Steinsaltz Commentary Chagigah 24b – ביאור שטיינזלץ חגיגה כד:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

אֲבָל יַד חֲבֵירוֹ לֹא ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר ^אאֶחָד יָדוֹ וְאֶחָד יַד חֲבֵירוֹ בְּאוֹתָהּ הַיָּד לִפְסוֹל אֲבָל לֹא לְטַמֵּא. מִמַּאי מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא שֶׁהַיָּד מְטַמְּאָה חֲבֶירְתָּהּ לַקֹּדֶשׁ אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה הָא תּוּ לְמָה לִי הָא תְּנָא לֵיהּ רֵישָׁא אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ לְאֵתוֹיֵי יַד חֲבֵירוֹ. וְאַף ר״לרֵישׁ לָקִישׁ הֲדַר בֵּיהּ דא״רדְּאָמַר רַבִּי יוֹנָה א״ראָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ אֶחָד יָדוֹ וְאֶחָד יַד חֲבֵירוֹ בְּאוֹתָהּ הַיָּד לִפְסוֹל אֲבָל לֹא לְטַמֵּא. וְלִפְסוֹל אֲבָל לֹא לְטַמֵּא תַּנָּאֵי הִיא דִּתְנַן כׇּל הַפּוֹסֵל בִּתְרוּמָה מְטַמֵּא יָדַיִם לִהְיוֹת שְׁנִיּוֹת וְיָד מְטַמֵּא חֲבֶירְתָּהּ דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים ^ביָדַיִם שְׁנִיּוֹת הֵן וְאֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שֵׁנִי (בַּחוּלִּין). מַאי לָאו שֵׁנִי הוּא דְּלָא עָבֵיד הָא שְׁלִישִׁי עָבֵיד. דִּלְמָא לָא שֵׁנִי עָבֵיד וְלָא שְׁלִישִׁי. אֶלָּא כִּי הָנֵי תַּנָּאֵי דְּתַנְיָא יָד נְגוּבָה מְטַמָּא אֶת חֲבֶירְתָּהּ לְטַמֵּא בַּקֹּדֶשׁ אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה דִּבְרֵי רַבִּי ר׳רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אוֹתָהּ יָד לִפְסוֹל אֲבָל לֹא לְטַמֵּא.: ^גאוֹכְלִין אוֹכָלִים נְגוּבִין בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת כּוּ׳.: תַּנְיָא א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס וְכִי יֵשׁ נְגוּבָה לַקֹּדֶשׁ וַהֲלֹא חִיבַּת הַקֹּדֶשׁ מַכְשַׁרְתָּן. לָא צְרִיכָא כְּגוֹן ^דשֶׁתָּחַב לוֹ חֲבֵירוֹ לְתוֹךְ פִּיו אוֹ שֶׁתָּחַב הוּא לְעַצְמוֹ בְּכוּשׁ וּבְכַרְכֵּר וּבִיקֵּשׁ לֶאֱכוֹל צְנוֹן וּבָצָל שֶׁל חוּלִּין עִמָּהֶן. לְקֹדֶשׁ גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן לִתְרוּמָה לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן.: ^ההָאוֹנֵן וּמְחוּסַּר כִּפּוּרִים כּוּ׳.: מַאי טַעְמָא ^וכֵּיוָן דְּעַד הָאִידָּנָא הֲווֹ אֲסִירִי אַצְרְכִינְהוּ רַבָּנַן טְבִילָה.: מתני׳מַתְנִיתִין: חוֹמֶר בַּתְּרוּמָה שֶׁבִּיהוּדָה ^זנֶאֱמָנִין עַל טׇהֳרַת יַיִן וָשֶׁמֶן כׇּל יְמוֹת הַשָּׁנָה ^חוּבִשְׁעַת הַגִּיתּוֹת וְהַבַּדִּים אַף עַל הַתְּרוּמָה. ^טעָבְרוּ הַגִּיתּוֹת וְהַבַּדִּים ^יוְהֵבִיאוּ לוֹ חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה לֹא יְקַבְּלֶנָּה מִמֶּנּוּ אֲבָל מַנִּיחָהּ לַגַּת הַבָּאָה ^כוְאִם אָמַר לוֹ הִפְרַשְׁתִּי לְתוֹכָהּ רְבִיעִית קֹדֶשׁ נֶאֱמָן. כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות י״ב:י״ב

^ב רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות ח׳:ב׳
סמ״ג מצוות עשה רמ״ז

^ג רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות י״ב:י״ג

^ד רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות י״ב:י״ג

^ה רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות י״ב:ט״ו

^ו רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות י״ב:ט״ו

^ז רמב״ם הלכות מטמאי משכב ומושב י״א:א׳

^ח רמב״ם הלכות מטמאי משכב ומושב י״א:א׳

^ט רמב״ם הלכות מטמאי משכב ומושב י״א:א׳

^י רמב״ם הלכות מטמאי משכב ומושב י״א:ב׳

^כ רמב״ם הלכות מטמאי משכב ומושב י״א:ד׳

אבל את יד חבירו לא תטמא יד טמאה. ור׳ יוחנן אמר: אחד ידו ואחד יד חבירו, ודווקא כשנגע באותה היד שנגעה בטומאה, ועוד: ידו הטמאה יכולה רק לפסול, אבל לא לטמא אחרים. ומעירים: ממאי [ממה מהיכן] למד דבר זה — מדקתני סיפא [ממה ששנינו בסוף, בהמשך] המשנה: שהיד מטמאה את חבירתה לקדש, אבל לא לתרומה. ויש לשאול: הא תו [זו עוד] למה לי לומר שנית? הא תנא ליה רישא [הרי שנה אותה בתחילה] שהיד מטמאה את חבירתה לקודש! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שבא הדבר לאתויי [להביא, להוסיף] שגם את יד חבירו מטמאה, ולא רק ידו שלו. ומעירים: ואף ריש לקיש הדר ביה [חזר בו] ואמר כר׳ יוחנן. שאמר ר׳ יונה אמר ר׳ אמי אמר ריש לקיש: אחד ידו ואחד יד חבירו, ודווקא בשנגע באותה היד שנטמאה, ואינה גורמת אלא לפסול אבל לא לטמא. ומעירים: ובענין זה של לפסול אבל לא לטמא — תנאי [מחלוקת תנאים] היא. דתנן [שכן שנינו במשנה]: כל הפוסל בתרומה כל דבר שהוא בדרגת שני לטומאה, שמגעו פוסל את התרומה — מטמא ידים להיות אף הן שניות לטומאה. ויד שהיא שניה לטומאה מטמא חבירתה, אלו דברי ר׳ יהושע. וחכמים אומרים: ידים עצמן שניות הן, ואין שני עושה שני בחולין. מאי לאו [האם לא] ראוי שנדייק מן הלשון כך: שני הוא דלא עביד [שאינו עושה] שיהיה שני כמותו לטמא אחרים, הא [הרי] שלישי עביד [הוא עושה], שהיד הנוגעת נעשית טמאה בדרגת פסול בלבד. ולפי זה לדעת ר׳ יהושע היד מטמאה אחרים ואינה פסולה בלבד. ראיה זו דוחים: דלמא [שמא] לדעת חכמים לא שני עביד [עושה] ולא שלישי עושה טומאה כלשהי בנוגע בה, שלדעתם יד שנטמאה אינה מטמאה ואינה פוסלת כלל יד אחרת, ושלא כמשנתנו. ואילו השיטה שבמשנה כדעת ר׳ יהושע היא, שיד מטמאה ממש. אלא מחלוקת זו היא כי הני תנאי [כמו תנאים אלה] שנחלקו בדבר, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: יד נגובה מטמא את חבירתה לטמא בקדש, אבל לא לתרומה, אלו דברי רבי, ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: אותה יד לפסול, אבל לא לטמא. הרי שנחלקו תנאים אלה באותו ענין ממש. א שנינו במשנה: אוכלין אוכלים (מאכלים) נגובין (יבשים) שלא הוכשרו לקבל טומאה בידים מסואבות (טמאות שני לטומאה) בתרומה, שהרי לא הוכשרו לקבל טומאה, אבל לא בקודש. תניא [שנויה ברייתא], אמר ר׳ חנינא בן אנטיגנוס: וכי יש נגובה לענין קדש? שהרי ההבדל בין יד נגובה ויד רטובה מתבסס על כך, שהרטיבות מכשירה את הדבר לקבל טומאה, אבל בקודש אין צורך בהכשר הזה, והלא חיבת הקדש עצמה מכשרתן לקבל טומאה, אף דברים שלא נרטבו כלל. ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] ההלכה במשנה אלא כגון שהיו ידיו טמאות אבל שתחב לו חבירו לתוך פיו, או שתחב הוא לעצמו בכוש (פלך) ובכרכר (מחזיק החוט בנול) שהם פשוטי כלי עץ (שאין להם בית קיבול) שאינם מקבלים טומאה ואין האוכל נוגע כלל בידיו במאכל הקודש, וביקש (ורוצה) לאכול צנון ובצל של חולין עמהם שאינן נטמאים מחמת ידיו. במקרה כזה לקדש גזרו בהו רבנן [בהם חכמים] שמא ישכח ויגע בידו הטמאה במאכל הקודש שבפיו, אבל לתרומה לא גזרו בהו רבנן [בהם חכמים]. ב שנינו במשנה שהאונן (לאחר גמר אנינותו) ומחוסר כפורים לאחר שהביא קרבן כפרתו צריכים טבילה לצורך אכילת קודש אבל לא לאכילת תרומה. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם הדבר] — כיון שעד האידנא הוו אסירי [עכשיו היו אסורים] באכילת קדשים ושמא לא נזהרו כראוי מן הטומאה, לכך אצרכינהו רבנן [הצריכו אותם חכמים] טבילה כהכנה לאכילת קדשים. ג משנה עד כאן שנינו מעלות וחומרות שיש בקדשים על התרומה. אולם יש גם חומר בתרומה מבקודש, שביהודה נאמנין הכל (אף עמי הארץ) על טהרת יין ושמן של קדשים כל ימות השנה, ובשעת הגיתות והבדים כאשר דורכים את הענבים יינות ואת הזיתים בגת ובבית הבד לעשיית יין ושמן — נאמנים אף על טהרת התרומה, לפי שבזמן זה הכול מטהרים את כליהם. עברו הגיתות והבדים, והביאו לו עמי הארץ חבית של יין של תרומה — לא יקבלנה ממנו שמא נטמאו, שהרי בזמן אחר אין נאמנים על כך. אבל מניחה הנותן לגת הבאה, וכיון שבשעת הגת התירו — יכול לתת לו גם את החבית הזו, למרות שלפני כן אסור היה לו לקחת אותה. ואם אמר לו הנותן הפרשתי לתוכה של חבית זו של תרומה גם רביעית קדש — נאמן, שכן אף עמי הארצות נאמנים על טהרה לענין הקדשים ולכן נאמן אף על התרומה שהקדשים מעורבים בה. כדי יין וכדי שמןמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון