×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּנְסוֹרֶת שֶׁל חָרָשִׁין דַּקָּה וְסִיד וְחַרְסִית לְבָנָה וּמְגוּפָה שֶׁכְּתָשָׁן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְכִסָּהוּ יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף זֶבֶל הַגַּס וְחוֹל הַגַּס וּשְׁחִיקַת כְּלֵי מַתָּכוֹת וּלְבֵנָה וּמְגוּפָה שֶׁלֹּא כְּתָשָׁן וְקֶמַח וְסוּבִּין וּמוּרְסָן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בֶּעָפָר.
fine sawdust of carpenters, lime, crushed potsherd, and a brick or the lid of an earthenware barrel that one crushed? The verse states: “And cover it,” i.e., with any substance. One might have thought that I will include even thick manure, and thick sand, filings of metal vessels, a brick or a lid that one did not crush, flour, bran, and coarse bran. Therefore, the verse states: “And cover it with earth,” indicating that not all substances may be used to cover the blood.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי חולין פח ע״ב} דרש רב נחמן בר רב חסדא אין מכסין אלא בדבר [שזורעין]⁠1 בו ומצמיח דתניא היה מהלך במדבר ואין לו עפר לכסות שורף טליתו ומכסה היה מהלך בספינה ואין לו2 עפר לכסות3 שוחק דינר4 זהב ומכסה דאשכחן אפר5 דאיקרי עפר שנאמר {במדבר יט:יז} ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת זהב איקרי עפר דכת׳6 {איוב כח:ו} ועפרות זהב לו. תאנא הוסיפו עליהן השחור7 והכוחל8 ונקורת9 הפסילים10.
1. שזורעין: גי, גלז, גקמה, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״שזורע״.
2. לו: חסר ב-גקמה.
3. שורף טליתו...היה מהלך בספינה...לכסות: חסר ב-גי. חסר ב-גלז לפני הגהה. וכן חסר בעיטור, ילקוט שמעוני (סי׳ תקפ״ה), תוספות ביצה ח ע״א ד״ה ׳הכי קאמר׳, ספר התרומה (סי׳ מ).
4. דינר: וכן כ״י פריס. גי, גלז, גקמה, דפוסים: ״דינרי״.
5. דאשכחן אפר: וכן בדפוסים. גי: ״אפר דאשכחן אפר״. גקמה, כ״י פריס: ״אפר אשכחן״.
6. דכת׳: וכן גו, גקמה. גקמו: ״שנא׳⁠ ⁠״. כ״י פריס: ״שנ׳⁠ ⁠״. דפוסים: שנאמר.
7. השחור: כ״י פריס: ״השיחור״.
8. והכוחל: וכן בערוך (כחל א). דפוסים: והכחול כבכל נוסחאות התלמוד.
9. ונקורת: וכן דפוסים. גו, גלז, גקמה, כ״י פריס, דפוס קושטא: ״ונקרת״.
10. הפסילים: דפוסים: הפסלים.
נסורת – שמגררין נגרים במגירה פגומה וקוצצים בה עצים והיא משרת נסורת דקה כעפר.
ת״ל וכסהו – בפני עצמו נדרש מדלא כתיב ושפך דמו ובעפר יכסנו דהוי משמע עפר ולא דבר אחר דלא כתיב כסוי אלא לבתר עפר אבל השתא מדריש וכסהו באנפי נפשיה.
ושחיקת כלי מתכות – דלא איקרי עפר.
סובין – שהנפה קולטת.
מורסן – קליפה היוצאת כשכותשים במכתשת.
שחיקת כלי מתכות – וא״ת והא מגדל צמחים הוא דתנן בפרק כל הצלמים (ע״ז דף מג:) רבי יוסי אומר שוחק וזורה לרוח אמרו לו אף היא נעשית זבל ובשל מתכות איירי דמייתי עלה קרא דעגל וי״ל דבפ״ע אין מגדל צמחים אלא שמועיל לזבל ור״ת תירץ דע״י שרפה מגדל צמחים דהתם ע״י שרפה איירי דכל עבודה זרה תחלתה בשרפה דומיא דעגל.
דרש רב נחמן בר רב חסדא אין מכסין אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח אמר רבה האי בורכא אמר רב נחמן בר יצחק ומאי בורכתי אנא אמריתי ניהליה ומתניתא אמרת נהליה דתניא וכו׳. כך היא הגירסא במקצת הנוסחאות. וכן היא בה׳ רבינו אלפסי ז״ל וכן בפירוש ר״ח ז״ל. ויש מתמיהין על רבינו אלפסי ז״ל שהביא מתניתין דכאיל בה רשב״ג כל דבר שמגדל צמחים מכסים בו, ורשב״ג לא פליג אדרבנן אלא כללא הוא דכאיל, דאלמא לא בעינן זורעין בו ומצמיח, ולר״נ אפילו מגדל אין מכסין בו אלא אם כן זורעין בו ומצמיח. ועוד היאך אפשר לומר דשחיקת דינרי זהב זורעין בו ומצמיח, דהא שחיקת כלי מתכות קתני בברייתא דלעיל דאין מכסין בו משמע דאינו מגדל צמחים. ויש לומר דרבא ורב נחמן בהא פליגי, דרבא סבר דרבן שמעון בן גמליאל פליג אתנא קמא ולית הילכתא כוותיה, ומשום הכי קאמר ליה האי בורכא (דקתני לא) [דק״ל כת״ק דלא] בעי מגדל צמחים ולא זורעין בו ומצמיח, ואהדר ליה ר״נ דהלכתא כותיה, דהא תניא כותיה, והא דתניא שוחק דינרי זהב ומכסה אפשר דשחיקת דינרי זהב מגדל ומצמיח וכלי מתכות דברייתא דלעיל בשאר כלי מתכות.
אלא דקשיא לי אם כן האי דקאמר בשלמא שורף טליתו כדאשכחן אפר דאקרי עפר אלא דינרי זהב מנ״ל. אמר ר׳ זירא ועפרות זהב לו, וכיון דמגדל צמחים וזורעין בו ומצמיח אף על פי שלא נקרא עפר מכסין בו, (ו)[ד]⁠כל דבר שנקרא עפר אף על פי שזורעין בו ואינו מצמיח מכסין בו כיון דאיקרי עפר וזהב אינו מצמיח, אם כן עפר מדברי אמאי אין מכסין בו. ורב אחא משבחא גאון ז״ל כתבה בשאלתות דאחרי מות דרש רב נחמן אין מכסין אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח, אמר רב נחמן לית הילכתא כרב נחמן בר רב חסדא שלא קבלו ממנו חכמים, אלא אמרו חכמים כל דבר שנקרא אפר ועפר מכסין בו ונקורת פסולים אף על פי שאין זורעין בו ואין מצמיח, מכסין בהן דם חיה ועוף, אפילו דינר זהב שוחקין ומכסה בו שנאמר (איוב כח, ו) ועפרות זהב לו. תנו רבנן היה מהלך במדבר [וכו׳] וכתב הרמב״ן ז״ל עליו ונראה שהוא ז״ל גורס אמר רב נחמן בר יצחק האי בורכא דתניא היה מהלך במדבר, ולפי זה כשאמר רבן שמעון בן גמליאל כל דבר שמגדל צמחים מכסין בו לשאר מינים נצרכים שהם מתרבין מריבוי המקרא ובעינן בהו דומיא דסתם עפרא, הא עפר גמור וכל שהוא נקרא כן כגון עפר ושחיקת זהב מכסין בו אף על פי שאינו מצמיח, והיינו דמחלקין בין שחיקת שאר מתכות לשחיקת זהב, ואפשר שכך פי׳ דבריו של רב אחא משבחא שלא קבלו ממנו חכמים מרבן שמעון בן גמליאל כלל זה שאמר כל דבר שמגדל צמחים דהיינו זורעין בו ומצמיח. ואם תאמר אי לא בעינן זורעין בו ומצמיח ליכסייה בעפר המדבר. י״ל (כ)[ב]⁠חול הגס הוא ואינו נקרא עפר כלל. אבל קשה ישחוק החול לעפר דק ואל ישחוק זהב. ויש נוסחאות שכתב בהן היה מהלך בספינה שוחק דינרי זהב ובמדבר שורף טליתו. ויש לומר בשאין לו במה ישחוק ע״כ דבריו.
זהו ביאור המשנה וכלל הדברים בענין זה שמכסין בכל דבר הקרוי עפר או שהוא כעין עפר אם כן מכסין באפר שהרי נאמר בו מעפר שרפת החטאת וכן מכסין בשחיקת זהב שנאמר ועפרות זהב לו וכן בנעורת פשתן דקה ונסורת חרשים דקה אע״פ שלא נקראו עפר הואיל והם כעין עפר ויראה לי הטעם מפני שהם נעשים עפר לשעתו מפני שהם נרקבים על נקל ומכסים בשחור ובכחול ושחור היא פחם וכחול הוא מין עפר ובנקירת הרחים ובזרניך והוא אירפומינט כל זמן שהם כתושים הדק היטב שכל אלו מין עפר הם:
שחיקת כלי מתכות אינה כעין עפר ואין נעשה עפר אלא לזמן גדול ואין מכסין בהם וכן סובין ומורסן אינן כעין עפר ואין מכסין בהו וסובין הוא הנשאר בנפה ומורסן הוא קלפת התבואה כשכותשין התבואה:
יש שואלין בשחיקת כלי מתכות והלא מתלמוד ע״ז יראה שהן נעשות זבל לגדל צמחים וכבר פרשת שכל שמגדל צמחים אע״פ שלא נקרא עפר מכסין בו ותירצו ששחיקת כלי מתכות שלא נשרפו אלא שנכתתו אין מגדל צמחים ואינו נקרא עפר ובתלמוד ע״ז לא דברו אלא כשנשרפו ונעשו אפר ולפיכך הורו שכלי מתכות ששחק ושרפן מכסין באפר שלהן:
גמ׳ וחרסית לבנה כו׳. נ״ב נ״ל לפרש״י גרסי׳ חרסית לבנה דאי חרסית בלא לבנה קאמר א״כ היינו שחיקת חרסית וברייתא קתני שחיקת חרסית להדיא ומ״מ לפי׳ הערוך שפי׳ חרסית מין סיד לא קשה מידי ומש״ה נמי מיושב מה שפירוש רש״י במרובה חרסית לבנה כתושה ודו״ק:
ונסורת של חרשין (נגרים) דקה, וסיד, וחרסית, וכן לבנה ומגופה (כיסוי של חבית) שכתשן? תלמוד לומר: ״וכסהו״ (ויקרא יז, יג), ומשמע — בכל דבר. יכול שאני מרבה אף זבל הגס, וחול הגס, ושחיקת כלי מתכות, ולבנה ומגופה שלא כתשן, וקמח, וסובין, שנשאר בנפה לאחר סינון הקמח, ומורסן, שאריות של קליפות החיטה שנכתשה? תלמוד לומר: ״וכסהו בעפר״, ומכאן אתה למד שהציווי ״וכסהו״ אינו כולל כל דבר.
fine sawdust of carpenters, lime, crushed potsherd, and a brick or the lid of an earthenware barrel that one crushed? The verse states: “And cover it,” i.e., with any substance. One might have thought that I will include even thick manure, and thick sand, filings of metal vessels, a brick or a lid that one did not crush, flour, bran, and coarse bran. Therefore, the verse states: “And cover it with earth,” indicating that not all substances may be used to cover the blood.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת אֵלּוּ וּלְהוֹצִיא אֶת אֵלּוּ אַחַר שֶׁרִיבָּה הַכָּתוּב וּמִיעֵט מְרַבֶּה אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁהֵן מִין עָפָר וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת אֵלּוּ שאין מִין עָפָר.

The Gemara asks: And what did you see that led you to include these substances and to exclude those? The Gemara responds: After noting that the verse included certain substances with the term: “And cover it,” and excluded others with the term: “With earth,” I include these substances, e.g., fine sand, which are a type of earth in which plants grow, and I exclude those substances, e.g., thick sand, which are not a type of earth, as plants do not grow in them.
רי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאחר שריבה הכתוב ומיעט – שכתב לך שני מקראות אחד לרבות ואחד למעט אמרת מעתה יש לך לומר כל הנך דלעיל מין עפר נינהו מה עפר מיוחד שמגדל צמחין אף כל שמגדל צמחים וכל הנך קים להו לרבנן שמגדלין צמחין.
גמרא. מרבה אני את אלו שהן מין עפר. אע״פ שאם זורעים בהם אינו מצמיח כשהן בענין זה, שהן גסים קצת, אבל אם היה אדם שוחק אותן היטב היטב היו ראויין גם להצמיח, ועם כל זה ראויין לגדל העשבים שיצאו לאויר העולם.
ויש לשאול: ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? על כך יש להשיב: אחר שריבה הכתוב (״וכסהו״) ומיעט (״בעפר״), מרבה אני את אלו, חול הדק וכו׳ — שהן מין עפר, שמגדל צמחים, ומוציא אני את אלו, חול הגס וכו׳ — שאין מין עפר, שאינם מגדלים צמחים.
The Gemara asks: And what did you see that led you to include these substances and to exclude those? The Gemara responds: After noting that the verse included certain substances with the term: “And cover it,” and excluded others with the term: “With earth,” I include these substances, e.g., fine sand, which are a type of earth in which plants grow, and I exclude those substances, e.g., thick sand, which are not a type of earth, as plants do not grow in them.
רי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֵימָא וְכִסָּהוּ כָּלַל עָפָר פָּרַט כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט עָפָר אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא.

The Gemara asks: Why must the verse be interpreted in this manner? Say that the term: “And cover it,” is a generalization, and the term: “With earth,” is a detail. Consequently, the verse constitutes a generalization and a detail, and according to the corresponding hermeneutical principle, the generalization includes only what is mentioned explicitly in the detail. Therefore, only earth may be used to cover the blood, while any other substance, even substances in which plants grow, may not be used.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מידי אחרינא לא – ואע״ג דמגדל צמחין.
ושואלים: ומדוע אתה דורש כך את הכתוב? אימא [אמור] ״וכסהו״כלל, ״עפר״פרט, ולפי כללי מדרש ההלכה, כלל ופרטאין בכלל אלא מה שבפרט, ואם כן, עפראין [כן], מידי אחרינא [כל דבר אחר]לא!
The Gemara asks: Why must the verse be interpreted in this manner? Say that the term: “And cover it,” is a generalization, and the term: “With earth,” is a detail. Consequently, the verse constitutes a generalization and a detail, and according to the corresponding hermeneutical principle, the generalization includes only what is mentioned explicitly in the detail. Therefore, only earth may be used to cover the blood, while any other substance, even substances in which plants grow, may not be used.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַב מָרִי מִשּׁוּם דְּהָוֵה כְּלָל הַצָּרִיךְ לִפְרָט וְכׇל כְּלָל הַצָּרִיךְ לִפְרָט אֵין דָּנִין אוֹתוֹ בִּכְלָל וּפְרָט.

Rav Mari said in response: One should not suggest such an interpretation because the term “and cover it” is a generalization that requires a detail to clarify its nature, and any generalization that requires a detail to clarify its nature is not interpreted by the hermeneutical principle of a generalization and a detail. It is necessary for the verse to state that the blood must be covered with earth in order to clarify that the mitzva of covering the blood is such that the blood must be covered with a substance that will absorb the blood, and that it does not suffice to place a vessel over it.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום דהוה כלל הצריך לפרט כו׳ כלומר דאי לא כתב וכסהו בעפר מאי הוה למיכתב אי כתב ושפך את דמו בעפר לא ידעינן מאי קאמר:
כלל הצריך לפרט – דלא סגי ליה לכלל בלאו פרטא דאי הוה כתיב וכסהו הוי משמע יכפה עליו את הכלי כדקתני רישא ואיצטריך עפר להורות שאין כסוי זה אלא בדבר המתערב ונבלע בו כגון עפר וכיוצא בו וכי דיינינן ליה בכלל ופרט היכא דכללא לא משתמע אלא בחד עניינא ומרבי מילי טובא והדר אתי פרט למעוטי כל מילי דכלל אבל הכא דמשתמע כללא בתרי ענייני ב׳ כסויין שאין דומים זה לזה כגון כסוי דבר שלם כגון כלי וכסוי דבר דק כגון עפר תו לא אתי פרטא אלא לפרושי כסוי קמא דלאו בדבר שלם הוא ולאו למעוטי לגמרי.
כלל הצריך לפרט – ללמוד כלל מן הפרט כדאמרי׳ (מו״ק דף כא.) רבים צריכין לו תלמיד וצריך לו רבו (ב״מ דף לג.) ודוגמתו שנינו בבכורות (דף יט.) מכלל הצריך לפרט כיצד קדש לי כל בכור יכול אפילו נקבה במשמע ת״ל זכר אי זכר יכול אפילו יצאה נקבה לפניו הוה ליה בכור לזכרים תלמוד לומר פטר רחם הרי פרט שהכלל צריך ללמוד הימנו.
כלל הצריך לפרט – פי׳ בקונטרס לפי שיש לפרש הכלל בשני דרכים כמו בכלי או בדבר המתערב ובא הפרט ומפרשו וכן בסוף פרק שני דבכורות (בכורות יט.) תניא מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל כיצד קדש לי כל בכור יכול אפילו נקבה ת״ל זכר אי זכר יכול אפילו יצאה נקבה לפניו דהוה ליה בכור לזכרים ת״ל פטר רחם אי פטר רחם יכול אפילו אחר יוצא דופן ת״ל בכור והשתא זכר לאו פירוש הכלל הוא דכלל ופרט גמור הוא דבכור כלל זכר פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט אלא פרט דפטר רחם הוא מפרש את הכלל שיש לפרש כלל לכמה צדדין בכור לכל הולדות או בכור לרחמים אע״פ שאינו בכור לולדות כגון שיצא דרך רחם אחר יוצא דופן או בכור לזכרים אע״פ שיצאת נקבה לפניו דרך הרחם בא הפרט דלא הוי בכור ביצאה נקבה לפניו אלא שיהא בכור לרחמים ולאביי דאית ליה התם בכור לדבר אחד לא הוי בכור עד שיהא בכור לכל הולדות מכ״מ צריך לפרט הוא דאי לאו פרט הוה אמינא דאפילו יוצא דופן חשיב בכור כיון דהוי בכור לולדות אע״ג דלא הוי בכור לרחמים ועוד נראה לפרש דלאביי בכור ופטר רחם תרווייהו כלל ותרווייהו פרט דתרווייהו צריכי להדדי ובכל אחד אתה מוצא כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל שכל אחד סותם דבר אחד ומפרש דבר אחד דבכור משמע אפילו יוצא דופן ופטר רחם ממעט ליה ופטר רחם משמע ליה אפילו יוצא אחר יוצא דופן ובכור ממעט ליה ורבינו תם מפרש דהכא והתם חשוב כלל ופרט גמור כמו בעלמא דבכור משמע בין הכי ובין הכי ואתא פרטא למעוטי וכסהו נמי משמע בין כסוי כלי בין כסוי עפר במה שירצה ופרטא משמע עפר דוקא ומה שחושבו צריך לפרט לאו אכפיית כלי דהך ברייתא קאי אלא אהא דדרשינן לעיל (דף פג:) מבעפר צריך שיתן עפר למעלה ולמטה דמוכסהו לא משמע למטה אלא למעלה ומשום הכי חשיב ליה צריך לפרט ובבכורות לאו לפרש כלל הצריך לפרט אתא אלא לפרושי פרט הצריך לכלל כדקתני סיפא אי פטר רחם יכול אפילו יוצא אחר יוצא דופן ת״ל בכור אע״ג דקתני מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל כיצד דמשמע דאתא לפרושי תרוייהו עיקרא דמלתא לא נקטיה אלא משום פרט הצריך לכלל.
יש מי שחולק על משנתנו לומר שאין מכסין אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח ואם כן עפר ארץ מלחה אין מכסין בה ולא יראה כן והדברים נראין על הדרך שכתבנו ומ״מ הם מביאים ראיה ממה שאמרו בסוגיא זו דרש רב נחמן בר רב חסדא אין מכסין אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח ואמרו עליה אמר רב נחמן תא בורכא ואמר רב נחמן בר יצחק מאי בורכא אנא אמריתה ניהליה וממתניתין אמריתה ניהליה דתניא היה מהלך במדבר ואין לו עפר לכסות שוחק דינרי זהב ומכסה היה מהלך בספינה ואין לו עפר לכסות שורף טליתו ומכסה ומאחר שההולך במדבר הוא מצריך לו שחיקת דינרי זהב אלמא עפר המדבר אינו ראוי לכסוי אע״פ שבודאי מגדל צמחים אלא שאם זורעין בו אינו מצמיח אלמא דלא סגי לן במגדל צמחים אלא בזורעין בו ומצמיח ומתוך כך הוא צריך לשחיקת דינרי זהב ולשרפת טלית ואע״פ שאין אלו מצמיחין או שמא אף לא מגדלים צמחים מ״מ באלו אין אנו צריכים לכך שהרי נקראו עפר וזהו ששאל בשלמא שורף טליתו דאשכחן אפר דאיקרי עפר אלא דינרי זהב מנא לן דכתיב ועפרות זהב לו ומ״מ נראה לפסוק כסתם מתניתין והתמה מגדולי הפוסקים שהביאו את שתיהן ואפשר שלא הביאו הבריתא אלא ללמד שאע״פ ששחיקת דינרי זהב שוה היא לשחיקת כלי מתכות לענין שאין מגדלין צמחים מ״מ שחיקת זהב הואיל ונקראת עפר מכסין בה:
כלל הצריך לפרט הוא – פרש״י ז״ל באלו וכסהו יש בו שני עניני׳ כסוין האחד כיסוי בדבר שאינו מתערב כלל כגון דף וכלי וכיוצא בו והשני כיסוי בדבר המתערב וכי אמרי׳ כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט כשהפרטים מסגנון א׳ אבל כאן שכולו הכסוי שני ענייני׳ חלוקי׳ לא בא הפרט של עפר אלא למיעוט כיסוי שאינו מתערב בעפר אבל במינו עפר כיסוי דבר המתעכב לא מיעוט כלום ור״ת ז״ל הקשה דסוף סוף הכל ענין כיסוי וכלל גמור הוא והעפר פרט לכך פר״ת ז״ל דצריך לפרט דאמרי׳ היינו משום וכסהו לא משמע אלא למעלה ובא עפר ללמד שצריך כיסוי גם מלמטה וכדאית׳ בריש פרקין ודברי רש״י ז״ל נכונים יותר.
