×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן נָמֵי לָא קַשְׁיָא הָכָא טַעְמָא מַאי מִשּׁוּם {יחזקאל כ״ג:מ״ח} וְנִוַּסְּרוּ כׇּל הַנָּשִׁים הָתָם אֵין לְךָ יִיסּוּר גָּדוֹל מִזֶּה.
The contradiction between one ruling of the Rabbis and the other ruling of the Rabbis is not difficult as well. Here, with regard to a sota, what is the reason that her hair and body are uncovered? Because of what is stated in the verse, that other women should be warned: “Thus will I cause lewdness to cease out of the land, that all women may be chastened not to do after your lewdness” (Ezekiel 23:48). There, with regard to stoning, you have no greater chastening than seeing this stoning itself.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
הכא טעמא מאי – אמרי רבנן שמצוה לביישה ואפילו היא טהורה משום ונוסרו כל הנשים שלא יביאו עצמן לידי חשד ותהיינה צנועות.
התם – שהיא נסקלת אין לך יסור גדול מזה לאחרות.
דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא דברי חכמים על דברי חכמים גם כן אינו קשה]; הכא טעמא מאי [כאן בסוטה מהו הטעם] שמבזים אותה בגילוי שערה וגופה — משום ״ונוסרו כל הנשים״ (יחזקאל כג, מח), כדי להזהיר נשים אחרות. התם [שם] בסקילה — אין לך כלפי הנשים הרואות אותה ייסור (הפחדה) גדול מזה מעצם הסקילה.
The contradiction between one ruling of the Rabbis and the other ruling of the Rabbis is not difficult as well. Here, with regard to a sota, what is the reason that her hair and body are uncovered? Because of what is stated in the verse, that other women should be warned: “Thus will I cause lewdness to cease out of the land, that all women may be chastened not to do after your lewdness” (Ezekiel 23:48). There, with regard to stoning, you have no greater chastening than seeing this stoning itself.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְכִי תֵּימָא לַעֲבֵיד בַּהּ תַּרְתֵּי אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר קְרָא {ויקרא י״ט:י״ח} וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ בְּרוֹר לוֹ מִיתָה יָפָה.

And if you would say that two forms of chastening, both stoning and humiliation, should be done with her, Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: The verse states: “You shall love your neighbor as yourself” (Leviticus 19:18), teaching that even with regard to a condemned prisoner, select a good, i.e., a compassionate, death for him. Therefore, when putting a woman to death by stoning, she should not be humiliated in the process.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תרתי – מיתה ובושה.
וכי תימא [ואם תאמר] לעביד בה תרתי [שיעשו בה שנים] גם סקילה וגם בזיון — אמר רב נחמן אמר רב בר אבוה, אמר קרא [הכתוב]: ״ואהבת לרעך כמוך״ (ויקרא יט, יח), לומר: אם עליך להורגו, ברור לו מיתה יפה.
And if you would say that two forms of chastening, both stoning and humiliation, should be done with her, Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: The verse states: “You shall love your neighbor as yourself” (Leviticus 19:18), teaching that even with regard to a condemned prisoner, select a good, i.e., a compassionate, death for him. Therefore, when putting a woman to death by stoning, she should not be humiliated in the process.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לֵימָא דְּרַב נַחְמָן תַּנָּאֵי הִיא לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַב נַחְמָן וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר בִּזְיוֹנֵיהּ עֲדִיף לֵיהּ טְפֵי מִצַּעְרָא דְגוּפֵיהּ וּמָר סָבַר צַעְרָא דְגוּפֵיהּ עֲדִיף לֵיהּ טְפֵי מִבִּזְיוֹנֵיהּ.:

The Gemara suggests: Let us say that the statement of Rav Naḥman is a dispute between tanna’im, and according to Rabbi Yehuda there is no mitzva to select a compassionate death. The Gemara refutes this: No, it may be that everyone agrees with the opinion of Rav Naḥman, and here they disagree about this: One Sage, i.e., the Rabbis, holds: Minimizing one’s degradation is preferable to him than minimizing his physical pain. Therefore, the Rabbis view the more compassionate death as one without degradation, even if wearing clothes will increase the pain of the one being executed, as the clothes will absorb the blow and prolong death. And one Sage, Rabbi Yehuda, holds that minimizing physical pain is preferable to a person than minimizing his degradation, and therefore the one being executed prefers to be stoned unclothed, without any chance of the clothing prolonging the death, although this adds to the degradation.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך בז
בזאיחזקאל בן בוזי הכהן תרגום ירושלמי יחזקאל נביא בר ירמיה נביא ונקרא ירמיה בוזי על שהיו מבזין אותו. ביזיונא דידיה עדיף מפי מצערה דגופה (סוטה ח:) פי׳ רבי יהודה סבר להתבזות להסקל ערומה עדיף לה מלהצטער ביסורין דגופה כי הנסקל ערום לפי שעה יוצאה נפשו אבל הלבוש בגדים דוחים מכות האבנים ומאחרין מיתתו הלכך בוררין לה הטוב בעיניו והיינו להסקל ערומה ורבנן סברי צערא דגופה עדיף טפי לה מביזיונא הלכך סוקלין אותה בבגדיה: ביזיתו ביישתו קיללתו (סנהדרין סה) פירוש ביזיתו ביישתו אמרת שאביו נידון בגיהנם קיללתו שהוא יהא כמו כן:
א. [פערשעמהען. פעראכטען.]
מר סבר בזיונא עדיף ליה – חשוב על האדם ושנוי לו טפי מצערא דגופיה הילכך מיתה יפה היא לו ליסקל לבוש ואע״פ שצערו נמשך שאינו ממהר למות ולא ליסקל ערום ויתבזה. ורבי יהודה סבר צערא דגופא עדיף ליה וזו היא מיתה יפה לו ליסקל ערום ואע״פ שמתבזה ולא יסקל בלבושו וימשך צערו.
גמרא ומ״ס צערא דגופיה עדיף כו׳ היינו רבי יהודה וליכא לאקשויי לפ״ז ל״ל למימר דרבי יהודה אדר׳ יהודה לא קשיא כדשנינן הא בלא״ה ניחא דהכא חייש להרהורא אבל התם משום ברור לו מיתה יפה וצערא דגופיה עדיף ליה ליסקל ערום די״ל דמ״מ אי הוה חיישינן להרהורא דעלמא לא הוה סקלינן אותה ערום משום מיתה יפה דידה וק״ל:
ושואלים: לימא [האם לומר] שדברי רב נחמן תנאי היא [במחלוקת תנאים הם שנויים] ולדעת ר׳ יהודה אין ציווי לברור לו מיתה יפה? ודוחים: לא, אפשר לומר דכולי עלמא אית להו [שהכל יש להם, מקבלים, את שיטת] רב נחמן. והכא בהא קמיפלגי [וכאן בזה הם חלוקים]; מר סבר [חכם זה חכמים סבור]: בזיוניה [בזיונו] של אדם עדיף ליה [לו] חמור לו טפי מצערא דגופיה [יותר מצער גופו] ולפיכך מיתה יפה היא שנמנעת מכל בזיון, למרות שעל ידי הלבוש, שבולם את עוצמת החבטה, מתעכבת מיתתה מעט. ומר סבר [וחכם זה, ר׳ יהודה, סבור]: צערא דגופיה [צער גופו] עדיף ליה [לו] חמור לו לאדם טפי מבזיוניה [יותר מבזיונו] ולכן היא מעדיפה שלא תצטער בסקילה, אף שיש לה בזיון בעירום.
The Gemara suggests: Let us say that the statement of Rav Naḥman is a dispute between tanna’im, and according to Rabbi Yehuda there is no mitzva to select a compassionate death. The Gemara refutes this: No, it may be that everyone agrees with the opinion of Rav Naḥman, and here they disagree about this: One Sage, i.e., the Rabbis, holds: Minimizing one’s degradation is preferable to him than minimizing his physical pain. Therefore, the Rabbis view the more compassionate death as one without degradation, even if wearing clothes will increase the pain of the one being executed, as the clothes will absorb the blow and prolong death. And one Sage, Rabbi Yehuda, holds that minimizing physical pain is preferable to a person than minimizing his degradation, and therefore the one being executed prefers to be stoned unclothed, without any chance of the clothing prolonging the death, although this adds to the degradation.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הָיְתָה מְכוּסָּה לְבָנִים וְכוּ׳.: תָּנָא אאִם הָיוּ שְׁחוֹרִים נָאִים לָהּ מְכַסִּין אוֹתָהּ בְּגָדִים מְכוֹעָרִים.:

§ The mishna teaches: If she was dressed in white garments, he would cover her with black garments. A Sage taught: If black garments are becoming to her, then she is covered in unsightly garments.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א שנינו במשנה: אם היתה מכוסה בבגדים לבנים — מכסה בשחורים. תנא [שנה החכם]: אם היו בגדים שחורים נאים לה — מכסין אותה בגדים מכוערים.
§ The mishna teaches: If she was dressed in white garments, he would cover her with black garments. A Sage taught: If black garments are becoming to her, then she is covered in unsightly garments.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הָיוּ עָלֶיהָ כְּלֵי זָהָב וְכוּ׳.: פְּשִׁיטָא הַשְׁתָּא נַוּוֹלֵי מְנַוֵּויל לַהּ הָנֵי מִיבַּעְיָא מַהוּ דְּתֵימָא בְּהָנֵי אִית לַהּ בִּזָּיוֹן טְפֵי כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי שָׁלִיחַ עַרְטִיל וְסָיֵים מְסָאנֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.:

The mishna teaches: If she was wearing gold adornments or other jewelry, they are removed from her. The Gemara asks: Isn’t this obvious? Now that the priest renders her unattractive by uncovering her and dressing her in unsightly garments, is it necessary to teach that they remove these adornments from her? The Gemara answers: Lest you say that with these adornments on her, she has more degradation, as people say in a known aphorism: Undressed, naked, and wearing shoes. This means that a naked person who wears shoes emphasizes the fact that he is naked. Perhaps one would think that by a sota wearing jewelry, her nakedness is emphasized and her degradation is amplified. Therefore, the mishna teaches us that this is not so.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שלח
שלחא(כתובות ה) האי תנא שליח ערטל וסאיס מסאניה (סוטה ח:) מהו דתימא בהכי אית בזיון טפי כדאמרי אנשי שליח ערטיל וסיים מסאניה תרגום ופשט ושלח תרגום ערום ערטילאי כלומר יותר בזיון לו לאדם שיהא ערום ומנעליו ברגליו כן הסוטה הייתי אומר נבזה אותה האשה שתהיה ערומה ועליה כלי זהב קמ״ל היו עליה וכו׳ פשוטה ועורה תרגומו שלחו ואתערטלו:
א. [אויס ציהען.]
בהני אית לה בזיון טפי – שהיא ערומה עד לבה וראשה פרוע ויתן עליה תכשיטי זהב גנאי הוא לה שדרך בני אדם להתלוצץ באדם ערום ומנעלו ברגליו ואמרי׳ שליח ערטיל וסיים מסאני שליח מופשט כדמתרגמינן ופשט וישלח ערטיל ערום.
ב עוד שנינו במשנה שאם היו עליה כלי זהב (תכשיטים) — מסירים אותם מעליה. ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], השתא נוולי מנוויל לה, הני מיבעיא [עכשיו הרי הוא מנוול אותה בכל מיני בזיון, אלה, תכשיטי הזהב, נצרכה המשנה] לומר שלא ישאירם עליה? ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: בהני [באלה], בעוד התכשיטים עליה, אית [יש] לה בזיון טפי [יתר], כדאמרי אינשי [כפי שאומרים אנשים בפתגם מקובל]: שליח ערטיל וסיים מסאני [מופשט ערום ולובש נעליים], שלבוש הנעלים מדגיש את העירום. ואף כאן — התכשיטים ידגישו את הניוול, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שלא.
The mishna teaches: If she was wearing gold adornments or other jewelry, they are removed from her. The Gemara asks: Isn’t this obvious? Now that the priest renders her unattractive by uncovering her and dressing her in unsightly garments, is it necessary to teach that they remove these adornments from her? The Gemara answers: Lest you say that with these adornments on her, she has more degradation, as people say in a known aphorism: Undressed, naked, and wearing shoes. This means that a naked person who wears shoes emphasizes the fact that he is naked. Perhaps one would think that by a sota wearing jewelry, her nakedness is emphasized and her degradation is amplified. Therefore, the mishna teaches us that this is not so.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל וְכוּ׳.: בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַבָּא מֵרַב הוּנָא חֶבֶל הַמִּצְרִי מַהוּ שֶׁיְּעַכֵּב בְּסוֹטָה מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יִשָּׁמְטוּ בְּגָדֶיהָ מֵעָלֶיהָ הוּא בוּבְצִלְצוֹל קָטָן נָמֵי סַגִּי אוֹ דִילְמָא מִשּׁוּם דְּאָמַר מָר הִיא חָגְרָה לוֹ בְּצִלְצוֹל לְפִיכָךְ כֹּהֵן מֵבִיא חֶבֶל הַמִּצְרִי וְקוֹשֵׁר לָהּ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ מְעַכֵּב.

