×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁלֹּא יְהוּ מְכוּוָנוֹת בִּשְׁלָמָא לְרָבָא כִּי הֵיכִי דְּלִיהֶוְיָין הַלָּלוּ שׂוֹחֲקוֹת וְהַלָּלוּ עֲצֵבוֹת אֶלָּא לְאַבָּיֵי קַשְׁיָא.
that they are not precisely a cubit. Granted, according to Rava, the baraita means: So that these, the cubits of diverse kinds of seeds, should be measured with expansive handbreadths, and those, the cubits of sukka, should be measured with depressed handbreadths. However, according to Abaye, it is difficult.
הערוך על סדר הש״סרש״ירשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך סחק
סחקא(עירובין ד.) הללו שוחקות והללו עציבות פי׳ שמודדין בטפח שאצבעותיו פתוחות כי היכי דטפיאן פורתא (סוכה ה) עושה לה טפח סוחק. (עירובין פג.) רבי יוסי אומר שתי בצים סוחקת פי׳ האצבעות סדוקות מרווחות כדרך השוחק שפוסק שפתיו והעצב מדביקן (א״ב בנוסחאות כתוב שחק בכלהו ולא סחק):
א. [אפען.]
שלא יהו מכוונות – כדמפרש ואזיל שיהו אמות כלאים שוחקות ושל מבוי וסוכה עצבות.
אלא לאביי קשיא – הא דקתני כל אמות באמה בת ששה.
(1-2) יש ספרים דגרסי הכי: בשלמא לרבא כי היכי דלהויין הללו שוחקות והללו עצבות אלא לאביי קשיא ועוד מאי ובלבד. ולפי גירסא זו משמע דפריך לאביי מדקתני בברייתא כל, ועוד מדקתני ובלבד. ואינו מחוור אצלי, חדא דהא אפילו לרבא כל לאו דוקא, דהא איכא מדות המזבח אמה יסוד ואמה סובב וקרנות וגב המזבח שהן באמה בת חמשה. ומיהו יש לומר בזו דלרבא ניחא, דהכי קאמר כל אמות כלאים וסוכה ומבוי באמה בת ששה, ולאפוקי מסברא דאביי דאמר אפילו בכלאים גופייהו איכא לאפלוגי, ורוב אמות קאמר, וכן בסוכה וכן במבוי רוב אמותיהן, אלא לאביי מאי כל, דאי ליכלול מינין לא קאמר דהא ליכא בת ששה טפחים אלא כלאים, וכלאים גופייהו לא כל אמות אלא רוב אמות, אם כן מאי כל.
אלא דאכתי קשיא לי דלישנא דגמרא לא משמע הכי, דאם איתא הוה ליה למימר בשלמא לרבא היינו דקתני כל ובלבד כי היכי דלהוויין הללו שוחקות, אלא ודאי משמע דכל עצמו אינו מדקדק אלא מלשון ובלבד שלא יהיו מכוונות. והכי פירושו: בשלמא לרבא דסבירא ליה דאמות כלאים ומבוי וסוכה באמה בת ששה ואין ביניהם אלא שאלו שוחקות ואלו עצבות שייך למימר ובלבד שלא יהיו מכוונות, דמכוונות שייך בדבר שהוא מעריך כבר והיינו שיהיו אלו שוחקות כנגד אלו העצבות, אלא לאביי שאין לו אמה בת ששה אלא בכלאים בלבד, מאי ובלבד שלא יהיו מכוונות, ואם בא לומר דאמות כלאים באמה בת ששה ושוחקת, הוה ליה למימר ובלבד שלא יהיו מצומצמות, ומשני אמר לך אביי הכי קאמר אמת כלאים באמה בת ששה ובלבד שלא יהיו מצומצמות, כן נראה לי.
ומיהו מלשון פרש״י ז״ל (ד״ה אלא) נראה שאינו מקשה אלא מדקתני כל, אלא שנראה מתוך דבריו דלא גריס כלשון הכתוב בספרים שלנו, אלא כך בשלמא לרבא אלא לאביי קשיא, ומכל קא דייק. אלא שגם זה אינו מחוור בעיני דא״כ מאי קמשני אביי אימא אמת כלאים והא כל קתני. ואולי יחסר אביי [כל] מן הברייתא.
ה״ג אלא אמר לך אביי לאו מי איכ׳ רשב״ג דקאי כוותי כו׳ ומאן דל״ג אלא ה״נ פירושא כאלו גריס לה ויש כיוצא בו בתלמוד כדכתיב בכמ׳ דוכתי: לרבא מי לימא תנאי הי׳ פירוש דכיון דרשב״ג קתני כל אמות כלאים מכלל דדוקא של כלאים הם בת ו׳ ופרקינן אמר לך רבא רשב״ג הא אתא לאשמועינן דאמות כלאים לא יהו מצומצמות אלא שוחקות פי׳ דהא דנקט רשב״ג כלאים לאו למעוטי דשאר אמות אינם בת ששה אלא שבא לפרש דברי ת״ק דקא׳ ת״ק שאין האמות שוות ומשונות ולא הוה ידעינן הי נינהו שוחקות והי נינהו עצבות ואשמועינן רשב״ג דאמות כלאים שאינם מצומצמות כן פרש״י ז״ל וק״ל דאי רשב״ג לפרושי אתא היכי נקט בלישניה ובלבד י״ל דכיון דאצטריך להזכיר באמה בת ו׳ טפחים למעוטי אמה יסוד ואמה סובב הוצרך לומר ובלבד דאלו הוי תני כל אמות שאמרו חכמים בכלאים באמה בת ששה טפחים לא יהו מצומצמות היה נראה כי יש מקצת אמת כלאים שאינם בת ו׳ טפחים והם מצומצמות וזה אינו שאפי׳ כרחמנא לומר שיש בכלאים מיעוט אמות שהם בת ה׳ טפחים כשטת ר״ז ז״ל מ״מ גם הם שוחקות הם והקשו בתוספות ולאביי אמאי הוי תנאי לימא דרשב״ג לפרש דברי ת״ק בא שלא דבר אלא באמות של כלאים בלבד ותירצו דכיון דפריש רשב״ג שלא דבר ת״ק אלא באמות של כלאים ממילא ידעינן דמכוונות דקאמר היינו מצומצמות ולא נהירא משום דלישנא דמכוונות לפי פשטה לא משמע אלא במעריך דבר אל דבר משני מינים הוצרך לפרש רשב״ג דההוא דמכוונות דקאמר היינו מצומצמות אבל יש לתרץ דכיון דרשב״ג דקתני כל אמות אם אתה אומר דרשב״ג לפרושי אתא אף ת״ק כל אמות קתני וזהו מה שבא רשב״ג לפרש והא ודאי אף לא דבר ת״ק אלא בלבד בכלאים לא היה שונה כל אמות אלא אמות בלחוד מאחר שהוא תופס דבריו בסתם ואינו מזכיר כלאים וכדמתרצי לעיל אמר לך אביי ה״ק אמות כלאים כו׳.
רש״י בד״ה באמות כו׳ באמות קטנות בת חמשה שיש באמה כו׳ כצ״ל:
שלא יהו מכוונות (שוות בדיוק). בשלמא [נניח] לשיטת רבא כוונת הברייתא כי היכי דליהויין [כדי שיהיו] הללו אמות כלאים שוחקות והללו אמות סוכה עצבות. אלא לאביי קשיא [קשה]!
that they are not precisely a cubit. Granted, according to Rava, the baraita means: So that these, the cubits of diverse kinds of seeds, should be measured with expansive handbreadths, and those, the cubits of sukka, should be measured with depressed handbreadths. However, according to Abaye, it is difficult.
הערוך על סדר הש״סרש״ירשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר לָךְ אַבָּיֵי אֵימָא אַמַּת כִּלְאַיִם בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה.

The Gemara answers: Abaye could have said to you: Emend the baraita and say: The cubit of diverse kinds of seeds mentioned by the Sages is measured with a cubit of six handbreadths, not the other cubits.
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אימא אמת כלאים באמה בת ששה – והכי קאמר כל אמות שאמרו בכלאים באמה בת ששה ובלבד שלא יהו מכוונות מצומצמות אלא גדולות בטפחים שוחקות.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אמר [יכול לומר] לך אביי, אימא [אמור, תקן] כך בנוסח הברייתא: אמת כלאים באמה בת ששה, ולא שאר האמות.
The Gemara answers: Abaye could have said to you: Emend the baraita and say: The cubit of diverse kinds of seeds mentioned by the Sages is measured with a cubit of six handbreadths, not the other cubits.
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כׇּל אַמּוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בְּכִלְאַיִם בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְצוּמְצָמוֹת מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא כׇּל אַמּוֹת קָאָמַר.

The Gemara raises a difficulty. However, from the fact that it is taught in the latter clause of the baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: All the cubits that the Sages mentioned with regard to diverse kinds of seeds are measured with cubits of six handbreadths, provided that they are not measured with exact handbreadths? This proves by inference that the anonymous first tanna is speaking of all cubits, and not only those in the case of diverse kinds of seeds.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים: והא מדקתני סיפא [והרי ממה ששנינו בסוף] ברייתא זו: רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל אמות שאמרו חכמים בכלאים באמה בת ששה, ובלבד שלא יהו מצומצמות, הרי מכלל הדברים נלמד שתנא קמא כל אמות קאמר [אמר], ולא בכלאים בלבד!
The Gemara raises a difficulty. However, from the fact that it is taught in the latter clause of the baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: All the cubits that the Sages mentioned with regard to diverse kinds of seeds are measured with cubits of six handbreadths, provided that they are not measured with exact handbreadths? This proves by inference that the anonymous first tanna is speaking of all cubits, and not only those in the case of diverse kinds of seeds.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר לָךְ אַבָּיֵי וְלָאו מִי אִיכָּא רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּקָאֵי כְּוָותִי אֲנָא דַּאֲמַרִי כרשב״גכְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

The Gemara answers that Abaye could have said to you: Isn’t there Rabban Shimon ben Gamliel, who holds in accordance with my opinion? I stated my opinion in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: אמר [יכול לומר] לך אביי: ולאו מי איכא [והאם אין] רבן שמעון בן גמליאל דקאי כוותי [שעומד כשיטתי], אנא דאמרי [אני שאני אומר] דברי הרי הם כשיטת רבן שמעון בן גמליאל.
The Gemara answers that Abaye could have said to you: Isn’t there Rabban Shimon ben Gamliel, who holds in accordance with my opinion? I stated my opinion in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לְאַבָּיֵי וַדַּאי תַּנָּאֵי הִיא לְרָבָא מִי לֵימָא תַּנָּאֵי הִיא.

The Gemara comments: According to Abaye, the issue of large and small cubits is certainly subject to a dispute between tanna’im, as his ruling can only be in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. According to Rava, however, must it be said that this is subject to a dispute between tanna’im?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאביי ודאי תנאי היא – דלא מצי לאוקמי לרבנן כוותיה דהא כל אמות קאמרי.
לרבא מי לימא תנאי היא – מי אמרינן רבן שמעון בן גמליאל פליג עליה למימר אמת כלאים באמה בת ששה אבל שאר אמות כגון סוכה ומבוי באמה בת חמשה או דילמא פרושי קא מפרש רבן שמעון בן גמליאל למילתייהו דרבנן דאמרי ובלבד שלא יהו מכוונות דיש מהן שוחקות ויש מהן עצבות ולא פירשו איזה מהן שוחקות ואיזה מהן עצבות ואתא איהו לפרושי דהנך דכלאים ליהוו שוחקות כדקתני ובלבד שלא יהו מצומצמות ולהכי אדכר כלאים ולא למעוטי שאר אמות להיות בנות חמשה אלא למעוטינהו דלא ליהוו שוחקות.
ומעירים: לשיטת אביי ודאי מחלוקת תנאי [תנאים] היא בדבר אמות גדולות וקטנות. אולם לשיטת רבא מי לימא [האם יש לומר] שמחלוקת תנאי [תנאים] היא?
The Gemara comments: According to Abaye, the issue of large and small cubits is certainly subject to a dispute between tanna’im, as his ruling can only be in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. According to Rava, however, must it be said that this is subject to a dispute between tanna’im?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר לָךְ רָבָא רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן אַמַּת כִּלְאַיִם לֹא יְצַמְצֵם.

The Gemara answers: This is not necessarily the case, as Rava could have said to you: Rabban Shimon ben Gamliel does not dispute the basic teaching of the anonymous first tanna that all the cubits mentioned by the Sages are cubits of six handbreadths. Rather, he came to teach us this: One should not reduce the cubit of diverse kinds of seeds, i.e., one should not measure it with depressed handbreadths.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא אתא לאשמועינן אמת כלאים לא יצמצם – ולפרושי מילתיה דתנא קמא הוא דאתא ולא למעוטי שאר אמות מבת ששה.
ומשיבים: שאין הדבר הכרחי לשיטה זו, אמר [יכול לומר] לך רבא: רבן שמעון בן גמליאל לא בא לחלוק על עיקרי דברי התנא הראשון אלא הא אתא לאשמועינן: [דבר זה בא להשמיענו]: אמת כלאים לא יצמצם, שאמה זו יש להקפיד בה שתהא שוחקת.
The Gemara answers: This is not necessarily the case, as Rava could have said to you: Rabban Shimon ben Gamliel does not dispute the basic teaching of the anonymous first tanna that all the cubits mentioned by the Sages are cubits of six handbreadths. Rather, he came to teach us this: One should not reduce the cubit of diverse kinds of seeds, i.e., one should not measure it with depressed handbreadths.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְלֵימָא אַמַּת כִּלְאַיִם לֹא יְצַמְצֵם בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה לְמַעוֹטֵי מַאי לָאו לְמַעוֹטֵי אַמַּת סוּכָּה וְאַמַּת מָבוֹי.

The Gemara raises an objection. And if that is the case, let him say: One must not reduce the cubit of diverse kinds of seeds. What does the phrase: A cubit consisting of six handbreadths come to exclude? Does it not come to exclude the cubit of a sukka and the cubit of an alleyway, which are measured with cubits of five handbreadths?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים: אם רק זאת בלבד רצה לומר, ולימא [ושיאמר]: ״אמת כלאים לא יצמצם״, ודבריו באמה בת ששה למעוטי מאי? [למעט את מה בא], לאו למעוטיה [האם לא למעט] אמת סוכה ואמת מבוי ששיעורן בחמשת טפחים בלבד?
The Gemara raises an objection. And if that is the case, let him say: One must not reduce the cubit of diverse kinds of seeds. What does the phrase: A cubit consisting of six handbreadths come to exclude? Does it not come to exclude the cubit of a sukka and the cubit of an alleyway, which are measured with cubits of five handbreadths?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) לָא לְמַעוֹטֵי אאַמָּה יְסוֹד וְאַמָּה סוֹבֵב.

The Gemara rejects this argument. No, Rabban Shimon ben Gamliel’s formulation comes to exclude the cubit of the base of the altar, which is the bottom level of the altar, one cubit high with a ledge one cubit wide, and the cubit of the surrounding ledge of the altar, which is five cubits above the base, six cubits above the ground, and one cubit wide. Everyone agrees that those cubits are small cubits of five handbreadths.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא למעוטי אמה יסוד ואמה סובב – דלאו בנות ששה הן.
אמה יסוד – פי׳ דתנינן עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד פי׳ שבו היה שופך הדמים ואמה שעלה היה בת ה׳ אבל אמה שכנס בת ו׳ היא כדמפרש בפר׳ שתי הלחם וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד אלו הקרנות פי׳ כי הקרן הוא אמה על אמה באמה בת ה׳ טפחים שהם שני זרתות וכשאדם מודד מאמציעותו של קרן לכל רוח ורוח היה זרת אחד לכל סביביו וזה גבי המזבח היינו מזבח הזהב שהיה אמה על אמה והוא באמה בת ה׳ טפחים.
ודוחים: לא, בא למעוטי [למעט] אמה יסוד של המזבח ואמה סובב של המזבח, שהכל מסכימים שהן נמדדות באמות קטנות בנות חמשה טפחים,
The Gemara rejects this argument. No, Rabban Shimon ben Gamliel’s formulation comes to exclude the cubit of the base of the altar, which is the bottom level of the altar, one cubit high with a ledge one cubit wide, and the cubit of the surrounding ledge of the altar, which is five cubits above the base, six cubits above the ground, and one cubit wide. Everyone agrees that those cubits are small cubits of five handbreadths.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) דִּכְתִיב {יחזקאל מ״ג:י״ג} וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בָּאַמּוֹת אַמָּה אַמָּה וָטֹפַח וְחֵיק הָאַמָּה וְאַמָּה רֹחַב וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב זֶרֶת הָאֶחָד וְזֶה גַּב הַמִּזְבֵּחַ חֵיק הָאַמָּה זֶה יְסוֹד וְאַמָּה רֹחַב זֶה סוֹבֵב וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב אֵלּוּ הַקְּרָנוֹת וְזֶה גַּב הַמִּזְבֵּחַ זֶה מִזְבַּח הַזָּהָב.:

As it is written: “And these are the measures of the altar by cubits; the cubit is a cubit and a handbreadth, the bottom shall be a cubit, and the breadth a cubit, and its border by its edge round about shall be a span: And this shall be the higher part of the altar” (Ezekiel 43:13). And the Sages explained this verse as follows: “The bottom shall be a cubit,” this is the base of the altar; “and the breadth a cubit,” this is the surrounding ledge of the altar; “and its border by its edge round about,” these are the horns of the altar, i.e., extensions of the corners of the altar; “and this shall be the higher part of the altar,” this refers to the golden altar that stood inside the Sanctuary and was also measured by small cubits.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן במחול הכרם [אם] אין בין גדר לכרם מקום מופנה מן הגפנים י״ב אמה באמה בת ו׳ טפחים אסור לזרוע באותו מקום הנה זה כולו לחומרא. הא איכא רצופין – פירוש: עקרי גפנים קרובין זה לזה דהוא לקולא דתנן בכלאים פ״א כרם הנטוע על פחות מד׳ אמות. פי׳ אם אין בין גפן לגפן ד׳ אמות שהן כ״ד טפחים אלא פחות מזה השיעור [אינו] כרם והזורע בו אינו עובר משום לא תזרע כרמך כלאים דברי ר״ש והנה כיון שיש בו כ׳ טפחים נמצאו בו ד׳ אמות באמה בת ה׳ טפחים ואתה מתירו לזרוע בו הנה לקולא. ופריק רב נחמן אלו דברי ר׳ שמעון הן ואנא דאמרי כרבנן דפליגי עליה ואמרי (הנה) [דהוי] זה כרם איבעית אימא אפילו כר׳ שמעון מאי אמות כלאים דקאמר אביי רוב אמות של כלאים באמה בת ו׳ טפחים היכא דאיכא לחומרא. אבל הני דרצופין באמה בת ה׳ טפחים.
באמות אמה אמה וטופח – באמות קטנות בת חמשה שיש באמה בת ו׳ בינונית אמה וטפח מאלו.
חיק האמה – נמדד באמות קטנות וכן אמה רוחב וכן גבולו על שפתו זרת האחד וזה גב המזבח כולן באמות קטנות הללו.
חיק האמה זה יסוד – חיק על שם שהוא חיקויו ותיקונו של מזבח מלמטה.
אלו הקרנות – שהן אמה על אמה והאי דכתיב זרת האחד מאמצעית רחבו של קרן מודד זרת שהוא חצי אמה לכל רוח דהוי אמה על אמה.
וזה גב המזבח – כלומר באמה קטנה זו נמדד האמה של מזבח הזהב דכתיב ביה אמה ארכו ואמה רחבו (שמות ל) ובמסכת מנחות בפרק שתי הלחם (דף צז:) מפרש ליה להאי קרא דאמה יסוד דקאמרי בקטנה לאו ברוחב כניסת היסוד אלא בגובה עלייתו דאמר מר עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד אבל רוחב הכניסה באמת בת ששה ואמה סובב כניסה דילה באמה קטנה ולא חמש אמות של עליית גובהה באמה קטנה כדתנן עלה חמש וכנס אמה זה הסובב וקרנות לא שנא גובהן ולא שנא רוחבן באמה קטנה: הג״ה – כאשר מפורש בקונטרס שמע רבינו מר׳ יעקב בר יקר ועתה חזר בו דקשיא ליה מה שתרגם יונתן אמה אמה וטפח אמתא דהיא אמתא ופשך ונמצא דבאמה גדולה מיירי ועוד אם כדברי הזקן לא הי לו לכתוב וחיק כי אם חיק האמה ופירש לנו רבינו הכי למעלה הזכיר מדות המזבח והאריאל שתים עשרה אמה ושאר מדותיו ועתה כך אמר הכתוב אלא מדות המזבח שאמרתי לך הכל נמדדו באמה שהיא אמה וטפח וחיק שהיא יסוד אינו נמדד אלא באמה שהיא אמה קטנה ולא באמה שהיא אמה וטפח ועתה דברי יונתן בן עוזיאל קיימין כך שמעתי ועיקר. ע״כ הג״ה.
ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח – פי׳ בקונט׳ באמות קטנות שיש באמה בינונית אמה וטפח מאלו וקשה דלא הוה ליה למיכתב וחיק בוי״ו כיון דקאי אאמות ונראה כמו שפירש״י בפירוש יחזקאל דפירש באמות אמה אמות גדולות שיהא אמה וטופח בשל אמה בת ה׳ וכן תרגם יונתן באמתא דהיא אמתא ופשך וקאי אשאר אמות המזבח וחיק האמות הוו קטנות.
עשר אמות של מדת גובה המזבח מהם באמה בת חמשה טפחים ומהם בבת ששה כשאר האמות שהרי נאמר בכתוב ואלה מדות המזבח באמה אמה וטפח וחיק האמה ואמה רחב וגבולה על שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח ופי׳ הדברים מדות המזבח באמה ושבשאר אמות צריכין בשיעורן אמה וטפח ואמר שחיק האמה ואמה רוחב וגבולה אל שפתה כל אלו היו באמה זו ר״ל אמת חמשה וחיק האמה הוא היסוד שנאמר בו עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד ואמר שאמה זו בבת חמשה וכשעלה חמשה טפחים כנס חמשה טפחים וזהו יסוד (ואמר) [ואמה] רחב זה סובב האמור עליו עלה חמש וכנס אמה זהו סובב ועליית החמש וכניסת האמה כולן באמת בת חמשה וגבולו אל שפתה סביב אלו הקרנות שגבהן (אמן) [אמה] ורחבן אמה ובבת חמשה אבל הג׳ אמות שמשפת הסובב עד שטח המערכה בבת ששה ולא נאמר סובב לחמשה אלא בכניסתו ומה שנאמר בכתוב על הקרנות זרת האחד אין הענין ששיעור הקרן זרת שהוא חצי אמה אלא שיעורו אמה בין בגבהו בין ברחבו ומה שאמר עליו זרת האחד פירושו כשתחלוק הקרן מרחבו ליחשב אמצעיתו ברוח זה ואמצעיתו ברוח זה הוא זרת לכל רוח שהזרת חצי אמה וכן אמה על אמה שבמזבח הזהב היתה של חמשה ועליו נאמר וזה גב המזבח:
רש״י ד״ה אלו הקרנות וכו׳ זרת שהוא חצי אמה. עי׳ לקמן דף כא ע״א ובתוס׳ שם ד״ה א׳ מג׳:
דכתיב [שנאמר]: ״ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטפח וחיק האמה ואמה רחב וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח״ (יחזקאל מג, יג) ופירשו חכמים: ״חיק האמה״ — זה יסוד המזבח, ״ואמה רחב״ — זה סובב שבמזבח, ״וגבולה אל שפתה סביב״ — אלו הקרנות, ״וזה גב המזבח״ — מדבר במזבח הזהב שאף הוא נמדד באמות קטנות.
As it is written: “And these are the measures of the altar by cubits; the cubit is a cubit and a handbreadth, the bottom shall be a cubit, and the breadth a cubit, and its border by its edge round about shall be a span: And this shall be the higher part of the altar” (Ezekiel 43:13). And the Sages explained this verse as follows: “The bottom shall be a cubit,” this is the base of the altar; “and the breadth a cubit,” this is the surrounding ledge of the altar; “and its border by its edge round about,” these are the horns of the altar, i.e., extensions of the corners of the altar; “and this shall be the higher part of the altar,” this refers to the golden altar that stood inside the Sanctuary and was also measured by small cubits.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב בשִׁיעוּרִין חֲצִיצִין וּמְחִיצִין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.

Since the Gemara discussed measurements, it proceeds to cite that which Rabbi Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: The measures relating to mitzvot in the Torah, and the halakhot governing interpositions that invalidate ritual immersions, and the halakhot of partitions are all halakhot transmitted to Moses from Sinai. These halakhot have no basis in the Written Torah, but according to tradition they were orally transmitted by God to Moses together with the Written Torah.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבא אמר רב נחמן אמת סוכה ואמת מבוי נמי בת ו׳ הן. ומיהו טפחים עציבות – פירוש: האצבעות דחוקות זו עם זו. ושל כלאים. האצבעות שוחקות פי׳ מרווחות כדרך השוחק שפוסק שפתיו והעצב (וספיקס) [מדביקן]. ומותבינן (במבוי) כל אמות שאמרו באמה בת ו׳ טפחים ובלבד שלא יהיו מכוונות. כלומר לא יהיו עציבות שוחקות ולא השוחקות עציבות כרבא אלא לאביי קשיא. ופריק אביי אנא דאמרי כרבן שמעון בן גמליאל ועמדה לאביי בתנאי. ורבא אמר לך כולי עלמא באמה בת ו׳ טפחים אית להו ולא פליגי אלא בצמצום. תנא קמא סבר יצמצם אלא [הא] דקתני אמת כלאים בת ו׳ טפחים למעטי אמת יסוד ואמת סובב דכתיב ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח וחיק האמה ואמה רוחב וגו׳ חיק האמה זה יסוד אמה [רוחב] זה סובב וזה מפורש במנחות באר היטב פרק שתי הלחם נלושות.
אמר (רבה אמר) [ר׳ חייא] בר אשי אמר רב שיעורין חציצין ומחיצות הל״מ.
שיעורין – שנתנו חכמים לכל דבר כגון כזית דם חלב פיגול ונותר וכזית מן המת שמטמא באהל ושאר שיעורין דמפרש לקמן.
חציצין – חציצה הפוסלת בטבילה.
ומחיצין – הלכות מחיצה שתהא גבוהה עשרה וכן שאר הילכותיה הלכה למשה מסיני.
א כיון שדובר בשיעורין שונים מביאים מה שאמר ר׳ חייא בר אשי אמר רב: שיעורין של מצוות התורה, ודיני חציצין [חציצות] הפוסלים בטבילה ודיני מחיצין [מחיצות] והלכותיהן, כולם הלכה למשה מסיני.
Since the Gemara discussed measurements, it proceeds to cite that which Rabbi Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: The measures relating to mitzvot in the Torah, and the halakhot governing interpositions that invalidate ritual immersions, and the halakhot of partitions are all halakhot transmitted to Moses from Sinai. These halakhot have no basis in the Written Torah, but according to tradition they were orally transmitted by God to Moses together with the Written Torah.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) שִׁיעוּרִין דְּאוֹרָיְיתָא הוּא דִּכְתִיב {דברים ח׳:ח׳} אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְגוֹ׳ וְאָמַר רַב חָנָן כׇּל הַפָּסוּק הַזֶּה לְשִׁיעוּרִין נֶאֱמַר.

The Gemara questions this assertion: Are measures a halakha transmitted to Moses from Sinai? They are written in the Torah, as it is written: “A land of wheat, and barley, and vines, and figs, and pomegranates, a land of olive oil and honey” (Deuteronomy 8:8), and Rav Ḥanan said: This entire verse was stated for the purpose of teaching measures with regard to different halakhot in the Torah.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיעורין דאורייתא נינהו ארץ חטה ושעורה וגו׳ ואמר רבי יוחנן פסוק זה כולו לשיעורין נאמר חטה דתנן הנכנס לבית המנוגע וכליו על כו׳ פירשנוהו במסכת סוכה.
לשיעורין נאמר – וכל אלו משערין בהן דברים אחרים.
זה שכתוב בתורה לענין ארץ ישראל ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש אע״פ שנדרש במס׳ ברכות (מ״א.) לומר שכל הקודם במקרא קודם לברכה יש בו רמז לענין אחר לשיעורין חטה לבית המנוגע שעורה לעצם כשעורה גפן לכדי רביעית יין לנזיר תאנה לכגרוגרת להוצאת שבת רמון לטהרת כלי לבעלי בתים זית לרוב שיעורין של תורה דבש לשיעור כותבת הגסה ביום הכפורים וכבר ביארנו פרטי עניניהם במסכת ברכות פרק כיצד מברכין:
א״ר חנן כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר – פי׳ והשתא קס״ד דמדאורייתא ממש קאמר ואף ע״ג דדרשינן ליה בברכות ללמד על המינין הללו לאחריו קס״ד השתא כי מפני שיש חשיבות במינין אלו שבאו לשיעורין שאין א״י חסרה כלום אמרה תורה לברך אחריהם והא דאמרינן פת חטים כו׳ רש״י ז״ל פירש דלהחמיר הוא שאינו שוהה כ״כ ויש שפירשו להקל וכדכתיב בפ״ק דסוכה.
ושואלים: וכי שיעורין הלכה למשה מסיני בלבד הם?! הלא דאורייתא [מן התורה] הוא! דכתיב כן נאמר]: ״ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש״ (דברים ח, ח), ואמר רב חנן: כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר: חטה
The Gemara questions this assertion: Are measures a halakha transmitted to Moses from Sinai? They are written in the Torah, as it is written: “A land of wheat, and barley, and vines, and figs, and pomegranates, a land of olive oil and honey” (Deuteronomy 8:8), and Rav Ḥanan said: This entire verse was stated for the purpose of teaching measures with regard to different halakhot in the Torah.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) חִטָּה לִכְדִתְנַן גהַנִּכְנָס לַבַּיִת הַמְנוּגָּע וְכֵלָיו עַל כְּתֵיפָיו וְסַנְדָּלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו הוּא וְהֵם טְמֵאִין מִיָּד דהָיָה לָבוּשׁ כֵּלָיו וְסַנְדָּלָיו בְּרַגְלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּאֶצְבְּעוֹתָיו הוּא טָמֵא מִיָּד וְהֵן טְהוֹרִין עַד שֶׁיִּשְׁהֶא בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס פַּת חִיטִּין וְלֹא פַּת שְׂעוֹרִין מֵיסֵב וְאוֹכֵל בְּלִיפְתָּן.

Wheat was mentioned as the basis for calculating the time required for one to become ritually impure when entering a house afflicted with leprosy, as that which we learned in a mishna: One who enters a house afflicted with leprosy of the house (see Leviticus 14), and his clothes are draped over his shoulders, and his sandals and his rings are in his hands, both he and they, the clothes, sandals, and rings, immediately become ritually impure. However, if he was dressed in his clothes, and his sandals were on his feet, and his rings were on his fingers, he immediately becomes ritually impure, but they, the clothes, sandals, and rings, remain pure until he stays in the house long enough to eat half a loaf of bread. This calculation is based on wheat bread, which takes less time to eat, and not on barley bread, and it relates to one who is reclining and eating it together with relish, which hastens the eating. This is a Torah measurement connected specifically to wheat.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד שישהא בכדי אכילת פרס תמצא עיקר דיליה בתורת כהנים (ויקרא יד) והאוכל בבית אין לי אלא אוכל אם סופנו לרבות את האוכל אע״פ שאינו שוכב מה תל׳ לומ׳ האוכל והשוכב אלא ליתן שיעור לאוכל כדי שיאכל שוכב וכמה הוא שיעור אכילת פרס פת חטים ולא פת שעורים וכו׳:
כליו על כתיפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו – שאינן מלובשין בו דרך מלבוש דומיא דכליו על כתפיו.
הוא והן טמאין מיד – שאף הן באין אל הבית וכתיב והבא אל הבית (ויקרא יד).
היה לבוש כליו – וכן כולם דרך לבישתן קרויין בגדיו ובטלין אצלו וכתיב (שם) והאוכל בבית יכבס את בגדיו ודרשינן בתורת כהנים מקרא דהאי אוכל לאו אכילה ממש הוא אלא שישהא כדי שיעור אכילה ובביאה בלא שהייה אינו מטמא בגדים.
פרס – ד׳ ביצים הן מזון סעודה בינונית פרס לשון פרוסה ששיערוהו בחצי ככר האמור בעירוב דבעינן מזון ב׳ סעודות ותנן התם חציה לבית המנוגע בפרק כיצד (לקמן דף פב:).
פת חיטין – אין שוהה בה כפת שעורין.
מיסב – שהייה זו בהסיבה שיערוהו ולא בנאכלת בעמידה והולך ובא שהוא שוהה באכילתו יותר.
ואוכלה בליפתן – שנאכלת מהר.
בד״ה כליו על כתפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו שאינן כו׳ כצ״ל. ונ״ב כן פירש״י בפ״ק דסוכה:
בא״ד וי״ל דנ״מ אם יש כלי שמחזיק מה שמפיל ביצה ומחצה מן היין וכו׳ ונמצא שאין הכלי הזה רביעית עכ״ל ויבא להקל שאין זה רביעית ואינו חייב וקושטא הוא דהוי רביעית עם מה שנשאר בגודש לפי מה שמפיל ביצה ומחצה מן היין שנשאר גם כן בגודש ור״ל דאתא הלכתא דבכלי שמחזיק מה שמפיל ביצה ומחצה מן היין לא ישער בעלין ולולבין אח״כ במים וימלא כלי זה דודאי יהיו מים יותר אבל קשה דכמו כן המ״ל הלכתא כדי רביעית מים לנזיר דאם יש כלי שמחזיק מה שמפיל ביצה ומחצה מן המים שלא ישער עלין ולולבין בכוס מלא יין שזה הכלי אינו מתמלא לפי שיין נשאר בגודש ויבא להקל לומר שלא אכל לולבין וגפנים כדי רביעית ואפשר שע״ז כוונו התוס׳ לומר ודוחק:
ללמדנו שיעור לכדתנן [לכמו ששנינו במשנה]: הנכנס לבית המנוגע בצרעת (עיין ויקרא פרק יד) וכליו (בגדיו) מונחים על כתפיו, וסנדליו וטבעותיו בידיוהוא והם (הבגדים) טמאין מיד. אולם אם היה לבוש כליו, וסנדליו ברגליו, וטבעותיו באצבעותיו — הוא טמא מיד, והן הבגדים, הסנדלים והטבעות טהורין עד שישהה בבית בכדי זמן אכילת פרס (חצי ככר). ופרס זה שיערו בפת חטין שזמן אכילתה קצר ולא פת שעורין. ומחשבים את זמן האכילה כשהאוכל מיסב ואוכל בליפתן. נמצא שיש שיעור בתורה הקשור בחטה דוקא.
Wheat was mentioned as the basis for calculating the time required for one to become ritually impure when entering a house afflicted with leprosy, as that which we learned in a mishna: One who enters a house afflicted with leprosy of the house (see Leviticus 14), and his clothes are draped over his shoulders, and his sandals and his rings are in his hands, both he and they, the clothes, sandals, and rings, immediately become ritually impure. However, if he was dressed in his clothes, and his sandals were on his feet, and his rings were on his fingers, he immediately becomes ritually impure, but they, the clothes, sandals, and rings, remain pure until he stays in the house long enough to eat half a loaf of bread. This calculation is based on wheat bread, which takes less time to eat, and not on barley bread, and it relates to one who is reclining and eating it together with relish, which hastens the eating. This is a Torah measurement connected specifically to wheat.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) שְׂעוֹרָה דִּתְנַן העֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל.

Barley is also used as a basis for measurements, as we learned in a mishna: A bone from a corpse the size of a grain of barley imparts ritual impurity through contact and by being carried, but it does not impart impurity by means of a tent, i.e., if the bone was inside a house, it does not render all the articles in the house ritually impure.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואינו מטמא באהל – שום עצם בלא בשר עד שיהא שם שדרה שלימה או גולגולת או רוב בנינו שתי שוקיים וירך אחת או רוב מניינו קכ״ה אברים.
שעורה — אף היא בסיס לשיעורים, דתנן [שכן שנינו]: עצם מן המת שגודלה כשעורה - מטמא במגע ובמשא, אבל אינו מטמא באהל, שאם היתה העצם בתוך בית, אין כל חלל הבית נטמא.
Barley is also used as a basis for measurements, as we learned in a mishna: A bone from a corpse the size of a grain of barley imparts ritual impurity through contact and by being carried, but it does not impart impurity by means of a tent, i.e., if the bone was inside a house, it does not render all the articles in the house ritually impure.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) גֶּפֶן כְּדֵי ורְבִיעִית יַיִן לְנָזִיר

The halakhic measure determined by a vine is the quantity of a quarter-log of wine for a nazirite. A nazirite, who is prohibited to drink wine, is liable to be flogged if he drinks that measure.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רביעית יין לנזיר – לחייבו מלקות.
גפן כדי רביעית יין לנזיר – פרש״י לחייבו מלקות וקשה דלא הוה דומיא דאחריני דמשערינן בהו מילי אחריני ונראה כפרש״י דסוכה (דף ו.) דפירש שאם אכל ענבים וחרצנים ולולבים מגפן איכא למ״ד ברביעית וזה ביין משערינן שיקח כוס מלא יין וישים בו עלין ולולבין כשיעור מה שאכל ואם יצא רביעית חייב ואם היה בא לשער במים היה יוצא רביעית בפחות שאין נגדשין על שפת הכלי כמו יין וכה״ג תניא בתוספתא כיצד יעשה מביא כוס מלא יין ומביא זית אגורי ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בו חייב ואם לאו פטור דברי ר׳ עקיבא רבי אלעזר בן עזריה אומר אינו חייב עד שישתה רביעית יין ואתיא לשמעתין כרבי אלעזר בן עזריה ובפ׳ ג׳ מינין (נזיר דף לד.) תנן אינו חייב עד שיאכל ענבים כזית משנה ראשונה אמרו עד שישתה רביעית יין רבי עקיבא אומר אפי׳ נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב וקאמר בגמ׳ ת״ק מדמי להו אסורי נזיר אכילה לשתיה פירוש ת״ק היינו משנה ראשונה מדמה אכילה לשתיה ובעי באכילת עלין ולולבין נמי רביעית ונקט במתניתין שתייה משום דאכילה מינה ילפינן וטעמא משום דכתיב לא ישתה תרי זימני ולא חש לפרש שם טעמא דר׳ עקיבא כיון דאמר קרא וענבים לחים ויבשים לא יאכל מה אכילה בכזית אף כל בכזית והא דנקט אכילה במשנה אחרונה משום דשתיה ילפינן מינה וכל חד נקט מידי דיליף מיניה וא״ת ומ״מ מאי נפקא מינה לשער ביין והלא כלי המחזיק רביעית הוא ביצה ומחצה ומה שמפיל ביצה ומחצה בין יין ובין מים אם שיעור עלין ולולבין שאכל יפילו כל כך חייב וי״ל דנפקא מינה אם יש כלי שמחזיק מה שמפיל ביצה ומחצה מן היין שלא ישער עלין ולולבין בכוס מלא מים עד שיתמלא הכלי שזה הכלי אינו מחזיק ביצה ומחצה מן המים שאינן עבין כמו יין ונמצא שאין הכלי זה רביעית ודוחק.
הגה״ה – וקשה דשמעתין אתיא דלא כמשנה אחרונה ועוד דבספרים ישנים מצא ר״ת דגרסינן בנזיר (דף לח:) תנא קמא לא מדמי להו לכל איסורי נזיר לאכילה משמע להך גירסא דבאכילה לא פליגי אלא הוי לכולי עלמא בכזית וכן משמע בירושלמי דלא פליגי באכילה דקאמר משנה ראשונה עד שישתה רביעית דהא דרשינן שכר שכר דכתיב גבי שכר רביעית ההין מה להלן רביעית אף כאן רביעית חזרו לומר לא יאכל ולא ישתה מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית משמע דאכילה לכולי עלמא בכזית ונראה לרבינו תם דגרסינן בשמעתין גפן כדי כזית יין לנזיר וקשה לפירוש רבינו תם כך יכול לשער במים כמו ביין במקום שיש זית אגורי ישים עלין ולולבין אם יפילו שיעור עלין ולולבין שאכל כשיעור שיפיל הזית הן מים הן יין חייב ואי בשתיה איירי לחייבו אם שתה כשיעור מה שמפיל זית אגורי מן היין דמשערין ביין שהוא דבר מועט ולא במים פשיטא כיון דשתה יין שלא ישער אלא ביין ומה צריך קרא וגם לפ״ה קשה מאי נפקא מינה ולי נראה דלפ״ה לא קשה כלל דרביעית של תורה הוא אצבעיים על אצבעיים כו׳ כדאמרינן בערבי פסחים (דף קט.) וזהו מה שמפיל ביצה ומחצה מן המים לפי חשבון דמ׳ סאה דמקוה והשתא משערינן עלין ולולבין שאכל כשיעור שיפילו מן היין כלי מלא אצבעיים על אצבעיים שהוא שיעור גדול ולא משערינן כשיעור שיפילו מן המים שהוא דבר מועט. ע״כ הגה״ה.
גפן כדי רביעית יין לנזיר. פירש רש״י ז״ל: לחייבו מלקות. כלומר: דאם שתה רביעית יין. ואינו מחוור אצלי, דאם כן אין זה מענין האחרים שמשערין בהן לדברים אחרים. והפירוש הנכון כמו שפירש הוא ז״ל בפרק קמא דסוכה (סוכה ו.) כדי רביעית יין בשאר איסורי נזיר, דאיכא למ״ד במסכת נזיר (נזיר לח:) דלולבין ועלין וחרצנין מצטרפין לשיעור רביעית יין, כלומר: שיעור שיתנם לכוס יין יצא מחמתם מן הכוס רביעית יין. וא״ת א״כ למה שיערו ביין. י״ל לפי שאינו דומה המשער בכוס מלא יין למשער בכוס מלא מים, לפי שהיין אינו ממהר לצאת כמו המים לפי שהוא עב ונגדש על שפת הכוס יותר מן המים. וכי האי גוונא תניא במסכת נזיר בתוספתא דנזיר פרק ד׳ (ה״א) כמה שיעורן בכזית, וכולן מצטרפין בכזית ויין וחומץ כיוצא בהן. כיצד הוא עושה, מביא כוס מלא יין ומביא כזית אגורי ונותן לתוכו ושופע, אם שתה כיוצא בו חייב דברי ר׳ עקיבא, ר׳ אלעזר בן עזריה פוטר עד שישתה רביעית יין. ומחלוקתן של ר׳ עקיבא ור׳ אלעזר בן עזריה משום דכתיב גבי נזיר (במדבר ו, ג) מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל, הנה שצריך אכילה עם שתיה כדי להקישן זה לזה. ר׳ עקיבא סבר בכל איסורי נזיר מקשינן שתיה לאכילה וסתם אכילה בכזית והלכך שתיה נמי בכזית, ור׳ אלעזר בן עזרי׳ סבר דאדרבה מקשינן אכילה דשאר איסורי נזיר לשתיה מה התם שתיה ברביעית אף אכילה ברביעית, ואותו רביעית משערין אותו בכוס מלא יין וכמו שאמרנו. והכי נמי נחלקו בנזיר בפרק שלשה מינין (נזיר לד.) דאמרינן התם: תנן אינו חייב עד שיאכל כזית מן הענבים משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין ר׳ עקיבא אומר אפילו שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרפו כזית חייב. ואמרינן עלה (נזיר לח:) במאי קא מיפלגי, תנא קמא סבר, כלומר: משנה ראשונה, כל איסורי נזיר מקשינן אכילה לשתיה, ור׳ עקיבא סבר כל איסורי נזיר מקשינן שתיה לאכילה, דמשמע להו דמאן דאמר עד שיאכל מן הענבים כזית הוא הדין לשתיה, ומאן דאמר עד שישתה רביעית יין הוא הדין לאכילה, דאי לא, כי קתני עד שיאכל מן הענבים כזית מאי קאמר משנה ראשונה עד שישתה כדי רביעית יין, דמה ענין שתיה אצל אכילה, אלא דמר נקט אכילה ומדמה שתיה לאכילה ומר נקט שתיה ומדמה אכילה לשתיה. והשתא סוגיא דשמעתין דהכא כר׳ אלעזר בן עזריה.
גפן כדי רביעית יין לנזיר – פירש״י ז״ל לחייבו מלקות אם שתה רביעית יין והקשו בתוספת כי אין זה מעניין האחרים הנזכרים למעלה שלא באו ללמדנו שיעור האיסור אלא ללמדנו שנשער באותו דבר ובכאן אין אנו משערין בגפן כלום. ותדע שאלו לאבא אלא ללמדנו שאם שתה רביעית יין לוקה מה אנו למדין מזה מן הגפן הכתוב כאן ומה אנו נהנין בו טפי ממה שכתוב כבר בפרשת נזיר מיין ושכר יזיר אבל הנכון שם שכמו שפיר׳ ר״י ז״ל שאם אכל לולבי׳ וענבי׳ אין משערין אותו בכזית לחייבו אלא משערין בענבים ולולבין עצמם לתת אות׳ בכלי מלא יין וכל שאכל מהם כשיעו׳ שיוציאו מאותו כלי רביעי׳ יין לוקה ואין משערין בכלי מים שממהר לצאת הרב׳ אלא בכלי יין שהו׳ נגרש יותר ואינו יוצא ונמצינו למדין שאנו משערין איסורי נזיר בגפן ולא בכזית ולא במים והא אתיא כרבי אליעזר בן עזריה דאמר במסכת נזיר דבכל איסורי נזיר איתקש אכילה לשתיה ודלא כר׳ עקיבא דאמר איפבא דאיתקש שתייה לאכילה ומשערין לשניהם בכזית שנותנין זית אגורי ונותנין לתוך כלי מלא יין ואם שתה כשיעו׳ שיוציא מן הכלי אותו זית חייב ולדידיה ודאי לא אתיא האי דרשא דהכא ולא אתא גפן להאי שיעורא ובין לרבי עקיבא ובין לרבי אליעזר בן עזריה שיעורי אכילה ושתייה דנזיר שוים הם אלא דרבי אליעזר ב״ע מקיש אכילה לשתיה והוי לקולא ורבי עקיבא מקיש שתיה לאכילה בכזית והוי לחומרא וכן מפורשת מחלוקת בתוספתא וטעמיה דידיה משום דאקשינהו קרא כדכתיב מיין ושכר יזיר חומץ יין וכו׳ עד וכל משרת ענבים לא יאכל וענבים לחים ויבשים כו׳ ומיהו ק״ל הא דתנן במסכת נזיר שאם אכלי ענבים כזית חייב משנה ראשונה אמ׳ עד שישתה רביעית יין אמר רבי עקיבא אפילו נזיר ששרה פתו ביין ויש בו לצרף כזית חייב אלמא דכ״ע ענבים בכזית ויין ברביעית ולא אפליגו אלא דתנא קמא אינו מחייב אלא בענבים ממש ויין ממש ורבי עקיבא מחייב אפילו בששרה פתו ביין ומשו׳ דהיתר מצטרף לאיסור ויין בדרך אכילה שיעורו לאכיל׳ בכזית ותו קשיא לן דהתם אמרינן עלה בתלמודא במאי קא מיפלגי תנא קמא סבר איסורי נזיר איתקיש אכילה לשתייה ורבי עקיבא סבר איתקש שתייה לאכילה ולא ידעינן מהיכא נפקא לן דהא איכא בינייהו דהא מתני׳ לא מוכחא הכי והנכון כמו שתיר׳ ר״ת ז״ל דתנא קמא דהתם רבי עקיבא הוא והכי קאמר נזיר שאכל ענבי׳ כזית חייב ואתא לאשמועינן דשיעורי נזיר אכילה עיקר שהיא בכזית וממילא ידעינן דאתקש ליה שתיה ומשנה ראשונה דהיינו ת״ק דאמרי התם מפני שהיו ראשונים אמרי אפכא דאדרבה עיקר שיעורי נזיר היינו שתייה שהיא ברביעית ככל איסורי משקין דעלמא וממילא ידעינן דה״ה איסורי אכילה ומפני שמשנה ראשונה היו משערין להקל חזר רבי עקיבא ואמ׳ שאין כאן שיעור רביעית כלל אלא שיעור זית ואפי׳ ששתה מן היין כדרך אכילה משערין בכזית והתר מצטרף לאיסור ותדע דליכ׳ במתני׳ אלא תרי תנאי בלחוד דהא לא מדכרי׳ במאי דאיכא בינייהו אלא ת״ק ולרבי עקיבא והרי זה נכון.
בד״ה גפן כדי כו׳ ומדמי להו כל איסורי כו׳ ולא חש לפרש שם אלא טעמא דר׳ עקיבא כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בא״ד מ״מ מנ״מ לשער ביין כו׳ ומה שמפיל ביצה ומחצה בין יין ובין מים כו׳ עכ״ל אע״ג דביין אינו מפיל כ״כ כמו במים מ״מ כיון שלולבין וגפנים שאכל הפילו כמו הביצה ומחצה הרי הוא רביעית ומה שלא הפילו ביין כמו במים היינו שנשאר מיין על שפת הכלי בגודש אבל קשה כי כפי מה שפירשו לעיל דאתי הלכתא להקל דביין נמי בעי ההפלה כ״כ כדי למלאות רביעית של תורה ולא סגי בכדי הפלת ע״י ביצה ומחצה ביין שנשאר בגודש ואינו יוצא רביעית שלם דהשתא ודאי איכא נ״מ טובא דבעי שיעור גדול מעלין ללולבין כדי למלא רביעית ולא סגי בכדי הפלת ביצה ומחצה ביין דאין הרביעית מתמלא מהם כיון שנשארו בגודש ואפשר דלא ניחא לבעלי תוס׳ למימר הכי דליבעי לולבין וגפנים כ״כ שיפילו ביין שיעור גדול יותר מרביעית דהיינו שיהא רביעית נתמלא מהם הגודש הנעשה מהם ביין הוא יותר על הרביעית ומיהו בגליון לקמן כתבו ליישב כן פרש״י ע״ש:
גפן — הוא השיעור כדי רביעית יין לנזיר, שהנזיר האסור בשתיית יין, לוקה אם שותה אותו.
The halakhic measure determined by a vine is the quantity of a quarter-log of wine for a nazirite. A nazirite, who is prohibited to drink wine, is liable to be flogged if he drinks that measure.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין ד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערובין ד., ר׳ חננאל ערובין ד., ר׳ נסים גאון ערובין ד., הערוך על סדר הש"ס ערובין ד., רש"י ערובין ד., תוספות ערובין ד., רשב"א ערובין ד. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין ד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין ד., מהרש"ל חכמת שלמה ערובין ד., מהרש"א חידושי הלכות ערובין ד., גליון הש"ס לרע"א ערובין ד., פירוש הרב שטיינזלץ ערובין ד., אסופת מאמרים ערובין ד.

Eiruvin 4a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 4a, R. Chananel Eiruvin 4a, R. Nissim Gaon Eiruvin 4a, Collected from HeArukh Eiruvin 4a, Rashi Eiruvin 4a, Tosafot Eiruvin 4a, Rashba Eiruvin 4a, Meiri Eiruvin 4a, Ritva Eiruvin 4a, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 4a, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 4a, Gilyon HaShas Eiruvin 4a, Steinsaltz Commentary Eiruvin 4a, Collected Articles Eiruvin 4a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144