×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לְאַכְסַדְרָה הוּא דּוֹמֶה וְרוּחַ צְפוֹנִית אֵינָהּ מְסוּבֶּבֶת וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעָה חַמָּה אֵצֶל קֶרֶן מַעֲרָבִית צְפוֹנִית נִכְפֶּפֶת וְעוֹלֶה לְמַעְלָה מִן הָרָקִיעַ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר עוֹלָם לְקוּבָּה הוּא דּוֹמֶה וְרוּחַ צְפוֹנִית מְסוּבֶּבֶת וְכֵיוָן שֶׁחַמָּה מַגַּעַת לְקֶרֶן מַעֲרָבִית צְפוֹנִית מַקֶּפֶת וְחוֹזֶרֶת אֲחוֹרֵי כִיפָּה.
is similar to a partially enclosed veranda [le’akhsadra], enclosed on three sides, and the northern side of the world is not enclosed with a partition like the other directions. The sun begins its revolution in the east and passes to the south and the west, and once the sun reaches the northwestern corner it turns around and ascends throughout the night above the sky to the east side and does not pass the north side. And Rabbi Yehoshua says: The world is similar to a small tent [lekubba], and the north side is enclosed with a partition as well, but once the sun reaches the northwestern corner it emerges from this small tent, and circles and passes behind the dome, i.e., outside the northern partition, until it reaches the east.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מיגשתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי בבא בתרא כה ע״ב} תנא1 ר׳ יוסי מתיר בחרדל שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבורי2 הרחק דבורך מן חרדלי שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלי.
{משנה בבא בתרא ב:יא} מתני׳ מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה בין מלמעלן3 בין מלמטן4 בין מן הצד אם הבור קדמה5 קוצץ ונותן דמים ואם האילן קדם לא יקוץ ספק זה קדם וספק זה קדם לא יקוץ ר׳ יוסי אומר אף על פי שהבור קדם לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו:
{בבלי בבא בתרא כה ע״ב-כו ע״א} אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ יוסי אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה אמרינן מודה ר׳ יוסי בגיריה6. רב פפי יוכנאה עני והעשיר הוה7 בנא אפדנא הוו הנך עצרי בשיבבותיה דכי הוו קא8 דיקי שושמי9 הוה נירה10 אפדניה אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה11 כי הוינן בי-רב כהנא הוה אמרינן מודה ר׳ יוסי בגיריה וכמה כי נַיִיד12 נִכְתָמָא אפומא דחצבא. [דבי] מריון בריה דרבון13 כי הוו נפצי כיתנא הוה קא אזלא רקתא דכיתנא ומזקא14 אינשי אתו לקמיה דרבינא אמר להו כי קאמרינן מודה ר׳ יוסי בגיריה הני מילי דקא אזלא מכוחו אבל הכא זיקא הוא דקא ממטי ליה מתקיף לה15 מר בר רב אשי מאי שנא מזורה ורוח מסייעתו אמרוה רבנן קמיה דמרימר אמר להו הינו זורה ורוח מסייעתו {פי׳ ר״ח16} וכן הילכתא והני מילי לענין איסורא דאסיר למיגרם הזיקא לאינשי כדאמרינן גרמא בנזקין אסור אבל לענין תשלומין פטור דגרסינן בפרק הכונס צאן לדיר {בבלי בבא קמא ס ע״א17} אמר רב אשי כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו הני מילי לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור:
1. תנא: וכן כ״י הספרייה הבריטית, גטז. כ״י נ: ״תני״. דפוסים: תניא.
2. מן דבורי: גטז: ״מדבורי״.
3. מלמעלן: דפוסים: מלמעלה. גטז: ״למעלן״, ושם אחרי הגהה: ״אם למעלן״.
4. בין מלמטן: דפוס קושטא. דפוסים: בין מלמטה. חסר בכ״י סוטרו, כ״י הספרייה הבריטית, גטז, כ״י נ.
5. קדמה: גטז: ״קדם״, כברמב״ם פיהמ״ש, כלשון ר׳ יוסי שבהמשך. וכן ברי״ף בבא מציעא פרק י (דף עא ע״ב), מתוך הגמ׳ שם.
6. גיריה: דפוסים: גיריה דיליה.
7. והעשיר הוה: וכן גטז, כ״י נ. דפוסים: הוה והעשיר.
8. קא: חסר ב-גטז.
9. שושמי: וכן גטז, כ״י נ, דפוס קושטא. דפוסים: שומשמי.
10. נירה: לא ברור בכ״י סוטרו. גטז: ״נידא״. כ״י נ: ״קא דיקי?״ (אולי הוגה). דפוס קושטא: נאידא. דפוסים: נאיד.
11. ליה: וכן גטז, כ״י נ, דפוס קושטא. דפוסים: להו.
12. כי נייד: מנוקד בכ״י סוטרו. שם ניתן לקרוא ״כי נייר״. אבל אינו מתאים לפי׳ ר״ח כאן (בשמו ברמב״ן). כ״י נ: ״כי נאיר״. כ״י הספרייה הבריטית, דפוס קושטא: כי נאיד. דפוסים: כדנאיד, וניתן לקרוא כן גם ב-גטז.
13. דבי מריון בריה דרבון: גטז. וכן היה לפני כ״י סוטרו, אלא שם משובש: ״ר׳ מריון בריה דרבון״. כ״י הספרייה הבריטית: ״דבי מריון בריה דרבין״. כ״י נ: ״דבי מריון בריה דרבא״. דפוס קושטא: דבי מריון בריה דרב אבון. דפוסים: דבי בר מריון בריה דרב אבין.
14. ומזקא: וכן כ״י נ, כ״י הספרייה הבריטית. גטז, דפוסים: ״ומזקי״. דפוס קושטא: ומזיקי.
15. לה: דפוסים: ליה.
16. מובא במאמר דינא דגרמי לרמב״ן בשם: ״רבינו חננאל ורי״ף״.
17. וברי״ף בבא קמא פרק ו (דף כה ע״א).
עולם לאכסדרה הוא דומה – מה אכסדרה זו שיש לה ג׳ דפנות ולא יותר ומסוככת כך העולם:
ורוח צפונית – אין לה דופן ואינה מסוככת:
וכשחמה מגעת – שהלכה כל היום ועכשיו כשמגעת בלילה בקרן מערבית צפונית נכפפת באותו רוח צפוני שאינו מסוכך ועולה למעלה מרקיע:
ור׳ יהושע אומר עולם דומה לקובה – כאהל הוא דומה. מה אהל זה מסוככת לכל דפנותיה אף עולם מכל וכל מסוכך וכשחמה זורחת ביום ארוך זורחת ברוח צפונית מזרחית והולכת במזרח דרום עד שמגעת לקרן מערבית צפונית סמוך לחשיכה לקרן צפוני נכנסת בחלון א׳ בלילה ומקפת וחוזרת אחורי כיפה של עולם וסובב רוח צפונית כל הלילה שנאמר הולך אל דרום ביום בין בימות החמה בין בימות הגשמים. וכן הכי נמי וסובב אל צפון בלילה בין בימות החמה בין בימות הגשמים:
לאכסדרה – שאין לה דופן רביעית.
אינה מסובבת – במחיצה.
למעלה מן הרקיע – ומהלכת את רוח צפון בגגו של רקיע.
לקובה – אהל שכולו מוקף.
לקרן מערבית צפונית – בלילה שהחמה לעולם מהלכת רוח צפונית בלילה ומן המערב היא פונה לצפון שכך הילוכה מן המזרח לדרום מן הדרום למערב וממערב לצפון.
ומחזרת אחורי כיפה – דרך חלון.
מתני׳. מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלים ואת החרדלים מן הדבורים, ר׳ יוסי מתיר בחרדל. האי מתני׳ הא אוקימנא לעיל דר׳ יוסי לדבריהם דרבנן קאמר להו, אבל לדידיה אפילו משרה וירק נמי אינו מרחיק משום דעל הניזק להרחיק את עצמו, דתנן מרחיקים את האילן מן הבור עשרים וכו׳ עד ר׳ יוסי אומר אע״פ שהבור קדם לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו, ואפסיקא הילכתא כר׳ יוסי דאמרינן אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ יוסי, אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה אמרינן מודה ר׳ יוסי בגיריה:
רב פפא יוכנאה עני והעשיר הוה בנא אפדנא, הוו הנך עצרי בשבבותיה דהוו דייקי שומשמי והוה ניידא אפדניה. פי׳ מחמת דהוו דייקי שומשמי אארעא הוה ניידא ארעא והוה ניידא אפדנא אגב ארעא. אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה כי הוינן בי רב כהנא הוה אמרינן מודה ר׳ יוסי בגירי, וכמה כדנאיד נכתמא אפומא דחצבא. כלומר משוינן חצבא אפומיה דאפדנא ומשוינן נכתמא אפומא דחצבא, אי קא מטי נדנוד לההוא נכתמא היזיקא הוא ומסלקינן ליה משום דגיריה הוא, ואי לא קא מטי נדנוד לההיא נכתמא אע״ג דהא חזינן דקא ניידא אפדניה, כיון דנדנוד זוטא הוא דהא לא מטי לנכתמא לא משגחינן ביה, משום דמההוא נדנוד זוטא לא מתזקי אפדנא:
יג. וחוזרת אחורי כיפה – פליגא הא מילתא דאמרינן הכא שהחמה מחזרת בלילה אחר הכיפה עם חכמי הגוים1 האומרים כי החמה לעולם אינה מסבבת אחרי הכיפה אלא שהגלגל מקיף את הארץ ובלילה הולכת החמה תחת הארץ ועד שלא תגיע למזרח לא נוכל לראותה מפני שהארץ מונעת ממנו את אורה.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557 נכפלה מלת: ״הגוים״.
קג. א״ר יצחק הרוצה שיחכים ידרים. כלומר הרוצה שיתחכם ידרים בתפלתו. הרוצה שיתעשר יצפין. ורבי יהושע בן לוי אמר לעולם ידרים שמתוך שמתחכם מתעשר שנאמר אורך חיים בימינה בשמאלה עושר וכבוד ואמר רבי יהושע בן לוי שכינה במערב דמצלי אצלויי. הילכך נמי אע״ג דסבירא לן שכינה בכל מקום, כיון דמצלינן דרך ארץ ישראל דכתיב (מלכים א ח,מח) והתפללו אליך דרך ארצם, ותניא נמי בפרק תפלת השחר (ברכות ל,א) היה עומד חוצה לארץ יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל שנאמר [והתפללו אליך דרך ארצם היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים שנאמר] והתפללו אל העיר הזאת, היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש שנאמר והתפללו אל הבית הזה, היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים שנאמר והתפללו אל המקום הזה, היה עומד אחורי הפרוכת יראה עצמו כאלו הוא לפני הפרוכת, נמצא עומד בצפון הופך פניו למזרח במזרח הופך פניו למערב, נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם למקום אחד. הילכך לדילן דיתבינן במערב העולם וצריכין לאפוכי אפין למזרח כלפי ארץ ישראל, כי מדרמי מצלינן אצלויי כנגד קרן מזרחית דרומית וכי מצפינן מצלינן אצלויי כנגד קרן מזרחית צפונית. ומאן דיתיב לצפונה דא״י מדרים אדרומי ולא צריך לצלויי לפי שארץ ישראל מכוונת כנגדו בדרום. והיינו דאמר ליה רבי חנינא לרב אשי כגון אתון דיתביתו בצפונא דארץ ישראל אדרימו אדרומי ולא צריכיתו לצלויי, דהא [ד]⁠מחייביתו לצלויי כנגד ארץ ישראל הוא דמיחייביתו לצלויי, וכי מכוניתו אפינו כלפי דרום כלפי ארץ ישראל קא מכויניתו. ומנלן דבבל בצפונה דארץ ישראל קימא דכתיב מצפון תפתח הרעה:
קד. הא דתני רבי יוסי מתיר בחרדל מפני שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מדבורי הרחק דבורך מחרדלי שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלי, אוקימנא בגמרא בריש פירקין (לעיל יח,ב) רבי יוסי לדבריהם דרבנן קאמר להו, לדידי על הניזק להרחיק את עצמו ואפי׳ משרה וירק נמי לא בעו רחוקי, אלא לדידכו דאמריתו על המזיק להרחיק את עצמו, תינח משרה וירק דהני מזקי הני והני לא מזקי הני, אלא חרדל ודבורים תרוייהו מזקי אהדדי. וקי״ל כי טעמא דרבי יוסי, ואפי׳ משרה וירק וכרישין ובצלים נמי לא בעו רחוקי, דעל הניזק להרחיק את עצמו. אלא מיהו ילפינן מינה מידי לטעמיה דר׳ יוסי, דאע״ג דסבירא ליה לרבי יוסי על הניזק להרחיק את עצמו, הני מילי לענין הרחקה, אבל לענין תשלומין אם הזיק משלם מה שהזיק, דלא גרע האי דינא דמידי דלאו גיריה לטעמיה דרבי יוסי מדינא דלאו גיריה לטעמיהו דרבנן היכא דארחיק כשיעור הרחקה, דאע״ג דיהבי ליה רבנן רשותא כי אזיק משלם, לר׳ יוסי נמי דס״ל דמידי דלאו גיריה לא מחייב לארחוקי אף ע״ג דיהבו ליה רבנן רשותא כי אזיק מיהת משלם מה שהזיק. ואמטול הכין מיבעי לן לאהדורי אכולהו היזיקי דפליגי בהו רבנן ור״י, וכל היכא דמטי ליה היזיקא לחד מינייהו מחמת חבריה אע״ג דלטעמיה דר״י ברשות קא עביד מחייבלשלומי, לבר מגרמא בנזקין דאע״ג דלכתחלה מחייב לארחוקי בדיעבד פטור כדבעינן לברורי לקמן:
יח. מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה בין מלמעלן בין מן הצד אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים ואם האילן קדם לא יקוץ ספק זה קדם ספק זה קדם לא יקוץ רבי יוסי אומר אע״פ שהבור קודם לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו. טעמא דהא מתני׳ משום דאזלי שרשי אילן ומזקי ליה לבור. וקים להו לרבנן דעד עשרים וחמש אמה אזלי שרשין לכל רוח, טפי לא אזלי. ובחרוב ובשקמה דאלימי טפי ואזלי שרשין דידהו טפי חמשים אמה. והא דקתני בין מלמעלן בין מן הצד, הכי קתני, בין שאחד מהן למעלה במקום גבוה מחבירו, בין מן הצד דמשמע בשוה, דש״מ דאפילו בור למעלה ואילן למטה מרחיקין. וקאמרינן טעמא בגמרא מפני שמחלידין את הקרקע ומלקין קרקעיתא של בור.
אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים ואם האילן קדם לא יקוץ, ומאי שנא מדעיר דקתני (לעיל כד,ב) אם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים ואם האילן קדם קוצץ ונותן דמים, שאני הזיקא דרבים מהזיקא דיחיד. ספק זה קדם ספק זה קדם לא יקוץ, דכיון דודאו לאו למיקץ קאי כדקתני אם האילן קדם לא יקוץ, ספיקו נמי לא אמרינן ליה קוץ, דהעמד אילן על חזקתו ואימור איהו קדים. רבי יוסי אומר אע״פ שהבור קודם לאילן לא יקוץ, שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו. במאי קא מיפלגי, רבנן סברי על המזיק להרחיק את עצמו, ואפילו במידי דלאו גיריה, ורבי יוסי סבר כל היכא דלאו גיריה על הניזק להרחיק את עצמו או יקבל הזיקו, והכא נמי לאו גיריה הוא, דבעידנא דקא נטע לא קא מזיק ליה לבור, דאכתי ליתינהו לשרשין דמזקי ליה. ומציעתא דקתני אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים מטעמא דלאו גיריה הוא, דאע״ג דאית להו לרבנן על המזיק להרחיק את עצמו ואפילו במידי דלאו גיריה, ה״מ לכתחילה דלית ליה פסידא אלא לארחוקי בעלמא, אבל בדיעבד דכי קיץ אית ליה פסידא אפסודיה ממוניה לגמרי במידי דלאו גיריה לא אפסדוהו רבנן. וסופא דקתני אם האילן קדם לא יקוץ, משכחת לה בשדה שאינה עשויה לבורות, אי נמי בלוקח כדבעינן למימר קמן. ורבי יוסי סבר אעפ״י שהבור קודם לאילן לא יקוץ, דלא מיבעיא בדאיעבד [אלא] אפילו לכתחילה נמי מצי נטע, שזה חופר בתוך שלו [וזה חופר בתוך שלו]. ואיפסיקא הילכתא כר׳ יוסי. וש״מ דעל הניזק להרחיק את עצמו, ודוקא במידי דלאו גיריה.
והני הרחקות כולהי דתנן בהאי מתניתא דלא פליג עליהו רבי יוסי דברי הכל נינהו, דגיריה נינהו או גרמא דגיריה, ומאי דלא הוי גיריה דכותל ולא גרמא דגיריה הוי גיריהו דשלשה טפחים דמשתעבדי ליה לכותל, דומיא דלא יסמוך לו כותל אחר (לעיל כב,א) ומרחיקין את הכותל מן המזחילה (שם ע״ב) ומאי דדמי להי, דלאו משום גיריה ולאו גיריה הוא אלא משום דכל חד מיניהו קנה ליה זכותא בעלמא ברשותא דחבריה להאי מילתא כדברירנא לעיל (יז,א סי׳ א וכב,ב סי׳ י):
יט. ושמעינן מדתנא קמא דכל היכא דודאו לאו למיקץ קאי ספיקו נמי לא אמרינן ליה קוץ, וכן כל כיוצא בזה:
קה. והא דתנן מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה בין מלמעלן בין מלמטן תאנא בין שהבור למטה ואילן למעלה ובין שהבור למעלה ואילן למטה. ואמרינן בגמרא בשלמא בור למטה ואילן למעלה דאזלי שרשין למטה ומקלקלי לבור אלא בור למעלה ואילן למטה אמאי א״ר חנינא בשם רבי יוסי מפני שמחלידין את הקרקע ומלקין קרקעיתה של בור.
רבי יוסי אומר אע״פ שהבור קודמת לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו אמר ר׳ יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה אמרינן מודי רבי יוסי בגיריה. כגון דאזיל היזיקא משעת הנחתו או מעידן מעשה דעביד האי מזיק ברשותיה ואזיל היזיקא בלא עיכובא עד דמטי גבי הדבר הניזק ומזיק ליה, דכי האי גונא על המזיק להרחיק את עצמו, דכמאן דעביד מעשה ברשותא דחבריה דמי.
ואפילו במידי דלאו גיריה דקיי״ל כר׳ [יוסי] דמתניתין דאמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו, הני מילי לכתחילה, אבל אם הזיק משלם מה שהזיק, ואפילו בור למעלה ואילן למטה, דכל היכא דלרבנן משלם מה שהזיק לר׳ יוסי נמי אם הזיק משלם מה שהזיק. דכי פליגי ר׳ יוסי ורבנן במידי דלאו גיריה הני מילי לענין חיוב. הרחקה לכתחלה, אבל לענין חיוב תשלומין היכא דארחיק כשיעור ואתא מיניה הזיקא לאחר זמן לא שייכא בפלוגתייהו אלא טעמא אחרינא באנפי נפשיה הוא. דאע״ג דכל היכא דהוי גיריה חייב ואע״ג דלא אזיל מכחו, גבימידי דלאו גיריה איכא לאיפלוגי, דאי הוי תולדה דחד מהנך אבות נזיקין דחייב רחמנא עלייהו מחייב כדיניהו, ומהאי טעמא מחייבינן ליה לבעל תנור (לעיל כ,ב) היכא דאזיק לבתר דארחיק שיעור הרחקה. ואי לא הוי גיריה ולא שייך ביה חיובא דאבות נזיקין אע״ג דהוי גרמא דגיריה שנמצא גורם לזמן את הדבר המזיק, כגון ליבה וליבתו הרוח היכא דאין בלבויו לבדו (כגון) [כדי] ללבות, וכגון סמיכת סולם לשובך היכא דגרים לקפיצת נמיה, כל כי האי גוונא היינו גרמא בנזיקין דקיימא לן דפטור. וגבי שרשי אילן היכא דאזיקוה לבור לאחר זמן, אע״ג דהני שרשין לאו איהו נטעניהו הם אלא נטיעת האילן הוא דגרמא להו לאיתניהו להני שרשין לאחר זמן, כיון דמגוף ממונו קא אתי לא גרעי מאשו דאיתלאי במידי דלאו ממונו והלכה והיזיקה, דאפילו היכא דפסקי גיריה מעיקרא מחייב עלה משום ממונו:
ר״א אומר העוה״ז דומה לאכסדרה כו׳. וכיון שהגיעה חמה אצל קרן מערבית צפונית נכפפת ועולה למעלה מהרקיע ור״י אומר כמין קובה כו׳ וכיון שהחמה מגעת לקרן צפונית מערבית מקפת כו׳. נ״ל דפלוגתייהו במאי דפליגי פרק מי שהיה טמא חכמי א״ה וחכמי ישראל חכמי א״ה אומרים דביום חמה מהלכת למעלה מהרקיע ובלילה למטה מהרקיע וח״י אומרים דבלילה עולה החמה למעלה מהרקיע והשתא ר״א כח״י ור״י כחכמי א״ה שהודו חכמי ישראל לחכמי א״ה כדאמרינן פרק מי שהיה טמא ודו״ק:
מקפת וחוזרת אחורי כיפה שנאמר הולך אל דרום כו׳. נראה דראייתו של רבי יהושע מהאי קרא שגם רוח צפון יש לו מחיצה אלא שחוזרת החמה אחורי כיפה כיון דגם גבי מזרח ומערב כתיב סובב שפעמים סובבתן כו׳ ביום קצר וע״כ ההוא סובב פירושו אחורי כיפה שהרי יש שם מחיצה שבו מהלכת ביום ארוך יש לנו לומר נמי דסובב דכתיב גבי צפון נמי מיירי בכה״ג שיש בו מחיצה אלא שמקפת בו אחורי כיפה וק״ל:
והא אמר מר רוח דרומית מעלה כו׳. עיין פרש״י ויותר נראה לפרש דארוח דרומית גופה פריך דקתני הכא דממנה תבא סופה דהיינו רוח סערה כמו סופה וסערה וגו׳ דישעיה והאמר מר דמעלה רביבים דמשמע דנוחה היא ומשני הא דאתי מטרא בניחותא מעלה רביבים וכי אתיא מטרא בשפיכותא היא באה בסופה וסערה וק״ל:
לאכסדרה (מבנה שיש בו רק שלושה קירות) הוא דומה, ורוח צפונית של העולם אינה מסובבת במחיצה כשאר רוחות, שאין שם דבר, אלא החמה מתחילה את סיבובה במזרח ועוברת לדרום ולמערב, וכיון שהגיעה חמה אצל קרן מערבית צפונית — הריהי נכפפת ועולה במשך הלילה למעלה מן הרקיע לצד מזרח, ואינה עוברת בצד צפון. ור׳ יהושע אומר: עולם לקובה (אוהל קטן) הוא דומה, ורוח צפונית גם היא מסובבת במחיצה, אבל כיון שחמה מגעת לקרן מערבית צפונית — היא יוצאת מאותה ״קובה״, מקפת וחוזרת אחורי כיפה, כלומר, מחוץ למחיצה הצפונית, עד שמגיעה למזרח.
is similar to a partially enclosed veranda [le’akhsadra], enclosed on three sides, and the northern side of the world is not enclosed with a partition like the other directions. The sun begins its revolution in the east and passes to the south and the west, and once the sun reaches the northwestern corner it turns around and ascends throughout the night above the sky to the east side and does not pass the north side. And Rabbi Yehoshua says: The world is similar to a small tent [lekubba], and the north side is enclosed with a partition as well, but once the sun reaches the northwestern corner it emerges from this small tent, and circles and passes behind the dome, i.e., outside the northern partition, until it reaches the east.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מיגשתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) שֶׁנֶּאֱמַר {קהלת א׳:ו׳} הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן וְגוֹ׳ הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם בַּיּוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן בַּלַּיְלָה סוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבוֹתָיו שָׁב הָרוּחַ אֵלּוּ פְּנֵי מִזְרָח וּפְנֵי מַעֲרָב שֶׁפְּעָמִים מְסַבַּבְתָּן וּפְעָמִים מְהַלַּכְתָּן.

As it is stated: “The sun also rises and the sun goes down, and hastens to its place, where it rises again. It goes toward the south, and turns about to the north; round and round goes the wind, and on its circuits the wind returns” (Ecclesiastes 1:5–6). The verse is understood as describing the sun’s movements, as follows: “It goes toward the south” during the day, “and turns about to the north,” on the outside of the firmament, at night. “Round and round goes the wind [ruaḥ] and the wind returns again to its circuits”; as the word ruaḥ can also mean direction or side, Rabbi Yehoshua explains that these are the face of the east and the face of the west. Sometimes, in the short winter days, the sun turns about them without being seen, and sometimes, in the long summer days, it traverses them visibly.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מיגשרמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סובב סובב הולך אלו פני מזרח ומערב – שפעמים מסבבתן ביום קצר ששוקעת החמה בקרן מזרחית דרומית והולך כל היום על פני דרום ולא יותר ובלילה נכנסת בקרן דרומית מערבית בחלון אחד וסובבת כל הלילה פני המערב ופני הצפון ופני המזרח עד קרן מזרחית דרומית. ופעמים מהלכתן ביום ארוך שזורחת חמה בקרן צפונית מזרחית והולכת כל המזרח ופני הדרום ופני המערב עד הלילה ובלילה נכנסת בקרן מערבית צפונית וסובבת כל הלילה פני הצפון עד קרן צפונית. מהלכתן ביום ומסבבתן בלילה: הוא היה אומר ר׳ אליעזר דהא ברייתא אתאן לטעמא דר״א דאמר עולם לאכסדרה הוא דומה:
הולך אל דרום – היקף היום קרוי הילוך שהוא בתוך החלל ואת היקף הלילה קרוי סיבוב שהוא מקיף בחוץ וביום לעולם מהלכת בדרום אפילו ביום קצר אינו מהלך פחות מרוח דרומית.
וסובב אל צפון בלילה – אף בלילה קצרה של תקופת תמוז אינו סובב פחות מרוח צפונית.
פעמים מהלכתן – ביום ארוך של תקופת תמוז שהיא יוצאה בקרן צפונית מזרחית ושוקעת בקרן מערבית צפונית.
פעמים סובבתן – ביום קצר שהיא יוצאה בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן מערבית דרומית ומהלכת בלילה ג׳ רוחות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנאמר: ״הולך אל דרום וסובב אל צפון״ וגו׳ (קהלת א, ו), ומפרש: גלגל החמה ״הולך אל דרום״, כלומר, בצד דרום — ביום, ״וסובב אל צפון״ מקיף אותו מבחוץ — בלילה. ״סובב סבב הולך הרוח (כיוון החמה) ועל סביבתיו שב הרוח״ (קהלת א, ו)אלו פני מזרח ופני מערב, שפעמים בימות החורף הקצרים, החמה מסבבתן מקיפה אותם מבחוץ, ואינה מאירה, ופעמים בימות החמה הארוכים מהלכתן מהלכת ברוחות אלו בתוך ה״קובה״.
As it is stated: “The sun also rises and the sun goes down, and hastens to its place, where it rises again. It goes toward the south, and turns about to the north; round and round goes the wind, and on its circuits the wind returns” (Ecclesiastes 1:5–6). The verse is understood as describing the sun’s movements, as follows: “It goes toward the south” during the day, “and turns about to the north,” on the outside of the firmament, at night. “Round and round goes the wind [ruaḥ] and the wind returns again to its circuits”; as the word ruaḥ can also mean direction or side, Rabbi Yehoshua explains that these are the face of the east and the face of the west. Sometimes, in the short winter days, the sun turns about them without being seen, and sometimes, in the long summer days, it traverses them visibly.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מיגשרמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הוּא הָיָה אוֹמֵר אֲתָאן לר׳לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר {איוב ל״ז:ט׳} מִן הַחֶדֶר תָּבֹא סוּפָה זוֹ רוּחַ דְּרוֹמִית וּמִמְּזָרִים קָרָה זוֹ רוּחַ צְפוֹנִית מִנִּשְׁמַת אֵל יִתֶּן קָרַח זוֹ רוּחַ מַעֲרָבִית וְרֹחַב מַיִם בְּמוּצָק זוֹ רוּחַ מִזְרָחִית.

The baraita continues: Rabbi Yehoshua would say: With this we arrive at the opinion of Rabbi Eliezer that the world is like a partially enclosed veranda. He cites a verse as proof that the north side is open: “Out of the chamber comes the storm”; this is the southern side that forms a room with the other two sides. “And cold out of the dispersed parts” (Job 37:9); this is the northern side, which is open, and from which a cold wind comes. “By the breath of God ice is given”; this is the western side. “And the breadth of the waters is straitened” (Job 37:10); this is the eastern side, from which the rains come.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מיגשתוספותרמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מן החדר תבוא סופה זו רוח דרומית – שדופן שלה אמצעי ופנימי ודומה לחדר:
סופה – סערה:
וממזרים קרה זו רוח צפונית – שכל העולם ממזרים זרם מים לשם לפי שאין שם דופן והוא תהו ובהו ומים ואינה מסוככת:
קרה – חורף אבל אינו קריר כל כך. קרח חורף ממש:
זו רוח מזרחית – שמרחיבין שם הגשמים להציק. רוח של ניחותא מעלי. בשפיכותא שבא בקשיות ודאי קשה כסופה:
אתאן לר׳ אליעזר – שאמר לאכסדרה דומה.
וממזרים קרה זו רוח צפונית – שהדופן מוזרת ופרוצה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וממזרים – פי׳ רוח צפונית שכותל שלה מושלך כלומר שאינה מסובבת לרבי אליעזר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וממשיכים בברייתא: הוא היה אומר. ומעירה הגמרא: בדברים אלה אתאן [באנו] חזרנו שוב לשיטת ר׳ אליעזר שהוא המביא ראיה לדבריו, שרוח צפונית פרוצה, מן הכתוב. נאמר: ״מן החדר תבא סופה״ (איוב לז, ט), ומפרשים: זו רוח דרומית, צד דרום, שהוא ושתי מחיצות שבצידו — הריהו כחדר. ״וממזרים קרה״ (איוב לז, ט)זו רוח צפונית, משם באה הרוח המשיבה ומפזרת (״מזרים״) קור. ״מנשמת אל יתן קרח״ (איוב לז, י)זו רוח מערבית. ״ורחב מים במוצק״ (איוב לז, י)זו רוח מזרחית משם באים הגשמים.
The baraita continues: Rabbi Yehoshua would say: With this we arrive at the opinion of Rabbi Eliezer that the world is like a partially enclosed veranda. He cites a verse as proof that the north side is open: “Out of the chamber comes the storm”; this is the southern side that forms a room with the other two sides. “And cold out of the dispersed parts” (Job 37:9); this is the northern side, which is open, and from which a cold wind comes. “By the breath of God ice is given”; this is the western side. “And the breadth of the waters is straitened” (Job 37:10); this is the eastern side, from which the rains come.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מיגשתוספותרמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְהָאָמַר מָר רוּחַ דְּרוֹמִית מַעֲלָה רְבִיבִים וּמְגַדֶּלֶת עֲשָׂבִים לָא קַשְׁיָא הָא דְּאָתְיָא מִטְרָא בְּנִיחוּתָא הָא בִּשְׁפִיכוּתָא.

The Gemara asks: But doesn’t the Master say that the southern wind raises showers and causes herbs to grow? The Gemara answers that this is not difficult: This is referring to rain that falls gently, which waters plants and brings growth; that is referring to a downpour of rain that causes damage.
רי״ףרש״יר״י מיגשרמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והאמרת רוח דרומית מעלה רביבים – וכאן אתה אומר רוח מזרחית מביאה מים.
הא דאתיא מטרא בניחותא – בא מן הדרום וכי אתיא בשפיכותא בא מן המזרח כדכתיב מים במוצק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והאמר מר [והרי אמר החכם] בעמוד הקודם: רוח דרומית היא מעלה רביבים (גשמים) ומגדלת עשבים! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: הא דאתיא מטרא בניחותא [זה שיורד הגשם בנחת] ואז הוא משקה ומגדל, הא בשפיכותא [זה שהוא בא בשפיכה] כאשר יש בבת אחת הרבה גשם, אז הוא מזיק.
The Gemara asks: But doesn’t the Master say that the southern wind raises showers and causes herbs to grow? The Gemara answers that this is not difficult: This is referring to rain that falls gently, which waters plants and brings growth; that is referring to a downpour of rain that causes damage.
רי״ףרש״יר״י מיגשרמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב חִסְדָּא מַאי דִּכְתִיב {איוב ל״ז:כ״ב} מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה זוֹ רוּחַ צְפוֹנִית שֶׁמַּזֶּלֶת אֶת הַזָּהָב וְכֵן הוּא אוֹמֵר {ישעיהו מ״ו:ו׳} הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס.

Rav Ḥisda said: What is the meaning of that which is written: “Out of the north comes gold” (Job 37:22)? This is the northern wind, which devalues gold by causing a drought that raises the price of grain. And, in addition, it says: “You who lavish gold out of the bag” (Isaiah 46:6).
רי״ףר״י מיגשרמ״המהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמזלת את הזהב כו׳. דהיינו שע״י אותו הרוח בא הזהב שהוא זל בעיני בריות ומצוי ביד רבים ונקט לשון זל כדנקט בברייתא ע״ש תזל כטל וגו׳ והא דמייתי וכן הוא אומר הזלים זהב וגו׳ אינו אלא לראיה שנמצא האי לישנא דזילותא גבי זהב וק״ל:
גמרא שמזלת את הזהב. עי׳ יבמות עב ע״ב תד״ה דלא:
אמר רב חסדא, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״מצפון זהב יאתה״ (איוב לז, כב)זו רוח צפונית שמזלת את הזהב, שגורמת שיעלה מחיר התבואה בגלל הבצורת. וכן הוא אומר: ״הזלים זהב מכיס״ (ישעיה מו, ו).
Rav Ḥisda said: What is the meaning of that which is written: “Out of the north comes gold” (Job 37:22)? This is the northern wind, which devalues gold by causing a drought that raises the price of grain. And, in addition, it says: “You who lavish gold out of the bag” (Isaiah 46:6).
רי״ףר״י מיגשרמ״המהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא אָמַר רַב חִסְדָּא מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא הוּגְשְׁמָה רוּחַ דְּרוֹמִית שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ט׳:י״ט} וַיִּגְזוֹר עַל יָמִין וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאל וְלֹא שָׂבֵעוּ וּכְתִיב {תהלים פ״ט:י״ג} צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם.

§ Rafram bar Pappa says that Rav Ḥisda says: From the day the Temple was destroyed the southern wind has not brought rain, as it is stated in the description of the destruction of the Temple: “He decrees on the right and there is hunger, and consumes on the left and they are not satisfied” (Isaiah 9:19). This means that God decreed that the southern wind, which is called right, shall bring famine with it. And it is written: “North and right, You have created them” (Psalms 89:13). This proves that the term right means south.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מיגשתוספותרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא הוגשמה רוח צפונית – שלא ירדו גשמים לשם:
על ימין – זו רוח דרומית:
ורעב – משמע פעמים רעב פעמים שבע:
ויאכל ולא שבעו – משמע לא שבעו לפי שלא הוגשמה:
צפון – הוא שמאל כדפרישית לעיל:
לא הוגשמה רוח דרומית – שהיתה רגילה להביא רביבים טובים.
וכתיב צפון וימין – אלמא ימין הוא דרום וכתיב ביה רעב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכתיב צפון וימין וכו׳ – דויגזור על ימין איכא למימר דבימין ושמאל של אדם מיירי (הג״ה. ועוד נראה שמא מקרא קמא אין להוכיח שבדרום ימין ולא נאמר איפכא. ע״כ הג״ה).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא הוגשמה רוח דרומית שנאמר ויגזור וגו׳ ויאכל על שמאל ולא שבעו. יש לפרש בזה מאשר שמעתי דרך צחות בקרא אוהב כסף לא ישבע כסף כי היה איש א׳ אוהב כסף ביותר ובקש מהאל ית׳ שבכל מה שיגע בו הוא בידו יהיה נעשה כסף והקב״ה מלא שאלתו והנה הוא כשבא לאכול לחם נגע בו ידו ונעשה כסף ולא היה לו מה לאכול וז״ש לא ישבע כסף וכן תפרש בהאי קרא כשהקב״ה גוזר על ימין רוח דרום שלא יבא מטר יהיה רעב וזה בעלי כיסים והעשירים באו לאכול על שמאל ורוח צפון שהוא הזהב שבא ע״י רוח צפון שמזלת הזהב כדקאמרינן ולא שבעו בו וק״ל:
אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש לא הוגשמה (לא הביאה גשם) רוח דרומית, שנאמר בתיאור החורבן: ״ויגזר על ימין ורעב, ויאכל על שמאל ולא שבעו״ (ישעיה ט, יט), כלומר, גזר ה׳ על רוח דרום הקרויה ״ימין״ שתביא עמה רעב, וכתיב כן נאמר]: ״צפון וימין אתה בראתם״ (תהלים פט, יג), ומכאן ש״ימין״ פירושו דרום.
§ Rafram bar Pappa says that Rav Ḥisda says: From the day the Temple was destroyed the southern wind has not brought rain, as it is stated in the description of the destruction of the Temple: “He decrees on the right and there is hunger, and consumes on the left and they are not satisfied” (Isaiah 9:19). This means that God decreed that the southern wind, which is called right, shall bring famine with it. And it is written: “North and right, You have created them” (Psalms 89:13). This proves that the term right means south.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מיגשתוספותרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא אָמַר רַב חִסְדָּא מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין מֵאוֹצָר טוֹב שֶׁנֶּאֱמַר {דברים כ״ח:י״ב} יִפְתַּח ה׳ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין עַל אַדְמָתָם גְּשָׁמִים יוֹרְדִין מֵאוֹצָר טוֹב בִּזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין עַל אַדְמָתָם אֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִין מֵאוֹצָר טוֹב.

And Rafram bar Pappa says that Rav Ḥisda says: From the day the Temple was destroyed, the rains no longer descend from the good storehouse, as it is stated: “The Lord will open to you His good storehouse, the skies, to give the rain of your land in its season” (Deuteronomy 28:12). In a time when the Jewish people perform God’s will, and the Jewish people are settled in their land, rain descends from the good storehouse. In a time when the Jewish people are not settled in their land, rain does not descend from the good storehouse.
רי״ףרש״יר״י מיגשרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

את אוצרו הטוב – וסיפא לתת מטר ארצך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיום שחרב בהמ״ק אין הגשמים יורדים מאוצר טוב שנאמר יפתח וגו׳. יש לדקדק דגבי יורדין מאוצר טוב תלה הדברים בשתים בעושין רצונו של מקום ובשרוין ישראל על אדמתם ובהיפך באין יורדין מאוצר טוב לא תלה הדבר אלא באחת מהן דהיינו באין שרוין על אדמתן וי״ל דיורדין מאוצר טוב תולה בשניהם דכתיב יפתח ה׳ לך וגו׳ דקאי ארישא דענינא דכתיב והיה אם שמוע תשמע וגו׳ דהיינו עושין רצונו של מקום ומסיים בהאי קרא לתת מטר ארצך וגו׳ דהיינו כששרוין על אדמתן אבל באין עושין רצונו של מקום לא דיין דאין יורדין מאוצר טוב אלא דאין יורדין כלל שנאמר ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו׳ אלא שאמר דאף אם עושין רצונו של מקום אם אין שרוין על אדמתן ומתפללים שם בארצות אויביהם על המטר והם נענין מ״מ אינו בא מאוצר טוב כדכתיב בהאי קרא מטר ארצך וכדאמרינן בפרק קמא דתענית א״י שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית ע״ש ודו״ק:
ואמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יורדין עוד מאוצר טוב, שנאמר: ״יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו״ (דברים כח, יב), בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וישראל שרויין על אדמתם — אז גשמים יורדין מאוצר טוב, בזמן שאין ישראל שרויין על אדמתםאין גשמים יורדין עוד מאוצר טוב.
And Rafram bar Pappa says that Rav Ḥisda says: From the day the Temple was destroyed, the rains no longer descend from the good storehouse, as it is stated: “The Lord will open to you His good storehouse, the skies, to give the rain of your land in its season” (Deuteronomy 28:12). In a time when the Jewish people perform God’s will, and the Jewish people are settled in their land, rain descends from the good storehouse. In a time when the Jewish people are not settled in their land, rain does not descend from the good storehouse.
רי״ףרש״יר״י מיגשרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רַבִּי יִצְחָק אהָרוֹצֶה שֶׁיַּחְכִּים יַדְרִים וְשֶׁיַּעֲשִׁיר יַצְפִּין בוְסִימָנָיךְ שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר לְעוֹלָם יַדְרִים שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁמִּתְחַכֵּם מִתְעַשֵּׁר שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ג׳:ט״ז} אוֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עוֹשֶׁר וְכָבוֹד.

Rabbi Yitzḥak says: One who wishes to become wise should face south, and one who wishes to become wealthy should face north. And your mnemonic for this is that in the Temple the Table, which symbolized blessing and abundance, was in the north, and the Candelabrum, which symbolized the light of wisdom, was in the south of the Sanctuary. And Rabbi Yehoshua ben Levi says: One should always face south, as once he becomes wise he will subsequently also become wealthy, as it is stated with regard to the Torah: “Length of days is in her right hand; in her left hand are riches and honor” (Proverbs 3:16).
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מיגשרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ידרים – כלומר לרוח דרומית:
יצפין – יתפלל לרוח צפון:
שולחן בצפון – היינו עושר שיעריך שולחנו מחמת עושרו:
ומנורה בדרום – היינו חכמה כדכתיב כי נר מצוה ותורה אור:
שנאמר ארך ימים וגו׳ – האי קרא לא אתי לאשמועינן אלא דתורה שהיא חכמה יש בה נמי עושר וכבוד:
ערך דרום
דרוםא(זבחים כ.) אמרו זקני דרום לא שנו אמר עולא תקע להו ריש לקיש לדרומא. (בבא בתרא כה:) הרוצה שיחכים ידרים ושיתעשר יצפין וסימנך שלחן בצפון ומנורה בדרום פי׳ ילך אצל חכמי דרום וילמד חכמה מהן ויש אומרים הרוצה שיחכים בשעה שמתפלל יכוין פניו כנגד מזרחית דרומית הרוצה להעשיר יכוין פניו כנגד מזחתית צפונית:
א. [זיד זייט.]
ידרים – בתפלתו יחזיר פניו לדרום.
וסימניך – שלא תחליף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הרוצה להחכים ידרים והרוצה כו׳. הכונה בו כדלעיל כי הלחם אשר בו יחיה האדם הוא מרוח דרום והרוצה שלא להרבות הון רק כדי חייו שיחכים בתורה יתן פניו לאותו צד אשר הלחם בא ממנו ולא הזהב שהוא דרום אבל בהיפך הרוצה להעשיר יצפין יתן פניו לאותו צד אשר הזהב בא ממנו שהוא צפון כדלעיל ואמר וסימנך שלחן בצפון כו׳ שהוא שלחן מלכים ועשירים ולא היה עליו רק לחם הפנים רמז שלא יסמכו על ריבוי הונם כי לא ישבעו ממנו רק מן הלחם הבא מצד השני שהוא דרום ומנורה היתה בדרום שהיו מסתפקין בה בשמן לנר כן הרוצה להחכים לא יבקש ממון רב רק שיסתפק במעט כדי לקיים נפשו ונשמתו הקרויה נר אלהים נשמת אדם ודאמר מתוך שמתחכם מתעשר כו׳ כי החכם הוא המסתפק במה שיש לו כמ״ש הוא בעושר האמיתי שאמרו איזהו עשיר השמח בחלקו ומייתי מקרא ובשמאלה עושר וכבוד דהאי בשמאלה קאי אדלעיל דכתיב אדם מצא חכמה וגו׳ כי טוב סחרה גו׳ ר״ל שאין העושר תלוי בשמאל שיעשיר ויצפין אלא שהעושר תלוי בשמאלה של חכמה שזכר לעיל והיינו המסתפק במה שיש לו אי נמי כדאמרינן למשמאילים בחכמה דהיינו שלא לשמה זוכה לעושר וכבוד וקרוב לענינו דלעיל ראיתי כתוב שוב בתרגום יונתן פ׳ פקודי וז״ל ותהנעל ית פתורא לסטר צפונא מטול דמתמן מתיהב עותרא דמתמן זלחן רסיסין כו׳ ותהנעל ית מנרתא בסטר דרומא מטול דמתמן שבילי כו׳ מתמן גנזי חכמות דמתילין לנהורא כו׳ עכ״ל ע״ש באורך מיהו מ״ש על צד צפון דמתמן זלחן רסיסין כו׳ לכאורה הוא סותר סוגיא דשמעתין דקאמר הרביבים באים מדרום ואדרבה רוח צפון מונע הרביבים ואפשר לומר דעל רסיסי טל קאמר דבאים מצפון כדדריש לעיל תזל כטל זו רוח צפונית כי לעת השחר יעלה הטל שאז רוח צפון שולט והטל אינו נעצר לעולם כמו רוח צפון כדלעיל ודו״ק:
אמר ר׳ יצחק: הרוצה שיחכיםידרים יפנה בתפילתו לדרום, ושיעשיריצפין, וסימניך: שבמקדש מונח שלחן שהוא הסמל לשפע ולברכה בצפון, ומנורה שהיא סמל לאור החכמה בדרום; ור׳ יהושע בן לוי אמר: לעולם ידרים, שמתוך שמתחכם גם מתעשר אחר כך, שנאמר לגבי התורה: ״ארך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד״ (משלי ג, טז).
Rabbi Yitzḥak says: One who wishes to become wise should face south, and one who wishes to become wealthy should face north. And your mnemonic for this is that in the Temple the Table, which symbolized blessing and abundance, was in the north, and the Candelabrum, which symbolized the light of wisdom, was in the south of the Sanctuary. And Rabbi Yehoshua ben Levi says: One should always face south, as once he becomes wise he will subsequently also become wealthy, as it is stated with regard to the Torah: “Length of days is in her right hand; in her left hand are riches and honor” (Proverbs 3:16).
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מיגשרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְהָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר שְׁכִינָה בַּמַּעֲרָב דְּמַצְדֵּד אַצְדּוֹדֵי אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חֲנִינָא לְרַב אָשֵׁי כְּגוֹן אַתּוּן דְּיָתְבִיתוּ בִּצְפוֹנָהּ דא״ידְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַדְרִימוּ אַדְרוֹמֵי וּמְנָא לַן דְּבָבֶל לִצְפוֹנָהּ דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָיְימָא דִּכְתִיב {ירמיהו א׳:י״ד} מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כׇּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.:

The Gemara asks: But Rabbi Yehoshua ben Levi says that the Divine Presence is in the west. How, then, can one pray facing south? The Gemara explains that one should turn aside slightly, so that he faces southwest. Rabbi Ḥanina said to Rav Ashi: An individual such as you, who lives to the north of Eretz Yisrael, should face south when you pray. And from where do we derive that Babylonia is located to the north of Eretz Yisrael? As it is written in a prophecy concerning the destruction of Jerusalem by the Babylonians: “Out of the north evil shall break forth upon all the inhabitants of the land” (Jeremiah 1:14).
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מיגשתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמצדד אצדודי – לא מכל וכל לרוח דרומית ולא מהכל לרוח מערבית:
אדרימו – כלומר כשתתפללו חזרו פניכם לצד דרום שנאמר והתפללו [אליך] דרך ארצם:
דמצדד אצדודי – מעט לצד דרום.
אדרימו – שתהיו פונים לצד ירושלים משום דכתיב והתפללו אליך דרך ארצם וגו׳ (מלכים א ח).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יד. מרחיקין את הנבלות. וממאי דבבל לצפונה דארץ ישראל קימא – קשיא לי טובא דהא אמרינן בכל דוכתא במערבא אמרינן אלמא בבל למזרחה דארץ ישראל קימא. תשובה: בבל עומדת לצפונה של ארץ ישראל ולמזרחה שהמותח חוט צפונה של ארץ ומאריך לצד מזרחו של עולם תימצא בבל חוץ מן החוט וכל המותח חוט מזרחה של ארץ ישראל ומאריך לצד צפונו של עולם תימצא בבל חוץ מן החוט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: והא [והרי] ר׳ יהושע בן לוי הוא שאמר: שכינה במערב וכיצד ידרים בתפילתו? דמצדד אצדודי [שהוא מצודד], שפניו למערב ונוטה מעט לדרום. אמר ליה [לו] ר׳ חנינא לרב אשי: כגון אתון דיתביתו [אתם שיושבים] בצפונה של ארץ ישראלאדרימו אדרומי [הדרימו, פנו לצד דרום] בזמן שאתם מתפללים. ומנא לן [ומנין לנו] שבבל לצפונה של ארץ ישראל קיימא [עומדת]? דכתיב [שנאמר] בנבואה על חורבן ירושלים בידי הבבלים: ״מצפון תפתח הרעה על כל ישבי הארץ״ (ירמיהו א, יד).
The Gemara asks: But Rabbi Yehoshua ben Levi says that the Divine Presence is in the west. How, then, can one pray facing south? The Gemara explains that one should turn aside slightly, so that he faces southwest. Rabbi Ḥanina said to Rav Ashi: An individual such as you, who lives to the north of Eretz Yisrael, should face south when you pray. And from where do we derive that Babylonia is located to the north of Eretz Yisrael? As it is written in a prophecy concerning the destruction of Jerusalem by the Babylonians: “Out of the north evil shall break forth upon all the inhabitants of the land” (Jeremiah 1:14).
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מיגשתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַרְחִיקִין אֶת הַמִּשְׁרָה מִן הַיָּרָק וְכוּ׳.: תָּנָא רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בַּחַרְדָּל שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ עַד שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לִי הַרְחֵק חַרְדָּלֶךָ מִן דְּבוֹרַיי הַרְחֵק דְּבוֹרֶךָ מִן חַרְדָּלַיי שֶׁבָּאוֹת וְאוֹכְלוֹת לִגְלוּגֵי חַרְדָּלַיי.:

§ The mishna teaches that one must distance from vegetables the water in which flax is steeped, and distance mustard from bees. A Sage taught that Rabbi Yosei permits one not to do so in the case of mustard because he can say to the beekeeper: Before you tell me: Distance your mustard from my bees, I can tell you: Distance your bees from my mustard, as they come and eat my mustard plants. In other words, you are also causing damage to my property. Since they each cause damage to the other, neither can force his neighbor to move.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מיגשרמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ליגלוג
ליגלוגא(בבא בתרא כה:) מפני שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלאי פירוש גרגרים (א״ב פירוש זה לא יתכן כי הדבורים אינן אוכלות גרגרים כי אם פרחים וכן דעת רש״י שפי׳ פרחים):
א. [בלומע.]
עד שאתה אומר לי – שאני מזיק ועלי להרחיק את עצמי אני אומר לך שאתה מזיק.
לגלוגי חרדליי – פרחי חרדליי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר המאירי מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה שכך שערו חכמים שהתפשטות שרשיו מזיק לבור עד כדי הרחקת שיעור זה ובחרוב ושקמה שענפיהם מרובים עד חמשים אמה בין מלמעלה בין מלמטה כגון שהוא הר משופע והבור למעלה ונוטע למטה או שהבור למטה ונוטע למעלה בין מן הצד כגון שהיה קרקע שוה שהרי אף בבור למעלה ונוטע למטה מ״מ השרשים מתפשטים בכותלי הבור שבתחתית הבור ומקלקלין אותו ואפילו נטע למטה מתחתית הבור מ״מ עושים הם תיחוח קרקע שתחתיו ומלקין קרקעיתה של בור אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים כלומר אם נטע זה בלא הרחקה ולא היה זה לשם כשבא ומיחה צריך ליתן לו דמים ואין מצריכין אותו לקוץ בלא דמים הואיל ואין זה היזק הבא לאלתר ואם אילן קדם או ספק זה קדם ספק זה קדם לא יקוץ כמו שביארנו הטעם למעלה ור׳ יוסי אומר אפילו הבור קדם אע״פ שראוי לו להרחיק אם לא רצה להרחיק רשאי הוא ליטע שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו הואיל ואין כאן היזק גירי שהרי אין כאן עכשו שרשים על הדרכים שביארנו למעלה והלכה כר׳ יוסי:
זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
כל שעושה בשלו דבר שמחמת אותו דבר כותלי בית חברו מתנדנדין כגון רוב המייה שהם דכים במדוכות על גבי קרקע או קולות אחרים הואיל ולאלתר הכותלים מתנדנדים הרי זה גירי ומצריכים את המזיק להרחיק ומ״מ אם הנדנוד מועט ביותר אין חוששין לו וכיצד משערין אותו מניחין סמוך לכותל חבית אחת ומניחין כסוי של עץ על החבית בלא שום חבור בטיט ואם אותו הכסוי מתנדנד מחמת הקול יש לחוש בו לנדנוד הכותלים ומרחיקים את המזיק ואם אין הכסוי מתנדנד כלל אע״פ שאנו רואים את הכותלים מתנדנדים אין חוששין לו כלל היה דבר זה נדנוד הראוי לחוש לו ונפל הכותל מחמת נדנוד זה גדולי המחברים כתבו שהוא חייב וכן כתבוה רבותינו הצרפתים שאין זה גרמא כסלם לשובך שפטרנוהו מלשלם אחר שאין גוף המעשה מזיק אלא הרי הוא בא מגוף מעשה שלו ואפילו קדם מקום זה העשוי לדיכה זה קודם שיבנה זה הכותל אין קדימה מועילתו בכך ויש שהוציאו דבר זה ממה שאמר בכאן עני והעשיר הוא ולא היו סבורים שיבנה ונמצאו כעושים ברשות:
א שנינו במשנה: מרחיקין את המשרה מן הירק ואת החרדל מן הדבורים. תנא [שנה החכם]: ר׳ יוסי מתיר בחרדל, שיכול בעל החרדל לומר לו לבעל הדבורים: עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוריי שהוא מזיק להן, יכול אני לומר לך להיפך: הרחק דבורך מן חרדליי, שבאות ואוכלות לגלוגי (פרחי) חרדליי. וכיון ששניהם מזיקים זה לזה אין אחד יכול להכריח את חבירו להרחיק.
§ The mishna teaches that one must distance from vegetables the water in which flax is steeped, and distance mustard from bees. A Sage taught that Rabbi Yosei permits one not to do so in the case of mustard because he can say to the beekeeper: Before you tell me: Distance your mustard from my bees, I can tell you: Distance your bees from my mustard, as they come and eat my mustard plants. In other words, you are also causing damage to my property. Since they each cause damage to the other, neither can force his neighbor to move.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מיגשרמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מתני׳מַתְנִיתִין: מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הַבּוֹר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה וּבְחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה חֲמִשִּׁים אַמָּה בֵּין מִלְּמַעְלָה בֵּין מִן הַצַּד אִם הַבּוֹר קָדְמָה קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים וְאִם אִילָן קָדַם לֹא יָקוֹץ סָפֵק זֶה קָדַם וְסָפֵק זֶה קָדַם לֹא יָקוֹץ ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גאע״פאַף עַל פִּי שֶׁהַבּוֹר קוֹדֶמֶת לָאִילָן לֹא יָקוֹץ שֶׁזֶּה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ.:

MISHNA: One must distance a tree twenty-five cubits from a cistern, and in the case of a carob and of a sycamore tree, whose roots extend farther, one must distance the tree fifty cubits. This is the halakha whether the cistern or tree is located above or to the side of the other. If the digging of the cistern preceded the tree, the owner of the tree cuts down the tree and the owner of the cistern pays him money. And if the tree preceded the cistern the owner of the tree need not cut down the tree. If it is uncertain whether this came first or that came first, the owner of the tree need not cut down the tree. Rabbi Yosei says: Even if the cistern preceded the tree, the owner of the tree need not cut down the tree. This is due to the fact that this one digs in his own property, and that one plants in his own property.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מיגשרמ״הרמב״ןבית הבחירה למאירישיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פיסקא והחרוב והשקמה נ׳ אמה – ששרשיהן הולכין הרבה:
בין מלמעלה – שאם האילן עומד סמוך לבור והבור עמוק עד המים נ׳ אמה אינו מרחיק ואם לאו מרחיק ובין מן הצד שאם הבור אין עמוק צריך להרחיק האילן מן הבור נ׳ אמה ותנא בין שהבור מלמעלה של אילן שהבור עומד במקום גבוה והאילן במקום נמוך ובין שהבור כמקום נמוך והאילן במקום גבוה אם אין כ״ה אמה הרחקה מרחיק. והא לא קא מזיק ליה לבור כלל:
מתני׳ חרוב ושקמה – שרשיהם מרובים.
בין מלמעלה – שאחד מהן מלמעלן בגובה שיפוע הר והשני בשפולו.
בין מן הצד – בקרקע שוה.
ונותן דמים – דכיון דברשות נטע שאינו מזיק עד זמן גדול לא חייבוהו חכמים לקוץ בלא דמים בשביל הזיקא דיחיד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי גרסי׳ במתני׳ בין מלמעלה בין מן הצד – וכן כתוב בהלכות רבינו הגדול ז״ל, ובברייתא פירו׳ הוא שפירשו למשנתנו לומר מאי מלמעלה דקתני אי זה מהם שיהא מלמעלן או בור או אילן והיינו דמקשינן בגמ׳ אברייתא בשלמא בור למטה וכו׳. דאלו מתני׳ איכא לפרושה בין שהאילן למעלה בין שהוא שוה לו מן הצד אלא ברייתא דקתני בור למעלה קשיא.
ואיכא נוסחי דכתיב בהו במתני׳ בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצד ומפרשי׳ לה דאי ממתני׳ הו״א מאי למעלה ששפת הבור למעלה מן האילן אבל שרשי האילן למעלה הן מקרקעיתו של בור והן מלקין קרקעיתו אלא ברייתא דקתני בור למעלה משמע כל הבור למעלה ועוד דתנא תנא תוספאה הוא ולאוסופי אתא, ושבושא דנוסחי הוא.
המשנה האחת עשרה והיא גם כן מענין החלק השלישי ואמר על זה מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצד אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים אם אילן קדם לא יקצוץ ספק זה קדם ספק זה קדם לא יקוץ ר׳ יוסי אומר אעפ״י שהבור קדם לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו אמר הר״ם חרוב ושקמה מתפשטין יונקותיהם בקרקע הרבה וחרוב ידוע ונקרא בלשון ערב כרוב ושקמה הוא עצי תאנה מדברית נקרא בערבי גמיז ומה שאמר בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצד ר״ל בין שהבור למעלה והאילן למטה בין האילן למעלה מן הבור לפי ששרשיו מתפשטין ומגיעין לקרקע הבור ומרפה עפרו ומה שאמר לא יקוץ לפי שספק ממון חומרא לתובע וקולא לנתבע והלכה כר׳ יוסי:
אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים. פירש רש״י ז״ל אף על פי שנטע האילן שלא ברשות כיון שאינו מזיק עד זמן גדול לא חייבוהו לקוץ אלא בדמים. ונראה בעיני דחומרא הוא שהחמירו רבנן להרחיק את האילן לכתחלה אף על פי שהן גיריה ולא בדמים ובדיעבד לא חייבוהו לקוץ אלא בדמים מיהו בהנך דמודה רבי יוסי כגון הרחקת בור מן הבור או בהרחקת זרעים מן הכותל ששה טפחים אפילו בדיעבד יש על הסומך לסלק היזקו בלא דמים ואין למדים מהרחקת אילן שאין למדין חמור מן הקל דהא מודה רבי יוסי בכל הני כמו שכתבנו בראש הפרק ואין צריך לומר שאם סמך גפת או מלח שמרחיק בלא דמים כיון דהשתא נמי ראוי להרחיק. עליות הר״י.
רש״י ד״ה ונותן כו׳ בשביל היזקא דיחיד. עיין לעיל דף יח ע״ב תוס׳ ד״ה ואי:
ב משנה מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה, שלא יזיקו שורשיו את הבור, ובחרוב ובשקמה ששורשיהם מתפשטים יותר — מרחיקים חמשים אמה, בין שהיה הבור מלמעלה בין שהיה מן הצד של האילן. אם חפירת הבור קדמה לאילן — קוצץ את האילן ונותן בעל הבור דמים, ואם אילן קדםלא יקוץ את האילן. ספק זה קדם וספק זה קדםלא יקוץ. ר׳ יוסי אומר: אף על פי שהבור קודמת לאילןלא יקוץ, ומדוע? שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו, שר׳ יוסי סבור שבכגון זה אין המזיק צריך להרחיק את עצמו.
MISHNA: One must distance a tree twenty-five cubits from a cistern, and in the case of a carob and of a sycamore tree, whose roots extend farther, one must distance the tree fifty cubits. This is the halakha whether the cistern or tree is located above or to the side of the other. If the digging of the cistern preceded the tree, the owner of the tree cuts down the tree and the owner of the cistern pays him money. And if the tree preceded the cistern the owner of the tree need not cut down the tree. If it is uncertain whether this came first or that came first, the owner of the tree need not cut down the tree. Rabbi Yosei says: Even if the cistern preceded the tree, the owner of the tree need not cut down the tree. This is due to the fact that this one digs in his own property, and that one plants in his own property.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מיגשרמ״הרמב״ןבית הבחירה למאירישיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) גמ׳גְּמָרָא: תָּנָא בֵּין שֶׁהַבּוֹר לְמַטָּה וְאִילָן לְמַעְלָה בֵּין שֶׁהַבּוֹר לְמַעְלָה וְאִילָן לְמַטָּה בִּשְׁלָמָא בּוֹר לְמַטָּה וְאִילָן לְמַעְלָה קָא אָזְלִין שׇׁרָשִׁין מַזְּקִי לַהּ לְבוֹר אֶלָּא בּוֹר לְמַעְלָה וְאִילָן לְמַטָּה אַמַּאי אָמַר רַבִּי חַגָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי מִפְּנֵי שֶׁמַּחְלִידִין אֶת הַקַּרְקַע וּמַלְקִין קַרְקָעִיתָהּ שֶׁל בּוֹר.:

GEMARA: The Gemara discusses the mishna’s statement that a tree must be distanced if it is above a cistern. A Sage taught: This is the halakha whether the cistern is below and the tree is above, or whether the cistern is above and the tree is below. The Gemara asks: Granted, if the cistern is below and the tree is above, it will cause damage, as the roots extend and damage the cistern when they breach its walls. But if the cistern is above and the tree is below, why should he have to distance the tree, considering that the roots extend downward? Rabbi Ḥagga says in the name of Rabbi Yosei: He must distance the tree because its roots form holes in the ground and ruin the floor of the cistern.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מיגשתוספותרמ״הרשב״אשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומלקין קרקעית של בור – ונעשה טיט:
גמ׳ שמחלידין – לשון חלדה דהלכות שחיטה (חולין דף לב.) שמהלכת מתחת לקרקעית הבור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנא בין שהבור למעלה ואילן למטה כו׳ – איצטריך לאיתויי הך אע״ג דבמתני׳ נמי תנן בין מלמעלן בין מלמטן מ״מ דאי ממתני׳ הוה אמינא דאחרוב ושקמה קאי דעלה קאי קמ״ל ברייתא בכל אילן (הגה״ה. ולספרים דלא גרסינן במתני׳ בין מלמטן אתי שפיר דאי ממתני׳ הוה אמינא בין מלמעלן אאילן קאי ולא אבור משום דלא תקשי אלא בור מלמעלה ואילן מלמטה אמאי כדפריך אברייתא. עד כאן הגה״ה).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנא בין שהבור למעלה ואילן למטה בין שהבור למטה ואילן למעלה. מהכא שמעינן דלא גרסינן במתניתין בין שהבור למעלה ואילן למטה בין שהבור למטה ואילן למעלה, אלא הכי גרסינן, בין מלמעלן בין מן הצד, ומשום דלא איתפרש במתניתין מאן ניהו למעלן. והיה באיפשר לפרש דוקא בשאילן למעלן והבור למטה, אתא תנא דברייתא ופריש מאי דסתים תנא דמתניתין. והיינו נמי דכי בעי לאקשויי בשלמא בור למטה ואילן למעלה וכו׳ איצטריך לאיתויי ברייתא ולא אקשינן הכי אמתניתין, משום דבמתניתין לא אתפרש, ואי לאו ברייתא הוה אמינא דבמתניתין הכי קאמר בין שהאילן למעלה בין מן הצד, אבל בור למעלן לא.
תנא בין שהבור למעלה. תימה אמאי קבע רב אשי ברייתא זו בתלמוד מאי שמעינן מינה דלא תנא במתניתין דקתני בין מלמעלה בין מלמטה ומצינן למימר דאי ממתניתין הוה אמינא דוקא שהאילן למטה מפי הבור חייב להרחיק דאכתי מזיק לכותל הבור אבל אי הוי אילן למטה מקרקעית הבור אימא לא אתיא מתניתא לאוסופי אפילו אם אילן למטה מקרקעית הבור. תוספי הרא״ש ז״ל.
ג גמרא על מה ששנינו במשנתנו שמרחיקים את האילן ״בין מלמעלה״, מביאים, תנא [שנה החכם]: בין שהבור למטה ואילן למעלה, בין שהבור למעלה ואילן למטה. ושואלים: בשלמא [נניח] שהבור למטה ואילן למעלה נגרם נזק, שהרי קא אזלין שרשין מזקי לה [הולכים השורשים ומזיקים לו] לבור כאשר בוקעים את קירותיו. אלא אם הבור למעלה ואילן למטה, אמאי [מדוע] ירחיק? והרי השורשים הולכים כלפי מטה! אמר ר׳ חגא בשם ר׳ יוסי: מפני שמחלידין (מחוררים) את הקרקע ומלקין (מקלקלים) על ידי כך את קרקעיתה של הבור.
GEMARA: The Gemara discusses the mishna’s statement that a tree must be distanced if it is above a cistern. A Sage taught: This is the halakha whether the cistern is below and the tree is above, or whether the cistern is above and the tree is below. The Gemara asks: Granted, if the cistern is below and the tree is above, it will cause damage, as the roots extend and damage the cistern when they breach its walls. But if the cistern is above and the tree is below, why should he have to distance the tree, considering that the roots extend downward? Rabbi Ḥagga says in the name of Rabbi Yosei: He must distance the tree because its roots form holes in the ground and ruin the floor of the cistern.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מיגשתוספותרמ״הרשב״אשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אע״פאַף עַל פִּי שֶׁהַבּוֹר קוֹדֶמֶת לְאִילָן לֹא יָקוֹץ שֶׁזֶּה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ.: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר רַב אָשֵׁי כִּי הֲוָאן בֵּי רַב כָּהֲנָא הֲוָה אָמְרִינַן דמוֹדֵי ר׳רַבִּי יוֹסֵי בְּגִירֵי דִידֵיהּ.

Rabbi Yosei says: Even if the cistern preceded the tree, the owner of the tree need not cut down the tree. This is due to the fact that this one digs in his own property, and that one plants in his own property. Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Rav Ashi said: When we were studying in the study hall of Rav Kahana, we would say that Rabbi Yosei concedes with regard to one’s arrows, i.e., one must distance his activities from his neighbor if his actions will cause immediate damage to his neighbor, even if he is acting on his own property.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מיגשרמ״הרשב״אשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מודה ר׳ יוסי בגירי – כדפריש לעיל אע״פ שעושה בתוך שלו חייב:
הלכה כר׳ יוסי – שעל הניזק להרחיק את עצמו.
בגירי דיליה – היכא דמטי ליה הזיקא מתוך ידיו של מזיק כההיא דאמרי׳ בהבית והעלייה (ב״מ דף קיז.) הנהו בי תרי חד דייר עילאי וחד דייר תתאי איפחית מעזיבה וכל אימת דמשי ידיה נפלי עליה דתתאי דכשנופלין מידו ממש על התחתון קרי ליה גירי דיליה וכי פסקי והדר נפלי לא קרי ליה גירי דיליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי. תמיהא לי, למאי איצטריך למפסק הלכה כרבי יוסי, תיפוק לי משום תנאין דיהושע, דאמרינן לקמן (בבא בתרא כז:) אחד אילן הנוטה ואחד אילן הסמוך מביאין ממנו בכורים שעל מנת כן הנחיל יהושע את ישראל הארץ. ורבנן נמי דפליגי עליה דרבי יוסי וכי לית להו תנאין שהתנה יהושע. ואין לומר דפליגי בתנאים דיהושע, דמר סבר התנה ומר סבר לא התנה. ואף על גב דאמר עולא לקמן (בבא בתרא כז:) אילן הסמוך למצר חברו תוך שש עשרה אמה אין מביאין ממנו בכורים, לאו למימרא דסבירא ליה דלא התנה יהושע, אלא דס״ל דאף על פי שהתנה שלא יהא צריך להרחיק, מכל מקום אין מביאין ממנו בכורים, שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי, וכמו שפירש רש״י ז״ל שם. ויש לומר דאילן הסמוך על המצר תרתי אית ליה, משום יניקה ומשום קלקול בורות, ויהושע לכולי עלמא התנה משום יניקה ומשום יישוב ארץ ישראל, לפי שישובו של עולם באילנות, ואפילו רבנן דרבי יוסי מודה בהא, וכדתנן לא יטע אדם אילן סמוך למצר חברו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות, היה גדר בנתים זה סומך לגדר וזה סומך לגדר, ופשטה אפילו בדלא מפסיק צונמא, אבל היכא דאיכא בור פליגי, וכדתני בהדיא בפלוגתייהו מרחיקין את האילן מן הבור, ובהא פליגי, דרבנן סברי כיון דישובו של עולם בבורות בהא לא התנה יהושע, ולפיכך מרחיק. ורבי יוסי סבר עדיין ישנה לתקנת יהושע ואפילו בהא, משום דטיפי הוי ישוב העולם באילנות מבבורות, דמים מצויין בעולם טפי, ולפיכך זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו, ובהא הוא דאיצטריך למיפסק כרבי יוסי. והכין משמע ממאי דגרסינן בירושלמי (ה״י) דגרסינן התם רבי יעקב בר אחא בשם רבי יהושע בן לוי טעמון דרבנין מפני שישובו של עולם בבורות, שמעון בר בא משום רבי יוחנן כך משיב רבי יוסי לחכמים כמה דאית לכון מפני שישובו של עולם בבורות] אף אנא אית ליה מפני שישובו של עולם באילנות.
ומיהו אכתי קשיא לי, דאדרבה מלישנא דרבי יוסי דאמר שזה נוטע בתוך שלו, משמע דמדינא נוטע ואינו מרחיק, דבתוך שלו הוא נוטע, ולא משום תנאין דיהושע, דלא מדכרינן להו בגמרין כלל אפלוגתא דרבי יוסי ורבנן, וכן נמי מדברי ר״ח ז״ל שכתב לקמן גבי מימריה דלעולא וזה לשונו: וליתא להא דעולא דהא בהדיא פסקינן הילכתא כרבי יוסי דאמר זה נוטע בתוך שלו וזה חופר בתוך שלו, וכל היכא דאיתיה מן דינא לא מיקרי גזלן, עד כאן, ואם כן אדרבה תיקשי לן לדידן למה הוצרך יהושע לתקן, וי״ל דעיקר תקנת יהושע לא איצטריך אלא לענין בכורים שיהא כמביא מארצו ומביא וקורא, וכן מצאתי גם בתוספות, וכן משמע בירושלמי דגרסינן התם רבי יוסה בשם רבי יוחנן אין שרשין לענין הבכורים אמר רבי יוסה ויאות שאם אתה אומר כן שהשרשין עקר הן לענין הבכורים לא היה אדם יכול להביא בכורים מעולם שהשרשין של זו יוצאין לתוך שרשין של זו ושרשין של זו יוצאין לתוך שרשין של זו, לפום כן אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן אין שרשין לענין בכורים כלום, ולפי זה מה שנחלקו בירושלמי רבי יוסי ורבנן גבי אילן סמוך הסמוך לבור, כמו שכתבנו למעלה, לא על תקנת יהושע נחלקו, אלא אדרבה קא סברי רבנן דאף על גב דמדינא נוטע בתוך שלו, משום שישובו של עולם בבורות נקום ונתקן שירחיק, ואמר להו רבי יוסי דלא נפסיד על זה שלא יטע משום תקנת העולם, שגם ישובו של עולם באילנות.
ולפי זה נראה דנצטרך לומר דעולא גזלן גמור קרי ליה, ולית ליה לא הא דרבי יוסי ולא תקנת יהושע, דקא סבר דלא תקן, וסבר ליה כרבי יהושע בן לוי דסבר דלא תקן יהושע בהא כלל, וכדאיתא בשילהי פרק מרובה דלא תקן יהושע אלא עשר תקנות האמורות שם ואלו בהא דרבי יוחנן הוו להו חד סרי כדאיתא התם, וכן פירש ר״ח ז״ל לקמן דלעולא אינו מביא בכורים משום דגזלן גמור הוא וכתיב שונא גזל בעולה, אלא שרש״י ז״ל לא פירש כן.
ובהא נמי ניחא לי הא דאמר רבא בריש פירקין הבא לסמוך בצד המצר אינו סומך ואפילו בשדה שאינה עשויה לבורות, ואם כן לדידיה תקנת יהושע היכי משכחת לה, אלא דנצטרך לומר לההוא לישנא דרבא לית ליה דתקן יהושע בהא.
ומיהו אכתי קשיא, דהיאך איפשר לומר דמדינא אינו מרחיק, דהא משמע בפרק חזקת (בבא בתרא לז.) ובפרק המוכר את הבית (בבא בתרא עא:) דאילן כיון דמכחיש בארעא בעל קרקע מצי אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל, דהא במוכר קרקע ושייר אילנות לפניו אי לאו דאמרינן דמוכר נחית לשיורא ושייר ארעא הוה מצי אמר לוקח עקור אילנך שקול וזיל, כדאיתא בפרק חזקת, ומשום האי טעמא הוא, וכדאמר רב הונא בשילהי המוכר את הבית. ומצאתי בתוספות בשם ר״י ז״ל בפרק חזקת, גבי הא דאמרינן התם אבל אילן כיון דמכחיש בארעא אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל, ואף על גב דמותר לסמוך, מכל מקום תרעומת יש, הילכך משייר יניקת האילן ליטע אחר במקומו כדי שלא יוכל להתרעם עליו, עד כאן לשון התוספות. והא דאמר רב הונא בשילהי המוכר את הבית (בבא בתרא עא.) אף על גב דאמור רבנן הקונה שני אילנות בתוך של חברו לא קנה קרקע, מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע וכו׳, ואמרי התם רב הונא דאמר כרבנן, ואקשינן רב הונא דאמר כרבנן פשיטא, ופרקינן הא קא משמע לן דאי נפלי הדר שתיל להו, כלומר דלא שמעינן לה מדרבנן עד דאתא רב הונא ואשמעינן, לפי דברי ר״י ז״ל צריכין אנו לומר דרב הונא גופיה לא אתא לאשמועינן אלא דאפילו תרעומת אין לו עליו. וזה דחוק. דהפרש יש בין נוטע בשדהו ממש וסמוך למצר חברו ובין מי שאין לו קרקע כלל אלא ששייר אילנות לפניו. דכיון דאין לו שדה הרי זה כנוטע ממש לתוך שדה חברו, אכתי תיקשי דאם כן מאי קא משמע לן רב הונא אליבא דרבנן במוכר קרקע ומשייר אילנות לפניו דיש לו קרקע דאי נפיל הדר שתיל להו, פשיטא, דכיון דקרקע יש לו לרבנן פשיטא דשתיל כל אימת דבעי, דהא שייר קצת קרקע גרידא שתיל לכתחלה, כל שכן במשייר קרקע ואילנות שיכול ליטע אחרים במקומן, ואם כן אכתי תיקשי לן רב הונא כרבנן פשיטא, כדאקשינן מעיקרא.
ומיהו רש״י ז״ל פירש התם, דאי לאו מילתיה דרב הונא הוה אמינא דאפילו לרבנן אי נפלי לא שתיל להו ולית ליה קרקע כלל, משום דהוה שיור הקרקע לגבי אותן האילנות כשיור דרך לגבי בור, ואלו נפל הבור בענין שאי אפשר לתקנו שוב אין לו דרך, הכי נמי כשנפלו האילנות שוב לא יהיה לו קרקע כלל, קא משמע לן רב הונא שהקרקע משויר הוא לגמרי, ואי נפול אילנות הדר שתיל להו. אחר כך מצאתי שם לרמב״ן נ״ר שאם לא השמיענו רב הונא כן, הייתי אומר, שאף על פי ששייר קרקע גמור ואם מתו יהא הקרקע שלו, אפילו הכי לא יטע אחרים תחתיהן, כדי שלא יצאו שרשים לתוך שדה חברו, דהא לאו שדה אילן בפני עצמו הוא שיסמוך למצר משום תנאין שהתנה יהושע, שלא על דעת שדה אילן שייר שנים, והשתא קא משמע לן רב הונא דשייר לגמרי, שאפילו מתו יטע אחרים תחתיהן. נראה שהוא נ״ר סבור דלא התנה יהושע אלא בשדה אילן, כלומר בשדה הראויה לשלשה אילנות שנקראין שדה אילן, אבל כאן שאין משייר לו אלא קרקע לשני אילנות, אין זה שדה אילן, ואי לאו משום שיורו כי נפלי לא נטוע להו, ומשום שיורו נטע להו.
אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי. תמיהא לי למאי אצטריך למפסק הלכה כרבי יוסי תיפוק ליה משום תנאין דיהושע דאמרינן לקמן אחד אילן הנוטה ואחד אילן הסמוך מביאים ממנו ביכורים שעל מנת כן הנחיל יהושע את ישראל את הארץ. ורבנן נמי דפליגי עליה דרבי יוסי וכי לית להו תנאין שהתנה יהושע ואין לומר דפליגי בתנאין דיהושע דמר סבר התנה ומר סבר לא התנה. ואף על גב דאמר עולא לקמן אילן הסמוך למצר חברו תוך שש עשרה אמה אין מביאים ממנו ביכורים לאו למימרא דסבירא ליה דלא התנה יהושע אלא דסבירא ליה דאף על פי שהתנה שלא יהא צריך להרחיק מכל מקום אין מביאים ממנו ביכורים שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי וכמו שפירש רש״י ז״ל שם. ויש לומר דאילן הסמוך על המצר תרתי אית ליה משום יניקה ומשום קלקול בורות ויהושע לכולי עלמא התנה משום יניקה ומשום ישוב ארץ ישראל לפי שישובו של עולם באילנות ואפילו רבנן דרבי יוסי מודו בהא וכדתנן לא יטע אדם אילן סמוך למצר חברו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן ופשטה אפילו מפסיק צונמא אבל היכא דאיכא בור פליגי וכדתני בהדיא בפלוגתייהו מרחיקין את האילן מן הבור ובהא פליגי דרבנן סברי כיון דישובו של עולם בבורות דהא לא התנה יהושע ולפיכך מרחיק ורבי יוסי סבר עדיין ישנה לתקנת יהושע ואפילו בהא משום דטפי הוי ישוב העולם באילנות מבבורות דמים מצוין בעולם טפי ולפיכך זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו ובהא הוא דאצטריך למפסק כרבי יוסי דהכין משמע ממאי דגרסינן בירושלמי דגרסינן התם רבי יעקב בר אחא בשם רבי יהושע בן לוי טעמין דרבנן משום שישובו של עולם בבורות. שמעון בר בא משום רבי יוחנן כך משיב רבי יוסי לחכמים כמה דאית לכון מפני שישובו של עולם בבורות אף אנא אית לי מפני שישובו של עולם באילנות. ומיהו אכתי קשיא לי דלישנא דרבי יוסי דאמר דזה נוטע בתוך שלו משמע דמדינא נוטע ואינו מזיק דבשלו הוא נוטע ולא משום תנאין דיהושע דלא מדכרינן להו בגמרין כלל אפלוגתא דרבי יוסי ורבנן וכן נמי נראה מדברי רבינו חננאל ז״ל שכתב לקמן גבי מימריה דעולא וזה לשונו: וליתא להא דעולא דהא בהדיא פסקינן הלכתא כרבי יוסי דאמר זה נוטע בתוך שלו כו׳ וכל היכא דאייתיה מדינא לא מקרי גזלן עד כאן. ואם כן אדרבה תיקשי לן לדידן למה הוצרך יהושע לתקן. ויש לומר דעיקר תקנת יהושע לא אצטריך אלא לענין בכורים שיהא כמביא מארצו ומביא וקורא וכן מצאתי גם בתוספות וכן משמע בירושלמי דגרסינן התם רבי יוסי בשם רבי יוחנן אין שרשים לענין הבכורים אמר רבי ייסא ויאות שאם אתה אומר כן שהשרשים עיקר הן לענין הבכורים לא אדם יכול להביא בכורים מעולם שהשרשים של זו יוצאים לתוך שרשים של זו ושרשים של זו יוצאים לתוך שרשים שלו לפום כן אמר רבי יוסי בשם רבי יוחנן אין שרשים לענין בכורים כלום ולפי זה מה שנחלקו בירושלמי רבי יוסי ורבנן גבי אילן הסמוך לבור כמו שכתבנו למעלה לא על תקנת יהושע נחלקו אלא אדרבה קא סברי רבנן דאף על גב דמדינא נוטע בתוך שלו משום שישובו של עולם בבורות ניקום ונתקן שירחיק ואמר להו רבי יוסי ולא נפסיד עבור זה שלא יטע משום תקנת העולם שגם ישובו של עולם באילנות. ולפי זה נראה דמצטרך לומר דעולא גזלן גמור קרי ליה ולית ליה לא הא דרבי יוסי ולא תקנת יהושע דקסבר דלא תקן וכן פירש רבינו חננאל ז״ל לקמן דלעולא אינו מביא בכורים משום דגזלן גמור הוא וכתיב שונא גזל בעולה אלא שרש״י ז״ל לא פירש כן. ובהא נמי ניחא לי הא דאמר רבא בריש פרקין הבא לסמוך בצד המצר אינו סומך ואפילו בשדה שאינה עשויה לבורות ואם כן לדידיה תקנת יהושע היכי משכחת לה אלא דנצטרך לומר לההוא לישנא דרבא לית ליה דתקן יהושע בהא. ומיהו אכתי קשיא לי דהיאך אפשר לומר דמדינא אינו מרחיק דהא משמע בפרק חזקת הבתים ובפרק המוכר את הבית דאילן כיון דמכחיש בארעא בעל הקרקע מצי אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל דהא במוכר קרקע ושייר אילנות לפניו אי לאו דאמרינן דמוכר נחית לשיורא ושייר ארעא הוה מצי אמר ליה לוקח עקור אילנך שקול וזיל כדאיתא בפרק חזקת ומשום האי טעמא הוא וכדאמר רב הונא בשילהי המוכר את הבית. ומצאתי בתוספות בשם ר״י ז״ל בפרק חזקת הבתים גבי הא דאמרינן התם אבל אילן כיון דמכחיש בארעא אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל ואף על גב דמותר לסמוך מכל מקום תרעומת יש הלכך משייר יניקות האילן ליטע אחר במקומו כדי שלא יוכל להתרעם עליו עד כאן לשון התוספות.
והא דאמר רב הונא בשילהי המוכר את הבית אף על גב דאמור רבנן הקונה שני אילנות בתוך של חברו לא קנה קרקע מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע כו׳. ואמרינן התם רב הונא דאמר כרבנן ואקשינן רב הונא כרבנן פשיטא ופרקינן הא קמשמע לן דאי נפלי הדר שתיל להו כלומר דלא שמעינן מדרבנן עד דאתא רב הונא לאשמועינן לפי דברי ר״י ז״ל צריכים אנו לומר דרב הונא גופיה לא אתא לאשמועינן אלא דאפילו תרעומת אין לו עליו וזה דחוק ואפילו תאמר דהפרש יש בין נוטע בשדהו ממש סמוך למצר חברו ובין מי שאין לו קרקע כלל אלא ששייר אילנות לפניו דכיון שאין לו שדה הרי זה כנוטע ממש לתוך שדה חברו אכתי תקשי דאם כן מאי קא משמע לן רב הונא אליבא דרבנן במוכר קרקע ומשייר אילנות לפניו דיש לו קרקע דאי נפיל הדר שתיל להו פשיטא דכיון דקרקע יש לו לרבנן פשיטא דשתיל כל אימת דבעי דהא אפילו שייר קצת קרקע גרידא שתיל לכתחלה כל שכן במשייר קרקע ואילנות שיכול ליטע אחרים במקומם ואם כן אכתי תקשי לן רב הונא כרבנן פשיטא כדאקשינן מעיקרא. ומיהו רש״י ז״ל פירש התם דאי לאו מילתיה דרב הונא הוה אמינא דאפילו לרבנן אל נפלו לא שתיל להו ולית ליה קרקע כלל משום דהוה שיור הקרקע לגבי אותם אילנות כשיור דרך לגבי בור ואלו נפל הבור בענין שאי אפשר לתקנו שוב אין לו דרך הכי נמי כשנפלו האילנות שוב לא יהיה לי קרקע כלל קמשמע לן רב הונא שהקרקע משויר הוא לגמרי ואי נפיל אילנות הדר שתיל להו אחר כך מצאתי שם לרמב״ן וזה לשונו: שאם לא השמיענו רב הונא כן הייתי אומר שאף על פי ששייר קרקע גמור אם מתו יהא הקרקע שלה אפילו הכי לא יטע אחרים תחתיהם כדי שלא יצאו שרשים לתוך שדה חברו דהא לאו שדה אילן בפני עצמו הוא שיסמוך למצר משום תנאים שהתנה יהושע שלא על דעת שדה אילו שייר שנים והשתא קא משמע לן רב הונא דשייר לגמרי שאפילו מתו יטע אחרים תחתיהם נראה שהוא ז״ל סבור שלא התנה יהושע אלא בשדה אילן כלומר שדה הראויה לשלשה אילנות שנקראים שדה אילן אבל כאן שאין משויר לו אלא קרקע לשני אילנות אין זה שדה אילן ואי לאו משום שיורא כי נפלי לא נטע להו ומשום שיורא נטע להו. הרשב״א ז״ל.
ד ר׳ יוסי אומר: אף על פי שהבור קודמת לאילןלא יקוץ, שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כשיטת ר׳ יוסי. אמר רב אשי, כי הואן [כאשר היינו] בי [בבית] רב כהנא הוה אמרינן [היינו אומרים]: מודי [מודה] ר׳ יוסי בגירי דידיה [בחיצים שלו], כלומר, בנזק ישיר שנגרם על ידי דבר שברשותו, אף על פי שהוא עושה אותו בתוך רשותו.
Rabbi Yosei says: Even if the cistern preceded the tree, the owner of the tree need not cut down the tree. This is due to the fact that this one digs in his own property, and that one plants in his own property. Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Rav Ashi said: When we were studying in the study hall of Rav Kahana, we would say that Rabbi Yosei concedes with regard to one’s arrows, i.e., one must distance his activities from his neighbor if his actions will cause immediate damage to his neighbor, even if he is acting on his own property.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מיגשרמ״הרשב״אשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) פָּאפִּי יוֹנָאָה עָנִי וְהֶעֱשִׁיר הֲוָה בְּנָה אַפַּדְנָא ההֲווֹ הָנָךְ עָצוֹרֵי בְּשִׁיבָבוּתֵיהּ דְּכִי הֲווֹ דָּיְיקִי שׁוּמְשְׁמֵי הֲוָה נָיְידָא אַפַּדְנֵיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי א״לאֲמַר לֵיהּ כִּי הֲוָאן בֵּי רַב כָּהֲנָא הֲוָה אָמְרִינַן מוֹדֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּגִירֵי דִילֵיהּ.

The Gemara relates that a man called Pappei Yona’a was poor and became wealthy. He built a mansion [appadna] on his land. There were these sesame seed pressers in his neighborhood who would work, and when they would press the sesame seeds their activity would shake his mansion. He came before Rav Ashi to complain. Rav Ashi said to him: When we were studying in the study hall of Rav Kahana, we would say that Rabbi Yosei concedes with regard to one’s arrows. Here too, because the sesame seed pressers cause immediate damage they must distance themselves.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מיגשתוספותרמ״הרמב״ןרשב״אשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יונאה – שם מקום:
הנך עצורי – שמכתשין ומעצרין את השומשמין כדי להוציא שמן:
וכמה נייד – דאמרי׳ דליהוו הני עצירי חייבין:
ערך עצר
עצרא(גיטין סט:) נטופייתא עצרא דכרתי פי׳ טיפין מעציר׳ הכרישין דמשתכחא בי עצרי כבר פירשנו בערך זגתא (בבא בתרא כה:) הוו הנך עצרי בשבבותיה דכי הוו דייקו שומשמי הויא ניידא אפדנא:
ערך דקל
דקלב(יומא עח:) רבא נפיק בדיקולי. (פסחים קיב:) ריש תורא בדיקולא סליק לאיגרא ושדי דרגא מתותיך פי׳ אם תראה ראש שור בכלי אחד שאוכל בו ועוסק באכילתו אעפ״כ ברח לגג. (סנהדרין ז) היא ניימא ודיקולא שפיל פירוש היא ישינה וקלתה מהלכת על פני המים כן היא כמו אשה עצלנית שישנה על שפת היאור וקלתה בצידה יבאו המים ושטפו את קלתה ונשאוה והיא ישנה ואינה יודעת ומקרא הוא ברור ובשפלי׳ ידים ידלוף הבית (בבא בתרא כה) הנהו דקולאי דאיתי דיקולי לבבל פי׳ אומנים לעשות קלתות למכרם (חולין צת) ההוא כי זיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא. תשובת הגאון וששאלתם כי זיתא דתרבא דנפל לדיקולא וקשיא למר צונן או רותח ורותח היכי נפל לדיקולא מי סברת לדיקולא עצמה נפל הכי קאמר כי זיתא דתרבא שנפל ליורה גדולה שיש בה שיעור דיקולא:
ערך כנור
כנורג(ברכות ג:) כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו שבאותו הלילה שיצאו ישראל ממצרים נשבה רוח צפונית בחצי הלילה וכך מנהגה לנשב בכל חצי הלילה (יבמות עב.) כל אותן מ׳ שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה איכא דאמרי שהקדוש ברוך הוא מטייל בגן עדן עד חצי הלילה ואחר חצי הלילה הולך לו ורוח צפונית מנשבת מיד בכל העולם איכא דאמרי בכל לילה מחצות לילה ועד שחרית מנשבת רוח צפונית לפי שד׳ רוחות מנשבות בכל יום ורוח מערבית מתחיל׳ הלילה ועד חציה ורוח צפונית מחצות לילה ועד שחרית ורוח מזרחית מתחילת היום ועד חציו רוח דרומית מחצי היום ועד ערבית (בבא בתרא כה) אמר רבי חנן בר אבא ד׳ רוחות מנשבות בכל יום ויום והיה לדוד חלון פתוח מרות צפונית על מטתו וכיון שמגיע חצות לילה היה מנשב מצפון הרוח בשערות הכנור ומנגן מאליו:
ערך כף
כףד(עירובין יא: יומא יא:) כופה ר״מ מחייב במזוזה פי׳ זו כיפה האמורה כאן פתוחה מארבע רוחותיה אלא מסוכתה כפופה כמו קשת ועומדת על ד׳ רגלים ר״מ מחייבה במזוזה שאומר שהיא כמו בית וראויה לדירה וחכמים פוטרין שאינה ראויה לדירה ושוין שאם יש ברגלה שלשה טפחים הואיל וגבוה כל כך ראויה לדירה וחייבת במזוזה אמר אביי הכל מודים כל היכא דהכופה רחבה ד׳ טפחים ואין ברגלה ג׳ ולא כלום דכל הפחות מג׳ כלבוד דמי ואפי׳ אויר ליכא הכא יש כרגלה ג׳ ואין רחבה ארבע טפחים ולא כלום דכל פחות מד׳ לא הוי מקום כי פליגי דיש ברגליה ג׳ ורחבה ד׳ ואינה גבוה י׳ ויש בה לחוק ולהשלימה לי׳ ר״מ סבר הואיל ויכול לחוק רואין כמה שחקוק ומשלם ליה ונחשוב הרגלים אע״פ שאינם מגיעים לי׳ כמו שמגיעין לי׳ דמו והוי כמו שיש ברגליה י׳ חייבת ורבנן סברי אין חוקקין להשלים עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר רואין ומ״ס אין רואין אבל יש בעלות כפיפת הכיפה ממנה ולמטה י׳ טפחים לכולי עלמא אע״פ שאין ברגליה אלא ג׳ נחשבת כמו שהן י׳ וחייבת זה פי׳ הגאון בערובין כפים על גבי כפים כיפה כנגד האוטם כבר פירשנו בערך אוטם. (מועד קטן כה) כי נח נפשיה דרבה ורב יוסף נשוק כיפי דפרת אהדדי דאביי ורבא נשוק כיפי דדיגלא אהדדי פי׳ כיפאות של גשרים נשתברו ונשקה כיפה זו את זו (מגילה יא) המולך מהודו ועד כוש ת״ר ג׳ מלכו בכיפה פי׳ בכל העולם כולו כלומר תחת השמים שעשוי ככיפה. (עירובין קב) א״ר אסי הני כיפי דארבא בזמן שיש בהן טפח וכו׳ פי׳ יש לספנים לוחות שקושרין אותן בטבעות שבספינה וכופפין אותן על גבי הספינה ובימות החמה כשתקדיר עליהן החמה פורשין ע״ג הלוחות מחצלות ומסככין על עצמן (חגיגה יט. חולין לא) מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין פירוש שני ראשי הגל המחוברין במי הים כפי׳ אמצעית הגל העשוי ככיפה לפי שאין מטבילין באויר (קידושין ט) אמר אביי בחטאת מלמד שכונסה לכיפה ומתה מאיליה. (סנהדרין פא) מי שלקה ושינה כונסין אותו לכיפה (גמ׳) מאי כיפה אמר רבי יהודה מלא קומתו (עבודה זרה טז) הגיעו לכיפה שמעמידין בה וכו׳ פי׳ היו בונים מרחצאות ומנהגם לעשות בו בנין ועושין בה צורה אסור לבר ישראל לבנותה. (בבא בתרא כה) וכיון שחמה נוגעת לקרן מערבית צפונית מקפת וחוזרת אחורי כיפה. (סוטה לב) מלמד שהיו המים נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין:
ערך שר
שרה(שבת יז:) אין שורין דיו (פסחים נט.) אין שורין את המורסן לתרנגולין (בפ״ב דמעשר שני עדיות פרק א) בית שמאי אומרין שפין ושורין בטהרה (בבא בתרא כה) מרחיקין את המשרה מן ירק (סוכה מ. בבא קמא קה) לאכלה ולא למשרה ולא לכביסה פי׳ שריית הפשתן וכיבוס הבגדים:
א. [אויס דריקען.]
ב. [קארב.]
ג. [פידעל.]
ד. [געוועלבט.]
ה. [ווייקען.]
פאפי יונאה – כך שמו על שם מקומו.
עצורי – עוצרי שומשמין לעשות שמן.
בגירי דיליה – והכא נמי מידיהם הוא בא לו שמכח מכותיהם הוא מרעיד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עני והעשיר הוה – רבותא נקט שהיה עני ולא איבעי לאסוקי אדעתייהו שיבנה האפדנא אפי׳ הכי הוזקקו להרחיק משום דהוו גירי דידהו אף על גב דסמך בהיתר אין צריך להרחיק אפי׳ בגירי דיליה כדתניא (לעיל דף כ:) אם היה רפת בקר קודמת לאוצר מותר וה״ה חנות של נחתומים וצבעין ואין חילוק בין דירה לשאר לפי המסקנא אומר ר״ת דהכא היינו טעמא משום דלא קביעא תשמישייהו כל כך כי הנך דלעיל (הג״ה. ועוד דהכא משום דבאיסור סמך דכל מרא דמחי מרפי לארעא. ע״כ הג״ה).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עני והעשיר הוה – פי׳ נראה לי דהני עצורי מעיקרא אחזוק למידק התם דכי הוה עני ולא דעתיה למיבני לא הות מחי בהו ולהכי נקט בגמרא לפרושי לן דעני והעשיר הוה ולפום מאי דמפרשינן לעיל בבא לסמוך אינו סומך אם רצה מתחלה היה מוחה בידם וכיון שלא מיחה בדין היה שהוחזקו אלא דכיון דמכחו ממש נידא אי׳ חזקה להזיק את האדם ולהפיל בית עליו וכן כתב רבי משה הספרדי זכרונו לברכה שאין לנזק זה חזקה כקוטרא ובית הכסא דמי.
פפי יוכנאה עני והעשיר הוה. משמע דמשום הכי איצטריך למימר עני והעשיר הוה, לומר, דאף על גב דהחזיקו שלש שנים בכך קודם שהעשיר, אין לו חזקתן חזקה, דכיון דעני הוה לא הוה מסיק אדעתיה שיתעשר ויבנה, וכדאמרינן (גיטין ל:) חברך מית אשר איעתר לא תשר, ולפיכך לא מחה, הא אם היה עשיר מתחלתו ולא מחה אפילו קודם שיבנה חזקתן חזקה, דיכול היה למחות אפילו קודם שיבנה, וכדכתיבנא לעיל גבי גפת וסיד, וכיון שלא מיחה עלתה להן חזקה, דאז לא היה נזקן היזק גדול לשעתו כדי שנאמר נזקין כאילו אין אדם מוכרן וכקוטרא ובית הכסא דמו, אבל אם לאחר שבנה האפדנא החזיקו אין להן חזקה, דנזקין גדולים הן ואין להם חזקה, וטפי מקוטרא ובית הכסא נינהו, שאין אדם מוכר שיפול עליו ביתו. וכן כתב הרמב״ן ז״ל דנזקין אלו כקוטרא ובית הכסא דמו ואין להן חזקה.
פאפי יונאה עני והעשיר הוה. משמע דמשום הכי איצטריך למימר עני והעשיר הוה לומר דאף על גב דהחזיקו שלש שנים בכך קודם שהעשיר אין חזקתו חזקה דכיון דעני הוה לא מסיק אדעתיה שיתעשר ויבנה וכדאמרינן חברך מית אשר אתעשר לא תאשר ולפיכך לא מיחה הא אם היה עשיר מתחלתו ולא מיחה אפילו קודם שיבנה חזקתם חזקה דיכול הוא למחות אפילו קודם שיבנה וכדכתיבנא לעיל גבי גפת וסיד וכיון שלא מיחה עלתה להם חזקה דאז לא היה נזקו נזק גדול לשעתו כדי שנאמר נזקים כאלו אין אדם מוכרם וכקוטרא וכבית הכסא דמו אבל אם לאחר שבנה האפדנא החזיקו אין להם חזקה כו׳. הרשב״א ז״ל.
בד״ה עני והעשיר כו׳ וה״ה חנות של נחתומין וצבעין ואין חילוק בין דירה כו׳ עכ״ל יראה שהוצרכו לכל זה משום דיש לבעל דין לחלוק ולומר דרפת בקר לא הוה גירי דיליה ומש״ה קאמרי דה״ה חנות של נחתומין כו׳ דהוה גירי דיליה ולאו דוקא נקט רפת בקר דהא בחד בבא מתני במתני׳ וכתבו דאין חילוק בין דירה לשאר כדבעי למימר מעיקרא אלא דלמסקנא דהיינו לפי׳ ר״ח ור״ת בשיטת חרדל דלמסקנא דקאמר אלא אמר רבינא כו׳ לרבא נמי שרי לסמוך בכל דבר ולא פליגי על אביי אלא בבור וק״ל:
מסופר: איש אחד שנקרא פאפי יונאה עני והעשיר הוה [היה], בנה אפדנא [ארמון] במקום מושבו, הוו הנך עצורי בשיבבותיה [היו שם עושי שמן שומשומין בשכנותו], דכי הוו דייקי שומשמי הוה ניידא אפדניה [שכאשר היו דכים את השומשומים היה נד רועד הארמון שלו], אתא לקמיה [בא לפני] רב אשי להתלונן, אמר ליה [לו]: כי הואן בי [כאשר היינו בבית] רב כהנא הוה אמרינן [היינו אומרים]: מודי [מודה] ר׳ יוסי בגירי דיליה [בחיצים שלו]. ואף כאן, כיון שהם גורמים נזק ישיר, צריכים הם להרחיק.
The Gemara relates that a man called Pappei Yona’a was poor and became wealthy. He built a mansion [appadna] on his land. There were these sesame seed pressers in his neighborhood who would work, and when they would press the sesame seeds their activity would shake his mansion. He came before Rav Ashi to complain. Rav Ashi said to him: When we were studying in the study hall of Rav Kahana, we would say that Rabbi Yosei concedes with regard to one’s arrows. Here too, because the sesame seed pressers cause immediate damage they must distance themselves.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מיגשתוספותרמ״הרמב״ןרשב״אשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְכַמָּה

The Gemara asks: And how much must the mansion shake for the owner to have the right to compel the sesame seed pressers to distance themselves?
רי״ףרש״יר״י מיגשרמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכמה – תנוד אפדנא דבעי ארחוקי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: וכמה הוא השיעור של תנודה שבגללו אומרים להם להרחיק?
The Gemara asks: And how much must the mansion shake for the owner to have the right to compel the sesame seed pressers to distance themselves?
רי״ףרש״יר״י מיגשרמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

בבא בתרא כה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים בבא בתרא כה:, עין משפט נר מצוה בבא בתרא כה:, רי"ף בבא בתרא כה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום בבא בתרא כה:, הערוך על סדר הש"ס בבא בתרא כה:, רש"י בבא בתרא כה:, ר"י מיגש בבא בתרא כה: – מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים), תוספות בבא בתרא כה:, תוספות רי"ד מהדורה תליתאה בבא בתרא כה:, רמ"ה בבא בתרא כה:, רמב"ן בבא בתרא כה:, רשב"א בבא בתרא כה: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי בבא בתרא כה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), שיטה מקובצת בבא בתרא כה:, מהרש"א חידושי הלכות בבא בתרא כה:, מהרש"א חידושי אגדות בבא בתרא כה:, גליון הש"ס לרע"א בבא בתרא כה:, פירוש הרב שטיינזלץ בבא בתרא כה:, אסופת מאמרים בבא בתרא כה:

Bava Batra 25b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Bava Batra 25b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Bava Batra 25b, Rif by Bavli Bava Batra 25b, Attributed to R. Gershom Bava Batra 25b, Collected from HeArukh Bava Batra 25b, Rashi Bava Batra 25b, Ri MiGash Bava Batra 25b, Tosafot Bava Batra 25b, Tosefot Rid Third Recension Bava Batra 25b, Ramah Bava Batra 25b, Ramban Bava Batra 25b, Rashba Bava Batra 25b, Meiri Bava Batra 25b, Shitah Mekubetzet Bava Batra 25b, Maharsha Chidushei Halakhot Bava Batra 25b, Maharsha Chidushei Aggadot Bava Batra 25b, Gilyon HaShas Bava Batra 25b, Steinsaltz Commentary Bava Batra 25b, Collected Articles Bava Batra 25b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144