The mishna continues: And afterward the priest would bring an Egyptian rope, and he would tie it above her breasts. Rabbi Abba raised a dilemma before Rav Huna: What is the halakha as to whether the lack of an Egyptian rope will preclude the performance of the rite with regard to a sota? Does any means of tying suffice? Perhaps the primary function of the rope is so that her clothes will not fall off her, and therefore even a small ribbon [tziltzul] would also suffice. Or, perhaps the rope is used because of what the Master said: She girded herself with a comely ribbon when she committed her transgression, and therefore the priest brings specifically an Egyptian rope, which is coarse, and ties it above her breasts. If that is the case, then the Egyptian rope should be indispensable.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות איווראשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך חבל
חבלא(סוטה ח:) ומביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה (בבא קמא עד) ולא עוד אלא שנטל מלא חבל בדרום (בראשית רבה חלילה לך ובויקרא רבה בצו פרשת אהבת צדק) שלח תפיס חבילא בתרין רישין בעית דינא ובעית עלמא אם לית את מתיר צבחר לית עלמא יכול קאים:
א. [שטריק.]
משום דאמר מר – לקמן במדה שאדם מודד בה מודדין לו.
היא חגרה לו – חגרה את עצמה בצלצול נאה להתנאות בפניו צילצול בנדי״ל בלעז.
ואחר כך מביא חבל המצרי – בירושלמי מפרש חבל המצרי וכפיפה המצרית באין משירי הלשכה כחומת העיר ומגדליה ולא ידענא אי סודר שנחנק בו וסייף שנהרג בו דאמרינן פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מג.) דבאין משל צבור אי פירושו נמי משירי הלשכה כי הכא.
חבל המצרי מהו שיעכב בסוטה. תימה למה יעכב והלא פריעה דכתיב בקרא אינו מעכב דהא אמר רבי יהודה אם היה לבה נאה אינו מגלה ואם היה שערה נאה אינו פורעו. וי״ל דסבר כרבנן דפליגי עליה דרבי יהודה. עוד (אית בידו) [יש לומר] דקרא לא מיירי אלא היכא שאין לחוש להרהור. דין ד׳ מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג. וקשה מדאמרי׳ (במכות דף י) שנים אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד הקב״ה מזמנן לפונדק אחד זה שהרג בשוגג עולה בסולם ונופל על אותו שהרג מזיד ואמאי והא לא מחייב סקילה שזה שנופל עליו הרי כמו אבן שנסקל בסקילה שנותנין על כריסו. וצ״ל דמיירי שהנופל יש לו בידו סייף או סכין כשנופל על חבירו הוא מתיז ראשו בסייף כמו שעושין במלכות:
חבל המצרי מהו שיעכב בסוטה. תימה למה יעכב והלא פריעה דכתיבא בקרא אינו מעכב כדקתני אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותרו. וי״ל דסבירא ליה דרבנן פליגי עליה דרבי יהודה. צריך עיון אם כן מאי פריך לעיל בגמרא דרבנן אדרבנן. שאני הכא דפריעה מעכבא ולכן לא חיישינן להרהורא אבל התם דליכא קרא חיישינן עיין שם בתוס׳. ומה שכתב דרבנן פליגי רוצה לומר בהא נמי דלרבנן מעכבא ולר׳ יהודה לא מעכבא. צעיר אי״ן. ומיהו תימה היכי סלקא דעתין שיעכב הא אפילו מידי דכתיב בקרא אי שנה עליו לעכב ואי לא לא. אבל התוס׳ בזבחים דף ד׳ כתבו דלא בעינן קרא לעכב אלא בקדשים עיין שם. צעיר אי״ן. ונראה לי דהכי קאמר מהו שיעכב אם אין להם חבל המצרי במזומן אם לא שילכו למדבר עד שיחזרו למצוא חבל. אבל אי הוה בלא חבל פשיטא דאינו מעכב שלא יבדקוה. והשתא לא קשיא מימדי אפריעת שער דהתם לא יפרע כלל אבל הכא אם יש לו חבל המצרי צריך להביאו לכתחלה. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
תוס׳ בד״ה תנינא ואח״כ מביא כו׳ וע״כ לכתחלה למצוה בעינן אבל לאו דוקא לעכב דהיכא כתיב חבל כו׳ עכ״ל כצ״ל ופי׳ דודאי אי הוה קמיבעיא לן דוקא לעכב ממש ודאי דשפיר הוה פשיט מדתני טעמא כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה ע״כ הא דקתני חבל מצרי אינו לעיכובא אבל כיון דע״כ לאו דוקא לעכב קמיבעיא ליה אלא למצוה אם כן לאו מידי פשיט מהכא טפי מהא דקתני היא חגרה לו בצלצול דמוכח דלמצוה ודאי בעינן וק״ל:
ג שנינו במשנה: ואחר כך מביא חבל מצרי וקושרו. בעא מיניה [שאל אותו] ר׳ אבא מרב הונא: חבל המצרי מהו שיעכב בסוטה? וצדדי השאלה: האם טעם החבל הוא משום שלא ישמטו בגדיה מעליה הוא, ובצלצול (שרוך, רצועה) קטן נמי סגי [גם כן די], או דילמא [שמא] משום שאמר מר [החכם] בטעמו של דבר: היא חגרה לו, לפני זה שנסתרה עמו, את עצמה בצלצול (בסרט נאה) לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה, ולכן הוא מעכב?
The mishna continues: And afterward the priest would bring an Egyptian rope, and he would tie it above her breasts. Rabbi Abba raised a dilemma before Rav Huna: What is the halakha as to whether the lack of an Egyptian rope will preclude the performance of the rite with regard to a sota? Does any means of tying suffice? Perhaps the primary function of the rope is so that her clothes will not fall off her, and therefore even a small ribbon [tziltzul] would also suffice. Or, perhaps the rope is used because of what the Master said: She girded herself with a comely ribbon when she committed her transgression, and therefore the priest brings specifically an Egyptian rope, which is coarse, and ties it above her breasts. If that is the case, then the Egyptian rope should be indispensable.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות איווראשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״לאֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ ואח״כוְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל הַמִּצְרִי וְקוֹשְׁרוֹ לָהּ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ גכְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁמְטוּ בְּגָדֶיהָ מֵעָלֶיהָ.:

Rav Huna said to him: You learned the answer to this dilemma in a baraita that teaches: And afterward the priest would bring an Egyptian rope and he would tie it above her breasts, so that her clothes would not fall off her. The baraita states that the use of an Egyptian rope is primarily for holding up her clothing, and therefore use of specifically Egyptian rope is not essential.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניתוה – דעיקר הבאתו אינו אלא כדי שלא ישמטו.
תנינא ואחר כך מביא חבל המצרי – ולא ידענא מאי פשיט מהכא טפי מהא דקתני היא חגרה לו בצלצול דמשמע דחבל מצרי בעינן ממש ועל כרחך לכתחילה למצוה בעינן אבל לאו דוקא לעכב דהיכא כתיב חבל המצרי או שום קשירה בתורה ולמה היה לו לעכב מיהו המדקדק בפירוש רש״י לא קשיא מידי דעיקר הבאתו קמבעיא ליה אי משום מדה במדה דוקא חבל או משום שמיטת בגדים הואיל וצריך לקשור צלצול לקשור חבל כדי ליפרע ממנה מיהו היכא דליכא חבל המצרי ואיכא צלצול לא מהדרנא יותר מדאי בתר חבל.
אמר ליה [לו], תניתוה [שניתם אותה] במפורש: ואחר כך מביא חבל המצרי וקושרו לה למעלה מדדיה כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה — משמע שזהו עיקר הטעם, ולפיכך חבל המצרי אינו מעכב.
Rav Huna said to him: You learned the answer to this dilemma in a baraita that teaches: And afterward the priest would bring an Egyptian rope and he would tie it above her breasts, so that her clothes would not fall off her. The baraita states that the use of an Egyptian rope is primarily for holding up her clothing, and therefore use of specifically Egyptian rope is not essential.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְכׇל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּהּ יִרְאֶה וְכוּ׳.: הָא גוּפָא קַשְׁיָא אָמְרַתְּ כָּל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּהּ רוֹאֶה אַלְמָא לָא שְׁנָא גַּבְרֵי וְלָא שְׁנָא נְשֵׁי וַהֲדַר תָּנֵי כׇּל הַנָּשִׁים מוּתָּרוֹת לִרְאוֹתָהּ נָשִׁים אִין אֲנָשִׁים לָא.

§ The mishna teaches: And anyone who desires to watch her may watch, except for her slaves and maidservants, who are not permitted to watch because her heart is emboldened by them. And all of the women are permitted to watch her. The Gemara comments: This matter is itself difficult, as there is an internal contradiction in the mishna. First you say: And anyone who desires to watch her may watch. Apparently, there is no difference whether the onlookers are men and there is no difference whether they are women; all are permitted to observe the rite. And then the mishna teaches: And all of the women are permitted to watch her, which indicates women, yes, they may watch her, but men, no, they may not.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ד שנינו במשנה: וכל הרוצה לראות בה יראה. מעירים: הא גופא קשיא [היא עצמה קשה], שיש סתירה פנימית בהלכה זו. אמרת מצד אחד: כל הרוצה לראות בה רואה, אלמא [מכאן] לא שנא גברי ולא שנא נשי [אין זה שונה גברים, ואין זה שונה נשים], שהכל שווים בכך, והדר תני [וחזר ושנה]: כל הנשים מותרות לראותה, משמע: נשים — אין [כן], אנשים —
§ The mishna teaches: And anyone who desires to watch her may watch, except for her slaves and maidservants, who are not permitted to watch because her heart is emboldened by them. And all of the women are permitted to watch her. The Gemara comments: This matter is itself difficult, as there is an internal contradiction in the mishna. First you say: And anyone who desires to watch her may watch. Apparently, there is no difference whether the onlookers are men and there is no difference whether they are women; all are permitted to observe the rite. And then the mishna teaches: And all of the women are permitted to watch her, which indicates women, yes, they may watch her, but men, no, they may not.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר אַבָּיֵי תַּרְגְּמַהּ אֲנָשִׁים אָמַר לֵיהּ רָבָא וְהָא כָּל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּהּ רוֹאֶה קָתָנֵי.

Abaye said: Interpret the first statement, which permits all people to observe the sota, as pertaining to women, but men may not be onlookers. Rava said to him: But it teaches in that first statement that anyone who desires to watch her may watch, and one cannot limit this to women.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תרגמה – לרישא דקתני כל הרוצה אנשים.
תרגמה – פרש אותה.
לא! אמר אביי: תרגמה אנשים [תרגם, הסבר אותה על נשים]. כלומר, כל אשה הרוצה לראותה מותרת. אמר ליה [לו] רבא: והא [והרי] ״כל הרוצה לראות בה רואה״ קתני [שנה], וגברים בכלל זה!
Abaye said: Interpret the first statement, which permits all people to observe the sota, as pertaining to women, but men may not be onlookers. Rava said to him: But it teaches in that first statement that anyone who desires to watch her may watch, and one cannot limit this to women.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֶלָּא אָמַר רָבָא כׇּל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּהּ רוֹאֶה לָא שְׁנָא גַּבְרֵי וְלָא שְׁנָא נְשֵׁי דוְנָשִׁים חַיָּיבוֹת לִרְאוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל כ״ג:מ״ח} וְנִוַּסְּרוּ כׇּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה.:

Rather, Rava said: Anyone who desires to watch her may watch, there is no difference whether the onlookers are men and there is no difference whether they are women. And the next clause of the mishna teaches that women are obligated to watch her, as is stated: “Thus will I cause lewdness to cease out of the land, that all women may be chastened not to do after your lewdness” (Ezekiel 23:48).
עין משפט נר מצוהשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונשים חייבות לראותה דכתיב ונוסרו כל הנשים וגו׳. והא דקתני כל הנשים מותרות לאו דוקא מותרות אלא אדקתני איסור לעבדיה ולשפחותיה קתני לשון היתר בכל הנשים. ואפילו אם היא חברתה ולבה גס בה לא חששו לזה משום מצוה דונוסרו. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
אלא אמר רבא: כל הרוצה לראות בה — רואה, לא שנא גברי ולא שנא נשי [אין זה שונה בגברים ואין זה שונה בנשים], ואולם נשים חייבות לראותה, שנאמר ״ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה״ (יחזקאל כג, מח).
Rather, Rava said: Anyone who desires to watch her may watch, there is no difference whether the onlookers are men and there is no difference whether they are women. And the next clause of the mishna teaches that women are obligated to watch her, as is stated: “Thus will I cause lewdness to cease out of the land, that all women may be chastened not to do after your lewdness” (Ezekiel 23:48).
עין משפט נר מצוהשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מתני׳מַתְנִיתִין: בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ הִיא קִשְּׁטָה אֶת עַצְמָהּ לַעֲבֵירָה הַמָּקוֹם נִוְּולָהּ הִיא גִּלְּתָה אֶת עַצְמָהּ לַעֲבֵירָה הַמָּקוֹם גִּלָּה עָלֶיהָ בַּיָּרֵךְ הִתְחִילָּה בַּעֲבֵירָה תְּחִילָּה וְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן לְפִיכָךְ תִּלְקֶה הַיָּרֵךְ תְּחִילָּה וְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן וּשְׁאָר כָּל הַגּוּף לֹא פָּלַט.:

MISHNA: The mishna teaches lessons that can be derived from the actions and treatment of a sota. With the measure that a person measures, he is measured with it. For example, she, the sota, adorned herself to violate a transgression, the Omnipresent therefore decreed that she be rendered unattractive; she exposed herself for the purpose of violating a transgression, as she stood in places where she would be noticed by potential adulterers, so the Omnipresent therefore decreed that her body be exposed publicly; she began her transgression with her thigh and afterward with her stomach, therefore the thigh is smitten first and then the stomach, and the rest of all her body does not escape punishment.
קישוריםרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ ירך התחיל בעבירה תחילה – בדרך תשמיש הירך נהנה תחילה בקירוב בשר לפיכך תלקה ירך תחילה לקלל אותה דכתיב בתת ה׳ את ירכך נופלת ואת בטנך צבה (במדבר ה).
לעולם יזהר אדם מן העבירות ואל יהא לבו בז לדבר בעשייתם מצד שאין סנהדרין לבער הרע מקרבנו או שאין עדים בדבר שאע״פ שעונש ב״ד בטל דין שמים במקומו עומד דרך הערה אמרו אע״פ שארבע מיתות בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו ומפילתו לארץ כדרך הסקילה שמפילין אותו ממקום גבוה נתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו וארס שורפו נתחייב הריגה או נמסר למלכות להתזת הראש או ליסטים באים עליו נתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי ר״ל בועות הנעשות בגרונו וחונקות אותו וכן בכל עבירה גדולה או קטנה הב״ה משלם בה מדה כנגד מדה ואל יקל ראש במה שרואה שאין נפרעין ממנו שפרוטה ופרוטה מצטרפת לכאיסר וכן כל עבירה ועבירה מצטרפת לחשבון גדול והכל שמור לו:
גמ׳ הירך התחילה בעבירה כו׳ ואח״כ הבטן כו׳. מה״ט נמי ואח״כ שאר הגוף כפירש״י בחומש מנין לשאר כל הגוף ת״ל ובאו בה בכולה א״כ מה ת״ל בטן וירך לפי שהם התחילו כו׳ ע״ש:
מתני׳ במדה שאדם מודד. עיין סנהדרין דף צ ע״א:
ה משנה בהמשך לדיני הסוטה מביאים דברי מוסר כלליים הנלמדים מכאן. במדה שאדם מודד — בה מודדין לו; היא הסוטה קשטה את עצמה כדי לעבור עבירה על כן המקום (הקדוש ברוך הוא) נוולה. היא גלתה את עצמה לעבירה שעמדה במקום שתיראה לנואפים — המקום גלה עליה, שמעמידים אותה בבזיון בפני רבים. בירך התחילה בעבירה תחילה, ואחר כך הבטן — לפיכך תלקה הירך תחילה, ואחר כך הבטן, ושאר כל הגוף לא פלט (לא ניצל) מפורענות.
MISHNA: The mishna teaches lessons that can be derived from the actions and treatment of a sota. With the measure that a person measures, he is measured with it. For example, she, the sota, adorned herself to violate a transgression, the Omnipresent therefore decreed that she be rendered unattractive; she exposed herself for the purpose of violating a transgression, as she stood in places where she would be noticed by potential adulterers, so the Omnipresent therefore decreed that her body be exposed publicly; she began her transgression with her thigh and afterward with her stomach, therefore the thigh is smitten first and then the stomach, and the rest of all her body does not escape punishment.
קישוריםרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב יוֹסֵף אַף עַל גַּב דְּמִדָּה בְּטֵילָה בַּמִּדָּה לֹא בָּטֵיל.

GEMARA: Rav Yosef says: Although the measure with regard to court-imposed capital punishment has ceased, as there is no court today empowered to adjudicate and apply corporal punishment, punishment that is suitable to be applied with a measure by God has not ceased, as a person is punished by Heaven in accordance with his sin.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ ואע״ג דמדה – עצמה בטילה שפסקו ארבע מיתות בית דין.
במדה לא בטיל – שמודדין להם לעוברי עבירה במדה שמתחייבים בה ומתים בדוגמת אותה מיתה.
אמר רב יוסף כו׳ במדה לא בטיל כו׳. אמתני׳ קאי דתני במדה ולא קתני מדה שאדם מודד כו׳ דהא ודאי לאו מדה עצמו היא קשטה והמקום מנוולה אבל במדה הוא מקרי בדבר שקשטה בו מעבירין ממנה לנוולה וק״ל:
ו גמרא אמר רב יוסף: אף על גב [אף על פי] שמדה עצמה בטילה, שאין בית דין בזמן הזה רשאי לדון ולהעניש בעונשי גוף כדין המפורש בהם, מכל מקום במדה, בדין שראוי להיענש לא בטיל [בטל], ואדם נענש משמים כראוי לחטאיו.
GEMARA: Rav Yosef says: Although the measure with regard to court-imposed capital punishment has ceased, as there is no court today empowered to adjudicate and apply corporal punishment, punishment that is suitable to be applied with a measure by God has not ceased, as a person is punished by Heaven in accordance with his sin.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) דְּאָמַר רַב יוֹסֵף וְכֵן תָּנֵי ר׳רַבִּי חִיָּיא מִיּוֹם שֶׁחָרַב בהמ״קבֵּית הַמִּקְדָּשׁ אע״פאַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִי אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ וְהָא בָּטְלוּ אֶלָּא דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ.

As Rav Yosef says, and Rabbi Ḥiyya similarly teaches: From the day that the Temple was destroyed, although the Sanhedrin ceased, the four types of court-imposed capital punishment have not ceased. The Gemara asks: But they have ceased; court-imposed capital punishment is no longer given. Rather, the intention is: The law of the four types of court-imposed capital punishment has not ceased.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאמר רב יוסף – הגמרא קאמר דאמר רב יוסף נמי בעלמא וכן תני כו׳.
דין ארבע מיתות – דין שמים שהיא דוגמתו.
מיום שחרב בהמ״ק וכו׳ – וה״ה דבזמן הבית נהגו דין ד׳ מיתות מי שנתחייב בהן בלא עדים והתראה שלא לדונו בסנהדרין כדאמר בפ׳ אחד דיני ממונות (סנהדרין לז:) מעשה ברבי שמעון בן שטח שהיה בזמן הבית דתניא אמר רבי שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי וכו׳ עד שהשיכו נחש ומקשינן והאי בר נחש הוא והתני רבי חייא וכו׳ אלא האי דנקט מיום שחרב בית המקדש מלתא דפסיקא נקט דבטלו ארבע מיתות לגמרי.
בד״ה מי שנתחייב כו׳ אבל לפירש״י לא קשה מידי כו׳ וי״ל דלאו דוקא נקט כו׳ עכ״ל ר״ל לפירש״י דהתם משום דכל הנסקלין נתלין הא דלא נקט נמי בשמעתין מי שנתחייב סקילה נתלה י״ל דלאו דוקא נקט נופל כו׳ וק״ל:
בפירש״י בד״ה ליראות לו הס״ד ואח״כ מה״ד פרסה לו כנגדו עכ״ל כצ״ל מפי׳ ישן ור״ל דאין פי׳ לראות לו לראותו וכן פרסה לו לפרוס אותו דהא מסיים בה על ראשה אלא ליראות בצירי דהיינו להתראות לו וכן פרסה את עצמה כנגדו ומהרש״ל הגיה פרכסה במקום פרסה ואין צורך וק״ל:
שאמר רב יוסף, וכן תני [שנה] ר׳ חייא: מיום שחרב בית המקדש, אף על פי שבטלה סנהדרי — ארבע מיתות לא בטלו. ותוהים: והא [והרי] בטלו! אלא, הכוונה היא: דין ארבע מיתות לא בטלו מן המציאות, כיצד?
As Rav Yosef says, and Rabbi Ḥiyya similarly teaches: From the day that the Temple was destroyed, although the Sanhedrin ceased, the four types of court-imposed capital punishment have not ceased. The Gemara asks: But they have ceased; court-imposed capital punishment is no longer given. Rather, the intention is: The law of the four types of court-imposed capital punishment has not ceased.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב סְקִילָה אוֹ נוֹפֵל מִן הַגָּג אוֹ חַיָּה דּוֹרַסְתּוֹ מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב שְׂרֵיפָה אוֹ נוֹפֵל בִּדְלֵיקָה אוֹ נָחָשׁ מַכִּישׁוֹ מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב הֲרִיגָה אוֹ נִמְסָר לַמַּלְכוּת אוֹ לִיסְטִין בָּאִין עָלָיו מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב חֲנִיקָה אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר אוֹ מֵת בִּסְרוֹנְכֵי.

The Gemara explains: How so? One who is liable to be executed by stoning either falls from a roof or an animal mauls him and breaks his bones. This death is similar to the experience of stoning, in which the one liable to be executed is pushed from a platform and his bones break from the impact of the fall. One who is liable to be executed by burning either falls into a fire and is burned or a snake bites him, as a snakebite causes a burning sensation. One who is liable to be executed by slaying of the sword either is turned over to the authorities and they execute him with a sword, or robbers come upon him and murder him. One who is liable to be executed by strangling either drowns in a river and is choked by the water or dies of diphtheria [seronekhi], which causes his throat to become clogged, and he dies.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נופל מן הגג – דומיא דסקילה דתנן (סנהדרין דף מה.) בית הסקילה היה גבוה שתי קומות אחד מן העדים בא ודחפו כו׳.
חיה דורסתו – ארי דורסו בצפרניו ומפילו לארץ וגם זה דומה לנסקל.
נחש מכישו – והארס שורפו.
נמסר למלכות – ומיתת מלכות מתיזין את ראשו בסייף והרג נמי סייף הוא כדאמרינן בסנהדרין (דף נב:).
סרונכי – בומנל״ט והוא חולי בגרונו.
מי שנתחייב סקילה – מקשי׳ מפרק השוכר את הפועלים (ב״מ דף פג:) דרבי אלעזר ברבי שמעון הוה תפיס גנבי יומא חד פגע בההוא כובס אמר להו תפסוהו ותפסוהו (זקפוהו) וזקפוהו וקא בכי אמר לו רבי אל ירע לך שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביוה״כ וזה שנתלה נחנק ואמאי לא פריך והאי בר הכי הוא בר סקילה הוא אבל לפרש״י לא קשיא מידי דפירש התם משום הכי נתלה משום דכל הנסקלין נתלין ויש לומר דלאו דוקא נקט נופל מן הגג או חיה דורסתו אלא מעין מיתה שנתחייב בה יהרג ויש מפרשים דבנו בעל תחילה דהויא לה בעולה דמיתתו הויא בחנק אבל קשיא לרבי מהא דאמר בפרק אלו הן הגולין (מכות י:) דרש ריש לקיש והאלהים אנה לידו זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג עולה ונופל והורגו והא לאו בר סקילה הוא ותירץ אע״ג דלאו בר סקילה מיהו מדה במדה היא דזורק על חבירו דרך ירידה הוא כדכתיב (במדבר לה) ויפל עליו וימות ואלו מתים דרך ירידה ואם הרגו בסייף הקדוש ב״ה נפרע מהם בענין אחר.
ואף בענין סוטה אמרו במדה שמדדה בה מדדו לה היא עמדה על פתח ביתה לראותו וכהן מעמידה בשער ניקנור ומראה קלונה לכל היא פירסה סודרים נאים על ראשה וכהן נוטל צעיף שבראשה ומניחו תחת רגליה היא קישטה לו פניה לפיכך פניה מוריקות היא כחלה לו את עיניה לפיכך עיניה בולטות וכמו שאמרו אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות היא קלעה לו את שערה לפיכך כהן סותר את שערה היא הראתה לו את אצבעה לרמוז לו שיבא לפיכך צפרניה נושרות היא חגרה עצמה בצלצול נאה לפניו וכהן קושרה בחבל המצרי היא פשטה לו ירכה לפיכך ירכה נופלת היא קבלתו על כריסה לפיכך בטנה צבה היא האכילתו מעדנים לפיכך קרבנה מאכל בהמה ר״ל שעורים היא השקתו יין משובח בכוסות משובחים וכהן משקה אותה מים המרים במקידה של חרס היא עשתה בסתר והקב״ה מפרסמה היא נתנה עיניה במה שאינו שלה מה שבקשה לא ניתן לה ואת שלה נטלו הימנה וכן מצינו בקין וקרח ובלעם דואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדניה ועזיה והמן נתנו עיניהם במה שאין ראוי להם מה שבקשו לא ניתן להם ומה שבידן נטל מהן ופירושן קין בתאומה שנולדה עם הבל לפי הדרש קרח בנשיאות בלעם בממונו של בלק דואג בחכמתו של דוד שקינא בו כמו שנדרש בהגדת חלק אחיתופל במלוכה וכמו שנדרש שם שראה בחלום אש יוצאה מאמתו גחזי בממונו של נעמן אבשלום במלכות אדניה באבישג עזיה בכהונה המן בישראל:
מי שנתחייב סקילה וכו׳. מקשים והא דאמרינן במציעא דף פ״ג דר׳ אלעזר ב״ר שמעון הוה תפיס וכו׳. ואמאי לא פריך והאי בר הכי הוא בר סקילה הוא. ורש״י פירש התם משום דכל הנסקלין נתלין. ולא נהירא דהיינו דוקא אליבא דר׳ אלעזר ולא אליבא דרבנן ועוד דהאי נתלין היינו לאחר מיתה. וי״ל אף על גב דדין ארבע מיתות לא בטלו פעמים שזכות תולה ונידון בקלה (כגון העוברים) וכמה עוברים על דת מתים על מטתם. והא דפריך בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף ל״ז ע״ב עיין שם בתוס׳) בעובדא דשמעון בן שטח שראה באחד שהרג את הנפש דקאמר לא זז משם עד שהשיכו נחש והאי בר נחש הוא. היינו משום דנידון במיתה חמורה ולא במיתה הראויה לו דרוצח מיתתו בסייף ומיתת נחש במקום שרפה. וההיא דמכות פרק אלו הן הגולין דקאמר מרשעים יצא רשע שנים שהרגו וכו׳ ואין זו מיתה הראויה לו שהרי מיתתו בסייף. יש לומר דהתם נמי מיתה זו שזה נופל והרגו דומה לחנק עצמו כגון טובע בנהר או מת בסרונכי ואינו דומה לסקילה המפילין עליו שעיקר סקילה דחייה היא. תדע דקתני מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו ולא קתני כותל נופל עליו. הרא״ש ז״ל בפירושיו. ובתוספותיו כתב וז״ל: ואמאי והא לא נתחייב בסקילה ונופל עליו כמו סקילה. וצריך לומר דמיירי שהנופל היה סייף בידו והרגו בסייף:
מי שנתחייב סקילה — או נופל מן הגג בדומה למה שעושים תחילה לנידון בסקילה, או חיה דורסתו ומשברת את איבריו. מי שנתחייב שריפה — או נופל בדליקה ונשרף, או נחש מכישו שיש בזה תחושת שריפה כמו בשריפה ממש. מי שנתחייב הריגה בחרב — או נמסר למלכות והם הורגים אותו בחרב, או ליסטין (שודדים) באין עליו ורוצחים אותו. מי שנתחייב חניקה — או טובע בנהר ונחנק במים, או מת בסרונכי (אסכרה), שנחנק בגרונו על ידי מחלה זו.
The Gemara explains: How so? One who is liable to be executed by stoning either falls from a roof or an animal mauls him and breaks his bones. This death is similar to the experience of stoning, in which the one liable to be executed is pushed from a platform and his bones break from the impact of the fall. One who is liable to be executed by burning either falls into a fire and is burned or a snake bites him, as a snakebite causes a burning sensation. One who is liable to be executed by slaying of the sword either is turned over to the authorities and they execute him with a sword, or robbers come upon him and murder him. One who is liable to be executed by strangling either drowns in a river and is choked by the water or dies of diphtheria [seronekhi], which causes his throat to become clogged, and he dies.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) תַּנְיָא הָיָה רַבִּי אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁבְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו כ״ז:ח׳} בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְּחָהּ תְּרִיבֶנָּה.

It is taught in a baraita in the Tosefta (3:1–5) that Rabbi Yehuda HaNasi would say: From where is it derived that with the measure that a person measures, he is measured with it? As it is stated: “In full measure [besase’a], when you send her away, you contend with her” (Isaiah 27:8). In other words, in the measure, bese’a, that one used in one’s sin, God will contend with, i.e., punish, him.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בסאסאה – בתוך אותה סאה עצמה כשאתה משלחה לאבדון תריבנה.
שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה כו׳ פירש״י בתוך אותה סאה כשאתה משלחה לאבדון כו׳ עכ״ל והכי מפרש לה לקמן ובספר ישעיה פרשו לענין פרעה כששלח את ישראל תריבנה כו׳ ע״ש:
תניא [שנויה ברייתא], היה רבי אומר: מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לושנאמר: ״בסאסאה בשלחה תריבנה״ (ישעיה כז, ח), כלומר, במידה (סאה) שנהג בה — בה הוא נענש (״תריבנה״).
It is taught in a baraita in the Tosefta (3:1–5) that Rabbi Yehuda HaNasi would say: From where is it derived that with the measure that a person measures, he is measured with it? As it is stated: “In full measure [besase’a], when you send her away, you contend with her” (Isaiah 27:8). In other words, in the measure, bese’a, that one used in one’s sin, God will contend with, i.e., punish, him.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֵין לִי אֶלָּא סְאָה מִנַּיִן לְרַבּוֹת תַּרְקַב וַחֲצִי תַּרְקַב קַב וַחֲצִי קַב רוֹבַע וַחֲצִי רוֹבַע תּוֹמֶן וְעוּכְלָא מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר {ישעיהו ט׳:ד׳} כִּי כׇּל סְאוֹן סוֹאֵן בְּרַעַשׁ.

