×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת. וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים שִׁיעוּר מֵי מִקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה.
A cubit, by a cubit, by a height of three cubits. And the Sages measured the measure of the water necessary for a ritual bath at forty se’a.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״םתוספותמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
א״ר חסדא רביעית של תורה אצבעים על אצבעים ברום [אצבעים] וחצי אצבע [וחומש אצבע] ובגודל כדתניא ורחץ במים את כל בשרו במים מי מקוה את כל בשרו מים שכל בשרו עולה בהן וכמה הן אמה על אמה ברום שלש שיערו חכמי׳ מי מקוה ארבעים סאה פי׳ רביעית של תורה ביצה ומחצה כי הלוג הוא ששה ביצים רביעית היא ביצה ומחצה ותנן לוג וחצי לוג ורביעית אלמא רביעית רביע לוג הוא הין הוא שנים עשר לוג שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי זה בגימט׳ י״ב (הוא) נמצא שיעור ההין י״ב לוג והן מ״ח רביעיות שהן ע״ב ביצים ושיעור הקב ארבעת לוגין שהן ט״ז רביעיות כדתנן הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה וכמה שיעור ההין שנים עשר לוג בית שמאי אומר תשעת קבין שהן ל״ו לוג אלמא קב ארבעת לוגין היא שיעור הסאה ששת קבין שהן שני הינין שהן כ״ד לוג שהן צ״ו רביעיות שהן קמ״ד ביצים. איפה שלשת סאין שהן י״ח קבין שהן (ד׳) [וי״ו] הינין שהן (ר״צ) [ע״ב] לוגין שהן רפ״ח רביעיות שהן תל״ב ביצים שיעור חלה (מעשירית) [הוא עשירית] האיפה (ועומר) זה הוא מ״ג ביצים וחומש ביצה וכן שיעור חלת מצה בפסח.
רביעית של תורה אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע [וחומש אצבע] ובגודל שהן בתבריתא י״א אצבעות חסר חומש אצבע באצבע רוחב ובאצבע רום. מי מקוה אמה על אמה ברום שלש שיערום חכמים ארבעים סאה וכל סאה ששת קבין וכל קב ארבע לוגין וכל לוג ארבע רביעיות נמצא שיעור המקוה תתק״ס לוג ג׳ אלפים תת״מ רביעיות והאמה ו׳ טפחים וכל טפח ד׳ אצבעות בגודל כשתחלוק מ׳ סאה לג׳ אמות נמצא בכל אמה על אמה ברום [אמה] י״ג סאין ושליש סאה ונמצא באמה על אמה ברום טפח שהוא שתות אמה סאתים וחמשת לוגין ושליש לוג נמצא על זה החשבון באמה על אמה ברום אצבע שהוא רובע טפח י״ג לוג ושליש ונמצאו באמה על אמה ברום (אצבע) [אמה] י״ג אלף (ותתנ״ד) [ותתכ״ד] אצבע נמצאו (בד׳) [בג׳] אמות אחד ומ׳ אלף אצבע ותע״ב אצבעות באצבע [אורך ובאצבע] רוחב ורום אצבע וכשתחשוב מ׳ סאה שיעור המקוה בכל סאה צ״ו רביעיות כמו שבארנוהו למעלה נמצאו ג׳ אלפים תת״מ רביעיות שיעור המקוה עוד חשוב כ״ד אורך בי״ב רוחב וקב ושני שלישי קב בו׳ רוחב קב חסר שתות שהוא ג׳ רביעיות הקב ושליש (כ״ג) [בג׳] רוחב רביע הקב ושני שלישי רביע שהן עשר ביצים ברוחב אצבע שלש ביצים ושליש ביצה עד כאן מדת הרוחב מכאן ואילך מדת האורך י״ב אצבע אורך באצבע רוחב וברום אצבע ביצה ושני שלישי ביצה נמצאו ביצה ושני שלישיה [שהן] עשרה שתותי ביצה (נשאר) [מחזיק] י״ב אצבעות אורך ברום אצבע ורוחב אצבע כשתחלוק אלו י״ב אצבעות לי׳ שתותיהן מגיע לכל שתות אצבע וחומש אצבע הוצא מהן אצבע וחומש לשתות הא׳ נשתיירו י״א אצבעות חסר חומש אצבע לט׳ שתותיהן שהן ביצה ומחצה שהיא רביעית של תורה עוד דרך אחרת כשתחלוק קמ״א אלף אצבע ותע״ב אצבעות לג׳ אלפים ותת״מ רביעיות [יגיע] י״א אצבעות פחות חומש לכל רביעית נמצאים בכל רביע י״א אצבע חסר חומש אצבע.
{בבלי פסחים קט ע״ב} פיס׳ ולא יפחתו לו [מארבעה]⁠1 כוסות של-יין ואפילו2 מן התמחוי: היכי קימי רבנן ומתקני מילתא דאתי בה3 לידי סכנה4 דתניא5 לא יאכל אדם6 תרי ולא [ישתה]⁠7 תרי אמר רב נחמן בר8 יצחק דאמר קרא {שמות יב:מב} ליל שימורים הוא לייָ׳י9 לילה המשומר ובא מן המזיקין רבא אמר כוס של-ברכה מצטרף לטובה ואין מצטרף לרעה.
{בבלי פסחים קט ע״ב-קי ע״א} ראבינא אמר כל אחד ואחד10 מצוה בפני עצמו11 הוא ואמרי רבואתא12 הואיל וכל13 אחד ואחד14 מצוה בפני עצמו15 הוא צריכינן לברוכי16 בורא פרי הגפן אכל כסא וכסא ומסייעי17 להאי סבארא מיהא {משנה חולין ו:ד}18 דתנן שחט מאה חיה19 במקום אחד כסוי אחד לכולן מאה עופות במקום אחד כסוי אחד לכולן20 ר׳ יהודה אומר שחט חיה יכסה ואחר כך ישחוט את21 העוף ואמרינן עלה {בבלי חולין פו ע״ב-פז ע״א}22 אמר ר׳ חנינה23 מודה ר׳ יהודה לענין ברכה שאין מברך אלא ברכה24 אחת אמ׳ ליה ראבינא לרב אחא בריה דרבא25 ואמרי לה רב אחא26 בריה דרבא27 לרב אשי מאי שנא מדרב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב דהוו יתבי בסעודתא וקאיי עליהו28 רב [ייבא]⁠29 סבא ואמרי ליה30 הב וניבריך והדר31 אמרי ליה הב ונישתי אמר להו רב [ייבא] סבא הכי אמר רב כיון [דאמריתו] הב וניבריך איתסר [לכו]⁠32 למשתי חמרא33 ואהדרו34 ליה הכי השתא התם משתא וברוכי בהדי הדדי לא איפשר הכא איפשר דשחיט35 בחדא ידא ומכסי בחדא ידא. שמעינן השתא דכי היכי [לענין]⁠36 ברכת המזון כיון דלא איפשר למישתי37 וברוכי בהדי הדדי הויא הפסקה38 [וכד מסיק ליה]⁠39 לברכת המזון צריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן40 הם41 הכי נמי42 כיון דלא איפשר ליה למקרא43 ומשתי44 בהדי הדדי צריך לחזור ולברך בתר דגמר הגדה ובתר דגמר הלילא בורא פרי הגפן45 סברא46 מעליא הוא והכין מיבעי (ליה47) למעבד אבל על הגפן ועל פרי הגפן איכא מאן דאמר48 לא מברכינן אלא בסוף ואיכא מאן דאמר מברכינן49 בתר50 תרי51 דמקמי סעודה ולבתר52 תרי53 דבתר54
סעודה והכין טעמא55 בתרא טעמא דמיסתבר הוא ושפִיר דמי56 למעבד הכי57:
1. מארבעה: גמב גמח, דפוסים. כ״י א (כאן), כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״מארבע״.
2. ואפילו: גמח: ״אפילו״.
3. דאתי בה: כ״י קרפנטרץ רק: ״דאתי״. ר״ח: ״דאית בה״.
4. סכנה: גמב גמח, כ״י קרפנטרץ: ״סכנתא״.
5. דתניא: וכן ב-גמב גמח, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ. דפוסים: והתניא, וכן בר״ח.
6. אדם: וכן ב-גמב, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. חסר ב-גמח, כ״י נ, ר״ח.
7. ישתה: רק כ״י א: ״ישתי״.
8. בר: כ״י קרפנטרץ: ״אמ׳ ר׳⁠ ⁠״.
9. ליל שימורים הוא ליי׳י: גמח, כ״י קרפנטרץ עד: ״שימורים״.
10. אחד ואחד: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״חד וחד״. וכן בהמשך שם.
11. בפני עצמו: כ״י נ: ״באפי נפשיה״. וכן בהמשך שם.
12. ראה אוצר הגאונים סי׳ ש״ה-שח. ובשו״ת הגאונים שערי תשובה רפז.
13. הואיל וכל: כ״י קרפנטרץ: ״כיון דכל״.
14. אחד ואחד: גמח רק: ״אחד״. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״חד וחד״.
15. בפני עצמו: כ״י נ: ״באפיה נפשיה״. כ״י קרפנטרץ: ״מצוה בפני עצמו״.
16. צריכינן לברוכי: דפוס קושטא: צרכינן לברוכי. דפוסים: ברכינן
17. ומסייעי: דפוסים: ומסייע.
18. כ״י קרפנטרץ מוסיף: ״דגרסינן בפרק כיסוי הדם״. נראה תוספת שכן גם שם ממשיך: ״דתנן״.
19. חיה: דפוסים: חיות.
20. גמב, כ״י נ ממשיכים מלשון המשנה: ״חיה ועוף במקום אחד כסוי אחד לכלן״.
21. ישחוט את: כ״י נ רק: ״ישחוט״. דפוסים: ישחט.
22. ובמקביל ברי״ף חולין פרק ו (כח ע״ב) עד ״ברכה אחת״.
23. חנינה: דפוסים: יוחנן.
24. מברך אלא ברכה: גמב: ״מברכין אלא״.
25. דרבא: וכן ב-גמב. גמח: ״דרבה״.
26. לרב אחא... אחא: חסר בכ״י נ, שמא מחמת הדומות.
27. ואמרי ליה... דרבא: חסר בכ״י קרפנטרץ.
28. עליהו: גמב: ״עלויהו״.
29. ייבא: גמח, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, וכן בסמוך שם. וכן לעיל בתחילת הפרק, כאשר הביא מעשה זו מפסחים קג, גם בכ״י א: ״ייבא״, (וכן בהלכות ברכות פרק ו). כ״י א (כאן, כאשר מביא ממס׳ חולין), ״יובא״, וכן בגמב, וכן בסמוך.
30. ואמרי ליה: וכן ב-גמח, כ״י נ. כ״י קרפנטרץ: ״אמרי ליה״. גמב רק: ״אמרו״. דפוסים: ״ואמרו ליה״.
31. והדר: גמב: ״הדר״.
32. דאמריתו, לכו: וכן ב-גמב גמח, דפוסים. וכן אף כ״י א לעיל בפירקנו. וכן יש לפתוח את הקיצורים בכ״י נ: ״דאמרי, לכו׳⁠ ⁠״, כ״י קרפנטרץ: ״דאמ׳, לכו״. כ״י א (כאן, המצטט ממס׳ חולין): ״דאמ׳, ליה״ בגוף נסתר וא״כ צריך לפתוח: ״דאמ⁠[רינן]״ או ״דאמ⁠[רי]״.
33. חמרא: כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א, גמב גמח, כ״י קרפנטרץ. אינו באף נוסח לעיל ולא בברכות שם.
34. ואהדרו: וכן בדפוסים. גמב גמח, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״ואהדר״.
35. דשחיט: גמב: ״לשחיטה״.
36. לענין: גמח, כ״י נ, ויתכן שכך היה לפני כ״י א אלא ששיבש: ״לעננין״. גמב, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״דלענין״.
37. למישתי: וכן ב-גמח. גמב, דפוסים: ״למשתי״. כ״י נ: ״למשתא״. כ״י קרפנטרץ: ״ליה משתא״.
38. הויא הפסקה: כ״י קרפנטרץ: ״הפסקה היא״.
39. וכד מסיק ליה: גמב גמח, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. כ״י א רק: ״לה״.
40. בורא פרי הגפן: חסר בכ״י קרפנטרץ.
41. הם: חסר בכ״י קרפנטרץ, דפוסים.
42. כ״י קרפנטרץ מוסיף: ״בארבע כוסות״.
43. למקרא: כך בגמב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, וכן כ״י א לפני הגהה. גמח: ״למיקרא״. דפוסים: למיקרי. כ״י א אחרי הגהה: ״למכלא״.
44. ומשתי: וכן ב-גמח. גמב, כ״י נ: ״ולמשתי״. וכן בסדר פסח להרשב״א (שו״ת רשב״א מיוחסות סי׳ רב) בשם רבינו (אלא שם הסדר:״ למישתי ולמקרי״). כ״י קרפנטרץ: ״ולמשתא״.
45. בורא פרי הגפן: כ״י קרפנטרץ: ״בפירות הארץ״, כנראה שיבוש בפתיחת ראשי תיבות. וכן בהמשך שם.
46. סברא: וכן ב-גמב. גמח, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״וסברא״.
47. ליה: רק בכ״י א.
48. בעשרת הדברות לבעל העיטור בשם ר׳ האי גאון.
49. מברכינן: כ״י קרפנטרץ: ״דמברכינן״. דפוסים: מברכין.
50. בתר: כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״לבתר״.
51. תרי: דפוסים: תרין כסי.
52. ולבתר: כ״י נ: ״ובתר״.
53. תרי, תרי: דפוסים: תרין כסי, תרין.
54. דבתר: וכן ב-גמח. גמב, כ״י נ: ״דלבתר״. כ״י קרפנטרץ: ״דגמר״.
55. והכין טעמא: גמח: ״וטעמא״. גמב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״והדין טעמא״.
56. דמי: גמב, כ״י קרפנטרץ, כ״י נ, דפוסים. חסר ב-גמח, כ״י א.
57. הכי: גמב גמח, דפוס קושטא: ״הכין״.
אמה על אמה ברום שלש אמות – מחזיקין ארבעים סאה חלקהו תחלה כולו ברומו שלש אמות יש בהן שמונה עשר טפחים חלקם לי״ו חלקים ותמצא לכל חלק וחלק טפח וחצי אצבע ומחזיק אחד מי״ו במ׳ סאה כמה הן ב׳ סאין וחצי סאה טפח וחצי אצבע כמה חומשי אצבעות הן עשרים ושנים וחצי חומש הטפח כ׳ חומשים חצי אצבע ב׳ חומשין וחצי חלוק כ״ב חומשים וחצי לחמשה חלקים תמצא בכל חלק ד׳ חומשין וחצי חלוק ב׳ סאין וחצי סאה לחמשה חלקים תמצא בכל חלק חצי סאה נמצא דארבע׳ חומשין וחצי חומש מחזיק חצי סאה ועוד ד׳ חומשין וחצי חומש מחזיק חצי סאה [ועוד ד׳ חומשין וחצי חומש מחזיק חצי סאה] נמצא כל אמה על אמה ברום י״ג חומשין וחצי חומש מחזיק סאה וחצי סאה חשוב סאה וחצי סאה ללוגין תמצא ל״ו לוגין כיצד סאה וחצי סאה תשעה קבין ששה קבים לסאה והקב ד׳ לוגין הרי ל״ו לוגין בכלי אמה על אמה ברום י״ג חומשים וחצי חומש חלוק הכלי באורך ורוחב לטפחים תמצא האמה על אמה ל״ו טפחים בטפח על טפח שהאמה ו׳ טפחים וכשתחלקנו לאורכו ברצועות שהן רחבות טפח תמצא בו ו׳ רצועות כל אחת ואחת רחבה טפח וארכה ששה חלוק כל רצועה לארכה לשש תמצא בשש רצועות ל״ו טפחים בטפח על טפח ומחזיק ל״ו לוגין נמצא כלי שהוא טפח על טפח ברום י״ג חומשים וחצי חומש מחזיק לוג וטפח ארבע אצבעות חלוק ארבע אצבעות על ד׳ אצבעות שתי וערב לד׳ נמצא כל רביעית אצבעים על אצבעים נמצא כל אצבעים על אצבעים ברום י״ג חומשים וחצי חומש מחזיק רביעית הלוג חשוב י״ג חומשים וחצי ותמצא בהן אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע.
דהיינו אמה על אמה ברום שלש אמות – צריך שיהא הכלי מלא מים שיטבול בו האדם ושיערו חכמים דהיינו ארבעים סאה ומינה ילפינן לרביעית של תורה כיצד חלקהו מתחלה כולו לרומו רומו של מקוה שלש אמות דהיינו שמונה עשר טפחים וחלקם לששה עשר חלקים ותמצא בכל חלק וחלק טפח וחצי אצבע גובה ברוחב אמה על אמה ומחזיק אחד מששה עשר בארבעים סאה דהיינו שני סאין וחצי סאה טפח וחצי אצבע כמה חומשי אצבעות הן עשרים ושנים וחצי חומש מד׳ אצבעות עשרים חומשין ומחצי אצבע ב׳ חומשין וחצי חלקם להני כ״ב חומשין וחצי לחמשה חלקים ותמצא בכל חלק וחלק ארבעה חומשין וחצי השלך מהן שני חלקים שהן תשעה חומשין ועכב בידך שלשה חלקים שהן שלשה עשר חומשין וחצי של רום הכלי דהיינו רום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע וכאשר מיעטת רום הכלי שני חלקים מחמשה ונשארו שלשה חלקים כן תמעיט את המשקין שנשארו בידינו מארבעים סאה שני סאין וחצי דהיינו חמשה חצאין השלך השני חלקים ועכב השלשה חלקים שהן סאה וחצי נמצא כלי של אמה מרובע ברום אצבע וחצי אצבע וחומש אצבע מחזיק סאה וחצי חלקהו לרחבו אמה על אמה יש בו ששה ושלשים חתיכות של טפח על טפח והסאה וחצי יש להם שלשים וששה לוגין נמצא כלי של טפח על טפח ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע מחזיק לוג דהיינו ארבע רביעיות חלקהו לרוחבו שתי וערב ותמצא בו ארבע פעמים אצבעים על אצבעים כנגד ארבע רביעיות נמצא כלי של אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע מחזיק רביעית דהיינו ביצה ומחצה לשון קצר ששמע רבינו מרבי יעקב בר יקר רבו זצ״ל איפה שלש סאין סאה ששה קבין קב ארבע לוגין לוג ששה ביצים דהיינו ארבע רביעיות פירושא דקבא לא גרסינן כלל עד אמר רב אשי ופירוש הוא מהלכות גדולות של רב יהודאי אמה על אמה יש בה שלשים וששה טפחים בטפח על טפח שהאמה ו׳ טפחים וכשתחלקנו לאורכו ברצועות שהן רחבות [טפח] תמצא בו ו׳ [רצועות] כל אחת ואחח רחבה טפח וארכה ו׳ טפחים ואח״כ חלק כל רצועה לארכה לששה תמצא בה ששה פעמים טפח על טפח וכן לששה רצועות הרי ל״ו טפחים.
אמה על אמה – אדם מחזיק עם בגדיו אמה באמה כדאמרי׳ בעירובין מקומו של אדם אמה ובשמעתא דכוכין (ב״ב דף קא) משמע דכוך מחזיק אמה עם דופני הארון אלמא גוף האדם אין מחזיק אמה ובמקוה דבעינן אמה כדי שיכנס בריוח עם זרועותיו דאין נדבקין לגופו.
ברום שלש אמות – ואע״ג דקומת אדם שלש אמות בלא הראש ולכך מצריך בכוכין ארבע אמות בשביל הראש ועובי הדפין במקוה סגי בשלש אמות דכשטובל עולין המים למעלה ומיירי כשהכלי גבוה משלש אמות דאם לא כן כשיכנס יפלו המים למטה ויחסר השיעור ובתרגום (שני פ״ט) דמגילה דחשיב שלש אמות לכל א׳ קטועי ראש היו.
רבינא אמר כל חד וחד מצוה באפי נפשא הוא כתב הרב אלפסי ז״ל וקאמרי רבוותא הואיל וכל חד וחד מצוה באנפי נפשיה צריכי לברוכי בורא פרי הגפן אכל כסא וכסא ומסתייעי להאי סברא מהא דתנן וכו׳. שמעי׳ השתא דכי היכי דלענין ברכת המזון כיון דמשתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר הוי הפסקה וצריך לחזור ולברך בפה״ג הן הכי נמי הכא דלא אפשר ליה למקרי אגדתא והלילא ומשתא בהדי הדדי וכו׳ והרב בעל המאור השיב עליו דשאני בהמ״ז דהוי גמר וסלוק וכן כסוי אי לאו משום דאפשר דשחיט בחדא ידא ומכסה בחדא ידא. אבל מדרש אגדה אינו מפסיק דאין כאן סלוק שהרי שולחן ערוך לפניו ודעתו לאכול ולשתות ומאי דאמר נמי דלא אפשר למקרא ולמשתי בהדי הדדי שנראה מדבריו דאין לו לשתות בתוך האגדה אינו כן דהא תנן בין הכוסות הללו אם רצה לשתו׳ שותה ואין הפרש בין שותה לפני הגדה לשותה בתוך הגדה הילכך הגדה לא הוי הפסק ואינו צריך לברך בפה״ג אלא אכסא קמ׳ ואכסא דברכתא וכיון שדעתו לגמור את ההלל על כוס רביעי א״צ לברך עליו וכן כתב הר״ר יצחק בן גיאות בשם מר רב יוסף בר רב מארי גאון ז״ל. וסברא מעליא היא והכי איבעי ליה למעבד אלו דברי הרב בעל המאור ז״ל וכן דעת הרשב״א ז״ל. וכבר כתבתי דטעם ברכ׳ מברך על הגפן מיד בתר תרי כסי קמאי. אבל במי שיש לו יין בתוך סעודתו לא מברך ליה עד לאחר דשתי כל צורכו וגמר לסעודתו ומקמי בהמ״ז מיהא. ולא הודה לו בזה הרמב״ן ז״ל. שלא מצינו שום הפסק מטעינו ברכה אלא לפניו אבל לא לאחריו כדאמרינן בנמלך ושמש אא״כ הוא עקירת מקום לגמרי ובדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן. הלכך על הגפן דבתר כוס רביעי סגי וכן השיבו רבינו האי גאון ז״ל ורבינו שרירא גאון ז״ל שד׳ כוסות הללו כל א׳ וא׳ טעון ברכה לפניו משום דבתר קדושא אחסר ליה למשתי עד שדורש מארמי אובד אבי וחותם בגאולה ומן כדאמר הב ונבריך בהמ״ז אתס׳ ליה למשתי עד דמברך. ומן כדמברך בין שלישי לרביעי לא ישתה ואתסר ליה עד שאומר הלל וברכת השיר. אלא לאחריו אמאי מחייב על כל חד וחד הא יתיב ודעתי׳ אשאר כוסות הללו הלכך מברך ברכה אחרונה ודיו ע״כ וכן דעת הראב״ד ז״ל כדברי הגאונים ז״ל:
ומעתה בשאר ימות השנה אם בירך על היין שלפני המזון או ביין קדוש ושתה ממנו רביעית שהוא טעון ברכה לאחריו אם בירך בהמ״ז בכוס ושתה ממנו ג״כ רביעית ברכת על הגפן שעליו פוטר את היין שלפני המזון כמו שאמרו כאן דמברך ברכת הגפן בתר כולהו כסי. אבל אם בירך בהמ״ז בלא כוס או שלא שתה ממנו רביעית צריך לברך על הגפן ליין שלפני המזון קודם שיברך ברהמ״ז. ואם שכח מלברך קודם בהמ״ז מברך לאחריו. אבל ברכת המזון אינה פוטרתו שלא כדברי הרב בעל המאור ז״ל שכתב דברכת שלש פוטרת מעין שלש תדע לך דלא דקיימ״ל בדברים הבאים לאחר סעודה כתאנים וענבים שטעונין ברכה לפניהם ולאחריה׳ אלמא אין בהמ״ז פוטרתן. מיהו ה״מ ביין שלפני המזון או שלאחר המזון הרבה לאחר שגמר מלאכול והפסיק בשיחה ומתוך כך צמא שהוא בא לשתות ולא לשרות אבל יין שבתוך הסעודה כל שבא לשרות אעפ״י שטעון ברכה לפניו משום דיין גורם ברכה לעצמו אינו טעון ברכה לאחריו דבהמ״ז פוטרת מידי דהוי אדברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה שאעפ״י שטעונין ברכה לפניהם אין טעונין ברכה לאחריהן. וא״ת ואפי׳ יין נמי אמאי אין בהמ״ז פוטרתו לימא יש בכלל שלש מעין שלש כדאמרינן בכלל מאתיים מנה כבר אמרנו דהו״ל כדברי׳ הבאים לאחר הסעודה שטעונין ברכה לפניהם ולאחריהן משום שלא אמרו הגאונים ז״ל ברכת שלש פוטרת מעין שלש אלא במעשי קדרה ודכוותיה דמיזן זיין והוא בכלל מזונו אבל ביין ופירות לא. ומטעם זה תמרי נפטרין הן בבהמ״ז דאף הן מיזן זייני כדאמרי׳ בפ״ק דברכות היכא דאכל תמרי וסבר דנהמא אכל ופתח בדנהמ׳ וסיים בדתמרי יצא דאפי׳ סיים בדנהמא נמי יצא מ״ט תמרי נמי מיזן זייני. אבל הרב בעל הלכות ז״ל כתב תמרי ורמוני ושאר מגדי׳ דלאו מזון נינהו לא מפטרי בבהמ״ז:
ולפי דבריו הא דאמרי׳ דמיזן זייני ה״מ כשקובע סעודתו עליהן אבל כשבאין לאחר סעודה טעונין הן ברכה לפניהם ולאחריהן. מיהו הרשב״א ז״ל כתב בחדושיו ברכות דנ״ל דביין ברכת שלש פוטרת מעין שלש דידיה אע״ג דלגבי תאנים וענבים לא פטרי משום דאמרינן התם חמרא סעיד ומשמח נהמא מסעד סעיד שמוחי לא משמח. ולפי דברינו כל יין שלפני ברהמ״ז ברהמ״ז פוטרתו מברכה לאחריו. וטוב לזהר שלא לשתות יין קודם בהמ״ז כדי רביעית שלא בתוך הסעוד׳ משום ספק הברכה שמא טעון ואין בהמ״ז פוטרתו או שמא אין טעון ונמצא מברך שלא לצורך. וירא שמים מברך בהמ״ז בכוס ושותה ממנו רביעית ומברך אחריו על הגפן ופוטר כל היין שלפניו ושלאחריו כדעת הגאוני׳ ז״ל שכתבנו ויוצא ידי כולם ולפנינו נאריך בענין בהמ״ז אם טעונה כוס אם לאו בס״ד:
מאי דסליק לן להלכתא – לילי שבת ולילי יו״ט יש בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בבהמ״ז שבת יש בו קדושה על הכוס בורא פרי הגפן לבד ויש בו הזכרה בבהמ״ז. ובסעודה ראשונה של של יום לבד. ומותר לטעום קודם אותו קדוש. יו״ט אין בו קדושה על הכוס ויש בו הזכרה בבהמ״ז. וא״צ כוס לפני כל אחד ואחד, וא״צ ליתן מכוס המברך בשאר הכוסות וא״צ להמתין עד שיטעום המברך אלא כשסמוכין כולם על כוס אחד:
כבוד יום וכבוד לילה שאין לו אלא כוס אחד לסעוד׳ כבוד יום קודם לכבוד לילה. קדושת היום קודם לשניהם:
מי שלא קדש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו אבל לא על האור ולא על הבשמים:
תשעה באב שחל להיות במוצאי שבת אינו מבדיל אלא בתפלה לבד – טעם מקדש טעם מבדיל אבל אסור לטעום קודם קדוש. ואסור לטעום קודם הבדלה כל שיש לו כוס להבדיל עליו אלא מים בלבד:
נטל ידיו ראוי לו לקדש ולהבדיל אם ירצה אבל בליל הפסח אם ידיו נקיות לא יטול ידיו עד שיקדש מקדשין בין על היין בין על הפת וביין הראוי לנסך על גבי המזבח וביין מבושל או שנתערב בו דבש אעפ״י שאינו ראוי ודוקא ביין אדום אבל לא לבן. ואין מבדילין אלא על היין או על שכר כל שהוא חמר מדינה המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא ובשיעור אדם בינוני וכן כל ברכה חוץ מברכת הנהנין שהוא בכל שהו. אפי׳ עני שבישראל לא לא יאכל בלילי הפסח עד שיסב. מצה צריכה הסיבה מרור א״צ הסיבה יין צריך הסיבה כולהו ארבע כסי. הסיבת ימין לא שמיה הסיבה. פרקדן לא שמיה הסיבה:
בד״ה אמה על כו׳ כדאמרינן בעירובין מקומו כו׳ עכ״ל כצ״ל ומשמע ליה ההיא דעירובין אמה עם בגדיו שהולך בו האדם דלאו בערטילאי איירי וק״ל:
בד״ה ד׳ כוסות כו׳ מפני שממעיטות דברי ר׳ יודא כו׳ עכ״ל וה״ה דה״מ למתני ר׳ יודא אומר מפני שמגרעו דהא מהאי טעמא קסבר דאין תורמין מן המבושל על שאינו מבושל וק״ל:
אמה על אמה ברום שלש אמות, ושיערו חכמים את נפח שיעור מי מקוה זה שהוא בן ארבעים סאה.
A cubit, by a cubit, by a height of three cubits. And the Sages measured the measure of the water necessary for a ritual bath at forty se’a.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״םתוספותמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֲמַר רַב אָשֵׁי: אֲמַר לִי רַבִּין בַּר חַיְנָנָא: שׁוּלְחָן שֶׁל מִקְדָּשׁ, שֶׁל פְּרָקִים הֲוָה, דְּאִי ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ הַדּוֹקֵי הֲוָה מִיהַדַּק, אַמְּתָא בְּאַמְּתָא הֵיכִי מַטְבְּלֵיהּ?

The Gemara cites a discussion related to the topic of measurements. Rav Ashi said: Ravin bar Ḥinnana said to me: The table of the Temple, upon which the shewbread was placed, was comprised of assembled parts. For if it should enter your mind that the table was firmly connected and could not be taken apart, how could the priests immerse a cubit in a cubit? The dimensions of the table were two cubits by one cubit, with a height of one and a half cubits. If the table contracted ritual impurity, it had to be immersed in a ritual bath. If a ritual bath contains an area of one cubit by one cubit, the table can fit inside only if it is dismantled.
רי״ףרש״ירשב״םתוספותבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

של פרקים הוה – שיכולין לפרוק רחבו לשנים.
דאי סלקא דעתך הדוקי מיהדק – שאין יכולין לפרוק רחבו.
היכי מצי מטבלי ליה – הואיל ורחבו אמה בכלי שהוא אמה על אמה.
שולחן של מקדש – שולחן של זהב שעשה משה וכתיב ביה (שמות כה) אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו.
של פרקים הוה – שיכולין לפרק רוחבו לשנים וכן רגלי השלחן אינן מחוברין יפה ויכולין לפרקן.
דאי ס״ד הדוקי מיהדק – שאין יכולין לפרק רחבו.
אמתא באמתא היכי יתיב – וא״ת אפילו אי אמתא באמתא יתיב תיקשי ליה היאך יכול להטביל השלחן אמתים ארכו ואמה וחצי קומתו במקוה דהוי אמה על אמה וי״ל שעם הרגלים היתה קומתו אמה וחצי והרגלים לא היו מחוברין עם השלחן וכן פירש רש״י בפרשת תרומה.
שלחן המקדש יראה מכאן שהוא צריך טבילה עם שאר כלים שהיו מטבילין אחר הרגל כמו שהתבאר בסוף חגיגה ומ״מ התבאר שם שהשלחן לא היה בכלל זה ומזהירים היו כל ימי הרגל שלא ליגע בשלחן מפני שאי אפשר לסלקו להטבילו שהרי נאמר בה לפני תמיד כמו שביארנו שם ומ״מ נראה שאם נטמאת במקרה על כל פנים מטבילי׳ אותה ועל דרך זה אתה מפרשה בדרך זו וכן אתה יכול לפרשה בשלחן של זהב שהיה בפתח האולם שבו היו נותנים לחם הפנים ביציאתו:
תוס׳ ד״ה אמתא וא״ת אפילו אי אמתא. עיין בספר ברית שלום על התורה פ׳ תרומה בפסוק ועשית שלחן:
אגב דברים אלו שנאמרו בענין מידות אמר רב אשי: אמר לי רבין בר חיננא: שולחן של מקדש שעליו היו מניחים את לחם הפנים — של פרקים הוה [היה] ואפשר היה לפרקו לחלקים, דאי סלקא דעתך הדוקי הוה מיהדק [שאם עולה בדעתך שמהודק היה כחטיבה אחת], הלא שולחן מידתו היתה אמתיים אורך על אמה רוחב על אמה וחצי גובה, ואם כן אמתא באמתא היכי מטבליה [אמה הרוחב של השולחן באמה של בור המקוה היאך היה מטביל אותו] שהרי את השולחן היו מטבילים מדי פעם בפעם כאשר נטמא, וכיצד אפשר להטבילו במקוה ששיעורה אמה על אמה?!
The Gemara cites a discussion related to the topic of measurements. Rav Ashi said: Ravin bar Ḥinnana said to me: The table of the Temple, upon which the shewbread was placed, was comprised of assembled parts. For if it should enter your mind that the table was firmly connected and could not be taken apart, how could the priests immerse a cubit in a cubit? The dimensions of the table were two cubits by one cubit, with a height of one and a half cubits. If the table contracted ritual impurity, it had to be immersed in a ritual bath. If a ritual bath contains an area of one cubit by one cubit, the table can fit inside only if it is dismantled.
רי״ףרש״ירשב״םתוספותבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַאי קוּשְׁיָא? דִּילְמָא בַּיָּם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה הֲוָה מַטְבִּיל לֵיהּ, דְּתָנֵי ר׳רִבִּי חִיָּיא: יָם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה מַחֲזִיק מֵאָה וַחֲמִשִּׁים מִקְוֵה טָהֳרָה.:

The Gemara responds: What is the difficulty? Perhaps the priest would immerse it in the sea that King Solomon built, which was a very wide ritual bath, as it states: “And he made the molten sea of ten cubits from brim to brim, round in compass” (I Kings 7:23). As Rabbi Ḥiyya taught: The sea that Solomon built contained the volume of water of one hundred and fifty ritual purification baths. It was certainly possible to immerse even large vessels in this sea.
ר׳ חננאלרי״ףרשב״םתוספותמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תאני ר״ח ים שעשה שלמה מחזיק ק״נ מקוה טהרה כבר פרשנוהו בעירובין במקומו פי׳ מבואר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי מצי מטביל ליה – הואיל ורחבו אמה בכלי שהוא אמה על אמה דמקוה היה שם בעזרה כדאי׳ בסדר יומא (יומא לא.) א״נ באמת המים שבעזרה שבה מטבילין כלי שרת שנטמאו והיתה רחבה אמה ועל שם כך נקראת אמה כדתנן (יומא דף נח:) אלו ואלו מתערבין באמה ולשון ראשון לשון רבינו יעקב מדאמר רב אשי למלתיה גבי מקוה: השלחן מקבל טומאה כדאמרינן בחומר בקודש (חגיגה ד׳ כו:) דאמר ר״ל מאי דכתיב השלחן הטהור מכלל שהוא טמא.
מחזיק מאה וחמשים מקוה טהרה – במס׳ עירובין מפרש מנא לן.
בים שעשה שלמה – ובירושלמי פריך והלא שאובין הן ואע״ג דכלי שמחזיק מ׳ סאה בלח שהן כורים ביבש אינו מקבל טומאה דאין מיטלטל מלא וריקן לענין שאיבה כלי הוא כדאמר בי״ח דבר (שבת דף טז:) גבי המניח כלים תחת הצינור כו׳ ועוד ים שעשה שלמה היה של נחושת ומקבל טומאה אע״ג דאין מיטלטל מלא וריקן דדוקא כלי עץ איתקש לשק ומשני תיפתר בשהיו רגלי השוורים שהיה עומד עליו נקובים כמוציא רמון והיו מחוברין למעיין שתחתיהן והא דנקט כמוציא רמון היינו לבטל השוורים מתורת כלי שלא יקבל טומאה אבל להכשיר המים שבים סגי כשפופרת הנוד כדתנן בפ״ו דמקואות (משנה ה) ומטבילין בשידה תיבה ומגדל שהן נקובין כשפופרת הנוד ומורי הר״ר יחיאל פי׳ דצריך כאן כמוציא רמון לפי שהשוורים מפסיקין בין הים למעיין והוה ליה כהורק מכלי אל כלי כיון דמרחקי טובא וצריך שיבואו שם מים בשפע והביא ראיה מתוספתא.
בן אצל אביו צריך הסיבה – תלמיד אצל רבו א״צ הסיב׳ שמש צריך הסיבה. אשה א״צ הסיבה ואם אשה חשובה היא צריכה הסיבה. נשים חייבות בארבע כוסו׳ אבל קטנים פטורין:
ארבע כוסות אלו צריך בכל א׳ רביעית הלוג בין חי בין מזוג בין חדש בין ישן אלא שאם שתאן חי ידי יין קדוש יצא ידי ד׳ כוסות לא יצא. שתאן בזה אחר זה בלא הפסק סדר הגדה לא יצא השקה מהן לבניו ולבני ביתו כל ששתה כשיעור יצא דא״צ כוס לפני כל אחד ואחד. שיעור טעימה רביעית או מלא לוגמיו כל שהוא יתר:
חוטפין מצה בלילי פסחים ומחלקין לתינוקות קליות ואגוזין כדי שלא ישנו – רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע. שיעור הכלי לחלה ב׳ טפחים רוחב על ב׳ וחצי אורך ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע לא יפחתו לו לעני מד׳ כוסות של יין ואפי׳ מן התמחוי ד׳ כוסו׳ אלו צריך לברך על כל אחד בפ״ע ואחר כולן על הגפן אבל לדעת הרשב״א ז״ל א״צ בפ״ה אלא אכסי קמא ואכסי דברכתא. יין שלפני המזון או לאחר המזון קודם בה״מ אם שתה ממנו רביעית צריך לברך עליו על הגפן דאין בהמ״ז פוטרת מעין שלש אלא במה שמברכין עליו על המחיה שהוא מזון ממש אבל יין שבתוך המזון בהמ״ז פוטרתו מברכה לאחריו. ודעת הרשב״א ז״ל שאפי׳ ביין שלפני המזון ושלאחריו פוטרת בהמ״ז:
בירך ברכת המזון על הכוס ושתה ממנו רביעית ובירך אחריו על הגפן היא פוטרת לכל היין הקודם לו לכולי עלמא בין שלפני המזון בין שלאחר המזון ותו לא מידי:
ומשיבים: מאי קושיא [מה הקושיה] בכך? דילמא [שמא] בים שעשה שלמה הוה מטביל ליה [היה מטביל אותו] שהוא מקוה רחב, כאמור: ״ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו עגול סביב״ (מלכים א׳ ז, כג) דתני [ששנה] ר׳ חייא: ים שעשה שלמה מחזיק בנפחו כמות מים של מאה וחמשים מקוה טהרה ובודאי אפשר היה להטביל בו אפילו כלים גדולים יותר.
The Gemara responds: What is the difficulty? Perhaps the priest would immerse it in the sea that King Solomon built, which was a very wide ritual bath, as it states: “And he made the molten sea of ten cubits from brim to brim, round in compass” (I Kings 7:23). As Rabbi Ḥiyya taught: The sea that Solomon built contained the volume of water of one hundred and fifty ritual purification baths. It was certainly possible to immerse even large vessels in this sea.
ר׳ חננאלרי״ףרשב״םתוספותמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְלֹא יִפְחְתוּ לוֹ מֵאַרְבָּעָה.: הֵיכִי מְתַקְּנִי רַבָּנַן מִידִי דְּאָתֵי בַהּ לִידֵי סַכָּנָה? וְהָתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם תְּרֵי, וְלֹא יִשְׁתֶּה תְּרֵי, וְלֹא יְקַנֵּחַ תְּרֵי, וְלֹא יַעֲשֶׂה צְרָכָיו תְּרֵי.

We learned in the mishna that even with regard to the poorest of Jews, the charity distributors should not give him less than four cups of wine. The Gemara asks: How could the Sages establish a matter through which one will come to expose himself to danger? But wasn’t it taught in a baraita: A person should not eat pairs, i.e., an even number of food items; and he should not drink pairs of cups; and he should not wipe himself with pairs; and he should not attend to his sexual needs in pairs. The concern was that one who uses pairs exposes himself to sorcery or demons. Why would the Sages require one to drink an even number of cups and thereby place himself in a position of danger?
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״םתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא יפחתו לו כו׳ – אפשר מתקני רבנן מילתא דאית בה סכנה והתניא לא יאכל תרי ולא ישתה תרי ולא יעשה צרכיו תרי ופרקי׳ ליל שמורים המשומר מכל היזק רבא אמר כוס של ברכה מצטרף לטובה ולא לרעה וכשתסיר כוס של ברכה נשארו ג׳ כוסות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תרי – זוגות.
ולא יעשה אדם צרכיו – תשמיש.
מי מתקני – ארבע כוסות שהן זוגות דאתי בהו לידי סכנה דאפילו למ״ד לקמן דארבעה אין בו משום זוגות אלא בתרי לענין כשפים מיהא חיישינן לקמן בשמעתין.
תרי – זוגות וה״ה לארבעה.
צרכיו – תשמיש.
ארבעה כוסות – ירושלמי תמן תנינן אין מבשלים יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו ר׳ יהודה מתיר מפני שמשביחו א״ר יוחנן מיחלפא שיטתיה דרבי יהודה פי׳ דקתני תורמין יין שאינו מבושל על המבושל אבל לא מן המבושל על שאינו מבושל ולכך מחליף ותני אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו דברי רבי יהודה וחכמים מתירין מפני שמשביחו ורבי אלעזר פליג עליה התם ולא מחליף והלכה כרבי יוחנן וכרבנן ואם כן יוצאין ארבע כוסות במבושל ומקדשין עליו ומברכין עליו בפה״ג.
{שמעתא דהצורך בברכה על ארבע הכוסות}
מתני׳: לא יפחתו לו מארבע כוסות של יין וכו׳ – כתב עלה הרי״ף ז״ל: ואמרי רבוואתא: הואיל וכל חד וחד מצוה באפי נפשה הוא, צריך לברך בפה״ג על כל כסא וכסא וכו׳. כמו שכתוב בהלכותיו.
ואין בכל הראיות שהביא לדבריו ראיה. לא בכסוי הדם, ולא בסעודתא דתלמידי דרב. לפי שברכת המזון סלוק אכילה הוא, ואמטו להכי הוה הפסקה, כיון דלא אפשר למשתא וברוכי בהדי הדדי. וכסוי הדם נמי סלוק הוא לשחיטה שקדמתו, ולפום הכי ס״ד לשוייה הפסקה, אי לאו משום דאיפשר דשחיט בחדא ידא ומכסי בחדא ידא. אבל מדרש ההגדה מנין לנו שהוא סלוק. והרי שלחן ערוך בסעודתו לפניו ואין זה נראה סלוק.
ומאי דאמר הרב ז״ל, דלא איפשר ליה למקרי ולמשתי בהדי הדדי, אנו אומרים שאם רצה לשתות בתוך ההגדה הרשות בידו, כדתנן (בבלי פסחים קי״ז:): בין הכוסות הללו, אם רצה לשתות ישתה. ואין הפרש בין שותה לפני ההגדה לשותה בתוך ההגדה, ואין לנו למחות בידו אם בא לשתות בתוך ההגדה.
וזו הסברא שעלתה על דעת הרב ז״ל, היא הזקיקתו לכתוב בהלכות בתחלת זה הפרק, פורס מפה ומקדש ואח״כ שארי המוציא וגמר לה לסעודתיה. משום דהוה ס״ל דקידוש הפסקה הוי. ואנו כבר בררנו דלקיבעיה הדר ולא צריך למשרא המוציא. וקידוש לא הוי הפסקה [ומיעל לבית הכסא נמי לא הוי הפסקה,]⁠1 כמו שעולה על דעת מקצת החכמים.
ואין טעון ברכה למפרע ולא לכתחלה אלא בדבר שמסלק בו ידיו ממה שעשה, כגון ברכת המזון וכיסוי הדם, למאי דקס״ד מעיקרא, ודכותה, חברים שהיו מסובים ועקרו רגליהם לצאת, ולא הניחו שם זקן או חולה, שהן טעונין ברכה למפרע כשיוצאים ולכתחלה כשחוזרים. אבל הגדה אינה הפסקה.
ומצאתי בהלכות ה״ר יצחק בן גיאת ז״ל משום מר רב יוסף בן רב מארי גאון ז״ל: אינו מברך בפה״ג אלא על כוס של קידוש וכוס של ברכת המזון. ואני קורא עליו: שפתים ישק, משיב דברים נכוחים. ועל זה ראוי לסמוך.
ולענין ברכה אחרונה, כתב הרי״ף ז״ל: מברך בתר תרי דמקמי סעודה ובתר תרי דבתר סעודה, ושפיר דמי למעבד הכי.
ויש מחכמי מקומותינו מי שסבר למצוא עליו קושיא, לומר: היאך יברך בתר כסא דאגדתא. והלא יש לפניו כמה כוסות שהוא שותה בתוך סעודתו, ויין שלפני המזון פוטר יין שבתוך המזון.
וזה החכם, חמר מדינתו אטעייה. שהיה סבור שיש בכל המדינות יין כמדינתו, ולא ידע כי הרי״ף ז״ל סמך מה שכתב על משנתנו, שהיא שנויה בעני שבישראל, שלא יפחתו לו מד׳ כוסות, ולא הוסיפו לו. ובזה נראין דבריו. הואיל ושתה שתי כוסות קודם הסעודה ואין לו יין לשתות בתוך הסעודה, השתא מיהת עקר דעתיה מלמשתי. וכן הדין בכל מקום שלא נהגו לשתות יין בתוך הסעודה, כגון מקצת מדינות שבאספמיא. אבל מי שיש לו יין הרבה לשתות בתוך סעודתו, כיון שיש לו לברך ברכת המזון, פטור.⁠2
וכתבו הגאונים ז״ל שג׳ ברכות של מזון פוטרות ברכה אחרונה של יין, שהיא מעין שלש. ואף ה״ר שמואל כתב כן. הילכך, אין לו לברך ברכה אחרונה אלא בסוף כל הכוסות בלבד. וכן כתב רבינו האי גאון ז״ל: לא חזי לנא מאן דמברך על הגפן אלא בתר כלהו כסי. כיון דחד מושב נינהו וליכא נמלך, בברכה לבסוף סגיא.
1. כל זה אינו בדפ״ר
2. תיבה זו חסר בכת״י
[במאור דף כג: ד״ה מתני׳ לא יפחתו. לרי״ף סי׳ תשפד (פסחים דף צט: קח. קט:)]
[כתוב שם: אבל מדרש הגדה זו מנין להו שקורין סלוק, והרי שלחן ערוך בסעודותיו לפניו ואין זה נראה סלוק.
אמר אברהם: כבר כתבנו למעלה1 שברון כל דבריו, ואני כותב עליו שפתים ישק מי שמניח דברי רבים בשביל דברי יחיד ומאין טעם.]⁠2
[במאור דף כד: ד״ה ולענין ברכה אחרונה. לרי״ף סי׳ תשפה (פסחים דף קט:)]
כתוב שם: [ובזה נראים דבריו, הואיל ושתה שתי כוסות קודם הסעודה ואין לו יין לשתות בתוך הסעודה השתא מיהת עקר דעתיה מלמשתי]. וכן הדין בכל מקום שלא נהגו לשתות יין בתוך הסעודה כגון וכו׳.
אמר אברהם: ואפילו אין לו יין לשתות בתוך הסעודה אין צריך לברך ברכה אחרונה אלא בסוף כלם, שהרי יש לפניו שתי כוסות3, והגאונים לא הפרישו בכך, ומר רב עמרם כתב כך בפי׳4.
[במאור שם כד:]
כתוב שם: וכתבו הגאונים ז״ל דג׳ ברכות של מזון פוטרות [ברכה אחרונה של יין שהוא מעין שלש] וכו׳.
אמר אברהם: ומאין הוציאו הגאונים דבר זה. אם [מק״ו]⁠5 ברכה אחת מעין שלש פוטרת קל וחומר שלש ברכות. דברים הבאים לאחר סעודה יוכיחו שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם ואין ברכת המזון פוטרתו. ועוד אמרו בענין נקיט כסא דשיכרא בידיה וכו׳ [ברכות דף יב.] תמרי נמי מיזן זייני, ומשום הכי כי אמר ברכת המזון עלייהו מיפטר הא לאו הכי לא מיפטר, אלמא לא אתו שלש ופטרי מעין שלש. וטעמא דמילתא משום דשלש ברכות מדכרינן בהן מזון ופירות אינם מזון6. ואף על גב דמתרצו להו לרבנן שינויי נינהו ולא סמכינן עלייהו, דכל מילי זייני בר ממיא ומלחא, מזון מיהא לא הוו אלא חמשת המינין לבד. ואי אמרת יין שבתוך הסעודה כדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה הוו, אם כן לא ליבעי ברכה לפניו, אלא מאי אית לך למימר חשיבותיה גרמה ליה לאחריו נמי חשיבותיה גרמא ליה ולא מפטר בברכת המזון, וכך הוא בידי מעולם. הילכך: אם יש לו כוס של ברכה עליו הוא מברך ברכה אחרונה והכל פטור, ואם אין לו כוס של ברכה מברך ברכה אחרונה על היין ששתה בתוך הסעודה.
1. בד״ה ובמסקנא.
2. קטע זה אינו בדפוס.
3. עיין לעיל בהשגתו על המאור ברכות פ׳ כיצד מברכין.
4. סדר ר׳ עמרם ח״א סדר הגדה (עמ׳ מ״א, וורשה תרכה)
5. בכ״י כתוב: מקום.
6. עיין בספר ההשלמה לברכות דף יב. ד״ה ובנהמא, ובספר המאורות שם ד״ה ובהאי לישנא.
{שמעתא דהצורך בברכה על ארבע הכוסות}
ועוד, מתני׳, לא יפחתו לו מד׳ כוסות של יין וכו׳, כתב עלה הרי״ף ז״ל: ואמרי רבוותא, הואיל וכל חד וחד מצוה באפי נפשה הוא, צריך לברך בורא פרי הגפן אכל כסא וכסא וכו׳, כמו שכתוב בהלכותיו, ואין בכל הראיות שהביא לדבריו ראיה, לא לכסוי הדם, ולא לסעודתא דתלמידי דרב, לפי שברכת המזון סלוק אכילה, עד וכסוי הדם נמי סלוק הוא לשחיטה שקדמתו.
אמר הכותב: הריני כמשיב על דברי רבינו הגדול. והתניא (בבלי פסחים ק״ב.): חברים שהיו מסובין ועקרו רגליהם לצאת לבית הכנסת, כשהם יוצאין אינם טעונין ברכה למפרע, וכשהם חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה. והא הכא דתפלה וקדוש1 ואמן יהא שמו הגדול מבורך ומשתא בהדי הדדי לא אפשר, ואפ״ה לא צריך לחזור ולברך.
ועוד, דתנן (ברכות מ״ב.), ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון, בשבתות ובימים טובים שאדם קובע סעודתו על היין. וה״נ משתא וברוכי המוציא בהדי הדדי לא אפשר, ואפ״ה פטור.
ועוד יש להשיב מהא דאתמר לקמן (בבלי פסחים קט״ו.), היכא דליכא שאר ירקי מברך מעיקרא בורא פרי האדמה ולאכול מרור ולבסוף אכיל ליה בלא ברכה. ואמאי. הא איכא אגדתא והלילא וברכות דעל מצה, דמיכלי והני בהדי הדדי לא אפשר ומפסיק לענין ברכת הפירות כמו שמפסיק לענין ברכת היין.
ואנו מקשים ועלינו לתרץ. והוי יודע שהפרש גדול בין הפסקת רשות להפסקת חובה. שמי שקבע סעודתו ובירך תחלה על היין או על הפת ואם רצה שלא לצאת לבהכ״נ אינו יוצא, שאין הדבר קבוע עליו חובה בתוך הסעודה, אין כאן הפסק אלא שנוי מקום. אבל ד׳ כוסות, הדבר קבוע עליו חובה לאחר שבירך על הראשון שיפסיק מלשתות ויתחיל במצוה אחרת. הלכך, משעה שנאסרה עליו שתיה הוי הפסק וצריך לחזור ולברך. שזה ודאי דומה לכיסוי הדם, שאין בו עקירת דעת אחרת אלא שמצוה להפסיק בכסוי, ונאסרה עליו שחיטה עד שיכסה. אלא שמצאו לה היתר ממקום אחר, דאפשר דשחיט בחדא ידא ומכסה בחדא ידא. וכיון דאפשר, אף על פי שהפסיק הוא מדעת עצמו וכסה בשנים ואח״כ שוחט, אינו צריך לחזור ולברך.
וה״ה והוא הטעם ליין שלפני המזון שפוטר יין שלאחר המזון, ואין ברכת הלחם מפסקת. לפי שאין הפסקה זו קבועה עליו מצוה בתוך השתיה.
וטעם בורא פרי האדמה שאינו חוזר ומברך, מפני שהפת פוטרתו. דכיון שהוא בא חובה בתוך הסעודה, כדבר הבא מחמת הסעודה דמי. וכן כתוב בפסוקות רבי׳ שלמה ז״ל: שהפת פוטרת חזרת מברכת הנהנין. ולפי לשון פירושו, דבר הבא מחמת הסעודה ודאי הוא. שהוא ז״ל קורא אותה במשנתנו פרפרת הפת, כלומר, פרפרת הנאכלת עם הפת. ותנן (ברכות מ״ב.): בירך על הפת, פטר את הפרפרת.
וא״ת, ואעפ״כ, הלא לאחר שבירך על המצה צריך הוא לברך, לאכול מרור, ומיכל והך ברכה גופה לא אפשר, ולמה לא תפסיק בו.
לאו מילתא היא. דהאי, כשבירך המוציא כאילו בירך על מצה ומרור ברכת הנהנין, ואין ברכת המצות שעל המרור מפסקת בו כשם שאין ברכת המצה עצמה מפסקת בה, וכענין שנפרש ביקנ״ה.
והיינו נמי דאמר רבינא, כל חד וחד מצוה באנפי נפשה הוא. כלומר, והוה ליה כנמלך, שאין בו משום זוגות כיון שנפסקה קביעותו, והוא מברך על כל כוס וכוס. ובזה נתקיימו דברי רבינו הגדול ז״ל בראיותיו.
ויש כאן מקום טעות למקצת הגאונים, שכתבו: ומה ברכת המזון מפסקא, תפלה לא כ״ש.
אלא שדברי רבינו ז״ל קיימים. וכשתמצא לומר, שתי מצות שכל אחת עליו חובה, אפי׳ שיחה קלה מפסקה בהן. והיינו תפילין. מצוה אחת, אין שיחה מפסקת. והיינו שואל ומשיב בקריאת שמע והלל. כמו2 שכתוב בהלכות בראש השנה (רי״ף ר״ה י״א.). וכן הסעודה, קביעות אחת היא, ואין שיחה מפסיק בה, ולא אפי׳ רשות דמצוה, כגון אמן וקדוש3. לא4 אמרו בה אלא עקירות. אבל שתי מצות בקביעות אחת, כגון ד׳ כוסות, אין דמיונן יפה להפסיק בשיחה קלה כתפילין, אלא כל שהוקבעה לו מצוה אחרת ואסרה עליו שתיה ראשונה, ה״ז מפסיק אפי׳ בקביעות אחת, כמו שפירשתי, מדין כסוי. וק״ו.
והריני מוסיף לו ראיה מהא דאמרי׳ לעיל (בבלי פסחים ק״ג:): לית הלכתא כתלמידי דרב. דהא יום טוב שחל להיות אחר השבת, דאמר רב, יקנ״ה. ולא היא. גבי ברכת המזון עקר דעתיה ממשתיא, הכא לא עקר דעתיה ממשתיא. כולהי5 כחדא ברכתא נינהו.
