השתא בחזקת חול לפיכך התקינו שיהיו לעולם אותו היום נוהגין (אותו היום) קודש.
(1) 
וְרַבָּנַן הָתָם כִּי הֵיכִי דְּלָא לְזַלְזוֹלֵי בֵּיהּ.:
וְרַבָּנַן הָתָם כִּי הֵיכִי דְּלָא לְזַלְזוֹלֵי בֵּיהּ.And the Rabbis hold that there, the first day is not observed as a Festival by Torah law but due to rabbinic decree, so that people will not demean the day in future years and end up desecrating the Festival should the witnesses come on time. However, by Torah law it is an ordinary weekday, and therefore one can establish two separate eiruvin for the two days.
של-גליות אמ׳ ליה אי משכחת להו לא תימא להו ולא מידי:
אמר הא29 ודאי מאיתמל עקירא30 מאי אמרת מחוץ לתחום אתאי הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר וכל שכן הא31 דאדעתא דגוים אתאי32 שרא להו רבא למזבן [מיניה]33 כיון דחזא דקא מפשי ומיתו אסר להו: הנהו בני גננא דגזו להו גוים אסא ביום טוב34 לאורתא שרא להו רבינא לאורוחי35 ביה36 לאלתר אתו שיילוה37 לרבא אמר להו בעינן בכדי שיעשו:
1. אמ׳ ר׳ יהודה: חסר בדפוסים.
2. של פירות: כ״י נ , ר״ח, דפוסים. חסר בכ״י א .
3. תהא: כ״י נ , דפוסים. וכן בר״ח, וברמב״ם היל׳ יום טוב (ו:יב): ״תהיה״.
4. כלכלה: חסר בכ״י נ , דפוסים, ר״ח ורמב״ם שם.
5. ולמחר הוא אומר: כ״י נ : ״למחר ואומר״.
6. אם היום קודש אין בדברי כלום ואם היום חול...על זו: וכן ברמב״ם שם. דפוסים בסדר הפוך: אם היום חול...על זו ואם היום קדש אין בדברי כלום . חסר בר״ח.
7. טובים: חסר בדפוס קושטא .
8. בשני...אבל: חסר בכ״י א , כנראה מחמת הדומות.
9. אבל...השנה לא: כ״י נ , רא״ש, ריב״ח: ״אבל לא... השנה״.
10. מכאן עד למשנה הקרובה מובא שוב ברי״ף הלכות יום טוב פרק ג.
11. טַבִיה: כ״י נ , דפוסים, ר״ח, ריב״ח, רחב״ש, רא״ש, ה״ג. וכן אף כ״י א במקביל ברי״ף מס׳ יום טוב פרק ג (דף יג ע״ב). כ״י א כאן, לפני הגהת המנקד: ״טוביה״.
12. אכלי מיניה: כבה״ג (כ״י): ״אכלו מיניה״, וכן כ״י א במקביל ברי״ף מס׳ יום טוב שם. כ״י נ , ריב״ח, רא״ש: ״אכול״. ר״ח: ״אכלו״.
13. קא סברי: כ״י נ : ״דקא סברי״. דפוסים, רא״ש: דקסברי .
14. דסבר: כ״י נ : ״דקא סבר״. ריב״ח, רחב״ש, דפוסים: ״דקסבר״.
15. היא: כ״י נ , דפוסים: ״הן״.
16. לרבה: דפוס קושטא : ורבה .
17. תנינא: כ״י נ : ״תניתא״.
18. וברי״ף שם, פרק ג (דף י ע״א). מובא גם בה״ג הלכות יום טוב, סמוך למאמר רבה בר רב הונא (כמו כאן).
19. גרסינן: גג , גיג , כ״י נ , דפוסים. כ״י א : ״דגרסינן״.
20. דאתא: וכן גג , כ״י קולומביה . גיג , כ״י נ , דפוסים: ״דאתאי״, כבמאמר הסמוך אחריו.
21. דאיתציד, ואישתחיט: גג , כ״י קולומביה , דפוסים. וכן אף בכ״י א בעירובין שם. כ״י א כאן: ״דאיתצוד, ואישתחוט״ כ״י נ : ״דאיתצוד, ואישחיט״.
22. אכלו מיניה: גג : ״אכל״. גיג , כ״י נ , כ״י קולומביה , דפוסים: ״אכול״.
23. רב: כ״י נ : ״ורב״.
24. אכלו מיניה, אכל מיניה: וכן בה״ג (כ״י). כ״י א בעירובין שם: ״אכלי מיניה, אכל״. גג : ״אכל, אכל״. גיג ״אכול, אכל״. כ״י נ , כ״י קולומביה : ״אכול, אכול״. דפוסים: אכול, אכיל .
25. דסבר: גג : ״קא סבר״. דפוסים : דקסבר .
26. ורב: גג , גיג , כ״י נ , כ״י קולומביה , דפוסים. כ״י א : ״ואף רב״.
27. קא: גג , גיג , כ״י נ , כ״י קולומביה , דפוסים. חסר בכ״י א .
28. דמכמשא: כ״י נ : ״דקא מכמשא״.
29. הא: וכן גג , גיג , כ״י קולומביה . כ״י נ , דפוסים: האי .
30. עקירא: וכן גג , כ״י קולומביה , וכן בה״ג. כ״י נ : ״עיקרא״. גיג , דפוס קושטא : ״עקירה״. דפוסים : עקורה הוי .
31. הא: חסר ב-גג .
32. אתאי: וכן גג , גיג , כ״י קולומביה . כ״י נ , דפוסים: אתא .
33. מיניה: גג , כ״י נ , כ״י קולומביה , דפוסים, וכן כ״י א במקביל בעירובין. כ״י א כאן, גיג : ״מינה״.
34. ביום טוב: וכן גג , גיג , כ״י נ . דפוסים: ביומא טבא וכן בכל נוסחאות הרי״ף בעירובין שם.
35. לאורוחי: וכן ב-גג , גיג , דפוסים. כ״י נ : ״לאורחי״. כ״י קולומביה : ״לאורוחיה״.
36. ביה: וכן בה״ג (כ״י), ר״ח, ובכ״י א ברי״ף בעירובין שם. חסר ב-גג , גיג , כ״י נ , דפוסים. כ״י קולומביה : ״ביום טוב״.
37. שיילוה: וכן ב-גג , גיג . כ״י נ , כ״י קולומביה דפוס קושטא : ״ושיילוה״. דפוסים : ושיילוהו .
ורבנן – אמרי לך התם נמי כיון דנדחה ליום המחרת הוי ראשון חול ולא הוי קודש אלא חד והאי דתקון לגמור היום בקדושה כי היכי דלא לזלזולי ביום ל׳ של שנה האחרת דאי שריית להו לעשות בו מלאכה מן המנחה ולמעלה כשיודעין שידחה אתו למיעבד ביה נמי קודם המנחה ושמא יבואו עדים קודם המנחה ויהא היום קדש ונמצא שעשו מלאכה בי״ט.
ורבנן התם כי היכי דלא ליזלזלי ביה. פירש רש״י ז״ל: בדין הוא שלא ישלימו בקדושה אותו היום שבאו העדים, כיון שבאו מן המנחה ולמעלה וידחה למחר, אלא כדי שלא יזלזלו בו אפילו קודם שיבואו העדים, כי יאמרו אולי לא יבואו העדים עד לאחר המנחה ונמצא היום הזה חול ויעשו בו מלאכה. והראב״ד ז״ל פירש: בדין היה שישלימו יום זה לבד בקדושה, אלא מפני שלא אמרו בו שיר של קודש בין הערבים יחשבו כי המועד הזה קיל ויזלזלו בו, לפיכך עשו גם מחר קודש.
הוזכרו בסוגיא זו שמועות שכבר ביארנו היוצא מהם במסכתא יום טוב אלא שאנו צריכים להשיב ענינם בכאן בקצור והוא שהזכירו בחיה שניצודו ביום טוב של גליות והותרה לערב מוצאי יום ראשון בכדי שיעשו וכן הדין בפירות שנלקטו וצורך שהייתם בכדי שיעשו פרשו גדולי הרבנים שלא יהנה ממלאכת יום טוב הנעשית על ידי עכו״ם בשביל ישראל מפני שהדבר קל בעיניו ויאמר לו לך והבא לי ואינו דומה לישראל המבשל בשבת שיאכל במוצאי שבת בלא שיעור [בכדי] שיעשו שהדבר חמור לו ולא יבא לטעות להיתר ויש שואלין היאך לא נאסר בשני במיגו דאתקצאי וכו׳ וכבר כתבנו הנאמר בה בראשון של יום טוב:
ורבנן [וחכמים] סבורים כי התם [שם] בראש השנה לא נעשה אותו יום קודש מדין תורה אלא תקנת חכמים היא כי היכי דלא לזלזולי ביה [כדי שלא יזלזלו בו] ביום טוב הראשון בשנה אחרת. אבל מעיקר הדין יום חול הוא.
And the Rabbis hold that there, the first day is not observed as a Festival by Torah law but due to rabbinic decree, so that people will not demean the day in future years and end up desecrating the Festival should the witnesses come on time. However, by Torah law it is an ordinary weekday, and therefore one can establish two separate eiruvin for the two days.
הכל
(2) וְעוֹד א״ר אָמַר רַבִּי יְהוּדָה וְכוּ׳.:
We learned in the mishna that in addition to his ruling with regard to eiruvin for the two days of Rosh HaShana, Rabbi Yehuda said further that the two days can be split with regard to a basket of tevel produce and an egg laid on the first day of the Festival.
We learned in the mishna that in addition to his ruling with regard to eiruvin for the two days of Rosh HaShana, Rabbi Yehuda said further that the two days can be split with regard to a basket of tevel produce and an egg laid on the first day of the Festival.
א במשנה הובא שבנוסף לעירוב לצורך שני ימי ראש השנה עוד אמר ר׳ יהודה לגבי ביצה וכלכלה ביום טוב של גלויות, ומעירים:
We learned in the mishna that in addition to his ruling with regard to eiruvin for the two days of Rosh HaShana, Rabbi Yehuda said further that the two days can be split with regard to a basket of tevel produce and an egg laid on the first day of the Festival.
הכל
(3) וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן ר״ה רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּהָא קָאָמַר ר׳ רַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם דְּלָא קָעָבֵיד מִידֵּי אֲבָל כַּלְכָּלָה דְּמֶיחְזֵי כִּמְתַקֵּן טִיבְלָא אֵימָא מוֹדֶה לְהוּ לְרַבָּנַן.
The Gemara comments: And it was necessary to teach us all three laws, as they could not have been derived from one another. As, if he had only taught us the halakha with regard to establishing an eiruv for the two days of Rosh HaShana, one might have said that only in this case does Rabbi Yehuda say his ruling because in this case one does not actually do anything on the Festival itself. But in the case of a basket, where it appears as though one is rendering tevel fit on a Festival, say that Rabbi Yehuda concedes to the Rabbis that it is decreed prohibited.
The Gemara comments: And it was necessary to teach us all three laws, as they could not have been derived from one another. As, if he had only taught us the halakha with regard to establishing an eiruv for the two days of Rosh HaShana, one might have said that only in this case does Rabbi Yehuda say his ruling because in this case one does not actually do anything on the Festival itself. But in the case of a basket, where it appears as though one is rendering tevel fit on a Festival, say that Rabbi Yehuda concedes to the Rabbis that it is decreed prohibited.
וצריכי – לר׳ יהודה לאורויי דב׳ קדושות הן בהנך תלת מילי לענין עירוב וכלכלה וביצה.
הכי גרסינן: אבל כלכלה דמיחזי כמתקן טיבלא אימא לא.
אבל כלכלה דדילמא אתי לתקוני טבלא אימא לא – פי׳ דאי שהה ליה ביום שני דילמא אתי למעשר. בראשון ואי עביד הכי דמתקנו טובא. ורש״י ז״ל מחק והגיה דה״נ אבל כלכלה דמחזי כמאן דמתקן טבלא. ואין צריך.
וצריכא [וצריך] היה לומר לנו שלוש הלכות אלו ואין ללמוד אחת מחברתה. דאי אשמעינן [שאילו היה משמיע לנו] את ההלכה רק בראש השנה, היינו אומרים בהא קאמר [בזו אמר] ר׳ יהודה, משום דלא קעביד מידי [שאינו עושה דבר] בתוך היום עצמו, אבל כלכלה, דמיחזי [שנראה] כמתקן טיבלא [טבל] ועושה מעשה של תיקון — אימא מודה להו לרבנן [אמור מודה הוא להם לחכמים] שגוזרים אנו לאסור.
The Gemara comments: And it was necessary to teach us all three laws, as they could not have been derived from one another. As, if he had only taught us the halakha with regard to establishing an eiruv for the two days of Rosh HaShana, one might have said that only in this case does Rabbi Yehuda say his ruling because in this case one does not actually do anything on the Festival itself. But in the case of a basket, where it appears as though one is rendering tevel fit on a Festival, say that Rabbi Yehuda concedes to the Rabbis that it is decreed prohibited.
הכל
(4) וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי מִשּׁוּם דְּלֵיכָּא לְמִיגְזַר עֲלַיְיהוּ אֲבָל בֵּיצָה דְּאִיכָּא לְמִיגְזַר בָּהּ מִשּׁוּם פֵּירוֹת הַנּוֹשְׁרִין וּמִשּׁוּם מַשְׁקִין שֶׁזָּבוּ אֵימָא מוֹדֶה לְהוּ לְרַבָּנַן צְרִיכָא.:
And had he taught us only these two halakhot, we might have said that Rabbi Yehuda is lenient because there is no reason to issue a decree prohibiting them, as the potential prohibitions involved are not so severe. But in the case of an egg that was laid on the first day of a Festival, where there is reason to issue a decree prohibiting it, as explained in tractate Beitza, because of fruit that fall from a tree or due to liquids that oozed from fruit on a Festival, both of which the Sages prohibited as a safeguard against violating Torah prohibitions, say that Rabbi Yehuda concedes to the opinion of the Rabbis, which maintains that this egg may not be eaten even on the second day of the Festival. It was therefore necessary to teach us all three cases.
And had he taught us only these two halakhot, we might have said that Rabbi Yehuda is lenient because there is no reason to issue a decree prohibiting them, as the potential prohibitions involved are not so severe. But in the case of an egg that was laid on the first day of a Festival, where there is reason to issue a decree prohibiting it, as explained in tractate Beitza, because of fruit that fall from a tree or due to liquids that oozed from fruit on a Festival, both of which the Sages prohibited as a safeguard against violating Torah prohibitions, say that Rabbi Yehuda concedes to the opinion of the Rabbis, which maintains that this egg may not be eaten even on the second day of the Festival. It was therefore necessary to teach us all three cases.
כמאן כר׳ יוחנן בן נורי בפרק מי שהוציאוהו גוים דתנן מי שישן בדרך ולא ידע עד שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח דברי ר׳ יוחנן בן נורי ופירושו בתלמוד כי מדבריו אלו נתברר שהיה סובר דחפצי הפקר קונין שביתה. אמ׳ ליה רבא בר רב חנן לאביי אי הוה שמיעא ליה למר כלפי רבא הוא אומ׳ דאמ׳ דאזיל ושתיק יתיב והוא רבה בר נחמני רבו דאביי:
ביצה דאיכא למיגזר בה משום פירות הנושרין ומשום משקים שזבו איתה בתחילת מסכת יום טוב:
ביצה – שנולדה ביום טוב איתסר בכלל גזירת פירות הנושרין שגזרו עליהן שמא יעלה ויתלוש ויש שאוסרי׳ בכלל משקין שזבו מן הענבים שגזרו עליהן משום שמא יסחוט והך פלוגתא בשמעתא קמייתא דביצה.
ואי אשמעינן הני תרתי [ואילו היה משמיע לנו באלו השתים], היינו אומרים שהתיר ר׳ יהודה משום דליכא למיגזר עלייהו [שאין מקום לגזור עליהם], שכן אין איסורם מעיקרו חמור כל כך, אבל ביצה שנולדה דאיכא למיגזר [שיש מקום לגזור] בה, כמבואר במסכת ביצה, משום פירות הנושרין וכן משום משקין שזבו מן הפירות ביום טוב, שגזרו חכמים שאסור להשתמש בהם, אימא [אמור] שמא מודה להו לרבנן [להם לחכמים] שאסורה ביצה זו לאכילה אפילו ביום השני, לכן צריכא [נצרכה] להשמיענו בכל המקרים.
And had he taught us only these two halakhot, we might have said that Rabbi Yehuda is lenient because there is no reason to issue a decree prohibiting them, as the potential prohibitions involved are not so severe. But in the case of an egg that was laid on the first day of a Festival, where there is reason to issue a decree prohibiting it, as explained in tractate Beitza, because of fruit that fall from a tree or due to liquids that oozed from fruit on a Festival, both of which the Sages prohibited as a safeguard against violating Torah prohibitions, say that Rabbi Yehuda concedes to the opinion of the Rabbis, which maintains that this egg may not be eaten even on the second day of the Festival. It was therefore necessary to teach us all three cases.
הכל
(5) תַּנְיָא כֵּיצַד א״ר אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַתְנֶה אָדָם עַל הַכַּלְכָּלָה ביו״ט בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְאוֹכְלָהּ בַּשֵּׁנִי אהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כַּלְכַּלּוֹת שֶׁל טֶבֶל אוֹמֵר אִם הַיּוֹם חוֹל וּלְמָחָר קֹדֶשׁ תְּהֵא זוֹ תְּרוּמָה עַל זוֹ וְאִם הַיּוֹם קֹדֶשׁ וּלְמָחָר חוֹל אֵין בִּדְבָרַי כְּלוּם וְקוֹרֵא עָלֶיהָ שֵׁם וּמַנִּיחָהּ.
It was taught in a baraita: How is one to carry out what Rabbi Yehuda said, that a person may make a condition with regard to a basket of tevel produce on the first day of the Festival and then eat the produce on the second day? If there were two baskets of tevel produce before him, he says as follows: If today is an ordinary weekday and tomorrow is sanctified, let this basket be teruma for that basket; and if today is sanctified and tomorrow is an ordinary weekday, my statement has no significance. And he bestows upon the basket the name of teruma, and sets it aside.
It was taught in a baraita: How is one to carry out what Rabbi Yehuda said, that a person may make a condition with regard to a basket of tevel produce on the first day of the Festival and then eat the produce on the second day? If there were two baskets of tevel produce before him, he says as follows: If today is an ordinary weekday and tomorrow is sanctified, let this basket be teruma for that basket; and if today is sanctified and tomorrow is an ordinary weekday, my statement has no significance. And he bestows upon the basket the name of teruma, and sets it aside.
תנו רבנן כיצד אר״י מתנה אדם על הכלכלה של פירות ביום טוב הראשון ואוכלה בשני. היו לפניו ב׳ כלכלות של טבל אומר אם היום קדש אין בדברי כלום. אם חול הוא תהא זו תרומה על זו וקורא עליה שם. ואומר ור׳ יוסי אוסר וכן היה ר׳ יוסי אוסר להתנות מיום טוב לחבירו בשני ימים טובים של גליות.
ההוא טביא (דאתבציר) [דאיתציד] ביום טוב הראשון של גליות ואתאי לריש גלותא ואישתחיט ביום טוב שני.
ת״ר1, כיצד אמ׳2 ר׳ יהודה מתנה אדם על הכלכלה וכו׳. עד והילכ׳3 כר׳ יהודה בשני ימים טובים של גלויות. פיר׳ כגון שני ימים טובים של פסח ועצרת וסוכה, אבל בשני ימים טובים של ראש השנה לא.
1. כגי׳ בכ״י מינכן (ראה דק״ס, כ) והרי״ף. ולפנינו בגמ׳: ׳תניא׳.
2. כגי׳ בגמ׳ וברי״ף כ״י נ״י. ולפנינו ברי״ף ליתא: ׳אמר ר׳ יהודה׳.
3. רי״ף, שם.
ב תניא [שנינו בברייתא], כיצד אמר ר׳ יהודה מתנה אדם על הכלכלה ביום טוב ראשון ואוכלה בשני? היו לפניו שתי כלכלות (סלים) של פירות טבל, אומר: אם היום חול ולמחר קדש — תהא זו תרומה על זו, ואם היום קדש ולמחר חול — אין בדברי כלום. וקורא עליה שם תרומה, ומניחה.
It was taught in a baraita: How is one to carry out what Rabbi Yehuda said, that a person may make a condition with regard to a basket of tevel produce on the first day of the Festival and then eat the produce on the second day? If there were two baskets of tevel produce before him, he says as follows: If today is an ordinary weekday and tomorrow is sanctified, let this basket be teruma for that basket; and if today is sanctified and tomorrow is an ordinary weekday, my statement has no significance. And he bestows upon the basket the name of teruma, and sets it aside.
הכל
(6) וּלְמָחָר הוּא אוֹמֵר אִם הַיּוֹם חוֹל תְּהֵא זוֹ תְּרוּמָה עַל זוֹ וְאִם הַיּוֹם קֹדֶשׁ אֵין בִּדְבָרַי כְּלוּם וְקוֹרֵא עָלֶיהָ שֵׁם וְאוֹכְלָהּ ר׳ רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר וְכֵן הָיָה ר׳ רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלִיּוֹת.
And on the next day he says as follows: If today is an ordinary weekday, let this basket be teruma for that basket; and if today is sanctified, my statement has no significance. And He bestows upon the basket the name of teruma, and he may then eat the produce in the other basket, as teruma has definitely been separated on a weekday. Rabbi Yosei prohibits this. And, so too, Rabbi Yosei would prohibit this procedure even on the two Festival days of the Diaspora, even though the second day is only observed because of a doubt as to the proper day on which to observe the Festival.
And on the next day he says as follows: If today is an ordinary weekday, let this basket be teruma for that basket; and if today is sanctified, my statement has no significance. And He bestows upon the basket the name of teruma, and he may then eat the produce in the other basket, as teruma has definitely been separated on a weekday. Rabbi Yosei prohibits this. And, so too, Rabbi Yosei would prohibit this procedure even on the two Festival days of the Diaspora, even though the second day is only observed because of a doubt as to the proper day on which to observe the Festival.
ולמחר הוא אומר – על אותה עצמה שתהא תרומה על חברתה.
וקורא עליה שם – על אותה של תרומה.
ואוכלה – לחברתה.
וכן היה ר׳ יוסי אוסר בשני ימים טובים של גלויות – כגון ב׳ ימים של פסח ועצרת וסוכות שהתורה אמרה יום אחד שבתון ובגולה עושין שני ימים מפני שרחוקין מב״ד ואין יודעין אם הוקבעו תשרי וניסן ביום שלשים או ביום ל״א ואף על גב דמשום ספק וחד מינייהו חול אפ״ה מחמיר בהו ר׳ יוסי והנך דר״ה לא קרי להו של גלויות מפני שאף בירושלים פעמים היו נעשין ב׳ ימים וכגון שבאו עדים מן המנחה ולמעלה.
ולמחר הוא אומר: אם היום חול — תהא זו תרומה על זו, ואם היום קדש — אין בדברי כלום, וקורא עליה שם תרומה ואוכלה את הכלכלה האחרת, שכן בכל אופן הופרשה התרומה ביום חול. ר׳ יוסי אוסר. וכן היה ר׳ יוסי אוסר בשני ימים טובים של גליות, שאף על פי שהיום השני נקבע משום הספק בלבד, יש להחמיר בכך.
And on the next day he says as follows: If today is an ordinary weekday, let this basket be teruma for that basket; and if today is sanctified, my statement has no significance. And He bestows upon the basket the name of teruma, and he may then eat the produce in the other basket, as teruma has definitely been separated on a weekday. Rabbi Yosei prohibits this. And, so too, Rabbi Yosei would prohibit this procedure even on the two Festival days of the Diaspora, even though the second day is only observed because of a doubt as to the proper day on which to observe the Festival.
הכל
(7) הָהוּא בַּר טַבְיָא דַּאֲתָא לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא דְּאִתְּצִיד ביו״ט בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל גָּלִיּוֹת וְאִשְׁתְּחִיט ביו״ט בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי.
The Gemara relates that a particular young deer was brought to the house of the Exilarch. The deer was trapped by a gentile on the first day of a Festival observed in the Diaspora and slaughtered on the second day of the Festival. The question arose whether it was permitted to eat it, based on the fact that one of these two days was certainly an ordinary weekday.
The Gemara relates that a particular young deer was brought to the house of the Exilarch. The deer was trapped by a gentile on the first day of a Festival observed in the Diaspora and slaughtered on the second day of the Festival. The question arose whether it was permitted to eat it, based on the fact that one of these two days was certainly an ordinary weekday.
(7-12) הילכך בב׳ ימים של ראש השנה ודאי הוו תרויהו קדש כיום טוב ושבת ואין מערב לכאן ולכאן. ואין מתנה על הכלכלה לאוכלה בשני דהוה ליה מתקן ביום טוב. וביצה שנולדה בזה אסורה בזהא. אבל ב׳ ימים של גליות, כגון פסח ועצרת וסוכות, מערב ומתנה ונולדה בזה מותרת בזהב. דתניא (עירובין לט ע״ב) מודה ר׳ יוסי לחכמים בב׳ ימים של גליות.
וכן צבי וכל דבר הניצוד כגון דגים ועופות מדבר, אם ניצודו ביום טוב ראשון של ראש השנה אסור כל ב׳ ימים של ראש השנה ולערב בכדי שיעשו. או כל דבר שיש כמותו במחובר לקרקע כגון ענבים ופירות אם הובאו לישראל ביום טוב ראשון של ר״ה אסורין כל ב׳ ימים של ר״ה ולערב בכדי שיעשו. וכן יום טוב לשבתג בין מלפניה בין מלאחריה דקדושה אחת הןד ואסור עד לערב של מוצאי שבת ויו״ט בכדי שיעשו.
אבל בב׳ ימים של גליות נחלקו בהו הגאונים. רבותינו שבמגנצא נהגו העםה איסור מעולם בכל דבר המחובר לקרקע וכל דבר הניצוד אפילו הובא ביום ראשון, עד לערב של יום שני בכדי שיעשו. ומפרשי בשעה שראוי לעשייה, דהיינו מוצאי יו״ט שהוא חול. ואמעשה דההוא טביא דאיתציד ביום טוב ראשון ואישתחיט ביום טוב שני ואכלו מיניה רב נחמן ורב חסדא ורב ששת לא אכלו, לא סמכינן, דהא אמר רב אשי לדידי אמר לי מרימר דההוא טביא לאו איתצודי איתצד, כי בייתי הוה או מדברי ואיתצד קודם יו״ט והובא ביו״ט מחוץ לתחום. ומפרשי הכי, דאי איתצד לא אכלי מיניה רב נחמן ורב חסדאז. ואמילתא דרב אשי סמכי ואסרי דבר הניצוד והמחובר.
ורבינו שלמהח ורבינו קלונימוס מרומא ז״ל מפרשי לערב בכדי שיעשו, לערב של יום ראשון שהביאום. ולפיכך צריך להמתין דשמא היום היה קודש ועכשיו חול ובעי המתנה, ואי הוה איפכא כל שכן שמותר אף בלא המתנה. ואי ביום טוב שני הביא ימתין לערב בכדי שיעשו דשמא היום קודש. דגמרי׳ מטביא דאישתחיט ביום טוב שני ואכלו מיניה רב נחמן ורב חסדא, אלמא לערב של יו״ט ראשון בעינן. ואע״ג דרב ששת לא אכל, הא הדר ביה, דאמרינן אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל א״ל תני מר מידי בקדושות א״ל אין תנינא מודה ר׳ יוסי לחכמים בשני ימים של גליות א״ל אי משכחת לרב נחמן ולרב חסדא לא תימא להו הא ברייתא, שלא ילעיגו עלי שלא אכלתי, אלמא הדר ביה כששמע הברייתא.
והא דאמר רב אשי אמר לי מרימר דלאו איתציד, הכי מיפרשי, דאי מיתצד אפילו רב ששת הוה אכיל דהא איכא לערב של יום ראשון בכדי שיעשוט, אלא מחוץ לתחום הובא ונשחט בו ביום, רב נחמן ורב חסדא סברי לא הובא אלא לאכילת ריש גלותא והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ורב ששת סבר אדעתא דכולהו רבנן דאכלי בי ריש גלותא הובא.
ואני פירשתי טעם אילו ואילו. ואפילו איכא דנראה לו טעם רבינו שלמה וחביריו, במגנצא לא יעשה אלא כתורת הראשונים וסברתן משום כבודן. כדאמ׳ (שבת מו ע״א) ר׳ אבהו כי מיקלע לאתריה דר׳ יוחנן לא מטלטל שרגא לאתריה דר׳ יהושע בן לוי מטלטל שרגא. אלמא אע״ג דסבירא ליה כר׳ יהושע כי מיקלע לאתריה דר׳ יוחנן לא מטלטל משום כבודו. ועוד דאסור לשנות את המנהגי.
מיהו שמעינן מהכא מההוא טביא, דהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר לבו ביום אם הוא דבר שאינו ניצוד ואינו מחובר. מדאכלו רב נחמן ורב חסדא מיניה. ואף רב ששת דלא אכל אלא משום דכל דאתי לבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן דאכלי תמן אתי, ואי לאו הכי (לא) הוה אכיל. ומיהא דאמר רב פפא (ביצה כד ע״ב) הילכתא גוי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו מין במחובר לקרקע אפילו לערב אסור׳ בכדי שיעשו, ואם אין במינו במחובר הבאין מתוך התחום מותרין מחוץ לתחום אסורין, והבאין בשביל ישראלכ מותר לישראל אחר לאכול אפילו לבו ביום. ומההואל לפתא דאתא למחוזא ביום טוב וחזיא רבא דכמישא אמר הא ודאי מאתמול עקריה ואין צריך לשהות לערב בכדי שיעשו, מאי אמר[ת] (ר׳) מחוץ לתחום אתא הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר וכ״ש דאדעתא דגוים אתא, שרא להו רבא למיזבן מיניה על ידי הקפה ומאמינו, וכי חזא דקא מפשי ומייתי אסר להו.
וכיון דאסר רבא משום דמפשי ומייתי, (ו)נ״ל דאנן נמי לא מצינן למיסב מגוי ביום טוב כלום, דכל דמייתו אדעתא דישראל וגוים קא מייתו ודילמא אפישו לאיתויי בשביל ישראל.
ונראה לי דאפילו שכר שמוכר גוי בביתו ועושה אותו בביתו. דאיכא למימר נמי שמא היום הובא מחוץ לתחום. והא דאמ׳ (ביצה כט ע״ב) הולך אדם אצל חנווני הרגיל אצלו ולוקח ממנו וכו׳, בחנווני ישראל דליכא למיחש לתחוםמ. וכן נמצא בהלכות גדולותנ. אבל חנווני גוי לא כדפרישית.
וממתני׳ דמסכ׳ יום טוב נמי שמעינן דחנווני גוי לא. דתנן (ביצה יא ע״ב) אין מסלקין את התריסין ובית הילל מתירין אף להחזיר. וכן הלכה דמשום שמחת יום טוב היתירו סופן משום תחילתן. ואי סלקא דעת׳ חנוני גוי שרי, אמאי היתירו לחנוני ישראל לפתוח ולסגור. אלא ודאי מחנוני גוי לא.
ונראה לי דמותר ישראל ליקח שכר או דבר שאין בו אלא משום חוץ לתחום, בביתו של גוי שאינו רגיל למכור. דאפילו הובא היום לבית הגוי הא לאו אדעתא דישראל בא. ואם לחשך אדם לומר היאך מותר לישראל לטלטל פירותיו שבאו מחוץ לתחום ממקומן, הא אמר בפרק מי שהוציאוהו (עירובין מז ע״ב) חפצי הגוי קונין שביתה, ותניא ר׳ שמעון בן אלעזר אומר השואל כלי מן הגוי וכו׳ עד וגוי שהביא פירות מחוץ לתחום הרי זה לא יזיזם ממקומן, תריץ (ל)כרבא דהוא בתרא ועבד עובדא (מליפתא) [בליפתא] קיימא לן. וגם מדיכרי דאתו למברכתא מחוץ לתחום (עירובין מז ע״ב) ואמר רבא ליזבנינא בני מברכתא דכולה מברכתא לדידהו כד׳ אמות דמיא. והאי לא יזיזם ממקומן מארבע אמות שלהן קאמר דתנן (עירובין מא ע״ב) מי שהוציאוהו גוים חוץ לתחום יש לו ד׳ אמות, והני פירי נמי יש להן ד׳ אמות והיינו כל העיר שהיא ליושביה כד׳ אמות. ודיכרי וליפתא הביאום גוים לחנוני ישראל ומהם לקחום בני העירס.
[סימן שצד]
בור ברשות הרבים אסור לישראל למלאות מים ממנו ולהעלותן ולשתות. שהבור רשות היחיד וקא מייתי מים מן רשות היחיד לרשות הרבים. אבל אם מילא גוי לצורכו ומצאו ישראל, שותהע. ואם בשביל ישראל מילא אסור. ויש מתירין אפילו לומר לגוי מלא לי, מדאמ׳ בפרק שואלפ אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לאדם לומר למחר אלך למקום פלוני הואיל ואם היו שם בורגנין היה הולך, הכא נמי הואיל ויכול לטפסצ ולירד לבור ולשתות יכול לומר לו לגוי דלה ליק. ואם מעיין הוא שאינם המים עמוקים י׳ טפחים ממלא ושותה ובלבד שלא יוליך המים ד׳ אמות ברשות הרבים.
א. כמבואר בביצה דף ד ע״ב.
ב. ועי׳ בספרנו להלן עמ׳ תקב שכתב רבינו שרבותינו הראשונים גאוני מגנצא נהגו איסור גם בשני י״ט של גלויות. ועי״ש מש״כ בטעם הדבר.
ג. הסמוך לשבת.
ד. וכ״כ תוס׳ ד״מ ע״א שאף לרש״י (דס״ל דבב׳ ימים של גלויות מותר בליל שני) בשבת ויו״ט אסור משום הכנה. וכ״כ הטור סי׳ תקטו וביאר בב״י דטעמא משום דלא שייך למימר ממ״נ אם חול הוא וכו׳. וצ״ת למאי נזקק רבינו לומר דמשום קדושה אחת אסור. וגם כאן משמע לכאו׳ שסובר כרבנן דשבת ויו״ט קדושה אחת. עי׳ לעיל בהערה כז.
ה. ׳העם׳ מיותר. ואולי צ״ל ׳בהם׳. ועי׳ להלן בריש יבמות שזה אחד מהדברים שנחלקו בהן בני מגנצא עם בני וורמיזא. ושיטת גאוני מגנצא כשיטת בה״ג שהביא רש״י.
ו. לט ע״ב.
ז. והובא פירוש זה בעיטור הל׳ יו״ט דקמ״ג ע״ד.
ח. בפירושו כאן ובתשובותיו (הובאו בס׳ תשובות רש״י סי׳ קג – קד) ושם גם דברי רבינו קלונימוס.
ט. וז״ל תשובת רש״י (בס׳ תשו׳ רש״י סי׳ קג) אע״ג דאיתמר במסקנא דהוא בר טביא לאו איתצודי איתצוד, לא להחמיר על הצודה בא, אלא להקל ולומר דאי בי״ט שני הוי ומשום צידה ביום ראשון, לא הוה אסר ליה ר׳ ששת, דפשיטא ליה שהן שתי קדושות וספק י״ט וספק חול.
י. ועי׳ מש״כ רבינו להלן סי׳ תקו (ראב״ן יבמות י״ד.).
כ. כך [בלי ׳זה׳] גם בשבה״ל סי׳ רמז. בכ״י זה.
ל. מ ע״א.
מ. עי׳ בספרנו לביצה ספ״ג כט ע״ב. אבל רבינו יואל כתב בשם רשב״ט (בראבי״ה סי׳ שפא עמ׳ שח) שהוכיח מליפתא דגם מחנוני גוי שרי. וכתב שם שחמיו ראב״ן נוהג בו איסור ואמר כי קיבל מרבותיו דבישראל חנוני מיירי.
נ. שכתבו בדף ל״ו רע״ב: והנ״מ חנוני ישראל אבל חנוני גוי כל מידי דאיתיה במחובר וכו׳ אסיר למשקל מיניה. וראבי״ה סי׳ תשעא עמ׳ שיז הבין בד׳ בה״ג דכשאין לחוש למחובר ולמוקצה שרי אפילו מגוי הרגיל אצלו. והוכיח כן גם מההוא ליפתא. ולא ס״ל לאסור דילמא אפישי בשביל ישראל כרבינו. ולבסוף הביא ד׳ רבינו.
ס. שהרי מחנוני גוי אוסר רבינו. וכן פירש רבינו יואל בראבי״ה סי׳ שפא עמ׳ שט וראבי״ה בסס״י תשעא].
ע. וכ״כ רבינו לעיל סי׳ שסד (ראב״ן שבת קכ״ב.) ועי״ש בהערה.
פ. שבת קנ ע״ב ולעיל סי׳ שפה (ראב״ן שבת ק״נ:).
צ. כך הגיה באב״ש. בד״פ בשיבוש: ליטע ולרד מבור.
ק. וכן הבין הגר״א בדעת ר״ת שהביא המג״א סי׳ רעו סקי״א מהגמ״י [וז״ל: ר״ת התיר לומר לגוי תביא נר הדולק וכו׳ וכיון דאי בעי ישראל מטלטל בהיתר אי שקיל ליה גוי באיסור לית לן בה אבל אסור שידליקנה גוי שהרי דבר זה אין ישראל יכול לעשותו וכו׳]. ודקדק הגר״א בדבריו דאפילו באיסור דאורייתא קאמר. ונראה ששיטה זו מתפרשת היטב עפ״י השאילתות סי׳ י, שעל מה שאמר רב יוסף בעירובין סח ע״א לא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה ובין שבות דלית ביה מעשה, הוסיף השאילתות ׳הכא דבור בעלמא הוא דכתיב ודבר דבר דבור אסור הרהור מותר׳, ופירש שם בהעמ״ש שסובר השאילתות דכל איסור אמירה לגוי נפקא לן מממצוא חפצך ודבר דבר וכיון דעלה דרשינן דוקא חפציך אסורין אבל חפצי שמים מותרין א״כ חפצי שמים מותר לצוות לגוי. [וכשי׳ בעל העיטור שהביא הרמ״א בסי׳ רעו ובעל היראים בראבי״ה רס״י שצא. וצ״ל דאף דקי״ל בדוכתי טובא דנכרי שעשה לצורך ישראל אסור לישראל אף בלא ציוהו הישראל, כ״ז במקום שהאמירה אסורה דחיישינן שמא יאמר לו (וכמש״כ בתוס׳ לט ע״ב בד׳ בה״ג) אבל במקום שהאמירה מותרת אף העשיה מותרת דלמאי ניחוש]. וא״כ איכא למימר דהיש מתירין שהביא רבינו ור״ת אף הם ס״ל דאיסור אמירה לגוי נפק״ל ממצוא חפצך ודבר דבר וכיון דקיי״ל דהיכא דאפשר ע״י בורגנין ליתא לאיסור של ודבר דבר ממילא מותרת גם האמירה לגוי. ולפי״ז אתי לן דהנהו יש מתירין מתירין גם לצורך מצוה אפילו באיסור דאורייתא וכשיטת השאילתות והיראים. [וכדברי העמק שאלה כן מפורש גם בס׳ האסופות (כת״י דע״ח סע״ד) ׳וכן אם נפגם האזמל שהביא מע״ש או אם נאבד מביאין אחר ע״י גוי ואין לומר כאן אמירה לגוי שבות דחפצי שמים מותרין ולא מבעיא דיבור אלא אפילו בידים מחללין את השבת׳].
