גמרא
פירוש
וְאִיבָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם דְּלָא נְשִׁיב לְהוּ רוּחַ צְפוֹנִית דְּתַנְיָא כׇּל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר לֹא נָשְׁבָה לָהֶם רוּחַ צְפוֹנִית. מַאי טַעְמָא אִיבָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם דִּנְזוּפִים הָווּ וְאִי בָּעֵית אֵימָא דְּלָא נִבַּדּוּר עַנְנֵי כָבוֹד. כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "הש״ס".
רוח צפונית – נוחה לא חמה ולא צוננת וחמה זורחת. לא נשבה להם רוח צפונית – ביום ולא זרחה חמה עליהם. איבעית אימא משום דנזופים היו – ממעשה העגל ולא היו ראויין לאור נוגה. ואיבעית אימא – משום הכי לא נשבה כי היכי דלא ניבדרו ענני כבוד שהיו מקיפין ולא היתה חמה יכולה ליכנס. יומא דעיבא – יום המעונן. יומא דשותא – שרוח דרומית מנשבת והיא קשה מכל הרוחות. עת רצון מילתא היא – וכיון דחצות הלילה עת רצון הואי למכת בכורות הואי נמי עת רצון לרוח צפונית ואין לך יום שרוח צפונית אין מנשבת בו בחצי הלילה. וזה היה סימן לדוד כנור תלוי לו למעלה ממטתו ונקבע כלפי צפון כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו ומנגן מאליו והוא נעור. והאי דנקט הכא ארבעים שנה לומר לך שאפילו אותן מ׳ שנה דנזופים היו ולא נשבה להו בימים נשבה להו בחצות לילה משום דעת רצון הוא. משוך – מהול שנמשכה ערלתו וכסתה את העטרה. הא צריך קתני – מדרבנן מדלא קתני משוך הרי זה ערל. שסכנה היא לו – שמא יעשה כרות שפכה. בימי בן כוזיבא – שמשכום עובדי כוכבים באונס בכרך ביתר וגברה יד בן כוזיבא ונלחם בהם ונצחם ומלך על ישראל שתי שנים ומחצה וחזרו ומלו בימיו. הוא סבר – ההוא דאותיב לעיל לרב הונא מרישא סבר מדנסבי לה רבנן לימוד׳ למילתייהו מדאורייתא אלמא מדאורייתא הוא. ה״ג: מיתיבי טומטום אינו אוכל בתרומה כו׳ ובסיפא גרס קתני מיהא משוך תיובתא דרב הונא תיובתא. טומטום אינו אוכל בתרומה – שמא אם היה נקרע ימצא זכר והרי הוא ערל. נשיו ועבדיו – לקמן מפרש נשים לטומטום מנא ליה. אנדרוגינוס – מהול מותר לאכול בתרומה ממה נפשך בין שהוא איש בין שהוא אשה בין שהוא בריה בפני עצמה זרעו של כהן הוא. ואין אוכל בקדשים – בקדשי קדשים קמיירי כגון חטאת ואשם ושירי מנחות שאין נאכלין אלא לזכרי כהונה וזה ספק אשה הוא. טומטום אינו אוכל – לקמן מפרש אמאי הדר נקט ליה. קתני מיהת משוך אוכל – אלמא לא גזור עליה תיובתא דרב הונא דאמר מדבריהן גזרו עליו תיובתא. לישנא אחרינא גרסי׳ [לימא] מסייע ליה [לרב הונא] טומטום אינו אוכל כו׳ והאי אוכלין דמשוך ונולד מהול מדאורייתא קאמר וסייעתא דרב הונא וזו שמעתי והיא נראית עיקר מדקאמרינן לקמן לימא כתנאי כו׳ מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר דאורייתא ומר סבר דרבנן אלמא ליכא למאן דמכשיר לגמרי. אי נימא דקדיש – שקידש אשה ושמא זכר הוא וקדושיו קדושין דהא תניא טומטום שקידש קדושיו קדושין מספק וצריכה גט. נתקדש קדושיו קדושין – ונפקא מינה לאיתסורי האי דקדשיה באחותו של טומטום ובאמו שמא אשה הוא. לחומרא – דבעינן גט מיניה. לקולא מי אמרי׳ – דניחזקיה כזכר ודאי ויאכיל בת ישראל בתרומה. מוליד מאכיל – את אמו בתרומה דדייקינן לה ויליד ביתו (ויקרא כב) בראוי להוליד קמשמע לן. מאי טומטום – דקתני בסיפא ערל גמור. מה טעם קאמר – סיפא לפרושי רישא אתא והכי קאמר מה טעם טומטום אין אוכל מפני שהוא ספק ערל וערל אין אוכל לא בתרומה ולא בקדשים. נימא כתנאי – מילתא דרב הונא תנאי היא אי הוי משוך דאורייתא או דרבנן. (ונולד כשהוא מהול – שצריך להטיף ממנו דם ברית). וגר שנתגייר כשהוא מהול – כגון ערבי וגבעוני שנתגיירו וצריך להטיף ממנו דם ברית. שתי ערלות – ב׳ עורות זו על גבי זו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush