Tamid 33a – תמיד לג.‏ – Shas HaMeforash

(1)

מָלֵא וְגָדוּשׁ קְטֹרֶת וְכִסּוּי הָיָה לוֹ וּכְמִין מְטוֹטֶלֶת הָיָה עָלָיו מִלְּמַעְלָן.:

The vessel was filled to overflow with incense. And it had a cover to prevent spillage of the incense, and there was a type of cloth placed upon it from above, to preserve the fragrance of the incense.

הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ערך חת

חת – ^א(שבת פב.) לחתות בו את הטור. (יומא מג:) בכל יום חותה בשל ד׳ קבין (תמיד כח:, תמיד לג.) וחותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד.

ערך אישי כהן גדול

אישי כהן גדול – ^ביומא (יומא יח) ובתמיד פרק החלו עולין (תמיד לג).

ערך מגריפה

מגריפה – ^ג(תמיד כח:) ונטלו המגריפות והצינורות (תמיד ל:) מיריחו היו שומעין קול המגריפה (תמיד לג) נטל אחד את המגריפה וזרקה בין האולם למזבח. (פרק י״ג בכלים) מגריפה שנטלה כפה טמאה מפני שהיא כקורנס. ויעיו תרגום ומגרופייתיה.

ערך כן

כן – ^ד(תמיד לג) במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה בכינויו (בבא מציעא נח:) ג׳ יורדין לגיהנם המכנה שם לחברו והמלבין פני חבירו ברבים והבא על אשת איש היינו מכנה היינו מלבין אע״ג דדש ביה בשמיה (מגילה כה.) המכנה בעריות משתקין אותו פי׳ הקורא פסוק ערות אביו ואמו לא תגלה וכן כל העריות משתקין אותו ואומרים לו קרא הפסוק כמו שכתוב וכי אתה מברר מילין מה שלא בירר משה רבינו. כנה הוא עיקרו כדכתיב ובשם ישראל יכנה כי לא ידעתי אכנה (סנהדרין ט) בכל יום דנין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסה (גמרא) א״ר אחא בר יעקב אינו חייב עד שיברך את השם בן ד׳ אותיות לאפוקי בן שתי אותיות דלא וכו׳ פי׳ חכמים הקדושים כינו השם וקראו יוסה לפי שיוסה ארבע אותיות וג׳ אותיות מהם הן אותיות של שם לפיכך כינו אותו ביוסה שהוא ד׳ אותיות לאפוקי בן ב׳ אותיות כגון יה. פ״א שלש אותיות של יוסי בגימטריא כ״ו וכן השם.

ערך כתב

כתב – ^ה(משנה אבות פ״ב פסחים נד.) עשרה דברים נבראו וכו׳ עד והכתב והמכתב פירוש כתב צורת אותיות מכתב צירוף האותיות להיות תיבה להיקרות במלה. ד״א כתב אלו כ״ב אותיות כתב הקודש שאנו כותבין בו ומשתמשין בו מכתב הוא הנקרא טטרגונא שנראה ונקרא מכל צד מד׳ צדדים והוא הכתוב על הלוחות והוא שפי׳ הכתוב והמכתב מכתב אלהים הוא חרות וגו׳. (סנהדרין כא:) בתחילה נתנה התורה בכתב עברי ובלשון הקודש וביררו להן ישראל כתב אשורי ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברי ולשון ארמי מאי הדיוטות אמר רב חסדא כותאי מאי כתב עברי כתבא ליבונאה. (תמיד לג) במקדש אומרים את השם ככתבו ובמדינה בכינויו (נדרים לז) כתבן ולא קריין קריין ולא כתבן הלכה למשה מסיני וכו׳.

ערך נר

נר – ^ושאלה נר של זכוכית מטילין בו מים יין ושמן וכיון שכלה שמן בשבת מגיע אש אצל המים ונכבה ושאלת יש בו גרם כיבוי או לא תשובה דבר זה היתר גמור הוא שאין גרם כיבוי אלא כמו ששנינו (שבת מז:) נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ולא יתן לתוכו מים וכו׳. וכי דקתני (שבת קב.) רבי יוסי אוסר בכלי חרש חדשים וכו׳ אבל נרות של זכוכית מותר להדליק בהן ופניסין שמן ואין לערער בהן ואין לחוש בהן כלום וכך אני נוהגין להדליק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובבית רבי שבבבל ובבתי ישיבות (קידושין עח) נר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב וכי שמואל שוכב בהיכל ה׳ והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד אלא הכי קאמר ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ה׳ ושמואל שוכב במקומו (ערכין יא) נר ישראל ששכינה שרויה בישראל כך היה (מנחות פו: ובסיפרא במקומו) מחוץ לפרכת העדות עדות היא לכל באי העולם ששכינה שרויה בישראל מאי עדותה אמר רבה זה נר מערבי שניתן בו שמן כמדת חברותיו וממנו היה מדליק ובו היה מסיים (תמיד לג) נכנס ומצא שני נרות המזרחים דולקין מדשן את המזרחי ומניח המערבי.

א. [קאהלען אנגריפען.]

ב. [מיין הערר.]

ג. [דיא פאננע וואס מען דאס אשעשארט.]

ד. [צונאהמען.]

ה. [שריפט.]

ו. [ליכט. לייכטער.]

מלא וגדוש – שיהא הבזך מלא ומתוקן ר״ל הבזך שהוא בתוך הכף (והבזך בתוך הכף) כדי שלא תתפזר הקטרת וכבר ביארנו במסכת כריתות (פ״א) שמקריבין הימנו בכל יום משקל מאה דינרין משקל נ׳ בבקר ומשקל נ׳ בערב.

ומטוטלת – חתיכה קטנה של בגד ולפיכך אמר שהיו ממלאין הבזך קטרת ומכסים [אותה] במכסה ונותנין על המכסה מלמעלה מפה קטנה מאד כמין חתיכת בגד ונותן הבזך כולו אל תוך הכף ונוטל הכף בידו ועושה בו מה שיתבאר בפרק. של אחר זה.

שהיה מלא וגדוש מסמי הקטורת וכסוי היה לו שהקטורת מתכסה וכמן מטולטלת ר״ל חתיכה של בגד נאה ודק היה לו מלמעלה שהיו פורשין אותו על הכיסוי וכהן אחר היה עמו שהיה מביא מחתה מלאה גחלים בידו ואמר עליו שאותו שזכה במחתה לקח מחתה של כסף ועלה לראש המזבח ר״ל החיצון במערכה שניה שבו ומפנה את הגחלים אילך ואילך וחותה מן המאוכלות הפנימיות שבאותה מערכה ויורד ומערה לתוך מחתה אחרת של זהב ואם נתפזרו מן הגחלים כקב או פחות מכבדן לאמה ואם היה שבת שאסור לטלטלו שלא לעבודה כופה עליהם כלי גדול ששמו פסכתר אבל אם נתפזר לו יותר מקב צריך להיות חוזר וחותה ועל ידי גלגול פירש בפסכתר זו שהיה כלי גדול מחזיק לתך ושתי שרשרות היו בה אחת שמושכו בה ויורד אחת שהוא אוחז בה מלמעלה כדי שלא תתגלגל ואמר על אותה כלי שלשלשה דברים היה משמש אחד לענין זה שהזכרנו ואחד על השרץ הנמצא מת בלשכה מן הלשכות שאינן בקדש בשבת שאין מטלטלים אותו בשבת וכופה עליו את הפסכתר שאלו נמצא במקום קדש אף בשבת היו מוציאין אותו בפשוטי כלי עץ כמו שביארנו בסוף עירובין והשלישית שמורידין בה את הדשן מעל המזבח ואמר ששני כהנים אלו כשנכנסין להקטיר ומגיעין בין האולם ולמזבח נוטל אחד את המגריפה וזורקה בין האולם ולמזבח ולא היה אדם שומע קולו ולא קול חבירו מקול המגריפה ושלשה דברים היה הקול משמש כל כהן ששומע קולה יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות והוא רץ ובא ובן לוי ששומע את קולה יודע שאחיו הלויים באים לדבר בשיר והוא רץ ובא וראש המעמד ר״ל הממונה על המעמדות היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח ר״ל הטמאים שטבלו והעריבו שמשן אלא שלא הביאו כפרתן מפני החשד שידעו הכל שעדין לא הביאו כפרתן:

מלא וגדוש קטרת. ומונח בתוך כף הגדול שאם ישפך ממנו דרך הליכתו יפול לתוך כף הגדול. וא״ת והרי כף חוצץ בין ידו לבזך והוה חציצה כדאמרינן בזבחים מזרק במזרק חוצץ וי״ל כיון דצורך עבודה היא לא הוה חציצה א״נ הוה לקיחה בדבר אחר ושמה לקיחה בפרק לולב וערבה וכן פי׳ ר״י ז״ל בזבחים [כד. וע״ש תוס׳ ד״ה הואיל] דלא הוה חציצה אלא כשאחזו בדפנות הכלי ולא כשאוחזו בשוליו:

כמין מטולטלת היה. כעין טבעת שהיה לכסוי מלמעלה והיה מטלטל על ידה ואית דגרסי מטוטלת כמין כר של עור נתון עליה לכיסוי מלמעלה [וכדי] שלא יצא ריח הקטרת ויהיה ריחו נודף וחזק היו מכסין וחבירו בפרק במה בהמה יוצאה [דף נד.] לא יצא הגמל במטולטלת אבל יוצא במטולטלת הקשורה לו בשלייתה והיא חתיכת בגד שקושרין לו שלא יצטנן:

והבזך היה מלא וגדוש בקטרת, וכסוי היה לו לבזך, על מנת שלא תפול ממנו הקטורת. וכמין מטוטלת (מטלית, חתיכת בגד) היה עליו על הכיסוי מלמעלן.

The vessel was filled to overflow with incense. And it had a cover to prevent spillage of the incense, and there was a type of cloth placed upon it from above, to preserve the fragrance of the incense.

הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) ה ^אמִי שֶׁזָּכָה בַּמַּחְתָּה נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְחָתָה (מִן הַמְאוּכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת) יָרַד וְעֵירָן לְתוֹךְ שֶׁל זָהָב נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ כְּקַב גֶּחָלִים וְהָיָה מְכַבְּדָן לָאַמָּה.

MISHNA: The priest who won the right to bring the coal pan with the coals from the outer altar to the incense altar in the Sanctuary took the silver coal pan, ascended to the top of the outer altar, and cleared the extinguished coals from the perimeter of the flame to here and to there. Then he shoveled four kav from the consumed inner coals, which were burned in the depths of the flame, into the coal pan. He descended from the altar and emptied the coals into the coal pan made of gold. Approximately one kav of coals from it was spilled and scattered on the courtyard floor, as the capacity of the gold pan was only three kav. And a priest would sweep the scattered coals into the Temple courtyard drain that passed through the courtyard to drain the waste outside the Temple.

א. רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:ה׳

קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה תמיד ה׳:ה׳

א רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:ה׳

מי שזכה במחתה. לחתות גחלים מעל המזבח החיצון ולהוליכם לתתן על מזבח הפנימי להקטיר עליו את הקטרת ולא היה בה פייס אלא הזוכה בקטרת אומר לזה שאצלו זכה עמי במחתה ועלה לראש המזבח וחתה וירד:

נטל מחתה של כסף. ביומא [דף מג:] תנן דמחזקת ד׳ קבין. ול״ג ופינה את הגחלים הילך והילך וחתה מן המאוכלות הפנימיות. דגבי תרומת הדשן תנן הכי דמצותו באותן הקרובים להיות דשן ומאוכלות ואין בהם ממשות של גחלים אבל הכא בעי גחלים לוחשות ובוערות דכתיב גחלי אש ואגב משנה דתרומת הדשן כתבוהו כאן ג״כ ול״נ דגרסי׳ ופנה את הגחלים אילך ואילך וחתה לפי שהגחלים העליונים כבויות ואין לוחשות עבר אל עבר כמו התחתונים. אבל לא גרס מן המאוכלות הפנימיות דזה נקט אגב משנה דתרומת הדשן:

ועירן לתוך של זהב. אבל לא היה חותה בשל זהב דהתורה חס על ממונם של ישראל שהיא נחסרת מחום האש:

כקב גחלים. שהיה חותה בשל ד׳ קבין ומערן לתוך של ג׳ קבין:

מכבדן לאמה. ואין כאן משום לא תכבה וא״ת אכתי מיהא קדשי במחתה כדאמרינן בפ״ק דזבחים העיד ר׳ עקיבא הסולת והלבונה והקטורת והגחלים שאם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן משום דהכלי מצטרפן אלמא מחתה כלי שרת היא וקדשו הגחלים והאיך מפסיד ההקדש וי״ל דההיא דר״ע איירי בגחלים של יום הכפורים שבאותה מחתה שחותה הוא מכניס אבל גחלים של כל יום מחתה שחותה בה לא היתה כלי שרת והכי איתא בירושלמי תפתו בגחלים של יום הכפורים:

ה משנה מי מהכהנים שזכה בהבאת המחתה עם הגחלים למזבח הפנימי שבהיכל, לצורך ההקטרה, נטל את מחתת הכסף ועלה לראש המזבח החיצון, ופנה שם את הגחלים החיצוניים שכבר כבו הילך והילך (לכאן ולכאן, לצדדים), ולאחר מכן חתה (נטל גחלי אש) (מן הגחלים המאוכלות הפנימיות שעדיין האש לוחשת בתוכן), כדי ארבעה קבים. ואחר ירד מן המזבח ועירן (שפכם) לתוך מחתה של זהב. וכיון שבית קיבולה של מחתת הזהב לא היה אלא כדי שלשה קבים, נתפזר בעירוי זה ממנו ממחתת הכסף כקב גחלים על קרקע העזרה, והיה מכבדן (מטאטא) אותם לאמה של מים העוברת בעזרה, המנקזת את הנשפכים אל מחוץ למקדש.

MISHNA: The priest who won the right to bring the coal pan with the coals from the outer altar to the incense altar in the Sanctuary took the silver coal pan, ascended to the top of the outer altar, and cleared the extinguished coals from the perimeter of the flame to here and to there. Then he shoveled four kav from the consumed inner coals, which were burned in the depths of the flame, into the coal pan. He descended from the altar and emptied the coals into the coal pan made of gold. Approximately one kav of coals from it was spilled and scattered on the courtyard floor, as the capacity of the gold pan was only three kav. And a priest would sweep the scattered coals into the Temple courtyard drain that passed through the courtyard to drain the waste outside the Temple.

קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) וּבַשַּׁבָּת הָיָה כּוֹפֶה עֲלֵיהֶן פְּסַכְתֵּר וּפְסַכְתֵּר הָיְתָה כְּלִי גָּדוֹל מַחְזֶקֶת לֶתֶךְ וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרוֹת הָיוּ בָּהּ אַחַת שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ בָּהּ וְיוֹרֵד וְאַחַת שֶׁהוּא אוֹחֵז בָּהּ מִלְּמַעְלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִּתְגַּלְגֵּל.

And on Shabbat, when it is prohibited to extinguish fire, the priest would not sweep the coals into the canal; rather, he would overturn a pesakhter upon them. And the pesakhter was a large vessel that held a half-kor. And since the pesakhter was a very heavy vessel, there were two chains on it, to facilitate its standard use, removal of ashes from the altar: One chain with which a priest would pull the vessel filled with ashes down the ramp, and one chain that another priest would grasp from above, so that the vessel would not roll down the ramp and the ashes would not spill.

מיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

כבר נתבאר בסוף עירובין (דף קד:) מאיזה מקום מן העזרה מוציאין שרץ שנמצא במקדש בשבת ובאיזה מקום מניחין אותו עד מוצאי שבת אבל כופין עליו קדירה תרגום סירותיו פסכתרותיה והאחד קרוי פסכתר וכבר נתבאר ברביעי מכפורים (דף מג:) שהמחתה שגורפין בה האש היתה מחזקת (כד׳ סאים) ומחתה של זהב שמרימין בה היתה של שלש קבים אומר בכל יום חותה בשל ד׳ קבין ומערן לתוך של ג׳ קבין והרי הוא מפזר כקב גחלים בלי ספק וכשאינו יום שבת משליכים הגחלים הנופלים בקרקע (אל המוצא היוצא מן המזבח) אל נחל קדרון ולתך מדה מחזקת ט״ו סאה וכבר ביארנו שיעור סאה במנחות (דף עז.).

פסכתר. סירותיו מתרגמינן פסכתרותיה ומכסה אותן שלא יכוו בהן רגלי הכהנים לתך. חצי כור:

אחת שהוא מושך בה. כי היה ממלא אותו אפר להורידו מעל המזבח ואוחז בשלשלת ומושך:

ואחת. אוחז בשלשלת מלמעלה כדי שלא תתגלגל כי היתה למטה כמין יורה. על שרץ בשבת. שנמצא בעזרה וחוששין שמא יגע בו אדם כופין עליו פסכתר ואין מוציאין אותו בשבת משום איסור מוקצה ויש שבות שאסרו במקדש כדאמרינן גבי לחם הפנים [מנחות צו.] דנטילת קנים והנחתן אין דוחין שבת וכדאיתא בפסחים [דף סד. וצ״ל גבי מקלות היו שם] גבי קנים היו שם וי״מ משום דעזרה רשות הרבים ונ״ל שטעו בהא דאמרינן בפ״ק דפסחים [דף יט:] זאת אומרת רשות הרבים היא ולא היא דהתם לענין ספק טומאה קאמר אבל לענין שבת כיון דמוקפת מחיצה ודלתות נעולות בלילה ואין שערים זה כנגד זה הויא רה״י מן התורה:

ובשבת שאסור בה לכבות אש, לא היה עושה כן (שהרי יש בדבר משום כיבוי), אלא היה כופה עליהן פסכתר (כעין סיר גדול). ומסבירים מהו פסכתר זה: היתה כלי גדול המחזקת (בעלת קיבול) כמידת לתך (חמש עשרה סאה). וכיון שהיתה הפסכתר כבדה ביותר, שתי שרשרות היו בה לצורך השימוש הרגיל בה שהוא הסרת הדשן מעל גבי המזבח: שרשרת אחת — שהוא כהן אחד מושך בה והדשן בתוכה ויורד מן הכבש. ושרשרת אחת שהוא (כהן נוסף) היה עומד ואוחז בה מלמעלן, בשביל שלא תתגלגל הפסכתר מהכבש (שהיה משופע) ותשמט מידיו של הכהן המוריד אותה, ויתפזר הדשן.

And on Shabbat, when it is prohibited to extinguish fire, the priest would not sweep the coals into the canal; rather, he would overturn a pesakhter upon them. And the pesakhter was a large vessel that held a half-kor. And since the pesakhter was a very heavy vessel, there were two chains on it, to facilitate its standard use, removal of ashes from the altar: One chain with which a priest would pull the vessel filled with ashes down the ramp, and one chain that another priest would grasp from above, so that the vessel would not roll down the ramp and the ashes would not spill.

מיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים ^בהָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת כּוֹפִין אוֹתָהּ עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים וְעַל הַשֶּׁרֶץ בַּשַּׁבָּת וּמוֹרִידִין בָּהּ אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.:

And the pesakhter would serve three purposes: The priests would overturn it upon the coals that scattered in the Temple during the transfer from the silver to the gold coal pan on Shabbat, and they would overturn it upon the carcass of a creeping animal found in the Temple on Shabbat, and they would take the ashes down from atop the altar in it.

ב. רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:ו׳

עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:ו׳

ולצורך שלשה דברים במקדש היתה משמשת הפסכתר: בשבת היו כופין אותה על גבי קב הגחלים שהתפזרו בעירוי ממחתת הכסף למחתת הזהב (כפי ששנינו למעלה), וכן היו כופים אותה על השרץ המת שנמצא במקדש ביום השבת, לבל ייטמאו כהנים בשרץ, ואין יכולים להוציא את השרץ מהמקדש בשבת, שמוקצה הוא. ומורידין בה את הדשן מעל גבי המזבח, כדרך שהוסבר למעלה.

And the pesakhter would serve three purposes: The priests would overturn it upon the coals that scattered in the Temple during the transfer from the silver to the gold coal pan on Shabbat, and they would overturn it upon the carcass of a creeping animal found in the Temple on Shabbat, and they would take the ashes down from atop the altar in it.

עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) ו הִגִּיעוּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ ^גנָטַל אֶחָד אֶת הַמַּגְרֵפָה וזורקה בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ אֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵירוֹ בִּירוּשָׁלַיִם מִקּוֹל הַמַּגְרֵפָה.

MISHNA: The priest with the spoonful of incense and the priest with the gold coal pan filled with coals reached the place between the Entrance Hall to the Sanctuary and the outer altar, on their way to the Sanctuary. One of them took the shovel and threw it between the Entrance Hall and the outer altar. No person could hear the voice of another speaking to him in Jerusalem, due to the sound generated by the shovel.

ג. רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ו׳:ה׳

קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה תמיד ה׳:ו׳

ג רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ו׳:ה׳

הגיעו בין אולם ולמזבח. אותם שזכו במחתה ובקטרת:

את המגרפה. מתרגמינן יעי׳ מגרופתיה וכל זה היה עשוי כמין מגריפה:

נכנסין להשתחות. אחר הקטרת:

ו משנה כאשר הגיעו אותם שני הכהנים, זה שעבודתו בחתיית הגחלים וזה שעבודתו בהקטרת הקטורת, בדרכם להיכל, אל בין האולם ולמזבח, נטל אחד מהם את כלי המגרפה וזורקה בין האולם ולמזבח, כדי להשמיע קול, ואותו קול היה כה גדול עד שאין אדם שומע את קול חבירו המדבר אליו בכל מקום בבירושלים מחמת קול המגרפה.

MISHNA: The priest with the spoonful of incense and the priest with the gold coal pan filled with coals reached the place between the Entrance Hall to the Sanctuary and the outer altar, on their way to the Sanctuary. One of them took the shovel and threw it between the Entrance Hall and the outer altar. No person could hear the voice of another speaking to him in Jerusalem, due to the sound generated by the shovel.

קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת וְהוּא רָץ וּבָא וּבֶן לֵוִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַלְוִיִּם נִכְנָסִים לְדַבֵּר בַּשִּׁיר וְהוּא רָץ וּבָא וְרֹאשׁ הַמַּעֲמָד הָיָה מַעֲמִיד אֶת הַטְּמֵאִים בְּשַׁעַר הַמִּזְרָח.:

And that sound would serve three purposes: Any priest who hears its sound knows that his brethren the priests are entering to prostrate themselves in the Sanctuary at that time, and he would run and come to prostrate himself with them. And any Levite who hears its sound knows that his brethren the Levites are entering the courtyard to stand on their platform to recite the psalm accompanying the libation, and he would run and come to sing with them. And the head of the non-priestly watch, which stands in the courtyard as the agents of the Jewish people, would position the ritually impure priests and singers at the eastern gate of the courtyard, to make it clear that those priests were not performing the Temple service due to their ritual impurity.

קישוריםמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה תמיד ו׳:א׳

כבר נתבאר בתענית (דף כז.) המעמדות מה הם ואומר שראש מעמד המעמדות באותה שבת כששומע קול המגריפה מעמיד המצורעים שכבר טהרו מצרעתם בשערי המזרח כדי שיהיו מזומנים לזרוק עליהם דם האשם כמו שיתבאר בסוף נגעים.

לדבר בשיר. בשעת הניסוך:

מעמיד את הטמאים בשער המזרח. כל הטמאים שבאותו בית אב שעובד היום היו צריכין לבוא וראש בית אב מעמידן בשער המזרח שהכל נכנסין ויוצאין דרך שם ובפרק כיצד צולין [דף פב.] מפרש טעמא חד אמר מפני חשד שלא יאמרו אותם כהני בית אב פלוני ופלוני לא רצו לבטל ממלאכה ולבא לשרת וח״א כדי לביישם על שלא נזהרו מטומאה:

הדרן עלך פרק אמר להם הממונה זוטא

ולצורך שלשה דברים היתה משמשת המגרפה בהשמעת קול זה: כל כהן שלא נמצא בעזרה, כיון שהוא שומע את קולה של המגרפה — יודע הוא שבאותה עת אחיו הכהנים נכנסים עתה להשתחוות בהיכל, והוא רץ ובא ומשתחוה אתם. וכמו כן, כל בן לוי מן המשוררים, כיון שהוא שומע את קולה של המגרפה — יודע הוא שבאותה עת אחיו הלוים נכנסים לעזרה, לעמוד על דוכנם, ולדבר בשיר בשעת הניסוך, והוא רץ ובא ושר אתם. וכן היה משמש קול המגרפה, שבאותה עת היה ראש המעמד (הממונה על העומדים בעזרה מקרב בני ישראל, כשלוחיהם) היה מעמיד את המשוררים הטמאים בשער המזרח של העזרה, שיוכלו אחר כך לטהר אותם בהזייה.

And that sound would serve three purposes: Any priest who hears its sound knows that his brethren the priests are entering to prostrate themselves in the Sanctuary at that time, and he would run and come to prostrate himself with them. And any Levite who hears its sound knows that his brethren the Levites are entering the courtyard to stand on their platform to recite the psalm accompanying the libation, and he would run and come to sing with them. And the head of the non-priestly watch, which stands in the courtyard as the agents of the Jewish people, would position the ritually impure priests and singers at the eastern gate of the courtyard, to make it clear that those priests were not performing the Temple service due to their ritual impurity.

קישוריםמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל

פרק ו – החלו עולים

(7) מתני׳: הֵחֵלּוּ עוֹלִים בְּמַעֲלוֹת הָאוּלָם מִי שֶׁזָּכוּ בְּדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה ^דהָיוּ מַקְדִּימִים לִפְנֵיהֶם מִי שֶׁזָּכָה בְּדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי נִכְנַס וְנָטַל אֶת הַטְּנִי וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא.

Chapter 6

MISHNA: The priest with the panful of incense and the priest with the gold coal pan filled with coals began ascending the twelve stairs of the Entrance Hall. The priests who won the rights of the removal of ash from the inner altar and the removal of ash from the Candelabrum would precede them, to remove the vessels that remained in the Sanctuary. The priest who won the right of the removal of ash from the inner altar entered the Sanctuary and took the basket that he had left there after removing the ashes from the altar. And when he completed his tasks, he prostrated himself with his hands and feet spread and emerged from the Sanctuary.

ד. רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:ז׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:ז׳

החלו עולים – כבר ביארנו בפרק השלישי שהוא מטיב החמש נרות ויוצא ואחר כך ישוב ויטיב שתי נרות הנשארים ונתבאר שם שהנרות שכתוב עליהן ו׳ ז׳ הם הנה שמניח לאחרונה אם מצאם כבויים הרי זה מדליקם ומטיב שלש נרות מהסמוכים אליהם ומניח שתי הנרות המערביות עד שישוב והם שכתוב עליהם א׳ ב׳ לפיכך אמר כאן אם מצא עכשיו כשחזר אלו הב׳ נרות דולקין היה מתקן האחת שכתוב עליה ב׳ והיא המזרחית לעומת האחרת שכתוב עליה א׳ ומניח שכתוב עליה א׳ כמו שהוא ר״ל שלא יכבה אותו וידליק אותו שנית אלא מתקנו ומוציא הפתילה ומוסיף שמן והדומה לזה לפי שמן המערבי והוא שכתוב עליו א׳ כמו שבארנו ידליק שאר הנרות בין הערבים ולפיכך אם מצא נר מערבי שכבר כבה אז מדשנו ונותן בו פתילה ומדליק אותו ממזבח העולה ולא מן הנרות לפי שזה נר מערבי והוא שכתוב עליו א׳ מדליק ממנו שאר הנרות לכשיכבו והוא כשיכבה אין מדליקין אותו אלא ממזבח העולה וכבר נתבאר בשלישי שכוז שיש בו דישון המנורה נותן אותו על מעלה שניה של אבן שהיא לפני המנורה ונוטלו משם ומוציאו.

כבר ידעת שמזבח הקטורת הוא מזבח הזהב שבהיכל שהוא באמצע בין השלחן ובין המנורה כמו שציירנו במנחות וכמו שנצייר במדות.

ונשלם הפרק תהלה לאל:

החלו עולים במעלות האולם. מי שזכו בקטורת ובמחתה:

במעלות האולם. כדתנן במידות [פ״ב מ״ג] די״ב מעלות היו בין המזבח והאולם:

היו מקדימין לפניהם. ליטול הכלים שהניחו שם ובשביל שדשן מזבח הפנימי והמנורה ניתנין במקום אחד הוצרך מדשן את המנורה להניח שם את הכוז ובשביל הטבת ב׳ נרות הניח גם מדשן את המזבח את הטנא כדי שיוציאם ביחד:

פרק ו

(8) א משנה החלו אלה שני הכהנים, זה שעבודתו בחתיית הגחלים וזה שעבודתו בהקטרת הקטורת, עולים בשתים עשרה מעלות האולם, מי מהכהנים שזכו בדישון המזבח הפנימי ובדישון המנורה היו מקדימים ללכת לפניהם, על מנת שיוציאו את הכלים שנשארו בהיכל. ובאופן זה: מי שזכה בדישון המזבח הפנימי — נכנס אל ההיכל ונטל משם את הטני (כלי שבית קיבולו חצי סאה) המונח שם לאחר שדושן המזבח הפנימי (כמבואר למעלה, ל,ב) וכיון שגמר את עבודתו, השתחוה שם בפשיטת ידים ורגלים, ויצא אל מחוץ להיכל.

Chapter 6

(8) MISHNA: The priest with the panful of incense and the priest with the gold coal pan filled with coals began ascending the twelve stairs of the Entrance Hall. The priests who won the rights of the removal of ash from the inner altar and the removal of ash from the Candelabrum would precede them, to remove the vessels that remained in the Sanctuary. The priest who won the right of the removal of ash from the inner altar entered the Sanctuary and took the basket that he had left there after removing the ashes from the altar. And when he completed his tasks, he prostrated himself with his hands and feet spread and emerged from the Sanctuary.

עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) ^המִי שֶׁזָּכָה בְּדִישּׁוּן הַמְּנוֹרָה נִכְנַס וּמָצָא שְׁתֵּי נֵרוֹת מַעֲרָבִיִּים דּוֹלְקִין ^ומְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְרָחִי וּמַנִּיחַ אֶת הַמַּעֲרָבִי דּוֹלֵק שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה מַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם ^זמְצָאוֹ שֶׁכָּבָה מְדַשְּׁנוֹ וּמַדְלִיקוֹ מִמִּזְבַּח הָעוֹלָה ^חנָטַל אֶת הַכּוּז מִמַּעֲלָה שְׁנִיָּה וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא.:

The priest who won the right of the removal of ash from the Candelabrum entered the Sanctuary, and if he found the two western lamps, i.e., the easternmost and the one immediately to its west, of the Candelabrum burning, he would remove the ash from the easternmost lamp and prepare it anew. But he would leave burning the lamp immediately west of the easternmost lamp, as from that lamp he would kindle the lamps of the Candelabrum in the afternoon. If he found that the lamp west of the easternmost lamp was extinguished, he would remove the ashes and kindle it from the fire on the altar of the burnt offering. He then took the jug in which he had placed the ashes and wicks of the Candelabrum from the second stair of the stone before the Candelabrum and prostrated himself and emerged from the Sanctuary.

ה. רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:י״ז

ו. רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:ט״ז

ז. רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:י״ג

ח. רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:י״ז

קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה תמיד ו׳:ב׳

ה רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:י״ז

ו רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:ט״ז

ז רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:י״ג

ח רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:י״ז

מי שזכה בדישון המנורה — נכנס להיכל, ומצא שתי נרות (מערביים) מזרחיים עדיין דולקין במנורה — הריהו מדשן (מכבה ומנקה אותן משאריותיהן, ומכניס פתילה ושמן חדשים) את הנר המזרחי (הנר החיצוני ביותר שלצד מזרח), ומניח את הנר השני לצד מזרח, זה המערבי לנר המזרחי ביותר, כשהוא דולק. שכן מצוות ההדלקה במנורה היא, בין השאר, שממנו (מנר מערבי זה) היה מדליק את כל נרות המנורה בהדלקה של בין הערבים. ואם כשנכנס להיכל מצאו הכהן שנר מערבי זה כבה — הריהו מדשנו ומדליקו מהאש שעל מזבח העולה. ולאחר מכן נטל את הכוז (כלי הדומה לקיתון גדול. רמב״ם) שבו היה נתון דשן המנורה, ממקומו במעלה השניה שלפני המנורה, והשתחוה ויצא.

The priest who won the right of the removal of ash from the Candelabrum entered the Sanctuary, and if he found the two western lamps, i.e., the easternmost and the one immediately to its west, of the Candelabrum burning, he would remove the ash from the easternmost lamp and prepare it anew. But he would leave burning the lamp immediately west of the easternmost lamp, as from that lamp he would kindle the lamps of the Candelabrum in the afternoon. If he found that the lamp west of the easternmost lamp was extinguished, he would remove the ashes and kindle it from the fire on the altar of the burnt offering. He then took the jug in which he had placed the ashes and wicks of the Candelabrum from the second stair of the stone before the Candelabrum and prostrated himself and emerged from the Sanctuary.

קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) ב ^טמִי שֶׁזָּכָה בַּמַּחְתָּה צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְרִדְדָּן בְּשׁוּלֵי הַמַּחְתָּה וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא.:

MISHNA: The priest who won the right to bring the coal pan filled with coals to the inner altar for the burning of the incense first piled the coals on the inner altar and then flattened them, distributing them evenly on the altar with the bottom of the coal pan. And when he finished distributing the coals, he prostrated himself and emerged from the Sanctuary.

ט. רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:ז׳

קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה תמיד ו׳:ג׳

ט רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:ז׳

ב משנה מי שזכה בהבאת המחתה עם הגחלים אל המזבח הפנימי, לצורך הקטרת הקטורת — בתחילה צבר (עשה כעין ערימה) את הגחלים במחתתו על גבי המזבח הפנימי, ולאחר מכן רדדן (שטח אותם) באמצעות שולי (תחתית) המחתה על גבי המזבח, שפיזר את הגחלים בשווה, והשתחוה, ויצא.

MISHNA: The priest who won the right to bring the coal pan filled with coals to the inner altar for the burning of the incense first piled the coals on the inner altar and then flattened them, distributing them evenly on the altar with the bottom of the coal pan. And when he finished distributing the coals, he prostrated himself and emerged from the Sanctuary.

קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) ג ^ימִי שֶׁזָּכָה בַּקְּטֹרֶת הָיָה נוֹטֵל אֶת הַבָּזֵךְ מִתּוֹךְ הַכַּף וְנוֹתְנוֹ לְאוֹהֲבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ לְתוֹכוֹ נוֹתְנוֹ לוֹ בְּחׇפְנָיו ^כוּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ הֱוֵי זָהִיר שֶׁמָּא תַּתְחִיל מִפָּנֶיךָ שֶׁלֹּא תִּכָּוֶה.

MISHNA: The priest who won the right to burn the incense would take the smaller vessel containing the incense from within the spoon, and would give it to a priest who is his friend or his relative, whom he designated to assist him, and enter the Sanctuary with him. If the incense was scattered from the smaller vessel into the spoon, the priest accompanying him would give the incense to the priest burning the incense in his handfuls. And the experienced priests would teach the priest burning the incense: Be careful, because if you are not careful you might begin scattering the incense on the side of the altar that is before you; rather, start scattering on the far side of the altar, so that you will not be burned by the burning incense when you are scattering it.

י. רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:ז׳

כ. רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:ח׳

עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

י רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:ז׳

כ רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:ח׳

פרק ששי בעזר הצור:

[פרק ו-ז (ו)]

והוא נמשך לסדר העבודות גם כן והוא שאמר החלו עולים ר״ל אלו השנים במעלות האולם אותם שנים שזכו אחד בדשון המזבח הפנימי ואחד בדישון המנורה מקדימין לפניהם ואותו שזכה בדשון מזבח הפנימי נוטל את השני שכבר הניח בהיכל והשתחוה ויצא ואותו שזכה בדשון המנורה שכבר היטיב חמש נרות נכנס ואם מצא שתי נרות המזרחיים שלא נגע בהם בראשונה דולקים מדשן את הראשונה שהיא מזרחית גמורה ומניח את השניה שהיא הקרויה מערבית דולקת שממנה ידליק את המנורה בין הערבים ואם מצאה שכבתה מדליקה ממזבח העולה על הדרך שביארנו ונוטל את הכוז שנתן בו דישון המנורה מעל מעלה שניה שלפני המנורה שכבר הניחו לשם ומשתחוה ויוצא ואותו שחתה במחתה צבר:

הגחלים שבמחתה על גבי המזבח ואחר כך מרדדן ר״ל פורשן בשולי המחתה על קרקע המזבח ומשתחוה ויוצא ואותו שזכה לקטרת נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו והוא חוזר ומעיין אם נתפזר מן הקטרת כלום בכף ונותנו לתוך חפניו וכן אותו מערה את הבזך לתוך חפניו של מקטיר ואומרין לו הזהר שלא תתחיל מצד שלפניך כדי שלא יתיזו ניצוצות הקטורת על ידו כשיעבירה על המדורה לפזר הקטורת ויכוה אלא שיתחיל מן הקצה האחר ומפזר מעט מעט עד שיהיה לצד שלפניו והוצרכו לכך מפני שכבר ביארנו שכהן חדש הוא המקטיר שלא הקטיר מעולם ומתחיל מן הקצה האחרון כמו שכתבנו ומרדד ר״ל מפזר מעט מעט כמי שמרקד סלת ומשתחוה ויוצא ולא היה המקטיר מתחיל להקטיר עד שהממונה אומר לו הקטר ואם היה כהן גדול מקטיר הממונה אומר לו אישי כהן גדול הקטר ופרשו העם ר״ל הכהנים שהיו עומדים בין האולם ולמזבח ובשעת הקטורת הכל פורשין משם כמו שביארנו ביומא והוא מקטיר ויוצא ואמר שבזמן שכהן גדול נכנס להשתחוות ולהקטיר שלשה אוחזין בו אחד בימינו ואחד בשמאלו ואחד באבנים טובות ר״ל אבני אפוד וכיון שהממונה שומע קול רגלי כהן גדול שהוא יוצא הגביה לו את הפרכות והשתחוה ויצא ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו ובאו ועמדו ר״ל אלו החמשה שהוא מזכיר ועליהם הוא אומר שעומדים הראשונים וקורא אותם ראשונים על שם שהשלימו מלאכתם ואמר שעומדים שם לדרום אחיהם ר״ל לצד הדרומי לאחיהם הכהנים ר״ל אותם הזוכים בהעלאת האיברים מן הכבש למזבח ואותם הכהנים מעלים האברים וחוזרין לאלו החמשה ומוצאים אותם וחמשה כלים ביד כל אחד כלי תשמישו בידו אחד שבידו השני והשני שבידו הכוז והשלישי שבידו המחתה והרביעי שבידו הבזך ואחד שבידו הכף והכסוי ומניחין כליהם וכלם מברכים את העם ברכה אחת והיא ברכת כהנים הידועה ויש בזו חלוק בין המקדש למדינה שבמדינה אומרין אותה שלש ברכות ובמקדש כורכין אותה בברכה אחת במקדש אומרין אותו ככתבו ובמדינה בכנויו במדינה כהנים נושאין את כפיהם כנגד כתפותיהם ובמקדש על גבי ראשיהן חוץ מן כהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ ור׳ יהודה חולק לומר שאף כהן גדול מגביה את ידיו על ראשו מדכתיב וישא אהרן את ידיו ויברכם והלכה כתנא קמא ואחר כך מעלין את הסלת למנחה ואחר כך מקטירין החביתין ואחר כך מעלין את היין לנסוך והלויים מתעסקין בשיר ואמר על זה שבזמן שכהן גדול רוצה להקטיר את איברי התמיד היה עולה לכבש והסגן מימינו הגיע למחצית הכבש אחז הסגן בימינו של כהן גדול והעלהו הושיט הראשון את הראש והרגל וסומך עליהן וזורקן למערכה ואע״פ שאין סמיכה אלא בבעלי חיים בזו תקנוה לכבודו של כהן גדול שיהיה לו היכר וכן התבאר במנחות והשני הושיט לראשון שתי הידים ונתנן לכהן גדול וסומך עליהם וזורקם ונשמט השני והלך וכך היו מושיטין לו כל שאר איברים ובזמן שהוא רוצה הוא סומך ואחרים זורקן:

ג משנה מי שזכה בהקטרת הקטרת — היה נוטל את הבזך המלא וגדוש בקטורת מתוך הכף בו נמצא הבזך, ונותנו לבזך לאוהבו או לקרובו הכהן, אותו הועיד לבוא ולסייעו, ונכנס עמו להיכל לשם כך. נתפזר ממנו מן הבזך לתוכו של הכף — נותנו לו הנלווה אליו את הקטורת בחפניו של הכהן המקטיר. ומלמדים אותו, את הכהן המקטיר (שהרי לא הקטיר עד כה): הוי זהיר שמא תתחיל לפזר את הקטורת מפניך (בצד המזבח הסמוך אליך), אלא התחל לפזר את הקטורת מהצד הרחוק ממך ורק אחר כך פזר אותה בצד הקרוב לך. על מנת שלא תכוה מן הקטורת הבוערת, כאשר תצטרך לפזר את הקטורת על המזבח בצד המרוחק יותר ממך.

MISHNA: The priest who won the right to burn the incense would take the smaller vessel containing the incense from within the spoon, and would give it to a priest who is his friend or his relative, whom he designated to assist him, and enter the Sanctuary with him. If the incense was scattered from the smaller vessel into the spoon, the priest accompanying him would give the incense to the priest burning the incense in his handfuls. And the experienced priests would teach the priest burning the incense: Be careful, because if you are not careful you might begin scattering the incense on the side of the altar that is before you; rather, start scattering on the far side of the altar, so that you will not be burned by the burning incense when you are scattering it.

עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) הִתְחִיל מְרַדְּדָן וְיוֹצֵא ^ללֹא הָיָה הַמַּקְטִיר מַקְטִיר עַד שֶׁהַמְמוּנֶּה אוֹמֵר לוֹ הַקְטֵר וְאִם הָיָה כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל הַמְמוּנֶּה אוֹמֵר לוֹ אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל הַקְטֵר.

The priest began flattening it, distributing the incense evenly on the coals on the altar, and when the Sanctuary would become filled with the smoke of the incense, he would emerge from the Sanctuary. The priest burning the incense would not burn it until the appointed priest would say to him: Burn the incense. And if it was the High Priest who was burning the incense, the appointed priest would say to him deferentially: My master, the High Priest, burn the incense.

ל. רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:ט׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ל רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:ט׳

ופירוש מרדדן שיציע ויפרוש אותו במזבח.

כבר הקדמנו בפרק שלפני זה שהבזך מלא מן הקטרת יש בכף דבר מועט והוא נותן אותו דבר מועט מן הקטרת בחפניו של מקטיר וכן הקדמנו שהמקטיר הקטרת לא הקטיר אותה קודם לכן אמרו לא שנה אדם בה ולפיכך אמר כאן מלמדים אותו הזהר שלא תתחיל מלפניך כדי שלא יתיז הקטרת לידו וישרפנה.

מרדד – פורש הקטרת על האש.

התחיל מרדדן (שוטחם) על אש המזבח, וכאשר התמלא הבית עשן מהקטורת, הריהו יוצא מההיכל. וכלל הוא כי לא היה הכהן המקטיר מקטיר את הקטורת עד שהממונה אומר לו: הקטר! ואם היה הכהן המקטיר כהן גדול, הממונה אומר לו בדרך כבוד: ״אישי כהן גדול, הקטר״!

The priest began flattening it, distributing the incense evenly on the coals on the altar, and when the Sanctuary would become filled with the smoke of the incense, he would emerge from the Sanctuary. The priest burning the incense would not burn it until the appointed priest would say to him: Burn the incense. And if it was the High Priest who was burning the incense, the appointed priest would say to him deferentially: My master, the High Priest, burn the incense.

עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) ^מפָּרְשׁוּ הָעָם וְהִקְטִיר וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא.:

It is derived from the verse: “And there shall be no man in the Tent of Meeting when he goes in to make atonement in the Sanctuary, until he comes out” (Leviticus 16:17), that no one may be standing between the Entrance Hall and the outer altar when the priest burns the incense. Therefore, the people, i.e., the priests, left that area. And the priest burned the incense on the inner altar and prostrated himself and emerged from the Sanctuary.

מ. רמב״ם הלכות עבודת יום הכיפורים ד׳:ב׳
רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:ט׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מ רמב״ם הלכות עבודת יום הכיפורים ד׳:ב׳
רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ג׳:ט׳

