גמרא
פירוש
מִשּׁוּם דְּרַב זְבִיד גַּבְרָא רַבָּה הוּא אָפְכִיתוּ לֵיהּ לְדִינָא עִילָּוֵיהּ הָאָמַר רַב כָּהֲנָא מִיבַּעְיָא בָּעֵי לַהּ רָבָא וְלָא פְּשִׁיט הַשְׁתָּא דְּלָא אִתְּמַר לָא הָכִי וְלָא הָכִי אתְּפַסָה לָא מַפְּקִינַן מִינַּהּ לָא תְּפַסָה לָא יָהֲבִינַן לַהּ.
בוּמְשַׁהֵינַן לַהּ תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא אַגִּיטָּא וּבְהָנָךְ תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא לֵית לַהּ מְזוֹנֵי מִבַּעַל.
אָמַר רַב טוֹבִי בַּר קִיסְנָא אָמַר שְׁמוּאֵל כּוֹתְבִין אִגֶּרֶת מָרֶד עַל אֲרוּסָה וְאֵין כּוֹתְבִין אִגֶּרֶת מָרֶד עַל שׁוֹמֶרֶת יָבָם מֵיתִיבִי אַחַת לִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה אֲפִילּוּ נִדָּה אֲפִילּוּ חוֹלָה וַאֲפִילּוּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם.
לָא קַשְׁיָא כָּאן שֶׁתָּבַע הוּא כָּאן שֶׁתָּבְעָה הִיא דְּאָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אֲבִימִי אָמַר שְׁמוּאֵל גתָּבַע הוּא נִזְקָקִין לוֹ תָּבְעָה הִיא אֵין נִזְקָקִין לָהּ.
בְּמַאי אוֹקֵימְתַּא לְהָא דִּשְׁמוּאֵל בְּשֶׁתָּבְעָה הִיא הַאי כּוֹתְבִין אִגֶּרֶת מֶרֶד עַל אֲרוּסָה לַאֲרוּסָה מִיבְּעֵי לֵיהּ הָא לָא קַשְׁיָא תְּנִי לָאֲרוּסָה.
מַאי שְׁנָא שׁוֹמֶרֶת יָבָם דְּלָא דְּאָמְרִינַן לַהּ זִיל לָא מִפַּקְּדַתְּ אֲרוּסָה נָמֵי נֵימָא לַהּ זִיל לָא מִפַּקְּדַתְּ אֶלָּא בְּבָאָה מֵחֲמַת טַעֲנָה דְּאָמְרָה בָּעֵינָא חוּטְרָא לִידָא וּמָרָה לִקְבוּרָה.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ג רמב״ם הלכות יבום וחליצה ב׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה נ״א
טור אבן העזר קס״ה:א׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״ה:א׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״ה:ג׳
סמ״ג מצוות עשה נ״א
טור אבן העזר קס״ה:א׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״ה:א׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״ה:ג׳
ד רמב״ם הלכות יבום וחליצה ב׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה נ״א
טור אבן העזר קס״ה:א׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״ה:א׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״ה:ג׳
סמ״ג מצוות עשה נ״א
טור אבן העזר קס״ה:א׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״ה:א׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״ה:ג׳
ה רמב״ם הלכות יבום וחליצה ב׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה נ״א
טור אבן העזר קס״ה:א׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״ה:א׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״ה:ג׳
סמ״ג מצוות עשה נ״א
טור אבן העזר קס״ה:א׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״ה:א׳
שולחן ערוך אבן העזר קס״ה:ג׳
ארוסה שהגיע זמנה לינשא ולא רצת לינשא לו אף היא קרויה מורדת ואם כתב לה כתבה דנין בה על פי מה שכתבנו הן בפחיתת כתבה הן בהפסד כתבה ביחד וכן הדין ביבמה שתבע אותה היבם ליבום ולא רצת להתיבם דנין אותה כמורדת ותצא בלא כתבה על הדרכים שהזכרנו שאין הלכה כדברי האומר במשנה אחרונה חזרו לומר מצות חליצה קודמת אלא כרבנן שאמרו (יבמות ל״ט:) יבמה יבא עליה מכל מקום וכופין אותו לחלוץ ואם תבעה לחלוץ ולא רצת כופין אותה ונוטלת כתבה ואפילו אמרה לו לישא אשה אחרת ושלא ליזקק לה אף למזונות אין נזקקין לה שאף הוא אומר כמה דאגידא בי לא יהבי לי אחריתי ואפילו היתה לו אשה אחרת שמא הוא רוצה באחרת: אף המורד על אשתו כשם שדנין בנשאוי כך דנין לפעמים בארוס ויבם כל שתבעתו ארוסתו או זקוקתו ולא רצה אם אין לה כתבה כגון ארוסה ושומרת יבם מן האירוסין שלא נכתבו להן כתבה דאומרין לו או כנוס או פטור וכופין אותו בנדוי ובשמתא ואין בזו חלוק בין באה מחמת טענה לשלא מחמת טענה אבל אם יש להם כתבה והיא רוצה להוסיף כתבתה אם אינה באה מחמת טענה אלא שאומרת רוצה אני להזדווג עם בעלי כשאר הנשים לעסוק בפריה ורביה אין נזקקין לה שהרי אינה מצווית בכך אלא כופין אותו בנדוי ושמתא לכנוס או לפטור וליתן כתבה ואם באה מחמת טענה כלומר אע״פ שאיני מצווית רוצה אני בבנים להשען עליהם בעת זקנותי והוא ענין בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה נזקקין לה לדון בה בדין מורד בתוספת כתבה על הדרך שהזכרנו ומורד ממלאכה מיהא כל שאינו רוצה לזונה כופין אותו או בבית דין או בנדוי ובשמתא עד שיזון: גדולי האחרונים שבספרד כתבו בשמועה זו שלא נאמר להשהותה שנים עשר חדש אלא בנשואה ודאי או ארוסה ודאי ושומרת יבם ודאי אבל ספק נשואין וספק אירוסין וספק זיקה אין משהין אותן כלל אבל כל שהבעל טוען שיכול הוא לברר נותנין לו זמן ואם לא בירר כופין אותו מיד דלמיסרה הוא דאהני ספיקא אבל לעיגונא לא ואם באו עדי קדושין והעידו שלא בפניה שנתקדשה לפלוני אע״ג דלמיסרה מהנו הואיל ולאקנוייה לזה לגמרי לא מהנו שהרי אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין כופין אותו מיד ואין דנין בה דין מורדת לאשהוייה וכן אם יש שם רמאות הואיל ובדין מרמה בעינן דרישה וחקירה בממון אע״ג דבקדושין לא בעינן מכל מקום כל דלא מיבדקי בדרישה וחקירה נהי דלמיסרה מהנו מכל מקום לא מהני במורדת לאשהוייה ולמדת מדבריהם שאף בדין מרמה אין עדי קדושין צריכין דרישה וחקירה לאסור ולהצריכה גט ונראה הטעם שלא אמרו כן אלא לחומרא שלא להוציא ממון על פיהם אבל להקל ולהתיר אשת איש לעלמא לא וכבר כתבנו בזה דעתנו בסוף אחרון של יבמות: מצות עשה ליבם את אשת אחיו על הדרך שכתוב בתורה וכל שלא רצה ליבם מצות עשה לחלוץ אלא שמצות יבום קודמת למצות חליצה כמו שיתבאר במקומו:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush