×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֲבָל מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא אֵימָא לָא צְרִיכָא.
but from this side or from that side of the altar, both of which are not directly in front of the Sanctuary’s entrance, I would say that no, the fire may not be taken from there. Therefore, it is necessary to write both terms in order to teach this halakha.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך קמה
קמהא(נזיר נג:) אלא דאקמח אקמוחי פי׳ טחנן בריחים ועשאן כקמח. (מנחות פו:) ואינו מביא מפיה מפני הקמחין פי׳ קמחין בלעז קנוט״י כלומר לבנים כמו קמח. (פסחים עד) אמר ליה דרמא לך הא לא חש לקמחיה הדר ביה וכו׳ (יומא מו) אמר רבא האי מאן דלא חש לקמחיה (יבמות מב) אחד בתולות דרמא לך הא לא חש לקמחיה סתם ואח״כ מחלוקת וכו׳ פירוש אכילתו להפסד הולכת שאינו מתעסק בתורה כראוי לה. וי״א לא שימש כל צורכו ולא ידע שמועה זו ואתא לפרוקי לן ס״א לא חש לקמחיה כלומר לא חשש לפניו הקושיא שתבא לו:
א. [מעהל.]
אבל מהאי גיסא – דפתח לא ואע״ג דצד מערבי הוא.
אבל דהאי גיסא ודהאי גיסא אימא לא צריכא – נהי דמסיק הכא דאפי׳ דהאי גיסא ודהאי גיסא כשר הני מילי דיעבד אבל לכתחילה בעינן כנגד הפתח כדמשמע בזבחים ריש פרק קדשי קדשים (זבחים נח.) וא״ת מאי איצטריך קרא למימר דלא מעכב אי שקיל להו שלא כנגד הפתח מהיכא תיתי עיכובא והלא לא שנה עליו הכתוב לעכב ואי מדכתיב חוקה לרבי יהודה דאמר (לקמן דף ס.) לא קאי חוקה אלא אדברים שנעשים בבגדי לבן בפנים למה לי קרא וי״ל כיון דהוי צורך פנים כפנים דמי מידי דהוה אקטורת שחפנה קודם שחיטת הפר דלא עשה ולא כלום אפי׳ לר׳ יהודה דצורך פנים כפנים דמי.
אבל מהאי גיסא ומהאי גיסא לא צריכא. וא״ת מדאמרינן בזבחים פרק קדשי קדשים (דף נח.) ביררו משם עצי תאנה יפין למערכה שניה של קטורת כנגד מערבית דרומית משוך קימעא כלפי צפון כו׳ ומוכח התם דבעינן שתהא המערכה מכוונת ממש כנגד פתח של היכל לפני ה׳ ממש ומצינו למימר דהתם למצוה ומיהו ר״ש יפה פי׳ דס״ד דבההיא מערכה גופה שהיא לפני ה׳:
אפי׳ בשבת. הקשה רבינו יעקב מדתניא בשבת בפרק במה מדליקין (דף כד:) ובפרק (כל כתבי) [ר״א דמילה דף קלג.] ובפסחים פרק כיצד צולין (דף פג:) עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביום טוב ועוד קשה על הך ברייתא דכיצד צולין מהך דרשא דספ״ק דשבת (דף כ.) דמוקמי ליה לקרא דלא תבערו אש בכל מושבותיכם למישרי אברים ופדרים שנתותרו מבערב אלמא עולת חול בשבת שרי ועל הך קושיא דשבת תירץ ה״ר יוסף דקרא דסוף פ״ק דשבת דבכל מושבותיכם לא אתא אלא למישרי אברים ופדרים של תמיד דשבת עצמו דס״ד כיון שיכול להמתינם עד הלילה של מוצ״ש שלא ידחו שבת עצמו ואין נראה דקשה משמעתין דהכא כדפרי׳ ועוד דפשט עולת שבת בשבתו משמע שיכולין להקטיר כל אברי התמיד בשבת ולא צריך קרא אחרינא ואפילו רבה ורב חסדא דפליגי לקמן בשמעתין היינו דוקא לענין מערכה בפני עצמן אבל בדחיית שבת במערכה גדולה לא אשכחן דפליגי ואומר רבי יעקב וכן פירש ריב״א דלא קשה מידי דהכא וההיא דספ״ק דשבת מיירי לענין אברים ופדרים שמשלה בהם האור מע״ש דנעשו לחמו של מזבח כדאמרינן הכא במשלה בהם האור ואפילו ללישנא דמפליג בין כשרים בין פסולין לענין משלה בהם האור היינו לענין מערכה בפ״ע אבל לא לענין דחיית שבת וא״ת האי דקאמר בסמוך במועדו ואפי׳ בשבת ולא מייתי קרא דבמושבותיכם י״ל דמהתם לא שמעינן עיקר דחיית התמיד אלא מג״ש דבמועדו במועדו ילפינן ליה בפ׳ אלו דברים (פסחים סו.) וממושבותיכם שמעינן דכיון שמשלה בהם האור נעשו לחמו של מזבח כתמיד עצמו:
כל שאמרו באיברים שאם לא נתאכלו מחזירין אותן בצדי המערכה ואפילו לא משלה בהן האור הואיל ולנו במזבח דוקא בכשרים אבל בפסולים אף באותם שנאמר עליהם שאם עלו לא ירדו כל שלא משלה בהן האור אין מחזירין אותם אבל אם משלה בהן האור מחזירין:
אבל מהאי גיסא ומהאי גיסא לא – פי׳ דהוה ס״ד דדוקא מן הגחלים של מזבח שהם כנגד פתח ההיכל אבל מהאי גיסא ומהאי גיסא לא ואע״ג דצד מערבי הוא קמ״ל מעל המזבח כן פרש״י ז״ל.
אמר ר׳ אלעזר בר קפרא אומר היה ר׳ מאיר אומר איברי עולת חול שניתותרו עושה להם מערכה בפני עצמה וסודרן אפילו בשבת כך הגרסא במקצת הספרים. אבל רש״י כתב דלא גרסי׳ עולת חול דא״כ משמע דכולה מלתא לא אתיא אלא לאשמועינן דאיברי חול שניתותרו עושין להם מערכה בשבת וא״ת היכי פרכינן מאי קמ״ל דהא אתא לאשמו׳ שבת וכי תי׳ דהיינו נמי דפרכינן דהא בכל יום תנן ואפילו בשבת הא ליתה דהאי פריכ׳ רבא הוא דאמרה לקמן. אבל השתא לא נחתי׳ להכי אלא ודאי דלא גרסינן עולת חול אלא ה״ג איברי עולה שניתותרו וכו׳ והשתא פרכינן ארישא דמשמע דאתא לאשמועינן דין איברי׳ שנתותרו מבעוד יום שעושין להם מערכה בפני עצמן. ואמרי׳ מאי קמ״ל בר קפרא דהא בהדיא תנן לה במתני׳ כדברי רבי מאיר. ולקמן פרכינן אסופא דקאמ׳ ואפילו בשבת דהא תנינן והיום חמש. ורבא פרכה מדתנן בכל יום ואפי׳ בשבת זו היא שטת רש״י והיא הנכונה.
אבל מהאי גיסא ומהאי גיסא [מצד זה ומצד זה] של המזבח אימא [אמור] שלא, על כן צריכא [צריך] לשני הכתובים ללמדנו הלכה זו.
but from this side or from that side of the altar, both of which are not directly in front of the Sanctuary’s entrance, I would say that no, the fire may not be taken from there. Therefore, it is necessary to write both terms in order to teach this halakha.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר אֵיבְרֵי עוֹלָה שֶׁנִּתּוֹתְרוּ עוֹשֶׂה לָהֶן מַעֲרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְסוֹדְרָן וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת.

Rabbi Elazar said in the name of bar Kappara: Rabbi Meir would say: With regard to limbs of a burnt-offering that remained on the altar from the previous night and which were not fully consumed, one should make a separate arrangement of wood for them and arrange them upon it to be burned. And this is done even on Shabbat.
ר׳ חננאלרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר אלעזר משום בר קפרא אומר היה רבי מאיר אברי עולות שנתותרו עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן ואפילו בשבת מאי קא משמע לן תנינא כו׳ אמר רבינא לא נצרכה אלא לפסולין כו׳ ודברים פשוטין הן ובא רב אחא ואמר אצטריך סד״א הא דתנינן היום ה׳ מערכות אחת מהן לר׳ מאיר לאברין ופדרין שלא נתאכלו מבערב היכא דחל יום הכיפורים להיות אחר השבת דחלבי שבת קרבין ביום הכיפורים אבל באמצע שבת אם חל יום הכיפורים אימא לא א״ר מאיר שעושה מערכה לאברים ופדרין קא משמע לן ר׳ אלעזר אפילו בשבת ובא רבא ואמר זה הטעם אין צורך להיאמר דהא בכל יום תנן בין בשבת בין בחול הדין אחד. ואמרינן כי האברין של עולות הנותרין מן החול עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפו ואפילו בשבת פליגא עליה הא דרב הונא דאמר תמיד תחילתו דוחה סופו אינו דוחה ואלו האברים שנותרו סופו הן מאי סופו אינו דוחה רב חסדא אמר אינו דוחה טומאה אבל שבת דוחה רבה אמר סופו אינו דוחה שבת אבל טומאה דוחה. ואקשינן עלייהו והא במועדו כתיב ביה בתמיד מאי שנא טומאה מאי שנא שבת אי דחי הא דחי הא.
הכי גרסינן: אומר היה ר״מ איברי עולה שניתותרו כו׳ – ולא גרסינן עולת חול דאי גרסי׳ ליה מאי תנינא דקא פריך ליה הא אתא לאשמועינן שבת ואם תאמר הכי פריך ליה בכל יום תנן ואפילו בשבת דהא הדר פריך ליה תו אפילו בשבת פירכא אחריתי.
איברי עולות שניתותרו עושה להן מערכה בפני עצמן וסודרן ואפילו בשבת – פירוש: והא דתנן בפ׳ אילו קשרים חלבי שבת קריבין ביום הכיפורים ואין חלבי יום הכיפורים קריבין בשבת והשתא חלבי יום הכיפורים אין קריבין בשבת כל שכן איברים דערב שבת שהוא חולי1 דוקא להתחיל ולהקטיר איברי ערב שבת בלילי שבת אסור ואף על פי שהוא יום הכיפורים אלא מקטירין אותן ביום ערב שבת אבל מיהו אם הקטירום בערב שבת ונותרו מהם כשמסדר המערכה בשבת בעבור התמיד עוד מסדר מערכה אחרת בעבור האיברים שנותרו מערב שבת דכיון דניתנה שבת לידחות בעבור התמיד דוחין אותה נמי בעבור האיברים שנותרו אבל לילי שבת שלא ניתנה לידחות שאין קרבן שבת בלילה אין מקטירין איברי ערב שבת שנותרו.
1. כן בכ״י ששון 557, והשוו תוס׳ רי״ד יומא פ״ג ״אמר רבא״. בדפוסים: ״חול״.
א אמר ר׳ אלעזר משום [בשם] בר קפרא, אומר היה ר׳ מאיר: איברי עולה שנתותרו שנשארו על המזבח ולא הספיקו להתעכל — עושה להן מערכה מיוחדת בפני עצמה וסודרן עליה להישרף, ואפילו בשבת.
Rabbi Elazar said in the name of bar Kappara: Rabbi Meir would say: With regard to limbs of a burnt-offering that remained on the altar from the previous night and which were not fully consumed, one should make a separate arrangement of wood for them and arrange them upon it to be burned. And this is done even on Shabbat.
ר׳ חננאלרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא בְּכׇל יוֹם הָיוּ שָׁם אַרְבַּע מַעֲרָכוֹת א״ראָמַר רַבִּי אָבִין לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לִפְסוּלִין.

What is bar Kappara teaching us when he informs us that Rabbi Meir requires a separate arrangement to be made? Surely, we already learned this in the mishna that cites Rabbi Meir as saying: On every other day, there were four arrangements of wood there, upon the altar. The Gemara answers: Rabbi Avin said: Bar Kappara’s teaching is needed only in order to teach the requirement to set up a fourth arrangement, even though it is only for limbs of disqualified offerings. As certain disqualifications apply only ab initio, if the offering is nevertheless brought upon the altar it should not then be removed. Bar Kappara teaches that Rabbi Meir’s ruling applies in the event that limbs of such an offering were not fully consumed.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי קמ״ל – דקאמר עושה להן מערכה בחול תנינא בכל יום היו שם ד׳ מערכות וחדא מינייהו לאיברים שניתותרו.
לפסולין – הנך דאם עלו לא ירדו.
(3-4) לא נצרכה אלא לפסולין דמשלה בהן האור – פי׳ לפסולין שאם עלו לא ירדו וכן פרש״י ז״ל.
אבל באמצע שבת לא קמ״ל ואפילו בשבת והא אתיא לן מהא דאמרי׳ בשילהי פ״ק דמסכת שבת בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בבית המוקד ואסיקנא דההיא לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב הוא דאתא וק״ל דהא בפרק אלו קשרים אמרי׳ עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת. וי״ל דהתם לאיברים ופדרים שלא משלה בהן האור מבעוד יום דכוותה בחול מקטירין דהקטרת איברים בלילה כיון שנזרק הדם מבעוד יום כדאיתא בפרקא הממונה אבל איברי ערב שבת שלא משלה בהן האור מבעוד יום אינם קרבין בשבת.
ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] בכך? הלא תנינא [שנינו] דבר זה במפורש שלשיטת ר׳ מאיר בכל יום היו שם ארבע מערכות ואחת מהן מיוחדת לשריפת איברים. אמר ר׳ אבין: לא נצרכה אלא לאיברים פסולין, שיש קרבנות פסולים שכיון שעלו על המזבח, שוב אין מורידים אותם משם.
What is bar Kappara teaching us when he informs us that Rabbi Meir requires a separate arrangement to be made? Surely, we already learned this in the mishna that cites Rabbi Meir as saying: On every other day, there were four arrangements of wood there, upon the altar. The Gemara answers: Rabbi Avin said: Bar Kappara’s teaching is needed only in order to teach the requirement to set up a fourth arrangement, even though it is only for limbs of disqualified offerings. As certain disqualifications apply only ab initio, if the offering is nevertheless brought upon the altar it should not then be removed. Bar Kappara teaches that Rabbi Meir’s ruling applies in the event that limbs of such an offering were not fully consumed.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְדַוְקָא שֶׁמָּשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר אֲבָל לֹא מָשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר לֹא.

The Gemara qualifies this: But this applies specifically when the fire has already taken hold of them and they have begun to burn. But if the fire has not yet taken hold of them, no, a separate arrangement is not made in order to burn them.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמשלה בהן האור – דמההיא שעתא נעשו לחמו של מזבח.
אבל לא משלה בהן האור לא – לאו דווקא פסולין הוא הדין אפי׳ כשרין אי לא משלה בהן האור לא דקאמר עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ומקשים והאמר בפ״ק דשבת (דף כ.) בכל מושבותיכם למישרי איברים ופדרים הוא דאתא ועל כרחך היינו איברים ופדרים דחול דאי של שבת מעולת שבת בשבתו נפקא ותירץ הרב רבי יוסף פור״ת זצ״ל דלמישרי איברים ופדרים היינו של שבת דאי מעולת שבת בשבתו ההיא מיירי בשחיטה וזריקה ולא נהירא לר״י דא״כ היכי גמרינן מיניה בפרק אלו קשרים (שם דף קיד.) דחלבי שבת קריבין ביו״ט או ביוה״כ ואי קרא בשחיטה וזריקה איירי אטו קרבן שבת נשחט בי״ט וביוה״כ אלא על כרחך אהקטרת תמיד דשבת דרשינן גופיה מקרא כדדרשינן בפרק אלו דברים (פסחים דף סו.) עולת שבת על עולת התמיד מכלל דתמיד דחי שבת ומסתמא בכל קרבנותיו קאמר ומיתורא דבשבתו דרשינן חלבי שבת קריבין ביו״ט או ביוה״כ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אלא נראה לריב״א ולר״י דהא דאמר ולא עולת חול בשבת היינו בלא משלה בהן אור וההוא דלמישרי איברים ופדרים הוא דאתא במשלה בהן האור וא״כ הא דקאמר הכא ללישנא קמא דווקא משלה בהן האור ודווקא פסולין אבל כשרין לא לא בעי למימר אבל כשרין אפילו לא משלה בהן האור אלא ה״ק אבל כשרין לא איצטריך למימר דשרי היכא דמשלה בהן האור ומיהו אפי׳ ללישנא קמא לא שרי אפילו בכשרים אלא במשלה בהן האור דווקא ומיהו יכולני ליישב שלא יקשה לפירוש הרב פורת דודאי אי לא הוה כתב קרא דלא תבערו למישרי איברים ופדרים מקרא דעולת שבת בשבתו לא הוה דרשינן אלא שחיטה וזריקה דמעכבי אבל הקטרה לא כיון דיכולין להמתין עד הלילה והא דכתיב עולת שבת בשבתו הוה דרשינן ליה הכי אם נאנסו ולא שחטו תמיד של שבת ושחטו אותו ביוה״כ ולמר ביו״ט היכא דחל יוה״כ או יו״ט אחר השבת אבל בתר דנפקא לן מלא תבערו למישרי איברים ופדרים בתמיד של שבת מהשתא מוקמינא קרא דעולת שבת בשבתו אף לאיברים ופדרים לומר דחלבי שבת קריבין ביוה״כ או ביו״ט למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וצריך לומר לפי׳ כמו כן דמודה הוא דאפי׳ דחול שרי בשבת היכא דמשלה בהן האור כדמשמע בשמעתין לכ״ע ולכל הפי׳ נ״ל דוחק שאנו צריכין לפרש ללישנא קמא דהכא דקאמר לא נצרכה אלא לפסולין דפסולין דנקט לאו דווקא וה״ה כשרין אלא דבכשרין לא איצטריך לאשמועינן ונראה לי דהא דאמר ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו״ט היינו בליל שבת או בליל יו״ט דלא ניתנו שבת ויו״ט לדחות בההיא שעתא אצל שום קרבן והא דאמר למישרי איברים ופדרים הוא דאתא איכא לאוקמי קרא לדמיסתבר דהיינו סמוך לבקר כי מסדר מערכה דיומיה וכיון דבלאו הכי מבעיר אש המערכה לצורך תמידין דיומא אמרינן דקרא דלא תבערו אתא למישרי איברים ופדרים דחול שניתותרו ואפי׳ לא משלה בהן האור כשרין ללישנא קמא דהכא ופסול במשלה בהן האור ולאיכא דאמרי אחד כשירה ואחד פסולה דווקא משלה בהן האור והא דאמר חלבי שבת קריבין ביוה״כ וביו״ט היינו אפילו בתחילת הלילה מעלן ומקטירן מה שאין כן בעולת חול ביוה״כ וביו״ט.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 3]

תוס׳ בד״ה אבל לא משלה כו׳ אלא ע״כ אהקטרת תמיד דשבת כו׳ אף לאברים ופדרים דחלבי שבת כו׳ כדמשמע בשמעתין לכ״ע כו׳ והא דאמר חלבי שבת קרבין ביום כפורים וביו״ט היינו כו׳ משא״כ בעולת חול ביום כפורים וביו״ט כצ״ל:
ומעירים: ודוקא שכבר משלה בהן האור (האש) והחלו כבר להישרף, אבל אם עדיין לא משלה בהן האורלא, אין מעלים אותם למזבח.
The Gemara qualifies this: But this applies specifically when the fire has already taken hold of them and they have begun to burn. But if the fire has not yet taken hold of them, no, a separate arrangement is not made in order to burn them.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִיכָּא דְּאָמְרִי אֶחָד כְּשֵׁירִין וְאֶחָד פְּסוּלִין אִי מָשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר אִין וְאִי לָא לָא.

There are those who say a different version of this qualification: Both with regard to the limbs of valid offerings and of disqualified offerings, if the fire has already taken hold of them and they have begun to burn, yes, a separate arrangement is made to burn them, but if the fire did not take hold of them, no, a separate arrangement is not made in order to burn them.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איכא דאמרי [יש אומרים]: אחד איברי עולה כשירין ואחד פסולין, אי [אם] כבר משלה בהן האוראין [כן] מעלים אותם למזבח, ואי [ואם] לא — לא.
There are those who say a different version of this qualification: Both with regard to the limbs of valid offerings and of disqualified offerings, if the fire has already taken hold of them and they have begun to burn, yes, a separate arrangement is made to burn them, but if the fire did not take hold of them, no, a separate arrangement is not made in order to burn them.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת תְּנֵינָא וְהַיּוֹם חָמֵשׁ.

Bar Kappara concluded: And this is done even on Shabbat. But surely, we already learned this in the mishna that cites Rabbi Meir as saying: But on this day, on Yom Kippur, there are five. This means that the arrangement for burning any remaining limbs is made also on Yom Kippur, despite the fact that all the Shabbat prohibitions apply.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנינא היום חמש – והרי יוה״כ כשבת וקתני דאיברי תמיד של ערב יוה״כ עושה להן מערכה ביוה״כ.
ואפי׳ בשבת תנינא. מדקאמר ואפילו בשבת משמע ליה דתרי מילי נינהו1 תנינא ואפי׳ דתנינן בכשרין ולא בפסולין מ״מ כיון דאשכחן דכי משלה בהם2 (תנינא):
1. תנינא הוא התחלת דבור בפ״ע.
2. דחי שבת ה״ה פסולין כצ״ל.
ועוד שואלים: מה שאמר בר קפרא ״ואפילו בשבת״ גם כן הרי תנינא [שנינו] ואין בכך חידוש, שהרי למדנו לשיטת ר׳ מאיר: והיום ביום הכיפורים חמש ואם ביום הכיפורים, שהוא שבת שבתון, ודינו לכל דבר כשבת, עושים בו חמש מערכות, ודאי שגם לשבת עושים מערכה מיוחדת לשריפת איברי עולה שנתותרו!
Bar Kappara concluded: And this is done even on Shabbat. But surely, we already learned this in the mishna that cites Rabbi Meir as saying: But on this day, on Yom Kippur, there are five. This means that the arrangement for burning any remaining limbs is made also on Yom Kippur, despite the fact that all the Shabbat prohibitions apply.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת דְּחֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין ביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֲבָל בְּאֶמְצַע שַׁבָּת לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara answers: Rav Aḥa bar Ya’akov said: Nevertheless, bar Kappara’s teaching is necessary, for it could enter your mind to say that this applies only when Yom Kippur occurs after Shabbat, i.e., on Sunday. Perhaps only in such a case is a separate arrangement made, based on the accepted law that leftover fats of Shabbat offerings are sacrificed and burned on Yom Kippur. However, if Yom Kippur occurs in the middle of the week, then perhaps no, a separate arrangement is not made in order to burn them. Therefore, bar Kappara teaches us that Rabbi Meir’s ruling applies in all cases.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איברי התמיד שלא נתעכלו אין דוחין את השבת ולא יום הכפורים שנאמר עולת שבת בשבתו ולא בשבת אחרת וכן אמרו תחלתו ר״ל אותו שנשחט ביומו דוחה שבת אבל סופו ר״ל שנשחט ונקרב מאמש אלא שנשארו בו איברים שלא נתאכלו אין דוחין את השבת אלא מעלן מבעוד יום ואינן נקטרין משתחשך ע״י אדם וכן חלבי שבת אין קריבין ביום הכפורים אבל יום טוב אחר נדחה מפני החלבים והאיברים שלא נתאכלו וכן הטומאה נדחית מפניהם בסופו כתחלתו שהטומאה דחויה בצבור כמו שהתבאר (יומא ו׳:):
אמר רב אחא בר יעקב: מכל מקום איצטריך [הוצרך] להיאמר, כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] כי הני מילי היכא [דברים אלה אמורים כאשר] חל יום הכפורים להיות אחר השבת ביום הראשון, ואז עושים בו מערכה מיוחדת לשריפת איברי אתמול, על סמך ההלכה המקובלת שחלבי קרבנות שקרבו בשבת ולא הספיקו להישרף קרבין ונשרפים ביום הכפורים, אבל חל יום הכיפורים באמצע שבת, באחד מימות השבוע האחרים — לא, אין מוסיפין בו מערכה מיוחדת לשריפת איברים של יום חול — על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שבכל אופן עושים ביום הכיפורים מערכה מיוחדת לאיברי יום אתמול, אף אם היה זה באמצע השבוע.
The Gemara answers: Rav Aḥa bar Ya’akov said: Nevertheless, bar Kappara’s teaching is necessary, for it could enter your mind to say that this applies only when Yom Kippur occurs after Shabbat, i.e., on Sunday. Perhaps only in such a case is a separate arrangement made, based on the accepted law that leftover fats of Shabbat offerings are sacrificed and burned on Yom Kippur. However, if Yom Kippur occurs in the middle of the week, then perhaps no, a separate arrangement is not made in order to burn them. Therefore, bar Kappara teaches us that Rabbi Meir’s ruling applies in all cases.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רָבָא מַאן הַאי דְּלָא חָיֵישׁ לְקִמְחֵיהּ הָא בְּכׇל יוֹם תְּנַן קַשְׁיָא.

Rava said: Who is this that does not care about his flour, i.e., he does not truly care about what he says and speaks imprecisely? Did we not learn in the mishna: On every other day. This clearly implies that Rabbi Meir’s ruling applies equally to all days of the week. As such, Rav Aḥa bar Ya’akov’s justification for bar Kappara’s teaching is already implied in Rabbi Meir’s words in the mishna. The Gemara comments: Indeed, it is difficult.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בכל יום – היו ארבע מערכות תנן ואפילו שבת במשמע.
קשיא – פי׳ אבל לא הוי תיובתא דאיכא למימר בכל יום דחול קאמר.
אמר רבא: מאן האי [מי זה] שלא חייש לקמחיה [חושש לקמחו]? כלומר: מי הוא זה שאינו חושש לדברים שהוא מוציא מפיו, ואינו מדקדק בהם יפה, הא [הרי] ״בכל יום״ תנן [שנינו] ואין איפוא חילוק בין יום לחבירו! ומעירים: אכן קשיא [קשה הדבר] לדברי רב אחא בר יעקב.
Rava said: Who is this that does not care about his flour, i.e., he does not truly care about what he says and speaks imprecisely? Did we not learn in the mishna: On every other day. This clearly implies that Rabbi Meir’s ruling applies equally to all days of the week. As such, Rav Aḥa bar Ya’akov’s justification for bar Kappara’s teaching is already implied in Rabbi Meir’s words in the mishna. The Gemara comments: Indeed, it is difficult.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וּפְלִיגָא דְּרַב הוּנָא דְּאָמַר תְּחִילָּתוֹ דּוֹחָה סוֹפוֹ אֵינוֹ דּוֹחֶה.

The Gemara comments: Both Rava and bar Kappara hold that a separate arrangement is made even on Shabbat. This disagrees with the opinion of Rav Huna, who said: The beginning of the sacrificial service of the daily offering, i.e., its slaughter, the sprinkling of its blood, and its burning overrides Shabbat; the end of its service, i.e., the burning of its sacrificial parts, does not override Shabbat.
רש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופליגא דרב הונא – אדבר קפרא ואדרבא דאמר בכל יום דמתניתין דווקא הוא ואפי׳ בשבת דרב הונא סבר בכל יום לבר משבת.
תחילתו דוחה – תמיד של שבת נשחט בשבת וקרב בשבת.
סופו אינו דוחה – תמיד של ערב שבת אין אבריו נקטרין משתחשך אלא מעלן מבעוד יום.
הכי גרסינן: גופא אמר רב הונא כו׳.
ופליגא דרב הונא כו׳. אליבא דרבא דמפרש דוחה את הטומאה ולא את השבת קאמר דפליגא אבל לרב חסדא דמפרש דוחה את השבת לא פליגא:
תחילתו דוחה. פירש״י בשם רבותיו תחילתו הקטרת אבריו סופו אברים שנתותרו וקשה לרש״י מדקאמר לקמן בסמוך תחילתו דעיקר כפרה דחי והיכי קרי עיקר כפרה להקטר אברים הלא אין כפרה אלא בדם ואין נראה לרבי קושיא דהא קרי ליה שפיר עיקר כפרה כיון שהוא מקטיר גוף הקרבן ועיקרו וה״נ אשכחן לעיל ס״פ שני (דף כו:) גבי מנין להפשט וניתוח שכשרין בזר ואכתי איצטריך סד״א כיון דלאו עבודה דמעכבא כפרה היא לא תיבעי כהונה קמ״ל דבעיא כהונה משמע אבל הפשט וניתוח דמעכבא כפרה ודאי בעו כהונה ואפילו לפי׳ אחר שפירש לעיל שאין משם ראיה מ״מ כיון שהקטרה הוא עיקר גוף הקרבן ודחי גם טומאה קרי ליה שפיר מעכב כפרה אבל רש״י פי׳ מפי עצמו תחלתו כגון שחיטה וזריקה של תמיד השבת סופו כגון אברים שנתותרו מערב שבת דתמיד של שבת [לא] קאמר דהא אין שום אמורא חולק דפשיטא דדחי כדאמרינן באלו דברים (פסחים סח:) שהרי הקטרה חלבים ואברים כשרין כל הלילה ואין ממתינים להם עד שתחשך גבי פסח שחל להיות בשבת ועוד [מאי] קאמר שבת דתחילתו לאו בר מידחי שבת כו׳ אלא בשל ע״ש מיירי אבל קשה לרבי דקאמר סופו דלאו עיקר כפרה הוא לא דחי טומאה והא תנן בפרק כיצד צולין (דף עו:) ה׳ דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה אלמא אפילו הקטרה דוחה טומאה ותניא נמי לעיל בפ״ק (דף ז.) היה מקריב מנחת פרים אילים וכבשים ונטמאת בידו כו׳ אומר לו הוי פיקח ושתוק וע״ק כי לפירש״י לא הוי השתא סופו דלענין טומאה בנתותרו כמו לענין שבת אבל אין להקשות אם אין הקרבתו דוחה טומאה איך יזרק הדם לרבי יהושע דאמר אם אין בשר אין דם דמצינו למימר דנטמא חלב קודם זריקה אז דוחה טומאה אפי׳ הקרבתו אבל נטמא אחר זריקה שנגמרו עבודות הדם אז לא ידחה טומאה וכפירוש רבותיו של רש״י היא עיקר:
ופליגא דרב הונא כו׳. סופו אינו דוחה – פי׳ והאי פליגא היינו אליבא דרבא דפריש בסמוך שאינו דוחה את השבת וא״ת ולרב הונא אליבא דרב תיקשי ליה מתניתא דבכל מושבותיכם דפ״ק דשבת וכי תימ׳ דמוקים לה לאיברים של קרבנות שבת כמו שפי׳ ר׳ יוסי הא ליתא חדא דההיא מעולת שבת בשבתו נפקא דודאי לכולהו מעשה הקרבנות כתיב ולא לשחיטה וזריקה בלחוד ועוד דברובא דנוסחי גרסי׳ התם לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב הוא דאתא וי״ל דרב הונא מודה הוא דכיון דמשלה בהן האור מבעוד יום שקרבין בשבת אלא שהוא סובר שאין עושין להם מערכה באנפי נפשה. וכן תירץ ר״י ז״ל.
ומעירים: ופליגא [וחלוקה] שיטת רבא ובר קפרא ש״בכל יום״ האמור במשנה הוא דווקא, וכי אף בשבת היתה נעשית מערכה לשריפת איברי עולה של אתמול, על דעת רב הונא, שאמר: קרבן תמיד תחילתו דוחה שבת, שעבודת הקודש שבשחיטתו והקרבתו דוחה שבת, ואילו סופו, של קרבן התמיד, גמר הקטרתו, אינו דוחה שבת.
The Gemara comments: Both Rava and bar Kappara hold that a separate arrangement is made even on Shabbat. This disagrees with the opinion of Rav Huna, who said: The beginning of the sacrificial service of the daily offering, i.e., its slaughter, the sprinkling of its blood, and its burning overrides Shabbat; the end of its service, i.e., the burning of its sacrificial parts, does not override Shabbat.
רש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גּוּפָא אָמַר רַב הוּנָא אתָּמִיד תְּחִילָּתוֹ דּוֹחָה סוֹפוֹ אֵינוֹ דּוֹחֶה.

The Gemara analyzes Rav Huna’s statement: Returning to the matter itself: Rav Huna said: The beginning of the sacrificial service of the daily offering overrides a halakha, whereas the end of its service does not override a halakha.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ב גופא [לגוף הדברים], כיון שהוזכרו דברי רב הונא דנים בהם לגופם. אמר רב הונא: תמיד תחילתו, כלומר: שחיטתו והקרבתו דוחה, ואילו סופו הקטרת איבריו ואימוריו אינו דוחה.
The Gemara analyzes Rav Huna’s statement: Returning to the matter itself: Rav Huna said: The beginning of the sacrificial service of the daily offering overrides a halakha, whereas the end of its service does not override a halakha.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַאי אֵינוֹ דּוֹחֶה רַב חִסְדָּא אָמַר דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וְאֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת הַטּוּמְאָה (וְרָבָא) אָמַר בדּוֹחֶה אֶת הַטּוּמְאָה וְאֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.

Previously, the Gemara assumed that Rav Huna was discussing the possibility that the sacrifice of the daily offering overrides Shabbat. The Gemara now clarifies if this was his intention: What is meant by saying that the end of its service does not override the halakha? Rav Ḥisda said: Although the end of its service does override Shabbat, it does not override the halakha that it should not be brought in a state of ritual impurity. This is true although the beginning of the sacrificial service of the daily offering may, if necessary, be brought in a state of ritual impurity. And Rabba said: The end of its service overrides only the halakha that it should not be brought in a state of ritual impurity, but it does not override Shabbat.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי אינו דוחה – אינו דוחה את הטומאה הקטר חלבים ואימורין אלא זריקת דמו בלבד לישנא אחרינא תחילתו הקטר חלבים סופו איברים שניתותרו מבערב וזה שמעתי והראשון נראה בעיני.
תחילתו דוחה וסופו אינו דוחה רב חסדא אמר דוחה את השבת כו׳ – פרש״י תחילתו תמיד שחיטה וזריקה דוחה את הטומאה סופו דהיינו הקטרתו אינו דוחה הטומאה אבל שבת דוחה אפילו סופו ורבה אמר תחילתו דוחה תמיד של שבת שחיטה וזריקה דוחה את השבת וקרב בשבת סופו תמיד של ערב שבת אינו דוחה דאין איברים נקטרים משתחשך אלא מעלן מבעוד יום וזה הפי׳ תופש עיקר והקשה ר״י דהתנן בפרק כיצד צולין (פסחים דף עו:) חמשה דברים באין בטומאה ועל כרחך אפילו הקטרת אימורים קאמר מדקאמר ואינן נאכלין בטומאה מכלל דכל השאר בא בטומאה שחיטה וזריקה והקטרה ועוד דהקתני בהדייהו עומר דהיינו הקטרה ולעיל נמי בפ״ק (דף ו.) אמרינן היה מקריב מנחת פרים ואילים וכבשים ונטמאת בידו וכו׳ עד אומרים לו הוי פקח ושתוק אלמא הקטרה היא בטומאה מיהו י״ל דלא קשה דהקטרת קומץ דמנחה במקום זריקת דם דזבח וכי היכי דזריקה דוחה טומאה הכי נמי הקטרת קומץ כדאמר בזבחים בפ״ק (דף יג:) מקטיר נמי היינו זורק ומאין נאכלין בטומאה ניחא דיש לומר דנקט לישנא דשייך בכולהו דכולהו אין נאכלין בטומאה אבל לענין הקטרה יש מהן שנקטרת בטומאה כגון מנחת העומר ומיהו קשה דרב חסדא מפרש למילתא הכל בתמיד דכל יומא ויומא תחילתו שחיטה וזריקה דוחה הטומאה סופו אינו דוחה טומאה דהיינו הקטרה ולא מיירי באיברים שניתותרו ורבה מפרש תחילתו דוחה שבת תמיד דשבת סופו אינו דוחה איברים שניתותרו ועוד מאי קאמר תחילתו דוחה שבת שחיטה וזריקה אפי׳ סופו נמי דחי שבת הקטרה דתמיד דשבת ועוד דלרבה דתחילתו דוחה שבת היינו אפילו סופו הקטרתו ולרב חסדא תחילתו דוחה טומאה היינו דווקא שחיטה וזריקה וליכא למימר דלרבה נמי תמיד דשבת תחילתו דוחה שבת שחיטה וזריקה סופו הקטרתו אינו דוחה דהאמר בפרק אלו דברים (פסחים דף סח:) בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואימורים כשרים כל הלילה ואין ממתין להם עד שתחשך ועוד מאי קאמר רבה שבת תחילתו לאו בר מידחי שבת הוא סופו נמי לא דחי ואי סופו אין דחי דקאמר אפילו בתמיד דשבת מאי קאמר דלאו בר מידחי שבת הוא הא בר מידחי שבת הוא על כן נראה לר״י פירוש שני שפירש״י תחילתו וסופו הכל על הקטר חלביו קאי וקאמר רב חסדא הקטר חלביו שלא ניתותרו דוחין טומאה סופו איברים שניתותרו אינן דוחין הטומאה לעשות להם מערכה בפני עצמן ולהקטיר בטומאה אלא מקטירן בטומאה על המערכה גדולה דכיון דטמאים הן אינן דוחין הטומאה דלא חשיב כתמיד דיומיה ודוחה את השבת כדגמרינן (שבת כ.) מבכל מושבותיכם ועושין להם מערכה בפני עצמן כיון דכשירים הן ורבה ס״ל תחילתו דוחה את השבת איברים דתמיד דיומיה סופו איברים שניתותרו אינן דוחין שבת לעשות מערכה בפני עצמן אפילו אם הן טהורין אבל דוחה את הטומאה אם ניתותרו בחול עושין להם מערכה בפני עצמן ומקטירן בטומאה והיינו פלוגתא דלעיל קאמר אפילו פסולין עושין להם מערכה בפני עצמן ואפילו בשבת והיינו פלוגתא דרב הונא בין לרבה בין לרב חסדא ורבה דאמר סופו אינו דוחה שבת לית ליה פירכא דרבה דאמר בכל יום תנן אלא סבירא ליה לבר משבת ומה שכתב רש״י הראשון עיקר נראה כי הוקשה לו על פירוש שני דקאמר תחילתו דעיקר כפרה ואי אאיברים קאמר הני לאו עיקר כפרה נינהו ומיהו לא קשה דבהקטרה נמי איכא כפרה ועיקר כפרה קרי לתמיד דיומיה וגדולה מזו אמרינן לעיל בפ״ב (דף כז.) איצטריך ס״ד אמינא כיון דעבודה דלא מעכבא כפרה היא כו׳ אבל הפשט וניתוח דמעכבא כפרה בעי כהונה אלמא אפילו הפשט וניתוח קרי עיקר כפרה לגבי נתינת אש דהדיוט אף על גב דעיקר כפרה בדם היא כל שכן בהקטרה דיומיה ניחא דקרי ליה עיקר כפרה לגבי איברים דניתותרו.
מאי אינו דוחה רב חסדא אמר דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה – פי׳ לאו למי׳ דדוחה דתחלתו דקאמר כו׳ לומר דוחה את השבת ואינו דוחה דסופו שאינו דוחה את הטומאה דהא ליתא דכולה בחדא גוונא מיירי אלא רב חסדא קאמר דודאי אפילו סופו דוחה את השבת ואינו דוחה דקאמר רב הונא היינו שאינו דוחה את הטומאה. ולאפוקי ממאן דמפרש דרב הונא אינו דוחה את השבת קאמר נקט רב חסדא דוחה את השבת. ולרבא נמי כולה מיירי בשבת ולאפוקי מדרב חסדא נקט דדוחה את הטומאה והאי תחלתו וסופו פירש בו רש״י ז״ל משם רבותיו ז״ל דתחלתו היינו הקטרת איברים של היום וסופו הקטרת איברים שהיו מאתמול ורב חסדא סבר דודאי אפי׳ סופו דוחה את השבת דאיברים שלא נתעכלו מערב שבת קרבין בשבת ועושין להם מערכה לר׳ מאיר אבל אינם כדאי לדחות את הטומאה ורבא אמר איפכא והקשה רש״י ז״ל על זה מדאמרינן לקמן תחלתו דעיקר כפרתו ואלו הקטר איברים אינם עיקר כפרה שאין כפרה אלא בדם לכך פרש״י דתחלתו היינו שחיטה וזריקה שהוא תחלת הקרבן והם עיקר כפרה וסופו היינו הקטר איברים שאינם עיקר כפרה דרב חסדא סבר דבין תחלתו ובין סופו דוחה את השבת כלומר דבין קרבנות השבת ובין איברים שנתותרו מערב שבת עושין להן מערכה בשבת וכן תחילתו דוחה את הטומאה אבל אם נשחט ונזרק דמו בטהרה אין מקטירין האיברים בטומאה דכי אמרי׳ במועדו ואפילו בטומאה דוקא כשניטמאו קודם זריקה. ורבה סבר דסופו ג״כ דוחה את הטומאה אבל אין סופו דוחה את השבת דאיברים שניתותרו מערב שבת אין עושין להן מערכה בשבת ואין פי׳ זה נכון שהרי בכמה מקומות מצינו דהבשר והאימורין קרבין בטומאה ואף על פי שתחלתו בטהרה וכדאמרי׳ בפ״ק דמכילתין היה מקריב מנחת אלים וכבשים וניטמאו בידו אומר לו הוי פקח ושתוק. ואע״ג דבשעת זריקה היה בטהרה ועוד קשה קצת לפירוש זה דלא דמי סופו אינו דוחה דקאמר רב חסדא לסופו אינו דוחה דקאמר רבא דאלו לרב חסדא סופו אינו דוחה את הטומאה כל שנזרק בטהרה ואפילו בקרבנות שנשחטו ושנזרק דמן היום ואלו לרבא כי קאמר סופו אינו דוחה את השבת אינו אלא בהקטרת איברים שניתותרו מערב שבת. אי נמי דה״ק דעיקר כפרה של בשר זה בתחלתו דנהי דעיקר כפרה ביום ההוא מ״מ גם בבשר יש כפרה קצת היכא דאיתיה והנכון כפי׳ הראשון והא דאמרי׳ לקמן תחלתו דעיקר כפרה לאו עיקר כפרה ממש אלא שתלוי בו עיקר כפרה וכמאן דאמר אם אין בשר אין דם. מה שאין כן בסופו שאינו מעכב בדם כיון שכבר היה שם בשר בשעת זריקה.
בפרש״י בד״ה ה״ג גופא כו׳ כצ״ל:
בד״ה תחלתו כו׳ דהיינו הקטרה ולא מיירי באברים שנתותרו כו׳ כצ״ל:
ושואלים בפירוש דברים אלו: מאי [מה פירוש] אינו דוחה? רב חסדא אמר: כוונתו, שסופו של התמיד כתחילתו שהוא דוחה את השבת, ואף בשבת מקטירים את איבריו ואימוריו, אבל אינו דוחה את הטומאה. שאם הוצרכו להקריבו בטומאה, מותר רק לשוחטו ולהזות את דמו, אבל אין מקטירים את איבריו. ורבה אמר: דוחה את הטומאה, ואינו דוחה את השבת.
Previously, the Gemara assumed that Rav Huna was discussing the possibility that the sacrifice of the daily offering overrides Shabbat. The Gemara now clarifies if this was his intention: What is meant by saying that the end of its service does not override the halakha? Rav Ḥisda said: Although the end of its service does override Shabbat, it does not override the halakha that it should not be brought in a state of ritual impurity. This is true although the beginning of the sacrificial service of the daily offering may, if necessary, be brought in a state of ritual impurity. And Rabba said: The end of its service overrides only the halakha that it should not be brought in a state of ritual impurity, but it does not override Shabbat.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי (לְרָבָא) לְדִידָךְ קַשְׁיָא וּלְרַב חִסְדָּא קַשְׁיָא לְדִידָךְ קַשְׁיָא מַאי שְׁנָא טוּמְאָה דִּכְתִיב בְּמוֹעֲדוֹ ואפי׳וַאֲפִילּוּ בְּטוּמְאָה שַׁבָּת נָמֵי בְּמוֹעֲדוֹ ואפי׳וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת.

Abaye said to Rabba: It poses a difficulty to your opinion, and it poses a difficulty to the opinion of Rav Ḥisda. It is difficult to your opinion as follows: What is different about the prohibition of bringing an offering in a state of ritual impurity that the daily offering overrides it? Because it is written with regard to the daily offering “in its season” (Numbers 28:2), to emphasize that it should be brought under all circumstances, even if that means that it will be brought in a state of ritual impurity. But, by that logic, the daily offering should also override Shabbat. Because the term “in its season” emphasizes that it should be brought under all circumstances, this means even on Shabbat.
תוספות ישניםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במועדו ואפילו בשבת. תימה לרבי דהכא ובפרק אלו דברים (פסחים סו.) מפיק ליה מבמועדו ואילו בפרק כיצד צולין (דף עו:) חמשה דברים באין בטומאה מפיק ליה מבמועדיכם ולא ידענא מאי קשה דתמיד ופסח מפקי התם ודאי מבמועדו אבל שאר קרבנות צבור נפקא לן מבמועדיכם:
גמרא אמר ליה אביי לרבא לדידך קשיא. כעין זה עירובין דף מט ע״ב פסחי׳ דף צג ע״ב ב״ב דף קכד ע״ב:
אמר ליה [לו] אביי לרבה: לדידך קשיא [לשיטתך קשה] ולשיטת רב חסדא קשיא [קשה]; לדידך קשיא [לשיטתך קשה]מאי שנא [מה, במה שונה] טומאה שהיא דוחה — דכתיב [שנאמר] בקרבן התמיד: ״במעדו״, והדגשה זו באה ללמד: ואפילו בטומאה, אולם אם כן, שבת נמי [גם כן] תדחה, שהרי ״במעדו״ משמע ואפילו בשבת.
Abaye said to Rabba: It poses a difficulty to your opinion, and it poses a difficulty to the opinion of Rav Ḥisda. It is difficult to your opinion as follows: What is different about the prohibition of bringing an offering in a state of ritual impurity that the daily offering overrides it? Because it is written with regard to the daily offering “in its season” (Numbers 28:2), to emphasize that it should be brought under all circumstances, even if that means that it will be brought in a state of ritual impurity. But, by that logic, the daily offering should also override Shabbat. Because the term “in its season” emphasizes that it should be brought under all circumstances, this means even on Shabbat.
תוספות ישניםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּלְרַב חִסְדָּא קַשְׁיָא מַאי שְׁנָא שַׁבָּת דכתי׳דִּכְתִיב בְּמוֹעֲדוֹ אפי׳אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת טוּמְאָה נָמֵי בְּמוֹעֲדוֹ ואפי׳וַאֲפִילּוּ בְּטוּמְאָה.

And it is difficult to the opinion of Rav Ḥisda: What is different about Shabbat that the daily offering overrides it? Because it is written “in its season,” to emphasize that it should be brought under all circumstances, even on Shabbat. But by that logic, the daily offering should also override the prohibition of bringing an offering in a state of ritual impurity. Because the term “in its season” emphasizes that it should be brought under all circumstances, this means even in a state of ritual impurity.
תוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במועדו ואפילו בשבת. לאו ממשמעותא דריש הכי אלא מעולת שבת בשבתו נפקא לן בפרק אלו דברים (פסחים סו:) דתמיד דחי שבת ופסח ילפינן מגזירה שוה מועדו מועדו ושאר קרבנות צבור ילפינן מבמועדיכם:
מאי שנא שבת דכתיב במועדו ואפילו בשבת – ק״ל דהא אנן לענין איברים של ערב איירי׳ והנהו לא נפקי מבמועדו אלא מבכל מושבותיכם כדאיתא בפ״ק דשבת וכדכתיב לעיל וי״ל דאין הכי נמי מיהו מכיון דכתב רחמנא בכל מושבותיכם גלי לן שזה בכלל במועדו ודכותה בתלמודא.
ולרב חסדא קשיא [קשה] מאותו מקור: מאי שנא [מה, במה שונה] שבת שהתמיד דוחה אותה משום דכתיב [שנאמר] ״במעדו״, להדגיש שכן הדין אפילו בשבת, אם כן טומאה נמי [גם כן] יש להבין ״במעדו״ — ואפילו בטומאה, ומה טעם לחלק?
And it is difficult to the opinion of Rav Ḥisda: What is different about Shabbat that the daily offering overrides it? Because it is written “in its season,” to emphasize that it should be brought under all circumstances, even on Shabbat. But by that logic, the daily offering should also override the prohibition of bringing an offering in a state of ritual impurity. Because the term “in its season” emphasizes that it should be brought under all circumstances, this means even in a state of ritual impurity.
תוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֲמַר לֵיהּ לָא לְדִידִי קַשְׁיָא וְלָא לְרַב חִסְדָּא קַשְׁיָא לְדִידִי לָא קַשְׁיָא סוֹפוֹ כִּתְחִילָּתוֹ

Rabba said to him: It is not difficult to my opinion and it does not pose a difficulty to the opinion of Rav Ḥisda. It is not difficult to my opinion, because I hold that the end of its sacrificial rite is like its beginning.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה [לו] רבה: לא לדידי קשיא [לשיטתי קשה], ולא לשיטת רב חסדא קשיא [קשה]. והוא מסביר: לדידי לא קשיא [לשיטתי אינו קשה], כי סבור אני שדנים סופו כתחילתו,
Rabba said to him: It is not difficult to my opinion and it does not pose a difficulty to the opinion of Rav Ḥisda. It is not difficult to my opinion, because I hold that the end of its sacrificial rite is like its beginning.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא מו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא מו., ר׳ חננאל יומא מו., הערוך על סדר הש"ס יומא מו., רש"י יומא מו., תוספות יומא מו., תוספות ישנים יומא מו., תוספות רי"ד יומא מו., בית הבחירה למאירי יומא מו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא מו., מהרש"א חידושי הלכות יומא מו., גליון הש"ס לרע"א יומא מו., פירוש הרב שטיינזלץ יומא מו., אסופת מאמרים יומא מו.

Yoma 46a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 46a, R. Chananel Yoma 46a, Collected from HeArukh Yoma 46a, Rashi Yoma 46a, Tosafot Yoma 46a, Tosefot Yeshanim Yoma 46a, Tosefot Rid Yoma 46a, Meiri Yoma 46a, Ritva Yoma 46a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 46a, Gilyon HaShas Yoma 46a, Steinsaltz Commentary Yoma 46a, Collected Articles Yoma 46a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144