גמרא
פירוש
וְרַבָּנַן הָתָם כִּי הֵיכִי דְּלָא לְזַלְזוֹלֵי בֵּיהּ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ורבנן – אמרי לך התם נמי כיון דנדחה ליום המחרת הוי ראשון חול ולא הוי קודש אלא חד והאי דתקון לגמור היום בקדושה כי היכי דלא לזלזולי ביום ל׳ של שנה האחרת דאי שריית להו לעשות בו מלאכה מן המנחה ולמעלה כשיודעין שידחה אתו למיעבד ביה נמי קודם המנחה ושמא יבואו עדים קודם המנחה ויהא היום קדש ונמצא שעשו מלאכה בי״ט.
וצריכי – לר׳ יהודה לאורויי דב׳ קדושות הן בהנך תלת מילי לענין עירוב וכלכלה וביצה.
הכי גרסינן: אבל כלכלה דמיחזי כמתקן טיבלא אימא לא. ביצה – שנולדה ביום טוב איתסר בכלל גזירת פירות הנושרין שגזרו עליהן שמא יעלה ויתלוש ויש שאוסרי׳ בכלל משקין שזבו מן הענבים שגזרו עליהן משום שמא יסחוט והך פלוגתא בשמעתא קמייתא דביצה. וקורא עליה שם – בתנאי כמו שאמרנו. ולמחר הוא אומר – על אותה עצמה שתהא תרומה על חברתה.
וקורא עליה שם – על אותה של תרומה.
ואוכלה – לחברתה.
וכן היה ר׳ יוסי אוסר בשני ימים טובים של גלויות – כגון ב׳ ימים של פסח ועצרת וסוכות שהתורה אמרה יום אחד שבתון ובגולה עושין שני ימים מפני שרחוקין מב״ד ואין יודעין אם הוקבעו תשרי וניסן ביום שלשים או ביום ל״א ואף על גב דמשום ספק וחד מינייהו חול אפ״ה מחמיר בהו ר׳ יוסי והנך דר״ה לא קרי להו של גלויות מפני שאף בירושלים פעמים היו נעשין ב׳ ימים וכגון שבאו עדים מן המנחה ולמעלה. בר טביא – צבי.
דאיתציד בי״ט ראשון של גלויות – ועל ידי נכרים. רב נחמן ורב חסדא אכלו – ממה נפשך אי אתמול חול הרי מותר ואי אתמול קודש הרי היום חול והרי המתננו בכדי שיעשה.
לא אכל – משום דקא סבר קדושה אחת היא.
דתני איסי – בניחותא.
ואמרי לה איסי תני – ובלשון תימא כלומר איסי תני וכו׳ ואנא איכול. ומאי קושיא – דילמא הך סיפא נמי אראש השנה קאי והכי קאמר וכן היה רבי יוסי אוסר בר״ה בגולה כל ראשי שנים כאותו שהיו עושים בירושלים כשבאים העדים מן המנחה ולמעלה.
של גלויות – משמע בהני שאין נעשים שנים אלא בגולה. אמר רב אסי ומאי קושיא דילמא – האי אוסר ה״ק וכן היה ר׳ יוסי עושה איסור שני ימים טובים של גלויות קל כאיסור שני ימים של ר״ה לרבנן דפליגי עליו ואמרי מותר כדתניא לעיל מודים חכמים לרבי אליעזר ומוטב לתרוצי הכי מילתיה ולא נוקי שבשתא בר׳ יוסי דקי״ל ר׳ יוסי נמוקו עמו והאי חומרא בלא טעמא הוא. תנינא מודה ר״י בשני ימים טובים של גלויות – דב׳ קדושות הן.
אי משכחת להו – לרב נחמן ורב חסדא.
לא תימא להו – להאי מילתא דמיכספי לי על דלא אכלית מיניה פסק ושמעינן מדרב נחמן ורב חסדא ומדרבה בר שמואל ומדרב ששת דהדר ביה ומדרבא דאמר במסכת ביצה (ביצה יז.) מניח אדם עירובי תבשילין ועירובי תחומין מי״ט לחבירו ומתנה ומדרב דאמר במסכת ביצה (דף ד:) בב׳ ימים טובים של גלויות ביצה שנולדה בזה מותרת בזה וקבעי הלכתא כוותיה דדבר הניצוד או הנלקט מן המחובר ביום טוב הראשון של גלויות ממתין לערב בכדי שיעשו ומותר דמכולהו שמעינן דאחד מהן חול דאי מספקא לן בקדושה אחת אמאי מישתרי בהו ביצה ואי משום דביצה איסורא דרבנן היא הא לא אישתרי בשני ימים טובים של ר״ה ועוד קי״ל במסכת ביצה (דף ד.) דספיקא דרבנן בדבר שיש לו מתירין אסור ועוד צידת צבי מלאכה דאורייתא היא ושרייא ובהלכות גדולות אסר ויליף טעמא מדקבע רב פפא הילכתא נכרי שהביא דורון לישראל כו׳ ומוקי דהאי לערב אסורין בכדי שיעשו לערב של מוצאי יום טוב שני קאמר דליהוי ראוי לעשות קאמר ובעיני נראה שאינו כן אלא כדסתם ואמר לערב סתם אי ביום טוב ראשון הביאו ימתין לערב בכדי שיעשו ואוכלו ולפיכך צריך להמתין דשמא היה היום קדש ולמחר חול ובעי המתנה בכדי שיעשו ואי הוה איפכא כל שכן דאף בלא המתנה היו מותרין ואי ביום שני הביאום. ימתין לערב בכדי שיעשו דשמא היום קדש הוא ותדע דעיקר מילתיה דרב פפא לערב יום טוב ראשון איתמר דאמר לקמן (דף מ.) הנהו בני גננא דגזו להו נכרים אסא ביום טוב שני לאורתא שרא להו רבינא לאורוחי לאלתר אלמא קסבר כי בעינן בכדי שיעשו ביום טוב ראשון דהא קים לן בקביעא דירחא דראשון עיקר והא דעבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו כו׳ אבל יום טוב שני דקיל לא בעינן בכדי שיעשו ומסקנא קבעינן הילכתא אף בי״ט שני בכדי שיעשו דלא ליתו לזלזולי ביה ותשובת הגאון יש בידי כן. ע״כ פסק. לאו איתצודי איתציד – דודאי פשיטא ליה לרב ששת דשרי בשני.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הכי גרסינן: אבל כלכלה דמיחזי כמתקן טיבלא אימא לא. ביצה – שנולדה ביום טוב איתסר בכלל גזירת פירות הנושרין שגזרו עליהן שמא יעלה ויתלוש ויש שאוסרי׳ בכלל משקין שזבו מן הענבים שגזרו עליהן משום שמא יסחוט והך פלוגתא בשמעתא קמייתא דביצה. וקורא עליה שם – בתנאי כמו שאמרנו. ולמחר הוא אומר – על אותה עצמה שתהא תרומה על חברתה.
וקורא עליה שם – על אותה של תרומה.
ואוכלה – לחברתה.
וכן היה ר׳ יוסי אוסר בשני ימים טובים של גלויות – כגון ב׳ ימים של פסח ועצרת וסוכות שהתורה אמרה יום אחד שבתון ובגולה עושין שני ימים מפני שרחוקין מב״ד ואין יודעין אם הוקבעו תשרי וניסן ביום שלשים או ביום ל״א ואף על גב דמשום ספק וחד מינייהו חול אפ״ה מחמיר בהו ר׳ יוסי והנך דר״ה לא קרי להו של גלויות מפני שאף בירושלים פעמים היו נעשין ב׳ ימים וכגון שבאו עדים מן המנחה ולמעלה. בר טביא – צבי.
דאיתציד בי״ט ראשון של גלויות – ועל ידי נכרים. רב נחמן ורב חסדא אכלו – ממה נפשך אי אתמול חול הרי מותר ואי אתמול קודש הרי היום חול והרי המתננו בכדי שיעשה.
לא אכל – משום דקא סבר קדושה אחת היא.
דתני איסי – בניחותא.
ואמרי לה איסי תני – ובלשון תימא כלומר איסי תני וכו׳ ואנא איכול. ומאי קושיא – דילמא הך סיפא נמי אראש השנה קאי והכי קאמר וכן היה רבי יוסי אוסר בר״ה בגולה כל ראשי שנים כאותו שהיו עושים בירושלים כשבאים העדים מן המנחה ולמעלה.
של גלויות – משמע בהני שאין נעשים שנים אלא בגולה. אמר רב אסי ומאי קושיא דילמא – האי אוסר ה״ק וכן היה ר׳ יוסי עושה איסור שני ימים טובים של גלויות קל כאיסור שני ימים של ר״ה לרבנן דפליגי עליו ואמרי מותר כדתניא לעיל מודים חכמים לרבי אליעזר ומוטב לתרוצי הכי מילתיה ולא נוקי שבשתא בר׳ יוסי דקי״ל ר׳ יוסי נמוקו עמו והאי חומרא בלא טעמא הוא. תנינא מודה ר״י בשני ימים טובים של גלויות – דב׳ קדושות הן.
אי משכחת להו – לרב נחמן ורב חסדא.
לא תימא להו – להאי מילתא דמיכספי לי על דלא אכלית מיניה פסק ושמעינן מדרב נחמן ורב חסדא ומדרבה בר שמואל ומדרב ששת דהדר ביה ומדרבא דאמר במסכת ביצה (ביצה יז.) מניח אדם עירובי תבשילין ועירובי תחומין מי״ט לחבירו ומתנה ומדרב דאמר במסכת ביצה (דף ד:) בב׳ ימים טובים של גלויות ביצה שנולדה בזה מותרת בזה וקבעי הלכתא כוותיה דדבר הניצוד או הנלקט מן המחובר ביום טוב הראשון של גלויות ממתין לערב בכדי שיעשו ומותר דמכולהו שמעינן דאחד מהן חול דאי מספקא לן בקדושה אחת אמאי מישתרי בהו ביצה ואי משום דביצה איסורא דרבנן היא הא לא אישתרי בשני ימים טובים של ר״ה ועוד קי״ל במסכת ביצה (דף ד.) דספיקא דרבנן בדבר שיש לו מתירין אסור ועוד צידת צבי מלאכה דאורייתא היא ושרייא ובהלכות גדולות אסר ויליף טעמא מדקבע רב פפא הילכתא נכרי שהביא דורון לישראל כו׳ ומוקי דהאי לערב אסורין בכדי שיעשו לערב של מוצאי יום טוב שני קאמר דליהוי ראוי לעשות קאמר ובעיני נראה שאינו כן אלא כדסתם ואמר לערב סתם אי ביום טוב ראשון הביאו ימתין לערב בכדי שיעשו ואוכלו ולפיכך צריך להמתין דשמא היה היום קדש ולמחר חול ובעי המתנה בכדי שיעשו ואי הוה איפכא כל שכן דאף בלא המתנה היו מותרין ואי ביום שני הביאום. ימתין לערב בכדי שיעשו דשמא היום קדש הוא ותדע דעיקר מילתיה דרב פפא לערב יום טוב ראשון איתמר דאמר לקמן (דף מ.) הנהו בני גננא דגזו להו נכרים אסא ביום טוב שני לאורתא שרא להו רבינא לאורוחי לאלתר אלמא קסבר כי בעינן בכדי שיעשו ביום טוב ראשון דהא קים לן בקביעא דירחא דראשון עיקר והא דעבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו כו׳ אבל יום טוב שני דקיל לא בעינן בכדי שיעשו ומסקנא קבעינן הילכתא אף בי״ט שני בכדי שיעשו דלא ליתו לזלזולי ביה ותשובת הגאון יש בידי כן. ע״כ פסק. לאו איתצודי איתציד – דודאי פשיטא ליה לרב ששת דשרי בשני.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush