×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כְּדֵי אשֶׁתְּהֵא בְּהֵמָה מְצוּיָה לְעוֹלֵי רְגָלִים.
The reason is so that animals will be readily available to those ascending to Jerusalem for the pilgrimage Festivals. The animals are tithed shortly before each of the Festivals so that their owners will refrain from selling or killing them until those times, when they gather them together to set aside the animal tithe. As a result, there are plenty of non-sacred animals ready to be sold, for food or offerings, to those on their way to Jerusalem.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
כדי שתהא בהמה מצויה – לקנות לעולי רגלים דאחר שעישרום מוכרין אותן:
כדי שתהיה מצויה – למכור לעולי רגלים דכיון דלא מתעשרי לא שחטי להו ולא מזבני להו עד פרוס החג דמעשרן.
כדי שתהא בהמה מצויה – דכיון דאין גורן מעשר בהמה עד פרוס הרגלים ומשהי אינשי בהמתן עד אותו זמן דלא לשחטינהו עד שיעשרם בזמן הגורן שהוא סמוך לרגל ונמצא שיהו בהמות מצויות לעולי רגלים ליקח מהן בין לאכילה בין לקרבנות ואע״ג דתנן וכו׳.
כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים, מפני שאדם שוהה מלמכור את בהמותיו ומלשוחטן עד שיעשרן בזמנים אלו שקבעו חכמים.
The reason is so that animals will be readily available to those ascending to Jerusalem for the pilgrimage Festivals. The animals are tithed shortly before each of the Festivals so that their owners will refrain from selling or killing them until those times, when they gather them together to set aside the animal tithe. As a result, there are plenty of non-sacred animals ready to be sold, for food or offerings, to those on their way to Jerusalem.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ואע״גוְאַף עַל גַּב דִּתְנַן בעַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַגּוֹרֶן מוּתָּר לִמְכּוֹר וְלִשְׁחוֹט נִיחָא לֵיהּ דְּלִיתְעֲבִיד מִצְוָה בְּמָמוֹנֵיהּ וַהֲדַר לִזְבּוֹן וְלֵיכוֹל.

And even though we learned in the mishna: Until the time designated for gathering arrives, it is permitted to sell and slaughter the animals, which means that there is no obligation to keep the animals until those dates and there is no concern that the owners will sell the animals before tithing them. This is because a person prefers to perform a mitzva with his money, by separating the animal tithe, and only afterward sell or eat those animals.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואע״ג דתנן עד שלא הגיע כו׳ – אפילו הכי משהי להו לגורן ומעשרן דניחא ליה לאיניש דליעבד מצוה דמעשרין והדר מזבין להו:
ואע״ג דתנן במתני׳ עד שלא הגיע זמן הגורן מותר למכור ולשחוט – דגורן הוא דקובען למעשר אפ״ה לא שחטי להון עד דמעשרן.
דניתא ליה לאינש דלעבד מצוה בממוניה – שאין חסר בי׳ כלום שהוא עצמו מקריב מעשרו ואוכלו שלמים.
מצוה – להתעשר דליעשר.
ניחא ליה לאיניש דליעביד מצוה בממוניה – אע״ג דלפני הזמן יכול לעשר ולשחוט ולמכור כיון שקבעו חכמים זמן דרך הוא להמתין עוד ולעשר הכל ביחד.
ואף על גב דתנן [ואף על פי ששנינו] במשנתנו: עד שלא הגיע הגורן מותר למכור ולשחוט, ניחא ליה [נוח לו לאדם] דליתעביד מצוה בממוניה והדר לזבון וליכול [שתיעשה מצוה בממונו, לעשר את בהמותיו, ואחר כך ימכור ויאכל].
And even though we learned in the mishna: Until the time designated for gathering arrives, it is permitted to sell and slaughter the animals, which means that there is no obligation to keep the animals until those dates and there is no concern that the owners will sell the animals before tithing them. This is because a person prefers to perform a mitzva with his money, by separating the animal tithe, and only afterward sell or eat those animals.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ גּוֹרֶן דְּטָבְלָה כְּגוֹרֶן.

The Gemara asks: And why does the tanna call the time designated for gathering animal tithe goren, which literally means threshing floor? The Gemara explains that it is due to the fact that the arrival of this time renders the halakhic status of new animals like that of untithed produce gathered on a threshing floor, as from the time that produce is gathered on the threshing floor one becomes obligated to tithe it. Likewise, from this stage onward it is prohibited to slaughter the new animals until they have been tithed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דטבלן בגורן – בטבל של דגן מדרבנן ולא מדאורייתא:
דטבל כגורן – כי היכי דגורן קובעת למעשר משנתמרח בכרי מדאורייתא כך ימים הללו קובעים את הבהמות מדרבנן כדתנן הגיע הגורן לא ישחוט עד שיעשר.
דטבלה כגורן – מדרבנן כדאמרן במתני׳ דמשהגיע הגורן לא ימכור ולא ישחוט עד שיעשר.
בפרש״י בד״ה דטבלא כגורן כו׳ דמשהגיע הגורן לא ובד״ה שלשים כו׳ ט״ו יום הוא הס״ד ואח״כ מ״ה בן עזאי כו׳ דמיום כ״ט דאדר עד ארביסר כו׳ ובד״ה דאי אמרת כו׳ בהמותן הס״ד ובד״ה בפני עצמן כו׳ עבדינן הס״ד ואח״כ מ״ה ביום ל׳ של אב הס״ד ואחר כך מ״ה ובעינן כו׳ לית להו פרוס הס״ד כצ״ל:
ושואלים: ואמאי קרי ליה [ומדוע קורא לו] התנא ״גורן״ לזמן שתיקנו חכמים למעשר בהמה? ומשיבים: מפני דטבלה [שהיא עושה טבל] כגורן, שמזמן זה אסור למכור ולשחוט הבהמות החדשות, כפי שאיסוף הדגן בגורן עושה אותו טבל, האסור באכילה עד שיתעשר.
The Gemara asks: And why does the tanna call the time designated for gathering animal tithe goren, which literally means threshing floor? The Gemara explains that it is due to the fact that the arrival of this time renders the halakhic status of new animals like that of untithed produce gathered on a threshing floor, as from the time that produce is gathered on the threshing floor one becomes obligated to tithe it. Likewise, from this stage onward it is prohibited to slaughter the new animals until they have been tithed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְכַמָּה פְּרָס פֵּירֵשׁ ר׳רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אֵין פְּרָס פָּחוֹת מט״ומֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם.

The mishna states that according to Rabbi Akiva the times for tithing animals are adjacent to Passover, Shavuot, and Sukkot. The Gemara asks: And how much is adjacent [peras]? Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, explained that the term adjacent means not less than fifteen days.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד שואלים: וכמה הוא פרס שלפני הרגל, שאז הוא זמן מעשר בהמה לדעת ר׳ עקיבא? פירש ר׳ יוסי בר׳ יהודה: אין פרס פחות מחמשה עשר יום.
The mishna states that according to Rabbi Akiva the times for tithing animals are adjacent to Passover, Shavuot, and Sukkot. The Gemara asks: And how much is adjacent [peras]? Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, explained that the term adjacent means not less than fifteen days.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַאי מַשְׁמַע א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ פְּרוֹס פַּלְגָא פַּלְגָא דְּמַאי פַּלְגָא דְּהִלְכוֹת פֶּסַח כִּי הָא דְּתַנְיָא גשׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּהִלְכוֹת פֶּסַח קוֹדֶם לְפֶסַח ל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.:

The Gemara asks: From where is this inferred? Rabbi Abbahu said that the term peros means half. The Gemara inquires: Half of what? The Gemara answers: Half of the time during which one must learn the halakhot of Passover, and this is like that which is taught in a baraita: One asks about and teaches the halakhot of Passover for thirty days before Passover. Rabban Shimon ben Gamliel says: One begins studying those halakhot two weeks before the Festival.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרוס פלגא – כדאמר כמה ישהה בבית המנוגע בכדי אכילת פרס וההוא פרס הוי פלגא כדאמרינן חציה לבית המנוגע:
פרוס פלגא – פרוסה משמע דבר הפרוס לב׳ חלקים.
שואלים בהל׳ הפסח קודם לפסח – והיינו נמי מהלכות הפסח דמעשרין לבהמות דליתחזי למיכל ברגל. כדאמרינן איידי דלא נפיש בחד בתשרי ר״ה הילכך מקדימין להם בכ״ט באלול ולא בא׳ בתשרי אע״ג דהוא ב׳ שבתות קודם משום דבעי היכרא בחדש וישן.
פרוס – כמו פרוסה.
ל׳ יום – ופלגא הרי ט״ו יום.
ושואלים: מאי משמע [כיצד נשמע, נלמד הדבר] מ״פרס״? אמר ר׳ אבהו: ״פרוס״ משמעו פלגא [חצי]. ושואלים: פלגא דמאי [חצי של מה] הוא חמישה עשר יום? ומשיבים: פלגא [חצי] של הזמן שבו דורשים בהלכות פסח, כי הא דתניא [כמו זו ששנינו בברייתא]: שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום. רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות (שבועות) מקדימים לדרוש קודם הפסח, ולא שלושים יום.
The Gemara asks: From where is this inferred? Rabbi Abbahu said that the term peros means half. The Gemara inquires: Half of what? The Gemara answers: Half of the time during which one must learn the halakhot of Passover, and this is like that which is taught in a baraita: One asks about and teaches the halakhot of Passover for thirty days before Passover. Rabban Shimon ben Gamliel says: One begins studying those halakhot two weeks before the Festival.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר בכ״טבְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר בא׳בְּאֶחָד בְּסִיוָן.: בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא וּבֶן עַזַּאי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא סָבַר אֲדָר הַסָּמוּךְ לְנִיסָן זִימְנִין מָלֵא וְזִימְנִין חָסֵר זִימְנִין דְּמִיקְּלַע בְּיוֹם ל׳שְׁלֹשִׁים וְזִימְנִין דְּמִיקְּלַע בכ״טבְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה וּמִשּׁוּם הָכִי לָא קְבִיעַ לֵיהּ זְמַן וּבֶן עַזַּאי סָבַר דאֲדָר הַסָּמוּךְ לְנִיסָן לְעוֹלָם חָסֵר הִילְכָּךְ קְבִיעַ לֵיהּ זְמַן בכ״טבְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר.

§ The mishna states that ben Azzai says the times are on the twenty-ninth of Adar, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Av. The Gemara asks: With regard to what principle do Rabbi Akiva, who says fifteen days before Passover, and ben Azzai, who refers to the twenty-ninth of Adar, disagree? The Gemara answers: Rabbi Akiva holds that the month of Adar that immediately precedes Nisan is sometimes a full month of thirty days and sometimes a defective month of only twenty-nine days. Therefore, sometimes the fifteenth day before Passover occurs on the thirtieth of Adar and sometimes it occurs on the twenty-ninth of Adar. Due to that reason Rabbi Akiva does not fix a time by date, but simply states fifteen days before Passover. And ben Azzai holds that the Adar that immediately precedes Nisan is always defective. Therefore, he fixes a time in the calendar that the animals must be tithed, which is on the twenty-ninth of Adar.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זמנין דמקלע הגורן ביום שלשים של אדר כשהוא מלא דאכתי הוו ט״ו יום לפסח וזימנין דמיקלע בכ״ט באדר כשהוא חסר משום הכי לא קבע ליה זמן רבי עקיבא:
בכ״ט באדר ובאחד בסיון:
מאי שנא דבן עזאי לא יהיב פרוס לעצרת ט״ו ימים אלא ה׳ יום איידי דלא נפישי הני דילדי בקייטי אי אמרת ליקדום למעשר ליעשרינהו ט״ו יום קודם שלמי להו קמי רגל דמיתאכלי ולא תהא בהמה מצויה לעולי רגלי׳ בעצרת:
ובמאי קמפלגי – דהא בן עזאי [נמי] סבר דזמן גרנן הוי בפרוס הפסח ט״ו יום קודם דיום כ״ט באדר וי״ד דניסן הרי ט״ו.
זמנין – דט״ו יום קודם הפסח מקלע ביום ל׳ באדר כגון דהוי אדר מלא ור״ח לא הוי עד יום ל״א ויום אחד קודם ניסן הוי פרוס הפסח דהיינו י״ד מניסן וא׳ מאדר.
זמנין דמקלע – פרוס ביום כ״ט באדר כשהוא חסר דהוי ר״ח יום ל׳ הלכך לא קבע זמן לפרוס [הפסח].
ובן עזאי – נמי סבר דזמן הגורן הוי בפרוס החג ט״ו ימים קודם דמיום כ״ט דאדר עד ארביסר דניסן הרי ט״ו.
זימנין דמיקלע ביום ל׳ – כי הוי אדר מלא.
לא קביע ליה זמן – באיזה יום של אדר איירי.
א שנינו במשנה, בן עזאי אומר: הגרנות למעשר בהמה הם בעשרים ותשעה באדר, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באב. ושואלים: במאי קמיפלגי [במה חלוקים] ר׳ עקיבא שאמר: בפרס הפסח, כלומר, חמישה עשר יום קודם לפסח, ובן עזאי שאמר: בעשרים ותשעה באדר? ומשיבים, ר׳ עקיבא סבר [סבור]: אדר הסמוך לניסן זימנין [פעמים] הוא חודש מלא, בן שלושים יום, וזימנין [ופעמים] הוא חודש חסר, בן עשרים ותשעה יום, וכך זימנין [פעמים] דמיקלע [שמזדמן] פרס הפסח ביום שלשים באדר, וזימנין [ופעמים] דמיקלע [שמזדמן] בעשרים ותשעה באדר, ומשום הכי לא קביע ליה [ומשום כך לא קבוע לו] זמן, תאריך בחודש. ובן עזאי סבר [סבור]: אדר הסמוך לניסן לעולם חסר, הילכך קביע ליה [על כן קבוע לו] זמן בעשרים ותשעה באדר.
§ The mishna states that ben Azzai says the times are on the twenty-ninth of Adar, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Av. The Gemara asks: With regard to what principle do Rabbi Akiva, who says fifteen days before Passover, and ben Azzai, who refers to the twenty-ninth of Adar, disagree? The Gemara answers: Rabbi Akiva holds that the month of Adar that immediately precedes Nisan is sometimes a full month of thirty days and sometimes a defective month of only twenty-nine days. Therefore, sometimes the fifteenth day before Passover occurs on the thirtieth of Adar and sometimes it occurs on the twenty-ninth of Adar. Due to that reason Rabbi Akiva does not fix a time by date, but simply states fifteen days before Passover. And ben Azzai holds that the Adar that immediately precedes Nisan is always defective. Therefore, he fixes a time in the calendar that the animals must be tithed, which is on the twenty-ninth of Adar.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בְּאֶחָד בְּסִיוָן אַיְּידֵי דְּלָא נְפִישִׁי אִי אָמְרַתְּ לִיקַדֵּים לִיעַשַּׂר עַד דְּמָטֵי רֶגֶל שָׁלְמִי לְהוּ.:

With regard to the fact that ben Azzai does not require fifteen days before Shavuot but maintains that the animals must be tithed on the first of Sivan, the reason is that since there are not so many animals born between the previous time of tithing and this one, if you say that the owner should tithe earlier, then before the pilgrimage Festival arrives all the animals will already be gone, their sales having been completed. If so, there will be no animals remaining for those coming to Jerusalem for Shavuot.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בא׳ בסיון – מאי טעמא דבן עזאי דלא אמר ט״ו יום כדאמר בפסח איידי דלא נפישי אותן ולדות (אפילו) דמעוט בהמות יולדות מניסן ועד עצרת אם מקדים ומעשר להו ט״ו יום שלמי לאוכלן (נאכלין) קודם עצרת ולא תהיה בהמה מצויה לעולה רגלים.
דלא נפישי – בהמות דנולדו מפרוס הפסח עד אותו זמן להכי לא מקדים ומעשר ט״ו ימים קודם הרגל כבשאר הרגלים.
דאי אמרת וכו׳ שלמי להו – דבתר דליהוו מעושרים ליזדבנו וליכלו כולהו בהמותן.
מה שאמר בן עזאי שהגורן השני הוא באחד בסיון, ולא חמישה עשר יום קודם עצרת, טעם הדבר הוא: איידי דלא נפישי [מכיון שאין מרובות] הבהמות שנולדות מאז הגורן הקודם, אי אמרת ליקדים ליעשר [אם אומר אתה שיקדים ויעשר], בחמישה עשר יום קודם העצרת, עד דמטי רגל שלמי להו [עד שיגיע הרגל יימכרו ויכלו להם] ולא ייוותרו בהמות לעולי הרגל בעצרת.
With regard to the fact that ben Azzai does not require fifteen days before Shavuot but maintains that the animals must be tithed on the first of Sivan, the reason is that since there are not so many animals born between the previous time of tithing and this one, if you say that the owner should tithe earlier, then before the pilgrimage Festival arrives all the animals will already be gone, their sales having been completed. If so, there will be no animals remaining for those coming to Jerusalem for Shavuot.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בכ״טבְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב וְכוּ׳.: בֶּן עַזַּאי לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר הָאֱלוּלִין מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן.