The baraita continues: I have derived only the relatively large measurement of a se’a, which alludes to a significant sin. From where do I know to include even lesser sins that are comparable to smaller measurements, e.g., a half-se’a [tarkav] and a half-tarkav; a kav and a half-kav; a quarter-kav and half of a quarter-kav; an eighth-kav [toman] and an ukla, which is one-thirty-second of a kav. From where is it derived that all these lesser sins are also dealt with in accordance with the measure of the sin? The verse states: “For every boot [sa’on] stamped with fierceness, and every cloak rolled in blood, shall even be for burning, for fuel of fire” (Isaiah 9:4), indicating that every sa’on, which Rabbi Yehuda HaNasi interprets as a small se’a, is “stamped with fierceness” and doesn’t go unpunished.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך תמן
תמןא(בבא בתרא צ.) קב וחצי קב ורובע וחצי רובע תומן ועוכלא (סוטה ח:) תומן וחצי תומן ואפילו עוכלא פי׳ תומן קב שהיא חצי רובע שמונה תרגו׳ תמני:
א. [אכט.]
ואין לי אלא סאה – עבירה גדולה.
תרקב – חצי סאה תרי וקב דהיינו ג׳ קבין.
תומן ועוכלא – משקלות קטנים הן ושיעורן בבבא בתרא בהמוכר את הספינה (דף צ.).
רש״י בד״ה תרקבא חצי סאה כצ״ל:
מנין לרבות תרקב כו׳ ת״ל כי כל סאון סואן גו׳. לפי הדרש סאון סואן מלשון סאה ומריבויא דכי כל דריש אפילו תרקב כו׳ ואולי שבאה הנו״ן במלת סאון סואן להורות על הקטנות כנו״ן הבאה במלת אישון כמ״ש המפרשים. ואמר ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת כו׳ לכאורה אין זה ענין לגבי במדה דקאמר הכא ויש ליישב משום דעל חטא מועט כ״כ דנקט כתומן ועוכלא אין אדם נענש ומאי במדה שייך ביה וקאמר דלענין צירוף נקט להו דמצטרפין א׳ לא׳ להשתלם במדה ודו״ק:
אין לי אלא סאה שהיא מידה גדולה, מנין לרבות תרקב (חצי סאה) וחצי תרקב, קב וחצי קב, רובע הקב וחצי רובע, תומן (שמינית הקב) ועוכלא שהיא אחת משלושים ושתים בקב מנין — תלמוד לומר: ״כי כל סאון סאן ברעש״ (ישעיה ט, ד), שהוא מפרש ״סאון״ סאה קטנה, שאפילו על עבירה קטנה אין מוותרים לאדם.
The baraita continues: I have derived only the relatively large measurement of a se’a, which alludes to a significant sin. From where do I know to include even lesser sins that are comparable to smaller measurements, e.g., a half-se’a [tarkav] and a half-tarkav; a kav and a half-kav; a quarter-kav and half of a quarter-kav; an eighth-kav [toman] and an ukla, which is one-thirty-second of a kav. From where is it derived that all these lesser sins are also dealt with in accordance with the measure of the sin? The verse states: “For every boot [sa’on] stamped with fierceness, and every cloak rolled in blood, shall even be for burning, for fuel of fire” (Isaiah 9:4), indicating that every sa’on, which Rabbi Yehuda HaNasi interprets as a small se’a, is “stamped with fierceness” and doesn’t go unpunished.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וּמִנַּיִן שֶׁכׇּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל תַּלְמוּד לוֹמַר {קהלת ז׳:כ״ז} אַחַת לְאַחַת לִמְצוֹא חֶשְׁבּוֹן.

And from where is it derived that each and every peruta combine to add up to a great sum, alluding to the notion that even if one is not immediately punished for a small transgression, in the final accounting all misdeeds will combine together and be addressed by the imposition of a large punishment? The verse states: “Behold, this have I found, says Koheleth, adding one thing to another, to find out the account” (Ecclesiastes 7:27).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומנין שכל פרוטה ופרוטה וכו׳ – ואע״פ שלא נפרעו ממנו פעם ראשונה ושניה לא ויתרו לו עליהם אלא מצטרפין לו אותן לחשבון.
ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, שגם אם אינו נענש מיד על העבירות הקטנות, בסופו של דבר הכל מצטרף לעונש חמור — תלמוד לומר: ״אחת לאחת למצא חשבון״ (קהלת ז, כז).
And from where is it derived that each and every peruta combine to add up to a great sum, alluding to the notion that even if one is not immediately punished for a small transgression, in the final accounting all misdeeds will combine together and be addressed by the imposition of a large punishment? The verse states: “Behold, this have I found, says Koheleth, adding one thing to another, to find out the account” (Ecclesiastes 7:27).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְכֵן מָצִינוּ בַּסּוֹטָה שֶׁבַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדָה בָּהּ מָדְדוּ לָהּ הִיא עָמְדָה עַל פֶּתַח בֵּיתָהּ לֵירָאוֹת לוֹ לְפִיכָךְ כֹּהֵן מַעֲמִידָהּ עַל שַׁעַר נִקָּנוֹר וּמַרְאֶה קְלוֹנָהּ לַכֹּל הִיא פָּרְסָה לוֹ סוּדָרִין נָאִין עַל רֹאשָׁהּ לְפִיכָךְ כֹּהֵן נוֹטֵל כִּפָּה מֵעַל רֹאשָׁהּ וּמַנִּיחוֹ תַּחַת רַגְלֶיהָ הִיא קִשְּׁטָה לוֹ פָּנֶיהָ לְפִיכָךְ

The baraita continues: And we found this with regard to a sota, that with the measure with which she measured, she is measured with it: She stood by the opening of her house to exhibit herself to her paramour, therefore a priest has her stand at the Gate of Nicanor and exhibits her disgrace to all; she spread beautiful shawls [sudarin] on her head for her paramour, therefore a priest removes her kerchief from her head and places it under her feet; she adorned her face for her paramour, therefore
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ליראות לו.
פרסה לו – כנגדו.
כפה – צעיף.
בד״ה ליראות לו פרכסה כנגדו כצ״ל:
וכן מצינו בסוטה, שבמדה שמדדה — בה מדדו לה; היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו לנואף — לפיכך כהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לכל. היא פרסה לו (עבורו) סודרין נאין על ראשה — לפיכך כהן נוטל (מוריד) כפה מעל ראשה ומניחו תחת רגליה. היא קשטה לו פניה — לפיכך
The baraita continues: And we found this with regard to a sota, that with the measure with which she measured, she is measured with it: She stood by the opening of her house to exhibit herself to her paramour, therefore a priest has her stand at the Gate of Nicanor and exhibits her disgrace to all; she spread beautiful shawls [sudarin] on her head for her paramour, therefore a priest removes her kerchief from her head and places it under her feet; she adorned her face for her paramour, therefore
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה ח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוטה ח:, עין משפט נר מצוה סוטה ח:, הערוך על סדר הש"ס סוטה ח:, רש"י סוטה ח:, תוספות סוטה ח:, תוספות איוורא סוטה ח:, בית הבחירה למאירי סוטה ח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה ח:, שיטה מקובצת סוטה ח:, מהרש"א חידושי הלכות סוטה ח:, מהרש"א חידושי אגדות סוטה ח:, גליון הש"ס לרע"א סוטה ח:, פירוש הרב שטיינזלץ סוטה ח:, אסופת מאמרים סוטה ח:

Sotah 8b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sotah 8b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 8b, Collected from HeArukh Sotah 8b, Rashi Sotah 8b, Tosafot Sotah 8b, Tosefot Evreux Sotah 8b, Meiri Sotah 8b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 8b, Shitah Mekubetzet Sotah 8b, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 8b, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 8b, Gilyon HaShas Sotah 8b, Steinsaltz Commentary Sotah 8b, Collected Articles Sotah 8b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144