×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שָׁאנֵי בֵּית הַכִּסֵּא דִּמְאִיס.:
the bathroom is different, as it is disgusting. Once a place is called a bathroom it is disgusting and no longer fit for prayer. However, until he actually bathes in a bathhouse it remains fit for prayer.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי שבת י ע״ב} [ואמ׳]⁠1 רבה בר מחסיה אמ׳ רב חמא בר גוריא אמ׳ רב לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים שבשביל משקל עשרה זין2 מילת שהוסיף יעקב3 ליוסף משאר בניו [נתקנאו]⁠4 בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו [אבותינו]⁠5 למצרים.
1. ואמ׳: כך ב-גד, גי, גטז, גפא, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״אמ׳⁠ ⁠״.
2. עשרה זין: כ״י נ: ״עשרה זוזים״. דפוסים: ״שני סלעים״, כבר״ח.
3. יעקב: גיח, גפא: ״לו יעקב אבינו״. גד: ״לו יעקב״. ר״ח: ״יעקב אבינו״. דפוסים: יעקב לבנו.
4. נתקנאו: כ״י א:״נתקנו״.
5. אבותינו: כך ב-גד, גי, גטז, גיח, גפא, כ״י נ, דפוסים, ר״ח. חסר בכ״י א.
שאני בית הכסא דמאיס – ושם מגונה עליו מש״ה מספקא לן בהזמנתו.
שאני בית הכסא דנפיש זוהמא – תימה בסוף פ״ק דנדרים (דף ז׳.) גרס בעי רבינא הזמינו לבית הכסא והזמינו לבית המרחץ מהו אלמא במרחץ נמי מיבעי ליה ויש שמוחקין אותו שם מן הספרים משום הך דהכא ומיהו יש לקיים שם הגיר׳ והכא ה״פ מאי לאו כי היכי דלא איפשיטא ליה מבית הכסא ה״נ לא איפשיטא ליה מבית המרחץ ומשני שאני בית הכסא דנפיש זוהמיה להכי לא איפשיטא ליה אבל מרחץ בתר דבעיא הדר פשטא א״נ הזמינו לבית המרחץ אינו מדברי רבינא אלא הש״ס הוא דמסיק שאינו רוצה לחלק וכן יש בכמה מקומות.
{ספר הנר}
למימ׳ הימנותא, פיר׳ (אמינה) [אמונה].
(דסופליה) [דשייף ליה]א מאותו המין, כלומ׳ ישפשפנו מאותו המין שאכל על פניו שיהא לו כמו סימן שידע ויכיר בו אביו או (ו)⁠אמו.
שבשביל משקל ב׳ סלעים מילת שהוסיףב יעקב ליוסף וכו׳, פיר׳ סביב פסת ידיו נתן מילת ולא כל הכתנת.
א. כלפנינו
ב. כ״ה בד״ס ועוד. ולפנינו, שנתן
הימנותא. להזכיר אמונה בבית הכסא.
יש בני אדם שרגילים בדבריהם דרך שבועה לומר הימנותא וביאור ענינה כלומר באמונה או במי שהוא נאמן ומלה זו הואיל ואין גופה מיוחד לאחד משמותיו של הקב״ה מותר לאמרה אף בבית הכסא ואע״פ שהוא נגזר ממלת האל הנאמן אין מלת נאמן אמורה אלא דרך תואר מושאל אצלו ית׳ כמו שנודע למבינים ואע״פ שרוב שמות בדרך זה מ״מ יש מהן שנתייחדו בפי ההמון יותר ונאסרו על פי יחודם:
שאני בית הכסא דנפיש זוהמיה – פירוש: בשהוא ישן ולפי החמירו בו כשהוא חדש ובעיא דרבינא לא אפשיטא ומדרבנן היא ולקולא וכדפרי׳ במסכת ברכות.
שאני [שונה] בית הכסא דמאיס הוא מאוס], וכשקוראים למקום ׳בית הכסא׳ הרי יש בכך משום גנאי ושוב אינו ראוי לתפילה, אבל בית המרחץ — עד שירחץ בו ממש.
the bathroom is different, as it is disgusting. Once a place is called a bathroom it is disgusting and no longer fit for prayer. However, until he actually bathes in a bathhouse it remains fit for prayer.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֵין שָׁם שְׁאֵילַת שָׁלוֹם – מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב הַמְנוּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא דְּאָמַר: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיִּתֵּן שָׁלוֹם לַחֲבֵירוֹ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: {שופטים ו׳:כ״ד} ״וַיִּקְרָא לוֹ ה׳ שָׁלוֹם״.

It was taught in the Tosefta: There is no greeting [shalom] others permitted in the bathhouse. The Gemara comments that this statement supports the opinion of Rav Hamnuna in the name of Ulla, who said: It is forbidden for a person to greet [shalom] his friend in the bathhouse because Shalom is one of the names of God, as it is stated: “And Gideon built there an altar for God and he called Him Lord Shalom” (Judges 6:24). Therefore, it is prohibited to utter the word shalom in a dishonorable place.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(2-3) אמר רב המנונא: אסור ליתן שלום לחבירו בבית הכסא. שהשם גופיה איקרי שלום, שנאמר: ויקרא לו י״י שלום. אבל לומר נאמן בבית הכסא – מותר, שאינו שם. שנאמר: האל הנאמן, ומתרגמי׳: אלהא מהימנא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויקרא לו – גדעון להקב״ה ה׳ שלום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנינו בתוספתא שאין שם בבית המרחץ שאילת שלום. ומעירים כי דבר זה מסייע ליה [לו] לרב המנונא שאמר משמיה [משמו] של עולא שאמר: אסור לאדם שיתן (ישאל) שלום לחבירו בבית המרחץ, משום שהמלה ״שלום״ היא כינויו של ה׳, וכפי שנאמר: ״ויבן שם גדעון מזבח לה׳ ויקרא לו ה׳ שלום״ (שופטים ו׳, כד), ולכן אסור להזכירה במקום מבוזה.
It was taught in the Tosefta: There is no greeting [shalom] others permitted in the bathhouse. The Gemara comments that this statement supports the opinion of Rav Hamnuna in the name of Ulla, who said: It is forbidden for a person to greet [shalom] his friend in the bathhouse because Shalom is one of the names of God, as it is stated: “And Gideon built there an altar for God and he called Him Lord Shalom” (Judges 6:24). Therefore, it is prohibited to utter the word shalom in a dishonorable place.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא מֵעַתָּה, ׳הֵימָנוּתָא׳ נָמֵי אָסוּר לְמֵימַר בְּבֵית הַכִּסֵּא, דכתי׳דִּכְתִיב: {דברים ז׳:ט׳} ״הָאֵל הַנֶּאֱמָן״? וכ״תוְכִי תֵּימָא ה״נהָכִי נָמֵי, וְהָאָמַר רָבָא בַּר מַחְסֵיָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: אשָׁרֵי לְמֵימַר ׳הֵימָנוּתָא׳ בְּבֵית הַכִּסֵּא! הָתָם שֵׁם גּוּפֵיהּ לָא אִיקְּרִי הָכִי דִּמְתַרְגְּמִינַן ״אֱלָהָא מְהֵימְנָא״, הָכָא שֵׁם גּוּפֵיהּ אִיקְּרִי ״שָׁלוֹם״ דִּכְתִיב: ״וַיִּקְרָא לוֹ ה׳ שָׁלוֹם״.:

The Gemara asks: But if so, words connoting faithfulness are also forbidden to say in the bathroom, as it is written “The faithful God who keeps the covenant and the kindness” (Deuteronomy 7:9). And if you say that it is indeed so, that it is forbidden to use the language of faithfulness in the bathroom, didn’t Rava bar Meḥasseya say that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: It is permitted to say faithfulness in the bathroom? The Gemara answers: There is a difference between the terms: There, the name of God itself is not called in that way, as we translate it as “the faithful God.” However, here, the name of God Himself is called Shalom, as it is written: “And he called Him Lord Shalom.” It is not an adjective, but a holy name in and of itself.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 2]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הימנותא – להזכיר אמונה בבית הכסא.
דמתרגמינן אלהא מהימנא – תימה דשלום נמי מתרגמינן דעבד ליה שלום וי״ל דהתם קראו שלום על שם שהוא עושה שלום דאי לא קראו שלום אלא בעי למימר ה׳ שלום ה׳ העושה לו שלום א״כ ה״ל למימר ה׳ שלומו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל שם גופיה אקרי שלום כדכתיב לקרא לו שם י״י שלום – וא״ת ומה ראיה מהאי קרא דהא בדידיה מתרגמי׳ קדם אל׳ דעבד ליה שלים וכדמתרגמינ׳ באידך אלא מהימנא. וי״ל דהכא מסתברא ומעיקר׳ דקרא אמרי׳ ליה ולרווחא דמילתא נקטי׳ תרגומא דבלאו הכי נמי משמע האל הנאמן שם תואר פי׳1 שהוא נאמן לאחרים מה שאין כן באידך דכתיב ויקרא לו י״י שלום דלא משמע שם התואר מדלא כתי׳ שלמן. וחנון2 ורחום מותר להזכירם בכל מקום דשמות תואר הם וכן אדם נקר׳ כן כאמרם ז״ל מהו רחום אף אתה היה רחום. וכן פי׳ הרב החסיד ז״ל זרח בחשך אור לישרים חנון ורחום וצדיק דאירא את י״י דלעיל מינה קאי וכתבו בתוספות שמ״מ אפי׳ שלום מן השמות הנמחקי׳ הוא וכן אין נזהרי׳ לכתבו בשטרות של רשות וכיוצא בו והכין מוכח בשבועות. ויש שנזהרים לכתבו חסר באגרות של רשות.
1. כן כנראה צ״ל. בכ״י: ״עי׳⁠ ⁠״.
2. כן צ״ל. בכ״י: ״וחנוון״.
תוס׳ בד״ה ומתרגמינן אלהא כו׳ דהתם קראו שלום ע״ש שהוא עושה שלום כו׳ עכ״ל. ר״ל שלא ע״ש אותו המעשה שיעשה שלום לו אלא סתמא קאמר עושה שלום לכל עולם וע״כ נקרא שמו שלום אבל בהאל הנאמן מפורש בו לאוהביו וגו׳ ואינו נקרא שמו כן דלאו סתמא נאמן נקרא ודו״ק:
שם גופיה אקרי שלום כו׳. יש לעיין בזה דגם לפי דברי התוס׳ שיש לחלק דהכא גבי שלום מוכח דקראו לשם שלום (וכמ״ש פירוש לדבריהם בת״ה)⁠ע״ש מ״מ טעמא איכא בזה כיון דשניהם עושה ה׳ למה אקרי שמו שלום טפי מנאמן ועוד בכל הכינויים כגון רחום וחנון אמאי לא קאמרינן הכי דהכי נמי כתיב אל רחום וחנון וגו׳ וי״ל בזה ע״פ מה שאמרו חסד אומר יברא שהוא ג״ח אמת אומר אל יברא שהוא כולו שקר צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות שלום אומר אל יברא שהוא כולו קטטה והשתא בכל כנויין הנמחקין כגון רחום ותנון ורב חסד וארך אפים כדאמרינן במסכת שבועות כיון שהאדם משותף בו לעשות חסד ורחמנות וחנינות אין שמו של הקב״ה נקרא כן אלא אל רחום וחנון וחסד הוי כמו אלהא המרחם וחונן וכמ״ש באל הנאמן הכא ושרי לאומרה בבהכ״ס כמ״ש הרמב״ם מש״כ שלום שאין מדה זו באדם כלל ושמו יתברך ב״ה מקרי שפיר שלום ע״ש שהוא עושה שלום וכן למדת אמת כיון שאינה באדם חותם של הקב״ה נקרא שמו אמת כמ״ש בכמה דוכתין ע״ש ובתוס׳ פ״ק דסוטה מוכח דשלום אינו נמחק ומיהו לא הוזכר גבי אמת שיהא אסור לומר בבהכ״ס ושלא נמחק כמו גבי שלום כיון דשמו ית׳ ב״ה גופיה לא אקרי אמת רק חותמו וק״ל:
ושואלים: אלא מעתה לפי זה לשון ״הימנותא״ נמי [״נאמנות״ גם כן] אסור יהיה למימר [לומר] בבית הכסא, דכתיב הרי נאמר]: ״האל הנאמן שומר הברית והחסד״ (דברים ז, ט). וכי תימא [ואם תאמר] כי הכי נמי [כך הוא גם כן], שאכן אסור לומר לשון נאמנות בבית הכסא, והאמר [והרי אמר] רבא בר מחסיא, אמר רב חמא בר גוריא, אמר רב כי שרי למימר ״הימנותא״ [מותר לומר לשון ״נאמנות״] בבית הכסא! ומשיבים: יש הבדל בין הכינויים, התם [שם] שם ה׳ גופיה [עצמו] לא איקרי הכי [נקרא כך], דמתרגמינן ״אלהא מהימנא״ כן אנו מתרגמים ״האל הנאמן״], ואולם הכא שם ה׳ גופיה [עצמו] איקרי [נקרא] ״שלום״,דכתיב [שנאמר] ״ויקרא לו ה׳ שלום״, ואין זה כינוי, אלא שם מקודש לעצמו.
The Gemara asks: But if so, words connoting faithfulness are also forbidden to say in the bathroom, as it is written “The faithful God who keeps the covenant and the kindness” (Deuteronomy 7:9). And if you say that it is indeed so, that it is forbidden to use the language of faithfulness in the bathroom, didn’t Rava bar Meḥasseya say that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: It is permitted to say faithfulness in the bathroom? The Gemara answers: There is a difference between the terms: There, the name of God itself is not called in that way, as we translate it as “the faithful God.” However, here, the name of God Himself is called Shalom, as it is written: “And he called Him Lord Shalom.” It is not an adjective, but a holy name in and of itself.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאָמַר רָבָא בַּר מַחְסֵיָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: {שמות ל״א:י״ג} ״לָדַעַת כִּי אֲנִי ה׳ מְקַדִּשְׁכֶם״. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״לָדַעַת כִּי אֲנִי ה׳ מְקַדִּשְׁכֶם״ – א״לאָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְ׳שַׁבָּת׳ שְׁמָהּ, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִיתְּנָהּ לְיִשְׂרָאֵל; לֵךְ וְהוֹדִיעָם. מִכָּאן ארשב״גאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: הַנּוֹתֵן פַּת לְתִינוֹק צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְאִמּוֹ. מַאי עָבֵיד לֵיהּ? אָמַר אַבָּיֵי: שָׁאֵיף לֵיהּ מִשְׁחָא וּמָלֵי לֵיהּ כּוּחְלָא. וְהָאִידָּנָא דחיישי׳דְּחָיְישִׁינַן לִכְשָׁפִים מַאי? אָמַר רַב פָּפָּא: שָׁאֵיף לי׳לֵיהּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין.

Incidental to the halakhic statement in his name, the Gemara also cites another statement that Rava bar Meḥasseya said that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: One who gives a gift to another must inform him that he is giving it to him. As it is stated: “Only keep My Shabbatot for it is a sign between Me and you for your generations to know that I am God Who sanctifies you” (Exodus 31:13). When the Holy One, Blessed be He, gave Shabbat to Israel, He told Moses to inform them about it. That was also taught in a baraita: The verse states: “For I am God Who sanctifies you,” meaning that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: I have a good gift in My treasure house and Shabbat is its name, and I seek to give it to Israel. Go inform them about it. From here Rabban Shimon ben Gamliel said: One who gives a gift of bread to a child needs to inform his mother that he gave it to him. The Gemara asks: What does he do to the child, so that his mother will know that he gave him a gift? Abaye said: He should smear him with oil or place blue shadow around his eye in an obvious manner. When the mother of the child notices and asks him about it, he will tell her that so-and-so gave him a piece of bread. The Gemara asks: And now that we are concerned about witchcraft involving oil or eye shadow, what should one who gives a gift do? Rav Pappa said: He should smear him with food of the same type that he gave him to eat.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב: הנותן מתנה לחבירו – צריך להודיעו, שנאמר: לדעת כי אני י״י מקדשכם. והני מילי במילתא דלא עבידה לאיגלויי, אבל במילתא דעבידא לאיגלויי – לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צריך להודיעו – מתן פלוני אתן לך וזהו דרך כבוד דשמא יתבייש לקבלה ומתוך כך מתרצין בדברים ואינו בוש בדבר וכן אם נתנה בביתו שלא מידיעתו צריך להודיעו שמידו באה לו שמתוך כך יהא אוהבו.
לדעת כי אני ה׳ וגו׳ – להודיעם אני בא שאני רוצה לקדשם.
שייף ליה משחא – ישפשפנו בשמן בין עיניו דבר הנראה שתשאלנו אמו מי עשה כן ויאמר לה התינוק פלוני עשה וגם פת נתן לי.
ומלי ליה כוחלא – נותן כחול סביב עינו וכן לשונו בתלמוד.
לכשפים – שתחשדנו שכשפו.
הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו – ודוקא במתנה שנותן לו ע״י אהבה שאין המקבל מתבייש אבל הנותן צדקה שהמקבל מתבייש מתן בסתר יכפה אף (משלי כא).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צריך להודיעו. מתנה פלונית אתן לך, וזה דרך כבוד שמא יתבייש לקבלה, אבל מתוך שמודיעו מתרצין בדברים ואינו בוש בדבר. וכמו כן אם נתנה לביתו בלא ידיעתו, [צריך להודיעו] שמידו באה לו, שמתוך כך יהיה אוהבו.
לדעת כי אני י״י וגו׳. להודיעם שאני רוצה לקדשם.
שייף ליה מאותו המין. כלומר ישים מן הלחם בין שערות ראשו, ומתוך כך תשאלנו אמו מי עשה כן, יאמר התינוק פלוני עשה וגם פת נתן לי.
אבל אי עבידא לאיגלויי. מוטב שלא יאמר שלא יתבייש.
הנותן מתנה לחבירו ראוי לו להודיעו קודם שיתננה לו שמא אם יתננה לו בפתע יתבייש לקבלה ומתוך הודעתו מתרצה לו ואינו בוש לקבלה דרך צחות אמרו לדעת כי אני יי׳ מקדשכם אמר הקב״ה למשה משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיע אותם וקראה מתנה מצד שהיה ענינה דבר מקובל לא תשיגהו החקירה ולא יכילהו המופת כמו שידוע למבינים ואם נתנה שלא בהודעה דרך מקרה אין כאן יוהרא ודרך התחסדות אם הוא משתדל שידע המקבל שהוא נתנה לו או לבני ביתו שמתוך כך אהבה מתוספת בין בני אדם והוא שאמרו הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו ר״ל שישתדל שתהא אמו יודעת שממנו בא הפת ליד התינוק והוא שאמרו עליה דשייף ליה מאותו המין כלומר שנותן מן הלחם פירורין בין שערות ראשו עד שתרגיש בהן האם ותשאלנו ומ״מ בדבר שעשוי ליגלות אין ראוי לו להשתדל שהרי מאליו הוא נודע ואם ימהר בהודעה דומה כמי שמכריז על מה שהוא עושה:
בבית גנזי כו׳ למסקנא דמוקי לה במתן שכרה דלא עבידא לאגלויי ניחא דמתנה טובה היא שבת דעוה״ב שכולו טוב ושבת והיינו בבית גנזי ע״ש שהוא רב טוב הצפון לצדיקים לעוה״ב שנאמר בו עין לא ראתה אלהים וגו׳ אבל השתא דס״ד דאשבת דעוה״ז גופיה קאמר הכי דהיינו דעבידא לאגלויי נראה לפרש דהיינו מתנה טובה שניתן למנוחה דמלאכת ו׳ ימים הוא מכלל קללות אדה״ר דכתיב בעצבון תאכלנה וגו׳ בזעת אפיך תאכל וגו׳ וע״כ בן נח אסור בו דאמרינן בפרק ד׳ מיתות בן נח ששבת חייב כו׳ והיינו בבית גנזי כמו קודם שחטא אדם שהיה לו מנוחה בכל הימים ועיין עוד בזה במס׳ ביצה:
א אגב הזכרת דבר הלכה משמו, מביאים עוד מה שאמר רבא בר מחסיא שכך אמר רב חמא בר גוריא שכך אמר רב: הנותן מתנה לחבירו, צריך להודיעו שהוא נותן לו. וכפי שנאמר: ״אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה׳ מקדשכם״ (שמות לא, יג). הרי שכאשר נתן הקדוש ברוך הוא לישראל את השבת, אמר למשה להודיע להם על כך. תניא נמי הכי [שנוייה ברייתא גם כן כך]: נאמר ״כי אני ה׳ מקדשכם״, וכוונת הכתוב: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ו״שבת״ שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם על כך. ומכאןאמר רבן שמעון בן גמליאל — למדנו כי הנותן מתנה פת לתינוק, צריך להודיע לאמו שנתן לו. ושואלים: מאי עביד ליה [מה עושה הוא לו, לתינוק] כדי שבכך יודיע לאמו שנתן לו מתנה? אמר אביי: שאיף ליה משחא, ומלי ליה כוחלא [ימשחנו בשמן, או ישים כחול סביב לעינו], כדי שיהא ניכר בו שינוי, וכשתראה אמו של הילד ותשאל אותו על כך, יספר לה שפלוני נתן לו פת לחם. והאידנא דחיישינן [ועכשיו שחוששים אנו] לכשפים על ידי שמן או כחול, מאי [מה] יעשה הנותן? אמר רב פפא: שאיף ליה [ימשח לו] מאותו המין שנתן לו לאכול.
Incidental to the halakhic statement in his name, the Gemara also cites another statement that Rava bar Meḥasseya said that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: One who gives a gift to another must inform him that he is giving it to him. As it is stated: “Only keep My Shabbatot for it is a sign between Me and you for your generations to know that I am God Who sanctifies you” (Exodus 31:13). When the Holy One, Blessed be He, gave Shabbat to Israel, He told Moses to inform them about it. That was also taught in a baraita: The verse states: “For I am God Who sanctifies you,” meaning that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: I have a good gift in My treasure house and Shabbat is its name, and I seek to give it to Israel. Go inform them about it. From here Rabban Shimon ben Gamliel said: One who gives a gift of bread to a child needs to inform his mother that he gave it to him. The Gemara asks: What does he do to the child, so that his mother will know that he gave him a gift? Abaye said: He should smear him with oil or place blue shadow around his eye in an obvious manner. When the mother of the child notices and asks him about it, he will tell her that so-and-so gave him a piece of bread. The Gemara asks: And now that we are concerned about witchcraft involving oil or eye shadow, what should one who gives a gift do? Rav Pappa said: He should smear him with food of the same type that he gave him to eat.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִינִי? וְהָאָמַר רַב חָמָא (בַּר) חֲנִינָא: הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ א״צאֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: {שמות ל״ד:כ״ט} ״וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ״! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּמִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִגַּלּוֹיֵי, הָא בְּמִילְּתָא דְּלָא עֲבִידָא לְאִגַּלּוֹיֵי. וְהָא שַׁבָּת דַּעֲבִידָא לִגַלּוֹיֵי? מַתַּן שְׂכָרָהּ לָא עָבֵיד לִגַלּוֹיֵי.

With regard to the halakha itself, the Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav Ḥama bar Ḥanina say: One who gives a gift to his friend need not inform him, as God made Moses’ face glow, and nevertheless it is stated with regard to Moses: “And Moses did not know that the skin of his face shone when He spoke with him” (Exodus 34:29)? The Gemara answers: This is not difficult. When Rav Ḥama bar Ḥanina said that he need not inform him, he was referring to a matter that is likely to be revealed. When Rabban Shimon ben Gamliel said that he needs to inform him, he was referring to a matter that is not likely to be revealed. The Gemara asked: If so, isn’t Shabbat likely to be revealed, as it will be necessary to inform them of Shabbat together with the other mitzvot? Why was Moses asked to inform them about Shabbat separately? The Gemara answers: The giving of its reward is not likely to be revealed, and it was necessary to inform them about so extraordinary a gift.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנאמר: ומשה לא ידע כי קרן עור פניו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאגלויי – מי נתנו לו.
מתן שכרה כו׳ – והוא הודיעם [ע״י משה] בעל פה מה שכרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתן שכרה וכו׳. והוא הודיעם על ידי משה רבינו ע״ה בעל פה מה שכרה.
על עצם הענין שואלים: והאמר [והרי אמר] רב חמא בר חנינא: הנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיעו, וכפי שמצאנו שאף שהקדוש ברוך עשה שקרן עור פני משה, בכל אופן נאמר על משה: ״ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו״ (שמות לד, כט)! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] שאמרנו שאינו צריך להודיעו הרי זה במילתא דעבידא לאגלויי [בדבר שעשוי להתגלות]. ואילו הא [זה] שאמרנו שצריך להודיעו הרי זה במילתא דלא עבידא לאגלויי [שאינו עשוי להגלות]. ושואלים: אם כן, והא [והרי] שבת דעבידא לגלויי [שעשוייה להיגלות], שהרי יצטרכו להודיעה בתוך המצוות, ומדוע נתבקש משה להודיע על כך במיוחד? ומשיבים: מתן שכרה לא עביד לגלויי [אינו עשוי להגלות], ומתנה טובה מעין זו היה צורך להודיע.
With regard to the halakha itself, the Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav Ḥama bar Ḥanina say: One who gives a gift to his friend need not inform him, as God made Moses’ face glow, and nevertheless it is stated with regard to Moses: “And Moses did not know that the skin of his face shone when He spoke with him” (Exodus 34:29)? The Gemara answers: This is not difficult. When Rav Ḥama bar Ḥanina said that he need not inform him, he was referring to a matter that is likely to be revealed. When Rabban Shimon ben Gamliel said that he needs to inform him, he was referring to a matter that is not likely to be revealed. The Gemara asked: If so, isn’t Shabbat likely to be revealed, as it will be necessary to inform them of Shabbat together with the other mitzvot? Why was Moses asked to inform them about Shabbat separately? The Gemara answers: The giving of its reward is not likely to be revealed, and it was necessary to inform them about so extraordinary a gift.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רַב חִסְדָּא הֲוָה נָקֵיט בִּידֵיהּ תַּרְתֵּי מַתְּנָתָא דְתוֹרָא, אָמַר: כׇּל מַאן דְּאָתֵי וְאָמַר לִי שְׁמַעְתָּתָא חַדְתָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יָהֵיבְנָא לֵיהּ נִיהֲלֵיהּ. א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר מַחְסֵיָא, הָכִי אָמַר רַב: הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָדַעַת כִּי אֲנִי ה׳ מְקַדִּשְׁכֶם״. יַהֲבַהּ נִיהֲלֵיהּ. אֲמַר: חֲבִיבִין עֲלָךְ שְׁמַעְתָּתָא דְּרַב כּוּלֵּי הַאי? א״לאֲמַר לֵיהּ: אִין. א״לאֲמַר לֵיהּ: הַיְינוּ דְּאָמַר רַב: מֵילָתָא אַלָּבֵישַׁיְיהוּ יַקִּירָא. א״לאֲמַר לֵיהּ: אֲמַר רַב הָכִי? בָּתְרָיְיתָא עֲדִיפָא לִי מִקַּמָּיְיתָא, וְאִי הֲוָה נָקֵיטְנָא אַחֲרִיתִי – יָהֵיבְנָא לָךְ.:

The Gemara relates that Rav Ḥisda would take in his hand two gifts of the priesthood separated from an ox. He said: Anyone who comes and tells me a new halakha in the name of Rav, I will give these gifts to him. Rava bar Meḥasseya said to him, Rav said as follows: One who gives a gift to his friend needs to inform him, as it stated: “To know that I am God Who sanctifies you.” He gave the gift to Rava bar Meḥasseya. Rava bar Meḥasseya said to Rav Ḥisda: Are the halakhot of Rav so beloved to you? Rav Ḥisda said to him: Yes. Rava bar Meḥasseya said to him, this is what Rav said: Fine wool is precious to those who wear it (Rav Ya’akov Emden), meaning only a person who is used to delicate items can appreciate their quality. Rav Ḥisda said to him excitedly: Did Rav say that? The latter statement is preferable to me more than the first. And if I were holding another gift I would give it to you.
ר׳ נסים גאוןרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב חסדא הוה נקט מתנתא דתורא בידיה. רב חסדא כהן הוה ותמצא במסכת ברכות בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מד) אמר ר׳ יצחק עיר אחת היתה בארץ ישראל וגופנא שמה והיו בה שמונים זוגים אחים כהנים לשמנים זוגות אחיות כהנות ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו אלא תרתי בנתיה דרב חסדא כו׳ ואע״ג דאינהי כהנתא אינהו לא כהני:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מל
מלא(שבת י:) מילתא אלבשייהו יקירא (מגילה יג) מילת לבנה. (חולין נב:) מקום שאין בו שאין בו מילת פי׳ אותו דבר שמן הכרס לאחר שמרתיחין אותה דומה לצמר נקי (גיטין נט) סובני וחומס סובני סלסלה ומלמלה פי׳ בערך סובני. (מעילה יח) בלבושא מציעא ומלמלה פירוש בלבוש הלבוש בין זה לזה שאינו פוגם עד זמן מרובה מלמלה בגד של צמר דק כדגרסינן בגיטין שנמתח ונמלל דהוי כאמגוזא שכל כך דק שכורכין אותו ואינו גדול יותר מאגוז וכיון דדמיו יקרים אינו לובשו אלא פעם ופעמים בשנה ומשמרו הרבה שלא יפגם ואינו פוגם עד זמן מרובה. (שבועות כו) מאי כצמר לבן כצמר נקי בן יומו שמכבנין אותו למילת. (קידושין כא) אמר רבי אלעזר יודן ברבי היה דורש כשהן רוצעין אין רוצעין אלא במילת פירוש הרך שבאזן אותו שלמטה (נדה יז) בית שמאי אומרים בודקין מיטותיהן במילא פרהבא גם זה מלשון צמר נקי שכובשין אותו למילת. צמרי ופשתי שמני תרגומו כסות מילא ובוץ משח (א״ב שם אי נקרא מילת בל׳ זני ורומי והיא קרובה למחוז איטליא והיה שם צמר דק ונקי מאוד וממנו עושים בגדים אשר יצא שמותם בכל הארץ):
ערך כרה
כרהב(שבת י׳) כריהותא (טריחותא כתוב) למיסר המיינא (שבת כא.) ובענפוהי נייחי כל כרנהי דמערבא תרגום ירושלמי והסיר ה׳ ממך כל חולי כל כהרא רוח אש יכלכל מחלהו תרגומו רוחיה דגברא תסובר כורהניה (א״ב עיין ערך כר שלישי בגרסאות כתוב בתרגום כרח באות חית וכן הביא המתורגמן):
א. [וואלע.]
ב. [ערמידען. קראנק זיין.]
רב חסדא – כהן הוה כדאמרינן (ברכות פ״ו דף מד.) גבי עיר אחת היתה בא״י ובה שמונים זוגות אחים כהנים הנשואים שמונים זוגות אחיות כהנות ובדקו מסורא עד נהרדעא ולא אשכחו אלא תרתי בנתיה דרב חסדא דהוו נסיבי לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר חמא.
הוה נקיט תרתי מתנתא דתורא – זוג של זרוע לחיים וקיבה שנתנה לו ורשאי להאכילן לישראל ואע״ג דרב חסדא בח״ל הוה לא ילפינן מהכא דמתנות נוהגות בזמן הזה דהאידנא נהוג עלמא כתלתא סבי (ברכות דף כב.) כרבי יאשיה בכלאים וכרבי יהודה בטבילת בעלי קריין לת״ת וכרבי אלעאי בראשית הגז שהיה אומר אינו נוהג אלא בארץ וכן מתנות בימי רב חסדא אכתי לא נהוג כר׳ אלעאי ובימי ר״נ בר יצחק נהוג כוותיה בראשית הגז ולא במתנות והשתא קא חזינא דנהוג אף במתנות וכי היכי דאחזו במנהג בראשית הגז בימי ר״נ ולא מחינא בהו ונהגנא כולא כוותיה השתא דנהוג אף במתנות לא משנינן מנהגא.
חדתא – חדשה שלא שמעתיה.
מילתא אלבישי׳ יקירא – מעיל דמיו יקרים למי שרגיל ללובשו כלומר לפי שאתה תלמידו של רב ורגיל בשמועותיו אתה מחזר אחריהם.
יהבה ניהליה – דמותרת לזרים כפירוש הקונטרס והכי מוכח בפרק הזרוע (חולין קלב.) והא דאמר בפ״ב דכתובות (דף כה.) חזקה לכהונה חילוק מתנות כגון שמעיד לו דבתורת כהונה יהבה ניהליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעולם יהא אדם נזהר שלא להטיל קנאה בין בניו ואל ישנה לאחד מהם בין האחרים שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים:
פרש״י בד״ה הוה נקיט כו׳ ובימי רב נחמן ב״י נהוג כוותיה בראשית הגז ולא במתנות כו׳ עכ״ל הוצרך לזה דמשמע ליה דרב נחמן ב״י היה בזמן רב חסדא והרי נהוג היו במתנות דלא כרבי אלעאי וכן מוכח בפרק הזרוע דכולהו אמוראי נהוג היו במתנות גם רב נחמן ב״י גופיה קניס גלימא אבל רש״י בפ׳ ראשית הגז פי׳ הא דקאמר רב נחמן בר יצחק נהוג כוותיה בראשית הגז וה״ה במתנות עכ״ל גם התוס׳ שם קיימו פירושו וכתבו ליישב לפירושו הך דפרק הזרוע ע״ש:
תרתי מתנתא כו׳. פירש״י זוג של זרוע לחיים וקיבה כו׳ ע״ש ועי״ל תרתי מהנהו ג׳ מתנות שהיו בידיה קאמר ואי הוה נקיטנא אחריתי כו׳ דקאמר היינו השלישית וק״ל:
הכי אמר רב הנותן מתנה. כו׳. מכל הנך מימרות דבשמעתין ידוע רבא בר מחסיא משמיה דרב לא קא״ל אלא הך ואפשר משום דהך היא קצת מענינו שהודיע לחבירו מקודם שנותן מתנה וק״ל:
בתרייתא עדיפא לי מקמייתא. אע״ג דקמייתא מייתי ליה מקרא ובתרייתא אינה אלא מדאמרי אינשי י״ל דה״ק דבתרייתא לי עדיפא שהוא דבר הנוגע בי וחביב עלי שמעתתא דרב משא״כ קמייתא שהוא דבר הראוי לכל אדם לעשות כן ודו״ק:
ומסופר כי רב חסדא הוה נקיט בידיה תרי מתנתא דתורא [אחז בידו שתי מתנות כהונה שבשור], ואמר: כל מאן דאתי ואמר [מי שיבוא ויאמר] לי שמעתתא חדתא משמיה [הלכה חדשה משמו] של רב יהיבנא ליה ניהליה [אתן אותן לו]. אמר ליה [לו] רבא בר מחסיא, הכי [כך] אמר רב: הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו. וכפי שנאמר: ״לדעת כי אני ה׳ מקדשכם״. יהבה ניהליה [נתן אותה, את המתנה, לו] לרבא בר מחסיא. אמר רבא בר מחסיא לרב חסדא: וכי חביבין עלך שמעתתא [חביבות עליך ההלכות] של רב כולי האי [כל כך]? אמר ליה [לו] רב חסדא: אין [כן]. אמר ליה [לו] רבא בר מחסיא: היינו [זהו] שאמר רב: מילתא אלבישייהו יקירא [המילת יקר ללובשיו] (יעב״ץ), כלומר, רק אדם הרגיל בדברים מעודנים יודע להעריך את טיבם. אמר ליה [לו]: רב חסדא בהתפעלות: וכי אמר רב הכי [כך]?! בתרייתא עדיפא [האחרונה עדיפה] לי מקמייתא [מן הראשונה], ואי הוה נקיטנא אחריתי, יהיבנא [ואילו הייתי מחזיק מתנה אחרת, הייתי נותן אותה] לך.
The Gemara relates that Rav Ḥisda would take in his hand two gifts of the priesthood separated from an ox. He said: Anyone who comes and tells me a new halakha in the name of Rav, I will give these gifts to him. Rava bar Meḥasseya said to him, Rav said as follows: One who gives a gift to his friend needs to inform him, as it stated: “To know that I am God Who sanctifies you.” He gave the gift to Rava bar Meḥasseya. Rava bar Meḥasseya said to Rav Ḥisda: Are the halakhot of Rav so beloved to you? Rav Ḥisda said to him: Yes. Rava bar Meḥasseya said to him, this is what Rav said: Fine wool is precious to those who wear it (Rav Ya’akov Emden), meaning only a person who is used to delicate items can appreciate their quality. Rav Ḥisda said to him excitedly: Did Rav say that? The latter statement is preferable to me more than the first. And if I were holding another gift I would give it to you.
ר׳ נסים גאוןרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאָמַר רָבָא בַּר מַחְסֵיָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: בלְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם בְּנוֹ בֵּין הַבָּנִים, שֶׁבִּשְׁבִיל מִשְׁקַל שְׁנֵי סְלָעִים מֵילָת שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב לְיוֹסֵף יוֹתֵר מִשְּׁאָר בָּנָיו, נִתְקַנְּאוּ בּוֹ אֶחָיו, וְנִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר, וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם.:

And Rava bar Meḥasseya said that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: A person should never distinguish one of his sons from among the other sons by giving him preferential treatment. As, due to the weight of two sela of fine wool [meilat] that Jacob gave to Joseph, beyond what he gave the rest of his sons, in making him the striped coat, his brothers became jealous of him and the matter unfolded and our forefathers descended to Egypt.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב: לעולם אל ישנה בנו אחד משאר בניו. שהרי בשביל ב׳ סלעי מילת שהוסיף יעקב אבינו ליוסף – נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משקל ב׳ סלעים – לאו דוקא נקט בתלמידי רבינו יצחק הלוי מצאתי כתונת פסים סביב פס ידו נתן מילת ולא כל הכתונת.
ה״ג נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים – ואע״ג דבלאו הכי נגזר דכתיב (בראשית טו) ועבדום וענו אותם שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ״כ אלא ע״י זה שהרי ארבע מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל׳ שנים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משקל שני סלעים מילת. כתנת פסים. כלומר לא היתה כולה של מילת, אלא סביב לפסי ידיו, ואפי׳ הכי נתקנאו בו אחיו.
נתגלגל הדבר וירדו אבותנו למצרים1 – פירוש: כי גלות בין הבתרים לא נגזר במקום ידוע.
1. כן כנראה צ״ל. בכ״י: ״מצרים״.
בד״ה ה״ג נתגלגל כו׳ שהרי ד׳ מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק כו׳ עכ״ל כתב מהרש״ל בתוס׳ מדוייקים אינו כו׳ אבל הגלות של ד׳ מאות שנה אינו מתחיל אלא משנולד יצחק כו׳ עכ״ל ע״ש באורך והנראה לקיים כל נוסחות התוס׳ שלפנינו כפי מה שאמרו חז״ל דקרא דומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות וגו׳ התחיל מגזירת בין הבתרים וכתבו המפרשים כי ארבע מאות שנה הוא מיום שנולד יצחק שנאמר כי גר יהיה זרעך וגו׳ והשלשים הנוספים היו מיום צאת אברהם מארצו ויהיה פי׳ הכתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים עד מלאת ת״ל שנה להיותם גרים הם ואבותיהם בארץ לא להם עכ״ל הרמב״ן והשתא אותן שלשים שנה קודם שנולד יצחק נמי הוו בכלל הגזירה שאז היתה גזירת בין הבתרים להתחיל מיד באברהם וזרעו להיותם גרים בארץ לא להם והשתא שפיר כתבו התוס׳ שהרי גזירת ארבע מאות שנה שנגזר על יצחק שיגור בארץ לא להם כבר נגזר ל׳ שנה קודם שנולד יצחק דהיינו בגזירת בין הבתרים על אברהם ודו״ק:
משקל ב׳ סלעים כו׳. עי׳ פירש״י ר״ל דכולה מילת ודאי דהוה משקלו טפי מב׳ סלעים אבל אין לפרש דר״ל דמסתמא לא ידע רב דכך היה משקלו בצמצום ב׳ סלעים דא״כ לא תיקן כלום בפי׳ ר״י הלוי וק״ל. ועוד דאין סברא דכל הבגד לא היה רק משקל ב׳ סלעים אע״ג שיש בגדים דקים מאד כדאיתא בהניזקין מ״מ סתם כתונת לא הוי כך וק״ל:
ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו וכתבו התוס׳ ואע״ג דבלאו הכי כו׳. ע״ש ועוי״ל דה״ק דאי לא משקל ב׳ סלעים כו׳ לא היה נתגלגל ירידתם בעבירה זו במכירת אחיהם אלא בדרך אחר שלא בעבירה ומה שיש לדקדק עוד בדבריהם עיין במהרש״ל ובחדושי הלכות:
ב ועוד אמר רבא בר מחסיא, אמר רב חמא בר גוריא, אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו האחד בין שאר הבנים, שלא יפלה אותו לטובה. שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף כשעשה לו כתונת פסים יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
And Rava bar Meḥasseya said that Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: A person should never distinguish one of his sons from among the other sons by giving him preferential treatment. As, due to the weight of two sela of fine wool [meilat] that Jacob gave to Joseph, beyond what he gave the rest of his sons, in making him the striped coat, his brothers became jealous of him and the matter unfolded and our forefathers descended to Egypt.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאָמַר רָבָא בַּר מַחְסֵיָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: לְעוֹלָם יְחַזֵּר אָדָם וְיֵשֵׁב בְּעִיר שֶׁיְּשִׁיבָתָהּ קְרוֹבָה, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁיְּשִׁיבָתָהּ קְרוֹבָה עֲוֹנוֹתֶיהָ מוּעָטִין, שֶׁנֶּאֱמַר: {בראשית י״ט:כ׳} ״הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרוֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִיא מִצְעָר״. מַאי ״קְרוֹבָה״? אִילֵימָא ״קְרוֹבָה״ דְּמִיקָּרְבָא וְזוּטָא, וְהָא קָא חָזוּ לַהּ? אֶלָּא: מִתּוֹךְ שֶׁיְּשִׁיבָתָהּ קְרוֹבָה עֲוֹנוֹתֶיהָ מוּצְעָרִין. א״ראָמַר רַבִּי אָבִין: מַאי קְרָא? דִּכְתִיב: {בראשית י״ט:כ׳} ״אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה״, ״נָא״ בְּגִימַטְרִיָּא – נ׳חַמְשִׁין וְחַד הָוֵי, וְשֶׁל סְדוֹם נ׳חֲמִישִּׁים וב׳וּשְׁתַּיִם, וְשַׁלְוָתָהּ

And Rava bar Meḥasseya said that Rav Ḥama bar Gurya said Rav said: A person should always seek and dwell in a city whose settling took place in the recent past, meaning that it was recently established, as due to the fact that its settling is recent its sins are few, as its residents have not yet had the opportunity to commit many sins there. As it is stated that Lot said to the angel: “Behold, here is this city that is close to run away to and it is small” (Genesis 19:20). What is the meaning of the word close? If you say: That it is close in distance and truly small, why did he need to say that to the angel? Didn’t they see it? Rather, the meaning of the word close must be because its settling was close, that it had been recently settled, and therefore its sins were few. Rabbi Avin said: What is the verse that teaches us that Zoar was newer than the other cities? As it is written: “I will escape there please [na]” (Genesis 19:20); the numerological value of nun alef, the letters of the word na, is fifty-one, while Sodom was fifty-two years old. And Sodom’s tranquil period
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב: לעולם יחזר אדם וישב בעיר שישיבתה קרובה.⁠1 {שמתוך שישיבתה קרובה} –2 עוונותיה מועטין.
אמר ר׳ חנן: מהאי קרא, שנאמר: הלא מצער היא ותחי נפשי – כלומר: מצער – עתה בקרוב נתיישבה.
אמר ר׳ יצחק: ישיבת צוער נ״א שנה היתה, שנאמר: אמלטה נא שמה. נא בגימטריא – הכי הוו.
ישיבתה של סדום נ״ב שנה הוה, שהיתה3 קודמת לצוער שנה. וכתיב: שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר, ושלש עשרה שנה מרדו – הרי כ״ה4 שנה, ובארבע עשרה למרדה בא כדרלעמר והחריבה. נמצאת שלוותה כ״ו שנים, תשולם נ״ב לישיבתה.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״קרובתה״.
2. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 הושמט ע״י הדומות.
3. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״שתחיה״.
4. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״כ״ח״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שישיבתה קרובה – שנתיישבו בה מקרוב כלומר עיר חדשה.
דמקרבא – לנוס שם.
וזוטא – ולא צריכין אתם להקפיד על קיומה.
הא קא חזו לה – למה ליה למימר להו.
שישיבתה קרובה – שנה אחת קדמה לה סדום כדמפרש של סדום חמשים ושתים דע״כ בוני מגדל בארץ שנער היו ולא היה ישוב בעולם אלא באותה בקעה כדכתיב (בראשית יא) ויהי כל הארץ שפה אחת וגו׳ ויהי בנסעם מקדם ומשם נפוצו למקומות אחרים כשנתפלגו ובנו להם עיירות ומשנתפלגו עד שחרבה סדום אינו אלא חמשים ושתים שנה שהרי בסוף ימי פלג נתפלגו הארצות כדתניא בסדר עולם אמר רבי יוסי נביא גדול היה עבר שקרא בנו פלג כי בימיו נפלגה הארץ ואם תאמר בתחלת ימיו והלא יקטן אחיו קטן ממנו והוליד משפחות ונתפלגו ואם תאמר באמצע ימיו לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש נתן לך סימן ולא תדע באיזו משנותיו אלא בסוף ימיו צא וחשוב שנותיו של פלג ונמצא שנה שמת בה היא שנת מ״ח לאברהם וכשחרב סדום שנת צ״ט לאברהם שהרי בו ביום נתבשרה שרה ולשנה אחרת ילדה ואברהם בן מאת שנה וגו׳ (שם כא).
ושלותה – האמורה בה גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה וגו׳ (יחזקאל טז) וכתיב נתיב לא ידעו עיט לא הדריכוהו וגו׳ (איוב כח).
ושל סדום נ״ב שנה – כמו שמוכיח בקונ׳ שהיה אברהם בן מ״ח שנה כשנבנית סדום ושלותה כ״ו שנים משמע שהיה אברהם בן ע״ג כשהרג את המלכים ובסדר עולם משמע שהיה בן ע״ה שנה כשהכה את המלכים דקאמר התם אברהם אבינו כשנדבר עמו בין הבתרים בן ע׳ שנה היה שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וגו׳ וחזר לחרן ושהה שם ה׳ שנים שנאמר ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן וגו׳ ואותה שנה שיצא מחרן שנת רעב היתה ירד למצרים ושהה שם ג׳ חדשים בא וישב לו באלוני ממרא היא שנה שכבש את המלכים ולפ״ז לא היתה שלותה אלא כ״ד וצריך לומר שהיתה בשלוה ב׳ שנים בתחלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעולם יהא אדם זריז לשמוע דבריהם של תלמידי חכמים ויהיו כל דבריהם נערכים בעיניו שאין אדם מכיר במעלת החכם אא״כ רוח חכמה לובשתו דרך צחות אמרו מילתא ללבשוהי יקירא ודרך הערה אמרו רב חסדא הוה נקיט מתנתא דתורא ר״ל זרוע לחיים וקיבה שכהן היה ונתנו לו מתנות אמר כל דאתי ואמר לי שמעתתא חדתא משמיה דרב יהיבנא ליה וכבר ביארנו במקומו שהמתנות מותרות לזרים:
לעולם יהא אדם מחזר שתהא ישיבתו במקום שיושביו הולכים בדרך חיים ואין עיניהם משוטטות להיות רגליהם רצים לרע ולא בשאר מקומות כדי שלא ילמד ממעשיהם ואם רואה כל העולם שרוי בצער עד שלא ימצא מקום ליי׳ ומשכנות לאביר יעקב יהא מחזר לדור בעיר שישיבתה קרובה שלא הושקעו כל כך שלא תהא תשובתם קרובה דרך צחות אמרו מתוך שישיבתה קרובה עונותיה מוצערים:
בד״ה ושל סדום כו׳ ובסדר עולם משמע שהיה בן ע״ה שנה כשהכה את המלכים כו׳ עכ״ל מה שיש לדקדק בכל זה עיין בתוספות פרק קמא דברכות:
דמקרבא וזוטא כו׳. מתחלת דבריו משמע דל״ק ליה רק אמלת קרובה ובסוף הקושיא נקט גם וזוטא שהוא פירושו של מצער והיינו משום דמצער מתפרש שפיר כפירש״י הכא ובחומש לפי שהיא זוטא ואנשים בה מעט אין לך להקפיד עליה אבל כיון דכתיב קרובה דהיינו דמקרבא קשיא לי׳ נמי וזוטא הא קחזי לה אלא מתוך שישיבתה קרובה עונותיה מוצערים דעדיין לא נתמלא סאתה כפירש״י בחומש:
ושל סדום נ״ב שנה כו׳. לפי דברי התוס׳ הפיכת סדום שנה אחת קודם ללידת יצחק ומזה הוצרכו התוס׳ הכא לדחוק דצ״ל שהיתה סדום ב׳ בשלוה מתחלה עכ״ל אבל לפי שיטת התוס׳ בפ״ק דר״ה דבתשרי באו המלאכים ובפסח נולד יצחק נמצא שהפיכת סדום ולידת יצחק היה בשנה אחת דהיינו בשנת ק׳ לאברהם יש לפרש דשנת מ״ח לאברהם שבה מת פלג אינו ממנין נ״ב שנה שאחר שמת נפלגה הארץ והיא שנת מ״ט ומשנת מ״ט עד שנת ע״ד הרי כ״ה שנים שאין בהן שלוה ובשנת ע״ה שאז הכה המלכים מתחילין שנות שלוה עד שנת ק׳ לאברהם והויין כ״ו ודו״ק:
ועוד אמר רבא בר מחסיא, אמר רב חמא בר גוריא, אמר רב: לעולם יחזר אדם ויחפש וישב בעיר שישיבתה קרובה, כלומר, שנוסדה לא מכבר, שמתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטין, שלא הספיקו עדיין לחטוא בה כל כך. וכפי שנאמר שאמר לוט למלאך: ״הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער״ (בראשית יט, כ), מאי [מה משמעות] המלה ״קרובה״? אילימא [אם תאמר]: דמיקרבא וזוטא [שקרובה, במרחק, וקטנה ממש], — לשם מה לו לומר זאת למלאך? והא קא חזו לה [והרי הם רואים אותה]! אלא יש לומר כי משמעות ״קרובה״ — מתוך שישיבתה קרובה, שנתיישבה מקרוב, לכן עונותיה מוצערין (מעטים). אמר רב אבין: מאי קרא [מה הכתוב] המלמד שצוער היתה צעירה יותר משאר הערים? — דכתיב כן נאמר]: ״אמלטה נא שמה״ (בראשית יט, כ). ״נא״ בגימטריאחמשין ואחת הוא, ואילו הגימטריא של סדום היא חמישים ושתים. ושלותה
And Rava bar Meḥasseya said that Rav Ḥama bar Gurya said Rav said: A person should always seek and dwell in a city whose settling took place in the recent past, meaning that it was recently established, as due to the fact that its settling is recent its sins are few, as its residents have not yet had the opportunity to commit many sins there. As it is stated that Lot said to the angel: “Behold, here is this city that is close to run away to and it is small” (Genesis 19:20). What is the meaning of the word close? If you say: That it is close in distance and truly small, why did he need to say that to the angel? Didn’t they see it? Rather, the meaning of the word close must be because its settling was close, that it had been recently settled, and therefore its sins were few. Rabbi Avin said: What is the verse that teaches us that Zoar was newer than the other cities? As it is written: “I will escape there please [na]” (Genesis 19:20); the numerological value of nun alef, the letters of the word na, is fifty-one, while Sodom was fifty-two years old. And Sodom’s tranquil period
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת י: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת י:, ר׳ חננאל שבת י:, ר׳ נסים גאון שבת י:, רי"ף שבת י: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת י:, רש"י שבת י:, תוספות שבת י:, ספר הנר שבת י: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת י: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., בית הבחירה למאירי שבת י: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א שבת י:, מהרש"א חידושי הלכות שבת י:, מהרש"א חידושי אגדות שבת י:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת י:, אסופת מאמרים שבת י:

Shabbat 10b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 10b, R. Chananel Shabbat 10b, R. Nissim Gaon Shabbat 10b, Rif by Bavli Shabbat 10b, Collected from HeArukh Shabbat 10b, Rashi Shabbat 10b, Tosafot Shabbat 10b, Sefer HaNer Shabbat 10b, Ri MiLunel Shabbat 10b, Meiri Shabbat 10b, Ritva Shabbat 10b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 10b, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 10b, Steinsaltz Commentary Shabbat 10b, Collected Articles Shabbat 10b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144