×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אנִשְׁחֲטָה בְּהֵמָה אַחֶרֶת עִמָּהּ לְרַבִּי נָתָן פָּרָה פְּסוּלָה בְּהֵמָה כְּשֵׁרָה לְרַבָּנַן פָּרָה כְּשֵׁרָה בְּהֵמָה פְּסוּלָה.
But if another animal was inadvertently slaughtered together with the red heifer in the same action, according to Rabbi Natan, who holds that the slaughter of non-sacred animals without intent is valid, the red heifer is disqualified, because an additional labor was performed with its slaughter, and the other animal is fit for consumption, as its slaughter was valid. According to the Rabbis, who hold that slaughter of non-sacred animals without intent is not considered slaughter, the red heifer is fit for use in the purification rite because no other labor was performed with its slaughter, and the other animal is unfit for consumption.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי חולין לב ע״א}1השחיז את הסכין ועף ובא חברו ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה2: מאי כדי שחיטה אחרת רב אמר כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף ושמואל3 אמר אפילו בהמה לעוף וכן אמר ר׳ יוחנן אפילו בהמה לעוף במערבא אמרי משמיה דר׳ יוסי ביר׳ חנינא4 אפילו כדי
שיגביהנה וירביצנה וישחוט דקה לדקה וגסה לגסה (ועוף לעוף5). {ר״ח6} והילכתא כשמואל ור׳ יוחנן דהוו להו תרי במקום חד7 ואין דבריו של-אחד במקום שנים
אמר [רבה]⁠8 השוחט בסכין רע9 אפילו הוליך והביא כל היום כולו שחיטתו כשרה:
באעי רבא10 שהיות מהו שיצטרפו ותפשוט ליה מדידיה התם בדלא שהה. באעי רב הונא בר נתן שהה במיעוט סימנין מהו תיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא:
{משנה חולין ב:ד} מתני׳ שחט את הושט ופסק את הגרגרת שחט את הגרגרת ופסק את הושט או ששחט את11 אחד מהן והמתין לה עד שמתה או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו ר׳ ישבאב אומר נבלה ומטמאה במשא ר׳ עקיבה אומר טרפה כלל אמר ר׳ ישבאב משום ר׳ יהושע כל שנפסלה בשחיטתה נבלה וכל שׁשחיטתה12 כראוי ודבר אחר גרם13 לה להפסל14 טרפה והודה לו ר׳ עקיבה15:
1. ב-גלא כאן מקום הסיפא של המשנה: ״נפלה הסכין...בקור״.
2. השחיז...אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה: גצא, גקמג עד: ״אחרת״. דפוסים עד: ושחט וכו׳.
3. רב אמר כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף ושמואל: דפוס קושטא רק: ״שמואל״, ומקומם של דברי רב בהמשך אחרי דברי ר׳ יוחנן. דפוסים הביא דברי רב בשני המקומות.
4. חנינא: כך בכל כה״י וב״ג. רק דפוסים: חיננא.
5. ועוף לעוף: וכן בה״ג. חסר ב-גא, גצב, גצג, גקמג, כ״י פריס, דפוסים. (ראה ראבי״ה בשם רשב״ח גאון שיעור אחר לשהיה בעוף).
6. בשמו בתוספות כאן ד״ה ושמואל.
7. במקום חד: וכן גצב. חסר ב-גא, גלא, גצג, גקמג, כ״י פריס, דפוסים.
8. רבה: גא, גלא, גצג, גקמג, כ״י פריס. כ״י א, דפוסים: ״רבא״.
9. רע: וכן ב-גא, גלא, גצב, גצג, גקמג, דפוס קושטא. כ״י פריס, ר״י אלמדארי, דפוסים: ״רעה״.
10. רבא: וכן כ״י פריס, דפוסים. גא, גלא, גצב, גקמג: ״רבה״.
11. את: חסר ב-גצב, כ״י פריס, דפוסים.
12. ששחיטתה: כ״י פריס: ״שנשחטה״.
13. גרם: גצב, כ״י פריס, דפוסים: ״גורם״.
14. להפסל: כ״י פריס: ״ליפסל״.
15. ר׳ ישבאב אומר נבלה...עקיבה: גלא: ״כול׳⁠ ⁠״.
לרבנן דאמרי בעינן לשחיטת [חולין] כוונה (לשחיטת חולין) בהמה פסולה ופרה כשירה דלא חשיבא מלאכה (דידה):
נשחטה בהמה אחרת עמה – בלא מתכוין.
לרבי נתן – דמכשיר שחיטת חולין בלא כוונה בהמה כשרה ופרה פסולה ואע״ג דשלא בכוונה לא מסח דעתיה ולא מיקרי מתעסק במלאכה אחרת הואיל ושחיטתו כשרה מיפסלא משום ושחט אותה ולא אותה וחבירתה.
לרבנן פרה כשרה – דהא שחיטת בהמת חולין לאו שחיטה היא ומשום מלאכה ליכא למיפסל דשלא במתכוין לא מיקרי עוסק במלאכה אחרת דטעמא דמלאכה אחרת משום דמסח דעתיה מפרה הוא והיכא דלא איכוין למלאכה אחרת ליכא היסח הדעת והכי אמרינן לקמן נחתכה דלעת עמה דברי הכל כשרה.
נשחטה בהמה אחרת עמה לרבנן פרה כשרה – ואם תאמר ואותה ולא אותה וחבירתה לרבנן למה לי אי לשוחט בהמה אחרת עמה תיפוק ליה מטעם מלאכה כמו חתך דלעת עמה ויש לומר דאיצטריך לשוחט שתי פרות ונתכוין לשחוט דמשום מלאכה אחרת לא מפסלו כיון דשתיהן לשם פרה.
כבר ביארנו שכל המתעסק בפרה אדומה משעת שחיטתה עד שנעשית אפר שעסק עמה במלאכה אחרת פסולה ומ״מ נעשית עמה מלאכה אחרת מאליה שלא בכונת המתעסק לא פסלה מעתה עליך לדון שאם חתך עמה דלעת פסולה נחתכה עמה דלעת כשרה וכן כל כיוצא בזה והשחיטה אינו כן אלא אין צריך לומר בשחט עמה בהמה אחרת שהפרה פסולה אלא אף בנשחטה עמה מאליה פסולה הפרה הואיל ובהמת חולין הוכשרה שאין צריכה כונה כמו שביארנו הרי הוא כמי ששחטה ומגדולי המחברים כתבו בזו הפך הדברים שאין צריך לומר בנשחטה מאליה שכשרה היא אע״פ שהוכשרה בהמת החלין הואיל ומ״מ לא כיון הוא למלאכה אלא אף בשחט בהמה אחרת עמה פרה כשרה הואיל ואין שחיטת חלין צריכה כונה הרי אנו דנין בה שחטה הוא כנשחטה מאליה והדברים נראין אלא שהם מתמיהים לפי סוגיא זו אלא ששמענו שהגירסא מוחלפת בידם:
תד״ה נשחטה בהמה אחרת כו׳ ויש לומר דאצטריך לשוחט שתי פרות ונתכוין כו׳ עכ״ל אבל לרבי נתן בשמעתין דקאמרינן וה״ד כגון ששחט שתי פרות כו׳ אין אנו צריכים לדחוקי דאיירי במתכוין לשוחטה כו׳ כמו שכתבו התוס׳ לרבנן אלא דאיירי שפיר בלא מתכוין ושחיטתו הוי שחיטה לר׳ נתן כמו בהמת חולין דפרה קדשי בדק הבית היא דאיכא למאן דאמר דסבירא ליה הכי בפרק אין מעמידין וק״ל:
שם במשנה שחט את הוושט כו׳ פסק הגרגרת ואחר כך שחט הוושט כו׳ ברי״ף וברא״ש לא גרסינן במתניתין ואחר כך וכ״כ הרשב״א דאם איתא היכא הוה רבא בעי למימר אימא וכבר שחט ולקמן בגמרא גרסי׳ ועוד והתניא ואחר כך כו׳ וק״ל:
נשחטה בהמה אחרת עמה בלא מתכוון, לדעת ר׳ נתן המכשיר שחיטת חולין בלא כוונה — הפרה האדומה פסולה, משום שנעשתה מלאכה אחרת יחד עם שחיטתה, והבהמה האחרת כשרה. ואילו לדעת רבנן [חכמים], הסבורים ששחיטה ללא כוונה אינה קרויה שחיטה — הפרה כשרה, מפני שלא נעשתה מלאכה אחרת עם שחיטתה, והבהמה האחרת פסולה, מפני שנשחטה בלא כוונה.
But if another animal was inadvertently slaughtered together with the red heifer in the same action, according to Rabbi Natan, who holds that the slaughter of non-sacred animals without intent is valid, the red heifer is disqualified, because an additional labor was performed with its slaughter, and the other animal is fit for consumption, as its slaughter was valid. According to the Rabbis, who hold that slaughter of non-sacred animals without intent is not considered slaughter, the red heifer is fit for use in the purification rite because no other labor was performed with its slaughter, and the other animal is unfit for consumption.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) פְּשִׁיטָא נִשְׁחֲטָה בְּהֵמָה אַחֶרֶת לְרַבִּי נָתָן אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא {במדבר י״ט:ג׳} וְשָׁחַט אוֹתָהּ אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא אוֹתָהּ וַחֲבֶירְתָּהּ וְהֵיכִי דָּמֵי כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט שְׁתֵּי פָּרוֹת בַּהֲדֵי הֲדָדֵי אֲבָל בְּהֵמָה דְּחוּלִּין אֵימָא לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara asks: That is obvious; why did Rava have to teach that? The Gemara answers: It was necessary for Rava to teach the halakha according to the opinion of Rabbi Natan in the case where another animal was inadvertently slaughtered in the same action with the red heifer. It may enter your mind to say: The Merciful One states with regard to the slaughter of the red heifer: “And you shall give it to Elazar the priest…and he shall slaughter it before him” (Numbers 19:3), from which it is inferred: One may slaughter it, but not it and another animal simultaneously. And what are the circumstances of that prohibition? It is a case where one slaughtered two red heifers at the same time. But in a case where one slaughtered a red heifer together with a non-sacred animal, say no, that it does not disqualify the red heifer. Therefore, Rava teaches us that even slaughter with a non-sacred animal disqualifies the red heifer.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פשיטא – אכתי לא שמעינן דכל העוסקים בפרה פוסלין אותה במלאכה.
נשחטה בהמה אחרת לר׳ נתן איצטריכא ליה – דכיון דמלאכה לא מיקריא שלא בכוונה כדאמרינן לקמן נחתכה דלעת עמה דברי הכל כשרה משום שחיטת חבירתה נמי אע״ג דשחיטה שלא בכוונה שמה שחיטה הוה אמינא לא תפסול דושחט אותה משמע ולא אותה וחבירתה והיכי דמי כגון ששחט שתי פרות אדומות בהדי הדדי.
קמ״ל – דחולין נמי משמע אבל רישא דנתכוין לאחרת לא איצטריכא דנהי נמי דאותה וחבירתה משמע שתי פרות אדומות מיהו כיון דנתכוין למלאכה אחרת מיפסלא משום היסח הדעת דלא גרעה מחתיכת דלעת.
אבל פרה דחולין אימא לא קמ״ל – וא״ת דאמר בריש זבחים (דף ז.) שחט אחת על מי שמחוייב חטאת פסולה על מי שמחוייב עולה כשרה דכתיב וכפר עליו ולא על חבירו חבירו דומיא דידיה שמחוייב חטאת כמותו והכא נמי נימא אותה ולא אותה וחבירתה דומיא דידה ויש לומר דהתם וכפר עליו משמע עליו מכפר ולא על חבירו מכפר על המחוייב חטאת כזה דשייכא ביה כפרה זו.
ותמהים: הרי כל זה פשיטא [פשוט, מובן מאליו]! ומשיבים: נשחטה בהמה אחרת לר׳ נתן איצטריכא ליה [הוצרכה לו], לומר שהיא פסולה. שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: ״ושחט אותה״ (במדבר יט, ג) אמר רחמנא [אמרה התורה], והמלה ״אותה״ באה להדגיש: אותה דווקא, ולא אותה וחבירתה, והיכי דמי [וכיצד הוא] האיסור? כגון ששחט שתי פרות אדומות בהדי הדדי [יחדיו], אבל אם שחט עמה בהמה של חוליןאימא [אמור] שלא, שאין זה בכלל ״ולא אותה וחבירתה״, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] רב פפא שגם זה בכלל.
The Gemara asks: That is obvious; why did Rava have to teach that? The Gemara answers: It was necessary for Rava to teach the halakha according to the opinion of Rabbi Natan in the case where another animal was inadvertently slaughtered in the same action with the red heifer. It may enter your mind to say: The Merciful One states with regard to the slaughter of the red heifer: “And you shall give it to Elazar the priest…and he shall slaughter it before him” (Numbers 19:3), from which it is inferred: One may slaughter it, but not it and another animal simultaneously. And what are the circumstances of that prohibition? It is a case where one slaughtered two red heifers at the same time. But in a case where one slaughtered a red heifer together with a non-sacred animal, say no, that it does not disqualify the red heifer. Therefore, Rava teaches us that even slaughter with a non-sacred animal disqualifies the red heifer.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בחָתַךְ דַּלַּעַת עִמָּהּ דִּבְרֵי הַכֹּל פְּסוּלָה גנֶחְתְּכָה דַּלַּעַת עִמָּהּ דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה.:

Rava adds: If one slaughtered a red heifer and in the same action cut a gourd together with it, everyone agrees that the red heifer is disqualified. If one slaughtered a red heifer and a gourd was inadvertently cut together with it in the same action, everyone agrees that the red heifer is fit for use in the purification rite, as that is not labor that disqualifies a red heifer and it is also not excluded by the derivation from the verse “And he shall slaughter it.”
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נחתך דלעת עמה דברי הכל כשרה אפי׳ לר׳ נתן דפוסל פרה בשחיטת בהמה דחולין כשנשחטה בלא כוונה דהיא בת מינה וכיון דחשובה שחיטה דבהמה [שחיטה] כשרה לדבריו פסולה הפרה אבל נחתכה דלעת בלא כוונה אפי׳ לר׳ נתן דפוסל בשחיטת בהמה מכשיר בחתיכת דלעת בלא כוונה דאין חשובה (על) [לדברי] הכל מלאכה:
חתך דלעת עמה דברי הכל פסולה – דהא מלאכה היא.
נחתכה דלעת עמה דברי הכל כשרה – דשלא בכוונה לא מיקרי עוסק במלאכה ורישא לרבי נתן טעמא דכתיב ושחט אותה ולא חבירתה עמה ושלא בכוונה נמי שמה שחיטה.
והוסיף רבא: אם חתך דלעת עמה, עם שחיטת הפרה האדומה — דברי הכל פסולה, שהרי עשה עמה מלאכה אחרת במתכוון. ואם נחתכה דלעת עמה בלא מתכוון — דברי הכל כשרה, שאין זו מלאכה הפוסלת, וגם אין בזה משום ״אותה״ ולא אותה וחבירתה.
Rava adds: If one slaughtered a red heifer and in the same action cut a gourd together with it, everyone agrees that the red heifer is disqualified. If one slaughtered a red heifer and a gourd was inadvertently cut together with it in the same action, everyone agrees that the red heifer is fit for use in the purification rite, as that is not labor that disqualifies a red heifer and it is also not excluded by the derivation from the verse “And he shall slaughter it.”
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַתְנִי׳: נָפְלָה סַכִּין וְהִגְבִּיהָהּ נָפְלוּ כֵּלָיו וְהִגְבִּיהָן הִשְׁחִיז אֶת הַסַּכִּין וְעָף בָּא חֲבֵירוֹ וְשָׁחַט דאִם שָׁהָה כְּדֵי שְׁחִיטָה פְּסוּלָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אִם שָׁהָה כְּדֵי בִיקּוּר.:

MISHNA: If, when one was in the middle of slaughtering an animal, the knife fell and he lifted it and then completed the slaughter, or if his garments fell and he lifted them and then completed the slaughter, or if he had honed the knife and grew weary before completing the slaughter and another came and slaughtered the animal, if he interrupted the slaughter in one of these ways or in a different way for an interval equivalent to the duration of an act of slaughter, the slaughter is not valid. Rabbi Shimon says: The slaughter is not valid if he interrupted the slaughter for an interval equivalent to the duration of an examination.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נפלו כלים והגביהן כו׳ כלומר שנפלה מעפרתו ממנו:
ערך גרם
גרםא(חולין ט.) ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור מאי קא משמע לן כולהו תנינא פי׳ אלו כולן שנויות במשנתינו מה בא שמואל ללמדנו. שהייה (חולין לב.) נפלו כליו והגביהן השחיז הסכין ועף ובא חברו ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה. דרסה (חולין ל) התיז את הראש בבת אחת פסולה. חלדה (חולין לב.) או שהחליד את הסכין תחת סימן השני ופסקו רבי ישבב אומר נבלה. הגרמה (חולין יח) השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני כולה כשרה הא לאו הכי פסולה. עיקור (חולין לב.) שחט את הושט ופסק את הגרגרת או שפסק את הגרגרת ואח״כ שחט את הושט וכו׳. (חולין פא) השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מאותו ואת בנו (חולין פה) פטור מכסוי הדם. פי׳ שהייה לאחר שהתחיל לשחוט בוושט אם נפל סכין מידו ושהה קודם שיחזור לגמור את השחיטה כדי שיגביה בהמה אחרת וירביצנה וישחטנה דקה לדקה וגסה לגסה ועוף לעוף בכל הענינים ששהה ביני ביני כשיעור הזה פסולה פחות מכאן כשרה אבל אם שחט במקצת מן הקנה של בהמה ושהה כשיעור הזה לא חיישינן לה ואם שחט רובו חציו ושהה כשיעור הזה פסולה ובעוף אין שהייה אלא בושט אבל בגרגרת לא דאי שחיט מקצת ושהה לאו כלום הוא ופסוקת הגרגרת ברובה פסולה במה דברים אמורים בבהמה או בעוף שלא על ידי סכין אבל אם שחט כעוף בסכין יפה אם שחט מקת ושהה לא חיישינן דאי רובו כשר ואי חציו שר דמה נפשך אי מחצה על מחצה כרוב הוא שחטיה לרובה דגרגרת וכשרה ואי מחצה על מחצה אינו כרוב הא לא עבד ולא כלום וכי שהה כדי שחיטה אחרת וגמר שחיטתו כשרה. דרסה כיצד היה שוחט והכביד ידו על הסכין וחתך את הסימנין בבת אחת ולא הוליך ולא הביא פסולה ואם הוליך והביא כשרה דרסה לשון כמו דרוסת הארי. חלדה כגון שהכניס הסכין בין העוף לסימנין או בין סימן לסימן אי נמי הוה מזיא או עמרא עילוי אפקיתא או רקעתא דמידבק בקירא או בקנדרוג או בסנדרוס ועייל סכין תותייהו ושחט פסולה פי׳ מזיא שיער עמרא צמר הפקותא צואר קנדרוג דבק סנדרוס עטרן רקעת׳ סמרטיט מאי לשון חלדה כחולדה סדר׳ בעיקרי בתים דמיכסיא. הגרמה משיפוי כובע ולמעלה פסולה למטה כשרה. עיקר היה שוחט ופירכסה הבהמה או שהכתה ראשה לארץ ונתעקרו הסימנין פסולה:
ערך גרם
גרםב(חולין ט.) ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור מאי קא משמע לן כולהו תנינא פי׳ אלו כולן שנויות במשנתינו מה בא שמואל ללמדנו. שהייה (חולין לב.) נפלו כליו והגביהן השחיז הסכין ועף ובא חברו ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה. דרסה (חולין ל) התיז את הראש בבת אחת פסולה. חלדה (חולין לב.) או שהחליד את הסכין תחת סימן השני ופסקו רבי ישבב אומר נבלה. הגרמה (חולין יח) השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני כולה כשרה הא לאו הכי פסולה. עיקור (חולין לב.) שחט את הושט ופסק את הגרגרת או שפסק את הגרגרת ואח״כ שחט את הושט וכו׳. (חולין פא) השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מאותו ואת בנו (חולין פה) פטור מכסוי הדם. פי׳ שהייה לאחר שהתחיל לשחוט בוושט אם נפל סכין מידו ושהה קודם שיחזור לגמור את השחיטה כדי שיגביה בהמה אחרת וירביצנה וישחטנה דקה לדקה וגסה לגסה ועוף לעוף בכל הענינים ששהה ביני ביני כשיעור הזה פסולה פחות מכאן כשרה אבל אם שחט במקצת מן הקנה של בהמה ושהה כשיעור הזה לא חיישינן לה ואם שחט רובו חציו ושהה כשיעור הזה פסולה ובעוף אין שהייה אלא בושט אבל בגרגרת לא דאי שחיט מקצת ושהה לאו כלום הוא ופסוקת הגרגרת ברובה פסולה במה דברים אמורים בבהמה או בעוף שלא על ידי סכין אבל אם שחט כעוף בסכין יפה אם שחט מקת ושהה לא חיישינן דאי רובו כשר ואי חציו שר דמה נפשך אי מחצה על מחצה כרוב הוא שחטיה לרובה דגרגרת וכשרה ואי מחצה על מחצה אינו כרוב הא לא עבד ולא כלום וכי שהה כדי שחיטה אחרת וגמר שחיטתו כשרה. דרסה כיצד היה שוחט והכביד ידו על הסכין וחתך את הסימנין בבת אחת ולא הוליך ולא הביא פסולה ואם הוליך והביא כשרה דרסה לשון כמו דרוסת הארי. חלדה כגון שהכניס הסכין בין העוף לסימנין או בין סימן לסימן אי נמי הוה מזיא או עמרא עילוי אפקיתא או רקעתא דמידבק בקירא או בקנדרוג או בסנדרוס ועייל סכין תותייהו ושחט פסולה פי׳ מזיא שיער עמרא צמר הפקותא צואר קנדרוג דבק סנדרוס עטרן רקעת׳ סמרטיט מאי לשון חלדה כחולדה סדר׳ בעיקרי בתים דמיכסיא. הגרמה משיפוי כובע ולמעלה פסולה למטה כשרה. עיקר היה שוחט ופירכסה הבהמה או שהכתה ראשה לארץ ונתעקרו הסימנין פסולה:
ערך גרם
גרםג(חולין ט.) ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור מאי קא משמע לן כולהו תנינא פי׳ אלו כולן שנויות במשנתינו מה בא שמואל ללמדנו. שהייה (חולין לב.) נפלו כליו והגביהן השחיז הסכין ועף ובא חברו ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה. דרסה (חולין ל) התיז את הראש בבת אחת פסולה. חלדה (חולין לב.) או שהחליד את הסכין תחת סימן השני ופסקו רבי ישבב אומר נבלה. הגרמה (חולין יח) השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני כולה כשרה הא לאו הכי פסולה. עיקור (חולין לב.) שחט את הושט ופסק את הגרגרת או שפסק את הגרגרת ואח״כ שחט את הושט וכו׳. (חולין פא) השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מאותו ואת בנו (חולין פה) פטור מכסוי הדם. פי׳ שהייה לאחר שהתחיל לשחוט בוושט אם נפל סכין מידו ושהה קודם שיחזור לגמור את השחיטה כדי שיגביה בהמה אחרת וירביצנה וישחטנה דקה לדקה וגסה לגסה ועוף לעוף בכל הענינים ששהה ביני ביני כשיעור הזה פסולה פחות מכאן כשרה אבל אם שחט במקצת מן הקנה של בהמה ושהה כשיעור הזה לא חיישינן לה ואם שחט רובו חציו ושהה כשיעור הזה פסולה ובעוף אין שהייה אלא בושט אבל בגרגרת לא דאי שחיט מקצת ושהה לאו כלום הוא ופסוקת הגרגרת ברובה פסולה במה דברים אמורים בבהמה או בעוף שלא על ידי סכין אבל אם שחט כעוף בסכין יפה אם שחט מקת ושהה לא חיישינן דאי רובו כשר ואי חציו שר דמה נפשך אי מחצה על מחצה כרוב הוא שחטיה לרובה דגרגרת וכשרה ואי מחצה על מחצה אינו כרוב הא לא עבד ולא כלום וכי שהה כדי שחיטה אחרת וגמר שחיטתו כשרה. דרסה כיצד היה שוחט והכביד ידו על הסכין וחתך את הסימנין בבת אחת ולא הוליך ולא הביא פסולה ואם הוליך והביא כשרה דרסה לשון כמו דרוסת הארי. חלדה כגון שהכניס הסכין בין העוף לסימנין או בין סימן לסימן אי נמי הוה מזיא או עמרא עילוי אפקיתא או רקעתא דמידבק בקירא או בקנדרוג או בסנדרוס ועייל סכין תותייהו ושחט פסולה פי׳ מזיא שיער עמרא צמר הפקותא צואר קנדרוג דבק סנדרוס עטרן רקעת׳ סמרטיט מאי לשון חלדה כחולדה סדר׳ בעיקרי בתים דמיכסיא. הגרמה משיפוי כובע ולמעלה פסולה למטה כשרה. עיקר היה שוחט ופירכסה הבהמה או שהכתה ראשה לארץ ונתעקרו הסימנין פסולה:
א. [אביררען.]
ב. [אביררען.]
ג. [אביררען.]
מתני׳ נפלה סכין והגביהה – ושהה בהגבהה זו.
כליו – בגדיו.
או שהשחיז את הסכין – קודם שחיטה.
ועף – נתייגע וכשהתחיל לשחוט לא היה בו כח ופסק שחיטתו ובא חבירו ושחט.
כדי ביקור – מפרש בגמרא.
משנה. ז. נפלה סכין והגביהה וכו׳. השתא מתחיל לפרש שהייה. נפלה סכין, מידו, והגביהה, ושהה בהגבהה זו, או נפלו כליו והגביהן. כליו, כגון בגדיו, כגון בתי ידיו שהיו רחבים ונפלו לו על ידיו והגביהן על זרועותיו. או שהשחיז את הסכין, במשחזת, שכשהתחיל לשחוט ומצאה רעה הניח מלשחוט ושחזה במשחזת, נמצא ששהה. ועף, או עף, נתייגע, וכשהתחיל לשחוט לא היה בו כח ופסק שחיטתו, ובא חברו ושחט.
אם שהה בנתים כשיעור שחיטה אחרת, מפרש בגמרא כדי שיעור שחיטת שני סימנים לבדן של בהמה גסה, בלא שום הגבהה והרבצה של בהמה, אלא שהיתה הבהמה רבוצה ומוכנת לשחיטה ומזומנת, ובשיעור מועט אדם יכול לחתוך רוב סימניה לבדן. אם שהה כדי השיעור הזה, לא שנא בעוף ולא שנא בבהמה, אם חזר וגמר שחיטתו פסולה, לפי שכל מה ששחט בתחלה נחשב לנקב, ואם היה בושט הוי נקיבתו במשהו, ואם בקנה מיפסל ברוב.
ר׳ שמעון אומ׳ כדי ביקור. מפ׳ בגמ׳ כדי ביקור טבח חכם, כלומ׳ כשיעור בדיקת הסכין בשלש רוחותיה, באותו השוחט עצמו, שהוא חכם ואין צריך להוליכה ולהראותה לחכם.
המשנה החמישית והכונה בה להשלים מה שהתחיל לבאר בעניני החלק השני ובא עכשיו לפרש דין שהייה ואמר על זה נפלה סכין והגביהה נפלו כלים והגביהן השחיז את הסכין ועף ובא חברו ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה ר׳ שמעון אומר אם שהה כדי בקור אמר הר״מ פי׳ זהו ענין השהייה הנזכר למעלה את הסכין ועף פי׳ שאם העביר הסכין על צואר הנשחט ונסתלק קודם שיגמר השחיטה וכדי שחיטה אחרת הוא כדי שיגביה הבהמה וירביצנה וישחוט ואפי׳ זה הנשחט עוף אמרו כדי שחיטת בהמה דקה ואפי׳ לעוף ומה שאמר כדי בקור אמרו כדי בקור טבח חכם ר״ל כדי שיעור בדיקת השחיטה לדעת אם נשחט השיעור שחייב או לא ואין הלכה כר׳ שמעון:
א משנה נפלה הסכין באמצע השחיטה והגביהה, או נפלו כליו (בגדיו) באמצע והגביהן, וכן אם קודם השחיטה השחיז את הסכין ובשל כך עף (התעייף) קודם שגמר את השחיטה, ובא חבירו ושחט, בכל אלה אם שהה בשעת השחיטה פרק זמן כדי שחיטהפסולה. ר׳ שמעון אומר: אם שהה כדי ביקור (בדיקה).
MISHNA: If, when one was in the middle of slaughtering an animal, the knife fell and he lifted it and then completed the slaughter, or if his garments fell and he lifted them and then completed the slaughter, or if he had honed the knife and grew weary before completing the slaughter and another came and slaughtered the animal, if he interrupted the slaughter in one of these ways or in a different way for an interval equivalent to the duration of an act of slaughter, the slaughter is not valid. Rabbi Shimon says: The slaughter is not valid if he interrupted the slaughter for an interval equivalent to the duration of an examination.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גְּמָ׳: מַאי כְּדֵי שְׁחִיטָה אָמַר רַב כְּדֵי שְׁחִיטַת בְּהֵמָה אַחֶרֶת.

GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning of an interval equivalent to the duration of an act of slaughter? Rav said: It means an interval equivalent to the duration of an act of slaughter of another animal, not the duration required to complete the act of slaughter that was interrupted.
רי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מאי כדי שחיטה אמר רב כדי שחיטת בהמה אחרת – ולא תימא כדי שיגמור שחיטתו ותו לא.
מאי כדי שחיטה אחרתא, רב אמר כדי שחיטת בהמה לבהמה וחיה לחיה ועוף לעוף ושמואל אמר אפילו בהמה לעוף. כלומר כשיעור שהייה בהמה לעוף. וכן אמר ר׳ יוחנן כשיעור בהמה לעוף (חולין לב ע״א). ועמדוב שמואל ור׳ יוחנן בטעם אחד ואמרו בין לבהמה בין לעוף שיעור אחד כשיעור שחיטת בהמה. והילכתא כוותייהו. ויש מן הגאונים שפסקו כר׳ יוסי בר׳ חנינא כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוטג.
1
א. כגירסת הרבה ראשונים. עי׳ דק״ס אות י.
ב. ועמדו וכו׳ כותייהו, הוא לשון ר״ח באו״ז דנ״ג רע״א.
ג. כ״ד בה״ג דקכ״ה ע״ב הו״ד ראבי״ה שם. וכ״כ ראבי״ה שם בשם רש״י. ובשם רש״י גם באו״ז סי ׳שעז דנ״ג רע״א [ונראה מלשונו שהיה לפניו ברש״י יותר משלפנינו]. [אבל הרא״ש סי׳ ט מספקא ליה בדעת רש״י]. וכן סתם רבינו לעיל סי׳ רט.
1. בכ״י של ראב״ן מופיעים כאן סימן רי״ז שדן בסוגיה בחולין ל׳: וסימן רי״ח שדן בסוגיה בחולין ל״א., וסימנים אלו הובאו לעיל על סדר הש״ס.
גמרא. מאי כדי שחיטה. כלומר, רוצה לומר אם שהא כדי לגמור מה ששייר, או רוצה לומר כדי שחיטה שלימה מתחלה ועד סוף. ומתרץ כדי שחיטת בהמה אחרת, דהיינו שיעור שחיטה מתחלה ועד סוף.
ב גמרא ושואלים: מאי [מה פירוש] שהה כדי שחיטה? אמר רב: כדי שחיטת בהמה אחרת.
GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning of an interval equivalent to the duration of an act of slaughter? Rav said: It means an interval equivalent to the duration of an act of slaughter of another animal, not the duration required to complete the act of slaughter that was interrupted.
רי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמְרִי לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב כְּדֵי שְׁחִיטַת בְּהֵמָה לִבְהֵמָה וְעוֹף לְעוֹף אוֹ דִלְמָא אַף בְּהֵמָה לְעוֹף.

Rav Kahana and Rav Asi said to Rav: Is the interruption that invalidates the slaughter an interval equivalent to the duration of an act of slaughter of another animal for an animal, i.e., in a case where an animal was being slaughtered, and an interval equivalent to the duration of an act of slaughter of another bird for a bird? Or perhaps it is an interval equivalent to the duration of an act of slaughter of an animal even for a bird, and if the interruption is any shorter it does not invalidate the slaughter?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

או דלמא אף בהמה לעוף כלומר כדי שחיטת בהמה לעוף:
בהמה לבהמה ועוף לעוף – כדי שחיטת בהמה אחרת משערין לשהיית שחיטת בהמה ובכדי שחיטת עוף אחר משערינן לשהיית שחיטת עוף.
או דילמא אפילו – בכדי שחיטת בהמה משערינן לשהיית שחיטת העוף דהיינו קולא.
אמרי ליה [אמרו לו] רב כהנא ורב אסי לרב: האם שהייה הפוסלת היא כדי שחיטת בהמה לפסול שחיטת בהמה, ושהייה כדי שחיטת עוף לפסול שחיטת עוף, או דלמא [שמא] אף כדי שחיטת בהמה לעוף, שאם שהה בפחות מכדי שחיטת בהמה אינו פוסל אף בשחיטת עוף?
Rav Kahana and Rav Asi said to Rav: Is the interruption that invalidates the slaughter an interval equivalent to the duration of an act of slaughter of another animal for an animal, i.e., in a case where an animal was being slaughtered, and an interval equivalent to the duration of an act of slaughter of another bird for a bird? Or perhaps it is an interval equivalent to the duration of an act of slaughter of an animal even for a bird, and if the interruption is any shorter it does not invalidate the slaughter?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲמַר לְהוּ לָא הֲוָה בְּדִיחְנָא בֵּיהּ בְּחַבִּיבִי דֶּאֱישַׁיְּילֵיהּ.

Rav said to them: When we studied this topic I did not feel sufficiently intimate with my beloved uncle, Rabbi Ḥiyya, such that I could ask him that question. Rav was able only to transmit that which he heard from Rabbi Ḥiyya, but was unable to resolve their dilemma.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בחביבי זהו ר׳ חייא – עומדת להטיל איכא בינייהו כלומר ר׳ יוחנן דאמר אפי׳ בהמה לעוף שנפלה לארץ ואין לעשות לה אלא לשחוט וזהו שיעור קטן. ור׳ חנינא אמר כדי שיביא בהמה אחרת כו׳ כלומר לא שיביא ממש אלא שתהא עומדת לשם וישהא שיעור להפילה ולשחטה וזהו שיעור גדול. כדי שירביצנה ויגביהנה וישחוט כלומר ויגביה צוארה לשחוט:
אמר להו לא הוה בדיחנא בחביבי דאישייליה – לא היתה דעתי גסה בדודי רבי חייא כשלמדתי הלכה זו ולא היה בסבר פנים עמי שאשאלנו דבר זה. רב בר אחוה ובר אחתיה דרבי חייא הוה.
אמר להו [להם]: לא הוה בדיחנא ביה בחביבי [לא היתה דעתי בדוחה כל כך בדודי, ר׳ חייא], כשלמדתי אצלו הלכות אלה, כלומר, לא היה בסבר פנים יפות עמי, דאישייליה [שאשאל אותו] שאלה זו, ואין לי אלא מה ששמעתי.
Rav said to them: When we studied this topic I did not feel sufficiently intimate with my beloved uncle, Rabbi Ḥiyya, such that I could ask him that question. Rav was able only to transmit that which he heard from Rabbi Ḥiyya, but was unable to resolve their dilemma.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִתְּמַר אָמַר רַב הכְּדֵי שְׁחִיטַת בְּהֵמָה לִבְהֵמָה וְעוֹף לְעוֹף וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִילּוּ בְּהֵמָה לְעוֹף וְכֵן כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִילּוּ בְּהֵמָה לְעוֹף.

It was stated that there is an amoraic dispute with regard to this matter. Rav said: An interval equivalent to the duration of an act of slaughter of another animal for an animal, and an interval equivalent to the duration of an act of slaughter of another bird for a bird. And Shmuel said: An interval equivalent to the duration of an act of slaughter of an animal even for a bird. And likewise, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that Rabbi Yoḥanan said: An interval equivalent to the duration of an act of slaughter of an animal even for a bird.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבעל המאורההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אף בהמה לעוף – קולא היא שנתנו לעוף שיעור שחיטת בהמה לשהייתו.
ושמואל אמר אף בהמה לעוף – ר״ח פסק כשמואל ורבי יוחנן דאמרי בהמה לעוף ובקונטרס פסק לחומרא כרב דאמר עוף לעוף דקיימי אמוראי דמערבא כוותיה דאמרי דקה לדקה וגסה לגסה וכ״ש עוף לעוף דיותר חלוק עוף מבהמה ממה שחלוקין דקה מגסה וגם בה״ג פסק גסה לגסה ודקה לדקה ועוף לעוף.
{שמעתא דשיעור שהייה בשחיטה}
איתמר: רב אמר, כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף – כתב ה״ר שלמה ז״ל: ואף על גב דרב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן, כיון דקם ליה ר׳ יוסי בר׳ חנינא בשיטתיה דרב, דהא אמר, דקה לדקה וגסה לגסה, וממילא שמעינן, ועוף לעוף, הלכך, עבדינן לחומרא.
והרי״ף ז״ל פסק כשמואל וכר׳ יוחנן, ועליו סמכנו בחבורנו בהלכות שחיטה. ונראה לנו שר׳ יוסי בר׳ חנינא לא בא ללמד אלא בשהיית שחיטת בהמה לבהמה, אבל בבהמה לעוף לא הכריע, לא כרב ולא כר׳ יוחנן. והלכות שחיטה הלכה למשה מסיני הן, ואין לנו בהן לדמות ולומר שחיטת עוף לעוף כשחיטת דקה לדקה. וכל מאי דלא איתמר בפירוש, לא מפקינן ליה מסברא.
ובשחיטת דקה לדקה וגסה לגסה סמכינן אדר׳ יוסי בר׳ חנינא. אבל בהגבהה והרבצה לא סמכינן עליה, כיון דרב ושמואל ור׳ יוחנן לית להו הכי, דהא לא קא אמרי אלא כדי שחיטה בלבד. וכיון שרבינו שלמה מחמיר בענין הזה, אנו חוששין לו ואין אנו עושין מעשה אלא כדבריו.
{שמעתא דשהה במיעוט סימנין}
אבל מה שכתב1 בשהה במיעוט סימנין ופירשה שהוא בשוהה במיעוט אחרון, ואמר שהשוחט רוב סימנין והשליך מידו העוף והוא שוהה למות אסור לחזור ולחתוך המיעוט בתורת שחיטה, אין אנו סומכין עליו.
ושמעתי משם ה״ר יעקב ז״ל, שהוא היה מפרש אותה במיעוט ראשון.
ואין דעתנו נוטה2 בכל אחד משני הפירושים הללו. דאי במיעוט אחרון, קשיא הא דאמרי׳ בגמ׳ (דף כט.): מי סברת בבהמה. לא, בעוף. דמה נפשך, אי מחצה על מחצה כרוב הא עבד ליה רובא. אלמא, בתר דעבד רובא לא פסלה בה תוב שהייה. ומאן דאמר ההוא שנויא הוא ולא סמכינן עליה, אין אנו רואין כן. דכיון דמלתא דתליא בסברא היא וממ״נ, נקיטינן לה שנויא דסמכא, ועלה סמכינן וכוותיה עבדינן.
גם מי שמעמיד שמועה זו דשהה במיעוט סימנין במיעוט ראשון ובושט, אין פירושו מתיישב על דעתנו. דאי הכי, מאי תיבעי ליה. הרי נעשה בה מעשה טריפה. ועוד, תפשוט ליה מדרב ושמואל ור׳ יוחנן, דכולהו אית להו שהייה בעוף, ואי אמרת אין שהייה במיעוט ראשון, לא משכחת לה לעולם שהייה בעוף.
ותניא בתוספתא שלא כדברי ה״ר שלמה ז״ל, מפורש להכשיר, ושלא כדברי ה״ר יעקב ז״ל, מפורש לפסול: שחט בה אחד או רוב אחד בעוף, אף על פי ששהה לזמן מרובה וגמרה, שחיטתו כשרה (עיין פרק ב, א ובמפרשים שם). שחט מיעוטו של ושט ושהה כדי שחיטה ואח״כ שחט את שניהם, או שניקב הושט ואח״כ שחט את שניהם, טריפה (פרק ב, ב).
ומפי החכם ר׳ יונתן3 בר׳ אשר ז״ל שמעתי פי׳ דבר זה, והנאני. דכי קא מיבעיא לן שהה במיעוט סימנין, בשחיטת בהמה איבעיא לן. ובשוחט מיעוט אחרון של סימן ראשון, ושוהה בו באותו מיעוט בדרך שחיטתו כשיעור שהייה. מי אמרי׳, כמחתך בבשר בעלמא הוא ואין זו שחיטה אלא חתיכת בשר בעלמא והויא לה שהייה, או דלמא, כיון דקי״ל דלכתחלה בעינן שחיטת כולהו סימנין, בשחיטה קא עסיק ולאו שהייה הוא. וסלקא בתיקו.
1. ר״ל: מה שכתב ה״ר שלמה ז״ל.
2. בכתי״ס: נוחה. וכן נראה נכון.
3. בדפ״ר: ר׳ יהונתן.
הרב אלפסי ז״ל פסק כשמואל ור׳ יוחנן דאמרי׳ בהמה לעוף. ורבינו שלמה ז״ל פסק כרב דאמר ועוף לעוף מדאמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט דקה לדקה וגסה לגסה, ממילא ידעינן דעוף לעוף. ומתוך דברי הרב אלפסי ז״ל שכתב דר׳ יוסי בר׳ חנינא דאמר כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט דקה לדקה משמע דהלכה כר׳ יוסי בר׳ חנינא, ולא פליגא דר׳ יוסי בר׳ חנינא אדרב ושמואל ור׳ יוחנן. ולית הלכתא כותיה, דיחיד הוא במקום רבים. וכן נראה מפירוש רבינו שלמה ז״ל. ולישנא דגמרא נמי הכי משמע דקא אמר עומדת להטיל איכא בינייהו, אלא דאשכחינן איכא בינייהו שפירושא אתא לאשמועינן.
1
1. בכ״י מופיע כאן ביאורי ההשלמה לדף ל׳:. במהדורתנו, הם מובאים לעיל.
זהו ביאור המשנה ולענין פסול בשחיטה הלכה היא אלא שלשיעור שהייה אין הלכה כמשנה זו לא כתנא קמא ולא כר׳ שמעון ודברים שנאמרו בגמרא לענין שיעור זה עם שאר דברים הבאים להשלמת ענין זה אלו הם שיעור שהייה הוא בכדי שיגביה הבהמה וירביצנה וישחטנה אבל שהא פחות מכן הרי היא שחיטה אחת ואינה נפסלת באיזו בהמה אמרו שהרי שהיית הגבהה והרבצה בגסה יתרה מבדקה אלא שיעור זה בגסה אם היה שוחט את הגסה ובדקה אם היה שוחט את הדקה ובעוף יש אומרים בדרך זה כדי שחיטת עוף אחר ויראה לי לדעת זה הכנת תפיסתו בידים כדי לשחטו ושיעור זה לדעתי הוא כשיעור האמור במליקה במסכת זבחים כיצד מולק אוחז את שתי גפיה בשתי אצבעותיו ורגלה באצבע קטנה ומנתח צוארה ואוחז צוארה באצבעות שאחז גפיה ומולק ואף כאן אומר אני בעוף ששהייתו בכדי שיעור זה על הדרך האמור בבהמה בכדי שיעור הגבהה והרבצה ויש אומרים בו ששיעור שהייתו כדין שהיית בהמה דקה ומפני שר׳ יוסי בר׳ חנינא שהוא סוף המחלקת בכך אמר גסה לגסה ודקה לדקה ולא הזכיר עוף לעוף ואלו כן היה לו לפרש אלא שדעתו כדי בהמה דקה לעוף וכשמואל ור׳ יוחנן ואע״פ שחלק רב לומר עוף לעוף ושהוא טעמא דמיסתברא מ״מ הרי שמואל ור׳ יוחנן ור׳ יוסי בר׳ חנינא רבים והוא יחיד ואם מפני שאמרו רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי במקום רבים אינו כן וכן כלך לדרך זו רב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן ומ״מ יש אומרים שר׳ יוסי בר׳ חנינא סובר עוף לעוף שמאחר שאמר גסה לגסה ודקה לדקה הוא הדין עוף לעוף והוו להו תרי ותרי ואיסורא וכן כתבוה גדולי הרבנים וראוי לחוש הואיל וטעמא דמסתבר הוא ויש מחמירין לפסוק כמשנתנו לשער בשחיטה לבד בבהמה מוכנת ורבוצה כדי לשחוט ומחלקת זו תלויה במה שאמרו במשנה בשיעור שחיטה ושאלו בה מאי כדי שחיטה כלומר כדי שחיטת בהמה או כדי שחיטת עוף שהיא קלה הימנה או כדי שיגמור שחיטתו שהוא קל מכלם ופרשה רב כדי שחיטת בהמה אחרת ור׳ חנינא אמר כדי שיביא בהמה אחרת וישחוט והקשו לו יביא אם כן נתת דבריך לשיעורין ותירץ בעומדת להטיל כלומר לא הבאה ממקום אחר אלא שהיא לשם והוא צריך ליטלה ולהרביצה לישחט ואין גורסין בעומדת להטיל איכא בינייהו אלא בעומדת להטיל והטלה זו היא הגבהה שבדברי ר׳ יוסי בר׳ חנינא שאמר שיגביהנה וירביצנה וכו׳ ונמצא שניהם מסכימים לשיעור זה ואף רב ושמואל ור׳ יוחנן לא חלקו בה שלא באו אלא לפרש כדי שחיטה שבמשנתנו ופרשו כדי שחיטת בהמה והגבהה והרבצה בכלל שחיטה הם שהרי כלם צורך שחיטה ואף כשתאמר שמשנתנו דוקא שחיטה מ״מ רב ושמואל ור׳ יוחנן לא באו אלא לפרש המשנה ושמא דעתם כר׳ חנינא ור׳ יוסי ורב פפא וזו היא שטתנו ומ״מ יש גורסין בעומדת להטיל איכא ביניהו דאלו לרב ור׳ יוחנן ושמואל דוקא כדי שחיטת בהמה וכמשנתנו ופירושה בבהמה רבוצה ומוכנת לשחוט ולר׳ חנינא ור׳ יוסי בכדי הרבצה והגבהה ושחיטה וכן כתבוה גדולי הרבנים ופסקו בה כרב ושמואל ור׳ יוחנן להחמיר וראוי לחוש שאף הוא טעמא דמסתבר וסתם משנה וגדולי המחברים מחמירים עוד לשער בכדי שחיטת מיעוט סימנין ומפני שהם מפרשים ששאלת שהה במיעוט סימנין חוזרת על כדי שחיטה כלומר מי אמרינן כדי שחיטה גמורה דהיינו שחיטת רוב סימנין או כדי סוף שחיטה דהיינו שחיטת מיעוט סימנין ודברים מתמיהים הם שאם כן היה מקומה אחר דברי ר׳ יוסי בר׳ חנינא ועוד שאם כן היה לו לומר כמיעוט סימנין באות הכ״ף או כדי מיעוט סימנין ועוד שאי אפשר לפרש כדי שחיטה במה שאינו שחיטה כלל אלא שאלת שהא במיעוט סימנין שנשארה בתיקו ואנו צריכים להחמיר בה מספק עקר הפי׳ בה לדעתי הוא שגמר שהייתו עם שיעור שהיית מיעוט הסימנין ר״ל ששהא כדי הגבהה והרבצה וכדי שחיטת רוב הסימנין אבל לא בכדי שחיטת כל הסימנין וענין השאלה כדי שחיטה פירושו כדי שחיטה גמורה בכל הסימנין או שמא שחיטה כהכשרה ברוב סימנין ונשארה בספק ומחמירין בה ששיעור רוב סימנין שחיטה גמורה היא:
ומעירים: וכן אתמר [נאמרה] מחלוקת אמוראים בענין זה, אמר רב: שהייה הפוסלת היא כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף, ושמואל אמר: אפילו שהייה כדי שחיטת בהמה לעוף. וכן כי אתא [כאשר בא] רבין אמר ר׳ יוחנן: אפילו שהייה כדי שחיטת בהמה לעוף.
It was stated that there is an amoraic dispute with regard to this matter. Rav said: An interval equivalent to the duration of an act of slaughter of another animal for an animal, and an interval equivalent to the duration of an act of slaughter of another bird for a bird. And Shmuel said: An interval equivalent to the duration of an act of slaughter of an animal even for a bird. And likewise, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that Rabbi Yoḥanan said: An interval equivalent to the duration of an act of slaughter of an animal even for a bird.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבעל המאורההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רַבִּי חֲנַנְיָא אָמַר כְּדֵי שֶׁיָּבִיא בְּהֵמָה אַחֶרֶת וְיִשְׁחוֹט יָבִיא אֲפִילּוּ מֵעָלְמָא נָתַתָּ דְּבָרֶיךָ לְשִׁיעוּרִין.

Rabbi Ḥananya said: An interval equivalent to the period in which one can bring another animal and slaughter it. The Gemara asks: Does that mean the time in which one can bring an animal even from anywhere else, regardless of the distance? Occasionally, there is no animal available in close proximity. If so, you have rendered your statement subject to circumstances; it does not apply uniformly to all cases.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לשיעורין – פעמים שהיא רחוקה ופעמים קרובה.
ר׳ חנניא אמר: השהייה הפוסלת היא כדי שיביא בהמה אחרת וישחוט. ותוהים: יביא אפילו מעלמא [מהעולם], ממקום אחר? אם כן נתת דבריך לשיעורין, שלעיתים מצויה בהמה במקום קרוב ולעיתים במקום רחוק!
Rabbi Ḥananya said: An interval equivalent to the period in which one can bring another animal and slaughter it. The Gemara asks: Does that mean the time in which one can bring an animal even from anywhere else, regardless of the distance? Occasionally, there is no animal available in close proximity. If so, you have rendered your statement subject to circumstances; it does not apply uniformly to all cases.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַב פָּפָּא עוֹמֶדֶת לְהַטִּיל אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

Rav Pappa said: The practical difference between the opinion of Rabbi Ḥananya and that of the other Sages is in a case where there is an animal standing before the slaughterer and it is necessary to cast it to the ground in order to slaughter it. Even Rabbi Ḥananya disregards the time required to bring the animal from elsewhere. But Rabbi Ḥananya holds that the slaughter is invalidated only if the interruption lasts an interval equivalent to the duration of the act of casting the animal to the ground and slaughtering it. The Rabbis invalidate the slaughter even if an interval has elapsed that is equivalent to the duration of the act of slaughtering the animal, without casting it to the ground.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עומדת – כאן ומחוסרת הטלה לארץ.
איכא – בין רבי חנינא לרבי יוחנן רבי יוחנן משער בשחיטה לחודה ורבי חנינא בעי הטלה ושחיטה.
ה״ג אמר רב פפא בעומדת להטיל. ולא גרסינן איכא בינייהוא, משום דלא פליגי הני רבנן אשיעור הגבהה והרבצה כלל. תדעב דהא מתני׳ נמי כדי שחיטה קתני כדאמרי אינהו כדי שחיטה, ואפילו הכי פריש ר׳ יוסי ב״ר חנינא דבכלל שחיטה העמדה והרבצה דצורך שחיטה הן. ועוד שלא שאלו בגמ׳ מאי בינייהו כדי שיתרץ רב פפא עומדת להטיל איכא בינייהוג. ודעת הגאונים ז״לד ורבינו כןה שהלכה כר׳ יוסי ב״ר חנינא, וכן כתוב בהלכות גדולותו.
ומשמע נמי דלא פליג נמי אשחיטת עוף לעוף, אלא אי כשמואל ור׳ יוחנן אי כרבז, ואע״ג דאיהו אמר דקה לדקה, דהכי אגמריה רחמנא למשה בשיעור שהיה כדי שחיטת בהמה ולא בעוףח, הלכך שיעור שהיה כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט דקה לדקה ולעוף וגסה לגסה. וזה דעת רבנו יצחק וכן עיקרט. אבל רש״י ז״לי מחמיר בכדי שחיטת עוף לעוףכ.
וישל לדון בשיעור שהייה שתהא כדי שחיטת רוב שנים בבהמה וכדי שחיטת רוב אחד בעוף, דכדי שחיטה גמירי ומשה על רוב שנים בבהמה ועל רוב אחד בעוף נצטוהמ. ואלמלא שאין לשון הגמרא משמע כן הייתי אומר דהיינו בעיא דרב הונא בר נתןנ, ומיהו עור איתיה בשיעור שהייה, דכיון דלא מישחטי סימנין עד דחתיך עור, כדי שחיטה כדשחטי אינשי גמיריס.
א. כגירסת רש״י ד״ה איכא. ועי׳ בכור שור דמלשון ׳רבי חנינא אמר׳ משמע כגירסת רש״י.
ב. בחידושי הר״ן: ואע״ג דאינהו לא הזכירו אלא שיעור שחיטה, משום הא לא איריא דפליגי, דהא מתני׳ וכו׳.
ג. וכ״כ בתוספות הרא״ש ד״ה אמר, ובחידושי הרשב״א המאירי והר״ן.
ד. כן הובא בראב״ן חולין סי׳ רטז בשמם.
ה. ז, א. וראה תוספות הרא״ש שהאריך לבאר משמעות דברי הרי״ף.
ו. הל׳ שחיטה ד״ו קכה, ד; הוצ׳ רע״ה ירושלים ח״ג עמ׳ 109.
ז. וכ״כ בעל המאור (ה, ב), והרשב״א בחידושיו, ובתשובותיו ח״א סי׳ שסז.
ח. ראה בעל המאור שם וחידושי חתם סופר.
ט. כ״כ תוד״ה ושמואל בשם ר״ח, עיי״ש, וכן פסק הרמב״ם הל׳ שחיטה פ״ג ה״ג, בספר המכריע סי׳ ז (הובא גם בשטמ״ק כאן). וכ״כ הרשב״א בתשובה ח״א סי׳ קטז. וע״ע שו״ת אבני נזר יו״ד סי׳ טז.
י. ד״ה דקה.
כ. וכן מפורש בה״ג שם: ועוף לעוף, וכ״ה בתוס׳ שם בשמו. [אמנם להלן שם עמ׳ 125 פסק בה״ג כר׳ יוחנן. וראה הוצ׳ ירושלים שם הערה 16, שנראה שלפני רבותינו הרמב״ן והרשב״א לא היתה הגירסא בה״ג עוף לעוף]. וכן פסקו בשערי שחיטה לר׳ שמואל בן חפני (הובא בראבי״ה סי׳ אלף פו), ספר יראים סי׳ תנו, העיטור הל׳ שחיטה (כח, ב), ספר התרומה הל׳ שחיטה סי׳ ג, שבלי הלקט סי׳ ד. וראה ראבי״ה שם, או״ז הל׳ שחיטה סי׳ שעז.
ל. וכן הביא הר״ן (ז, ב) דברי רבינו, וביאר שם שנסתפק אם שיעור שחיטה הוא גם בעור, ובסימנין עצמן אם ברובן או בכולן.
מ. הגרא״ז ציין שרבינו נסתפק בזה בתחילת הפרק [כז, א ד״ה ומפרקינן] אם דין שלמים לכתחילה הוא מדאורייתא. ועי׳ הערת הגרשז״ר שהאריך לדון בדבריו.
נ. ראה מאירי: ׳שאלת שהא במיעוט סימנין שנשארה בתיקו ואנו צריכין להחמיר בה מספק, עיקר הפירוש בה לדעתי הוא, שגמר שהייתו עם שיעור שהיית מיעוט הסימנין, ר״ל ששהא כדי הגבהה והרבצה וכדי שחיטת רוב הסימנין, אבל לא בכדי שחיטת כל הסימנין, וענין השאלה, כדי שחיטה, פירושו כדי שחיטה גמורה בכל הסימנין, או שמא שחיטה כהכשרה ברוב סימנין, ונשארה בספק ומחמירין בה ששיעור רוב הסימנין שחיטה גמורה היא׳. וכן פירש בארחות חיים הל׳ שחיטה עמ׳ 383 בשם הר״י קרקושא, וראה שבלי הלקט שם ויש״ש סי׳ טו. וכיון לזה הגרשז״ר. [והגרא״ז העיר: אולי כוונתו דנגרוס בלא מיעוט סימנים. אכן לפי פירוש רש״י דהוא על מיעוט בתרא, יש לומר דתליא בזה, אי אי עיקר דין שחיטה לכתחלה מדאורייתא הוא שלמים, דאי עיקר דין על רובא לא שייך לפסול במיעוט בתרא. אך הרמב״ן דחה למעלה פירש״י].
ס. והר״ן שם מסיים דאיכא מאן דאמר שאף בכדי כל הסימנין משערין דמ״מ איתנהו בשחיטה, וכ״כ יש״ש שם. אבל דעת הרשב״א בתוה״ב הקצר (כב, א), והרא״ש סי׳ ט שמשערין ברוב אחד בעוף ושנים בבהמה. וראה טור וב״י ושו״ע סי׳ כג ס״ב.
אמר רב פפא בעומדת להטיל. לא גרסינן איכא בינייהו, חדא דהא לא איבעיא לן מאי בינייהו, דנהדר רב פפא בעומדת להטיל איכא בינייהו, ועוד דהנך דקאמרינן כדי שחיטה ולא אדכרו שיגביהנה וירביצנה, לאו משום דפליגי בהגבהה והרבצה, תדע לך דהא מתניתין כדי שחיטה קתני, ואפילו הכי קא פריש רב⁠[י] יוסי דבכלל שחיטה הגבהה והרבצה דכולהו צורך שחיטה נינהו.
אמר רב פפא: בהמה העומדת לפניו להטיל אותה מיד לארץ כדי לשוחטה איכא בינייהו [יש ביניהם], שלדעת ר׳ חנניא כל שלא שהה כדי שיעור הטלה על הארץ ושחיטה — אין זה פוסל.
Rav Pappa said: The practical difference between the opinion of Rabbi Ḥananya and that of the other Sages is in a case where there is an animal standing before the slaughterer and it is necessary to cast it to the ground in order to slaughter it. Even Rabbi Ḥananya disregards the time required to bring the animal from elsewhere. But Rabbi Ḥananya holds that the slaughter is invalidated only if the interruption lasts an interval equivalent to the duration of the act of casting the animal to the ground and slaughtering it. The Rabbis invalidate the slaughter even if an interval has elapsed that is equivalent to the duration of the act of slaughtering the animal, without casting it to the ground.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא וכְּדֵי שֶׁיַּגְבִּיהֶנָּה וְיַרְבִּיצֶנָּה וְיִשְׁחוֹט דַּקָּה לְדַקָּה וְגַסָּה לְגַסָּה.

The Gemara cites an additional opinion with regard to the duration of the interruption that invalidates slaughter. They said in the West, Eretz Yisrael, in the name of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina: The duration of the interruption that invalidates slaughter is equivalent to the period in which he can lift the animal from the ground and then lay it back on the ground and slaughter it. The interval is calculated based on the size of the animal in question. The duration of the interruption that invalidates slaughter of a small animal is equivalent to the period necessary to lift, lay down, and slaughter a small animal. And the duration of the interruption that invalidates slaughter of a large animal is equivalent to the period necessary to lift, lay down, and slaughter a large animal.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דקה לדקה – לשהיית בהמה דקה משערינן בכדי שחיטת בהמה דקה דכוותה. ואף על גב דרב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן כיון דקים ליה רבי יוסי בר רבי חנינא בשיטתיה דרב דאמר דקה לדקה וגסה לגסה ממילא שמעינן ועוף לעוף ועבדינן לחומרא.
במערבא אמרו משמיה דרב יוסי בר חנינא כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט דקה לדקה וגסה לגסה. והגאונים ז״ל וכן הרב אלפסי ז״ל פסקו כן, דהלכה כר׳ יוסי בר׳ חנינא, והא דלא אדכר בדר׳ יוסי בר׳ חנינא עוף משמע דליכא אלא הני תרי שיעורי דקה וגסה, ובכלל שיעור דקה הוי שיעור עוף, דהכי אגמריה רחמנא למשה בשהייה לדקה ועוף כדי שיעור שחיטה דקה ושיעור גסה לגסה, אבל רש״י ז״ל מחמיר בכדי שחיטת עוף לעוף.
אמרי במערבא משמיה [אמרו בארץ ישראל משמו] של ר׳ יוסי בר׳ חנינא: שיעור השהייה הפוסלת הוא כדי שיגביהנה לבהמה מן הארץ, ויחזור וירביצנה (יוריד אותה לארץ) וישחוט, ושיעור הזמן הנצרך לשם כך בבהמה דקה גורם לפסול שחיטת בהמה דקה, והזמן הנצרך לעשות כן בבהמה גסה גורם לפסול שחיטת בהמה גסה.
The Gemara cites an additional opinion with regard to the duration of the interruption that invalidates slaughter. They said in the West, Eretz Yisrael, in the name of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina: The duration of the interruption that invalidates slaughter is equivalent to the period in which he can lift the animal from the ground and then lay it back on the ground and slaughter it. The interval is calculated based on the size of the animal in question. The duration of the interruption that invalidates slaughter of a small animal is equivalent to the period necessary to lift, lay down, and slaughter a small animal. And the duration of the interruption that invalidates slaughter of a large animal is equivalent to the period necessary to lift, lay down, and slaughter a large animal.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רָבָא זהַשּׁוֹחֵט בְּסַכִּין רָעָה אֲפִילּוּ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ כְּשֵׁרָה.

§ Rava said: In the case of one who slaughters with a blunt knife, even if the completion of the slaughter lasts the entire day, the slaughter is valid provided there is no interruption in the midst of the slaughter.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בסכין רעה – שאין חידודה חותך יפה.
אפילו כל היום כולו – ומאריך ושוהה בשחיטה אחת.
כשרה – הואיל וכל שעה הוא מוליך ומביא ולא הפסיק בשחיטתו.
סימן ריט
ואמר רבא השוחט בסכין רעה, שאינה חדודה, אפילו הוליךא והביא כל היום כולו כשר ובלבד שלא ישהה.
א. כגירסת שני כת״י של הגמ׳ וכ״ה בראשונים. לפנינו לית הוליך והביא.
בסכין רעה. שאין חידודה חותך יפה. אפי׳ כל היום כולו. מאריך ושוהה בשחיטה אחת, כשרה, הואיל וכל שעה הוא מוליך ומביא ולא הפסיק בשחיטתו.
אמר המאירי נפלה סכין והגביהה ר״ל שהתחיל לשחוט בושט ונפל לו הסכין ושהא עד שהגביהו וחזר לשחיטתו או שהכיר אחר שהתחיל לשחוט שסכינו רעה והפסיק שחיטתו והשחיזה או שהיה עיף להרבה בהמות ששחט או להשחזת הסכין שהשחיז וכשהתחיל לשחוט בזו הפסיק מתוך עיפותו ומסרה לחבירו וכן נפלו כליו והגביהן אם היה שיעור שהייה זה בכדי שחיטה שחיטתו פסולה אע״פ שלא שהה בכדי שיעור שיגביהנה וירביצנה שכל מה ששחט כבר נחשב לנקב בעלמא ואינו נמשך לשחיטה זו הואיל ונשתהא כל כך והרי הוא נקב ונטרף וכן בקנה שבבהמה אם נפסק רובו אבל עוף אין בו דין שהייה בקנה שאם נפסק רובו כבר הוכשר ואם לא נפסק רובו לא יהא אלא נקב הרי אינו פוסל בו ואם הוליך הסכין על הצואר ושהא ולא מצא פגם אלא בקנה בבהמה אין לה תקון שמא נקב בושט כל שמצא בו מיהא שום שרטוט ובעוף שוחט את הקנה ובודק בושט על הדרך שהתבאר ר׳ שמעון אומר כדי בקור פרשו בגמרא כדי בדיקת סכין לשוחט עצמו וכגון שהיה הטבח חכם ואינו צריך לילך אצל חכם שאם תאמר בדיקת חכם ושילך אחריו נתת דבריך לשיעורין:
שהא מעט וחזר ושחט וחזר ושהא וחזר ושחט וכן הרבה ואין בשהייה אחת בכדי שיעור ומ״מ כשאתה מצרפם יש בהם שיעור שהייה פסולה:
אמר רבא: השוחט בסכין רעה שאינה מחודדת יפה (אך אינה פגומה), אפילו היה שוחט משום כך את הבהמה במשך כל היום כולו — שחיטתו כשרה.
§ Rava said: In the case of one who slaughters with a blunt knife, even if the completion of the slaughter lasts the entire day, the slaughter is valid provided there is no interruption in the midst of the slaughter.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) בָּעֵי רָבָא שְׁהִיּוֹת מַהוּ חשֶׁיִּצְטָרְפוּ.

Rava raises a dilemma: If there were several short interruptions during a single act of slaughter, what is the halakha in terms of whether they join together to invalidate the slaughter if the sum of the durations of all the interruptions is greater than the maximum permitted interruption?
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שהיות מהו שיצטרפו כלומר ולא שהה בבת אחת כדי שחיטת חברתה אלא שהה לפרקים שיעור כדי (שחיטתה) שחיטת אחרת. ותפשוט ליה מדידיה כלומר דהוא עצמו א׳ השוחט בסכין רעה דדמי כשהיות:
שהיות מהו שיצטרפו – הפסיק ב׳ ושלש פעמים בשחיטה אחת ושהה בין שלשתן כדי שיעור שלם.
בעי רבא שהיות מהו שיצטרפו,
ולא אפשיט וכיון דלא איפשיט עבדינן לחומרא ומצטרפי.
1
1. בכ״י של ראב״ן מופיע כאן סימן ר״כ ובו ביאור לסוגיית ״כל הצואר כולו כשר לשחיטה״. דבריו אלו הובאו להלן חולין מ״ה. על סדר הש״ס.
שהיות מהו שיצטרפו. הפסיק שתים ושלש פעמים בשחיטה אחת ושהה בין שלשתן כשיעור שלם.
בעי [שאל] רבא: שהיות רבות בתוך שחיטה אחת, שאין בכל אחת מהן שיעור שהייה פסולה, מהו שיצטרפו לשיעור שהייה שלם כדי לפסול?
Rava raises a dilemma: If there were several short interruptions during a single act of slaughter, what is the halakha in terms of whether they join together to invalidate the slaughter if the sum of the durations of all the interruptions is greater than the maximum permitted interruption?
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְתִפְשׁוֹט לַהּ מִדִּידֵיהּ הָתָם בִּדְלָא שְׁהָה.

The Gemara challenges: And let Rava resolve the dilemma from his own statement, as he permitted an act of slaughter that lasts the entire day, during which there were presumably brief interruptions throughout. Apparently, the interruptions do not join together. The Gemara responds: There, Rava was referring to a case where there was no interruption, as the slaughterer drew the knife back and forth throughout.
רי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מדידיה – השוחט בסכין רעה אלמא לא מצטרפי דקא ס״ד ואפילו הפסיק קאמר אלא שלא שהה בפעם אחת כשיעור.
התם בדלא שהה – כלל.
ותפשוט ליה מדידיה. שהשוחט בסכין רעה וכו׳ וקאמר אפי׳ כל היום. והמקשה היה סבור שבשחיטה ארוכה כל כך אי אפשר בלא שהיות רבות, אך לא היו בבת אחת, שמע מינה דלא מצטרפי. ומתרץ לה התם בדלא שהה כלל, כדפרישית.
ותוהים: ותפשוט לה מדידיה [ותפתור לו לרבא את הבעיה מדברי עצמו], שהכשיר שחיטה הנמשכת במשך כל היום כולו, ומכאן שאין שהיות מצטרפות! ומשיבים: התם [שם] מדובר כשלא שהה כלל באמצע, שהיה שוחט והולך בלי הפסק.
The Gemara challenges: And let Rava resolve the dilemma from his own statement, as he permitted an act of slaughter that lasts the entire day, during which there were presumably brief interruptions throughout. Apparently, the interruptions do not join together. The Gemara responds: There, Rava was referring to a case where there was no interruption, as the slaughterer drew the knife back and forth throughout.
רי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) בָּעֵי רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן טשָׁהָה בְּמִיעוּט סִימָנִים מַהוּ תֵּיקוּ.:

Rav Huna, son of Rav Natan, raises a dilemma: If one cut the majority of the simanim and then interrupted the slaughter before proceeding to cut the minority of the simanim, what is the halakha? The Gemara answers: The dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שהה במיעוט סימנין מהו כלומר עדיין לא שחט אלא מיעוט סימנין ושהה מהו מי אמרינן כיון דעדיין לא שחט הרוב לא חשיבא התחלת שחיטה וכשרה או דילמא כיון דשהה בשחיטה פסולה:
במיעוט סימנים – שחט הרוב ושהה במיעוט האחרון וגמר שחיטתו.
מהו – מי אמרינן כיון דעבד ליה רובא אתכשר או דלמא כיון דהדר וגמרה כולה חדא שחיטה היא.
תיקו – ולחומרא. ובמיעוט קמא אי דגרגרת לאו מידי עביד ולא שהייה היא ואי דוושט דנקובתו במשהו מיטרפא ממה נפשך דהא כיון דשהה אזיל ליה מעשה קמא והוה ליה נקב בעלמא וטרפה. ונראה דהשוחט רוב סימנין והשליך מידו והעוף שוהה למות אסור לחזור ולחתוך המיעוט בתורת שחיטה דמוטב שיכה על הצואר בסכין או ימתין עד שימות.
שהה במיעוט סימנין מהו. הטוב שבפירושין והמובחר במה שקבלנו בבעיית שהה במיעוט סימנין, זה הוא, דבשחיטת בהמה דבעיא שני סימנין איבעיא לן, ובשוחט מיעוט אחרון של סימן ראשון ושוהה בו באותו מיעוט בדרך שחיטתו כשיעור שהייה קודם שיתחיל הסימן השני, מי אמרינן כמחתך בשר בעלמא הוא, ואין זו שחיטה אלא חתיכת בשר בעלמא, והויא לה שהייה, או דילמא כיון דקיימא לן דלכתחלה בעינן שחיטת כולהו סימנין, בשחיטה קא עסיק ולאו שהייה היא. אבל בעוף ליכא למיבעי, דכיון ששחט רוב הסימן כבר נגמרה שחיטתו, ותו לא פסיל ביה לא שהייה ולא אחת ממיני הטרפות. ובמיעוט קמא של סימן קמא ליכא למיבעי, דאי קנה הוא, הא אמרינן חצי קנה פגום לא מיפסיל, ואי בושט, פשיטא דפסולה שחיטתו, דהא במשהו מיטריף.
הא דבעי רב הונא בר נתן שהה במיעוט סימנין מהו. פירש רש״י ז״ל: אפילו במיעוט בתרא דסימן בתרא וכדרך שפירש למעלה (ל:) גבי החליד מיעוט סמנין כבר כתבנו למעלה שאין פירושו כאן וכאן מחוור, והרמב״ם ז״ל (פ״ג מהל׳ שחיטה ה״ד) פירשה אכדי שחיטה, כלומר מי בעינן כדי שחיטה גמורה כדי שיעור שני סימנין או אפילו שחיטת משהו. וגם זה אינו מחוור כלל.
אלא הפירוש הנכון דארבה קאי, דלפי שאמר רבה השוחט בסכין רעה אפילו הוליך והביא כל היום כולו שחיטתו כשרה, קא בעי רב הונא דילמא הא דרבה דוקא בשמתעסק בצרכי שחיטה, כלומר בחתיכת רוב הסימן, אבל אם שחט רוב סימן הראשון ובמיעוט האחרון של סימן הראשון הוליך והביא ושהה (כ)[ב]⁠שחיטת אותו מיעוט, מי אמרינן כיון דמדאורייתא שחיטת מיעוט האחרון של סימן אינו צריך, ולפיכך בששוהה בחתיכתו כדי שחיטה שחיטתו פסולה דאינו אלא כמחתך בשר בעלמא, או דילמא כיון דכולה סימן בר שחיטה הוא לא חשבינן ליה כשוהה דמתעסק בשחיטה הוא, וסלקה בתיקו, ולחומרא, ולזה הפי׳ בעיא דרב הונא לא שייכא אלא בבהמה אבל בעוף לא.
לא הגביה השוחט ידו אלא שהיה לו סכין רעה והיה מוליך ומביא ומשהתחיל לשחוט את הושט אין הסכין מוסיף לחתוך אלא אחר שיעור שהייה מתוך שהוא רע ביותר אפי׳ היה מוליך ומביא כל היום כלו בדרך זה כשר מפני שמ״מ מתעסק בשחיטה הוא:
יש אומרים בבהמה שאם שחט רוב סימן ראשון והיה שוחט מיעוטו ושהא בשחיטת אותו המיעוט קודם שיתחיל בסימן האחר בכדי שיעור שהייה ששחיטתו פסולה מספק הואיל ומיעוט זה אינו צריך לשחוט שמא בעוד ששוחטו הוא נדון כמחתך בבשר והרי שהא וזו היא אצלם שאלת שהא במיעוט סימנין ופירושו במיעוט אחד מהם והוא מיעוטא בתרא דסימן קמא ובבהמה וענין השאלה אם אחר שאינו צריך שחיטה הוה ליה מחתך בבשר ושהייה היא או שמא הואיל לכתחלה הוא צריך לשחוט את הכל הרי זה מתעסק בשחיטה ונשארה בתיקו ומחמירין בה ובאמת הפי׳ מחוור ומפני שהוא כפי׳ החליד במיעוט סימן וכן ששאלה זו לא באה אלא בשהייה וחלדה מפני שאין לה מקום אצל הגרמה ודרסה ועקור כלל אלא שלענין פסק יש מכשירין ונראין דבריהם הואיל ומ״מ מתעסק בשחיטה ראויה הוא ואע״פ שרוב מפרשים נסכמים לאסור אני מפקפק בה שאם כן שוחט בסכין רעה שהכשרנו אף בבהמה הרי אי אפשר שלא לשהות במיעוט סימן ראשון מ״מ הם מפרשים אותה בשתפש שני הסימנין והשוה אותם זה לזה ושחט ולא עוד אלא שהם מפרשים את השאלה על אותה שמועה כלומר זה שאמרו אפי׳ הוליך הביא כל היום וכו׳ מי אמרינן דוקא במתעסק ברוב סימנין שהוא מתעסק בעקר שחיטה אבל שחט רוב ראשון ושהא במיעוטו האחרון פסול שאינו אלא כמחתך בבשר ושהייה היא או שמא הואיל ולכתחלה צריך לשחטן מתעסק בשחיטה הוא ונשארה בתיקו ומ״מ הדעת נוטה להקל וענין השאלה כבר פרשנוה לדעתנו ויש מפרשי׳ ששאלה זו חוזרת על הסמוך לה ר״ל שהיות מה שיצטרפו ושאל בה אם שהא כמה שהיות בשחיטת כל הסימן אלא שאם אי אתה מצרף אותם שבמיעוט הסימן עם הקודמות ר״ל אותם שברוב הסימן אין בין כלם שיעור שהייה והוא שואל אם אותם שבמיעוט הסימן מצטרפות עם האחרות אחר שהוא בתורת שחיטה ונשארה בתיקו ומחמירין בה:
בעי [שאל] רב הונא בריה [בנו] של רב נתן: אם שהה במיעוט סימנין, שלאחר ששחט את רובם שהה ואחר כך גמר את השחיטה, מהו? שאלה זו לא נפתרה ונשארה תיקו [תעמוד] במקומה.
Rav Huna, son of Rav Natan, raises a dilemma: If one cut the majority of the simanim and then interrupted the slaughter before proceeding to cut the minority of the simanim, what is the halakha? The Gemara answers: The dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אִם שָׁהָה [כְּדֵי בִיקּוּר].: מַאי כְּדֵי בִיקּוּר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּדֵי בִּיקֻּרוֹ שֶׁל חָכָם אִם כֵּן נָתַתָּ דְּבָרֶיךָ לְשִׁיעוּרִין אֶלָּא כְּדֵי בִּיקּוּר טַבָּח חָכָם.:

§ The mishna teaches that Rabbi Shimon says: The slaughter is not valid if he interrupted the slaughter for an interval equivalent to the duration of an examination. The Gemara asks: What is an interval equivalent to the duration of an examination? Rabbi Yoḥanan said: It is an interval equivalent to the duration of an examination of the knife by a Sage prior to the slaughter of the animal. The Gemara objects: If so, you have rendered your statement subject to circumstances, as sometimes the Sage is near and sometimes the Sage is far, and the time required for examination varies accordingly. The Gemara responds: Rather, the reference is to an interval equivalent to the duration of an examination performed by a slaughterer who is a Sage. In that case, travel time is not factored in; only the time of the examination itself is considered, and this does not vary.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדי ביקור טבח חכם כלומר הסכין:
כדי ביקור חכם – בדיקת סכין.
לשיעורין – פעמים דחכם רחוק ופעמים קרוב.
טבח חכם – שזה השוחט חכם הוא.
כדי ביקור טבח חכם – ובסכין הראוייה לאותה בהמה חוץ לצואר כמלא צואר.
שחט רוב אחד בעוף או רוב שנים בבהמה אע״פ שנשאר חי ונשתהא בחיותו ימים רבים ואחר כך מת מאליו התבאר לך ממה שכתבנו בשם התוספתא שהיא כשרה ואע״פ שאנו מפרשים בה דרך אחרת מ״מ זו מיהא פשוטה היא:
שנינו במשנתנו, ר׳ שמעון אומר: אם שהה כדי ביקור (בדיקה) — השחיטה פסולה. ושואלים: מאי [מה פירוש] כדי ביקור? אמר ר׳ יוחנן: כדי ביקרו של חכם, שיבוא ויבדוק את הסכין אם היא כשרה. ומקשים: אם כן, נתת דבריך לשיעורין, שפעמים החכם רחוק ופעמים קרוב! אלא הכוונה היא: כדי ביקור של טבח (שוחט) חכם, כלומר, כדי הזמן שלוקח לשוחט עצמו כשהוא חכם לבדוק את סכינו.
§ The mishna teaches that Rabbi Shimon says: The slaughter is not valid if he interrupted the slaughter for an interval equivalent to the duration of an examination. The Gemara asks: What is an interval equivalent to the duration of an examination? Rabbi Yoḥanan said: It is an interval equivalent to the duration of an examination of the knife by a Sage prior to the slaughter of the animal. The Gemara objects: If so, you have rendered your statement subject to circumstances, as sometimes the Sage is near and sometimes the Sage is far, and the time required for examination varies accordingly. The Gemara responds: Rather, the reference is to an interval equivalent to the duration of an examination performed by a slaughterer who is a Sage. In that case, travel time is not factored in; only the time of the examination itself is considered, and this does not vary.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מַתְנִי׳: שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט וּפָסַק אֶת הַגַּרְגֶּרֶת אוֹ פָסַק אֶת הַגַּרְגֶּרֶת ואח״כוְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט אוֹ שָׁחַט אֶחָד מֵהֶן וְהִמְתִּין לָהּ עַד שֶׁמֵּתָה אוֹ שֶׁהֶחְלִיד אֶת הַסַּכִּין תַּחַת הַשֵּׁנִי וּפְסָקוֹ רַבִּי יְשֵׁבָב אוֹמֵר נְבֵלָה ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר טְרֵפָה.

MISHNA: If one cut the gullet in the standard manner of slaughter with a back-and-forth movement, and he severed the windpipe not in the standard manner, or if one severed the windpipe and thereafter cut the gullet, or if one cut one of the simanim and waited until the animal died, or if one cut one siman and concealed the knife beneath the second siman and severed it from below, Rabbi Yeshevav says: The animal is an unslaughtered carcass and imparts ritual impurity through contact with it and carrying it. Rabbi Akiva says: The animal is a tereifa, and although eating it is prohibited, it does not transmit ritual impurity.
קישוריםרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גרגרת
גרגרתא(חולין לב.) במשנה שחט את הושט ופסק את הגרגרת פי׳ הוא הקנה (א״ב כן נקרא בלשון יוני ומן השם נבנה הפעל בלשון יוני ורומי גרגר וענינו הנפת משקה בפה בין החיך והקנה בהשמעת קול ובלשון ישמעאל במקום גרגר אומרים ערער עיין ערך ערער ונקרא הזולל גרגרן כי מפני פחזות הבליעה מקדים קנה לושט):
ערך חלד
חלדב(בפרק ח׳ בכלאים) הקופד וחולדת הסנאין חיה (בבא קמא ס.) רשב״א אומר מגדלין כלבים כופריי׳ וחתולות וקופים וחולדת הסנאין מפני שעשויין לנקר את הבית פירש בלעז מרטוריל״א (א״ב כבר פרשתי בערך גלאקסינון) (ירושלמי בריש פרק שמונה שרצים) כתיב שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד רבי אחא אמר רבי אבהו ורבני חד אמר למה הוא מושל כל באי העולם כחולד׳ אלא לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים והרבה מינין יש בים מה שאין כן ביבשה ואין חולדה בים וחרנא אמר למה הוא מושל כל באי העולם כחולדה אלא מה חולדה זו גוררת ומנחת ואינה יודע׳ למי מנח׳ כך כל באי העולם גוררין ומניחין ואינן יודעים למי מניחין יצבור ולא ידע מי אספם. (תענית ח) אמר חנינא (ר׳ אמי) בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה מנא לן מחולד׳ ובור מה המאמין בחולדה ובור כך המאמין בהקב״ה על אחת כמה וכמה. פי׳ מעשה בנערה שהיתה הולכת לבית אביה והיתה מקושטת בכלי כסף וזהב וגם יפת תואר ותעת בדרך והלכה בלא יישוב כיון שהגיע חצי היום צמאה ולא היה לה מים ראתה באר וחבל של דלי תלוי עליה אחזה בחבל ונשתלשלה וירדה לאחר שששתה ביקשה לעלות ולא יכלה היתה בוכה וצועקת עבר עליה אדם אחד ושמע קולה ועמד על הבאר והציץ בה ולא היה יכול להבחין אמר לה מי את מבני אדם או מבני המזיקין אמרה לו מבני אדם אני אמר לה שמא מן הרוחות את ומתנכרת עלי אמרה לו לאו אמר לה השבעי לי שמבני אדם את נשבעה לו אמר לה מה טיבך ספרה לו כל המעשה אמר לה אם אני מעליך תנשאי לי אמרה לו הין העלה כיון שהעלה ביקש להיזקק לה מיד אמרה לו מאי זה עם אתה אמר לה מישראל אני וממקום פלוני אני וכהן אמרה לו אף אני ממשפחת פלוני בני אדם ידועים ונקובי שם אמרה לו עם קדוש כמותך שבחר בך הקב״ה וקידשך מכל ישראל אתה מבקש לעשות כבהמה בלא כתובה ובלא קידושין בוא אחרי אצל אבי ואמי ואני מתארסת לך נתנו ברית זה לזו וזו לזה אמר לה מי יהיה עד ביני וביניך והיתה חולדה אחת עוברת כנגדן אמרה לו השמים וחולדה זו ובאר זה והיו עדים שאין אנו מכזבים זה בזה הלכו כל אחד לדרכו ואותה הנערה עמדה באמונת׳ וכל מי שהיה תובעה היתה ממאנת עליו כיון שהחזיקו בה התחילה לנהוג עצמה נכפת ומקרעת בגדיה ובגדי כל מי שהיה נוגע בה עד שנמנעו בני אדם ממנה והיא היתה משמרת בריתה לאותו האיש והוא כיון שעבר מכנגד פניה תקפו יצרו ושכח והלך לעירו ונפנה למלאכתו ונשא אשה אחרת ונתעברה וילדה בן זכר כשהגיע לג׳ חדשים חנקתו חולדה ועוד נתעברה וילדה זכר ונפל לבור אמרה לו אשתו אם כדרך כל אדם היו מתים בניך הייתי אומרת צידוק הדין עכשיו שמתו מיתה משונה אין זה בלא דבר אלא ספר לי מה מעשיך גילה לה כל המעשה נתגרשה ממנו אמרה לו לך אצל חלקך שנתן לך הקב״ה הלך ושאל בעירה אמרו לו נכפה היא כל מי שתובעה כך וכך עושה לו הלך אצל אביה פירש לו כל המעשה אמר לו אני מקבל כל מום שבה העמיד עליו עדים בא אצלה התחילה לעשות כמנהגה סיפר לה מעשה חולדה ובור אמרה לו אף אני בבריתי עמדתי מיד נתיישבה דעתה ופרו ורבו בבנים ובנכסים ועליה אמר הכתוב עיני בנאמני ארץ. או שהחליד הסכין תחת השני ופסקו (חולין לב.) קסבר מאי חלדה כחולדה הדרה בעיקרי בתים דמיכסי הכא הא קא מיגלי וכבר פירשנו דין חלדה בערך גרם. (בבא בתרא יט) מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר תיחוח פי׳ ר״ח ז״ל יונקין כח הקרקע כחולדה שדרה בעיקרי בתים:
ערך מתן
מתןג(חולין לב.) והמתין לה עד שמתה (ברכות כ) היינו דאמרי אנשי מתון מתון ארבע מאה זוזי שוי פירוש הממתין ואינו ממהר מרויח ת׳ זוזי. (הוריות יד) מתון ואסיק. כתיב ויקרב משה את משפטן מתון זריז אך זה היום שקוינהו מצאנו ראינו תרגומו דין יומא דהוינן מתינן אשכחנא חזינא ואליהו חכה ואליהו מתן:
ערך חביב
חביבד(בבא מציעא עו:) אמר ליה רב חביבי אי לאו דאנא הואי וכו׳ (בבא בתרא מב:) אמר רב יהודה הוה קאימנא קמיה דחביבי (חולין לב) אמר להו רב לא הוה בדיחנא ביה בחביבי דאישייליה פי׳ דודי דוד אהרן תרגום ירושלמי חביבא דאהרן ואיש אשר ישכב את דודתו תרגום חביבאה דודתך היא (א״ב כן תרגום דוד אהרן ותרגום יוכבד דודתו חביבתיה אבל תרגום אשר ישכבאת דודתו בנוסחאות שלנו אתת אחבו. דודתך היא אתת אחבוך):
ערך רשם
רשםה(בבא מציעא כג:) מתניתין ברשום פי׳ מסוכרי׳ דנזיית׳ כסוי הקנקנים כשהוא מהודק וטחוי בטיט נקרא רשום כשהוא מרופרף נקרא מצוף מל׳ צפוי פ״א בארך צף תשיעי הרשום בכתב אמת כבר פי׳ בערך נבל (ביצה לד:) עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן (שבת קג) לא חייבו שתי אותיות אלא משום רשום. (חולין לב) והמשתתף עמהם צריך שירשום פי׳ שעל הרושם מכיר שהוא לכהן (בבא קמא פב) וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא דברי תורה (סנהדרין קה) דורשי רשומות אמרו לי גלעד (ברכות כד) דורשי רשומות אמרו לי והיו חייך תלויים לך מנגד זה התולה תפילין פ׳ פסוקים הרשומים. (גיטין כ) רושמא מחרץ חרץ או כנופי מכניף פי׳ כגון הרושם בחותם על השעוה חורץ מקום החקיקה והמקום הבולט נשאר כמו שהיה או דוחה בחריצתו מהנה ומהנה ומקבץ כמין גבשושית וזהו הבולט המקובץ מהנה ומהנה השיבו מחרץ חריץ (סוטה יט) שאם רשומו ניכר לא עשה ולא כלום פ״א שימחק המגלה יפה יפה ולא ישאיר בה רישום לכתיבה כל עיקר (סנהדרין נב) מה מיתה האמורה בידי שמים אין בה רושם פי׳ שהרי כשמת אדם שלם בגופו ואין בו חבלה ותחת חגורה נקפה תרגומו רושמיי דמחא חבורה תחת חבורה ת״י תשלומי רשם לא יקרחו קרחה והתוית תיו על מצחית האנשים הוי החוקקים חקקי און תרגום ויי דרשמין רישומין:
ערך שחז
שחזו(שבת נב:) הרחלות יוצאות שחוזות פי׳ כגון שאוחזין אליה שלהן למעלה כדי שיעלו עליהן זכרים (ירושלמי) אית תני שוזות כמה דתימא שית זונה מאן דתני שחוזות כמה דתימא משחיזין את הסכין (ביצה כח.) אין משחיזין את הסכין (חולין לב) השחיז את הסכין (כלים פי״ד) הסכין משישחיזנה חרבו ילטוש תרגום סייפיה ישחיז פי׳ משחזת נקרא בשביל ששוחזין בהו לוטשין הסכין ובלעז אקוט״י ובל״י אקוני:
א. [האלז גארגעל.]
ב. [מארדיר, וויזל מויל ווארף.]
ג. [ווארטען.]
ד. [טייערער. פטער.]
ה. [פערשטאפט. צייחין.]
ו. [בינדען שערטען.]
מתני׳ ופסק את הגרגרת – היינו עיקור ובבהמה קאי.
תחת השני – בין הסימן לצואר.
ופסקו – מלמטה למעלה.
ישבב – שם חכם וכן הוא בדברי הימים (א׳ כד) גבי משמרות.
משנה. ח. שחט את הוושט ופסק את הגרגרת וכו׳, או שהחליד וכו׳, ר׳ ישבב אומ׳ נבלה. כי היכי דבשלשה הפסולים הראשונים שמנה שהיא נבלה, הכי נמי כשהחליד הסכין בין סימן לסימן הוי נבלה. ור׳ עקיבא פליג בהחליד ואמ׳ שטרפה היא ולא מטמאה, דשחיטה גרועה כזאת מועילה לטהרה מידי נבלה, דהא כשנטרפה מעיקרא ואחר כך שחטה במקום אחר הלא השחיטה גם היא אינה מתרתה באכילה ואעפ״כ מטהרתה מידי נבלה, הם הכי נמי כשנשחטה בחלדה מטהרתה מידי נבלה. והוא הדין דפליגי ר׳ ישבב ור׳ עקיבא בשהייה ובדרסה ובהגרמה, ומה ששייר אתי בזה הכלל, שכל מה שנפסלה בשחיטה, כגון שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור, דנבילה היא.
הכי גרסינן: או שפסק את הגרגרת ושחט את הושט. ולא גרסינן ואחר כך שחט את הושט. דהא במתניתין לא גרסינן ואחר כך שחט את הושט דהא אותביה והתניא ואחר כך, מכלל דבמתניתין לא גרסינן ואחר כך. ואף על גב דברייתא תני לה הכין, לא שביק מתניתין ואקשי מברייתא, ועוד דאם איתא, היכי אמר ליה אימא וכבר שחט, והא בהדיא קתני ואחר כך, והא דאקשינן ועוד הא תניא, ואחר כך הכי קאמר ליה מאי דקאמרת דמתניתין כבר שחט קאמר לא אפשר דהא מפרש בברייתא ותני ואחר כך.
שחט רוב שנים בבהמה ורוב אחד בעוף ושהא וחזר ושחט במיעוט גדולי הרבנים פסלוה על הדרך שביארנו דעתם (בתחלה) בהחליד במיעוט סימנין וזו היא גם כן אצלם שאלת שהא במיעוט סימנין וכשאנו מקשים עליהם ממה שאמרו בתוספתא שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בהמה אע״פ ששהא זמן מרובה וגמרה כשרה הם משיבין שאין גורסין וגמרה ופירושו אע״פ שנשאר חי ונשתהא בחיותו זמן מרובה וכן יש מפרשים אותה כשרה מדאוריתא ומפני ששחיטת כלן אינה אלא דברי סופרים ומ״מ אין דבריהם נראין שאין אחר גמר שחיטה כלום ראיה לדבר שהרי אין שהייה בקנה כלל בעוף אע״פ שהתחיל לחתכו בתורת שחיטה ולא יהא סוף שחיטה חמור מתחלתו כמו שביארנו בחלדה:
ג משנה שחט את הוושט כדרכו, בהולכה והבאה, ופסק (חתך) את הגרגרת (הקנה) שלא בדרך שחיטה, או פסק את הגרגרת ואחר כך שחט את הוושט, או שחט אחד מהן מן הסימנים והמתין לה עד שמתה, או שלאחר ששחט אחד מהם החליד (תחב) את הסכין תחת הסימן השני ופסקו (וחתכו) מלמטה למעלה, בכל המקרים האלו, שהשחיטה פסולה, נחלקו חכמים מה דינה של הבהמה, ר׳ ישבב אומר: בהמה זו נבלה היא, ומטמאה את הנוגע בה או נושא אותה. ר׳ עקיבא אומר: טרפה היא, שאסורה באכילה, אך אינה קרויה נבילה, מאחר שהפסול היה במהלך שחיטה.
MISHNA: If one cut the gullet in the standard manner of slaughter with a back-and-forth movement, and he severed the windpipe not in the standard manner, or if one severed the windpipe and thereafter cut the gullet, or if one cut one of the simanim and waited until the animal died, or if one cut one siman and concealed the knife beneath the second siman and severed it from below, Rabbi Yeshevav says: The animal is an unslaughtered carcass and imparts ritual impurity through contact with it and carrying it. Rabbi Akiva says: The animal is a tereifa, and although eating it is prohibited, it does not transmit ritual impurity.
קישוריםרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) כְּלָל אָמַר רַבִּי יְשֵׁבָב מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ יכֹּל שֶׁנִּפְסְלָה בִּשְׁחִיטָתָהּ נְבֵלָה כֹּל שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ כָּרָאוּי וְדָבָר אַחֵר גָּרַם לָהּ לִיפָּסֵל טְרֵפָה וְהוֹדָה לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא.:

Rabbi Yeshevav stated a principle in the name of Rabbi Yehoshua: Any animal that was rendered unfit during its slaughter because the slaughter was not performed properly is an unslaughtered carcass; any animal whose slaughter was performed properly and another matter caused it to become unfit is a tereifa. And Rabbi Akiva conceded to his opinion.
עין משפט נר מצוהרי״ףר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והודה לו ר׳ עקיבא, לבסוף.
והאי נפסלה בשחיטה, בסימנין רוצה לומ׳, שאפילו ניקב הושט מעיקרא ושחטה למטה ממקום הנקב, לא מהני לה שחיטה כלל לטהרה מידי נבלה, אלא כשיש בבהמה אחת מן הטרפיות בבני מעיה או בגופה אבל סימניה הם שלמים, בענין זה שחיטתה מטהרתה מידי נבלה, דנפקא לן מקרא דכת׳ וכי ימות מן הבהמה, מקצת בהמה מטמאה, ומקצת בהמה אינה מטמאה, ואי זו זו, זו טרפה ששחטה.
המשנה הששית שחט את הושט ופסק את הגרגרת או שפסק את הגרגרת ואחר כך שחט את הושט או ששחט אחד מהן והמתין לה עד שמתה או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו ר׳ ישבב אומר נבלה ר׳ עקיבא אומר טרפה כלל אמר ר׳ ישבב משום ר׳ יהושע כל שנפסלה בשחיטתה נבלה כל ששחיטתה כראוי דבר אחר גורם לה ליפסל טרפה והודה לו ר׳ עקיבא אמר הר״מ פי׳ אלו והדומה להם הן ענין ההלכה כמו שזכרנו והוא שאם היה הסכין חלוד בשעת השחיטה של שיעור שחייב לשחוט בין שדין חלדה תחת בגד או תחת הבהמה או תחת העוף כל כיוצא בזה אסור אא״כ הסכין כלו מגולה בשעת השחיטה ואין אנו צריכים לבאר שכלל ר׳ ישבב הוא האמת לפי שר׳ עקיבא הודה לו:
אמר המאירי שחט את הושט וכו׳ יש מפרשים שמשנה זו לענין עקור היא שנויה ומפרשים ענין עקר בפסיקת הגרגרת וזהו לדעתם מה שאמרו בפרק השוחט כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה וכו׳ ואלו הן הלכות שחיטה וכו׳ והקשה מאי קמ״ל כלהו תננהו ופירשו הם שהייה במשנת נפלה סכין והגביהה דרסה במשנה התיז את הראש חלדה ועקור במשנה זו והגרמה בפרק ראשון במשנת השוחט מתוך הטבעת ואם לא כן היכן שנינו עקר במשנה דודאי כלהו תננהו במשנה משמע וזו אינה ראיה שמא סומך הוא על מה שאמרו במשנת כסוי הדם שהמעקר פטור מלכסות ואע״פ שנראה לפרש כלהו תננהו בפרקים שהלכות שחיטה מתבארת בהם אף כסוי הדם בכלל הלכות שחיטה הם כל שכן שיש על זה הרבה קושיות חדא שהרי רמי בר יחזקאל אמר אין עקור סימנין לעוף ואע״פ שלא פסקנו כמותו אלא במליקה וכי תעלה על דעתך שהטרפה קודם מליקה תכשר למליקה ופסיקת הגרגרת טרפה היא ועוד שהרי שמואל בעצמו שהוא מרא דשמעתא דהלכות שחיטה ר״ל שהייה דרסה חלדה הגרמה ועקור הוא בעצמו אמר בפרק טרפות תרבץ הושט שניטל כלו מלחי כשרה והקשו לו והא איכא עקור סימנין ותירץ לא תימא כלו אלא רובו אלמא אין עקור בתרבץ הושט אלא בכלו ואלו פסיקת הגרגרת פסולה ברובה ועוד שאלו מנה שמואל דברים שהבהמה נטרפת בהם בכלל עקור אף נקובת הושט יקרא עקור ואע״פ שזו מ״מ יראה לי שאפשר לומר כן אלא שהגרגרת מתוך שהיא רכה מצויה להעקר בפסיקה גדולה וכל שאינו בפסיקה גדולה אין הלשון נופל להקרא עקור ומתוך כך לא מנו נקיבת הושט בכלל עקור אבל אם נפסק היו מכניסין אותו בכלל זה מ״מ הראשונות קשה לפרשן ומתוך כך הסכימו האחרונים לפרש שאין עקור בדבר שעושה אותה טרפה שאלו כן לא היו מחלקים בתורבץ הושט בין כולו לרובו שכל שבטרפות רובו ככולו וענין עקור פרשוהו בהלכות גדולות שנעקרו הסימנין ממקום חבורם בלחי שניהם או אחד מהם ואיזה דבר מעמידן שלא לישמט ודבר זה אין עושה אותה טריפה אחר שלא נשמט לגמרי כך מסור בידם שאין הבהמה מתה בשביל כך אלא שהיא אסורה מצד שאין בה שחיטה שכך למדנו מהלכות שחיטה אין שחיטה בסימנין עקורין ונמצא בהמה שנעקרו סימניה בכלן או ברובן מן הלחי שניהם או אחד מהם שאינה טריפה מצד עצמה ללקות עליה משום טריפה אלא שהיא אסורה מצד שאין בה שחיטה:
וגדולי הדור ראיתי שואלים בעוף מיהא כשנעקר אחד ושחט השני יהא כשר שהרי עקירתו אינה טורפתו ואי משום שחיטה הרי נשחט אותו שאינו נעקר והיאך אמרו נשמטה הגרגרת ואחר כך שחט את הושט פסולה עד שתירצו שאף בעוף צריך שיהו שניהם ראויים לשחיטה ואני תמה בדבריהם וכי עלתה על דעתם שהשמוט לגמרי שאין שום דבר מעמידו שלא יהא בכלל טרפה הא ודאי נבלה היא ואין זה בכלל עקור והרי הוא כמי שאינו ועקור הוא שנעקר משרשו ואיזה דבר מעמידו והוא חלוק לארבעה פנים שנים להכשר ושנים לפסול:
הראשון שנעקר כלו מן הלחי ומן הבשר שבו ר״ל שאינו מעורה בבשר שבלחי אלא שמסתבך במפרקת או באיזה וריד או בחברו שלא נעקר ועל זה אמרו ניטל כלו מן הלחי:
והשני הוא שלא נעקר כלו מן הלחי או מן הבשר שבו אלא שנעקר רובו בכח בהרבה מקומות מן הלחי ומן הבשר אלא שמיעוטו אינו מחובר כראוי ועל זה אמרו סימנין שנידלדלו ברובן ושתיהן לפסול שהרי אמרו סימנין שנידלדלו ברובן טרפה וכל שכן בראשונה והן הן שנקראו עקור ואם כן לשטתנו זה שקורין אותה טריפה לא טרפה ממש אלא אסורה ומצד שאינן בתורת שחיטה וכמו שאמרו בסוגיא זו אלו טריפות שפירושו אלו אסורות:
והשלישי הוא שנעקר רוב הסימן מצד אחד ומיעוטו נשאר מחובר בלחי או בבשר מצדו האחר על פני כל ארכו והיא כשרה לגמרי וכל שכן הרביעי והוא שנעקר כלו מן הלחי אלא שכלו על פני היקפו וארכו מעורה בבשר ומ״מ יש מפרשים שנעקרו כלן נבלה כנשמט ונידלדלו ברובן טרפה אלא ששחיטתו מטהרתו מידי נבלה וזהו עקור וזה שנכלל בהלכות שחיטה יותר משאר טרפויות מפני שהוא סמוך למקום שחיטה הדבר קרוב לטעות בו ומתוך כך לא ישחוט אא״כ הוא בקי בכל אלו שחמשתן במקום שחיטה ובסמוך לה הם ושהטעות מצוי בהם בשחיטה אבל נקובת הושט ופסוקת הגרגרת אין מצד השחיטה בהם כלום וזהו עקר הדברים ודבר זה יתבאר יותר בפרק אלו טרפות ולמדת מ״מ שמשנה זו אינה עסוקה בענין עקור אלא בענין טרפות פסוקת הגרגרת ואמר על זה שחט את הושט ר״ל בבהמה ופסק את הגרגרת שלא בשחיטה או שפסק את הגרגרת ואחר כך שחט את הושט או ששחט אחד מהם והמתין לה עד שמתה או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו על הדרך שביארנו בענין חלדה ר׳ ישבב אומר נבלה ומטמאה במשא ר״ע אומר טרפה ר״ל בשהחליד אבל בשלש הראשונות לא היה ר׳ עקיבא חולק שנבלה היא וכן חולק ר׳ עקיבא בשהייה דרסה והגרמה:
כלל אמר ר׳ ישובב כל שנפסלה בשחיטה כגון שהייה דרסה וחברותיה נבלה כל שנשחטה כראוי ודבר אחר גורם פיסולה כגון ניקבה הריאה וכיוצא בה טרפה ואין מיטמאה וכן הלכה שהרי אף ר׳ עקיבא הודה לו בכך ואע״פ ששנינו אלו טרפות בבהמה וחשיב בהו פסוקת הגרגרת וכולהו סתמי אליבא דר׳ עקיבא נינהו אלמא שלא הודה לו בכך דהא טרפות קתני ולא נבלות כבר תירצו בגמרא אלו אסורות מהן נבלות ומהן טרפות או שנשנית קודם חזרתו של ר׳ עקיבא ולא זזה ממקומה ואע״פ שזו קודמת וכל בחדא מסכתא יש סדר למשנה לא נאמר אלא לענין סתם ואחר כך מחלקת או מחלקת ואחר כך סתם ולענין אם הלכה כסתם אבל לשאר ענינים אין קפדה בסדר כלל:
כלל אמר ר׳ ישבב משום (בשם) ר׳ יהושע: כל שנפסלה בשחיטתה, שנשחטה שלא כראוי — הריהי נבלה, כל ששחיטתה נעשתה כראוי, ודבר אחר גרם לה ליפסל — הריהי טרפה. וכששמע דבר זה הודה לו רבי עקיבא לדבריו.
Rabbi Yeshevav stated a principle in the name of Rabbi Yehoshua: Any animal that was rendered unfit during its slaughter because the slaughter was not performed properly is an unslaughtered carcass; any animal whose slaughter was performed properly and another matter caused it to become unfit is a tereifa. And Rabbi Akiva conceded to his opinion.
עין משפט נר מצוהרי״ףר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) גְּמָ׳: שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט וְכוּ׳ וְהוֹדָה לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא וּרְמִינְהִי אֵלּוּ טְרֵפוֹת בַּבְּהֵמָה

GEMARA: The mishna teaches: If one cut the gullet…and Rabbi Akiva conceded to his opinion. And the Gemara raises a contradiction from a mishna at the beginning of the next chapter (42a): These wounds constitute tereifot in an animal:
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורמינהו אלו טרפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת והא הכא דנפסלה בשחיטה וקא קרי לה טרפה. איתיביה רב אחא בר הונא לרבא כלומר כיצד אמרת (שחטה חתך זו פסק ולבסוף) [שאם פסק ולבסוף שחט] טרפה:
ורמינהי אלו טרפות בבהמה פסוקת הגרגרת – וא״ת נהי דנבלה הויא מ״מ לא פקע מינה איסור טרפות וחייב אף משום טריפות כדמשמע בשמעתין דמסוכנת (לקמן לז.) והא דאמר בפרק חטאת העוף (זבחים דף סט:) יצא עוף טמא שאין במינו טרפה לא משום דלא שייכא ביה שחיטה ואפילו נשחטה הויא נבלה ופקע מינה איסור טרפה כי אתא איסור נבלה אלא פירוש שאין במינו טרפה היינו טרפה לחודיה דאף כי נשחט לקי אף משום נבלה וי״ל דהכי פריך דאי איתא דלא מהניא ביה שחיטה והויא ליה נבלה לא הוה ליה למיתני אלו טרפות אלא הוה ליה למיתני ואלו נבלות שהוא עיקר האיסור ואם תאמר דנקט איסור טרפה לאשמועינן שאם חתך כזית בשר מחיים דלקי אף משום טרפה ויש לומר דמתניתין דאלו טרפות משמע ליה לאחר שחיטה מדקתני סיפא כל שאין כמוה חיה ולא קתני כל שאין חיה.
ד גמרא שנינו במשנה: שחט את הוושט וכו׳, והודה לו רבי עקיבא. לר׳ ישבב שאם פסק (חתך) את הגרגרת — נבילה היא ולא טריפה. ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה לכך], מה ששנינו במשנה להלן, אלו טרפות בבהמה:
GEMARA: The mishna teaches: If one cut the gullet…and Rabbi Akiva conceded to his opinion. And the Gemara raises a contradiction from a mishna at the beginning of the next chapter (42a): These wounds constitute tereifot in an animal:
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין לב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין לב., עין משפט נר מצוה חולין לב. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין לב. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין לב., הערוך על סדר הש"ס חולין לב., רש"י חולין לב., ראב"ן חולין לב. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין לב., בעל המאור חולין לב. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ר"י מלוניל חולין לב. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה חולין לב. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן חולין לב. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין לב. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין לב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חולין לב., פירוש הרב שטיינזלץ חולין לב., אסופת מאמרים חולין לב.

Chulin 32a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 32a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 32a, Rif by Bavli Chulin 32a, Attributed to R. Gershom Chulin 32a, Collected from HeArukh Chulin 32a, Rashi Chulin 32a, Raavan Chulin 32a, Tosafot Chulin 32a, Baal HaMaor Chulin 32a, Ri MiLunel Chulin 32a, HaHashlamah Chulin 32a, Ramban Chulin 32a, Rashba Chulin 32a, Meiri Chulin 32a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 32a, Steinsaltz Commentary Chulin 32a, Collected Articles Chulin 32a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144