×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אבְּכׇל יוֹם דָּנִין אֶת הָעֵדִים בְּכִינּוּי יַכֶּה יוֹסִי אֶת יוֹסִי.
On every day of a blasphemer’s trial, when the judges judge the witnesses, i.e., interrogate the witnesses, they ask the witnesses to use an appellation for the name of God, so that they do not utter a curse of God’s name. Specifically, the witnesses would say: Let Yosei smite Yosei, as the name Yosei has four letters in Hebrew, as does the Tetragrammaton.
עין משפט נר מצוהרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
בכל יום – כל זמן שהיו נושאין ונותנין בבדיקת עדים היו דנין אותן בכינוי כלומר היו דנין עמהן ובודקין אותם בכינוי היאך אמר כך אמר יכה יוסי את יוסי האי כינוי לאו כינוי השם קאמר אלא ב״ד מכנין בדבריהם הקללה כלפי אחרים כל מי שמהפך דבריו ומדבר כאדם זה שמדבר ומקלל ותולה באחר קרי ליה כינוי בלשון חכמים ויש לו חבר בשבועות (דף לה.) וגם בלשון המקרא ואל אדם לא אכנה כי לא ידעתי אכנה (איוב לב) ולהכי נקט יוסי את יוסי דד׳ אותיות איכא כשם בן ארבע אותיות דאינו חייב אלא על שם המיוחד דהיינו שם בן ארבע אותיות ומשום דחשבונו של יוסי כחשבונו של אלהים ולהכי נקט יכה זה את זה דילפינן לקמן דאינו חייב עד שיברך שם בשם.
מתני׳ המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם כלומר עד שיהגה את השם באותיותיו ויברך אמר ר׳ יהושע בן קרחה בכל יום ויום כל זמן שנושאין ונותנין בדבר דנין את העדים בכינוי בדיקת העדים וחקירתן קרי דין כלומר שאין צריכין להעיד מתחלה כמו ששמעו אלא בכינוי וחלופי מילתא באחריתי קרו כינוי כי ההיא דשבועות יכה יוסה את יוסה דלא מיחייב עד שיברך שם בשם כדמפרש בגמרא לקמן ולהכי נקט יוסה לפי שיש בו יו״ד וא״ו ה״א שהן רוב אותיות של שם בן ארבע אותיות שהן יו״ד ה״א וא״ו ה״א ואית דגרסי יוסי יו״ד וא״ו סמ״ך יו״ד וקאמרי דבירושלמי מפרש דלהכי נקט יוסי משום דאית ביה עשרין ושית כמנין יו״ד ה״א וא״ו ה״א בגימטריא וסמ״ך סימן ואנן לא חזי לן. נגמר הדין לסקלו לא היו הורגין אותו בעדות העדים שהעידו בכינוי ובתורת כהנים מפיק לה מהכא ויקלל אינו אומר ויברך כענין שנא׳ (מ״א כ״א) ברך נבות אלהים ומלך אלא ויקלל מלמד שאין הורגין בכינוי שאם באו עדים ואמרו פלוני ברך את השם אין הורגין עד שיאמרו בפי׳ קללו וכשם שאין הורגין על כינוי של קללה כך אין הורגין על כינוי של שם עד שיאמרו בפירוש היאך קלל השם כמו ששמעו אלא מוציאין את כל אדם לחוץ אשאר בני אדם קאי לבר מסהדי דגנאי הוא להשמיע ברכת השם למי שאין בו צורך בו מפני חילול השם כדתנן (לעיל מ״ו.) כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל ומשאילין את הגדול שבהן ואיכא נוסחי דאית בהו ומשאלין הגדול שבעדים ותרווייהו נוסחי דייקי