×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים כִּי תַּנְיָא הָהִיא לְהַשְׁלִים.
Grandchildren are considered like children. This indicates that if one’s children have passed away, he has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply only if they had children of their own, as they are considered like his own children. The Gemara responds: When that baraita is taught it is with regard to completing the required number of children, e.g., if he had only a son, but his son had a daughter, he has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי יבמות סב ע״ב} בני בנים הרי הן כבנים סבר אביי למימר הני מילי ברא לברא וברתא1 לברתא וכל שכן ברא לברתא אבל ברתא לברא לא אמר ליה רבא לשבת יצרה בעינן והא איכא דכולי עלמא מיהא2 תרי מחד לא וכן הילכתא3:
תניא ר׳ יהושע או׳4 נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו5 בזקנותו שנאמר {קהלת יא:ו} בבקר זרע את6 זרעך ולערב אל תנח ידך. אמר רב מתנה הלכה כר׳ יהושע7 והא מילתא דרבנן היא8 אבל דאוריתא כיון שיש לו זכר ונקבה קיים מצות פריה ורביה. אמר ר׳ יהושע בן לוי כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא שנאמר {איוב ה:כד} וידעת כי שלום אהלך [ופקדת נוך ולא תחטא]⁠9. ואמר ר׳ יהושע בן לוי חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך שנא׳ וידעת כי שלום אהלך [ופקדת נוך ולא תחטא]⁠10 וכמה אמר רבא11 עונה והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מיטריד.
{בבלי יבמות סב ע״ב-סג ע״א} תנו רבנן האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יתר מגופו והמדריך בניו ובנותיו12 בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך וכו׳13. תנו רבנן האוהב את שכיניו14 והמקרב את קרוביו והנושא את15 בת אחותו והמלוה סלע16 לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר {ישעיהו נח:ט} אז תקרא וי׳י יענה:⁠17
{בבלי יבמות סב ע״ב18} תנו רבנן האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יתר19 מגופו והמדריך בניו20 בדרך ישרה והמשיאן נשים21 סמוך [לפירקן]⁠22 עליו הכתוב אומר {איוב ה:כד} וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא23:
סליקא מסכת גטין ברחמי שמיא
1. וברתא: גכג: ״וברא״. וכנראה ששם גרס בסמוך: ״וכל שכן ברתא לברתא״, אלא שהדף פגום.
2. מיהא: חסר בכ״י נ.
3. הילכתא: גכג, כ״י פרמה: ״הלכה״.
4. תניא ר׳ יהושע או׳: דפוסים: תני רבי יהושע. .
5. יהיו לו: גכג, כ״י נ: ״יהיו לו בנים״. כ״י פרמה: ״יהא לו״.
6. את: חסר ב-גכג, כ״י נ, כ״י פרמה.
7. כר׳ יהושע: דפוסים: כדברי ר׳ יהושע.
8. היא: חסר בכ״י פרמה.
9. וידעת ...תחטא: גכג גכו, כ״י נ, כ״י פרמה. כ״י בהמ״ל 695, דפוסים עד: ״אהלך וכו׳⁠ ⁠״. וכן במאמר הבא שם.
10. ואמר...אהלך: חסר בכ״י פרמה, וכנראה גם ב-גכו. דפוסים שי״ב ואילך, עד דפוסים ממשיך כאן כבגמרא: ואמר רב יוסף לא נצרכה אלא סמוך לווסתה. וממשיך עוד ע״פ גמ׳ שבועות יח ע״ב: ואף על גב דאמרו רבנן חייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לווסתה. אינו בדפוס קושטא ולא בדפוס שני- ויניציאה רפ״א. ראה מגיד משנה על הל׳ איסורי ביאה ד:יב, ניתן להבין מלשונו שם, שנוסח הרי״ף לפניו כולל את ההיתר של רב יוסף, ולכן תמה על הרמב״ם והרמב״ן שלא הביאו להלכה. וזה לשונו שם:
״ומה שכתב ביוצא לדרך. היא מימרא ביבמות פרק הבא על יבמתו נזכרה שם בהלכות וסוף המימרא שם וה״מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מיטריד״. ואפשר שכוונת התיבה ״שם״ לגמרא, שבתחילת המשפט, ולא להלכות הרי״ף שבאמצע המשפט. ואם כן המגיד מציין דווקא את העדרו של ההמשך ברי״ף, בהתאם למה שמצאנו בכתבי היד.
11. רבא: כ״י נ: ״רבה״.
12. בניו ובנותיו: כ״י נ: ״את בניו ואת בנותיו״.
13. וכו׳: כ״י נ ממשיך: ״ופקדת נוך ולא תחטא״. המאמר עד כאן מובא בסוף רי״ף גיטין.
14. שכיניו: כ״י פרמה: ״אוהביו״, כבראב״ן כאן.
15. את: חסר בכ״י נ.
16. סלע: חסר בכ״י פרמה.
17. בדפוסים נוסף כאן, ע״פ גמ׳ סג ע״ב אמר רב אשה רעה חייב לגרשה שנאמר גרש לץ ויצא מדון. וכל זה נלקח מכאן לרי״ף גיטין סוף פרק ט׳ (דף נא ע״א), אלא ששם: ״מצוה לגרשה״, וכן ברמב״ם משנ״ת הל׳ גירושין (י:כב).
18. מובא גם ברי״ף יבמות פרק ו (דף יט ע״ב).
19. יתר: וכן גה, דפוס קושטא. כ״י נ, ספה״ב, דפוסים: ״יותר״.
20. בניו: וכן גה, ספה״ב, דפוסים. כ״י נ: ״בניו ובנותיו״, כברי״ף יבמות שם.
21. נשים: חסר בכ״י נ, כברי״ף יבמות שם, כיון שגרס שם: ״ובנותיו״.
22. לפרקן: כ״י נ, ספה״ב, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״לנסתם״.
23. תנו רבנן...תחטא: כל המאמר הסיום חסר ב-גז.
בני בנים הרי הן כבנים – קס״ד שמת הזכר או הנקבה והיה לו בן שיצטרף עם אחות אביו או עם אחי אמו אין אבי האב חייב עוד בפריה ורביה וטעמא שהיה לו למת בן הא לאו הכי לא קיים דשבת בעינן וקשיא לרב הונא.
כי תניא ההיא להשלים – כגון שלא היה לו לזקן אלא בן אחד ונשא הבן אשה והוליד בת פטור הזקן שהרי השלים זה את חובתו אבל אי הוה ליה מעיקרא זכר ונקבה ואפילו מתו בלא בנים קיים פריה ורביה.
היו לו בנים סריסים ר״ל שאינן ראויין להוליד לא קיים מצות פריה ורביה שהרי אינם ראויים לקיום הישוב וכן היו לו בנים ומתו חזר לחיובו דהא לשבת יצרה בעינן וליכא אבל אם היו לו מהם בני בנים הרי הם כבנים וכל שנשאר לו אחד מכל אחד מהם הן בן מן הבן ובת מן הבת הן בן משניהם הן בת משניהם קיים מצות פריה ורביה ואע״פ ששתי בנות לכולי עלמא אין בהם קיום מצוה לענין השלמה מיהא אחר שמתו בניו דיו אף בשתי בנות אחת מן הבן שמת ואחת מן הבת שמתה אבל אם לא נשארו לו השנים אלא מאחד מן הבנים אפילו נשארו לו בן ובת מן הבן או מן הבת לא קיים כל תרי מחד או אפילו כמה אין כאן קיום מצוה ואינן עולים אלא לאחד אבל כל שהם שנים משנים קיים וכן אם מת האחד ונשאר ממנו בן או בת הרי זה קיים וכן אם אין לאב אלא בן אחד וזה הבן הוליד בת הרי השלים חובתו וקיים מצות פריה ורביה וכמו שאמרו כי תניא ההיא להשלים ויש חולקין בזו לומר שלא נאמרה אלא לרב הונא שאין הלכה כמותו:
זה שאמרו בני בנים הרי הן כבנים פירושו אף בבני בנות וכדכתיב הבנות בנותי והבנים בני וכתיב ואחר בא חצרון אל בית מכיר אבי גלעד ר״ל בתו של מכיר ותלד לו את שגוב וכתיב מני מכיר ירדו מחוקקים ושמא תאמר מבני בניו הרי כתוב יהודה מחוקקי אלמא שאותם המחוקקים מזרע יהודה היו והרי מכיר ממשפחת מנשה אלא שבאו מחצרון שהיה מיהודה ואמר מני מכיר אלמא שאף בני בנות כבנים:
אחר שביארנו שאפילו כמה מבן אחד אינם עולים אלא לאחד זה שאמרו אמרו ליה לרב ששת נסיב איתתא ואוליד ואמר להו בני דשילת ברתאי בראי נינהו דחיה היתה ומפני שכבר נעקר מצד שהאריך פעם אחת בדרשא ועכב מי רגליו יותר מדאי ולא היה ראוי להוליד ושמא תאמר ומכל מקום היה לו לישא אשה שהרי ביארנו שאפילו קיים מצות פריה ורביה או שאינו ראוי להוליד יש לו לישא אשה יראה שפסקה תאותו מצד אותו העקור או שחשקה נפשו בתורה והיה זקן יושב בישיבה ופירש לגמרי:
בני בנים הרי הם כבנים ולכאורה משמע מכאן שאף אם מתו בניו, אלא שנשארו לו בני בנים מהם, קיים בכך מצות פריה ורביה, אבל אם לא היו בני בנים — לא, והרי שתכלית המצוה היא ביישוב העולם, וזה שיש לו בני בנים, אף שמתו בניו, הלא קיים תכלית זו! ודוחים: כי תניא [כאשר שנויה הברייתא] ההיא, הרי זה להשלים למנין הילדים הראוי, כגון שהיה לו בן אחד והיתה לו ממנו נכדה אחת, שבכך קיים מצוותו, ואולם אם היו לו בן ובת, אף שמתו הם בלא בנים — קיים חובתו.
Grandchildren are considered like children. This indicates that if one’s children have passed away, he has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply only if they had children of their own, as they are considered like his own children. The Gemara responds: When that baraita is taught it is with regard to completing the required number of children, e.g., if he had only a son, but his son had a daughter, he has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מֵיתִיבִי אבְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים מֵת אֶחָד מֵהֶם באוֹ שֶׁנִּמְצָא סָרִיס לֹא קִיֵּים פְּרִיָּה וּרְבִיָּה תְּיוּבְתָּא דְרַב הוּנָא תְּיוּבְתָּא.:

