×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אַלְמָא קָסָבַר אחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר לָאו דְּאוֹרָיְיתָא.
Apparently, he holds that the Festival peace-offering of the fourteenth does not apply by Torah law, and therefore one may bring it even from second-tithe funds.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אלמא קסבר חגיגת ארבעה עשר לאו דאורייתא – ואין להקשות דתניא בפ׳ אלו דברים בפסחים (דף ע. ושם) לא ילין מן הבשר לימד על חגיגת י״ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד כו׳ אלמא סבירא ליה דהוי דאורייתא ועוד אשכחן תנא התם דאינה נאכלת אלא ליום ולילה אחד משמע דאית ליה דאורייתא אבל פליג אאידך תנא [דאמר שני ימים ולילה] ויש לומר דסבר כתנא דמתני׳ פרק אלו דברים (שם דף סט:) דתנן אימתי מביאין עמו חגיגה בזמן שבא בחול בטהרה ובמועט בזמן שבא בשבת במרובה או בטומאה אין מביאין א״כ משמע דלאו חובה דפעמים לא אתיא כדקאמר רב אשי התם בגמרא.
אלמא קסבר [מכאן שסבור הוא] שחגיגת ארבעה עשר לאו דאורייתא [אינה מן התורה], וכיון שאין חובה מן התורה להביאה, יכול להביאה אף מן המעשר.
Apparently, he holds that the Festival peace-offering of the fourteenth does not apply by Torah law, and therefore one may bring it even from second-tithe funds.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר מָר בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר אַמַּאי דָּבָר שֶׁבְּחוֹבָה הוּא בוְכׇל דָּבָר שֶׁבְּחוֹבָה אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחוּלִּין אָמַר עוּלָּא גבְּטוֹפֵל.

§ The Master said in the baraita that Beit Hillel say: Festival peace-offerings may be brought even from the second tithe. The Gemara asks: Why? It is an obligatory matter, and any obligatory matter may come only from non-sacred property. Ulla said: This is referring to a case where one combines, i.e., the offering is purchased with a combination of second-tithe funds and non-sacred money. The Gemara adds that amora’im dispute the details of this halakha.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובית הילל אומרים: מן המעשר. ומקשינן: אמאי? והא חגיגת ט״ו {חובה}1 היא מן התורה, וכל דבר שבא מן החובה אינו בא אלא מן החולין.
ופריק עולא: בטופל מעשר שני לחולין.
1. כן כנראה צ״ל. בכ״י וטיקן 128: ״הרבה״.
אמר מר בית הלל אומרים מן המעשר – והלא דבר שבחובה הוא.
בטופל – מחבר מעשר עם החולין ומביא ופליגי אמוראי כיצד טופלין.
אמאי דבר שבחובה הוא – אומר הר״ר אלחנן הוא הדין דהוה מצי להקשות עולה היא ואינה נאכלת ואין נותנין דמי מעשר רק בדבר הנאכל והכי מצינו בסיפרי פרשת עשר תעשר בכל אשר תאוה נפשך יכול בעבדים כו׳ יכול ליקח בהמה למשתה בנו וכו׳ הרי אתה דן כו׳ אי מה להלן עולה ושלמים אף כאן תלמוד לומר ואכלת ושמחת שמחה שיש בה אכילה יצאו עולות שאינן נאכלות ויש להקשות דאמר בפ״ק דחולין (דף כא. ושם) בשמעתתא דכמשפט איצטריך כמשפט בעולת העוף לומר שאינה באה אלא מן החולין תיפוק ליה דעולה היא ומיהו הא לא קושיא הוא דהתם נמי פריך ביום מביום צוותו נפקא ומשני כדי נסבא והוא הדין דמצי למיפרך עולה היא ולישני הכי אבל הר״ר אלחנן מפרש דכתיב והקריבו דהוי חלוק שמע מינה דמוציא מכלל שאר עולות ולייתי ממעשר אע״ג דאינה נאכלת ומיהו תימה ההיא דמגילה (דף ח.) דאמר אין בין נדרים ונדבות כו׳ שהקשה הר״ר יעקב מאורליינ״ש ליתני נמי שהנדרים אינם באים אלא מן החולין דהוה ליה חובה ונדבות אף ממעשר והיה מתרץ הר״ר אלחנן דמיירי בעולה דבלאו הכי אינה באה מן החולין שאינה נאכלת כדפרישית.
שלמי שמחה שאמרנו שבאה מן המעשר אינו מביאה בי״ט ראשון שמא יבא לעשר בי״ט וכבר אמרו אסור לעשר את הבהמות בי״ט שמא בהעברתו הבהמות תחת השבט יגע בעשירי בשבט ונמצא צובעו בסיקרא שבו ויש שואלים בה מפני מה לא נגעו בה משום מתקן כדין תרומות ומעשרות ותירצו בה שאין מעשר בהמה טובל אלא מדברי סופרים שהרי אם שחט מותר לאכל:
אין נושאין נשים בחולו של מועד שנ׳ ושמחת בחגך בחגך ולא באשתך והוא שאמרו אין מערבין שמחה בשמחה כמו שיתבאר במקומו:
תד״ה אמאי דבר שבחובה הוא אומר הר״א ה״ה דה״מ להקשות כו׳ ומשני כדי נסבא וה״ה דמצי למיפרך עולה היא ולישני כו׳ עכ״ל כצ״ל כל זה הדיבור לא שייך כאן דבחגיגה קיימינן דנאכלת והוא שייך לעיל בשמעתין דקפריך נמי הכי אלא עולות במועד כו׳ אמאי דבר שבחובה כו׳:
א אמר מר [החכם] בברייתא, בית הלל אומרים: מביאים שלמי חגיגה אף מן המעשר. ושואלים: אמאי [מדוע]? הלא דבר שבחובה הוא, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין, וכיצד יכול להביא קרבנות חובתו מן המעשר? אמר עולא: מדובר פה בטופל (מוסיף) כלומר, שמוסיף מן המעשר על החולין ומביאם כאחד.
§ The Master said in the baraita that Beit Hillel say: Festival peace-offerings may be brought even from the second tithe. The Gemara asks: Why? It is an obligatory matter, and any obligatory matter may come only from non-sacred property. Ulla said: This is referring to a case where one combines, i.e., the offering is purchased with a combination of second-tithe funds and non-sacred money. The Gemara adds that amora’im dispute the details of this halakha.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) חִזְקִיָּה אָמַר טוֹפְלִין בְּהֵמָה לִבְהֵמָה וְאֵין טוֹפְלִין מָעוֹת לְמָעוֹת וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר דטוֹפְלִין מָעוֹת לְמָעוֹת וְאֵין טוֹפְלִין בְּהֵמָה לִבְהֵמָה.

Ḥizkiya said: One may combine one animal with another animal. If one has a large household for which one animal will not suffice, he brings one animal for the Festival offering from non-sacred money and he may combine funds of second tithe to purchase a second animal. Since he has fulfilled his obligation of the Festival offering by bringing one animal from non-sacred money, he may bring the others from second tithe or animal tithes. But one may not combine money with other money, i.e., one may not combine second-tithe funds with non-sacred money toward the purchase of one animal for the Festival offering. And Rabbi Yoḥanan said: One may combine money with other money, but one may not combine one animal with another animal.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובאו חזקיה ור׳ יוחנן לפרש דבריו. אמר חזקיה: טופלין בהמה לבהמה – פירוש: טופלין בהמה של חגיגה עם בהמות אחרות של מעות מעשר שיני או של נדרים ונדבות. ומפורש בתלמוד ארץ ישראל (ירושלמי חגיגה א׳:ב׳:ד׳): שזה שטופל ממעות מעשר שיני, אבל ביום טוב לא – פירוש: דחיישינן משום סקרתא, מפני שבשעה שמונה ומעשר סוקר העשירי בסיקרא, ואין סוקרין ביום טוב.
ואין טופלין מעות למעות – פירוש: אין מוסיפין על מעות של חגיגה מעות של נדרים שעליו או מעות מעשר שיני, ומביא בהמה שמינה או פר גדול. ור׳ יוחנן אמר: טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה.
ערך טפל
טפלא(חגיגה ח.) עולא בטופל טופלין בהמה לבהמה פי׳ טופלין בהמה של חגיגה עם בהמות אחרות של מעשר שני או של נדרים ונדבות טופלים מעות למעות מוסיפין על מעות של חגיגה מעות של נדרים או ממעות מעשר שני ומביא בהמה שמינה או פר גדול. (ביצה יב:) איכא בינייהו טפילה. פי׳ רבי יהודה מתיר טפילה להוליך אותם של אמש עם אותם של היום. (פסחים צא) אי הכי אפילו בטפילה נמי. (פסחים עד) רבין סבא טפל ליה בר גוזלא לרב פי׳ הדביק הגוזל בין שתי בציקות. (חולין צא) האמר מר (עבודה זרה כה) ישראל שנטפל לו עכו״מז בדרך טופלו לימינו רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר בסייף טופלו לימינו במקל טופלו לשמאלו פירוש אם יש סייף לעכו״מז טופלו לימינו לפי שהסייף חגור בשמאלו של עכו״מז ואם יראם ישראל שהעכו״מז רוצה לשלוף חרבו הרי ימינו של ישראל אצל החרב ואוחז בה ישראל במקל טופלו לשמאלו אם יש עקל ביד עכו״מז טופלו לשמאלו שאם ירצה להכותו במקל שיאחז ביד ימינו שהוא בצידו:
א. [פערבינדען.]
חזקיה אמר בהמה לבהמה – אם יש לו אוכלין הרבה ואין להן סיפוק בבהמה אחת יביא אחת לחגיגה מן החולין והשאר מן המעשר ואע״פ שכולן הבאות ביום ראשון שם חגיגה עליהן כבר יצא ידי חובה בראשונה מן החולין.
ואין טופלין מעות למעות – לקנות בהמה גדולה ורבי יוחנן אמר איפכא למר אתחזי ליה שפיר טפי יציאת ידי חובתו מן החולין כשמביא בהמה שלמה מן החולין ולמר אתחזי ליה שפיר טפי כשחולין מעורבין עם כל אכילותיו ולקמן יליף לה מקראי דמותר להיות טופל.
טופלין בהמה לבהמה – בהמה ראשונה מן החולין ואינך למעשר אבל מעות למעות להצטרף מעות חולין ומעות מעשר לקנות בהמה דמשמע ליה דהוי דבר שבחובה ממעשר לא וכל אחד ואחד לפי סברתו מיהו יש ליתן טעם במילתא דתרוייהו דחזקיה אמר אין טופלין מעות סברתו ניכר כיון שאפשר לו ליטפל בשתי בהמות הכי עדיף דסבירא ליה לחזקיה התם חולק לחובתו לשתי בהמות הלכך במעות לא איטפל ור׳ יוחנן אומר טופלין למעות כיון דרבייה קרא טפילה דשרי על כרחו הכי הוא דבשתי בהמות לא הוי דסבירא ליה לר׳ יוחנן אין אדם חולק חובתו לשתי בהמות וכן מצינו בירושלמי אמר רבי אילא בשם רבי אמי איתפלגון חזקיה ורבי יוחנן חזקיה אמר אדם חולק חובתו לשתי בהמות וכו׳.
בפרטי הלכה זו של טפילה נחלקו אמוראים: חזקיה אמר, טופלין בהמה לבהמה, שאם יש בביתו אנשים רבים ולא תספיק בהמה אחת, מביא בהמה אחת לשם חגיגה מן החולין, והשאר יטפול (יוסיף) ויקנה מכספי המעשר, שכיון שיוצא ידי חובת חגיגה באחת מהם יכול להביא את האחרות ממעשר שני או מעשר בהמה, ואין טופלין מעות למעות, שאין לצרף כספי מעשר וכספי חולין כדי לקנות בהם בהמה אחת לחגיגה. ור׳ יוחנן אמר להיפך: טופלין מעות למעות, ואין טופלין בהמה לבהמה.
Ḥizkiya said: One may combine one animal with another animal. If one has a large household for which one animal will not suffice, he brings one animal for the Festival offering from non-sacred money and he may combine funds of second tithe to purchase a second animal. Since he has fulfilled his obligation of the Festival offering by bringing one animal from non-sacred money, he may bring the others from second tithe or animal tithes. But one may not combine money with other money, i.e., one may not combine second-tithe funds with non-sacred money toward the purchase of one animal for the Festival offering. And Rabbi Yoḥanan said: One may combine money with other money, but one may not combine one animal with another animal.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּחִזְקִיָּה תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן {דברים ט״ז:י׳} מִסַּת מְלַמֵּד שֶׁאָדָם מֵבִיא חוֹבָתוֹ מִן הַחוּלִּין וּמִנַּיִן שֶׁאִם רָצָה לְעָרֵב מְעָרֵב ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {דברים ט״ז:י׳} כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ.

The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Ḥizkiya, and it is taught in another baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. The Gemara elaborates: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan:After the measure of the gift offering of your hand” (Deuteronomy 16:10). This teaches that a person brings his obligatory offering from non-sacred property. And from where is it derived that if one wishes to mix he may mix? The verse states: “As the Lord your God blesses you” (Deuteronomy 16:10), i.e., one may use any money with which God has blessed him, even second tithe. The term: Mix, means combining money from different sources.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מסת – בשבועות כתיב ועשית חג שבועות לה׳ אלהיך מסת נדבת ידך ולקמן מפרש מסת לשון חולין.
מערב – אין לשון זה נופל אלא במעות שקנה בהן בהמה דשתי בהמות זו ניכרת לעצמה וזו ניכרת לעצמה.
אשר יברכך – מכל אשר יברכך.
מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין – ובשילהי פרק התודה (מנחות דף פב.) מפקינן ליה מקרא אחרינא וגם בפרק דם החטאת (זבחים דף צח.) וי״ל דהכא איצטריך דסלקא דעתך אמינא כיון דכתיב אשר יברכך לטפלה דמעשר אימא כולי נמי לייתי מן המעשר.
ת״ל אשר יברכך – מיהו בירושלמי מפקינן ליה דכתיב מסת וכתיב לא תוכל שאתו (דברים יד) מה להלן מן המעשר כו׳ ר׳ אליעזר אמר נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה להלן מעשר אף כאן מעשר רבי עולא בר ישמעאל נאמר כאן מסת ונאמר להלן ותרב משאת מה להלן אחת עיקר והשאר טפל אף כאן.
ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של חזקיה, תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר׳ יוחנן. ומפרטים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר׳ יוחנן, נאמר: ״מסת נדבת ידך אשר תתן״ (דברים טז, י)מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין. ומנין שאם רצה לערב מערב — תלמוד לומר: ״כאשר יברכך ה׳ אלהיך״ (דברים טז, י) משמע שיכול להוסיף, ולשון ״מערב״ משמעה — עירוב כספים זה בזה.
The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Ḥizkiya, and it is taught in another baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. The Gemara elaborates: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan:After the measure of the gift offering of your hand” (Deuteronomy 16:10). This teaches that a person brings his obligatory offering from non-sacred property. And from where is it derived that if one wishes to mix he may mix? The verse states: “As the Lord your God blesses you” (Deuteronomy 16:10), i.e., one may use any money with which God has blessed him, even second tithe. The term: Mix, means combining money from different sources.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּחִזְקִיָּה מִסַּת מְלַמֵּד שֶׁאָדָם מֵבִיא חוֹבָתוֹ מִן הַחוּלִּין בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יוֹם רִאשׁוֹן מִן הַחוּלִּין מִכָּאן וְאֵילָךְ מִן הַמַּעֲשֵׂר וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים האֲכִילָה רִאשׁוֹנָה מִן הַחוּלִּין מִכָּאן וְאֵילָךְ מִן הַמַּעֲשֵׂר.

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Ḥizkiya: “After the measure” (Deuteronomy 16:10). This teaches that a person brings his obligatory offering from non-sacred property. Beit Shammai and Beit Hillel disagree with regard to this issue, as Beit Shammai say: On the first day one may bring only from non-sacred property. From this point forward one may buy the animal from the second-tithe money. And Beit Hillel say: The first eating must be from non-sacred property. From this point forward one may bring from the second-tithe money. The phrase: The first eating, means the first animal that one eats, which is in accordance with Ḥizkiya’s opinion.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא כוותיה דר׳ יוחנן: מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין. ומנא לן שאם רצה לערב מערב? ת״ל: כאשר יברכך י״י אלהיך – אפילו שוורים, כלומר מעות על מעות החגיגה.
תניא כוותיה דחזקיה: מסת – מלמד שאדם מביא מן החולין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מן החולין, מיכן ואילך מן המעשר. ובית הילל אומרים: אכילה ראשונה מן החולין, מיכן ואילך מן המעשר – פירוש: אכילה ראשונה, בהמה ראשונה שאתה אוכל בחג, לא תהא אלא מן החולין, ושאר כל ימות הפסח אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה.
יום ראשון – שהוא לשם חגיגה יהו מן החולין ולית להו לב״ש טפילה בדבר שבחובה.
מכאן ואילך – שאינו אלא שמחה דאילו בחגיגה כתיב וחגותם אותו יום אחד ותו לא אף מן המעשר.
אכילה ראשונה – השתא סלקא דעתך בהמה לעצמה ויביאנה על שלחן ראשון.
מכאן ואילך – אפילו בו ביום.
תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של חזקיה: ״מסת״ — מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין, ונחלקו בדין זה בית שמאי ובית הלל שבית שמאי אומרים: יום ראשון אינו מביא אלא מן החולין, מכאן ואילך מביא אף מן המעשר. ובית הלל אומרים: אכילה ראשונה מן החולין, מכאן ואילך מן המעשר. ואנו מבינים ש״אכילה ראשונה״ היא בהמה ראשונה שאוכל וזה כשיטת חזקיה.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Ḥizkiya: “After the measure” (Deuteronomy 16:10). This teaches that a person brings his obligatory offering from non-sacred property. Beit Shammai and Beit Hillel disagree with regard to this issue, as Beit Shammai say: On the first day one may bring only from non-sacred property. From this point forward one may buy the animal from the second-tithe money. And Beit Hillel say: The first eating must be from non-sacred property. From this point forward one may bring from the second-tithe money. The phrase: The first eating, means the first animal that one eats, which is in accordance with Ḥizkiya’s opinion.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּשְׁאָר כׇּל יְמוֹת הַפֶּסַח ואָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּמַעֲשֵׂר בְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב מ״טמַאי טַעְמָא לָא.

The baraita concludes: All this applies on the first day of the Festival. But with regard to all the other days of Passover, on which one is obligated to bring peace-offerings of rejoicing, a person fulfills his obligation even with animal tithes, and certainly with funds of second tithe. The Gemara asks: What is the reason that one does not fulfill his obligation with animal tithes on the Festival?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל ביום טוב לא, דילמא אתי לעשורי, ואי איפשר לעשר ביום טוב משום סיקרא שסוקר על הבהמה שנמצא כצובע ביום טוב.
ושאר כל ימות הפסח – שאינן אלא לשמחה אדם יוצא במעשר בהמה אם יש לו וכל שכן שקונה שלמים במעות מעשר שני.
ביו״ט מאי טעמא לא – נפיק במעשר בהמה בשאר אכילות חוץ מן הראשונה כי היכי דשרו במעשר שני.
ה״ג ושאר כל ימות הפסח אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה – אבל יש ספרים שכתוב בהן גירסא אחרת ואין לישבה.
וכל זה אמור ביום טוב עצמו, ושאר כל ימות הפסח, שבהם חייב להביא שלמי שמחה, אדם יוצא ידי חובתו אפילו במעשר בהמה. ושואלים: ביום טוב מאי טעמא [מה טעם] לא יוצא ידי חובה במעשר בהמה?
The baraita concludes: All this applies on the first day of the Festival. But with regard to all the other days of Passover, on which one is obligated to bring peace-offerings of rejoicing, a person fulfills his obligation even with animal tithes, and certainly with funds of second tithe. The Gemara asks: What is the reason that one does not fulfill his obligation with animal tithes on the Festival?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב אָשֵׁי זדִּלְמָא אָתֵי לְעַשּׂוֹרֵי ביו״טבְּיוֹם טוֹב וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב מִשּׁוּם סְקַרְתָּא.

Rav Ashi said: There is a concern that if one requires additional animals, perhaps he may come to separate tithes on the Festival itself, and one may not separate tithes on the Festival due to the red dye [sikrata]. Every tenth animal is marked with red dye, and as it is prohibited to dye on a Festival due to the labor of writing, one may not separate tithes on a Festival.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משום סקרתא – שצובעו דתנן בבכורות (דף נח:) היוצא בעשירי סוקרו בסיקרא ואומר הרי זה מעשר והוא צבע אדום שצובעין בו תריסין.
משום סקרתא – הקשה הר״ר אלחנן תיפוק ליה דאין מקדישין ביו״ט וכדקאמר בפרק בתרא דביצה (ביצה לו:) וי״ל דשאני הכא דקדושה ועומדת כיון דחייב מן התורה לקדשו כדאמרינן בפרק בתרא דבכורות (בכורות נח.) הלכך לא שייך ביה שום איסור והר״י תירץ דצביעה דנקט לפי שהוא איסור דאורייתא הלכך גזרו בה אבל מקדיש דלא הוי רק דרבנן לא גזור וכן משמע התם (ביצה דף לו:) גבי אין רוכבין על גבי בהמה ומוקי לה משום תחומין לימא קסבר תחומין דאורייתא אלא גזרה שמא יחתוך זמורה משמע דמשום איסור דרבנן לא גזרו ורבי אלחנן היה רוצה לתרץ דלהקדיש לא קאמר דהא אמרינן בפרק שואל (שבת דף קמח:) מקדיש אדם חגיגתו ביו״ט ופסחו בשבת א״כ הכא נמי כיון דנפיק בה ידי שלמי שמחה מצי להקדיש אך אין הר״י מודה לו כיון דלא אתי עיקר משום שלמי שמחה דאם לא כן בדין דנדרים ונדבות נמי ליקדשן כיון דנפיק משום שמחה ומכל הני שינויי לא יתכן בבכורות פרק בתרא (בכורות נח.) אמאי נקט סקרתא ולא נקט מקדישין דהתם לא שייך גזרה אלא שינוי ראשון דקדושים ועומדין יתכן התם והכא ולא דמי להגבהת תרומות ומעשרות דאסור משום מתקן דהכא לא מתקן הוא דבלאו הכי שרי למיכל קודם שיעשר בהמותיו.
בד״ה משום סקרתא הקשה הר״א כו׳ נדרים ונדבות נמי ליקדשן כיון דנפיק משום כו׳ עכ״ל כצ״ל:
אמר רב אשי: יש לחשוש שאם יזדקק לבהמות נוספות, כיון שהדבר נחוץ לו דלמא אתי לעשורי [שמא יבוא לעשר] ביום טוב עצמו, ואי אפשר לעשר ביום טוב משום סקרתא [הצבע], שכל היוצא עשירי היו צובעים אותו בצבע אדום, וכיון שהדבר אסור ביום טוב משום מלאכת כותב, אי אפשר להפריש מעשר.
Rav Ashi said: There is a concern that if one requires additional animals, perhaps he may come to separate tithes on the Festival itself, and one may not separate tithes on the Festival due to the red dye [sikrata]. Every tenth animal is marked with red dye, and as it is prohibited to dye on a Festival due to the labor of writing, one may not separate tithes on a Festival.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי מִסַּת לִישָּׁנָא דְחוּלִּין הוּא דִּכְתִיב {אסתר י׳:א׳} וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ.:

The Gemara asks: From where may it be inferred that this: “After the measure [missat],” mentioned in the verse, is a term for non-sacred property? The Gemara answers: As it is written: “And the king Ahasuerus laid a tribute [mas] upon the land” (Esther 10:1), which is clearly referring to a tribute of non-sacred property.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומסת מנא לן דלישנא1 דחולין הוא? ואמרינן: מסת מלשון מס, כדכתיב: וישם המלך אחשורוש מס על הארץ.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 (במקום ״דלישנא״): ״מאי שנא״.
ערך מסת
מסתא(חגיגה ח.) מאי משמע דהאי מסת לישנא דחולי׳ הוא א״ר משרשיא דאמר קרא וישם המלך אחשורוש מס:
ערך סקר
סקרב(שבת קד: מגילה יז.) בסם ובסיקרא (מדות פ״ג חגיגה ח) וא״א לעשורי ביום טוב משום סקרתא (נזיר לט) סקרתא דעמרא דרפי מלתחת (בפיסקא ותאמר ציון) ומסקרות עינים רבי דוסא דקסרין אמר שהיו מסקרות עיניהן בסיקרא פי׳ צביעא (א״ב בלשון יוני מין אדמה עיין ערך סם):
ערך קדח
קדחג(עירובין נב) שלישית הקדיחתו במלח (ביצה כט.) נחתום מודד תבלין לקדירתו שלא יקדיח תבשילו (ברכות יד) אם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחו מלח (ברכות יז:) אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה. כבר פי׳ בערך פרץ ברחובותינו שלא יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון מנשה פי׳ שהיה מעמיד אלילים בשווקים וברחובות (סנהדרין קג) ונגע לא יקרב באהלך שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון ירבעם (בבא קמא צו) נתן צמר לצבע והקדיחתו היורה פי׳ ענין השחתה הוא כמקדיח תבשילו שמשחיתו מרוב מלח שאינו נאכל מחמת מלחו: (חגיגה ח) אנחתיה אגבה דכרעה קדח פי׳ נשרפה רגלה (בבא קמא סא) לא שנו אלא בקודחת אבל בנכפפת פי׳ כגון אש נוקבת ושורפת מל׳ קדחה באטי אבל אם היא נכפפת כמו קופצת יש ששונין קולחת ופי׳ עומדת כמו קלח של כרוב נכפפת הולכת ובאה (עבודה זרה כח) קדחא ותחלא אוכלא:
א. [בייאטראג.]
ב. [רייטל.]
ג. [אנברעננען.]
וישם המלך אחשורוש מס – אבל יהיו לך למס ועבדוך (דברים כ) וכן ויהי למס עובד (בראשית מט) לא מייתי דהני לאו מעות משתמעינן אלא לשון עבדות בעלמא.
ולבירור דברי הברייתא שואלים: מאי [מה] משמע, כיצד מובן דהאי מסת לישנא [ש״מסת״ זה האמור בכתוב לשון] של חולין הוא? ומשיבים: דכתיב [שנאמר]: ״וישם המלך אחשורוש מס על הארץ״ (אסתר י, א), ובוודאי שמדובר במס שהוא חולין.
The Gemara asks: From where may it be inferred that this: “After the measure [missat],” mentioned in the verse, is a term for non-sacred property? The Gemara answers: As it is written: “And the king Ahasuerus laid a tribute [mas] upon the land” (Esther 10:1), which is clearly referring to a tribute of non-sacred property.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {דברים ט״ז:י״ד} וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ לְרַבּוֹת כׇּל מִינֵי שְׂמָחוֹת לְשִׂמְחָה מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים חיִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת וּבְמַעְשַׂר בְּהֵמָה.

§ The mishna stated that Israelites fulfill their obligation to eat peace-offerings of rejoicing with their vow offerings and gift offerings. The Sages taught that the verse: “And you shall rejoice in your feast” (Deuteronomy 16:14) comes to include all types of rejoicing as constituting a fulfillment of the mitzva of rejoicing. From here the Sages stated: Israelites fulfill their obligation to eat peace-offerings of rejoicing with their vow offerings and gift offerings and likewise with animal tithes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות כו׳. תנו רבנן: ושמחת בחגך – לרבות כל מיני שמחות לשמחה, מיכן אמרו: ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה.
ושמחת – כל השמחות במשמע דלא בעי מיניה אלא שמחה ואמר מר אין שמחה אלא בבשר והאי בשר הוא.
