×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וי״ווָיו לָא מַשְׁמַע לֵיהּ (מַאי קָאָמַר רַחֲמָנָא הַמְיוּחָדִין שֶׁבְּשׁוֹפְטֶיךָ) אֶלָּא מֵעַתָּה וְיָצְאוּ שְׁנַיִם וּמָדְדוּ שְׁנַיִם לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה הֲרֵי כָּאן תִּשְׁעָה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הֲרֵי כָּאן שִׁבְעָה.
because he does not learn anything from the letter vav. Rather, what is the Merciful One saying in the Torah with the phrase “and your judges”? He is referring to the distinguished that are among your judges. The Gemara raises an objection: However, if that is so, if every plural form in the verse adds another two judges, then when it later states: “And they shall go out,” this should indicate another two. And: “And they shall measure” (Deuteronomy 21:2), should indicate yet another two. This means that according to the reasoning of Rabbi Yehuda there are nine judges enumerated here, while according to the reasoning of Rabbi Shimon there are seven judges enumerated here.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נמצא ההרוג במקום שהדבר ידוע ומפורסם לכל שעיר פלנית סמוכה לה יותר מכל העיירות ואין צורך בזה למדידה מצד בירור הענין שדבר מבורר ומפורסם הוא אעפ״כ מצוה למדוד כך למדנו אפילו נמצא בעליל לעיר היו מודדין שמצוה לעסוק במדידה:
וי״ו לא משמע ליה [נשמע לו] כמקור לדרוש ממנו. אלא מאי קאמר רחמנא [מה אומרת התורה] במלה ״ושופטיך״ — המיוחדין שבשופטיך. ומקשים: אלא מעתה שדורשים כל לשון רבים שבפסוק להביא שני זקנים, הרי כתוב בהמשך (דברים כא, ב): ״ויצאו״ ואם כן הרי עוד שנים, ״ומדדו״ — עוד שנים, ואם כן לדברי ר׳ יהודה — הרי כאן תשעה, ולר׳ שמעון הרי כאן שבעה!
because he does not learn anything from the letter vav. Rather, what is the Merciful One saying in the Torah with the phrase “and your judges”? He is referring to the distinguished that are among your judges. The Gemara raises an objection: However, if that is so, if every plural form in the verse adds another two judges, then when it later states: “And they shall go out,” this should indicate another two. And: “And they shall measure” (Deuteronomy 21:2), should indicate yet another two. This means that according to the reasoning of Rabbi Yehuda there are nine judges enumerated here, while according to the reasoning of Rabbi Shimon there are seven judges enumerated here.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא וְיָצְאוּ אהֵן וְלֹא שְׁלוּחֵיהֶן וּמָדְדוּ בשאפי׳שֶׁאֲפִילּוּ נִמְצָא בַּעֲלִיל לָעִיר הָיוּ מוֹדְדִין שֶׁמִּצְוָה לַעֲסוֹק בִּמְדִידָה.

The Gemara responds: He requires that verse: “And they shall go out…and they shall measure,” for that which is taught in a baraita: “And they shall go out,” serves to emphasize that they themselves go out, and not their agents, i.e., they may not appoint an agent to measure the distance but must do it themselves. “And they shall measure,” teaches that even if the corpse was found clearly near to a particular city they would nevertheless measure the distance, as it is a mitzva to engage in this act of measurement.
עין משפט נר מצוהרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעליל לעיר – במגולה ופשוט שאין עיר קרובה כזו.
גמ׳ ויצאו הן ולא שלוחיהן. עיין יבמות דף קא ע״ב תד״ה וקראו לו ובערכין דף ב ע״א תד״ה קרבנו:
ומשיבים: הכתוב ההוא ״ויצאו... ומדדו״ מיבעי ליה לכדתניא [צריך אותו לכפי ששנינו בברייתא]: ״ויצאו״ יש בכך הדגשה — הן ולא שלוחיהן, כלומר, שלענין זה אינם יכולים לעשות שליח, אלא הם עצמם צריכים לצאת, ״ומדדו״ — שאפילו נמצא המת בעליל (בבירור, בגלוי) סמוך לעיר זו היו מודדין, שמצוה מיוחדת היא לעסוק במדידה זו.
The Gemara responds: He requires that verse: “And they shall go out…and they shall measure,” for that which is taught in a baraita: “And they shall go out,” serves to emphasize that they themselves go out, and not their agents, i.e., they may not appoint an agent to measure the distance but must do it themselves. “And they shall measure,” teaches that even if the corpse was found clearly near to a particular city they would nevertheless measure the distance, as it is a mitzva to engage in this act of measurement.
עין משפט נר מצוהרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַתְנִיתִין דְּלָא כר״אכְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר זְקֵנֶיךָ זוֹ סַנְהֶדְרִין שׁוֹפְטֶיךָ זֶה מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל מֶלֶךְ דִּכְתִיב {משלי כ״ט:ד׳} מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ כֹּהֵן גָּדוֹל דִּכְתִיב {דברים י״ז:ט׳} וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשּׁוֹפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה וְגוֹ׳.

§ The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, as it is taught in a baraita: Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: “Your Elders,” this is the Sanhedrin; “your judges,” this is the king and the High Priest. According to Rabbi Eliezer ben Ya’akov, the king and the High Priest need to participate in the ritual of breaking the neck of the heifer. From where is it learned that they are called judges? A king is called a judge, as it is written: “A king by justice establishes the land” (Proverbs 29:4). A High Priest is called a judge, as it is written: “If there arise a matter too hard for you in judgment…And you shall come to the priests the Levites, and to the judge who shall be in those days” (Deuteronomy 17:8–9).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ – דלא קתני מלך וכהן גדול דלא כר׳ אליעזר בן יעקב.
א ומעירים: מתניתין [משנתנו זו] הריהי שלא כשיטת ר׳ אליעזר בן יעקב. דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: ״זקניך״ — זו סנהדרין, ״שפטיך״ — זה מלך וכהן גדול. וכיצד יודעים ששנים אלו נקראים ״שופטים״, מלך — דכתיב [שנאמר]: ״מלך במשפט יעמיד ארץ״ (משלי כט, ד), כהן גדול — דכתיב [שנאמר]: ״כי יפלא ממך דבר למשפט... ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם״ (דברים יז, ח-ט).
§ The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, as it is taught in a baraita: Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: “Your Elders,” this is the Sanhedrin; “your judges,” this is the king and the High Priest. According to Rabbi Eliezer ben Ya’akov, the king and the High Priest need to participate in the ritual of breaking the neck of the heifer. From where is it learned that they are called judges? A king is called a judge, as it is written: “A king by justice establishes the land” (Proverbs 29:4). A High Priest is called a judge, as it is written: “If there arise a matter too hard for you in judgment…And you shall come to the priests the Levites, and to the judge who shall be in those days” (Deuteronomy 17:8–9).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אִיבַּעְיָא לְהוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב בְּמֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל הוּא דִּפְלִיג אֲבָל בְּסַנְהֶדְרִי אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה אִי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ אוֹ דִלְמָא בְּסַנְהֶדְרִי נָמֵי פְּלִיג עַד דְּאִיכָּא כּוּלַּהּ סַנְהֶדְרִי.

A dilemma was raised before the Sages: Is it so that Rabbi Eliezer ben Ya’akov disagrees only with regard to a king and a High Priest, contending that they too must be present at the measurement, but that with regard to the Sanhedrin he holds either in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda that three Elders suffice or in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, that five are needed? Or, perhaps he also disagrees with regard to the Sanhedrin and claims that the ritual is not performed unless there is the entire Sanhedrin participating.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי כרבי יהודה – חמשה אי כרבי שמעון שלשה ולא בעי כולה סנהדרין.
איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים: ר׳ אליעזר בן יעקב במלך וכהן גדול בלבד הוא דפליג [שחולק], שלדעתו גם הם צריכים לבוא למדידה, אבל בסנהדרי אי [או] כדעת ר׳ יהודה אי [או] כדעת ר׳ שמעון סבירא ליה [סבור הוא] שדי בשלושה או בחמישה, או דלמא [שמא] בסנהדרי נמי פליג [גם כן חולק הוא], וסבור שאין המצוה מתקיימת עד דאיכא כולה סנהדרי [שישנה כל הסנהדרין]?
A dilemma was raised before the Sages: Is it so that Rabbi Eliezer ben Ya’akov disagrees only with regard to a king and a High Priest, contending that they too must be present at the measurement, but that with regard to the Sanhedrin he holds either in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda that three Elders suffice or in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, that five are needed? Or, perhaps he also disagrees with regard to the Sanhedrin and claims that the ritual is not performed unless there is the entire Sanhedrin participating.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב יוֹסֵף ת״שתָּא שְׁמַע מְצָאָן זָקֵן מַמְרֵא אַבֵּי פַגֵּי וְהִמְרָה עֲלֵיהֶן יָכוֹל תְּהֵא הַמְרָאָתוֹ הַמְרָאָה תַּלְמוּד לוֹמַר {דברים י״ז:ח׳} וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם גמְלַמֵּד שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם.

Rav Yosef said: Come and hear a proof from a baraita: If a rebellious Elder found the Sanhedrin not in the Hewn Chamber, which was their usual place, but in Beit Pagei, near Jerusalem, and he rebelled against them there, by teaching in opposition to their ruling, one might have thought his rebellion should be considered a rebellion, rendering him liable to punishment. The verse therefore states: “And you shall arise and go up to the place” (Deuteronomy 17:8), which teaches that it is the place where the Sanhedrin resides that causes the halakha of a rebellious Elder to take effect.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מצאן זקן ממרא – לב״ד הגדול שאינו נעשה ממרא אלא בב״ד של שבעים ואחד כדיליף בפרק קמא דסנהדרין.
אבי פאגי – כל שהוא בתוך היקף החיצון של ירושלים קרוי בי פאגי ולי נראה שהוא לשון חבישה כמו שקורין ציגל״א (צינגל״א: חומה של עיר כמו חמור ובית פאגי (ב״מ דף ט.) בשטדידור״א בית ראש של אפסר קורין כן.
והמרה עליהן – כלומר על מה ששאל מהם שם ואמרו לו ההלכה הלך לעירו והורה לעשות כדרך שהיה מורה בתחילה דהוה ליה ממרא על פיהם.
המקום – המיוחד למשפט והוא לשכת הגזית.
זקן ממרא הוא חכם שהגיע להוראה וסמוך בסנהדרין וחולק עם בית דין הגדול שבלשכת הגזית ואינו חוזר לדבריהם ומורה לעשות כדברי עצמו בדבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ושאפשר על ידי הוראתו לבא לידי חיוב כרת ואף אלו דוקא שחלק עם כל הבית דין אבל כל שלא חלק עם כולם אינו בדין זה שמא האחרים יאמרו כמותו וכמו שנאמר בסוגיא זו דילמא הנך גואי כותיה סבירא להו וכן דוקא שחלק עמהם במקומם בלשכת הגזית אבל אם מצאן חוץ לתחומן אחורי היקף לשכה שלהם והוא הנקרא בי פאגי והוא לשון היקף מלשון חמור ובי פאגי שהוא נאמר על בית ראש של אפסר ושאל להם שם והמרה עליהם אינו ממרא שנאמר וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם שמא תאמר והיאך אפשר שיהא מוצא את כולם חוץ למקומם והרי כתיב שררך אגן הסהר אל יחסר המזג ר״ל שלא יחסר המקום משיעור מנין ב״ד הבינוני והממוצע בין של שבעים ואחד לשל שלשה והוא מנין בית דין של עשרים ושלשה ומתוך כך אמרו שאם נצטרך אחד מהם לצאת רואה אם נשארים שם עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא אפשר שיצאו לדבר מצוה וכגון שיצאו להוסיף על העיר ועל העזרות שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בבית דין של שבעים ואחד:
השכחה היא אחת ממתנות עניים וענינה הוא שכל שהוא מעמר את אלומותיו כדי לדושן ושכח במקרה אלומה אחת בשדה הרי זו שכחה ואסור לו לחזור וליטלה לא תשוב לקחתו ואם עבר ולקחו אפילו טחנו ואפאו נותנו לעניים כך למדוה מפי השמועה לגר ליתום ולאלמנה יהיה זו מצות עשה ונמצא שהוא לאו הניתק לעשה וכל שנתבטל העשה לוקה וכן בשאר המתנות אפילו היה העומר טמון כגון שהרוח כסתו שהיה לנו לומר אין זו שכחה שהרי לא במקרה נשכח אלא מצד שאין העין שולטת בו אעפ״כ שכחה הוא ואסור ליטלו וכשם שיש שכחה בעומר כך יש שכחה בקמה ר״ל שאם שכח באחת מזויות השדה מקצת קמה שלא קצרה הרי זו לעניים צפו עמריו לתוך שדה חברו ר״ל שפזרה הרוח את עמריו לתוך שדה חברו וכשחזר ואספן לתוך שדהו שכח שם עומר אינו שכחה שנאמר קצירך בשדה ולא שתפרש צף שהונח על גבי אבן או עמוד ולא הונח בקרקע לא אלא אף שהונחו בקרקע ולא נאמר צף בדוגמת צף האמור בחלל אלא שצפו על ידי הרוח בשדה חבירו אפי׳ מונחים בקרקע וכן הדין בכל צד שהונחו בקרקע אלא שדבר בהווה אבל אם פזרן בתוך שדהו ממקום למקום וכשחזר ואספם שכח אחד מהם הרי זו שכחה נטל בעל הבית את העומר על מנת להוליכו לעיר או לגורן ושכחו אינו שכחה שמ״מ לשכוח מעיקרו אנו צריכים אבל אם נטלו לפנותו ממקום למקום ושכחו הרי זה שכחה נטלו להוליכו לעיר והניחו על גבי עומר אחר ושכח את שניהם התחתון שכחה אע״פ שהוא טמון והעליון אינו שכחה:
שני חללים או כמה שנמצאו זה בצד זה כל אחד מהם בדין מדידה ומודדין מחוטמו של כל אחד מהם ואם היתה עיר אחת קרובה לכלם מביאה עגלה אחת על כלם אבל אם נמצאו שנים זה על גב זה אלא שהתחתון משוך מעט מן הראשון עד שלא תהא המדידה שוה בהם אין התחתון בדין מדידה כלל שהרי טמון הוא שאע״פ שאינו טמון אלא במינו אף מין במינו הוי טמון ומודדין מן העליון ושמא תאמר אף העליון לא יהא בדין מדידה שהרי צף הוא שאינו באדמה כך אמרו מין במינו הוי טמון אבל מין במינו לא הוי צף והרי הוא כמושלך באדמה:
בפרש״י בד״ה אבי פגי כו׳ בית ראש של אפסר קורין כן עכ״ל כצ״ל:
אמר רב יוסף: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו: מצאן זקן ממרא את הסנהדרין לא במקומם בלשכת הגזית אלא אבי פגי (בבית פגי) שהיא סמוכה לירושלים והמרה עליהן שחלק על דעתם שם, יכול תהא המראתו המראה ויענש על כך — תלמוד לומר: ״וקמת ועלית אל המקום״ (דברים יז, ח), מלמד שהמקום בו יושבים הסנהדרין גורם לדין זה של זקן ממרא שיחול.
Rav Yosef said: Come and hear a proof from a baraita: If a rebellious Elder found the Sanhedrin not in the Hewn Chamber, which was their usual place, but in Beit Pagei, near Jerusalem, and he rebelled against them there, by teaching in opposition to their ruling, one might have thought his rebellion should be considered a rebellion, rendering him liable to punishment. The verse therefore states: “And you shall arise and go up to the place” (Deuteronomy 17:8), which teaches that it is the place where the Sanhedrin resides that causes the halakha of a rebellious Elder to take effect.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דִּנְפוּק כַּמָּה אִילֵימָא דִּנְפוּק מִקְצָתָן דִּלְמָא הָנָךְ דְּאִיכָּא גַּוָּאֵי כְּוָותֵיהּ סְבִירָא לְהוּ אֶלָּא פְּשִׁיטָא דִּנְפוּק כּוּלְּהוּ.

The Gemara analyzes this statement: In this case, how many members of the Sanhedrin were there who went out to Beit Pagei? If we say that only a minority of them went out, why should he be considered a rebellious Elder? Perhaps those judges who are inside the Hewn Chamber hold in accordance with his opinion, which would mean that the Elder in question ruled with the majority. Rather, it is obvious that they all went out.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דנפיק מינייהו כמה – לבי פאגי דאיצטריך לאשמועינן דפטור משום טעמא דחוץ לב״ד.
דלמא הנך דאיכא גוואי כוותיה סבירא להו – ומהיכא תיתי לן חיובא דאיצטריך קרא למיפטריה.
ונברר: דנפוק [שיצאו] מהם מחכמי הסנהדרין כמה לבית פגי? אילימא דנפוק [אם תאמר שיצאו] מקצתן, אולם במקרה כזה אין מתחילה סברה להחשיבו כזקן ממרא, דלמא הנך דאיכא גואי כוותיה סבירא להו [שמא אלה שנמצאים בפנים ממקומם בלשכת הגזית — כמותו סבורים הם] והוא מבטא את דעת הרוב! אלא פשיטא [פשוט] דנפוק כולהו [שיצאו כולם].
The Gemara analyzes this statement: In this case, how many members of the Sanhedrin were there who went out to Beit Pagei? If we say that only a minority of them went out, why should he be considered a rebellious Elder? Perhaps those judges who are inside the Hewn Chamber hold in accordance with his opinion, which would mean that the Elder in question ruled with the majority. Rather, it is obvious that they all went out.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּלְמַאי אִי לִדְבַר הָרְשׁוּת מִי מָצוּ נָפְקִי וְהָכְתִיב {שיר השירים ז׳:ג׳} שׇׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג דשֶׁאִם נִצְרַךְ אֶחָד מֵהֶם לָצֵאת אִם יֵשׁ שָׁם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה כְּנֶגֶד סַנְהֶדְרִי קְטַנָּה יוֹצֵא וְאִם לָאו אֵינוֹ יוֹצֵא.

The assumption that they all went out leads to the following question: And for what purpose did they all leave the Hewn Chamber? If it was for an optional matter, may they leave? But isn’t it written: “Your navel [shorerekh] is like a round goblet, let no mingled wine be wanting” (Song of Songs 7:3). This verse is interpreted as referring to the Sanhedrin, the ministers [sarei] of Israel who sit in a semicircle, like half of a round goblet. The words “let no mingled wine be wanting” teach that if one of the great Sanhedrin needed to leave, then if there are still present in the Hewn Chamber twenty-three members, corresponding to the number of a lesser Sanhedrin, he may leave; and if not, he may not leave. This indicates that it is prohibited for the entire Sanhedrin to leave for an optional matter.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שררך – זה סנהדרין שיושבת בטיבורה של א״י.
אגן הסהר – שעשויין כחצי לבנה עגולה בשורת ישיבתן כדי שיהו כולן רואין זה את זה.
המזג – כשיעור מזג שני חלקים מים ואחד יין ואף כאן צריך שישתייר שליש.
ומעתה נברר: ולמאי [ולמה] לאיזו סיבה יצאו? אי [אם] לדבר הרשות — מי מצו נפקי [האם יכולים הם לצאת]? והכתיב [והרי נאמר]: ״שררך אגן הסהר אל יחסר המזג״ (שיר השירים ז, ג) שדרשו אותו על סנהדרין שהם שרי ישראל היושבים בחצי עיגול כחצי סהר, ולמדו מן המילים ״אל יחסר המזג״ שאם נצרך אחד מהם מן הסנהדרין הגדולה לצאת, אם יש שם בלשכת הגזית עדיין עשרים ושלשה כנגד מנין של סנהדרי קטנה — יוצא, ואם לאו [לא] — אינו יוצא. משמע שחברי הסנהדרין אינם רשאים לצאת כולם לדבר הרשות!
The assumption that they all went out leads to the following question: And for what purpose did they all leave the Hewn Chamber? If it was for an optional matter, may they leave? But isn’t it written: “Your navel [shorerekh] is like a round goblet, let no mingled wine be wanting” (Song of Songs 7:3). This verse is interpreted as referring to the Sanhedrin, the ministers [sarei] of Israel who sit in a semicircle, like half of a round goblet. The words “let no mingled wine be wanting” teach that if one of the great Sanhedrin needed to leave, then if there are still present in the Hewn Chamber twenty-three members, corresponding to the number of a lesser Sanhedrin, he may leave; and if not, he may not leave. This indicates that it is prohibited for the entire Sanhedrin to leave for an optional matter.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶלָּא פְּשִׁיטָא לִדְבַר מִצְוָה לְמַאי לָאו לִמְדִידַת עֶגְלָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לָא דִּלְמָא לְהוֹסִיף עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת כְּדִתְנַן האֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא בְּבֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.

Rather it is obvious that they left for a matter of a mitzva. For what particular mitzva did they venture out? Is it not for the measurement associated with the ritual of the heifer, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov? This would prove that Rabbi Eliezer ben Ya’akov holds that the entire Sanhedrin goes out to measure the distance from the corpse to the nearby cities. Abaye said to Rav Yosef: No, this is not a proof, as perhaps they went out for a different mitzva, to expand the city of Jerusalem or the courtyards of the Temple, as we learned in a mishna (Sanhedrin 2a): They may expand the sanctified area of the city of Jerusalem or of the Temple courtyards only with the court of seventy-one.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על עיר – על ירושלים.
אלא פשיטא [פשוט] שיצאו לדבר מצוה. ובוודאי למאי [למה] יצאו? לאו [האם לא] למדידת עגלה, ושיטת ר׳ אליעזר בן יעקב היא? ואם כן נוכיח מכאן שר׳ אליעזר בן יעקב סבור שסנהדרין כולה צריכה לצאת למדידה בדין עגלה ערופה. אמר ליה [לו] אביי: לא, אין זו הוכחה, דלמא [שמא] למצוה אחרת יצאו — להוסיף על העיר ועל העזרות. כדתנן [כפי ששנינו במשנה]: אין מוסיפין שטח מקודש על העיר (ירושלים) ועל העזרות של המקדש אלא בנוכחות בית דין של שבעים ואחד.
Rather it is obvious that they left for a matter of a mitzva. For what particular mitzva did they venture out? Is it not for the measurement associated with the ritual of the heifer, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov? This would prove that Rabbi Eliezer ben Ya’akov holds that the entire Sanhedrin goes out to measure the distance from the corpse to the nearby cities. Abaye said to Rav Yosef: No, this is not a proof, as perhaps they went out for a different mitzva, to expand the city of Jerusalem or the courtyards of the Temple, as we learned in a mishna (Sanhedrin 2a): They may expand the sanctified area of the city of Jerusalem or of the Temple courtyards only with the court of seventy-one.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מְצָאָן אַבֵּית פַּגֵּי וְהִמְרָה עֲלֵיהֶן כְּגוֹן שֶׁיָּצְאוּ לִמְדִידַת עֶגְלָה אוֹ לְהוֹסִיף עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת יָכוֹל תְּהֵא הַמְרָאָתוֹ הַמְרָאָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ מְלַמֵּד שֶׁהַמָּקוֹם גּוֹרֵם.:

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Yosef, that Rabbi Eliezer ben Ya’akov disagrees even with regard to the number of judges: If the rebellious Elder found the Sanhedrin in Beit Pagei and rebelled against them, for example, if they went out for the measurement of the ritual of the heifer or to expand the area of the city or that of the courtyards, one might have thought that his rebellion should be a rebellion. Therefore, the verse states with regard to the requirement to follow the rulings of the Sanhedrin: “And you shall arise and go up to the place” (Deuteronomy 17:8). This teaches that the place causes the halakha of a rebellious Elder to take effect, indicating that the entire Sanhedrin participates in the measurement of the distance from the corpse to the cities.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא כרב יוסף – דאמר רבי אליעזר בן יעקב כולהו סנהדרי בעי.
תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב יוסף בדעת ר׳ אליעזר בן יעקב: מצאן זקן ממרא את הסנהדרין אבית פגי והמרה עליהן, כגון שיצאו למדידת עגלה או להוסיף על העיר ועל העזרות, יכול תהא המראתו המראה — תלמוד לומר: ״וקמת ועלית״, מלמד שהמקום גורם, הרי שסנהדרין כולה יוצאת למדידת עגלה.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Yosef, that Rabbi Eliezer ben Ya’akov disagrees even with regard to the number of judges: If the rebellious Elder found the Sanhedrin in Beit Pagei and rebelled against them, for example, if they went out for the measurement of the ritual of the heifer or to expand the area of the city or that of the courtyards, one might have thought that his rebellion should be a rebellion. Therefore, the verse states with regard to the requirement to follow the rulings of the Sanhedrin: “And you shall arise and go up to the place” (Deuteronomy 17:8). This teaches that the place causes the halakha of a rebellious Elder to take effect, indicating that the entire Sanhedrin participates in the measurement of the distance from the corpse to the cities.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) נִמְצָא טָמוּן בַּגַּל אוֹ תָּלוּי בָּאִילָן.: לֵימָא מַתְנִיתִין ר׳רַבִּי יְהוּדָה הִיא וְלָא רַבָּנַן דְּתַנְיָא {דברים כ״ד:י״ט} וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה פְּרָט לְטָמוּן דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים בַּשָּׂדֶה ולְרַבּוֹת אֶת הַטָּמוּן.

§ The mishna teaches: If the corpse was found concealed in a pile of stones or hanging on a tree, they would not perform the ritual of the heifer. The Gemara suggests: Let us say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda and not in accordance with the opinion of the Rabbis. This is as it is taught in a baraita with regard to the halakha that sheaves of grain forgotten in the fields must be left for the poor: “And you forget a sheaf in the field” (Deuteronomy 24:19). This excludes a concealed sheaf; it is not considered forgotten and it may be collected by the owner, even if he did forget it. This is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: The phrase “in the field” serves to include the concealed sheaves, and these must be left for the poor. Rabbi Yehuda holds, like the ruling in the mishna here, that when the verse states “in the field” it excludes a concealed corpse.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך עף
עףא(שבת כו.) אין מדליקין בצרי מפני שהוא עף (סוטה מה.) בגמ׳ נמצא טמון עפו עמריו לתוך שדה חברו פי׳ כמו ויעף אלי שהפריחם הרוח ונתלו באילן:
א. [ווען פליהען.]
מתני׳ – דיליף פרט לטמון רבי יהודה היא.
בשדה – ושכחת עומר בשדה לרבי יהודה משמע בשדה על פני השדה ולרבנן משמע בתוך השדה.
ב שנינו במשנה שאם נמצא ההרוג טמון בגל או תלוי באילן לא היו עורפים. מציעים: לימא מתניתין [האם לומר שמשנתנו] זו כשיטת ר׳ יהודה היא ולא כשיטת רבנן [חכמים]. ומה ענין מחלוקת זו — דתניא כן שנינו בברייתא], נאמר: ״ושכחת עמר בשדה״ (דברים כד, יט)פרט לטמון, שאם היה העומר טמון ומכוסה, אף ששכחו אין בו דין שיכחה, אלו דברי ר׳ יהודה. וחכמים אומרים: ״בשדה״ — לרבות את הטמון. ואף כאן נאמר שלשיטת חכמים באה המלה ״באדמה״ לרבות הרוג שהיה טמון באדמה?
§ The mishna teaches: If the corpse was found concealed in a pile of stones or hanging on a tree, they would not perform the ritual of the heifer. The Gemara suggests: Let us say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda and not in accordance with the opinion of the Rabbis. This is as it is taught in a baraita with regard to the halakha that sheaves of grain forgotten in the fields must be left for the poor: “And you forget a sheaf in the field” (Deuteronomy 24:19). This excludes a concealed sheaf; it is not considered forgotten and it may be collected by the owner, even if he did forget it. This is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: The phrase “in the field” serves to include the concealed sheaves, and these must be left for the poor. Rabbi Yehuda holds, like the ruling in the mishna here, that when the verse states “in the field” it excludes a concealed corpse.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַב אפי׳אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן הָכָא מֵעִנְיָינֵיהּ דִּקְרָא הָתָם מֵעִנְיָינֵיהּ דִּקְרָא.

Rav said: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, as here they expound the halakha based on the context of the verse, and there too they expound the halakha based on the context of the verse.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
התם מענייניה דקרא – צריכין למידרשיה והכא מענייניה דקרא תדרוש ליה גבי חלל כתיב כי ימצא חלל כל היכא דמשתכח ואפי׳ טמון הלכך על כרחך כי אתא באדמה למעוטי טמון בא דתדרוש ביה על פני האדמה דאי לרבויי לא איצטריך.
שם הכא מענייני׳ דקרא. מכות דף ח ע״ב ערכין דף ל ע״ב:
אמר רב: אפילו תימא רבנן [תאמר שמשנתנו כשיטת חכמים] — אינם דורשים את שתי המילים ״באדמה״ ו״בשדה״ בדרך אחת. כי הכא מענייניה דקרא, התם מענייניה דקרא [כאן מעניינו של הכתוב הם דורשים ושם מעניינו של הכתוב הם דורשים].
Rav said: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, as here they expound the halakha based on the context of the verse, and there too they expound the halakha based on the context of the verse.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) דִּכְתִיב {דברים כ״א:א׳} כִּי יִמָּצֵא חָלָל הֵיכָא דְּמִשְׁתְּכַח בָּאֲדָמָה פְּרָט לְטָמוּן וְהָתָם מֵעִנְיָינֵיהּ דִּקְרָא דִּכְתִיב {דברים כ״ד:י״ט} כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר שִׁכְחָה דֻּומְיָא דְּקָצִיר מָה קָצִיר בְּגָלוּי אַף שִׁכְחָה בְּגָלוּי כְּתַב רַחֲמָנָא בַּשָּׂדֶה לְרַבּוֹת אֶת הַטָּמוּן.

In this case, as it is written: “If one be found slain” (Deuteronomy 21:1), the default assumption is that the halakha applies no matter where it is found. When the verse then states: “In the ground,” it must be serving to exclude a matter, i.e., a concealed corpse. And similarly, there, in the case of forgotten sheaves, they also expound based on the context of the verse, as it is written: “When you reap your harvest in your field, and you forget a sheaf” (Deuteronomy 24:19). This indicates that forgotten sheaves are similar to those of the harvest: Just as the harvest is performed with revealed objects, i.e., the growing grain, so too, the halakhot of forgetting pertain to revealed sheaves. Consequently, when the Merciful One writes in the Torah “in the field,” it must be in order to include the concealed sheaves.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף שכחה בגלוי – והוה ממעט טמון ממשמעותא אי לאו דהדר רבייה.
כאן, כיון דכתיב [שנאמר] ״כי ימצא חלל״ (דברים כא, א), משמעות הכתוב היא היכא דמשתכח כל מקום שהוא נמצא] וכשחוזר ואומר ״באדמה״ יש לפרש זאת כלשון מיעוט — פרט לטמון. ואילו התם מענייניה דקרא [ושם במצות שיכחה, נדרשים הכתובים מעניינו של הכתוב], דכתיב [שנאמר]: ״כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר״ (דברים כד, יט), שכחה דומיא [בדומה] לקציר, מה קציר נעשה בדבר הנמצא בגלוי — אף שכחה בדבר הנמצא בגלוי, ולכן מה שכתב רחמנא [כתבה התורה] ״בשדה״ — הרי זה בא לרבות את הטמון.
In this case, as it is written: “If one be found slain” (Deuteronomy 21:1), the default assumption is that the halakha applies no matter where it is found. When the verse then states: “In the ground,” it must be serving to exclude a matter, i.e., a concealed corpse. And similarly, there, in the case of forgotten sheaves, they also expound based on the context of the verse, as it is written: “When you reap your harvest in your field, and you forget a sheaf” (Deuteronomy 24:19). This indicates that forgotten sheaves are similar to those of the harvest: Just as the harvest is performed with revealed objects, i.e., the growing grain, so too, the halakhot of forgetting pertain to revealed sheaves. Consequently, when the Merciful One writes in the Torah “in the field,” it must be in order to include the concealed sheaves.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) לְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשִּׁכְחָה דּוּמְיָא דְּקָצִיר אִין הָכִי נָמֵי.

In light of this explanation, the Gemara asks: According to Rabbi Yehuda as well, let him derive that covered sheaves are not included from the fact that forgotten sheaves are similar to those of the harvest. Why does he have to derive it from the words “in the field”? The Gemara answers: Yes, it is indeed so, he does not derive that halakha from the phrase “in the field.”
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיון שהזכרנו דרך זו של מדרש הכתוב, שואלים: לר׳ יהודה נמי תיפוק ליה [גם כן תצא, תילמד לו] ההלכה שאמר שאין הטמון בכלל משכחה דומיא [בדומה] לקציר, ומכאן ילמד ואינו צריך לדרוש את המלה ״בשדה״! ומשיבים: אין הכי נמי [כן, כך הוא גם כן].
In light of this explanation, the Gemara asks: According to Rabbi Yehuda as well, let him derive that covered sheaves are not included from the fact that forgotten sheaves are similar to those of the harvest. Why does he have to derive it from the words “in the field”? The Gemara answers: Yes, it is indeed so, he does not derive that halakha from the phrase “in the field.”
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאֶלָּא בַּשָּׂדֶה לְמָה לִי מִיבְּעֵי לֵיהּ זלְרַבּוֹת שִׁכְחַת קָמָה וְרַבָּנַן שִׁכְחַת קָמָה מְנָא לְהוּ נָפְקָא לְהוּ מִכִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְּשָׂדְךָ.

The Gemara therefore inquires: But then why do I need the phrase “in the field,” which indicates either an exclusion or an inclusion? The Gemara answers: He requires it in order to include the forgotten stalks of standing grain. Produce that one forgot to reap is considered forgotten, even if it is still attached to the ground. The Gemara asks: And the Rabbis, from where do they learn the halakha of forgotten stalks of standing grain? The Gemara answers: They derive it from the verse: “When you reap your harvest in your field, and you forget,” which indicates that the halakha includes one who forgot to harvest part of his field.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לשכחת קמה – שאם שכח זוית אחת לקצור קאי עלה בלא תשוב לקחתו והכי משמע ושכחת עומר או ושכחת בשדה.
נפקא להו – מבשדך ושכחת קרי ביה ששכח את קצת שדהו.
ושואלים: ואלא ״בשדה״, שהוא לשון מיעוט או ריבוי למה לי? ומשיבים: מיבעי ליה [נצרך לו] הדבר לרבות שכחת קמה, שגם אם שכח לקצור חלק מן הקמה, אף שעדיין מחוברת היא לאדמה — הרי זו שיכחה. ושואלים: ורבנן שכחת קמה מנא להו [מניין להם]? ומשיבים: נפקא להו [יוצאת, נלמדת להם] הלכה זו מ״כי תקצר קצירך בשדך ושכחת״ אפילו שכח מקצת שדהו.
The Gemara therefore inquires: But then why do I need the phrase “in the field,” which indicates either an exclusion or an inclusion? The Gemara answers: He requires it in order to include the forgotten stalks of standing grain. Produce that one forgot to reap is considered forgotten, even if it is still attached to the ground. The Gemara asks: And the Rabbis, from where do they learn the halakha of forgotten stalks of standing grain? The Gemara answers: They derive it from the verse: “When you reap your harvest in your field, and you forget,” which indicates that the halakha includes one who forgot to harvest part of his field.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי אֲבָהוּ אָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר חפְּרָט לְשֶׁצָּפוּ עוֹמָרִין לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ וְרַבָּנַן מִבַּשָּׂדֶה בְּשָׂדֶךָ ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה בַּשָּׂדֶה בְּשָׂדֶךָ לָא מַשְׁמַע לֵיהּ.

The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda derive from this verse? The Gemara answers: It is necessary for him in order to learn that which Rabbi Abbahu says that Rabbi Elazar says, as Rabbi Abbahu says that Rabbi Elazar says: This verse excludes sheaves that floated through the air from his field into another’s field. Such sheaves are not classified as forgotten and may be retrieved later by the owner. And the Rabbis, from where do they derive this halakha? They derive it from the fact that the verse could have stated: In the field, but instead states “in your field,” to include sheaves situated only in one’s own field. The Gemara continues to ask: And what does Rabbi Yehuda learn from this phrase? The Gemara answers: He does not learn anything from the difference between: In the field, and “in your field,” as he holds it is not a significant difference.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שצפו עומרין לתוך שדה חבירו – שנשבה הרוח והרימה את העומרין מן הארץ והציפתן לתוך שדה חבירו ושכחן כסבור שאינן שלו נפקא מבשדך ולא בשדה חבירך דלא הוו שכחה.
ורבנן – מיעוטא דשדה חבירו נפקא להו מדהוה ליה למכתב כי תקצור קצירך בשדה ושכחת וכתיב בשדך.
ושואלים: ור׳ יהודה מה הוא עושה בפסוק זה? ומשיבים: מיבעי ליה [צריך אותו] לכפי שאמר ר׳ אבהו בשם ר׳ אלעזר. שאמר ר׳ אבהו אמר ר׳ אלעזר: פרט לשצפו (עפו, נפלו) עומרין משדהו לתוך שדה חבירו, שאינם נקראים בכך שיכחה. ורבנן [וחכמים] מהיכן לומדים הם הלכה זו? ממה שהיה יכול לכתוב ״בשדה״ ונאמר ״בשדך״, משמע: שלך ולא של אחר. ושואלים: ור׳ יהודה מה למד הוא מדיוק זה? ומשיבים: הדיוק של ״בשדה״ ״בשדך״ לא משמע ליה [אינו נשמע לו] כדבר שאפשר ללמוד ממנו.
The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda derive from this verse? The Gemara answers: It is necessary for him in order to learn that which Rabbi Abbahu says that Rabbi Elazar says, as Rabbi Abbahu says that Rabbi Elazar says: This verse excludes sheaves that floated through the air from his field into another’s field. Such sheaves are not classified as forgotten and may be retrieved later by the owner. And the Rabbis, from where do they derive this halakha? They derive it from the fact that the verse could have stated: In the field, but instead states “in your field,” to include sheaves situated only in one’s own field. The Gemara continues to ask: And what does Rabbi Yehuda learn from this phrase? The Gemara answers: He does not learn anything from the difference between: In the field, and “in your field,” as he holds it is not a significant difference.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) בָּעֵי ר׳רַבִּי יִרְמְיָה צָפוּ עוֹמָרִין לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ מַהוּ אֲוִיר שָׂדֶה כְּשָׂדֶה דָּמֵי אוֹ לָאו כְּשָׂדֶה דָּמֵי.

Rabbi Yirmeya raises a dilemma: If sheaves floated into his field, i.e., if one sheaf landed on another sheaf or on another item, what is the halakha? Is the airspace of a field considered to be like it is the field itself, in which case one sheaf on top of another meets the legal requirements to be deemed forgotten? Or, is it not considered like the field, in which case one sheaf on top of another does not meet the legal requirements to be deemed forgotten?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צפו עומרין לתוך שדהו – שהיו מוטלים על גבי אבן או עמוד או זו על זו.
בעי [שאל] ר׳ ירמיה: צפו עומרין לתוך שדהו, כגון שמוטל עומר אחד על גבי חבירו, או על גבי דבר אחר, מהו הדין? והשאלה היא: אויר (חלל) השדה כשדה דמי [נחשב], והריהם שיכחה, או לאו [לא] כשדה דמי [נחשב] ואינם שיכחה?
Rabbi Yirmeya raises a dilemma: If sheaves floated into his field, i.e., if one sheaf landed on another sheaf or on another item, what is the halakha? Is the airspace of a field considered to be like it is the field itself, in which case one sheaf on top of another meets the legal requirements to be deemed forgotten? Or, is it not considered like the field, in which case one sheaf on top of another does not meet the legal requirements to be deemed forgotten?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב כָּהֲנָא לְרַב פַּפֵּי וְאָמְרִי לָהּ רַב כָּהֲנָא לְרַב זְבִיד תִּפְשׁוֹט לֵיהּ מִדְּרַבִּי אֲבָהוּ א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר פְּרָט לְשֶׁצָּפוּ עוֹמָרִין לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ דַּחֲבֵירוֹ אִין טלְתוֹךְ שָׂדֵהוּ לָא.

Rav Kahana said to Rav Pappi, and some say Rav Kahana said it to Rav Zevid: Let him resolve the dilemma from the statement of Rabbi Abbahu, who says that Rabbi Elazar says: This excludes sheaves that floated into another’s field. If they floated into another’s field, yes, Rabbi Elazar said that they are not deemed forgotten, but if they floated into his own field, they are not discussed by Rabbi Elazar, and therefore they are deemed forgotten.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרט לשצפו – וקא סלקא דעתך צפו ממש על גבי אבן או על גבי עמוד.
גמרא תפשוט לן מדרבי אבהו אמר רבי אליעזר דאמר פרט כו׳ כן צריך להיות:
אמר ליה [לו] רב כהנא לרב פפי, ואמרי לה יש אומרים] שאמר זאת רב כהנא לרב זביד: תפשוט ליה [תפתור לו] את הבעיה מדברי ר׳ אבהו שאמר בשם ר׳ אלעזר, שאמר: פרט לשצפו עומרין לתוך שדה חבירו. ונלמד מדיוק הדברים: לתוך שדה של חבירו — אין [כן] אין זו שיכחה, לתוך שדהו שלו — לא והרי זה שיכחה.
Rav Kahana said to Rav Pappi, and some say Rav Kahana said it to Rav Zevid: Let him resolve the dilemma from the statement of Rabbi Abbahu, who says that Rabbi Elazar says: This excludes sheaves that floated into another’s field. If they floated into another’s field, yes, Rabbi Elazar said that they are not deemed forgotten, but if they floated into his own field, they are not discussed by Rabbi Elazar, and therefore they are deemed forgotten.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְלִיטַעְמָיךְ לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ צָפוּ אִין מוּנָּחִין ילָא וְהָא בָּעֵינַן בְּשָׂדֶךָ וְלֵיכָּא.

The Gemara refutes this proof: And according to your reasoning that the halakha of the baraita is limited to the case stated, one could infer: In a case where the sheaves drifted into another’s field, then if they were floating, yes, they are not deemed to be forgotten, but if they were resting directly on the ground in another’s field, no, they are deemed to be forgotten. But this cannot be the halakha, as we require the sheaves to be “in your field,” and these sheaves are not in his field.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וליטעמיך לתוך שדה חבירו – צפו על גבי אבן הוא דמעיט אבל מונחים לא מיעט והא בשדך כתיב אלא הא דקאמר צפו לאו דוקא צפו על שום דבר קאמר דאפי׳ מונחים על גבי קרקע נמי קאמר אינו שכחה והאי דקאמר צפו דלא משכחת עומרין לתוך שדה חבירו אלא בצפו שהרוח מצפתן על הארץ ומביאתן לשם.
ודוחים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך] שאתה מדייק במילים הללו ולומד מהן לשלול מה שלא נאמר במפורש, הרי יכול הייתי גם לומר: לתוך שדה חבירו, צפו — אין [כן], אבל אם היו מונחין בשדה חבירו — לא? וכי אפשר לומר כך, והא בעינן [והרי צריכים אנו] ״בשדך״ וליכא [ואין כאן]!
The Gemara refutes this proof: And according to your reasoning that the halakha of the baraita is limited to the case stated, one could infer: In a case where the sheaves drifted into another’s field, then if they were floating, yes, they are not deemed to be forgotten, but if they were resting directly on the ground in another’s field, no, they are deemed to be forgotten. But this cannot be the halakha, as we require the sheaves to be “in your field,” and these sheaves are not in his field.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אֶלָּא לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ וַאֲפִילּוּ מוּנָּחִין וְהַאי דְּקָאָמַר צָפוּ דְּלָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אֶלָּא בְּצָפוּ.

Rather, you must admit that the words: Into another’s field, include not only those sheaves which are lying on other items, but even those resting directly on the ground. And the reason that Rabbi Abbahu states: Floated, is that you find a situation where sheaves end up in the field of another only in a case where they floated through the air and fell there. Since the term floated was not used to teach a halakha, no inference can be made from this baraita with regard to sheaves that floated in one’s own field.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא חייב אתה לומר שלתוך שדה חבירו לאו דווקא צפים, מוטלים על דבר אחר, אלא ואפילו מונחין על הקרקע, והאי דקאמר [וזה שאמר] צפו הרי זה משום דלא משכחת לה [שאין אתה מוצא אותה] מציאות שעומרים יהיו בשדה אחר אלא בצפו, שנפלו לשם, ואם כן אין להוכיח משם דבר לענין צפו בתוך שדהו שלו.
Rather, you must admit that the words: Into another’s field, include not only those sheaves which are lying on other items, but even those resting directly on the ground. And the reason that Rabbi Abbahu states: Floated, is that you find a situation where sheaves end up in the field of another only in a case where they floated through the air and fell there. Since the term floated was not used to teach a halakha, no inference can be made from this baraita with regard to sheaves that floated in one’s own field.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) תָּא שְׁמַע עוֹמֶר שֶׁהֶחְזִיק בּוֹ לְהוֹלִיכוֹ לָעִיר וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי חֲבֵירוֹ וּשְׁכָחוֹ הַתַּחְתּוֹן שִׁכְחָה וְהָעֶלְיוֹן אֵינוֹ שִׁכְחָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנֵיהֶם אֵינָן שִׁכְחָה הַתַּחְתּוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָמוּן וְהָעֶלְיוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָף עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בְּתַחְתּוֹן אֲבָל בְּעֶלְיוֹן דִּבְרֵי הַכֹּל לָא הָוֵאי שִׁכְחָה.

The Gemara again attempts to resolve the dilemma: Come and hear a proof from a baraita (Tosefta, Pe’a 3:7): In the case of a sheaf that had been held by its owner in order to take it to the city, and he placed it on top of another sheaf, and he forgot both sheaves, the lower sheaf is deemed to be a forgotten sheaf, and the upper one is not deemed to be a forgotten sheaf. Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: Both of them are not deemed to be forgotten sheaves; the lower one because it is concealed, and the upper one because it is floating and not directly touching the field. The Gemara points out: They disagree only with regard to the lower sheaf, but with regard to the upper one all agree that it is not deemed a forgotten sheaf. This demonstrates that a sheaf located in the airspace of the field is not deemed to be forgotten.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהחזיק בו להוליכו לעיר – ס״ד השתא דאורחא דמילתא נקט ולאו דוקא.
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממקום אחר: עומר שהחזיק בו כדי להוליכו לעיר, והניחו על גבי חבירו (עומר אחר), ושכחו את שני העומרים — העומר התחתון שכחה, והעליון אינו שכחה. ר׳ שמעון בן יהודה אומר משום (בשם) ר׳ שמעון: שניהם אינן שכחה, התחתון מפני שהוא טמון, והעליון מפני שהוא צף. ומכאן נלמד: עד כאן לא שמענו כי פליגי [נחלקו] אלא בעומר תחתון, אבל בעליון — דברי הכל לא הואי [אינה] שכחה, משמע שכיון שהוא צף, כלומר, אינו נמצא על הקרקע אלא בחלל השדה, משנה את דינו ופטור משיכחה!
The Gemara again attempts to resolve the dilemma: Come and hear a proof from a baraita (Tosefta, Pe’a 3:7): In the case of a sheaf that had been held by its owner in order to take it to the city, and he placed it on top of another sheaf, and he forgot both sheaves, the lower sheaf is deemed to be a forgotten sheaf, and the upper one is not deemed to be a forgotten sheaf. Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: Both of them are not deemed to be forgotten sheaves; the lower one because it is concealed, and the upper one because it is floating and not directly touching the field. The Gemara points out: They disagree only with regard to the lower sheaf, but with regard to the upper one all agree that it is not deemed a forgotten sheaf. This demonstrates that a sheaf located in the airspace of the field is not deemed to be forgotten.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) שָׁאנֵי הָתָם כֵּיוָן דְּאַחְזֵיק בֵּיהּ זְכָה בֵּיהּ אִי הָכִי מַאי אִירְיָא עַל גַּבֵּי חֲבֵירוֹ אֲפִילּוּ בַּשָּׂדֶה נָמֵי אִין הָכִי נָמֵי וְהַאי דְּקָתָנֵי עַל גַּבֵּי חֲבֵירוֹ מִשּׁוּם תַּחְתּוֹן.

The Gemara rejects this proof: There it is different, as, since the owner had held it to take it to the city, he acquired it. The reason it is not deemed to be a forgotten sheaf is not because it is not touching the field but because the owner had already acquired that particular sheaf before forgetting it. The Gemara raises an objection to this explanation: If so, why specifically state the case of a sheaf that was placed on top of another? The same would hold true in a case where one put the sheaf down directly in the field as well, as he has already acquired it. The Gemara answers: Yes, it is indeed so, and the reason that the baraita teaches: On top of another, is due to the lower sheaf rather than the upper one, in order to teach the dispute concerning the lower sheaf.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זכה ביה – ותו לא הוי שכחה דבעינן שכוח מעיקרו כדאמר בב״מ בפרק קמא (דף יא.).
ודוחים: שאני התם כיון דאחזיק ביה [שונה שם הדין מכיון שהחזיק בו] להוליכו העירה זכה ביה [בו] בעל הבית, ולא משום שהוא צף. ומקשים: אי הכי, מאי איריא [אם כך, מדוע מדובר] דווקא במקרה שהניחו על גבי חבירו? אפילו בשדה נמי [גם כן] יהיה אותו דין! ומשיבים: אין הכי נמי [כן, כך הוא גם כן], והאי דקתני [וזה ששנה] ״על גבי חבירו״, לא לענין העומר העליון נאמר אלא משום תחתון, שנחלקו אם נחשב לטמון.
The Gemara rejects this proof: There it is different, as, since the owner had held it to take it to the city, he acquired it. The reason it is not deemed to be a forgotten sheaf is not because it is not touching the field but because the owner had already acquired that particular sheaf before forgetting it. The Gemara raises an objection to this explanation: If so, why specifically state the case of a sheaf that was placed on top of another? The same would hold true in a case where one put the sheaf down directly in the field as well, as he has already acquired it. The Gemara answers: Yes, it is indeed so, and the reason that the baraita teaches: On top of another, is due to the lower sheaf rather than the upper one, in order to teach the dispute concerning the lower sheaf.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וְהָא מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָף קָאָמַר אֵימָא מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּצָף.

The Gemara asks: But Rabbi Shimon said: Because it is floating. How can one then say that the reason for his ruling is because the owner of the field has acquired it? The Gemara answers: Say instead: Because it is like it is floating. In other words, it is as though the upper sheaf had not been put down at all, but remains in the owner’s hands.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפני שהוא כצף – שהוא פטור על שהחזיק בו כאילו היה עודנו צף מעל הקרקע ומונח בידו.
ושואלים: והא [והרי] ר׳ שמעון ״מפני שהוא צף״ קאמר [אמר]! ועונים: אימא [אמור]: ״מפני שהוא כצף״, כלומר, העומר העליון נחשב כאילו לא הונח כלל אלא מצוי בידיו.
The Gemara asks: But Rabbi Shimon said: Because it is floating. How can one then say that the reason for his ruling is because the owner of the field has acquired it? The Gemara answers: Say instead: Because it is like it is floating. In other words, it is as though the upper sheaf had not been put down at all, but remains in the owner’s hands.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) אָמַר אַבָּיֵי הֲרֵינִי כְּבֶן עַזַּאי בְּשׁוּקֵי טְבֶרְיָא אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִדְּרַבָּנַן לְאַבָּיֵי שְׁנֵי חֲלָלִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה מֵהֵיכָן הוּא מוֹדֵד.

The Gemara tells of a related incident. On one occasion Abaye said: I am hereby as sharp and expert as ben Azzai, who taught Torah in the markets of Tiberias, and am ready to answer any question that might be posed to me. One of the Sages said to Abaye, with regard to the ritual of the heifer whose neck is broken: If there were two slain people found one on top of the other not precisely aligned, from where does one measure the distance to the surrounding cities?
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך בן עזאי
בן עזאיא(סוטה מה.) בגמר׳ נמצא טמון בגל אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא. (ובפ״ק דקידושין) בגמר׳ עבד עברי בסמוך לסימן עבד בית (ערכין ל) בפרק המוכר שדהו בגמרא מכרה לראשון אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא אמר ליה ההוא מרבנן לאביי מכדי הני קראי איכא למדרשינהו לקולא וכו׳ אמר אביי הריני ידוע ומפורסם בפי׳ שמועה זו כמו שהיה בן עזאי ידוע ומפורסם בשוקי טבריא שאין בחכמי דורו כמוהו וטבריא היתה מדינתו:
ערך נד
נדב(בבא בתרא יט.) מן הנדיין ומן המחמצן כבר פי׳ בערך בקע (בבא בתרא כד) הוו קא דייקי שושמי הוא נידא אפדניה. (נדרים טז.) רב אשי נאדי מן טעמיה דאביי פירוש נודד וסר מן טעם דאביי. (סוטה מה) גופא בדוכתיה נפיל רישא הוא דנאדי נפל (קידושין מט) ואזלא נדיא בי קמי שיבבתי כלומר מנדנדת אותי ומגלה דברי כמפורש בערך גדול. (פסחים נ) ובכל מקום שיש נידנוד לעבירה פי׳ אפילו דומה לדומה לעבירה. (בויקרא רבה זאת תהיה פרשת וזכור) נד קציר נדדתם עליכם קצירן של מלכות קצירו של מלאך המות וקצירן של יסורין:
ערך צמצם
צמצםג(יבמות כ.) סבר לה כרבי יוסי הגלילי דאמר אפשר לצמצם (בכורות יז:). תנן רחל שלא ביכרה וילדה ב׳ זכרים ויצאו ב׳ ראשיהן כאחת רבי יוסי הגלילי אמר שניהן לכהן שנא׳ הזכרים לה׳ (גמ׳) ר׳ יוסי הגלילי שמעינן ליה דאמר אפשר לצמצם (בפרק החולץ ביבמות בגמ׳ המחזיר) תרפי ליה וצמצמו ליה (סוטה מה) מאי טעמא דר״א קא סבר אפשר לצמצם (בראשית רבה מו) וצמצמה פניה וראתה שפחתה והיא לא מאת׳ (במגלת איכ׳ אני הגבר) למטרונה שכעס עליה המלך נטרדה חוץ לפלטין מה עשת׳ הלכ׳ וצמצמה את פניה ועמדה לה אחורי העמוד פי׳ כסתה:
ערך קפץ
קפץד(פסחים פה:) ובמוקדשין קוצץ בקופיץ (ביצה כח.) שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ (סוטה מה) ועורפין אותה בקופיץ מאחריה (בכורות כד) השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ מיכן ומיכן (פסחים ע) קופיץ נמי הח חזי לחגיגה פי׳ קופיץ כמו סכין גדול ורחב וחידודו בולט מאמצעיתו. בכשיל וכלפות תרגום בקופיץ ומפצלת דיוסטר (א״ב וכן בלשון יוני):
א. [זאהן דעס עזאי.]
ב. [וואנקען בעוועגען.]
ג. [פעראיינען.]
ד. [דאלח.]
הריני כבן עזאי בשוקי טבריא – יום אחד היה דעתו צלולה אמר הריני כאן בפומבדיתא מוכן להשיב דבר לשואל בעומק ובחריפות כבן עזאי שהיה חריף ודורש בשוקי טבריא.
שני חללים זה על גב זה – והאחד משוך להלן מחבירו מעט ואם תמדוד מזה יקרב לעיר אחת ואם תמדוד מחבירו יקרב לעיר אחרת.
יום אחד אמר אביי: הריני חריף ובקי כבן עזאי בשוקי טבריא (טבריה), ואענה על כל שאלה שאשאל. אמר ליה [לו] ההוא מדרבנן [אחד החכמים] לאביי בענין עגלה ערופה: היו שני חללים (הרוגים) מונחים זה על גבי זה, מהיכן, מאיזה מהם, הוא מודד את המרחק לערים שסביבותיהם?
The Gemara tells of a related incident. On one occasion Abaye said: I am hereby as sharp and expert as ben Azzai, who taught Torah in the markets of Tiberias, and am ready to answer any question that might be posed to me. One of the Sages said to Abaye, with regard to the ritual of the heifer whose neck is broken: If there were two slain people found one on top of the other not precisely aligned, from where does one measure the distance to the surrounding cities?
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) מִין בְּמִינוֹ הָוֵי טָמוּן וּמִין בְּמִינוֹ לָא הָוֵי צָף כוּמֵעֶלְיוֹן מוֹדֵד אוֹ דִּלְמָא מִין בְּמִינוֹ הָוֵי צָף וּמִין בְּמִינוֹ לָא הָוֵי טָמוּן וּמִתַּחְתּוֹן מוֹדֵד.

The various aspects of the dilemma are as follows: Is a substance in contact with the same type of substance considered to be concealed, and is a substance in contact with the same type of substance not considered to be floating, which would mean that the lower, concealed corpse is ignored because one does not measure the distance from a concealed corpse, as taught in the mishna, and one measures the distance from the upper one? Or perhaps a substance in contact with the same type of substance is considered to be floating, and a substance in contact with the same type of substance is not considered to be concealed, and he measures the distance from the lower one, because it is not considered to be concealed, but not from the upper one, which is considered to be floating.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וצדדי השאלה: האם אומרים שמין במינו הוי [הריהו נחשב] לטמון, ומין במינו לא הוי [אינו נחשב] לצף, ולכן המת התחתון אינו נחשב כיון שהוא טמון, ומעליון הוא מודד. או דלמא [שמא] מין במינו הוי [הריהו נחשב] צף, ומין במינו לא הוי [אינו נחשב] טמון, ולכן מתחתון הוא מודד.
The various aspects of the dilemma are as follows: Is a substance in contact with the same type of substance considered to be concealed, and is a substance in contact with the same type of substance not considered to be floating, which would mean that the lower, concealed corpse is ignored because one does not measure the distance from a concealed corpse, as taught in the mishna, and one measures the distance from the upper one? Or perhaps a substance in contact with the same type of substance is considered to be floating, and a substance in contact with the same type of substance is not considered to be concealed, and he measures the distance from the lower one, because it is not considered to be concealed, but not from the upper one, which is considered to be floating.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) אוֹ דִּלְמָא מִין בְּמִינוֹ הָוֵי טָמוּן וּמִין בְּמִינוֹ הָוֵי צָף וְלֹא מִתַּחְתּוֹן מוֹדֵד וְלֹא מֵעֶלְיוֹן מוֹדֵד.

Or perhaps a substance in contact with the same type of substance is considered to be concealed, and a substance in contact with the same type of substance is considered to be floating, and he therefore does not measure the distance from the lower one nor does he measure the distance from the upper one. According to this last option, in such a situation no measuring is done, and the ritual is not performed.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא מזה מודד כו׳ – וה״ה דמיבעיא ליה נמי או דלמא מין במינו לא הוי טמון מין במינו לא הוי צף ומשניהם מודד אלא שהוא בכלל אלו.
או דלמא [שמא] מין במינו הוי [הריהו] טמון, ומין במינו הוי [הריהו] צף, ולכן לא מתחתון הוא מודד ולא מעליון הוא מודד, שבגלל בעיה זו אין כאן אפשרות למדוד כלל?
Or perhaps a substance in contact with the same type of substance is considered to be concealed, and a substance in contact with the same type of substance is considered to be floating, and he therefore does not measure the distance from the lower one nor does he measure the distance from the upper one. According to this last option, in such a situation no measuring is done, and the ritual is not performed.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) א״לאֲמַר לֵיהּ

Abaye said to him:
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה [לו] אביי:
Abaye said to him:
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה מה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוטה מה., הערוך על סדר הש"ס סוטה מה., רש"י סוטה מה., בית הבחירה למאירי סוטה מה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה מה., מהרש"א חידושי הלכות סוטה מה., גליון הש"ס לרע"א סוטה מה., פירוש הרב שטיינזלץ סוטה מה.

Sotah 45a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 45a, Collected from HeArukh Sotah 45a, Rashi Sotah 45a, Meiri Sotah 45a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 45a, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 45a, Gilyon HaShas Sotah 45a, Steinsaltz Commentary Sotah 45a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144