×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לָשׁוּף לְשַׁבֵּץ לְגָרֵר לְכַרְכֵּר לְהַקִּישׁ בְּקוּרְנָס מְחוּסָּר כַּן אוֹ אוֹגֶן אוֹ אוֹזֶן טָהוֹר מְחוּסָּר כְּסוּי טָמֵא.
to smooth, to set gems or ornaments in it, to plane it, to adorn it, to strike it with a hammer, or if it is lacking a base or a rim or a handle, the vessel is not susceptible to impurity. If the vessel was complete and was lacking a cover, the vessel is susceptible to becoming impure.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אוגן – כלומר שפתו או אוזן טמא כלומר לבד שיהא חטוט כל צרכו כו׳ לא צריכא דחק קפיזא חצי קב ועדיין לאו גמר כלי הוא וטהור:
1 מחוסר כסוי טמא דאע״פ שאין לו כסוי גמר כלי יש בו וטמא. ור׳ יוחנן אמר הואיל ולכבוד עשויין כלומר כלי מתכת משום הכי [אינם] מקבלים טומאה [כשהם גולמי] ורב נחמן (מדבריהן) [אמר הואיל ודמיהן יקרים] כו׳ מאי ביניהו מ״מ לדברי הכל פוסלין איכא בינייהו כלי (עץ) [עצם] כלומר הודילינקי. למ״ד הואיל ולכבוד עשויין ולא לאישתמושי אע״ג דלא הוי גמר מלאכה יכולין לשתות בהן בכלי עצם לפיכך גולמיהון טמאין:
1. עד כאן שייך לעמוד הקודם.
לשוף – בשופינא לימ״א בלעז.
לשבץ – במשבצות זהב לנוי.
לגרר – גרוטושיי״ר לשוף שייך בכלי ברזל לגרר שייך בכלי זהב וכסף.
לכרכר – בציורים שקורין ניי״ל.
להקיש בקורנס – שיש בו פחיתות ופושטן בקורנס.
טהור – הואיל ולא נגמרה כל מלאכת נויו ולקמן מפרש טעמא.
מחוסר כסוי טמא – שאין הכיסוי ממלאכת הכלי שהכסוי כלי אחר הוא ובלא כסוי הוא בנויו.
אע״פ שביארנו בגולמי כלי מתכות שאין מקבלין טומאה אם נגמר הכלי מכל וכל אלא שהוא חסר כסוי מקבל טומאה שהכסוי דבר אחר הוא ואין הכלי נעשה חסר בשבילו:
תוס׳ בד״ה אי רבי יהודה אע״ג כו׳ והכא להקל הוא דניקח בכסף מעשר ואין פוסל כו׳ ותירץ שם רשב״ם דרבי יהודה דמחייב בכדי מדתו היינו לחומרא ואי אפשר לומר כן כו׳ עכ״ל אין לפרש דהיינו לחומרא משום דמספקא ליה בכדי מדתו אי הוה יין דא״כ מאי קא קשיא להו לפירוש רשב״ם מהך דהכא בפסול המקוה שפיר אית לן למיזל לקולא דספק מים שאובים הוו דכשרין למקוה אלא לחומרא קאמר דודאי מיא הוו ולחומרא בעלמא משום חומרא דטבל קאמר ר״י דחייב במעשר וכפרשב״ם התם ודו״ק:
בא״ד ומתניתין ברמא תלתא ואתא תלתא ופלגא עכ״ל וליכא לאקשויי דלוקמא למתני׳ דהכא בכדי מדתו ואתיא שפיר כר״י דלא מחייב במעשר אלא לחומרא מדרבנן והכא להקל הוא די״ל דאם כן משהחמיץ נמי אינו ניקח בכסף מעשר ופוסל המקוה דכמיא משוי ליה לכ״ע ולחומרא מדרבנן מחייב ר״י במעשר וכן נראה לחד תירוצא של התוס׳ שכתבו שם וי״ל דפשיטא ליה אפילו בהחמיץ אינו כ״א מחמיר עליו ר״י לעשר נמי ספיקא כו׳ עכ״ל וכצ״ל שם ומהרש״ל הגיה שם בע״א לאין צורך ודו״ק:
לשוף (להחליק), לשבץ בו אבנים טובות, לגרר (לגרד), לכרכר (לצרוב בו ציורים), להקיש בקורנס כדי ליישר אותו, וכן אם היה מחוסר כן (בסיס) או אוגן (שפה) או אוזן (ידית) — הרי זה טהור, אינו ראוי לקבל טומאה. אבל אם היה הכלי עצמו גמור, אלא שהיה מחוסר כסויטמא, ראוי לקבל טומאה.
to smooth, to set gems or ornaments in it, to plane it, to adorn it, to strike it with a hammer, or if it is lacking a base or a rim or a handle, the vessel is not susceptible to impurity. If the vessel was complete and was lacking a cover, the vessel is susceptible to becoming impure.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַאי שְׁנָא הָנֵי וּמַאי שְׁנָא הָנֵי רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הוֹאִיל וּלְכָבוֹד עֲשׂוּיִין רַב נַחְמָן אָמַר הוֹאִיל וּדְמֵיהֶן יְקָרִים.

The Gemara asks: What is different about these unfinished wooden vessels, with regard to which the halakha is that provided they are fit for use they are susceptible to impurity, and what is different about those unfinished metal vessels, with regard to which the halakha is that even if they are fit for use they are not susceptible to impurity until their crafting is complete? Rabbi Yoḥanan said: The difference is that since metal vessels are crafted for uses of honor, they are not considered vessels until their completion. Rav Naḥman said: The difference is that since the worth of metal vessels is expensive, they cannot be sold at that price unless they are complete.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למ״ד הואיל ודמיהן יקרים ה״מ בשגמר מלאכה בהן דמיהן יקרין אבל אי לא הוי גמר כלי אין דמיהן יקרים לפיכך גולמיהן טהורים:
מאי שנא – גולמי כלי מתכות דטהורין ומאי שנא של עץ דטמאין.
הואיל ולכבוד עשויין – הנך דמתכת הלכך לא חשיבי כלי למילתייהו עד שתגמר כל מלאכת כיבודן.
הואיל ודמיהן יקרים – ועד דעבידי לנוי לא חזו למילתייהו לימכר ביוקר כראוי להם.
מאי שנא הני כו׳ – אגולמייהו קאי דפשוטייהו פשיטא דכלי עץ הוא דאיתקש לשק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי שנא הני ומאי שנא הני [במה שונים אלה, גולמי כלי עץ, ובמה שונים אלה, גולמי כלי מתכת], שבכלי עץ די שיהיו ראויים למלאכתם כדי לקבל טומאה, ואילו כלי מתכות שלא נגמרה מלאכתם לגמרי אינם מקבלים טומאה? רבי יוחנן אמר: הואיל וכלי מתכת לכבוד עשויין, ולכן כל זמן שהכלי אינו מושלם ואינו מכובד אינו נחשב ככלי לעניינו. רב נחמן אמר: הואיל ודמיהן של כלי מתכות יקרים, וכל זמן שלא נגמרה מלאכתם אינם נמכרים בדמים יקרים, ואינם ראויים לעניינם.
The Gemara asks: What is different about these unfinished wooden vessels, with regard to which the halakha is that provided they are fit for use they are susceptible to impurity, and what is different about those unfinished metal vessels, with regard to which the halakha is that even if they are fit for use they are not susceptible to impurity until their crafting is complete? Rabbi Yoḥanan said: The difference is that since metal vessels are crafted for uses of honor, they are not considered vessels until their completion. Rav Naḥman said: The difference is that since the worth of metal vessels is expensive, they cannot be sold at that price unless they are complete.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אכְּלֵי עֶצֶם וְאַזְדָּא רַב נַחְמָן לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רַב נַחְמָן כְּלֵי עֶצֶם כִּכְלֵי מַתָּכוֹת דָּמוּ.

The Gemara asks: What is the practical difference between their opinions? The Gemara answers: The difference between them is with regard to bone vessels crafted from horns, which are expensive but are not crafted for uses of honor. And Rav Naḥman follows his line of reasoning, as Rav Naḥman says: The halakhic status of bone vessels with regard to impurity is like that of metal vessels.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלי עצם – דמיהם יקרים ואין עשויין לכבוד לרב נחמן הוו ככלי מתכות ולר׳ יוחנן הוו ככלי עץ.
הא דאמר רב נחמן כלי עצם ככלי מתכות דמו, לאא לכל אמר כן, שכלי עצם פשוטיהן טהורין ככלי עץ דתנן בסדר טהרותב ומייתי לה בשבת פ״קג כלי עץ וכלי עצם פשוטיהן טהורין. ושמעתין נמי מוכחא, דכלי עצם מכל מעשה עזים אתרבאי ואיתקוש לכלי עץ. אלא רב נחמן לענין גולמי כלי עצם קאמר שהן טהורים כגולמי כלי מתכותד.
והא דאמרינן במסכת שבת בפרק המוציאה חפי פותחת טהורין קבען בפותחת טמאין, בפותחת של עץ וחפין של מתכת, וכבר פירשנוהו שםז. אבל רש״י ז״ל פי׳ שםח בשל עצם ואמר שפשוטיהן טמאין והכי איתה בהכל שוחטין. ואינה.
א. תוכן דברי רבינו הובא בחידושי הר״ן.
ב. כלים פ״ב מ״א.
ג. טז, א.
ד. וכ״כ רבינו בפירושו לשבת המוזכר להלן.
ה. פא, א.
ו. בכי״ל: והא פירשתיה שם.
ז. ד״ה תנו.
ח. ד״ה טמאין.
הא דאמר רב נחמן כלי עצם ככלי מתכות דמי. לאו לכל דבר קאמר, אלא לגולמיהן, אבל פשוטיהן טהורין ככלי עץ, דבמקרא דכל בגד וכל עור כתיב (שם לא, כ) וכל מעשה עזים דמיניה דרשינן ליה, אלמא כבגד ועור וכלי עץ הוא לדידהו איתקש. ורש״י ז״ל שפירש בפרק המוציא (גמ׳) (שבת פא.) (כלי) עצם כדי לעשות תרוד גבי חפיפות קבען טמאין דפשוטי כלי עצם טמאין כדאיתא בהכל שוחטין, ליתא דההיא בשל מתכת.
כלי עצם הן של עז הן של שאר מיני בהמה וחיה אפי׳ נעשו מן הקרנים והטלפים מקבלים טומאה ודינם ככלי עץ לענין פשוטיהם ולענין גלמיהם ויש דנין אותן ככלי מתכות לטהר גולמיהם וכלי עצמות העוף אין מקבלין טומאה ובמקום אחר התבאר על העשוי מכנף העזניה שמקבל טומאה:
מה שביארנו בפשוטי כלי עץ שאין מקבלין טומאה אין הדבר מוחלט לומר כן מכל וכל אלא יש מהן שאין מקבלין טומאה כלל ויש מהן שאין מקבלין טומאה מן התורה אבל מדברי סופרים מקבלין טומאה ודוקא בשאר טמאות אבל במדרס הזב ושאר מטמאי משכב ומושב מיטמאין מן התורה ונמצא הענין חלוק לשלשה ענינים ויש חולקים אף במדרס הזב לומר שאינו אלא מדברי סופרים ודבר זה כבר ביארנוהו בתלמוד בבא בתרא בפרק הבית והתבאר במקום אחר על עץ של אשכרוע שאין גולם שלו מקבל טומאה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל להלכה ביניהם, בין שני הטעמים]? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] לגבי כלי עצם, כגון כלים העשויים מקרנים, שדמיהם יקרים, אבל אינם עשויים לכבוד, שלפי הסברו של ר׳ יוחנן גולמיהם מקבלים טומאה, ולפי הסברו של רב נחמן אינם מקבלים טומאה, כגולמי כלי מתכות. ומעירים: ואזדא [והולך] רב נחמן לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר רב נחמן: כלי עצם לענין טומאה ככלי מתכות דמו [נחשבים].
The Gemara asks: What is the practical difference between their opinions? The Gemara answers: The difference between them is with regard to bone vessels crafted from horns, which are expensive but are not crafted for uses of honor. And Rav Naḥman follows his line of reasoning, as Rav Naḥman says: The halakhic status of bone vessels with regard to impurity is like that of metal vessels.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מִכְּלָל דִּכְלֵי עֶצֶם מְקַבְּלִי טוּמְאָה אִין דְּתַנְיָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר מָה תַּלְמוּד לוֹמַר {במדבר ל״א:כ׳} וְכׇל מַעֲשֵׂה עִזִּים תִּתְחַטָּאוּ בלְהָבִיא דָּבָר הַבָּא מִן הָעִזִּים מִן הַקַּרְנַיִם וּמִן הַטְּלָפַיִם שְׁאָר בְּהֵמָה וְחַיָּה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וְכׇל מַעֲשֵׂה א״כאִם כֵּן מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר עִזִּים גפְּרָט לְעוֹפוֹת.:

The Gemara asks: Is that to say by inference that bone vessels are susceptible to ritual impurity? The Gemara answers: Yes, as it is taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: What is the meaning when the verse states: “And all work of goats…you shall purify” (Numbers 31:20)? It is to include vessels that come from the goats, from the horns and from the hooves, and indicate that they are susceptible to impurity. And from where is it derived that vessels that come from the horns and the hooves of other domesticated animals and undomesticated animals are susceptible to impurity? It is derived from the verse, as the verse states: “And all work,” where the term “all” is an amplification. If so, why must the verse state: “Goats?” It serves to exclude birds, as vessels crafted from the bones of birds are not susceptible to impurity.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכלל דכלי עצם מקבל טומאה – כלומר [מנ״ל מקרא]. מה ת״ל כל מעשה עזים להביא דבר הבא מן הקרניים כלומר זהו כלי עצם פרט לעופות כלי הבא מן העצם דעופות דאינן מקבלין טומאה:
דכלי עצם מקבלים טומאה – בתמיה והיכא רמיזא.
להביא דבר הבא מן העזים – מקרניהם ומטלפיהם דהא כלי עור בהדיא כתיב ברישא דקרא.
מן הקרנים גרסינן ולא גרסינן ומן הקרנים.
פרט לעופות – כגון צפרני גריפו״ן שעושין מהם כלים.
מכלל דכלי עצם מקבלי טומאה – מדאורייתא קא בעי לאתויי דהא פשיטא שיש בהן טומאה דמתניתין היא במסכת כלים (פ״ב מ״א) ומייתי לה בפ״ק דשבת (דף טז.) כלי עץ וכלי זכוכית וכלי עצם פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין.
שאר בהמה וחיה מנין ת״ל וכל מעשה – ואם תאמר דבפרק במה אשה (שבת דף סד.) דריש דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה מבגד ועור תיפוק ליה מוכל וי״ל דאין לרבות מוכל אלא עצמות שדומין זה לזה של עזים ושל בהמה אבל בשער לא דמו ואם תאמר והכא תיפוק ליה מהתם מבגד ועור וי״ל דלא ידעינן אלא דומיא דבגד ועור.
אמר המאירי התמד עד שלא החמיץ וכו׳ פי׳ כבר ידעת שמעשר שני יש לבעליו להביאו לירושלים ואם הבאתו לירושלים כבדה עליו מחללו על מעות ומביא המעות לירושלים ומוציאן לשם ולא בכל דבר אלא בדומה לענינים שפירש בו הכתוב ר״ל בבקר ובצאן ביין ובשכר וזהו פרי מפרי וגדולי קרקע נמצא שאין מוציאין אותן במים ובכמהין ופטריות וכיוצא באלו וכן ידעת בענין מקוה שכל מקוה שאין בו ארבעים סאה והביא עליו שלשת לוגין מים שאובים והשלימוהו לארבעים פסול עד שאף אם ירדו עליו גשמים בכדי שיעור אותן שלשת לוגין או יותר לא הועיל אבל יין ושאר משקין כגון חלב ודם וכיוצא בהן על דרך זה אינו מעלה ומוריד ואם ירדו עליו גשמים והשלימוהו כשר שאין היין ושאר משקין פוסלין אלא בשנוי מראה הא אם שנה מראיתו אפי׳ לוג אחד במאה סאה פסלוהו וכן צריך שתדע שהמתמד ר״ל שנתן מים בשמרים לסננן אם הוציא ביתר בכדי מה שנתן הרביע ר״ל שנתן שלשה והוציא ארבעה הרי זה יין גמור ומברכין עליו בורא פרי הגפן ומקדשין עליו אע״פ שלא החמיץ ואם לא הוציא כל כך אלא פחות מזה או כדי מדתו לבד אם החמיץ הרי הוא יין גמור אע״פ שאין כאן מראה יין שאין אחר הטעם כלום ואומרין שנבלעו המים ויצא יין ואם לא החמיץ הרי הוא כמים גמורים מעתה פי׳ משנה זו כך הוא התמד שלא הוציא ממנו אלא כדי מדתו ולא החמיץ מים בעלמא הם ואינן נקחים בכסף מעשר ופוסלין את המקוה כמים הואיל ויש להם מראה מים וטעם מים משהחמיץ ניקח בכסף מעשר ואינן פוסלין את המקוה בשלשת לוגין אפי׳ לא קבל התמד מראה יין שאין אחר הטעם כלום ומ״מ אם נשתנה מראיתו של אותו התמד נפסל הא אם נתן שלשה והוציא ארבעה החמיץ נקח בכסף מעשר ואינו פוסל את המקוה:
זהו ביאור המשנה וכל מה שפרשנו בה הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
תוס׳ בד״ה שאר בהמה כו׳ ומזנב הפרה ומבגד ועור כו׳. נ״ב פירוש דילפינן גזירה שוה בגד ועור דהכא מבגד ועור האמור בטומאת שרצים והתם אייתיר או לרבות דבר הבא מזנב הסוס כו׳ והשתא פריך נילף מכל ר״ל דאשכחן שלא חלק קרא בין עזים לשאר בהמה וחיה לענין עצמות והוא הדין לענין בגדים כלל אותן בריבוי דכל ודו״ק:
בד״ה תיפוק ליה מהתם מבגד ועור. נ״ב פירוש כי היכי דאשכחן לענין בגד שאין חילוק בין דבר הבא מן העז לשאר בהמה וחיה ה״ה לענין עצמות ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: האם מכלל הדברים אתה למד שכלי עצם מקבלי [מקבלים] טומאה הם? ומשיבים: אין [כן], דתניא [ששנויה ברייתא], רבי ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר: מה תלמוד לומר בפרשת טהרת כלי מדין מטומאתם: ״וכל מעשה עזים תתחטאו״ (במדבר לא, כ)? להביא (לרבות) דבר הבא (הנעשה) מן העזים מן הקרנים ומן הטלפים (הפרסות) שהוא מקבל טומאה. ומה שבא מקרנים וטלפים של שאר בהמה וחיה, מנין שהוא מקבל טומאה? תלמוד לומר: ״וכל מעשה״ בלשון ריבוי. אם כן, מה תלמוד לומר ״עזים״? שהרי דבר זה אינו מיוחד לעיזים! פרט לעופות, שדבר שנעשה מעצמות עופות אינו מטמא.
The Gemara asks: Is that to say by inference that bone vessels are susceptible to ritual impurity? The Gemara answers: Yes, as it is taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: What is the meaning when the verse states: “And all work of goats…you shall purify” (Numbers 31:20)? It is to include vessels that come from the goats, from the horns and from the hooves, and indicate that they are susceptible to impurity. And from where is it derived that vessels that come from the horns and the hooves of other domesticated animals and undomesticated animals are susceptible to impurity? It is derived from the verse, as the verse states: “And all work,” where the term “all” is an amplification. If so, why must the verse state: “Goats?” It serves to exclude birds, as vessels crafted from the bones of birds are not susceptible to impurity.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַתְנִי׳: הַחַיָּיב בִּשְׁקֵדִים הַמָּרִים פָּטוּר בַּמְּתוּקִים הַחַיָּיב בַּמְּתוּקִים פָּטוּר בַּמָּרִים.:

MISHNA: With regard to the obligation of separating teruma and tithes, the stage of development that is obligated in bitter almonds is exempt in sweet almonds; and the stage in development that is obligated in sweet almonds is exempt in bitter almonds.
קישוריםהערוך על סדר הש״סר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שקד
שקדא(בריש מעשרות חולין כה:) החייב בשקדים המרים פטור במתוקים פי׳ המרים נאכלים כשהן קטנים נגדלו אינן נאכלין למען כי נתגברה מרתן ולפיכך אינן חייבין במעשר כשיגדלו:
ערך אגן
אגןבאוגני כלים (יומא לז:), הכא במאי עסקינן דאית ליה אוגנים (עירובין פז.) בימה של טבריא הואיל ויש לה אוגנים (עירובין פז.) מחוס׳ כאן או אזן או אוגן (חולין כה) טהור בכלי עץ בין מלמטה בין מתוך אוגנו (נדה כה) אוגנו ואזנו. בראש גמר׳ דחומר בקודש. הא דאית ליה אוגנים לצנ׳ (בבא מציעא כא) בגמ׳ דואלו חייבין להכריז מאוגני כלים (כלים יח) פי״א כלי מתכות ויש ששונין הוגנים פי׳ כמו אזנים יש לכלי אלא שהאזן יוצא מגוף הכלי והוגן הוא דבר שאינו מן הכלי אלא מסובב עליו ויצא פי׳ מן מחולו׳ דמתרגמינן חינגין ויש הרבה דברים הפוכי׳ והוא גג הכלי שהאזני׳ קבועין בו ויש מפרשים הוגניהן שפתותיהן וי״מ מסגר׳ של כלי וכולן ענין אחד הן:
ערך חט
חטג(סוכה טו.) החוטט בגדיש לעשות לו סוכה. ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן (ובפרק ד׳ דמקואות) החוטט בצינור (בבא קמא יז:) תרנגולין שהיו מחטטין בחבל הדלי. (יבמות סג) קא מחטטי שכבי. (חולין כה) מחוסר חטיטה טהור פשיטא לא צריכא דחט קפיזא בקבא פי׳ זה העץ כוונתו לחקוק בו קב וחקק בו קפיזא ורוצה להשלימו לקב כיון שאין רצונו לקפיז׳ אנא לקב אחר כוונתו הולכין וחטיטת קפיזא אינה חשובה חטיטה. (חולין צב) מחטט אחריו פי׳ חותך וחופר. שנחטטה עינה בערך גף. (שבת קט) רוחצין במי טבריא ובמי משרה ובימה של סדום אעפ״י שיש לו חטטין בראשו. (יומא עז) ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. (בבא בתרא יט) לא היו ראויין אומות העולם שיהא בהן מעלה חטטין. (ובפרשת צנומות דקות שדופות קדים צומחות אחריהן) בעת שהשנים רעות גופן של בריות מעלה חטטין (א״ב תרגום אם בפידו להם שוע אין בחטטי ישוי להון אספלעיתא):
ערך שף
שףד(פסחים לט:) שפה היא על בשרה יבש. (מועד קטן יא.) שפין את הסדקין ומעגילין אותן (מ״ז כו) דלמא שייפא סם לדד. (שבת קמ) אין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן (משנה עדיות ג) כרשיני תרומה ב״ש אומרים שורין ושפין בטהרה. (עבודה זרה מט) שפאה לצרכה אסור שיפה ובעיטה כבר פירשנו בערך בעט. (כלים פי׳ נדרים נה) המטה והעריסה משישפם בעור הדג פי׳ מלשון ושפית יתיה (כלים פי״ד) הסייף מאמתי מקבל טומאה משישפנו. (בבא בתרא פא) הגדילו לא ישפה. (מעילה יד) אין מועלין לא בשפוי ולא בנביה פי׳ לוקח הגזבר קורה של הקדש ומתקנה בנרגא ומה שנופל ממנו אם יהנה אדם ממנו אינו חייב קרבן מעילה מן ושפית יתיה וכן פי׳ הגדילו לא ישפה ניקוי ושיפוי מן האילן כגון זמורת הכרם וכיוצא בו. (חולין כה) כל שעתיד לשוף קולית ששפה לאורכה כבר פירשנו בערך דקל. (שבת עה) השף בין העמודים חייב משום ממחק פי׳ השף בין העמודים שעושה כדי להחליקן חייב משום מוחק וכן הממרח את הרטיה. (ירושלמי) מה מחיקה היתה במשכן היו שפין העור על גבי העמוד רב יהודה אומר חייב משום מוחק פי׳ אחר ששף את הקרקע של בין העמודים בסנדל של סיידים ומפורש בערך סנדל חייב משום מוחק. (בבא קמא כב) כגון דשף צלמי פי׳ כגון שהיו לו צורות מצויירין בכותל ונתחככה בהן ושפפה אותן מלשון ושפית יתיה ובערם מן הכותל לגמרי כדגרסינן (יומא סח) מבערב ישפשף כלומר יחכך בבשרו עד שיבערהו לגמרי. (מקואות פרק ט) אא״כ שיפשף. (יומא ל) א״ר אשי זאת אומרת מצוה לשפשף. (שבת נ) ובשיפא דא ודא אחת היא פי׳ ששפאה שאין לה חלודה. (ראש השנה כד) והא כנישתא דשף יתיב בנהרדעא דהוה בי אנדרטא. (מגילה כח) רב ששת הוה יתיב בבי כנישתא דשף יתיב בנהרדעא פירות בגלות יכניה וסיעתו כד אתו לנהרדעא בני כנישתא ויסדוה באבנים ועפר דאיתיאו בהדיהו מבית המקדש והוו קריין ליה כי רצו עבדיך את אבניה וגו׳ וקריוה שף יתיב כלומר שנסע מקדש וישב שם והות שכינה עמהון כדאמרון בבבל היכא שריא שכינה רב אמר בכנישתא דהוצל ושמואל אמר בכנישתא דשף יתיב שף יתיב בנהרדעא וכנישתא דהוצל קרובה לבית המדרש של עזרא הסופר למטה מנהרדעא (בבא בתרא ג) גזית אבני דמשפיין כדכתיב מגוררות במגרה. (בסוף כלים) שפן בשופניא טמאין (בבא קמא כח) אבל שפייא בשופינא חסורי חסריה ואכות אותו תרגום ושפיתי יתיה בשופינא הפצירה פים תרגום שופינא. (בריש ויקרא רבה ועוד ראיתי) היו לפניו שני שבילין אחד שפוי ואחד מלא קוצין וצרורות ואורח צדיקים סלולה תרגום ואורחא דתריצי שפיא:
א. [מאנדעל.]
ב. [דאס אוער פון איין גפעס.]
ג. [גראבען אויס שלאג.]
ד. [וועלצען, רייבען, אויס גלעטין.]
יז. החייב בשקדים המרים וכו׳. החייב במעשר בשקדים המרים, דהיינו כשהן קטנים שהן ראויות לאכילה. פטור במתוקים. דהא לא נגמר הפרי.
והחייב במתוקים. דהיינו כשהן גדולים ונגמרין. פטור במרים. דהא לאו בני אכילה נינהו, ואע״פ שהן ראויין למתקן על ידי האור.
המשנה העשירית והכונה בה להתחיל בביאור החלק הששי לבאר בגוף אחד שהדינין מתחלפין עליו לפי זמנו שכל זמן שהוא ראוי לאחד מן הדינין הוא נפקע מן האחר ואמר על זה התמד שלא החמיץ אינו נקח בכסף מעשר ופוסל את המקוה וכשהחמיץ נקח בכסף מעשר ואינו פוסל את המקוה אמר הר״מ פי׳ לפעמים נותנין מים על שמרי יין או על זגי הענבים ומסננין אותן המים והן צבועין אבל אין בהם טעם יין ואותו המסונן הוא הנקרא תמד וכשיזקין זמן ארוך לפעמים הוא מחמיץ ולפיכך גם כן קודם שיהא חומץ הרי הוא חשוב כמים ועל כן אין לוקחין אותו ממעות מעשר שני לפי שהכל נלקח ממעות מעשר שני חוץ מן המים ומן המלח וכבר נתבאר זה במקומו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה החייב בשקדים המרים בתרומות ובמעשרות — פטור בשקדים המתוקים, והחייב במתוקיםפטור במרים.
MISHNA: With regard to the obligation of separating teruma and tithes, the stage of development that is obligated in bitter almonds is exempt in sweet almonds; and the stage in development that is obligated in sweet almonds is exempt in bitter almonds.
קישוריםהערוך על סדר הש״סר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גְּמָ׳: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שְׁקֵדִים הַמָּרִים קְטַנִּים חַיָּיבִין גְּדוֹלִים פְּטוּרִין מְתוּקִים גְּדוֹלִים חַיָּיבִין קְטַנִּים פְּטוּרִין.

GEMARA: The Sages taught in explanation of the mishna: In the case of bitter almonds, when they are small one is obligated to separate teruma and tithes, as they are not yet bitter and are fit for consumption; when they are large one is exempt from separating teruma and tithes, because they are bitter and unfit for consumption. In the case of sweet almonds, when they are large one is obligated to separate teruma and tithes, because the almonds are ripe and fit for consumption; when they are small one is exempt from separating teruma and tithes, because they are not fit for consumption.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ר שקדים המרים – כלומר מין אחד שאפי׳ בשעת גמר פרי מרים ואותו מין כשהם קטנים חייבין במעשר דחשובין אוכל שקטנים יכולין לאוכלן שאינן מרים כ״כ אבל כשהן גדולים אין יכולין לאוכלן כ״כ ולא חשיב אוכל ופטורין מן המעשר:
מתוקין גדולים חייבין כלומר מין מתוקין כשהן גדולים הן חייבין במעשר אבל כשהן קטנים מרים הם ולאו בני אכילה הם ופטורים מן המעשר:
קטנים חייבין – במעשר שדרכן לאוכלן בקוטנם קודם שיהו מרים.
מתוקים גדולים חייבין – שנגמר פריים.
קטנים פטורין – שאין דרך אכילתן כך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא בפירוש משנתנו תנו רבנן [שנו חכמים]: שקדים המרים, כשהם קטניםחייבין בתרומות ובמעשרות, משום שאז עדיין אינם מרים, והם ראויים לאכילה, אבל כשהם גדוליםפטורין, מפני שהם מרים ואינם ראויים לאכילה. ואילו השקדים המתוקים, כשהם גדוליםחייבין, שנגמר הפרי וראוי לאכילה, אבל כשהם קטניםפטורין, מפני שאין דרך לאכול אותם.
GEMARA: The Sages taught in explanation of the mishna: In the case of bitter almonds, when they are small one is obligated to separate teruma and tithes, as they are not yet bitter and are fit for consumption; when they are large one is exempt from separating teruma and tithes, because they are bitter and unfit for consumption. In the case of sweet almonds, when they are large one is obligated to separate teruma and tithes, because the almonds are ripe and fit for consumption; when they are small one is exempt from separating teruma and tithes, because they are not fit for consumption.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו דזֶה וָזֶה לִפְטוּר וְאָמְרִי לַהּ זֶה וָזֶה לְחִיּוּב אָמַר רַבִּי אִלְעָא הוֹרָה רַבִּי חֲנִינָא בְּצִפּוֹרִי כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר זֶה וָזֶה לִפְטוּר.

With regard to bitter almonds, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, says in the name of his father to exempt both this small almond and that large almond. And some say to obligate both this small almond and that large almond. Rabbi Ela said: Rabbi Ḥanina issued a ruling in Tzippori in accordance with the statement of the one who says to exempt both this small almond and that large almond.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זה וזה לפטור – כלומר מרים בין קטנים בין גדולים פטורין מן המעשר. ואמרי לה זה וזה לחיוב מרים בין גדולים ובין קטנים [הן חייבין]⁠1:
1. נראה דצ״ל התמד כלומר שזו נעשה מחרצנים ששורין אותם במים ויוצא מהם טעם יין עד שלא החמיץ אינו ניקח וכו׳.
זה וזה לפטור – קטנים פטורים בין מרים ובין מתוקים.
זה וזה לחיוב – גדולים בין מרים ובין מתוקים ולקמן מפרש גדולים מרים למאי חזו.
זה וזה לפטור – פירוש מרים בין גדולים ובין קטנים גדולים מפני שמרים ביותר וקטנים מפני שלא נגמרו ואמרי לה זה וזה לחיוב גדולים מפני שנגמרו קטנים לפי שטובים יותר ופירוש הקונטרס דחוק דפירש זה וזה לפטור קטנים מרים ומתוקים זה וזה לחיוב גדולים מרים ומתוקים והשתא לא הויא מענין אחד ועוד דכי בעי גדולים למאי חזו הוי ליה לפרושי גדולים מרים כיון דאיירי נמי במתוקים.
זה וזה לפטור. פירש רש״י ז״ל: קטנים שבזה ושבזה, וליתא דהא אמרינן גדולים למאי חזו הואיל וראוי למתקן על ידי האור, דאלמא לאו בקטנים שבזה ושבזה קא מיירי, אלא אשקדים המרים קאי, והכי קאמר זה וזה לפטור, כלומר בין קטנים בין גדולים, וחד אמר זה וזה לחיוב בין קטנים שבהן ובין גדולים שבהן, ומפרש טעמא הואיל וראוי למתקן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי ישמעאל בר׳ יוסי אומר משום בשם אביו ביחס לשקדים המרים: זה וזה לפטור, בין כשהם קטנים ובין כשהם גדולים. ואמרי לה [ויש אומרים] בנוסח אחר: זה וזה לחיוב, בין בגדולים ובין בקטנים. אמר ר׳ אלעא: הורה ר׳ חנינא בצפורי כדברי האומר זה וזה לפטור במרים.
With regard to bitter almonds, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, says in the name of his father to exempt both this small almond and that large almond. And some say to obligate both this small almond and that large almond. Rabbi Ela said: Rabbi Ḥanina issued a ruling in Tzippori in accordance with the statement of the one who says to exempt both this small almond and that large almond.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּלְמַאן דְּאָמַר זֶה וָזֶה לְחִיּוּב גְּדוֹלִים לְמַאי חֲזוּ א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הוֹאִיל וְיָכוֹל לְמַתְּקָן ע״יעַל יְדֵי הָאוּר.:

The Gemara asks: And according to the one who says to obligate both this small almond and that large almond, for what use are the large almonds fit? They are bitter and unfit for consumption. Rabbi Yoḥanan said: Since one can sweeten them by means of roasting them on the fire, this renders them fit for consumption.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ולמאן דאמר [ולמי שאומר] זה וזה לחיוב, שקדים מרים גדולים למאי חזו [למה הם ראויים]? הרי מרים הם ואי אפשר לאכול אותם! אמר ר׳ יוחנן: הואיל ויכול למתקן על ידי האור, שכאשר קולים אותם באש הם מתמתקים וניתנים לאכילה.
The Gemara asks: And according to the one who says to obligate both this small almond and that large almond, for what use are the large almonds fit? They are bitter and unfit for consumption. Rabbi Yoḥanan said: Since one can sweeten them by means of roasting them on the fire, this renders them fit for consumption.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַתְנִי׳: ההַתֶּמֶד עַד שֶׁלֹּא הֶחְמִיץ אֵינוֹ נִיקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר ווּפוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה מִשֶּׁהֶחְמִיץ נִיקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר וְאֵינוֹ פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה.

MISHNA: Temed, a beverage produced from grape residue soaked in water, until it fermented, may not be purchased with second-tithe money to be drunk in Jerusalem, because it is not wine. And if three log of it fall into a ritual bath, its halakhic status is that of drawn water and it invalidates the ritual bath. Once it fermented, it is wine, and therefore it may be purchased with second-tithe money and it does not invalidate the ritual bath.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותר״י מלונילרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
התמד עד שלא החמיץ כלומר שזו ישנים חרצנים שיוצאין מהם יין הם אינו נלקח בכסף מעשר כלומר ששורין אותם במים ויש בו טעם יין מן הזגים עד שלא החמיץ אינו נקח בכסף מעשר כדפרשינן במסכת עירובין הכל נלקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח. ועד שלא החמיץ חשוב מים ופוסל את המקוה דחשובין מים שאובין:
מתני׳ התמד עד שלא החמיץ – הא נמי להכי תנייה הכא משום דדמיא להנך דלעיל אלא דעד השתא איירי בתרתי מילי ודבר הנוהג בזו אינו נוהג בזו ומהשתא מיירי בחדא מילתא ויש בה חלוק פרקים ובזמן שדבר זה נוהג בה אין דבר זה נוהג בה ויש זמן שזה נוהג בה ואין זה נוהג בה.
יין הוזכר לענין קיחת מעשר בירושלים ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו׳ מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע בעירובין (דף כז:) ומים הוזכרו לענין לפסול את המקוה בשלשה לוגין מים שאובין אם נפלו לתוכן קודם שהומשכו בו ארבעים סאה ויין אינו פוסל את המקוה.
תמד – מים הנתנים בחרצנים ולכשהחמיץ ותוסס נעשה יין והתמד עד שלא החמיץ מים בעלמא הוא ונוהג בו תורת פסול מקוה ואינו נוהג בו תורת קיחת מעשר ולאחר שהחמיץ ינהוג בו קיחת מעשר ולא ינהוג בו פסול מקוה.
התמד כו׳ – פירש בקונטרס מים הנתנים בחרצנים ונראה דמיירי במים הנתנים בשמרים דומיא דהמתמד ונתן מים במדה דמייתי עלה בגמרא דמיירי דנתנים בשמרים כדמשמע בפרק המוכר פירות (ב״ב צז.) ואינם שוים לגמרי כדמשמע בפ׳ אלו עוברין (פסחים מב).
ופוסל את המקוה – היינו מקוה חסר אבל שלם אינו נפסל בשום ענין כדפירשנו בפרק המוכר את הבית (ב״ב דף סו: ד״ה מכלל).
יח. התמד עד שלא החמיץ וכול׳. תמד נקרא מים הניתנים על שמרי היין.
ואם היה יוצא מהם הרובע יותר ממידת המים שנתן לתוכו, כגון שנתן בו שלשת קבין מים ומצא בו ארבעה, אליבא דדברי הכל יין מיקרי, והיה נלקח בכסף מעשר שני ויהיו מברכין עליו בורא פרי הגפן, דחמרא מזיגא הוא, דכל חמרא דלא דרי על חד תלתא מיא לא שמיה חמר, דכל חמרא דלא דרי חד לתלתא מים ואין טעם יין ניכר בו הרבה לאו חמרא הוא מעיקרו, אלא ודאי דבר שאי אפשר הוא שיתבטל, ויין גמור הוא, ומברכין עליו ומקדשין עליו.
ואם לא יצא מהם יותר אלא השמינית כגון חצי קב בשלשה קבין מים, אליבא דהלכתא לאו חמרא הוא, דאמרי׳ תלתא עייל תלתא נפיק, פש ליה פלגא, ופלגא בשיתא פלגי מיא לאו חמרא הוא, ואין מברכין עליו בורא פרי הגפן.
וקאמ׳ השתא שאם לא מצא שם אלא כדי מדתו או עד ששיתו, אם לא החמיץ, אע״פ שבשמא יחמיץ לבסוף, אינו נלקח בכסף מעשר, ופוסל את המקוה בשלשת לוגין, כדין מים גמורים, דהא טעמיהו וחזותיהו השתא מיא נינהו. ואע״פ שיש באלו שלשת לוגין קצת יין, דר׳ יוחנן בן נורי הוא שהולך אחר המראה. ומשהחמיץ אינו פוסל, דכיון שהחמיץ איגלי מילתא למפרע דחמרא הוא, דאותן שלשת קבין מים ומחצה שיצאו מן השמרים, כיון שהחמיץ, בודאי הקב האחד היה יין ושני קבין ומחצה היו מים, וקב אחד יין בפחות משלשה קבין מים, יין גמור הוא, נמצא שבאלו שלשת לוגין תמד, יין מעורב בהן, ולפיכך החמיצו וטעמן יין.
ולא מבעיא אם כשהחמיץ נשתנה ממראה מים למראה יין שאינו פוסל את המקוה לדברי הכל, דחמרא מזיגא מיקרי, ובטלים הם המים ביין, דהא טעמא וחזותא חמרא נינהו, אלא אפי׳ לא נשתנה מראיתו והוא עדיין כמראה מים, אינו פוסל את המקוה לדברי הכל, דיין הוא, ואפי׳ לר׳ יוחנן בן נורי דאזיל אחר המראה, דכי אזיל אחר המראה, היכא שאין המראה היפך הטעם, אלא עוזר אותו, כגון שלשת לוגין מים חסר קרטוב שנפל לתוכן קורטוב חלב ומראיהן כמראה מים, דאליבא דרבנן לא פסלי המקוה, שאין מצטרף החלב למים לפסול את המקוה אע״פ שמראיהן וטעמן מים, כיון שלא היו כולן מהמים, ואליבא דר׳ יוחנן בן נורי מצטרפים לפסול, לפי שמראיהן וטעמן מיא נינהו ולא חלב, אבל היכא שהיה טעמן חלב או יין לא הוה אמ׳ ר׳ יוחנן, לפי שהטעם הוא עיקר יותר מן המראה, וכיון שהיה בו מתחלה ממשות בזה הטעם, שהרי נפל לתוכו מקצת חלב או יין, לא יבטל הטעם מפני המראה. ולא דמי להא דאמרי׳ בבבא בתרא דשמרים שיש בהן טעם יין, קיוהא בעלמא הוא, ואין מברכין עלייהו בורא פרי הגפן, דהתם איפשר שמיירי שלא מצא בהן אלא כדי מידתו, שאין בו ממשות יין מעולם.
ודין שלשה לוגין מים שאובין שפוסלין את המקוה הני מילי במקוה חסר, אבל במקוה שלם לא פסלי אפילו יפול לתוכו ארבעים סאה אחרים. אבל אם יפלו שלשת לוגין יין אפילו למקוה חסר אינו נפסל בהן אלא אם כן נפל מן היין כל כך עד ששינה מראה המים למראה היין, ואפי׳ יהיה מקוה שלם ויפול לתוכו יין כל כך שישנה מראה המים, נפסל המקוה.
ומשום הכי אייתי בהאי פרקין משנת התמד ומשנת האחים השותפין, משום דדמו קצת למשנת כשר בשחיטה פסול במליקה, שגם אלו אין דינם שוה בכל ענין כדמפרש ואזיל.
התמד עד שלא החמיץ אינו נקח בכסף מעשר. פירש רש״י ז״ל: תמד מים הניתן שם בחרצנים, וליתא אלא מים הניתנין על גבי שמרים, תדע לך מדמייתי עלה פלוגתא דרבי יהודה ורבנן דהמתמד ונתן מים במדה, וההיא בשל שמרים היא, וכדמוכח בהדיא בבבא בתרא (בבא בתרא צז.), והפרש יש בין הניתנין על גבי שמרים לניתנין על גבי החרצנים כדאמר בפסחים (בבלי פסחים מב:) הא בדרוקא הא בדפורצני, ומיהו ללשון ראשון שבפסחים אין הפרש בין רוקא לפורצני, ולאותו לשון אפשר כדברי רש״י ז״ל.
רש״י בד״ה תמד מים כו׳ נעשה יין והתמד עד כו׳ מקוה וכן כו׳ כצ״ל והד״א:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג משנה התמד משקה העשוי ממים שניתנו על גבי פסולת של ענבים ועברו תהליך של תסיסה, עד שלא החמיץ הוא נחשב כמים, ולכן אינו ניקח (נקנה) בכסף מעשר שני, לשתותו בירושלים, לפי שאינו יין, ופוסל את המקוה, אם היו בו שלושה לוגין ונפל לתוך מקוה חסר, וכדין מים שאובים. משהחמיץ התמד דינו כיין, ולכן ניקח בכסף מעשר, ואינו פוסל את המקוה, שאיננו עוד בגדר מים.
MISHNA: Temed, a beverage produced from grape residue soaked in water, until it fermented, may not be purchased with second-tithe money to be drunk in Jerusalem, because it is not wine. And if three log of it fall into a ritual bath, its halakhic status is that of drawn water and it invalidates the ritual bath. Once it fermented, it is wine, and therefore it may be purchased with second-tithe money and it does not invalidate the ritual bath.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותר״י מלונילרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) זהָאַחִין הַשּׁוּתָּפִין כְּשֶׁחַיָּיבִין בַּקָּלְבּוֹן פְּטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה כְּשֶׁחַיָּיבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה פְּטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן.:

With regard to brothers who are partners in the inheritance of their father, when they are obligated to add the premium [kalbon] to their annual half-shekel payment to the Temple, they are exempt from animal tithe; when they are obligated to separate animal tithe, they are exempt from adding the premium. Partners who pay the half-shekel are required to add the premium and are exempt from animal tithe. If they are not true partners, but their inheritance remains the property of the father, the sons are exempt from paying the premium, and they are obligated to separate animal tithe.
עין משפט נר מצוהרש״יר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן האחין השותפין כשחייבים כו׳ – האחין שהן שותפין בירושתן.
כשחייבין בקלבון פטורים ממעשר בהמה – חלקו ולבסוף נשתתפו חייבין בקלבון כשמביאין שקליהן מביאין שני חצאי שקלים ונותנין שתי קלבונות והקלבון הוא לשון הכרע שחייבין להכריע שקליהן ואם נתנו בין שניהם שקל שלם נותנין שתי קלבונות שהיה להן לשקול לחצאין.
ופטורין ממעשר בהמה – כל הנולדים להם כל ימי שותפותם שהשותפות פוטר ממעשר בהמה בבכורות בפרק בתרא (דף נו:) יהיה לך ולא של שותפות והתם מוקי ליה להאי קרא במעשר ואע״ג דבבכורות כתיב.
וכשחייבין במעשר בהמה – כגון אם לא חלקו מעולם חייבין במעשר בהמה לעשר כל הנולדים להם כל ימי שותפותם דאמר התם יכול אפילו קנו בתפוסת הבית תלמוד לומר יהיה ופטורין מן הקלבון לגמרי ששוקלין בין שניהם שקל שלם שממון אביהם בחזקתו עומד ואביהם השוקל על בניו או על אחד מבני עירו ופוטרו בשלו פטור מן הקלבון דתנן בשקלים (פרק א משנה ז) השוקל על יד עני או על יד שכנו או על יד בן עירו פטור ובניו נמי אין מצות שקליהם עליו והוו ליה כשכנו ובן עירו.
יט. האחים השותפין, כשחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה. כלומר האחין שחלקו, אע״פ שהם שותפין היום, כיון שחלקו, כמי שלא נשתתפו דמי, והן חייבין בשני קלבונות, שפירושו הכרע, כשישקלו שניהם חתיכה אחת של כסף שיש בה שקל שלם מצומצם ושיעור הכרע אחד, צריכין להוסיף עוד מכסף שיעור הכרע אחד, לפי שכיון שחלקו לא היה להם לשקול בבת אחת, לפי שכל אחד ואחד חייב לתת על חצי שקלו הכרע שהרי הוא שוקל מממונו על עצמו שהרי יודע הוא ומכיר חלקו מממון אביו, שהרי חלקו והכיר כל אחד ואחד חלקו.
פטורין ממעשר בהמה. מכל הטלאים הנולדים להם כל ימי שותפותן, דכיון דחלקו הוי כלקוח ולקוח פטור ממעשר בהמה, שהשותפות פטורה ממעשר בהמה דכתי׳ יהיה לך, ולא של שותפות, ובבכורות מוקים ליה להאי קרא במעשר ואע״ג דבבכור כתי׳.
וכשחייבין במעשר בהמה. כגון שלא חלקו מעולם, חייבין הן במעשר בהמה כל אותן טלאים הנולדים להם כל ימי שותפותן, דלא מיקרי שותפות כלל, לפי שהממון עדיין מוחזק הוא בחזקתו הראשון, שהרי עדיין לא חלקו ולא זכה כל אחד ואחד בשלו, ובחזקת האב קאי, ולפיכך פטורין הם מן הקולבון לגמרי, אפי׳ מקולבון אחד, ושוקלין בין שניהם שקל שלם, שממון אביהם בחזקתו עומד, ודומה שהאב שוקל משלו על בניו, ותנן בשקלים השוקל על ידי שכינו ועל ידי בן עירו, פטור מן הקולבון, ובניו נמי אין מצות שקליהן עליו, והוה ליה כשכינו ובן עירו דפטור לגמרי משום קולבון בעולם.
בד״ה ופטורין ממעשר כו׳ כתיב וכשחייבין כו׳ יהיה ופטורין כו׳ הכל דבור אחד:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

האחין שהיו שותפין בירושת אביהם, כשחייבין בקלבון (מטבע קטנה שמוסיפים בזמן שנותנים את מחצית השקל), כלומר, בזמן שיש להם דין של שותפים רגילים — הרי הם פטורין מלהפריש מעשר בהמה מן העדר שהוריש אביהם, וכדין שותפים. אבל כשחייבין במעשר בהמה, כלומר, כשאינם נחשבים שותפים, אלא כסמוכים על שולחן אביהם — פטורין מן הקלבון, כדין אב הנותן מחצית השקל עבור בניו, שפטור מלתת קלבון עבורם.
With regard to brothers who are partners in the inheritance of their father, when they are obligated to add the premium [kalbon] to their annual half-shekel payment to the Temple, they are exempt from animal tithe; when they are obligated to separate animal tithe, they are exempt from adding the premium. Partners who pay the half-shekel are required to add the premium and are exempt from animal tithe. If they are not true partners, but their inheritance remains the property of the father, the sons are exempt from paying the premium, and they are obligated to separate animal tithe.
עין משפט נר מצוהרש״יר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) גְּמָ׳: מַנִּי מַתְנִיתִין לָא רַבִּי יְהוּדָה וְלָא רַבָּנַן דְּתַנְיָא חהַמְתַמֵּד וְנָתַן מַיִם בַּמִּדָּה וּמָצָא כְּדֵי מִדָּתוֹ פָּטוּר ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב.

GEMARA: With regard to temed, the Gemara asks: Whose opinion is expressed in the mishna? Ostensibly, it is neither the opinion of Rabbi Yehuda nor the opinion of the Rabbis, as it is taught in a mishna (Ma’asrot 5:6): With regard to one who prepares temed by placing water over grape byproducts, and he placed a certain measure of water, and when measuring the finished product he found its measure equivalent to the measure of water that he placed, he is exempt from the obligation of tithing it, as although it tastes like wine, there is nothing in it but water. And Rabbi Yehuda obligates him to tithe it because the taste determines that it is wine.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומצא כדי מדתו פטורה מן המעשר – דלא הוסיף מתמד כלום על המים כלומר דלא יצא ממנו יין כלום ואינו אלא מים:
ור׳ יהודה מחייב – כלומר קא סבר ר׳ יהודה אפי׳ לא מצא אלא כדי מדתו אי לא הוסיף לו יין לא היה מוצא בו מדתו שהוא שפך בתמד:
גמ׳ כדי מדתו – ולא יותר שאם מצא יותר הכל מודים שחייב לעשר שהרי יש כאן יין.
ר׳ יהודה מחייב – במעשר דכוליה פירא היא וחכמים פוטרים הואיל ולא נוסף בו כלום אף על פי שיש בו טעם יין אינו כלום.
המתמד ונתן מים במדה – ואם תאמר ולוקמיה ברמו תלתא ואתא ארבעה ויש לומר דלכולי עלמא חייב אפילו לא החמיץ ואם תאמר ומאי טעמא דרבנן דפטרי שמרים שיש בהם טעם יין ואף על גב שלא החמיץ והלא כל איסור שבתורה שלא במינו בנותן טעם וטבל חמור לענין שלא במינו ועוד שאפילו החמיץ פוטרין חכמים למאן דאמר בהחמיץ מחלוקת ואפילו בטבל ודאי איירי כדמשמע בפ׳ המוכר פירות (ב״ב דף צז.) ויש לומר דיין במים אפילו בפחות מששים אפילו רמא תלתא ואתא תלתא ופלגא לא חשיב טעם גמור לרבנן כבשאר איסורין דהכא לא הוי אלא קיוהא בעלמא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד גמרא על מה ששנינו במשנה בענין התמד, שואלים: מני מתניתין [כשיטת מי היא משנתנו]? הרי לכאורה לא כדעת רבי יהודה ולא כדעת רבנן [חכמים] החולקים עליו! דתניא [ששנויה משנה]: המתמד, שנתן מים על גבי פסולת ענבים, ונתן מים במדה מסויימת ומצא כדי מדתו, כלומר, בדיוק אותה מידה של מים — הרי זה פטור מן המעשר, למרות שיש בו טעם יין, שהרי אין כאן אלא מים. ור׳ יהודה מחייב, מפני שלשיטתו הטעם נותן לו דין יין.
GEMARA: With regard to temed, the Gemara asks: Whose opinion is expressed in the mishna? Ostensibly, it is neither the opinion of Rabbi Yehuda nor the opinion of the Rabbis, as it is taught in a mishna (Ma’asrot 5:6): With regard to one who prepares temed by placing water over grape byproducts, and he placed a certain measure of water, and when measuring the finished product he found its measure equivalent to the measure of water that he placed, he is exempt from the obligation of tithing it, as although it tastes like wine, there is nothing in it but water. And Rabbi Yehuda obligates him to tithe it because the taste determines that it is wine.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מַנִּי אִי רַבָּנַן אע״גאַף עַל גַּב דְּהֶחְמִיץ אִי ר׳רַבִּי יְהוּדָה אע״גאַף עַל גַּב דְּלֹא הֶחְמִיץ אָמַר ר״נרַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ

Whose opinion is expressed in the mishna? If it is the opinion of the Rabbis, then if there is no more than the initial measure of water that he placed, he should be exempt even if it fermented. If it is the opinion of Rabbi Yehuda, he holds that one is obligated even if it did not ferment, as taste is his sole criterion. Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said:
תוספותרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי רבי יהודה אף על גב דלא החמיץ – אף על גב דרבי יהודה להחמיר איירי להתחייב במעשר והכא להקל הוא דניקח בכסף מעשר ואין פוסל את המקוה קסבר הש״ס דלא שנא וקשיא לפירוש רשב״ם דבהמוכר פירות (דף צו:) גבי פלוגתא דאחרים ורבנן בבורא פרי הגפן דקאמר הש״ס דברמא תלתא ואתא תלתא לא פליגי אלא ברמא תלתא ואתא תלתא ופלגא ופריך ליה מהא דפליגי בכדי מדתו ולא יותר ומשני ביתר נמי פליגי וכדי מדתו נקט להודיעך כחו דרבי יהודה והשתא קשיא דמאי משני תקשי אמאי לא מוקי נמי פלוגתייהו דרבנן ואחרים בכדי מדתו כי היכי דפליגי ר׳ יהודה ורבנן ותירץ שם רשב״ם דרבי יהודה דמחייב בכדי מדתו היינו לחומרא ואי אפשר לומר כן כדמשמע הכא וצריך לפרש דגמרא ס״ל כרבנן דפטרי בכדי מדתו ומוקי אחרים ורבנן כרבנן דרבי יהודה אי נמי משמע ליה דרבי יהודה מחייב מדאורייתא ברמא תלתא ואתא תלתא ופלגא לכך מחמיר מדרבנן בכדי מדתו ומתניתין ברמא תלתא ואתא תלתא ופלגא.
אי רבנן אע״ג דאחמיץ נמי לא אי ר׳ יהודה אע״ג דלא אחמיץ. איכא דקשיא ליהא ולוקמה ביתר מכדי מדתו ורבנן היא. וניחא ליה דקים להו בגמרא דביתר מכדי מדתו אע״ג דלא אחמיץ נמי אפי׳ לרבנן חייב במעשר וניקח בכסף מעשרב. ואי קשיא לימא רב נחמן בשלא החמיץ מחלוקת, ומתני׳ רבנן היא. וניחא ליה לרש״י ז״לג דקסבר רב נחמן דכיון שלא מצא אלא כדי מדתו אי לא החמיץ לא מחייב ר׳ יהודה.
ולי נראה דקים להו לרבנן דגמרא דרבנן אפי׳ ביותרד מכדי מדתו ואפי׳ החמיץ פטרי כל אימת דלא רמא תלתא ואתא ארבעה, כדאמרינן בפ׳ המוכר פירותה שמרים שיש בהם טעם יין מברכין עליהן שהכל, והוינן בה מיהא, ומתרצינן הוא הדין דאפילו ביותר מכדי מדתו פליגי כל אימת דלא רמא תלתא ואתא ארבעה כמזיגה דרבא, והאי דקא מיפלגיו בכדי מדתו להודיעך כחו דר׳ יהודהז, אלמא לרבנן אפי׳ החמיץ ואפילו יותר מכדי מדתו לאו חמרא הוא כלל, הילכך ליכא לאוקומה למתני׳ כרבנן, דבדרמא תלתא ואתי ארבעה לא מיתוקמא דההוא חמרא מעליא הוא, ובבציר מהכי [לאו חמרא הוא כלל ואפי׳ החמיץ]⁠ח, והיכי קתני מתני׳ט משהחמיץ ניקח ואינו פוסל, הא אע״ג דהחמיץ נמי מיא הואי.
והא דאמר ר׳ אלעזר הכל מודים שאין מפרישין עליו ממקום אחר אלא א״כ החמיץ, לומר דר׳ יהודה אפי׳ בלא החמיץ נמי פליג, אבל לרבנן לעולם לאו חמרא הוא אפי׳ החמיץ, ואפילו יותר מכדי מדתו עד דרמי תלתא ואתו ארבעה דהיינו מזיגה דרבא. ולר׳ אלעזר נמי מתני׳ ר׳ יהודה היא ובעיכ החמיץ משום דכמפרישין עליו ממקום אחר דמי, הא לרבנן חמרא בעינןל.
ופירוש תמד, שמרים שנתן עליהם מיםמ, מדקא מקשינן עלה מיהא דקתני המתמד ונתן מים במדה, והתם בשמרים היא מסוגיא דפ׳ המוכר פירותנ דרמי עלה הא דתניא שמרים שנתן בהם מים, ובמס׳ פסחיםס בפ׳ ואלו עובריןע איתמר עלה לא קשיא הא בדחמרא הא בדפורצני, ופירושהפ הא דמתמד בדחמרא, וכןצ פירש שם רש״י ז״לק. אבל כאן פי׳ במשנתנור המתמד מים הניתנין בחרצניםש.
א. תוס׳ ד״ה המתמד.
ב. ראה רש״י ד״ה כדי. ובשטמ״ק (עמ׳ תשצב) הביא דברי רבינו והקשה: ׳ולא נהירא, דמי איכא למימר בכדי מדתו אפי׳ החמיץ קא פטרי רבנן וביתר מכדי מדתו פורתא קא מחייבי רבנן אפי׳ לא אחמיץ, הא ודאי דחיקא טובא׳.
ג. כו, א ד״ה ומתניתין.
ד. כי״פ כאן ולהלן: ביתר.
ה. ב״ב צו, ב.
ו. בכי״ל: מפליג.
ז. ראה רשב״ם וחידושי רבינו ב״ב צז, א ד״ה להודיעך.
ח. מ׳ובבציר׳ עד כאן היא נוסחת השטמ״ק עם ההשלמה בהוצ׳ אופק עמ׳ תשצד. לפנינו בנדפס וכל כתה״י: ׳חמרא מעליא הוא והיכי קתני׳ וכו׳. ובהוצ׳ זכרון יעקב הגיהו: ׳חמרא מעליא הוא והיכי קתני מתני׳ [עד שלא החמיץ אינו ניקח ופוסל, ואי דרמא תלתא ולא אתי ארבעה היכי קתני מתני׳] משהחמיץ׳ וכו׳.
ט. הגרא״ז הגיה: קתני מתני׳ עד שלא החמיץ אינו ניקח ופוסל, משהחמיץ וכו׳ [והגרר״ב כתב שהגהותיו כאן מוכרחות].
י. ראה תוס׳ ד״ה המתמד, ושטמ״ק עמ׳ תשצג.
כ. בכי״ל: ובעי׳.
ל. ראה חידושי הר״ן.
מ. הוא פירוש התוס׳ ד״ה התמד. [וראה שטמ״ק עמ׳ תשפט שהביא פירושם בשמם בלשון רבינו]. וכן פירש רשב״ם ב״ב שם, ור״י בן מלכי צדק במעשרות פ״ה מ״ו בפירושו השני. וראה ריטב״א ב״ב שם.
נ. ב״ב צו, ב.
ס. בתוס׳ שם כתבו: ׳ואינם שוים לגמרי כדמשמע בפ׳ אלו עוברין׳. ופירש דבריהם בשטמ״ק: ׳וכ״ת הכל נקרא תמד ומה לי הא מה לי הא, ליתא, דהא משמע בפר׳ אלו עוברין דאינם שוים, דקא משני עלה דהא דהמתמד הא בדרוקא הא בדפורצני, והרמב״ן ז״ל גריס הא בחמרא הא בפורצני והכל אחד׳.
ע. מב, ב.
פ. בכי״ל: ופרשוה.
צ. בכי״ל: כך.
ק. ראה רש״י שם ד״ה ואי בעית.
ר. ד״ה תמד.
ש. וכן פירש הריבמ״צ בפירושו הראשון. וברמב״ם בפיה״מ רמעשרות שם פירש שהמים ניתנים גם על הפסולת של הענבים, וגם על השמרים. ובר״ש ורא״ש שם ובערלה פ״א מ״ח פירשו או על החרצנים או על השמרים.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה בשהחמיץ מחלוקת. ואפשר היה (לי) [לו] להעמיד מחלוקתם בשלא החמיץ. וכדמוקי לה נמי רבי אלעזר לקמן, אלא שאין נראה לו לרב נחמן לומר דרבי יהודה מחייב בשלא מצא אלא כדי מדתו בשלא החמיץ. ואף על פי שסברת המקשה היתה כך וכדמקשה ואזיל אי רבי יהודה ואפילו בשלא החמיץ נמי, וכן כתב רש״י ז״ל. ואם תאמר אמאי לא אוקי מתניתין כרבנן ובמצא יתר מכדי מדתו, לא היא דהא רבנן אפילו נמצא יתר מכדי מדתו פליגי כדאיתא התם בבבא בתרא (בבא בתרא צז.), והאי דפליגי בכדי מדתו, כדי להודיעך כחו דרבי יהודה וברמא תלתא ואתו ארבעה דמודו בה כולי עלמא כדאיתא התם, לא בעי לאוקמה דבכי הא מסתברא דאפילו בלא החמיץ נמי חמרא מעליא הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעתה, מני [כשיטת מי היא] משנתנו? אי רבנן [אם כשיטת חכמים], הרי הם אומרים שהכל תלוי במידה, ואם אין יותר מכפי מידתו — פטור אף על גב [אף על פי] שהחמיץ. אי [אם] שיטת ר׳ יהודה, הרי הוא מחייב אף על גב [אף על פי] שלא החמיץ, שהרי לא הזכירו חלוקה זו בדבריהם! אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה:
Whose opinion is expressed in the mishna? If it is the opinion of the Rabbis, then if there is no more than the initial measure of water that he placed, he should be exempt even if it fermented. If it is the opinion of Rabbi Yehuda, he holds that one is obligated even if it did not ferment, as taste is his sole criterion. Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said:
תוספותרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין כה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין כה:, עין משפט נר מצוה חולין כה: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין כה:, הערוך על סדר הש"ס חולין כה:, רש"י חולין כה:, תוספות חולין כה:, ר"י מלוניל חולין כה: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין כה: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין כה: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין כה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין כה:, מהרש"א חידושי הלכות חולין כה:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין כה:, אסופת מאמרים חולין כה:

Chulin 25b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 25b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 25b, Attributed to R. Gershom Chulin 25b, Collected from HeArukh Chulin 25b, Rashi Chulin 25b, Tosafot Chulin 25b, Ri MiLunel Chulin 25b, Ramban Chulin 25b, Rashba Chulin 25b, Meiri Chulin 25b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 25b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 25b, Steinsaltz Commentary Chulin 25b, Collected Articles Chulin 25b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144