[ושיטת היש מתירין שהביא רבינו נראה שהיא השיטה שהובאה ברמ״א סי׳ שכה ס״י וזה לשונו: ויש מתירין אף לכתחלה להתיר לומר לגוי להביא מים דרך ר״ה הואיל ואפשר לילך שם ולשתות. ועי׳ בנו״כ השו״ע שם שתמהו מאן נינהו. ובבאהגר״א כת׳ שכונת רמ״א לראבי״ה שהביא הב״י בסי׳ שז (וכ״מ מרמיזת הד״מ סק״ח). אבל עי׳ ראבי״ה סי׳ שצא הע׳ לד שלכאו׳ דעת ראבי״ה אינה כן. ולכאו׳ זו שיטת היש מתירין. ואתי שפיר דרמ״א לשיטתיה, שבסי׳ רעו הביא לשיטת בעל העיטור דמותר בצורך מצוה וכאן בסי׳ שכה הביא דמותר היכא דאפשר ע״י בורגנין. וכמש״כ דחדא שיטתא היא דאמירה לגוי תליא בודבר דבר. וגם בשני המקומות כתב רמ״א להחמיר במקום שאין צורך גדול (ואף בצורך גדול לא התיר בשני המקומות אלא כתב דאין למחות) כנ׳ משום שחשש לשיטת שא״ר דלא תליא אמירה לגוי בודבר דבר].
[ושיטת היש מתירין שהביא רבינו נראה שהיא השיטה שהובאה ברמ״א סי׳ שכה ס״י וזה לשונו: ויש מתירין אף לכתחלה להתיר לומר לגוי להביא מים דרך ר״ה הואיל ואפשר לילך שם ולשתות. ועי׳ בנו״כ השו״ע שם שתמהו מאן נינהו. ובבאהגר״א כת׳ שכונת רמ״א לראבי״ה שהביא הב״י בסי׳ שז (וכ״מ מרמיזת הד״מ סק״ח). אבל עי׳ ראבי״ה סי׳ שצא הע׳ לד שלכאו׳ דעת ראבי״ה אינה כן. ולכאו׳ זו שיטת היש מתירין. ואתי שפיר דרמ״א לשיטתיה, שבסי׳ רעו הביא לשיטת בעל העיטור דמותר בצורך מצוה וכאן בסי׳ שכה הביא דמותר היכא דאפשר ע״י בורגנין. וכמש״כ דחדא שיטתא היא דאמירה לגוי תליא בודבר דבר. וגם בשני המקומות כתב רמ״א להחמיר במקום שאין צורך גדול (ואף בצורך גדול לא התיר בשני המקומות אלא כתב דאין למחות) כנ׳ משום שחשש לשיטת שא״ר דלא תליא אמירה לגוי בודבר דבר].
[גמ׳ שם, רי״ף סי׳ תרו] ההוא בר טביא, פיר׳1 צבי, דאתא לבי ריש גלותא דאיתצד ביום טוב2 של גלויות. פיר׳3 על ידי גוים. ואישתחיט ביום טוב שני. ר׳ נחמן ור׳ חיסדא אכל[ו]. פיר׳4 ממה נפשך, (או) אי אתמול חול [הרי מותר, ואי אתמול קודש הרי היום חול] 5 והרי המתינו בכדי שיעשו. קסברי6 שתי קדושות הן. ר׳ ששת לא אכל וכו׳. אשכחיה ר׳ ששת לרבה בר שמואל וכו׳. עד תנינא, מודה ר׳ יוסי7 בשני ימים טובים של גליות. פיר׳8 דשתי קדושות הן. אמ׳ ליה (או) אי משכחת להו, פי׳9 [ל]ר׳10 נחמן ור׳ חיסדא, לא תימא להו ולא מידי. פיר׳11 לא תימ׳ להו הא מילתא, דמכספי לי על דלא אכלית מיניה.
(רש״צ) [ר״נ]12 ז״ל פיר׳, אשכחיה ר׳ ששת עד אמ׳ ליה (או) אי משכחת להו וכו׳. פיר׳ אמ׳ ליה ר׳ ששת, אם תמצא ר׳ נחמן ור׳ חיסדא ותיפגע בהן לא תגיד [להם זו]13 הבריתא שלא יתגברו עליו14, אלא הנח הדברים הסתורים15 כדי שאחזור אני מדעתי16.
1. רש״י ד״ה בר טביא.
2. לפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ביו״ט ׳ראשון׳.
3. רש״י ד״ה דאיתציד.
4. רש״י ד״ה רב נחמן ורב חסדא אכלו.
5. כן נראה להשלים עפ״י רש״י (ונראה דנשמט ב׳טעות הדומות׳, מ׳חול׳ עד ׳חול׳).
6. כ״ה ברי״ף ובמדרש שכל טוב (פ׳ בשלח, פרק טז). וכתב בשו״ת הרי״ד סי׳ פט, דהוא ׳פי׳ ׳ (ובגמ׳ ליתא).
7. כגי׳ בגמ׳. וברי״ף נוסף: מודה ר׳ יוסי ׳לחכמים׳.
8. רש״י ד״ה תנינא מודה ר״י.
9. רש״י אי משכחת להו.
10. כן הוא ברש״י.
11. רש״י ד״ה לא תימא להו.
12. כן נראה להגיה (דפי׳ רש״י כבר הובא לעיל) ואילו הדמיון לפי׳ רחב״ש וריב״ח מצביע על כך שהפי׳ הוא לרנ״ג (וע״ע בהערותדלקמן).
13. כ״ה בפי׳ ריב״ח (ובכתה״י שתי תי׳ מטושטשות).
14. צ״ל: ׳עלי׳. והשווה ללשון ריב״ח: ׳אל תאמר להם זו הברייתא, שלא יתביישו (אולי צ״ל: ׳י(ת)ביישו׳) אותי מפני שלא אכלתי ממנו׳.
15. בריב״ח: ׳מסותמים׳, וברחב״ש: ׳מסותרים׳.
16. לשון ריב״ח ורחב״ש (וראה לעיל הע׳ 375).
ההוא בר טביא דאתי לבי ריש גלותא דאתציד בי״ט ראשון של גליות – פרש״י דאיתציד ע״י עובדי כוכבים ואסיקנא דבה״ג לכ״ע מותר בשני ומכאן ראיה לדברי רש״י ז״ל שכתב דשני ימים טובים של גליות שהם שתי קדושות כשם שביצה שנולדה בזה מותרת בזה כך מה שנעשה בו מלאכה ע״י עובדי כוכבים בראשון מותר בשני כיון שהמתין לערב בכדי שיעשו והא דא׳ רב פפא כעובדי כוכבים שהביא דורון לישראל שיש במינו במחובר שהוא אסור לערב בכדי שיעשו היינו לערב י״ט ב׳ ולא כדברי בעל הלכ׳ גדולות ז״ל שפי׳ דבלילה הראויה לעשיה קאמר דהיינו במוצאי י״ט שני ולא התירו בשני אלא בביצה שנולדה דהויא ממילא ואין בה איסור בכדי שיעשו אבל כל שנעשה בו מלאכה כיון דבעי׳ בכדי שיעשו לא משתרי עד מוצאי י״ט שני לאחר כדי שיעשו. וכן סובר ר״י ז״ל ואמר דמעשה עובדי כוכבים ומזלות בי״ט לישראל. אינם אסורים כדי שלא יהנה ממעשיו הרעים כדפרש״י ז״ל דא״כ ודאי הרי הם מותרין בשני ממה נפשך שאם הראשון חול הרי זה מותר ואם השני חול הרי מעשה עובדי כוכבים ומזלות ביום טוב או בשבת מותר הרי כחול לאחר כדי שיעשו אלא הטעם שמא יאמר לו ישראל עשה וכיון שכן אם אתה מתי׳ מעשיו לישראל בשני יאמר לו בראשון עשה כדי שיהנה בשני והכי ראיה מהמבשל בשבת בשוגג שהוא מותר כר׳ מאיר כדאי׳ בפ״ק דחולין אלא דלא דרשינן ליה בפרקא ולא אסרי׳ ליה משום נהנה ממלאכת שבת ועובדא דהכא דבר טביא לא אתציד ע״י עובדי כוכבים ומזלות אלא שנצוד מעצמו במכמורת הפרושה מעי״ט דהויא לה ממילא כביצה שנולדה בי״ט ודברי רש״י ז״ל נראין יותר דהא למאי אסיק רב אשי דהאי בר טביא מחוץ לתחום אתא עובד׳ ע״י עובדי כוכבים ומזלות הוה. וה״ה למאי דסברי׳ השתא ועוד דלישנא דלמערב בכדי שיעשו לערב של אותו יום משמע ולא לערב של מחרתו וההוא דהמבשל בשבת בשוגג לא דמי׳ להא דהרי בשוגג נעשית מלאכה וליכא למגזר ולא למקנס ביה מידי אליבא דר׳ מאיר דליכא למיחש שמא יעשה במזיד אבל במה שנעשה ע״י עובדי כוכבים ומזלות לישראל דאתי לזלזולי במילתא ולומר לו עשה גזרו שלא יהנה ממנה עד כדי שיעשו בחול והא שני חול הוא ואם הראשון חול כ״ש דשרי: וא״ת וכיון שנאסר מעשה עובד כוכבים ומזלות לערב יום טוב שני בכדי שיעשו היאך יהא מותר למחר נימא מגו דאתקצאי לבין אשמשות התקצאי לכולא יומא. י״ל שלא אמרו כן אלא כשנאס׳ בבין השמשו׳ של שבת או י״ט גמור אבל י״ט שני דחול הוא כיון שעבר ספיקו של ראשון שוב אין לאסור וזה הטעם בביצה עוד פירשו בתוספו׳ דליכא למימר מגו אלא באיסור שנאסר בין השמשות מפני קדושת היום הבא אבל לא במה שנאסר מפני היום שעבר. וא״ת והא גבי סוכה אסורה עד מוצאי י״ט האחרון הואיל ואי מתרמי ליה אורחים אוכלי התם ומגו דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכול׳ יומא י״ל דמוקצה דמצוה שאני שהחמירו בו חכמים וכבר פירשתי זה במסכת סוכה בארוכה בס״ד. וכדי שיעשו פר״ח ז״ל שמשערין בכדי שתעשה המלאכה ויביאו אותה ממקום שבאה בי״ט ובמסכת שבת כתבתי ענין זו פ׳ מי שהחשיך בס״ד.
ג מסופר: ההוא בר טביא דאתא לבי ריש גלותא דאתציד [צבי צעיר אחד שהובא לבית ראש הגולה, שניצוד על ידי גוי] ביום טוב ראשון של גליות, ואשתחיט [ונשחט] ביום טוב שני, ונתעוררה השאלה אם מותר לאכלו על סמך שיום אחד משני הימים האלה ודאי יום חול הוא.
The Gemara relates that a particular young deer was brought to the house of the Exilarch. The deer was trapped by a gentile on the first day of a Festival observed in the Diaspora and slaughtered on the second day of the Festival. The question arose whether it was permitted to eat it, based on the fact that one of these two days was certainly an ordinary weekday.
הכל
(8) בר״נ רַב נַחְמָן וְרַב חִסְדָּא אֲכַלוּ רַב שֵׁשֶׁת לָא אֲכַל אָמַר ר״נ רַב נַחְמָן מַאי אֶעֱבֵיד לֵיהּ לְרַב שֵׁשֶׁת דְּלָא אָכֵיל בִּישְׂרָא דְטַבְיָא א״ל אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת וְהֵיכִי אֵיכוֹל דְּתָנֵי אִיסִי וְאָמְרִי לַהּ אִיסִי תָּנֵי וְכֵן הָיָה ר׳ רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלִיּוֹת.
Rav Naḥman and Rav Ḥisda ate from it, but Rav Sheshet did not eat from it. Rav Naḥman said in a jesting manner: What can I do for Rav Sheshet, who does not eat deer meat? Rav Sheshet said to him: How can I eat it, as Isi taught, and some say that this should be read as a question: Didn’t Isi teach: And, so too, Rabbi Yosei would prohibit this procedure even on the two Festival days of the Diaspora?
Rav Naḥman and Rav Ḥisda ate from it, but Rav Sheshet did not eat from it. Rav Naḥman said in a jesting manner: What can I do for Rav Sheshet, who does not eat deer meat? Rav Sheshet said to him: How can I eat it, as Isi taught, and some say that this should be read as a question: Didn’t Isi teach: And, so too, Rabbi Yosei would prohibit this procedure even on the two Festival days of the Diaspora?
רב נחמן ורב חסדא אכלו ורב ששת לא אכל אמר היכי איכול (ומתני) [דתני] וכן היה ר׳ יוסי אוסר בשני ימים טובים של גליות מאן פליג עליה ר׳ יהודה [ור״י] ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי ואתא [רבה] לפרושי דברי איסי ואמר ודלמא הכי קתני איסי וכן היה ר׳ יוסי אוסר להתנות מיום טוב לחבירו בשני ימים טובים של ראש השנה [בגולה]. אבל בשני ימים טובים של גליות מודה ליה לר׳ יהודה ונדחו דברי רבה.
רב נחמן ורב חסדא אכלו – ממה נפשך אי אתמול חול הרי מותר ואי אתמול קודש הרי היום חול והרי המתננו בכדי שיעשה.
לא אכל – משום דקא סבר קדושה אחת היא.
דתני איסי – בניחותא.
ואמרי לה איסי תני – ובלשון תימא כלומר איסי תני וכו׳ ואנא איכול.
רב נחמן ורב חסדא אכלו מבשרו, ורב ששת לא אכל. אמר רב נחמן בלשון מבודחת: מאי אעביד ליה [מה אעשה לו] לרב ששת דלא אכיל בישרא דטביא [שאינו אוכל בשר צבי]? אמר ליה [לו] רב ששת: והיכי איכול [ואיך אוכל] שהרי תני [שנה] איסי, ואמרי לה ויש אומרים בשינוי (ובלשון שאלה) איסי תני [שנה]: וכן היה ר׳ יוסי אוסר בשני ימים טובים של גליות!
Rav Naḥman and Rav Ḥisda ate from it, but Rav Sheshet did not eat from it. Rav Naḥman said in a jesting manner: What can I do for Rav Sheshet, who does not eat deer meat? Rav Sheshet said to him: How can I eat it, as Isi taught, and some say that this should be read as a question: Didn’t Isi teach: And, so too, Rabbi Yosei would prohibit this procedure even on the two Festival days of the Diaspora?
הכל
(9) אָמַר רָבָא וּמַאי קוּשְׁיָא דִּילְמָא ה״ק הָכִי קָאָמַר וְכֵן הָיָה ר׳ רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּשְׁנֵי יו״ט שֶׁל ר״ה רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּגּוֹלָה א״ה אִי הָכִי שֶׁל גָּלִיּוֹת בַּגּוֹלָה מִיבְּעֵי לֵיהּ.
Rava said: What is the difficulty? Perhaps this is what he said: And, so too, Rabbi Yosei would prohibit this procedure even on the two Festival days of Rosh HaShana in the Diaspora, but with regard to the two days of other Festivals observed in the Diaspora, he too would agree with Rabbi Yehuda and permit it. They said to him: If so, the phrase of the Diaspora is inappropriate. It should have said in the Diaspora.
Rava said: What is the difficulty? Perhaps this is what he said: And, so too, Rabbi Yosei would prohibit this procedure even on the two Festival days of Rosh HaShana in the Diaspora, but with regard to the two days of other Festivals observed in the Diaspora, he too would agree with Rabbi Yehuda and permit it. They said to him: If so, the phrase of the Diaspora is inappropriate. It should have said in the Diaspora.
ומאי קושיא – דילמא הך סיפא נמי אראש השנה קאי והכי קאמר וכן היה רבי יוסי אוסר בר״ה בגולה כל ראשי שנים כאותו שהיו עושים בירושלים כשבאים העדים מן המנחה ולמעלה.
של גלויות – משמע בהני שאין נעשים שנים אלא בגולה.
הכי קאמר וכן היה ר׳ יוסי אוסר בשני ימים טובים של ראש השנה בגולה. פירוש: ואיצטריך למימר הכי, דלא תיסק אדעתין דעד כאן לא אמר ר׳ יוסי אלא בירושלים בלבד שאין עושין שם שני ימים טובים אלא אם כן באו עדים מן המנחה ולמעלה, ולא משום ספק הן עושין וכטעמיה דאמר להן לחכמים, אבל בגולה שהן עושין שני ימים טובים גם משום ספק אם היום אם למחר הוה להו כשאר ימים טובים של גליות, קא משמע לן דאפילו בגולה כיון שלא מן הספק הזה בלבד הם עושין, אלא אף מספק אחר שמא אף בירושלים יעשו אותו שני ימים וקדושה אחת, נמצא שאף בחוצה לארץ אף משום קדושה אחת הן להן ונולדה בזה אסורה בזה.
דילמא ה״ק וכן היה ר׳ יוסי אוסר בשני ימים טובים של ר״ה בגולה – וא״ת והא למאי אצטריך דכיון דאוסר בארץ ישראל כל שכן בגולה דהא רבה דאסר בגולה ושרי בארץ ישראל וכדאי׳ התם וכדכתיבנא לעיל וי״ל דאיצטריך לומר כן דדילמא ס״ד דדוקא בארץ ישראל עושה אותם קדושה אחת מפני שבזמן שבית המקדש קיים לא היו עושים אותם בבית הוועד לעולם מחמת ספק וכל ארץ ישראל דינו כבית הועד מפני שכולה ראויה לכך אבל בגולה כי לעולם היו עושים אותם אף מחמת הספק משום דלא ידעו קביעות ב״ד אימא דכלהו שתי קדושות קמ״ל דכיון דבגולה לא היו עושין אותן מפני הספק בלבד אלא שמא אף בירושלים היו עושין אותן קדושה אחת שאפי׳ בהם דנין כדין ירושלים להם בקדושה אחת וביצה שנולדה בזה אסורה בזה. אי הכי האי של גליות כגולה מבעי ליה פי׳ דלישנא דשני ימים טובים של גליות לא מיתמר אלא באותן שאינם נעשים אלא בגליות ואינם בבית הועד לעולם אלא יום אחד.
אמר רבא: ומאי קושיא [ומה הקושיה]? דילמא הכי קאמר [שמא כך אמר]: וכן היה ר׳ יוסי אוסר בשני ימים טובים של ראש השנה בגולה אבל בשני ימי יום טוב של גלויות מודה הוא לר׳ יהודה המתיר! אמרו לו: אי הכי [אם כך] הלשון ״של גליות״ אינה ראויה, אלא ״בגולה״ מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]!
Rava said: What is the difficulty? Perhaps this is what he said: And, so too, Rabbi Yosei would prohibit this procedure even on the two Festival days of Rosh HaShana in the Diaspora, but with regard to the two days of other Festivals observed in the Diaspora, he too would agree with Rabbi Yehuda and permit it. They said to him: If so, the phrase of the Diaspora is inappropriate. It should have said in the Diaspora.
הכל
(10) א״ר אָמַר רַב אַסִּי וּמַאי קוּשְׁיָא דִּילְמָא הָכִי קָאָמַר וְכֵן הָיָה ר׳ רַבִּי יוֹסֵי עוֹשֶׂה אִיסּוּר שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלִיּוֹת כִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְרַבָּנַן דְּשָׁרוּ.
Rav Asi said: What is the difficulty? Perhaps this is what he said: And so too, Rabbi Yosei would treat the prohibition of such a procedure on the two Festival days of the Diaspora as on the two Festival days of Rosh HaShana, according to the opinion of the Rabbis, who permit it. In any case, the proof from this baraita is inconclusive.
Rav Asi said: What is the difficulty? Perhaps this is what he said: And so too, Rabbi Yosei would treat the prohibition of such a procedure on the two Festival days of the Diaspora as on the two Festival days of Rosh HaShana, according to the opinion of the Rabbis, who permit it. In any case, the proof from this baraita is inconclusive.
אמר רב אסי ומאי קושיא דילמא – האי אוסר ה״ק וכן היה ר׳ יוסי עושה איסור שני ימים טובים של גלויות קל כאיסור שני ימים של ר״ה לרבנן דפליגי עליו ואמרי מותר כדתניא לעיל מודים חכמים לרבי אליעזר ומוטב לתרוצי הכי מילתיה ולא נוקי שבשתא בר׳ יוסי דקי״ל ר׳ יוסי נמוקו עמו והאי חומרא בלא טעמא הוא.
דילמא ה״ק וכן היה ר׳ יוסי עושה איסור שני ימים טובים של גליות כשני ימים טובים של ר״ה לרבנן דשרו – פי׳ דכי קתני וכן היה ר׳ יוסי אדר׳ יהודה קאי כי האיסו׳ שהיה נותן ר׳ יהודה בשני ימים של ר״ה לעיל היה הוא נותן בשני ימי׳ של גליות לומר שלא היה אוסר הביצה אלא ביום ראשון בלבד ואע״ג דדחקי׳ לישנא דר׳ יוסי טובא הא עדיפא ליה לרב אשי מלאוקומי׳ לר׳ יוסי בטיעותא דליסר בשני ימים טובים של גליות וכדפרש״י ז״ל.
אמר רב אסי אמ׳ לי אמימר ההוא בר טביא לא אתצודי אתציד אלא מחוץ לתחום אתא הא ודאי לאו למימרא דאי אתציד כדהוה אמרי׳ מעיקרא דילמא דרב אשי דאסור בשני דהא רב אשי גופיה דחיק מתנית׳ לעיל כי היכי דלא נימא כלל דר׳ יוסי אוסר בשני. ועוד דהא כלהו אמוראי שרו ורב ששת גופיה קאמר אי משכחת לדבי ריש גלותא לא תימ׳ להו ולא מידי דאלמא איהו גופיה הדר ביה ובמתניתא תנינא דמודי ר׳ יוסי להתירא אלא ה״ק דמרימר אמר דח״ו דלאו אתצודי אתציד בי״ט ראשון דבהא לא הוה אסר רב ששת כלל דליכא למ״ד דלא להוו שני ימים טובים של גליות שתי קדושות אלא בבא מחוץ לתחום הוא דאיפליגו. וכן פרש״י ז״ל וגם הראב״ד ז״ל.
אמר ר׳ אסי: ומאי קושיא [ומה הקושיה בזה]? דילמא הכי קאמר [שמא כך אמר]: וכן היה ר׳ יוסי עושה איסור שני ימים טובים של גליות, כשני ימים טובים של ראש השנה לרבנן [לשיטת חכמים] דשרו [שהתירו]. על כל פנים הראו כי ההוכחה מברייתא זו אינה מושלמת.
Rav Asi said: What is the difficulty? Perhaps this is what he said: And so too, Rabbi Yosei would treat the prohibition of such a procedure on the two Festival days of the Diaspora as on the two Festival days of Rosh HaShana, according to the opinion of the Rabbis, who permit it. In any case, the proof from this baraita is inconclusive.
הכל
(11) אַשְׁכְּחֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְרַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל אֲמַר לֵיהּ תָּנֵי מָר מִידֵּי בִּקְדוּשּׁוֹת אֲמַר לֵיהּ תְּנֵינָא מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלִיּוֹת אֲמַר לֵיהּ אִי מַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ לָא תֵּימָא לְהוּ וְלָא מִידֵּי.
The Gemara further relates that afterward Rav Sheshet met Rabba bar Shmuel and said to him: Has the Master learned anything with regard to the two sanctities of a Festival and the like? Rabba bar Shmuel said to him: We have learned that Rabbi Yosei concedes with regard to the two Festival days of the Diaspora. Rav Sheshet said to him: If you happen to meet Rav Naḥman and Rav Ḥisda, who disagreed with me and ate the deer in the Exilarch’s house, do not tell them anything of what you just told me, lest they use this tannaitic source to embarrass me about my refusal to eat.
The Gemara further relates that afterward Rav Sheshet met Rabba bar Shmuel and said to him: Has the Master learned anything with regard to the two sanctities of a Festival and the like? Rabba bar Shmuel said to him: We have learned that Rabbi Yosei concedes with regard to the two Festival days of the Diaspora. Rav Sheshet said to him: If you happen to meet Rav Naḥman and Rav Ḥisda, who disagreed with me and ate the deer in the Exilarch’s house, do not tell them anything of what you just told me, lest they use this tannaitic source to embarrass me about my refusal to eat.
תנינא מודה ר״י בשני ימים טובים של גלויות – דב׳ קדושות הן.
אי משכחת להו – לרב נחמן ורב חסדא.
לא תימא להו – להאי מילתא דמיכספי לי על דלא אכלית מיניה פסק ושמעינן מדרב נחמן ורב חסדא ומדרבה בר שמואל ומדרב ששת דהדר ביה ומדרבא דאמר במסכת ביצה (ביצה יז.) מניח אדם עירובי תבשילין ועירובי תחומין מי״ט לחבירו ומתנה ומדרב דאמר במסכת ביצה (דף ד:) בב׳ ימים טובים של גלויות ביצה שנולדה בזה מותרת בזה וקבעי הלכתא כוותיה דדבר הניצוד או הנלקט מן המחובר ביום טוב הראשון של גלויות ממתין לערב בכדי שיעשו ומותר דמכולהו שמעינן דאחד מהן חול דאי מספקא לן בקדושה אחת אמאי מישתרי בהו ביצה ואי משום דביצה איסורא דרבנן היא הא לא אישתרי בשני ימים טובים של ר״ה ועוד קי״ל במסכת ביצה (דף ד.) דספיקא דרבנן בדבר שיש לו מתירין אסור ועוד צידת צבי מלאכה דאורייתא היא ושרייא ובהלכות גדולות אסר ויליף טעמא מדקבע רב פפא הילכתא נכרי שהביא דורון לישראל כו׳ ומוקי דהאי לערב אסורין בכדי שיעשו לערב של מוצאי יום טוב שני קאמר דליהוי ראוי לעשות קאמר ובעיני נראה שאינו כן אלא כדסתם ואמר לערב סתם אי ביום טוב ראשון הביאו ימתין לערב בכדי שיעשו ואוכלו ולפיכך צריך להמתין דשמא היה היום קדש ולמחר חול ובעי המתנה בכדי שיעשו ואי הוה איפכא כל שכן דאף בלא המתנה היו מותרין ואי ביום שני הביאום. ימתין לערב בכדי שיעשו דשמא היום קדש הוא ותדע דעיקר מילתיה דרב פפא לערב יום טוב ראשון איתמר דאמר לקמן (דף מ.) הנהו בני גננא דגזו להו נכרים אסא ביום טוב שני לאורתא שרא להו רבינא לאורוחי לאלתר אלמא קסבר כי בעינן בכדי שיעשו ביום טוב ראשון דהא קים לן בקביעא דירחא דראשון עיקר והא דעבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו כו׳ אבל יום טוב שני דקיל לא בעינן בכדי שיעשו ומסקנא קבעינן הילכתא אף בי״ט שני בכדי שיעשו דלא ליתו לזלזולי ביה ותשובת הגאון יש בידי כן. ע״כ פסק.