ושמחת בחגך לרבות מיני שמחות לשמחה – גבי חג הסוכות כתיב ודרשינן ליה מדהדר כתביה הכא כיון דכתבי׳ גבי עצרת ופסח ילפינן מיניה בהיקש וכן מצא רבי אלחנן בסיפרי דמעצרת הוא דרשינן לה דכתיב וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים לימד כל שנוהג בעצרת נוהג בפסח וחג או אינו כל שנוהג בפסח וחג נוהג בעצרת תלמוד לומר אלה אלה נוהגין בעצרת כו׳.
בד״ה ושמחת בחגך לרבות כו׳ מדהדר [כתבי׳] הכא כו׳ עכ״ל כצ״ל ור״ל דגבי עצרת כתיב ושמחת ומיניה גמר שמחה לפסח ולחג ומדהדר לכתוב שוב שנית ושמחת גבי חג דרשינן כל מיני שמחות:
ב שנינו במשנה כי ישראל יוצאין ידי חובתן במצות שמחה בנדרים ונדבות. תנו רבנן [שנו חכמים] על הכתוב ״ושמחת בחגך״ (דברים טז, יד)לרבות כל מיני שמחות למצות שמחה, שכיון שציוותה התורה לשמוח (באכילת בשר) בחג, וכל הראוי לאכילה מצטרף למצוה זו, מכאן אמרו חכמים: ישראל יוצאין ידי חובתן בשמחה על ידי זה שאוכלים בבשר נדרים ונדבות ובמעשר בהמה,
§ The mishna stated that Israelites fulfill their obligation to eat peace-offerings of rejoicing with their vow offerings and gift offerings. The Sages taught that the verse: “And you shall rejoice in your feast” (Deuteronomy 16:14) comes to include all types of rejoicing as constituting a fulfillment of the mitzva of rejoicing. From here the Sages stated: Israelites fulfill their obligation to eat peace-offerings of rejoicing with their vow offerings and gift offerings and likewise with animal tithes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְהַכֹּהֲנִים בְּחַטָּאת וְאָשָׁם וּבִבְכוֹר וּבְחָזֶה וָשׁוֹק יָכוֹל אַף בָּעוֹפוֹת וּבִמְנָחוֹת ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ

And the priests fulfill their obligation of rejoicing with the meat of sin-offerings and guilt-offerings, and with firstborn offerings, and with the breast and thigh of peace-offerings. One might have thought that they can fulfill their obligation even by eating bird-offerings and meal-offerings. Therefore, the verse states: “And you shall rejoice in your feast.”
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והכהנים בחטאת ואשם ובבכור ובחזה ושוק. יכול אף במנחות ובעופות? תלמוד לומר: ושמחת בחגךמי שחגיגה באה מהן יצאו אילו שאין חגיגה באה מהן.
והכהנים יוצאים ידי חובת שמחה באכילת חטאת ואשם ובבכור, ובחזה ושוק של שלמים. יכול יצאו אף באכילת עופות (חטאת העוף) ובמנחות — תלמוד לומר: ״ושמחת בחגך״,
And the priests fulfill their obligation of rejoicing with the meat of sin-offerings and guilt-offerings, and with firstborn offerings, and with the breast and thigh of peace-offerings. One might have thought that they can fulfill their obligation even by eating bird-offerings and meal-offerings. Therefore, the verse states: “And you shall rejoice in your feast.”
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חגיגה ח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חגיגה ח., ר׳ חננאל חגיגה ח., הערוך על סדר הש"ס חגיגה ח., רש"י חגיגה ח., תוספות חגיגה ח., בית הבחירה למאירי חגיגה ח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חגיגה ח., פירוש הרב שטיינזלץ חגיגה ח., אסופת מאמרים חגיגה ח.

Chagigah 8a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chagigah 8a, R. Chananel Chagigah 8a, Collected from HeArukh Chagigah 8a, Rashi Chagigah 8a, Tosafot Chagigah 8a, Meiri Chagigah 8a, Maharsha Chidushei Halakhot Chagigah 8a, Steinsaltz Commentary Chagigah 8a, Collected Articles Chagigah 8a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144