גמרא
פירוש
נִיפְרוֹס סוּדָרָא אָתֵי לִידֵי סְחִיטָה נְכַסְּיֵיהּ בְּנִכְתְּמָא זִימְנִין דְּמִיפְּסַק וְאָתֵי לְמִקְטְרֵיהּ הִלְכָּךְ לָא אֶפְשָׁר.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות שבת כ״ג:ה׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים של״ט:ג׳
טור אורח חיים תקכ״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים של״ט:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תקכ״ד:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים של״ט:ג׳
טור אורח חיים תקכ״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים של״ט:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תקכ״ד:א׳
ב רמב״ם הלכות שביתת עשור א׳:ז׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ט
טור אורח חיים תר״ח:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תר״ח:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ט
טור אורח חיים תר״ח:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תר״ח:ב׳
ג רמב״ם הלכות מלוה ולווה י׳:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קצ״ג
טור יורה דעה קס״ב:א׳
שולחן ערוך יורה דעה קס״ב:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קצ״ג
טור יורה דעה קס״ב:א׳
שולחן ערוך יורה דעה קס״ב:א׳
ז רמב״ם הלכות שמיטה ויובל ט׳:כ״ח
סמ״ג מצוות לא תעשה רע״א
טור חושן משפט ס״ז:ל״ו
שולחן ערוך חושן משפט ס״ז:ל״ו
סמ״ג מצוות לא תעשה רע״א
טור חושן משפט ס״ז:ל״ו
שולחן ערוך חושן משפט ס״ז:ל״ו
זה שכתבנו במשנה בהלואת אשה ככר לחברתה אינו צריך לשומה בדמים כדי שאם תוקר לא תשלם אלא כמה שקצץ בה שהככרות הואיל ודבר מועט הוא ואין הלואתם מצויה אלא ליום ומחרתו אין לחוש בהם לשנוי שער ועוד שהרי מצויים אצל הכל והרי הוא כיש לו וכבר התרנו סאה בסאה ביש לו כמו שיתבאר במקומו וכדי יין ושמן מיהא שיש לחוש בהן לשינוי שער לא הותר בהם להחזיר לו יין ושמן שזהו סאה בסאה אלא דמים ובחשבון מה שהיו שוים בשעה שהשאילם ר״ל ביום טוב ושמא אף עליה נאמר ועושה עמו חשבון לאחר היום טוב כלומר שמחשב כמה היו שוים ביום טוב וכן בפסחים של ערבי פסחים שחל להיות בשבת: הלואת יום טוב ושבת נתנה ליתבע בחול בב״ד והם נזקקים לה ומגבין אותה שאם תאמר לא נתנה ליתבע אף הוא אינו מוצא ואתי לאימנועי משמחת יום טוב ויש פוסקין שלא נתנה ליתבע ואינה עיקר ומ״מ אף לדבריהם אם תפש אין מוציאין ממנו והוא שאמרו על רבה בר עולא מערים איערומי כלומר שהיה לווה מאותו שמסר לו בי״ט ואח״כ אומר לו שהוא מעכב במה שמסר לו ואפי׳ היה הלה תובעו בבית דין על מה שהלוהו או שגזלו אין נזקקין לו שאין כאן גזילה או הלואה ואם חזר זה ותפש ממנו באותו שיעור נזקקין לו שהראשון כשתפש נפרע מחובו וזה שחוזר ותופש ממנו גזילה גמורה היא ומ״מ י״א שאם לא תפש הראשון אלא משכון וחזר זה ותפש אותו משכון בעצמו אין ב״ד נזקקין לו שהרי לא קנאו הלה ואת שלו ראה ונטל: שביעית אינה משמטת אלא בסופה ומעתה אפי׳ הלוה בשביעית עצמו גובה כל חובו כל השנה וכשתשקע החמה בליל כניסת ראש שנה של שמינית נשמט טבח ששחט את הפרה וחלקה בראש שנה על דעת שהוא יום טוב והוא ראש שנה של מוצאי שביעית ובאו שלוחים שנתעבר אלול ונמצא אותו היום סוף שביעית הרי זה משמט ואע״פ שהלואת יום טוב ניתנה ליתבע בא שביעית והשמיטה ואע״פ שהקפה אינה נשמטת ביאורה בזקפה עליו במלוה ואע״פ שאין זקיפת מלוה ביום טוב שמא עבר ועשה ואם לאו אינו משמט וגובה בב״ד כמו שביארנו: המחזיר לחבירו חוב בשביעית ר״ל שעברה עליו שביעית מדת חסידות היא ורוח חכמים נוחה הימנו וצריך המלוה לומר משמט אני ואם אמר לו אעפ״כ הרי זה יקבל הימנו ויזהר שלא יאמר לו שבחובו הוא פורע אלא שהוא נותן לו משלו בשיעור חובו: אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין מפני שכל אלו כמקח וממכר הם ומקח וממכר אסור מגזרה שמא יכתוב וכן ללוות ולהלוות ומ״מ מקדיש אדם את פסחו בשבת וחגיגתו ביום טוב אחר שהיא חובת היום והולך אדם אצל רועה הרגיל אצלו ונותן לו טלה לפסחו ומקדישו ואין מגביהין תרומות ומעשרות מפני שהוא דומה למקדיש ועוד מפני שהוא מתקן ומה שנתגלגל בקצת ספרים בכאן אין נמנין על הבהמה כתחלה ביום טוב אינה בספרים המדוייקים ומ״מ אנו כבר ביארנוה במקומה בשלישי של יום טוב: המשנה השניה מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השלחן ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד קטנה משום קובייא ומטילין חלשים על הקדשים ביום טוב אבל לא על המנות אמר הר״ם פי׳ טעם מה שאסרו למנות מן הכתב גזרה שמא יקרא אגרות שלום בשבת כי לבד ספרי הנבואות ופירושיהם אסור לקרות בשבת וביום טוב ואפי׳ היה אותו הספר בחכמה מן החכמות ומפיס פירושו מטיל גורלות ושיעור זאת המשנה כך ומפיס עם בניו ועם בני ביתו על השלחן בשבת אבל לא עם אחר ובחול מותר להפיס עם אחר ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה משום קובייא וקוביא שם נופל על כל מיני שחוק שיוסכם עליו שיקח אדם ממון חברו בהסכמת אותו השחוק כמו הכסיפסין והנרדשיר וזולתם מן הדומים להם וחלשים מין מן הגורלות והוא שיקבצו דברים שלא ידמה אחד מהם לחברו כמנין האנשים ויפרש כל אחד מאותן האנשים דבר אחד מאותן הדברים ואותן החפצים לעצמו ויתנו אותן החפצים לאיש אחר נכרי שיבא במקרה וישים אותם החפצים חפץ אחד על כל מנה ומנה ממנות הקדשים ונוטל כל אחד מנתו כפי גורלו התירו חכמים לעשות זה ביום טוב לפי שהזריזות באכילת קדשים וליטול מהם מנה גדולה ויפה מצוה ומה שאמרו אבל לא על המנות ר״ל מנות של חולין שאין מטילין עליהם חלשים ביום טוב ומלת חלשים מלה עברית חולש על גוים: אמר המאירי המשנה השניה והיא מענין מה שלפניה והוא שאמר מונה אדם את אורחיו שהוא רוצה לקראם לסעודה בשבת כדי לידע כמה ככרות יתן לפניהם וכן מונה את פרפרותיו ר״ל כך וכך פרפראות אני נותן לפניהם מפיו ר״ל על פה אבל לא מפי הכתב ר״ל שאם כתבם מע״ש כדי שלא ישכחם אסור לו למנותם בשבת מפי אותו הכתב ולא עוד אלא שאסור לקרותו שמא יתחרט על איזה מהם וימחנו מספרו או שמא נודע לו שסרב לאכול עמו לאיזו סבה והוא מוחקו שלא יטעה שלוחו לחזור ולקוראו ויש עוד טעם אחר לאיסור שלא נתירהו לקרות בהם שמא יקרא בשטרי הדיוטות שאין בהם תועלת קריאה ולא שום צורך יום טוב או שבת וקריאת שטרי הדיוטות אסורה מאיסור טלטול או שלא יהא בעיניו כחול ויבא למחוק וכן הלכה: מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השלחן ר״ל מטיל גורלות עמהם להגריל איזה חלק יגיע לכל אחד מהם אע״פ שהם קפדים על החלקים ופעמים שזה רוצה בחלק שהגיע לחבירו ובלבד שלא יכוין מנה גדולה כנגד קטנה שאם יכוין קטנה כנגד גדולה הרי זה כמשחק בקוביא אחר שהחלקים אינם שוים ושחוק בקוביא הוא ממין מקח וממכר הא לא הותר אלא בחלקים שוים ואין מפייסים אלא לחשיבות הבשר שזה רוצה מן הצואר וזה מן הירך וכן הלכה ויש פוסקים בה שאף גדולה כנגד קטנה מותר שאין בני בית מקפידים זה על זה וכן מטילים חלשים ר״ל גורלות על הקדשים בין הכהנים ביום טוב ופי׳ בגמ׳ בשל יום אבל לא על המנות ר״ל בשל אתמל שכבר היה אפשר להם לחלוק מבערב והוא שפי׳ בגמ׳ אבל לא על מנות של חול בי״ט: זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush