×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְלָא פְּלִיג רַבִּי יְהוּדָה.
And Rabbi Yehuda does not disagree. The mishna implies that even he agrees with the mishna’s ruling.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא פליג ר׳ יהודה – תימה הוא דבתוספתא דמסכת פרה תנינא בהדיא ר׳ יהודה [א] מכשיר בקטן ושמא המקשה לא שמיע ליה הברייתא.
ולא פליג [חולק] ר׳ יהודה, משמע שאף הוא מסכים לכך!
And Rabbi Yehuda does not disagree. The mishna implies that even he agrees with the mishna’s ruling.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמַר אַבָּיֵי כֵּיוָן דְּאָמַר מָר מַשְׁמָע מוֹצִיא מִיַּד מַשְׁמָע וּמַשְׁמָע מִמֵּילָא פְּלִיג.

Abaye said: Since the Master, i.e., Ulla, said: In some stages, the conditions implied by the phrasing of the verse precludes the application of conditions that are implied by a previous verse describing a previous stage, whereas in other stages, the conditions implied by the phrasing of the verse stand on their own and also apply in subsequent stages. Since it is clear from the opinion of the Rabbis that the verse describing the taking and dipping of hyssop is to be understood as indicating a change of conditions, perforce Rabbi Yehuda must also assume that there is a change in conditions, as explained above. Therefore, he certainly disagrees with the mishna’s ruling, even though his dissenting opinion is not recorded in the mishna.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופרקינן כיון דאמר מר כל הפרשה כולה משמע מוציא מיד משמע דבר ברור הוא מה שפסלו בפסוק אחד הכשירו בפסוק אחר.
כיון דאמר כו׳ – דאת על כרחך לא מצית למימר בהאי דמשמע ממילא הוא ועל כרחך פליגי.
אמר אביי כיון דאמר מר וכו׳ עד ודאי פליגי – פי׳ משום דלא סגיא בלאו הכי לא חש תנא לפירושה דמדרבנן נשמע לר׳ יהודה.
אמר אביי: כיון שאמר מר [החכם] שבכל פרשה זו משמע מוציא מיד משמע ומשמע ממילא, כלומר יש פסוקים שיש להבינם כמשמעם ויש כאלה שאפשר לדייק בהם ולהוציא מכללם דברים אחרים וכיון שכך ודאי שלא פירש ר׳ יהודה כדעת חכמים, ובודאי פליג [חולק] ולא היה צריך לומר לנו כן במפורש.
Abaye said: Since the Master, i.e., Ulla, said: In some stages, the conditions implied by the phrasing of the verse precludes the application of conditions that are implied by a previous verse describing a previous stage, whereas in other stages, the conditions implied by the phrasing of the verse stand on their own and also apply in subsequent stages. Since it is clear from the opinion of the Rabbis that the verse describing the taking and dipping of hyssop is to be understood as indicating a change of conditions, perforce Rabbi Yehuda must also assume that there is a change in conditions, as explained above. Therefore, he certainly disagrees with the mishna’s ruling, even though his dissenting opinion is not recorded in the mishna.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) {במדבר י״ט:י״ט} וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא טָהוֹר מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא לִימֵּד עַל טְבוּל יוֹם אשֶׁכָּשֵׁר בְּפָרָה.

The Gemara expounds the next verse: “And the pure one shall sprinkle upon the impure” (Numbers 19:19). The previous verse already states that the one who sprinkles must be ritually pure. This requirement is repeated here to make the following inference: He is pure, which by inference suggests that initially he was ritually impure and has now removed that impurity. This fact is significant only if the reference is to a person who has still not completed his purification process. As such, the repetition of the requirement that the one who sprinkles be pure teaches about one who immersed that day, that he is qualified to sprinkle the waters in the rite of the red heifer. This is one who was rendered ritually impure with a type of ritual impurity from which he will become fully ritually pure only upon nightfall.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והזה הטהור על הטמא טהור מכלל שהוא טמא טמא לתרומה בלבד. לימד על טבול יום שכשר בפרה פי׳ הטהור מכל טומאה והוא שהוזה עליו וטבל ולא נשאר עליו אלא הערבת שמש לאכילת תרומה כדתניא בספרי ולקח אזוב וטבל במים איש טהור רבי עקיבא אומר טהור למה נאמר עד שלא יאמר יש לי בדין ומה אם האוסף האפר בעינן טהור המזה לא כל שכן. הא מה ת״ל טהור שהוא טהור מכל טומאה ואיזה זה זה טבול יום. מכדי כתיב ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה על האהל וגו׳ והזה הטהור על הטמא הוי מיעוט אחר מיעוט טהור ולא טבול יום טהור ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפילו טבול יום לימד שכל טהור שבפרה טבול יום הוא.
והזה הטהור – האי טהור יתירא הוא דהא בטהור קאי.
מכלל שהוא טמא – שיוצא מכלל טומאה.
לימד על טבול יום שכשר בפרה – תימה למה לי קרא מהיכא תיתי לפוסלו אי משום דחטאת קרייה רחמנא הא הזאה לאו עבודה היא כיון שזר כשר בה ואי משום דכתב טובא טהור בפרשה ואסף איש טהור וטבל במים איש טהור הא אצטריך לדרשא כולהו בשמעתין וי״ל ס״ד מדכתיב והניח במקום טהור בעינן נמי גברא שיהא טהור גמור קא משמע לן ואם תאמר והיכי גמרינן שאר עבודות דפרה דפסול בזר מהזאה איכא למיפרך מה להזאה שכשירה בזר וי״ל דאפי׳ הכי כיון דעיקר טהרה בהזאה קאתי ואכשר בה רחמנא טבול יום כל שכן בשאר עבודות וא״ת ואימא לרבות מחוסר כפורים אבל טבול יום לא וי״ל דמוקמינן קרא בטומאה דאותה פרשה כגון טומאת מת דלא שייכא בה כפרה והכי אמרינן בפ״ב דזבחים (דף י׳:) דלמאן דאמר במחוסר כפורים כשירה קסבר טומאה דכל התורה כולה וכיון דמכשרינן טמא מת דאיירי באותה פרשה ה״ה כל טבול יום אפילו אותו שמחוסר כפרה ומאן דאמר מחוסר כפורים פסול קסבר טומאה דאותה פרשה דהיינו טבול יום דמת דלאו מחוסר כפרה אבל דזב ומצורע לא אפילו העריב שמשו כיון דמחוסר כפורים.
לימד על טבול יום שכשר בפרה. בפרק שני דזבחים (דף יז:) מפרש אמאי לא אמרינן מחוסר כפורים דוקא:
1 בא לו אצל פרו שניה כו׳ עד אני וביתי ובני אהרן כו׳. וא״ת למה צ״ל כאן אני וביתי כיון שאמרו בוידוי קמא וכ״ת כיון שבא בשביל הכהנים יש לכלול עצמו עמהם והא לקמן (דף סו.) גבי שעיר המשתלח איכא מ״ד שמכפר על הכהנים ואפ״ה אינו מזכיר בוידוי עליו אלא ישראל בוידוי עליו אלא ישראל ושמא כיון שנתודה כבר על פר זה עונותיו מזכיר עצמו פעם שנית עליו כיון שלא נשחט הפר ולא נגמרה כפרתו עדיין אבל בשעיר המשתלח אין להזכיר כהנים כיון שנשחט כבר הפר שנתודה עליו ואם מכפר זה עוד עליהם מ״ש מכל שעירי חטאות שבכל שנה:
1. שייך למשנה מא ע״ב.
הטהור מכלל שהוא טמא – פי׳ דמשמע הטהור דהשתא לימד על טבול יום שכשר בפרה וא״ת תינח בהזאה בשאר עבודות מנא לן דהא קימא לן שכל מעשיה בטבול יום י״ל דבהזאה דחמירא קרייה רחמ׳ טהור מכלל דשוויה טהור גמור לכל עבודות.
תוס׳ בד״ה לימד על כו׳ גמרינן שאר עבודות כו׳ בפ״ב דזבחים דלמ״ד מחוסר כפורים כשרה דקסבר כו׳ ובד״ה אמר רב יהודה כו׳ ובשעת מתן דמים דהיכל אבל כו׳ תביא לי סייעתא ממתני׳ כו׳ עכ״ל ור״ל סייעתא ממתני׳ היינו מתני׳ דהכא כמו שמגיה רב יהודה תני של היכל וה״ה דה״מ לאקשויי מתני׳ דהכא אמתני׳ דפורשין מבין האולם כו׳ למאי דס״ד דהיינו הקטרה דלפני ולפנים:
בא״ד וא״ת וכו׳ דהא מלתא איכא נמי בין היכל כו׳ וי״ל דהמקשה דלקמן ס״ל דאפי׳ מהיכל כו׳ עכ״ל וק״ק דמ״מ לרב יהודה דהכא תקשי אמאי לא קתני דהא איכא נמי בין היכל לבין אולם ולמזבח דאילו כו׳ ויש ליישב ודו״ק:
נאמר: ״והזה הטהר על הטמא״ (במדבר יט, יט), ולכאורה הדגשת הכתוב במה שאמר ״טהר״ מיותרת אלא מכלל שהוא טמא, כלומר: שמדובר באופן שהיה טמא בו ביום ורק עכשיו נטהר, ואם כן הרי איננו טהור מכל צד, שהרי עד שתעריב שמשו עדיין הוא טבול יום — אלא לימד על טבול יום שכשר בפרה, בעשייתה ובהזאתה.
The Gemara expounds the next verse: “And the pure one shall sprinkle upon the impure” (Numbers 19:19). The previous verse already states that the one who sprinkles must be ritually pure. This requirement is repeated here to make the following inference: He is pure, which by inference suggests that initially he was ritually impure and has now removed that impurity. This fact is significant only if the reference is to a person who has still not completed his purification process. As such, the repetition of the requirement that the one who sprinkles be pure teaches about one who immersed that day, that he is qualified to sprinkle the waters in the rite of the red heifer. This is one who was rendered ritually impure with a type of ritual impurity from which he will become fully ritually pure only upon nightfall.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר ר׳רַבִּי אַסִּי כִּי הֲווֹ בַּהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ בְּפָרָה לָא מַסְּקִי מִינַּהּ אֶלָּא כְּמַאי דְּמַסֵּיק תַּעֲלָא מִבֵּי כְרָבָא אֶלָּא אָמְרִי מַשְׁמָע מוֹצִיא מִיַּד מַשְׁמָע וּמַשְׁמָע מִמֵּילָא.

Rabbi Asi said: When Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish analyzed the passage of the red heifer to try to identify a consistent pattern in the way the implied conditions should be understood, i.e., when they exist to preclude conditions implied in previous stages, and when they imply conditions that remain in force in subsequent stages. They brought up from it only as the amount of earth that the fox brings up from a plowed field, meaning that they reached few conclusions. Rather, they said in conclusion that in some verses the conditions implied by the phrasing of the verse preclude the application of conditions that are implied by a previous verse; whereas in other verses, the conditions implied by the phrasing of the verse stand on their own and apply also in subsequent verses. However, there is no obvious pattern of how to determine which verse employs which style.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יוחנן אומר שחיטת פרה בזר כשרה ואף על גב דתני תנא קמיה פסולה לא צאית ליה ואפילו לרביה דאמר שחיטת פרה בזר פסולה אלא אמר אי לא צאית לא מצינו שחיטה פסולה בזר.
כי הוו – כי מדקדקי.
לא מסקי מיניה – כלומר לא היו מעלין מתוכה דבר חידוש להיות יכולין לאחוז בשיטתה להשוות שיהא מקראותיה כולם מוציאים זה מיד זה או כולם מתקיימים זה אחר זה.
כמה דמסיק תעלא מבי כרבא – כמה שמעלה השועל ברגליו כשדורס על שדה ניר.
לא מסקי מינה אלא כדמסיק תעלה מבי כרבא – פי׳ כל היכא דבעו לפרושה כולה בחד סדרא שיהו כל מקראותיה שוין אלא אמרין כו׳.
אמר ר׳ אסי: כי הוו בה [כאשר היו עוסקין בה] ר׳ יוחנן וריש לקיש בפרשת פרה בתורה לא מסקי מינה [לא היו מעלין ממנה], לא היו מחדשים בה, אלא כמאי דמסיק תעלא מבי כרבא [כמו שמעלה השועל מן השדה החרוש] שהוא ביטוי לדבר מועט ביותר, שכמעט אינו ניכר. אלא אמרי [היו אומרים]: ״משמע מוציא מיד משמע ומשמע ממילא״, וכך נדרשת כל הפרשה, וכיון שאין אחידות בדרשה אי אפשר לחדש בה דברים מדעתנו.
Rabbi Asi said: When Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish analyzed the passage of the red heifer to try to identify a consistent pattern in the way the implied conditions should be understood, i.e., when they exist to preclude conditions implied in previous stages, and when they imply conditions that remain in force in subsequent stages. They brought up from it only as the amount of earth that the fox brings up from a plowed field, meaning that they reached few conclusions. Rather, they said in conclusion that in some verses the conditions implied by the phrasing of the verse preclude the application of conditions that are implied by a previous verse; whereas in other verses, the conditions implied by the phrasing of the verse stand on their own and apply also in subsequent verses. However, there is no obvious pattern of how to determine which verse employs which style.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הַשְּׁחִיטוֹת כְּשֵׁירוֹת בְּזָר חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה אֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן פּוֹק תְּנִי לְבָרָא לֹא מָצִינוּ שְׁחִיטָה בְּזָר פְּסוּלָה.

A tanna who would recite baraitot in the study hall recited a baraita before Rabbi Yoḥanan: All slaughterings are valid if performed by a non-priest, except that of the red heifer. Rabbi Yoḥanan said to him: Go out and teach that baraita outside the house of study, but not inside, as it is incorrect. We have not found any case of a slaughtering by a non-priest that is invalid.
בית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושאלו בגמ׳ בוידוי ראשון למה אינו מזכיר כל השבט אחר שכולם מתכפרין ושלא יתודה על עצמו ועל שבטו אלא פעם אחת ותירץ שראוי הוא להתודות הוא עצמו תחלה מוטב יבא זכאי ויכפר על החייב משיבא חייב ויכפר על החייב ואע״פ שאף בראשון מזכיר אני וביתי כבר פרשנו שעל אשתו הוא אומר כן והוא ואשתו כגוף אחד הם:
שחטו כלומר אחר שהתודה עליו וידוי שני שוחט את הפר ונותנו לכהן אחר שימרס בו פי׳ שלפי סדר העבודות אינו זורק את הדם אחר שקבלו אלא הקטרת נעשה בפנים בין קבלת הדם לזריקתו והיה אחר צריך למרס בו ר״ל להגיס בו תמיד כדי שלא יקרוש הדם באותה שהייה שהוא שוהה בהקטרת הקטורת והיה נותן דם זה לממרס ברובד הרביעי שבהיכל ופי׳ רובד הוא שכל רצפת העזרה היתה עשויה שורות שורות של אבני שיש מכוונות זו בזו וכל שורה מהם קרויה רובד ואמר שהיה נותנה בשורה רביעית ופי׳ בגמ׳ שלא בהיכל ממש ר״ל לפנים מפתח האולם שהרי כתוב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש עד צאתו וקטרת מכפרת היא כדכתיב ויתן את הקטרת ויכפר על העם וכן פירשו שהקטרת מכפרת על לשון הרע יבא דבר שבחשאי ויכפר על דבר שבחשאי אלא פירושו רובד רביעי של היכל ר״ל ברביעי שבכניסת ההיכל חוץ להיכל והוא שכשיוצא מן ההיכל לעזרה מונה ארבעה רובדין ומניחו ברביעי והוא באותו תחום שבין האולם למזבח:
ואמר שאחר זה היה מתחיל בעבודת הקטרת והוא שנוטל מחתה ועולה לראש המזבח ומפנה גחלים אילך ואילך מפני שהגחלים העליונות יש בהן מן הסתם שעדיין אינן מאכלות לגמרי ויש בהן עדיין קצת עצים שמתעשנים וחותה אילך ואילך ונוטל מן המאכלות והן אותן הפנימיות ויורד לו ומניח את המחתה מלאה גחלים על הרובד שבעזרה בהיכל סמוך לפתח עזרת כהנים עד שיחפון הקטרת בתפניו ויתן לתוך הכף ואח״כ יכניס כף ומחתה לפנים לעשות מעשה הקטרת על הדרך שיתבאר בפרק הבא אחריו של זה:
זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
תני תנא קמיה [שנה חוזר המשניות לפני] ר׳ יוחנן: כל השחיטות כשירות בזר, חוץ משל פרה אדומה. אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן: פוק תני לברא [לך ושנה בחוץ], כלומר: זו איננה משנה הראויה להילמד בבית המדרש, כי לא מצינו בשום מקום שחיטה בזר שהיא פסולה.
A tanna who would recite baraitot in the study hall recited a baraita before Rabbi Yoḥanan: All slaughterings are valid if performed by a non-priest, except that of the red heifer. Rabbi Yoḥanan said to him: Go out and teach that baraita outside the house of study, but not inside, as it is incorrect. We have not found any case of a slaughtering by a non-priest that is invalid.
בית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן לָא מִיבַּעְיָא לְתַנָּא דְּלָא צָיֵית אֶלָּא אפי׳אֲפִילּוּ לְרַבֵּיהּ לָא צָיֵית דְּאָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק שְׁחִיטַת פָּרָה בְּזָר פְּסוּלָה וַאֲנִי אוֹמֵר כְּשֵׁירָה לֹא מָצִינוּ שְׁחִיטָה שֶׁפְּסוּלָה בְּזָר.:

The Gemara comments: And Rabbi Yoḥanan was very convinced of this. Needless to say that he did not listen to that tanna, but he did not even listen to his own teacher, who maintained the same opinion as cited by the tanna, as Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: The slaughtering of the red heifer by a non-priest is invalid. Rabbi Yoḥanan added: And I say it is valid, for we have not found any case of a slaughtering by a non-priest that is invalid.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומעירים: ור׳ יוחנן כל כך החזיק בשיטתו זו, שלא מיבעיא לתנא דלא ציית [לא די שלחוזר המשניות לא הקשיב] אלא אפילו לרביה [לרבו] לא ציית [הקשיב], כלומר, אף שרבו החזיק בשיטה אחרת, הוא לא קיבל דבריו. שאמר ר׳ יוחנן משום (משמו) של ר׳ שמעון בן יהוצדק: שחיטת פרה בזר פסולה. והוסיף ר׳ יוחנן: ואני אומר: כשירה, כי לא מצינו שחיטה שפסולה בזר.
The Gemara comments: And Rabbi Yoḥanan was very convinced of this. Needless to say that he did not listen to that tanna, but he did not even listen to his own teacher, who maintained the same opinion as cited by the tanna, as Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: The slaughtering of the red heifer by a non-priest is invalid. Rabbi Yoḥanan added: And I say it is valid, for we have not found any case of a slaughtering by a non-priest that is invalid.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ שְׁנִיָּה.: מ״שמַאי שְׁנָא בְּוִידּוּי רִאשׁוֹן דְּלָא אָמַר וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁךָ ומ״שוּמַאי שְׁנָא בְּוִידּוּי שֵׁנִי דְּאָמַר וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁךָ.

The mishna states: The High Priest comes and stands next to his bull a second time and confesses: Please God, I have sinned…I and my family and the children of Aaron, your sacred people. The Gemara asks: What is different about the first confession that he made over the bull, in which he did not say: And the children of Aaron, your sacred people, and what is different about the second confession in which he said: And the children of Aaron, your sacred people?
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בא לו אצל פרו שניה כו׳ תנא דבי ר׳ ישמעאל כך מדת הדין נוהגת יבא זכאי ויכפר על החייב כו׳.
א שנינו במשנה: בא לו הכהן אצל פרו בפעם השניה והתוודה. שואלים: מאי שנא [מה, במה שונה] בוידוי ראשון שלא אמר בשעת הוידוי: ״ובני אהרן עם קדושך״ ומאי שנא [ומה במה שונה] בוידוי שני שאמר בו: ״ובני אהרן עם קדושך״?
The mishna states: The High Priest comes and stands next to his bull a second time and confesses: Please God, I have sinned…I and my family and the children of Aaron, your sacred people. The Gemara asks: What is different about the first confession that he made over the bull, in which he did not say: And the children of Aaron, your sacred people, and what is different about the second confession in which he said: And the children of Aaron, your sacred people?
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תָּנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כָּךְ הִיא מִדַּת הַדִּין נוֹתֶנֶת מוּטָב יָבֹא זַכַּאי וִיכַפֵּר עַל הַחַיָּיב וְאַל יָבֹא חַיָּיב וִיכַפֵּר עַל הַחַיָּיב.:

The school of Rabbi Yishmael taught: That is the method to which the attribute of justice lends itself: Better that an innocent person should come and gain atonement on behalf of the guilty, and a guilty person should not come and gain atonement on behalf of another guilty person. At the first confession, the High Priest has still not achieved atonement for himself. Therefore, it is more appropriate for him to wait until the second confession to seek atonement for the priesthood.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מדת הדין נותנת – כלומר כך יפה לומר שאחר שהתודה על עצמו ויהא זכאי ראוי לכפר על אחרים.
יבא זכאי ויכפר על החייב – פי׳ ומה שמתודה על ביתו בוידוי ראשון משום דביתו כגופו.
תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: כך היא מדת הדין נותנת, וכך ראוי — מוטב יבא זכאי ויכפר על החייב. שלאחר שהתוודה והתכפר לו לעצמו, ראוי הוא להתוודות ולכפר על אחרים. ואל יבא חייב ויכפר על החייב ולכן אינו מתוודה וידוי זה לכפרת בני אהרן עד שלא נתכפר עוונו שלו.
The school of Rabbi Yishmael taught: That is the method to which the attribute of justice lends itself: Better that an innocent person should come and gain atonement on behalf of the guilty, and a guilty person should not come and gain atonement on behalf of another guilty person. At the first confession, the High Priest has still not achieved atonement for himself. Therefore, it is more appropriate for him to wait until the second confession to seek atonement for the priesthood.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מתני׳מַתְנִיתִין: בשְׁחָטוֹ וְקִבֵּל בְּמִזְרָק אֶת דָּמוֹ וְנוֹתְנוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְמָרֵס בּוֹ עַל הָרוֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבַּהֵיכָל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרוֹשׁ נָטַל מַחְתָּה וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וּפִנָּה גֶּחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ וְחוֹתֶה מִן הַמְעוּכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וְיָרַד וְהִנִּיחָהּ עַל הָרוֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבָּעֲזָרָה.

MISHNA: The High Priest would slaughter the bull and receive its blood in a bowl, and give it to the one who stirs it. The stirrer would stand on the fourth row of tiles in the Sanctuary and stir the blood lest it coagulate while the High Priest sacrificed the incense. He would take a coal pan and ascend to the top of the altar and clear the upper layer of coals to this side and to that side and with the coal pan scoop up coals from among the inner, consumed coals. And he would then descend and place the coal pan with the coals on the fourth row of tiles in the Temple courtyard.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך רבד
רבדא(יומא מג:) על הרובד הרביעי שבהיכל (מדות פרק א) בית המוקד כיפה ובית גדול היה מוקף רובידין של אבן (ובפרק ד׳) התחתונה חמש ורובד שש האמצעית ו׳ ורובד ז׳ העליונה ז׳ (ובפרק ג׳) רום מעלה חצי אמה ושלחה אמה ורובד ג׳ אמות פי׳ מצבות (א״ב פי׳ בל״י מין עמוד מרובע):
א. [פלאסטר.]
מתני׳ למי שהיה ממרס בו – מיגס בו.
שלא יקרוש – כשישהה עד שתעשה עבודת הקטורת כמו שסדורות בפרשה.
על הרובד הרביעי – כל הרצפה עשויה שורות שורות טבלאות אבני שיש וכל שורה ושורה קרויה רובד וקא סלקא דעתיה דעל שורה רביעית שמפתח ההיכל ולפנים קאמר.
מחתה – גחלים והניחם עד שיחפון קטורת ויתן לתוך הכף ואח״כ יכניס כף ומחתה לפנים.
שחטו וקיבל במזרק את דמו – פירוש: הכי נמי לא היה שוחט בו אלא רוב שנים ומירק אחר שחיטה על ידו כי הוא טרוד לקבל את דמו וכיון שפירש גבי תמיד לא הוצרך לפרש כאן דכל שכן הוא דיותר הוא טרוד לקבל דם פר מדם הכבש.
מתני׳ על הרובד הרביעי – פי׳ על השורה הרביעית של הרצפה וטעמא דכולה מתני׳ מפרש בגמרא.
בפרש״י בד״ה מחתה כו׳ ואח״כ יכניס כף ומחתה לפנים הס״ד ובד״ה פרס חצי מנה הס״ד ואח״כ מ״ה מוסיף כו׳ ושל ערבית הניתן על מזבח כו׳ כצ״ל:
ב משנה שחטו הכהן את הפר וקבל במזרק את דמו, ונותנו למי שהוא ממרס (בוחש) בו, והוא הממרס עומד על הרובד (שורת המרצפות) הרביעי שבהיכל, ומירוס זה נעשה כדי שלא יקרוש הדם עד שהכהן עושה עבודות אחרות. נטל מחתה (כלי לגחלים) ועלה לראש המזבח ופנה גחלים העליונות אילך ואילך וחותה במחתה מן הגחלים המעוכלות הפנימיות, וירד והניחה את המחתה עם הגחלים על הרובד הרביעי שבעזרה.
MISHNA: The High Priest would slaughter the bull and receive its blood in a bowl, and give it to the one who stirs it. The stirrer would stand on the fourth row of tiles in the Sanctuary and stir the blood lest it coagulate while the High Priest sacrificed the incense. He would take a coal pan and ascend to the top of the altar and clear the upper layer of coals to this side and to that side and with the coal pan scoop up coals from among the inner, consumed coals. And he would then descend and place the coal pan with the coals on the fourth row of tiles in the Temple courtyard.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גבְּכׇל יוֹם הָיָה חוֹתֶה בְּשֶׁל כֶּסֶף וּמְעָרָה בְּתוֹךְ שֶׁל זָהָב וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל זָהָב וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס.

The mishna comments on some of the contrasts between the service and protocols followed on Yom Kippur and those followed throughout the rest of the year: On every other day, a priest would scoop up the coals with a coal pan made of silver and pour the coals from there into a coal pan of gold. But on this day, on Yom Kippur, the High Priest scoops up with a coal pan of gold, and with that coal pan he would bring the coals into the Holy of Holies.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בכל יום – כשחותה גחלים ממערכה שניה של קטורת להכניס על המזבח הפנימי לקטורת שחרית וערבית.
חותה בשל כסף – מפרש טעמא בגמ׳.
והיום חותה וכו׳ – טעמא דיוה״כ בכולהו משום חולשא דכהן גדול.
ומעירים: ובכל יום היה חותה המקטיר את הקטורת במחתה של כסף, ומערה (ושופך) משם את הגחלים בתוך מחתה של זהב, והיום יום הכיפורים היה הכהן הגדול חותה בשל זהב ובה היה מכניס.
The mishna comments on some of the contrasts between the service and protocols followed on Yom Kippur and those followed throughout the rest of the year: On every other day, a priest would scoop up the coals with a coal pan made of silver and pour the coals from there into a coal pan of gold. But on this day, on Yom Kippur, the High Priest scoops up with a coal pan of gold, and with that coal pan he would bring the coals into the Holy of Holies.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) בְּכׇל יוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל אַרְבַּעַת קַבִּין וּמְעָרֶה לְתוֹךְ שְׁלֹשֶׁת קַבִּין וְהַיּוֹם חוֹתֶה בִּשְׁלֹשֶׁת קַבִּין וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּכׇל יוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל סְאָה וּמְעָרֶה בְּתוֹךְ שְׁלֹשֶׁת קַבִּין וְהַיּוֹם חוֹתֶה בִּשְׁלֹשֶׁת קַבִּין וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס.

On every other day, a priest scoops up the coals with a coal pan of four kav and pours the coals into a coal pan of three kav. But on this day, the High Priest scoops with one of three kav, and with it he would bring the coals into the Holy of Holies. Rabbi Yosei says a variation of this distinction: On every other day, a priest scoops up the coals with a coal pan of a se’a, which is six kav and then pours the coals into a coal pan of three kav. But on this day, the High Priest scoops with a coal pan of three kav, and with it he would bring the coals into the Holy of Holies.
הערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך חת
חתא(שבת פב.) לחתות בו את הטור. (יומא מג:) בכל יום חותה בשל ד׳ קבין (תמיד כח:, תמיד לג.) וחותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד:
א. [קאהלען אנגריפען.]
בכל יום היתה המחתה של ארבעת קבין, ומערה את הגחלים שבתוכה לתוך מחתה של שלשת קבין והיום חותה בשלשת קבין ובה היה מכניס. ר׳ יוסי אומר בשינוי מה: בכל יום חותה בשל סאה שהיא ששה קבין ומערה בתוך שלשת קבין, והיום חותה בשלשת קבין ובה היה מכניס.
On every other day, a priest scoops up the coals with a coal pan of four kav and pours the coals into a coal pan of three kav. But on this day, the High Priest scoops with one of three kav, and with it he would bring the coals into the Holy of Holies. Rabbi Yosei says a variation of this distinction: On every other day, a priest scoops up the coals with a coal pan of a se’a, which is six kav and then pours the coals into a coal pan of three kav. But on this day, the High Priest scoops with a coal pan of three kav, and with it he would bring the coals into the Holy of Holies.
הערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בְּכׇל יוֹם הָיְתָה כְּבֵדָה וְהַיּוֹם קַלָּה בְּכׇל יוֹם הָיְתָה יָדָהּ קְצָרָה וְהַיּוֹם אֲרוּכָּה בְּכׇל יוֹם הָיְתָה זֶהָבָה יָרוֹק וְהַיּוֹם אָדוֹם דִּבְרֵי רַבִּי מְנַחֵם.

On every other day, the coal pan was heavy. But on this day it was light, so as not to tire the High Priest. On every other day, its handle was short, but on this day it was long so that he could also use his arm to support its weight. On every other day, it was of greenish gold, but on this day it was of a red gold. These are the statements of Rabbi Menaḥem.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והיום ארוכה – כדי שיתן ידו למטה מזרועו ותהא זרועו מסייעתו.
ועוד שינוי: בכל יום היתה המחתה כבדה, והיום קלה. בכל יום היתה ידה (ידיתה) קצרה, והיום ארוכה יותר כדי יוכל להסתייע אף בזרועו. בכל יום היתה זהבה ירוק והיום היה זהבה מסיג שונה והיה צבעו אדום שהוא קל יותר. אלו דברי ר׳ מנחם.
On every other day, the coal pan was heavy. But on this day it was light, so as not to tire the High Priest. On every other day, its handle was short, but on this day it was long so that he could also use his arm to support its weight. On every other day, it was of greenish gold, but on this day it was of a red gold. These are the statements of Rabbi Menaḥem.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) בְּכׇל יוֹם מַקְרִיב פְּרָס בְּשַׁחֲרִית וּפְרָס בֵּין הָעַרְבַּיִם דוְהַיּוֹם מוֹסִיף מְלֹא חׇפְנָיו בְּכׇל יוֹם הָיְתָה דַּקָּה וְהַיּוֹם דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.

On every other day, a priest sacrificed a peras, half a maneh, of incense in the morning, and a peras in the afternoon, but on this day the High Priest adds an additional handful of incense and burns it in the Holy of Holies. On every other day, the incense was ground fine as prescribed by the Torah, but on this day it was superfine.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרס – חצי מנה.
מוסיף מלא חפניו – שמכניס לפני ולפנים לבד מפרס שחרית ושל ערבית הניתן על מזבח הפנימי.
והיום דקה מן הדקה – זו שהיה מכניס לפני ולפנים היה מחזיר ערב יוה״כ למכתשת ושוחקה הדק.
והיום דקה מן הדקה – פי׳ באותו שצריך להקטיר לפני ולפנים וכדפרש״י ז״ל והכי מוכח בגמרא דמייתי לה מדכתיב ומלא חפניו קטורת סמים דקה.
והיום עולין באמצע – פי׳ כהנים העולין עמו משום כבודו או לסייעו בהפוך צנורא וכיוצא בו כי אף על פי שכל עבודות יום הכפורים אינם אלא בו בכי הא מסייעין כדכתיב בפ״ק וכן פירשו בתוספות.
בכל יום מקריב לקטורת פרס (חצי מנה) קטורת בשחרית ופרס בין הערבים, והיום מוסיף ומקטיר גם מלא חפניו קטורת בקודש הקדשים. בכל יום היתה הקטורת דקה כמצווה בתורה, והיום דקה מן הדקה.
On every other day, a priest sacrificed a peras, half a maneh, of incense in the morning, and a peras in the afternoon, but on this day the High Priest adds an additional handful of incense and burns it in the Holy of Holies. On every other day, the incense was ground fine as prescribed by the Torah, but on this day it was superfine.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הבְּכׇל יוֹם כֹּהֲנִים עוֹלִין בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ וְיוֹרְדִין בְּמַעֲרָבוֹ וְהַיּוֹם כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָּאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָּאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע.

On every other day, priests ascend on the eastern side of the ramp and descend on its western side, but on this day the High Priest ascends in the middle of the ramp and descends in the middle. Rabbi Yehuda says: There was no difference in this regard. Even during the rest of the year, the High Priest always ascends in the middle of the ramp and descends in the middle, due to his eminence.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בכל יום כהנים – העולים למזבח עולים בשפת מזרחו של כבש שהמזרח הוא לימין העולה שהרי פניו לצפון כשעולה בכבש שהוא בדרום וכיון דכל תחילת פנותיו לימין אין נאה שיהא מקיף שלא לצורך ורוחב הכבש שש עשרה אמה עולה במזרח ומקיף את המזבח לעבודתו וירד לצד שמאל בשפת מערב.
והיום – כהן גדול מראה כבודו וחיבתן של ישראל שהוא שלוחן ועושה עצמו כבן בית ואם בא לעלות למזבח להקיף כגון למתן דמים תמידין ומוספין ואילו ואיל העם מקיף את כל הכבש לצורך ושלא לצורך.
בכל יום כהנים עולין במזרחו של כבש ויורדין במערבו שיהא הבדל בין עליה וירידה והיום כהן גדול עולה באמצע הכבש ויורד באמצע. ר׳ יהודה אומר: בכך לא היה שינוי, כי לעולם כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע מפני כבודו.
On every other day, priests ascend on the eastern side of the ramp and descend on its western side, but on this day the High Priest ascends in the middle of the ramp and descends in the middle. Rabbi Yehuda says: There was no difference in this regard. Even during the rest of the year, the High Priest always ascends in the middle of the ramp and descends in the middle, due to his eminence.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) בְּכׇל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר וְהַיּוֹם מִן הַקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְעוֹלָם כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב.

On every other day, the High Priest sanctifies his hands and his feet from the laver like the other priests, and on this day he sanctifies them from the golden flask, due to the eminence of the High Priest. Rabbi Yehuda says there was no difference in this regard. Even during the rest of the year, the High Priest always sanctifies his hands and his feet from the golden flask.
הערוך על סדר הש״סתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קתון
קתוןא(יומא מג:) והיות מן קיתון של זהב (סוכה כט.) ושפך הקיתון על פניו (סנהדרין נב) למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ בתחילה דומה לקיתון של זהב וכו׳ (א״ב פי׳ בל׳ יוני מין צלוחית וכוס):
ערך גלד
גלדב(שבת י.) מגרד אדם גילדי צואה וגילדי מכה שעל בשרו. (ובפ״ט במקואות) אלו חוצצין לפלוף שהוא חוץ לעין וגלד שחוץ למכה והרטייה שעליה ושרף היבש וגלדי צוא׳ שעל בשרו פי׳ אדם שהיתה לו זיעה גדולה ועלה הלכלוך והצואה עליו ונעשה כמו גלד על עורו (חולין נה כתובות עו.) הוגלד פי׳ המכה בידוע שג׳ ימים קודם שחיטה פי׳ עור דק שעלה על המכה כמו שק תפרתי עלי גלדי (איוב ט״ז:ט״ו) אמר איוב מנהגו של עולם מי שהיתה לו מכה ונתרפא והעלת׳ גלד נותן בה דברים רכים כמו צמר גפן או סרק של פשתן בריכוך השמן אבל אני השק שאינו רך אלא קשה תפרתי עלי גלדי. (חולין נד) הגלודה ר״מ הכשיר. (סוכה לה) אמר רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא כשרה. (חולין מו) אמר רבא האי ריאה דאיגליד כאהינא סומקא כשרה פי׳ נקלפה הריאה כגון שניטל קרום העליון כמו התמרה האדומה שנקלפה עורה כשרה שהקרום התחתון מגין (חולין מח) אמר רבא כי הוינן אזלינן בתריה דרב נחמן בשוקא דגילדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן. (בבא מציעא כד) ר״ש אומר כל כלי אנפוריא רבא הוה שקיל ואזיל בתריה דרב נחמן בשוקא דרבנן. (מועד קטן כז. סנהדרין כ) מת לו מת כי אתא רבין אמר אמר לי ההוא מרבנן ורב תחליפא בר מערבא שמיה דהוה שכיח בשוקא דגילדאי האי דרגש ערסא דצלא. (חולין מו) אמר רבא האי ריאה דקיימא גילדי גילדי (ראש השנה כו) והאי דפרה כיון דקאי גילדי גילדי כב׳ וג׳ שופרו׳ דמו (ראש השנה כ״ז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (יומא מג) בכל יום הית׳ כביד׳ והיום הית׳ קלה תנא בכל יום היתה גילדה עבה והיום דקה. (וביקרא רבה בפרשת צו פרשת שנאה תעורר מדנים) אם תאמר דהוה גליד תני רבי הושעי׳ כעובי דינר גרדיון הוה בו:
א. [בעכער.]
ב. [הויט אבגישיילט.]
1והיום מקיתון של זהב – דאמר בפרק שני דזבחים (זבחים כב.) דבכל כלי שרת מקדש דכתיב ירחצו לרבות שאר כלי שרת. ריב״א.
1. תוס׳ ד״ה ״והיום מקיתון״ מופיע בדפוס וילנא בדף מ״ד:.
בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור כשאר הכהנים והיום מן הקיתון של זהב שלא יטרח. ר׳ יהודה אומר: לעולם כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב מפני כבודו.
On every other day, the High Priest sanctifies his hands and his feet from the laver like the other priests, and on this day he sanctifies them from the golden flask, due to the eminence of the High Priest. Rabbi Yehuda says there was no difference in this regard. Even during the rest of the year, the High Priest always sanctifies his hands and his feet from the golden flask.
הערוך על סדר הש״סתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) בְּכׇל יוֹם הָיוּ שָׁם אַרְבַּע מַעֲרָכוֹת וְהַיּוֹם חָמֵשׁ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר ובְּכׇל יוֹם שָׁלֹשׁ וְהַיּוֹם אַרְבַּע רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּכׇל יוֹם שְׁתַּיִם וְהַיּוֹם שָׁלֹשׁ.:

On every other day there were four arrangements of wood there, upon the altar, but on this day there were five; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: On every other day there were three, but on this day there were four. Rabbi Yehuda says: On every other day there were two, but on this day there were three.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ארבע מערכות כו׳ – מפרש בגמרא.
בכל יום היו שם על המזבח ארבע מערכות (ערימות מסודרות) של עצים והיום חמש מערכות, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יוסי אומר: בכל יום היו שלש מערכות עצים בלבד והיום ארבע. ר׳ יהודה אומר: בכל יום היו שתים, והיום שלש.
On every other day there were four arrangements of wood there, upon the altar, but on this day there were five; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: On every other day there were three, but on this day there were four. Rabbi Yehuda says: On every other day there were two, but on this day there were three.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) גמ׳גְּמָרָא: וְהָכְתִיב {ויקרא ט״ז:י״ז} וְכׇל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אָמַר רַב יְהוּדָה תְּנִי זשֶׁל הֵיכָל.

GEMARA: The mishna states that the blood of the bull is stirred by a priest standing on the fourth row of tiles in the Sanctuary, while the High Priest sacrifices the incense in the Holy of Holies. The Gemara asks: But is it not written “And there shall be no man in the Tent of Meeting when he goes in to make atonement in the Sanctuary, until he comes out” (Leviticus 16:17). How then could the stirrer be standing in the Sanctuary? Rav Yehuda said: Emend and teach the mishna as saying: The fourth row of tiles of the Sanctuary, i.e., outside the Sanctuary on the fourth row from its entrance.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ והא כתיב וכל אדם וגו׳ – ומוקמינן לה לקמן בשמעתין בשעת הקטורת ואת אמרת ממרס בו על הרובד רביעי שבהיכל.
תני של היכל – כשיוצא מן ההיכל לעזרה מונה את הרובדין והוי האי רביעי להיכל.
אמר רב יהודה תני של היכל – והא דאמר לקמן דפורשין נמי מבין האולם ולמזבח הא מסקינן לקמן דה״מ בשעת הקטרה דהיכל ובשעת מתן דמים דהיכל אבל בשעת הקטרה לפני ולפנים לא והכא איירי בהקטרת קטרת דלפני ולפנים ומיד אחר הקטרת קטרת דלפני ולפנים נטל הדם מיד הממרס ולקמן כי בעי לאוכוחי דפורשין מבין האולם ולמזבח אף בשעת הקטרה דלפני ולפנים מברייתא דר׳ יוסי הוה מצי לאוכוחי ממתניתין דאין פורשין והוה ליה למימר אדמקשת לי מברייתא דר׳ יוסי תביא לי סייעתא ממתניתין וי״ל דממתניתין לא הוה מצי לאיתויי סייעתא דאיכא למימר כיון דהפרשה דמבין האולם ולמזבח אינה אלא מדרבנן דמדאורייתא אין פורשין אלא מאהל מועד לא גזרו אלא על העומדים שם שלא לצורך וא״ת א״כ אמאי לא קאמר דהא מילתא איכא נמי בין היכל לבין האולם ולמזבח דאילו מהיכל פרשינן אפי׳ לצורך ומבין האולם ולמזבח לא פרשינן אלא שלא לצורך וי״ל דהמקשן דלקמן סבירא ליה דאפי׳ מהיכל נמי לא פרשינן לצורך עבודה והוא לא היה מגיה במתניתין מידי אלא הוה תני שבהיכל דכיון דצורך עבודה הוא שרי אף בהיכל.
אמר רב יהודה תני של היכל – פירוש: אי קדושת היכל ואולם חדא היא מונה מפתח האולם ולחוץ ואי שתי קדושות הן מונה מפתח ההיכל ולחוץ.
והא כתיב וכל אדם לא יהיה באוהל מועד וכו׳ – פי׳ וא״כ היאך הממרס עומד בשעת הקטרה בהיכל דלפנים.
גרש״י ז״ל תני של היכל – כלומר שורה רביעית שהיא חוץ להיכל וקש׳ דא״כ נמצא עומד באולם ולקמן אמרי׳ שפורשין מבין האולם ולמזבח ואפילו ר׳ אלעזר לא התיר אלא בין האולם אבל לא באולם עצמו תירצו בתוספות דהא לקמן אינו אלא מדרבנן שלא אסר הכתוב אלא באוהל מועד דהיינו היכל והכא גבי ממרס אוקמוה אדינא דאורייתא משום טירחא דכהן גדול שלא יהא צריך לטרוח לבא עד בין האילם ולמ״ד היכל ואולם חדא קדושה היא הכא נמי במתני׳ קרי לאולם היכל וחוץ לאולם קתני ויש ספרים ישנים שגורסים תני חוץ לעזרה ולא נהי׳ דהא במתני׳ היכל קתני ולא משמע דמשבשי׳ לה למתני׳.
ג גמרא על האמור במשנה שהיה כהן ממרס על הרובד הרביעי שבהיכל מקשים: והכתיב [והרי נאמר]: ״וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו״ (ויקרא טז, יז)! אמר רב יהודה: תני [שנה] רובד הרביעי של היכל, כלומר לא בתוך ההיכל עצמו היה הכהן עומד, אלא מחוץ לו, שהיה מניח את המזרק על הרובד הרביעי שביציאה מן ההיכל כלפי חוץ.
GEMARA: The mishna states that the blood of the bull is stirred by a priest standing on the fourth row of tiles in the Sanctuary, while the High Priest sacrifices the incense in the Holy of Holies. The Gemara asks: But is it not written “And there shall be no man in the Tent of Meeting when he goes in to make atonement in the Sanctuary, until he comes out” (Leviticus 16:17). How then could the stirrer be standing in the Sanctuary? Rav Yehuda said: Emend and teach the mishna as saying: The fourth row of tiles of the Sanctuary, i.e., outside the Sanctuary on the fourth row from its entrance.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) תָּנוּ רַבָּנַן וְכׇל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד

The Sages taught in a baraita: The verse states: “And there shall be no man in the Tent of Meeting when he goes in to make atonement in the Sanctuary, until he comes out.” The verse prohibits anyone to be inside the Tent of Meeting during the burning of the incense.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר: ״וכל אדם לא יהיה באהל מועד״ (ויקרא טז, יז)
The Sages taught in a baraita: The verse states: “And there shall be no man in the Tent of Meeting when he goes in to make atonement in the Sanctuary, until he comes out.” The verse prohibits anyone to be inside the Tent of Meeting during the burning of the incense.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא מג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא מג:, עין משפט נר מצוה יומא מג:, ר׳ חננאל יומא מג:, הערוך על סדר הש"ס יומא מג:, רש"י יומא מג:, תוספות יומא מג:, תוספות ישנים יומא מג:, תוספות רי"ד יומא מג:, בית הבחירה למאירי יומא מג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא מג:, מהרש"א חידושי הלכות יומא מג:, גליון הש"ס לרע"א יומא מג:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא מג:

Yoma 43b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 43b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 43b, R. Chananel Yoma 43b, Collected from HeArukh Yoma 43b, Rashi Yoma 43b, Tosafot Yoma 43b, Tosefot Yeshanim Yoma 43b, Tosefot Rid Yoma 43b, Meiri Yoma 43b, Ritva Yoma 43b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 43b, Gilyon HaShas Yoma 43b, Steinsaltz Commentary Yoma 43b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144