×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה מַיִם עֲמוּקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ זֶה עוּלָּא וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה זֶה רַבָּה בַּר בַּר חָנָה וְאִינְהוּ כְּמַאן סַבְרוּהָ כִּי הָא דְּאָמַר ר׳רַבִּי בִּנְיָמִן בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אמְבָרְכִין עַל הָאוּר בֵּין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בֵּין בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים וְכֵן עַמָּא דָּבַר.
but a man of understanding will draw it out” (Proverbs 20:5). Counsel in the heart of man is like deep water; that is a reference to Ulla, who had a thought but did not articulate it. But a man of understanding will draw it out; that is a reference to Rabba bar bar Ḥana, who understood the allusion even though it was not articulated. The Gemara asks: And in accordance with whose opinion do Ulla and Rabba bar bar Ḥana hold, leading them to reject Rabbi Abba’s statement of Rabbi Yoḥanan’s opinion? The Gemara answers: They hold in accordance with that which Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Yoḥanan said: One recites the blessing over fire both at the conclusion of Shabbat and at the conclusion of Yom Kippur. And that is how the people act.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יההשלמהבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי פסחים נד ע״א} גרסינן בפרק מקום שנהגו אמר ר׳ בנימין בר יפת אמר ר׳ יוחנן
מברכין על האור בין במוצאי שבת1 בין במוצאי יום הכיפורים וכן עמא דבר. מותיבי אין מברכין על האור אלא במוצאי שבתות הואיל ותחלת ברייתו היא וכשהוא רואהו מברך מיד ר׳ יהודה אומר סודרן על הכוס ואמר רבי יוחנן הלכה כר׳ יהודה לא קשיא כאן באור ששבת כאן באור שיצא2 מן העצים ומן האבנים שאין מברכין במוצאי3 יום הכיפורים אלא על אור ששבת אבל על האור4 היוצא מן העצים ומן האבנים לא:⁠5
1. שבת: כ״י נ: ״שבתות״.
2. שיצא: גקא: ״שיוצא״. כ״י קרפנטרץ, גנב, כ״י נ, כ״י פריס 312, רא״ה: ״היוצא״, כבהמשך.
3. במוצאי: כ״י נ: ״למוצאי״.
4. האור: גקא, כ״י נ, כ״י פריס 312: ״אור״.
5. שאין מברכין...האבנים לא: חסר ב-גנב. גקא מוסיף: ״וגרסי׳ נמי התם ר׳ מפזרן ר׳ חייא מכנסן אמ׳ ר׳ יצחק אע״פ שר׳ מפזרן חוזר וסודרן על הכוס כדי להוציא בניו ובני ביתו ושמע מינה נשים חייבות בהבדלה הואיל וישנן בכלל איסור מלאכה״.
ואיש תבונה ידלנה – הבין מה היה בלבו של עולא שהיה מסתכל בו.
1זה עולא – שהבין מדבריו של רבה בר בר חנה טעות וחזא ביה בישות וסתם דבריו שלא אמר לו כלום והיינו עצה בלב איש דנקיט ליה בלביה ולא אמר לו למה אמרת כך.
ואינהו כמאן סברוה – עולא ורבה שלא רצו להודות לדברי רבי אבא.
עמא דבר – נוהג.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בסוף דף נ״ג:
א״ר בנימין בן יפת א״ר אלעזר מברכין על האור בין במוצאי שבתות בין במוצאי יום הכפורים. וכן עמא דבר. תני חדא היוצא מן העצים ומן האבנים מברכין עליו, ותניא אידך אין מברכין עליו. לא קשיא כאן במוצאי שבתות כאן במוצאי יום הכפורים, במוצאי שבתות מברכין במוצאי יום הכפורים אין מברכין.
מברכין על האור ר״ל בורא מאורי האש בין במוצאי שבת בין במוצאי יום הכפורים ובשניהם אין מברכין אלא על אור ששבת מעבירה ומה שהופרש ביניהם הוא שבמוצאי שבת מברכין אף על האור הנברא עכשיו כגון אור היוצא מן העצים ומן האבנים וביום הכפורים דוקא על אור שדלק כל היום או שהודלק היום בהתר או שהודלק עכשיו מאור שדלק כל היום או הודלק בהיתר וכבר ביארנו ענין זה כלו במסכת ברכות פרק דברים:
עשרה דברים נבראו בין השמשו׳ משו׳ דלא נמצא בהן בריא׳ בששת ימי בראשית וכתיב אין כל חדש תחת השמש אית לן למימר הכי, והא דלא חשיב נמי קריעת ים סוף וגפרית ואש של סדום ושארי מופתים משום דקריע׳ ים סוף אינה הוי אלא הפסד ובא בה לשון תנאי אבל לא לשון בריאה ודומה למות שלא היתה בששת ימי בראשי׳ וכבר נכלל במה שאמרו תנאי התנה הקב״ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין את התורה וכו׳ ותנועת החלק בכל. וגפרית ואש ושאר המופתים כולם כבר נמצא עיקרן במציאות. עוד יש בזה באותות מצרים שנעשו במצות השם המיוחד ית׳ הבורא והמחד׳:
תוס׳ בד״ה אלא בני כו׳ בבן אשתו של שעיר כתב קרא כו׳ כצ״ל. ונ״ב פירוש והעולם היו סוברים שהיה בן של שעיר מאחר שאשתו הולידה ומ״מ לא יתכן שיכתב הקרא בן שעיר ולא היה בינו ונמצא דברי תורה פלסתר ח״ו אלא משום דבני בנים הרי כן כבנים ואשתכח דהוה בנו של שעיר ודו״ק:
ואיש תבונה ידלנה״ (משלי כ, ה); ״מים עמקים עצה בלב איש״ — זה עולא שחשב דבר בלבבו אבל לא אמרו, ״ואיש תבונה ידלנה״ — זה רבה בר בר חנה שהבין ברמז אף שלא נאמר לו במפורש. ושואלים: ואינהו [והם] עולא ורבה בר בר חנא שלא הודו לדברי ר׳ אבא כמאן סברוה [כפי מי סברו]? ומשיבים: כי הא [כפי זו] שאמר ר׳ בנימין בר יפת, אמר ר׳ יוחנן: מברכין על האור, בין במוצאי שבת בין במוצאי יום הכפורים. וכן עמא דבר [העם נוהג].
but a man of understanding will draw it out” (Proverbs 20:5). Counsel in the heart of man is like deep water; that is a reference to Ulla, who had a thought but did not articulate it. But a man of understanding will draw it out; that is a reference to Rabba bar bar Ḥana, who understood the allusion even though it was not articulated. The Gemara asks: And in accordance with whose opinion do Ulla and Rabba bar bar Ḥana hold, leading them to reject Rabbi Abba’s statement of Rabbi Yoḥanan’s opinion? The Gemara answers: They hold in accordance with that which Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Yoḥanan said: One recites the blessing over fire both at the conclusion of Shabbat and at the conclusion of Yom Kippur. And that is how the people act.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יההשלמהבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מֵיתִיבִי אֵין מְבָרְכִין עַל הָאוּר אֶלָּא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הוֹאִיל וּתְחִילַּת בְּרִיָּיתוֹ הוּא וְכֵיוָן שֶׁרוֹאֶה מְבָרֵךְ מִיָּד רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר סוֹדְרָן עַל הַכּוֹס וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה.

The Gemara raises an objection from that which was previously taught: One recites a blessing over fire only at the conclusion of Shabbat and not at the conclusion of Festivals or Yom Kippur, since the conclusion of Shabbat is the time of its original creation. And once he sees it, he recites the blessing immediately. Rabbi Yehuda says: One does not recite the blessing immediately; rather, he waits and arranges and recites the blessings over fire and spices over the cup of wine that accompanies the recitation of havdala. And Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
ר׳ חננאלריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואותבי׳ עלייהו הא דתניא אין מברכין על האור אלא במוצאי שבתות הואיל ותחלת ברייתו הוא וכיון שרואהו מברך עליו מיד ר׳ יהודה אומר סודרן על הכוס ואמר ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יהודה ופרקי׳ לא קשיא הא דתניא אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת באור היוצא מן העצים ומן האבנים והא דאמר משמא דר׳ אלעזר מברכין אפילו ביום הכיפורים באור ששבת ממלאכת עבודה. בואלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה תניא נמי הכי עששית שהיתה דולקת והולכת בשבת כלו במוצאי שבת מברכין עליה ואקשי׳ ואור במוצאי שבת איברי והתניא אלו דברים שנבראו [בערב שבת] בין השמשות באר שהיתה מהלכת עם ישראל ומן שירד להם וקשת דכתיב (בראשית ט יג) את קשתי נתתי בענן.
אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחילת ברייתו הוא – כתב הרי״ט ז״ל ודאי שברכת האור אינה ברכת הנהנין דאם כן כל שעה שנהנה ממנו היה לו לברך עליו ובין שהוא של עץ או שיוצא מן העצים או שאינו יוצא ועוד דהא מסיקנא בפרק אלו דברים דלא בעינן כל שאותו ממש אלא כל שיכולין ליהנות ממנו ועוד שלא מצינו ברכת הנהנין בדבר שהוא חוץ לגופו אלא בדבר שגופו נהנה ממנו כגון אכילה שתייה וריח אלא שודאי זו ברכת השבח ולפיכך לא תיקנו אותה אלא במוצאי שבת דאיכא תרתי חדא שהוא דבר המתחדש שהרי בשבת נפסק׳ הנאתו מעט שאפי׳ כשהדליקו בע״ש אי אפשר להשתמש בו כדרכו בחול ועוד שהוא תחילת ברייתו והוי כרואה חמה בתקופתה ובודאי שמוצאי יום הכפורים אמרו בשמעתין וכן העלו הלכה שמברכין עליו ואף על פי שאין הלילה הזה תחלת ברייתו אלא דכיון דיום הכיפורים נקרא שבתון והוא ג״כ דבר המתחדש לאדם שהרי נפסק הנאתו כמו ביום השבת אמרו לברך עליו ומ״מ לפי שאינם רואים (נ״ל דצ״ל דומים, המעתיק) בטעם דאלו במוצאי שבת מברכין על האור היוצא מן העצים ומן האבנים לפי שהוא תחילת ברייתו ואלו במוצאי יום הכיפורים אין מברכין אלא על אור שהודלק מבעוד יום ושבת ואף הגחלת והאור דאלמול שמבערים ממנו אין מברכין לפי שלא יראה שהלילה תחלת ברייתה ומעתה אף על פי שבמוצאי שבת מברכין על תוספת וכשהדליקו מגוי שלא בשבת (נ״ל דצ״ל שלא שבת, המעתיק) אין מברכין עליו ביום הכפורים אבל מברכין על תוספת נר שלנו והטעם ברור כי במוצאי שבת אף על פי שעיקר הנר של גוי אסור לפי שלא שבת ממלאכתו תוספתו מותרת ומברכים על התוספת וביום הכיפורים אף התוס׳ אסור דדמי לאור היוצא מן העצים ומן האבנים אבל נר שלנו ששבת העיקר מותר ואנו מברכים עליו ואפי׳ התוספת אינו בא מן עיקר וזו מרגלית שבידינו מרבינו הגדול ז״ל ע״כ להרי״ט ז״ל.
וכתב עוד ז״ל ומפני מה נהגו העם להדליק נרות בבית הכנסת במוצאי יום הכיפורים כדי לברך עליהם והיה אומר הרא״ה ז״ל דביום הכיפורים שחל להיות בשבת אינו צריך במוצאי שבת עיקר. וכתב הרי״ט ז״ל ודברי רבינו אמת אף על פי שהיה נראה דאור ששבת עדיף שהיה יוצא ידי שניהם.
ועוד כתב הרי״ט ז״ל דכשם שבמוצאי שבת אין מחזירין על האור כך במוצאי יום הכיפורים אין מחזירין עליו ומה שנהגו עכשיו העולם להוליך לבתיהם נר ששבת מבית הכנסת לברך עליו לפי שהם מחברות מצות וכיון שאפשר להם לקיים מקיימים המצוה מאחר שבאת לידם וספק בידם לעשות לא שיהו חייבים לחזור עליו להוציא בו לבני ביתם דאלו לנפשייהו כיון דחזי ליה על כל פנים חייבים לברך ואין זה נקרא מחזיר על האור וזה פשוט ושלא כדברי הראב״ד ז״ל שכתב כי חייב אדם לברך לחזור על האור במוצאי יום הכפורים מפני כבוד השבת ששב׳ ממלאכה ואינו נראה בעיני אלא כמו שכתבתי וכן דעת רבותי שיחיו וכן אומר מורי בשם רבינו הגדול ז״ל, ע״כ לרי״ט ז״ל.
וכיון שרואה מברך מיד ר׳ יהודא אומר סודרן על הכוס – כתב הרי״ט ז״ל וקיימא לן כר׳ יהודה וכן עמא דבר: ואף על פי שר׳ מפזרן חוזר וסודרן על הכוס כדי להוציא בניו ובני ביתו כתב הרי״ט ז״ל נראה לי שאין ברכת הבשמים בחזק זו דההיא ברכת הנהנין הוא וכבר יצא ולא דמי לברכת היין של קידוש דהתם קידוש גורר אותה לעשותה חובה מה שאין כן בזה דאפשר להבדלה בלא עצי בשמים ואף על פי שחוזר מריח בו מ״מ נראה כאוכל לבטלה כדי שיברך אבל מה אעשה שכבר נהגו העולם לחזור ולסדר ברכת עצי בשמים להוציא בניו ובני ביתו ויש לי לומר דכשחוזר ומריח אינו נראה כמריח לבטלה כיון שעושה כך להוציא אחרים והנאה חשובה היא זו מפני גרם מצוה שמוציא אחרים ומדאמרינן להוציא בניו ובני ביתו שמעינן דנשים חייבות בהבדלה ואפי׳ תימא הבדלה מצות עשה שהזמן גרמא חייבות בו דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקן ובודאי אשתו בכלל בני ביתו בכל מקום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו: אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת, הואיל ותחלת ברייתו הוא שבמוצאי שבת נבראה אש ראשונה. וכיון שרואה אותו — מברך מיד. ואילו ר׳ יהודה אומר אינו מברך מיד אלא ממתין, וסודרן את ברכת האש וברכת הבשמים על הכוס של הבדלה. ואמר ר׳ יוחנן: הלכה כר׳ יהודה, ואם כן מדוע מברכים גם במוצאי יום הכיפורים!
The Gemara raises an objection from that which was previously taught: One recites a blessing over fire only at the conclusion of Shabbat and not at the conclusion of Festivals or Yom Kippur, since the conclusion of Shabbat is the time of its original creation. And once he sees it, he recites the blessing immediately. Rabbi Yehuda says: One does not recite the blessing immediately; rather, he waits and arranges and recites the blessings over fire and spices over the cup of wine that accompanies the recitation of havdala. And Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
ר׳ חננאלריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּאוּר שֶׁשָּׁבַת כָּאן בְּאוּר הַיּוֹצֵא מִן הָעֵצִים וּמִן הָאֲבָנִים.

The Gemara asks: Since the blessing over fire commemorates the creation of fire, why is this blessing recited after Yom Kippur? The Gemara answers: This is not difficult. Here, where Rabbi Yoḥanan said that one recites the blessing at the conclusion of Yom Kippur, it is referring to fire that rested on Yom Kippur, i.e., fire for which no prohibition was involved in its kindling, either because it was kindled before Shabbat or because it was kindled in a permitted manner, e.g., for a dangerously ill person. There, where Rabbi Yoḥanan said that the blessing is recited only at the conclusion of Shabbat, it is referring to fire generated from wood and from stones after Shabbat, similar to the primordial fire, which was created at the conclusion of Shabbat.
רש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
באור ששבת – שהיה בשבת שדלק היום ומכל מקום ממלאכת עבירה שבת שדלק בהיתר כגון של חיה ושל חולה או נר הדולק מערב יום הכפורים מברכין אף במוצאי יום הכפורים דההיא ברכה משום דדבר חידוש הוא לו שלא נהנה מן האור היום.
באור היוצא מהעצים – דנברא עכשיו אין מברכין עליו במוצאי יוה״כ אלא במוצאי שבת שאף הוא תחילת בריית אור.
כאן באור ששבת וכאן באור היוצא מן העצים ומן האבנים – פירוש: אור ששבת הוא האור שהיה בעולם ושבת ממנו ולא נהנה בו לא בשבת ולא ביום הכיפורים ובמוצאי שבת שהותר לו ליהנות ממנו מברך עליו וכמו שנאסר לו בשבת כך נאסר לו ביום הכיפורים הילכך מברך עליו במוצאי יום הכיפורים כמו שמברך עליו במוצאי שבת אבל אור היוצא מן העצים ומן האבנים שהוא אור חדש שלא היה בעולם ולא היה ראוי ליהנות ממנו דוקא במוצאי שבת שהוא תחלת ברייתו מברך עליו אבל ביום הכיפורים אינו מברך עליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה] כאן שמברכים אף במוצאי יום הכיפורים מדובר באור ששבת, וכאן שאין מברכים עליו במוצאי יום הכיפורים מדובר באור היוצא מן העצים והאבנים שיצרוהו במוצאי שבת, שאור כזה ראוי לברך עליו רק במוצאי שבת לפי שאז היתה תחילת ברייתו.
The Gemara asks: Since the blessing over fire commemorates the creation of fire, why is this blessing recited after Yom Kippur? The Gemara answers: This is not difficult. Here, where Rabbi Yoḥanan said that one recites the blessing at the conclusion of Yom Kippur, it is referring to fire that rested on Yom Kippur, i.e., fire for which no prohibition was involved in its kindling, either because it was kindled before Shabbat or because it was kindled in a permitted manner, e.g., for a dangerously ill person. There, where Rabbi Yoḥanan said that the blessing is recited only at the conclusion of Shabbat, it is referring to fire generated from wood and from stones after Shabbat, similar to the primordial fire, which was created at the conclusion of Shabbat.
רש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תָּנֵי חֲדָא באוּר הַיּוֹצֵא מִן הָעֵצִים וּמִן הָאֲבָנִים מְבָרְכִין עָלָיו וְתָנֵי חֲדָא אֵין מְבָרְכִין עָלָיו לָא קַשְׁיָא גכָּאן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת כָּאן בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים.

It was taught in one baraita: With regard to fire generated from wood and stones, one recites a blessing over it; and it was taught in one other baraita: One does not recite a blessing over it. This apparent contradiction is not difficult. Here, where the baraita states that one recites a blessing, it is referring to the conclusion of Shabbat. There, where the baraita states that one does not recite a blessing, it is referring to the conclusion of Yom Kippur.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אע״פ שמן הדין היה ראוי לברך על האור תכף שהוא רואהו מ״מ סודרה על הכוס עם שאר ברכות של הבדלה ומגדולי החכמים היו מפזרים ר״ל שכשהיו רואין את האור מברכין עליו וכשמביאין לו בשמים מברך עליהם ומבדיל לכשירצה והוא שאמרו ר׳ מפזרן אלא שהיה חוזר וסודרן על הכוס להוציא בניו ובני ביתו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תני חדא [שנויה ברייתא אחת]: אור היוצא מן העצים ומן האבנים מברכין עליו, ותני חדא [ושנויה ברייתא אחת]: אין מברכין עליו. ויש ליישב כי לא קשיא [אינו קשה], כאן שאמרו שמברכים עליו — הרי זה במוצאי שבת, כאן שאסרו לברך עליו מדובר במוצאי יום הכפורים.
It was taught in one baraita: With regard to fire generated from wood and stones, one recites a blessing over it; and it was taught in one other baraita: One does not recite a blessing over it. This apparent contradiction is not difficult. Here, where the baraita states that one recites a blessing, it is referring to the conclusion of Shabbat. There, where the baraita states that one does not recite a blessing, it is referring to the conclusion of Yom Kippur.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַבִּי מְפַזְּרָן רַבִּי חִיָּיא מְכַנְּסָן אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי אע״פאַף עַל פִּי שֶׁרַבִּי מְפַזְּרָן חוֹזֵר וְסוֹדְרָן עַל הַכּוֹס כְּדֵי לְהוֹצִיא בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ.

Rabbi Yehuda HaNasi would distribute the blessings over the fire and the spices, reciting each when the opportunity arose. Rabbi Ḥiyya would collect them, reciting all the blessings at the same time in the framework of havdala. Rabbi Yitzḥak bar Avdimi said: Even though Rabbi Yehuda HaNasi distributes them and recites each blessing at his first opportunity, he repeats the blessings and arranges and recites them over the cup of wine in order to fulfill the obligation of his children and the members of his household.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי מפזרן – רבי כשראה אור מברך עליו מיד וכשמביאין לו בשמים לסוף שעה מברך עליהן.
מכנסן – על הכוס כמו שאנו עושין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר, כי רבי היה מפזרן, שהיה אומר את הברכות על האש והבשמים כל אחת כפי שנזדמנה לו. ור׳ חייא היה מכנסן, שהיה אומרן יחד בהבדלה. אמר ר׳ יצחק בר אבדימי: אף על פי שרבי מפזרן ומברך מיד ויוצא ידי חובתו — חוזר וסודרן על הכוס, כדי להוציא בניו ובני ביתו.
Rabbi Yehuda HaNasi would distribute the blessings over the fire and the spices, reciting each when the opportunity arose. Rabbi Ḥiyya would collect them, reciting all the blessings at the same time in the framework of havdala. Rabbi Yitzḥak bar Avdimi said: Even though Rabbi Yehuda HaNasi distributes them and recites each blessing at his first opportunity, he repeats the blessings and arranges and recites them over the cup of wine in order to fulfill the obligation of his children and the members of his household.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאוּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אִיבְּרִי וְהָא תַּנְיָא עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֵלּוּ הֵן בְּאֵר וְהַמָּן וְקֶשֶׁת כְּתָב וּמַכְתֵּב וְהַלּוּחוֹת וְקִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וּמְעָרָה שֶׁעָמַד בּוֹ מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ פְּתִיחַת פִּי הָאָתוֹן וּפְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ לִבְלוֹעַ אֶת הָרְשָׁעִים.

The Gemara stated that fire was originally created at the conclusion of Shabbat. The Gemara asks: Was fire created at the conclusion of Shabbat? Wasn’t it taught in a baraita: Ten miraculous phenomena were created in heaven on Shabbat eve during twilight, and were revealed in the world only later? They were: Miriam’s well, and the manna that fell in the desert, and the rainbow, writing [ketav], and the writing instrument [mikhtav], and the tablets of the Ten Commandments, and the grave of Moses, and the cave in which Moses and Elijah stood, the opening of the mouth of Balaam’s donkey, and the opening of the earth’s mouth to swallow the wicked in the incident involving Korah.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתב מכתב פי׳ כתב צורת האותיות מכתב צירוף האותיות להיות תיבה להקרות במלה ד״א כתב הוא כתב הקודש שהן כ״ב אותיות מכתב הוא שהיה חרות על הלוחות הנקרא טטרגונא מפני שהיה נקרא מארבעה צדדים ולוחות כמשמען וקבר משה רבינו ואליהו ופתיחת פי אתון בלעם ופתיחת פי הארץ לבלוע קרח.
באר – בארה של מרים סלע שיצאו ממנו המים על ידי משה ועגול כמין כברה היה ומתגלגל עמהן כל מקום שהולכין.
כתב – קריאת שם האותיות.
המכתב – חקיקתן וצורתן כך שמעתי ולי נראה כתב זו היא חקיקת צורתן והמכתב הוא עט וחרט שנכתב בו חקיקת הלוחות כי ההיא דקדושין (דף כא:) מניין לרבות הסול והסירא והמכתב ונראין דברי דקרייה לא קרי ליה כתב.
ומערה שעמד בו משה – ושמתיך בנקרת הצור עד עברי (שמות לג) וכן באליהו וילך עד הר האלהים חורב ויבא שם אל המערה וילן שם (מלכים א יט).
לבלוע את הרשעים – עדת קרח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלו הן באר כו׳. בפ״ה דאבות מפיק קברו של משה ומערה כו׳ דחשיב הכא בתוך עשרה דברים ועייל מטה של משה והשמיר מיהו איכא כמה תנאי בשמעתין והתם דפליגי בהכי ולכאורה דחשיב הני עשרה דהם כולם שינוי טבע וכיון דאין חדש תחת השמש כדפריך פרק אין בין המודר (נדרים לט:) וקאמר דנבראו בערב שבת בין השמשות אך גבי כתב ומכתב כפירש״י לא ידעתי לכוון מאי שינוי טבע יש בהם ויש לפרש דהכתב הוא כתב שלנו הוא ניתן מלמעלה בכ״ב אותיות הוא דבר חידוש נשתנה מכל כתבי האומות והמכתב שהוא העט והקולמוס כפירש״י היה סנפירון כמו הלוחות והמטה שזהו חידושן כדאי׳ במדרשות והא דלא חשיב נמי שאר שינוי טבעים. ונפלאות כגון קריעת ים סוף למשה והירדן ליהושע ועוד שאר מופתים שנעשו ע״י נביאים מפורש בדברי הרמב״ם ע״ש ונראה הא דעשרה דברים בע״ש נבראו כו׳ דודאי נבראו בששת ימי בראשוח דאין כל חדש וגו׳ אלא דר״ל דלא נגמרו בפועל אלא בכח עד שנגמר פעולות כל אחד מהי׳ דברים בשעתו והרמז דכל פעולות ומעשה בראשית מסיים בי׳ דהששי לרמוז דבסוף ששי בין השמשות נבראו עשרה דברים והיינו בכח ולא בפועל וק״ל:
א הוזכר קודם שהאש נבראה במוצאי שבת. ושואלים: ואור (אש) במוצאי שבת איברי [נברא]? והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות שבכל אחד מהם יש צד של נס ופלא, ואלו הן: באר של מרים, והמן שירד במדבר, וקשת, כתב של הלוחות, ומכתב בו נחקק כתב הלוחות, והלוחות עצמן, וקברו של משה, ומערה שעמד בו משה ואליהו, פתיחת פי האתון ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים בזמן קורח.
The Gemara stated that fire was originally created at the conclusion of Shabbat. The Gemara asks: Was fire created at the conclusion of Shabbat? Wasn’t it taught in a baraita: Ten miraculous phenomena were created in heaven on Shabbat eve during twilight, and were revealed in the world only later? They were: Miriam’s well, and the manna that fell in the desert, and the rainbow, writing [ketav], and the writing instrument [mikhtav], and the tablets of the Ten Commandments, and the grave of Moses, and the cave in which Moses and Elijah stood, the opening of the mouth of Balaam’s donkey, and the opening of the earth’s mouth to swallow the wicked in the incident involving Korah.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו אַף הָאוּר וְהַפֶּרֶד ר׳רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו אַף הָאַיִל וְהַשָּׁמִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַצְּבָת הוּא הָיָה אוֹמֵר צְבָתָא בִּצְבָתָא מִתְעַבְדָא וּצְבָתָא קַמַּיְיתָא מַאן עֲבַד הָא לָאיֵ בְּרִיָּה בִּידֵי שָׁמַיִם הִיא אֲמַר לֵיהּ אֶפְשָׁר יַעֲשֶׂנָּה בִּדְפוּס וְיִקְבָּעֶנָּה כֵּיוָן הָא לָאיֵ בְּרִיָּה בִּידֵי אָדָם הִיא.

Rabbi Neḥemya said in the name of his father: Even the fire and the mule, which is a product of crossbreeding, were created at that time. Rabbi Yoshiya said in the name of his father: Even the ram slaughtered by Abraham in place of Isaac, and the shamir worm used to shape the stones for the altar, were created at that time. Rabbi Yehuda says: Even the tongs were created at this time. He would say: Tongs can be fashioned only with other tongs, but who fashioned the first tongs? Indeed, the first pair of tongs was fashioned at the hand of Heaven. An anonymous questioner said to him: It is possible to fashion tongs with a mold and align it without the need for other tongs. Indeed, the first tongs were a creation of man. In any event, fire was originally created before Shabbat, not at the conclusion of Shabbat.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ יאשיה אמר אף האיל הנאחז בסבך והשמיר שבו בנה שלמה הבית ר׳ נחמיה אומר משום אביו אף האור ופרד ר׳ יהודה אומר אף הצבת קתני מיהא ר׳ נחמיה דאור בין השמשות נברא ופרקי׳ האי אור דגיהנם הוא אבל אור דידן במוצאי שבת נברא. ואקשי׳ איני והא גיהנם אחד משבעה דברים שנבראו קודם בריאת העולם הוא ואלו הן תורה ותשובה גן עדן וגיהנם כסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח ופרקי׳ חללה של גיהנם נבראת קודם בריאת העולם אור של גהינם נברא בשני בשבת אור דידן עלה במחשבה להבראות בערב שבת ולא נברא עד מוצאי שבת.
והפרד – אין כל חדש תחת השמש ופרד ראשון נברא מן הארץ ולא בא מן הכלאים.
האיל – של אברהם.
השמיר – כמין תולעת היה ואין כל דבר קשה עומד בפניו שלא יתפרק ובו בנה שלמה את הבית במסכת גיטין (דף סח.).
הצבת – טנליי״ש של ברזל.
צבתא – שעושין עכשיו הנפחים.
בצבתא מתעביד – על ידי צבת אחרת היא עשויה שאוחזה בצבת ומכה בקורנס עד שנעשית וצבתא קמייתא מאן עבדא.
הא לאי – באמת על כרחך בריה בידי שמים היא.
יעשנה בדפוס – על ידי יציקה כמו שיוצקין כלי כסף וכלי נחשת.
ויקבענה כיון – כולה כאחד מהר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ נחמיה אומר משום אביו: אף האור (האש) והפרד שהוא כלאים, נברא אז. ר׳ יאשיה אומר משום אביו: אף האיל ששחט אברהם אבינו במקום יצחק, ותולעת השמיר שחתכו בו את אבני המזבח. ר׳ יהודה אומר: אף הצבת. הוא היה אומר: צבתא בצבתא מתעבדא, וצבתא קמייתא מאן עבד [צבת בצבת עשויה, וצבת ראשונה מי עשה]? שהרי ליצירת צבת אחת חייבים להיעזר בצבת אחת! הא לאי [הרי מכאן] כי צבת ראשונה בריה בידי שמים היא. אמר ליה [לו]: אפשר יעשנה תבנית צבת בדפוס ויקבענה כיון (ישר) ביציקה בלבד ואין צורך לעשותה דווקא על ידי צבת אחרת. הא לאי [הרי מכאן] שבריה בידי אדם היא. על כל פנים שנינו שם שהאש נבראה בערב שבת!
Rabbi Neḥemya said in the name of his father: Even the fire and the mule, which is a product of crossbreeding, were created at that time. Rabbi Yoshiya said in the name of his father: Even the ram slaughtered by Abraham in place of Isaac, and the shamir worm used to shape the stones for the altar, were created at that time. Rabbi Yehuda says: Even the tongs were created at this time. He would say: Tongs can be fashioned only with other tongs, but who fashioned the first tongs? Indeed, the first pair of tongs was fashioned at the hand of Heaven. An anonymous questioner said to him: It is possible to fashion tongs with a mold and align it without the need for other tongs. Indeed, the first tongs were a creation of man. In any event, fire was originally created before Shabbat, not at the conclusion of Shabbat.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) לָא קַשְׁיָא הָא בְּאוּר דִּידַן הָא בְּאוּר דְּגֵיהִנָּם אוּר דִּידַן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אוּר דְּגֵיהִנָּם בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאוּר דְּגֵיהִנָּם בְּעֶרֶב שַׁבָּת אִיבְּרִי וְהָא תַּנְיָא שִׁבְעָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְאֵלּוּ הֵן תּוֹרָה וּתְשׁוּבָה וְגַן עֵדֶן וְגֵיהִנָּם וְכִסֵּא הַכָּבוֹד וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ.

The Gemara answers: This is not difficult. This baraita is referring to our fire, and that baraita is referring to the fire of Gehenna. The Gemara explains: Our fire was created at the conclusion of Shabbat, but the fire of Gehenna was created on Shabbat eve. The Gemara proceeds to ask: Was the fire of Gehenna created on Shabbat eve? Wasn’t it taught in a baraita: Seven phenomena were created before the world was created, and they are: Torah, and repentance, and the Garden of Eden, and Gehenna, and the Throne of Glory, and the Temple, and the name of Messiah.
מהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם – מה שפירשו בו עלו במחשבה לבראות איננו דהא אסיקנא חללה של גהינם קודם שנברא העולם ואור דידה בשני בשבת ואור דידן עלה במחשבה לבראות בע״ש ולא נברא עד מוצאי שבת הא למדת שאין לפרש כן ואין לנו עסק בנסתרות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ז׳ דברים נבראו קודם כו׳. כל המאמר מפורש בפ׳ אין בין המודר (וע״ש):
ומשיבים: לא קשיא [קשה] הא [זה] באור (אש) דידן [שלנו], הא [זה] באור של גיהנם. ומסבירים: אור דידן [שלנו] במוצאי שבת נברא, אור של גיהנם בערב שבת נברא. ושואלים עוד: ואור של גיהנם בערב שבת איברי [נברא], והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח.
The Gemara answers: This is not difficult. This baraita is referring to our fire, and that baraita is referring to the fire of Gehenna. The Gemara explains: Our fire was created at the conclusion of Shabbat, but the fire of Gehenna was created on Shabbat eve. The Gemara proceeds to ask: Was the fire of Gehenna created on Shabbat eve? Wasn’t it taught in a baraita: Seven phenomena were created before the world was created, and they are: Torah, and repentance, and the Garden of Eden, and Gehenna, and the Throne of Glory, and the Temple, and the name of Messiah.
מהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תּוֹרָה דִּכְתִיב {משלי ח׳:כ״ב} ה׳ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ תְּשׁוּבָה דִּכְתִיב {תהלים צ׳:ב׳} בְּטֶרֶם הָרִים יוּלָּדוּ וּכְתִיב {תהלים צ׳:ג׳} תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם.

The Gemara provides sources for each of these phenomena. Torah was created before the world was created, as it is written: “The Lord made me as the beginning of His way, the first of His works of old” (Proverbs 8:22), which, based on the subsequent verses, is referring to the Torah. Repentance was created before the world was created, as it is written: “Before the mountains were brought forth, or ever You had formed the earth and the world, even from everlasting to everlasting, You are God,” and it is written immediately afterward: “You return man to contrition; and You say: Repent, children of man” (Psalms 90:2–3).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ראשית דרכו – קודם לשאר דרכים והא דאמרן לעיל הכתב בערב שבת בכתבן של לוחות וזו היתה כתובה מתחילה באש שחורה על גבי לבנה.
בטרם הרים יולדו – בראת מדת תשובה.
תשב אנוש עד דכא – עד ידכא לבבו לפניך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י ד״ה ראשית דרכו כו׳ באש שחורה ע״ג לבנה. עי׳ ברש״י שיר השירים בפסוק קוצותיו תלתלים שחורות כעורב:
וראיה לכל דבר: תורה, דכתיב [שנאמר בה]: ״ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז״ (משלי ח, כב), שלפני שנבראו שאר דברים נבראה התורה וכן מפורש בהמשכם של אותם כתובים. תשובה, דכתיב [שנאמר]: ״בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל״, וכתיב [ונאמר] מיד אחר כך: ״תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם״ (תהילים צ, ב-ג).
The Gemara provides sources for each of these phenomena. Torah was created before the world was created, as it is written: “The Lord made me as the beginning of His way, the first of His works of old” (Proverbs 8:22), which, based on the subsequent verses, is referring to the Torah. Repentance was created before the world was created, as it is written: “Before the mountains were brought forth, or ever You had formed the earth and the world, even from everlasting to everlasting, You are God,” and it is written immediately afterward: “You return man to contrition; and You say: Repent, children of man” (Psalms 90:2–3).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גַּן עֵדֶן דִּכְתִיב {בראשית ב׳:ח׳} וַיִּטַּע ה׳ אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם גֵּיהִנָּם דִּכְתִיב {ישעיהו ל׳:ל״ג} כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תׇּפְתֶּה.

The Garden of Eden was created before the world was created, as it is written: “And God planted the Garden of Eden in the east [mikedem]” (Genesis 2:8). The term: In the east [mikedem] is interpreted in the sense of: Before [mikodem], i.e., before the world was created. Gehenna was created before the world was created, as it is written: “For its hearth is ordained of old” (Isaiah 30:33). The hearth, i.e., Gehenna, was created before the world was created.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקדם – מוקדם לעולם.
מאתמול – קודם לעולם.
תפתה – שכל המתפתה ביצרו נופל שם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גן עדן, דכתיב [שנאמר]: ״ויטע ה׳ אלהים גן בעדן מקדם״ (בראשית ב, ח), ומתפרש מקדם במשמעות מקודם, כלומר קודם שנברא העולם. גיהנם, דכתיב [שנאמר]: ״כי ערוך מאתמול תפתה״ (ישעיהו ל, לג), כלומר עוד קודם מאתמול של העולם כבר היה ערוך הגיהנום.
The Garden of Eden was created before the world was created, as it is written: “And God planted the Garden of Eden in the east [mikedem]” (Genesis 2:8). The term: In the east [mikedem] is interpreted in the sense of: Before [mikodem], i.e., before the world was created. Gehenna was created before the world was created, as it is written: “For its hearth is ordained of old” (Isaiah 30:33). The hearth, i.e., Gehenna, was created before the world was created.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) כִּסֵּא הַכָּבוֹד וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ דִּכְתִיב {ירמיהו י״ז:י״ב} כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ דִּכְתִיב {תהלים ע״ב:י״ז} יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ.

The Throne of Glory and the Temple were created before the world was created, as it is written: “Your Throne of Glory on high from the beginning, in the place of our Sanctuary” (Jeremiah 17:12). The name of Messiah was created before the world was created, as it is written in the chapter discussing the Messiah: “May his name endure forever; his name existed before the sun” (Psalms 72:17). The name of Messiah already existed before the creation of the sun and the rest of the world.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מרום מראשון – מרום הוא בערבות מראשון מקודם העולם וכן מקום מקדשנו נברא מראשון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כסא הכבוד ובית המקדש, דכתיב [שנאמר]: ״כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו״ (ירמיהו יז יב), כלומר כסא הכבוד ומקום מקדשנו עוד קודם ראשית העולם נבראו. שמו של משיח, דכתיב [שנאמר] בפרק המדבר במלך המשיח: ״יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו״ (תהילים עב, יז), כלומר לפני שנברא העולם (ובכללו השמש) כבר היה קיים שמו של משיח. ומכל מקום נאמר כאן שגיהנום נברא עוד לפני העולם!
The Throne of Glory and the Temple were created before the world was created, as it is written: “Your Throne of Glory on high from the beginning, in the place of our Sanctuary” (Jeremiah 17:12). The name of Messiah was created before the world was created, as it is written in the chapter discussing the Messiah: “May his name endure forever; his name existed before the sun” (Psalms 72:17). The name of Messiah already existed before the creation of the sun and the rest of the world.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמְרִי חֲלָלָהּ הוּא דְּנִבְרָא קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְאוּר דִּידֵיהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת.

This baraita states that Gehenna was created before the world was created and not during twilight before the first Shabbat. They say in answer: The void of Gehenna was created before the world, but its fire was created on Shabbat eve.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חללה – חלל של גיהנם קודם בריית העולם ותירוצא הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרי [אומרים] חללה של גיהנום הוא שנברא קודם שנברא העולם, ואור דידיה [והאש שלו] בערב שבת איברי [נבראה].
This baraita states that Gehenna was created before the world was created and not during twilight before the first Shabbat. They say in answer: The void of Gehenna was created before the world, but its fire was created on Shabbat eve.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאוּר דִּידֵיהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת אִיבְּרִי וְהַתַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אוּר שֶׁבָּרָא הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת אֵין לוֹ כְּבִיָּיה לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ס״ו:כ״ד} וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְאָמַר רַבִּי בְּנָאָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי עוּלָּא מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁנִּבְרָא בּוֹ אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ כִּי טוֹב חָזַר וּכְלָלוֹ בַּשִּׁשִּׁי שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית א׳:ל״א} וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד.

The Gemara asks: And was its fire created on Shabbat eve? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei says: The fire that the Holy One, Blessed be He, created on the second day of the week will never be extinguished, as it is stated: “And they shall go forth, and look upon the carcasses of the men who have rebelled against Me; for their worm shall not die, nor will their fire be extinguished; and they shall be an abhorrence to all flesh” (Isaiah 66:24)? And Rabbi Bana’a, son of Rabbi Ulla, said: Why doesn’t the verse state: That it was good, at the end of the second day of the week of Creation, as it does on the other days? It is because on that day the fire of Gehenna was created. And Rabbi Elazar said that even though: That it was good, was not stated with regard to Gehenna, He later included it on the sixth day, as it is stated: “And God saw all that He had done and behold, it was very good” (Genesis 1:31).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יוסי אומר שני דברי׳ עלו במחשבה ליבראות בערב שבת ובמוצאי שבת נתן הקב״ה בינה באדם מעין דוגמא של מעלה והביא שתי אבני׳ וטחנן זו בזו ויצא מהן אור והביא מין סוס ומין חמורה והרכיבן זו על זו ויצא מהן פרד וכו׳.
אין לו כבייה עולמית – שהוא אור של גיהנם.
חזר וכללו – לקרותו טוב לפי שהרשעים נידונין בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין לו כביה בו׳ לפי ששאר החוטאים נידונין י״ב חדש בין הגוף בקבר ובין הנשמה בגיהנם אבל אלו הפושעים שהם האפיקורסים כו׳ נידונין לעולם כמפורש פ״ק דר״ה (יז.) והיינו תולעתם בקבר לא תמות לאחר י״ב חדש גם כי טבעם שלא לחיות יותר מי״ב חדש ואשם בגיהנם לנשמות לא תכבה לעולם שיהיו נידונין בה ועי׳ בסוף עדיות:
מפני מה לא נאמר כי טוב כו׳ ר״ל דמהא מייתי לה רבי יוסי דאור של גיהנם בשני נברא ואר״א אע״פ שלא נאמר בו כי טוב כו׳ כללו בששי כו׳ ר״ל דודאי בשני שעדיין לא נברא אדם ולא הוה חטא לדון הרשעים לא נאמר באור גיהנם טוב אבל משנברא אדם בששי וחטא בעטיו של נחש ונגזר מיתה על האדם ועל דורותיו ושיהיו הרשעים נידונין בו נאמר בו שפיר כי טוב וק״ל:
ועוד שואלים ואור (אש) דידיה [שלו] בערב שבת איברי [נברא]? והתניא [והרי שנינו בברייתא], ר׳ יוסי אומר: אור שברא הקדוש ברוך הוא בשני בשבת — אין לו כבייה לעולם, שנאמר: ״ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר״ (ישעיה סו, כד). ואמר ר׳ בנאה בריה [בנו] של ר׳ עולא: מפני מה לא נאמר ״כי טוב״ בסוף מעשה היצירה של יום השני בשבת כמו בשאר הימים — מפני שנברא בו אור של גיהנם. ואמר ר׳ אלעזר: אף על פי שלא נאמר בו ״כי טוב״ — חזר וכללו ביום הששי שנאמר: ״וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד״ (בראשית א, לא).
The Gemara asks: And was its fire created on Shabbat eve? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei says: The fire that the Holy One, Blessed be He, created on the second day of the week will never be extinguished, as it is stated: “And they shall go forth, and look upon the carcasses of the men who have rebelled against Me; for their worm shall not die, nor will their fire be extinguished; and they shall be an abhorrence to all flesh” (Isaiah 66:24)? And Rabbi Bana’a, son of Rabbi Ulla, said: Why doesn’t the verse state: That it was good, at the end of the second day of the week of Creation, as it does on the other days? It is because on that day the fire of Gehenna was created. And Rabbi Elazar said that even though: That it was good, was not stated with regard to Gehenna, He later included it on the sixth day, as it is stated: “And God saw all that He had done and behold, it was very good” (Genesis 1:31).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֶלָּא חֲלָלָהּ קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְאוּר דִּידֵיהּ בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת וְאוּר דִּידַן בְּמַחְשָׁבָה עָלָה לִיבָּרְאוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא נִבְרָא עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שְׁנֵי דְבָרִים עָלוּ בְּמַחְשָׁבָה לִיבָּרְאוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא נִבְרְאוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נָתַן הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דֵּיעָה בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן מֵעֵין דּוּגְמָא שֶׁל מַעְלָה וְהֵבִיא שְׁנֵי אֲבָנִים וּטְחָנָן זוֹ בָּזוֹ וְיָצָא מֵהֶן אוּר וְהֵבִיא שְׁתֵּי בְהֵמוֹת וְהִרְכִּיב זוֹ בָּזוֹ וְיָצָא מֵהֶן פֶּרֶד רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר פֶּרֶד בִּימֵי עֲנָה הָיָה שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ל״ו:כ״ד} הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִים בַּמִּדְבָּר.

Rather, the void of Gehenna was created before the world was created, and its fire was created only on the second day of the week. And the thought arose in God’s mind to create our fire on Shabbat eve; however, it was not actually created until the conclusion of Shabbat, as it was taught in a baraita that Rabbi Yosei says: The thoughts of two phenomena arose in God’s mind on Shabbat eve, but were not actually created until the conclusion of Shabbat. At the conclusion of Shabbat, the Holy One, Blessed be He, granted Adam, the first man, creative knowledge similar to divine knowledge, and he brought two rocks and rubbed them against each other, and the first fire emerged from them. Adam also brought two animals, a female horse and a male donkey, and mated them with each other, and the resultant offspring that emerged from them was a mule. Rabban Shimon ben Gamliel disagrees and says that the first mule was in the days of Anah, as it is stated: “And these are the children of Zibeon: Aiah and Anah; this is Anah who found the mules in the wilderness, as he fed the donkeys of Zibeon his father” (Genesis 36:24).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא – ודאי אור דגיהנם נברא בשני בשבת והא דתניא לעיל אור בערב שבת באור דידן ודתניא ברישא במו״ש לא תיקשי כאן במחשבה כאן ביצירה בערב שבת עלה במחשבה ליבראות ולא נברא עד מוצאי שבת.
וטחן – טח והכה ושפשף זו בזו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שני דברים עלו כו׳ הן בעצמן שני הדברים שאמר רבי נחמיה לעיל אף האור והפרד שגם הם עלו במחשבה בע״ש דהיינו שנבראו בכח דהיינו האור בכח ב׳ אבנים והפרד בכח ב׳ בהמות אבל לא יצאו לפועל אלא עד מוצאי שבת ע״י דעת ופעולת אדם שטחן כו׳ והרכיב כו׳ וע״ז אמרו פרק אין עומדין (ברכות לג.) גדולה דעה שנתנה בתחלת ברכה חול לפו שבתחלת חול במוצ״ש נתנה דעה באדם מעין דוגמא כו׳ לברוא האור והפרד להתקיים מחשבת הקב״ה שבע״ש ומשמע דבמוצ״ש מיד נברא האור ואיתא במדרשות שסבור אדם שהעולם חשוך בעדו במוצאי שבת עד שנברא האור במוצ״ש ובירך מאורי האש ואגב דנקט גבי אור במוצאי שבת נקט נמי הכי גבו פרד. ויש לדקדק מהא דמסיק אור דידן עלה לבראות בע״ש ולא נברא עד מוצאי שבת כו׳ והא אמרי׳ פ׳ אין דורשין (חגיגה יב:) שמים שנבראו מאש ומים מוכח מזה שאש נברא ביום הא׳ וי״ל דאור דידן דקאמר הכא לאו היינו אש היסודי שנברא ביום א׳ ומאש ומים שהם יסודות פשוטים נבראו שמים וק״ל:
אלא כך יש לומר: חללה של גיהנום קודם שנברא העולם ואור דידיה [והאש שלו] בשני בשבת נברא ואור דידן [והאש שלנו] במחשבה עלה ליבראות בערב שבת, ולא נברא בפועל עד מוצאי שבת. וראיה לדבר דתניא הרי שנינו בברייתא], ר׳ יוסי אומר: שני דברים עלו במחשבה ליבראות בערב שבת, ולא נבראו בפועל עד מוצאי שבת, ובמוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה שיש בה כוח בריאה ויצירה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו כלומר, שפשף אותן זו בזו עד שיצא מהן אור (אש) ראשונה, והביא שתי בהמות סוס וחמור והרכיב זו בזו ויצא מהן פרד. רבן שמעון בן גמליאל אומר: פרד ראשון בימי ענה היה, שנאמר: ״ואלה בני צבעון ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את הימם במדבר ברעותו את החמרים לצבעון אביו״ (בראשית לו, כד),
Rather, the void of Gehenna was created before the world was created, and its fire was created only on the second day of the week. And the thought arose in God’s mind to create our fire on Shabbat eve; however, it was not actually created until the conclusion of Shabbat, as it was taught in a baraita that Rabbi Yosei says: The thoughts of two phenomena arose in God’s mind on Shabbat eve, but were not actually created until the conclusion of Shabbat. At the conclusion of Shabbat, the Holy One, Blessed be He, granted Adam, the first man, creative knowledge similar to divine knowledge, and he brought two rocks and rubbed them against each other, and the first fire emerged from them. Adam also brought two animals, a female horse and a male donkey, and mated them with each other, and the resultant offspring that emerged from them was a mule. Rabban Shimon ben Gamliel disagrees and says that the first mule was in the days of Anah, as it is stated: “And these are the children of Zibeon: Aiah and Anah; this is Anah who found the mules in the wilderness, as he fed the donkeys of Zibeon his father” (Genesis 36:24).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) דּוֹרְשֵׁי חֲמוּרוֹת הָיוּ אוֹמְרִים עֲנָה פָּסוּל הָיָה לְפִיכָךְ הֵבִיא פְּסוּל לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ל״ו:כ׳} אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחוֹרִי וּכְתִיב אֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל אִמּוֹ וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה עֲנָה.

