גמרא
פירוש
מִי סָבְרַתְּ עָשׂוּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
וסוגייאא דשמעתיןב דשני חכמים הדרין בעיר אחת או בב׳ מקומות ואילו אוסרין ואילו מתירין דבר אחד, שצריכין המתירין להודיע לאוסרין דבר זה אתם אוסרין ולא תאכלו ממנוג. הילכך בני מגנצא שנוהגין איסור בבועא בשיפולי ריאהד, ובמחובר לקרקע בשני ימים טובים של גליות עד לערב של מוצאי יום טובה בכדי שיעשוו, ואוסרין ריחא דמילתא היאז, וכיוצא בהןח, ובווירמישא מתירין, כשבאין בני מגנצא לשם צריכין להודיעם זה בשר בועא היתה בשיפולי ריאה וזה לחם נאפה עם הבשר בתנור או עם הגבינה ואילו פירות הובאו ביום טוב ראשון. ואם כשמודיעין לו היתה דעתו נוטה אחרי חכמי וורמישא, מותר הוא לשם לנהוג עמהן אע״פ שאסור במקומוט. כדאמרינן ר׳ אבהו כי מיקלע לאתריה דר׳ יוחנן לא מטלטל שרגא כי מיקלע לאתריה דר׳ יהושע בן לוי מטלטל שרגא. ואמרינן ור׳ אבהו היכי עביד הכא הכי והכא הכי ומשני ר׳ אבהו [דהוא תלמידו של ר׳ יוחנן]י כר׳ יהושע בן לוי סבירא ליה, היל׳כ (דהוא תלמידו של ר׳ יוחנן) כי מיקלע למקומו של ר׳ יהושעל עביד כוותיה ומודיע לשמעיה דסבירא ליה כר׳ יהושע שלא יתמהמ נ.
אע״פ שאילו מטהרין ואילו מטמאין, כדאשכחן בשמעתין (יבמות טו ע״ב) בזיתים מגולגלין דקאמרי בית שמאי דאע״ג דאין החבית נקובה לא הוכשרו זיתים לקבל טומאה ובית הילל אמרי דהוכשרו.מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים
הערות
א הובא במרדכי במכילתין ר׳ ד. [במרדכי דידן בסתם, ובמרדכי הארוך חתום מספר צפנת פענח, הוא ספרנו]. ומהמרדכי במג״א סי׳ תסח סקי״ב ובפר״ח בסי׳ תצו סקכ״ג.
ב שבסוגיין מבואר ששני חכמים שנחלקו אין תלמידיהם עוברים בלא תתגודדו אפילו בעיר אחת וכ״ש בשני מקומות, וכל אחד עושה כפי שקבל מרבו.
ג והיינו כדי שלא יכשלו תלמידי האוסרין באכילת דבר האסור עליהם. [ומקור הדבר מש״כ בסוגיין דמודעי להו ופרשי. כ״כ בבאהגר״א יו״ד סי׳ קיט ס״ז. וגדר החיוב להודיע עי׳ בפר״ח או״ח סי׳ תצו סקכ״ג]. בס׳ גדולת מרדכי [הובא בחי׳ אנ״ש] כתוב שבמרדכי של מהר״ר ליווא מפראג הגירסא: דבר זה אנו מתירין כדי שלא יחשדוהו שעושין איסור לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה׳ ומישראל הילכך וכו׳. וכ״ה בהג׳ הב״ח בשם ס״א. ולפי״ז אין ההודעה כדי שלא יכשלו. ומה שאומר רבינו להלן ואם כשמודיעין, הוא ענין אחר שאינו קשור לזה. ותימה, הרי כל האסורים הנ״ל אינם ניכרין, ומאי יחשדוהו.
ד כמש״כ בספרנו לעיל סי׳ רלח (כרך ב).
ה שני.
ו עי׳ בספרנו כרך ב עמ׳ תב.
ז עי׳ שם עמ׳ תסו.
ח כגון אונא שנסרכה לאומא במגנצא מתירין ובוורמייזא אוסרין כמש״כ במרדכי חולין ר׳ תרטז. וע״ע מהרי״ל עמ׳ תקכז שהובא במג״א סי׳ תסח סקי״ב.
ט ׳כשמודיעין׳ לאו דוקא, אלא ר״ל אם הוא סבור כמותם. אז כל איסורו הוא רק באותו מקום שאוסרין. ואיסור המקום הוא כמו כבוד רבו דלהלן. ואולי איסורו במקום שאוסרין משום לא תתגודדו, שבן מגנצא במגנצא אם לא ינהג כמותם ה״ז כ׳רב אחד ותלמידיו נחלקו לחבורות׳. וכ״נ מדברי הטו״א באבני שהם ריש מגילה דגם אדם אחד הנחלק הוא בכלל ל״ת.
י כ״ה במרדכי. [וכנ׳ נוסף בגליון ונכנס להלן שלא במקומו. והעד, שבתשו׳ מהרי״ל החדשות סי׳ לח לא היה זה לפניו].
כ כך בכת״י. בד״פ הילכת׳. ונראה שהנכון הילכך.
ל כך בכת״י וכ״ה במרדכי. בד״פ ר״י ובטעות נפתח בד׳ שאמלוי ׳ר׳ יוחנן׳.
מ ומסיים במרדכי ׳וצ״ע בפרק מקום שנהגו דתנן נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם׳. והשיב ע״ז הפר״ח בסי׳ תצו סקכ״ג: ולאו קושיא היא דמתני׳ מיירי במנהג שנהגו מחמת סייג, או מחמת הדין עפ״י רבם שכולם חייבין לנהוג כמותו, זולתי אם הוא ת״ח הדר במקום ההוא שחולק עם רב מאריה דההוא אתרא בעיקר הדין שאז כל שיצא משם מותר לנהוג היתר בדבר אע״פ שדעתו לחזור, ומיהו במקומו אסור אף בצינעא משום כבודו. וכ״כ ביד אהרן שם: דמתני׳ מיירי בדבר שהוא לגדר ולסיג וכו׳ אבל כשנהגו מתורת חומרא ולא משום מנהג אז מודיעים להם הקולות ואם דעתו נוטה אחריהם נמצא מה שהוא נוהג במקומו מחמת חומרא הוא מנהג בטעות .
נ ורש״י פירש שלא יבוא השמש לטלטל גם באתריה דר׳ יוחנן. ובתו״י פירש שלא יסבור שמותר לעשות אגודות אגודות.
הערות
Gemara
Peirush