בד״ה כלל הצריך לפרט כו׳ ולאביי דאית ליה התם בכור לד״א כו׳ דאי לאו פרט ה״א דאפי׳ יוצא דופן כו׳ עכ״ל בהדיא קאמר אביי התם הכי ורישא ה״ק יכול אפי׳ יוצא דופן ת״ל פטר רחם אבל נראה להם דוחק לאביי כיון דאית ליה בכור לד״א לא הוי בכור אמאי חשיב ליה למלת בכור טפי כללא ממלת פטר רחם דהא דכמו דמפטר רחם אימעיט כל מילי חוץ ממלתא חדא דהיינו יוצא דרך רחם אחר יוצא דופן ה״נ מבכור אימעיט כל מילי חוץ ממלתא חדא דהיינו יוצא דופן גופיה וזה הביאם דנראה להם לפרש לאביי דתרוייהו הוו כלל ותרוייהו הוו פרט דבכור לא משמע טפי כללא מפטר רחם ודו״ק:
אמר רב מרי: משום דהוה ״וכסהו״ הוא] כלל הצריך לפרט, ש״בעפר״ מפרש מהי מהות הכיסוי, שהוא נעשה בדבר שהדם נבלע ומתערב בו. וכל כלל הצריך לפרטאין דנין אותו בכלל ופרט.
Rav Mari said in response: One should not suggest such an interpretation because the term “and cover it” is a generalization that requires a detail to clarify its nature, and any generalization that requires a detail to clarify its nature is not interpreted by the hermeneutical principle of a generalization and a detail. It is necessary for the verse to state that the blood must be covered with earth in order to clarify that the mitzva of covering the blood is such that the blood must be covered with a substance that will absorb the blood, and that it does not suffice to place a vessel over it.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דָּרַשׁ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא אֵין מְכַסִּים אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁזּוֹרְעִין בּוֹ וּמַצְמִיחַ אָמַר רָבָא הַאי בּוּרְכָא.

§ Rav Naḥman bar Rav Ḥisda taught: One may not cover the blood of an undomesticated animal or a bird except with a substance in which seed is sown and sprouts. Rava said: This is an absurdity [burkha], as the mishna and baraita both teach that one may use substances in which seeds do not sprout.
רי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרמב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח – למעוטי ארץ מליחה.
האי בורכא – אינו עיקר. לשון בור.
אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח – למעוטי עפר מדבר קאתי דלא שמעינן ממתני׳ דצמחין גדלין בו מאליהן אלא דמה שזורעין בו אינו מצמיח א״נ אי ממתניתין ה״א דמכסין בו כיון דהוי ממין המגדל צמחים וא״ת ומאי פריך רבי יוסי לרבנן בפרק כל הצלמים (ע״ז דף מג:) מואת חטאתכם אשר עשיתם וגו׳ שאני התם דבמדבר הוו דמה שזורעין בו אינו מצמיח וי״ל דשמא אז כשבאו שם ישראל היה מצמיח.
בדבר שזורעין בו ומצמיח. למעוטי ארץ מליחה, דהיינו מדבר. וצריך שישרוף טליתו. שמצינו אפר שנקרא עפר, דכתי׳ מעפר שרפת החטאת. או ישחוק דינר זהב, דכתי׳ ועפרות זהב לו.
אמר רבא הא בורכא אמר ליה רב נחמן בר יצחק מאי בורכתא אנא אמריתה ניהליה וכו׳ ומאי שנא שחיקת אבנים דלא. ורבינו שלמהא לא גריס ליה דהא מרבינן לעילב שחיקת אבנים. ויש מפרשיםג דהכי קאמר ליה, הא בורכא שהרי מכסין בנעורת פשתן ונסורת חרשין ואע״פ שאין זורעין בהן ומצמיח, ואע״פ ששנינוד כלל אמר רשב״ג כל דבר שמגדל צמחין מכסין בו, סבירא ליה לרבא דפליגי רבנן עליה. ואמר ליה רב נחמן בר יצחק דלאו בורכא היא, דהא תניא כוותיה ולא פליגי רבנן. ותימה היא אם עפר שריפה של טלית ושחיקת דינרי זהב מצמיח, ומה בין שחיקת מיני מתכות לשחיקת דינרי זהב לצמיחה, ואם תאמר כיון שנקרא עפר וסתם עפר בעלמא מצמיח מכסין בוה, והלא עפר המדבר דהוא עפר גמור ואין מכסין בו לפי שאין מצמיח. ויש נוסחאות שכתוב בהן אנא אמריתה ניהליה וממתני׳ אמריתה, ולא גרסי דתניא אלא תנינא, וזה אינו אלא במיעוט הנוסחאות המשובשות.
ורב אחא משבחא גאון ז״ל כתב בשאילתא דאחרי מותו הכי, דרש רב נחמן בר רב חסדא אין מכסין אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח, אמר רב נחמן בר יצחק לית הלכתא כרב נחמן בר רב חסדא שלא קבלו ממנו חכמים, אלא אמרו חכמים שכל דבר שנקרא אפר ועפר מכסין בו, ונקרת פסיליםז אע״פ שאין זורעין בו ואינו מצמיח מכסין דם חיה ועוף, ואפי׳ דינרי זהב שוחקן ומכסה בו שנאמר ועפרות זהב לו, ת״רח בית שמאי אומרים אין מכסין אלא בעפר, ובית הלל אומרים מצינו אפר שקרוי עפר, שנאמר ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת, ובית שמאי, עפר שריפת איקרי, עפר סתמא לא איקרי. ונראהט שהוא גורס אמר רב נחמן בר יצחק הא בורכא דתניא היה מהלך במדברי ואין לו עפר לכסות שורף טליתו ומכסה, היה הולך בספינה ואין לו עפר לכסות שוחק דינרי זהב ומכסה, בשלמא שורף טליתו ומכסה אשכחן אפר דמיקרי עפר, אלא דינרי זהב מנא לן, א״ר זירא ועפרות זהב לו. ולפי זה כשאמר רשב״ג כל דבר שמגדל צמחין מכסין בו, לשאר המינים נצרכה שהןכ מתרבין מריבוי המקרא ובעינן בהו דומיא דסתם עפר, הא עפר גמור וכל שהוא נקרא כן כגון אפר ושחיקת זהב מכסין בו אע״פ שאינו מצמיח, והיינו דמחלקינן בין שחיקת שאר מתכות לשחיקת זהב. ואפשר שכך פירוש דבריו של ר׳ אחא, שלא קבלו ממנו חכמים מרשב״ג כלל זה שאמר כל דבר שמגדל צמחין דהיינו זורעין בו ומצמיחל. וא״ת אי לא בעינן זורעין בו ומצמיח ליכסייה בעפר המדבר. י״ל כשהוא חול הגס ואינו נקרא עפר כלל. אבל קשה ישחוק החול לעפר דק ואל ישחוק דינרי זהב. וישמ נוסחאות שכתוב בהןנ היה מהלך בספינה שוחק דינרי זהב ובמדבר שורף טליתו, וי״ל כשאין לו במה ישחוקס. ורש״י ז״ל חילק בין זורעין בו ומצמיח למגדל צמחים שבמשנתינו, ובתוספתאע תניא זה הכלל כל שהוא מין עפר בולע ומצמיחפ מכסיןצ בו.
א. ד״ה דינר זהב.
ב. ע״א.
ג. ראה חידושי הרשב״א ובתוה״ב שם וחידושי הריטב״א.
ד. לעיל שם.
ה. ראה תוד״ה שוחק.
ו. ליתא לפנינו שם.
ז. לפנינו בגמ׳: פיסולין.
ח. בכי״י לא הובא מכאן כל המשך הגמ׳ אלא ״וכו׳⁠ ⁠״.
ט. מכאן הובאו הדברים בשם רבינו בחידושי הרשב״א ובתוה״ב שם כא, א.
י. גם כאן לא הובא בכי״י המשך הגמ׳ אלא ״וכו׳⁠ ⁠״.
כ. כן בכי״פ ובחידושי הרשב״א. ובכי״ל ובנדפס: שאין. ונראה שהיא ט״ס. [ובכי״פ נכתב ״שאין״ ונמחק ותוקן ״שהן״].
ל. ולפי זה להלכה אין צורך כלל מין שזורעים בו ומצמיח. וראה ר״ן שכן פסק הרמב״ם (הל׳ שחיטה פי״ד הי״א-יג) שלא הזכיר מגדל צמחים.
מ. בחידושי הר״ן: לפיכך נראה כמקצת נוסחאות וכו׳. ונראה שכ״ה כוונת רבינו.
נ. וכ״ה גירסת הרי״ף (כט, ב), הרא״ש (סי׳ י). [וראה מעדני יו״ט שם אות ת: ׳ופשיטא דלא נ״מ מידי בין חלוף הגרסאות בזה׳. והרי לפנינו בדברי רבינו שיש הבדל בין הגירסאות].
ס. היינו במדבר אין לו במה לשחוק, ולכן אינו יכול לשחוק את החול, ומוכרח לשרוף טליתו, ובספינה יש לו במה לשחוק, אבל אין שם כל עפר שהוא, אלא דינרי זהב.
ע. פ״ו ה״ב.
פ. ראה חס״ד על התוספתא שהגיה: כל שהוא מין עפר זורע ומצמיח מכסין בו. אבל מדברי רבינו נראה שכ״ה לפניו בתוספתא. וראה או״ז סי׳ שצו.
צ. כך בנדפס. בכי״פ וכי״ל: זורעין בו.
אין מכסין בו אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח – פי׳ שמצמיח לכתחלה ולא דמי למגדל צמחי׳ שאמרו במשנתינו ובברייתא דהתם שמגדל דבר הזרוע כבד ומשום דפליג אמתני׳ ומתניתא אמר רבא דהא בורכא.
מסופר, דרש רב נחמן בר רב חסדא בפני הרבים: אין מכסים דם חיה או עוף אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח. אמר רבא: האי בורכא [זו היא בורות, שטות], שהרי במשנה ובברייתא שנינו שמכסים בדברים שאם זורעים בהם אינם מצמיחים!
§ Rav Naḥman bar Rav Ḥisda taught: One may not cover the blood of an undomesticated animal or a bird except with a substance in which seed is sown and sprouts. Rava said: This is an absurdity [burkha], as the mishna and baraita both teach that one may use substances in which seeds do not sprout.
רי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרמב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרָבָא מַאי בּוּרְכָתֵיהּ אֲנָא אַמְרִיתַהּ נִיהֲלֵיהּ וּמֵהָא מַתְנִיתָא אַמְרִיתַהּ נִיהֲלֵיהּ הָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר וְאֵין לוֹ אֵפֶר לְכַסּוֹת שׁוֹחֵק דִּינַר זָהָב וּמְכַסֶּה הָיָה מְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה וְאֵין לוֹ עָפָר לְכַסּוֹת שׂוֹרֵף טַלִּיתוֹ וּמְכַסֶּה.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rava: What is the absurdity of his statement? I said this statement to Rav Naḥman bar Rav Ḥisda and I said it to him from this baraita: If one is traveling in the desert, where the earth is not arable, and wishes to slaughter an undomesticated animal or a bird, but he does not have dirt with which to cover the blood, he may grind a gold dinar into powder and cover the blood with it. If one is traveling on a ship and wants to slaughter an undomesticated animal or a bird but he does not have earth with which to cover the blood, he may burn his garment and cover the blood with the ashes. It is evident from the first clause of the baraita that desert sand, which does not allow for the sprouting of seeds, may not be used to cover the blood of an undomesticated animal or a bird.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במדבר – ארץ ציה שאינה מצמחת.
דינר זהב – לקמיה יליף ועפרות זהב לו:
שחיקה אין אבנים לא לא גרסינן.
סימן רפו
אומי שהוא בספינה בים ואין לו עפר לכסות, תקינו הגאונים למישחט ולמימצי דמא בבגדא או בסנדלא ומברך על כיסוי הדם, וכי מטי לדוכתא דעפרא יסחי ההוא בגדא או ההוא סנדלא במיא ומכסי בלא ברכה. ולא בעי למשרף טליתו ולא לשחוק דינר זהב.
(6-7) סימן רפז
בתקנת גאונים. הא דאמרינן שורף טליתו ומכסה ושוחק דינר זהב ומכסה, היכא דלא בעיג למישרף טליתו ולא למישחק דינר זהב היכי ליעבד. תקינו רבנן למשחט ולמימצי דמא על בגד אי נמי בפתיל אי נמי בסנדלא ומברך על כיסוי הדם, וכד מטי לדוכתא דעפרא ירחץ הדם במים ויכסה בלא ברכה.
1
סליקא שחיטת חולין
א. כל הסימן כפול ומשוכלל בסימן הבא.
ב. הובא באו״ז סי׳ שצו ובמרדכי ר׳ תרנד. ואפשר שמקור הדברים בשערי שחיטה של רשב״ח שכפה״נ הובאו בס׳ האסופות רס״י ח [עי׳ לעיל הערה לו].
ג. באו״ז ובמרדכי הלשון: אי איכא גברא דחביב עליה טליתו מעופא או מחיותא א״נ דלא שוי דינר זהב ההוא עופא או חיותא, תקינו ליה רבנן למישחט והיכי ליעביד ממצי דמא וכו׳. ועי׳ ד״מ סי׳ כח אות ט שכ״ז בדוקא, שכל דברי הגאונים הם רק בכה״ג דהטלית והדינר שוים יותר מהעוף. אבל בדלא שוין יותר הדרינן לדינא דגמרא דשורף ושוחק ובזה דחה טענת הב״י נגד הגאונים. וכ״ז ליתא בספרנו וכן ליתא בהעתקת ס׳ האסופות רס״י ח. והובאו דברי רבינו בש״ך שם סקכ״ט. ובנוגע למש״כ הגאונים דמברך בשעה שממציא הדם לבגד, עי׳ מה שטען הב״י והשיב בד״מ ובש״ך שם.
1. בכ״י של ראב״ן מופיע כאן דיון בסוגיות בחולין פ״ו:. דבריו אלו הובאו לעיל על סדר הש״ס.
שוחק דינר זהב ומכסה – ולעיל דאמר אין מכסין בשחיקת כלי מתכות היינו בכל שאר מתכות חוץ מזהב דאיקרי עפר מדכתיב ועפרות זהב לו ואע״ג דלא מגדל צמחין כיון דאיקרי עפר מכסין בו דאי הוה מגדל צמחין לא צריך לטעמא דאיקרי עפר וכן אפר טלית וחטאת וא״ת וכיון דעפר דקרא איירי אפילו בעפר דלא מגדל צמחין אם כן יש לרבות מוכסהו אפילו הנך דלא מגדלי צמחין דאין למעטן מפרט דעפר וי״ל דעפר דקרא לא איירי אלא בסתם עפר דמגדל צמחין ומרבויא דוכסהו מרבינן כל מידי דמגדל צמחין או מידי דאיקרי עפר אע״ג דלא מגדל צמחין ועפרות זהב ואפר טלית אע״פ שנקראו עפר לא הוה מרבינן להו אי לאו רבויא דוכסהו והשתא א״ש הא דאיבעיא לן בסוטה בפרק היה מביא (סוטה טז.) אין שם עפר מהו שיתן אפר לב״ה דחשיבי ליה עפר לגבי כסוי ת״ש דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל בג׳ מקומות הלכה עוקרת את המקרא בכסוי התורה אמרה בעפר והלכה בכל דבר רבי ישמעאל פליג אברייתא דהכא דמפיק בכל דבר מוכסהו ואיהו אית ליה דהוי מהלכה וקאמר ואם איתא לחשוב נמי האי ואי ממשמעות עפר נפיק היכי קאמר ליחשוב נמי האי בין הנהו דהלכה בכל דבר אלא ודאי מוכסהו נפיק לברייתא דהכא ולרבי ישמעאל מהלכה.
אפר חם מכסין בו אע״פ שאינו מגדל צמחים שהרי כל שנקרא אפר או עפר אין אנו צריכין להיותו מגדל צמחים ואין אנו צריכין לפרש בו הואיל ומינו מגדל צמחים אע״פ שכבר ביארנו כן במסכת יום טוב:
אמר רב נחמן אנא אמריתה ניהלי׳ ומהא מתניתא דקתני שאם היה מהלך במדבר שורף טליתו ואי סגי׳ לי׳ בשחיקת חרסים למה שורף טליתו ישחק אבנים ויכס׳ אלא סגי לה בהכי ור״נ בר יצחק הוה גמיר דהא מתנית׳ עיקר וזו שיטת רש״י ז״ל והתוספות ואנן כמתני׳ קי״ל.
עפר סתמא לא איקרי הקשה ר״ת ז״ל מהא דתנן בפ״ק די״ט ושוין ב״ש וב״ה שאם שחטו שיחפור בדקר ויכסה שאפר כירה מוכן הוא אלמא מודה ב״ש דאפר ראוי לכסות בו ותי׳ דהתם באפר עצים והכא באפר אוכלין ואפר עצים איקרי עפר סתם כדכתיב וישרף אותו בנחל קדרון וידק לעפר א״נ דהתם מוכן לכסות בו רוק או צואה קאמר ועוד דהא אמרינן התם דה״ק ואפר כירה מוכן הוא ואיכא למימר דאדב״ה בלחוד קאי.
ונקרא פיסולי׳ – פרש״י ז״ל שחיקת הרחיים והקשו בתוס׳ דהיינו שחיקת אבנים דתני בברייתא דלעיל ומה הוסיפו בזה לכך פירשו שהוא רקב העצים הנקרא קירא בלע״ז ולגנותו לאבודת כוכבי׳ נקט פסולים.
אמר ליה [לו] רב נחמן בר יצחק לרבא: מאי בורכתיה [מה היא בורותו]? אנא אמריתה ניהליה [אני אמרתי אותה לו] לרב נחמן בר רב חסדא, ומהא מתניתא אמריתה ניהליה [ומברייתא זו אמרתי אותה לו], ששנינו: היה מהלך במדבר, שהעפר שם אינו מצמיח מה שזורעים בו, ורוצה לשחוט חיה או עוף, ואין לו אפר לכסות את דמו — שוחק דינר זהב ומכסה בו. וכן היה מהלך בספינה ואין לו עפר לכסותשורף טליתו ומכסה באפרה. הרי שאין מכסים בעפר המדבר, שאינו מצמיח.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rava: What is the absurdity of his statement? I said this statement to Rav Naḥman bar Rav Ḥisda and I said it to him from this baraita: If one is traveling in the desert, where the earth is not arable, and wishes to slaughter an undomesticated animal or a bird, but he does not have dirt with which to cover the blood, he may grind a gold dinar into powder and cover the blood with it. If one is traveling on a ship and wants to slaughter an undomesticated animal or a bird but he does not have earth with which to cover the blood, he may burn his garment and cover the blood with the ashes. It is evident from the first clause of the baraita that desert sand, which does not allow for the sprouting of seeds, may not be used to cover the blood of an undomesticated animal or a bird.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בִּשְׁלָמָא שׂוֹרֵף טַלִּיתוֹ וּמְכַסֶּה אַשְׁכְּחַן אֵפֶר דְּאִיקְּרִי עָפָר אֶלָּא דִּינַר זָהָב מְנָלַן אָמַר ר׳רַבִּי זֵירָא א{איוב כ״ח:ו׳} וְעַפְרוֹת זָהָב לוֹ.

The Gemara analyzes the baraita: Granted, it is understood that one may burn his garment and cover the blood with the ashes, since we found a source for the fact that ashes are called earth [afar], as the Gemara will soon prove; accordingly, the use of ashes is in accordance with the verse: “And cover it with earth.” But with regard to a gold dinar, from where do we derive that one may grind it into powder and use it to cover the blood? Rabbi Zeira said: The verse states: “And it has dust of [afrot] gold” (Job 28:6), indicating that gold is referred to as dust.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אשכחן אפר דאיקרי עפר – מעפר שריפת החטאת.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 6]

ושואלים לגופה של הברייתא: בשלמא [נניח, מובן הדבר] ששורף טליתו ומכסה, שכן אשכחן [מצאנו] אפר דאיקרי [שנקרא] ״עפר״, כאשר יבואר להלן, ואם כן מתקיים בו ״וכיסהו בעפר״. אלא דינר זהב מנלן [מנין לנו] שאפשר לשחוק אותו ולכסות בו? אמר רבי זירא, שנאמר: ״ועפרות זהב לו״ (איוב כח, ו), הרי שזהב קרוי עפר.
The Gemara analyzes the baraita: Granted, it is understood that one may burn his garment and cover the blood with the ashes, since we found a source for the fact that ashes are called earth [afar], as the Gemara will soon prove; accordingly, the use of ashes is in accordance with the verse: “And cover it with earth.” But with regard to a gold dinar, from where do we derive that one may grind it into powder and use it to cover the blood? Rabbi Zeira said: The verse states: “And it has dust of [afrot] gold” (Job 28:6), indicating that gold is referred to as dust.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תָּנוּ רַבָּנַן אֵין מְכַסִּין אֶלָּא בְּעָפָר דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים במָצִינוּ אֵפֶר שֶׁקָּרוּי עָפָר שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר י״ט:י״ז} וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵיפַת [וגו׳] וּבֵית שַׁמַּאי עֲפַר שְׂרֵיפָה אִיקְּרִי עָפָר סְתָמָא לָא אִיקְּרִי.

The Gemara cites a related baraita in which the Sages taught: One may not cover the blood of an undomesticated animal or a bird except with earth; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: We find that ashes are called dust [afar], as it is stated with regard to the red heifer: “And for the impure they shall take from the ashes [me’afar] of the burning of the purification from sin” (Numbers 19:17). And Beit Shammai respond: Ashes are called dust of the burning [afar sereifa], but they are not called ordinary dust [afar].
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מצינו אפר שקרוי עפר – וא״ת דהכא פליגי ב״ש ובפ״ק דביצה (דף ב. ושם) תנן ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה שאפר כירה מוכן הוא ואומר ר״ת דאפר כירה שבא מן העצים מגדל צמחין ולא דמי לאפר אוכלין וטלית דלא מגדל צמחין ורבינו שמואל מפרש דפריך התם בגמרא אפר כירה מאן דכר שמיה וקאמר חסורי מחסרא והכי קתני ואפר כירה מוכן הוא ומילתא באפיה נפשיה היא ולא אתיא כב״ש.
תנו רבנן [שנו חכמים]: אין מכסין אלא בעפר, דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים: מצינו אפר שקרוי ״עפר״, שנאמר ״ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת״ (במדבר יט, יז). ובית שמאי משיבים: עפר שריפה איקרי [הוא נקרא], עפר סתמא לא איקרי [עפר סתם אינו נקרא].
The Gemara cites a related baraita in which the Sages taught: One may not cover the blood of an undomesticated animal or a bird except with earth; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: We find that ashes are called dust [afar], as it is stated with regard to the red heifer: “And for the impure they shall take from the ashes [me’afar] of the burning of the purification from sin” (Numbers 19:17). And Beit Shammai respond: Ashes are called dust of the burning [afar sereifa], but they are not called ordinary dust [afar].
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תָּנָא הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן גהַשְּׁחוֹר וְהַכְּחוֹל וְנִקְרַת פִּיסּוּלִין וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הַזַּרְנִיךְ.

The Gemara notes: It is taught that the Sages added the following to the list of substances in the mishna with which one may cover the blood: Coal dust, stibium [keḥol], and shavings from chiseling. And some say they included even arsenic [zarnikh].
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השחור פחמין כבויין ונקרת פסילין כלומר מי שחוצב אבנים מנשר עפר אבנים דקה. הזרניך זהב:
ערך זרניך
זרניךא(חולין פח:) ויש אומרים אף הזרניך פי׳ בלעז אורו פומינטו (א״ב כן שמו בלשון ישמעאל והוא מין אשר בו צובעים והוא סם המות):
ערך ברך
ברךב(כתובות סד.) אמר רבא האי בורכא א״ל רב נחמן בר יצחק מאי בורכתא אנא אמריתה ניהליה. ובפרק קמא דשבועות (שבועות יד חולין פח) ועל זדון טומאת (ובסוף גמרא דכסוי הדם). פי׳ האי בורכתא כלו׳ דבר בורות הוא ובור הוא מי שאומר דבר זה:
ערך גף
גףג(יומא י״ח.) בשכר הגפת דלתות. (עירובין צג.) שנים החיצונים מגופפין והאמצעי אינו מגופף. (ובפרק ו׳ דפיאה) העומ׳ שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו ביח שמאי אומרים אינו שכחה ובית הלל אומרים שכחה. (ובפרק שני דכלאים) סמוך לבור לניר ולגפה. (עבודה זרה סט) כדי שיפתח ויגיף ויגוב (שבת קמו) אין נוקבין מגופה של חבית (חולין פח) פרק כסוי הדם בסיד ובחרסית ובלבנה ובמגופה שנכתשה. (ידים) אין נותנין לידים לא בדפנו׳ הכלים ולא בשולי המחץ ולא במגופת החבית (ובפרק שני בכלים) מגופת היוצרים שהוא פותח בה טהורה פי׳ הטיט של עושי כלי חרם שהוא סגור (פרק ט״ו בכלים) סריד של נחתומין טמא ושל בעלי בתים טהור גיפפו מארבע רוחותיו טמא פירוש מלשון יגיפו הדלתות ועוד כדכתיב ויחבק לו תרגום וגפיף ליה וכן הוא הסריד אם חיברו מארבע רוחותיו בצלעות או בעצים שעשה לו מחיצה (פרק י״ג באהלות) הגיפה ולא מרקה (נדה ו) בגמ׳ כיצד דייה שעתה מעשה בשפחתו של רבן גמליאל שהיתה גפה חבית של יין. (ובפרק שלישי בזבין) מגיפין או סופגין. (ובפרק ג׳ במעשר שני) המשאיל קנקניו למעשר שני גפן לא קנה מעשר פי׳ גפן סתמן מלשון מגופת החבית (עירובין כה) חצר מאי טעמא מותרת דאיכא גיפופי פי׳ שנשאר מעט מכאן ומעט מכאן מן הכותל של חצר דחשיבי כפסין. ונעל הדלת אחריה תרגומו וגף דשא בתרהא. ועשית לו מסגרת טופח תרגום ירושלמי גיפוף פשך:
ערך כחל
כחלד(שבת עח:) כחול כדי לכחול עין אחת (גמרא) עין אחת הא לא כחלי אמר רב הונא שכן צנועות כוחלת עין אחת פי׳ כוחלות עין אחת של שמאל ומכסה פניה כולו ואין נראה מפנים אלא אותו עין ויוצאה לשוק וקרא מסייעני לבבתיני באחת מעיניך זה פי׳ ר׳ מצליח ז״ל כי נותנת כחול בעיניה שנראין יפין (שבת צד:) וכן הגודלת וכן הכוחלת וכן הפוקסת (גמרא) כוחלת משום כותבת. (כתובות יו סנהדרין יד) לא כחל ולא סרק ולא פירכס ויעלת חן (חולין פח) תנא השחור והכוחל ונקרת הפסלים ויש אומרי׳ אף הזרניך (חולין צה) אמר רבא אמאי כי כוחלא כשרה פי׳ כגון הכוחל כשרה אבל שחורה כדיו טרפה ככבדא כשרה שגוון הכבד קרוב הוא לגוון הכוחל כביעתא טרפה פי׳ לבנה כביצה ויש מי שאומר כחלמון של ביצה והדעת נוטה שהיא כמו חלמון (א״ב תרגום ותשם בפוך עיניה וכחלת בצרידא עינהא):
ערך קדח
קדחה(בבא מציעא קט.) רב פפא קביל ארעא לאספסתא קדחי בה תאלי (בבא בתרא כח:) היכי דמי דקדח ואכלה פי׳ כיון שצמחה חתך ואכל ועוד צמחה ליה י׳ ימים חתכה ואכלה (סנהדרין קט) נקטיה גבך עד דקדחה פי׳ עד שיגדילו אזניו (בבא מציעא כג: חולין פח) דקדחי בהו חילפי פי׳ צמחו בו עשבים הנקראין חילפי והם קמשונים שצומחין בכרמים כלו׳ ישנים היו מזמן רב:
א. [ארט ארשיניק.]
ב. [לעהרהייט.]
ג. [פערשלסען פערשטאפפן.]
ד. [אויגען פארב.]
ה. [הערפארשיסען, וואקסען.]
השחור – פחמין כתושין.
נקרת פיסולין – עפר שמנקרין מן הרחיים.
הזרניך – אורפימנ״ט.
ונקרת פיסולין – פירש בקונטרס עפר שמנקרים מן הרחיים ואין זה שחיקת אבנים דהא בברייתא לעיל חשיב לה שחיקת אבנים והאי הוסיפו קאי אברייתא דלעיל ולא אמתניתין מדלא חשיב הכא כל הנהו דחשיב בברייתא דלעיל.
ביחס לרשימת הדברים ששנינו במשנתנו שמכסים בהם, תנא [שנה]: הוסיפו עליהן השחור (פחם כתוש), והכחול (צבע המשמש לכחול עינים), ונקרת פיסולין, עפר של פיסול וחציבה באבנים, ויש אומרים: אף הזרניך, אחד ממיני המחצבים.
The Gemara notes: It is taught that the Sages added the following to the list of substances in the mishna with which one may cover the blood: Coal dust, stibium [keḥol], and shavings from chiseling. And some say they included even arsenic [zarnikh].
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רָבָא בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ {בראשית י״ח:כ״ז} וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר זָכוּ בָּנָיו לִשְׁתֵּי מִצְוֹת אֵפֶר פָּרָה וַעֲפַר סוֹטָה.

§ The Gemara cites aggadic accounts relating to the mitzva of covering the blood: Rava says: As reward for that which our Patriarch Abraham said: “And I am but dust [afar] and ashes” (Genesis 18:27), his children merited two mitzvot: The ashes of the red heifer (see Numbers, chapter 19) and the dust of the sota, i.e., dirt taken from the ground of the Tabernacle that is mixed into the water that examines whether or not a woman committed adultery (see Numbers 5:17).
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואנכי עפר כו׳. ולפום ריהטא הוא דחוק וכי אילו לא אמר אברהם ואנכי עפר וגו׳ לא היה לטומאת מת טהרה עולמית ואפשר לפרש דאי לאו בשכר אברהם היה הכשר טהרת טמא מת בענינים רחוקים אשר מניאותם היה קשה אמנם בשכר שמיעט אברהם את עצמו שאמר ואנכי עפר ואפר זכו להיות הכשר והזאת טהרתם בענינים אשר קלים מציאותם שהם עפר ואפר והזכות הוא מן הדומה לדומה שבזכות שאמר ואנכי עפר בתחלת יצירת אדם כמבואר לקמן בסמוך זכו לעפר סוטה שעל ידי זה תזכה להוליד בן כאברהם כמבואר בפרק כשם ובזכות שאמר ואנכי אפר במותי זכו לטהר באפר טומאת מת וק״ל:
א ומביאים דברי אגדה בענין מצות כיסוי הדם. אמר רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו: ״ואנכי עפר ואפר״ (בראשית יח, כז)זכו בניו לשתי מצות: אפר פרה אדומה, שמטהרים בו מטומאת מת (במדבר יט, ט), ועפר סוטה, עפר מקרקע המשכן שנותן הכהן במים שבודקים בהם את הסוטה לבודקה אם זינתה (שם ה, יז).
§ The Gemara cites aggadic accounts relating to the mitzva of covering the blood: Rava says: As reward for that which our Patriarch Abraham said: “And I am but dust [afar] and ashes” (Genesis 18:27), his children merited two mitzvot: The ashes of the red heifer (see Numbers, chapter 19) and the dust of the sota, i.e., dirt taken from the ground of the Tabernacle that is mixed into the water that examines whether or not a woman committed adultery (see Numbers 5:17).
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְלִיחְשׁוֹב נָמֵי עֲפַר כִּסּוּי הַדָּם הָתָם הֶכְשֵׁר מִצְוָה אִיכָּא הֲנָאָה לֵיכָּא.

The Gemara challenges: But let Rava also consider the earth used in the mitzva of covering the blood. The Gemara responds: There, the earth does serve as an accessory to the mitzva of covering the blood, but there is no benefit imparted by it. It occurs after the animal has been slaughtered and does not itself render the meat fit for consumption. By contrast, the ashes of the red heifer and the dust of the sota provide benefit, as the former purifies one who became ritually impure and the latter leads to peace between husband and wife when drinking the water proves that she did not commit adultery.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הנאה ליכא – במצוה זו דבלאו כסוי נמי הוה משתרי בשר אבל באפר פרה איכא הנאה שמטהרו מטומאתו דאי לאו אפר אין לו טהרה עולמית. עפר סוטה מטיל שלום בין איש לאשתו ונקתה ונזרעה זרע.
ושואלים: וליחשוב נמי [ושיחשיב גם כן] עפר כסוי הדם! ומשיבים: התם [שם] בכיסוי הדם — הכשר מצוה איכא [יש], שמשתמש בעפר לצורך קיום מצוה, אבל הנאה ליכא [אין], כמו שיש בשתי מצוות אלו, שיש בהן טהרתם וחשיבותם של ישראל.
The Gemara challenges: But let Rava also consider the earth used in the mitzva of covering the blood. The Gemara responds: There, the earth does serve as an accessory to the mitzva of covering the blood, but there is no benefit imparted by it. It occurs after the animal has been slaughtered and does not itself render the meat fit for consumption. By contrast, the ashes of the red heifer and the dust of the sota provide benefit, as the former purifies one who became ritually impure and the latter leads to peace between husband and wife when drinking the water proves that she did not commit adultery.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאָמַר רָבָא בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ

And Rava says: As reward for that which our Patriarch Abraham said to the king of Sodom:
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו
And Rava says: As reward for that which our Patriarch Abraham said to the king of Sodom:
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין פח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין פח: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין פח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין פח:, הערוך על סדר הש"ס חולין פח:, רש"י חולין פח:, ראב"ן חולין פח: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין פח:, ר"י מלוניל חולין פח: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין פח: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין פח: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין פח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א חולין פח:, מהרש"ל חכמת שלמה חולין פח:, מהרש"א חידושי הלכות חולין פח:, מהרש"א חידושי אגדות חולין פח:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין פח:

Chulin 88b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 88b, Rif by Bavli Chulin 88b, Attributed to R. Gershom Chulin 88b, Collected from HeArukh Chulin 88b, Rashi Chulin 88b, Raavan Chulin 88b, Tosafot Chulin 88b, Ri MiLunel Chulin 88b, Ramban Chulin 88b, Rashba Chulin 88b, Meiri Chulin 88b, Ritva Chulin 88b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 88b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 88b, Maharsha Chidushei Aggadot Chulin 88b, Steinsaltz Commentary Chulin 88b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144