בשביל של כרמים – דע״י כרמים נדדה חוץ לחמשים ומיהו בתר רובא דעלמא ליכא למיזל דכל המדדה וחזי לקיניה כשמחזיר ראשו מדדה אי לא לא מדדה והאי אי מעלמא אתא לא מצי חזי לקיניה דכרמים מפסיקין לפניו.
(1) 
בִּשְׁבִיל שֶׁל כְּרָמִים דְּאִם אִיתָא דְּמֵעָלְמָא אָתֵי כֵּיוָן דְּמִידַּדֵּי לָא מָצֵי אָתֵי דְּכׇל דְּמִידַּדֵּי וַהֲדַר חָזֵי לֵיהּ לְקִינֵּיהּ מִידַּדֵּי וְאִי לָא לָא מִידַּדֵּי.
בִּשְׁבִיל שֶׁל כְּרָמִים דְּאִם אִיתָא דְּמֵעָלְמָא אָתֵי כֵּיוָן דְּמִידַּדֵּי לָא מָצֵי אָתֵי דְּכׇל דְּמִידַּדֵּי וַהֲדַר חָזֵי לֵיהּ לְקִינֵּיהּ מִידַּדֵּי וְאִי לָא לָא מִידַּדֵּי.We are dealing with a path that passes between vineyards, and these two dovecotes are situated there. As, if it is so that you claim the chick came from anywhere else in the world, since it only hops, it could not have come there. The reason is that any bird that hops and turns and sees its nest will continue to hop; but if it does not see its nest because it has gone too far, it will not hop farther. Consequently, this found chick that hops must have come from one of these two dovecotes.
דכל דמידדי אי הדר חזי לקיניה מידדי – לא היה צריך למאי דקאמר אי הדר חזי לקיניה מידדי כיון דשובכין דעלמא יותר מחמשים מן הכרמים [אז] ליכא למיחש לרובא דעלמא דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים אבל הנך שני שובכין שהכרמים בתוך חמשים אמה שלהם אתי שפיר דקרוב לזה שלו אפילו נמצא חוץ לחמשים אמה דלא נפק מתורת מדדה דע״י כרמים מידדי יותר מחמשים אלא איירי דאפילו אם יהו שובכין דעלמא בין הכרמים ועוד מדנקט שביל משמע שאלו ב׳ השובכין בתוך השביל והניפול כמו כן נמצא בתוך השביל דליכא למיחש שהן משובכין דעלמא אפי׳ אינם רחוקים כלל כיון דלא מצי חזי לקיניה אבל מאלו השובכין הוא דאין דבר מפסיק בינו לבין השובך.
תא שמע נמצא בין שני שובכין קרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו ואע״ג דחד מינייהו נפיש. ואוקימנא בשוין. דלא נפיש חד מינייהו טפי מחבריה, דאם כן אזלינן בתר רובא. וליזיל בתר רובא דעלמא. דילמא מעוברי דרכים נפל והרי הוא של מוצאו. ואוקימנא בשביל של כרמים. דליכא רובא דעלמא, דהא אין דרך הרבים עוברת שם, דאי בדרך הרבים זיל בתר רובא והרי הוא של מוצאו דייאוש בעלים הוא.
נקטינן השתא מיהא שמעתא לטעמיה דר׳ חנינא בענין ניפול הנמצא, דהיכא דאיכא רובא דעלמא, כגון שנמצא בדרך הרבים, בין מידדה בין שאין מידדה בין בתוך חמשים אמה לשובך בין חוץ לחמשים אמה, הרי הוא של מוצאו, זיל בתר רובא דעלמא ואימור מעוברי דרכים נפל. והיכא דליכא רובא דעלמא, כגון שנמצא בשביל של כרמים או בין ההרים וכיוצא במקומות הללו שאין דרך הרבים עוברת שם, אי מפריח הוא הלך אחר רוב שובכין וההוא שובכא דנפיש דידיה הוא, ל״ש בתוך חמשים ולא שנא חוץ מחמשים, ואפי׳ בתוך נ׳ למיעוט וחוץ לנ׳ לרוב הלך [אחר] הרוב. ואי מידדה הוא, אם נמצא בתוך נ׳ לשובך הרי הוא של בעל השובך, ואע״ג דאיכא אחרינא חוץ לחמשים אמה דנפיש מיניה, דהא קי״ל כל המידדה אין מידדה יתר מחמשים. ואם היתה רגלו [אחת] בתוך חמשים ורגלו אחת לחוץ לחמשים יחלקו המוצאו עם בעל השובך ההוא. ואם נמצא בין שני שובכין בתוך חמשים לזה ובתוך חמשים לזה, אם היו שניהם שוין בישובן ומתני׳ כולה במדדה מיתוקמא ודליכא רובא דעלמא, והיינו דקתני ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך, ואע״ג דאיכא אחרינא דנפיש מיניה חוץ לנ׳ אמה, דכל המדדה אין מדדה יותר מחמשים. ואם נמצא חוץ לחמשים אמה וליכא שובך אחרינא דמיקרב לגביה בתוך נ׳ אמה אע״ג דחד מיניהו קרוב ונפיש הרי הוא של מוצאו, דהא מידדה הוא ואין מידדה יתר מחמשים אמה, ועל כרחיך לאו מחד מהני שובכין נפל אלא מעוברי דרכים נפל וייאוש בעלים הוא, ואע״ג דאין דרך הרבים עוברת שם על כרחיך אימור אקרו ואתו. נמצא בין שני שובכין בתוך חמשים והן שוין בישובן, קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו, מחצה על מחצה יחלוקו, ואם היה א׳ מהם מרובה מחבירו בין כך ובין כך הלך אחר הרוב:
פח. אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור הואיל ורוב דמים מן המקור ואע״ג דאיכא עליה דמקרבא אזלינן בתר רובא, ושמע מינה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב. אמר ליה רבא רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא מאן דאמר. והא הדר ביה מינה כדבעינן למימר קמן:
פט. תאני ר׳ חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה:
צ. אמר רבא ש״מ מדרבי חייא תלת ש״מ רוב וקרוב הלך אחר הרוב. דהא הכא דאיכא עלייה דמקרבא ודמיה טהורין ואזלינן בתר מקור משום דנפיש. וש״מ רובא דאורייתא. דאי לאו דאורייתא היאך חייבין עליו קרבן על ביאת מקדש מספק, וליחוש דילמא טהור הוא וקא מעייל חולין לעזרה. וכי תימא דמייתי אשם תלוי, והא תנן (הוריות ח,ב) אין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש, ותו היאך שורפין עליו את התרומה מספק. ושמע מינה איתא לדרבי זירא דאמר גבי תשע חניות כולם מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מקום לקח ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב, ואמר רבי זירא אע״פ שדלתות מדינה נעולות דלא אתי ליה רוב טבחי ישראל כשרים מעלמא דליכא אלא חד רובא דמאתא אזלינן בתר רובא ושרינן, ולא בעינן תרי רובי כדבעינן גבי תינוקת שירדה למלאות מן העין ונאנסה כדאיתא בסוף פ״ק דכתובות (טו,א). ובהדיא אקשינן עלה התם מיהא דרבי זירא ופרקינן מעלה עשו ביוחסין אבל בשאר איסורי בחד רובא סגיא כדרבי זירא. וקא דייק רבא הכא מיהא מתניתא דאיתא לדרבי זירא דהא אשה כדלתות מדינה נעולות דמיא. כלומר דליכא אלא חד רובא, דהא ליכא אלא רובא דמקור, וקא אזלינן בתר רובא. והא רבא הוא דאמר לעיל רוב ומצוי ליכא מאן דאמר, וליכא למישמע מינה לרוב שאינו מצוי. ואסיקנא הדר ביה רבא מההיא. ולא שנא רוב ומצוי ולא שנא רוב שאינו מצוי כולהו כי הדדי נינהו וילפי מהדדי:
צא. איתמר חבית של יין שצפה בנהר אמר רב נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותרת אפילו בשתיה, זיל בתר קרוב ומהאי עיר שבצדה הוא דאתאי, וכיון דרוב העיר ישראל זיל בתר רובא ודישראל היא. ואי משום גזל ליכא, דשלוליתו של נהר הוא ורחמנא שרייה דיאוש בעלים הוא כדמיברר בפ׳ אלו מציאות (ב״מ כב,ב). נמצאת כנגד עיר שרובה גוים אסורה. אפילו בהנאה, זיל בתר קרוב ומהאי עיר הקרובה הוא דאתאי, וכיון דרובה גוים אסור דאזלינן בתר רובה. ושמואל אמר אפילו נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסורה אימור מהאי דקירא אתאי. דנפיש טפי והוי רוב גוים, ואע״ג דאיכא עיר שרובה ישראל דמיקרבא טפי הוי ליה רוב וקרוב והלך אחר הרוב. לימא בדר׳ חנינא קא מיפלגי דמר אית ליה דר׳ חנינא ומר לית ליה דר׳ חנינא לא דכולי עלמא אית להו דר׳ חנינא דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב, והכאבהא קא מפלגי מר סבר אם איתא דמהאי דקירא אתאי אם כן עקולי ופשורי הוו מטבעי לה ומר סבר חריפתא דנהרא נקט ואתאי. וקיימא לן כרב באיסורי:
צב. שמעינן נמי מיהא דהלכתא כרבי חנינא דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב, מדמסקינן בה דכ״ע אית להו דר״ח אלמא הלכתא היא:
צג. ההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה שרייה רבינא לימא משום דסבר ליה לדר׳ חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב ואע״ג דאשתכח בפרדיסא דאיסורא, כיון דרובה דפרדיסי התירא נינהו שרי. ודחינן שאני הכא דלמגנב מיניה ואצנועי [בגויה לא מצנעי]. וכיון דאידחי ליה קרוב דכולי עלמא הלך אחר הרוב. והני מילי חמרא אבל ענבי מצנעי. והויא לה פלוגתא דרבי חנינא ודרבי זירא, לדרבי חנינא הלך אחר הרוב ושרי ליה לר׳ חנינא זיל בתר קרוב ואסיר. וקי״ל כרבי חנינא. הילכך לא שנא חמרא ולא שנא ענבי כי האי גוונא שרו דרובא התירא ואזיל בתר רובא. והאי דקא דחי גמרא שאני התם דלמגנב מיניה ואצנועי בגויה לא מצנעי, לאו משום דליתא לדר׳ חנינא אלא כמאן דאמר מהכא ליכא למישמע מינה:
ואוקימנ׳ בגמ׳ בשביל של כרמים – פירש רבינו שלמה ז״ל שעל ידי כרמים נדדה ויצאה חוץ לחמשים אמה ומיהו בתר רוב׳ דעלמ׳ ליכא למיזל דאי הדר חזי לקיני׳ מדדה טפי לא מדדה ואין מחוור לי שאין לשון בשביל בכל מקום אלא דרך כדאמרינן מודים בשביל של כרמים הואיל ונעשה להלוך וכענין ששנינו מצא אחר הגפה או בשבילין שבשדות ולדברי רש״י ז״ל היה לו לומר בכרמים.
אלא הכי קאמר אין מקום זה דרך הרבים ולא שיהו בני אדם מצוין שם אלא שביל של כרמים הוא שאין עוברין בתוכו כלל אלא אותן בני אדם של שני שובכות לפיכך אין לחוש לנפילה אלא דהני ואינהו לא מיאשי סבר מאן שכיח התם חבראי איהו מחזיר לי אי נמי נקיטנ׳ ליה בדינ׳ כדאמרינן בואלו מציאות גבי סלע שנפלה משנים ולרובא דשובכין דעלמא ליכא למיחש דלא מצי אתי מחוץ לחמשים ולא אשכחן בשום נוסח׳ דכל דמדדי אי הדר חזי לקיניה.
ובירושלמי (ב,ו) גרס הדא דתימר בזמן שאין דרך הרבים מפסיק בנתים אבל בזמן שדרך הרבים מפסיק בנתים לא בדא הדא ילפ׳ מן ההי׳ וההיא ילפה מן הדא הדא ילפה מן ההיא שאם היו שנים חייב להכריז וההי׳ ילפה מן הדא שאם היו ג׳ הרי היא מן מוצאו ונראה שכן דרך פירושו כענין שאמרנו ואסיפא קאי דקתני קרוב לזה שלו ולא מפליג אלא אפילו חוץ לחמשים אמה ולפום הכי קאמר שבזמן שדרך הרבים מפסיק בין השובכין לנפול תולין בהן ועוד אמר שאותה ששנינו היה משכירו לאחרים למדה מזו שאם היו שנים חייב להכריז דלא מיאשי כמו שני שובכות הללו וזו של למודה משם שאם היו שלשה שובכות הרי אלו של מוצאו דמיאשי והכי נמי איתמר התם בגמרא דילן והדא וההיא בירושלמי לאו דוקא שהסוגיות שלו שנויות במקומות הרבה. כל זה כתבתי לפי שיטתם של רש״י ז״ל והמפרשים ז״ל.
ואינו נראה לי כלל דסיפא דמתני׳ נמצא בין שובכות על כרחין בתוך חמשים אמה היא דמאי דיהיב ברישא לבעל השובך קא פליג סיפא בין שני שובכות קרוב לזה לבעל השובך הזה ומחצה על מחצה לשניהם אבל חוץ לחמשים דקתני בשובך אחד של מוצאו היכי מתני ליה בשני שובכין לבעלי שובך ואי חסורי מיחסרא היה לן לתרוצה בגמרא במה דברים אמורים אבל בשביל של כרמים אפילו חוץ לחמשים לבעל השובך וליתני ארישא נמי נמצא בין שני שובכות ובגמרא מפשטא דמתני׳ מקשו וכפשטה מוקמי ומתרצי.
לפיכך נראה לי דהא דמקשי׳ וליזיל בתר רובא דעלמא אכולה מתני׳ פרכינן ותרוצת׳ דשמעתא דסבר׳ דמקש׳ תוך חמשי׳ בשובך א׳ לבעל השובך דתלינן בממלא כרסיהו בשני שובכין לקרובחוץ לחמשים של מוצאו דמעלמא אתא ודילמא מאיניש נפל ואיאש אי נמי דרוב׳ דעלמ׳ לאו יוני שובך נינהו ואין בהן מפני דרכי שלום ולהכי מקשי לר׳ חנינא קשיא תוך חמשים ולרבי זירא קשיא חוץ לחמשים ומוקי לה במדדה ומתרצא לתרוייהו והדר מקשה מסיפא לרבי חנינא לסיועיה לר׳ זירא למימרא דקרוב עדיף לעולם ופריק בשוין והדר מקשה אכולה אוקמתא דרבי חנינא וכיון דרובא עדיף לעולם ליזל בתר רובא דאיניש דעלמ׳ וליחוש לעוברי דרכים שנושאין נפולין תדיר ואמאי תנינן לבעל השובך בין בשובך אחד בין בשני שובכות של מוצאו בעי למהוי ופריך דכולה מתניתין בשביל של כרמים שאין עוברי דרכים מצוין שם ובמדדה כדאמרן והלכך תוך חמשים אמה מנפשיה אתא דנושאין לה שכיחי הכא חוץ לחמשי׳ כיון דמנפשיה לא מצי אתי על כרחך איניש עקר ואתא להכא ואיאש. והא דקאמרינן שביל של כרמים משום דבכרמים גופייהו לא מצי מדדה דגפנים מעכבי ליה ועד דפרח אבל בשבילין שבכרמים מדדה הוא וזהו פירוש של שמועה זו על נכון.
אלא הכי קאמר אין מקום זה דרך הרבים ולא שיהו בני אדם מצוין שם אלא שביל של כרמים הוא שאין עוברין בתוכו כלל אלא אותן בני אדם של שני שובכות לפיכך אין לחוש לנפילה אלא דהני ואינהו לא מיאשי סבר מאן שכיח התם חבראי איהו מחזיר לי אי נמי נקיטנ׳ ליה בדינ׳ כדאמרינן בואלו מציאות גבי סלע שנפלה משנים ולרובא דשובכין דעלמא ליכא למיחש דלא מצי אתי מחוץ לחמשים ולא אשכחן בשום נוסח׳ דכל דמדדי אי הדר חזי לקיניה.
ובירושלמי (ב,ו) גרס הדא דתימר בזמן שאין דרך הרבים מפסיק בנתים אבל בזמן שדרך הרבים מפסיק בנתים לא בדא הדא ילפ׳ מן ההי׳ וההיא ילפה מן הדא הדא ילפה מן ההיא שאם היו שנים חייב להכריז וההי׳ ילפה מן הדא שאם היו ג׳ הרי היא מן מוצאו ונראה שכן דרך פירושו כענין שאמרנו ואסיפא קאי דקתני קרוב לזה שלו ולא מפליג אלא אפילו חוץ לחמשים אמה ולפום הכי קאמר שבזמן שדרך הרבים מפסיק בין השובכין לנפול תולין בהן ועוד אמר שאותה ששנינו היה משכירו לאחרים למדה מזו שאם היו שנים חייב להכריז דלא מיאשי כמו שני שובכות הללו וזו של למודה משם שאם היו שלשה שובכות הרי אלו של מוצאו דמיאשי והכי נמי איתמר התם בגמרא דילן והדא וההיא בירושלמי לאו דוקא שהסוגיות שלו שנויות במקומות הרבה. כל זה כתבתי לפי שיטתם של רש״י ז״ל והמפרשים ז״ל.
ואינו נראה לי כלל דסיפא דמתני׳ נמצא בין שובכות על כרחין בתוך חמשים אמה היא דמאי דיהיב ברישא לבעל השובך קא פליג סיפא בין שני שובכות קרוב לזה לבעל השובך הזה ומחצה על מחצה לשניהם אבל חוץ לחמשים דקתני בשובך אחד של מוצאו היכי מתני ליה בשני שובכין לבעלי שובך ואי חסורי מיחסרא היה לן לתרוצה בגמרא במה דברים אמורים אבל בשביל של כרמים אפילו חוץ לחמשים לבעל השובך וליתני ארישא נמי נמצא בין שני שובכות ובגמרא מפשטא דמתני׳ מקשו וכפשטה מוקמי ומתרצי.
לפיכך נראה לי דהא דמקשי׳ וליזיל בתר רובא דעלמא אכולה מתני׳ פרכינן ותרוצת׳ דשמעתא דסבר׳ דמקש׳ תוך חמשי׳ בשובך א׳ לבעל השובך דתלינן בממלא כרסיהו בשני שובכין לקרובחוץ לחמשים של מוצאו דמעלמא אתא ודילמא מאיניש נפל ואיאש אי נמי דרוב׳ דעלמ׳ לאו יוני שובך נינהו ואין בהן מפני דרכי שלום ולהכי מקשי לר׳ חנינא קשיא תוך חמשים ולרבי זירא קשיא חוץ לחמשים ומוקי לה במדדה ומתרצא לתרוייהו והדר מקשה מסיפא לרבי חנינא לסיועיה לר׳ זירא למימרא דקרוב עדיף לעולם ופריק בשוין והדר מקשה אכולה אוקמתא דרבי חנינא וכיון דרובא עדיף לעולם ליזל בתר רובא דאיניש דעלמ׳ וליחוש לעוברי דרכים שנושאין נפולין תדיר ואמאי תנינן לבעל השובך בין בשובך אחד בין בשני שובכות של מוצאו בעי למהוי ופריך דכולה מתניתין בשביל של כרמים שאין עוברי דרכים מצוין שם ובמדדה כדאמרן והלכך תוך חמשים אמה מנפשיה אתא דנושאין לה שכיחי הכא חוץ לחמשי׳ כיון דמנפשיה לא מצי אתי על כרחך איניש עקר ואתא להכא ואיאש. והא דקאמרינן שביל של כרמים משום דבכרמים גופייהו לא מצי מדדה דגפנים מעכבי ליה ועד דפרח אבל בשבילין שבכרמים מדדה הוא וזהו פירוש של שמועה זו על נכון.
בשביל של כרמים שעובר בין הכרמים, ושם מצויים שני שובכים אלו, שאם איתא דמעלמא אתי [יש מקום לומר שמהעולם, ממקום אחר, הגוזל בא], כיון דמידדי [שהוא מדדה] לא מצי אתי [היה יכול לבוא לשם], שכל דמידדי והדר חזי ליה לקיניה [המדדה ופונה ורואה את קינו] — מידדי [מדדה] הלאה, ואי [ואם] לא, שהרחיק עד שאינו יכול לראות את הקן — לא מידדי [מדדה]. ואם כן, גוזל מדדה זה שנמצא — לא בא אלא מאחד משני שובכים אלו.
We are dealing with a path that passes between vineyards, and these two dovecotes are situated there. As, if it is so that you claim the chick came from anywhere else in the world, since it only hops, it could not have come there. The reason is that any bird that hops and turns and sees its nest will continue to hop; but if it does not see its nest because it has gone too far, it will not hop farther. Consequently, this found chick that hops must have come from one of these two dovecotes.
הכל
(2) אָמַר אַבָּיֵי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא אדָּם שֶׁנִּמְצָא בַּפְּרוֹזְדוֹר סְפֵיקוֹ טָמֵא שֶׁחֶזְקָתוֹ מִן הַמָּקוֹר ואע״ג וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא עֲלִיָּיה דִּמְקָרְבָא.
Abaye said: We learn in a mishna (Nidda 17b) as well that one follows the majority rather than proximity: With regard to blood that is found in the corridor [baperozdor], i.e., the cervical canal, and it is uncertain whether or not it is menstrual blood, it is ritually impure as menstrual blood, as there is a presumption that it came from the uterus, which is the source of menstrual blood. And this is the halakha even though there is an upper chamber, which empties into the canal, which is closer.
Abaye said: We learn in a mishna (Nidda 17b) as well that one follows the majority rather than proximity: With regard to blood that is found in the corridor [baperozdor], i.e., the cervical canal, and it is uncertain whether or not it is menstrual blood, it is ritually impure as menstrual blood, as there is a presumption that it came from the uterus, which is the source of menstrual blood. And this is the halakha even though there is an upper chamber, which empties into the canal, which is closer.
[ערוך ע׳ פרוזדור] בפ׳ ב׳ בנדה (יז:) החדר והפרוזדור והעליה. פי׳ עליה, מקום השתנת מי רגלים, נמצא בפרוזדור ספקו טמא. בפ׳ לא יחפור בגמ׳ ניפול, אף אנן נמי תנינא דם הנמצא בפרוזדור ספקו טמא.
[ר״ח כתובות טו, א] [בסוגיתנו: דאמר רבי זירא אע״פ שדלתות מדינה נעולות וכו׳: ואקשינן ומי בעינן תרי רובי רוב העיר ורוב סיעה כדאוקמה רב למתני׳, והתניא תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואינו ידוע מאיזה מהן לקח – ספיקו אסור, דאמרינן כל מאן דבעי מיזבן מהדר אכל חנות וחנות מאן דמזבין בזול מיניה זבין וחנות דנבלה הוא מזבן בזול, הלכך חיישינן דמיניה זבין, אבל בשר הנמצא בדרך הולכין אחר רוב חנויות ומותר, והכא אין שם אלא רוב העיר בלבד, וכי תימא בשאין דלתות מדינה נעולות דאתי לה רובא מעלמא כשרין ושמא הבשר שנמצא מהן נפל והנה איכא רוב סיעה, והא אמר ר׳ זירא אע״ג שדלתות מדינה נעולות, ופרקינן אין הכי נמי דרוב אחד דיו אלא מעלה עשו ביוחסין דלא מכשרינן ליוחסין אלא בתרי רובי.
[ר״ח כת״י הגניזה] איתמר חבית מלאה יין שצפת בנהר, אמ׳ר רב אם נמצאה בעיר שרובה גוים אסורה, כנגד עיר שרובה ישר׳אל מותרת וכולי על׳מא אית להו דר׳ חנינה דאמ׳ר הלך אחר הרוב, וקיימא לן הא דאמ׳ר רב מותרת - מותרת בהנאה אבל בשתייה אסורה. ושמואל אמ׳ר אפילו בעיר שרובה ישר׳אל אסורה, אימור מההיא דקירא של נהר דדירי בה גוים אתאי. [ורב אמר מ]האי דקירא לא מצי אתי הכא, דעקולי ופשורי הוו טבעי [לה]. פיר׳וש עקולי, מקומות שיש בהן בשפת הנהר עקמומית. ופישורי, מקומות גבוהים ונמוכים שהחבית אינה נמשכת בהן בהדיא. ושמואל סבר דיל׳מא חריפתא דנהרא נקטא ואתאי דלא עקולי ולא פישורי איכא התם. וקיימא לן כרב באיסורי והא איסורא, ובשתייה אסורה ובהנאה מותרת.
[רשב״ש סי׳ תקנ״ג] איתמר בפרק לא יחפור חבית שצפה בנהר אמר רב נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותרת וכו׳, הנהו זיקי דחמרא דאשתכוח בי קופאי שרינהו רבא וכו׳, וכך הם דברי הרמב״ם ז״ל בסוף פי״ב מהל׳ מאכלות אסורות וכו׳, אלא שיש בדברי רבינו ז״ל תימה שלא התיר יין זה אלא בהנאה, פירשה [כ]רבינו חננאל ז״ל דדוקא בהנאה אבל בשתיה אסורה דשמא מגוי הוא ואם תמצא לומר דישראל הוא שמא גוים נגעו בה ודקדקו מדבריו דסבירא ליה דיין נסך גופיה מותר בהנאה, ואין לתמוה מרבינו חננאל ז״ל שהוא כתב דיש מהגאונים ז״ל שסוברים דיין נסך בזמן הזה אינו אסור אלא בשתייה ובהנאה שרי, אבל לרבינו הרמב״ם ז״ל שכתב בפי״א מהל׳ מאכלות אסורות דסתם יין בזמן הזה אסור בהנאה אם אנחנו חוששים למגע גוי אסורים בהנאה ואם אין אנו חוששים למגען מותר אף בשתיה.
אמר אביי אף אנן נמי תנינא – דרוב וקרוב אזלי בתר רוב דתנן דם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור בא שממנו רוב הדמים באין והמקור הוא פנימי מכולן והחדר סמוך למקור והפרוזדור הוא החיצוני ועליה בנויה על גבי שניהם על גבי החדר והפרוזדור ולול פתוח בין עליה ופרוזדור נמצא הדם מן הלול ולפנים ספיקו טמא מן הלול ולחוץ ספיקו טהור ודם הבא מן החדר טמא דמן המקור בא ומן העליה טהור מן הפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור בא ואע״ג דאיכא עלייה דדמה טהורה דמקרבא לגבי פרוזדור ממקור אזלינן בתר רוב דרוב דמים מן המקור באין:
אף אנן נמי תנינא – כר׳ חנינא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב.
נמצא בפרוזדור – נמצא דם לאשה בין כותלי רחם מבחוץ הקרוי בית החיצון.
ספיקו טמא – ספק זה טומאה ודאית מדקתני שחזקתו מן המקור ומה ספיקא יש כאן רישא דמתניתין במסכת נדה משל משלו באשה החדר והפרוזדור והעלייה דם החדר טמא והוא המקור ומפרש בגמרא החדר מבפנים בעובי גופה לצד אחוריה והפרוזדור מבחוץ לצד פניה והעלייה בנויה על גבי שניהם ודם העלייה טהור ולול פתוח מעלייה לפרוזדור וקתני נמצא בפרוזדור חזקתו מן המקור זב ויצא אל החוץ הואיל ורוב דמים מצויים בו ולא אמר מן העלייה נטף דרך הלול ואע״ג דעלייה קרוב לפרוזדור שעל גבו.
אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם הנמצא בפרוזדור. פי׳ שברחם. ספיקו טמא. כלומר אע״פ שספק הוא אם זה הדם מן המקור שהוא דם נדות או מן העליה שאינו דם נדות, ספיקו טמא שחזקתו מן המקור הוא שממנו שותת דם נדות, ואע״ג דאיכא עליה שקרובה לפרוזדור יתר מן המקור הוא בתר מקור שדינן ליה, שמע מינה רוב וקרוב בתר רובא אזלינן. ודחינן רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ״ד דלא עדיף מן הקרוב, אבל רוב שאינו מצוי קרוב עדיף מינה.
אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם הנמצא בפרוזדור טמא כו׳ – בנמצא בגג פרוזדור מן הלול ולפנים איירי כדמוכח בפרק כל היד (נדה דף יז: ושם ד״ה מן) וסוגיא דהתם מפרש במקומה.
ואף על גב דאיכא עלייה דמקרבא – וקרוב דמוכח הוא דקרוב לעלייה הוא ומן החדר אינו יכול לבא אא״כ שחתה ביותר כמו שפירש במסכת נדה (שם).
אמר אביי: אף אנן נמי תנינא [אנו גם כן שנינו] שהולכים אחר הרוב ולא אחר הקרוב, ששנינו: דם שנמצא בפרוזדור (בחלק החיצון של בית הרחם) — הרי ספיקו, אם לא ברור אם דם זה דם נידה הוא או דם אחר, טמא, שחזקתו שבא מן המקור (הרחם, שמשם יוצא דם הנידה); ואף על גב דאיכא [ואף על פי שיש] עלייה, כיס השתן, הנפתח לפרוזדור דמקרבא [שקרוב יותר]!
Abaye said: We learn in a mishna (Nidda 17b) as well that one follows the majority rather than proximity: With regard to blood that is found in the corridor [baperozdor], i.e., the cervical canal, and it is uncertain whether or not it is menstrual blood, it is ritually impure as menstrual blood, as there is a presumption that it came from the uterus, which is the source of menstrual blood. And this is the halakha even though there is an upper chamber, which empties into the canal, which is closer.
הכל
(3) א״ל אֲמַר לֵיהּ רָבָא רוֹב וּמָצוּי קָא אָמְרַתְּ רוֹב וּמָצוּי לֵיכָּא לְמַאן דְּאָמַר.
Rava said to Abaye, in response to this claim: You state a proof from a case where the factors of majority and frequency are both present. When there is majority and frequency, there is no one who says that one ignores the majority and follows proximity. Here, not only is the blood from the uterus greater in quantity, it also passes through the canal more frequently, as blood generally does not come from the upper chamber.
Rava said to Abaye, in response to this claim: You state a proof from a case where the factors of majority and frequency are both present. When there is majority and frequency, there is no one who says that one ignores the majority and follows proximity. Here, not only is the blood from the uterus greater in quantity, it also passes through the canal more frequently, as blood generally does not come from the upper chamber.
רוב ומצוי – דמיו רבים יותר משל עלייה ועוד שהן תדירין לזוב משם ודמי העלייה אין תדירין לצאת בהא ליכא מאן דפליג על רבי חנינא.
ויש לפרש מצוי. כלומר הדם שבמקור אינו בלוע בבשר כמו הדם שבעליה, אלא פרוד הוא ממנו ומצוי ליציאה יותר מן הדם שבעליה.
רוב ומצוי קאמר. יש לומר מצוי כלומר הדם שבמקור אינו בלוע בבשר כמו הדם שבעליה אלא פרוד הוא ממנו ומצוי ליציאה יותר מן הדם שבעליה. ושמע מינה רוב דאורייתא כלומר הא דאמרינן רוב וקרוב הלך אחר הרוב מדאורייתא הוא מדקתני ושורפים עליה את התרומה דאי מדרבנן היכי שורפים תרומה דאורייתא אבל רובא גרידא היכא דליכא אחרינא דעדיף כקורבה ליכא למימר בהאי ושמע מינה רובא דאורייתא דהא זיל קרי ביה רב הוא אחרי רבים להטות. הר״י ן׳ מיגש ז״ל.
אמר ליה [לו] רבא בדחיה: מקרה שהוא גם רוב ומצוי קא אמרת [אתה אומר], ממנו אתה רוצה להוכיח? כשיש רוב שהוא גם מצוי ליכא למאן דאמר [אין מי שאומר] שאין הולכים אחר הרוב אלא אחר הקרוב. והדם שמן המקור לא רק שמרובה יותר, אלא גם מצוי יותר שיגיע לפרוזדור, שבדרך כלל אין דם מן העלייה.
Rava said to Abaye, in response to this claim: You state a proof from a case where the factors of majority and frequency are both present. When there is majority and frequency, there is no one who says that one ignores the majority and follows proximity. Here, not only is the blood from the uterus greater in quantity, it also passes through the canal more frequently, as blood generally does not come from the upper chamber.
הכל
(4) דְּתָנֵי ר׳ רַבִּי חִיָּיא בדָּם הַנִּמְצָא בַּפְּרוֹזְדוֹר חַיָּיבִין עָלָיו עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְשׂוֹרְפִין עָלָיו אֶת הַתְּרוּמָה.
Rava cites a proof for his statement. As Rabbi Ḥiyya teaches: Blood that is found in the corridor is considered definite menstrual blood, and therefore if she engages in sexual intercourse, both she and her partner would be liable as a result of it to receive karet for entering the Temple intentionally when ritually impure or to bring an offering for entering unwittingly. And one burns teruma due to it, if the woman touches such produce. Evidently, the status of this blood is not considered uncertain.
Rava cites a proof for his statement. As Rabbi Ḥiyya teaches: Blood that is found in the corridor is considered definite menstrual blood, and therefore if she engages in sexual intercourse, both she and her partner would be liable as a result of it to receive karet for entering the Temple intentionally when ritually impure or to bring an offering for entering unwittingly. And one burns teruma due to it, if the woman touches such produce. Evidently, the status of this blood is not considered uncertain.
חייבין עליו על ביאת מקדש – דלא מספקינן לה כמביא חולין לעזרה דודאי דם נדה הוא.
ושורפין עליו תרומה – ולא אמרי׳ ספק הוא ותולין לא אוכלין ולא שורפין.
תני ר׳ חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה דודאי מן המקור שהוא דם נדות. אמר רבא שמע מינה מר׳ חייא תלת, שמע מינה רוב וקרוב הלך אחר הרוב. ושמע מינה רובא דאוריתא. כלומר הא דאמרינן רוב וקרוב הלך אחר הרוב מדאוריתא הוא, מדקתני ושורפים עליה את התרומה דאי מדרבנן היכי שרפינן תרומה דאוריתא, אבל רובא גרידא היכא דליכא אחרינא דעדיף מיניה כקורבה ליכא למימר בהאי ושמע מינה רובא דאוריתא, דהא זיל קרי ביה רב הוא אחרי רבים להטות.
דתני רבי חייא – אי גרסינן תני אתי שפיר אבל אי גרסינן דתני תימה היכי מייתי מהכא דרוב ומצוי הוא דלמא לאו משום דרוב ומצוי קאמר רבי חייא דשורפין עליו את התרומה אלא משום דרוב וקרוב הלך אחר הרוב כרבי חנינא ונ״ל דאפילו גרסי׳ דתני לא מדברי רבא הוא אלא גמרא הוא דמייתי לה דשפיר הוה מוכח אביי ממתני׳ דנדה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב דאף על גב דקתני ספיקו טמא על כרחך לאו ספיקא הוא מדתני רבי חייא דחייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו תרומה. (הג״ה) ומהר״ם אומר דרבא מייתי לה דרוב ומצוי הוא דאי אינו מצוי א״כ מאי קמ״ל רבי חנינא כיון דשמעינן לה מדתני רבי חייא אבל ממתני׳ דנדה לא היה יכול להוכיח דאפילו אם אינו רוב ומצוי הוצרך רבי חנינא לאשמועינן דלא נימא ספיקו טמא הוה ספק ממש ולמאי דהדר ביה רבא וקאמר דלא הוי רוב ומצוי איצטריך רבי חנינא לאשמועינן דאי מדתני רבי חייא ה״א דרוב ומצוי הוא קמ״ל ר׳ חנינא דלאו רוב ומצוי הוא (ע״כ הג״ה).
ומביאים ראיה לשיטת רבא, דתני [ששנה] ר׳ חייא: דם הנמצא בפרוזדור — רואים אותו כדם נידה ממש, ובין האשה ובין מי שבא עליה במצב זה חייבין עליו כרת, ובשוגג — קרבן, על ביאת מקדש בטומאה, ואם נגעה האשה בתרומה — שורפין עליו את התרומה, ואין זה נחשב כענין של ספק.
Rava cites a proof for his statement. As Rabbi Ḥiyya teaches: Blood that is found in the corridor is considered definite menstrual blood, and therefore if she engages in sexual intercourse, both she and her partner would be liable as a result of it to receive karet for entering the Temple intentionally when ritually impure or to bring an offering for entering unwittingly. And one burns teruma due to it, if the woman touches such produce. Evidently, the status of this blood is not considered uncertain.
הכל
(5) וְאָמַר רָבָא ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרַבִּי חִיָּיא תְּלָת שְׁמַע מִינַּהּ רוֹב וְקָרוֹב הַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב וּשְׁמַע מִינַּהּ רוּבָּא דְּאוֹרָיְיתָא וש״מ וּשְׁמַע מִינַּהּ אִיתָא לדר׳ לִדְרַבִּי זֵירָא.
And Rava says: Learn from that which Rabbi Ḥiyya said three conclusions: Learn from his statement that when the relevant factors are majority and proximity, follow the majority; and learn from his statement that the halakha that one follows the majority applies by Torah law, as teruma is burned in this case on account of the blood and she is liable to receive karet if she enters the Temple in this state; and learn from his statement that there is a source for that which Rabbi Zeira said.
And Rava says: Learn from that which Rabbi Ḥiyya said three conclusions: Learn from his statement that when the relevant factors are majority and proximity, follow the majority; and learn from his statement that the halakha that one follows the majority applies by Torah law, as teruma is burned in this case on account of the blood and she is liable to receive karet if she enters the Temple in this state; and learn from his statement that there is a source for that which Rabbi Zeira said.
אמר רבא – מהא לא תסייע דרוב ומצוי שאני דדם המקור רוב הוא לכולהו ומצוי בו דם תדיר דתני ר׳ חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו חטאת על ביאת מקדש אם נכנסה במקדש ואם נגעה בתרומה שורפין עליו את התרומה דלא אמרי׳ הכא כבשאר ספק טומאו׳ אם נגעו בתרומ׳ דתולין לא אוכלין ולא שורפין אבל הכא ודאי שורפין דספיקו ודאי טמא הוא דדם מקור רוב ומצוי ודאי מן המקור בא וטמא:
ש״מ מדקתני ושורפין עליו את התרומה מכלל דרובא דאורייתא דרוב דמים מן המקור וש״מ מדקאזיל בתר רוב אע״ג דאתרע רוב במקצת דהא יש דם עלייה דטהור הוא דמקרבא ואפ״ה אזיל בתר רוב ש״מ דאותא לדר׳ זירא דאמר בפ״ק דכתובות בהנהו דאמר ר׳ יוסי מעשה בתינוקת שירדה מן המעיין ונאנסה ואמר ר״ע אם רוב העיר משיאין לכהונה ורוב סיעה של כשרין עוברין לשם הרי זו תינשא לכהונה. ור׳ זירא אמר אע״ג שדלתות מדינה נעולות דאיתרע לה רובא דליכא אלא חד רובא דלא קא עוברת סיעה של כשרין לשם אפ״ה משיאין לכהונה הואיל דרוב העיר משיאין לכהונה דהא אשה כיון דלית בה אלא חד רוב דרוב דמים מן המקור הן כדלתות מדינה נעולות דמיין ואפ״ה אזלינן בתר רובא:
שמע מינה – מדאחזיק ליה בדם נדה ודאי תלת.
איתא לדר׳ זירא – דאמר גבי תשע חנויות בשילהי פ״ק דכתובות ובנמצא הלך אחר הרוב ומותר דאע״פ שדלתות מדינה נעולות דליתא אלא חד רובא להכשירה רוב העיר שתשע חנויות שבה מוכרות בשר שחוטה והאחת מוכרת נבילה דאיכא מילתא דבעינן ביה תרתי רובי כדאמרי׳ התם כגון דלתות מדינות פתוחות ורוב טבחים סביבות המדינה ישראל דאיכא למיזל בתר תרי רובי להכשירה רוב העיר ורוב הבאין מחוצה לה.
הג״ה וש״מ רובא דאורייתא – חשיב ליה רובא דליתיה קמן דברובא דאיתיה קמן לא צריך למידק ש״מ דקרא כתיב אחרי רבים להטות כדפריך פרק קמא דחולין (דף יא. ושם) גבי הא דבעי מנ״ל הא דאמרינן זיל בתר רובא ופריך מנ״ל דכתיב אחרי רבים להטות.
ושמע מינה איתא לדר׳ זירא – נראה לריצב״א דאע״ג דטעמא דבעינן תרי רובי הוי משום דגזרינן רוב סיעה אטו רוב העיר מ״מ איצטריך ליה למימר גבי חנות דלא בעינן תרי רובי דאע״ג דליכא למימר הכי מ״מ איכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע אי לאו דאיכא רובא דעלמא וגבי אשה נמי אי גזרינן בעלמא הוה לן להחמיר שלא לשרוף מן הלול ולפנים אטו מן הלול ולחוץ ונראה לו דהלכה כרבי חנינא.
יב. אמר רבא שמע מינה מדר׳ חייה תלת כול׳ – אי קשיא: בכל נדה דאוריתא נימא הכי דהא לא ידעי׳ מהיכא אתא ודילמא מעלייה אתא. ואמר רחמנא הנוגע בה יטמא והוא טמא בודאי ונישמע מקרא. ומה צורך למישמע מדר׳ חייה. תשובה: יש לומר כשיצא הדם לחוץ קים לן שהמקור דרכו לזוב אבל עלייה אין דרכה לזוב אלא יימצאו בה טיפין ולא יזובו לחוץ אבל כשנמצא בפרוזדור התם איכא לספוקי דיש לומר הך טיפה דנמצא בה מעלייה אתאי משום הכי אמר שמע מינה מדר׳ חייה.
שמע מינה רובא דאורייתא. איכא למידק, למה לי דשמעינן לה מדרבי חייא, קרא כתיב (שמות כג:) אחרי רבים להטות, וכדאקשינן בחולין (חולין יא.) דאמרינן התם מנא לן דאזלינן בתר רובא מנא לן דכתיב אחרי רבים להטות. ונראה לי דהכא הכי קאמר, שמע מינה בתר רובא דליתיה קמן. ואכתי לא ניחא לן, דרובא דליתיה היינו רובא דאיתיה קמן, אבל מדרבי חייא שמעינן אפילו רובא דליתיה קמן. ואכתי לא ניחא לן, דרובא דליתיה קמן נמי הא מייתי ליה בפרק קמא דחולין (חולין יא.) מפסח ומשעיר המשתלח ומעגלה ערופה וממכה אביו ומשחיטה גופה אתי לן מהני.
(5-6) ושמע מינה איתא לדרבי זירא דאמר אף על גב דדלתות מדינה נעולות. כלומר, דליכא אלא חד רובא, ואף על גב דרבי זירא הוה מקשה לעיל לרבי חנינא, לאו לאיפלוגי עלה אלא לברורה למילתא. אי נמי דבקורבא דמוכח פליגי, וכדכתיבנא לעיל.
ד״ה הג״ה ושמע מיניה כו׳ צ״ל ה״ג וש״מ כו׳:
בא״ד דבעינן תרי רובי הוי משום כו׳ נ״ב פי׳ היכא דאזלא איהי לגביה דהוה ליה קבוע וכל קבוע וכו׳:
וכתב הר״י בעליות וזה לשונו: ושמע מינה רובא דאורייתא. מכמה משניות שמעינן לה כמו ההיא דתשע חנויות אלא רוב שיש קרוב כנגדו קא פשיט מינה עד כאן לשונו.
הג״ה בד״ה ש״מ רובא כו׳ דברובא דאיתיה קמן לא צריך למידק ש״מ כו׳ עכ״ל צ״ע לפ״ז מאי קשיא להו לעיל מאי קמ״ל ר׳ חנינא דרוב וקרוב כו׳ הא מתני׳ היא ט׳ חנויות כו׳ הא איכא למימר דמהך מתני׳ לא שמעינן אלא ברובא דאיתיה קמן כדאמר בהדיא בפ״ק דחולין דהך דט׳ חנויות כו׳ הוי רובא דאיתיה קמן ואשמועינן ר״ח דאפי׳ ברובא דליתיה קמן הולכין אחר הרוב ולא אחר הקרוב דהכי משמע מתוך שמעתין דר״ח אפי׳ ברובא דליתיה קמן קאיירי ודו״ק:
ובענין זה מביאים דברים לכאורה הפוכים שאמר רבא, שמע מינה [למד מכאן] מדברי ר׳ חייא תלת [שלושה דברים]: שמע מינה [למד מכאן] שרוב וקרוב הלך אחר הרוב; ושמע מינה רובא דאורייתא [ולמד מכאן שדין רוב הוא מן התורה], שהרי שורפים עליו את התרומה, וחייבים עליו בקרבן; ושמע מינה [ולמד מכאן] איתא [יש] מקור לדברי ר׳ זירא,
And Rava says: Learn from that which Rabbi Ḥiyya said three conclusions: Learn from his statement that when the relevant factors are majority and proximity, follow the majority; and learn from his statement that the halakha that one follows the majority applies by Torah law, as teruma is burned in this case on account of the blood and she is liable to receive karet if she enters the Temple in this state; and learn from his statement that there is a source for that which Rabbi Zeira said.
הכל
(6) דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא אע״פ אַף עַל פִּי שֶׁדַּלְתוֹת מְדִינָה נְעוּלוֹת.
This statement of Rabbi Zeira was issued in reference to a case discussed in tractate Ketubot (15a). If there are ten stores in a city, nine of which sell kosher meat and one of which sells non-kosher meat, and one found meat outside the stores and he does not know from which store it came, one follows the majority. The Gemara there suggests that perhaps one follows the majority only in a case where the gates of the city are unlocked, when the meat could have come to the city from the majority of kosher meat outside in a circumstance where the majority of the meat sold in the surrounding area was kosher. In this case there are two majorities, the majority of kosher meat stores inside the city, and the majority from outside. The Gemara there explains that Rabbi Zeira says that even if the city gates are locked one follows the majority, and the meat is kosher, as there is a no need for a double majority.
This statement of Rabbi Zeira was issued in reference to a case discussed in tractate Ketubot (15a). If there are ten stores in a city, nine of which sell kosher meat and one of which sells non-kosher meat, and one found meat outside the stores and he does not know from which store it came, one follows the majority. The Gemara there suggests that perhaps one follows the majority only in a case where the gates of the city are unlocked, when the meat could have come to the city from the majority of kosher meat outside in a circumstance where the majority of the meat sold in the surrounding area was kosher. In this case there are two majorities, the majority of kosher meat stores inside the city, and the majority from outside. The Gemara there explains that Rabbi Zeira says that even if the city gates are locked one follows the majority, and the meat is kosher, as there is a no need for a double majority.
ושמע מינה איתא לדר׳ זירא, דאע״פ שדלתות המדינה נעולות היה בשעה שירדה התינוקת אל העין ונאנסה, הולכין אחר רוב בני המדינה ומחזיקים על הבועל שמשם יצא, דהא אשה המקור שלה כמי שדלתותיה נעולות, דמי ואפ״ה החזקנו על הדם הנמצא בפרוזדור שמן המקור ירד לשם. ועקר מימריה דר׳ זירא מפורש בכתובות בפרק ראשון הלכה א״ר יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאת מים מן העין ונאנסה וכו׳.
שאמר ר׳ זירא: בשר הנמצא בשוק של עיר שרוב החנויות בה מוכרות בשר כשר — הולכים אחר רוב זה והבשר מותר, אף על פי שדלתות מדינה (העיר) נעולות. ואין צורך ברוב כפול, ולהסתמך גם על ההנחה שהבשר נפל מאנשים שבאו לעיר, שרובם יהודים.
This statement of Rabbi Zeira was issued in reference to a case discussed in tractate Ketubot (15a). If there are ten stores in a city, nine of which sell kosher meat and one of which sells non-kosher meat, and one found meat outside the stores and he does not know from which store it came, one follows the majority. The Gemara there suggests that perhaps one follows the majority only in a case where the gates of the city are unlocked, when the meat could have come to the city from the majority of kosher meat outside in a circumstance where the majority of the meat sold in the surrounding area was kosher. In this case there are two majorities, the majority of kosher meat stores inside the city, and the majority from outside. The Gemara there explains that Rabbi Zeira says that even if the city gates are locked one follows the majority, and the meat is kosher, as there is a no need for a double majority.
הכל
(7) דְּהָא אִשָּׁה דְּכִי דַּלְתוֹת מְדִינָה נְעוּלוֹת דָּמְיָא ואפי׳ וַאֲפִילּוּ הָכִי קָא אָזְלִינַן בָּתַר רוּבָּא.
The Gemara elaborates: The two cases are analogous, as the woman here is considered like the locked gates of the city, i.e., there is only a single majority, and even so we follow the majority.
The Gemara elaborates: The two cases are analogous, as the woman here is considered like the locked gates of the city, i.e., there is only a single majority, and even so we follow the majority.
דהא אשה כדלתות המדינה נעולות – כלומר דליכא למימר בה תרתי רובי אלא חד רובא שרוב דמים מן המקור וקא אזלי בה בתר רובא להביא קרבן לעזרה ולשרוף תרומה דמידי דאסור לעשותו מספק הוא.
דהא [שהרי] אשה דכי [שכמו] דלתות מדינה נעולות דמיא [היא נחשבת], שאין שם אלא רוב אחד, ואפילו הכי [כך] קא אזלינן בתר רובא [הולכים אנו אחר הרוב].
The Gemara elaborates: The two cases are analogous, as the woman here is considered like the locked gates of the city, i.e., there is only a single majority, and even so we follow the majority.
הכל
(8) וְהָא רָבָא הוּא דְּקָאָמַר רוֹב וּמָצוּי לֵיכָּא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר הֲדַר בֵּיהּ רָבָא מֵהַהִיא.
The Gemara asks: But Rava is the one who says with regard to the case of the blood that when there is majority and frequency, there is no one who says that one ignores the majority and follows the proximity. In other words, Rava rejected this case as proof of the principle that one follows the majority even when it is not frequent. Here, by contrast, Rava claims that one can learn from the ruling of Rabbi Ḥiyya that one follows the majority by Torah law. The Gemara answers: Rava retracted that claim in favor of the opinion that one follows the majority in all cases.
The Gemara asks: But Rava is the one who says with regard to the case of the blood that when there is majority and frequency, there is no one who says that one ignores the majority and follows the proximity. In other words, Rava rejected this case as proof of the principle that one follows the majority even when it is not frequent. Here, by contrast, Rava claims that one can learn from the ruling of Rabbi Ḥiyya that one follows the majority by Torah law. The Gemara answers: Rava retracted that claim in favor of the opinion that one follows the majority in all cases.
והא רבא הוא דאמר ברוב ומצוי – כגון דם דמקור ליכא מאן דפליג ודאי אזלינן בתר רוב מכלל דס״ל דבעלמא היכא דליכא אלא רוב וקרוב לא אזלינן בתר רוב והיכי אמר הכא ש״מ מדר׳ חייא דאזלינן בתר רוב דמשמע בכל דוכתא אזלי בתר רוב. הדר ביה רבא מההיא דלעיל דלא בעינן רוב ומצוי אלא דאזלינן בתר כל רוב:
אימור מההיא דקירא באה כלומר מאותו עבר הקרייה של מעלה ממנה באה דרובא עיירות דנכרים נינהו. דשמואל אית ליה דר׳ חנינא ורב לית ליה דר׳ חנינא:
והא רבא הוא דאמר – לעיל רוב ומצוי ליכא למאן דאמר ולא תסייעין לר׳ חנינא מהא והכא מסייע ליה מינה דקאמר ש״מ תלת.
והא רבא הוא דאמר רוב ומצוי ליכא למאן דאמר. כלומר כיון שהמקור של אשה רוב ומצוי הוא, היכי ילפינן מינה לרוב שאינו מצוי דקאמר ושמע מינה איתא לדר׳ זירא דאמר אע״פ שדלתות מדינה נעולות, והרי המדינה רוב שאינו מצוי הוא והיכי ילפינן רוב שאינו מצוי מרוב מצוי. ומהדרינן הדר ביה רבא מההיא. וקי״ל כר׳ חנינא דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב, חדא דהא אמרינן הדר ביה רבא מההיא דאלמא בתר רובא אזלינן ואע״פ שאינו מצוי, ועוד דאמרינן אתמר חבית שצפת בנהר אמר רב נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל [מותר כנגד עיר שרובה נכרים אסורה, ושמואל אמר אפילו נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל] אסורה. ודייקינן עלה לימא בדר׳ חנינא קא מיפלגי דמר (סבר) אית ליה דר׳ חנינא ומר לית ליה דר׳ חנינא. ומהדרינן לא דכו״ע אית להו דר׳ חנינא וכו׳, אלמא דהא דר׳ חנינא פשיטה היא:
והא רבא הוא דקאמר רוב ומצוי ליכא למאן דאמר. כלומר כיון שהמקור של אשה רוב ומצוי הוא היכי ילפינן לה לרוב שאינו מצוי דקאמר ושמע מינה איתא לדרבי זירא דאמר דאף על פי שדלתות מדינה נעולות והרי המדינה רוב שאינו מצוי הוא והיכי ילפינן רוב שאינו מצוי מרוב מצוי. הר״י ן׳ מיגש ז״ל.
ויש לשאול: והא [והרי] רבא הוא דקאמר [שאמר] והוכיח מכאן שרוב ומצוי ליכא למאן דאמר [אין מי שאומר] שאין הולכים אחר הרוב, אבל ברוב סתם לא אמר! ומשיבים: הדר ביה [חזר בו] רבא מההיא [מאותה סברה] וסבור שהולכים אחר הרוב בכל מקרה.
The Gemara asks: But Rava is the one who says with regard to the case of the blood that when there is majority and frequency, there is no one who says that one ignores the majority and follows the proximity. In other words, Rava rejected this case as proof of the principle that one follows the majority even when it is not frequent. Here, by contrast, Rava claims that one can learn from the ruling of Rabbi Ḥiyya that one follows the majority by Torah law. The Gemara answers: Rava retracted that claim in favor of the opinion that one follows the majority in all cases.
הכל
(9) אִיתְּמַר חָבִית שֶׁצָּפָה בַּנָּהָר אָמַר רַב גנִמְצֵאת כְּנֶגֶד עִיר שֶׁרוּבָּהּ יִשְׂרָאֵל מוּתָּר כְּנֶגֶד עִיר שֶׁרוּבָּהּ נׇכְרִים אֲסִירָא וּשְׁמוּאֵל אָמַר אפי׳ אֲפִילּוּ נִמְצֵאת כְּנֶגֶד עִיר שֶׁרוּבָּהּ יִשְׂרָאֵל אֲסִירָא אֵימוֹר מֵהַאי דְּקִרָא אֲתַאי.
§ It was stated: In the case of a barrel of wine that was found floating in a river, and the status of the wine was unknown, Rav says: If it was found opposite a town of which the majority of residents are Jews, the wine is permitted, as it can be assumed that the wine belongs to a Jew. If it was found opposite a town of which the majority are gentiles, it is forbidden, as it presumably belongs to a gentile. And Shmuel says: It is forbidden even if it was found opposite a town of which the majority are Jews. Why? Regardless of where it was found, one can say that it came from that place called Dekira, where the majority of people are gentiles. In other words, there is a distinct possibility that a floating barrel came from far away.
§ It was stated: In the case of a barrel of wine that was found floating in a river, and the status of the wine was unknown, Rav says: If it was found opposite a town of which the majority of residents are Jews, the wine is permitted, as it can be assumed that the wine belongs to a Jew. If it was found opposite a town of which the majority are gentiles, it is forbidden, as it presumably belongs to a gentile. And Shmuel says: It is forbidden even if it was found opposite a town of which the majority are Jews. Why? Regardless of where it was found, one can say that it came from that place called Dekira, where the majority of people are gentiles. In other words, there is a distinct possibility that a floating barrel came from far away.
[ערוך ע׳ דקר] ובפ׳ לא יחפור בגמ׳ ניפול: אימור מההיא דקירא אתאי וכו׳ פי׳ לשון לעז, קריאה [בכ״י: הוא קוריאה] של נהר.א
א. ועי׳ הגהת הב״ח בגמ׳ אות ב.
חבית של יין שצפה בנהר – ואין ידוע אם יין נכרים הוא אם יין ישראל:
ושמואל אמר ודאי אסור דאיכא למיחש דמההיא דקירא אתאי והאי דלא טבעי עקולי ופשורי דחריפות׳ דנהרא שכבר לקחה החבית המרוץ קודם שהגיעה לעקולי ופשורי ונקט ואתאי בשבולת המים והלכך אסירא. לימא. דמש״ה שריא דקסבר כר׳ חנינא דאמר רוב וקרוב הולכין אחר הרוב והכא האי פרדס דערלה מיעוט הוא לגבי שאר פרדסים דלא הוי ערלה וקרוב דבגויה אשתכח:
ערך דקר
דקר – א(ברכות נט:) והאידנא דשנייה פרסאי מהאי דקורא ולעילא (בבא בתרא כד.) אימור מההיא דקירא אתאי. (קידושין עב) והיכא קיימא אמר רבי יוחנן מהאי דקירא ולעילא פי׳ לשון לעז קריאת של נהר (א״ב אולי נקרא שם הנהר דקר אחר שעל ידי דקירה וחפירה נעתק אל מקום אחר).
א. [איין פלוס.]
חבית – של יין.
מההיא דקרא – שם מחוז הוא על נהר פרת כדאמר בקדושין (דף עא:) לענין יוחסין ובגיטין ואין ישראל מצויין שם והוא למעלה מפרת ויכולה חבית לבוא משם אצלנו.
אימור מהאי דקרא אתאי – ולאו דוקא נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסר שמואל אלא אפי׳ עיר שכולה ישראל איכא למיחש להכי.
הא דאמר רב נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותרת – וקס״ד משום דקסבר קרוב עדיף מרוב ליכא למיחש דלמא כותיים יש באותו צד של העיר שהוא קרוב מן ישראל הדרים שם דכיון דרובא ישראל לית לן להחזיק קרוב אלא א״כ הקרובה לפניך.
וכתב ר״ח ז״ל דהנך עובדי דחצבא וזיקי מותר בהנאה ולא בשתיה, ולא מחוור לן.
איתמר חבית שצפתה בנהר וכו׳ לימא בדרבי חנינא קא מיפלגי דרב לית ליה דרבי חנינא ושמואל אית ליה דרבי חנינא. ואם תאמר והיאך איפשר לומר דרב לית ליה דרבי חנינא, והא קאמר נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותרת, ומי ליכא למימר אפילו נמצאת כנגד ביתו של גוי ואף על גב דקרוב לו מותרת, דאזלינן בתר רובא דישראלים נינהו י״ל כיון דנמצאת בנהר ליכא קורבא דמוכח לאחד מבני העיר, דאפשר של זה כמו של זה, אבל לעיר כולה כנגד שאר עיירות דעלמא איכא קורבא דמוכח.
איתמר [נאמר]: חבית של יין שנמצאה צפה בנהר, ואין ידוע מה טיבו של היין שבתוכה, אמר רב: אם נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל — מותר היין שבה, שמן הסתם יין של ישראל הוא, אם נמצאת כנגד עיר שרובה גוים — אסירא [אסורה] משום יינם של גויים. ושמואל אמר: אפילו נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל — אסירא [אסורה], ומדוע? אימור מהאי [אמור שמהמחוז הזה] של קרא אתאי [בא היין], שהרוב שם הם גויים.
§ It was stated: In the case of a barrel of wine that was found floating in a river, and the status of the wine was unknown, Rav says: If it was found opposite a town of which the majority of residents are Jews, the wine is permitted, as it can be assumed that the wine belongs to a Jew. If it was found opposite a town of which the majority are gentiles, it is forbidden, as it presumably belongs to a gentile. And Shmuel says: It is forbidden even if it was found opposite a town of which the majority are Jews. Why? Regardless of where it was found, one can say that it came from that place called Dekira, where the majority of people are gentiles. In other words, there is a distinct possibility that a floating barrel came from far away.
הכל
(10) לֵימָא בִּדְרַבִּי חֲנִינָא קָא מִיפַּלְגִי דְּמָר אִית לֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא וּמָר לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא.
The Gemara suggests: Shall we say that Rav and Shmuel disagree with regard to the statement of Rabbi Ḥanina, in that one Sage, Shmuel, is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, and he rules based on the majority, which in this case includes even distant locales, and one Sage, Rav, is of the opinion that the ruling is not in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, which is why he rules based on proximity.
The Gemara suggests: Shall we say that Rav and Shmuel disagree with regard to the statement of Rabbi Ḥanina, in that one Sage, Shmuel, is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, and he rules based on the majority, which in this case includes even distant locales, and one Sage, Rav, is of the opinion that the ruling is not in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, which is why he rules based on proximity.
1[דמר אית ליה דרבי חנינא ומר, דהינו רב, לית ליה דרבי חנינא. תמיהא לי היאך היה באפשר לומר דרב לית ליה דרבי חנינא אפילו באיסורא דהא לדידיה לעולם הולכין אחר הרוב ואפילו בממונא כדאיתא בריש פרק המוכר (כידוע) [פירות] (בבא בתרא צב:), ויש לומר דהיינו דקאמר לא דכולי עלמא אית להו דרבי חנינא.]
1. קטע זה נוסף בכ״י ירושלים בסוף המסכת.
ומציעים: לימא [האם לומר] שבדברי ר׳ חנינא קא מיפלגי [חלוקים הם], דמר אית ליה [שחכם זה שמואל, יש לו, מקבל] את דברי ר׳ חנינא והולך אחר הרוב, ומר לית ליה [וחכם זה, רב, אין לו] את שיטת ר׳ חנינא ולכן הוא הולך אחר הקרוב?
The Gemara suggests: Shall we say that Rav and Shmuel disagree with regard to the statement of Rabbi Ḥanina, in that one Sage, Shmuel, is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, and he rules based on the majority, which in this case includes even distant locales, and one Sage, Rav, is of the opinion that the ruling is not in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, which is why he rules based on proximity.
הכל
(11) לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דר׳ דְּרַבִּי חֲנִינָא וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דמ״ס דְּמָר סָבַר אִם אִיתָא דְּמֵהַאי דְּקִרָא אֲתַאי דעִקּוּלֵי וּפָשׁוֹרֵי הֲוָה מַטְבְּעִי לַהּ וּמָר סָבַר חֲרִיפָא דְּנַהֲרָא נְקַט וַאֲתַאי.
The Gemara rejects this suggestion: No; everyone agrees with the opinion of Rabbi Ḥanina, and here they disagree about this: As one Sage, Rav, holds that if it is so, that the barrel came from that place called Dekira, this cannot be, as the currents and bays of the river, where the river flow is weak, would have sunk it. Therefore, it is logical that the barrel came from a nearby town. And one Sage, Shmuel, holds that perhaps the force of the river caught the barrel and brought it, as it is evident that the flow of a river can bring items from far away.
The Gemara rejects this suggestion: No; everyone agrees with the opinion of Rabbi Ḥanina, and here they disagree about this: As one Sage, Rav, holds that if it is so, that the barrel came from that place called Dekira, this cannot be, as the currents and bays of the river, where the river flow is weak, would have sunk it. Therefore, it is logical that the barrel came from a nearby town. And one Sage, Shmuel, holds that perhaps the force of the river caught the barrel and brought it, as it is evident that the flow of a river can bring items from far away.
[ערוך ע׳ עקל] פי׳ עיקולי מקומות שיש בשפת הנהר עקמומיות, ופשורי מקומות גבוהין ונמוכין, שהחבית אינה נמשכת בהן בהדיא. בפ׳ לא יחפור בגמ׳ ניפול (-כאן) איתא דמהאי דקירא אתאי עקולי ופשורי טבעוה.
[ר״ח כת״י הגניזה] חצבא דחמרא אישתכח בפרדיסא, שרייה רבינא, לימ׳א משום דסבר לה כר׳ חנינה דאמ׳ר הולכין אחר הרוב, ורובה דחמרא לאו ערלה הוא. ואמרינן לאו היינו טעמ׳א, אלא משום דסבר מיגניב מפרדיסא דערלה ואצנועי בגויה לא עבדי אינשי הכי, והני מילי דחמרא דרכוכי ואצנועי בגויה כולי האי לא עבדי אינשי אבל עינבי מצנעי.
זיקי דחמרא אישתכחן בי קיפאי. פיר׳וש, שם העיר, שרינהו רבא דרובה דשפוכאי ישראל נינהו.
עקולי – כעין שרגילין המים לעקול ולעקול סביב ובאותן מים שהתהום תחתיהן והולכין ומעגלין עד שמטביעין מה שצף על גבן. וכן הני פשורי לאותו מקום שהמים רפין ועומדין שאם היתה חבית זו צפה לשם הואיל שהמים רפין ואינן חריפין היתה נטבעת שם ומש״ה ליכא למיחש דמההיא דקירא אתאי:
עקולי ופשורי הוו טבעי ליה – הרבה מקומות יש משם ועד כאן שהמים מתעקלין ומתגלגלין כגלגל במקום אחד מחמת כיפי סלעים ארוכים הבאים אל תוך הנהר והמים מכסין עליהם והספינות מתגלגלות שם וטובעות.
ופשורי – הפשרות שלגים הנקוים אצל הנהר וקוו וקיימי ואם תבא החבית שם תעמוד שאין הנהר מוליכה.
חריפותא דנהרא נקט ואתאי – שמא מתחלה נפלה באמצעית הנהר במקום חזקו ומרוצת המים הביאתה ולא הניחתה לנטות ימין ושמאל.
ודוחים: לא, דכולי עלמא אית להו [לדעת הכל יש להם, מקבלים] את דברי ר׳ חנינא, והכא בהא קמיפלגי [וכאן בזה הם חלוקים], דמר סבר [שחכם זה, רב, סבור]: אם איתא דמהאי [אמנם שמ מחוז זה] של קרא אתאי [בא] עקולי ופשורי הוה מטבעי לה [עיקולי הנהר ומקומות בהם הזרימה חלשה היו מטביעים אותה] ולכן מסתבר שמן העיר הקרובה נפלה החבית. ומר סבר [וחכם זה, שמואל, סבור]: שמא חריפא דנהרא נקט ואתאי [חריפות, עיקר שטפו, של הנהר תפס את החבית והביאה] שהרי רואים אנו שהנהר זורם כדרכו ומביא דברים ממרחק.
The Gemara rejects this suggestion: No; everyone agrees with the opinion of Rabbi Ḥanina, and here they disagree about this: As one Sage, Rav, holds that if it is so, that the barrel came from that place called Dekira, this cannot be, as the currents and bays of the river, where the river flow is weak, would have sunk it. Therefore, it is logical that the barrel came from a nearby town. And one Sage, Shmuel, holds that perhaps the force of the river caught the barrel and brought it, as it is evident that the flow of a river can bring items from far away.
הכל
(12) ההָהוּא חַצְבָּא דְחַמְרָא דְּאִישְׁתְּכַח בְּפַרְדֵּיסָא דְעׇרְלָה שַׁרְיֵא רָבִינָא לֵימָא מִשּׁוּם דְּסָבַר לַהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא.
The Gemara relates that Ravina deemed permitted a certain barrel of wine that was found hidden in a vineyard where there were orla grapes, and he was not concerned that the wine might be from the grapes of that vineyard. The Gemara asks: Shall we say that this is because he holds in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina that one follows the majority of vineyards, which are not orla, rather than proximity?
The Gemara relates that Ravina deemed permitted a certain barrel of wine that was found hidden in a vineyard where there were orla grapes, and he was not concerned that the wine might be from the grapes of that vineyard. The Gemara asks: Shall we say that this is because he holds in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina that one follows the majority of vineyards, which are not orla, rather than proximity?
לימא משום דסבר לה כר׳ חנינא – וליכא למימר דשריא משום דספק ערלה בחוצה לארץ מותרת דהא אי לית ליה כרבי חנינא אלא רוב וקרוב אזלינן בתר קרוב א״כ הויא ודאי ערלה.
ההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה שריא רבינא. לימא משום דסבר לה כרבי חנינא. ואין לומר דשריא משום דספק ערלה בחוצה לארץ מותר, דכיון דבתוך הפרדס אשתכח, אי לאו דרבי חנינא כודאי משוינן ליה.
אף בנמצא בין שני שובכות שביארנו שהולכין אחר המרובה באכלוסין אע״פ שהוא קרוב לאחר דוקא בשהדבר ניכר שיצא ממנו או מן הקרוב ולא מן האחרים שבתוך אותו תחום כגון שהיה שביל של כרמים מזה לזה שאין דרך לדדות בו אלא אותם הסמוכים להם אבל אם היה דרך הדדה הרי כל השובכות שבתוך תחום זה מצטרפים לרוב וכלם זוכים בו ויש מפרשים בשביל של כרמים זה ענין אחר וזה עיקר:
משל משלו חכמים באשה החדר והפרוזדור והעליה החדר מבפנים בעובי גופה לצד אחוריה והפרוזדור מבחוץ לצד פניה ועליה בנויה על גביהן ולול פתח מעליה לפרוזדור דם החדר טמא והוא המקור ודם העליה טהור אבל הפרוזדור אין לו דמים מצד עצמו אלא או באין מן החדר או מן העליה דרך הלול מעתה נמצא בפרוזדור חזקתו טמא ואע״פ שהעליה קרובה לפרוזדור יותר מן המקור מ״מ רוב דמים יוצאין מן המקור והרי היא טמאה ודאית מן התורה לחייב על טומאתה בביאת מקדש ולשרוף את התרומה במגעה ולא סוף דבר בזו שיש בה רוב ומצוי ר״ל שרוב דמים מן המקור ושיציאת הדמים ממנו מצוי בה תמיד אלא אף ברוב לבד דנין בה כן הואיל ומצוי להיות כן כמו שמצוי להיות מן הקרוב אע״פ שאינו מצוי יותר:
כבר ידעת בתשע חנויות שכלן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ולא ידע מאיזו לקח שספקו אסור שכל קבוע כמחצה על מחצה הוא נחשב ובבשר הנמצא בשוק הלך אחר הרוב שכל הפורש מן הרוב פורש ולא סוף דבר בשדלתות המדינה פתוחות ורוב סיעות טבחים שסביבותיה ישראלים שיש כאן שני צדדין של רוב להתיר רוב פנימי ורוב חיצון אלא אף בשדלתות המדינה נעולות שהכל תלוי ברוב אחד ואין אנו צריכים לשנים ואע״פ שבנבעלה ולא ידעה למי נבעלה אמרו במסכת כתבות (כתובות ט״ו.) שאינה כשרה לכהנה אלא כשרוב בני העיר אין פוסלין לכהנה בביאתן ושסיעות אחרות באו לשם ממקום אחר שאין ביאתן פוסלת לכהנה שנמצאו לה עכשו שני צדדין להתירה ברוב רוב פנימי ורוב חיצון אין דנין ממנה לדבר אחר מפני שמעלה עשו ביוחסין כמו שיתבאר במקומו:
חבית של יין שצפה בנהר ואין ידוע אם יין כשר אם יין נסך אם נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אע״פ שרוב סביבותיה גוים כשרה אף בשתיה לדעתנו ויש חולקין בה כמו שכתבנו במסכת ע״ז (ע׳:) בד״א כשהיו במקומות שבנהר זה באותו שיעור שמסביבותיה עד כאן מכשולות ועקלקלות ויש לנו לדון שאילו באה מן הסביבות אין הדבר מצוי שלא ליטבע מחמת עקלתונות אבל אם לא היו שם מכשולות ועקלתונות אסורה שכל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב הואיל וביאתה מן הרוב מצויה כביאתה מן הקרוב וכן הדין להקל ר״ל בנמצאת כנגד עיר שרבה גוים ורוב סביבותיה ישראל ואין שם עקלקלות ומכשולות וכבר ביארנוה על ידי גלגול במסכת ע״ז:
ולפי דרכך למדת שכל שבמקום שאין ביאתו מן הרוב מצויה שם הולכין אחר הקרוב והוא שאמרו בשביעי של שקלים מעות שנמצאו בין חלין למעשר קרוב לחולין חולין קרוב למעשר מעשר:
חבית של יין שנמצא בכרם של ערלה הואיל וסביבותיה אינן של ערלה הולכין אחר הרוב ולא סוף דבר ביין שאין דרך לגנוב ממנה ולהצניע בתוכה אלא אף בענבים כן ואע״פ שהקירוב מוכיח שממנה היו אחר הרוב הולכין הואיל ואין הדבר מצוי בהם לגנוב ממקום אחר ולהצניע בכאן:
נאדות של יין שנמצאו בדרכים אך בין הגפנים אם היו רוב חמרים העומדים לשפות יין להוליכו ממקום למקום ישראלים מותר אע״פ שקרוב לגוי ואם גוים אסור אע״פ שקרוב לישראלים ודוקא בגדולים אבל בקטנים חוששין לעוברי דרכים שרובן גוים ואם היו שם גדולים וקטנים הואיל ורוב שופכי ישראל הם כלם מותרין שהגדולים הם הם עיקר המשא והקטנים אין באים אלא להכריע ולהשוות בין המשאות ודברים אלו עם מה שצריך בביאורם כבר כתבנום על ידי גלגול במסכת ע״ז פרק אחרון:
זה שפסקנו בחבית שצפה בנהר במקום שיש שם עקלקלות שסומכין בה אחר הקרוב דוקא לענין איסור וכמו שאמרו הלכה כרב באיסורי אבל לענין דיני ממונות הואיל והלכה כשמואל בדיני הולכין בה אחר הרוב כשמואל ומעתה לענין מציאה אפילו יש בו סימן הרי היא של מוצאה הואיל ורוב סביבותיה עובדי האלילים שאין אנו מצווין בהחזרת אבדתם ואפילו בא ישראל ונתן סמניה אא״כ מטעם לפנים משורת הדין כמו שהתבאר בפרק אלו מציאות בשמועת מצא ארנקי כאן ר״ל במקום שהרבים מצויים:
שריה רבינא. משום דאזלינן בתר רובא ולא תלינן ליה בשל ערלה ומשום יין נסך ליכא דרובא ישראל ובעוברי דרכים לא תלינן שאין דרכם לשאת חצבא דחמרא אלא נאדות של עור וגם אין דרכם אלא בזיקי זוטרי כדמוכח לקמן. ועוד דעוברי דרכים אין נכנסים בפרדסים לפיכך תולין בבני העיר שהניחום שם ושכחו או שגנבו היין וברחו והניחוהו. והני מילי חמרא אבל ענבי מצנעי ואזלינן בתר קרוב אי לית לן דרבי חנינא דהא איכא למימר דמיניה הוו ומצנעי בגויה והשתא דקיימא לן כרבי חנינא בתר רובא אזלינן ואמרינן דמעלמא הביאום והצניעום כאן ועוד דספק ערלה בחוץ לארץ מותר. ועוד יש לומר אבל ענבי מצנעי יש לתלות שהיו מזה הפרדס דלא עברי למיגנב ממקום אחר ולהביאם כאן שיחשוב שמא ימצאוהו אלא אמרינן מכאן נגנבו והיה מתירא שמא ימצאוהו בעל הכרם והניחם שם אבל חמרא ודאי לא דרכוהו בכרם עצמו אלא מבחוץ דרכוהו ויותר טוב להם להצניעם במקום אחר ולא במקום שגנבוהו. עליות הר״י ז״ל.
ועיין בחדושי הרמב״ן.
מסופר: ההוא חצבא דחמרא דאישתכח בפרדיסא [כד אחד של יין שנמצא בפרדס], כרם שהיו בו ענבים של ערלה, שריא [התיר אותו] רבינא ולא חשש שהוא מגפני אותו כרם. ושואלים: לימא [האם לומר] שמשום דסבר לה [שהוא סבור] כדעת ר׳ חנינא שהולכים אחר רוב הכרמים שאינם ערלה, ולא אחר הקרוב?
The Gemara relates that Ravina deemed permitted a certain barrel of wine that was found hidden in a vineyard where there were orla grapes, and he was not concerned that the wine might be from the grapes of that vineyard. The Gemara asks: Shall we say that this is because he holds in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina that one follows the majority of vineyards, which are not orla, rather than proximity?
הכל
(13) ושָׁאנֵי הָתָם דְּאִי מִיגְּנִיב מִינֵּהּ אַצְנוֹעֵי בְּגַוֵּיהּ לָא מַצְנְעִי וְהָנֵי מִילֵּי חַמְרָא אֲבָל עִינְבֵי מַצְנְעִי.
The Gemara answers: It is different there, as, if thieves had stolen the barrel from that very vineyard they would not have hidden it there. Since the barrel was hidden there, it is reasonable to assume that it was stolen from somewhere else. The Gemara comments: And this matter, that thieves would not hide a stolen barrel in the same vineyard from which they stole it, applies only to wine; but they would hide grapes there, as grapes are not readily identifiable by the owner. Consequently, there is a concern that grapes found hidden there might be from that same vineyard.
The Gemara answers: It is different there, as, if thieves had stolen the barrel from that very vineyard they would not have hidden it there. Since the barrel was hidden there, it is reasonable to assume that it was stolen from somewhere else. The Gemara comments: And this matter, that thieves would not hide a stolen barrel in the same vineyard from which they stole it, applies only to wine; but they would hide grapes there, as grapes are not readily identifiable by the owner. Consequently, there is a concern that grapes found hidden there might be from that same vineyard.
שאני התם – דמש״ה שריא דליכא למימר דמיניה הוא ההיא הצבא דאי מיגנב מיניה לעולם בגויה לא הוי מצנעי אינשי ומש״ה איכא למימר דמשאר פרדסים דהיתרא הוי ולא משום דס״ל כר׳ חנינא:
והני מילי – דשרי:
חמרא – משום דלא מצנעי אינשי חמרא בפרדיסא דגנובי מיניה:
אבל ענבי מצנעי – ואסורין:
אי גניב מיניה אצנועי בגויה לא מצנעי – אין דרך גנבים להצניע היין במקום שגנבוהו משם משום דמתיירא שמא ימצאהו דורך הענבים.
ואצנועי בגויה – ואם תאמר מכ״מ יהא אסור דרובא דעלמא נכרים נינהו והוי יין נסך וי״ל דרוב גנבי ישראל כדאמר בפרק בתרא דע״ז (עבודה זרה ע.).
אבל ענבי מצנעי – פי׳ עבידי ודאי דמצנעי ואפילו לר׳ חנינא אסור דכי הא לאו קרוב בלחוד הוא אלא במקומו ממש הוא וחזקה כאן נמצאו וכאן היו והכי נמי מוכח בקידושין פרק קמא דקאמרינן בברייתא כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור והיינו משום דדרכן של כל הגננין למכור על פתח גנותיהן כדאמרינן בסוף ב״ק הילכך כמי שהוא במקומו דמי וכיון דמקום שהוא מקומן ומצוי ליכא למאן דאמר רוב עדיף, וכן נ״ל.
ומשיבים: שאני התם [שונה המקרה שם], דאי מיגניב מינה [שאם היו גונבים ממנו], מאותו כרם עצמו — אצנועי בגויה לא מצנעי [לא היו מחביאים בתוכו] ואם החביאו בתוכו מסתבר שגנבו את החבית ממקום אחר. ומעירים: והני מילי חמרא [ודברים אלה אמורים דווקא ביין], שאין מחביאים אותו באותו כרם, אבל עינבי מצנעי [ענבים מצניעים] ואם כן יש לחשוש שמאותו כרם הם.
The Gemara answers: It is different there, as, if thieves had stolen the barrel from that very vineyard they would not have hidden it there. Since the barrel was hidden there, it is reasonable to assume that it was stolen from somewhere else. The Gemara comments: And this matter, that thieves would not hide a stolen barrel in the same vineyard from which they stole it, applies only to wine; but they would hide grapes there, as grapes are not readily identifiable by the owner. Consequently, there is a concern that grapes found hidden there might be from that same vineyard.
הכל
(14) זהָנְהוּ זִיקֵי דְחַמְרָא דאשתכחן בֵּי קוּפָאֵי שְׁרַנְהוּ רָבָא לֵימָא לָא סָבַר לַהּ לִדְרַבִּי חֲנִינָא חשָׁאנֵי הָתָם דְּרוּבָּא
The Gemara further relates that there were these jugs of wine that were found between vines [bei kofa’ei] of a Jew. Rava deemed the contents permitted and was unconcerned that they might be wine owned by a gentile. The Gemara asks: Shall we say that Rava does not hold in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, who says that one follows the majority, in this case gentiles? The Gemara answers: There it is different, as the majority
The Gemara further relates that there were these jugs of wine that were found between vines [bei kofa’ei] of a Jew. Rava deemed the contents permitted and was unconcerned that they might be wine owned by a gentile. The Gemara asks: Shall we say that Rava does not hold in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, who says that one follows the majority, in this case gentiles? The Gemara answers: There it is different, as the majority
[ערוך ע׳ קפאי] בפ׳ לא יחפור (בגמ׳ ניפול) הנהו זיקי דחמרא דאשתכחן בי קיפאי וכו׳ פי׳ מקום. ס״א וכו׳ בי כיפי פי׳ גשר. וי״מ דאישתכחן בי קיפאי בין הגפנים.א
[רמב״ן] וכתב ר״ח ז״ל דהנך עובדי דחצבא וזיקי מותר בהנאה ולא בשתיה ולא מחוור לן.ב
[תוספות ישנים כתוב יד] בי קופאי. פ״ה טמונין בין גפנים. ובערוך פי׳ שם מקום כדאמר רב מרדכי אלוייה לרב אשי עד בי קופאי.
א. ועי׳ תוס׳ ד״ה ושמע, ומובאת מתוס׳ ישנים כתוב יד, ועי׳ מהרש״ם ח״ד סי׳ יד.
ב. ור׳ בר״ח להלן.
זיקי – נודות יין:
בי קופאי – בין הגפנים:
שרינהו רבא – משום דהנהו גפנים דישראל נינהו:
לימא – מש״ה שרינהו דלית ליה לר׳ חנינא דאע״ג דרוב שאר גפנים דנכרים נינהו אזיל בתר קרוב הואיל דמשתכחן ביני גופני דישראל דהוה קרוב להנהו זיקי וקסבר רוב וקרוב הלך אחר קרוב:
שאני התם – לעולם רבא סבר לה כר׳ חנינא דודאי אזלינן בתר רוב והתם נמי איכא רוב ישראל ומש״ה שרינהו דרובא דשפוכאי כלומר רובן של אותה העיר שדורכין ושופכין יין ישראל נינהו ועל ידן הולך הכל ואישתכח נמי בי גופני ישראל ודאי ישראל אצנעינהו ומותרין:
ערך קף
קף – א(בבא בתרא כד.) הנהו זיקי דחמרא דאשתכח בי קיפאי (ברכות לב.) רב מרדכי אלוייה ל רב שימי בר אשי מהגרוניא עד בי קיפאי פירוש מקום ס״א עד בי כיפי פי׳ גשר וי״מ דאשתכח בי קפאי בין הגפנים כמו קיפא סבא דלעיל.
ערך אברוורי
אברוורי – בבאברוורי הוו יתבי (בבא בתרא כד) פי׳ אי אשתכח רברבי וזוטרי כולהו שרי אימור דהני זוטרי לתקונ׳ טעינ׳ אגבא דחמרא הוו יתבי כגון דהוו הני זיקי חד רב וחד זעיר והוו מטרטן יהב האי זיק׳ זוטר׳ בהדי זיקא זעירא לשויי בינייהו וזהו פיר׳ באברוורי הוו יתבי זה פי׳ ר״ח ז״ל.
ערך דפס
דפס – ג(פסחים לז.) אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיון פי׳ דפוס מצוייר ויקבענו בפעם אחת. (בבא בתרא כד) ולכל טיפה וטיפה בראתי דפוס בפרי עצמה. (בבא מציעא נו. פ״ה דדמאי) הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננ׳ מן הצוננת על החמה אפילו מדפוסין הרבה הלוקח מן הפלטר מעשר מכל דפוס ודפוס דברי ר״מ. (ירושלמי) שהיה ר״מ אומר נחתום עושה טפס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין הלכה כל שיש לו טפסין הרבה הלוקח ממנו מעשר מכל אחד ואחד שמין אחד מנחתום אחד ומין אחר מנחתום אחר ור׳ יהודה אומר מאחד על הכל כי רבי יהודה אומר נחתום עושה כמה טפסין ופלטר משתמש מנחתום אחד (ובסוף הלכה טז) פלטר מתרי תלתא גברי זבין נחתום מחד גברא זבין (א״ב תרגום ירושלמי ובדם ענבים סותה והוא מדמי לדפוס ענבין עיין ערך טפוס).
ערך חבר
חבר – ד(ראש השנה לד:) לא אמרו אלא בחבר עיר אבל שלא בחבר עיר לא. (מגילה כז:) במה דברים אמורים בשאין שם חבר עיר אבל יש שם חבר עיר תנתן לחבר עיר וכל שכן דעניי דידי ועניי דידכו עלי סמיכי (ברכות לא) אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר וכו׳ פירוש גדול העיר אשר יועדו עליו כל הזקנים שנאמר כל אלה חברו פי׳ אחר צבור מקום שמחברין בני העיר להתפלל בו רבי יהודה אומר משמו של רבי אלעזר כל מקום שיש חבר עיר שמתפללין בו תפילת המוספי׳ היחיד פטור אבל מקום שאין שם צבור מתפללין בו תפילת המוספין היחיד חייב להתפלל תפלת המוספין וזהו פי׳ יחיד שלא בחבר עיר איכא בינייהו (חגיגה כה. נדה ו) והאמר עולא חבריא מדכן בגלילא פי׳ חברים אוכלין חוליהן בטהרה. (מנחות צג) שאחד מניף לכל החוברין ואין אחד סומך לכל החוברין. (תמורה ב) הכתיב קרבנו ההוא מיבעי ליה לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה ורבי יהודה כל בעלי חוברין לסמיכה לית ליה. פי׳ אחר מניף חזה ושוק שבשלמים בשבילו ובשביל חברו. (ביצה כה) נפלין חברין ברברבתא פי׳ רב הונא ורב חסדא חברים של רב נחמן והיה קורא לרב הונא חברין וכן לרב חסדא ולרבה בר בר חנה בר חברין ברברבתא בקושיות גדולות. (שבת סג.) בחבר טוב או בחבר רע פי׳ באשה טובה או באשה רעה. (סנהדרין מא) חבר אינו צריך התראה פי׳ מפני מה מתרין שלא יאמר הרוצח לא הייתי יודע שההורג נהרג אלו הייתי יודע לא הייתי הורגו וחבר אינו צריך שלא יכול לומר לא הייתי יודע. (שבת קנד) מאי לאו בחבר גואלקי פי׳ אביי אשכחיה לרבא דקא משפשף לבריה אגבא דחמרא שישפוף כדאמרינן ואם בערב שפשף כלומר יוליך ויביא ידו על גופו כדי שיוסר מעליו טינוף הקרי כן רבא היה מעלה ומוריד בנו כעין שיפשוף על גב החמור מן הצד לא על גופו של חמור כעין רכיבה אלא היה מושיבו ע״ג החמו׳ והתינוק מגנדר ונחית ואביו מחזיק בו ומחזירו שלא יפול לארץ א״ל אביי משתמש מר בבעלי חיים כלומר המשתמש בבעלי חיים עובר משום הא דתנן ולא רוכבין על גבי בהמה השיבו רבא אינו על שדרו של חמור אלא בצידי החמור אני משפשף וצדדין לא גזרו רבנן מדתנן מתיר חבלים והשקים נופלים מאי לאו בחבר גואלקי ולא גזרו רבנן פי׳ חבר גואלקי כשטוענין הבהמה מביאין שק וטוענין אותו מצד הא׳ ושק האחר מצד השני ומביא חבל וקושרן ומחברן ומשרבבן בצידי הבהמה וכשמבקשין לפרק משואו מגביה השקין לרפרף קשר החבל להיות נוח להתיר ומתיר ומניח השקים והן יורדין מצידי הבהמה ונופלין לארץ נמצא מגביה ומוריד השקים בצידי החמור כאשר מגביה אני את בני על גב החמור והוא יורד בדרך שיפשוף א״ל אביי אינו אומר מתיר החבלים בחבר גואלקי כדתנן כיצד מאברין את הערים ומפרשינן ליה מלשון אבר כן מוסיף כמו אבר בגואלקא והוא למעלה כדאמרינן (בבא בתרא כד) באברורי הוי יתבי וכי׳ אברורי למעלה מן המשאוי כגון שהיה צד המשאוי האחד כבד והשני קל ורצונו להשוות המשאוי שלא יהא מטרטן ומוסיף על הצד הקל להשוות המשקל שלא יהא אחד מהן מכריע ועליו אמרה משנתינו מתיר חבלים וקשרים והשקים נופלים שהקשר למעלה הוא ואין צריך להגבי׳ שק ולא להוריד אלא כשמתיר החבל נופלין אבר גואלקי נמצאו גואלקי על צידי הבהמה ואבר זה על גואלקי נמצא אבר זה צידי צדדים אי נמי בגואלקי דגואלקי עצמן אינו קשורין בחבלים אלא כמנהג שהיה לאורחין המהלכין בדרכים שעושין בראשי השקים כמין קרסים ולולאות בין החבלים ומכניס הקרסים בלולאות אי נמי לולאות בלבד ומכניס בהן עץ ומחברן וכשרוצה לפרק מושך העץ ההוא והן נופלים ונקרא העץ ההוא לכתא ואינו מגיע לצדדין ואותו האבר נמי שמוסיפין על המשאוי הוא צידי צדדין והוא מותר אבל הצדדין אסורין. (ברכות לד) חברותא כלפי שמיא כלומר כאדם שאמר לחבירו עד השתא לא כוון ועכשיו בעי לכווני. (כלים פרק יב) מאמתי הוא טהרתו בית שמאי אמרו משיחבל וב״ה אמרו משיחבר פי׳ מלשון ויחבר.
ערך כש
כש – ה(בבא בתרא כד) כיון שהכיש בה מכוש אחד קנה כולה כיון שחפר בה חפירה אחת (בבא בתרא פח.) הכישה נתחייב בה פירוש הכה אותה ועקרה (בבא מציעא ל:) אמר הכישה נתחייב בה.
ערך משקלת
משקלת – ו(בבא בתרא כד) החרוב והשקמ׳ כנגד המשקולת (כלים פרק כט) חוט המשקולת יתארהו בשרד תרגום מסר לה במשקלתה פי׳ חוט המשקולת והוא חוט ובראשו אבר שהוא עופרת והוא ביד הבנאין שבו שוקלין הכותל שלא יבא עקום כדכתיב ואת משקולת בית אחאב.
ערך נד
נד – ז(בבא בתרא יט.) מן הנדיין ומן המחמצן כבר פי׳ בערך בקע (בבא בתרא כד) הוו קא דייקי שושמי הוא נידא אפדניה. (נדרים טז.) רב אשי נאדי מן טעמיה דאביי פירוש נודד וסר מן טעם דאביי. (סוטה מה) גופא בדוכתיה נפיל רישא הוא דנאדי נפל (קידושין מט) ואזלא נדיא בי קמי שיבבתי כלומר מנדנדת אותי ומגלה דברי כמפורש בערך גדול. (פסחים נ) ובכל מקום שיש נידנוד לעבירה פי׳ אפילו דומה לדומה לעבירה. (בויקרא רבה זאת תהיה פרשת וזכור) נד קציר נדדתם עליכם קצירן של מלכות קצירו של מלאך המות וקצירן של יסורין.
ערך עקל
עקל – ח(כתובות צז.) איגלאי מילתא דארבי בעקולי הוו. (עבודה זרה לד:) אמר ליה התם עקולי ופשורי איכא פי׳ עקולי מקומות שיש בשפת הנהר עקמומיות ופשורי מקומות גבוהין ונמוכין שהחבית אינה נמשכת בהו בהדיא (בבא בתרא כד) אם איתא דמהאי דקורא אתאי עקולי ופשורי טבעוה. (בבא בתרא ק) בנותן להן דרך עקלתון פי׳ דרך עקמומיות (בכורות מה) ובעל פיקם והעיקול אי זהו עיקול כל שהוא מקיף פרסותיו ואין ארכבותיו נושקות.
ערך צו
צו – ט(פסחים נו.) וכל דקאים בד׳ אמות ולא עבדו ליה הכי צווי (פסחים קיא:) אזל חבקיה לדקלא פקע גברא וצווא דיקלא (בבא בתרא כד) בשלמא מקשאיו ומדלעיו אזל יתיב בליביה ומצוי ליה פי׳ שורף ומייבש לחלוחיתו.
ערך שרטון
שרטון – י(בכורות סא) דמסקא שרטון ומשבחה מרימר פסיק לה לסורא באיזלי אמר לא חיישינן שמא יעלה שרטון עיין בערך אזל (עירובין צג:) גזרה שמא תינטל האשפה ויעלה הים שרטון (שבת פד) ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שרטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי (בבא בתרא פה.) וליחוש דלמא מסקא ארעא שרטון וקדחו בה שלשה בדי אילנות פי׳ ניחוש דלמא נפקו מן הגזע שלשה חוטרי ומתכנש עפרא תותי ההוא אילן ומכנסי עיקרי הנהו חוטרי ומתחזי כאלו מן הקרקע צמחו ויטעון הלוקח ויאמר שלשה אילנות קניתי ויש לי קרקע (בבא בתרא כד) דיקלא ואלים ארעא ואסקא שרטון דכולי עלמא לא פליגי דשקיל פי׳ כגון שהיה מקום אשבורן והיו המים נקוים בתוכו ונתקבץ בתוכו עפר ונדחו המים והוכשר המקום לזריעה (תמיד לב) מייתי תאנה חיורתא ושיפי ליה בחלבא דצבתא דסדיקא ליה ביזרא וקברי לה היכא דמסיק ימא שרטון קורא עבדא פירי לא עבדא תלת ותלת בורכי מינייהו לא מחזקא להו גמנא פי׳ לוקחין הגרעינין של תאינה חיורתא ומושחין אותה בחלב כדי שידבקו הזרעים ביחד ונוטעין אותם באי של ים ועושין קורות ולא פירות ומצליח כל כך שגם ענפים מהן אין אדם יכול למשכן ביחד בגשר (א״ב פי׳ בל״י ורומי מקום מלא חול בתוך הים).
א. [ארטס נאמע.]
ב. [לעדרני קאן.]
ג. [פארם.]
ד. [פערבונדען געזעללשאפט געלעהרנטער.]
ה. [שלאגען.]
ו. [מויער וואגע.]
ז. [וואנקען בעוועגען.]
ח. [קריממינג.]
ט. [פערטריקענען.]
י. [זאנדבארג.]
זיקי – נודות.
בי קופאי – טמונים בין גפנים שבכרם והיא של ישראל.
לימא לא סבר לה לדרבי חנינא – לילך אחר הרוב אלא אחר הקרוב וכאן ישראל מצויים יותר מנכרים ולא אזלינן בתר רובא דעלמא.
בי קופאי – פי׳ בערוך מקום כדאמרי׳ (סוטה דף מו:) רב מרדכי אלויה לרב שימי בר אשי לבי קופאי ובכהאי גוונא היה דהוה קורבא דמוכח.
לימא רבא לית ליה דר׳ חנינא – פי׳ והא רבא אית ליה לעיל דר׳ חנינא.
לימא לא סבר לה כרבי חנינא לא שאני התם דרובא דשפוכאי ישראל נינהו. ולאו דחויי קא מדחי ליה, דודאי רבא כרבי חנינא סבירא ליה, כדאמר לעיל שמע מינה מדרבי חייא אזלינן בתר רובא, ואקשינן והא רבא הוא דאמר רוב ומצוי ליכא מאן דאמר, ואמרינן הדר ביה רבא מההיא.
בד״ה בי קופאי כו׳ ובכה״ג היה דהוה קורבא דמוכח עכ״ל אבל לפרש״י ודאי הא דמצאו בין הגפנים הוא קורבא דמוכח דמישראל המצויין שם הוא ולא מרובא דעלמא עוברי דרכים דעכו״ם וכמ״ש התוס׳ לעיל גבי ההוא חצבא דמטעם זה הוי קורבא דמוכח וק״ל:
בד״ה לימא רבא לית ליה דר״ח פי׳ והא רבא כו׳ עכ״ל משום דלעיל פריך תלמודא בהיפך לימא משום דסבר לה כר״ח כו׳ הוצרכו לומר דהכא לא פריך אלא משום דרבא אית ליה לעיל הא דר״ח ודו״ק:
ועוד מסופר: הנהו זיקי דחמרא דאשתכחן בי קופאי [אותם נאדות יין שנמצאו בין הגפנים], במקום של ישראל שרנהו [התיר אותם] רבא ולא חשש משום יין נסך. ושואלים: לימא [האם לומר] שהוא לא סבר לה [אינו סבור] כדברי ר׳ חנינא שהולכים אחר הרוב? ומשיבים: שאני התם [שונה שם], דרובא [שרוב]
The Gemara further relates that there were these jugs of wine that were found between vines [bei kofa’ei] of a Jew. Rava deemed the contents permitted and was unconcerned that they might be wine owned by a gentile. The Gemara asks: Shall we say that Rava does not hold in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, who says that one follows the majority, in this case gentiles? The Gemara answers: There it is different, as the majority
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בבא בתרא כד. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה בבא בתרא כד., ר׳ חננאל בבא בתרא כד. – מהדורת הרב יקותיאל כהן, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד, מיוחס לר׳ גרשום בבא בתרא כד., הערוך על סדר הש"ס בבא בתרא כד., רש"י בבא בתרא כד., ר"י מיגש בבא בתרא כד. – מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים), תוספות בבא בתרא כד., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה בבא בתרא כד., רמ"ה בבא בתרא כד., רמב"ן בבא בתרא כד., רשב"א בבא בתרא כד. – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי בבא בתרא כד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה בבא בתרא כד., שיטה מקובצת בבא בתרא כד., מהרש"א חידושי הלכות בבא בתרא כד., פירוש הרב שטיינזלץ בבא בתרא כד., אסופת מאמרים בבא בתרא כד.
Bava Batra 24a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Bava Batra 24a, R. Chananel Bava Batra 24a, Attributed to R. Gershom Bava Batra 24a, Collected from HeArukh Bava Batra 24a, Rashi Bava Batra 24a, Ri MiGash Bava Batra 24a, Tosafot Bava Batra 24a, Tosefot Rid Third Recension Bava Batra 24a, Ramah Bava Batra 24a, Ramban Bava Batra 24a, Rashba Bava Batra 24a, Meiri Bava Batra 24a, Maharshal Chokhmat Shelomo Bava Batra 24a, Shitah Mekubetzet Bava Batra 24a, Maharsha Chidushei Halakhot Bava Batra 24a, Steinsaltz Commentary Bava Batra 24a, Collected Articles Bava Batra 24a