The mishna teaches that ben Azzai says the last gathering time is on the twenty-ninth of Av, rather than fifteen days before Sukkot. The Gemara notes that ben Azzai conforms to his standard line of reasoning, as he said: The animals born in Elul are tithed by themselves, because it is uncertain whether the new year for animal tithes begins on the first of Tishrei or the first of Elul. Consequently, he sets the time for animal tithe before the beginning of Elul to avoid the possibility of tithing animals born in one year with animals born in the next year.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בן עזאי לטעמיה – כדאמר לקמן במתני׳ האלוליים מתעשרין לעצמן:
בן עזאי לטעמיה דאמר – לקמן האלולים מתעשרין לעצמן ואין מצטרפין עם אותן שנולדו קודם אלול שמא בא׳ באלול ר״ה למעשר בהמה הו״ל חדש וישן ולא עם אותן הנולדים אחר אלול שמא בא׳ בתשרי הוי ר״ה והוה ליה חדש וישן ומדמספקא ליה אימת ר״ה אלול או תשרי מתעשרין האלוליים לעצמן הילכך לא קבע זמן גורן של קייטי בכ״ט באלול דלא ליתי לצרופי דנולדים באלול בהדייהו.
בפני עצמן – ולא עם אותן שנולדו קודם אלול ולהכי אי הוה מאחר שלא לעשר עד יום האחרון של אלול שהוא בפרוס החג ט״ו ימים אתי לערבובי הנהו דאלול והנהו דאב בהדדי וקמעשר מן החדש על הישן הילכך מקדים ומעשר הנהו דקיץ ביום האחרון של אב וקודם לא דכל כמה דמצינא לקרובי לרגל כי היכי דלא לישלמו קודם עבדינן.
ומה שאמר בן עזאי שהגורן השלישי הוא בעשרים ותשעה באב וכו׳, ולא בחמישה עשר יום קודם חג הסוכות, הרי זה מפני שבן עזאי לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר: האלולין מתעשרין בפני עצמן, מספק האם ראש השנה למעשר בהמה הוא באחד באלול או באחד בתשרי, ולכן קבע את זמן הגורן לפני חודש אלול, כדי שלא יעשרו משל אב על של אלול ולהיפך, שהרי אין מעשרים מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בשנה זו.
The mishna teaches that ben Azzai says the last gathering time is on the twenty-ninth of Av, rather than fifteen days before Sukkot. The Gemara notes that ben Azzai conforms to his standard line of reasoning, as he said: The animals born in Elul are tithed by themselves, because it is uncertain whether the new year for animal tithes begins on the first of Tishrei or the first of Elul. Consequently, he sets the time for animal tithe before the beginning of Elul to avoid the possibility of tithing animals born in one year with animals born in the next year.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְלִיעַשְּׂרִינְהוּ בְּיוֹם ל׳שְׁלֹשִׁים זִימְנִין דִּמְחַסְּרִין לֵיהּ לְאָב וּבָעֵינַן לְמִיעְבַּד הֶכֵּירָא בְּחָדָשׁ וְיָשָׁן.:

The Gemara challenges: But if so, let him require that one tithe the animals on the thirtieth day of Av, which is the last day before Elul begins. The Gemara explains: Sometimes the month of Av is defective, i.e., it has only twenty-nine days, and therefore the thirtieth day after the start of Av is the first day of Elul. And we are required to implement a distinction between the new animals born in Elul and the old animals born in Av, which is considered to be the previous year.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זימנין דמחסרי לאב – והוי ביום שלשים ר״ח אלול ואי הוי מעשרינהו ביום שלשים לא יהוי היכירא בין חדש לישן דהשתא נמי הוי זמן דחדש לעשורי:
ולעשר ביום ל׳ באב – מ״ט יום זמנין דמחסרי ליה והוי ר״ח אלול ביום ל׳ ולא מעשרין בהן ואע״ג דלא אתי לצרופי אלול בהדייהו דהא אכתי לא נולד שום טלה היום ואי נולד [הוי] מחוסר זמן אפ״ה לא מעשרים לקייטי ההוא יומא משום דבעינן למעבד היכרא בין חדש לישן דלידעו אינשי דאלול לא שייך בהני קייטי ולא מצטרפי לעולם דאלול בהדי הנך ב׳ שבתות דהיינו י״ד יום.
ביום ל׳ – של אב.
ובעינן היכירא – דנהי דליכא למימר דליתו לעשורי הנהו דאלול והנהו דאב בהדדי משום דאכתי הוו אותן של אלול מחוסרי זמן משום דאכתי יום ראשון של אלול הוא היכירא בעינן למיעבד דלא ליתו לעשורי היום ולמחר חדש וישן בהדדי חדש אלול וישן אב ולהכי לא מיעשרי הנהו דאב בחדש אלול כלל ואפילו ביום א׳.
ושואלים: וליעשרינהו [ושיעשר אותם] ביום שלשים באב! ומשיבים: זימנין דמחסרין ליה [פעמים שמחסרים אותו] את חודש אב, ויום שלושים הוא למעשה אחד באלול, ובעינן למיעבד הכירא [וצריכים אנו לעשות היכר], כדי להבדיל בין חדש וישן, שידעו אנשים שאין מעשרים מן הנולדים באב על הנולדים באלול ולהיפך.
The Gemara challenges: But if so, let him require that one tithe the animals on the thirtieth day of Av, which is the last day before Elul begins. The Gemara explains: Sometimes the month of Av is defective, i.e., it has only twenty-nine days, and therefore the thirtieth day after the start of Av is the first day of Elul. And we are required to implement a distinction between the new animals born in Elul and the old animals born in Av, which is considered to be the previous year.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים בְּאֶחָד בְּנִיסָן בא׳בְּאֶחָד בְּסִיוָן וְכוּ׳.: בא׳בְּאֶחָד בְּנִיסָן כרשב״גכְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּאָמַר ב׳שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת בא׳בְּאֶחָד בְּסִיוָן כְּדַאֲמַרַן.

§ The mishna teaches that Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say that the times are on the first of Nisan, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Elul. The Gemara explains with regard to the first date: On the first of Nisan, this is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, who says one begins studying and teaching the halakhot of Passover two weeks before the Festival. And Rabbi Elazar and Rabbi Shimon hold that the second time for animal tithe is on the first of Sivan, and this is as we said with regard to the opinion of ben Azzai, so that there will be enough animals born since the previous time.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאמר – ב׳ שבתות דהוי י״ד יום קמי פסח:
ואם שחט פטור – דלא הוי טבל מדאורייתא:
כרשב״ג דאמר – דהלכות הפסח שתי שבתות קודם ובאותו זמן נמי מעשרינן. ולהנהו תנאי לית להו פרוס.
ב שנינו במשנה, ר׳ אלעזר ור׳ שמעון אומרים: הגרנות למעשר בהמה הם באחד בניסן, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באלול. ומסבירים: באחד בניסןכדעת רבן שמעון בן גמליאל, שאמר: שתי שבתות לפני הפסח דורשים בהלכותיו. וקבעו את הגורן הסמוך לפסח באותו זמן, כחלק מן ההכנות לפסח. באחד בסיון — כדאמרן [כמו שאמרנו], בטעמו של בן עזאי, שהסמיך גורן זה לעצרת, מפני שהבהמות שנולדו מאז הגורן הקודם אינן מרובות.
§ The mishna teaches that Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say that the times are on the first of Nisan, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Elul. The Gemara explains with regard to the first date: On the first of Nisan, this is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, who says one begins studying and teaching the halakhot of Passover two weeks before the Festival. And Rabbi Elazar and Rabbi Shimon hold that the second time for animal tithe is on the first of Sivan, and this is as we said with regard to the opinion of ben Azzai, so that there will be enough animals born since the previous time.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) בכ״טבְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל רַבִּי אֶלְעָזָר ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמַיְיהוּ דְּאָמְרִי בא׳בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי ר״הרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה.:

Finally, they hold that the third time for animal tithe is on the twenty-ninth of Elul, since Rabbi Elazar and Rabbi Shimon conform to their standard line of reasoning, as they say: On the first of Tishrei is the new year for animal tithe. All animals born prior to that date belong to the previous year for tithe and are tithed as a single unit, whereas those born after that date belong to the next year for tithe, and therefore there is a distinction drawn between the new animals and the old.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעשרים ותשעה באלולר׳ אלעזר ור׳ שמעון לטעמייהו [לשיטתם], דאמרי [שהם אומרים]: באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה, ואין מעשרים מהנולדים בתשרי על הנולדים לפני כן.
Finally, they hold that the third time for animal tithe is on the twenty-ninth of Elul, since Rabbi Elazar and Rabbi Shimon conform to their standard line of reasoning, as they say: On the first of Tishrei is the new year for animal tithe. All animals born prior to that date belong to the previous year for tithe and are tithed as a single unit, whereas those born after that date belong to the next year for tithe, and therefore there is a distinction drawn between the new animals and the old.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְלָמָה אָמְרוּ בכ״טבְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא י״טיוֹם טוֹב וְכוּ׳.: וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּבָעֵינַן לְמֶעְבַּד הֶכֵּירָא בְּחָדָשׁ וְיָשָׁן.

§ The mishna teaches: And why did Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say the twenty-ninth of Elul and why did they not say the first of Tishrei? It is due to the fact that the first of Tishrei is the festival of Rosh HaShana and one cannot tithe on a Festival; consequently, they brought it earlier, to the twenty-ninth of Elul. The Gemara raises a difficulty: But let the mishna derive it from the fact that we require a distinction between the new animals born in Tishrei and the old animals born in Elul, which is considered to be the previous year.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
באחד בתשרי וכו׳ – ולהכי לא מצי לאחורי מלעשר טפי מיום אחרון של אלול דבעינן היכירא בין חדש לישן. ובמס׳ ר״ה (דף ח.) מפרש טעמייהו דר׳ אלעזר ור״ש וטעמא דר״מ.
שנינו במשנתנו בהסבר טעמם: ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול ולא אמרו באחד בתשרי? מפני שהוא יום טוב ואי אפשר לעשר ביום טוב. ומקשים: ותיפוק ליה [ותצא לו] הלכה זו מטעם אחר, דבעינן למעבד הכירא [שצריכים אנו לעשות היכר] בין חדש וישן, בין בהמות של שנה זו לשל שנה אחרת, כדי שלא יטעו ויעשרו מזה על זה!
§ The mishna teaches: And why did Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say the twenty-ninth of Elul and why did they not say the first of Tishrei? It is due to the fact that the first of Tishrei is the festival of Rosh HaShana and one cannot tithe on a Festival; consequently, they brought it earlier, to the twenty-ninth of Elul. The Gemara raises a difficulty: But let the mishna derive it from the fact that we require a distinction between the new animals born in Tishrei and the old animals born in Elul, which is considered to be the previous year.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר חֲדָא דְּבָעֵינַן לְמִיעְבַּד הֶכֵּירָא בְּחָדָשׁ וְיָשָׁן וְעוֹד מִפְּנֵי שֶׁהוּא י״טיוֹם טוֹב וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בי״טבְּיוֹם טוֹב מִשּׁוּם סְקַרְתָּא.:

The Gemara answers: The mishna states one reason and adds another. One reason is that we require a distinction between the new animals and the old animals. And another reason is because it is the festival of Rosh HaShana and one cannot tithe on a Festival, due to the sakreta, a lead-based red paint for marking every tenth animal, as explained on 58b. It is prohibited to apply paint on a Festival.
רש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אסקרתא – סיקרא שקורין מיצ״א שהשבט צבוע בסיקרא והיה מונה א׳ ב׳ ג׳ ד׳ וכשהיה יוצא עשירי סוקרו בסקרא עד שיהא ניכר ואסור לצבוע בי״ט דא״כ מלאכה הוא. והא דקבעי בכ״ט באלול ולא קבעי ביום ל׳ משום דרוב [שנים] אלול חסר והוי יום ל׳ ר״ה.
סקרתא – בלעז מצו״א שצובעין העשירי.
ואי אפשר לעשר ביו״ט משום סקרתא – [וא״ת] תיפוק ליה משום דאין מקדישין בי״ט י״ל לא הייתי אוסר להקריבו שמא יבא להקדישו דהיינו גזירה לגזירה דהיא גופה לא אסור להקדיש בי״ט אלא מדרבנן כדאמרינן התם (ביצה דף לו:) דאין רוכבין ע״ג בהמה ומפרש טעמא שמא יצא חוץ לתחום וקאמר ש״מ תחומין דאורייתא לא גזירה שמא יחתוך זמורה ועוד מצי למימר דאפילו להקדישו היה יכול בי״ט משום שלמי שמחה כדאמר פ׳ שואל (שבת דף קמח:) מקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו ברגל ומיהו הא דאמר התם ובריש (תמיד נשחט) היינו דוקא חובות הקבוע להם זמן אבל אין קבוע להם זמן אין מקדישין ולא מסתבר שיהא מעשר כתובות הקבוע להן זמן כשיצריך להו לשלמי שמחה דא״כ נדרים ונדבות נמי שהרי יוצאין בנדרים ונדבות משום שלמי שמחה כדאמר במס׳ חגיגה (דף ז:) ומ״מ כאן משמע דלא שייכי הנך שינויי דביו״ט של ר״ה קיימי וי״ל כיון דעשירי מאיליו קדוש אפילו לא קרא עשירי ולא שייך לאיסור הקדש כזה ביו״ט.
ומשיבים: חדא ועוד קאמר [טעם אחד ועוד טעם הוא אומר], חדא [טעם אחד]דבעינן למיעבד הכירא [שצריכים לעשות היכר] בין חדש וישן. ועוד טעם — מפני שהוא יום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב, משום סקרתא [סיקרא, צבע אדום], שהיו צובעים בו את היוצא עשירי, כמבואר במשנה הבאה (להלן עמוד ב), וצביעה אסורה ביום טוב.
The Gemara answers: The mishna states one reason and adds another. One reason is that we require a distinction between the new animals and the old animals. And another reason is because it is the festival of Rosh HaShana and one cannot tithe on a Festival, due to the sakreta, a lead-based red paint for marking every tenth animal, as explained on 58b. It is prohibited to apply paint on a Festival.
רש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל ר״הרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר וְכוּ׳.: תַּנְיָא אָמַר בֶּן עַזַּאי הוֹאִיל וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים כָּךְ וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים כָּךְ הָאֱלוּלִין מִתְעַשְּׂרִין לְעַצְמָן.

§ The mishna teaches that Rabbi Meir says: The beginning of the new year for animal tithe is on the first of Elul. Ben Azzai says: The animals born in Elul are tithed by themselves, due to the uncertainty as to whether the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir or in accordance with the opinion of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon. The Gemara notes that it is taught in a baraita that ben Azzai said: Since these Rabbis, Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, say this, that the first of Tishrei is the beginning of the new year for animal tithe, and those, i.e., Rabbi Meir, say that the first of Elul is the beginning of the new year for animal tithe, the animals born in Elul are tithed by themselves.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הואיל והללו אומרים כך – רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי ר״ה למעשר בהמה ור׳ מאיר אמר באחד באלול. משום הכי אמינא דהאלוליים יתעשרו לעצמן מספיקא דלא ידעינן כמאן כו׳:
הואיל והללו אומרים כך – בא׳ בתשרי יהיו אלוליים מתעשרין לעצמן דלא ידעינן בהדי דמאן לצרפינהו.
הואיל והללו אומרים כך – דר״מ אומר באחד באלול ור״א ור״ש אומרים באחד בתשרי אני איני יודע הלכה כמי הילכך האלוליים כו׳.
ג שנינו במשנתנו: ר׳ מאיר אומר: באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. בן עזאי אמר: האלולים, הנולדים בחודש אלול — מתעשרים בפני עצמן. ובהסבר דעה זו, תניא [שנויה ברייתא], אמר בן עזאי: הואיל והללו, ר׳ אלעזר ור׳ שמעון, אומרים כך, שאחד בתשרי הוא ראש השנה למעשר בהמה, והאלולים שייכים לשנה הקודמת, והללו, ר׳ מאיר, אומרים כך, שאחד באלול הוא ראש השנה למעשר בהמה, והאלולים שייכים לשנה החדשה, ואין בידינו להכריע כמי הלכה — האלולין מתעשרין לעצמן.
§ The mishna teaches that Rabbi Meir says: The beginning of the new year for animal tithe is on the first of Elul. Ben Azzai says: The animals born in Elul are tithed by themselves, due to the uncertainty as to whether the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir or in accordance with the opinion of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon. The Gemara notes that it is taught in a baraita that ben Azzai said: Since these Rabbis, Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, say this, that the first of Tishrei is the beginning of the new year for animal tithe, and those, i.e., Rabbi Meir, say that the first of Elul is the beginning of the new year for animal tithe, the animals born in Elul are tithed by themselves.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְלִיחְזֵי טַעְמֵיהּ דְּמַאן מִסְתַּבַּר וְכִי תֵּימָא לָא מָצֵי קָאֵי אַטַּעְמַיְיהוּ וְהָתַנְיָא בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר כׇּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל דּוֹמִין עָלַי כִּקְלִיפַּת הַשּׁוּם חוּץ מִן הַקֵּרֵחַ הַזֶּה.

The Gemara raises a difficulty: But let ben Azzai see whose opinion is more reasonable, and decide accordingly. And if you would say that it is not possible for him to establish their reasoning, that is difficult: But it is taught in a baraita that ben Azzai says: All the Sages of Israel appear to me to be as unimpressive in their intellect as garlic peel, except for this bald one, i.e., Rabbi Akiva.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כקליפת השום שהוא קל:
חוץ מן הקרח הזה – היינו ר׳ עקיבא דרבי יהושע בן קרחה היינו בנו של ר׳ עקיבא. כדגרסי׳ התם (שבועות ו.) א״ל ר׳ יהושע בנו של ר׳ עקיבא לר׳ עקיבא. למ״ה:
קרח הזה – ר״ע הוא קרח דר״י בן קרחה הוא ר׳ יהושע בנו דר״ע דאמרינן בשבועות (דף ו.) שאל ר׳ יהושע בנו דר״ע את ר״ע וכו׳.
חוץ מן הקרח הזה – היינו ר״ע והא דגרסינן בכוליה הש״ס רבי יהושע בן קרחה היינו בן של ר״ע כדגרסינן התם (שבועות דף ו.) אמר לו ר׳ יהושע בנו של ר״ע לר״ע אלמא דבן עזאי היה חכם גדול והיה יודע להבחין איזה טעם יפה וה״נ הוי מצי למיקם אטעמייהו הי מיסתבר שפיר.
חוץ מן הקרח הזה – פ״ה היינו ר״ע ור׳ יהושע בן קרחה הוא ר׳ יהושע בנו של ר״ע וקשה מי סני ליה להזכיר ר״ע בשמו שמזכירו בלשון גנאי כדכתיב (מלכים ב ב) עלה קרח ובפ׳ שואל (שבת דף קנב.) אמר מהכא לקרחינאה כמה ולגנאי נתכוין ובמס׳ מגילה (דף כח.) רבי שאל את רבי יהושע בן קרחה במה הארכת ימים [וכו׳] ואמר לו רבי ברכני ואמר לו יהי רצון שתגיע לחצי שני ואילו ר״ע כשנשא בת כלבא שבוע בן מ׳ שנה היה וקבל עליו לעסוק בתורה ועסק מ׳ שנים ומ׳ שנה פרנס ישראל ובספרי (פרשה ברכה) תניא ד׳ חיו ק״כ שנה משה והלל ורבן יוחנן בן זכאי ור״ע וביום שמת ר״ע (קדושין דף עב.) נולד רבי ואפילו נולד ר׳ יהושע בשנה ראשונה שנשא בת כלבא שבוע לא היה כי אם שמונים כשנולד רבי ולכל הפחות היה ר׳ יהושע בן ק״מ שנה כשבירך רבי דבפחות מע׳ שנה לא היה מברכו שהן חיי שנות סתם אדם דכתיב (תהלים צ) ימי שנותינו ע׳ ואז היה רבי בן ס׳ שנה נמצא כשברכו להגיע לחצי ימיו לא ברכו רק י׳ שנה ומה ברכה היתה זו ועוד לכאורה מסתבר שלא נולד עד שעשה בי רב תרתי סרי ותרתי סרי שנין נמצא כשהיה ר׳ יהושע בן ק״מ שנה היה רבי יותר מחצי שניו ורבינו נסים פי׳ (קרחה) רבי אלעזר בן עזריה דאמר בירושלמי שהיה קרח (וא״ר יהושע מהכא לקרחינא) ור״ת מפרש שם אדם.
תוס׳ בד״ה חוץ מן הקרח כו׳ ואז היה רבי בן ס׳ שנה כו׳ ותרתי סרי שנים נמצא כו׳ ראב״ע דאמר בירושלמי שהיה קרח ור״ת כו׳ ובד״ה מפי חגי כו׳ דאין נביא כו׳ לגמר עשורו כו׳ רבי מאיר סבר באחד כו׳ ור״א ור״ש סברי מה כו׳ כצ״ל:
ושואלים: ומדוע הוא אוחז בדרך זו? וליחזי טעמיה דמאן מסתבר [ויראה טעמו של מי מסתבר], ויכריע כשיטתו! וכי תימא: לא מצי קאי אטעמייהו [ואם תאמר: לא היה יכול לעמוד על טעמם, דעתם] ולהכריע, ולכן נהג כך — לא ייתכן שמשום כך עשה, והתניא [והרי שנויה ברייתא], בן עזאי אומר: כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה, מר׳ עקיבא!
The Gemara raises a difficulty: But let ben Azzai see whose opinion is more reasonable, and decide accordingly. And if you would say that it is not possible for him to establish their reasoning, that is difficult: But it is taught in a baraita that ben Azzai says: All the Sages of Israel appear to me to be as unimpressive in their intellect as garlic peel, except for this bald one, i.e., Rabbi Akiva.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אֲמָרוּהָ מִפִּי חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי.

Rabbi Yoḥanan says that ben Azzai was unable to establish their reasoning in this particular case, as they said their opinions by tradition, from a chain of transmission stretching back to Haggai, Zechariah, and Malachi, the last of the prophets. Each Sage claimed his tradition concerning their ruling was the correct one. Since this dispute is based on tradition, it cannot be resolved by logical reasoning.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפי חגי זכריה ומלאכי אמרוה – הני תנאי והוי כנבואה הילכך לא מצי קאי אטעמא:
מפי שמועה אמרוה – ר״מ ור״א ור״ש כולהו מפי חגי זכריה ומלאכי וכדבר נבואה הוא ולא ניכר טעם הגלוי כמ״ד מקראות דבאומד הלב ומדלא ידעינן היכי אמור חגי זכריה ומלאכי עבדינן הכי וליכא למימר טעמא דמאן מסתבר [טפי].
מפי שמועה אמרוה – דבין ר״מ ור״א ור״ש אמרי מילתייהו מפי השמועה מפי חגי זכריה ומלאכי ולכן לא היה רוצה בן עזאי לסמוך על מעשיו ולקבוע הלכה בהכרעתו.
מפי חגי זכריה ומלאכי – פ״ה וכיון דנבואה היא כהילכתא בלא טעמא היא וליכא למיקם עלה ע״י טעם איזה מהם עיקר ולא היה לו להזכיר נבואה דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אלא היה לו לומר הלכתא גמירי לה ופרק כהן גדול (נזיר דף נג.) גבי רובע הקב עצמות וחצי לוג דם נמי אמר מפי השמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי ומיהו קשה מהא דדריש בפ״ק דר״ה (דף ח.) מקרא עשר תעשר מקיש מעשר בהמה למעשר דגן ר״מ סבר בא׳ באלול מה מעשר דגן סמוך לגמרו עשורו כו׳ ר״א ור״ש סברי מה מעשר דגן ר״ה שלו תשרי כו׳ וי״ל דאפ״ה כיון דהנך דרשות מפי השמועה חגי וזכריה ומלאכי לא היה יכול לברר איזה עיקר.
אמר ר׳ יוחנן: מפי השמועה (המסורת) אמרוה, מפי חגי זכריה ומלאכי, שכל אחד טען שכך קיבל במסורת, ומפני שמחלוקתם היתה בשמועה — לא יכול היה להכריע מסברה.
Rabbi Yoḥanan says that ben Azzai was unable to establish their reasoning in this particular case, as they said their opinions by tradition, from a chain of transmission stretching back to Haggai, Zechariah, and Malachi, the last of the prophets. Each Sage claimed his tradition concerning their ruling was the correct one. Since this dispute is based on tradition, it cannot be resolved by logical reasoning.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) תַּנְיָא בְּאֵיזֶה צַד אָמַר בֶּן עַזַּאי הָאֱלוּלִים מִתְעַשְּׂרִין לְעַצְמָן נוֹלְדוּ לוֹ ה׳חֲמִשָּׁה בְּאָב וה׳וַחֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל אֵין מִצְטָרְפִין ה׳חֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל וה׳וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁרִי אֵין מִצְטָרְפִין ה׳חֲמִשָּׁה בְּתִשְׁרִי וה׳וַחֲמִשָּׁה בְּאָב מִצְטָרְפִין.

It is taught in a baraita: In what manner did ben Azzai say that animals born in Elul are tithed by themselves? For example, if five animals were born in Av and five were born in Elul, they do not combine to make ten animals that require tithing. Likewise, if five were born in Elul and five in Tishrei, they do not combine. But if five were born in Tishrei and five were born in the following Av, they do combine.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חמשה בתשרי וחמשה באב הבא מיצטרפין:
ה׳ בתשרי וה׳ באב – לעתיד לבא מצטרפין.
ה׳ בתשרי וה׳ באב – שאחריו מצטרפין אע״פ שיש גרנות בינתיים.
ולגופם של דברי בן עזאי, תניא [שנויה ברייתא]: באיזה צד (כיצד) אמר בן עזאי האלולים מתעשרין לעצמן? נולדו לו חמשה טלאים באב וחמשה באלולאין מצטרפין זה לזה, חמשה באלול וחמשה בתשריאין מצטרפין, חמשה בתשרי וחמשה באב שאחריו — מצטרפין.
It is taught in a baraita: In what manner did ben Azzai say that animals born in Elul are tithed by themselves? For example, if five animals were born in Av and five were born in Elul, they do not combine to make ten animals that require tithing. Likewise, if five were born in Elul and five in Tishrei, they do not combine. But if five were born in Tishrei and five were born in the following Av, they do combine.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא כִּי הֵיכִי דְּמַפְסְקִי שָׁנִים מַפְסְקִי גֳּרָנוֹת קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara asks: This is obvious; what is the novelty of the ruling of the baraita? The Gemara answers: This ruling is necessary lest you say that just as years separate between animals that may be tithed together, so too, the designated times for gathering and tithing the animals separate between those animals born before and after each one of them. If so, animals born in Tishrei and those born in the following Av would not combine. Therefore, the baraita teaches us that these designated times do not prevent animals born before and after them from being tithed together.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פשיטא – דלבן עזאי לא מיצטרפין אלולים:
מהו דתימא כי היכי דמפסקי שנים – ראשי שנים דאין מעשרין מחדש על הישן הכי מפסקי גרנות דהנך חמשה דתשרי וחמשה דאב דיש ביניהן גרנות של מעשר אימא לא ליצטרפו קמ״ל דמצטרפי כדתנן חמשה כו׳:
פשיטא – דמצטרפין מה שנולדים בין אלול [לאלול דאידך שתא] דתשרי הוי ר״ה והנך ודאי בשנה אחת נולדו.
פסקי גרנות – לבן עזאי דהכא איכא ב׳ גרנות בין תשרי לאב הבא.
ואומרים: פשיטא [פשוט] שכך הוא! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר], כי היכי דמפסקי [כמו שמפסיקות] השנים, כך מפסקי [מפסיקים] הגרנות, שקבעו חכמים במשנתנו למעשר בהמה, ואין מעשרים מהנולדים לפני הגורן על הנולדים אחריו, על כן קא משמע לן [משמיע לנו], שהגורן אינו מפסיק.
The Gemara asks: This is obvious; what is the novelty of the ruling of the baraita? The Gemara answers: This ruling is necessary lest you say that just as years separate between animals that may be tithed together, so too, the designated times for gathering and tithing the animals separate between those animals born before and after each one of them. If so, animals born in Tishrei and those born in the following Av would not combine. Therefore, the baraita teaches us that these designated times do not prevent animals born before and after them from being tithed together.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) כְּדִתְנַן חֲמִשָּׁה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵין מִצְטָרְפִין חֲמִשָּׁה לִפְנֵי הַגּוֹרֶן וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר הַגּוֹרֶן הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין.

This is as we learned in the mishna: If five were born before Rosh HaShana and five after Rosh HaShana, those animals do not combine to be tithed; if five were born before the time designated for gathering and five after the time designated for gathering, those animals combine to be tithed.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדתנן [כמו ששנינו במשנתנו]: חמשה לפני ראש השנה וחמשה לאחר ראש השנהאין מצטרפין, חמשה לפני הגורן וחמשה לאחר הגורןהרי אלו מצטרפין.
This is as we learned in the mishna: If five were born before Rosh HaShana and five after Rosh HaShana, those animals do not combine to be tithed; if five were born before the time designated for gathering and five after the time designated for gathering, those animals combine to be tithed.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר רָבָא לְדִבְרֵי בֶּן עַזַּאי נוֹלְדוּ לוֹ חֲמִשָּׁה בְּאָב וַחֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁרִי כּוֹנְסָן לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר

Rava says: According to the statement of ben Azzai, if five animals were born in Av and five animals were born in Elul and five animals were born in Tishrei, the owner gathers them all in a pen to be tithed,
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היו לו ה׳ דאב וה׳ דאלול וה׳ דתשרי וכו׳ – (ו)⁠דאי אית ליה ה׳ דאב וה׳ דאלול אמרינן דלא מצטרפין דשמא חדש וישן [הוא] אבל הכא ודאי איכא עשר דחיוב דודאי הוא [או] אלול ר״ה או תשרי ר״ה ומכניסן לדיר ונוטל אחד מן האלוליים דזה ודאי מעשר [הוי] וקרב למזבח ולא שיכוון כו׳.
אמר רבא: לדברי בן עזאי, אם נולדו לו חמשה טלאים באב, וחמשה באלול, וחמשה בתשריכונסן כולם יחד לדיר להתעשר,
Rava says: According to the statement of ben Azzai, if five animals were born in Av and five animals were born in Elul and five animals were born in Tishrei, the owner gathers them all in a pen to be tithed,
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

בכורות נח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה בכורות נח. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום בכורות נח., רש"י בכורות נח., מיוחס לרש"י בכורות נח., תוספות בכורות נח., מהרש"א חידושי הלכות בכורות נח., פירוש הרב שטיינזלץ בכורות נח., אסופת מאמרים בכורות נח.

Bekhorot 58a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Bekhorot 58a, Attributed to R. Gershom Bekhorot 58a, Rashi Bekhorot 58a, Attributed to Rashi Bekhorot 58a, Tosafot Bekhorot 58a, Maharsha Chidushei Halakhot Bekhorot 58a, Steinsaltz Commentary Bekhorot 58a, Collected Articles Bekhorot 58a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144