×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֲקוּנָס וַאֲפוּנָס כְּסֶפַּתְיָאס וְאֶכְּסְפַּטְיָאס וַאֲטוּנָס ה״זהֲרֵי זֶה מוּתָּר.
the akunas, and the afunas, and the kesaftiyas, and the akhsaftiyas, and the atunas, it is permitted.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כספטייס ואכספטיס גרסי׳:
ערך אקונס
אקונסא ואטונס וכסתפייס ואפונס ואכספתייס ואטונס (חולין סו: ועבודה זרה מ) פירוש שמות של דגים הן וכל מי שיגיע בידו דג כבר יש בידו מסורה מקרא ומשנה אם יש בו שני קשקשים וסנפיר אחד טהור ועיקר הקשקשים לפי שיש דגים טמאים שיש להם סנפירין אבל קשקשים לא תמצא אלא בדג טהור וכל דג שעולה מן הים ועדיין לא הגיע לעשות קשקשים ולכשיגדיל יהיו לו קשקשים הוא מוחזק בכך מותר וכן הדג כשעולה מן הים יש בו קשקשים ועד כשהוא עולה משירן מותר דתנו רבנן אין לו עכשיו ועתידין לגדל לאחר זמן כגון הסלתנית והאפויין מותר יש לו ועתיד להשירן כגון אקונס וכו׳ ודוקא דידעינן ומכירין בהן ומוחזקין ביד דייני ישראל שמשירין קשקשותיהן בשעה שעולין מן הים:
א. [איין פיש וואס ער פרליהרט דיא שופן ווען ער קומט אויס דעם וואסר.]
אקונס ואפונס כספתיאס ואכספטיאס – כולן לשון פרסי הן.
רש״י בד״ה ת״ל כו׳ ונחלים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים כו׳ כצ״ל:
הדגים הקרויים אקונס, ואפונס, כספתיאס, ואכספטיאס, ואטונסהרי זה מותר.
the akunas, and the afunas, and the kesaftiyas, and the akhsaftiyas, and the atunas, it is permitted.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) תְּנַן הָתָם אכֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְאֵין לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת יֵשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת וְיֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר דָּג טָהוֹר יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְאֵין לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת דָּג טָמֵא.

We learned in a mishna elsewhere (Nidda 51b): Any fish that has scales certainly has fins, but there are fish that have fins and do not have scales. Any fish that has scales and fins is a kosher fish. If it has fins but no scales, it is a non-kosher fish.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכדי תני התם בנדה פ׳ בא סימן התחתון כל שיש לו קשקשת ויש לו סנפיר דג טהור:
ערך קשקש
קשקשא(חולין כז:) עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד תדע שיש ברגליו קשקשין כדגים (חולין סו:) ובדגים תנן התם (נדה נו) כל שיש קשקשים ויש לו סנפיר אלו הן הקשקשים הקבועים בו וסנפירין שהוא פורח בהן (גמ׳) ממאי דקשקשת לבוש הוא דכתיב ושריון קשקשים הוא לבוש:
א. [שיפין.]
תנן התם – במס׳ נדה.
כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר – וא״ת מנין היה להם זה לחכמים וכן לעיל (דף סג:) דתניא שאין במיני דגים טמאים אלא ז׳ מאות מנין היה להם שהתירו בכך את השאר וליכא למימר מאדם שקרא להם שמות קים להו הכי שמסר לדורות כך שהם טמאין שכן הוא הכיר את כולם דהא לא משמע במקרא שקרא שמות אלא לבהמות ולעופות שאע״פ שידע שמו של הקב״ה כדדרשינן (במ״ר בראשית פי״ז) אני ה׳ (הוא) שקרא לי אדם הראשון בדגים מיהא לא אשכחן ויש לומר מכל אשר יקרא לו האדם יש לרבות אפי׳ דגים ואיכא למימר דמאדם קים להו ואם תמצא לומר שלא קרא להם שמות יש לומר דהכי קים להו הלמ״מ.
תוס׳ בד״ה כל שיש לו קשקשים כו׳ שקרא שמות אלא לבהמות ולעופות כו׳ י״ל דהכי קים להו הל״מ עכ״ל גבי כל עוף הדורס טמא ה״מ לפרושי הכי בפשיטות דע״י אדם הראשון הוה קים להו הכי שקרא להן שמות אלא דניחא להו לפרש לעיל גבי עוף דהוה קים להו ע״י נח דלא שייך הכא גבי דגים ולעיל גבי עופות דאז ליכא למימר דהוה קים להו הל״מ דא״כ פרס או עזניה ההוא דדורם לא לכתוב אבל הכא ניחא דלא הוה קים להו הל״מ אלא כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ואצטריך רחמנא למכתב לן דההוא סימנא סימן טהרה הוא ודו״ק:
תנן התם [שנינו שם] במשנה במסכת נדה: כל שיש לו קשקשת ודאי יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת. יש לו קשקשת ויש לו סנפיר — הרי זה דג טהור, יש לו סנפיר ואין לו קשקשתדג טמא.
We learned in a mishna elsewhere (Nidda 51b): Any fish that has scales certainly has fins, but there are fish that have fins and do not have scales. Any fish that has scales and fins is a kosher fish. If it has fins but no scales, it is a non-kosher fish.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מִכְּדֵי אַקַּשְׂקֶשֶׂת קָא סָמְכִינַן לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא לִיכְתּוֹב סְנַפִּיר אִי כְּתַב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא כְּתַב סְנַפִּיר הֲוָה אָמֵינָא מַאי קַשְׂקֶשֶׂת סְנַפִּיר ואפי׳וַאֲפִילּוּ דָּג טָמֵא כְּתַב רַחֲמָנָא סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת.

The Gemara asks: Now, since we rely only on scales to deem a fish kosher, presuming that if it has scales it must have fins as well, let the Merciful One write only “scales” as the sign of a kosher fish and let Him not write “fins” at all. The Gemara responds: If the Merciful One had written: Scales [kaskeset], and had not written: Fins [senappir], I would say: What is kaskeset? It is fins. And I would thereby come to permit even non-kosher fish. Therefore, the Merciful One stated: “Senappir and kaskeset,” to leave no room for error.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אקשקשת קא סמכינן – כלומר דחזינן יש לו סנפיר ואין לו קשקשת דג טמא לא נכתוב רחמנא סנפיר ונכתוב קשקשת:
אקשקשת סמכינן – דהא אינה בלא סנפיר כדתני תנא ואסנפיר לא סמכינן דהא דג טמא נמי יש לו סנפיר.
הוה אמינא – קשקשת הוא הפורח בהן ואתי לאכשורי דג טמא כתב [רחמנא] תרוייהו למימרא דעל כרחך חד מינייהו הוי הנך דקבועין בו.
הוה אמינא מאי קשקשת סנפיר – בפ״ק (לעיל דף כב: סד״ה איצטריך) פירשתי דלא שייך כאן לאקשויי וכי איצטריך קרא לכתוב כדי שלא נטעה כדפריך התם גבי איצטריך קרא למעוטי ספיקא.
ושואלים: מכדי [הואיל] ורק על קשקשת קא סמכינן [אנו סומכים] להכשיר דג שבא לפנינו, שהרי כל שיש לו קשקשת ודאי יש לו סנפיר, אבל סנפיר לבד יש גם בדג טמא, אם כן ליכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] קשקשת כסימן טהרה, ולא ליכתוב [ושלא תכתוב] סנפיר כלל! ומשיבים: אי כתב רחמנא [אילו היתה כותבת התורה] קשקשת ולא כתב [ולא היתה כותבת] סנפיר, הוה אמינא [הייתי אומר]: מאי [מה פירוש] קשקשת? לא אותם קשקשים הקבועים בו, אלא סנפיר שהוא שט בו, והייתי מכשיר אפילו דג טמא, לכן כתב רחמנא [כתבה התורה] סנפיר וקשקשת, כדי שלא יבואו לידי טעות.
The Gemara asks: Now, since we rely only on scales to deem a fish kosher, presuming that if it has scales it must have fins as well, let the Merciful One write only “scales” as the sign of a kosher fish and let Him not write “fins” at all. The Gemara responds: If the Merciful One had written: Scales [kaskeset], and had not written: Fins [senappir], I would say: What is kaskeset? It is fins. And I would thereby come to permit even non-kosher fish. Therefore, the Merciful One stated: “Senappir and kaskeset,” to leave no room for error.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְהַשְׁתָּא דִּכְתַב רַחֲמָנָא סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת מִמַּאי דְּקַשְׂקֶשֶׂת לְבוּשָׁא הוּא דִּכְתִיב {שמואל א י״ז:ה׳} וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא לִיכְתּוֹב סְנַפִּיר.

The Gemara asks: But now that the Merciful One has written: “Senappir and kaskeset,” from where is it derived that kaskeset denotes clothing, i.e., scales, rather than fins? As it is written: “And he was clad with a coat of scale armor [kaskasim]” (I Samuel 17:5). And if it is certain that kaskeset refers to scales, the question resurfaces: Let the Merciful One write only kaskeset,” and let Him not write “senappir.”
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלומר השתא דקי״ל דקשקשת (כלבי) [לבוש׳] נינהו נכתוב רחמנא קשקשת ולא נכתוב סנפיר ולא אתי למטעי דקשקשת היינו סנפיר:
ופרכינן: והשתא – דכתיבי תרוייהו מנלן דקשקשת לבושא הוא דמפרש תנא דמתניתין קשקשין אלו הקבועין בו על כרחך מהאי קרא מישתמע ושריון קשקשים וגו׳ וכיון דפשיטא לן דקשקשת הוא לבושא ליכתוב קשקשת לחודא דהא עלה סמכינן והשתא ליכא למימר הוה אמינא מאי קשקשת סנפיר.
כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים אותם תאכלו אותם משמע מיעוטא הא אם אין לו לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה.
קשקשת הוא הסימן המובהק שכל שיש לו קשקשת בידוע שיש לו סנפיר אבל סנפיר אינו סימן מובהק שיש הרבה מינין שיש להם סנפיר ואין להם קשקשת וכן התבאר במסכת נדה ואחר שכן הכל תלוי בקשקשת לא נכתב סנפיר אלא לצות בעלמא להודיע שאין קשקשת בלא סנפיר אחר שכן מצא חתיכת דג ומכיר בה שיש לה קשקשים מותרת אע״פ שאין כאן סנפיר מצא בה סנפיר ולא קשקשת אסורה:
ושואלים: והשתא דכתב רחמנא הרי גם עכשיו שכתבה התורה] סנפיר וקשקשת, ממאי [ממה, מנין] אנו יודעים שקשקשת לבושא [לבוש] הדג הוא, ולא מה שהוא שט בו — ממה דכתיב [שנאמר] במקום אחר: ״ושריון קשקשים הוא לבוש״ (שמואל א יז, ה); ואם כן חוזרת השאלה: וליכתוב רחמנא [ושתכתוב התורה] רק קשקשת, ולא ליכתוב [ושלא תכתוב] סנפיר, שהרי אנו יודעים מהי קשקשת, ואין חשש שנבוא לידי טעות, לומר שקשקשת היא סנפיר!
The Gemara asks: But now that the Merciful One has written: “Senappir and kaskeset,” from where is it derived that kaskeset denotes clothing, i.e., scales, rather than fins? As it is written: “And he was clad with a coat of scale armor [kaskasim]” (I Samuel 17:5). And if it is certain that kaskeset refers to scales, the question resurfaces: Let the Merciful One write only kaskeset,” and let Him not write “senappir.”
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ וְכֵן תָּנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל {ישעיהו מ״ב:כ״א} יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.

Rabbi Abbahu said, and so the tanna of the school of Rabbi Yishmael taught: The Holy One, Blessed be He, wished to bestow good upon the Jewish people. Therefore, He made their Torah abundant, as it is written: “The Lord was pleased, for His righteousness’ sake, to make Torah great and glorious” (Isaiah 42:21). He consequently expanded some aspects of the Torah more than strictly necessary.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יגדיל תורה ויאדיר – הרבה אמר לנו טעמים לידע מהו קשקשת.
אמר ר׳ אבהו, וכן תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה, שנאמר: ״ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר״ (ישעיהו מב, כא), והרחיב גם במקום שניתן היה לכאורה לצמצם.
Rabbi Abbahu said, and so the tanna of the school of Rabbi Yishmael taught: The Holy One, Blessed be He, wished to bestow good upon the Jewish people. Therefore, He made their Torah abundant, as it is written: “The Lord was pleased, for His righteousness’ sake, to make Torah great and glorious” (Isaiah 42:21). He consequently expanded some aspects of the Torah more than strictly necessary.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר אֱכוֹל אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוֹמֵעַ אֲנִי אַל תֹּאכַל אֶת שֶׁאֵין לוֹ וּמִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר אַל תֹּאכַל אֶת שֶׁאֵין לוֹ שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֱכוֹל אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְלָמָּה שְׁנָאָן בלַעֲבוֹר עָלָיו בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה.

§ The Sages taught in a baraita: The Torah states the prohibition of non-kosher fish both positively and negatively: “These may you eat of all that are in the waters: Whatever has fins and scales…them you may eat. And all that have not fins and scales…they are a detestable thing unto you” (Leviticus 11:9–10). From the implication of that which is stated: Eat fish that have these signs, I would derive the inverse: Do not eat fish that do not have them. And from the implication of that which is stated: Do not eat fish that do not have them, I would derive the inverse: Eat fish that have them. If so, why did the Torah teach both of them? It is in order to indicate that one who eats non-kosher fish transgresses, on its account, both a positive mitzva and a prohibition.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו1 רבנן אין לו עכשיו כו׳. כלומר סנפיר וקשקשת:
1. מכאן עד ד״ה מה כשהתיר שייך לעיל ע״א.
ממה שנאמר בתורה בבהמה כל בהמה מפרסת פרסה וגו׳ אותה תאכלו ונאמר בגמל וחבריו את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וגו׳ כלומר וכל שכן מאותם שאין להם שום סימן וכן בבשר עוף את אלה תשקצו לא יאכלו ונאמר בהם כל צפור טהורה תאכלו וכן בדג טמא מבשרם לא תאכלו ונאמר בהם את זה תאכלו וממה שנאמר אכול אתה שומע הא מן האחרים לא תאכל למדת שהאוכל מבהמה טמאה וחיה בכללה או מעוף טמא או דגים טמאים עבר על עשה ולוקה על מצות לא תעשה:
א ובענין הדגים הטהורים והטמאים, תנו רבנן [שנו חכמים], נאמר: ״את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת״ (ויקרא יא, ט), ואחר כך נאמר: ״וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת... לא תאכלו״ (שם י— יא). ויש לשאול: מדוע הוצרכנו לשניהם? והרי ממשמע שנאמר: אכול את שיש לו סנפיר וקשקשת, שומע אני ממילא: אל תאכל את שאין לו, וממשמע שנאמר: אל תאכל את שאין לו סנפיר וקשקשת, שומע אני: אכול את שיש לו, ולמה שנאן? לעבור עליו, על אכילת דג טמא, באיסור עשה ואיסור לא תעשה. ודנים במקרים בהם מותר לאכול דגים או שאר שרצי מים.
§ The Sages taught in a baraita: The Torah states the prohibition of non-kosher fish both positively and negatively: “These may you eat of all that are in the waters: Whatever has fins and scales…them you may eat. And all that have not fins and scales…they are a detestable thing unto you” (Leviticus 11:9–10). From the implication of that which is stated: Eat fish that have these signs, I would derive the inverse: Do not eat fish that do not have them. And from the implication of that which is stated: Do not eat fish that do not have them, I would derive the inverse: Eat fish that have them. If so, why did the Torah teach both of them? It is in order to indicate that one who eats non-kosher fish transgresses, on its account, both a positive mitzva and a prohibition.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) {ויקרא י״א:ט׳} תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר שֶׁיָּכוֹל הוֹאִיל וְהִתִּיר בִּמְפוֹרָשׁ וְהִתִּיר בִּסְתָם מָה כְּשֶׁהִתִּיר בִּמְפוֹרָשׁ לֹא הִתִּיר אֶלָּא בְּכֵלִים אַף כְּשֶׁהִתִּיר בִּסְתָם לֹא הִתִּיר אֶלָּא בְּכֵלִים מִנַּיִן לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁשּׁוֹחֶה וְשׁוֹתֶה מֵהֶן וְאֵינוֹ נִמְנָע גת״לתַּלְמוּד לוֹמַר תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם.

