר״מ להכי אמרי׳ דאצטריך דאי מדר׳ יוסי ליכא אלא לאו ואצטריך אידך לומר שהוא טבל למיתה וא״כ יהיה חמור טבל שיש בו מעשר ראשון מפני תרומת מעשר שבו יותר ממעשר ראשון עצמו מפני שכבר הופרש׳ ממנו תרומת מעשר. אבל הרמב״ם ז״ל כתב שהאוכל טבל שהופרש ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנה מעשר ראשון לוקה אבל אין בו מיתה ואין זה כלום סוגיי׳ לא לר״מ ולא לרבנן והא דאמרי׳ ומתו בו ולא במעשר זהו לאחר שהורם ממנו תרומת מעשר שהיא במיתה. וי״ג וקאמר רח׳ לא תוכל ואידך מהתם נפקא ואידך אי מההיא ה״א ללאו וכו׳ וענין גי׳ זו שוה לגרסא ראשונה אלא שהיא ארוכה יותר ועוד יש גרסא אחרת שאינה נכונה כלל.
תלמוד לומר: ״לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך...״ (דברים יב, יז), ולהלן הוא אומר במעשר עני: ״ואכלו בשעריך ושבעו״ (שם כו, יב), מה ״שעריך״ האמור להלן הכוונה היא למעשר עני, אף ״שעריך״ האמור כאן הוא מעשר עני, ואמר רחמנא [ואמרה התורה] ״לא תוכל״, משמע שאסור לאוכלו אלא אחר הפרשה.
The verse states: “You may not eat within your gates the tithe of your grain” (Deuteronomy 12:17), and below, with regard to the poor man’s tithe, it states: “That they may eat within your gates and be satisfied” (Deuteronomy 26:12). Just as “your gates” stated below is referring to the poor man’s tithe, so too “your gates” stated here is referring to the poor man’s tithe, and the Merciful One states in the Torah “you may not eat,” implying that it may be eaten only after separation.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאִי מֵהָתָם הֲוָה אָמֵינָא לְלָאו אֲבָל מִיתָה לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

And if we had learned it only from there, I would say that it merely teaches a prohibition against partaking of untithed produce of this type, but the death penalty is not warranted. The comparison to teruma consequently teaches us that eating this type of untithed produce is also punishable by death at the hand of Heaven.
תוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי מהתם ה״א ללאו – ומהיקישא לא הוה שמעי׳ ללאו ומיתה אי לאו דאשמעינן לאו מהכא כדפי׳ ועוד דאיצטריך לא תוכל לאכול למעשר עני דטביל וא״ת מנ״ל דטבל מעשר עני במיתה הא לא אתקש לתרומה וי״ל דשמא אין בו מיתה אי נמי כיון שאין חלוק משאר טבל לענין אזהרה ה״ה לענין מיתה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 5]

ואי מהתם [ואם משם] ממעשר עני בלבד הוה אמינא [הייתי אומר] שהוא לאיסור לאו בלבד אבל למיתה — לא, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] את ההשוואה לתרומה, לומר שיש גם חיוב מיתה באכילת טבל.
And if we had learned it only from there, I would say that it merely teaches a prohibition against partaking of untithed produce of this type, but the death penalty is not warranted. The comparison to teruma consequently teaches us that eating this type of untithed produce is also punishable by death at the hand of Heaven.
תוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן דְּטָבֵיל מִדְּרַבִּי יוֹסֵי נָפְקָא אִי מֵהַהִיא ה״אהֲוָה אָמֵינָא לְלָאו אֲבָל מִיתָה לָא דקמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

A different version of this discussion presents it in the form of a question: Isn’t it the case that the halakha that failure to separate the first tithe creates the status of untithed produce is derived from the halakha that Rabbi Yosei taught? If so, there is no need for the exposition of the verse referring to tithes as teruma. The Gemara answers: If the proof was from that source alone, I would say that it is only prohibited by a prohibition but the death penalty is not warranted. He therefore teaches us that all the stringencies of untithed produce are in force.
עין משפט נר מצוהתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי מההיא ה״א ללאו וכו׳ – וא״ת כיון דידעי׳ [דחייב] מיתה ל״ל קרא ללאו. וי״ל דאצטריך קרא דלא תוכל למעשר עני שאין בו קדושה וא״ת ומיתה מנלן למעשר עני דממעשר ראשון לא ילפינן ליה שהרי אין במעשר עני קדושה וי״ל כיון שראינו מלא תוכל שמעשר ראשון ומעשר עני שוין לענין לאו ה״ה לענין מיתה שאין לחלק בהם:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 5]

לישנא אחרינא [לשון אחרת] של דיון זה מנוסחת בצורת שאלה: מעשר ראשון דטביל הוא טבל], כלומר, שאי הפרשתו משאירה את הדבר בתורת טבל, הלא מדברי ר׳ יוסי נפקא [יוצא, נלמד]! ומשיבים: אי [אם] מההוכחה ההיא בלבד, הוה אמינא [הייתי אומר] רק ללאו, אבל למיתה — לא, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שיש בו כל חומרת איסור טבל.
A different version of this discussion presents it in the form of a question: Isn’t it the case that the halakha that failure to separate the first tithe creates the status of untithed produce is derived from the halakha that Rabbi Yosei taught? If so, there is no need for the exposition of the verse referring to tithes as teruma. The Gemara answers: If the proof was from that source alone, I would say that it is only prohibited by a prohibition but the death penalty is not warranted. He therefore teaches us that all the stringencies of untithed produce are in force.
עין משפט נר מצוהתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בְּמַאי אוֹקֵימְתַּא כר׳כְּרַבִּי מֵאִיר אֵימָא סֵיפָא בַּת לֵוִי מְאוֹרֶסֶת לְכֹהֵן וּבַת כֹּהֵן לְלֵוִי לֹא תֹּאכַל לֹא בִּתְרוּמָה וְלֹא בְּמַעֲשֵׂר הָכָא מַאי זָרוּת אִיכָּא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מַאי אֵינָהּ אוֹכֶלֶת דְּקָתָנֵי אֵינָהּ נוֹתֶנֶת רְשׁוּת לִתְרוֹם.

§ The Gemara asks: In what manner did you establish the mishna? In accordance with the opinion of Rabbi Meir. But if so, say the latter clause: The daughter of a Levite betrothed to a priest and the daughter of a priest betrothed to a Levite may eat neither teruma nor tithe. Here, what foreignness is there that prohibits her from partaking of the tithe? Even according to the opinion that prohibits the first tithe to foreigners, this woman is a Levite on both sides. Rav Sheshet said: What is the meaning of: She may not eat, that the mishna teaches? It means that she may not give permission to others to separate the teruma from the tithe. As long as she is merely betrothed to a Levite, she may not appoint a messenger to set aside the teruma from the tithe on behalf of the Levite, as she is not yet his wife.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי אינה אוכלת דקתני – כולה מתני׳ לגבי מעשר.
אינה נותנת רשות – לשלוחה לתרום מעשר של ארוס ולהרים ממנו תרומת מעשר והוה ליה כתורם שלא מדעת.
מאי אינה אוכלת דקתני אינה נותנת רשות לתרום – פי׳ בקונטרס דקאי אכולה מתניתין לגבי מעשר דאינה נותנת רשות וקשה לרבינו יצחק דהוה ליה למימר אלא אמר רב ששת כיון דהדר ביה משינויא קמא ועוד דכיון דכל לא תוכל היינו דאינה נותנת רשות הוה ליה למיתני בהדיא הכי ועוד דליתני אפילו בת לוי ללוי ועוד דמעוברת מה שייך למיתני לענין נתינת רשות ואר״י דלרב ששת נמי מפרש רישא דמתני׳ כדאמרן ועיקר מתני׳ אתא לאשמועינן איסור אכילה וכן בסיפא בת לוי לכהן בת כהן ללוי איצטריך לאשמועינן דלא תאכל בתרומה דסלקא דעתך שלא יפסול בת כהן מן התרומה כיון דאוכלת מעשר האסור לזרים ומעשר נקט לענין נתינת רשות ואגב תרומה נקט לשון לא תאכל והוא הדין אפילו בת לוי ללוי ובת כהן לכהן אין נותנת רשות אלא איידי דנקט בת לוי לכהן ובת כהן ללוי לענין אכילה איירי בהו נמי לענין נתינת רשות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אינה נותנת רשות. [לשלוחה] לתרום תרומת מעשר ממעשרותיו של ארוס, והוה [ליה כתורם שלא מדעת]. אתם וביתכם. השוה אותה לו, לימד על נשואה. ללוי. ולא לכהן. מדין תורה פליגי, וקודם [ק]⁠נס⁠[א] הכי דינא, אבל בתר קנסא נותנו לכל עני כדלקמן.
במאי אוקימנא כר״מ אימא סיפא וכו׳ – עד הכא מאי זרות איכא פי׳ דאפי׳ לר״מ בת כהן אינה זרה למעשר וכו׳
אמר רב ששת מאי אינה אוכלת דקתני אינה נותנת רשות לתרום – וא״ת והא לא תאכל קתני וי״ל דה״ק אין לה רשות לאכול כל זמן שתרצה אם עדיין לא הופרשה ממנו תרומת מעשר שהרי אין בידה לתקנו ובהאי אוקמתא אפילו רישא מיתרצה ואפי׳ לרבנן וכדפרש״י ז״ל ואע״ג דלא אמרינן בדרב ששת אכא יש כיוצא בו בתלמוד.
בד״ה מאי אינה אוכלת דקתני כולה מתני׳ לגבי מעשר כו׳ עכ״ל והשתא חזר בו מהא דאוקמה למתני׳ כר״מ וכן הבינו התוס׳ מפרש״י אבל לקמן בשנויא דאוקמא למתני׳ לומר שאין חולקין לה כו׳ לא רצה לפרש כן דכולה מתני׳ לגבי מעשר מיירי שאין חולקין לה כו׳ וחזר בו מהא דאוקמא כר״מ דמעשר אסור בזר דאין סברא לגזור שלא ליתן לגרושה בת לוי מעשר משום גרושה בת ישראל שמא יתנו לה מעשר כיון דליכא איסורא אבל לר״מ ניחא דמתוך שיתנו לה אתיא לאיסור אכילה כמו שאכלה בחיי בעלה וק״ל:
א ושואלים: במאי אוקימתא [במה העמדת] את המשנה — כשיטת ר׳ מאיר, אם כן אימא סיפא [אמור את סופה]: ״בת לוי מאורסת לכהן, ובת כהן ללוי — לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר״, הכא מאי [וכאן מה] זרות איכא [יש] שתהא פסולה, שאפילו לדעה האוסרת מעשר ראשון למי שאינו לוי, הלא מכל צד לויה היא! אמר רב ששת: מאי [מה פירוש] ״אינה אוכלת״ דקתני [ששנה] — אינה נותנת רשות לתרום. והכוונה היא שבעודה ארוסה אינה יכולה לומר לשליח לתרום עבור הארוס תרומת מעשר מן המעשר כדי להכשירו, שכיון שעדיין אינה אשתו, אינה זכאית לעשות זאת עבורו.
§ The Gemara asks: In what manner did you establish the mishna? In accordance with the opinion of Rabbi Meir. But if so, say the latter clause: The daughter of a Levite betrothed to a priest and the daughter of a priest betrothed to a Levite may eat neither teruma nor tithe. Here, what foreignness is there that prohibits her from partaking of the tithe? Even according to the opinion that prohibits the first tithe to foreigners, this woman is a Levite on both sides. Rav Sheshet said: What is the meaning of: She may not eat, that the mishna teaches? It means that she may not give permission to others to separate the teruma from the tithe. As long as she is merely betrothed to a Levite, she may not appoint a messenger to set aside the teruma from the tithe on behalf of the Levite, as she is not yet his wife.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מִכְלָל דִּנְשׂוּאָה נוֹתֶנֶת רְשׁוּת אִין וְהָתַנְיָא {במדבר י״ח:ל״א} וַאֲכַלְתֶּם אוֹתוֹ בְּכׇל מָקוֹם אַתֶּם וּבֵיתְכֶם לִימֵּד עַל נְשׂוּאָה בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנּוֹתֶנֶת רְשׁוּת לִתְרוֹם.

The Gemara asks: Is it to be concluded by inference that a married woman may give permission to separate teruma from the tithe? The Gemara answers: Yes, and isn’t it taught: “And you may eat it in any place, you and your households” (Numbers 18:31)? This teaches that an Israelite woman married to a Levite may give permission to another to separate teruma from the Levite’s tithe.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם – השוה הכתוב אשתו לו לימד על בת ישראל נשואה ללוי כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מכלל הדברים אתה למד כי הנשואה נותנת רשות? ומשיבים: אין [כן], והתניא אכן כן שנינו בברייתא], נאמר: ״ואכלתם אתו בכל מקום אתם וביתכם״ (במדבר יח, לא)לימד על הנשואה ללוי (״ביתכם״) שהיתה בת ישראל שנותנת רשות לתרום תרומת מעשר מן המעשר הניתן ללוי.
The Gemara asks: Is it to be concluded by inference that a married woman may give permission to separate teruma from the tithe? The Gemara answers: Yes, and isn’t it taught: “And you may eat it in any place, you and your households” (Numbers 18:31)? This teaches that an Israelite woman married to a Levite may give permission to another to separate teruma from the Levite’s tithe.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אַתָּה אוֹמֵר רְשׁוּת לִתְרוֹם אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לֶאֱכוֹל אָמְרַתְּ תְּרוּמָה חֲמוּרָה אוֹכֶלֶת מַעֲשֵׂר הַקַּל לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אֶלָּא לִימֵּד עַל נְשׂוּאָה בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנּוֹתֶנֶת רְשׁוּת לִתְרוֹם.

The baraita continues to discuss this halakha: Do you say she may give permission to separate teruma from the tithe, or perhaps it is only referring to eating? Say in response: If an Israelite woman married to a priest may partake of teruma, which is stringent, is it not all the more so true for tithe, which is lenient? Consequently, there is no need to teach us this halakha. Rather, the verse teaches that an Israelite woman married to a Levite may give permission to another to separate teruma from the tithe.
בית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

או אינו אלא לאכול – פי׳ ובא הכתוב לומר לך דכיון שנשאת לו מותרת במעשר ומהדרי׳ דלהא לא אצטריך דאפי׳ תימא דמעשר אסור לזרים כיון שנשאת ללוי אוכלת מחמתו ק״ו מתרומה וכדמפרש ואזיל.
וממשיכה הברייתא במשא ומתן: אתה אומר שיכולה לתת רשות לתרום, או אינו אלא שמותרת לאכול? אמרת: תרומה חמורה — אוכלת ישראלית שנישאה לכהן, מעשר הקל לא כל שכן?! ואם כן דבר זה אינו צריך להיאמר, אלא לימד על נשואה בת ישראל שנותנת רשות לתרום.
The baraita continues to discuss this halakha: Do you say she may give permission to separate teruma from the tithe, or perhaps it is only referring to eating? Say in response: If an Israelite woman married to a priest may partake of teruma, which is stringent, is it not all the more so true for tithe, which is lenient? Consequently, there is no need to teach us this halakha. Rather, the verse teaches that an Israelite woman married to a Levite may give permission to another to separate teruma from the tithe.
בית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מָר בְּרֵיהּ דְּרַבְנָא אָמַר לוֹמַר שֶׁאֵין חוֹלְקִין לָהּ מַעֲשֵׂר בְּבֵית הַגְּרָנוֹת הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם יִיחוּד אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם גְּרוּשָׁה גְּרוּשָׁה בַּת (לֵוִי מִי לָא אָכְלָה בְּמַעֲשֵׂר.

Mar, son of Rabbana, said: The mishna is not teaching that the daughter of a Levite who was betrothed to a priest may not partake of tithe, but rather it is coming to say that we do not distribute tithe to her in the granary. The Gemara asks: This works out well according to the one who says that the reason for the decree against distributing teruma to a woman in the granary is due to the prohibition (Yevamot 100a) against a woman being alone with a strange man in the granary, which is a secluded place, as this concern applies equally to the case here. But according to the one who says that the Sages prohibited this practice due to concern that the woman might be a divorcée, who is no longer entitled to teruma, this concern should not apply to the daughter of a Levite. Does she not partake of tithe on her own account, even after she is divorced?
רש״יתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: מר בריה דרבינא אמר לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות הניחא למ״ד משום ייחוד אלא למ״ד משום גרושה גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר וליטעמיך גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה אלא גזירה משום גרושה בת ישראל – וה״פ רישא כדאוקימנא באכילה ממש ור״מ וסיפא בת לוי לכהן ובת כהן ללוי דקתני לגבי מעשר לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות בלא בעלה וה״ה לנשואה ולקמן פריך אפי׳ נשואה נמי.
הניחא למ״ד – בפרק נושאין על האנוסה (לקמן דף ק.) משום ייחוד אין חולקין תרומה לאשה בגורן אלא למ״ד טעמא משום גרושה שמא יגרשנה בעלה ותהא זרה ואין הכל יודעים ויחזרו ויתנו תרומה לזרה.
גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר – ואמאי בת לוי שנתארסה לכהן דקתני אין חולקין לה מעשר בגורן בשביל בעלה אמאי גזור בה רבנן הא אי נמי מגרש לה שפיר קאכלה מעשר.
ה״ג מר בריה דרבינא אמר לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות – הניחא למ״ד משום יחוד אלא למ״ד משום גרושה פי׳ שמא יגרשנה בעלה ותהא זרה והעולם לא ידעו ויתנו לה תרומה:
גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר וא״כ אפילו תתגרש יכולה לאכול:
ה״ג רש״י ז״לא, מר ברי׳ דרבינא אמר לומר שאין חולקין לה מעשרב בבית הגרנות, הניחא למאן דאמר משום יחוד אלא למאן דאמר משום גרושה גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר, ולטעמיך גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומהג. ופי׳, רישא כדאוקימנא באכילה ממש ור׳ מאיר, וסיפא בת לוי לכהן ובת כהן ללוי דקתני לגבי מעשר, לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות בלא בעלה. ואקשי׳, למאן דאמר משום גרושה, גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר, ומאי טעמא גזור בה רבנן, ולטעמיך גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה, וקתני התם אשה אין חולקין לה תרומה על הגורן, ולא פליג בין בת ישראל לכהן ובין בת כהן לכהן, מדלא קתני בהדיא בת ישראל לכהן אין חולקין לה תרומה. וקשה לי, מאי פריך אמתניתין דהכא, דילמא סבירא ליה לתנא דמתניתין, דמעשר ראשון ללוי ולא לכהן, והאירוסין פוסלין בת לוי מחלוקת מעשר, כשם שפוסלין של ישראל לתרומהד, ובת כהן ללוי אין האירוסין מאכילין, כלומר אין נותנין לה מעשר. ואיכא למימר, בת לוי לכהן אין האירוסין ואפילו הנשואין פוסלין אותה אף מחלוקה, לפי שאין אירוסין פוסלין אלא בדבר האסור לו באכילה, אבל מחלוקה בדברי׳ המותרין לו לא פסלי, אלא אפילו הוא שקיל בשביל אשתו, כדאמרינן גבי מתנות במסכת חוליןה, רב כהנא שקיל בשביל אשתו, אלא גזירה משום גרושה בת ישראלו. ופי׳ נכון הוא לפי זו הגרסא, אלא שיכוליםז לפרש, דכולה מתניתין מוקי בחלוקה ודלא כר״מח. אבל כתוב בנוסחאותט, מר ברי׳ דרבינא אמר לומר שאין חולקין לה תרומה ומעשר בבית הגרנות, הניחא וכו׳ גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה, ועוד גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר, אלא גזירה משום גרושה בת ישראל. ופירושו לפי גרסא זו, מר ברי׳ דרבינא אמר, כל היכא דקתני לא תאכל במעשר בין ברישא בין בסיפא, לאו אכילה ממשי, אלא חלוקה. ואקשי׳, תינח רישא בת ישראל לכהן ובת כהן לישראלכ שהאירוסין פוסלין ואין מחלקין, אלא סיפא בת כהן ללוי ובת לוי לכהן, בת כהן ללוי למאן דאמר משום גרושה, גרושת בת כהן מי לא אכלה אפילו בתרומה, וכ״ש שאינה מחוללתל מן המעשר, משום שהיא גרושה ומחלקין לה. ועוד בת לוי נמי קשיא, וכי אינה אוכלת במעשר כשתתגרש, ולמה אין מחלקין לה, וא״ת משום שאינו יוצא ידי נתינה שהאירוסין פוסלין, והא בין לר׳ אליעזר בין לר״ע, בתר עזרא מעשר ראשון לכהן, ומתניתין דינא דהאידנא קתני, דקודם עזרא לא איכפת ליה, שאלו לדברי תורה ארוסה בת ישראל ולוימ אוכלת היא בתרומה. ויש לשון אחר במקצת נוסחאות ואינו כלוםנ.
א. ד״ה ה״ג.
ב. בכי״ב: תרומה.
ג. בכי״א: במעשר.
ד. בכי״א: שפוסלין ישראל בתרומה. ובנדפס כנראה תיקן: שפוסלין בת כהן לתרומה. וכאן לפי כת״י ב: שפוסלין של ישראל לתרומה, כלומר קידושין של ישראל פוסלין לתרומה, אפילו בת כהן.
ה. קלב א. ולפנינו שם: אבל בשביל אשתו. ועיין בקידושין ח א: שקל סודרא בפדיון הבן.
ו. וכ״כ הרשב״א והריטב״א. בנד׳ ובכי״א היה חסר כמה שורות.
ז. בכי״א: לפי זו הגרסא שיכולנו לפרש. ובנדפס: (שיכולים) [שאין יכולים].
ח. כמו שפירש רש״י לעיל אליבא דרב ששת.
ט. עיין ברשב״א שכ׳ שכ״ה גירסת הגאונים. ועיין בריטב״א שכתב: ויש לגאונים ז״ל גרסא אחרת ואינה בספרים שלנו ומ״מ עולה היא לפרש״י ז״ל.
י. בנדפס: לא אכילת מעשר. בכי״א: לא אכילה ממש.
כ. בנדפס: בת ישראל ללוי בת לוי לישראל.
ל. בכי״ב: מתחללת.
מ. בנדפס תיקן לכהן. ואולי צ״ל בת ישראל ולוי שנתארסו לכהן.
נ. עי׳ ברשב״א שפירש גירסא זו שהביא רבינו בקיצור. ועיין בתוס׳ ישנים ובתוס׳ הרא״ש.
(11-12) הגרש״י ז״ל מר בריה דרבינא אמר לומר שאין חולקין מעשר בבית הגרנות, הניחא למאן דאמר משום יחוד אלא למאן דאמר משום גרושה גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר ולטעמיך גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה, אלא גזרה משום גרושה בת ישראל. ופירש רישא כדאוקימנא באכילה ממש ור״מ היא, וסיפא בת לוי לכהן ובת כהן ללוי דקתני גבי מעשר לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות בלא בעלה, והוא הדין לנשואה. ולקמיה פריך אי הכי אפילו נשואה נמי הניחא לאמן דאמר משום יחוד וכו׳ אלא למאן דאמר משום גרושה הכא מאי גזרה איכא בבת לוי שנתארסה לכהן אטו אי מגרש לה כהן מי לא אכלה במעשר פילו כי שקלה בדין שקלה ושפיר קא אכלה. ולטעמיך כלומר דמותבת אמתניתין לגבי מעשר התם נמי דקתני אשה אין חולקין לה תרומה על הגורן ולא פליג בין בת כהן לבית ישראל למאן דאמר משום גרושה אמאי לא וכי גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה, ואם תאמר לפי פירוש זה מאי קא פריך אמתניתין גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר, דדלמא הכא לאו משום יחוד ולא משום גרושה נגעו בה, אלא משום פסול דהואיל ומתניתין ר׳ מאיר היא דאמר מעשר ללוי ולא לכהן, בת כהן שנתארסה ללוי הארוסין פוסלין אותה מן התרומה כתב כהן שנתארסה לישראל, ואין מכשירין אותה לחלוק לה מעשר בבית הגורן. ובת לוי שנתארסה לכהן הארוסין אין מאכילין אותה בתרומה מדעולא, כבת ישראל שנתארסה לכהן ולא נכנסה לחופה ופוסלין אותה מלחלוק לה מעשר בגורן, ויש לומר כיון דמעשר מותר לכהן אין האירוסין פוסלין בו, דאין האירוסין פוסלין אלא בדבר האסור לו באכילה כתרומה לזרים, אבל מעשר המותר לכהן חולקין אפילו לו לכתחלה משום אשתו כענין שאמרו לענין מתנות במסכת חולין (חולין קלב.) רב כהנא שקיל בשביל אשתו.
אבל הגאונים ז״ל גורסין לומר שאין חולקין לה תרומה ומעשר בבית הגרנות, הא ניחא למאן דאמר כו׳ אלא למאן דאמר משום גרושה גרושה בת כהן מי לא אכלה, ועוד גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר, אלא גזרה משום גרושה בת ישראל. והכי פירושו סיפא דמתניתין דקתני בת כהן ללוי לומר שאין חולקין לה תרומה ומעשר בבית הגרנות והוא הדין לנשואה. ואקשינן אתרי בבי דסיפא דאטו גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה, כלומר וכל שכן במעשר אם כן בשנתארסה ללוי מפני מה אין חולקין לה דהא ליכא למיגזר כלל משום דלמא יהבי לה כשהיא גרושה דהא שפיר קא אכלה. ואי אמרת מכל מקום ידי נתינה לא יצאו ומשום הכי גזרינן, הא מתניתין בתר דקנסינהו עזרא נשנית, ולכולי עלמא מעשר אף לכהן. ועוד בת לוי לכהן נמי אמאי אין חולקין לה במעשר, דאטו כי נתגרשה מי לא אכלה במעשר. ופרקינן דסיפא משום גזרת גרושה בת ישראל היא דאינה אוכלת לא בתרומה ולא במעשר, וכל שכן דידי נתינה לא יצאו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומר בריה דרבינא אמר לומ׳ שאין חולקי׳ לה מעשר בבית הגרנות – פרש״י ז״ל רישא כדשני לעיל כדר״מ וסיפא דקתני בת לוי לכהן ובת כהן ללוי לא תאכל במעשר היינו שאין חולקי׳ לה מעשר מבית הגרנות בלא בעלה וה״ה לנשואה כדמפרש בסמוך וגורס הוא ז״ל הניח׳ למ״ד משום ייחוד אלא למ״ד משום גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר וליטעמך גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה אלא גזרה שום גרושה בת ישראל והכי פירושו הניחא למ״ד לק׳ במכילת׳ דמ״ה אין חולקין תרומ׳ לאשה בלא בעלה משום ייחוד יש לפרש משנתינו ג״כ משום ייחוד אלא למ״ד טעמ׳ התם משום גרושה שמא יגרשנה הכהן ויתנו לה ג״כ ונמצאת זרה אוכל׳ בתרומה הכא גבי מעשר מא״ל אטו בת לוי שנתגרשה זרה היא לגבי מעשר ומאי גזרי׳ בה ומהדרי׳ וליטעמי׳ דמותבת לי מהא אמאי לא מותבת התם גבי תרומה למה גזרו בבת כהן לכהן וזרע אין לה אטו גרושה בת כהן כי מגרש׳ לא הדרא ואכל׳ בתרומה אלא לא פלוג רבנן. וא״ת ומנא לי דטעמ׳ משום ייחוד או משום גרושה דילמא טעמא משום שהאירוסי׳ שנתארסה בת לוי לכהן פוסלים אותה שלא תחלוק בגורן וכשם שפוסלים לבת כהן מלאכול בתרומה אין מאכילים וי״ל דסברא הוא שאין האירוסים פוסלים בדבר האסור באכילה כתרומה אבל אינן פוסלים חלוקה בגורן ואפילו לר״מ דמעשר ראשון נתינתו ללוי ולא לכהן כיון דסוף סוף מותרת לאוכלו.
ויש לגאונים ז״ל גרסא אחרת ואינה בספרים שלנו ומ״מ עולה היא לפרש״י ז״ל וכמו שכתביו בחדושי׳ הארוכי׳.
גמ׳ הניחא למ״ד משום יחוד כו׳. נ״ב זאת הגירסא ס״א הניחא למ״ד משום יחוד אלא למ״ד משום גרושה גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה וליטעמיך גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר אלא כו׳:
מר בריה [בנו] של רבנא אמר: אין כוונת המשנה לומר שבת לוי המאורסת לכהן לא תאכל במעשר, אלא לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות. ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר] שטעם התקנה שלא יחלקו לאשה בגורן הוא משום ייחוד שלא תבוא להתייחד עם גבר זר בגורן, שהוא מקום מבודד, אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] שאסרו זאת משום גרושה, שמא תתגרש האשה, ולא יידעו ששוב אין לה זכות בתרומה, והלא בת לוי מי לא אכלה [האם אינה אוכלת] במעשר בזכות עצמה, אפילו נתגרשה מבעלה?! ומדוע לא יחלקו לה בגורן כשנתארסה לכהן?
Mar, son of Rabbana, said: The mishna is not teaching that the daughter of a Levite who was betrothed to a priest may not partake of tithe, but rather it is coming to say that we do not distribute tithe to her in the granary. The Gemara asks: This works out well according to the one who says that the reason for the decree against distributing teruma to a woman in the granary is due to the prohibition (Yevamot 100a) against a woman being alone with a strange man in the granary, which is a secluded place, as this concern applies equally to the case here. But according to the one who says that the Sages prohibited this practice due to concern that the woman might be a divorcée, who is no longer entitled to teruma, this concern should not apply to the daughter of a Levite. Does she not partake of tithe on her own account, even after she is divorced?
רש״יתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְלִיטַעְמָיךְ גְּרוּשָׁה בַּת כֹּהֵן מִי לָא אָכְלָה בִּתְרוּמָה) אֶלָּא גְּזֵירָה מִשּׁוּם גְּרוּשָׁה בַּת יִשְׂרָאֵל.

The Gemara refutes this argument: And according to your reasoning that rejects the explanation of Mar, son of Rabbana, with regard to the daughter of a Levite, does a divorcée who is the daughter of a priest not partake of teruma? Why should the daughter of a priest married to a priest not receive teruma in a granary? Rather, this is a rabbinic decree that was enacted primarily due to a priest’s divorcée who is the daughter of a non-priest, as she may no longer partake of teruma after her divorce. They also applied this decree to the daughter of a priest divorced from a priest. For this reason, they also decreed against a Levite woman receiving a portion in the granary.
רש״יתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וליטעמיך גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה – כלומר וליטעמיך דמותבת אמתניתין לגבי מעשר ה״נ בפרק נושאין (שם) דאיתמר עיקר מילתא דקתני אשה אין חולקין לה תרומה על הגורן ופרשינן טעמא משום גרושה ולא פליג בין בת ישראל לכהן ובת כהן לכהן גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה אלא גזירה משום גרושה בת ישראל. ומאן דגריס איפכא לא מיתוקמא כלל דהיכי מצי פריך מתרומה דמתני׳ דקתני בת כהן ללוי לא תאכל בתרומה הא ודאי שפיר קתני דאיפסלה בארוסיה וטעמא לאו משום שמא תתגרש הוא.
ולטעמיך גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה – פי׳ אמאי אמרי׳ לקמן אין חולקין תרומה בבית הגרנות ולא מחלק הספר בשום נשים משמע אף בבת כהן ואמאי אין חולקין לה מי לא אכלה בתרומה ואפי׳ אם נתגרשה. י״ג איפכא אלא למ״ד משום גרושה גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה פי׳ אמאי אמרינן במתני׳ בת כהן מאורסת ללוי לא תאכל בתרומה ולטעמיך גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר. ולא נהירא פירוש זה דמאי קשיא ליה מתניתין אמאי בת כהן ללוי לא תאכל בתרומה הלא טעמא רבא איכא משום דאיפסלא באירוסין כדאמרינן לעיל האירוסין פוסלין ולאו טעמא משום גרושה לכן נראה גי׳ ראשונה:
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 11]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך] שאין אתה מקבל את טעמו של מר בריה דרבנא בבת לוי, וכי גרושה בת כהן מי לא אכלה [האם אינה אוכלת] בתרומה? ומדוע אין חולקים לבת כהן הנשואה לכהן תרומה בגורן! אלא עיקר גזירה זו היא משום גרושה של כהן שהיתה בת ישראל, שלאחר גירושיה שוב אינה אוכלת בתרומה. ומאותו טעם גזרו גם באשת לוי שלא תחלוק בגורן אף שהיא עצמה בת לוי.
The Gemara refutes this argument: And according to your reasoning that rejects the explanation of Mar, son of Rabbana, with regard to the daughter of a Levite, does a divorcée who is the daughter of a priest not partake of teruma? Why should the daughter of a priest married to a priest not receive teruma in a granary? Rather, this is a rabbinic decree that was enacted primarily due to a priest’s divorcée who is the daughter of a non-priest, as she may no longer partake of teruma after her divorce. They also applied this decree to the daughter of a priest divorced from a priest. For this reason, they also decreed against a Levite woman receiving a portion in the granary.
רש״יתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אִי הָכִי מַאי אִירְיָא מְאוֹרֶסֶת אפי׳אֲפִילּוּ נְשׂוּאָה נָמֵי אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא מְאוֹרֶסֶת תְּנָא נָמֵי סֵיפָא מְאוֹרֶסֶת.

The Gemara raises a difficulty: If so, why specifically one who was betrothed; the same would hold true even for a married woman as well. The Gemara answers: There is no difference between them in this regard, but since the tanna taught in the first clause of the mishna: Betrothed, he also taught in the latter clause: Betrothed, although the halakha in the latter clause does not apply exclusively to a betrothed woman.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איידי דתנא רישא מאורסת – לגבי אכילה ממש דהתם דוקא מאורסת דגבי בת כהן לישראל וללוי לענין תרומה ובת לוי לישראל לענין מעשר אשמועינן דפסיל לה אירוסין וגבי בת ישראל לכהן וללוי ובת לוי לכהן אשמועינן דלא מוכלי לה תנא נמי סיפא בת כהן ללוי ובת לוי לכהן לענין חלוקה דמעשר מאורסת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה איידי דתנא רישא כו׳ ובת לוי לכהן אשמועינן דלא מוכלי לה כו׳ עכ״ל כצ״ל דבת לוי לכהן אשמועינן דלא מוכלי לה בתרומה וכן מצאתי בספרים מדוייקים:
ומקשים: אי הכי [אם כן] שטעם המשנה הוא משום הגזירה שלא תקבל אשה מתנות כהונה בגורן, מאי איריא [מה שייך, למה דווקא] מאורסת? אפילו נשואה נמי [גם כן] אינה מקבלת מטעם זה! ומשיבים: באמת לענין זה אין הבדל, אלא איידי דתנא רישא [מתוך ששנה בראש המשנה] מאורסת, תנא נמי סיפא [שנה גם כן בסופה] מאורסת ואין זה דווקא משום אירוסין.
The Gemara raises a difficulty: If so, why specifically one who was betrothed; the same would hold true even for a married woman as well. The Gemara answers: There is no difference between them in this regard, but since the tanna taught in the first clause of the mishna: Betrothed, he also taught in the latter clause: Betrothed, although the halakha in the latter clause does not apply exclusively to a betrothed woman.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תָּנוּ רַבָּנַן תְּרוּמָה לְכֹהֵן וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לְלֵוִי דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר

§ The Sages taught: Teruma is given to a priest, and the first tithe is given only to a Levite; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya says:
בית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(פו:) ת״ר תרומה לכהן וכו׳ – עד ההוא גנתא וכו׳ איתמר למה קנסו לויים במעשר פרש״י ז״ל דלאו אפלוגתא דר״ע ור׳ אלעזר בן עזריה קאי דאינהו מדאורייתא פליגי כדמוכח לעיל אלא אעלמא קיומי דאמרי׳ בכמה דוכתי׳ דקנסינהו ונקטי ליה הכא לאתויי עליה עובדא דגנתא דהוה שקיל ראב״ע ובמ׳ כתובות לא פי׳ כן והא ודאי דלר׳ אלעזר בן עזריה כיון דמדאורייתא בין לכהן בין ללוי קנסא דעזרא הוה לכהן ולא ללוי כלל אבל לר״ע דאמר דמדאוריתא ללוי דוקא קנסא דעזרא אפשר דלא הוה אלא דליהבו בין לכהן בין ללוי וא״ת א״כ מאי טעמא אהדרי׳ לפתחא לבי קברי לגנתא דר׳ אלעזר הא פרישנא טעמא בסמוך משום דאיהו הוה שקיל בתורת חלוקה ולא מדין קנסא דעזרא וא״ת כיון דמדאוריתא לר״ע דוקא ללוי היאך אפשר לקנוס עזרא שיתנו לכהן כלל שהרי לא יצאו ישראל ידי נתינה וי״ל כיון דממונא הוא הפקר ב״ד הפקר ואפקוה רבנן למעשר מן הלוים ואוקמינהו ברשות כהנים ועשאום כשלוחי׳ של לויים.
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: תרומה ניתנת לכהן, ומעשר ראשון ניתן ללוי דווקא, אלו דברי ר׳ עקיבא. ר׳ אלעזר בן עזריה אומר:
§ The Sages taught: Teruma is given to a priest, and the first tithe is given only to a Levite; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya says:
בית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות פו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות פו., הערוך על סדר הש"ס יבמות פו., רש"י יבמות פו., תוספות יבמות פו., תוספות ישנים יבמות פו., פסקי רי"ד יבמות פו., רמב"ן יבמות פו. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות פו. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות פו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות פו. – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות פו., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות פו., מהרש"א חידושי הלכות יבמות פו., גליון הש"ס לרע"א יבמות פו., פירוש הרב שטיינזלץ יבמות פו., אסופת מאמרים יבמות פו.

Yevamot 86a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 86a, Collected from HeArukh Yevamot 86a, Rashi Yevamot 86a, Tosafot Yevamot 86a, Tosefot Yeshanim Yevamot 86a, Piskei Rid Yevamot 86a, Ramban Yevamot 86a, Rashba Yevamot 86a, Meiri Yevamot 86a, R. Avraham of Montpellier Yevamot 86a, Ritva Yevamot 86a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 86a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 86a, Gilyon HaShas Yevamot 86a, Steinsaltz Commentary Yevamot 86a, Collected Articles Yevamot 86a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144