The interpreters of Torah symbolism [ḥamurot] would say: Anah was the product of an incestuous relationship, and as a result he was spiritually unfit to produce offspring. Therefore, he brought an example of unfitness, i.e., an animal physically unfit to produce offspring, into the world, as it is stated: “These are the sons of Seir the Horite, the inhabitants of the land: Lotan, and Shoval, and Zibeon, and Anah” (Genesis 36:20). And it is also stated: “And these are the sons of Zibeon: Aiah and Anah” (Genesis 36:24). One verse describes both Anah and Zibeon as sons of Seir, meaning that they are brothers, while the other verse describes Anah as Zibeon’s son. Rather, this teaches that Zibeon cohabited with his mother, the wife of Seir, and fathered Anah from her. He is called Seir’s son although in fact he was the offspring of Seir’s son and Seir’s wife.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך חמר
חמרא(פסחים נד.) דורשי חמורות אמרי ענה פסול היה לפיכך הביא פסולין לעולם כבר פירשנו בערך המר:
א. [שווירוגקייטען.]
דורשי חמורות – מקראות סתומים.
פסול היה – שאחיו מאמו היה אביו כדמפרש שבא צבעון על אמו והוליד.
אלה בני שעיר וגו׳ – וצבעון וענה אלמא אחי הוו וכתיב אלה בני צבעון ואיה וענה אלמא בנו היה.
אלה בני שעיר החורי וכו׳ מלמד שבא צבעון על אמו – תימה דביש נוחלין (ב״ב קטו:) מוכח מהאי קרא דבני בנים כבנים וא״כ מנלן שבא על אמו ועוד לא מצינו בכל התורה שיקראו לבן אשתו בנו והכא אמר דלהכי קרי ליה בנו לפי שנולד מאשתו וי״ל דקרי ליה בנו לפי שהיה בן בנו כדאמרינן ביש נוחלין והכא דייק שבא על אמו מדלא כתיב איה שהיה כמו כן בן צבעון ולא כתיב אלא ענה לחודיה ש״מ לפי שהיה נמי בן אשתו של שעיר כתביה קרא הכא עם שאר בני שעיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוספות בד״ה אלה בני שעיר כו׳ והכא דייק שבא על אמו מדלא כתיב איה כו׳ עכ״ל. עיין בתוספות ובחידושינו פרק יש נוחלין:
מלמד שבא צבעון על אמו כו׳. מפורש בח״ה פ׳ יש נוחלין ע״ש:
ולפיכך הביא פסול לעולם כו׳ לפי שבא מב׳ בהמות סוס וחמור שהם כלאים זה בזה קראו פסול או שסובר פסול ממש כמ״ד בתוספתא דכלאים אסור לרכוב על פרדה מק״ו כו׳ ועי״ל שנקרא פסול ע״ש שמכתו קשה כמו שאמרו ברפ״ק דחולין (ז.) דר׳ פנחס בן יאור אסרו להשהותו בביתו וכתב החזקוני בפרשת וישלח פירש״י שהבוא פסולין כו׳ וא״ח והרי לעיל פרשת תולדות גבי כי גדל מאד פרש״י שהיו אומרים זבל פרדותיו כו׳ א״כ משמע שהיו כבר אלא ה״ק כו׳ ע״ש והאריך לתרץ בדחוקים ואין צורך דאף אם נכתבו יושבי החורי ותולדותיו כאן אחר מיתת יצחק אין זה מוכרח שנעשה זה עתה אחר מיתת יצחק אלא שסופר הכתוב מה שכבר נעשה בימי אברהם ויצחק א״נ קודם להם וכן משמע מתוך הכתובים שהוא ענה הוה מבני שעיר יושבי הארץ שכבר הוו יושבים בארץ ואז מצא הימים ואח״כ בזמן יצחק בנו נשא עשו בנו את אהליבמה בת ענה והוריש את החורי וישב תחתיהם ובעיקר קושייתו והא איכא הכא כמה תנאו דפליגי וס״ל דכבר נברא פרד בין השמשות וא״כ הך דרשה דפרק הפועלים דהוו אומרים זבל פרדותיו כו׳ מצי סבר כחד מהנך תנאי דפליגי הכא וק״ל.
וי״א אף בגדיו של אדם כו׳. עי׳ פירש״י ענינו קיבוץ כל חיותו עופות אצל אדם כמ״ש ויצו ה׳ וגו׳ כל חית וגו׳ ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וגו׳ וכדי שיהו כבושים תחתיו כמ״ש ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חית וגו׳ וק״ל:
דורשי חמורות שהיו דורשים דברים סתומים בצורה מיוחדת, היו אומרים: ענה פסול היה, לפיכך אף הוא הביא פסול לעולם, שנאמר: ״אלה בני שעיר החרי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה״ (בראשית לו, כ), וכתיב עוד נאמר] ״ואלה בני צבעון ואיה וענה״ (בראשית לו, כד), נמצא איפוא שענה וצבעון היו בניו של שעיר, ובפסוק אחר נאמר שענה היה בנו של צבעון! אלא מלמד שבא צבעון על אמו אשת שעיר והוליד ממנה ענה, ואם כן באמת הוא בן צבעון, והוא קרוי בנו של שעיר.
The interpreters of Torah symbolism [ḥamurot] would say: Anah was the product of an incestuous relationship, and as a result he was spiritually unfit to produce offspring. Therefore, he brought an example of unfitness, i.e., an animal physically unfit to produce offspring, into the world, as it is stated: “These are the sons of Seir the Horite, the inhabitants of the land: Lotan, and Shoval, and Zibeon, and Anah” (Genesis 36:20). And it is also stated: “And these are the sons of Zibeon: Aiah and Anah” (Genesis 36:24). One verse describes both Anah and Zibeon as sons of Seir, meaning that they are brothers, while the other verse describes Anah as Zibeon’s son. Rather, this teaches that Zibeon cohabited with his mother, the wife of Seir, and fathered Anah from her. He is called Seir’s son although in fact he was the offspring of Seir’s son and Seir’s wife.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְדִילְמָא תְּרֵי עֲנָה הֲווֹ אָמַר רָבָא אָמֵינָא מִילְּתָא דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא לָא אַמְרַהּ וּמַנּוּ שְׁמוּאֵל אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר ר״פרַב פָּפָּא אָמֵינָא מִילְּתָא דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא לָא אַמְרַהּ וּמַנּוּ רָבָא אָמַר קְרָא הוּא עֲנָה הוּא עֲנָה דְּמֵעִיקָּרָא.

The Gemara asks: And perhaps there were two people named Anah, one the son of Zibeon and the other the son of Seir? Rava said: I will state a matter that even King Shapur did not state. And who is this King Shapur? This cannot be a reference to Shapur, king of Persia; rather, it must be an epithet for someone else. He is Shmuel, whose legal rulings were accepted by the public like the edicts of a king by his subjects. Some say a different version, that it was Rav Pappa who said: I will state a matter that even King Shapur did not state. And who is he that Rav Pappa is referring to by the epithet King Shapur? He is Rava. The verse said: “This is Anah who found the mules,” indicating that he is the same Anah mentioned initially in the earlier verse.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שבור
שבורא(בבא בתרא קטו: פסחים נד.) אמר רבא אמינא מילתא דלא אמרה שבור מלכא ומנו שמואל א״ק הוא ענה דמעיקרא פי׳ חשוב שמואל בין ישראל כשבור מלכא בין האומות שהוא מלך:
א. [שבור קעניג איין פערסיען.]
שמואל קרי ליה רבא שבור מלכא משום דבקי היה בדינין והלכתא כוותיה בדיני כדין היוצא מפי המלך שמתקיים ושבור ממלך פרסיים היה בימי רבא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ודילמא [ושמא] תרי ענה הוו [שני ענה היו]?! אחד בן צבעון ואחד בן שעיר! אמר רבא: אמינא מילתא [אומר אני דבר] שאפילו שבור מלכא [המלך] לא אמרה [אמרו], והכוונה ודאי אינה לשבור מלך פרס אלא הוא כינוי, ומנו [ומי הוא]? שמואל, שדעתו בדינים נתקבלה להלכה וחשובים היו כדבריו של המלך לנתיניו. איכא דאמרי [יש שאומרים] בגרסה אחרת: אמר רב פפא: אמינא מילתא [אומר אני דבר] ששבור מלכא [המלך] לא אמרה [אמרו] ומנו [ומי הוא]? הרי זה כינוי לרבא, אמר קרא ״הוא ענה אשר מצא את הימים ״הוא ענה דמעיקרא [שמתחילה] המוזכר בפרשה זו קודם לכך.
The Gemara asks: And perhaps there were two people named Anah, one the son of Zibeon and the other the son of Seir? Rava said: I will state a matter that even King Shapur did not state. And who is this King Shapur? This cannot be a reference to Shapur, king of Persia; rather, it must be an epithet for someone else. He is Shmuel, whose legal rulings were accepted by the public like the edicts of a king by his subjects. Some say a different version, that it was Rav Pappa who said: I will state a matter that even King Shapur did not state. And who is he that Rav Pappa is referring to by the epithet King Shapur? He is Rava. The verse said: “This is Anah who found the mules,” indicating that he is the same Anah mentioned initially in the earlier verse.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) תָּנוּ רַבָּנַן עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאֵלּוּ הֵן בְּאֵר וּמָן וְקֶשֶׁת הַכְּתָב וְהַמַּכְתֵּב וְהַלּוּחוֹת קִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וּמְעָרָה שֶׁעָמַד בָּהּ מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ פְּתִיחַת פִּי הָאָתוֹן וּפְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ לִבְלוֹעַ אֶת הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף מַקְלוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שְׁקֵדֶיהָ וּפְרָחֶיהָ וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הַמַּזִּיקִין וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף

The Sages taught: Ten phenomena were created on Shabbat eve during twilight, and they were: Miriam’s well, and manna, and the rainbow, writing, and the writing instrument, and the tablets, the grave of Moses, and the cave in which Moses and Elijah stood, the opening of the mouth of Balaam’s donkey, and the opening of the mouth of the earth to swallow the wicked in the time of Korah. And some say that even Aaron’s staff was created then with its almonds and its blossoms. Some say that even the demons were created at this time. And some say that even
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן עשרה דברים נבראו בערב שבת ביה״ש ואלו הן מן ובאר וכו׳ ויש אומר׳ אף מקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה ובגדו של אדם הראשון והמזיקין.
ערך כתב
כתבא(משנה אבות פ״ב פסחים נד.) עשרה דברים נבראו וכו׳ עד והכתב והמכתב פירוש כתב צורת אותיות מכתב צירוף האותיות להיות תיבה להיקרות במלה. ד״א כתב אלו כ״ב אותיות כתב הקודש שאנו כותבין בו ומשתמשין בו מכתב הוא הנקרא טטרגונא שנראה ונקרא מכל צד מד׳ צדדים והוא הכתוב על הלוחות והוא שפי׳ הכתוב והמכתב מכתב אלהים הוא חרות וגו׳. (סנהדרין כא:) בתחילה נתנה התורה בכתב עברי ובלשון הקודש וביררו להן ישראל כתב אשורי ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברי ולשון ארמי מאי הדיוטות אמר רב חסדא כותאי מאי כתב עברי כתבא ליבונאה. (תמיד לג) במקדש אומרים את השם ככתבו ובמדינה בכינויו (נדרים לז) כתבן ולא קריין קריין ולא כתבן הלכה למשה מסיני וכו׳:
ערך צבת
צבתב(סנהדרין נב.) פותחין את פיו בצבת שלא בטובתו (כתובות עז:) ושקיל ליה בצבתא וקלייה בנור׳ (גיטין נו) מייתינן צבתא ושקלינן לדרקון וקטלינן ליה (משנה אבות פ״ה פסחים נד) ר׳ יהודה אומר אף הצבת בצבת עשויה פי׳ כלי הוא שתופשין בו כל כלי מתכות החמין. מלקחיה תרגומו צבתהא:
א. [שריפט.]
ב. [צוואנג.]
אף מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה – פירוש: יש לומר נבראו ועמדו בתוך המטה ולא יצאו עד אותה שעה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: באר, ומן, וקשת, הכתב, והמכתב, והלוחות, קברו של משה, ומערה שעמד בה משה ואליהו, פתיחת פי האתון, ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים. ויש אומרים: אף מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה נבראו בערב שבת בין השמשות, ויש אומרים: אף המזיקים, ויש אומרים: אף
The Sages taught: Ten phenomena were created on Shabbat eve during twilight, and they were: Miriam’s well, and manna, and the rainbow, writing, and the writing instrument, and the tablets, the grave of Moses, and the cave in which Moses and Elijah stood, the opening of the mouth of Balaam’s donkey, and the opening of the mouth of the earth to swallow the wicked in the time of Korah. And some say that even Aaron’s staff was created then with its almonds and its blossoms. Some say that even the demons were created at this time. And some say that even
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים נד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים נד., ר׳ חננאל פסחים נד., רי"ף פסחים נד. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס פסחים נד., רש"י פסחים נד., תוספות פסחים נד., ההשלמה פסחים נד. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים נד., בית הבחירה למאירי פסחים נד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א פסחים נד., מהר"ם חלאווה פסחים נד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים נד., מהרש"א חידושי הלכות פסחים נד., מהרש"א חידושי אגדות פסחים נד., גליון הש"ס לרע"א פסחים נד., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים נד., אסופת מאמרים פסחים נד.

Pesachim 54a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 54a, R. Chananel Pesachim 54a, Rif by Bavli Pesachim 54a, Collected from HeArukh Pesachim 54a, Rashi Pesachim 54a, Tosafot Pesachim 54a, HaHashlamah Pesachim 54a, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 54a, Meiri Pesachim 54a, Ritva Pesachim 54a, R. Moshe Chalava Pesachim 54a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 54a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 54a, Maharsha Chidushei Aggadot Pesachim 54a, Gilyon HaShas Pesachim 54a, Steinsaltz Commentary Pesachim 54a, Collected Articles Pesachim 54a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144