Given that the verse states: “Whatever has fins and scales…them may you eat,” what is the meaning when the verse states: “These may you eat of all that are in the waters?” Why is this necessary? It is necessary, as without this verse one might have thought: Since the Torah permitted creeping creatures of the water without fins and scales explicitly and also permitted them implicitly, one can infer: Just as when the Torah permitted such creatures explicitly, it permitted them only when in vessels, so too, when it permitted them implicitly, it permitted them only in vessels. From where is it derived to include as kosher even those in pits, ditches, and caves, that one may dig them and drink from them and need not refrain from drinking the creeping creatures in them? The verse states: “These may you eat of all that are in the waters,” to indicate that this is permitted.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה כשהתיר במפורש לא התיר אלא בכלים כדבעינן לפרושי לקמן איזהו מפורש ואיזהו סתם:
מנין לרבות בורות שיחין ומערות כו׳ – כלומר אע״ג דאין לו:
ערך צרצר
צרצרא(חולין סו:) והלא הצרצור הזה יש לו ד׳ כנפים וד׳ רגלים:
ערך אטונס
אטונסבחולין פרק ואלו טרפות (חולין ס״ו) ועבודה זרה פרק אין מעמידין (ע״ז ל״ט.) אקינס ואפינס כספתיאס ואכספתיאס ואטונס אך בעבודה זרה גריס כסספטיאת פירוש טונס בל׳ יוני ורומי מין דג גדול ושמן נכבש בציר עיין טונס:
ערך נדיין
נדייןג(חולין סו) חגב נדיין (א״ב בנוסחאות כתיב גדיאן ולא נהירא כי תרגום ירושלמי ואת החגב למינהו וית כרזבא דהיא נדונא לזניה):
א. [היישריק.]
ב. [איין גרוסר פעטר פיש.]
ג. [היישיריק.]
תאכלו מכל אשר במים מה ת״ל – והא מאותם תאכלו דסיפיה דקרא נפקא לן התירא ביש לו ואיסור עשה באין לו ותאכלו קמא למאי אתא ליכתוב מכל אשר במים כל אשר לו וגו׳.
שיכול וכו׳ – ואי קשיא תאכלו דרישא הוה ליה למישבק לגופיה ובתרא לדרשא דכל אורחא דדרשא הכי הוא א״כ תו לא משכחת מידי למידרש מתאכלו דסיפא דהא דרשא דדרשינן מהאי בסמוך לא משתמעא מיניה.
הואיל והתיר – שרץ המים בלא סימני טהרה בשני מקראות אחד סתום ואחד מפורש כדמפרש להו לקמיה והוה אמינא ילמד סתום מן המפורש.
מה כשהתיר במפורש לא התיר – בלא סנפיר וקשקשת אלא שקצים הגדלים במים שבכלים כגון תולעים שבהן. ולקמן מפרש מנא לן דמישתרו.
אף כשהתיר כו׳ לא התיר אלא בכלים – אבל כל שאר מימות כגון חריצין ונעיצין שהן נובעין ודומין לימים ונחלים האמורין בפרשה או בורות שיחין ומערות שאינן דומין להם שאינן נובעין לא התיר בהן בלא סנפיר וקשקשת.
מנין להתיר בורות שיחין ומערות – שאינו נמנע לשתות עם התולעים שבהם הואיל ואין דומין לימים ונחלים שהסימנין אמורין בהן.
ת״ל תאכלו מכל אשר במים – ומתאכלו דסיפא לא מצי למדרש התירא אלא איסורא דהא אותם תאכלו כתיב וקאי אסנפיר וקשקשת אבל מתאכלו קמא מצי למידרש באנפי נפשיה וסנפיר וקשקשת אימים ונחלים דסיפא קאי והכי קאמר תאכלו מכל אשר במים אפי׳ בלא סימנין וכגון בשאר מימות שאינן ימים ונחלים כל אשר לו סנפיר וקשקשת [במים] בימים ובנחלים אותם תאכלו ולא בלא סנפיר וקשקשת דבימים ונחלים בעי סימנין.
הואיל והתיר. בפסוק שהוא סתם. הואיל והתיר שרץ המים בלא סימני טהרה בשני מקראות, אחד סתום ואחד מפורש, כדמפרש להו לקמן, והוה אמינא ילמד סתום ממפורש. מה כשהתיר במפורש. לא התיר בלא סנפיר וקשקשת אלא שקצים הגדלים במים שבכלים, כגון תולעים שבהן, ולקמן מפרש מנא לן דמשתרו. אף כשהתיר וכו׳ לא התיר אלא בכלים. אבל שאר מימות, כגון חריצין ונעיצין, שהן נובעין ודומין לימים ונחלים האמורים בפרשה, או שיחין בורות ומערות שאינן דומין להן, שאינן נובעין, לא התיר בהם בלא סנפיר וקשקשת. מנין להתיר בורות שיחין ומערות. שאינו נמנע לשתות עם התולעים שבהן הואיל ואינן דומין לימים ונחלים שהסימן אמור בהן. ת״ל תאכלו מכל אשר במים. ומתאכלו דסופא לא הוה מצי למדרש התירא אלא איסורא, דהא באותם תאכלו, כתיבי קראי סנפיר וקשקשת, אבל תאכלו קמא מצי למדרש באפי נפשיה, וסנפיר וקשקשת אימים ונחלים דסופא קאי, והכי קאמ׳ תאכלו מכל אשר במים, אפי׳ בלא סימנים, וכגון בשאר מימות שאינן ימים ונחלים. ואת זה תאכלו מכל אשר במים, בימים ובנחלים אותם תאכלו, ולא בלא סנפיר וקשקשת, דבימים ונחלים בעינן סימנין. היכן התיר בכלים. מאי זה מקרא אתה למד. בימים ובנחלים הוא. דכת׳ לך אותם, למעוטי מי שאין לו, הא בכלים אע״ג דלית ליה, אכול.
במסכת ע״ז התבאר שאם היו שם הרבה חתיכות וראה קשקשת באחת מהן לבד רואה אם החתיכות מתאימות אם לאו ואם מתאימות כלן כשרות ואם לאו יאסרו שאין מתאימות מספק ואפי׳ באו כלן בחבית אחת הרבה מיני דגים יש שקשקשת שלהם דקה עד מאד ואינה ניכרת התבאר במסכת ע״ז שאם קנחה בסמרטוט ומצא בה קשקשים או שהניחה בכלי חדש ומצא בו קשקשים סומך עליהן ומתירין:
יראה מסוגית מסכת ע״ז בסוגית טרית שאינה טרופה לפי מה שפירשו בה גדולי הרבנים שהדגים הטמאים ראשן חד ושאין להם חוט השדרה וההפך בטהורים ואין הטמא דומה לטהור מעולם אבל יש מן הטהורים שדומין לטמאים לא הוצרך לדעת זה סי׳ קשקשת אלא להכיר טהורים הדומים לטמאים הא כל שבא ראשו ושדרו בסימן טהרה אע״פ שלא מצאנו שם קשקשת מותר ואע״פ שהסוגיא מוכחת כן לפי פירושם הדברים זרים ואין לנו בה לצד הוראה אלא מה שכתבו גדולי המפרשים שלא נאמר שם ראשו ושדרו אלא להכיר באותו טרית שאינה טרופה בראש ושדרה שהוא דג פלוני וטהור ואע״פ שביאור הסוגיא נופל יותר יפה לפי׳ גדולי הרבנים כבר הארכנו בה ליישב דברים אלו אף לענין ביאור בשני דרכים וללמד שאין ראש ושדרה סימן טהרה לכלל הדגים כלל כמו שביארנו שם בפרק שני בסוגית המשנה השמינית:
כל מה שכתבנו לא כתבנו אלא להתיר דגים עצמן אבל לענין היתר צירן הדברים מתבארים במסכת ע״ז וכן ענין דגים מלוחים הנמצאים ביד גוי אם חוששין שמא נמלח עם הטמא אם לאו:
תולעים הנמצאים במים ושרצים הדקים הדומים לדגים ואין להם סנפיר וקשקשת אם בימים ובנחלים הם טמאים ואם במים שבתוך הכלים טהורים שלא הוצרכו סנפיר וקשקשת אלא לנמצאים במים הנובעים ואם נמצאו בבורות שיחין ומערות וכל מקום שהמים עומדות שם מכונסים הרי הם לענין זה כמים שבכלים:
חריצים ונעיצים שהם ארוכים ואין המים עומדין שם מכונסין מכל וכל אלא שנמשכין בה ומ״מ אינם נובעים יש מי שדן אותם כמים שבכלים אחר שאינם נובעים ויש מי שדן אותם כנחלים אחר שהם נמשכים וכן שטת הסוגיא מוכחת לדברי הכל ומ״מ מה שקראם בסוגיא נובעים לא נובעים ממש אלא מתוך שהם נמשכים הוא קורא אותן נובעים:
נאמר: ״את זה תאכלו מכל אשר במים, כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו״ (שם ט), ויש לשאול: ״את זה תאכלו מכל אשר במים״ מה תלמוד לומר? מה בא ללמד? ומסבירים: שלולא כתוב זה יכול היית לומר: הואיל והתיר הכתוב בפסוק אחד שרצי מים (שאין להם סנפיר וקשקשת) במפורש, והתיר אותם בפסוק אחר בסתם, שלא בצורה מפורשת (וכפי שיבואר להלן), אם כן יש ללמוד מזה על זה: מה כשהתיר במפורש לא התיר אלא את אלה שנמצאים במים שבכלים, כמבואר להלן, אף כשהתיר בסתםלא התיר אלא בכלים. ואם כן מנין לרבות ולהתיר גם בורות שיחין (חפירות מאורכות) ומערות, ששוחה ושותה מהן מים, ואינו נמנע מלשתותם עם השרצים שבתוכם? תלמוד לומר ״תאכלו מכל אשר במים״, להתיר גם אלו שבבורות שיחין ומערות.
Given that the verse states: “Whatever has fins and scales…them may you eat,” what is the meaning when the verse states: “These may you eat of all that are in the waters?” Why is this necessary? It is necessary, as without this verse one might have thought: Since the Torah permitted creeping creatures of the water without fins and scales explicitly and also permitted them implicitly, one can infer: Just as when the Torah permitted such creatures explicitly, it permitted them only when in vessels, so too, when it permitted them implicitly, it permitted them only in vessels. From where is it derived to include as kosher even those in pits, ditches, and caves, that one may dig them and drink from them and need not refrain from drinking the creeping creatures in them? The verse states: “These may you eat of all that are in the waters,” to indicate that this is permitted.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הֵיכָן הִתִּיר בְּכֵלִים דִּכְתִיב אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם וְגוֹ׳ בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים הוּא דְּכִי אִית לֵיהּ אֱכוֹל דְּלֵית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל הָא דבְּכֵלִים אע״גאַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ אֱכוֹל.

The Gemara elaborates: Where did the Torah permit them in vessels? It did so in the following verse, as it is written: “These may you eat of all that are in the waters: Whatever has fins and scales in the waters, in the seas, and in the rivers, them may you eat.” It would have been sufficient to write simply: “In the waters.” The addition of “in the seas and in the rivers” indicates that it is only in the seas and in the rivers that when it has fins and scales you may eat it, and that you may not eat one that does not have them. But with regard to a creeping creature found in vessels, even if it does not have fins and scales you may eat it.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בימים ובנחלים אין חריצין ונעיצין לא – כלומר אע״ג דלית ליה אכול:
היכן התיר בכלים – מאיזה מקרא אתה למד.
בימים ובנחלים הוא – דכתבתי לך אותם למעוטי מי שאין לו הא בכלים אע״ג דלית ליה אכול.
ואומרים: היכן התיר בכלים? דכתיב [שנאמר]: ״את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו״ (שם), ודי היה לומר: ״במים״, ומדוע נאמר ״בימים ובנחלים״? לומר: דווקא בימים ובנחלים הוא דכי אית ליה [שכאשר יש לו] סנפיר וקשקשת אכול אותו, דלית ליה לא תיכול [שאין לו סנפיר וקשקשת אל תאכל] אותו, הא [אבל] זה שנמצא במים שבכליםאף על גב דלית ליה [אף על פי שאין לו] סנפיר וקשקשת אכול.
The Gemara elaborates: Where did the Torah permit them in vessels? It did so in the following verse, as it is written: “These may you eat of all that are in the waters: Whatever has fins and scales in the waters, in the seas, and in the rivers, them may you eat.” It would have been sufficient to write simply: “In the waters.” The addition of “in the seas and in the rivers” indicates that it is only in the seas and in the rivers that when it has fins and scales you may eat it, and that you may not eat one that does not have them. But with regard to a creeping creature found in vessels, even if it does not have fins and scales you may eat it.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֵימָא בְּכֵלִים אע״גאַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּכְתִיב {ויקרא י״א:י׳} וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים דְּלֵית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל הָא בְּכֵלִים אע״גאַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ אֱכוֹל.

The Gemara objects: One could just as easily say the opposite: You may eat a fish that has these signs only when it is found in seas and rivers, but in vessels, even if it has fins and scales, you may not eat it. The Gemara responds: This should not enter your mind, as it is written: “And all that have not fins and scales in the seas, and in the rivers, of all that swarm in the waters, and of all the living creatures that are in the waters, they are a detestable thing to you.” The verse indicates that it is only in the seas and in the rivers that you may not eat a fish that does not have fins and scales. But you may eat a creeping creature found in vessels, even if it does not have fins and scales.
רש״יתוספותרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואימא בכלים אע״ג דאית ליה לא תיכול – דהא גבי התירא כתיב ומשמע דמהתירא ממעט להו דהכי משמע בימים ובנחלים הוא דתאכלם אבל בכלים לא תאכלם.
לא ס״ד – דהא גבי איסורא דאל תאכלו את אשר אין לו כתיב נמי ימים ונחלים למעוטי כלים והכא על כרחך מאיסורא ממעט להו הלכך על כרחך רישא נמי כי כתיב ימים ונחלים ולא כלים מאיסורא ממעט להו ואותם תאכלו דממעט אמי שאין לו קאי והכי קאמר ימים ונחלים הוא דאותם תאכלו ולא מי שאין לו אבל כלים אפי׳ אין לו אכול והיינו שני מקראות סתום ומפורש דלעיל שהותרו בהם כלים ולקמן בעי הי קרי סתום והי קרי מפורש.
אימא בכלים אע״ג דאית ליה לא תיכול – וא״ת א״כ את זה תאכלו מאי אהני ליה יש לומר שלא תאמר מה הפרט מפורש מים נובעין ונאסור בורות שיחין ומערות דדרשינן לאיסורא כתב רחמנא תאכלו למימר מה הפרט מפורש גדלים על גבי קרקע להתיר יש לו בבורות שיחין ומערות כימים וכנחלים והא דקאמר בסמוך איפכא היינו למאי דדרשינן להתירא.
לא ס״ד דכתיב כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת – תימה מאי ראיה היא זו אימא דהאי קרא בתרא קאי אדיוקא דבימים ובנחלים כי לית ליה לא תיכול הא אית ליה אכול אבל בכלים אע״ג דאית ליה לא תיכול ותהוי השתא קרא קמא כפשטיה דמה ראית דתימא קרא קמא אדיוקא וקרא בתרא כפשטיה וי״ל דבקרא קמא אין לחוש אי קאי אדיוקא משום דכתיב ביה אותם תאכלו דמשמע אותם ולא אחרים והרי הוא כמו שכתוב בהדיא ולא אחרים וא״ת והיכי משמע מהאי קרא דשרי בכלים אימא למעוטי מלאו אתא כלומר בכלים ליכא לאו אבל עשה מיהא איכא כדמוכח קרא קמא אפי׳ ביש לו וי״ל דבהאי קרא בתרא לא כתיב לאו והכי כתיב וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם ובאידך קרא דבתריה הוא דכתיב הלאו ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ועוד דאין זה סברא שיהא בכלים חמורים מימים ונחלים דביש להם סנפיר וקשקשת נמי אסירי ובאין להם סנפיר וקשקשת קילי טפי דליכא בהו אלא עשה והאי שינויא בתרא ניחא טפי דלמה ליה להתיר בכלים מקרא דיש לו לישתוק ביה מימים ונחלים ואנא ידענא היתר כלי מקרא דאין לו וצריך לומר דהוה אמינא דקרא דאין לו אתא למעוטי כלי מלאו אבל עשה איכא ויש לו אפי׳ בכלים נמי שרו להכי איצטריך קרא קמא למשרי כלים לגמרי אע״ג דאין לו.
לא סלקא דעתך דכתיב כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת וכו׳. קשיא לןא ואיפוך אנא, ונימא בימים ובנחלים הוא דלית ליה לא תיכול הא אית ליה אכול, אבל בכלים אע״ג דאית ליה לא תיכול, ואי מקרא קמא לא ממעטי אלא כלים לאיסורא מכלל ופרט וכלל, ואתא האי קרא אחרינא דאין לו למעוטי נמי בורות שיחין ומערות לאיסורא, והשתא קאי מיעוטא בקרא דאין לו אדיוקא דקרא ובשיש לו אפשטיה דקרא, דלדידך נמי בחד קאי אדיוקא ובחד אפשטיה דקראב. איכא למימר בשלמא להיתירא איכא למדרש, משום דקרא דיש לו לאסור את שאין לו בא, לומר שיש בו לאו הבא מכלל עשה, כדאמרינן לעבור עליו בעשה ולא תעשה, וכדכתיב אותם תאכלו ולא אחרים. הילכך אפשר לומר בו מיעוטא להיתירא לומר שכל שבכלים אינו בכלל איסור עשה זה ואפשטיה דקרא קאי מיעוטא דכלים, אבל אי אפשר לדרוש מיעוט האמור באין לו לאיסורא, שלא בא הכתוב להתיר את שיש לו שימעט ויאמר הא בכלים אע״פ שיש לו לא תאכל. ועוד דעיקרא דדינא מהאי קרא דאין לו הוא משום דהוא לאו, ומיניה ודאי דרשינן להיתירא, דאי לאיסורא בדידיה הוה ליה לרבויינהו לכלים למיסר אע״פ שיש לו בלאו כמו שאמרג בשאין לו במים, ומה נשתנו אלו מאלו הואיל וכולן אסורין שלא אסרן הכתובד כולן בלאו, אלא ש״מ מיעוטי להיתירא נינהו כנ״ל.
א. ראה תוד״ה לא ס״ד.
ב. עי׳ תוס׳ (הנ״ל) ומש״כ המפרשים שם לבאר, ודברי רבינו מאיר לנו נתיב בהבנת דברי התוס׳ (הגרר״ב).
ג. הגרא״ז הגיה: שאסר.
ד. כי״פ ובנדפס ליתא תיבה זו.
בד״ה אימא בכלים כו׳ וא״ת אם כן את זה תאכלו מאי אהני ליה וי״ל שלא תאמר כו׳ עכ״ל לתנא דבי ר׳ ישמעאל דדריש הכא ריבוי ומיעוט ליכא למימר האי תירוצא דהא א״נ דלא הוה כתיב את זה תאכלו לא הוה ממעטינן לאיסורא ביש לו אלא בכלים דלא דמי כלל לפרטא ומריבויא מרבינן כל מילי בדמי קצת ושפיר הוה מרבינן בורות שיחין להיתירא שיש לו ושפיר המ״ל הכא אליביה א״כ את זה תאכלו מאי אהני אלא למאן דדריש הכא כלל ופרט איכא למימר האי תירוצא וליכא לאקשויי דלמאן דדריש נמי הכא כלל ופרט כיון דאית ליה כללא בתרא דוקא כפרש״י לקמן אי נמי דלא הוה כתיב תאכלו אית לן למימר מה הפרט מפורש גדלים על גב הקרקע להתיר יש לו בבורות שיחין ומערות די״ל כמ״ש התוס׳ לעיל דלמ״ד נמי כללא בתרא דוקא בעי בכעין הפרט בכל צדדים החשובים ואפשר דההוא צדדא דמים טבעים הוא צד חשוב ולכך אצטריך תאכלו למימר מה הפרט מפירש גדלים כו׳ ולקמן דפריך מה הפרט מפורש גדלים כו׳ ה״ה דהמ״ל דההוא צד דנובעים חשוב. הוא כמ״ש התוס׳ נמי דה״מ לשנויי דקסבר כללא קמא דוקא אלא דהאמת קמתרץ דמתאכלו קדריש ליה בברייתא ודו״ק:
בד״ה לא ס״ד כו׳ וצ״ל דה״א דקרא דאין לו אתי למעוטי כלים מלאו אבל עשה כו׳ עכ״ל ולפום הך סברא לא הוה ידעינן תאכלו מאי אהני ליה וכה״ג פריך בסמוך ואימא במים כלל כו׳ ימים ונחלים אין נעיצים וחריצים לא ותאכלו לא אהני ליה ודו״ק:
ושואלים, אימא [אמור] ודייק להיפך: דווקא בימים ובנחלים — אם יש לו סנפיר וקשקשת תאכל, אבל בכליםאף על גב דאית ליה [אף על פי שיש לו] סימנים אלה לא תיכול [אל תאכל]! ודוחים: לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] לומר כן, דכתיב הרי נאמר] בהמשך: ״וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים וכו׳ לא תאכלו״ (שם י— יא), לומר: בימים ובנחלים הוא דלית ליה לא תיכול אם אין לו סנפיר וקשקשת אל תאכל], הא [אבל] בכליםאף על גב דלית ליה [אף על פי שאין לו] סימנים אלה אכול.
The Gemara objects: One could just as easily say the opposite: You may eat a fish that has these signs only when it is found in seas and rivers, but in vessels, even if it has fins and scales, you may not eat it. The Gemara responds: This should not enter your mind, as it is written: “And all that have not fins and scales in the seas, and in the rivers, of all that swarm in the waters, and of all the living creatures that are in the waters, they are a detestable thing to you.” The verse indicates that it is only in the seas and in the rivers that you may not eat a fish that does not have fins and scales. But you may eat a creeping creature found in vessels, even if it does not have fins and scales.
רש״יתוספותרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאֵימָא בַּמַּיִם כָּלַל בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים פָּרַט כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט יַמִּים וּנְחָלִים אִין נְעִיצִין וַחֲרִיצִין לֹא.

The Gemara objects: But one can prove whether it is permitted to drink from pits, ditches, and caves differently. Say instead that the phrase “whatever has fins and scales in the waters” is a generalization, and the phrase “in the seas and in the rivers” is a detail. In any instance of a generalization and a detail, the generalization only includes that which is spelled out in the detail. Therefore, in the seas and rivers, yes, one may eat only fish with fins and scales, but in water channels and trenches, as well as pits, ditches, and caves, this restriction does not apply. Consequently, the clause “These may you eat of all that are in the waters” is unnecessary.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואימא במים כלל – דכל שרץ המים בעינן סימנין.
חריצין ונעיצין לא – וכ״ש בורות ולמה לי תאכלו מכל אשר במים לאתויי בורות להיתרא.
בד״ה ואימא במים כלל ת״ל שרץ כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה במאי קמיפלגי כו׳ מן ההפתק ומן כו׳ כצ״ל. ונ״ב פי׳ מקום כינוסיהן של חגבים שעצורין ומלוחין זה על זה:
בא״ד הבאין מן הסלילה. נ״ב פי׳ הנמכרין בסל לפני החנויות:
ושואלים: ומדוע הוצרכנו לכתוב ״תאכלו מכל אשר במים״ להתיר שרצי מים שבבורות שיחין ומערות? ואימא [ואמור] ודרוש כך: ״את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים״, ״את זה תאכלו מכל אשר במים״ — הרי זה כלל, ״בימים ובנחלים״פרט, כלל ופרטאין בכלל אלא מה שבפרט, בימים ונחליםאין [כן], אכול רק את שיש לו סנפיר וקשקשת, אבל בכל מים אחרים, כגון אלו המצויים בנעיצין וחריצין, בברכות ותעלות, וכן בבורות שיחין ומערות — לא נאמרה מצוה זו, אלא מותר אתה לאכול גם את אלו שאין להם סנפיר וקשקשת!
The Gemara objects: But one can prove whether it is permitted to drink from pits, ditches, and caves differently. Say instead that the phrase “whatever has fins and scales in the waters” is a generalization, and the phrase “in the seas and in the rivers” is a detail. In any instance of a generalization and a detail, the generalization only includes that which is spelled out in the detail. Therefore, in the seas and rivers, yes, one may eat only fish with fins and scales, but in water channels and trenches, as well as pits, ditches, and caves, this restriction does not apply. Consequently, the clause “These may you eat of all that are in the waters” is unnecessary.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) בַּמַּיִם חָזַר וְכָלַל.

The Gemara responds: This deduction is not sound. The term “in the waters” appears twice in the verse. When the verse repeated it, it then generalized again. Consequently, there are two generalizations and one detail in the verse, making it an instance of a generalization, a detail, and a generalization, which includes all cases similar to the detail, including pits, ditches, and caves, indicating that the restriction applies to them as well. Therefore, the clause “These may you eat of all that are in the waters” is necessary to teach that all fish in pits, ditches, and caves are permitted.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במים חזר וכלל – כלומר את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים:
במים חזר וכלל – תרי במים כתיבי גבי הדדי מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים.
ומשיבים: מה שנאמר שוב ״במים״ בפסוק זה, לפני ״בימים ובנחלים״ — חזר וכלל, ויש כאן כלל (״מים״) ופרט (״בימים ובנחלים״) וכלל (״מים״), ולפי כללי מדרש ההלכה, בכלל ופרט וכלל — לא רק הפרט המפורש נאסר, אלא כל שהוא כעין הפרט, ואם כן כל מים שנמצאים בקרקע בכלל זה, משום כך הוצרך הכתוב ״תאכלו מכל אשר במים״ — כדי להתיר את אלה הנמצאים בבורות שיחין ומערות (ולא בנעיצין וחריצין).
The Gemara responds: This deduction is not sound. The term “in the waters” appears twice in the verse. When the verse repeated it, it then generalized again. Consequently, there are two generalizations and one detail in the verse, making it an instance of a generalization, a detail, and a generalization, which includes all cases similar to the detail, including pits, ditches, and caves, indicating that the restriction applies to them as well. Therefore, the clause “These may you eat of all that are in the waters” is necessary to teach that all fish in pits, ditches, and caves are permitted.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הָנֵי תְּרֵי כְּלָלֵי דִּסְמִיכִי לַהֲדָדֵי נִינְהוּ אָמַר רָבִינָא כִּדְאָמְרִי בְּמַעְרְבָא כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁנֵי כְּלָלוֹת הַסְּמוּכִין זֶה לָזֶה

The Gemara asks: How can this verse be an instance of a generalization, a detail, and a generalization? These are two generalizations that are adjacent to each other. Both instances of the term “in the waters” precede the detail, such that the verse is actually a generalization, a generalization, and a detail. Ravina said: As they say in the West, Eretz Yisrael: Wherever you find two generalizations juxtaposed one with the other, followed by a specific detail,
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: וכיצד אתה דורש פסוק זה בדרך כלל ופרט וכלל? והלא הני תרי כללי דסמיכי להדדי נינהו [אלה שני כללים שסמוכים זה לזה הם], ש״במים״ השני נאמר גם כן לפני הפרט ״בימים ובנחלים״, ואם יש כאן כלל וכלל ופרט! אמר רבינא, כדאמרי במערבא [כמו שאומרים בארץ ישראל]: כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכין זה לזה, אם יש פרט סמוך להם —
The Gemara asks: How can this verse be an instance of a generalization, a detail, and a generalization? These are two generalizations that are adjacent to each other. Both instances of the term “in the waters” precede the detail, such that the verse is actually a generalization, a generalization, and a detail. Ravina said: As they say in the West, Eretz Yisrael: Wherever you find two generalizations juxtaposed one with the other, followed by a specific detail,
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין סו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין סו: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין סו:, הערוך על סדר הש"ס חולין סו:, רש"י חולין סו:, תוספות חולין סו:, ר"י מלוניל חולין סו: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין סו: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי חולין סו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין סו:, מהרש"א חידושי הלכות חולין סו:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין סו:

Chulin 66b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 66b, Attributed to R. Gershom Chulin 66b, Collected from HeArukh Chulin 66b, Rashi Chulin 66b, Tosafot Chulin 66b, Ri MiLunel Chulin 66b, Ramban Chulin 66b, Meiri Chulin 66b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 66b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 66b, Steinsaltz Commentary Chulin 66b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144