ומה שאמר פרשו העם והקטיר הוא שיצאו כל הכהנים מבין האולם ולמזבח כמו שיתבאר בתחלת כלים והוא מה שאמרו ופורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה ואין חייבין בזה אלא בקטרת שבכל יום אבל בקטרת של יוה״כ ר״ל שמקטירין אותו בקדש הקדשים אין חייבין בני אדם לצאת מבין האולם ולמזבח אלא מן ההיכל בלבד וראוי שתדע שבשעה שיבא בדם חטאת הנעשית בפנים לזרוק מדמה בפנים וזה יהיה בדם כהן משיח ופר העלם דבר ושעירי עבודה זרה שהם גם כן פורשים מבין האולם ולמזבח כמו בשעת הקטרה ולמדנו כל זה ממה שנא׳ (ויקרא טז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד אמרו אתיא כפרה כפרה מיו״כ איזו כפרה שתהיה בקדשים פורשין מבין האולם ולמזבח אלא בשעת הקטרה בצום כפור בלבד שהם מהיכל פרשי מבין האולם ולמזבח לא פרשי לפי שהוא נסתר מהם מבית קדשי הקדשים וא״א לבא שם לפיכך אין מזהירין בני אדם שלא יבא שום אדם שם וכבר בארנו בגמ׳ יומא סדר הקטרת התמיד של כל יום והסמוך לו ואמרו שהיא קבלה משומרה ואע״פ שהיא קבלה הביאו לראיה ענינים כדי לסייע אותו סדר וזו היא תורף דבריהם בזה מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטרת ומערכה שניה של קטרת קודמת לסדור שני גזרי עצים וסדור שני גזרי עצים קודמת לדישון מזבח הפנימי דישון מזבח הפנימי קודם להטבת ה׳ נרות והטבת ה׳ נרות קודמת לדם התמיד ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות והטבת שתי נרות קודמת לקטרת והקטרת קודם לאברים ואברים למנחה ומנחה לחביתים וחביתים לנסכים ונסכים למוספים ומוספים לבזיכים ובזיכים לתמיד של בין הערבים שנאמר והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולם וסדר הזה כולו הוא על דעת אבא שאול והוא שאמר שבזריקת דם התמיד על המזבח יפסיק בין הטבת החמש נרות ובין הטבת שתי נרות כמו שזכר כאן אבל חכמים אומרים שבהקטרת הקטרת היה מפסיק והיה זורק דם התמיד ומטיב ה׳ נרות ומקטיר קטרת ואח״כ מטיב שתי נרות והלכה כחכמים וכבר נתבאר בשלישי ממסכת זו שאחר שחיטת התמיד מדשנין מזבח הפנימי ועם דישון מזבח הפנימי מדשנין המנורה וכן נתבאר בפרק הרביעי שאחר זריקת הדם מנתחין נתחין ומביאין אותם לכבש ומה שאמר זה בהש״ס המעלה אברים רצה לומר העלאת אברים מן הכבש למזבח ומבואר הוא כי מה שאמר מנחת ר״ל מנחת נסכים והיא נקראת במסכת זו מנחת סולת ומה שאמר נסכים רצה לומר נסכי יין אחר כך הכניס בסדר התמיד סדר עבודת שבת ולפיכך זכר מוספין ושתי בזיכי לבונה של לחם הפנים וכבר בארנו בחמישי מפסחים (דף נט.) שאינו מותר להקריב קרבן אחר התמיד של בין הערבים אלא פסח שנאמר בו שאינו נשחט אלא בין הערבים ואלו שני גזרי עצים אי אפשר שלא יביאו אותם עם התמיד מוסף על עצי המערכה שנאמר (ויקרא ו) ובער עליה הכהן עצים ומיעוט הרבה שנים אבל בתמיד של בין הערבים בלבד יהיו שני גזרי העצים האלו בידי שני כהנים ולא יעלה אותם כהן אחד שנאמר (שם א) וערכו עצים ואמרו ז״ל כ״מ שאמרו וערכו על תמיד של בין הערבים הוא כמו שזכרנו כבר בשני מיומא (דף כו:) וכן אמרו [יומא כו.] אין מפייסין לתמיד של בין הערבים אלא כהן שזכה בו (ערבית יזכה שחרית) אלא לקטרת בלבד שמפייסים לה חדשים עם ישנים בין הערבים כמו שהקדמנו. וכבר אמר בגמ׳ סוכה (דף נו:) משמר היוצא מקריב תמיד של שחר ומוספים ומשמר הנכנס מקריב תמיד של בין הערבים ובזיכין אלו ואלו חולקין בלחם הפנים כמו שבאר שם ודע שבין הערבים אי אפשר גם כן בלי דישון מזבח הפנימי ובלי דישון מנורה כמו שזכרנו בבקר ולפיכך יהיה סדור האמתי היוצא מכל מה שאמרנו ועל דעת חכמים כן והוא שאחר הרמת הדשן ממזבח החיצון והוא מזבח העולה מסדרין מערכה גדולה ואחר כן מערכה שניה ואחר כן מעלין שני גזרי עצים ונותנין אותם על מערכה גדולה ואחר כן מזמנים כבש התמיד ואחר כן פותחין שער הגדול כמו שזכרנו ובשעת פתיחתו שוחט התמיד ובאים שתי כהנים להיכל שאחד מהם מדשן מזבח הפנימי והשני מדשן המנורה תוך זמן ששוחטין התמיד ונטל דמו במזרק ואינו זורק דמו על גבי מזבח עד שגמר דישון מזבח הפנימי ואז זורק דמו ואחר זריקת דמו מתעסק בהטבת חמש נרות המתעסק בו ומתעסקים האחרים בניתוח התמיד והבאת אבריו לכבש ומליחתם שם כמו שהקדמנו הכל בבת אחת אחר כך מתקבצין בלשכת הגזית וקורין כמו שהקדמנו ואחר כן מביא הקטרת להיכל ומקטיר ואחר כן מטיב שתי נרות הנשארים כמו שהקדמנו ואחר כן מעלין האברים לגבי מזבח ואחר כן הסלת ואחר כן החביתין ואחר כן יין לנסך ובשעת ניסוך היין מתחילים הלוים בשיר ומנגנים בכלים הנזכרים בערכין (דף י.) ותוקעין תשע תקיעות בהפסקות כפי הפסקות השיר כמו שיתבאר עכשיו וכשיוצא המקטיר מן ההיכל עומד על מעלות האולם עם הכהנים האחרים כמו שיתבאר עד שיגמר העלות האברים למזבח אח״כ מברכין העם ברכת כהנים כמו שיתבאר ושמור הסדר הזה שהוא יוצא מתוך כל מה שנאמר בענין זה במשנה ובהתלמוד.

בשעת ההקטרה פרשו (יצאו) העם (כל הכהנים) מבין האולם ולמזבח, ועמד הכהן והקטיר (שכן כלל הוא שבכל כפרה הנעשית בהיכל, אין אדם מורשה להיות בין האולם ולמזבח, כנאמר: ״וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש״. ויקרא טז, יז), והשתחוה ויצא.

It is derived from the verse: “And there shall be no man in the Tent of Meeting when he goes in to make atonement in the Sanctuary, until he comes out” (Leviticus 16:17), that no one may be standing between the Entrance Hall and the outer altar when the priest burns the incense. Therefore, the people, i.e., the priests, left that area. And the priest burned the incense on the inner altar and prostrated himself and emerged from the Sanctuary.

עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תמיד לג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים תמיד לג., עין משפט נר מצוה תמיד לג., הערוך על סדר הש"ס תמיד לג., מיוחס לרש"י תמיד לג., בית הבחירה למאירי תמיד לג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש תמיד לג., פירוש הרב שטיינזלץ תמיד לג.

Tamid 33a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Tamid 33a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Tamid 33a, Collected from HeArukh Tamid 33a, Attributed to Rashi Tamid 33a, Meiri Tamid 33a, Peirush HaRosh Tamid 33a, Steinsaltz Commentary Tamid 33a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון