כאיסורו – של חמץ ובשר קודש נמי משנפסל ביוצא אסור באכילה.
(1) 
כְּאִיסּוּרוֹ מָה אִיסּוּרוֹ בִּכְזַיִת אַף חֲזָרָתוֹ בִּכְזַיִת.
כְּאִיסּוּרוֹ מָה אִיסּוּרוֹ בִּכְזַיִת אַף חֲזָרָתוֹ בִּכְזַיִת.is analogous to its prohibition. Just as its prohibition is only when it is the size of an olive-bulk, so too, the requirement to return it is only when it is the size of an olive-bulk.
במשנה מקום שנהגו לעשות מלאכה כו׳ מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ופרש״י כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותיקון מצה. והקשה הרב המגיד דא״כ ערב סוכות נמי טרוד בעשיית סוכה ומשו״ה מפרש כמ״ש התוס׳ בשם הירושלמי דטעמא משום הקרבת הפסח ובאמת משום הא לא איריא דנראה דרש״י בעצמו נזהר מזה וכתב לשון דשמא ישכח וזה לא שייך אלא לענין ביעור חמץ שאינו אלא לשעה קלה וכן בשחיטת הפסח דיש בני אדם שנמנין על פסחין של אחרים וזה לשעה עומדת וכן בתקון מצה לצורך הלילה ומשום הכי בכל הני איכא למיחש שאם יהא טרוד במלאכה גמורה יבוא לידי שכחה משא״כ בעשיית סוכה היא ג״כ מלאכה גמורה ואדרבא דרכו להתעסק בהן בימים שבין יה״כ לסוכות כדאיתא במדרש ולקחתם לכם ובפוסקים משו״ה ליכא למיחש שמא ישכח וכיוצא בזה כתב בעל תי״ט ע״ש. אלא דבין לפירש״י ובין לפי׳ התוס׳ בשם הירושלמי קשיא לי דאכתי אמאי שביק תנא עיקר דינא דעשיית מלאכה בע״פ אחר חצות דלא אשכחן דתני לה בשום דוכתא במשנה ונקיט מנהגא דקודם חצות דאף דרש״י הרגיש בזה בסמוך בלשון הגמרא מאי איריא ומפרש דעיקר מתני׳ לדיוקא דאחר חצות אתי אלא דאפ״ה לא פסיקא הך מילתא דהא איכא למימר דלאחר חצות נמי במנהגא תליא מילתא אלא הא דנקיט קודם חצות היינו לאשמעינן היא גופא דאפילו קודם חצות הוי מנהג חשוב במקום שנהגו לאפוקי לילה שלפניה אי נהגו לא משגחינן בהו כמו שפירש״י להדיא בריש מכילתין דאפילו נהגו בטלה דעתן ועוד דלפירש״י דהכא אדרבא איכא למימר איפכא דלאחר חצות קיל טפי כשגמר כל מצוות ביעור חמץ ועשיית המצות וכה״ג לפי׳ התוס׳ לענין קרבן פסח. ועוד דלפירש״י והתוס׳ קשה מ״ט דב״ש דאסרו אפילו בלילה הא לא שייך הנך טעמי כלל וא״כ מדב״ש נשמע לב״ה דאיכא נמי טעמא אחרינא. ולולי שאיני כדאי היה נ״ל לפרש דעיקר מנהגא דאיסור מלאכה קודם חצות היינו משום דלאחר חצות פשיטא טובא דאיסור גמור הוא והיינו משום דכתיב בפרשת אמור אלה מועדי ה׳ וסמיך ליה בחדש הראשון בארבעה עשר בין הערבים פסח לה׳ וא״כ משמע דמהאי שעתא די״ד לאחר חצות איקרי מועד והיינו לענין איסור עשיית מלאכה כחולו של מועד אי מדאורייתא או מדרבנן ומשו״ה יש מקומות שנהגו אפילו קודם חצות משום גדר דלאחר חצות דלא ליזלזלי ביה כדאמרי נמי בריש מכילתין דלא מצינו יום שמקצתו מותר ומקצתו אסור ומה״ט גופא איכא למימר דהיינו טעמא דב״ש דאסור אף בלילה דלא מצינו שהיום אסור והלילה מותר. כנ״ל נכון ואפשר לפרש ג״כ שיטת הירושלמי על דרך זה ועיין עוד בסמוך:
כאיסורו, מה איסורו של חמץ ושל בשר קודש שנפסל שאסור באכילה שיעורו בכזית, אף חזרתו בכזית.
is analogous to its prohibition. Just as its prohibition is only when it is the size of an olive-bulk, so too, the requirement to return it is only when it is the size of an olive-bulk.
הכל
(2) תַּנְיָא ר׳ רַבִּי נָתָן אוֹמֵר זֶה וְזֶה כִּשְׁתֵּי בֵיצִים וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.
Another opinion on this issue was taught in a baraita. Rabbi Natan says: The minimum measure for both this and that, leaven and sacrificial meat, is two egg-bulks of prohibited material, but the Rabbis did not agree with him.
Another opinion on this issue was taught in a baraita. Rabbi Natan says: The minimum measure for both this and that, leaven and sacrificial meat, is two egg-bulks of prohibited material, but the Rabbis did not agree with him.
Another opinion on this issue was taught in a baraita. Rabbi Natan says: The minimum measure for both this and that, leaven and sacrificial meat, is two egg-bulks of prohibited material, but the Rabbis did not agree with him.
הכל
(3) {זכריה י״ד:ו׳} וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן מַאי יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן.
Incidental to the discussion of leaving Jerusalem and its surrounding area, the Gemara cites expositions of a prophetic passage, including a statement that God will eventually expand the boundaries of Jerusalem. The verse states: “And it shall come to pass on that day that there shall not be light, but heavy clouds [yekarot] and thickness [vekippaon]” (Zechariah 14:6). The Gemara asks: What is the meaning of the expression “yekarot vekippaon”?
Incidental to the discussion of leaving Jerusalem and its surrounding area, the Gemara cites expositions of a prophetic passage, including a statement that God will eventually expand the boundaries of Jerusalem. The verse states: “And it shall come to pass on that day that there shall not be light, but heavy clouds [yekarot] and thickness [vekippaon]” (Zechariah 14:6). The Gemara asks: What is the meaning of the expression “yekarot vekippaon”?
וכיון שהזכיר אם לא עבר הצופים חוזר דשמע מינה עד הצופים מירושלים הוא חשוב הוצרך מהאי קרא והיה ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לי״י ואמר ר׳ יהושע בן לוי עתיד הקב״ה להוסיף על ירושלים עד שעה שהסוס רץ ומציל פי׳ חצי היום שהצל של סוס תחתיו ומפני זה פתח והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון פי׳ ר׳ אלעזר אור שהוא יקר בעולם הזה כלו כדכתיב (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור וכתיב (שמואל א ג א) ודבר י״י היה יקר בימים ההם קפוי הוא מצוי לעולם הבא וכל דבר מצוי ביד הרבים בזול הוא דכתיב (יואל ג א) ביום ההוא אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו ריש לקיש דרשו בתלמוד נגעים ואהלות שהוא יקר עכשיו כו׳ ור׳ יוחנן אמר אלו בני אדם שנראין בעולם הזה יקרים ונכבדים קפויים הם לעולם הבא כי הא דיוסף בריה דר׳ יהושע בן לוי חלש כאלו פרחה נשמתו איתפח אמר ליה אבוה מאי חזית אמר ליה עולם הפוך ראיתי עליונים למטה כלומר היקרים החשובים בעולם הזה כדכתיב (ישעיה יג יב) אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר ראיתי אותם תחתונים במדרגה התחתונה והיורדים בעולם הזה ראיתי בעליה למעלה מאלו אמר ליה בני עולם ברור ראית כלומר האמת שם הוא שהוא לשם עליון הוא העיקר אמר ליה ואנו אנה מקומנו אמר ליה אנו חשיבותינו התם כי הכא ושמעתי אשרי מי שיבא לכאן ותלמודו בידו יש מי שאומר שגורס על פה כי הלך וגרסתו עמו ויש מי שמפרש מי שיבא בכאן ומעשיו מיסדים ותלמודו שקיים כל מה שלמד נמצא כאלו הביא ראיותיו עמו והרוגי מלכות אין כל בריה ולשון יכולה במחיצתן ואסיקנא לאו ר״ע וחבריו דהללו מעלתן גדולה זולתי מצות הריגתם אלא שני אחים שהיו בלוד בשעה שנמצאת בת קיסר הרוגה ובקשו להרוג כל יהודי בשבילה ואמרו שני האחים אנו הרגנוה כדי להציל כל ישראל ונהרגו הן וכו׳.
יקרות וקפאון – איידי דאיירי בירושלים ביציאות שעריה דקתני וכן מי שיצא מירושלים כו׳ פתח בהא פרשתא דבעינן למימר קמן שעתיד הקב״ה להוסיף על ירושלים.
א כיון שדנו כאן בענין היציאה מירושלים למקומות הסמוכים לה, מביאים כמה דרשות בנושא קרוב. נאמר: ״והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון״ (זכריה יד, ו), ותוהים: מאי [מהו] ״יקרות וקפאון״?
Incidental to the discussion of leaving Jerusalem and its surrounding area, the Gemara cites expositions of a prophetic passage, including a statement that God will eventually expand the boundaries of Jerusalem. The verse states: “And it shall come to pass on that day that there shall not be light, but heavy clouds [yekarot] and thickness [vekippaon]” (Zechariah 14:6). The Gemara asks: What is the meaning of the expression “yekarot vekippaon”?
הכל
(4) א״ר אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זֶה אוֹר שֶׁיָּקָר בָּעוֹלָם הַזֶּה וְקָפוּי לָעוֹלָם הַבָּא.
Rabbi Elazar said: This is the light currently provided by the sun, which is significant [yakar] in this world and insignificant [kafuy] in the World-to-Come, when the moon will shine as brightly as the sun does now and the sun will be seven times brighter than it is currently.
Rabbi Elazar said: This is the light currently provided by the sun, which is significant [yakar] in this world and insignificant [kafuy] in the World-to-Come, when the moon will shine as brightly as the sun does now and the sun will be seven times brighter than it is currently.
אור שיקר בעולם הזה – כשחמה מאירה בגבורתה ואורה גדול אותו אור חשוב ויקר שלה יהא קפוי וקל לעולם הבא כל דבר קל קרי קפוי צף על המים ויצף הברזל מתרגמינן וקפא פרזלא (מלכים ב ו).
וקפאון זה אור שיקר בעוה״ז וקפוי הוא לעוה״ב. בערוך ערך קף פירש דקאי על אור התורה וה״נ פירש רש״א על נגעים וכו׳ שיהיו נקל לידע לעוה״ב:
אמר ר׳ אלעזר: זה אור שיקר (חשוב) בעולם הזה אור החמה, וקפוי (קל ומזולזל) לעולם הבא, שאז יהא אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים.
Rabbi Elazar said: This is the light currently provided by the sun, which is significant [yakar] in this world and insignificant [kafuy] in the World-to-Come, when the moon will shine as brightly as the sun does now and the sun will be seven times brighter than it is currently.
הכל
(5) ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵלּוּ נְגָעִים וְאֹהָלוֹת שֶׁיְּקָרִין הֵן בעוה״ז בָּעוֹלָם הַזֶּה וּקְפוּיִין הֵן לָעוֹלָם הַבָּא.
Rabbi Yoḥanan said: This expression refers to the tractates of Nega’im and Oholot, which are weighty [yekarim] owing to their difficulty in this world, as they are among the most complex subjects, but will be easy [kefuyin] in the World-to-Come, when people will be much wiser.
Rabbi Yoḥanan said: This expression refers to the tractates of Nega’im and Oholot, which are weighty [yekarim] owing to their difficulty in this world, as they are among the most complex subjects, but will be easy [kefuyin] in the World-to-Come, when people will be much wiser.
[ר״י אמר אלו נגעים ואהלות שיקרין הן בעוה״ז כו׳. רש״י לא פירש בזה כלום ולפי פירוש הערוך לעיל יש לפרש דהכא נמי ה״פ אור יקרות שהן הלכות דנגעים ואהלות החמורות כדאמרינן בעלמא כלך לך אצל נגעים ואהלות יהיו קפויין וקלין לכל לעוה״ב כדכתיב אשפוך רוחי על כל בשר וגו׳ וכתיב כולם ידעו לדעת וגו״ וק״ל:
ור׳ יוחנן אמר: אלו הלכות נגעים ואהלות, שיקרים הם ונחשבות מן ההלכות הקשות ביותר עתה בעולם הזה, וקפויין (קלים) הן לעולם הבא, שאנשים יחכימו הרבה.
Rabbi Yoḥanan said: This expression refers to the tractates of Nega’im and Oholot, which are weighty [yekarim] owing to their difficulty in this world, as they are among the most complex subjects, but will be easy [kefuyin] in the World-to-Come, when people will be much wiser.
הכל
(6) ור׳ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּקָרִין הֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה וּקְפוּיִין הֵן לעוה״ב לָעוֹלָם הַבָּא כִּי הָא דְּרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דר׳ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חֲלַשׁ וְאִיתְנְגִיד כִּי הֲדַר אֲמַר לֵיהּ אֲבוּהּ מַאי חֲזֵית אֲמַר לֵיהּ עוֹלָם הָפוּךְ רָאִיתִי עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה אָמַר לוֹ בְּנִי עוֹלָם בָּרוּר רָאִיתָ וַאֲנַן הֵיכִי הָתָם כִּי הֵיכִי דְּאִיתוּ אֲנַן הָכָא הָכִי אִיתִינַן הָתָם.
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: These are people who are considered important [yekarim] in this world and unimportant [kefuyim] in the World-to-Come. This is like the incident involving Rav Yosef, son of Rabbi Yehoshua ben Levi, who became ill and was about to expire. When he returned to good health, his father said to him: What did you see when you were about to die? He said to him: I saw an inverted world. Those above, i.e., those who are considered important in this world, were below, insignificant, while those below, i.e., those who are insignificant in this world, were above. He said to him: My son, you have seen a clear world. The world you have seen is the true world, as in that world people’s standings befit them. Rabbi Yehoshua ben Levi asked: And where are we, the Torah scholars, there? Rav Yosef responded: Just as we are regarded here, so are we regarded there.
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: These are people who are considered important [yekarim] in this world and unimportant [kefuyim] in the World-to-Come. This is like the incident involving Rav Yosef, son of Rabbi Yehoshua ben Levi, who became ill and was about to expire. When he returned to good health, his father said to him: What did you see when you were about to die? He said to him: I saw an inverted world. Those above, i.e., those who are considered important in this world, were below, insignificant, while those below, i.e., those who are insignificant in this world, were above. He said to him: My son, you have seen a clear world. The world you have seen is the true world, as in that world people’s standings befit them. Rabbi Yehoshua ben Levi asked: And where are we, the Torah scholars, there? Rav Yosef responded: Just as we are regarded here, so are we regarded there.
ערך מתכלתא
מתכלתא – א(פסחים נ.) אמר להו איכא מידי דמיכלא ביה רפתא. ס״א אמר להו קריבו לו מתוכליתא פי׳ לפתן (שבת עז:) מתוכליתא אימתי תכילתא דדא פי׳ מאחר שתכלה הליפתן מה אוכל פ״א סולם. פ״א שפי׳ רב האי פישור כלי מטוה וכן מנהג בני אדם כשמתחילין לעשות המלאכה לומר מתי תכלה זו המלאכה.
א. [צושפייז לייטער.]
בני אדם שיקרים – עשירים וחשובים ואינן טובים למקום.
איתנגיד – גוע ופרחה רוחו.
עליונים למטה – אותן שהיו כאן חשובים ראיתי קלים.
ואנן – תלמידי חכמים היכי איתינן התם.
ור׳ יהושע בן לוי אמר: אלו בני אדם שיקרים הן בעולם הזה, וקפויים הן (אינם נחשבים) לעולם הבא. כי הא [כמו זה] המעשה שאירע שרב יוסף בריה [בנו] של ר׳ יהושע בן לוי חלש ואיתנגיד [חלה ועמד לגווע], כי הדר [כאשר חזר לבריאותו] אמר ליה אבוה [לו אביו]: מאי חזית [מה ראית] בזמן שהיית קרוב לגסיסה? אמר ליה [לו]: עולם הפוך ראיתי, עליונים כלומר, אנשים שהם חשובים כאן, שם הם נמצאים למטה, ותחתונים למעלה. אמר לו: בני, עולם ברור ראית. שהעולם שראית הוא הוא עולם האמת, ובו היחסים בין הבריות הם כראוי להם. ועוד שאל: ואנן היכי התם [ואנחנו תלמידי החכמים איך אנו שם]? ענה לו: כי היכי דאיתו אנן הכא, הכי איתינן התם [כמו שאנו כאן, כך אנו שם].
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: These are people who are considered important [yekarim] in this world and unimportant [kefuyim] in the World-to-Come. This is like the incident involving Rav Yosef, son of Rabbi Yehoshua ben Levi, who became ill and was about to expire. When he returned to good health, his father said to him: What did you see when you were about to die? He said to him: I saw an inverted world. Those above, i.e., those who are considered important in this world, were below, insignificant, while those below, i.e., those who are insignificant in this world, were above. He said to him: My son, you have seen a clear world. The world you have seen is the true world, as in that world people’s standings befit them. Rabbi Yehoshua ben Levi asked: And where are we, the Torah scholars, there? Rav Yosef responded: Just as we are regarded here, so are we regarded there.
הכל
(7) וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים הֲרוּגֵי מַלְכוּת אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד בִּמְחִיצָתָן.
Rav Yosef added: And I heard that they were saying in that world: Praiseworthy is the one who arrives here with his studies in hand. And I also heard that they were saying: Those executed by the government enjoy such an exalted status that no one can stand in their enclosure.
Rav Yosef added: And I heard that they were saying in that world: Praiseworthy is the one who arrives here with his studies in hand. And I also heard that they were saying: Those executed by the government enjoy such an exalted status that no one can stand in their enclosure.
ועוד סיפר לו: ושמעתי שהיו אומרים באותו עולם: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ושמעתי עוד שהיו אומרים שם: הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן מפני קדושתם.
Rav Yosef added: And I heard that they were saying in that world: Praiseworthy is the one who arrives here with his studies in hand. And I also heard that they were saying: Those executed by the government enjoy such an exalted status that no one can stand in their enclosure.
הכל
(8) (וּמַאן) נִינְהוּ אִילֵימָא ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵירָיו מִשּׁוּם הֲרוּגֵי מַלְכוּת וְתוּ לָא אֶלָּא הֲרוּגֵי לוֹד.
The Gemara asks: And who are these martyrs that Rav Yosef was referring to? If you say that he was referring to Rabbi Akiva and his colleagues, who were martyred, this cannot be: Is their elevated status due only to the fact that they were martyred by the Roman government and nothing more? These men were exceptional in their piety and sanctity during their lives as well. Rather, it is referring to the martyrs of Lod, Pappos and Luliyanos, who gave themselves up to be martyred for the sake of the Jewish people. They falsely admitted to killing the king’s daughter in order to prevent a harsh decree from being issued against the entire community. Although they were not known for exceptional piety before that event, they are considered to be extremely holy due to their martyrdom.
The Gemara asks: And who are these martyrs that Rav Yosef was referring to? If you say that he was referring to Rabbi Akiva and his colleagues, who were martyred, this cannot be: Is their elevated status due only to the fact that they were martyred by the Roman government and nothing more? These men were exceptional in their piety and sanctity during their lives as well. Rather, it is referring to the martyrs of Lod, Pappos and Luliyanos, who gave themselves up to be martyred for the sake of the Jewish people. They falsely admitted to killing the king’s daughter in order to prevent a harsh decree from being issued against the entire community. Although they were not known for exceptional piety before that event, they are considered to be extremely holy due to their martyrdom.
הרוגי מלכות ותו לא – לא היתה בהן מעלה אחרת שיחשבו עליה אלא זו בלבד.
הרוגי לוד – שני אחים היו שמסרו עצמן על ישראל שהודו על עצמן הריגת בת מלך שהיו מטילין אותה על כל ישראל.
ושואלים: ומאן נינהו [ומי הם] הרוגי מלכות אלה? אילימא [אם תאמר] ר׳ עקיבא וחביריו שנהרגו על קידוש השם — אין הדבר מסתבר, וכי מעלתם משום שהם הרוגי מלכות ותו [ויותר] לא?! והרי גדולים היו משאר אנשים בחסידות ובקדושה בחייהם! אלא: אלה שני הרוגי לוד פפוס ולוליינוס שמסרו את עצמם להריגה בשביל כלל ישראל, והודו בהריגת בת המלך, אף שלא הם הרגוה, כדי למנוע גזירה על הכלל. ואף שמקודם לא היו חשובים, כיון שמתו על קידוש ה׳, מעלתם יתרה מאד.
The Gemara asks: And who are these martyrs that Rav Yosef was referring to? If you say that he was referring to Rabbi Akiva and his colleagues, who were martyred, this cannot be: Is their elevated status due only to the fact that they were martyred by the Roman government and nothing more? These men were exceptional in their piety and sanctity during their lives as well. Rather, it is referring to the martyrs of Lod, Pappos and Luliyanos, who gave themselves up to be martyred for the sake of the Jewish people. They falsely admitted to killing the king’s daughter in order to prevent a harsh decree from being issued against the entire community. Although they were not known for exceptional piety before that event, they are considered to be extremely holy due to their martyrdom.
הכל
(9) {זכריה י״ד:כ׳} בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַה׳ מַאי מְצִלּוֹת הַסּוּס.
The Gemara continues to expound the section of the book of Zechariah cited above. The verse states: “On that day there shall be upon the bells of the horses [metzillot hasus]: Holy unto the Lord” (Zechariah 14:20). The Gemara asks: What is the meaning of the expression metzillot hasus?
The Gemara continues to expound the section of the book of Zechariah cited above. The verse states: “On that day there shall be upon the bells of the horses [metzillot hasus]: Holy unto the Lord” (Zechariah 14:20). The Gemara asks: What is the meaning of the expression metzillot hasus?
ועוד במדרשם של אותם פסוקי נבואה, שבספר זכריה נאמר ״ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה׳ והיה הסירות בבית ה׳ כמזרקים לפני המזבח״ (זכריה יד, כ). ושאלו: מאי [מה פירוש] ״מצלות הסוס״?
The Gemara continues to expound the section of the book of Zechariah cited above. The verse states: “On that day there shall be upon the bells of the horses [metzillot hasus]: Holy unto the Lord” (Zechariah 14:20). The Gemara asks: What is the meaning of the expression metzillot hasus?
הכל
(10) א״ר אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עָתִיד הקב״ה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹסִיף עַל יְרוּשָׁלַיִם עַד שֶׁהַסּוּס רָץ וּמֵצֵיל.
Rabbi Yehoshua ben Levi said: In the future the Holy One, Blessed be He, will extend Jerusalem by as much as the distance that a horse can run the entire time it casts a shadow [metzeil]. Jerusalem will be so large that a horse running from one side of the city in the morning will not arrive at the other end of the city until midday, when its shadow will have disappeared.
Rabbi Yehoshua ben Levi said: In the future the Holy One, Blessed be He, will extend Jerusalem by as much as the distance that a horse can run the entire time it casts a shadow [metzeil]. Jerusalem will be so large that a horse running from one side of the city in the morning will not arrive at the other end of the city until midday, when its shadow will have disappeared.
עד שעה שהסוס רץ ומציל – כשיעור מרוצת הסוס עד חצי היום ולשון מציל שצילו תחתיו שכל שעות היום חמה נוטה לצדדין וצל האדם וצל הבהמה נוטה לצידו כשחמה במזרח צל האדם למערב אבל בחצי היום חמה עומדת באמצע הרקיע בראש כל האדם וצל הסוס תחתיו בפי׳ ר׳ מכיר זצ״ל מצאתי.
אמר ר׳ יהושע בן לוי: עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על ירושלים עד כדי השיעור שהסוס רץ ומציל (עושה צל), כלומר, כמשך מרוצת הסוס מן הבוקר עד מחצית היום, שבו כמעט נעלם הצל.
Rabbi Yehoshua ben Levi said: In the future the Holy One, Blessed be He, will extend Jerusalem by as much as the distance that a horse can run the entire time it casts a shadow [metzeil]. Jerusalem will be so large that a horse running from one side of the city in the morning will not arrive at the other end of the city until midday, when its shadow will have disappeared.
הכל
(11) ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כׇּל מְצִילּוֹת שֶׁתּוֹלִין לַסּוּס בֵּין עֵינָיו יִהְיֶה קֹדֶשׁ לַה׳.
Rabbi Elazar said: All decorative bells [metzillot] that one hangs between the eyes of a horse will be sanctified to God, i.e., they will be consecrated for the Temple treasury.
Rabbi Elazar said: All decorative bells [metzillot] that one hangs between the eyes of a horse will be sanctified to God, i.e., they will be consecrated for the Temple treasury.
כל מצילות – כלומר שתולין לסוס לנוי ולקשקש לשון מצלתים (ד״ה א יג).
יהיה קודש לה׳ – שיתנדבו ישראל נדבותיהן למקדש.
כל מצילות שתולין לסוס כו׳. עיין פירוש רש״י ויותר נראה לפרש דגם לפי דרש זה יהיה מלשון צל שיהיה לצל בין עיניו שלא יהיה נבעת מזריחת שמש וכן עושין לסוסים המוכנים למלחמה וק״ל:
להוסיף כו׳ יהיה קודש לה׳. כל אותה הוספה לענין אכילת קדשים קלים ומעשר שני ומקרי תוך חומות ירושלים ואינו נראה שיבנו אותה חומה כ״כ גדולה ע״י בן אדם אבל אמר ואני אהיה לה חומת אש וק״ל:
Rabbi Elazar said: All decorative bells [metzillot] that one hangs between the eyes of a horse will be sanctified to God, i.e., they will be consecrated for the Temple treasury.
הכל
(12) ור׳ וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כׇּל בִּיזָּה שֶׁבּוֹזְזִין יִשְׂרָאֵל עַד שָׁעָה שֶׁהַסּוּס רָץ וּמֵצֵיל יִהְיֶה קֹדֶשׁ לַה׳.
And Rabbi Yoḥanan said: All spoils that the Jewish people will take from gentiles who wage war against them, up to the time a horse runs and casts a shadow [metzeil], i.e., half a day, will be sanctified for God.
And Rabbi Yoḥanan said: All spoils that the Jewish people will take from gentiles who wage war against them, up to the time a horse runs and casts a shadow [metzeil], i.e., half a day, will be sanctified for God.
ערך צל
צל – א(פסחים נ.) מאי על מצולות הסוס עד שעה שהסוס רץ ומיצל פי׳ עד חצי היום שעושה הסוס צל נעצמו מתחתיו (בילמדנו בריש כי תשא) ישוב הצל עשר מעלות מרודך בלאדן הוה למוד לאכול בג׳ שעות וישן עד ט׳ כיון שחזר גלגל חמה בימי חזקיהו עמד ומצא שחרית וכו׳.
א. [שאטטען.]
בשלמא למ״ד כל ביזה וגו׳. עיין פירש״י וק״ק ומאי קושיא למ״ד נמי הנך תרתי הא כיון דלדידהו נמי קאמרינן דמעתרי ישראל כו׳ נימא נמי דלא יהיו צריכים לעשות סחורה בנכסי הקדש ונראה לפרש דלמ״ד ביזה ניחא שלא יהיו צריכים גזברים לקנות ממעות הקדש מן הסוחרים כלי המקדש שהן הסירות כי הסירות גובין מן הביזה יהיה קדש אלא להנך תרתי מ״ד דמעתרי ישראל ומתנדבו ואין דרך המתנדבין אלא להתנדב מעות וא״כ צריכין שפיר סוחר כנעני לקנות ממנו הסירות ומשני אין כאן עני שאין דרך העני להיות לו סירות של כסף וזהב וביום ההוא לא יהיה כאן עני וכל אחד מישראל יהיה לו בביתו סירות של כסף וזהב כמפורש והיה כל סיר בירושלים וביהודה קדש לה׳ צבאות ובאו כל הזובחים וגו׳ דהיינו שיהיו עשירים ויהיה לכל אחד סיר של כסף וזהב בביתו להקדישו קדש לה׳ ויש לדקדק שאמר בירושלים וביהודה דמשמע בכל ארץ יהודה וכי מותר לאכול ק״ק וזבחים חוץ לירושלים בכל ארץ יהודה ולפי מה שאמרו לעיל דהקב״ה עתיד להוסיף על ירושלים כו׳ והיינו מארץ יהודה נימא דמה שהוא עתה ארץ יהודה יהיה קדש לה׳ ודו״ק:
ור׳ יוחנן אמר: כל ביזה שבוזזים ישראל את העמים שיבואו עליהם למלחמה עד שעה שהסוס רץ ומציל כלומר, עד חצות היום — יהיה קדש לה׳.
And Rabbi Yoḥanan said: All spoils that the Jewish people will take from gentiles who wage war against them, up to the time a horse runs and casts a shadow [metzeil], i.e., half a day, will be sanctified for God.
הכל
(13) בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר כׇּל בִּיזָּה שֶׁבָּזְזוּ יִשְׂרָאֵל הַיְינוּ דִּכְתִיב {זכריה י״ד:כ׳} וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית ה׳ כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר בְּהָנָךְ תַּרְתֵּי מַאי וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית ה׳ מִילְּתָא אַחֲרִיתִי קָאָמַר דְּמִתְעַתְּרִי יִשְׂרָאֵל וּמִתְנַדְּבִי וּמַיְיתִי.
The Gemara asks: Granted, according to the one who said that this expression refers to all spoils that the Jewish people will take, this is as it is written in the continuation of the verse, which mentions additional treasure donated to the Temple: “And the pots in the Lord’s house shall be like the basins before the altar.” However, according to the ones who said these other two explanations, what is the meaning of: “And the pots in the Lord’s house”? The Gemara explains that according to these opinions the verse is saying something else: It is prophesying that in the future the Jewish people will become wealthy and bring donations to the Temple.
The Gemara asks: Granted, according to the one who said that this expression refers to all spoils that the Jewish people will take, this is as it is written in the continuation of the verse, which mentions additional treasure donated to the Temple: “And the pots in the Lord’s house shall be like the basins before the altar.” However, according to the ones who said these other two explanations, what is the meaning of: “And the pots in the Lord’s house”? The Gemara explains that according to these opinions the verse is saying something else: It is prophesying that in the future the Jewish people will become wealthy and bring donations to the Temple.
כל ביזה שיבוזו ישראל – מן הנכרים ביום אחד עד חצות יהיו קודש לה׳ שיביאום נדבה למקדש.
הסירות כמזרקים – אף הסירות יהיו של כסף ושל זהב שתהא שם ביזה רבה להקדש.
מאי והיה הסירות כמזרקים – הא במצילות הסוס ליכא הקדש כולי האי.
דמיתעתרי ישראל – יתעשרו ישראל ובשורה אחרת היא.
ושואלים: בשלמא למאן [נניח למי] שאמר כל ביזה שבזזו ישראל — היינו דכתיב [זהו שנאמר] בסוף הכתוב: ״והיה הסירות בבית ה׳ כמזרקים לפני המזבח״, שהפסוק מדבר בתוספת שפע וכסף שיהיה בבית המקדש. אלא למאן [למי] שאמר בהנך תרתי, מאי [באותם השניים האחרים, מה] פירוש ״והיה הסירות בבית ה׳ ״? ומשיבים: לדעתם, מילתא אחריתי קאמר [דבר אחר אמר] ובישר כי לעתיד יהיה דמתעתרי [שיתעשרו] ישראל ומתנדבי ומייתי [ויתנדבו ויביאו] למקדש.
The Gemara asks: Granted, according to the one who said that this expression refers to all spoils that the Jewish people will take, this is as it is written in the continuation of the verse, which mentions additional treasure donated to the Temple: “And the pots in the Lord’s house shall be like the basins before the altar.” However, according to the ones who said these other two explanations, what is the meaning of: “And the pots in the Lord’s house”? The Gemara explains that according to these opinions the verse is saying something else: It is prophesying that in the future the Jewish people will become wealthy and bring donations to the Temple.
הכל
(14) בִּשְׁלָמָא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר בִּיזָּה הַיְינוּ דִּכְתִיב {זכריה י״ד:כ״א} וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית ה׳ צְבָאוֹת אֶלָּא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר הָנָךְ תַּרְתֵּי מַאי וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי א״ר אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אֵין כָּאן עָנִי.
The Gemara goes on to ask: Granted, according to the one who said that this expression refers to spoils, this is as it is written in the next verse: “And on that day there shall no longer be a merchant [kena’ani] in the house of the Lord of hosts” (Zechariah 14:21), as he will no longer be needed. However, according to the ones who said these other two explanations, what is the meaning of the expression: “There shall no longer be a merchant”? Rabbi Yirmeya said: The word kena’ani is in fact a contraction of the phrase: There is no poor person here [ein kan ani]. In other words, there will no longer be poor people, and therefore the Jews themselves will be able to donate whatever is needed in the Temple (Maharsha).
The Gemara goes on to ask: Granted, according to the one who said that this expression refers to spoils, this is as it is written in the next verse: “And on that day there shall no longer be a merchant [kena’ani] in the house of the Lord of hosts” (Zechariah 14:21), as he will no longer be needed. However, according to the ones who said these other two explanations, what is the meaning of the expression: “There shall no longer be a merchant”? Rabbi Yirmeya said: The word kena’ani is in fact a contraction of the phrase: There is no poor person here [ein kan ani]. In other words, there will no longer be poor people, and therefore the Jews themselves will be able to donate whatever is needed in the Temple (Maharsha).
ועוד שואלים: בשלמא [נניח] למאן [למי] שאמר שמדובר כאן בביזה — היינו דכתיב [זהו שנאמר]: ״ולא יהיה כנעני עוד בבית ה׳ צבאות ביום ההוא״ (זכריה יד, כא), שלא יהיו זקוקים עוד לו, אלא למאן [למי] שאמר הנך תרתי, מאי [אלו השנים, מה פירוש] ״ולא יהיה כנעני״? אמר ר׳ ירמיה: ״כנעני״ לשון נוטריקון: אין כאן עני. כלומר, לא יהיו עוד עניים, ולא יצטרכו עוד לסוחרים.
The Gemara goes on to ask: Granted, according to the one who said that this expression refers to spoils, this is as it is written in the next verse: “And on that day there shall no longer be a merchant [kena’ani] in the house of the Lord of hosts” (Zechariah 14:21), as he will no longer be needed. However, according to the ones who said these other two explanations, what is the meaning of the expression: “There shall no longer be a merchant”? Rabbi Yirmeya said: The word kena’ani is in fact a contraction of the phrase: There is no poor person here [ein kan ani]. In other words, there will no longer be poor people, and therefore the Jews themselves will be able to donate whatever is needed in the Temple (Maharsha).
הכל
(15) וּכְנַעֲנִי מְנָלַן דְּאִיקְּרִי תַּגָּר דִּכְתִיב {בראשית ל״ח:ב׳} וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי מַאי כְּנַעֲנִי אִילֵּימָא כְּנַעֲנִי מַמָּשׁ אֶפְשָׁר בָּא אַבְרָהָם וְהִזְהִיר אֶת יִצְחָק בָּא יִצְחָק וְהִזְהִיר אֶת יַעֲקֹב וִיהוּדָה אָזֵיל וְנָסֵיב אֶלָּא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בַּת גַּבְרָא תַּגָּרָא דִּכְתִיב {הושע י״ב:ח׳} כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא {ישעיהו כ״ג:ח׳} אֲשֶׁר סוֹחֲרֶיהָ שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ.:
From where do we derive that a merchant is called kena’ani? As it is written: “And Judah saw there the daughter of a certain kena’ani…and he took her, and went in unto her” (Genesis 38:2). What is the meaning of the word kena’ani in this context? If you say it refers to an actual Canaanite, is it possible that Abraham warned Isaac not to marry a Canaanite woman, and Isaac warned Jacob to the same effect, and nonetheless Judah went and married a Canaanite woman? Rather, Rabbi Shimon ben Lakish said: She was the daughter of a merchant, as it is written: “As for the merchant [kena’an], the balances of deceit are in his hand. He loves to oppress” (Hosea 12:8). And if you wish, say instead that this meaning of the word can be understood from the following verse, which describes Tyre: “Whose traders are princes, whose merchants [kinaneha] are the honorable of the earth” (Isaiah 23:8).
From where do we derive that a merchant is called kena’ani? As it is written: “And Judah saw there the daughter of a certain kena’ani…and he took her, and went in unto her” (Genesis 38:2). What is the meaning of the word kena’ani in this context? If you say it refers to an actual Canaanite, is it possible that Abraham warned Isaac not to marry a Canaanite woman, and Isaac warned Jacob to the same effect, and nonetheless Judah went and married a Canaanite woman? Rather, Rabbi Shimon ben Lakish said: She was the daughter of a merchant, as it is written: “As for the merchant [kena’an], the balances of deceit are in his hand. He loves to oppress” (Hosea 12:8). And if you wish, say instead that this meaning of the word can be understood from the following verse, which describes Tyre: “Whose traders are princes, whose merchants [kinaneha] are the honorable of the earth” (Isaiah 23:8).
אילימא כנעני ממש כו׳. ר״ל דכל מה שהוזהרו בו האבות ליקח מבנות כנען ודאי דהשבטים נמי נזהרו בו והא דכתיב שאול בן הכנענית כבר דרשו בו פרק הנשרפין שהוא זמרי שעשה מעשה כנען ומה שפירש רש״י בחומש כל בנותיו לנחמו ר״נ אומר כנעניות היו הוא ע״פ ב״ר ופליגא אגמרא דידן והרא״ם בסוף פרשת ויחי פי׳ דלא פליגי דשאני יהודה שהיה מלך והיה סיפק בידו לישא אשה מאיזה אומה שירצה אבל אחיו כו׳ ע״ש והוא דחוק דגם שהיה מלך בין אחיו לגבי עו״ג לא היה מלך ועוד דלפי סדר הכתובים נראה כשנשא יהודה בת שוע היה אחר מכירתו של יוסף וכ״ה בסדר עולם וא״כ כבר הורידוהו אחיו מגדולתו כדכתיב וירד יהודה וגו׳ ואמרו פ״ק דסוטה שהורידוהו מגדולתו ונראה דתלמודינו מצי סדר כרבי יהודה דאמר בב״ר דלא נשאו כנעניות אלא דאחיות תאומות נולדו עם כ״א מהם ונשאום ואע״ג שהוא דבר שעתידה התורה לאסור לא הוזהרו בו בני יעקב כמו שהוזהרו מלישא בנות כנען שמצינו מפורש בקרא שהוזהרו בו האבות ודו״ק:
וכנעני מנלן דאיקרי [מנין לנו שהוא השם שנקרא בו] כל תגר? שנאמר: ״וירא שם יהודה בת איש כנעני... ויקחה ויבוא אליה״ (בראשית לח, ב), מאי [מה פירוש] ״כנעני״ בפסוק זה? אילימא [אם תאמר] כנעני ממש, אפשר בא אברהם והזהיר את יצחק שלא ישא מבנות הארץ, בא יצחק והזהיר כן את יעקב, ויהודה אזיל ונסיב [הולך נושא] מבנות כנען?! אלא אמר ר׳ שמעון בן לקיש: בת גברא תגרא [איש סוחר], שנאמר: ״כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב״ (הושע יב, ח). ואיבעית אימא מהכא [ואם תרצה אמור מכאן ממקרא זה] שנאמר בצור: ״אשר סחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ״ (ישעיה כג, ח).
From where do we derive that a merchant is called kena’ani? As it is written: “And Judah saw there the daughter of a certain kena’ani…and he took her, and went in unto her” (Genesis 38:2). What is the meaning of the word kena’ani in this context? If you say it refers to an actual Canaanite, is it possible that Abraham warned Isaac not to marry a Canaanite woman, and Isaac warned Jacob to the same effect, and nonetheless Judah went and married a Canaanite woman? Rather, Rabbi Shimon ben Lakish said: She was the daughter of a merchant, as it is written: “As for the merchant [kena’an], the balances of deceit are in his hand. He loves to oppress” (Hosea 12:8). And if you wish, say instead that this meaning of the word can be understood from the following verse, which describes Tyre: “Whose traders are princes, whose merchants [kinaneha] are the honorable of the earth” (Isaiah 23:8).
הכל
(16) {זכריה י״ד:ט׳} וְהָיָה ה׳ לְמֶלֶךְ עַל כׇּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה׳ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד אַטּוּ הָאִידָּנָא לָאו אֶחָד הוּא.
The Gemara cites another verse from the prophecy at the end of the book of Zechariah: “And the Lord shall be King over all the earth, on that day shall the Lord be one and His name one” (Zechariah 14:9). The Gemara asks: Is that to say that now He is not one?
The Gemara cites another verse from the prophecy at the end of the book of Zechariah: “And the Lord shall be King over all the earth, on that day shall the Lord be one and His name one” (Zechariah 14:9). The Gemara asks: Is that to say that now He is not one?
והיה י״י למלך [על כל הארץ] ביום ההוא יהיה י״י אחד ושמו אחד [יהיה] י״י אחד שאין שם בשורה רעה שצריך לומר ברוך דיין האמת אלא הטוב בכל שהכל טוב שאין שם רע ושמו אחד כר״נ בר יצחק דאמר בעולם הזה שמי נכתב ביוד הא ונקרא באלף דלת אבל בעולם הבא כולו אחד כשאני נכתב כך אני נקרא.
ועוד נאמר בנבואות שבסוף ספר זכריה: ״והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד״ (זכריה יד, ט). ושואלים: אטו האידנא לאו [וכי עכשיו לא] אחד הוא?
The Gemara cites another verse from the prophecy at the end of the book of Zechariah: “And the Lord shall be King over all the earth, on that day shall the Lord be one and His name one” (Zechariah 14:9). The Gemara asks: Is that to say that now He is not one?
הכל
(17) אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא הָעוֹלָם הַזֶּה עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב וְעַל בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת אוֹמֵר בָּרוּךְ דַּיַּין הָאֱמֶת לָעוֹלָם הַבָּא כּוּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב.
Rabbi Aḥa bar Ḥanina said: The World-to-Come is not like this world. In this world, upon good tidings one recites: Blessed…Who is good and does good, and over bad tidings one recites: Blessed…the true Judge. In the World-to-Come one will always recite: Blessed…Who is good and does good. There will be only one mode of blessing God for tidings.
Rabbi Aḥa bar Ḥanina said: The World-to-Come is not like this world. In this world, upon good tidings one recites: Blessed…Who is good and does good, and over bad tidings one recites: Blessed…the true Judge. In the World-to-Come one will always recite: Blessed…Who is good and does good. There will be only one mode of blessing God for tidings.
לעוה״ב כולו הטוב כו׳. הוא מבואר ע״פ מ״ש מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אמר רעות בלשוי רבים והטוב בלשון יחיד לפי שהרעות יש בהם שינוים רבים לפי המקבלים ולא כן הטוב הבא ממנו יתברך הוא טוב אמיתי בלי שינוי וז״ש מפי עליון לא תצא הרעות הבאים שינוי נגד הטוב האמתי אבל הם באים בעוה״ז לפי המקבל ואין אחדותו ניכר לפי שינוי המקבלים דעל בשורות טובות אמר הטוב שהוא הטוב אמתי שהוא הקב״ה הוא המטיב לכל ועל בשורות רעות אמר ברוך דיין האמת שאין הרע בא ממנו יתברך רק לפי אמיתת הדין לבא. על המקבל אבל בעוה״ב יהיה ניכר אחדותו שלא יהיה שינוי רע רק כולו הטוב והמטיב:
[האידנא לאו א׳ כו׳ אבל בעוה״ב נקרא בי׳ ה׳ כו׳. והיינו שמו אחד שהוא שם המיוחד לעוה״ב בכתב ובקריאה וקאמר סבר כו׳ לעולם כתיב כו׳ כתיב זה שמי כו׳. הכל מבואר בפרק עשרה יוחסין]:
אמר ר׳ אחא בר חנינא: לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה נהוג בו כי על בשורות טובות אומר: ״ברוך הטוב והמטיב״, ועל בשורות רעות אומר: ״ברוך דיין האמת״. לעולם הבא, כולו ״הטוב והמטיב״. שיקרא ה׳ באופן אחד של ברכה.
Rabbi Aḥa bar Ḥanina said: The World-to-Come is not like this world. In this world, upon good tidings one recites: Blessed…Who is good and does good, and over bad tidings one recites: Blessed…the true Judge. In the World-to-Come one will always recite: Blessed…Who is good and does good. There will be only one mode of blessing God for tidings.
הכל
(18) וּשְׁמוֹ אֶחָד מַאי אֶחָד אַטּוּ הָאִידָּנָא לָאו שְׁמוֹ אֶחָד הוּא.
The verse states: “On that day shall the Lord be one and His name one.” The Gemara asks: What is the meaning of the word one in this context? Is that to say that now His name is not one?
The verse states: “On that day shall the Lord be one and His name one.” The Gemara asks: What is the meaning of the word one in this context? Is that to say that now His name is not one?
הכל
(19) א״ר אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא הָעוֹלָם הַזֶּה נִכְתַּב ביו״ד בְּיוֹד ה״י הֵי וְנִקְרָא באל״ף בְּאֶלֶף דל״ת דָּלֶת אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא כּוּלּוֹ אֶחָד נִקְרָא ביו״ד בְּיוֹד ה״י הֵי וְנִכְתַּב ביו״ד בְּיוֹד ה״י הֵי .
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The World-to-Come is not like this world. In this world, God’s name that is written with the letters yod and heh is read as Adonai, which begins with the letters alef and dalet. God’s name is not pronounced in the same way as it is written. However, in the World-to-Come it will all be one, as God’s name will be both read with the letters yod and heh and written with the letters yod and heh.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The World-to-Come is not like this world. In this world, God’s name that is written with the letters yod and heh is read as Adonai, which begins with the letters alef and dalet. God’s name is not pronounced in the same way as it is written. However, in the World-to-Come it will all be one, as God’s name will be both read with the letters yod and heh and written with the letters yod and heh.
ובמשנה הראשונה החל לבאר החלק הראשון והוא שאמר מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ואל ישנה אדם מפני המחלוקת אמר הר״ם לפי שאמרו נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם שהוא מורה כי כשהלך ממקום שאין עושין למקום שעושין אינו עושה התנה ואמר כי זה הדין לא שייך והעיקר אל ישנה אדם מפני המחלוקת ומה שהכריחנו לחייבו שלא לעשות במקום שעושין כל זה אינו נראה שנוי שיבא ממנו מחלוקת אבל השנוי הוא אם יעשה במקום שאין עושין או יעשה דבר משונה ממעשיהם או ימחה בהם אבל הבטלה אין בה מחלוקת:
אמר המאירי מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין ר״ל עד חצות היום ומקום שנהגו שלא לעשות אף עד חצות כדי שלא ימשך אחר המלאכה ויבא לידי שכחת ביעור חמץ אין עושין הא מחצות ולמעלה אין הדבר תלוי במנהג אלא בכל מקום אין עושין ופירשו בתלמוד המערב הטעם אינו דין שיהא קרבנו של אדם קרב והוא עוסק במלאכתו ואע״פ שתמיד נשחט כל השנה בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה ובערבי פסחים נשחט (בשש) [בשבע] ומחצה וקרב (בשבע) [בשמונה] ומחצה והפסח אחריו כמו שיתבאר בפסח שני מ״מ כבר אמרו שם הדא דתימא למצוה אבל לעכב תנינן שחטו קודם חצות פסול לאחר חצות מיד וקודם תמיד כשר ומכיון שהוא כשר אף הוא קרוי זמן הפסח ואינו בדין שיהא קרבנו של אדם קרב והוא עוסק במלאכתו:
ומכאן דקדקו קצת מחברים שבזמן הזה שאין בו קרבן אף מחצות ולמעלה תלוי במנהג עד המנחה שמן המנחה ולמעלה מיהא אף שאר ערבי ימים טובים נאסרו הא עד המנחה מיהא תלוי במנהג ואין הדברים נראין שלא הזכירו טעם זה בתלמוד המערב אלא להפליג באיסור אבל מתחילה עיקר הכונה צריך הוא להשתדל שלא להתרשל בענין הגעלה וביעור והכנת מצה ומרור וחרוסת שאדם צריך לטרוח בהם מוסף על שאר צרכי ימים טובים ועוד שהרי בכמה דברים העמידו התקנות אף לאחר חורבן וכן כל דבר שבמנין אע״פ שבטל דבר לא בטלה גזרה והרי מצינו בפרק זה שר׳ מאיר וחכמים נחלקו בגמר מלאכה והתחלתה ולא נחלקו על זמן בית המקדש שהרי בימיו של ר׳ מאיר לא היה בית המקדש קיים אלא ודאי אף בזמן הזה כן וכן ראיה ממה שאמרו בפרק אחרון ערבי פסחים לא יאכל אדם עד שתחשך ונסתפק להם אם משום פסח אם משום מצה ואמר על זה רב ששת הוה יתיב בתעניתא כולי יומא ואמרו נימא ס״ל דמשום פסח הוא וס״ל כמ״ד מכשיר היה בן בתירא בפסח ששחטו שחרית שהוא כשר ואע״פ שתירצה שלא מטעם זה היה אלא מפני שהוא אסטניס ואילו היה אוכל בשחרית לא היה אוכל בערב מ״מ משמע שאילו היה הטעם משום פסח לדעת האומר שזמנו כך היום ראוי היה לו להתענות כל היום אע״פ שבטל קרבן וכן הדין לדעת פסק שזמנו מחצות ולמעלה צריך להתענות מחצות ולמעלה אילו היה משום פסח אע״פ שאין כאן קרבן וכן הדין באיסור מלאכה שהיא לדעת תלמוד המערב משום פסח שאף בזמן שאין פסח אסור וכל שכן שיש בזו צירוף שאר דברים כגון צורך טורח הגעלה וביעור והכנת מצה ומרור וחרוסת על הדרך שביארנו:
אמר רב נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה השם נכתב ביו״ד ה״י ונקרא באל״ף דל״ת, שאין מבטאים את השם ככתבו. אבל לעולם הבא כולו אחד, ויהא נקרא ביו״ד ה״י כשם שנכתב ביו״ד ה״י.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The World-to-Come is not like this world. In this world, God’s name that is written with the letters yod and heh is read as Adonai, which begins with the letters alef and dalet. God’s name is not pronounced in the same way as it is written. However, in the World-to-Come it will all be one, as God’s name will be both read with the letters yod and heh and written with the letters yod and heh.
הכל
(20) סְבַר רָבָא לְמִדְרְשַׁהּ בְּפִירְקָא א״ל אֲמַר לֵיהּ הָהוּא סָבָא לְעַלֵּם כְּתִיב.
Rava thought to expound upon the correct punctuation and enunciation of the name of God during his public lecture before one of the Festivals. A certain old man said to him: The word forever is written in the verse: “This is My name forever [le’olam]” (Exodus 3:15) without the letter vav, such that it can be read le’alem, to conceal, meaning that the name should be concealed.
Rava thought to expound upon the correct punctuation and enunciation of the name of God during his public lecture before one of the Festivals. A certain old man said to him: The word forever is written in the verse: “This is My name forever [le’olam]” (Exodus 3:15) without the letter vav, such that it can be read le’alem, to conceal, meaning that the name should be concealed.
רבה סבר למדרשה בפירקא ולגלותו א״ל ההוא סבא זה שמי לעלם חסר ו׳ כתיב כלומר עלמיה [וזה] זכרי כשאני נקרא עכשיו באלף דלת ובעולם [הבא] בשמי שנאמר זה שמי לעולם.
הדרן עלך ואלו עוברין.
מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין כו׳ ומתמהי׳ מאי אריא ערבי פסחים אפילו כל ערובה נמי דתניא העושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם ושני׳ התם עד המנחה ולמעלה הכא מחצות אי נמי התם ברכה לא חזי הכא בערב הפסח העושה מלאכה מחצות היום ולמעלה זולתי שהתירו להם חכמים משמתינן ליה.
למידרשיה בפירקא – קרייה דיו״ד ה״י דארבע אותיות דרשיה וטעמיה התלויים בו.
לעלם כתיב – זה שמי לעלם חסר וי״ו לשון העלמה.
סבר רבא למדרשה בפירקא [לדורשה בדרשת הרגל] את דרך קריאתו וניקודו של השם המפורש, אמר ליה [לו] ההוא סבא [זקן אחד]: ״לעלם״ כתיב [נאמר] שכן נאמר ״זה שמי לעלם״ ובמקרא נכתב הדבר חסר (לשון העלם), משמע צריך השם להיות נעלם.
Rava thought to expound upon the correct punctuation and enunciation of the name of God during his public lecture before one of the Festivals. A certain old man said to him: The word forever is written in the verse: “This is My name forever [le’olam]” (Exodus 3:15) without the letter vav, such that it can be read le’alem, to conceal, meaning that the name should be concealed.
הכל
(21) ר׳ רַבִּי אֲבִינָא רָמֵי כְּתִיב {שמות ג׳:ט״ו} זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדוֹר דּוֹר אָמַר הקב״ה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא כְּשֶׁאֲנִי נִכְתָּב אֲנִי נִקְרָא נִכְתָּב אֲנִי ביו״ד בְּיוֹד ה״א וְנִקְרָא אֲנִי באל״ף בְּאֶלֶף דל״ת דָּלֶת: .:
Rabbi Avina raised a contradiction: It is written in the verse: “This is My name forever,” implying a requirement to conceal the name of God, and in the very next phrase it states: “And this is My memorial unto all generations” (Exodus 3:15), which indicates that the name of God is to be publicized and remembered by all. Rather, the Holy One, Blessed be He, said: I, i.e., My name, is not read as I am written. I am written with the letters yod and heh, and I am read with the letters alef and dalet.
Rabbi Avina raised a contradiction: It is written in the verse: “This is My name forever,” implying a requirement to conceal the name of God, and in the very next phrase it states: “And this is My memorial unto all generations” (Exodus 3:15), which indicates that the name of God is to be publicized and remembered by all. Rather, the Holy One, Blessed be He, said: I, i.e., My name, is not read as I am written. I am written with the letters yod and heh, and I am read with the letters alef and dalet.
כתיב זה שמי לעלם – בהעלמה וכתיב זה זכרי דמשמע קרייה ולא העלמה לשון אחר כיון דכתב זה שמי פשיטא דזה זכרי היאך יקרא אלא בשמו.
לא כשאני נכתב – שני שמות לימדו שם הכתיבה ושם הקרייה.
ר׳ אבינא רמי [השליך הראה סתירה]: כתיב [נאמר] ״זה שמי לעלם״ שהוא לשון העלם, ונאמר ״וזה זכרי לדר דר״ (שמות ג, טו), ו״זכרי״ מורה על זכירה, והרי זו משמעות מנוגדת להעלמה. ויש איפוא לכאורה סתירה בין ״שמי לעלם״ ו״זכרי״. אלא אמר הקדוש ברוך הוא: לא כשאני נכתב, אני נקרא. נכתב אני ביו״ד ה״א, ונקרא אני באל״ף דל״ת.
Rabbi Avina raised a contradiction: It is written in the verse: “This is My name forever,” implying a requirement to conceal the name of God, and in the very next phrase it states: “And this is My memorial unto all generations” (Exodus 3:15), which indicates that the name of God is to be publicized and remembered by all. Rather, the Holy One, Blessed be He, said: I, i.e., My name, is not read as I am written. I am written with the letters yod and heh, and I am read with the letters alef and dalet.
הכל
(22)
הדרן עלך אלו עוברין
פרק ד – מקום שנהגו
פרק ד – מקום שנהגו
Chapter 4
הכל
(23) מתני׳ מַתְנִיתִין : אמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת עוֹשִׂין מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לְמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין אוֹ מִמָּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לְמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין נוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחוּמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם
MISHNA: In a place where the people were accustomed to perform labor on Passover eve until midday, one may do so on that day. In a place where the people were accustomed not to perform labor, one may not do so. The performance of labor on the eve of Passover is not prohibited by Torah law, but is dependent on local custom. If one travels from a place where people perform labor on Passover eve to a place where people do not perform labor, or from a place where people do not perform labor on Passover eve to a place where people perform labor, the Sages impose upon him the stringencies of both the place from which he left and the stringencies of the place to which he went. In both cases, he may not perform labor.
פרק ד – מקום שנהגו
1. ההולך: גלה : ״וההולך״.
2. שאין, שאין: גלה : ״שאינן, שאין״. דפוס קושטא : ״שאינן, שאינן״ וכן ברמב״ם פיהמ״ש.
3. משם: גכה , גלה , כ״י נ , כ״י קרפנטרץ , דפוסים וכן ברמב״ם פיהמ״ש. כ״י א : ״ממנו״.
4. אדם: חסר בדפוסים . דפוס קושטא : אדם ממנהג המדינה .
מקום שנהגו. עד חצות – חצי היום.
שלא לעשות – כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותקון מצה לצורך הלילה דמצוה לטרוח מבעוד יום כדי להסב מהר כדאמר בפרק בתרא (פסחים קט:) חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו.
מתני׳ מקום שנהגו – אור״י בשם ריב״א דמפרש בירושלמי מאי שנא ערבי פסחים משאר י״ט משום דזמן הפסח מחצות ואילך ואף יחיד קאמר התם בשאר ימות השנה ביום שמביא קרבן אסור במלאכה ופריך אם כן יהא כל היום אסור כמו יחיד שמביא קרבן ומפרש התם משום דראוי להקריב משחרית אבל פסח אינו יכול להקריבו אלא אחר חצות כדנפקא לן מבין הערבים ופריך אם כן קרבן תמיד שהוא לכל ישראל וקרב בכל יום יהא בכל יום אסור במלאכה ומשני שאני תמיד שהתורה הוציאה מן הכלל דכתיב ואספת דגנך ואם כל ישראל יושבים ובטלים מי יאסוף להן דגן ומשמע התם דמדאורייתא אסורה ונראה דאף בזמן הזה דליכא הקרבה כיון שנאסר אז אסור לעולם.
מקום שנהגו
{שמעתא דעשיית מלאכה בע״פ מחצות ולמעלה}
מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות, עושין וכו׳ – נראה ממשנתנו שמחצות ולמעלה אינו תלוי במנהג, אלא אסור הוא בכל מקום. ופי׳ בירושלמי (ירושלמי פסחים ד׳:א׳): אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב. לכך אסרו לעשות מלאכה. ומכאן אנו למדים שבזמן הזה שאין קרבן, דינו כשאר ערבי שבתות ושאר ערבי ימים טובים. במקום שנהגו לעשות1 עושין לפי המנהג.
{שמעתא דתורת המנהגות}
ולפום סוגיא דשמעתא במנהגות, יש על כל אדם לעשות חומרי מקום שיצא משם. ואין הפרש בדבר זה בכל מקום, בכל מי שדעתו לחזור למקומו. כי זה קבלת אבות הוא, ויש בו משום, שמע בני מוסר אביך (משלי א׳:ח׳), כמעשה דבני בישן. וזה הוא שהוצרך תנא דמתני׳ לפי פירושו של אביי לתת טעם לדבריו לחומרי מקום שהלך לשם, מפני המחלוקת, ולא הוצרך לתת טעם לחומרי מקום שיצא משם, לפי שטעם חומרי מקום שיצא משם ידוע הוא מן הכתוב, שנאמר, שמע בני מוסר אביך. והוא חומר גדול שהוא נוהג בכל מקום, ואין להפריש בו בשדעתו לחזור. אבל אם אין דעתו לחזור, מאחר דקי״ל כרב אשי, שמפליג בין דעתו לחזור לשאין דעתו לחזור, בין לקולא בין לחומרא, הרי הוא נחשב בכלל אנשי המקום שהלך לשם, כרבי זירא, שאכל מגרומתא דרב ושמואל, כדאיתא בפרק הכל שוחטין (חולין י״ח:). והתם נמי קא מפליג רב אשי בין דעתו לחזור לשאין דעתו לחזור.
אבל בחומרי מקום שהלך לשם, בזה יש דרכים הרבה. שאם הם כותאי או בני מדינה, אין להתירם בפניהם מפני המחלוקת. והוא נוהג היתר לעצמו ביחוד, אם דעתו לחזור, ואם אין דעתו לחזור, נוהג כמותם. ואם הם ת״ח או מקום שמצויין תלמידי חכמים ביניהם, נוהג היתר לעצמו אפילו בפניהם, אם דעתו לחזור. ואם אין דעתו לחזור, נוהג כמותם.
וכל זה בדברים שיודע בהם שהוא מותר, ונוהג בו באיסור. ואם הוא דבר שמנהגו בטעות, מתירין אותו בפניהם בכל ענין ואין לחוש לאותו מנהג. וכפי הירושלמי (ירושלמי פסחים ד׳:א׳) שכתב הרי״ף ז״ל בהלכות (רי״ף פסחים י״ז.): דבר שאינו יודע בו שהוא מותר, וטעה בו באיסור, נשאל ומתירין לו.
וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם, מעובדא דרמי בר תמרי, דהוא רמי בר דיקולי, בפ׳ כל הבשר (חולין ק״י.).
ובחלתא מארוזא, עבדינן כרב אשי, משום דאיכא למיחש להכא ולהכא.
והני דנחתי ממערבא, אסור להו למעבד עבידתא ביו״ט שני ביישוב, אפי׳ דעתו לחזור. לפי שהוא מנהג גדול שפשט בכל הגולה כולה ואין לפרוץ בו. ובמדבר2 מותר, אפי׳ אין דעתו לחזור, כל זמן שלא הגיע לישוב, לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותם. ואם הגיע לישוב ואין דעתו לחזור, הוקבע ביניהם ונעשה כמותם, ואסור בין בישוב בין במדבר.
זאת תורת המנהגות.
1. בכת״י: לעולם
2. בכתי״ו: ובגולה
פרק מקום שנהגו
[במאור דף טז: ד״ה מקום שנהגו. לרי״ף סי׳ תשנז (פסחים דף נ.)]
כתוב שם: [מקום שנהגו לעשות מלאכה בע״פ עד חצות עושין וכו׳. נראה ממשנתנו שמחצות ולמעלה אינו תלוי במנהג]. ומכאן אנו למדים שבזמן הזה שאין קרבן דינו כשאר ערבי שבתות.
אמר אברהם: מחבורי הרב אבן גיאת ז״ל הוציא זה. אבל הרי״ף ז״ל לא אמר כך וכדבריו אנו עושים, כי מעולם לא דברו חכמים ורבי מאיר בגמ׳ [פסחים דף נה.] על אלה (והתחל) [בגמר׳ מלאכה ובתחלתה]1 על זמן שבית המקדש קיים שלא ראו אותו בעיניהם, ומאי דהוה הוה. אלא כל שהיה אסור להם עכשו הוא אסור לנו, ובכמה מקומות [ראש השנה דף ל. וש״נ] אמרו [לו] מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלו כך וכך ועשינו כך וכך, ודברים שנאסרו במנין מי עמד והתירם, ופורץ גדר ישכנו נחש. והירושלמי [פ״ד ה״א] לא בא להתיר אלא לחזק טעם האיסור. והנה זה סבור שקבץ כל תורת המנהגים ולחצים לא הגיע, שאין כל המנהגות שוות: שכל מנהג שנהגו בו מצד אסור וקבלו אותו על עצמם סתם זה הוא מנהג שאין הבנים רשאין להתירו ולא לישאל עליו לחכם להתירו להם. ואם קבלו אותו על עצמם לבד יכולים הבנים לשנותו אם לא נהגו בו אחרי מיתת אביהם, ואם נהגו בו כבר קבלוהו ושוב אין מתירין אותו ואין נשאלין עליו2. אבל מנהגים אחרים שאינם מחשש איסור אלא מהסכמת קהל לדבר אחד אפילו קבלוהו על עצמן סתם אין הבנים נתפשין עליהם ואם יסכימו כלם לשנותו הרשות בידם אלא שאין היחיד רשאי להוציא את עצמו ממנו ודנין אותו על פי המנהג שנהגו הראשונים3. והירושלמי שכתב הרב ז״ל בדבר שהוא יודע בו שהוא מותר ונהג בו באיסור נשאל אין מתירין לו, לא כמו שהוא סובר שאם נדר ונשאל מתירין לו, אלא בדבר שקבל עליו איסור [אביו סתם ויש בו חשש הבא לידי איסור כמו שכתבתי למעלה] כההוא דבני בישן שגזרו על עצמם שלא ללכת בים אפילו מצור לצידן שהוא מקום קרוב וגזרו עליו משום דאסור לפרוש לים ערב שבת והכי איתא בירושלמי. ואפילו הוא גזר על עצמו משום גדר [ונהג בו באיסור] עד שהוחזק עצמו באותו מנהג דמחזיק בדבר מצוה לעשותה שוב אינו נשאל עליה כמו שנשבע לקיים את המצוה או שלא לעבור עבירה ובא לישאל אין מתירין לו כענין שאמרו [בכורות דף מה:] נודר ועובד [יורד] ומגרש, דלא חיישינן דילמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה דקסבר צריך לפרוט את הנדר [גיטין דף לה.] וכיון דשמע חכם דמשום [גדר] הוא לא שרי ליה. ואל תשיבני נזיר דההוא חוטא נמי מקרי [נדרים דף י. וש״נ] משום דתהי ביה אגב צעריה. ועוד אני אומר בין בחומרי מקום שהלך לשם אם אותו מנהג בטעות אין חוששין לאותו מנהג בין בדעתו לחזור בין אין דעתו לחזור, אלא שיש בחומרי מקום שהלך לשם צד חומרא שאם הם בני מדינה שאינם בני תורה אפילו נהגו בו בטעות אינו רשאי להתירו בפניהם ממעשה דבני בי חוזאי [פסחים דף נ:], דאמר רב אשי [שם דף נא.] אי רובא דגן אכלי ניכליה זר באפייהו דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב, ועוד דאתי ביה לידי תקלה הא לאו הכי אסור ואף על פי דבטעות נהגו.
ומה שכתב בחומרי מקום שיצא משם שאין להפריש במי שדעתו לחזור למקומו בין כותאי ובני מדינה לשאר בני תורה.
אמר אברהם: זו אפילו התינוקות יודעים אותה, וכי היאך נופל בכאן: אי אתה רשאי להתירו בפניהם, והלא כבר יצאו מתוכם והלכו למקום המתירים ואין כאן סירכא דמלתא כלל, אלא ודאי הטעם אינו [אלא] מפני שגדל במקום האיסור ואינו רשאי להתירו לעצמו עד שיעקר מאותו מקום לגמרי, וכשנעקר והלך למקום המתירים (חאיל) [הואיל] ואין סברתו אוסרת אותו הדבר הרי הוא מותר. ועל כל זה יש לנו להקשות מדרב אשי דידיה אדידיה, דבמסכת חולין [דף יח:] מוקים להאי מתניתין דחומרי מקום שיצא משם בשדעתו לחזור ועלה קאמר שנותנים עליו חומרי מקום שהלך לשם, והכא בפסחים [דף נ.] מוקים להאי מתניתין דחומרי מקום שהלך לשם כשאין דעתו לחזור ועלה קאמר שנותנין עליו חומרי מקום שיצא משם, קשיא דידיה אדידיה דמתניתין ודאי כולה בחד גוונא קא מיירי. וניחא לן דלטעמיה דרב אשי נמי כולה מתניתין חד גוונא היא, דהכי אמרינן כולה מתניתין בשאין דעתו לפרוש מן האיסור נוהג [באיסורו] אף על פי שנתרחק לשעה, נמצא רישא דמתניתין כשאין דעתו לחזור וסיפ׳ כשדעתו לחזור.
1. כנדצ״ל. עיין בהשגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ יו״ט פ״ח הי״ט.
2. עיין בפרי חדש (או״ח סי׳ תצ״ו דיני מנהגים דין הראשון.
3. הובא במגן אבות להמאירי ענין עשרים (עמ׳ קב-קג, מהדורת לאסט, לונדון תרמ״ט), ובמהר״ם חלאוה (דף נא. סוף ד״ה ונשמט הלל)
מקום שנהגו
{שמעתא דעשיית מלאכה בע״פ מחצות ולמעלה}
כתוב בספר המאור: מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות, עושין, נראה ממשנתנו שמחצות ולמעלה אינו תלוי במנהג, אלא אסור הוא בכל מקום, ופירשו בירושלמי, אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב, לכך אסרו לעשות מלאכה, ומכאן אנו למדין שבזמן הזה שאין קרבן, דינו כשאר ערבי שבתות ושאר ערבי ימים טובים.
אמר הכותב: זה הפסק בא במחתרת על דברי רבינו הגדול ז״ל. לפיכך נתן לנו להצילו. שהוא פקקה1 למשנתנו ולגמרא שעליה בהלכות, וממנו אנו למדין שאף בזמן הזה חמור משאר ערבי ימים טובים.
וכן עיקר. שאלמלא כך, היו שונים משנתם בעושי פסחים בפירוש. וכן משמע מסתם מחלוקתו דר״מ ורבנן (בבלי פסחים נ״ה.) שעל זמן שלהם נאמרו דברים.2 ואין הירושלמי אלא נותן טעם על מה החמירו בו תחלה, אבל משנאסר הדבר נאסר לעולם בכל מקום. שאפילו נמי בטל דבר3, לא בטלה גזירה עד שיעמוד בית דין ויתיר. שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו, כדאיתא במסכת ביצה (בבלי ביצה ה׳.) ובמקומות אחרים רבים הרבה. וכ״ש בזה, שאפילו לא היתה תקנה לשם כך הדבר מהנה ומועיל לעסקי מצה ומרור, ואין ב״ד רשאי להתיר דבר שיש בו נדנוד עבירה. ומ״מ, לא הותר. וזו מתשובת הרב ז״ל.
צא וראה מה שאמרו בערבי פסחים (בבלי פסחים ק״ח.) ברב ששת, דלא אכל במעלי פיסחא, דקסבר משום פסח, ולא שהיה פסח בזמנו.
מ״מ, אפי׳ בתחלת גזירה נכון הוא. ונראה לפי גמרתנו, שהטעם אף מפני מצה ומרור, שטרחותן מרובה משאר ימים טובים. 4להחמיר בהן קצת וליתן להם חצי שעה יותר, כדברי רש״י5 ז״ל.
{שמעתא דתורת המנהגות}
ועוד כתב בדיני המנהגות: אבל בחומרי מקום שהלך לשם, בזה יש דרכים הרבה, שאם הם כותאי או בני מדינה, אין להתירם בפניהם מפני המחלוקת וכו׳, ואם הם תלמידי חכמים וכו׳, עד נוהג היתר לעצמו אפילו בפניהם וכו׳, וכל זה בדברים שיודע בהם שהוא מותר, ונוהג בו באיסור, ואם דבר שמנהגו בטעות, מתירין אותו בפניהם בכל ענין ואין לחוש לאותו מנהג, וכפי הירושלמי שכתב הרי״ף ז״ל.
והוצרכתי להשיב על דבריו, מפני שתלאן בדברי רבינו הגדול ז״ל.
מה שכתב תחלה, אין להתירם בפניהם מפני המחלוקת, אם לומר להם, מותרין אתם, למה לי מפני המחלוקת. והלא הן עצמן אסורין הן, ואפי׳ בתלמידי חכמים שבאין לישאל, כי זה קבלת אבות הוא. ואפי׳ לנהוג היתר לעצמו בתלמידי חכמים נמי, דהיינו מתניתא,6 ולא אוקימו בגמ׳ בכותאי אלא ברייתא. ומעשה דרמי בר תמרי (חולין ק״י.) נמי, דאכל כחלי בפומבדיתא ודעתו לחזור הוה, ואקשי ליה רב חסדא, לית לך חומרי מקום שהלך לשם. והא פומבדיתא שכיחי רבנן גבייהו ושכיחי נמי מתיבאתא, ואפי׳ הכי נותנין עליו חומרי של מקום.
וכן מה שאמר בדבר שמנהגו בטעות, שמתירין אותו בפניהם בכל ענין, א״א. שבני כבול וכירי7 ועכו טועין8 באיסור שנתחלפה להם, כאילו גזירה שלא מן הדין. שאלמלא קבלו עליהם האבות לדעת, היכי קתני, ולא רצו לומר להם, מותרין אתם. והלא הם ודאי אסורים הם. ויהודה והלל ורבן גמליאל נמי, היאך נהגו בהם היתר במדינתן. והלא ודאי יודעין היו מנהגם. וא״ת שדעתם לחזור, והלא לא פירשו בגמ׳ כן אלא על עובדא דרבה בר בר חנה. ועוד, דא״כ, תיקשי לאביי דלית ליה הך סברא, דהא מארץ ישראל לא״י הוה. אלא ש״מ, בין דעתם לחזור בין שאין דעתם לחזור, נוהג היתר לעצמו. והיינו משום שאין מנהגם אלא בטעות, כדפרישית. וכך נוטים דברי רבינו הגדול ז״ל.
ועוד, דהא בני בי חוזאי דמפרשי חלה מארוזא, מנהג בטעות היה, שטעו בדרבי יוחנן בן נורי (בבלי ברכות ל״ז.). שאם קבלה להחמיר, לא אמר רב יוסף, ניכלה זר באנפיה. וא״ת, חושש היה דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב, א״כ, אפילו בכותאי ונשי נמי מתירין להם, שלא יביאם טעותם לידי תקלה. אלא לא התיר רב יוסף אלא משום שטעו באיסור. ואמרינן עלה בגמ׳ דבכותאי ונשי אין מתירין אותם בפניהם.
אלא כללא דוקא דמנהגות, דמקום שנהגו בתורת מנהג ויודעים היו ראשונים שאין בו איסור, אלא לעשות סייג למצוה הוא שהחמירו על עצמן, כעין משנתנו, בזה אין מתירין להם אע״פ שהם באין לחזור בהם, כעין בני בישן. וכן אמרו בירושלמי (ירושלמי פסחים ד׳:א׳), ונשאל אין מתירין לו. שכן הנשבע לקיים את המצוה ונשאל אין מתירין לו, כדאיתא בגטין (בבלי גיטין ל״ה:) ובבכורות (בבלי בכורות מ״ה:). וכן הר׳ אברהם ז״ל אומר.
ולפי דעתי, שהבא ממקום אחר לשם, אל ישנה מפני המחלוקת, ואפי׳ כולם חכמים כולם יודעים את התורה, דלעולם חוששין למחלוקת. ואפי׳ בחדרי חדרים אסור, ואע״פ שדעתו לחזור. והיינו מתני׳. דאי לא תימא הכי, אלא מתני׳ היכי משכחת לה. אי9 דעתו לחזור, חומרי מקום שיצא משם אין נותנין עליו וחומרי מקום שהלך לשם נותנין עליו. ומשמע נמי דמן הדין הזה נמי הוא חייב בהן, שהרי נעשה בן עיר ליומו10, ולא מפני חשש המחלוקת בלבד הוה אסור. אלא מתניתין בשדעתו לחזור, וכדפרישית.
והיינו דאמר רב ספרא, ביישוב לא קא עבידנא מפני המחלוקת. וחוץ לתחום אין בו משום מחלוקת, והיינו דרמי בר תמרי (חולין ק״י.). והיינו מדבר, דאמרינן הכא: במדבר מותר. והאי דנקטי לישנא דיישוב ומדבר, [ולא אמרי]11 חוץ לתחום ותוך לתחום, אורחא דמילתא הוא. דאינו שובת ביו״ט בתחומה של עיר שלא יכנס לתוכה. א״נ, דיוקא דלישנא נמי הוא הכי: ישוב, תוך לתחום. מדבר, חוץ לתחום. והא מנהגא דכולא בבל הוא, ולא מיתמר חוץ לתחום אלא בעיר אחת.
ובדברים המותרים ונהגו בהם איסור והלכה פסוקה שמנהגם בטעות, כגון חלה דארוזא, אין נותנין על הבא חומרי מקום שהלך לשם ואע״פ שאין דעתו לחזור והוקבע ביניהם, אלא עושה בצנעא בתוך ביתו. ואינו מתירו להם ולא נוהג בו היתר בפניהם, בכותיים. ובמקום שמצויין תלמידי חכמים, מתירין להם. והיינו ברייתא דגמרין, והיינו מעשה דיהודה והלל ושל ר״ג12, שבצנעא עשו והרגישו בהן בני מדינה.
וכדברי הר׳ אברהם, אין חוששין נמי לחומרי מקום שיצא משם למנהג בטעות. ועל כיוצא בזה אמרו בירושלמי, ונשאל ומתירין לו. ויש לפרש בו אפילו בכותיים. כיון שבאים לישאל מתירין להם, ואין לחוש לסרכא, שכבר הדבר מרופה בידם שהן באין לישאל עליו. ומלמדין אותן כל עיקר הדברים, שלא יסרכו ולא יסתבכו בהן. ויש לפרש שלא אמרו בבני תורה13 ואע״פ שבאין לישאל.
ואם דבר שמנהגו מחמת איסור תורה ואין טעותו מוכרע, כגון תרבא דאייתרא, והוא דעתו לחזור למקומו, אין עליו תורת מנהג בזה, אלא נוהג בו היתר בפרהסיא. אבל אינו מתירו להם, שא״א להתירו. שאפילו בדברי14 מקומו, אין אלו טועין אלא בשיקול הדעת. ואין במה שהוא נוהג בו היתר מפני המחלוקת, שלא מחמת מנהג שלהם תפסו בו מתחלה אלא מחמירין הם על עצמן לפסוק הלכה כן. ובאיסורי תורה הוא להם ואין צריך חיזוק, שכבר הם יודעין שמחלוקת חכמים הוא ואין מנהג עירם מכריע. ואם כותיים או בני מדינה הם, נוהג היתר לעצמו בצנעא, אבל לא בפניהם, משום דמיסרכי. והיינו דרבה בר בר חנה. וזו ששנו15 עליו ממשנתנו אינו ענין אלא לנותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם, דאפילו במנהג של איסורי תורה ודאי הוא חייב לנהוג בחומרי מקום שהלך שם, כדאמרי׳ בפירות שביעית. ולהכי פריך16, דעתו לחזור הוה. וכיון דודאי משום מחלוקת ליכא, שאין זה אלא כמחלוקת ב״ש וב״ה, שאלו עושין כדבריהם ואלו עושין כדבריהם ונוהגין אהבה ואחוה זה עם17 זה, משום קביעות ליכא, שלא נתקבל עליו ישוב המדינה ומנהגה כיון שהיה דעתו לחזור למקום ההיתר.
1. נראה דצ״ל: פסקה
2. נראה דצ״ל: הדברים
3. נראה דצ״ל: הדבר
4. נראה שיש כאן חסרון, כגון: וכן לענין להמנע מאכילה כדי שיאכל לתאבון משתחשך, ראו חכמים
5. איני יודע מקורו ברש״י
6. נראה דצ״ל: מתניתין
7. גירסתנו: בירי
8. נראה דצ״ל: טועין היו
9. נראה דצ״ל: אי אין
10. נראה דר״ל, מיד
11. בדפ״ר: לא אמרינן
12. גירסתנו: ר״ש בן גמליאל
13. נראה דר״ל: בבני תורה בלבד
14. נראה דצ״ל: כדברי
15. נראה דצ״ל: שהקשו
16. נראה דצ״ל: פריש
17. בדפ״ר: על
פרק רביעי בעזרת האל:
מקום שנהגו וכו׳ כבר ביארנו בראש המסכתא על החלק החמישי שבזאת המסכתא שבא לבאר דין איסור מלאכה בארבעה עשר ושזה הפרק אמנם יסוד ענינו לבאר זה החלק לבד אלא שעל ידי שתלה מקצת דברים שבענין זה במנהג הזכיר בו הרבה דברים שלא מכוונת המסכתא שהן תלויות במנהג גם כן ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשני חלקים אחד במה שהוא עיקר הכונה לבאר דין מלאכה בי״ד והשני לבאר הדברים שנתגלגלו על ידי זה מן הדברים התלויים במנהג גם כן:
ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין לו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ואין עושין אם במקום שעושין מצד חומרי מקום שיצא משם ואם במקום שאין עושין מצד חומרי מקום שהלך לשם ומה שאמר ואל ישנה אדם מפני המחלוקת א״א לפרשה בדרך אחר אלא על אחת מהן וכשתפרשנה על הראשונה ר״ל ממקום שעושין למקום שאין עושין פירושו אל ישנה אדם לעשות מלאכה בכאן מפני המחלוקת שכשיראוהו עושה מלאכה והם אינם עושים והם בטלים ועוסקים בצרכי יום טוב מבזים אותו ומעמעמים עליו וכשתפרשהו על האחרונה ר״ל ממקום שאין עושין למקום שעושין אף בזו אל יעשה וא״ת והרי נמצא משנה שהם עושים מלאכה והוא יושב ובטל ויש כאן מחלוקת וכבר אמרת אל ישנה אדם מפני המחלוקת כך פירושו זו שאמרנו להחזיק כמנהג מקומו ושלא לעשות אף במקום שעושין אל ישנה בו מצד יראת מחלוקת שאין בזו מחלוקת כלל שכל האחרים שרואים אותו בטל אין דנין אותו שמצד איסור הוא נמנע אלא אפשר שאין לו מה לעשות או שאינו בריא וכמה בטלני איכא בשוקא שאין אדם נותן לב עליהם למה הם מתבטלים:
זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא אלא שבענין חומרי מקום שיצא ושהלך צריך לבאר קצת תנאים ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא להשלמת דינים אלו עם שאר דברים שנתגלגלו בהם אלו הם:
מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושים מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין – פי׳ ומחצות ואילך אינו תלוי במנהג אלא מן הדין אסור והטעם פי׳ רש״י ז״ל לפי שיש לו לטרוח בענין מצה ומרור שתהא לו מוכנת לכשתחשך לאלתר. ובירושלמי פי׳ הטעם לפי שאינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב ובתוספות סברו לומר דאיסורא דאורייתא הוא וכתב הרי״ט ז״ל דאינו בדין כלל אלא איסורא דרבנן בעלמא: וכתב רבינו זרחיה ז״ל כי לפי הירושלמי עכשיו שאין הקרבן דינו כשאר הימים טובים וכל היום תלוי במנהג: והרמב״ן ז״ל הגיה עליו שזה אינו שאם כן היו שונים במשנתנו בערבי פסחים בפירוש ואין הירושלמי אלא נותן טעם למה חייבו זה לכתחילה אבל משנאסר הדבר נאסר לעולם שכל דבר שבמנין אף על פי שבטל הטעם גזירה במקומה עומדת עד שיעמוד ב״ד ויבטל וכל שכן בזה שהדבר מוטל וצריך בזמן הזה לענין מצה ומרור כדברי רש״י ז״ל וכך כתבו בתוס׳ כדברי הר״ם ב״ן ז״ל וכן הוכיח הרי״ט ז״ל מדברי רבינו אלפסי ז״ל דכתבה למתני׳ וגמרא בעלה כפשוטה בהלכות.
ההולך ממקום למקום כו׳ – כתב הרי״ט ז״ל דהא דאמרינן נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם הני מילי כשדעתו לחזור אבל אין דעתו לחזור הרי דינו כעיר שהלך לשם ובגמ׳ יתבאר יותר בע״ה.
אמרו בירושלמי כל האוכל מצה בערב פסח כבא על ארוסתו בבית חמיו והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה – ואיכא מרבנן דנקיט לה כפשוטי ובכולי יומא ובכל מצה. וכתב הרי״ט ז״ל דהנכון שלא נאמ׳ אלא במצה הראויה לצאת בה שהיא הארוסה כי היא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל וכן לא נאמר אלא משעת איסור החמץ דהשתא מתחיל ארוסי המצוה נמצא דעד ארבע שעות מותר אפי׳ במצה הראויה ומשם ואילך אסור במצה ראויה ומותר במצה שאינה ראויה כגון במצה עשירה או שנילושה שלא במים ומשקין עד סמוך למנחה דמשם ואילך לא יאכל אדם עד שתחשך שום פת אלא שמטפל בבשר וקרבים ובני מעים וכיוצא בה כדאיתא בפרק ערבי פסחים: ובירושלמי אמרו רבי לא היה אכיל לא חמץ ולא מצה ופי׳ ר׳ סימון בשם ר׳ יהושע בן לוי הטעם משום דרבי בכור היה והבכורים מתענין בערב פסח אנן כר׳ סימון משמיה דר׳ יהושע בן לוי קיימא לן ובפי׳ אמרו במסכת סופרים הבכורים מתענין בערב פסח מנהג שריר וקיים.
תוספות בד״ה מקום שנהגו כו׳ ומשמע התם דמדאורייתא אסורה כו׳ עכ״ל ותלמודא דידן נמי מצי סבר האי טעמא ודפריך לקמן מאי איריא ע״פ אפילו ערב שבת ויום טוב נמי דתניא כו׳ ולא משני דבע״פ אסור מדאורייתא מה״ט דאמרינן בירושלמי דהא לא משתמע ממתניתין וברייתא לפלוגי בהכי דבתרוייהו אסור סתם משמע ודו״ק:
פרק ד
(23) א משנה מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות היום — עושין בו מלאכה. מקום שנהגו שלא לעשות — אין עושין. שאין בדבר זה איסור מן התורה, והדבר תלוי במנהג. אדם ההולך ממקום שעושין מלאכה בערב פסח למקום שאין עושין, או ממקום שאין עושין למקום שעושין — נותנין עליו חומרי (החומרות) של מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם, שבכל מקרה אל יעשה מלאכה.
Chapter 4
(23) MISHNA: In a place where the people were accustomed to perform labor on Passover eve until midday, one may do so on that day. In a place where the people were accustomed not to perform labor, one may not do so. The performance of labor on the eve of Passover is not prohibited by Torah law, but is dependent on local custom. If one travels from a place where people perform labor on Passover eve to a place where people do not perform labor, or from a place where people do not perform labor on Passover eve to a place where people perform labor, the Sages impose upon him the stringencies of both the place from which he left and the stringencies of the place to which he went. In both cases, he may not perform labor.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
פסחים נ. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים פסחים נ., עין משפט נר מצוה פסחים נ., ר׳ חננאל פסחים נ., רי"ף פסחים נ. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס פסחים נ., רש"י פסחים נ. – פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., תוספות פסחים נ., בעל המאור פסחים נ. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם פסחים נ. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), רמב"ן מלחמות ה' פסחים נ. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי פסחים נ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א פסחים נ., מהרש"ל חכמת שלמה פסחים נ., מהרש"א חידושי הלכות פסחים נ., מהרש"א חידושי אגדות פסחים נ., פני יהושע פסחים נ., גליון הש"ס לרע"א פסחים נ., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים נ., אסופת מאמרים פסחים נ.
Pesachim 50a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Pesachim 50a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 50a, R. Chananel Pesachim 50a, Rif by Bavli Pesachim 50a, Collected from HeArukh Pesachim 50a, Rashi Pesachim 50a, Tosafot Pesachim 50a, Baal HaMaor Pesachim 50a, Raavad Katuv Sham Pesachim 50a, Ramban Milchamot HaShem Pesachim 50a, Meiri Pesachim 50a, Ritva Pesachim 50a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 50a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 50a, Maharsha Chidushei Aggadot Pesachim 50a, Penei Yehoshua Pesachim 50a, Gilyon HaShas Pesachim 50a, Steinsaltz Commentary Pesachim 50a, Collected Articles Pesachim 50a