×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר אָדָם אוֹסֵר עַצְמוֹ בְּכׇל שֶׁהוּא.
and the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said: A man prohibits himself from any amount. If a man swears that he will not eat, he thereby prohibits himself from eating even the smallest amount of food. Therefore, Reish Lakish himself maintains that eating a half-measure does not constitute a prohibition.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך סרנך
סרנךא(יומא עד) ועוד א״ר מתיא מקיזין דם לסרונכי בשבת פי׳ אסכרה (כתובות ל:) (סוטה כ) (סנהדרין לו) שנתחייב חניקה או טובע בנהר או מת בסרונכי ותבחר מחנק נפשי תרגומו ובחרת סרנכא נפשי (א״ב פי׳ בל׳ יוני מין חולי אשר בו שואף החולה הרוח בחוטם בכח גדול כי גרונו אטום תרגום כי יסכר פי ארום יסרנק):
א. [איין קראנקהייט וואס דער שטיקט.]
ואליבא דר׳ עקיבא דאמר – במס׳ שבועות (דף יט:) אדם הנשבע שלא אוכל סתם אוסר עצמו בכל שהוא דהכי תנן שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא ר׳ עקיבא מחייב וחכמים פוטרים הלכך הא דקתני חייב אי כרבנן סבירא ליה מוקמינן ליה במפרש ואי כרבי עקיבא סבירא ליה מוקמינן ליה אפי׳ בסתם ורבי שמעון פוטר ר׳ שמעון לטעמיה דאמר בכל שהוא נמי מושבע מסיני הוא דתניא במסכת מכות (דף יז.) ר׳ שמעון אומר כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן ואי סבירא ליה לריש לקיש דחצי שיעור אסור מדרבנן היכי מוקי לה להא דתני חייב באוכל חצי שיעור והרי אף עליו מושבע משום לאו דלא תסור (דברים יז).
ואליבא [ולפי שיטתו] של ר׳ עקיבא שאמר: אדם אוסר עצמו בכל שהוא, שאם נשבע שלא יאכל — הרי אסר על עצמו בכל שיעור. משמע שריש לקיש עצמו סבור כי חצי שיעור אין בו איסור כלל!
and the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said: A man prohibits himself from any amount. If a man swears that he will not eat, he thereby prohibits himself from eating even the smallest amount of food. Therefore, Reish Lakish himself maintains that eating a half-measure does not constitute a prohibition.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְכִי תֵּימָא כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ הֶיתֵּר מִן הַתּוֹרָה קָא חָיֵיל קׇרְבַּן שְׁבוּעָה וְהָתְנַן שְׁבוּעַת הָעֵדוּת אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בִּרְאוּיִין לְהָעִיד וְהָוֵינַן בַּהּ לְמַעוֹטֵי מַאי רַב פָּפָּא אָמַר לְמַעוֹטֵי מֶלֶךְ.

And if you say: Perhaps Reish Lakish maintains that since a half-measure is permitted by Torah law, despite the fact that it is prohibited by rabbinic law, one is liable to bring an offering for violating an oath, then there is the following problem: Didn’t we learn in a mishna: An oath of testimony where one is sworn to give testimony on something that he saw or knew, applies only to those who are eligible to give testimony. If one who is ineligible to testify swears an oath to give testimony, the oath is invalid even if he does not testify. And we discussed it: The statement: Those who are eligible to give testimony, comes to exclude what? After all, it was already said that the oath does not apply to women, relatives, and other disqualified people. Rav Pappa said: It comes to exclude a king. A king is not disqualified from giving testimony, but he does not testify before a court, due to the requirement to give respect to a king.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב פפא אמר למעוטי מלך כדכתיב בית דוד דינו לבקר משפט. ואין עד נעשה דיין.
וכי תימא כיון דאית ליה היתר מן התורה – אין זה מושבע מסיני וכי משתבע עליה חיילא שבועה ומיחייב עלה.
שבועת העדות – שחייב הכתוב עליה קרבן שבועה שנאמר (ויקרא ה) ושמעה קול אלה.
והוינן בה למעוטי מאי – דלא תנן במתני׳ בהדיא הא תנא ליה רישא נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים בכשרין ולא בפסולין.
למעוטי מלך – דתנן ביה (סנהדרין דף יח.) לא מעיד ולא מעידין אותו.
וכי תימא [ואם תאמר]: שמא סבור ריש לקיש כיון דאית ליה [שיש לו] לחצי שיעור היתר מן התורה, קא חייל [חל] קרבן שבועה עליו אף שאסור מדברי סופרים, והתנן [והרי שנינו במשנה]: שבועת העדות, שמשביעים אדם שיעיד על דבר שראה וידע, אינה נוהגת אלא בראויין להעיד, ואם השביעו אדם שאינו ראוי להעיד, אף שלא העיד — אין השבועה חלה עליו. והוינן בה [והיינו עוסקים ומתקשים בבעיה זו]: למעוטי מאי [למעט את מה] באה ההגדרה ״הראויין להעיד״? שהרי קודם לכן נאמר ששבועת העדות אינה חלה על נשים, קרובים ופסולים! רב פפא אמר: למעוטי [למעט] מלך, שאף שאין המלך נמנה ברשימה של הבלתי ראויים, דין הוא שאין המלך מעיד בפני בית דין מפני כבודו.
And if you say: Perhaps Reish Lakish maintains that since a half-measure is permitted by Torah law, despite the fact that it is prohibited by rabbinic law, one is liable to bring an offering for violating an oath, then there is the following problem: Didn’t we learn in a mishna: An oath of testimony where one is sworn to give testimony on something that he saw or knew, applies only to those who are eligible to give testimony. If one who is ineligible to testify swears an oath to give testimony, the oath is invalid even if he does not testify. And we discussed it: The statement: Those who are eligible to give testimony, comes to exclude what? After all, it was already said that the oath does not apply to women, relatives, and other disqualified people. Rav Pappa said: It comes to exclude a king. A king is not disqualified from giving testimony, but he does not testify before a court, due to the requirement to give respect to a king.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר אלְמַעוֹטֵי מְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא וְהָא מְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא מִדְּאוֹרָיְיתָא מִיחְזֵי חֲזֵי וְרַבָּנַן הוּא דְּפַסְלוּהוּ וְלָא קָא חָיְילָא עֲלֵיהּ שְׁבוּעָה.

Rav Aḥa bar Ya’akov said: It comes to exclude one who plays with dice, whom the Sages disqualified from giving testimony. But surely one who plays with dice is eligible by Torah law to give testimony, and it is the Sages who disqualified him. Despite this, an oath of testimony does not apply to him by Torah law, even though the prohibition on his testifying is rabbinic.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב אחא בר יעקב אמר למעוטי משחק בקוביא. והא משחק בקוביא מדאורייתא הוא ראוי ורבנן גזרו ביה ואף על גב דרבנן הוא דגזרו ביה לא חיילא עליה שבועת העדות. ושנינן שני עדות דכתיב בה אם לא יגיד ונשא עונו. מי שמגיד והגדתו מתקיימת הוא מוזהר בשמיעת קול אלה יצא מלך. וגם זה משחק בקוביא שאפילו מגידים אין עדותן מתקיימת לפיכך פטורין משבועת העדות.
למעוטי משחק בקוביא – בעירבון דהוי גזלן מדרבנן ופסול לעדות.
מדאורייתא מיחזא חזי – דלא הוי גזלן דאורייתא אלא שגזל מידו כמו ויגזל את החנית מיד המצרי (כג) כך מפרש בב״ק (דף עט:).
גמ׳ והא משחק בקוביא מדאורייתא מיחזא כו׳ אבל מלך מדאורייתא לא חזי ומיהו אצטריך ליה למעוטי משום דלא הוי בכלל ולא בפסולים דקתני התם ודו״ק:
רב אחא בר יעקב אמר: למעוטי [למעט] משחק בקוביא (שהוא פסול לעדות מדברי סופרים) והא [והרי] משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי [מן התורה ראוי הוא] להעיד ורבנן הוא [וחכמים הם] שפסלוהו מלהעיד, ובכל זאת אומרים אנו כי לא קא חיילא עליה שבועה [שלא חלה עליו שבועת העדות] מן התורה, אף שאין איסורו אלא מדברי חכמים. אף כאן, אין שבועת הביטוי חלה אף כאשר אין הדבר אסור אלא מדברי סופרים!
Rav Aḥa bar Ya’akov said: It comes to exclude one who plays with dice, whom the Sages disqualified from giving testimony. But surely one who plays with dice is eligible by Torah law to give testimony, and it is the Sages who disqualified him. Despite this, an oath of testimony does not apply to him by Torah law, even though the prohibition on his testifying is rabbinic.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא {ויקרא ה׳:א׳} אִם לֹא יַגִּיד וְהַאי לָאו בַּר הַגָּדָה הוּא כְּלָל.

The Gemara rejects this by distinguishing between the two cases: It is different there, in the case of testimony, where the verse states: “If he does not utter it, then he shall bear his iniquity” (Leviticus 5:1), i.e., a man who can testify but doesn’t do so should be punished. But this person cannot ever give testimony since the court will not accept his testimony. The Torah makes liability for an oath of testimony contingent on one’s ability to testify. Therefore, an oath of testimony would not apply to someone unable to testify. However, one who takes an oath not to eat is liable if he breaks that oath, notwithstanding the rabbinic prohibition against eating less than a measure of forbidden food. Consequently, this rejection does not stand, and the first explanation remains.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם לא יגיד – משמע מי שהגדה שלו מועלת לבעל הדין והאי לא מהניא הגדה דידיה הואיל ולא מקבלינן לה מדרבנן.
אם לא יגיד ונשא עונו – פי׳ גזירת הכתוב הוא דכל דלא מהניא הגדתו לא מחייב. לא שנא דאורייתא לא שנא דרבנן ודכותה במקדש באיסורי הנאה דרבנן אינה מקודשת כלל דכי יקח בשוה פרוטה אמר רחמנא וכדפריש׳ בדוכתיה בס״ד.
כיון דחזי לאיצטרופי איסורא אכיל. ואע״ג דר״י מכל חלב נפקא ליה כדאיתא בסמוך. מפרשי׳ לדידיה טעמא דקרא.
ודוחים: יש לחלק, שאני התם [שונה שם] בענין העדות שאמר קרא [הכתוב]: ״אם לוא יגיד ונשא עוונו״ (ויקרא ה, א), שהעונש בא לאדם שצריך להעיד ולא העיד, והאי לאו בר הגדה הוא כלל [וזה אינו בן הגדת עדות כלל] שכיון שבפועל אין בית הדין מקבל את עדותו, והתורה תלתה את שבועת העדות ביכולת להעיד, הרי מי שנבצר ממנו להעיד מפני כל סיבה שהיא, אין שבועת העדות חלה עליו. אבל אין הדבר כן לגבי שבועת ביטוי, ואין איפוא להוכיח דבר, ופירושנו הראשון עומד במקומו.
The Gemara rejects this by distinguishing between the two cases: It is different there, in the case of testimony, where the verse states: “If he does not utter it, then he shall bear his iniquity” (Leviticus 5:1), i.e., a man who can testify but doesn’t do so should be punished. But this person cannot ever give testimony since the court will not accept his testimony. The Torah makes liability for an oath of testimony contingent on one’s ability to testify. Therefore, an oath of testimony would not apply to someone unable to testify. However, one who takes an oath not to eat is liable if he breaks that oath, notwithstanding the rabbinic prohibition against eating less than a measure of forbidden food. Consequently, this rejection does not stand, and the first explanation remains.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְכׇל הֵיכָא דְּתָנֵי עָנוּשׁ כָּרֵת לָא תָּנֵי אָסוּר וְהָתַנְיָא באע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אָסוּר בְּכוּלָּן לֹא אָמְרוּ עָנוּשׁ כָּרֵת אֶלָּא עַל הָאוֹכֶל וְשׁוֹתֶה וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּלְבַד הָכִי קָאָמַר כְּשֶׁאָמְרוּ גאָסוּר לָא אָמְרוּ אֶלָּא בְּכַחֲצִי שִׁיעוּר אֲבָל כְּשִׁיעוּר עָנוּשׁ כָּרֵת וְאַף עַל פִּי שֶׁעָנוּשׁ כָּרֵת אֵין עָנוּשׁ כָּרֵת אֶלָּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּלְבַד.

§ The Gemara’s initial assumption is that the mishna’s use of the word prohibited is referring to a transgression not punishable by karet. The Gemara asks: And anywhere that it teaches that transgressing is punishable by karet, does it never teach using the word prohibited? Was it not taught in a baraita: Although they said the word prohibited with all of the five Yom Kippur afflictions, they said that the punishment of karet applies only to one who eats, or drinks, or performs prohibited labor. This means that the word prohibit is used with transgressions punishable by karet as well. The Gemara rejects this. This is what the baraita is saying: When they said that those five activities are prohibited, they said that only with regard to a half-measure; but a full measure is punishable by karet. And although a violation is punishable by karet, it is punishable by karet only if one eats, or drinks, or performs prohibited labor; these alone are the cases where karet is incurred.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין ענוש אלא האוכל והשותה והעושה מלאכה בלבד וכיון דאמר חצי שיעור אסור מדרבנן אבל איסורא דאורייתא לית ביה. אקשינן עלה מהא דתנן בשבועות שבועת העדות אין נוהגת אלא בראויין להעיד והוינן בה למעוטי מאי.
וכל היכא דענוש כרת לא תני אסור – דקשיא לך לעיל אסור ענוש כרת הוא.
העושה מלאכה ביום הכפורים במזיד חייב כרת ובשוגג חייב חטאת וכל המלאכו׳ האסורות בשבת הן של תורה הן של סופרים אסורות בו כללו של דבר אין בין שבת ליום הכפורים לענין מלאכה אלא שהשבת זדונו בסקילה ויום הכפורים זדונו בהכרת:
חלב הבהמה אסור ושל חיה מותר שהרי בפרשת קדושים נאמר איסור חלב ודבר למד מענינו שלא אסרה תורה אלא ממין בהמה שקרבה על גבי המזבח וחיה אינה קרבה אבל הדם אף של חיה ועוף אסור שהרי נאמר בו כל דם לא תאכלו [וגו׳] לעוף ולבהמה וחיה בכלל בהמה היא והכוי בין חלבו בין דמו אסור ואף לדברי האומר שבריה בפני עצמה היא ואינו לא בכלל בהמה ולא בכלל חיה אף הוא סובר שהתורה רבתהו בין לחלב בין לדם מכל חלב ומכל דם:
א ההנחה הראשונה שבה התחלנו את הדיון היתה שלשון המשנה ״אסור״ כוונתה לאיסור שאין בו חיוב כרת. ושואלים: וכל היכא דתני [וכל מקום שהוא שונה] דבר שהוא ענוש כרת, לא תני [אינו שונה] בלשון אסור? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: אף על פי שאמרו לשון ״אסור״ בכולן, בכל חמשת העינויים המנויים ביום הכיפורים — לא אמרו ענוש כרת אלא על האוכל ושותה ועושה מלאכה בלבד. משמע שלשון איסור חלה גם דבר שיש בו עונש כרת! ודוחים: הכי קאמר [כך אמר] כך יש להבין את הדברים: כשאמרו אסור — לא אמרו אלא בכחצי שיעור, אבל כשיעור — ענוש כרת, ואף על פי שענוש כרת — אין ענוש כרת אלא האוכל ושותה ועושה מלאכה בלבד.
§ The Gemara’s initial assumption is that the mishna’s use of the word prohibited is referring to a transgression not punishable by karet. The Gemara asks: And anywhere that it teaches that transgressing is punishable by karet, does it never teach using the word prohibited? Was it not taught in a baraita: Although they said the word prohibited with all of the five Yom Kippur afflictions, they said that the punishment of karet applies only to one who eats, or drinks, or performs prohibited labor. This means that the word prohibit is used with transgressions punishable by karet as well. The Gemara rejects this. This is what the baraita is saying: When they said that those five activities are prohibited, they said that only with regard to a half-measure; but a full measure is punishable by karet. And although a violation is punishable by karet, it is punishable by karet only if one eats, or drinks, or performs prohibited labor; these alone are the cases where karet is incurred.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ואב״א כִּי קָתָנֵי אָסוּר אַשְּׁאָרָא דְּתָנוּ רַבָּה וְרַב יוֹסֵף בִּשְׁאָר סִיפְרֵי דְבֵי רַב מִנַּיִין ליוה״כלְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָסוּר בִּרְחִיצָה בְּסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ט״ז:ל״א} שַׁבָּתוֹן שְׁבוּת.:

And if you wish, say instead that when it is taught in the mishna using the language of prohibited, it is referring to the other transgressions, which do not incur karet. As Rabba and Rav Yosef taught this in other books of Rav’s school, i.e., the Sifrei, the halakhic midrash on Numbers and Deuteronomy: From where is it derived that it is prohibited to engage in bathing, and in smearing oil on one’s body, and in wearing shoes, and in having relations on Yom Kippur? The verse states: “Shabbaton (Leviticus 16:31), meaning resting and refraining from certain activities. Therefore, the word prohibit is used with these activities, but they are not punishable by karet.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איבעית אימא כי קתני – מתניתין אשארא משום רחיצה וסיכה דליכא כרת תנא אסור.
שאר סיפרי – דלאו תורת כהנים ספר וידבר ואלה הדברים.
שבתון – וגבי עינוי כתיב וכי היכי דשבתון האמור בשבת אסמכו ביה רבנן שאר מלאכות שלא היו במשכן ואינה מלאכה גמורה ה״נ שבתון דגבי עינוי דכתיב שבתון הוא לכם ועניתם להוסיף על עינוי אכילה ושתיה קאתי.
ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור]: כי קתני [כאשר שנה במשנתנו] לשון ״אסור״ — הרי הוא מדבר אשארא [על השאר], על האיסורים שאין בהן כרת. דתנו [ששנו] רבה ורב יוסף בשאר סיפרי דבי [הספרים שבבית מדרשו] של רב. כלומר: במדרש ההלכה של ספרי ״במדבר״ ו״דברים״, וכך שנו: מניין ליום הכפורים שאסור ברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה — תלמוד לומר: ״שבתון״ (ויקרא טז, לא). כלומר: שבות והמנע מלעשות בו כמה דברים. הרי שלשון איסור חלה על אלה, אבל אין בהם עונש כרת.
And if you wish, say instead that when it is taught in the mishna using the language of prohibited, it is referring to the other transgressions, which do not incur karet. As Rabba and Rav Yosef taught this in other books of Rav’s school, i.e., the Sifrei, the halakhic midrash on Numbers and Deuteronomy: From where is it derived that it is prohibited to engage in bathing, and in smearing oil on one’s body, and in wearing shoes, and in having relations on Yom Kippur? The verse states: “Shabbaton (Leviticus 16:31), meaning resting and refraining from certain activities. Therefore, the word prohibit is used with these activities, but they are not punishable by karet.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גּוּפָא חֲצִי שִׁיעוּר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אָסוּר מִן הַתּוֹרָה רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מוּתָּר מִן הַתּוֹרָה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אָסוּר מִן הַתּוֹרָה כֵּיוָן דַּחֲזִי לְאִיצְטְרוֹפֵי אִיסּוּרָא קָא אָכֵיל רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מוּתָּר מִן הַתּוֹרָה אֲכִילָה אָמַר רַחֲמָנָא וְלֵיכָּא.

§ Apropos the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish, the Gemara deals with the matter itself: What is the law with regard to a half-measure? Rabbi Yoḥanan said: It is prohibited by Torah law. Reish Lakish said: It is permitted by Torah law. The Gemara elaborates: Rabbi Yoḥanan said it is prohibited by Torah law because it is fit to combine with another half-measure. If one continues to eat more, he will eat a whole measure, which is punishable by Torah law. Therefore, even when he eats the first half-measure he is eating forbidden food. Reish Lakish said it is permitted by Torah law. His reason is as follows: With regard to all forbidden foods, the Merciful One states in the Torah: “Eat,” for example in the verse: “You shall eat neither fat nor blood” (Leviticus 3:17). Eating is defined as consuming a minimum of an olive-bulk, and there is no prohibition if one eats less than an olive-bulk.
ר׳ חננאלתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חצי שיעור. ר׳ יוחנן אומר אסור מן התורה. דכיון דחזו לאיצטרפי אכילה קרינא ביה. ריש לקיש אמר אסור מדרבנן. אכילה אמרה רחמנא וליכא. איתיביה שיכול כל שישנו בעונש [ישנו] באזהרה כוי וחצי שיעור שאינו בעונש יכול לא יהו באזהרה ת״ל כל חלב ומשני ריש לקיש לעולם מדרבנן [וקרא] אסמכתא בעלמא.
כיון דחזי לאצטרופי איסורא קאכיל – תימה לי אמאי לא קאמר מטעמא דבסמוך דכל חלב לרבות חצי שיעור דהא ר׳ יוחנן ידע לההיא ברייתא דהא בסמוך קא מותיב מינה וי״ל דלהכי איצטריך ליה לר׳ יוחנן לפרושי האי טעמא משום דאי מקרא דכל חלב הוה אמינא עיקר קרא לכוי איצטריך וחצי שיעור מדרבנן ואסמכוה אקרא אבל השתא דקאמר טעמא דחזי לאיצטרופי סברא הוא מהאי טעמא דדרשה גמורה היא לחצי שיעור.
רבי יוחנן אמר אסור מן התורה משום דחזי לאיצטרופי. מיהו עיקר טעמא דר׳ יוחנן דדריש ליה לקמן מקרא דכל חלב [וא״כ מלקי נמי לקי] דהכי משמע דמיירי קרא דכל חלב מדקאמר אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה כו׳ [וקשה] דהוה ליה למימר לרבי יוחנן הלכה כרבי שמעון ולריש לקיש כרבנן ועוד דרבי יוחנן גופיה קאמר בגמרא פרק שלשה מינין (דף לה:) ופרק אלו עוברין (דף מג:) כל איסורים שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר כו׳ ואי חצי שיעור לקי צירוף למה לי ואומר רבי דלאו קושיא היא דכולהו כרבנן סבירא להו מדלא שני ליה ריש לקיש הכא ההיא כרבי שמעון ואנא דאמרי כרבנן אלא ע״כ הכא לענין איסורא דקרא דכל חלב לא מיירי אלא באיסור בעלמא ובסוף פרק גיד הנשה (דף קג:) בעי ר׳ יוחנן שיעור שלם למלקות דאמרינן התם אבר מן החי שחלקו מבחוץ פטור מבפנים בתוך פיו רבי יוחנן אמר חייב הרי נהנה גרונו בכזית כו׳ מיהו קשה לה״ר אלחנן דמאי שנא דהכא לא יליף מכל חלב אלא איסור אזהרה בעלמא ולא מלקות ואילו בפסחים בפרק אלו עוברין (דף מג:) יליף מכל מחמצת לא תאכלו דגן גמור ע״י תערובות ונוקשה בעיניה בלאו דמאי שנא כל מחמצת לא תאכלו מכל חלב לא תאכלו ויש לחלק בדרשות כו׳:
ב כיון שהזכרנו את מחלוקתם של ר׳ יוחנן וריש לקיש באים עתה לדון ב גופא (בגופה) של המחלוקת: חצי שיעור מה דינו: ר׳ יוחנן אמר: אסור מן התורה, ריש לקיש אמר: מותר מן התורה. ומפרטים: ר׳ יוחנן אמר: אסור מן התורה, וטעמו: כיון דחזי לאיצטרופי [שהוא ראוי להצטרף] לחצי שיעור אחר, ולהוות שיעור שלם ויהא בו עונש מן התורה אם כן גם כעת איסורא קא אכיל [דבר איסור הוא אוכל]. ריש לקיש אמר: מותר מן התורה, וטעמו: לשון ״אכילה״ אמר רחמנא [אמרה התורה] בכל איסורי אכילה וליכא [ואין כאן] אכילה, שכלל בידינו שאין אכילה בפחות מכשיעור כזית.
§ Apropos the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish, the Gemara deals with the matter itself: What is the law with regard to a half-measure? Rabbi Yoḥanan said: It is prohibited by Torah law. Reish Lakish said: It is permitted by Torah law. The Gemara elaborates: Rabbi Yoḥanan said it is prohibited by Torah law because it is fit to combine with another half-measure. If one continues to eat more, he will eat a whole measure, which is punishable by Torah law. Therefore, even when he eats the first half-measure he is eating forbidden food. Reish Lakish said it is permitted by Torah law. His reason is as follows: With regard to all forbidden foods, the Merciful One states in the Torah: “Eat,” for example in the verse: “You shall eat neither fat nor blood” (Leviticus 3:17). Eating is defined as consuming a minimum of an olive-bulk, and there is no prohibition if one eats less than an olive-bulk.
ר׳ חננאלתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֵיתִיבֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ אֵין לִי אֶלָּא כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּעוֹנֶשׁ יֶשְׁנוֹ בְּאַזְהָרָה דכּוֹי וַחֲצִי שִׁיעוּר הוֹאִיל וְאֵינוֹ בְּעוֹנֶשׁ יָכוֹל אֵינוֹ בְּאַזְהָרָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ז׳:ג׳,כ״ג,כ״ה} כׇּל חֵלֶב מִדְּרַבָּנַן וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא.

Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish from what was taught in a baraita with regard to the prohibition of forbidden fat: I have derived only that anything that is included in the punishment of karet is included in the prohibition. However, one might have thought that there is no prohibition to eat fat of a koy, or a half-measure of forbidden fat, since there is no punishment for those. Therefore, the verse states: “All fat” (Leviticus 7:23), indicating that there is a prohibition to eat any kind of fat, including fat of uncertain status and a half-measure of fat. Therefore, a half-measure of fat is prohibited by Torah law. Reish Lakish rejects this argument: This prohibition is rabbinic, and the verse brought as a proof is a mere support. It cannot be claimed that there is such a prohibition by Torah law.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין לי אלא שישנו בעונש ישנו באזהרה – גבי חלב קאי דעונשו ואזהרתו סמוכים זה לזה כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו הרי אזהרה וסמיך ליה כי כל אוכל חלב מן הבהמה הרי עונש אין לי שיהא מוזהר אלא על כשיעור שהוא ענוש עליו כרת דגבי עונש לא כתיב כל אחלב אלא אאוכל דכתיב כי כל אוכל חלב.
כוי – שהוא ספק ואין בו כרת וחצי שיעור שאינו בעונש מניין שהוא באזהרה.
תלמוד לומר כל חלב – לא תאכלו הכא כתיב כל אחלב כלומר אפילו כל שהוא.
ת״ל כל חלב – וא״ת גבי כרת כתיב כי כל אוכל חלב הא כבר פירשה רש״י ז״ל דההוא כל לאו אחלב קאי אלא על האוכל והוי יודע דלר״י לא מרבי׳ ליה קרא אלא לאיסורא אבל אין לוקין עליו. דהא ר׳ שמעון הוא דאית ליה כל שהוא למכות ורבנן פליגי עליה ור״י כרבנן סבי׳ ליה. דאי פליגי ר״ל ור״י בפלוגתא דר״ש ורבנן הוה מפרש לה תלמודא. ועוד בפרק גיד הנשה בעי ר׳ יוחנן שיעור שלם למלקות דקאמר התם גבי אבר מן החי חלקו מבחוץ פטור חלקו מבפנים חייב הרי נהנה גרונו בכזית. ועוד הא איהו דאמ׳ כל איסורין שבתורה אין התר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר. ואם אית׳ דכל שהוא למלקות למה לי צירוף אלא ודאי כדאמרן. וכן פי׳ ר״י ז״ל.
מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא – וא״ת א״כ כל חלב למאי אתא. וי״ל דמוקמי׳ ליה לשום דרשא אחריתי.
איתיביה [הקשה לו] ר׳ יוחנן לריש לקיש ממה ששנינו בענין איסור חלב: אין לי אלא כל שישנו בעונש כרת על אכילת חלב הוא שישנו באזהרה באיסור לא תעשה על אכילתו, אבל כוי שהוא ספק בהמה ספק חיה וחצי שיעור, הואיל ואינו בעונש — יכול אינו אף באזהרה — תלמוד לומר: ״כל חלב״ (ויקרא ז, כג), משמע: כל חלב שהוא, ובכלל זה גם חלב של ספק, וגם חצי שיעור חלב. הרי שחצי שיעור יש בו איסור מן התורה! את ההוכחה הזו דוחה ריש לקיש: איסור זה אינו אלא מדרבנן (מדברי סופרים) וקרא [והכתוב] המובא לראיה אינו אלא אסמכתא בעלמא [בלבד] לרמז ולזכרון, אבל אין הכוונה לומר שמדברי תורה יש בכך איסור.
Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish from what was taught in a baraita with regard to the prohibition of forbidden fat: I have derived only that anything that is included in the punishment of karet is included in the prohibition. However, one might have thought that there is no prohibition to eat fat of a koy, or a half-measure of forbidden fat, since there is no punishment for those. Therefore, the verse states: “All fat” (Leviticus 7:23), indicating that there is a prohibition to eat any kind of fat, including fat of uncertain status and a half-measure of fat. Therefore, a half-measure of fat is prohibited by Torah law. Reish Lakish rejects this argument: This prohibition is rabbinic, and the verse brought as a proof is a mere support. It cannot be claimed that there is such a prohibition by Torah law.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּאוֹרָיְיתָא כּוֹי סְפֵיקָא הוּא אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְאֵתוֹיֵי סְפֵיקָא אִי מִשּׁוּם הָא לָא אִירְיָא קָסָבְרִי

The Gemara comments: So too, it is reasonable to say that the baraita cites only the verse as a support and not as a source to prove the prohibition. For if it could enter your mind that this teaching constitutes a prohibition by Torah law, there is uncertainty whether a koy is a wild beast or a domestic animal. Is a verse necessary to include an uncertainty? There is no doubt before God and therefore no purpose in writing a case of doubt in the Torah. Consequently, the baraita cites the verse only as a support. The Gemara answers: If that is the reason, there is no conclusive argument. The Sages of the baraita might have thought
תוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כוי ספיקא הוא כו׳ – תימה אמאי לא הכריעו בו חכמים אי חיה אי בהמה נבדוק בקרניה שבזה ניכר אי חיה אי בהמה כדאיתא באלו טריפות (חולין דף נט:) וי״ל דשמא היו טועין בסימנא דחרוקות בעינן והוא דמיבלע חירקייהו והיינו ספיקא דעיזא דכרכוז ואפילו למאן דשרי תרבא דעיזא דכרכוז אפשר דעיזא דכרכוז מחשיב ליה מיבלע חירקייהו ובכוי איסתפקא להו.
איצטריך קרא לרבויי ספיקא – ואע״ג דאמר פ״ט דבכורות (דף נח:) עשירי ודאי ולא עשירי ספק וכן בשילהי מסכת נזיר (דף סה:) דאמרינן ספק בהרת קדמה ספק שער לבן קודם טהור ויליף לה מקרא דכתיב לטהרו או לטמאו פתח הכתוב בטהרה תחילה ולא פרכינן איצטריך קרא למעוטי ספיקא י״ל דהכא פריך שפיר איצטריך קרא [לאתויי] ספיקא דקמי שמיא גליא שהוא שוה כל שעה דהוה מצי למימר לן אי חיה אי בהמה דאי חד מינייהו חיה כולהו חיות ואי חד מינייהו בהמה כולהו בהמות וכן בפ״ק דשחיטת חולין (דף כב:) גבי פרט לתחילת הצהוב שבזה ושבזה פריך אי אמרת ספיקא הוי איצטריך קרא למעוטי ספיקא דקמי שמיא גליא שכל שעה שוה דכל תחילת הצהוב גדולים נינהו או קטנים נינהו אבל בספק עשירי לא הוה מצי למימר כולהו עשירי דיש מהן שהם תשיעי ויש מהן עשירי וכן בספק בהרת קודמת זימנין שער לבן קודם ובס״פ על אלו מומין (בכורות דף מא:) דתניא כשהוא אומר למטה זכר שאין תלמוד לומר להוציא טומטום ואנדרוגינוס ופריך מני אילימא ת״ק איצטריך קרא למעוטי ספיקא לאו מטומטום פריך שאין כולן שוין יש מהם זכר כשיקרע ימצא זכר ויש מהם נקבה אלא מאנדרוגינוס פריך דכולהו שוין דקמי שמיא גליא או כולהו זכרים או כולהו נקבות והא דקאמר התם אמר רב חסדא מחלוקת באנדרוגינוס אבל טומטום דברי הכל קדוש מספיקא דלא אתא קרא למעוטי טומטום אע״ג דלאו קמי שמיא גליא מכל מקום כיון דאיכא לאוקמי מיעוט לאנדרוגינוס שיש בו נקבות לא מסתבר לאוקמיה בטומטום דשמא יקרע וימצא זכר דטפי מסתבר לאוקמי באנדרוגינוס מבטומטום ולהכי פריך אלא מעתה בערכין יערך אלמה תניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס והוה לן לאוקמ׳ קרא דהזכר רק באנדרוגינוס ומשני סמי מכאן טומטום ובפרק קמא (דחגיגה דף ד.) תניא זכורך ולא טומטום ופריך איצטריך קרא למעוטי ספיקא יש לומר דהתם פריך משום דבלאו קרא הוה ידעינן דמספיקא לא לייתי דהיכי ניעביד לסמוך דילמא אשה הוי וקא עביד עבודה בקדשים לא ליסמוך דילמא גברא הוא וקא מבטל סמיכה ואע״ג דסמיכה לא מעכבא מכל מקום לא מייתי קרבן לכתחילה כדי לבטל סמיכה כדאמר בפסחים בפרק האשה (פסחים פח:) גבי ה׳ שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת באחת מהן כולן פטורין מלעשות פסח שני משום דלא אפשר דלא מייתי ומתני במותר פסח משום דפסח לא בעי סמיכה ומותר פסח בעי סמיכה והא דאמר במסכת שקלים (דף יא:) ומייתי לה בפרק האיש מקדש (קדושין דף נה.) בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר זכרים עולות נקבות זבחי שלמים ומקריבין אותן בלא סמיכה לפי שאין מכירין בעליהן שאני התם דכבר הוקדשו ואין להם תקנה בע״א אם לא נקריבם בלא סמיכה וספק מצורע דמייתי אשם בפ׳ התערובות (זבחים דף עו:) וקא מבטל סמיכה למאן דאמר סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא תקוני גברא שאני ואם תאמר והא רב דסבר בס״פ המפלת (נדה דף כח.) דאנדרוגינוס ספיקא הוי מדטמא בלובן ואודם ומדפסיק בס״פ הערל (יבמות דף פג.) כרבי יוסי דאמר לא הכריעו בו אם זכר אם נקבה ובריה בפני עצמה הוא דקאמר רבי יוסי התם בברייתא לאו דוקא ואפי׳ הכי ממעטא ליה רב לענין ביאת מקדש מדכתיב מזכר ועד נקבה זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס והיכי אתי קרא למעוטי ספיקא וי״ל דבההיא דרב תרי מיעוטי כתיבי דהוה מצי למיכתב מזכר ועד אדם או מנקבה ועד אדם ואתא חד מינייהו לאנדרוגינוס וחד לטומטום ואי אנדרוגינוס זכר הוא אתי מזכר למעוטי ואי נקבה הוא אתי ועד נקבה למעוטי מטעם שהוא משונה ובבכורו׳ פרק על אלו מומין (בכורות מא:) גבי הא דממעט אנדרוגינוס מהזכר יתירה דכתיב גבי עולה ופריך מני אי רבנן קסברי ספיקא הוי ואיצטריך קרא למעוטי ספיקא התם פריך שפיר דאם בא למעוטי אפי׳ הוא זכר מפני שהוא משונה משאר זכרים אם כן מדממעטינן ליה מהזכר שמע מינה זכר הוא ולא ספיקא אלמא לא אתא כת״ק דאמר ספיקא הוי ולפי מה שפירש׳ אית ליה לרב דהמפלת (נדה דף כח.) שפיר ההיא דרב חסדא דאית ליה גבי בכור דטומטום קדוש מספיקא דחד מיעוטא כתב בבכור ולית ליה לאוקמינן אלא באנדרוגינוס ולא בטומטום שאם הוא זכר הוי זכר גמור וא״ת א״כ מאי קא פריך התם לרב חסדא מערכין דממעטינן מערך איש ומערך אשה טומטום ואנדרוגינוס ומשני סמי מכאן טומטום ומאי קושיא התם איכא תרי קראי הזכר ואם נקבה הלכך ממעטי׳ ליה כמו ההיא דהמפלת ויש לומר דהתם צריכי תרוייהו שפיר לאנדרוגינוס דאי לא כתב אלא הזכר הוה ממעטינן ליה מערך זכר אבל יהא בערך אשה דלא גרע מאשה והא דפריך מאם זכר אם נקבה להוציא טומטום ואנדרוגינוס מאי קושיא הא גבי שלמים איכא תרי מיעוטי אם זכר אם נקבה ויש לומר דגרסינן התם זכר או נקבה דכתיב בויקרא גבי שלמי צאן דמיניה דריש ליה בת״כ אבל אם זכר אם נקבה דכתיב בשלמי בן בקר דריש התם פרק אלו קדשים (תמורה דף יז:) לרבות ולד בעלי מומין ותמורת בעלי מומין והשתא פריך שפיר לרב חסדא דבהאי קרא לא כתב אלא חד מיעוט והוי או למעט כמו כשב או עז פרט לנדמה ואם תאמר הא אשכחן דכתב קרא כדי שלא נטעה דפריך בפרק אלו טרפות (חולין דף סו:) מכדי אנן אקשקשת סמכינן סנפיר דכתב רחמנא למה לי ומשני אי לא כתב רחמנא סנפיר הו״א מאי קשקשת [סנפיר] ואפילו דג טמא כתב רחמנא סנפיר עד דאיכא סנפיר וקשקשת וי״ל דלשון קשקשת משמע דבר שאינו שוה וחלק שהיד מסכסכת בו וסנפיר נמי כך הוא ונופל בו לשון קשקשת.
דאי סלקא דעתך דאורייתא כוי ספיקא הוא איצטריך קרא לרבויי ספיקא. נראה דהוה מצי לדייק איפכא דבשלמא אי חצי שיעור אסור מן התורה עיקר קרא לחצי שיעור אבל אי חצי שיעור מדרבנן קרא דכל חלב למאי אתא מיהו שמא יש להעמידו לדרשא אחרת:
תוס׳ בד״ה אצטריך קרא כו׳ מה שיש לדקדק בכל דבור זה עיין בחידושי׳ פ״ק דחולין ובנדה פרק המפלת:
ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר שברייתא זו משתמשת בכתוב רק לצורך סיוע בדרך רמז בלבד, ולא כמקור וראיה לאיסור, דאי סלקא דעתך דאורייתא [שאם יעלה על דעתך לומר שמדרש זה הוא מן התורה] הלא כוי ספיקא [ספק] בלבד הוא, שאיננו יודעים אם הוא מין חיה או בהמה, והאם איצטריך קרא לאתויי ספיקא [צריך כתוב מיוחד להביא את הספק]? והלא כלל בידינו שכל ספק מן התורה דנים בו לחומרה, ואין הכוי יוצא מכלל כל הספיקות, אלא ודאי הפסוק שהביאה הברייתא אינו אלא לאסמכתא בלבד. ומשיבים: אי משום הא [אם משום כך], מפני הוכחה זו לא איריא [אינו שייך], שאין זו ראיה גמורה, שהרי אפשר לפרש כי קסברי [סבורים] החכמים בעלי ברייתא זו
The Gemara comments: So too, it is reasonable to say that the baraita cites only the verse as a support and not as a source to prove the prohibition. For if it could enter your mind that this teaching constitutes a prohibition by Torah law, there is uncertainty whether a koy is a wild beast or a domestic animal. Is a verse necessary to include an uncertainty? There is no doubt before God and therefore no purpose in writing a case of doubt in the Torah. Consequently, the baraita cites the verse only as a support. The Gemara answers: If that is the reason, there is no conclusive argument. The Sages of the baraita might have thought
תוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא עד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא עד., ר׳ חננאל יומא עד., הערוך על סדר הש"ס יומא עד., רש"י יומא עד., תוספות יומא עד., תוספות ישנים יומא עד., בית הבחירה למאירי יומא עד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא עד., מהרש"א חידושי הלכות יומא עד., פירוש הרב שטיינזלץ יומא עד., אסופת מאמרים יומא עד.

Yoma 74a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 74a, R. Chananel Yoma 74a, Collected from HeArukh Yoma 74a, Rashi Yoma 74a, Tosafot Yoma 74a, Tosefot Yeshanim Yoma 74a, Meiri Yoma 74a, Ritva Yoma 74a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 74a, Steinsaltz Commentary Yoma 74a, Collected Articles Yoma 74a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144