מדקא מקשי׳ איקנ״ה ולא מקשי׳ מכל קידוש והבדלה דעלמא, דתנן (ברכות נ״א:), מברך על היין ואח״כ מברך על היום, שמעינן מינה דהכי אקשי׳: ברכת המזון לתלמידי דרב, מאי טעמא מפסיק. כיון דאיתיה לכסא בידיה ודעתיה עילויה, ודאי משום דמכיון דאיתסר עליה שתיה לאחר ברכת היין מחמת מצוה אחרת שהוקבעה לו, נפסקה שתייתו וצריך לחזור ולברך. אם כן, אף ביקנ״ה נמי, כיון דנאסרה עליו שתיה לאחר ברכת היין מחמת מצוה אחרת, הוי הפסק, דהבדלה מצות כוס אחר הוא, וצריך לחזור ולברך.
ומהדרינן: לא היא. גבי ברכת המזון, מכיון דאמר, הבו ונבריך, עקר דעתיה ממשתיא עד שיברך, שהרי נתן דעתו לברך ומשתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר. הילכך, אף על גב דכסא בידיה ודעתיה עילויה, הא איכא הפסק. אבל הכא, לא עקר דעתיה ממשתיא עד שיעשה מצוה אחרת, דכולהו כחדא ברכתא נינהו ויין גורם לברכות הללו שיסדרם עליו.
ושמעינן מינה דטעמא דברכת המזון לאו משום דסילוק אכילה הוא, דאי הכי, היכי ס״ד דרב אשי לדמויינהו. הא לאו מין במינו הוא כלל. אלא טעמא משום הפסק הוא. שאע״פ שהוא סילוק אכילה אינו סילוק שתיה.
וה״נ מוכח בפרק אלו דברים במס׳ ברכות (בבלי ברכות נ״ב.), מברך על היין ועל המזון בכוס אחד, שהוא מפסיק וצריך למטעם ליה בידיה.
ובתשובה לדברי רבינו ז״ל, מצינו בפרק ראשון של מסכת ברכות ירושלמית (ירושלמי ברכות א׳:ה׳) דאתמר התם: כל הברכות פותחין בהן בברוך. אם היתה ברכה הסמוכה לברכה, כגון ק״ש ותפלה, אין פותחין בהן בברוך. והא קדושה. שניא היא, שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום אינו אומר בפה״ג. והא סיפא א״ר מנא, טופס ברכות כך הוא וכו׳.
הרי זו כתשובה לדברי רבינו ז״ל, ואינה תשובה. שהירושלמי היה סובר כרב אשי, דאמר, לית הלכתא כתלמידי דרב דאמרי כל כי האי גוונא לא הוי הפסק. ומיהו, התם נמי הא אסיקנא טעמא אחרינא, דטופס ברכות כך הוא, והדר ביה מהך סברא דאמרן.
וכן נראין ודאי הדברים. שאם היו מסובין וקדש עליהם היום, שמברך על כוס ראשון ברכת המזון וברכת היין, כשהוא6 מברך על כוס שני קדוש היום חוזר ומברך ברכת היין. שאם לא תאמר כך, היה להם לפרש בברייתא ששנינו כאן שחלוק קדוש זה משל שאר שבתות בכך. אלא ודאי, מכיון שגמרו ונאסר להם לאכול עד שיקדשו, הוי הפסק, וצריך לחזור ולברך.
מזו הסברא שעלתה על דעת ראשונים, והסכים7 רבינו ז״ל, אמרו בתחלת זה הפרק: פורס מפה ומברך ואח״כ שארי המוציא.
ומיעל לאיפנוי לא הוה הפסק. אבל בעל הלכות גדולות אמר דהדר שארי המוציא, וטעמא דמילתא משום דגברא דחיא הוא. ורבינו האי אמר: אמרי, בית הכסא מפסיק. ולא פשיטא לנא. ודאמי דלא מפסיק. בפירושיו היא, בפ׳ כיצד מברכין. וזו הוראה ממנו ז״ל: שאין ברכת הנקבים מפסקת כיון שאינה קבועה עליו חובה בסעודה. ומעתה אנו דנין בתפלה כן. ושמא הוא8 ז״ל, שאמר: מפסקת, מפני שהיא דבר גדול וצריכה כונה יתירה והרי9 כעוקר מסעודתו לגמרי. ואין טעמו מחוור.
ומה שכתב בעל המאור ז״ל שהוא אומר שאם רצה לשתות בתוך ההגדה הרשות בידו, כדתנן (בבלי פסחים קי״ז:), בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה, חס ושלום. שלא התירו אלא בין כוס לכוס, אבל משמזגו לו כוס שני והתחיל במצותו לשאול עליו ולדרוש, אינו רשאי להפסיק בשתיה. ואם יעמוד בדבורו ואינו חוזר וטוען עליו טענה אחרת, על כרחו זכה רבינו ז״ל בדינו. שאפילו כשתמצא לומר רשאי הוא לשתות בתוך ההגדה, בתוך ההלל אינו רשאי להפסיק, כדאיתא בברכות (בבלי ברכות י״ד.), ואין צריך לומר באמצע ברכה של גאולה. וזהו שאמר רבינו ז״ל: הם הכא נמי, כיון דלא אפשר למקרא ולמשתי בהדי הדדי, צריך לחזור לברך בתר הגדה ובתר דגמיר הלילא.
ולענין ברכה אחרונה, בין שאין לו לשתות בתוך הסעודה בין שיש לו לשתות, דין אחד הוא. ואם אמרו הגאונים שברכת שלש פוטרת מעין שלש, אין לומר כן אלא ליין שבתוך הסעודה. שהוא בא לשרות והוה ליה כדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה, שפטורין בין לפניהם בין לאחריהם. ולא היה טעון ברכה אפי׳ לפניו, כדאמרי׳ בהדיא בפ׳ כיצד מברכין (ברכות מ״א:), אלא מפני שהוא גורם ברכה לעצמו. ולפניו הוא שגורם ברכה לעצמו, אבל לאחריו אינו גורם ברכה לעצמו, ולפיכך ברה״מ פוטרתו.
אבל יין שלפני המזון, למה הוא פוטר. א״ת שיש בכלל שלש מעין שלש, והלא הכל מודים בהביאו לפניהם תאנים וענבים שלא מחמת הסעודה ולאחר הסעודה שטעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם, וכ״ש קודם הסעודה, ומחלוקת בתוך הסעודה. ובזה אין אומרים שיש בכלל שלש מעין שלש, ואף על פי שזה לאכול וזה לאכול. כ״ש יין, שזה לשתות וזה לאכול. ואין דינן אלא10 כפת הבאה בכסנין, משום דמזון הוא. כדאתמר התם (ברכות מ״א:), שאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכסנין בלבד, שהוא טעון לפניו כל זמן שאינו בא לפרפרת, אבל אינו טעון לאחריו, דמזון הוא. ויש אומרים אף בתמרים כן, כדאמרי׳ בפ״ק דברכות (בבלי ברכות י״ב.), דהיכא דאכל תמרי וסבר דנהמא אכל ופתח וסיים בדנהמא, יצא. מאי טעמא. דתמרי נמי מיזן זייני. והואיל וישנן בכלל מזון ואם בירך עליהם ממש ברכת המזון היא פוטרתן, כל שכן אם בירך על הפת שהן בכלל ברכה ופטורין. אבל רב שמעון, בעל הלכות גדולות, אמר דתמרי ורמוני ושאר מגדי, דלאו מזון נינהו, לא מפטרי בברכת המזון. ולפי דבריו, כי אמרי׳, מיזן זייני, ה״מ כשהם עיקר סעודתו, אבל לאחר סעודתו טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם.
ויש בדברים אלו מחלוקות גדולות בירושלמי (ירושלמי ברכות ו׳:ה׳) בפת הבאה בכסנין ובתמרים לאחר סעודה. אבל אנו מ״מ בפי׳ למדנו בגמרתנו, שכל שאינו מין מזון ואינו נאכל בכלל מזון בתוך הסעודה, אין ברכת המזון פוטרתו. וכך הם דברי בעל המאור עצמו בברכות.
ומעתה, אין מחלקתו ביין זה כלום. וכן מצאתי למקצת הגאונים כאן, שצריך לברך על הגפן לכוס של קדוש היום. ואף על פי שרב עמרם אמר, אם קדם ובירך על מזונו, יצא, לזה שומעין שאמר כהלכה.
לפיכך, מי שיש לו יין בתוך המזון בלילי הפסח, אם כדעת רבינו ז״ל ימתין עד שיגמור מלשתות, ויברך על הגפן קודם בהמ״ז. וכן בשאר ימות השנה. אלא שאין בידי להכריע. דלא חזינא שום הפסק אלא להטעינו ברכה לפניו, אבל לאחריו לא מצינו אלא בעקירות מקום ובדברים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן, אבל בחד מושב, אפי׳ בנמלך אין לנו. לפיכך, על הגפן שבסוף פוטרת הכל.
וכשאנו הולכים אחרי דברי ראשונים, אין לנו בזה אלא דברי הגאון אביהם של ישראל11, שהוא ורבינו שרירא אביו ז״ל השיבו (תשובות הגאונים, סימן קא) בלשון הזה: ד׳ כוסות הללו, כל א׳ וא׳ טעון ברכה לפניו, משום דבתר קדושא איתסר ליה למישתי עד שדורש מארמי אובד אבי וחותם בגאולה. ומן כדאמר הבו נבריך ברכת מזון, אסור למשתי עד דמברך. ומן כדמברך, בין שלישי לרביעי, לא ישתה ואיתסר ליה עד שאומר הלל הגדול וברכת השיר. אלא לאחריו אמאי מחייב על כל חד וחד. הא יתיב ודעתיה אשאר כוסות הללו. הילכך מברך ברכה אחרונה ודיו.
אלו דברי הגאונים ז״ל. ויש לנו סיוע בהם לכל טענותינו. וכך קבע רב יצחק בן גיאת. ומה שאמר הגאון, כיון דחד מקום הוא וליכא נמלך למיקם בברכה לבסוף סגיא, לומר שאם היה נמלך למיקם כשהיה סבור לקום היה מברך בסוף. אבל אם לא בירך עד שחזר ונמלך לשתות, אינו צריך אלא ברכה אחת לבסוף.
1. נראה דצ״ל: וקדושה
2. נראה דצ״ל: וכמו
3. נראה דצ״ל: וקדושה
4. נראה דצ״ל: ולא
5. נראה דצ״ל: כולהו
6. נראה דצ״ל: וכשהוא
7. נראה דצ״ל: והסכים לה
8. ר״ל, מ״ד דמפסיק
9. נראה דצ״ל: והרי הוא
10. נראה לי שיש למחוק תיבה זו
11. ר״ל: רב האי גאון
בכמה מקומות ביארנו שבאותם הזמנים היו העם נמשכים אחר דברי׳ המוניים כלחשים ונחשים ופעולות המוניות וכל שלא היה בהם סרך עבודה זרה ודרכי האמורי לא חששו בהם חכמים לעקרם וכל שכן במה שהיה הרגילות אצלם בו כל כך שהיה טבעם מקבל בענין חזוק או חולשה וכמו שהעידו בסוגיא זו דקפיד קפדינן ליה דלא קפיד לא קפדינן ליה וממין דברים אלו הוא שהיו רגילים להזהר מן הזוגות וכשתקנו חכמים ארבע כוסות שלא לגרוע או להוסיף מצד אותם ההבלים הוצרכו לרוב רגילותם לתת טעם לדבריהם והוא שאמרו ליל שמורים הוא לילה המשומר ובא מן המזיקין וכבר נמנעו מטעם זה מלומר בה ברכה מעין שבע אם חל בשבת שהרי לא נתקנה אלא מפחד המתאחרים לבא כגון עם שבשדות וכן אמרו שכוס של ברכה אחר שאינו מענין הסדר מצטרף לטובה ר״ל לבטל תורת זוגות מן השנים שעברו ואינו מצטרף לרעה להחזיר בדין זוגות בצירוף כוס של הלל הבא אחריו אם מפני שאינו מסדר הפסח כמו שכתבנו אם מפני שאותן שלש שמתחלת אכילה עד סוף אכילה הם חשבון אחד והרביעי שהוא אחר אכילה הוא חשבון אחר וכן פרשוה בדרך אחרת שכל אחד מהם מצוה בפני עצמה היא ואין צירוף לאחד עם חברו:
א במשנה שנינו שאפילו עני מישראל לא יפחתו לו מארבעה כוסות. ושואלים: היכי מתקני רבנן מידי דאתי בה לידי סכנה [כיצד מתקנים חכמים דבר, תקנה, שיבוא בה לידי סכנה] והתניא [והרי שנינו בברייתא]: לא יאכל אדם תרי [שתים] (מאכל במנין זוגי) ולא ישתה תרי [שתים, זוגות] ולא יקנח עצמו בתרי [שתים, זוגות] ולא יעשה צרכיו (תשמיש) תרי [שתים, זוגות], כאשר יבואר שחששו מפני כשפים ומזיקים כשמשתמש בזוגות, ומדוע אם כן לא חששו חכמים לסכנת זוגות בתקנת ארבע כוסות אלה?
We learned in the mishna that even with regard to the poorest of Jews, the charity distributors should not give him less than four cups of wine. The Gemara asks: How could the Sages establish a matter through which one will come to expose himself to danger? But wasn’t it taught in a baraita: A person should not eat pairs, i.e., an even number of food items; and he should not drink pairs of cups; and he should not wipe himself with pairs; and he should not attend to his sexual needs in pairs. The concern was that one who uses pairs exposes himself to sorcery or demons. Why would the Sages require one to drink an even number of cups and thereby place himself in a position of danger?
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״םתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲמַר רַב נַחְמָן: אֲמַר קְרָא: {שמות י״ב:מ״ב} ״לֵיל שִׁמּוּרִים״, אלַיִל הַמְּשׁוּמָּר וּבָא מִן הַמַּזִּיקִין.

Rav Naḥman said that the verse said: “It was a night of watching to the Lord” (Exodus 12:42), which indicates that Passover night is a night that remains guarded from demons and harmful spirits of all kinds. Therefore, there is no cause for concern about this form of danger on this particular night.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ליל שמורים לילה משומר ובא מן המזיקין כו׳. ליל שמורים דרישא דהאי קרא פי׳ רש״י בחומש שהיה הקב״ה שומר ומצפה לקיים הבטחתו כו׳ והיינו דכתיב ביה שמורים הוא לה׳ אבל סיפא דהאי קרא דכתיב ביה שמורים לכל בני ישראל קאמר הכא דהיינו משומר מן המזיקין כמ״ש ולא יתן המשחית גו׳ ומדכתיב לדורותם קאמר משומר ובא בכל דור ודור ודו״ק:
אמר רב נחמן: אמר קרא [המקרא]: ״ליל שמרים הוא לה׳״ (שמות יב, מב) ויש ללמוד מכך שהוא ליל המשומר ובא מן המזיקין מכל הסוגים ולכן אין לחשוש לנזק בלילה זה.
Rav Naḥman said that the verse said: “It was a night of watching to the Lord” (Exodus 12:42), which indicates that Passover night is a night that remains guarded from demons and harmful spirits of all kinds. Therefore, there is no cause for concern about this form of danger on this particular night.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רָבָא אָמַר: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה מִצְטָרֵף לְטוֹבָה וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף לְרָעָה. רַבִּינָא אָמַר: אַרְבָּעָה כָסֵי תַּקִּינוּ רַבָּנַן דֶּרֶךְ חֵירוּת, כָּל חַד וְחַד

Rava said a different answer: The cup of blessing for Grace after Meals on Passover night is used in the performance of an additional mitzva and is not simply an expression of freedom. Therefore, it combines with the other cups for the good, i.e., to fulfill the mitzva to drink four cups, and it does not combine for the bad. With regard to the danger of drinking pairs of cups, it is as though one drinks only three cups. Ravina said: The Sages instituted four separate cups, each of which is consumed in a manner that demonstrates freedom. Therefore, each and every one
רי״ףרש״ירשב״םתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כוס של ברכת המזון – שהוא (רביעי).
לרעה אין מצטרף – אבל בעלמא מצטרף כגון אם שתה שני כוסות והוא שלישי ולרעה אין מצטרף כגון אם שתה שלש והוא רביעי.
רבא אמר כוס של בהמ״ז – שהוא שלישי לרעה אינו מצטרף להשלים זוגות לסכנה אם שותה רביעי אחריו וכי האי גוונא אמרי׳ לקמן וישמרך לרעה אינו מצטרף.
רבא אמר כוס של ברכה אין מצטרף לרעה – אע״ג דרבא גופיה קאמר לקמן וישמרך לרעה לא מצטרף וד׳ אין בהם משום זוגות תירץ רשב״ם דהיינו דוקא ממזיקין אבל לכשפים איכא למיחש.
רבא אמר: כוס של ברכה שמברכים על המזון בליל פסח יש בה גם מצוה נוספת שאינו רק לענין חירות והוא מצטרף לטובה למצוות ארבע כוסות ואינו מצטרף לרעה ולענין זוגות ניתן לחשוב כאילו יש רק שלש כוסות בלבד. רבינא אמר: ארבעה כסי תקינו רבנן [ארבע כוסות נבדלות תקנו חכמים] ושותה אותן דרך חירות ואינו מתחשב במה שיקרה אחר כך ולכן כל חד וחד [כל אחד ואחד]
Rava said a different answer: The cup of blessing for Grace after Meals on Passover night is used in the performance of an additional mitzva and is not simply an expression of freedom. Therefore, it combines with the other cups for the good, i.e., to fulfill the mitzva to drink four cups, and it does not combine for the bad. With regard to the danger of drinking pairs of cups, it is as though one drinks only three cups. Ravina said: The Sages instituted four separate cups, each of which is consumed in a manner that demonstrates freedom. Therefore, each and every one
רי״ףרש״ירשב״םתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים קט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים קט:, ר׳ חננאל פסחים קט:, רי"ף פסחים קט: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י פסחים קט:, רשב"ם פסחים קט:, תוספות פסחים קט:, בעל המאור פסחים קט: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם פסחים קט: – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), רמב"ן מלחמות ה' פסחים קט: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי פסחים קט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהר"ם חלאווה פסחים קט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"א חידושי הלכות פסחים קט:, מהרש"א חידושי אגדות פסחים קט:, גליון הש"ס לרע"א פסחים קט:, פירוש הרב שטיינזלץ פסחים קט:, אסופת מאמרים פסחים קט:

Pesachim 109b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 109b, R. Chananel Pesachim 109b, Rif by Bavli Pesachim 109b, Rashi Pesachim 109b, Rashbam Pesachim 109b, Tosafot Pesachim 109b, Baal HaMaor Pesachim 109b, Raavad Katuv Sham Pesachim 109b, Ramban Milchamot HaShem Pesachim 109b, Meiri Pesachim 109b, R. Moshe Chalava Pesachim 109b, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 109b, Maharsha Chidushei Aggadot Pesachim 109b, Gilyon HaShas Pesachim 109b, Steinsaltz Commentary Pesachim 109b, Collected Articles Pesachim 109b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144