נינהו ובקרא נמי איכא כי האי לישנא שאול ישאלו באבל וכן התמו (ש״ב כ׳) אבל מאן דגריס משיירין ברי״ש שבושא הוא דמשמע דלא קיימי התם שאר העדים ואם כן היכי מצו אמרי אף אני כמוהו והא לא שמעו מידי. והדרינן לפרושי מתניתין דקתני ואומרים לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין ובגמרא מפרש מנא לן דמעומד. לא מאחין עולמית ובגמר מפרש מנא לן. והשני אומר אף אני כמוהו והשלישי אומר אף אני כמוהו בגמרא מפרש למה לי דקתני שלישי:
פיסקא המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם. תנא עד שיברך שם בשם לאו פירושא דמתניתין הוא אלא מילתא אחריתי קאמר שאינו חייב עד שיברך שם בשם. מנה״מ אמר שמואל דאמר קרא ונוקב שם ה׳ בנקבו שם מדהוה ליה למכתב כגר כאזרח יומת בנקבו שם למה לי לומר לך עד שיקוב שם בשם ומקשינן וממאי דהאי נוקב לישנא דברוכי הוא וילפת ליה ללישנא מלשון מה אקב לא קבה אל ואזהרתיה מהכא אלהים לא תקלל ואימא מיבזע נמי הוא שלא יקרע שם שכתוב בקלף כלשון שנאמר ויקוב חור בדלתו ואזהרתיה מהכא ואבדתם את שמם וכתיב בתריה לא תעשון כן לה׳ אנהיכם ומאחר דקרא משמע הכי ומשמע הכי מנא לך לאוקומי קרא במברך את השם ומתייבת ליה לגברא קטלא מהכא. ומפרקינן מבזע לא מצית אמרת משום דבעינן נקיבת שם בשם כדמשמע קרא וליכא. ומקשינן ואימא דמנח שתי שמות שכתובין בשני קלפים ומניחם זה על גבי זה ותוחב את הסכין מלמעלה ונוקב שניהם כאחת וקס״ד דכיון דלא אפשר ליה למבזעיה לתתאה אלא עד דבזע ליה לעילאה דעייל סכינא בבזעיה דעילעא ובזע ליה לתתאה היינו נוקב שם בשם שנוקב את האחד על ידי הנקב של שם ודחינן ההוא נוקב את הראשון וחוזר ונוקב את השני הוא ואין השני ניקב על ידי הנקב של ראשון שהרי אלו נקב את הראשון בלבד לא היה השני ניקב על ידי הנקב של ראשון עד שנוקבין אותו גם הוא. ומקשינן ואימא דחייק שם אפומא דסכינא ובזע ביה שמא אחרינא. ודחינן ההוא לאו שמא הוא דקא בזע ליה לקלפא אלא חורפא דסכינא הוא דקבזע ליה. ומקשינן תו ואימא פרושי בעלמא הוא והיינו ההוגה את השם באותיותיו אע״ג דלא מברך ואזהרתיה מהכא את ה׳ אלהיך תירא. ודחינן לא ס״ד חדא דבעינא שם בשם וליכא ועוד דקי״ל לא ענש אלא אם כן הזהיר ואי משום אזהרת את ה׳ אלהיך תירא הויא ליה אזהרת עשה ואזהרת עשה לא שמה אזהרה למענש עילוה ואיבעי תימא אמר קרא ויקב ויקלל ופשוטה היא:
רש״י בד״ה בכל יום כו׳ ומדבר כאדם זה כו׳ איכא בשם בן ארבע כו׳ כצ״ל:
גמ׳ דאמר קרא ונוקב שם. עי׳ לקמן סו ע״א רש״י ד״ה בנקבו:
משנה. בכל יום דנין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסי. נגמר הדין לא הורגין בכינוי, אלא מוציאין כל אדם לחוץ, שואלין את הגדול שביניהן ואומר לו אמור מה ששמעת בפירוש, והוא אומר, והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין. והשני אומר אף אני כמוהו, והשלישי אומר אף אני כמוהו.
ופרש״י (בד״ה נגמר הדין) וז״ל ובאו לומר חייב הוא, לא היו יכולין להרגו על פי עדות ששמעו, שהרי לא שמעו מפיהם אלא קללת כינוי, אלא מוציאין את כל אדם לחוץ דגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים עכ״ל. וכתב הרמב״ם (פ״ב מהל׳ עכו״ם ה״ח) וז״ל אזהרה של מגדף מנין שנאמר אלהים לא תקלל, בכל יום ויום בודקין את העדים בכינוים יכה יוסי את יוסי, נגמר הדין מוציאין את כל אדם לחוץ ושואלים את הגדול שבעדים ואומרים לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר והדיינים עומדים על רגליהם וקורעין ולא מאחין, והעד השני אומר אף אני כמותו שמעתי, ואם היו עדים רבים צריך כל אחד ואחד מהן לומר כזה שמעתי עכ״ל. ויש לעיין מהו יסוד הדין דבעינן שיגידו העדים את ברכת השם בפירוש, דלמה אינם יכולים להעיד רק ששמעו שפלוני בירך את ה׳ בנוסח יכה יוסי את יוסי דמזה מובן שמעידים עליו שבירך את ה׳. ומשמע דזוהי הלכה בדרישות וחקירות של ב״ד שאין ב״ד יכולים לגמור את הדין דמגדף אא״כ שמעו מהעדים בפירוש הנוסח שבו גידף שם בשם. אלא דלפי״ז צ״ע מ״ט בעינן שב״ד ישמעו מהעדים את לשון הגידוף, והרי ברציחה אין ב״ד מחייבים את העדים להביא את החפץ שבו נעשה הרציחה לב״ד כדי להאמין את עדותם על פלוני שרצח, ומשמע איפוא ממשנתנו דיש הלכה בדרישות שאם העדים יכולים להביא לב״ד את החפץ שבו נעשה העבירה אזי חייבים הם להביאו, אלא דבעלמא ברציחה אין החפץ בידם להביאו לב״ד, משא״כ בעדות שפלוני גידף את ה׳ יש לעדים האפשרות לומר לשון הגידוף לב״ד ולהביא את החפצא דעבירה לב״ד, ולא רק להעיד שפלוני עבר עבירה דמגדף דאזי חייבים הם להביא את החפץ שבו נעשה העבירה (דהיינו להעיד בפני ב״ד את לשון הגידוף ששמעו), וזוהי הלכה מסוימת בדיני דרישה וחקירה.
אלא דעדיין צ״ע בזה דא״כ נימא הכי אף בשאר עדיות בעבירות שבדיבור, וכגון בשבועת שוא, והרי אין מחייבים את העדים לומר את לשון השבועה שנשבע לשוא, אלא מועיל עדותם שפלוני נשבע לשוא ועבר על עבירת שבועת שוא, וא״כ צ״ע מ״ש מגדף דבעינן שהעדים יאמרו את לשון הגידוף בפירוש. ובאמת עיין בירושלמי (פ״ז סנה׳ ה״ח) וז״ל ואמרין ליה גדף (בתמיה), אלא אותו השם שאמרתי לפניכם אותו קילל ובו קילל עכ״ל, דאין העדים אומרים הנוסח דברכת שם בשם אלא רק מזכירין את השם (בן ד׳ אותיות) ואומרים אותו השם שהזכרנו אותו קילל ובו קילל. אמנם הבבלי חולק על הירושלמי, והרמב״ם פסק כפשטות משמעות הבבלי שהעדים צריכים לומר את לשון הגידוף ששמעו, וצ״ע מ״ט צריכים העדים לומר את ברכת השם בשם.
ויתכן לומר דשאני מגדף דבעינן שיברך שם בשם בשם המפורש דוקא, ולכן צריכים העדים לומר את הנוסח ששמעו שגידף, דמגדף אינו מתחייב אלא במברך בשם המפורש. משא״כ בשבועת שוא ושבועת ביטוי דחלה השבועה אף בכינוי, והנידון היה מתחייב אף כשנשבע בכינוי אזי אין העדים צריכים להעיד ולומר את לשון השבועה שנשבע, וסגי בעדות שנשבע לשוא ולשקר, דאף אם נשבע בכינוי הריהו מתחייב. אולם לפי״ז יש להעיר אליבא דשיטת הראב״ד (פכ״ו מהל׳ סנה׳ ה״ג) דחיוב מקלל את חבירו מישראל (או עצמו) הוא דוקא כשקילל בשם המיוחד, ולפי שיטת הרמב״ם (פ״ה מהל׳ ממרים ה״א – ה״ב) שהמקלל אביו ואמו אינו חייב סקילה אלא א״כ קיללם בא׳ מן השמות המיוחדים, א״כ לכאורה עדים המעידים על זה יצטרכו לומר את לשון הקללה בעדותם ולהוציא את השם בפיהם, כיון דהחיוב תלוי בשם מסוים ואינו מתחייב אף בכינויים. ואולי יתכן לדחוק ולומר דכל היכא שאין החיוב תלוי בשם מסוים ויכול להתחייב בכמה שמות אזי אין העדים צריכים לומר לב״ד את הלשון המסוימת של הקללה, (ובאמת אף להראב״ד המקלל את חבירו בא׳ מז׳ שמות לוקה), ומאחר שאין החיוב תלוי בשם מסוים דוקא אין העדים צריכים להעיד את לשון הקללה שבו קילל. משא״כ במגדף דהחיוב תלוי בשם המפורש דוקא, דאזי צריכים להעיד את לשון הגידוף. ונראה דאף לפי שיטת הרמב״ם (פ״ב מהל׳ עכו״ם ה״ז) דס״ל דמגדף נסקל כשגידף בשם אדנ״י, היינו משום דשם אדנ״י מהוה קיום קריאת שם הוי״ה וחשיב גידוף בשם המפורש, ונמצא דמגדף אינו חייב אלא בשם אחד – שם המפורש, ומשו״ה חייבים העדים לומר את לשון הגידוף לב״ד כדי שיגמרו עליו את הדין.
בכל יום שעוסקים בדין זה דנין את העדים, כלומר, שואלים ומתדיינים עם העדים בכינוי, כדי שלא תשמע קללת השם אלא בכינוי דברים, בלשון ״יכה יוסי את יוסי״, שיוסי יש בו ארבע אותיות כמו שם ה׳.
On every day of a blasphemer’s trial, when the judges judge the witnesses, i.e., interrogate the witnesses, they ask the witnesses to use an appellation for the name of God, so that they do not utter a curse of God’s name. Specifically, the witnesses would say: Let Yosei smite Yosei, as the name Yosei has four letters in Hebrew, as does the Tetragrammaton.
עין משפט נר מצוהרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) נִגְמַר הַדִּין לֹא הוֹרְגִין בְּכִינּוּי אֶלָּא מוֹצִיאִין כׇּל אָדָם לַחוּץ שׁוֹאֲלִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבֵּינֵיהֶן וְאוֹמֵר לוֹ אֱמוֹר מַה שֶׁשָּׁמַעְתָּ בְּפֵירוּשׁ וְהוּא אוֹמֵר וְהַדַּיָּינִין עוֹמְדִין עַל רַגְלֵיהֶן וְקוֹרְעִין וְלֹא מְאַחִין.

When the judgment is over, and the court votes to deem the defendant guilty, they do not sentence him to death based on the testimony of the witnesses in which they used an appellation for the name of God, without having ever heard the exact wording of the curse. Rather, they remove all the people who are not required to be there from the court, so that the curse is not heard publicly, and the judges interrogate the eldest of the witnesses, and say to him: Say what you heard explicitly. And he says exactly what he heard. And the judges stand on their feet and make a tear in their garments, as an act of mourning for the desecration of the honor of God. And they do not ever fully stitch it back together again.
רש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נגמר הדין – ובאו לומר חייב הוא לא היו יכולין להרגו על פי עדות ששמעו שהרי לא שמעו מפיהם אלא קללת כינוי.
אלא מוציאין את כל אדם לחוץ – דגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים.
וקורעין – בגדיהם.
ולא מאחין – עולמית וטעמא מפורש בגמרא.
המשנה השביעית והכונה בה ככונת מה שלפניה ואמר המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם ר״ל שם בן ארבע אותיות ופי׳ בגמ׳ שיברך שם בשם כלומר יכה יוסי את יוסי או יברך יוסי בשם יוסי וזה שתפש במשנה לשון יוסי דרך כנוי הוא על שם שיש בו ארבע אותיות כשם המיוחד אבל אם לא הוציא שם מפיו אלא שהיה אחר מזכיר את השם והוא אומר כך וכך יגיעהו או שלא בירך שם בשם אלא שאמר כך וכך יגיע ליוסי פטור ודבר זה יש שפירשו שם המיוחד בשם המיוחד ר״ל יו״ד ה״א וא״ו ה״א בשם יו״ד ה״א וא״ו ה״א גם כן והוא שאמר יוסי את יוסי אבל אם בירך שם המיוחד בכנוי פטור מסקילה אלא שלוקה וראיה להם ממה שאמרו למטה כגר כאזרח הוא דבעינן שם בשם אבל גוי סגי בכנוי אלמא בישראל מיהא דוקא שם המיוחד בשם המיוחד וי״מ שכל שקלל את השם המיוחד לשם מן השמות שאין נמחקין גם כן נסקל וכן כתבוה גדולי המחברים והרי הכנויים בכללם כמו שיתבאר למטה וראיה לדבריהם שהרי למטה במקלל אביו ואמו אמרו שאם קלל בכנוי חכמים פוטרין ואמרו על זה מאן חכמים ר׳ מנחם בר׳ יוסי היא דתניא ר׳ מנחם בר׳ יוסי אומר בנקבו שם יומת מה ת״ל שם לימד על מקלל אב ואם שאינו חייב עד שיקללם בשם וא״כ לר׳ מנחם בר׳ יוסי שהלכה כמותו לא בעינן במברך את שם בשם שהרי העמידו למקלל אב ואם וא״כ במברך את השם חייב אף בכנוי ואף גדולי הרבנים כתבו שם שברכת השם אפילו אמר יתברך יוסי נסקל אע״פ שלא בירך לא בשם ולא בכנוי וזה שיברך שם בשם אינה הלכה אף לכנוי:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נגמר הדין והסכימו שדברי העדות אמת הם, והסכימו לחייבם מיתה — לא הורגין בכינוי, כלומר, על ידי עדות זו, שמעולם לא שמעו מפיהם כיצד בדיוק אמר, אלא מוציאין כל אדם שאינו חייב להיות שם לחוץ, שלא תשמע הקללה ברבים, ושואלין הדיינים את הגדול שביניהן, בין העדים, ואומר לו: ״אמור מה ששמעת בפירוש״ (בדיוק), והוא אומר להם כפי ששמע בדיוק. והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין קרע (כעין אבילות על חילול כבוד ה׳), והוא קרע שלא מאחין אותו איחוי גמור לעולם.
When the judgment is over, and the court votes to deem the defendant guilty, they do not sentence him to death based on the testimony of the witnesses in which they used an appellation for the name of God, without having ever heard the exact wording of the curse. Rather, they remove all the people who are not required to be there from the court, so that the curse is not heard publicly, and the judges interrogate the eldest of the witnesses, and say to him: Say what you heard explicitly. And he says exactly what he heard. And the judges stand on their feet and make a tear in their garments, as an act of mourning for the desecration of the honor of God. And they do not ever fully stitch it back together again.
רש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ.:

And the second witness says: I too heard as he did, but he does not repeat the curse explicitly. And the third witness, in the event that there is one, says: I too heard as he did. In this manner, the repetition of the invective sentence is limited to what is absolutely necessary.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף אני – שמעתי כמוהו וא״צ לחזור ולהזכיר ברכת השם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והעד השני אומר: אף אני שמעתי כמוהו ואינו חוזר על הקללה במפורש, והשלישי אומר: אף אני כמוהו, שעל ידי כך מצמצמים את החזרה על דברי הנאצה עד להכרחי בלבד.
And the second witness says: I too heard as he did, but he does not repeat the curse explicitly. And the third witness, in the event that there is one, says: I too heard as he did. In this manner, the repetition of the invective sentence is limited to what is absolutely necessary.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144