גמרא
פירוש
וְהָא קָא עָבֵיד עֲבוֹדָה בְּקָדָשִׁים אכְּהִלֵּל דְּתַנְיָא אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל מִיָּמָיו לֹא מָעַל אָדָם בְּעוֹלָתוֹ אֶלָּא מְבִיאָהּ חוּלִּין לָעֲזָרָה וּמַקְדִּישָׁהּ וְסוֹמֵךְ יָדוֹ עָלֶיהָ וְשׁוֹחֲטָהּ. פֶּסַח בְּשַׁבָּת הֵיכִי מָצֵי מַקְדֵּישׁ לֵיהּ וְהָתְנַן באֵין מַקְדִּישִׁין וְאֵין מַעֲרִיכִין וְאֵין מַחְרִימִין וְאֵין מַגְבִּיהִין תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת כׇּל אֵלּוּ בְּיוֹם טוֹב אָמְרוּ קַל וָחוֹמֶר בַּשַּׁבָּת. הָנֵי מִילֵּי בְּחוֹבוֹת שֶׁאֵין קָבוּעַ לָהֶן זְמַן אֲבָל בְּחוֹבוֹת שֶׁקָּבוּעַ לָהֶן זְמַן מַקְדִּישִׁין דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גמַקְדִּישׁ אָדָם אֶת פִּסְחוֹ בְּשַׁבָּת וַחֲגִיגָתוֹ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
והא קא עביד עבודה בקדשים כהלל – בירושלמי מפרש בענין אחר דכל עבודה של צורך הקרבן אין בו מעילה ויליף מפרה כי היכי דלא חשיב עבודה מידי דלצרכה לפסלה ה״נ לא חשיב עבודה להתחייב במעילה ומייתי הא דתנן במסכת פרה (משנה פרה ב׳:ג׳) רכב עליה ותלה בזנבה ועבר בה את הנהר קיפל עליה את המוסרה נתן טליתו עליה פסולה אבל קשרה במוסרה עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק פירס טליתו עליה מפני הזבובים כשירה זה הכלל כל שהוא לצרכה כשירה. מביאה כשהיא חולין לעזרה – בפ׳ המוכר את הספינה (ב״ב דף פא:) גבי קונה שתי אילנות פריך ליחוש דילמא לאו בכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה ובהזרוע (חולין דף קל.) נמי דקאמר טעמא דכ׳ רחמנא זה הא לאו הכי ה״א חולין חייבין בחזה ושוק הא בעי תנופה והיכי ליעבד לינפינהו לפני ה׳ כתיב ואי מגוואי קא מעייל חולין לעזרה התם ודאי אסור שעושה בהן תנופה כדרך שעושה בקרבן אבל הכא שמכניס טלה חולין בעזרה ואינו עושה שום דבר שעושה בקרבנות שיראה כמקרי׳ חולין לגבוה שרי כדאשכחן בהקומץ רבה (מנחות דכ״א:) שהיו אוכלי׳ חולין בעזרה כדי לאכול מנחות על השבע. מחמר כלאחר יד הוא – ה״מ לשנויי כשהוא מהלך מניחו עליו וכשהוא עומד נוטלו הימנו דכי האי גוונא שרי בריש מי שהחשיך (שבת דף קנג.). כלאחר יד נמי אסור מדרבנן – הוי מצי למיפרך הלא משתמש בבעלי חיים דאסור מדרבנן. הנח להו לישראל – ואם תאמר והא במתניתין אסר שבות דרבנן כיון דאפשר לעשות מערב שבת ויש לומר שבות בהמתו קיל משבות עצמו. ואין ציבור נדחין – תימה דהכא לא ממעטינן מאיש אלא רוב ישראל ובפ״ק דסנהדרין (דף יז:) דרשינן והוצאת את האיש ההוא איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך ואיכא דממעט התם שבט וי״ל דשאני התם דמצינו שחלק בעיר הנדחת א״נ טובא איש ואשה כתיבי התם. אלא אמר ריש לקיש וישלחו מן המחנה – תימה לרשב״א לדריש לקיש הניחא לרבי יהודה אלא לרבי שמעון דאמר לקמן דלהכי כתב רחמנא טמא מת זב ומצורע לפי שחלוקים בשילוח מחנות פסח דדחי טומאה מנא ליה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush