×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְשַׁמְנוּם בַּחֲמִשָּׁה מָנֶה לִכְשֶׁתָּבֹא לְיֶדְכֶם הַגְבּוּהָ אֶת הַשְּׁאָר אָמַר רַב אָשֵׁי הָהוּא גֵּט יְבָמִין הֲוָה.:
And we appraised them, and found that their value is five hundred dinars. When she comes to you with this document, collect the rest of the payment for her from her husband’s property in Babylonia. This demonstrates that it is also sufficient for a divorcée to take a vow. Rav Ashi said: That bill of divorce was a levirate bill of divorce that she received from the brother of her deceased husband and not a standard bill of divorce. She therefore took a vow, and not an oath, in the manner of all widows, as she was demanding payment of her marriage contract from the property of her deceased husband.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי גיטין לה ע״ב} התקין רבן גמליאל שתהא נודרת וכו׳1: אמר רב הונא לא שנו שמדירין אלא שלא נישאת אבל נישאת אין מדירין אותה מאי טעמא דמפר לה בעל כי לא נישאת נמי לכי מינסבא מפר לה בעל אין הבעל2 מפר בקודמין:
1. וכו׳: כ״י נ ממשיך: ״ליתומים״.
2. הבעל: גכב, דפוסים: ״בעל״.
ושמנום בחמשה מנה – הביאתם לפנינו ושמנו דמיהן חמשה מנה.
גט יבמין הוה – יבמה היה זה שנתן לה גט לפוסלה על האחין והיא באה לגבות כתובה מנכסי בעלה הראשון שנתארמלה הימנו.
גט יבמין הוה – פי׳ בקונטרס שנתן לה גט לפוסלה על האחין וכתובתה על נכסי בעלה הראשון וקשה דלא היה להם להזכיר גט דלא ניתנה כתובה ליגבות עד שתחלוץ והיה להם לכתוב שחלצה ואמר ר״י גט יבמין הוה דלאחר שנתייבמה גרשה היבם וכתובתה על נכסי בעלה הראשון ומוריא היתירא משום דקא טרחה קמי אחיו.
בד״ה גט יבמין כו׳ ומוריא היתירא משום דקא טרחה קמיה אחיו עכ״ל משום דהאי טעמא דמפלגינן לעיל בין אלמנה לגרושה משום דאלמנה טרחה קמי יתמי לא שייך הכא דהא לא היה לה בנים ולפירוש רש״י דלא קשיא להו דאיכא למימר דלא חילקו בין אלמנה זו לאלמנה אחרת אבל לפירוש ר״י גרושה ממש היא זו מן היבם ולכך הוצרכו לומר דמ״מ יש לדמות אותה לאלמנה משום דטרחה קמיה אחיו וק״ל:
תוספות גט יבמין הוי כו׳ משום דקא טרחא קמי אחיו עכ״ל. א״א לפרש שהיתה טורחת בחיי בעלה הראשון או שהיתה טורחת בעודה תחת בעלה השני דהיינו היבם דמש״ה ודאי לא מורי׳ היתרא דבלא״ה מחויבת לטרוח לפני בעלה דאל״כ בכל הגרושות אמאי לא אמרינן דמורי׳ היתרא שהיתה טורחת לפניו אלא דכוונת התוספות שהיתה טורחת בנכסין בעודה שומרת יבם וק״ל:
ושמנום (והערכנו אותם), את כל הדברים שקיבלה בשווי חמשה מנה, לכשתבא לידכם עם פסק זה הגבוה את השאר שבחוב הכתובה מנכסי בעלה שבבבל״. ומכאן משמע שאף בגרושה די בנדר! אמר רב אשי: ההוא [אותו גט], גט יבמין הוה [של יבם היה] שנתן לה היבם לאחר שהתאלמנה מאחיו, בעלה הראשון, ולא היה זה גט רגיל, וכתובה זו שבאה לגבות מנכסי בעלה הראשון היתה, ולכן לא השביעוה והדירוה ככל אלמנה.
And we appraised them, and found that their value is five hundred dinars. When she comes to you with this document, collect the rest of the payment for her from her husband’s property in Babylonia. This demonstrates that it is also sufficient for a divorcée to take a vow. Rav Ashi said: That bill of divorce was a levirate bill of divorce that she received from the brother of her deceased husband and not a standard bill of divorce. She therefore took a vow, and not an oath, in the manner of all widows, as she was demanding payment of her marriage contract from the property of her deceased husband.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁתְּהֵא נוֹדֶרֶת כּוּ׳.: אָמַר רַב הוּנָא אלֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשֶׁלֹּא נִיסֵּת אֲבָל נִיסֵּת אֵין מַדִּירִין אוֹתָהּ.

§ The mishna taught: Rabban Gamliel the Elder instituted that she should take, for the benefit of the orphans, any vow that the orphans wished to administer to her. Rav Huna says: They taught this halakha only in a case where she did not marry again; however, if she married again, they do not administer a vow to her.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא שנו – דגביא בהדרה.
אלא בשלא ניסת – לאחר בשעת גביית כתובה.
אבל נשאת אין מדירין אותה – וא״ת וידורוה שלא תאכל ככר זה אם נהנית משל בעלה ותאכל לאלתר בפנינו וכן קשה בסמוך דפריך וליחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה ולרבי אליעזר דאמר בפרק נערה המאורסה (נדרים דף עה. ודף עו.) שיכול להפר כל נדרים שעתידה לידור אתי שפיר דאיכא למיחש שמא כבר הפר לה כל מה שעתידה לידור אבל לשאר תנאי קשה וי״ל שאינה חוששת אלא בנדר שעל ידה היא עומדת באיסור כל ימיה וא״ת ונדירה בפני בעלה ויאמר לה קיים ליכי דאז אין יכול להפר כדאמר בפ׳ נערה המאורסה (שם דף עט.) וי״ל דחיישינן שמא יפר לה בלחש קודם שיאמר קיים ליכי וא״ת וידירוה על דעת רבים דאין לו הפרה כדאמר אמימר לקמן וי״ל דלענין נדרי אשתו אין לחלק בין ברבים בין על דעת רבים וכיון דלרב הונא ברבים יש לה הפרה ה״ה על דעת רבים דכיון שאינה תלויה בדעתה דיכול להפר אפילו בלא חרטה כך יכול להפר בלא דעת רבים וכי פריך ודלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה הוה מצי לשנויי דמדרינן לה על דעת רבים אלא דבלאו הכי משני שפיר ועי״ל דרב הונא לית ליה דאמימר והא דאמר אמימר אפי׳ למאן דאמר יש לו הפרה לא קאי ארב הונא אלא אדרבנן דרבי יהודה דמתניתין דתנן (לקמן דף מה:) ר׳ יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר משום פריצותא שנדרה נדר שאין לו הפרה ושלא ידעו בו רבים יחזיר דלא חייש לקלקולא ורבנן פליגי ואמרי לא יחזיר משום קלקולא ולא מפלגי בין ידעו רבים ללא ידעו בו רבים אלמא יש לו הפרה וכן משמע התם דקאמר לרבנן אטו התם מי חייל עלייהו שבועה כלל משמע דלרבנן יש לו הפרה וא״ת לאמימר והא על דעת רבים אין לו הפרה א״כ ע״כ לא בכל ענין אמרי רבנן דלא יחזיר דבעל דעת רבים ליכא קלקולא א״כ ברבים נמי מנא ליה דסברי דיש לו הפרה וי״ל דברבים שהזכיר רבי יהודה אם איתא דלרבנן אין לו הפרה הוו להו לרבנן לפרושי ולחלק ולומר איפכא מדר׳ יהודה אבל בעל דעת רבים אין לחוש דלא איירי בה רבנן דר׳ יהודה נמי לא הזכיר על דעת רבים ועוד דבעל דעת רבים לא פסיקא להו לרבנן למתני דיחזיר דלפעמים יש היתר בעל דעת רבים כגון מדעתם של אותם רבים או לדבר מצוה ואיכא קלקולא אבל ברבים אם איתא דאין לו הפרה הוי להו למתני דיחזיר דמילתא דפסיקא היא דבשום ענין אין לו הפרה למ״ד אין לו הפרה לא שנא לדבר מצוה ולא שנא לדבר הרשות תדע דמעשה גבעונים לדבר מצוה היה.
התקין ר״ג הזקן וכו׳ אמר רב הונא ל״ש אלא בשלא נשאת אבל נשאת אין מדירין אותה נישאת מ״ט לא דמיפר לה בעל כי לא נשאת נמי לכי מינסבא מיפר לה בעל אין הבעל מיפר בקודמין:
כבר ביארנו במשנה שאם נשאת אין כופין את היתומים בכלום שאף הם אומרין אין רצוננו להשביעה והדרה אין לה מקום שהרי הבעל יפר ושמא תאמר נדירה ונאכילה לאלתר ואם היא אוכלת נגבה לה שהרי אינה בטוחה שתהא נתרת למפרע דהא בעל מיגז גייז ואינו עוקר מעיקרו אין זה כלום שאין רצונם בהדרת איסור שעה ושמא תעבור לשעתה ואחר כך מיפר לה בעל אלא שהם מדירים אותה לעמוד באיסור כל ימיה ועוד שכל הנודרת על דעת בעלה נודרת ואוכלת מעכשו על סמך הפרת הבעל ואע״ג דמ״מ הואיל ובעל מיגז גייז איסורא איכא ולוקה מ״מ היא סומכת בכך ושמא תאמר אף בלא נשאת מה הועלנו ותנשא ויפר לה בעלה אין זה כלום שאין הבעל מיפר בקודמין ר״ל בנדרים שקדמו לה קודם שתנשא לו ואפילו נתארסה אין אביה ובעלה מפירין שהרי אלמנה היא בשעת הנדר ואין אב וארוס מפירין באלמנה ושמא תאמר נחוש שמא תלך אצל חכם ויתירנה וכל שכן שאין לומר בה שנטעימה לאלתר שהרי היא בטוחה על היתרו דהא חכם מעקרי עקר ונמצאת מותרת למפרע מ״מ הלכה קבועה צריך לפרוט את הנדר כלומר שצריך לחכם שיחקור על מה נדרה וכל שרואה שנדרה הערמה לחוב לאחרים אינו מתירה וכן שאם רואה שנדרה לפני יתומים אין מתירין לה אלא בפניהם וא״ת שתשקר אף הוא מודיעה שאין הנדר ניתר אלא על סמך מה שפירטה שנדרה עליו ולפי מה שפירשנו אין צריך במה שהקשו בחדושין מה הוצרך לבא מטעם צריך לפרוט והא מדיתמי אדרוה אין מתירין אלא בפניהם והרי לשיטתנו היא היא:
אלא שיש מתרצים בה דרכים אחרים שאע״פ שאין אנו צריכים להם מצד תירוץ הקושיא צריכים אנו לכתבם לידע מהם עקר בדין זה ר״ל במה שאמרו שהמודר הנאה מחברו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו והוא שאחרוני הרבנים תירצו דאין מתירין אלא בפניו לכתחלה הוא הא דיעבד הותר שאם לא כן היאך עבר צדקיהו על שבועתו והענין הוא שצדקיהו מצא לנבוכדנצר שהיה אוכל ארנבת חיה והשביעו שלא יגלהו והלך וגלה בא נבוכדנצר ושאל לחכמים המודר מחברו בפניו ר״ל שהדירו חברו על איזה דבר מתירין לו שלא בפניו או לא אמרו ליה לא הלך ונקר את עיניו של צדקיהו ואם דיעבד אינו מותר היאך עבר צדקיהו על שבועתו ואע״פ שכתוב עליו ביחזקאל אם לא את אלתי אשר בזה מ״מ איפשר שעל חלול השם אמר כן שהרי נבוכדנצר לא היה יודע בהיתר שבועה ומ״מ גדולי המפרשים כתבו שאף בדיעבד לא הותר וזהו שנאמר עליו אלתי אשר בזה אלא שאני תמה א״כ היאך התירוהו ואיפשר מפני שכגון זו של נבוכדנצר אינו בדין שלא בפניו שהרי אף הוא מוזהר על אבר מן החי ואף בישראל היו יכולים להתירו ואדרבה ראוי לכך כדי לפרסמו ואע״פ שאמרו עליהם כבשו פניהם בקרקע לא מפני שטעו אלא שלא רצו לומר לו שמתוך שראוי לפרסמו הותר להם להתירו ומ״מ לדבריהם הדרא קושיין אלא שהם מתרצים בה כן דדוקא משום דצריך לפרוט וכל שהוא מכיר בדבר זוכה ליתומים ואינו מתירה הא מטעם שאין מתירין אלא בפניו ליכא שאין הטעם אלא מפני הבושה והחשד ובזו אין כאן חשש בושה וחשד שאם יראוה היתומים אוכלת אינם חושדים אותה אלא שאומרים לא נהנית מכתבתה ומתוך כך אוכלת ויש מפרשים שלא נאמר שלא להתיר אלא בפניו אלא במדיר להנאתו כגון נבוכדנצר שכל שיעבור צדקיה על שבועתו הוא מזיק לנבוכדנצר וכן נדרו של משה ליתרו דאמר ליה במדין נדרת כו׳ כמו שכתבנו בשלישי של שבועות אבל בזו אין אסור הפירות עליה מועיל ליתומים ויש מתרצין שבכאן ביתומים קטנים עסקינן ובנודרת שלא בפניהם היא וכל שנודר שלא בפניו מתירין בין בפניו בין שלא בפניו שאין הגירסא אלא המודר הנאה מחברו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו ומכל מקום יש גורסין המודר הנאה מחברו אין מתירין אלו לו אלא בפניו ור״ל אפי׳ הודר שלא בפניו ואין הדברים נראין:
וזה שאמרנו אין מתירין אלא בפניו אם לכתחילה אם אפי׳ בדיעבד מר כדאית ליה ומר כדאית ליה מ״מ כל שבפניו מתירין לו אף על כרחו של מדיר אם הדבר ראוי לכך שלא נאמר אלא מפני הבושה והחשד ומפני חלול השם וכן הוא בתלמוד המערב כלומר שכשרואהו המדיר עובר על שבועתו יחשדנו ויביישנו ואיכא חלול השם ומשהיתרוהו בפניו בטלו כלם אע״פ שעל כרחו הותר ומעתה אף שלא בפניו מתירין לו בהודעה למדיר ויש חולקין באלו אלא שהדעת מכרעת לומר כן וכן ראיה לזה מדר׳ יהודה (גיטין מ״ו.) דמוכח דברבים אין לו הפרה מגבעונים ומשום דלא איתשילו אשבועתייהו ואם איתה נימא דהאי דלא איתשילו מפני שאין מתירין אלא מדעתם וכן צריך שתדע שזה שאמרו אין מתירין לו אלא בפניו פירושו על ידי חכם אבל בעל מיפר אף שלא בפניו התורה זכתהו ואם בפניו אם שלא בפניו אין לנו והיינו דקאמר דנשאת אין מדירין אותה דמיפר לה בעל ולא שאל בה שהרי אינו מתיר אלא בפניו שאין הבעל בדין זה:
ואחר שכתבנו מה שבידינו מענין המדיר את חבירו בפניו נשוב לענין מה שאמרו בנשאת שאין מדירין אותה שלדעת האומר הנודר ברבים אין לו הפרה אף בנשאת מדירין אותה וברבים ונחלקו במנין רבים אלו בסוף הפרק רב נחמן אמר שלשה וכן פסקוה רבים ור׳ יצחק אמר עשרה וכן כתבוה גדולי המחברים בקצת חבוריהם והוא שאמרו נשאת נודרת וגובה כתבתה אלא שהלכה רווחת ברבים יש לו הפרה ולמדת שלדעת האומר ברבים אין לו הפרה אף בבעל כן וא״כ ראוי לשאול נדירה על דעת רבים שהרי אף לדעת האומר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה ותדע שגאוני הראשונים כתבוה כן ר״ל שאף בנשאת מדירין אותה על דעת רבים וכמסקנא זו אלא שהדברים זרים וכן שכל הפוסקים כתבוה ואף בעל דעת אין מדירין אותה ולענין הקושיא הם מתרצים שבחכם הוא שאמרו כן שהוא צריך לשאול אדעתא דהכי מי נדרת וכל שנודר על דעת רבים אין יכול לומר אדעתא דהכי לא נדר שהרי לא על דעת עצמו נדר אבל בעל אף בעל דעת רבים יש לו הפרה ואע״פ שלדעת האומר ברבים אין לו הפרה אף בבעל אומר כן בעל דעת רבים אינו כן ונמצא בענין זה לדעתם ברבים חמור מעל דעת רבים:
ומכל מקום לענין פסק ברבים יש התר לחכם והפרה לבעל על דעת רבים אין לו היתר לחכם אבל יש לו הפרת בעל ונראה הטעם שכל בעל דעת אף היא על דעת בעלה נודרת ואף בשנדרה על דעת רבים ירדה תורה לסוף דעתה שדעת בעלה אצלה על כלם שאם רצה תהא נדרה על דעת רבים ואם לא רצה לא יהא נדר בחוץ מדעתו אבל ברבים למי שסובר שאין בו הפרה אף בבעל כן שכל שנעשה במעמד רבים אין יחיד מפקיעו וסתם יחיד מבטל הוא דעתו אצל רבים אלא שלענין פסק אף בזו יש לו הפרה:
וגדולי קדמונינו תירצו שעל דעת רבים פירושו שרבים מדירין אותו ואומרין הרי אנו מדירין אותך על דעתנו ולעולם אין מדירין אלא למצוה כנושא נשים בעבירה האמור בסמוך וכעין הדרת רב אחא לדרדקי שבשאר נדרים אין דעת רבים חלה עליהם כלל ויש קושיא עליהם במסכת מכות וכבר ביארנוה שם:
כהן שנשא נשים בעבירה כגון גדול באלמנה והדיוט בגרושה וחלוצה אינו רשאי לעבוד עבודה עד שידירוהו בית דין הנאה עד שיגרש ומכיון שנדר עובד ואח״כ יורד ומגרש והדרה זו דוקא בעל דעת רבים כדי שלא יהא לו ממנה היתר ומ״מ אם עבד בלא הדרה עבודתו כשרה שאף חלל שעבד עבודתו כשרה כמו שביארנו במסכת קדושין:
אע״פ שאמרו על דעת רבים אין לו הפרה דוקא לצורך רשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה ומעשה היה באחד שהיה מלמד תינוקות שהיה פושע בתלמידים לרדותם יותר מדאי והזקיקו רב אחא שיהא נודר הנאה אם ילמד עוד לתינוקות וודאי על דעת ישיבתו נדר והתירוהו משום דלא אשתכח דדייק כותיה ומה שחדשו אחרוני הרבנים בדין זה עם שאר דברים שנתחדשו בעל דעת רבים וכן אם צריך שיהו אותם רבים לפניו אם לאו ואם צריך שיהו הם מדירים אותו על דעתם וכן כמה דברים בענינים אלו כבר ביארנו הכל באחרון של מכות:
המשנה הרביעית והיא בענין החלק הרביעי והוא שאמר העדים חותמין על הגט מפני תקון העולם והלל התקין פרוזבל מפני תקון העולם אמר הר״ם העדים חותמים וכו׳ ואע״פ שאין תועלת בעדים אשר בשטר הגט ואמנם תתגרש בעדים אשר ינתן הגט לפניהם כי עידי מסירה כרתי אבל נתקן אם ימותו העדים אשר נתן הגט לפניהם ונמצא הגט בידה חספא בעלמא כי לא יהיה בו עדים ולזה חותמין בו וכבר ביארנו בפרוזבל בעשירי ממסכת שביעית:
אמר המאירי פירשוה בגמרא בשני פנים אחת לדעת ר׳ אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי ואין צורך לעידי חתימה כלל אלא שמפני תקון העולם הצריכו בעידי חתימה שמא ימותו עידי מסירה ויאמר הבעל לא גרשתיה ואף מה שכתוב בשאר שטרות וכתוב בספר וחתום והעד עדים עצה טובה בעלמא קמ״ל והשנית אף לר׳ מאיר דאמר עידי חתימה כרתי ומצד שמתחלה לא היו מפרשים שמותיהם בגט אלא שכותבין אני החתום מעיד בדבר זה וכשהיו רוצים לקיים לא היו יכולים לחזר אחר קרוביו ומכיריו לידע אם מכירים חתימה זו שהרי לא היו יודעין את שמו והיו צריכים לחזר אחר שטרות שחתימתם דומה לזו ושקראו עליהן ערר והוחזק בבית דין כדין קיום כתב היוצא ממקום אחר על הדרך שהתבאר בכתבות והתקינו שיהו מפרשין שמותיהן ושם אבותיהם ר״ל פלני בן פלני עד וכשרוצים לקיים היה נוח להם לילך אחר אותם שיודעים בהם שהיו קרוביו ויודעיו לידע אם מכירים חתימתו אלא שאף אחר התקנה הניחו מקום לראשי הישיבות הדיינים שיהיו חותמין אף בסימן מפני שהם בקיאים בסימניהם ולא היו נודעים לבריות מכל וכל עד שיהא שם חשש זיוף אבל כל שאר בני אדם שחותמים דרך עדות צריכים לפרש שמותיהן:
והלל התקין פרוזבל מפני תקון העולם שהיה רואה בעם שנמנעים מלהלוות כדי שלא תהא שביעית משמטת והיו עוברין על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר גו׳ עמד והתקין פרוזבל ופירושו פרס בולי ובוטי ר״ל תקנה לעשירים שלא יהא ממונם נפקע ותקנה לעניים שיהו מוצאין ללוות וענינו הוא שהיה מוסר שטרותיו לבית דין ומשמסר יצאו מכלל לא תגוש שהרי כל שבא במעמד בית דין נגוש ועומד הוא וגופו של פרוזבל הוא שבא לבית דין וכותב להם מוסרני לכם פלני ופלני הדיינין שבמקום פלני כל חוב שיש לי אצל פלני ופלני שאגבנו כל זמן שארצה ומאריך בו כפי מה שירצה הסופר ליפות בשטרו על הדרך שכתבנו למעלה ואין צריך אלא לשני דיינין כמו שכבר ביארנו למעלה ודין פרוזבל ענינו אף במלוה על פה ואומר שהוא מוסר להם זכותו שיש לו על פלני מצד חוב פלני כו׳:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
תוס׳ בד״ה אבל נשאת כו׳ קודם שיאמר קיים ליכי כו׳. נ״ב א״נ שמא ישאל אחר כך על הקיום ואח״כ יפר לה אשר״י:
בד״ה אבל נשאת כו׳ ולר״א דאמר כו׳ שיכול להפר כל נדרים שעתידה לידור כו׳ עכ״ל קצת קשה דאכתי מאי קאמר כי לא ניסת נמי לכי מינסבא מיפר כו׳ דהא א״נ דבעל (ג) מיפר בקודמין היינו במה שלא עברה עליו עדיין אבל אם תאכל לפנינו קודם שניסת ועברה כבר על נדרה היאך יוכל להפר לה לכי מינסבא ודו״ק:
בא״ד והא דאמר אמימר אפילו למ״ד יש לו הפרה לא קאי ארב הונא כו׳ עכ״ל קושיית הניחא למ״ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה אלא למאן דאמר כו׳ ודאי דלא קאי ארב הונא דהא אליביה לא קשה מידי דהא איהו סבירא ליה דצריך לפרט הנדר כדאמרינן לעיל מיהו מילתא דאמימר דאתמר בעלמא מצינן למימר דקאי שפיר ארב הונא ולכך כתבו להאי תירוצא דלא קאי ארב הונא מיהו מה שכתבו להאי תירוצא אלא אדרבנן דר״י דמתני׳ כו׳ ק״ק דאין לו מקום כאן דלתירוץ קמא של התוס׳ נמי צ״ל דרבנן ור״י בהא פליגי דהיינו תנאי היא דקאמר בשמעתין והניחא למאן דאמר נדר כו׳ דלקמן נמי אהני תנאי קאי ולא ארב הונא ורב נחמן דהא לרב הונא לא קשה מידי דאיהו ס״ל צריך לפרט הנדר כמ״ש התוס׳ לעיל וצ״ע:
בא״ד אם איתא דלרבנן אין לו הפרה ה״ל לרבנן לפרושי ולחלק ולומר אפכא מדר״י כו׳ עכ״ל ולא ניחא להו למימר דאית להו לרבנן נמי טעמא דר״י משום פריצותא דלא הזכירו רבנן טעמא דפריצותא בדבריהם אבל לר״י מקשה שפיר מדמחלק בין רבים לאין רבים וק״ל:
בד״ה אבל נשאת אין מדירין אותה וא״ת וידירוה שלא תאכל ככר זה כו׳ וכן קשה בסמוך כו׳ ולר״א דאמר כו׳ א״ש עכ״ל. והקשה מהרש״א דאכתי קשה מאי מקשה הש״ס לכי מינסבא מיפר בעל דלמא איירי מתני׳ שמדירין אותה על ככר זה. ולענ״ד יש לתמוה דלמאי דקשיא ליה הו״ל לאקשויי יותר דהתוספות עצמן מקשים וכן קשה בסמוך דפריך וליחוש דלמא אזלא לגבי חכם וא״כ האיך כתבו דלר״א א״ש דאכתי לענין חכם לא א״ש אפי׳ לר״א אע״כ שאינם חוששין לזו הקושיא כיון דניחא ליה לתלמודא לשנויי אליבא דכ״ע דצריך לפרוט הנדר דהכי קי״ל וא״כ כ״ש בההיא דמיפר לה בעל נמי לא קשיא להו כיון דמשני שפיר אליבא דכ״ע דאין הבעל מיפר בקודמין שהיא הלכה פסוקה בלי שום חולק מיהו בלא״ה לא שייכא כלל קושית התוספות אההיא דלכי מינסבה וכן אההיא דליחוש דלמא אזלא לגבי חכם דהני קושיות הגמרא אמתני׳ מקשו אליבא דרב הונא ומתני׳ ודאי לא מצינן לאוקמי בכה״ג שמדירין אותה על ככר זה ואוכלת בפנינו דא״כ מאי האי דקתני שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו ומאי נ״מ אפילו בכל מה שתרצה האשה ידירוה כיון שאוכלת בפנינו וא״כ מקשה שפיר כיון דמתניתין קתני דהיתומים יכולין להחמיר עליה להדירה בכל מה שירצו ואי איתא לדרב הונא דחיישינן שיפר לה הבעל תו לא מהני הך חומרא אלא דוקא שתאכל מיד וקושיית התוספות דוקא אליבא דר״ה דאמר ניסת אין מדירין אותה ומשמע שמפסדת ואמאי הא אכתי מצי לאדורה על ככר זה ולפ״ז נראה דהא דכתבו כן בסמוך לא מייתי אלא אגב גררא ומש״ה בסמוך בד״ה ליחוש דאי לאו דר״ה לא הוי מצי לאקשויי דשמא איירי בככר זה היינו דלא מצי לאקשויי בפשיטות מכח האי סברא וניחא ליה להקשות בפשיטות מכח האי דר״ה כנ״ל וצ״ע:
בא״ד וי״ל דלענין נדרי אשתו אין לחלק בין ברבים בין על דעת רבים וכיון דלר״ה ברבים כו׳ עכ״ל. לכאורה משמע מפשטא דלישנא לפי סברתם עכשיו בנדר שהודר ברבים נמי שייך לחלק בין התרת חכם להפרת הבעל מה״ט דמסקו ומשום הכי כתבו דדוקא לר״ה דאמר ברבים יש לו הפרה ה״ה על דעת רבים משא״כ אי הוי סבר ברבים אין לו הפרה אפילו לגבי הבעל ע״כ על דעת רבים נמי כ״ש דאין הבעל יכול להפר וכ״כ הרשב״א ז״ל בחידושיו והר״ן ז״ל בשם יש מפרשים אלא דקשיא לי טובא דא״כ מאי מייתי הש״ס בסמוך תנאי היא דהא לא אשכחן דפליגי תנאי בנדר שהודר ברבים אלא לענין חכם כדמייתי התוספות בסמוך דרבי יהודה ורבנן פליגי ביה משא״כ לענין הפרת הבעל לא פליגי וכיון דרב הונא מסברא דנפשיה שני ליה בין בעל לחכם אם כן תיקשי ליה ברייתא דניסת נודרת וגובה כתובתה אלמא דאפילו הבעל אינו יכול להפר. איברא שיש שיטה אחרת בזה הביאה ג״כ הרשב״א ז״ל דדוקא לענין על דעת רבים שייך לחלק בין חכם לבעל משום דחכם צריך פתח וחרטה ועל דעת רבים אין פתחם שוה משא״כ בבעל אין טעם להחמיר בעל דעת רבים משא״כ בנדר שהודר ברבים אין לחלק בין חכם לבעל. ולפ״ז דאף למ״ד ברבים אין לו הפרה לגבי הבעל אפשר דעל דעת רבים מודה דיכול הבעל להפר ולענ״ד נראה שזהו סברת הרי״ף והרמב״ם והרא״ש והטור וש״ע שכולם פסקו בשמעתין כר״ה דניסת אין מדירין אותה ולא מייתו כלל מילתא דר״נ אף ע״ג דקי״ל כוותיה בדינא ולענין דינא איתשל כמ״ש התוספות לקמן ועוד דברייתא דניסת נודרת וגובה כתובתה מסייע ליה לר״נ ומברייתא דאם נדרה לא קשיא ליה לר״נ דמפ׳ נדרה השתא אע״כ דסברתם משום דמילתא דר״נ לא מיתוקמי כלל אלא כמ״ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה דא״א לאוקמי למ״ד יש לה הפרה מדמדרינן לה על דעת רבים משום דלגבי בעל לא שייך על דעת רבים אע״כ דטעמא דר״נ משום דמדירין ברבים אין לו הפרה ומשו״ה לית הילכתא כוותיה כיון דאמימר דהוא בתראה פסק להדיא כמ״ד ברבים יש לו הפרה ואם כן ע״כ ניסת אין מדירין אותה וכר״ה כנ״ל ברור בשיטת כל הפוסקים אלא דלשון התוספות כאן א״א להעמיד לפי שיטה זו דא״כ למה הוצרכו לפרש וכיון דלר״ה ברבים יש לו הפרה ה״ה על דעת רבים ות״ל דאפילו הוי סבר ברבים אין לו הפרה הוי מצי למיסבר ע״ד רבים יש לו הפרה לגבי בעל. מיהו בזה היה נ״ל ליישב דלעולם כל אנפי שווין דע״ד רבים חמיר טפי מברבים דאית ביה תרתי חדא משום האי חומרא דרבים ועוד שהנודר נדר על דעתם. נמצא דלפ״ז יש לנו לומר דמ״ד ברבים אין לו הפרה ומפיק ליה מקרא דגבעונים וכיון דמדאורייתא אין לו הפרה תו לית לן לחלק בין התרת חכם להפרת הבעל מסברא דנפשיה דאפשר דגזירת הכתוב הוא וא״כ בעל דעת רבים נמי אין לחלק בין חכם לבעל דהא הוי נמי מדאורייתא מה״ט גופא דברבים אלא דוקא למ״ד ברבים יש לו הפרה ולא יליף מגבעונים וא״כ ממילא דהא דעל דעת רבים נמי לא רמיזא באורייתא כלל אלא דאפ״ה החמירו ביה משום החומרא שהחמיר הנודר ואמר על דעת רבים וכיון דמילתא דתלי בסברא ממילא שייך שפיר לחלק בין חכם לבעל כנ״ל נכון בשיטת הפוסקים ואפשר שלזה בעצמו נתכוונו התוס׳ כאן. אלא דאכתי קשה לי לפי זה מ״ש התוספות לקמן בד״ה אמר אמימר דלמסקנא מיתוקמא מילתא דר״נ כאמימר ואיירי דאדרה על דעת רבים ולמאי דפרישית א״א לומר כן דהא אי סבר ר״נ כאמימר דברבים יש לו הפרה א״כ ה״ה בע״ד רבים לענין הבעל ודוחק לומר דלמסקנא הדר ביה הש״ס ממה שהיה חושב מעיקרא לסברא פשוטה. מיהו יש ליישב דהתוספות לקמן לא קיימי בהאי שינויא דהכא אלא כתירוצם השני דמייתי כאן דר״ה לית ליה דאמימר ובלא״ה נראה נמי מפירושם בסמוך דאידך שינויא משמע להו עיקר כמו שאבאר ודוק היטב. וכל זה כתבתי לשיטת התוס׳ ובסוף הסוגיא אפרש דיש ליישב קושיית התוס׳ בענין אחר דהא דלא מדרינן לה אליבא דר״ה ע״ד רבים היינו משום דבדיעבד אם היפר מופר כמו שאבאר לקמן בשיטת הסוברים כן. ובזה נתיישב ג״כ הא דמקשי הש״ס בפשיטות וליחוש דילמא אזלא לגבי חכם דאי לאו דמשני דצריך לפרוט הו״א דא״צ לפרוט וא״כ תעלים מהחכם שנדרה ע״ד רבים ויועיל בדיעבד ומשו״ה צריך לשנויי צריך לפרוט ודו״ק:
בא״ד ועוד דבעל דעת רבים לא פסיקא להו כו׳ או לדבר מצוה כו׳ אבל ברבים כו׳ ל״ש לדבר מצוה כו׳ עד סוף הדיבור. וקשיא לי דבלא״ה ע״כ מהאי מתני׳ גופא מוכח דלמ״ד ברבים אין לו הפרה היינו אפי׳ לדבר מצוה דאלת״ה אכתי מצי לקלקלה לאחר כן ויאמר אילו הייתי יודע שיכול להתיר אפילו ברבים לצורך מצוה לא הייתי מגרשה אלא שהחכם היה מתיר לה דהא לדבר מצוה הוא כדי שלא יגרשנה בעלה שהרי משום שהיא נדרנית מגרשה ואין לך דבר מצוה יותר מזו כמבואר בפוסקים. ולפ״ז לא הוי צ״ל דלא קתני ע״ד רבים משום דלא פסיקא להו אלא משום דלא מיתני ליה כלל כיון דהאי מילתא גופא צורך מצוה היא וכמו זר נחשב לומר דהתוס׳ סברי דכה״ג לא מיקרי דבר מצוה ובש״ע הל׳ נדרים סי׳ רכ״ח כתוב להדיא דלעשות שלום בין איש לאשתו מיקרי דבר מצוה וצריך עיון:
בא״ד אבל ברבים אי איתא כו׳ למ״ד אין לו הפרה ל״ש לדבר מצוה כו׳ עכ״ל. לכאורה כתבו דבריהם כהלכתא בלא טעמא דבכולהו סוגיא משמע דלענין התרת חכם לעולם ע״ד רבים חמיר טפי מברבים אלא דיש ליתן טעם דלדבר מצוה שאני דנהי דנדר ע״ד רבים מסתמא ניחא להו בהאי התרה כיון דלדבר מצוה הוא וכמו שפיר״ת לקמן משא״כ לענין ברבים לא שייך לחלק בין דבר מצוה לדבר הרשות. מיהו למאי דפרישית לעיל בסמוך א״ש טפי דלעולם אה״נ ע״ד רבים לא גרע מברבים אלא דכוונת התוספות היא כך דלמ״ד ברבים אין לו הפרה ויליף לה מקראי א״כ תו ליכא לחלק בין דבר מצוה לדבר הרשות וה״ה לעל דעת רבים וא״כ הו״ל למימר דבכה״ג יחזיר אע״כ דסברי ברבים יש לו הפרה מדאורייתא וא״כ ה״ה לעל דעת רבים אלא דחומרא בעלמא היא בעל דעת רבים אי מדרבנן או משום דנדר על דעתם וצריך להתיר מדעתם ואם כן שפיר מפלגי בין דבר מצוה או משום דמסתמא רוצין בהתרה או משום דרבנן לא גזרו בדבר מצוה כנ״ל ודו״ק:
גמ׳ ניסת אין מדירין אותה. עיין משנה למלך פ״ב מהל׳ נזירות הל׳ יז:
א שנינו במשנה: התקין רבן גמליאל הזקן שתהא האלמנה נודרת בכל דבר שידרשו היתומים, ותקבל את כתובתה. אמר רב הונא: לא שנו אלא בזמן שעדיין לא ניסת (נישאה) כבר לאדם אחר, אבל אם ניסת כבר — אין מדירין אותה.
§ The mishna taught: Rabban Gamliel the Elder instituted that she should take, for the benefit of the orphans, any vow that the orphans wished to administer to her. Rav Huna says: They taught this halakha only in a case where she did not marry again; however, if she married again, they do not administer a vow to her.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) נִיסֵּת מַאי טַעְמָא דְּמֵיפַר לַהּ בַּעַל כִּי לֹא נִיסֵּת נָמֵי לְכִי מִנַּסְבָא מֵיפַר לַהּ בַּעַל באֵין הַבַּעַל מֵיפֵר בְּקוֹדְמִין.

The Gemara raises a difficulty: What is the reason that a widow who married again may not take a vow in order to collect? It is because of a concern that perhaps she is lying and is not concerned about the vow that she took, as she relies on the fact that her husband will nullify her vow. If so, when she is not married one should also be concerned that she may rely on the fact that when she will marry again, her husband will nullify her vow. The Gemara answers: The halakha is that the husband does not have the ability to nullify with regard to vows his wife took prior to their marriage.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמיפר לה בעל – והיא סומכת על כך ונודרת וגובה על שקר.
בקודמין – בנדרים שקדמו לנשואין.
ומקשים: ניסת מאי טעמא [מה הטעם] שאין מדירים אותה — משום שאנו חוששים שמא היא משקרת, ואינה חוששת לנדור — משום שסומכת על כך שמיפר לה בעל כל נדר שנודרת. אם כן כי [כאשר] לא ניסת נמי [גם כן] יש לחשוש לכך, שהיא סומכת על כך שלכי מנסבא [כאשר תינשא] מיפר (יכול להפר) לה הבעל! ומשיבים: הלכה היא שאין הבעל מיפר (יכול להפר) בקודמין, נדרים שקדמו לנישואין.
The Gemara raises a difficulty: What is the reason that a widow who married again may not take a vow in order to collect? It is because of a concern that perhaps she is lying and is not concerned about the vow that she took, as she relies on the fact that her husband will nullify her vow. If so, when she is not married one should also be concerned that she may rely on the fact that when she will marry again, her husband will nullify her vow. The Gemara answers: The halakha is that the husband does not have the ability to nullify with regard to vows his wife took prior to their marriage.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְנֵיחוּשׁ דִּלְמָא אָזְלָה לְגַבֵּי חָכָם וְשָׁרֵי לַהּ קָסָבַר צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶר.

The Gemara asks: But let us be concerned that perhaps she in fact received payment of her marriage contract, and she relies on the fact that she will go to a halakhic authority and he will dissolve the vow for her. The Gemara answers: Rav Huna holds that one who wishes to have a vow dissolved must detail the vow before the halakhic authority who dissolves it. There is no concern that the halakhic authority, knowing that she vowed in order to collect the payment of the marriage contract, will dissolve it.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צריך לפרט את הנדר – הנשאל לחכם על נדרו צריך לפרט היאך נדר הנדר הזה וכי מפרטה קמיה דליתומים נדרה וכך נדרה אם נהניתי מכתובתי כלום לא שרו לה.
ליחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה – משמע דאדרב הונא פריך אבל אי לאו דרב הונא לא הוה קשיא ליה אמתני׳ ולמאי דפרישית דרב הונא פליג אאמימר אתי שפיר דאמתני׳ ליכא למיפרך דהא איכא למימר דמדרינן לה על דעת רבים אבל לרב הונא לא מצי לשנויי הכי אבל למאי דפי׳ דגבי חכם מודה רב הונא דאין לו הפרה בלא רב הונא הוה מצי למיפרך אמתני׳ וי״ל דלא מצי למיפרך אמתני׳ בלא רב הונא דאיכא למימר שנדיר אותה על זה הככר ותאכל לאלתר בפנינו אבל לרב הונא דקאמר ניסת אין מדירין אותה ואין מועיל להדירה על הככר שאינה חוששת כיון דאינה באיסור כל ימיה כי לא ניסת נמי ניחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה וא״ת בין חכם בין בעל איך יכולין להפר שלא בפני היתומים הא אמרי׳ בנדרים בפ׳ ר״א (נדרים סה.) דהמודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו ויליף ממשה וצדקיהו במדין נדרת במדין לך והתיר נדרך וי״ל דבדיעבד אם הפר מופר תדע מדסמיך צדקיהו שהיה חסיד גמור על מה שהתירו לו סנהדרין שלא בפני נבוכדנצר ועוד דטעם דאין מתירין לו אלא בפניו מפרש בירושלמי דנדרים דאמר התם בפ׳ השותפין המודר הנאה מחבירו בפניו אין נשאל אלא בפניו שלא בפניו נשאל בין בפניו בין שלא בפניו ר׳ יוחנן אמר מפני הבושה ור׳ יהושע בן לוי אמר מפני החשד ואתא הדא פלוגתא כהלין פלוגתא דתניא יום הכפורים צריך לפרט את מעשיו דברי ר׳ יהודה בן בתירא ר״ע אומר אין צריך לפרט את מעשיו פי׳ מפני הבושה שנתבייש לפניו במה שנדר הנאה ממנו וכן מפרט מעשיו כדי שיתבייש מחטאיו ומ״ד מפני החשד פי׳ שלא יחשדוהו שעבר על נדרו ולכך נמי לא יפרט מעשיו שלא יחשדוהו בשאר עבירות והשתא ניחא הכא דלא שייך לא בושה ולא חשד דלא ידעי אם קבלה כלום מכתובתה והא דיליף ממשה וצדקיהו היינו כר׳ יהושע בן לוי דהתם מפני החשד איכא מפני בושה ליכא.
קסבר צריך לפרט את הנדר – בירושלמי משמע דהכי קיימא לן דההוא דאתא קמיה דר׳ בון אמר ליה התיר לי נדרי אמר ליה מאי נדרת א״ל נדרית דלא מרווחנא אמר ליה וכי עבדין כדין אמר ליה לצחק בקוביא קאמינא אמר ליה ברוך שבחר בדברי חכמים שאמרו צריך לפרט את הנדר דאי לאו דפרטת לנדר התרתיהו לך וא״ת בפ׳ שום היתומין (ערכין דף כג) גבי מקדיש נכסיו והי׳ עליו כתובה (ובעל חוב) דקאמר ר׳ אליעזר כשהוא מגרשה ידור הנאה ור׳ יהושע אומר אינו צריך ומפרש דפליגי בנדר שהודר ברבים דרבי אליעזר סבר דאין לו הפרה ור׳ יהושע סבר יש לו הפרה ואינו צריך דקאמר היינו דאינו מועיל וא״כ תקשי כדפריך התם לעיל לימא רב הונא כתנאי אמר לשמעתיה דכיון דרב הונא סבר צריך לפרט אמאי אינו מועיל וא״כ הא דרב הונא דצריך לפרט הויא כתנאי ומיהו לא קיימא התם מסקנא הכי.
וליחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה קסבר לפרוט את הנדר הוא צריך פי׳ הנשאל לחכם על נדרו צריך לפרוט לו למה נדר הנדר הזה ואם לא יפרוט לו הכל אינו מותר. ואם תפרש לו הענין למה נדרה לא יתיר לה:
בד״ה ליחוש כו׳ וי״ל דבדיעבד כו׳. נ״ב ואין להקשות א״כ דלמא משום הא פריך דוקא לרב הונא ולא אמתני׳ דאיכא למימר שלא יכול להפר בלא יתומין כלל אפי׳ דיעבד אבל לרב הונא דאמר בעל יכול להפר דיעבד קשה דמש״ה כתבו התוס׳ ותדע כו׳ כלומר בלא רב הונא ידעינן ודו״ק:
בסה״ד מפני בושה ליכא. נ״ב ור״ת פירש דלא אמרו אין מתירין אלא בנדר שנדר מחמת טובה שעשה לו מי שנדר לו דומיא דמשה דנתן לו יתרו את צפורה בתו מחמת נדרו וכן צדקיהו שהיה מסור ביד נבוכדנצר להריגה וניצל ממנו מחמת נדרו אבל מי שנדר מדעתו שלא קבל טובה ממנו מתירין שלא בפניו וכן מוכיח בסוטה פרק אלו נאמרין דקאמר ליה יוסף לפרעה אבי השביעני לאמר ואמר לו פרעה אתשיל אשבועתך אלמא יכול היה להתירו שלא בפני יעקב. ונ״ב נ״ל שזה חסר מן התוס׳ והרא״ש והרשב״א והר״ן כולן הביאוהו ובתוס׳ דנדרים כתוב שר״ת כך פירש בגיטין:
בד״ה קסבר כו׳ ידור הנאה ור׳ יהושע כו׳. נ״ב פי׳ ידור שלא יחזירנה לעולם דשמא משום ערמה מגרש לה שתגבה כתובתה מן הקדש ויחזירנה:
בד״ה ליחוש דלמא כו׳ אבל למאי דפרישית דגבי חכם מודה רב הונא כו׳ ה״מ למיפרך כו׳ עכ״ל וקצת קשה דאמאי לא נימא כיון דברבים (ד) מיהת אין חילוק בין חכם לבעל א״כ מתני׳ הוה ניחא ליה משום דמדרינן לה ברבים וכברייתא דמייתי המקשה גופיה לקמן דתניא ניסת נודרת וגובה כו׳ והיינו משום דמדרינן לה ברבים אבל לרב הונא קשיא ליה דע״כ ברבים יש לו הפרה דאל״כ כי ניסת נמי ומיהו המ״ל הכא הניחא למ״ד כו׳ וק״ל:
בד״ה קסבר צריך כו׳ וא״כ תקשי כדפריך התם לעיל לימא רב הונא כתנאי כו׳ דצריך לפרט הנדר כו׳ עכ״ל ר״ל דמעיקרא בעי לאוקמא פלוגתייהו דר״א ור״י אם אדם עושה קנוניא על ההקדש וקאמר לימא רב הונא כתנאי כו׳ ומסיק דפליגי בנדר שהודר ברבים כו׳ וקשיא להו מאי תיקן בזה הא השתא נמי דפליגי בנדר שהודר ברבים אם כן בהך מלתא דסבר רב הונא הכא צריך לפרט (ה) הנדר הוה כתנאי דלר״י ע״כ אינו צריך לפרט דאם לא כן אמאי אינו מועיל ובפשיטות אהך מילתא גופה דמוקי לה דפליגי בנדר שהודר ברבים ה״ל נמי רב הונא כתנאי (ו) דהכא סבירא ליה דיש לו הפרה אלא דלאו קושיא היא כיון דבלאו הכי איכא תנאי ר״י ורבנן בפרקין דפליגי ביה אבל בהך מלתא אם צריך לפרט הנדר לא אשכחן תנאי דפליגי ביה אלא אמוראי פליגי ביה הכא בשמעתין ודו״ק:
בד״ה ליחוש כו׳ וא״ת בין חכם בין בעל כו׳ הא אמרינן בנדרים כו׳ ויליף ממשה וצדקיהו כו׳ עכ״ל. כוונתם דמשמע להו כיון דילפינן מקראי וא״כ מסתמא אף בדיעבד אינו מופר וממילא נמי דה״ה לבעל וכמ״ש לעיל דכל מה דילפינן מקראי אין לחלק בין חכם לבעל וא״כ מקשו שפיר דאף למאי דס״ד דא״צ לפרוט את הנדר וכ״ש בבעל דכ״ע מודו דא״צ לפרוט הנדר אכתי לא מצי להפר לה דנהי דאפשר שתעלים בפני החכם שהנדר היה בפני היתומים ויתירו לה אפ״ה לא יועיל לה ההתרה ומתרצים התוס׳ דבדיעבד מופר וא״כ למאי דס״ד דא״צ לפרט ודאי חיישינן שהחכם יתיר לה לכתחלה על ידי שתעלים בפניו שהנדר היה בפניו או שתעלים לגמרי ענין הנדר ויתיר לה ויועיל לה בדיעבד ומשו״ה הוצרך לומר צריך לפרט וכ״ש דא״ש כה״ג לענין הבעל כנ״ל ובתשובת מהרי״ק פי׳ בענין אחר והאריך שם ע״ש ודו״ק:
בא״ד וי״ל דבדיעבד אם היפר מופר תדע מדסמיך צדקיהו כו׳ עכ״ל. וקשה דאכתי היאך התירו לו הסנהדרין לכתחלה למאן דאמר צריך לפרט הנדר. והקדמונים כתבו דמיקרי קצת דבר מצוה או משום אימת מלכות וזה דוחק. ועוד דלשון התוספות אינו מדוקדק שכתבו מדסמיך צדקיהו כו׳ ועדיפא הוי ליה לאקשויי לאיזה צורך נשאל כלל על נדרו. והאמת נ״ל דלק״מ דהא מצינו שצדקיהו עבר על נדרו קודם שנשאל עליו דהא אישתבע לנ״נ דלא ליגלי דאכל ארנבת חיה ונמצא כשהלך להתיר נדרו למ״ד צריך לפרט הנדר הרי שהוצרך לגלות ועבר על נדרו וא״כ לפ״ז באמת מחמת כן הוצרך להתיר לו שלא יעבור למפרע כדמצינו בשבועה דמהני התרה אף לאחר שעבר דחכם עוקר הנדר מעיקרו וא״כ א״ש דכיון שכבר גילה להם ועבר התירו לו דכדיעבד דמי ובזה נמי מדוקדק הל׳ שכתבו מדסמיך צדקיהו פירוש שסמך עצמו לכתחלה על מה שיתירו לו תיכף אח״כ כנ״ל ודו״ק:
בד״ה צריך לפרט כו׳ וא״ת בפ׳ שום היתומים כו׳ וא״כ תיקשי כדפריך התם לעיל לימא רב הונא כתנאי כו׳ עד סוף הדיבור. ונראה דקושייתם בזה היינו לתירוץ השני שכתבו לעיל בד״ה אבל נשאת דר״ה לית ליה דאמימר ולא שני ליה בין ברבים לע״ד רבים משא״כ לתירוץ הראשון אין מקום לקושייתם דהא לא שמעינן לר״ה בהדיא דסבר צריך לפרט אלא סתמא דתלמודא משני הכי בשמעתין אליביה ומ״מ לא מצי אקשויי כתנאי דהא מצי ר״ה למימר א״צ לפרט והא דאמרינן במתניתין דמדירין אותה וגובה כתובתה היינו ע״ד רבים אבל ניסת אין מדירין משום דלגבי הבעל לא מהני ע״ד רבים כמ״ש לעיל בתירוץ הראשון אע״כ דכאן מקשו התוספות לתירוצם השני. מיהו אפשר לומר דאף לתירוץ הראשון קשיא להו היא גופא אמאי משני הכא אליבא דרב הונא צריך לפרט ומיתוקמי מילתא כתנאי לפי הסוגיא דערכין אליבא דר״ה ואדרבא הו״מ לשנויי הכא בהדיא דאיירי ע״ד רבים ובזה נתיישב היטב לשון התוספות שתירצו כאן ומיהו במסקנא לא קיימא התם הכי וכוונתם למ״ש דודאי למאי דס״ד מעיקרא בערכין דפליגי בנדר ברבים לא הוי קשיא ליה מההיא דצריך לפרט הנדר כתנאי דאפשר דר״ה גופא סבר א״צ לפרט ומוקי לסוגיא דשמעתין דהכא בעל דעת רבים והא דמסקי בשמעתין אליבא דר״ה צריך לפרט היינו למסקנא דערכין. אלא דלפ״ז קשה להיפוך דלתירוצם השני שכתבו לעיל דר״ה לית ליה דאמימר מדקאמר ניסת אין מדירין וא״כ ע״כ ס״ל דצריך לפרט וקשה מאי ס״ד בערכין לאוקמי אליבא דר״ה דפליגי בנדר שהודר ברבים דא״כ אכתי הוי כתנאי לענין צריך לפרט הנדר ומה שתירצו התוספות דלא קיימא מסקנא הכי אכתי קשה סוגיא דערכין במאי דס״ד מעיקרא. אמנם אחר העיון ראיתי שתירצו שם התוספות בערכין תירוץ אחר על קושיא זו דאף למ״ד צריך לפרט היינו לענין ל׳ הנדר אבל א״צ לפרט הסיבה שבשבילה נדר וא״כ א״ש דבשמעתין לא חיישינן דאזלא לגבי חכם שהרי צריכה לפרט ל׳ הנדר קונם אם נהניתי מכתובתי ותו לא שרי לה משא״כ בערכין שפיר קאמר ר׳ יהושע אינו מועיל דאזיל לגבי חכם ושרי ליה של׳ הנדר לא היה אלא שלא יחזיר את אשתו ואחר שיפרט זה הל׳ יתיר לו וא״כ צ״ע למה לא כ״כ בשמעתין והניחו הדבר בקושיא. אמנם למאי דפרישית שדבריהם כאן לתירוצם השני דלעיל א״כ א״ש דע״כ ליתא להאי סברא אלא דמ״ד צריך לפרט היינו הסיבה דאל״כ תיקשי להיפוך למסקנא דערכין דמסיק דפליגי בשאלה בהקדש ומייתי ברייתא ומשמע דאי לאו דיש שאלה בהקדש כ״ע מודו דידירנה הנאה וא״כ תקשה לר״ה מה מועיל האי דידירנה ע״ד רבים הא לר״ה מצי להפר וא״כ הוי מילתא דר״ה דלא כר״א ודלא כר״י אע״כ דלמסקנא לא חיישו כלל דלמא אזלא לגבי חכם משום דצריך לפרט הנדר והיינו לגמרי אף הסיבה אם כן לפי סברא זו מקשו שפיר למאי דס״ד מעיקרא וע״ז מתרצים שפיר ומיהו למסקנא לא קיימא הכי כנ״ל נכון ודוק היטב:
גמרא דמדרינן לה ברבים. ופירש״י ברבים נודרת בפני עשרה וקשה דהא אליבא דר״נ משנינן הכא ושמעינן לר״נ דאמור לקמן בפירקין לענין נדר ברבים כמה רבים שלשה והכי קי״ל ונלע״ד דלרש״י לישנא דגמרא קשיתיה דמשני דמדרינן לה ברבים משמע דמעיקרא ס״ד דלא איירי בהכי ואי ס״ד דרבים היינו ג׳ א״כ איירי ברבים דהא מדירין אותה בב״ד ובפני היתומין כדאמרינן לעיל אדרה בב״ד וא״כ מסתמא לא פחות מג׳ ואף דשמעינן לר״נ דשנים שדנו מיקרי ב״ד אלא דמסתמא לא איירי בהכי דהא מיקרו ב״ד חצוף ועוד דבהדי היתומים שנודרת להם היו ג׳ לכך הוצרך רש״י ז״ל לפרש דקאמר הכא האי לישנא דמדרינן לה ברבים אליבא דמ״ד בעשרה. שוב מצאתי שגירסת התוספות לקמן גבי כמה רבים ר״נ בר״י אמר ג׳ ואם כן לאו היינו ר״נ סתם אף דלשיטת רש״י ז״ל לעיל סתם ר״נ היינו ר״נ ב״י מ״מ ע״כ תרי ר״נ בר״י הוו כנ״ל:
ושואלים: וניחוש דלמא אזלה לגבי עדיין נחשוש שמא תלך אצל] חכם ושרי [ויתיר] לה את הנדר ועל כך היא סומכת, ובאמת משקרת היא עתה! ומשיבים: קסבר [סבור הוא] רב הונא, שהנודר צריך לפרט את הנדר לפני שהחכם מתיר אותו, ובמקרה זה כאשר יוודע לחכם על מה נדרה — לא יתיר לה.
The Gemara asks: But let us be concerned that perhaps she in fact received payment of her marriage contract, and she relies on the fact that she will go to a halakhic authority and he will dissolve the vow for her. The Gemara answers: Rav Huna holds that one who wishes to have a vow dissolved must detail the vow before the halakhic authority who dissolves it. There is no concern that the halakhic authority, knowing that she vowed in order to collect the payment of the marriage contract, will dissolve it.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַב נַחְמָן אָמַר אפי׳אֲפִילּוּ נִיסֵּת נִיסֵּת וַדַּאי מֵיפַר לַהּ בַּעַל דְּמַדְּרִינַן לַהּ בָּרַבִּים.

Rav Naḥman disagreed with Rav Huna and said: Even if she married again, the orphans can have the court administer a vow to the widow. The Gemara asks: If she married, then her husband will certainly nullify this vow. The Gemara answers that we, the court, administer the vow in public, and therefore her husband cannot nullify the vow.
רי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ברבים – נודרת בפני עשרה וקסבר נדר שהודר ברבים אין לו הפרה.
1[הא דאמר רב נחמן אפילו נשאת דמדרינן לה על דעת רבים [במקור: ברבים]. נראה לי דרב נחמן לא כשנשאת דוקא הוא דקאמר דמדרינן לה על דעת רבים אלא משום דמדרינן כולהו על דעת רבים קאמר, דהא אית ליה לרב נחמן בסמוך דאין צריך לפרוט את הנדר וכיון שכן אי לא מדרינן ברבים אפילו קודם שתנשא איכא למיחש דילמא אזלה לגבי חכם ושרי לה. דאין צריך לפרוט את הנדר.]
1. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בדפוס ראשון אך חסר בכ״י מינכן.
רב נחמן חלק על רב הונא ואמר: אפילו ניסת מדירים יתומים את האלמנה. ושואלים: אם ניסת ודאי מיפר (יכול להפר) לה הבעל! ומשיבים: דמדרינן לה [שמדירים אותה] ברבים, ובנדר שכזה בעלה אינו יכול להפר לה.
Rav Naḥman disagreed with Rav Huna and said: Even if she married again, the orphans can have the court administer a vow to the widow. The Gemara asks: If she married, then her husband will certainly nullify this vow. The Gemara answers that we, the court, administer the vow in public, and therefore her husband cannot nullify the vow.
רי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מֵיתִיבִי נִיסֵּת גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ אִם נָדְרָה מַאי לָאו נָדְרָה הַשְׁתָּא לָא דִּנְדַרָה מֵעִיקָּרָא.

The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Huna from a baraita: In a case where she married again, she collects payment of her marriage contract if she has taken a vow. What, is it not the case that she takes a vow now, after she has remarried? The Gemara answers: No, it is possible to explain that it is referring to when she took a vow initially, before remarrying.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי לאו נדרה השתא – בשעת גבייה לאחר נשואין וקשיא לרב הונא.
מעיקרא – נדרה קודם נשואין גובה אף אחר נשואין דאינו מיפר בקודמים דכתיב ואם בית אישה נדרה (במדבר ל).
מיתיבי [מקשים] לרב הונא ממה ששנינו בברייתא: אם ניסתגובה כתובתה אם נדרה. מאי לאו [האם לא] הכוונה שנדרה השתא [עכשיו] אחרי שנישאת? ודוחים: לא, אפשר לפרש שמדובר שנדרה מעיקרא [מתחילה] לפני הנישואין.
The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Huna from a baraita: In a case where she married again, she collects payment of her marriage contract if she has taken a vow. What, is it not the case that she takes a vow now, after she has remarried? The Gemara answers: No, it is possible to explain that it is referring to when she took a vow initially, before remarrying.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְהָתַנְיָא נִיסֵּת נוֹדֶרֶת וְגוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ תַּנָּאֵי הִיא דְּאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר נֶדֶר שֶׁהוּדַּר בָּרַבִּים יֵשׁ לוֹ הֲפָרָה וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר אֵין לוֹ הֲפָרָה.

The Gemara raises another difficulty for Rav Huna: But isn’t it taught explicitly in a baraita: If she married again, she takes a vow and collects payment of her marriage contract. Here, it is clear that she takes the vow after remarrying. The Gemara answers: This is a dispute between tanna’im, as there is one who says: A vow that was taken in public has the possibility of nullification by the husband, and therefore, even if the widow takes the vow in public, her husband can nullify it. As a result, she can collect payment of her marriage contract only if she takes a vow before she remarries. And there is one who says: A vow that was taken in public does not have the possibility of nullification. Therefore, even after the widow remarries, she is still able to take a vow and collect payment, as she takes the vow in public.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך נדר
נדרא(גיטין לה:) אפילו למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה וכו׳ (בראשית רבה ע״א) וידר יעקב נדר לאמר נדר לאביר יעקב לאביר יצחק אינו אומר אלא לאביר יעקב תלה הנדר במי שפתח בו תחילה:
ערך שרש
שרשב(חולין קלא. גיטין מד.) שאני התם דקא משתרשי ליה פי׳ דמי המעשר עצמו חשבו לו הגוי ונפרע מחובו שנושה לפיכך חייב לתת הדמים שחשב לו הגוי במעשר לתתם ללוי (בבא מציעא מב) והא קא משתרשי ליה רב סמא בריה דרבא אמר דהוה שכרא חלא (מועד קטן יב) כיון דלא שקלי אגרא שרשוי קא משרשו ולית לן בה פי׳ ריוח הוא דקאכלי בהדיהו לא חשיב מלאכה (בבא קמא סו) מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ד׳ וה׳ מפני שנשתרש בחטא פי׳ כמו ותשרש שרשיה ור״ח ז״ל פי׳ נהנה כלומר אם מכירתו מכירה וכן מי שטבח כי ההוא דגרסינן (גיטין לה) נשבע על שקר על אחת כמה וכמה ומ״ט נענשה משום דאשתרשי לה מקום דינר (א״ב ענין ריוח והנאה):
א. [געליבדער.]
ב. [געוויננען.]
נודרת וגובה – משמע נודרת השתא.
תנאי היא – לקמן פליגי בה בפרקין (גיטין מה:) איכא למ״ד יש לו הפרה ואליביה לא גביא משום דמיפר לה.
ואיכא למ״ד אין לו הפרה – ואליביה מדרינן לה ברבים וגביא.
תנאי היא דאיכא למ״ד נדרא ברבים יש לו הפרה וכו׳ – איכא למידקב ולנדר על דעת רבים, וי״אג רב הונא סבר דנדר על דעת רבים כנדר ברבים ושניהם יש להם הפרה, תדע דקאמרינן בחכם קסבר צריך לפרוט את הנדר, ולא אמרינן דמדר לה על דעת רבים, וה״נ משמע מדאיצטריך אמימר למפסק הלכתא אפילו למ״ד נדר שהותר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו וכו׳, ואם כן אפילו נשאת מדירין אותה על דעת רבים למאי דקי״ל כאמימר, וכן מצינו לרבינו שרירא גאוןד ז״ל.
ובמסכ׳ בכורותה בעו בגמרא, לימא אמימר כתנאי אמרה לשמעתיה, ומוקמי לה כדברי הכל, מיהו אמוראי היא, ופסק בה הלכתא. ויש אומריםו, דכי אמרינן על דעת רבים אין לו הפרה, ה״מ לחכם שעל דעתם מתיר, אבל בעל מדעת עצמו הוא מפר, ואפילו על דעת רבים יש לו הפרה, וא״ת, והא אמרינן דלמ״ד ברבים אין לו הפרה גבי חכם, אמר בבעל אין לו [הפרה]⁠ז, ולא יהא ברבים חמור מעל דעת רבים, י״ל שאני על דעת רבים משום דרב פנחס דאמר כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרתח. הלכך, אע״פ שאמרו על דעתנו אנו משביעין אותה, ירדה תורה לסוף דעתה שאינה רוצה שיחול נדרה אלא על דעת בעלה. ומה שנדרה על דעת רבים, לומר שאם רצה בעלה לקיים יתקיים על דעת הרביםט, הלכך אם רצה הבעל להפר יפר, אבל ברבים למ״ד אין לו הפרה, טעמא אחרינא הוא, משום דכל מילתא דעבידא באפי תלתא אלימא ולא יכיל חכם למשלפה וה״ה לבעלי.
ורש״י ז״ל פירשכ, על דעת רבים כך יאמרו לה הרי אנו מדירין אותך על דעתנו, וכן נמצא לדברי האיי גאון ז״ל בתשובהל, והיא דומה למה שאמרומ הוו יודעים שלא על דעתכם אנו משביעין אתכם אלא על דעתנו ועל דעת המקום.
וראיתי לרב אב ב״ד ז״לנ שכתב בתשובת השאלה שכתבנו, שלא אמרו ע״ד רבים אין לו הפרה אלא בנשבע לדבר מצוה, אבל לדבר הרשות אין דעת הרבים חלה עליו, וחזר בו מההיא דגרסינן במס׳ מכות בפרק הלוקיןס גבי אונס שגירש כגון שהדירה על דעת רבים, והתם לאו לדבר מצוה היא, אלא עבירה נמי היא מהני שלוקין עליה. אבל תמהני, שמצאתי שם לרש״י ז״לע, שפירש ע״ד רבים, שמצא לה עון והדירה על דעת רבים, ולא נתברר אצלי, שאם מצא בה ערות דבר אינו רשאי לקיימה, כדתנןפ מצא בה ערות דבר אינו רשאי לקיימה, ואם נמצא שם רע, שאינו שם רע נמי אמאי אין לו הפרה, הא לא חייל נדרא כלל, כדאמרינןצ לקמן בפרקיןק, כיון דאמרי להו מארץ רחוקה באנו ולא באו לא חיילא עלייהו שבועה כלל. ואפשר דהתם תולים הנדרים בדבר היו, כאותה ששנינור קונס אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי. ונמצא שלא גנבה מותר, אבל כאן כשלא תלה, אלא נדר סתם, אבל מפני שמצא בה ערות דבר הדירה, ולפיכך צריך הפרה, ואין זה נכון בעיני, שאם כן קשה למאן דאמר אינו צריך לפרוט את הנדר, כי לא נשאת נמי ליחוש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה, וכ״ת דמדרינן לה ברבים, הניחא למאן דאמר אין לו הפרה, אלא למאן דאמר יש לו הפרה מאי איכא למימר, כדמקשינן לרב נחמן גופיה בסמוך, אלא ודאי דמשביעין לה על דעת רבים ימתרצא ליה הא מתני׳ כדמתרץ ואזיל למתני׳ דבכורות, וש״מ דנדר על דעת רבים חל כאן, לא כדברי בעלי תירוצין שהזכרנו.
ויש שמקשיןש, אמאי חיישינן דילמא שרי לה בעל או חכם, לידריה שיאסרו כל פירות שבעולם עליה אם נטלה מכתובתה כלום, ואח״כ תטעום מאותן פירות שאסרה על עצמה בפניהם קודם שתגבה מהם כלום, ולאו מילתא היא, דהא קי״לת אפי׳ אכלה כולה נשאל עליה, דחכם מעקר עקר ליה לנדר, ומיהו בבעל קשיא, דקי״ל מיגז גייזא, וי״לב כיון דתנן נודרת ליתומים כל מה שירצו, אין רצונם באיסור שעה, דילמא עברה ואכלה ואח״כ מפר לה בעל, אבל כשמדירין אותה שיאסרו עליה כל ימי חייה, אינה עשויה להיות עומדת במרדה ובאיסורא כל ימיה.
ויש עוד שאלהג, היכי חיישינן דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה, והא קי״לד המודר הנאה מחבירו בפניו, אין מתירין לו אלא בפניו, והיכי שרי לה חכם, ואמרו בתוס׳ בשם ר״ת ז״לה, שהוא היה אומר שאם התירוה מותר. ובירושלמיו פירש טעמו של דבר מפני הבושה ומפני החשד, וא״כ לכתחילה הוא צריך, אבל דיעבד מותר הוא.
והראב״דז ז״ל השיב, מדאמרינן בנדריםח גבי צדקיהו שהתירו לו שלא בפניו של נבוכדנצר. והיינו דכתיבט, אם לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפר ונתתיו בראשו, ואמאי הא לא בזה ולא הפר והם שהתירו לו נדרו פשעו, וי״ל שכיון שיש חלול השם בזה הוה היא והוא והם פשעו, אבל לא עבר על שבועתו.
וי״א בעל לעולם מפר, בין בפניו בין שלא בפניו, אבל הא דאמרינן דילמא אזלא לגבי חכם, ה״ק, דילמא איהי סברה דמצי חכם למשרי לה, ואזלה לגביה, ואיהו לא ידע ושרי לה סתם, וסברה דמותר לה, ופריק צריך לפרוט את הנדר ושוב לא יתיר לעולם. ואם התיר אינו מותר.
וי״אי, שלא אמרו אלא המודר הנאה מחבירו או שנשבע להנאתו, כגון שבועת צדקיהו לנבוכדנצר, ונדרו של משה, דאמר לו הקב״ה במדין נדרת לך למדין והתר נדרך, אבל כאן שנאסרו כל פירות שבעולם עליה, אין כאןכ הנאת יתומים באיסורןל ולא צרכן, שמכיון שנשבעה נשבעה ואפי׳ באה להחזירמ להם הממון איסורה במקומו עומד, לפיכך מתירין לה אפילו שלא בפניהם, וזה נכון לדברי מי שגורס המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו,⁠נ הא שלא בפניו מתירין לו בפניו ושלא בפניו, וכדאיתא בתוספתאס ובירושלמי הכא, ודאי לא קשיא, דפעמים שיתומים קטנים הםע, או אינם שם, ונודרת שלא בפניהםפ.
א. בגמ׳ לפנינו ובנדפס: נדר שהודר ברבים.
ב. וכן הק׳ בתוד״ה אבל, ושא״ר.
ג. תוס׳ שם, ועוי״ל, ועיין בהשגות הראב״ד על הרי״ף בסוגיין.
ד. עיין אוצה״ג עמ׳ 69, ובמאירי וחי׳ הר״ן.
ה. מו א. ולפנינו בסוגיא שם ליתא השאלה לימא אמימר וכו׳ אלא בסוגיא בערכין כג א.
ו. תוס׳ בסוגיין ובבכורות, רא״ש סי׳ ח׳, ר״ן על הרי״ף, מאירי מכות טז א, ועיין שו״ע יו״ד סי׳ רכח סכ״ד.
ז. כן הוא בנדפס.
ח. ברבינו משמע דירדה תורה לסוף דעתה שנודרת על דעת בעלה, ובתוס׳ הרא״ש כתב דאין לה כח לעקור דעת בעלה ולתלות בדעת אחרים, וע״ע ברשב״א בר״ן במאירי ובריטב״א, וכן בריטב״א להלן פג. ועיין בקובץ ביאורים לגיטין סי׳ כ, כג, וקובץ הערות סי׳ כו.
ט. כלומר, דאם יקיים הבעל ע״ד הרבים, שוב לא יהא לו הפרה והתרה, ומזה משמע דבנדרה סתם וקיים הבעל יכול החכם להתיר הנדר, ועיין ביו״ד סי׳ רלד שנחלקו ראשונים בזה ובשו״ע בסעיף כג פסק שיכול החכם להתיר גם אחרי קיום הבעל, וברמ״א הביא שיש חולקים.
י. וכן בר״ן לקמן מו א, ועיין ביו״ד סי׳ רכח סעיף כא.
כ. לו א ד״ה על דעת, ובריטב״א מכות טז א, בשם רבינו שלמד מדברי רש״י דבעינן בפני הרבים ולא סגי בדעתם.
ל. תשובות הגאונים ליק סי׳ לד, שערי תשובה לגאונים סי׳ קלח⁠־ט, תמים דעים להראב״ד סי׳ קצב. ושם כתב שאמר לרבים הרינו נודר על דעתכם. וכ״כ המאירי במכות שם.
מ. שבועות כט א⁠־ב. ושם בשינוי: שלא על דעתי אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי.
נ. הובא בראשונים בסוגיין, ובריטב״א והנימוק״י בנדרים סב א, ובמאירי מכות טז, א.
ס. טז א. ועיי״ש בחידושי רבינו ד״ה הא דאמרינן שכתב דרק לעבירה ליכא ע״ד רבים, וע״ע בשו״ת הר״ן סימן לח.
ע. שם ד״ה על. וכן דייק מרש״י רבינו שם, ובשטמ״ק נדרים סה.
צ. בנדפס נשמט מתיבת כדאמרינן עד רחוקה באנו.
ק. מו א.
ש. תוד״ה אבל, ריטב״א ר״ן, וברשב״א לה א. ומה שהזכיר רבינו שיאסרו כל פירות וכו׳, עיין תוס׳ לה א ד״ה ונודרת דלא גרסינן כל.
א. מסקנת הש״ס נזיר כב א. וכ״פ הרמב״ם הי״ב מנדרים הי״ט. ועיי״ש בפי״ג הל״ב ובנו״כ.
ב. וכ״כ בראשונים הנ״ל.
ג. כ״ה בתוד״ה ליחוש, ובראשונים בסוגיין.
ה. תוס׳ שם ובשא״ר, ובשו״ע יו״ד סי׳ רכח סעיף מז כתב המחבר דבדיעבד מותר וי״א דלא הוי התרה.
ו. נדרים פרק ה הלכה א. והובא בתוס׳ ובראשונים.
ז. בהשגות על הרי״ף.
ח. סה א.
ט. יחזקאל יז יט.
י. עיין רשב״א ריטב״א ר״ן ומאירי, ובריטב״א דחה שיטה זו, ועיין ביאה״ג ס״ק מא שם.
כ. כ״כ הרשב״א, וכ״כ הר״ן בנדרים ובשו״ת ריב״ש סי׳ תסא, וכן פסק הרמ״א ביו״ד שם, ובש״ך שם ס״ק מג פליג על הרמ״א, ובפ״ת שם ס״ק יא הביא בשם שער המלך פ״ו משבועות דס״ל כרמ״א.
ל. בנדפס: ואיסורן בלא צרכם, ואינו מובן, ולפי הכת״י א״ש.
מ. בנדפס: להשיב.
נ. בנדפס ובכתי״ו נכפלה כאן שורה מחמת הדומות.
ס. נדרים פרק ב משנה יב. וברבנו בהלכות נדרים שם גרס כן בש״ס דילן וכן במאירי שם, וכן בשו״ת הר״ן סי׳ סה (מהדורת פלדמן) וע״ע ב״י בסי׳ רכח ובדרכי משה הארוך.
ע. וגובה כתובה אף מקטנים, חו״מ סי׳ קה סעיף ב, וכוונת רבינו דקטן כשלא בפניו דמי.
פ. וברשב״א הביא בשם ר״ת דאין זה אלא בנדר שנדר מחמת טובה שעשה לו מי שנדר לו. אבל בנדר מדעתו שלא קיבל ממנו טובה מתירין שלא בפניו. ובשו״ת הרשב״ש סי׳ קצט הביא בשם רבינו, ועיין ב״י סי׳ רכח שהביא לשון הרשב״ש בשם רבינו.
תנאי היא איכא למאן דאמר אין לו הפרה ואיכא למאן דאמר דיש לו הפרה. דאיכא דקשיא לה אמאי לא פריק ליה [רב הונא] דמדרינן לה על דעת רבים. ויש מתרצים דרב הונא סבירא ליה דבין ברבים בין על דעת רבים יש לו הפרה והא דאמר אמימר לקמן במסוך (גיטין לו.) אפילו למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, על דעת רבים אין לו הפרה, לא אפלוגתא דאמוראי קאי אלא אפלוגתא דתנאי דמתניתין דהמוציא את אשתו משום נדר. וכן פירש רש״י ז״ל לקמן. ויש מי שתירץ דלרב הונא כשם שהבעל מפר נדרי אשתו שנדרה ברבים כך הוא מפר נדרים שנדרה על דעת רבים, ויש מי שאומר דאפילו למאן דאמר דאית ליה דאין הבעל מפר נדר שהודר ברבים מודה הוא בעל דעת רבים שהוא מפר דלא אמרו על דעת רבים אין לו הפרה אלא בחכם אבל בבעל לא [בנדפס: משום דהיתר שעל ידי חכם אינו ניתר אלא על ידי פתחים ועל דעת רבים אין לו פתחים דפתחו של זה אינו כפתחו של זה אבל הפרת הבעל שאין צריך פתחים אלא] משום דרב פנחס דאמר כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת, וזו כשנדרה על דעת רבים ובלבד שירצה בעלה קא אמרת. אבל נדר שהודר ברבים טעמא אחרינא הוא, משום דכל מילתא דמיתעבדא באפי תלתא אלים טפי ולא יכול חכם למישלפיה והוא הדין לבעל [בנדפס: ונראה לי דהיינו דכי אקשינן בסמוך ממתניתין דכהן הנושא נשים בעבירה שנודר על ידי חכם, אסיקנא מאן דאמר נדר שהודר ברבים מאי איכא למימר, דמדרינן ליה על דעת רבים, ולא מקשינן ומסקינן הכי, הכא גבי אלמנה שנשאת, משום דלגבי הפרת הבעל לא שייך נדר שהודר על דעת רבים].
ויש מקשים עוד היכי חיישינן דילמא מפר להחכם ודילמא מפר לה בעל, והא קיימא לן דהנודר לחברו אין מתירין לו אלא בפניו וכדאיתא בנדרים פרק רבי אליעזר (נדרים סה.) במדין נדרת לך והתר נדרך במדין. ויש מתרצין דהיינו דוקא לכתחילה דאין מתירין אלא בפניו אבל דיעבד אם התירוהו מותר. ותדע מדסמך צדקיהו על מה שהתירו לו סנהדרי גדולה שלא בפני נבוכדנצר כדאיתא בנדרים (נדרים סה.) וכטעמא דפרישו בירושלמי דמה שאין מתירין אלא בפניו מפני הבושה ומפני החשד, ואם כן לכתחילה צריך אבל דיעבד מותר, זו היא דעת רבינו תם ז״ל. והראב״ד ז״ל השיב עליו מדאמרינן בנדרים גבי צדקיהו שהתיר לו שלא בפניו של נבוכדנצר דהיינו דכתיב אם לא אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפר ונתתיו בראשו. ואם בדיעבד מותר הרי לא בזה ולא הפר והם שהתירו לו פשעו. ויש לומר דכיון שיש חילול השם, הוא והם פשעו, ויש מי שתירץ דלא אמר אלא במודר הנאה מחברו או שנשבע להנאתו כגון שבועתו של צדקיהו לנבוכדנצר ונדרו של משה ליתרו, אבל כאן מה הנאה יש ליתומים באיסורה ומה צורך יש להם בכך, דהא מכיון שנשבעה נשבעה ואפילו באה להחזיר להם הממון איסורה במקומה עומד, לפיכך מתירין לה אפילו שלא בפניהם. וכתב הרמב״ן נ״ר דיש מי שגורס המודר הנאה מחבירו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו. והכי איתא בתוספתא ובירושלמי, ולפי גירסא זו, הכא ודאי לא קשיא דפעמים שהיתומים קטנים או שאינם שם ונודרת שלא בפניהם, עד כאן. אבל בתוספות הקשו כיון דאין מתירין אלא בפניו היכי דייק רבי יהודה לקמן (גיטין מו.) דנדר שהודר ברבים אין לו הפרה מדכתיב ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה, דדילמא התם משום דאין מתירין אלא בפניו הוא כלומר בפניו וברצונו. ותירץ רבינו תם ז״ל דלא אמרו אין מתירין אלא בנדר שנדר מחמת טובה שעשה לו מי שנדר לו דומיא דמשה שנתן לו יתרו את צפורה בתו מחמת נדרו וכן צדקיהו שהיה מסור ביד נבוכדנצר להריגה וניצל ממנו מחמת נדרו, אבל מי שנדר מדעתו שלא קבל טובה ממנו מתירין שלא בפניו, ודייק לה מדאמרינן בסוטה פרק ואלו נאמרין (סוטה לו:) דקאמר ליה יוסף לפרעה אבי השביעני לאמר, ואמר ליה פרעה אתשיל אשבועתך, אלמא יכול היה להתירו שלא בפני יעקב.
ומקשים עוד לרב הונא: והתניא [והרי שנינו בברייתא] במפורש: ניסתנודרת וגובה כתובתה! ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דאיכא למאן דאמר [שיש מי שאומר]: נדר שהודר ברביםיש לו הפרה על ידי הבעל, ולכן גם אם הדירוה ברבים לא יועיל הדבר, ולכן תגבה כתובתה רק אם הדירוה קודם שנישאת. ואיכא למאן דאמר [ויש מי שאומר]: אין לו הפרה, ולכן אם הדירוה ברבים אפילו אחרי הנישואין די בכך.
The Gemara raises another difficulty for Rav Huna: But isn’t it taught explicitly in a baraita: If she married again, she takes a vow and collects payment of her marriage contract. Here, it is clear that she takes the vow after remarrying. The Gemara answers: This is a dispute between tanna’im, as there is one who says: A vow that was taken in public has the possibility of nullification by the husband, and therefore, even if the widow takes the vow in public, her husband can nullify it. As a result, she can collect payment of her marriage contract only if she takes a vow before she remarries. And there is one who says: A vow that was taken in public does not have the possibility of nullification. Therefore, even after the widow remarries, she is still able to take a vow and collect payment, as she takes the vow in public.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִיבַּעְיָא לְהוּ צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶר אוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ רַב נַחְמָן אָמַר אֵינוֹ צָרִיךְ רַב פָּפָּא אָמַר גצָרִיךְ.

§ Since Rav Huna’s statement included the fact that one who requests that a halakhic authority dissolve his vow must detail the vow, the Gemara mentions that a dilemma was raised before the Sages: Does one who comes to a halakhic authority and requests that he dissolve his vow need to detail the vow, or does he not need to do so? Rav Naḥman says: He does not need to detail the vow. Rav Pappa says: He needs to detail the vow.
עין משפט נר מצוהרי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(8-9) איבעי להו צריך לפרוט את הנדר או אינו צריך לפרוט את הנדר רב פפא אמר צריך ורב נחמן אמר אינו צריך. ולא איפשיטא. ומיהו קיימא לן דצריך כפשטא דמתניתין דכהן הנושא נשים בעבירה. ועוד דהוה להו רב פפא ורב הונא רבים לגבי רב נחמן, וקיימא לן כוותייהו, ואפילו בדיעבד אינו מותר וכדמשמע מטעמיה דרב נחמן דאמר ואי אמרת צריך זימנין דגאיז ליה לדבוריה וחכם מאי דשמע מפר, אלמא למאן דאית ליה צריך, היתרו אינו מותר.
ב מתוך שהוזכר בדברי רב הונא שלדעתו צריך הנודר לפרט את הנדר כאשר בא להתירו בפני החכם, מביאים: איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: האם הנודר הבא לפני החכם להתיר את נדרו צריך לפרט בפני החכם את הנדר, או אינו צריך? רב נחמן אמר: אינו צריך, רב פפא אמר: צריך.
§ Since Rav Huna’s statement included the fact that one who requests that a halakhic authority dissolve his vow must detail the vow, the Gemara mentions that a dilemma was raised before the Sages: Does one who comes to a halakhic authority and requests that he dissolve his vow need to detail the vow, or does he not need to do so? Rav Naḥman says: He does not need to detail the vow. Rav Pappa says: He needs to detail the vow.
עין משפט נר מצוהרי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רַב נַחְמָן אָמַר אֵינוֹ צָרִיךְ דְּאִי אָמְרַתְּ צָרִיךְ זִימְנִין דְּגָיֵיז לֵיהּ לְדִיבּוּרֵיהּ וְחָכָם מַאי דְּשָׁמַע מֵיפַר.

The Gemara explains each one’s reasoning: Rav Naḥman says that he does not need to detail the vow, as if you say that he needs to do so, sometimes the person who took the vow will cut short his statement and not provide all of the details of the vow, and the halakhic authority dissolves only what he hears and does not dissolve the vow in its entirety. Nevertheless, the one who took the vow will act as though the vow has been dissolved entirely. Therefore, it is preferable that he just report that he took a vow, and the halakhic authority will dissolve it entirely, whatever it is.
רי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דגאיז ליה לדיבוריה – ואינו מפרש הכל.
וחכם – אינו מיפר אלא לדעת מה שישמע הילכך לא יפרט על מה נדר אלא יאמר כך נדרתי ואסרתי עלי פירות מין פלוני.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 8]

ומסבירים את טעמיהם: רב נחמן אמר אינו צריך, דאי אמרת [שאם אתה אומר] שצריך לפרט את כל הפרטים, זימנין דגייז ליה לדיבוריה [פעמים שהנודר גוזז, מחסר בדיבורו] ואינו מספר את כל פרטי הנדר, וחכם מאי דשמע [רק מה שהוא שומע] מיפר ואינו מתיר את הנדר בשלימותו. והאיש שנדרו הותר ינהג היתר גמור בנדר ואף במה שלא הופר. אלא מוטב שיתיר החכם את כל הנדר בכלל, בלי לשמוע את הפרטים.
The Gemara explains each one’s reasoning: Rav Naḥman says that he does not need to detail the vow, as if you say that he needs to do so, sometimes the person who took the vow will cut short his statement and not provide all of the details of the vow, and the halakhic authority dissolves only what he hears and does not dissolve the vow in its entirety. Nevertheless, the one who took the vow will act as though the vow has been dissolved entirely. Therefore, it is preferable that he just report that he took a vow, and the halakhic authority will dissolve it entirely, whatever it is.
רי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַב פָּפָּא אָמַר צָרִיךְ מִשּׁוּם מִילְּתָא דְּאִיסּוּרָא.

Rav Pappa says that he needs to detail the vow, because the vow might concern a matter that is prohibited, such as the case of the mishna here where it is essential that the vow not be dissolved, as the purpose of the vow is to ensure that the widow will not lie. In such a case, if the halakhic authority is not aware of the circumstances that prompted the widow to take the vow, he could mistakenly dissolve it.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום איסורא – שמא על דבר איסור נדרה כגון על גיבוי כתובה וכגון יאסרו עלי כל פירות שבעולם אם אעבור עבירה פלוני ובא להתיר את נדרו סתם ורוצה לעבור העבירה.
רב פפא אמר: צריך שיפרט את הנדר, משום מילתא דאיסורא [דבר של איסור], שמא היה זה נדר על דבר איסור, כגון במשנתנו שמדירים את האשה על מנת שלא תשקר, והחכם לא ידע ויתיר לו.
Rav Pappa says that he needs to detail the vow, because the vow might concern a matter that is prohibited, such as the case of the mishna here where it is essential that the vow not be dissolved, as the purpose of the vow is to ensure that the widow will not lie. In such a case, if the halakhic authority is not aware of the circumstances that prompted the widow to take the vow, he could mistakenly dissolve it.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תְּנַן דהַנּוֹשֵׂא נָשִׁים בַּעֲבֵירָה פָּסוּל עַד שֶׁיִּדּוֹר הֲנָאָה וְתָנֵי עֲלַהּ הנוֹדֵר וְעוֹבֵד יוֹרֵד וּמְגָרֵשׁ וְאִי אָמְרַתְּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶר לֵיחוּשׁ דִּילְמָא אָזֵיל לְגַבֵּי חָכָם וְשָׁרֵי לֵיהּ

The Gemara attempts to bring a proof that one must detail the vow: We learned in a mishna (Bekhorot 45b): A priest who marries women in transgression of a prohibition is disqualified from taking part in the Temple service until he takes a vow not to derive benefit from his wives, thereby requiring him to divorce them. And it is taught with regard to this: He takes a vow and immediately serves in the Temple. He then descends from the service and divorces his wives. And if you say that he does not need to detail the vow, then let us be concerned lest he go to a halakhic authority and the halakhic authority dissolve the vow for him. He would then remain married to the women who are prohibited to him, and serve in the Temple despite being disqualified from doing so.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרמב״ןפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הנושא נשים בעבירה – כהן הנושא נשים פסולות לכהונה פסול לעבודה.
עד שידור הנאה – ממנה לגרשה ומשנה היא בבכורות (דף מה:).
נודר – הנאה.
ועובד – עבודה ואע״פ שעדיין לא גרשה.
יורד – מן העבודה לאחר שסיים ומגרשה.
תנן הנושא נשים כו׳ – ה״ה דמצי למיפרך ממתניתין דהכא.
ותני עלה נודר ועובד יורש ומגרש – קשה לר״י דאמאי הוצרך לאתויי ותני עלה לפרוך ממתניתין גופיה דקתני פסול עד שידור הנאה ואי אמרת אין צריך לפרט הנדר ליחוש דלמא כו׳ ונראה לי דאמתניתין הוה מצי למימר דפסול מלעבוד אפי׳ גרשה עד שידור הנאה שלא יקח לעולם נשים פסולות יותר ולכך לא שייך למיפרך ליחוש דלמא כו׳ כיון דכבר גירש תו ליכא למיחש דלמא ישאל על נדרו כדי ליקח נשים פסולות אבל הא דתני ועובד ומגרש פריך שפיר כיון דעדיין לא גרשה יש לחוש דלמא אזל לגבי חכם ושרי ליה ולא יגרש.
תנן הנושא נשים בעבירה וכו׳ ליחוש דילמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה – קשה לןא, וליקשי ממתני׳ וי״לב אה״נ אלא ברייתא אלימא ליה משום דגבי אשה דילמא חייש לה חכם דשכיחא מילתא דנודרת לגבות כתובתה, אבל הכא לא מסיק אדעתיה. ולי נראה, דכיון דאשכחן פלוגתא דתנאי בנדר שהודר ברבים לקמן בפרקיןג. ומתני׳ קתניד התקין רבן שמעון בן גמליאל, עדיפא ליה למפרך מההיא, דילמא קסבר רשב״ג נדר שהודר ברבים אין לו הפרה כר׳ יהודה.
א. כ״ה בתוד״ה תנן ובשא״ר.
ב. וכ״ה בחי׳ הר״ן, ועיין בריטב״א שכתב כתירוץ השני ובמ״ש ע״ד התוס׳.
ג. משנה מה ב.
ד. לפנינו במשנה: התקין רבן גמליאל הזקן, ובשינויי נוסחאות שבמשניות הביא גירסת רבינו.
שם תנן הנושא נשים כו׳ וכתבו התוספות ה״ה דמצי למיפרך ממתני׳ דהכא עכ״ל. ולענ״ד יש לתמוה דודאי לא שייך לאקשויי ממתניתין דהכא דהא ע״כ המקשה דלא סליק אדעתיה דאדר׳ ברבים היינו בא׳ משני פנים או משום דסתמא דלישנא לא משמע הכי או משום דלא ניחא ליה לאוקמי סתם מתניתין כחד תנא ומכח האי סברא מקשה אהא דאמר ר״נ א״צ לפרט ולפ״ז לא מצי כלל לאקשויי ממתני׳ דהכא דהא אף אם יסבור ר״נ דצריך לפרט אפ״ה ע״כ מוקי לה דאדרה ברבים דאל״כ יפר לה הבעל למאי דס״ל דבניסת נמי איירי ועוד דלדידיה ודאי איירי ברבים כמו שכתבתי בסמוך דכיון דאדרה בב״ד של ג׳ מיקרי רבים אליבא דר״נ משא״כ במשנה דבכורות מקשה שפיר דלא ניחא ליה לאוקמי מסתמא דאיירי ברבים וכחד תנא ולכאורה היה נ״ל דמה שלא כתבו התוס׳ כן היינו לפי שראיתי בל׳ התוס׳ בנדרים דגרסי ר״נ בר״י אמר א״צ לפרט ולאו היינו ר״נ דלעיל אלא דמל׳ התוספות בבכורות פרק אלו מומין כתבו להדיא דהיינו סתם ר״נ ע״ש וצ״ע:
ומנסים להביא ראיה, תנן [שנינו במשנה]: כהן הנושא נשים בעבירהפסול מלעבוד עבודה במקדש עד שידור הנאה מהנשים הללו על מנת לגרשן, ותני עלה [ושנינו על כך]: נודר, ומיד עובד עבודה במקדש, יורד מן העבודה ומגרש את אשתו הפסולה. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שאינו צריך לפרט את הנדר, ליחוש דילמא אזיל לגבי [נחשוש שמא ילך אצל] חכם ושרי ליה [ויתיר לו] את הנדר הזה, ויישאר נשוי לאשתו הפסולה, ונמצא שעבד עבודה בעודו פסול!
The Gemara attempts to bring a proof that one must detail the vow: We learned in a mishna (Bekhorot 45b): A priest who marries women in transgression of a prohibition is disqualified from taking part in the Temple service until he takes a vow not to derive benefit from his wives, thereby requiring him to divorce them. And it is taught with regard to this: He takes a vow and immediately serves in the Temple. He then descends from the service and divorces his wives. And if you say that he does not need to detail the vow, then let us be concerned lest he go to a halakhic authority and the halakhic authority dissolve the vow for him. He would then remain married to the women who are prohibited to him, and serve in the Temple despite being disqualified from doing so.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרמב״ןפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין לה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין לה:, רי"ף גיטין לה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס גיטין לה:, רש"י גיטין לה:, תוספות גיטין לה:, פסקי רי"ד גיטין לה:, רמב"ן גיטין לה: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין לה: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין לה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין לה:, מהרש"א חידושי הלכות גיטין לה:, פני יהושע גיטין לה:, גליון הש"ס לרע"א גיטין לה:, פירוש הרב שטיינזלץ גיטין לה:, אסופת מאמרים גיטין לה:

Gittin 35b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 35b, Rif by Bavli Gittin 35b, Collected from HeArukh Gittin 35b, Rashi Gittin 35b, Tosafot Gittin 35b, Piskei Rid Gittin 35b, Ramban Gittin 35b, Rashba Gittin 35b, Meiri Gittin 35b, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 35b, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 35b, Penei Yehoshua Gittin 35b, Gilyon HaShas Gittin 35b, Steinsaltz Commentary Gittin 35b, Collected Articles Gittin 35b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144