The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Huna from another baraita: Grandchildren are considered like children. If one of a man’s children died or was discovered to be a eunuch, the father has not fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply. This directly contradicts Rav Huna’s statement that one fulfills the mitzva even if his children die. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Rav Huna is indeed a conclusive refutation.
עין משפט נר מצוהרי״ףפסקי רי״דר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי בני בנים ה״ה כבנים, מת א׳ מהן או שנמצא סריס לא קיים פו״ר תיובתא דר״ה תיובתא והל׳ כר״י:
אמר מר בני בנים ה״ה כבנים סבר אביי למימר ברא לברא וברתא לברתא וכ״ש ברא לברתא אבל ברתא לברא לא, א״ל רבא לשבת יצרה ביע׳ והא איכא והל׳ כרבא, דכ״ע תרי מחד לא ולא והא א״ל רבין לר״ש נסיבא אתאת ואוליד בני וא״ל בני ברתי בניי נינהו, התם דחוי׳ הוא דקא מדחי להו דר״ש איעקר מפירקי׳ דר״ה:
תובתא1 דרב הונא. דהא תני מת אחד מהם לא קים.
1. = תיובתא.
מתיבי בני בנים הרי הם כבנים – פי׳ ארישא כשמתו בניו אינו נפטר אא״כ הניחו בני בנים וקשה לרב הונא. ופרקי׳ כי תליא ההיא להשלים פי׳ שלא היו לו לעולם אלא בן א׳ שאם הוליד בן ההו׳ בת פטור דבני בנים הרי הם כבני׳ הא כשהיו לו כבר זכר ונקב׳ ומתו פטור בלא בני בנים.
מיתיבי [מקשים] עוד על רב הונא ממה ששנינו: בני בנים הרי הם כבנים, מת אחד מהם או שנמצא סריס — לא קיים מצות פריה ורביה. משמע שלא די בזה שיש לו בני בנים, אלא צריך גם שיחיו ויוכלו לפרות ולרבות, והרי מכאן תיובתא [קושיה חמורה] על רב הונא! ומסכמים: אכן, תיובתא [קושיה היא] ונדחו דבריו.
The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Huna from another baraita: Grandchildren are considered like children. If one of a man’s children died or was discovered to be a eunuch, the father has not fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply. This directly contradicts Rav Huna’s statement that one fulfills the mitzva even if his children die. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Rav Huna is indeed a conclusive refutation.
עין משפט נר מצוהרי״ףפסקי רי״דר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים.: סְבַר אַבָּיֵי לְמֵימַר בְּרָא לִבְרָא וּבְרַתָּא לִבְרַתָּא וכ״שוְכׇל שֶׁכֵּן בְּרָא לִבְרַתָּא אֲבָל בְּרַתָּא לִבְרָא לָא א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא גלָשֶׁבֶת יְצָרָהּ בָּעֲיָא וְהָא אִיכָּא.

§ It was taught in the baraita that grandchildren are considered like children. Abaye thought to say that if one’s children die, he fulfills the mitzva to be fruitful and multiply through grandchildren, provided a son was born to his son and a daughter to his daughter, and all the more so if a son was born to his daughter, as his grandchildren take the place of his children in these cases. However, if a daughter was born to his son, no, she cannot take the place of her father. Rava said to him: We require merely fulfillment of the verse: “He formed it to be inhabited,” and there is fulfillment in this case, as the earth is inhabited by his descendants.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכל שכן ברא לברתא – אע״ג דאמרינן לעיל אין שני זכרים חשובים כבן ובת הכא שבא מכח מי שפטרתו מפריה ורביה פשיטא דקאי שפיר הבן במקום הבת.
וכל שכן ברא לב⁠[רתא. אם] ילדה הבת בן והם שני בנים. ודייקי מהכא1 דשני זכרים עדיפי מזכר ונקיבה. וכבר ביארנו זה למעלה2 תכלית הביאור, וכאן הוא מקומו. [בר]⁠תא לברא. אם נולדה בת לבן אעפ״י שהבת ילדה בן והם עתה זכר ונקיבה. לשבת בעינן. והואיל ואיכא זכר ונקיבה פטור, שאין להקפיד אם הבן מהבת או מהבן. ולא מצינן לפרושי אבל ברתא לברא ומהבת נולדה בת והוו שתי נקיבות, דשתי נקיבות ליכא מאן דאמ׳ דמיפטר בהו. דכולי עלמא. בין אביי בין רבא. תרי מחד. אם היו לו שני בנים ומת האחד בלא בנים, ולשיני היו זכר ונקיבה, לא נפטר מפריה ורביה. מפרקיה. כלומ׳ שהיה מאריך בדרשה וצריכין להטיל מי רגלים ומעמידין עצמן ונעקרין.
מתני׳. דדייקינן מינה דהואיל וקים פריה ורביה ליכא מצוה באשה בת בנים, דלאו כר׳ יהושוע היא דקאמ׳ דמצוה דרבנן היא, שמא יהא זרע הגון ומתקיים וירא שמים יותר. הילכך הואיל ואיכא מצוה מדרבנן באשה בת בנים אעפ״י שקים פריה ורביה מוכר ספר תורה לישא אשה בת בנים. ומשום אשה שאינה בת בנים אינו מוכר ספר תורה לעולם, שהרי מבטל מצוה בנישואיה. וכולן מתו. ובמדרש3 מפסח ועד ל״ג בעומר. ומפני זה נהגו שאין נושאין נשים מפסח עד ל״ג בעומר.
מידי4. דבר הראוי לה. מן החטא. הרהור. חשקה בתורה. שאין לי הרהור ואני מתעסק בתלמוד.
1. בעל ההשלמה לעיל סא, ב.
2. לעיל ע״א ד״ה וב״ה לילפו.
3. כן מובא בשם מדרש בתוס׳ מהר״ם [וכנראה שהוא מקורו של רבינו]. ובמאירי: וקבלה ביד הגאונים ז״ל שביום ל״ג לעומר פסקה המיתה וכו׳. וראה ספר המנהיג הל׳ אירוסין ונשואין עמ׳ תקלח בשם רז״ה.
4. שלשת הדבורים הבאים שייכים להלן סג, א-ב.
א שנינו בברייתא שבני בנים הרי הם כבנים. סבר אביי למימר [לומר], שהכלל מתקיים רק כאשר יש ברא לברא [בן לבן] וברתא לברתא [ובת לבת], וכל שכן ברא לברתא [בן לבת] שעומד במקום אמו, אבל ברתא לברא [בת לבן] — לא, שאיננה נחשבת במנין מפני שאין היא יכולה למלא מקום אביה. אמר ליה [לו] רבא: הלא ״לשבת יצרה״ בעיא [צריך], והא איכא [והרי יש כאן], שהרי נתיישב העולם בילדיו.
§ It was taught in the baraita that grandchildren are considered like children. Abaye thought to say that if one’s children die, he fulfills the mitzva to be fruitful and multiply through grandchildren, provided a son was born to his son and a daughter to his daughter, and all the more so if a son was born to his daughter, as his grandchildren take the place of his children in these cases. However, if a daughter was born to his son, no, she cannot take the place of her father. Rava said to him: We require merely fulfillment of the verse: “He formed it to be inhabited,” and there is fulfillment in this case, as the earth is inhabited by his descendants.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת דתְּרֵי מֵחַד לָא וְלָא וְהָא אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב שֵׁשֶׁת נְסֵיב אִיתְּתָא וְאוֹלֵיד בְּנֵי וַאֲמַר לְהוּ בְּנֵי בְרַתִּי בְּנֵי נִינְהוּ.

The Gemara comments: In any event, everyone agrees that if one has two grandchildren from one child, no, he has not fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply, even if he has both a grandson and a granddaughter. The Gemara asks: And has he not? Didn’t the Rabbis say to Rav Sheshet: Marry a woman and have sons, as you have not yet fathered any sons, and Rav Sheshet said to them: The sons of my daughter are my sons? This indicates that one can fulfill the mitzva through grandchildren even if he did not have a son and daughter of his own.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דכולי עלמא – בין לאביי בין לרבא.
תרי מחד – והשני מת בלא בנים לא קיים הזקן פריה ורביה.
הא דאמר רב ששת בני שילאי ברת בנאי אינוןא, לית ליה דר׳ יהושע, שאפילו כן היה לו לישא ולהיות לו בנים בזקנותו. והא דאמרינן דחויי מדחה להוב משום דאיעקר, אפילו כן היה לו לישא מדשמואלג, דאמר לא טוב היות האדם לבדו. וא״ת דלית ליה דשמואל, א״כ היה להם לראשונים לדחותה מדרב ששת ומדרב אבא בר זבדאד. אלא יש לומר, שפסקה תאותן בעקור זה לגמרי. א״נה כיון שקיימו דאורייתא, אין מחייבין אותן לישא, לפי שהיו זקנים ונאים בישיבה יותר מן הבית, דומין במקצת לבן עזאי.
א. לפנינו בגמ׳: בני ברתי בני אינון, וכ״ה בנדפס. אך בכ״י א ב כמו שהוא כאן, וכנראה הגיה בנדפס ע״פ הגמ׳ שלפנינו. וכמו שהוא כאן כ״ה במאירי: בני דשילת ברתאי בראי נינהו.
ב. בכ״י א: מדחא דחי להון.
ג. לעיל סא ב.
ד. כונת רבינו להא דלקמן סד ב. ועיין בשאלתות סוף שאילתא קסה פרשת ברכה, דגרס כאן בגמ׳ במקום רב ששת, רב אבא בר זבדא.
ה. בנדפס: ה״נ, וט״ס דלפי״ז הכל תירוץ אחד והאמת שיש כאן שני תירוצים. וכ״ה במאירי שכתב: יראה שפסקה תאותו מצד אותו העיקור או שחשקה נפשו בתורה. ועיין מה שכתב בזה הריטב״א.
ומעירים: דכולי עלמא מיהת [לדעת הכל על כל פנים] תרי מחד [שנים מבן אחד] לא, שאם היו לו רק בן אחד או בת אחת, ולהם שני ילדים, זכר ונקיבה — לא קיים על ידם פריה ורביה. ושואלים: והאם לא? והא אמרי ליה רבנן [והרי אמרו לו חכמים] לרב ששת: נסיב איתתא ואוליד בני [שא אשה והולד בנים], שלא היו לו בנים, ואמר להו [להם] רב ששת: בני ברתי [בתי] בני נינהו [הם], משמע שעל ידי בני בתו יוצא ידי חובה!
The Gemara comments: In any event, everyone agrees that if one has two grandchildren from one child, no, he has not fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply, even if he has both a grandson and a granddaughter. The Gemara asks: And has he not? Didn’t the Rabbis say to Rav Sheshet: Marry a woman and have sons, as you have not yet fathered any sons, and Rav Sheshet said to them: The sons of my daughter are my sons? This indicates that one can fulfill the mitzva through grandchildren even if he did not have a son and daughter of his own.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הָתָם דַּחוֹיֵי קָמְדַחֵי לְהוּ דְּרַב שֵׁשֶׁת אִיעֲקַר מִפִּירְקֵיהּ דְּרַב הוּנָא.

The Gemara answers: There, Rav Sheshet was merely putting them off. The real reason he did not want to get remarried was because Rav Sheshet became impotent from Rav Huna’s discourse. Rav Huna’s discourses were so lengthy that Rav Sheshet became impotent after waiting for so long without relieving himself.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איעקר מפרקיה דרב הונא – שהיה מאריך בדרשיו וצריכים למי רגלים ומעמידים עצמן ונעקרים כדתניא בבכורות (דף מד:).
ומשיבים: התם דחויי קמדחי להו [שם רק דחה אותם], משום שלא רצה לומר להם את הטעם האמיתי שאינו נושא אשה, כי רב ששת איעקר מפרקיה [נעשה עקר מתוך דרשתו] של רב הונא, שהיה מאריך בדרשותיו ולא יכלו אנשים לצאת לעשות צרכיהם, ועל ידי כך נעשו האנשים עקרים.
The Gemara answers: There, Rav Sheshet was merely putting them off. The real reason he did not want to get remarried was because Rav Sheshet became impotent from Rav Huna’s discourse. Rav Huna’s discourses were so lengthy that Rav Sheshet became impotent after waiting for so long without relieving himself.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲמַר לֵיהּ רַבָּה לְרָבָא בַּר מָארִי מְנַָא הָא מִילְּתָא דַּאֲמוּר רַבָּנַן בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב {בראשית ל״א:מ״ג} הַבָּנוֹת בְּנוֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי אֶלָּא מֵעַתָּה וְהַצֹּאן צֹאנִי הָכִי נָמֵי אֶלָּא דִּקְנֵית מִינַּאי הָכָא נָמֵי דִּקְנֵית מִינַּאי.

Rabba said to Rava bar Mari: From where is this matter that the Sages stated derived, that grandchildren are considered like children? If we say it is derived from the fact that it is written in Laban’s speech to Jacob: “The daughters are my daughters and the children are my children” (Genesis 31:43), which indicates that Jacob’s children were also considered to be the children of their grandfather Laban, if that is so, does the continuation of Laban’s statement: “And the flocks are my flocks” (Genesis 31:43), indicate that so too, Jacob’s flocks were considered as belonging to Laban? Rather, Laban was saying that you, Jacob, acquired them from me. Here too, with regard to the children, Laban was saying: You acquired them from me, i.e., it is only due to me that you have children.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנא הא מילתא כו׳ – אבני בתו קאי דבן בנו פשיטא לן.
בפרש״י בד״ה מנא הא מלתא כו׳ אבני בתו קאי דבן בנו פשיטא לן עכ״ל צ״ע דהא לעיל אמרינן דברא לברא וברתא לברתא מקרי בני בנים כבנים (ב) וכ״ש ברא לברתא ודוחק לומר דהאי כ״ש ברא לברתא לא קאי אלא על ברתא לברתא ולא על ברא לברא דא״כ הכי הל״ל ברתא לברתא וכ״ש ברא לברתא וכ״ש ברא לברא וק״ל:
גמ׳ מנא הא מילתא דאמור רבנן דבני בנים הרי הן כבנים. עיין יומא דף סו ע״ב ולעיל דף יז ע״א ובפי׳ רש״י בחומש בראשית כ י״ב ובמ״ב ח כו וברד״ק שם ובמ״א טו י וצ״ע ובראשית כ״ט ה ש״ב יט כה ובמהרש״א ח״א סוף סוטה ד״ה א״ל אשקיין:
באותו ענין אמר ליה [לו] רבה לרבא בר מארי: מנא הא מילתא דאמור רבנן [מניין דבר זה שאמרו חכמים] בני בנים הרי הן כבנים? אילימא מדכתיב [אם תאמר ממה שנאמר] בדברי לבן ליעקב על בני ״הבנות בנתי והבנים בני״ (בראשית לא, מג), שמזה משמע שבני יעקב נחשבים כבני לבן סבם — אלא מעתה ״והצאן צאני״ (שם) הכי נמי [כך גם כן] תאמר שהוא באמת שלו?! אלא, הכוונה היא דקנית מינאי [שקנית, שקיבלת, ממני], הכא נמי [כאן בענין הבנים גם כן] פירושו — דקנית מינאי [אלה שקנית, שקיבלת, ממני], שבגללי יש לך עכשיו בנים.
Rabba said to Rava bar Mari: From where is this matter that the Sages stated derived, that grandchildren are considered like children? If we say it is derived from the fact that it is written in Laban’s speech to Jacob: “The daughters are my daughters and the children are my children” (Genesis 31:43), which indicates that Jacob’s children were also considered to be the children of their grandfather Laban, if that is so, does the continuation of Laban’s statement: “And the flocks are my flocks” (Genesis 31:43), indicate that so too, Jacob’s flocks were considered as belonging to Laban? Rather, Laban was saying that you, Jacob, acquired them from me. Here too, with regard to the children, Laban was saying: You acquired them from me, i.e., it is only due to me that you have children.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֶלָּא מֵהָכָא {דברי הימים א ב׳:כ״א} וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב וּכְתִיב {שופטים ה׳:י״ד} מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחוֹקְקִים וּכְתִיב {תהלים ס׳:ט׳} יְהוּדָה מְחוֹקְקִי.

Rather, the proof is from here: “And afterward Hezron went in to the daughter of Machir, the father of Gilead…and she bore him Segub” (I Chronicles 2:21), and it is written: “Out of Machir came down governors” (Judges 5:14), and it is written: “Judah is my governor” (Psalms 60:9). Consequently, the governors, who were from the tribe of Judah, were also called the sons of Machir, who was from the tribe of Manasseh. This must be because they were the children of Machir’s daughter and Hezron, indicating that grandchildren are considered like children.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מני מכיר ירדו מחוקקים – ולא מצינו למימר מבני בניו אלא מבני בתו דהא כתיב קרא אחרינא יהודה מחוקקי ולא משכחת לה דליתו מתרוייהו אלא הכי דנפקו מחוקקים מחצרון מבתו של מכיר אלמא בני בתו כבניו.
וכתיב בני מכיר וכו׳ – פי׳ על שם בני חצרון שנשא בתו וחצרון משבט יהודה שהם מחוקקי׳ כדכתיב ומחוקק מבין רגליו וכתיב יהודה מחוקקי.
ואחר בא חצרון כו׳ וכתיב מני מכיר גו׳ מחוקקים גו׳ כנראה מפרש״י דעיקר הראיה מהנך קראי אבל מהאי קרא קמא גופיה לחוד דד״ה יש להביא ראיה דכתיב בסיפא דענינא כל אלה בני מכיר גו׳ וכיון שנקראו בני חצרון מבת מכיר בני מכיר מוכח דבן בתו כבנים וצ״ל דמני מכיר מחוקקים כו׳ הוא ראיה שני׳ ודו״ק:
אלא, הראיה היא מהכא [מכאן]: ״ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד והוא לקחה והוא בן שישים שנה ותלד לו את שגוב״ (דברי הימים א׳ ב, כא), וכתיב [ונאמר]: ״מני מכיר ירדו מחקקים״ (שופטים ה, יד) וכתיב [ונאמר] ״יהודה מחקקי״ (תהלים ס, ט), נמצא שמחוקקי שבט יהודה מתייחסים גם למכיר, אף שהם רק בני בתו (שנשא אותה חצרון משבט יהודה) ומכאן רואים שבני בנים נחשבים כבנים.
Rather, the proof is from here: “And afterward Hezron went in to the daughter of Machir, the father of Gilead…and she bore him Segub” (I Chronicles 2:21), and it is written: “Out of Machir came down governors” (Judges 5:14), and it is written: “Judah is my governor” (Psalms 60:9). Consequently, the governors, who were from the tribe of Judah, were also called the sons of Machir, who was from the tribe of Manasseh. This must be because they were the children of Machir’s daughter and Hezron, indicating that grandchildren are considered like children.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַתְנִיתִין דְּלָאו כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה בְּיַלְדוּתוֹ יִשָּׂא אִשָּׁה בְּזִקְנוּתוֹ הָיוּ לוֹ בָּנִים בְּיַלְדוּתוֹ יִהְיוּ לוֹ בָּנִים בְּזִקְנוּתוֹ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {קהלת י״א:ו׳} בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.

§ The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua says: If a man married a woman in his youth, and she passed away, he should marry another woman in his old age. If he had children in his youth, he should have more children in his old age, as it is stated: “In the morning sow your seed, and in the evening do not withhold your hand; for you do not know which shall prosper, whether this or that, or whether they both alike shall be good” (Ecclesiastes 11:6). This verse indicates that a man should continue having children even after he has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply.
רי״ףרש״יראב״ןבעל המאורראב״ד כתוב שםפסקי רי״דרמב״ן מלחמות ה'פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתניתין – דקתני אא״כ כו׳ הא אם יש לו יבטל דלא כר׳ יהושע.
לערב – לעת זקנתו.
אי זה יכשר – איזה זרע יהא הגון וירא שמים ומתקיים.
ומתני׳ דלא כר׳ יהושע, דתניא ר׳ יהושע אומר נשא אשה בילדותו ישא בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר בבוקר זרע את זרעך וגו׳.
{שמעתא דמי שיש לו בנים לענין נשיאת אשה}
תניא: רבי יהושע אומר: נשא אשה בילדותו, ישא אשה בזקנותו. היו לו בנים בילדותו, יהיו לו בנים בזקנותו וכו׳. א״ר מתנא: הלכה כרבי יהושע.
כתב עלה הרי״ף ז״ל (רי״ף יבמות י״ט:): והא מילתא דרבנן היא, אבל דאורייתא, כיון שיש לו זכר ונקבה קיים מצות פריה ורביה. ולא פי׳ למאי נ״מ אי דאורייתא אי דרבנן, והשמיט מלכתוב מאי דאמרינן עלה בגמרא: מתני׳ דלא כרבי יהושע. ומה1 שכתב במשנתנו2, דלא יבטל אדם מפריה ורביה אא״כ יש לו בנים, וכתב עלה מימרא דרב נחמן אמר שמואל – אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים, אסור לעמוד בלא אשה – נראה מדברי הרב ז״ל דאיתא למתני׳ ואיתא לדרב נחמן ולשנויא דשנינן בגמרא אליבא דידיה: אין לו בנים, נושא אשה בת בנים. יש לו בנים, נושא אשה דלאו בת בנים. נ״מ למכור ס״ת.
ואנו לא כך נראה לנו. דהא בהדיא אמרי׳ בגמרא (בבלי יבמות ס״ב:), מתניתין דלא כרבי יהושע. וכיון דאיפסיקא הלכתא כרבי יהושע, ממילא אדחיא לה מתני׳ דלא יבטל, וליתא למתני׳ מקמי ברייתא. אלא אפי׳ יש לו בנים לא יבטל מפריה ורביה ולכתחלה אינו נושא אשה דלאו בת בנים, אף על פי שיש לו כמה בנים. ומוכר ס״ת לישא אשה בת בנים. ואף על גב דמדרבנן היא, אין הפרש בכך בין דאורייתא לדרבנן.
אלא הכי הוא דאיכא לאיפלוגי בין דאורייתא לדרבנן. דאי קיים פריה ורביה דאורייתא ומתה אשתו ונשא אשה אחרת ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, לא אמרינן בהא, אינו רשאי ליבטל (בבלי יבמות ס״ד.). שלא אמר רבי יהושע אלא כמנהג דרך ארץ, מדקא נסיב תלמודא, בבקר זרע את זרעך, אבל לא חייב לגרש בכך. א״נ, נ״מ בין דאורייתא לרבנן למאי דאמרינן התם (מועד קטן כ״ג.) – מתה אשתו, אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו ג׳ רגלים; ואם אין לו בנים, מותר לישא אשה לאלתר מפני ביטול פריה ורביה – דשמעת מינה, הא קיים פריה ורביה דאורייתא, אסור. ובכל הני מילי לא פליג ר׳ יהושע.
1. נראה דצ״ל: וממה
2. נראה דצ״ל: משנתנו
[במאור דף יט: ד״ה תניא. לרי״ף סי׳ פג (יבמות דף סא:)]
כתוב שם: תניא רבי יהושע אומר נשא אשה בילדותו וכו׳, עד ולא כך נראה לנו, דהא בהדיא אמרינן בגמרא [דף סב:] מתניתין דלא כרב יהושע, וכיון דאיפסקא הילכתא כרבי יהושע ממילא אידחיא לה מתניתין דלא יבטל וליתא למתניתין מקמי ברייתא וכו׳.
אמר אברהם: תמה אני על דבריו, שאלו אמר רבי יהושע לא יבטל אדם מפריה ורביה אפילו יש לו כמה בנים נראה חולק על משנתנו לגמרי. אבל הוא לא אמר אלא היו לו בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו, והביא לו פסוק מדברי קבלה והוא אינו מפורש אבל כעין אסמכתא, על כן אמר הרב ז״ל כי הוא מדרבנן. ומשנתנו לא הזכיר מצוה זו כלל, מ״מ תרוייהו איתנהו האי כדיניה והאי כדיניה. מצות פריה ורביה דאורייתא מוכר ספר תורה כדי ליקח אשה בת בנים, אבל לרבנן לא ימכור לפי שאינו רואה סימן ברכה אלא אם כן מוכרו לדבר גדול. והא שמואל שהוא רבו של רב מתנה1 כדאיתא בקדושין בעשרה יוחסין [דף ע:] ובכמה דוכתי. לא אמר אע״פ שיש לו כמה בנים אסור לעמוד בלא אשה, ולא אסור לבטל, אלמא אין בו לא איסור עשה ולא איסור לאו אלא כעצה טובה קאמר לה רבי יהושע: אע״פ. אבל לעמוד בלא אשה איכא איסור שמא יבא לידי הרהור עבירה, ואם בזה לא ימכור ספר תורה, כל שכן על זה.
1. גירסתנו ביבמות דף סא: רב נחמן, וכן מוכח מראיתו מפ׳ עשרה יוחסין (קידושין דף ע:).
מתני׳ דלא כר״י דתנאי רש״א נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו הי״ל בנים בילדותו יהי׳ לו בנים בזקנותו שנאמר בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך אר״מ הל׳ כר״י:
{שמעתא דמי שיש לו בנים לענין נשיאת אשה}
ועוד, א״ר מתנא, הלכה כרבי יהושע, כתב עליו הרי״ף ז״ל, והא מילתא דרבנן הוא וכו׳, עד ולא פי׳ למאי נ״מ.
אמר הכותב: בכאן לא בא רבינו ז״ל אלא לפרש האמת ולתרץ השמועות. שאילו היה דברי רבי יהושע מן התורה, על חנם נחלקו בית שמאי ובית הלל בולדות, ועל חנם חלקו רבי יוחנן וריש לקיש בגר, ורב הונא ורבי יוחנן בהיו לו בנים ומתו, ואביי ורבא בבני בנים. אלא, דאורייתא, כבית הלל, [וכד אמירו על]⁠1 מימרי דאמוראי. דרבנן, זורע לעולם כל מה שאפשר לו לזרוע. נפקא מיניה למידע קושטא דמלתא.
ומיהו, לענין דינא נמי נפקא מינה. דאי דאורייתא, מכין אותו, כענין שאמרו במי שאומרין,⁠2 עשה לולב, ואינו עושה, סוכה, ואינו עושה, שמכין אותו עד שתצא נפשו ומשמתין ומחרימין ועושין הרדפה. אבל משום מצוה דרבנן, דלאו תקנתא היא אלא כעין יישוב דרך ארץ, אין מחמירין עליו כ״כ.
ונפקא מיניה לדינא דגמרא לזו שאמרו (סוטה כ״ו.): והרובא שנשא עקרה וזקנה ואין לו אשה ובנים מעיקרא, לא שותות ולא נוטלות כתובה. יש לו אשה ובנים, או שותות או לא נוטלות כתובה.
וכן מה שהפריש בעל המאור ז״ל בין דאורייתא לרבנן, בנשא אשה ושהה עמה עשר שנים, שאין מחייבין אותו לגרש בכך, כל זה מהלכות רבינו ז״ל יוצא. שהרי כתב הא דתניא (בבלי יבמות ס״ה.): לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים. ואם נשאת למי שאין לו בנים, תצא בלא כתובה. ואם תאמר, לרבי יהושע אף למי שיש לו בנים לכתחלה לא תנשא, כיון שיש לו בנים, משום, לערב אל תנח ידך, לא חששו לאוסרה עליו מספק. וכן הגאונים ז״ל כתבוה לברייתא זו בחבוריהם. אלמא כדברי רבי יהושע אתיא.
והפרש אחר שהפריש ביניהם לענין אבילות, במי שמתה אשתו, כבר כתבו רבינו ז״ל בהלכות מסכת משקין (רי״ף מועד קטן י״ד.) והאריך לבאר הדבר.
ולענין מה שכתב משנתנו, דלא יבטל אדם מפריה ורביה וכו׳, וכתב עלה מימרא דרב נחמן אמר שמואל, כל אחת ואחת לתלמודו הוא בא. משנתינו לפרש בו דין תורה בפריה ורביה, ודרבי יהושע מצוה מדבריהם. אלא שבגמרא דקו דמתניתין דלא כרבי יהושע, מדקתני, לא יבטל מפריה ורביה אלא א״כ יש לו בנים, דמשמע, הא יש לו בנים יבטל. ואילו כתב רבינו ז״ל מתני׳ דלא כר׳ יהושע, לא הועיל בו כלום, דמכל מקום תרוייהו איתנהו, כמו שפירש.
ולעולם הוא מוכר ספר תורה, ואפילו יש לו כמה בנים, משום לשבת יצרה (ישעיהו מ״ה:י״ח; ועיין מגילה כ״ז.), והא קא עביד שבת. וכן כתבו רב אחא משבחא ובעלי הלכות ז״ל, אלא שלא הוזכר זה בגמרא ולא היה רבינו ז״ל חייב לכתבו.
ומיהו, כיון דמצוה דרבנן היא, כמנהג דרך ארץ, מדקא נסיב לה תלמודא, בבקר זרע את זרעך, ולא הזכירו בזה איסור, אלא, ישא אשה, מצוה דלכתחלה הוא, אין3 כופין ולא קורין עבריינא למי שאינו רוצה לעסוק בה. אבל מאשה לא יבטל לעולם, שאסור הוא לעמוד בלא אשה והכתוב אומר (בראשית ב׳:י״ח), לא טוב היות האדם לבדו. והיינו דשמואל. ואיהו ורב מתנא, מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.
ואפילו תימא דאין מצוה זו גדולה מזו, אלא תרוייהו דרבנן ולכתחלה, אפילו הכי ליכא למיפשט דשמואל פליג אדרב מתנא, אלא דשמואל לא נחית לפסקא דרב מתנה, ומשום הכי אמר, אף על פי שיש לו כמה בנים ואינו בא לרבות בנים, אסור לו לעמוד בלא אשה. נפקא מינה לרבי יהושע, שאפילו היה עקור או שאינו יורה כחץ, אסור לו לעמוד בלא אשה. דאלו הוה דשמואל פליג אדרב מתנא, אדרבה, ליתא לברייתא ולדרב מתנא מקמי מתני׳ ורב נחמן אמר שמואל, שאין דבריו של אחד במקום שנים. ועוד, דסתם מתני׳ עדיפא מדר׳ יהושע.
ואי נמי פליגן אהדדי, מדאמר שמואל, אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים, דאלמא, מכיון שיש לו בנים פטור הוא מלזרוע, אין להקשות על רבינו ז״ל למה כתבה. שהוא לא בא4 ללמד על מצות בנים כתבה, שכבר פירש, אלא לומר שאסור לו לאדם לעמוד בלא אשה אף על פי שאינו חייב כלל בפריה ורביה.
ולעולם מוכר הוא ספר תורה אפילו לישא אשה דלאו בת בנים, ואף על גב דליכא שבת. וההיא דאמרינן לעיל, נפקא מינה למכור ספר תורה, אליבא דמתני׳ אתמר, דלית ליה דר׳ יהושע, ולא שרי למכור ספר תורה בין אשה בת בנים לשאינה בת בנים. ולפיכך השמיטה רבינו ז״ל.
1. נראה דצ״ל כמו: וכדמפרשינן על פי
2. נראה דצ״ל: שאומרין לו
3. נראה דצ״ל: ואין
4. נראה שיש למחוק תבה זו
ב מעירים: מתניתין [משנתנו] האומרת שכהן לא ישא אילונית אלא אם כן יש לו בנים, ומשמע שאם יש לו כבר בנים יכול לישא אילונית ולהבטל מפריה ורביה, משנה זו היא דלאו [שלא] כדעת ר׳ יהושע. דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו — ישא אשה אחרת בזקנותו. היו לו בנים בילדותו — יהיו לו בנים בזקנותו. שנאמר: ״בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים״ (קהלת יא, ו), משמע שצריך לעסוק בפריה ורביה אפילו כשיש לו בנים.
§ The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua says: If a man married a woman in his youth, and she passed away, he should marry another woman in his old age. If he had children in his youth, he should have more children in his old age, as it is stated: “In the morning sow your seed, and in the evening do not withhold your hand; for you do not know which shall prosper, whether this or that, or whether they both alike shall be good” (Ecclesiastes 11:6). This verse indicates that a man should continue having children even after he has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply.
רי״ףרש״יראב״ןבעל המאורראב״ד כתוב שםפסקי רי״דרמב״ן מלחמות ה'פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לָמַד תּוֹרָה בְּיַלְדוּתוֹ יִלְמוֹד תּוֹרָה בְּזִקְנוּתוֹ הָיוּ לוֹ תַּלְמִידִים בְּיַלְדוּתוֹ יִהְיוּ לוֹ תַּלְמִידִים בְּזִקְנוּתוֹ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְגוֹ׳ אָמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף זוּגִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא מִגְּבָת עַד אַנְטִיפְרַס וְכוּלָּן מֵתוּ בְּפֶרֶק אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה לָזֶה.

Rabbi Akiva says that the verse should be understood as follows: If one studied Torah in his youth he should study more Torah in his old age; if he had students in his youth he should have additional students in his old age, as it is stated: “In the morning sow your seed, etc.” They said by way of example that Rabbi Akiva had twelve thousand pairs of students in an area of land that stretched from Gevat to Antipatris in Judea, and they all died in one period of time, because they did not treat each other with respect.
רי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מגבת עד אנטיפרס – [בין העיירות הללו היו כולם].
ר׳ עקיבא אומר למד אדם תורה בילדותו ילמוד בזקנותו. אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לר׳ עקיבא מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו בין פסח לעצרת, והיה העולם שמם עד שבא ר׳ עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר׳ מאיר ור׳ יהודה [ור׳ יוסי] ור׳ שמעון ור׳ אלעזר בן שמוע והם העמידו אתא השעה.
א. לפנינו והם הם העמידו את התורה אותה שעה. וכגי׳ ספרנו כ״ה בדק״ס.
אע״פ שנשא אדם אשה בילדותו ישא בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בזקנותו ר״ל אע״פ שכבר קיים מצות פריה ורביה ומדרבנן כמו שביארנו למעלה (יבמות ס״א:) למד תורה בילדותו וכו׳ היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו בזקנותו שפעמים שאותם שבילדותו מתים ובאים אותם שבזקנותו ומשלימין אמרו על ר׳ עקיבא ששנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו וכלן מתו בפרק אחד על שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם בלא תורה עד שבא לו אצל רבותינו שבדרום ושנה להם לר׳ מאיר ור׳ שמעון ור׳ יהודה ור׳ יוסי ור׳ אלעזר בן שמוע והם הם העמידו את השעה ותלמידים אלו הוזכר כאן שכלם מתו מפסח ועד עצרת וקבלה ביד הגאונים שביום ל״ג בעומר פסקה המיתה ונוהגים מתוך כך שלא להתענות בו וכן נוהגים מתוך כך שלא לישא אשה מפסח עד אותו זמן:
כבר ביארנו שאין ראוי לאדם לעמד בלא אשה דרך הערה אמרו כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא טובה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו בלא שמחה שנאמר ושמחת אתה וביתך בלא ברכה דכתיב להניח ברכה אל ביתך בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני כלומר שצריך להתעסק בצרכי ביתו ותלמודו משתכח בלא חומה דכתיב נקבה תסובב גבר כלומר ששומרתו מכמה מיני נזקים בלא שלום שנאמר וידעת כי שלום אהלך:
כל היודע באשתו שהיא צנועה ביותר ויראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא שנאמר וידעת כי שלום אהלך כו׳ וכן כל היוצא לדרך ראוי לו לפקדה וליפרד ממנה מתוך חבה שאף האשה לבה עליו בשעת הפרידה ומתעוררת לאהבתו ואפי׳ היה סמוך לוסתה עונה שראוי לו לפרוש כמו שיתבאר במקומו מכל מקום פוקדה בדברי שעשוע ליפרד ממנה באהבה ויש מפרשים אף בפקידה ממש שאף הפרשת עונה סמוך לוסתה אינה אלא מדברי סופרים והם אמרו ואע״ג דנפקא לן מוהזרתם אסמכתא בעלמא היא ויש מפרשין דסמוך לוסתה שאסרו מן התורה דוקא לאחר הוסת כגון שנתערבו דמיה אבל קודם הוסת מדרבנן ויש גורסין כאן לא נצרכא אלא לאשתו נדה כלומר ולפקידת דברים ויש מפרשים לגירסא זו לאשתו נדה שראוי לו להתאחר עד שתטהר אם היא סמוכה לטבילתה עונה ודברים אלו כלם לאי זו שיטה שתהיה דוקא כשהולך לדבר הרשות אבל אם הולך לדבר מצוה אין ראוי לו להתעכב כלל לשום דבר:
האוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה ומשיאן סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא וסמוך לפרקן שכתבנו יש מפרשים בו קודם שיגדלו ויש מפרשין קודם שמנה עשרה שהוא זמן חפה וכבר ביארנו הענין ומה שנחלקו בו המפרשים בסנהדרין פרק שריפה (סנהדרין ע״ו:):
האוהב את שכניו ומקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה׳ יענה והאי דנקט בת אחותו יש מפרשים דרך כלל על כל קרובה שלו ונקט היותר קרובה שבזווגי היתר קורבא והאי דלא נקט בת אחיו יש מפרשים מפני שאיפשר ליבטל בה מצות יבמים אם ימות בלא בנים ויש מפרשים מפני שדעתו של אדם קרובה אצל אחותו יותר מאחיו ובת אחותו אהובה אצלו יותר ולי נראה שדרך כלל הוא משבח זיווג הקרובות מפני שטבען שוה לטבעו ואהבתן מצוייה ביניהם מתוך שווי הטבעים ונקט בת אחותו מפני שהיא שוה לו בטבע יותר מכלן וכמו שאמרו (ב״ב ק״י.) רוב בנים דומים לאחי האם וזהו שהביאו עליו אז תקרא וה׳ יענה כלומר שתהא נשמע בביתך הרבה ומה ששבחו בכאן המלוה סלע לעני בשעת דחקו מכל מקום אם היה ממציא לו מעות מצד שנותן עיניו בנכסיו הרי זה רשע ערום ונעשית מצותו עבירה ועל זה אמרו ומצאוהו רעות רבות וצרות זה הממציא מעות לעני בשעת דחקו וכבר ביארנוה במסכת חגיגה (ה׳.):
מפני שלא נהגו כבוד זה לזה כו׳ ולא חש כ״א מהם על כבוד תורה של חבירו דאין כבוד אלא תורה ולכך מתו במדה זו כי היא חייך גו׳ ואמרו שמתו במיתת אסכרה דאפשר דכ״א דיבר לשון הרע והיה מספר בגנות חבירו וסימן ללשון הרע אסכרה כדאמרינן פרק ב״מ ואמר שמתו בין פסח לעצרת להורות שמתו בהשגחה כי הוא הזמן ממוצע לבריאות וקרוב לרפואה כדאמרינן בשבת כל שקייני טבא בין דיבחא לעצרתא וק״ל:
ר׳ עקיבא אומר ומפרש פסוק זה כך: למד תורה בילדותו — ילמד תורה בזקנותו. היו לו תלמידים בילדותויהיו לו תלמידים בזקנותו. שנאמר: ״בבקר זרע את זרעך וגו׳⁠ ⁠״. ואמרו כעין ראיה לדבר: שנים עשר אלף זוגים (זוגות) תלמידים היו לו לר׳ עקיבא בחבל הארץ שמגבת עד אנטיפרס בארץ יהודה, וכולן מתו בפרק (זמן) אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה.
Rabbi Akiva says that the verse should be understood as follows: If one studied Torah in his youth he should study more Torah in his old age; if he had students in his youth he should have additional students in his old age, as it is stated: “In the morning sow your seed, etc.” They said by way of example that Rabbi Akiva had twelve thousand pairs of students in an area of land that stretched from Gevat to Antipatris in Judea, and they all died in one period of time, because they did not treat each other with respect.
רי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְהָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם עַד שֶׁבָּא ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם וּשְׁנָאָהּ לָהֶם ר״מרַבִּי מֵאִיר ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וְהֵם הֵם הֶעֱמִידוּ תּוֹרָה אוֹתָהּ שָׁעָה.

And the world was desolate of Torah until Rabbi Akiva came to our Rabbis in the South and taught his Torah to them. This second group of disciples consisted of Rabbi Meir, Rabbi Yehuda, Rabbi Yosei, Rabbi Shimon, and Rabbi Elazar ben Shamua. And these are the very ones who upheld the study of Torah at that time. Although Rabbi Akiva’s earlier students did not survive, his later disciples were able to transmit the Torah to future generations.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמם – שנשתכחה תורה.
והיה העולם שמם מתורה, עד שבא ר׳ עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה את תורתו להם, ותלמידים אחרונים אלה הם: ר׳ מאיר, ור׳ יהודה, ור׳ יוסי, ור׳ שמעון, ור׳ אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. הרי שאף שהיו לו תלמידים רבים כל כך בשנותיו המוקדמות, מכל מקום לא נתקיימו, ומי שנתקיימו היו דווקא תלמידיו האחרונים, שמהם יצאה תורה לישראל.
And the world was desolate of Torah until Rabbi Akiva came to our Rabbis in the South and taught his Torah to them. This second group of disciples consisted of Rabbi Meir, Rabbi Yehuda, Rabbi Yosei, Rabbi Shimon, and Rabbi Elazar ben Shamua. And these are the very ones who upheld the study of Torah at that time. Although Rabbi Akiva’s earlier students did not survive, his later disciples were able to transmit the Torah to future generations.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תָּנָא כּוּלָּם מֵתוּ מִפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת אָמַר רַב חָמָא בַּר אַבָּא וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין כּוּלָּם מֵתוּ מִיתָה רָעָה מַאי הִיא א״ראָמַר רַב נַחְמָן אַסְכָּרָה.

With regard to the twelve thousand pairs of Rabbi Akiva’s students, the Gemara adds: It is taught that all of them died in the period from Passover until Shavuot. Rav Ḥama bar Abba said, and some say it was Rabbi Ḥiyya bar Avin: They all died a bad death. The Gemara inquires: What is it that is called a bad death? Rav Naḥman said: Diphtheria.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אגב אותו ענין מעירים: תנא [שנה החכם] כל התלמידים כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. ושאלו: מאי [מה] היא מיתה רעה זו? אמר רב נחמן: אסכרה.
With regard to the twelve thousand pairs of Rabbi Akiva’s students, the Gemara adds: It is taught that all of them died in the period from Passover until Shavuot. Rav Ḥama bar Abba said, and some say it was Rabbi Ḥiyya bar Avin: They all died a bad death. The Gemara inquires: What is it that is called a bad death? Rav Naḥman said: Diphtheria.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״ראָמַר רַב מַתְנָא הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

Rav Mattana said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that one must attempt to have more children even if he has already fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply.
רי״ףראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר רב מתנא הלכה כר׳ יהושע.
אמר רב מתנא: הלכה כר׳ יהושע, שצריך אדם להשתדל להוליד בנים, גם אם כבר קיים מצות פריה ורביה.
Rav Mattana said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that one must attempt to have more children even if he has already fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply.
רי״ףראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם א״ראָמַר רַבִּי חֲנִילַאי הכׇּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה בְּלֹא בְּרָכָה בְּלֹא טוֹבָה בְּלֹא שִׂמְחָה דִּכְתִיב {דברים י״ד:כ״ו} וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ בְּלֹא בְּרָכָה דִּכְתִיב {יחזקאל מ״ד:ל׳} לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ בְּלֹא טוֹבָה דִּכְתִיב {בראשית ב׳:י״ח} לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ.

§ Apropos the discussion with regard to the mitzva to have children, the Gemara cites statements about marriage in general. Rabbi Tanḥum said that Rabbi Ḥanilai said: Any man who does not have a wife is left without joy, without blessing, without goodness. He proceeds to quote verses to support each part of his statement. He is without joy, as it is written: “And you shall rejoice, you and your household” (Deuteronomy 14:26), which indicates that the a man is in a joyful state only when he is with his household, i.e., his wife. He is without blessing, as it is written: “To cause a blessing to rest in your house” (Ezekiel 44:30), which indicates that blessing comes through one’s house, i.e., one’s wife. He is without goodness, as it is written: “It is not good that man should be alone” (Genesis 2:18), i.e., without a wife.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ביתך – אשה.
כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה כו׳ דכתיב ושמחת אתה וביתך דלפי משמעות הל״ל בני ביתך אבל אשתו קרויה ביתו של אדם כדאמרינן בעלמא ולפי שמי שיש לו אשה יש לו מקום דירה ובית לשמוח בו נקט הטור אה״ע דירה במקום שמחה דאמרינן הכא ואין לפרש הקרא שהמצוה היא כך שישמח הוא עם אשתו באכילת מעשר שני בירושלם דכיון דאין האשה חייבת במצות ראייה וכי משום אכילת מעשר שני יצטרך להעלותה לירושלים ברוב שנים שהמעשר שני נוהג בו אלא דהכתוב לא השמיע לנו אלא שלא יהיה לו שמחה בלא אשתו עמו שם ודו״ק:
בלא ברכה כו׳ שנאמר להניח ברכה אל ביתך הכא איכא לפרושי לפי פשוטו בכל דבר שבביתך ואפשר כיון דסמך ליה האי קרא ביחזקאל למצות חלה ולא כ״כ לעיל מיניה בשאר מצות משמע ליה דביתך זו אשתך דמצות חלה מוטל עליה ביותר כדאמרינן בפרק ב״מ וק״ל:
ג אגב הדיון בהלכות פריה ורביה מדברים בשבח הנישואין בכלל. אמר ר׳ תנחום אמר ר׳ חנילאי: כל אדם שאין לו אשה — שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה. ומביא ראיות לדבריו: בלא שמחה — דכתיב [שנאמר]: ״ושמחת אתה וביתך״ (דברים יד, כו), משמע שהשמחה היא כאשר מצויים איש וביתו=אשתו. בלא ברכה — דכתיב [שנאמר]: ״להניח ברכה אל ביתך״ (יחזקאל מד, ל), שהברכה באה על הבית=האשה. בלא טובה — דכתיב [שנאמר]: ״לא טוב היות האדם לבדו״ (בראשית ב, יח), משמע שטובה היא לו לאדם עם אשתו.
§ Apropos the discussion with regard to the mitzva to have children, the Gemara cites statements about marriage in general. Rabbi Tanḥum said that Rabbi Ḥanilai said: Any man who does not have a wife is left without joy, without blessing, without goodness. He proceeds to quote verses to support each part of his statement. He is without joy, as it is written: “And you shall rejoice, you and your household” (Deuteronomy 14:26), which indicates that the a man is in a joyful state only when he is with his household, i.e., his wife. He is without blessing, as it is written: “To cause a blessing to rest in your house” (Ezekiel 44:30), which indicates that blessing comes through one’s house, i.e., one’s wife. He is without goodness, as it is written: “It is not good that man should be alone” (Genesis 2:18), i.e., without a wife.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) בְּמַעְרְבָא אָמְרִי בְּלֹא תּוֹרָה בְּלֹא חוֹמָה בְּלֹא תּוֹרָה דִּכְתִיב {איוב ו׳:י״ג} הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתוּשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי בְּלֹא חוֹמָה דִּכְתִיב {ירמיהו ל״א:כ״א} נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר.

In the West, Eretz Yisrael, they say: One who lives without a wife is left without Torah, and without a wall of protection. He is without Torah, as it is written: “Is it that I have no help in me, and that sound wisdom is driven from me?” (Job 6:13), indicating that one who does not have a wife lacks sound wisdom, i.e., Torah. He is without a wall, as it is written: “A woman shall go round a man” (Jeremiah 31:21), similar to a protective wall.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

האם אין עזרתי בי – אשתי דכתיב (בראשית ב) עזר כנגדו מיד תושיה נדחה ממני שצריך לעסוק בצרכי ביתו ותלמודו משתכח.
אין עזרתי בי ותושיה גו׳ קרא התורה במקום הזה תושיה ע״ש שהיא מתשת כחו של אדם וא״א לו לעסוק בשאר צרכיו אי לאו שאשתו עוזרתו וק״ל:
באין חומה שנאמר נקבה תסובב גבר ר״ל שאשתו משמרתו מן החטא ומלחמת יצה״ר שהוא נקרא שונאך גו׳ כמ״ש אם רעב שונאך גו׳ כמו החומה שסובבת העיר ושומרת מן השונאים:
במערבא אמרי [בארץ ישראל מוסיפים ואומרים]: השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה, בלא חומה. בלא תורה — דכתיב [שנאמר]: ״האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני״ (איוב ו, יג), שמי שאין לו אשה שהיא עזר כנגדו (״אין עזרתי בי״), אף תורה (״תושיה״) אין לו. בלא חומה — דכתיב [שנאמר]: ״נקבה תסובב גבר״ (ירמיהו לא, כא), שהנקיבה היא כחומה המסובבת ומגינה על הגבר.
In the West, Eretz Yisrael, they say: One who lives without a wife is left without Torah, and without a wall of protection. He is without Torah, as it is written: “Is it that I have no help in me, and that sound wisdom is driven from me?” (Job 6:13), indicating that one who does not have a wife lacks sound wisdom, i.e., Torah. He is without a wall, as it is written: “A woman shall go round a man” (Jeremiah 31:21), similar to a protective wall.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) רָבָא בַּר עוּלָּא אָמַר בְּלֹא שָׁלוֹם דִּכְתִיב {איוב ה׳:כ״ד} וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא.

Rava bar Ulla said: One who does not have a wife is left without peace, as it is written: “And you shall know that your tent is in peace; and you shall visit your habitation and shall miss nothing” (Job 5:24). This indicates that a man has peace only when he has a tent, i.e., a wife.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וידעת כי שלום אהלך – בזמן שיש לך אהל ואין אהלו אלא אשתו שנאמר שובו לכם לאהליכם.
רבא בר עולא אמר: השרוי בלא אשה שרוי בלא שלום, דכתיב [שנאמר]: ״וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא״ (איוב ה, כד), שהשלום בא לו לאדם רק כשיש לו ״אהל״=אשה (כפי שנאמר: ״שובו לכם לאהליכם״. דברים ה, כז).
Rava bar Ulla said: One who does not have a wife is left without peace, as it is written: “And you shall know that your tent is in peace; and you shall visit your habitation and shall miss nothing” (Job 5:24). This indicates that a man has peace only when he has a tent, i.e., a wife.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר ריב״לרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל הַיּוֹדֵעַ בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא יִרְאַת שָׁמַיִם וְאֵינוֹ פּוֹקְדָהּ נִקְרָא חוֹטֵא שֶׁנֶּאֱמַר וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ וְגוֹ׳ וְאָמַר ריב״לרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וחַיָּיב אָדָם לִפְקוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ וְגוֹ׳.

On the same verse, Rabbi Yehoshua ben Levi said: Whoever knows that his wife fears Heaven and she desires him, and he does not visit her, i.e., have intercourse with her, is called a sinner, as it is stated: And you shall know that your tent is in peace; and you shall visit your habitation. And Rabbi Yehoshua ben Levi said: A man is obligated to visit his wife for the purpose of having intercourse when he is about to depart on a journey, as it is stated: “And you shall know that your tent is in peace, etc.”
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואין פוקדה – בתשמיש בעת עונתה.
כי שלום אהלך – שלימה ביראת שמים.
בשעה שיוצא לדרך – משום שמתאוה לו באותה שעה יותר.
אמר ר׳ יהושע בן לוי כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא שנאמר וידעת כי שלוםא, כי שלימה אשתך, ופקדת, אותה בתשמיש, ולא תחטא.
וכן חייב לפוקדהב בשעה שיצא לדרך הרשות אבל לדרך מצוה מטריד.
א. כנראה חסר ׳אהלך׳. ועדק״ס.
ב. עיין לעיל סי׳ שיח (כרך ב).
חייב אדם לפקוד את אשתו – אומר ר״ת דפקידה זו אינו תשמיש אלא כשהוא רוצה לצאת בדרך אם הוא רחוק ממנה לא יצא לדרך אא״כ ישוב אליה ויפקדנה או בתשמיש או בשאר דברים וידבר על לבה ופריך מהתם נפקא ליה מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה כשיוצא לדרך ומסתמא כיון שמתאוה לו יש לו לפוקדה דהמכבד אשתו עליו הכתוב אומר אז תקרא וגו׳ ומשני אמר רב יוסף לא נצרכה אלא לאשתו נדה ה״ג בכל הספרים ישנים והכי פי׳ דחד קרא אתא דאפילו באשתו נדה יש לו לפוקדה וכמה עונה אע״פ שאסור לשמש מ״מ שמחה ותענוג הוא לה הואיל ורוצה לצאת בדרך והכי אמרי׳ בריש הדר (עירובין סג: ושם) הישן בקילעא שאיש ואשתו ישנים שם עליו הכתוב אומר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה ואמר רב יוסף התם ואפילו אשתו נדה ומה שהגיהו בספרים לא נצרכה אלא סמוך לוסתה אין נראה כלל דהגיהו כן לפי שרוצין לפרש דפקידה היינו תשמיש ובשבועות (דף יח: ושם) מוכיח דסמוך לוסתה מדאורייתא מוהזרתם את בני ישראל וגו׳ ועוד דמוקי לה ביוצא לדבר הרשות וא״כ אפילו למאן דאמר (נדה דף טו.) ווסתות דרבנן אם כן סמוך לווסתה נמי דרבנן מכל מקום למה יהא מותר ביוצא לדבר הרשות.
חייב אדם לפקוד אשתו בשעה שיוצא לדרך – פ״ה שהפקידה היא בתשמיש ולא נהירא דהא מוקי לה תלמודא בסמוך לוסתה וכיון דמדאוריית׳ אסור דכתיב והזרתם את בני ישראל אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לווסתן ואיך שרו רבנן משום שהוא רוצה לילך בדרך וע״ק דקאמר לקמן אבל לדבר מצוה טריד ומאי קאמר השתא איסורא דאוריית׳ דוהזרתם שרינן כל שכן שלא יניח משום טרדתו דמצוה לפוקדה וע״ק דיש ספרים שכתוב בהם לא נצרכה אלא אפילו לאשתו נדה וא״כ אין יכול להיות תשמיש לכן נ״ל לפוקדה בדברי ריצוי והכי ר״ל וכמה יש לפוקדה עונה וכ״מ (בנדרים) [בעירובין ס״ג] דשייך פקידה בדברים אפילו באשתו נדה דקאמר כל הישן בקילעא שאיש אשתו ישנים עליו הכתוב אומר ואת נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה ומוקים לה תלמודא אפילו באשתו נדה דסד״א דחיישינן שמא ירגילנו בדבר עבירה קמ״ל דלא חיישינן וגם ר״ל [כאן] הכי אע״ג דאמור רבנן חייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לווסתה וסד״א שמא יבעול מתוך רבוי דברים ויעבור על דת מצות חכמים [קמ״ל]:
והמלוה סלע לעני בשעת דחקו פירשתי בסנהדרין פרק אלו הנשרפין:
אריב״ל חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך שנאמ׳ וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא, ובאותה שעה אשתו מתאוה לו והא מהכא נפקא מהתם נפקה, ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בששעה שיוצא לדרך, אר״י לא נצרכה אל אסמוך לוסתה וכמה א״ר עונה, פי׳ אם רגילה לראות ביום חייב לפרוש ממנה בלילה ואם רגילה לראות בלילה חייב לפרוש ממנה ביום אפ״ה כשיוצא לדרך יפקדנה ה״מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מיטרד טריד, ואי ק׳ והא בפ״ב דשבועות ת״ר והזרתם את בנ״י מטומאתם מכאן אר״י אזהרה לבנ״י שיפרשו משנותי׳ סמוך לוסתה אלמא מדאורייתא הוי. י״ל מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא, תדע דהא אמרי׳ התם ארחב״א אר״י כל הפרש מאשתו סמוך לוסתה הו״ל בנים זכרים ותו אמרי׳ ארחד״א אר״י כל המבדיל על היין במוצ״ש הוי בנים זכרים וכי היכי דהא מדרבנן הא נמי דרבנן:
ואינו פוקדה. [בתשמיש בעת]⁠1 עונתה. אפי׳ סמוך לוסתה, דאמור רבנן2 דניפרוש עונה, אם יוצא לדרך יפקדנה, כלומ׳ יהיה עמה. עונה. אם רגילה לראות בלילה, יפרוש ממנה יום שלפניו, ואם רגילה לראות ביום יפרוש ממנה הלילה. וה״מ. דאזיל לדבר הרשות חיב לפקדה, אבל אזיל לדבר מצוה טרוד הוא במצוה, ולא יפקדנה שמא יבטל מהמצוה.
1. השלמנו ע״פ רש״י.
2. שבועות יח, ב.
כל היודע באשתו שהיא יראת שמים כו׳ עיין פרש״י שהוא דריש שלום מלשון שלימה והוא דחוק ונראה לפרש שהכתוב עם ירא שמים מדבר אם ידעת כי גם היא יראת שמים ושלום אהלך דהיינו שהשם שלום שהוא שם י״ה אתכם כדאמרינן בסוטה אם זוכין השם יה ביניהם ואז ופקדת גו׳ ומאן דדריש ליה ביוצא לדרך דהיינו הצריך לשלום בדרך ואז ופקדת גו׳. ולפי דרשא זו לא אצטריך למדרש ולא תחטא ואם אינו פוקדה תחטא כדדריש לעיל אלא לפי דרשא דהכא כדמסיק אפי׳ סמוך לוסתה קאמר דאפ״ה לא תחטא דודאי חטא הוא באילו יוצא לדרך ומאן דדריש ליה באוהב את אשתו כו׳ דהיינו כי שלום אהלך ופקדת נוך דהיינו בני ביתך שתדריכן בדרך ישרה כו׳ ולא תחטא שלא תביאם לידי חטא:
ומכבדה יותר מגופו דהיינו להלבישה בגדים מכובדים יותר ממנו כדאמרינן קרי למאני מכבדותיה וק״ל:
על אותו כתוב אמר ר׳ יהושע בן לוי: כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ומשתוקקת לו, ואינו פוקדה בתשמיש — נקרא חוטא, שנאמר: ״וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך״. ואמר ר׳ יהושע בן לוי: חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך, שנאמר: ״וידעת כי שלום אהלך״, שבצאתו מאהלו צריך גם לפקוד את אשתו, מפני שאז משתוקקת היא לו יותר.
On the same verse, Rabbi Yehoshua ben Levi said: Whoever knows that his wife fears Heaven and she desires him, and he does not visit her, i.e., have intercourse with her, is called a sinner, as it is stated: And you shall know that your tent is in peace; and you shall visit your habitation. And Rabbi Yehoshua ben Levi said: A man is obligated to visit his wife for the purpose of having intercourse when he is about to depart on a journey, as it is stated: “And you shall know that your tent is in peace, etc.”
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) הָא מֵהָכָא נָפְקָא מֵהָתָם נָפְקָא וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עַל בַּעְלָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לְדֶרֶךְ א״ראָמַר רַב יוֹסֵף זלֹא נִצְרְכָה אֶלָּא סָמוּךְ לְוִוסְתָּהּ.

The Gemara asks: Is this last statement derived from here? It is derived from there: “And your desire shall be to your husband” (Genesis 3:16), which teaches that a wife desires her husband when he is about to depart on a journey. Rav Yosef said: The additional derivation cited by Rabbi Yehoshua ben Levi is necessary only near the time of her set pattern, i.e., when she expects to begin experiencing menstrual bleeding. Although the Sages generally prohibited intercourse at this time due to a concern that the couple might have intercourse after she begins bleeding, if he is about to depart on a journey he must have intercourse with her.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תשוקתך – תאותך.
ה״ג: לא נצרכה אלא סמוך לווסתה – [אע״ג] דאמור רבנן (שבועות דף יח:) חייב אדם לפרוש מאשתו וכו׳ ואפ״ה כשיוצא לדרך יפקדנה.
(17-18) לא נצרכה אלא לאשה סמוך לוסתה זו – ג״ה וכגרש״י ז״ל ופי׳ הוא ז״ל דאע״ג דחייב האדם לפרוש מאשתו סמוך לוסתה ההיא מדרבנן והכא שרו ליה רבנן ואע״ג דמפקינן לה התם מדכתיב והזרתם את בני ישראל מטומאתם אזהרה על בני ישראל לפרוש מנשותיהם סמוך לוסתם ההיא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ואפילו בשעת וסתה נמי ק״ל דוסתה דרבנן ורבי׳ שמשון ז״ל פירש דפקידה דהכ׳ אינו תשמיש המטה אלא פיוס ורצי בדברים וכו׳. וא״ת א״כ אפי׳ באשתו נדה נמי י״ל דהתם חיישי׳ דילמא תרגיל אותו לתשמיש מתוך שמשתוקק׳ לו ויש נסחאות דג׳ לא נצרכה אלא לאשתו נדה ועולה יפה לפי׳ דאפי׳ בנדה ממש שרו לפייסה בדברים ולא חשו להרגל עבירה אבל אין ענין שמעתי׳ נר׳ אלא פקידה של תשמיש כדפרש״י ז״ל וי״מ לא נצרכה אלא לאשתו נדה שהגיע זמן טבילת׳ שיש לו להמתין לה עד שתטבול ויבעול וכמה עונה והיינו סמוך לוסתה כלו׳ לוסת טבילת׳ ופי׳ נכון הוא וחדש.
גמ׳ אלא סמוך לוסתה אע״ג דאמור רבנן חייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לוסתה וכמה כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה איעקר כו׳ בבכורות הס״ד:
בד״ה ה״ג כו׳ לעונתה אע״ג דאמור רבנן כו׳ כצ״ל:
בא״ד חייב אדם כו׳ ישוב אליה ויפקדנה בשאר דברים כו׳ כצ״ל:
ושואלים: והא, מהכא נפקא [ודבר זה, מכאן הוא יוצא, נלמד], הלא מהתם נפקא [משם, מפסוק אחר, הוא יוצא, נלמד], שנאמר: ״ואל אישך תשוקתך״ (בראשית ג, טז), מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך. אמר רב יוסף: לא נצרכה תוספת אזהרה זו אלא כשיוצא לדרך סמוך לווסתה. שאף שאמרו חכמים שאין ראוי לבוא אז אל אשתו, מחשש שמא יקדים קצת זמן ווסתה — מכל מקום בזמן שהוא יוצא לדרך צריך לפוקדה.
The Gemara asks: Is this last statement derived from here? It is derived from there: “And your desire shall be to your husband” (Genesis 3:16), which teaches that a wife desires her husband when he is about to depart on a journey. Rav Yosef said: The additional derivation cited by Rabbi Yehoshua ben Levi is necessary only near the time of her set pattern, i.e., when she expects to begin experiencing menstrual bleeding. Although the Sages generally prohibited intercourse at this time due to a concern that the couple might have intercourse after she begins bleeding, if he is about to depart on a journey he must have intercourse with her.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְכַמָּה חאָמַר רָבָא עוֹנָה טוְהָנֵי מִילֵּי לִדְבַר הָרְשׁוּת אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה מִיטְּרִידי.

The Gemara asks: And how much before the expected onset of menstrual bleeding is considered near the time of her set pattern? Rava said: An interval of time, i.e., half a daily cycle, either a day or a night. The Gemara comments: And this statement that a man must have intercourse with his wife before he departs on a journey applies only if he is traveling for an optional matter, but if he is traveling in order to attend to a matter pertaining to a mitzva, he is not required to have intercourse with his wife so that he not become preoccupied and neglect the mitzva.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עונה – אם רגילה לראות ביום אסורה כל היום ואם רגילה לראות בלילה אסורה כל הלילה.
וה״מ – דחייב לפוקדה כי אזל לדבר הרשות אבל לדבר מצוה לא משום דטריד במצוה אי נמי מיטריד בתשמיש ויבטל ממצוה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 17]

ושואלים: וכמה הוא ״סמוך״ לענין זה? אמר רבא: עונה. כלומר, יום או לילה לפני הזמן הקבוע של ווסתה. ומעירים: והני מילי [ודברים אלה] שחייב לפקוד את אשתו כשיוצא לדרך, אמורים דווקא כשיוצא לדבר הרשות, אבל אם יוצא לדבר מצוה — מיטרידי [הם נטרדים] מן המצוה, מתוך עיסוקם זה בזה, ולכן לא יפקדנה.
The Gemara asks: And how much before the expected onset of menstrual bleeding is considered near the time of her set pattern? Rava said: An interval of time, i.e., half a daily cycle, either a day or a night. The Gemara comments: And this statement that a man must have intercourse with his wife before he departs on a journey applies only if he is traveling for an optional matter, but if he is traveling in order to attend to a matter pertaining to a mitzva, he is not required to have intercourse with his wife so that he not become preoccupied and neglect the mitzva.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן יהָאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ וְהַמְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ וְהַמַּדְרִיךְ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה כוְהַמַּשִּׂיאָן סָמוּךְ לְפִירְקָן עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ הָאוֹהֵב אֶת שְׁכֵינָיו וְהַמְקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו לוְהַנּוֹשֵׂא אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ

§ The Sages taught: One who loves his wife as he loves himself, and who honors her more than himself, and who instructs his sons and daughters in an upright path, and who marries them off near the time when they reach maturity, about him the verse states: And you shall know that your tent is in peace. As a result of his actions, there will be peace in his home, as it will be devoid of quarrel and sin. One who loves his neighbors, and who draws his relatives close, and who marries the daughter of his sister, a woman he knows and is fond of as a family relative and not only as a wife,
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותפסקי רי״דר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יותר מגופו – דזילותא דאיתתא קשה מדגברא.
והנושא בת אחותו – גיעגועי אדם רבין על אחותו יותר מן אחיו ומתוך כך נמצא מחבב את אשתו.
ת״רא האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך את בניוב בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך. והאוהב את אוהביוג והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו והמלוה סלע לעני בשעת דוחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא וי״י יענה וגו׳.
א. כל הברייתא הובאה ונתפרשה בספרנו לעיל עמ׳ שנז.
ב. לפנינו ׳ובנותיו׳ וכ״ה בספרנו לעיל סוף סנהדרין. וכגי׳ ספרנו כאן כ״ה ברי״ף סוף גיטין. ועדק״ס.
ג. לפנינו האוהב את שכיניו. וכ״ה בספרנו לעיל סוף סנהדרין. ועי׳ במדבר רבה פרשה ח: מי הוא אלוה כזה האוהב את אוהביו ומקרב רחוקים כקרובים.
סמוך לפירקן – אבניו נמי קאי כדאמרי׳ בהנשרפין (סנהד׳ דף עו: ושם) ואע״ג דקטן לא תקינו ליה רבנן נשואין כדאמרינן לקמן בפרק אלמנה (יבמות סח.) מ״מ להכי תקינו ליה נשואין דלא הויא בעילתו בעילת זנות.
והנושא את בת אחותו – פירש רשב״ם דה״ה בת אחיו אבל אחותו נקט לפי שמשדלתו בדברים ושכיח שנושא בתה ור״ת אומר דדוקא נקט בת אחותו לפי שהיא בת מזלו כדאמרי׳ רוב בנים דומין לאחי האם.
ת״ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאין סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך:
ת״ר האוהב שכניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחות, פי׳ מפני שהיא שפלה יותר מבת אחיו שי״ל אב, והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עהכ״א אז תקרא וה׳ ישענה תשועה ויאמר הנני:
סמוך לפרקן. היינו שנה [של]⁠פני גדלות, שעדין קטנים הם, כמ⁠[ו] שביארנו פרק אלו הן הנשרפין. והתם1 גרסי׳ [ו]⁠משי⁠[אן] נשים, דמשמע אפי׳ ל...לה2.
1. סנהדרין עו, ב.
2. כ״נ לקרוא. ויתכן שיש להשלים: לגדולה, עי׳ סנהדרין שם. או שיש לקרוא האות שלפני האחרונה י׳ ולהשלים: לבניה. עי׳ תוד״ה סמוך ודק״ס כאן הע׳ 130
האוהב את שכיניו כו׳ והמלוה סלע לעני כו׳ עליו הכתוב אומר אז תקרא גו׳ עיין פרש״י פרק הנשרפין ויש לדקדק אמאי לא מייתי קרא דלעיל מיניה אז יבקע כשחר גו׳ דההוא קרא כתיב בתר כי תראה גו׳ ומבשרך לא תתעלם דדריש מיניה כל הני ואפשר דכל הני הוא שכר מעשה הטוב דנקט לעיל מיניה אבל שכר דהמלוה לעני בשעת דוחקו דקאמר אינו גדול כ״כ דלא היה לו להמתין מלעוזרו עד שעת דוחקו כמ״ש כי ימוך אחיך ומטה גו׳ והחזקת בו אל תניחהו שירד ויפול כו׳ כפרש״י בחומש לזה פרש״י בההיא דפ״ק דחגיגה שהביאו התוס׳ ע״ש בהכי מיירי הקרא כי תראה ערום גו׳ דלא היה לך להמתין כ״כ עד שיראה ערום ממש ולכך אמר שיהיה שכרו במדה זו שאילו החזקת בו קודם שמטה ידו כל כך גם היה שכרך כן כמ״ש טרם תקרא ואני אענה גו׳ אבל השתא שלא החזקת בו עד שירד ויפול גם אני לא אענה עד שתקרא לי ודו״ק:
ד תנו רבנן [שנו חכמים]: האוהב את אשתו כגופו (כמו את עצמו) והמכבדה יותר מגופו (מעצמו) מפני שהנשים רגישות יותר לכבודן, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן (סמוך לזמן ההתבגרות) — עליו הכתוב אומר ״וידעת כי שלום אהלך״, שעל ידי כך הוא זוכה שבאוהלו=ביתו יהיה שלום ולא יהיו בו מריבה וחטא. האוהב את שכיניו, והמקרב את קרוביו (קרובי משפחתו) והנושא את בת אחותו שנמצא נושא אשה שהוא מכיר ומחבב אותה לא רק מטעם אישות, אלא גם מטעם קירבת המשפחה,
§ The Sages taught: One who loves his wife as he loves himself, and who honors her more than himself, and who instructs his sons and daughters in an upright path, and who marries them off near the time when they reach maturity, about him the verse states: And you shall know that your tent is in peace. As a result of his actions, there will be peace in his home, as it will be devoid of quarrel and sin. One who loves his neighbors, and who draws his relatives close, and who marries the daughter of his sister, a woman he knows and is fond of as a family relative and not only as a wife,
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותפסקי רי״דר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות סב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות סב:, רי"ף יבמות סב: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י יבמות סב:, ראב"ן יבמות סב: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות סב:, תוספות ישנים יבמות סב:, בעל המאור יבמות סב: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם יבמות סב: – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), פסקי רי"ד יבמות סב:, רמב"ן יבמות סב: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רמב"ן מלחמות ה' יבמות סב: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי יבמות סב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות סב: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות סב:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות סב:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות סב:, מהרש"א חידושי אגדות יבמות סב:, גליון הש"ס לרע"א יבמות סב:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות סב:, אסופת מאמרים יבמות סב:

Yevamot 62b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 62b, Rif by Bavli Yevamot 62b, Rashi Yevamot 62b, Raavan Yevamot 62b, Tosafot Yevamot 62b, Tosefot Yeshanim Yevamot 62b, Baal HaMaor Yevamot 62b, Raavad Katuv Sham Yevamot 62b, Piskei Rid Yevamot 62b, Ramban Yevamot 62b, Ramban Milchamot HaShem Yevamot 62b, Meiri Yevamot 62b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 62b, Ritva Yevamot 62b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 62b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 62b, Maharsha Chidushei Aggadot Yevamot 62b, Gilyon HaShas Yevamot 62b, Steinsaltz Commentary Yevamot 62b, Collected Articles Yevamot 62b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144