אי משכחת להו לא תימא להו – רש״י פסק דבדבר הניצוד או הנלקט ביו״ט ראשון של גליות דממתין בי״ט שני בכדי שיעשו ושרי דודאי קי״ל בשני י״ט של גליות דשתי קדושות הן כדמוכח הכא ובפרק קמא דביצה (ביצה ד:) נמי פסקינן נולדה בזה מותרת בזה אלמא דשתי קדושות הן והא דפסיק רב פפא הלכתא בריש אין צדין (שם דף כד:) דנכרי שהביא דורון לישראל כו׳ ולערב בכדי שיעשו פי׳ בקונטרס דהיינו לערב די״ט ראשון ומותר ממה נפשך דאי יום ראשון קדש יום שני חול דהא שרינן ביצה וצבי הניצוד בי״ט ראשון לאוכלו בי״ט שני ולקמן נמי גבי הנהו גננא דשרי להו רבינא לאורתא לאורוחי ביה לאלתר אלמא קסבר דכי בעינן בכדי שיעשו היינו מי״ט ראשון דטעם בכדי שיעשו מפרש הקונטרס באין צדין (שם דף כד.) כדי שלא יהנה ממלאכת י״ט ולפי טעם זה ודאי יש להתיר לעי״ט ראשון בכדי שיעשו דמה נפשך לא יהנה ממלאכת יו״ט כדפי׳ ולפי זה נמי אין צריך להמתין כשיעור שילך ויצוד ויביא ויתלוש ויביא אלא שיעור תלישה לבד שהוא ברגע אחד קטן דאז לא יהנה ממלאכת י״ט ודוקא בדבר הנעשה בשביל ישראל צריך להמתין בכדי שיעשו אבל בפירות הנושרין או שעשה הנכרי בשביל עצמו אין צריך בכדי שיעשו כדאמר בשבת בפ׳ שואל (שבת קנא.) אם רוב נכרים בעיר במוצאי שבת רוחץ בה מיד ומבשל בשבת דאמר בשוגג יאכל (שבת דף לח.) אע״ג דנהנה ממלאכת שבת כיון דמילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן ובה״ג מפרש דצריך להמתין עד מוצאי יו״ט בכדי שיעשו וטעם כדי שיעשו יש לפרש משום שמא יאמר ישראל לנכרי לעשות ביום טוב כדי שיאכל לאלתר במוצאי יום טוב וזה אין שייך אלא בדבר הנעשה בשביל ישראל כדמשמע נמי בפרק שואל (שם דף קנא) וההיא בר טביא מיירי באיתציד מאליו על ידי שהיו מצודות פרוסות מערב יום טוב ולא נכרי שהביא דורון לישראל הוה ורבינא דשרי לאורוחי ביה לאלתר שמאלית ליה בכדי שיעשו כלל אפילו בי״ט ראשון או שמא אית ליה בי״ט ראשון שהוא מדאורייתא בכדי שיעשו במוצאי י״ט שני ומבשל בשבת אתי שפיר דיאכל דליכא למיגזר אטו שמא יבשל בשבת ולפי טעם זה היה צריך להמתין במוצאי י״ט שני כשיעור [שילך] ויתלוש ויביא דאי כדי שיתלוש לבד איכא למיחש שמא יאמר לנכרי בי״ט לתלוש כדי שיאכל במוצאי י״ט אחר שעה מועטת ושמא יש לומר דכולי האי לא החמירו חכמים וריצב״א אומר דבירושלמי דנדה משמע דטעם כדי שיעשו כדפרש״י דתניא התם לא תמלא אשה קדירה עססיות ותורמוסין ותתנם לתוך התנור עם חשיכה ואם עשתה כן למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו ומפרש התם בתר הכי מפני שהניית שבת עליו וכיון דממתין בכדי שיעשו אינו נהנה ממלאכת שבת כלום ובשבת וי״ט אף לפרש״י אסור מזה לזה אף בדבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל ובדבר הניצוד והנלקט אפילו שלא בא בשביל ישראל יש לאסור בשבת וי״ט משום הכנה מידי דהוה אביצה שנולדה בזה אסורה בזה וכן משמע בריש ביצה (דף ד.) דמשמע התם דרב דאסר ביצה אסר נמי עצים שנשרו מן הדקל ושירי מדורה ושירי פתילה ושמן שכבה בשבת ומפרש בירושלמי דרב אוסר להדליק בי״ט ובהלכות גדולות בהלכות י״ט כתב דאע״ג דדבר הניצוד והנלקט בי״ט בשביל ישראל אסור עד מוצאי י״ט שני בדבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל שרי בי״ט שני מידי דהוה אביצה שנולדה בזה מותרת בזה ונראה שדקדקו מדקאמר באין צדין (שם דף כד:) ולערב אסורים בכדי שיעשו אאם יש [במינו] במחובר ולא קאמר נמי על הבא מחוץ לתחום משמע דאין צריך בו בכדי שיעשו וטעמא משום דבתחום הקילו כעין שהקילו לענין הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ומיהו לביצה ודאי לא מדמינן דבביצה לא שייך שמא יאמר לנכרי כמו בדבר הבא מחוץ לתחום.
בד״ה אי משכחת כו׳ וזה אין שייך אלא בדבר הנעשה בשביל ישראל כו׳ עכ״ל ר״ל דלפי טעמו של פרש״י דלא יהנה ממלאכת שבת אין כאן טעם טוב אמאי לא אמרו בכדי שיעשה אלא בנעשה בשביל ישראל אבל לפי׳ ה״ג דמשום גזירה היא שמא יאמר לנכרי לעשות בי״ט ניחא טפי דלא שייך אלא בנעשה בשביל ישראל וק״ל:
מסופר כי אחר כך אשכחיה [מצאו] רב ששת לרבה בר שמואל, אמר ליה [לו]: תני מר מידי [וכי שנה אדוני דבר] בשתי קדושות יום טוב וכיוצא בהן? אמר ליה [לו] תנינא [שנינו]: מודה ר׳ יוסי בשני ימים טובים של גליות. אמר ליה [לו]: אי משכחת להו, לא תימא להו ולא מידי [אם תמצא אותם את ר׳ נחמן ור׳ חסדא שחלקו עלי, אל תאמר להם דבר] ממה שאמרת, שלא יביישוני ממקור זה שמדברי התנאים על שלא אכלתי.
The Gemara further relates that afterward Rav Sheshet met Rabba bar Shmuel and said to him: Has the Master learned anything with regard to the two sanctities of a Festival and the like? Rabba bar Shmuel said to him: We have learned that Rabbi Yosei concedes with regard to the two Festival days of the Diaspora. Rav Sheshet said to him: If you happen to meet Rav Naḥman and Rav Ḥisda, who disagreed with me and ate the deer in the Exilarch’s house, do not tell them anything of what you just told me, lest they use this tannaitic source to embarrass me about my refusal to eat.
הכל
(12) אָמַר רַב אָשֵׁי לְדִידִי אֲמַר לִי אַמֵּימָר הָהוּא בַּר טַבְיָא לָאו אִיתְּצוּדֵי אִיתְּצִיד
Rav Ashi said: Ameimar told me that the deer was not trapped on the Festival;
Rav Ashi said: Ameimar told me that the deer was not trapped on the Festival;
ואתא רב אשי לפרושי ואמר ודלמא לא קאי ר׳ יוסי (בהא) [אהא] מתני׳ דתני ר׳ יהודה אלא (לרבנן פליג) [האי ארבנן דפליגי] והכי קתני וכן היה ר׳ יוסי עושה איסור שני ימים טובים של גליות כאיסור שני ימים טובים של ראש השנה. ולרבנן היא דפליג דשרו בכלי ולא אתבררא שפיר אשכחיה רב ששת לרב שמואל א״ל תני מר מידי בקדושות. א״ל תנינא מודה ר׳ יוסי לחכמים בב׳ ימים של גליות וכן הלכה.
א״ר אשי לדידי אמר לי אמימר האי בר טביא לאו איתצודי איתציד וכו׳. ורב אשי לאו לאיפלוגי אדינא אתא, דהא איהו גופיה הוא דקא מהדר לפרושי הא דתני איסי וכן היה ר׳ יוסי אוסר בשני ימים טובים של גליות לדחויי לרב ששת דאסר ההוא בר טביא דאיתצוד. ועוד דאם איתא דרב אשי לפלוגי אדינא ולמיסר הוא דאתא, הוה ליה למימר ורב אשי אמר אסור. אלא הכי קאמר: אמר לי אמימר לאו בהאי פלוגתא פליגי אלא בפלוגתא אחריני פליגי, דמעשה שהיה לא כך היה אלא מחוץ לתחום הוא דאתא ובהא פליגי, דמר סבר מאי דאתי לבי ריש גלותא אתיא, ומר סבר אדעתא דכולהו רבנן הוא דאתי. ואי נמי יש לומר דרב אשי הכי קאמר אי אפשר דרב ששת פליג בהא, דלכולי עלמא שני ימים טובים של גליות חד מינייהו חול הוא ומאי דאיתציד בהאי שרי בהאי, אלא בבא מחוץ לתחום הוא דפליגי. וכן פירש הראב״ד ז״ל.
אמר רב אשי: לדידי [לי עצמי] אמר לי אמימר: ההוא בר טביא לאו איתצודי איתציד [אותו צבי לא ניצוד] ביום טוב,
Rav Ashi said: Ameimar told me that the deer was not trapped on the Festival;
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ערובין לט: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערובין לט:, ר׳ חננאל ערובין לט:, ר׳ נסים גאון ערובין לט:, רי"ף ערובין לט: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י ערובין לט:, ראב"ן ערובין לט: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות ערובין לט:, ספר הנר ערובין לט: – באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל), רשב"א ערובין לט: – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין לט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין לט:, מהרש"ל חכמת שלמה ערובין לט:, מהרש"א חידושי הלכות ערובין לט:, גליון הש"ס לרע"א ערובין לט:, פירוש הרב שטיינזלץ ערובין לט:
Eiruvin 39b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 39b, R. Chananel Eiruvin 39b, R. Nissim Gaon Eiruvin 39b, Rif by Bavli Eiruvin 39b, Rashi Eiruvin 39b, Raavan Eiruvin 39b, Tosafot Eiruvin 39b, Sefer HaNer Eiruvin 39b, Rashba Eiruvin 39b, Meiri Eiruvin 39b, Ritva Eiruvin 39b, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 39b, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 39b, Gilyon HaShas Eiruvin 39b, Steinsaltz Commentary Eiruvin 39b