×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַחְלוֹקֶת בְּעוֹקֵר הַגּוּף דַּעֲבוֹדָה זָרָה1 וְקִיּוּם מִקְצָת וּבִיטּוּל מִקְצָת דַּעֲבוֹדָה זָרָה2 דְּרַחֲמָנָא אָמַר {דברים י״ג:ו׳} מִן הַדֶּרֶךְ אֲפִילּוּ מִקְצָת הַדֶּרֶךְ.
The dispute is with regard to a prophet who prophesies to abolish the essence of the prohibition of idol worship, or a prophet who espouses fulfillment of part of the prohibition and nullification of part of the prohibition of idol worship, asserting that idol worship is permitted in certain circumstances, as the Merciful One says: “And that prophet…shall be put to death; because he has spoken perversion against the Lord…to divert you from the way on which the Lord your God commanded you to walk” (Deuteronomy 13:6). It may be inferred from this verse: If he diverts you even from part of the way. In these cases, Rabbi Shimon holds that he is executed by strangulation, and the Rabbis hold that he is executed by stoning.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״דַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״דעבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״דַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״דעבודת כוכבים״.
ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב חסדא: מחלוקת אבעיקר הגוף דע״ז וקייום מקצת דע״ז, כי בקש להדיחך מן הדרך – אפילו מקצת מן הדרך.
א. כן הוא בדפו״י. ולפנינו, בעוקר. בכי״מ נכתב בעיקר ותוקן בעוקר.
1 פרק י חלק
{משנה סנהדרין י:א} כל ישראל יש להן חלק לעולם הבא שנאמר {ישעיהו ס:כא} ועמך כולם צדיקים וג׳2 ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחית המתים מן התורה3 ואין תורה מן השמים ואפיקורס ר׳ עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים והלוחש על המכה ואומר {שמות טו:כו} כל המחלה אשר שמתי במצרים [לא אשים עליך כי אני י׳י רופאיך]⁠4 אבא שאול אומר5 אף ההוגה את השם באותיותיו6:
{משנה סנהדרין י:אם} והלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים7 לא אשים עליך וגו׳:
1. בכ״י סוטרו, גט, כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ, דפוס קושטא, פרק י׳ הוא פרק חלק. בדפוסים פרק י הוא ואלו הן הנחנקין.
2. וגו׳: גז ממשיך: ״לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר״.
3. מן התורה: וכן כ״י נ, דפוסים, וכן ברא״ש. מובא ביד רמ״ה בשם גירסת רש״י. חסר ב-גז, כ״י הספרייה הבריטית, כך הגירסא הסתמית ביד רמ״ה כאן.
4. לא אשים עליך כי אני יי׳ רופאיך: כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ. דפוס קושטא: וכו׳. דפוסים: וגו׳. חסר בכ״י סוטרו.
5. אומר: כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו לפני הגהה.
6. באותיותיו: גז, כ״י הספרייה הבריטית: ״באותותיו״. עד כאן העתקת המשנה בכ״י סוטרו, גט, כ״י נ, דפוסים. כ״י הספרייה הבריטית ממשיך: ״שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא שלשה מלכים ירבעם אחאב ומנשה ר׳ יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו אמרו לו למלכותו השיבו לא השיבו לחיי העולם הבא. וארבעה הדיוטות בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי.
דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואינן עומדין בדין שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם. אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא אבל עומדין בדין ר׳ נחמיה אומר אלו ואלו אינן עומדין בדין שנאמר על כן לא יקומו רשעים במשפט זה דור המבול וחטאים בעדת צדיקים אילו אנשי סדום. אמרו לו בעדת צדיקי אינן עומדין אבל עומדים בעדת רשעים. דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא ואינן עומדין בדין שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו דברי ר׳ עקיבא ר׳ אליעזר אומר עליהן הוא אומר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. עדת קרח אינה עתידה לעלות שנאמר ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל דברי ר׳ עקיבא ר׳ אליעזר אומר עליהם הוא אומר י׳י ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הן הולכין ואינן חוזרין דברי ר׳ עקיבא ר׳ אליעזר אומר מה היום מאיר ומאפיל אף הן אפילה שלהן כך עתידה להן להאיר.
אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעולם הבא שנאמר יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את ישבי עירם לאמר הא אינן נהרגים עד שיהו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט עד שיודח רובה ועד שידיחוה אנשים הדיחוה נשים או קטנים או שהודח מיעוטה או שהיו מדיחיה חוצה לה הרי אילו כיחידים וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד ואחד זה חומר ביחידין מבמרובין שהיחידין בסקילה לפיכך ממונם פלט והמרובין בסייף לפיכך ממונם אבד. הכה תכה את ישבי העיר ההיא לפי חרב החמרת הגמלת העוברת ממקום למקום הרי אילו מצילין אותן. החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב מיכן אמרו צדיקים שבתוכה אובדין שבחוצה לה פליטים ושל-רשעים בין בתוכה בין בחוצה לה אובדין.
ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחבה אין לה רחוב עושין לה רחוב היה רחובה חוצה לה כונסין אותה לתוכה שנ׳ אל תוך רחובה. ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל שללה ולא שלל שמים מיכן אמרו ההקדישות שבתוכה יפדו ותרומות יירקבו ומעשר שני וכתבי הקדש ייגנזו. כליל לי׳י אלהיך ר׳ שמעון או׳ אם יעשה אתה דין בעיר הנדחת מעלה אני עליכם כאילו אתה מעלין עולה כליל לפני. והיתה תל עולם לא תבנה עוד לא תעשה אפילו גנות ופרדסים דברי ר׳ יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר לא תבנה עוד לכמות שהיית אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים. ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב י׳י מחרון אפו שכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם״.
7. אשר שמתי במצרים: כ״י נ: ״וכו׳⁠ ⁠⁠״.
נביא שהוחזק שצוה מכח נבואתו לעבור על איזה דבר מצוה מדברי תורה או מן התלמוד יש צדדים שאנו חייבים להאמין בו ויש צדדים שאנו צריכים שלא להאמינו ולהכחיש את נבואתו וכיצד הוא הדין בענינים אלו כל שצוה לשנות דבר אחד לעולם כגון שהתנבא שאין החמץ אסור בפסח הן דרך נבואה בעקירת אותה מצוה הן דרך פירוש שהיא משל לדבר אחר או שלא ניתנה אלא לפי הזמן אפילו בלאו אחד או בעשה אחד או שהתנבא בתוספת מצוה על התורה שלא מדרך גדר או הוראת שעה או לקיום שאר מצות אלא דרך נבואה חדשה וגזירה אלהית אפילו עשה אותות עליונות כגון העמדת חמה וכיוצא באלו מה שאי אפשר חס ושלום שאין השם מעמיד חמה לעוברי רצונו אפילו הפליג בכמה מופתים אין שומעין לו אלא מכחישין נבואתו אפי׳ הוחזק וממיתין אותו בחנק בלא שום פקפוק ומשוא פנים שהרי בא להכחיש נבואת משה רבינו שנתנה לחק עולם בלא שנוי או תוספת או מגרעת מלמד שאין נביא רשאי לחדש בה דבר מעתה שהתורה נתנה בהסתפקות כללי לכל טבע ולכל מקום ולכל זמן ולא סוף דבר בדברי תורה אלא אף בדברי סופרים כגון שהתיר חמץ בשעה ששית או אסרו בחמשית שלא מתורת גדר אפילו אמר שאין תחום שבת אלא באלפים ואחת או שהוא באלפים חסר אחת שהרי הוא מכחיש מה שנודע מפי הקבלה ומה שנאמר לא בשמים היא ונמצא בכל אלו מכחיש נבואתו של משה שנתפרסמה לנו בנבואה עולה על מדרגת כל נברא ושנחלקה נבואתו מכל נבואות שבעולם בהרבה מדרגות גדולות כמו שהתבאר בספרי גדולי המחברים ושלא נתלית האמנתנו בו באות ומופת שכל אותותיו לא נעשו לראיה על נבואתו אלא לצורך אלא שנתלית האמנתנו בו לחדוש שלמותו עם היות עינינו רואות ואזנינו שומעות בפרסום כללי כאמרו בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם והרי בין האמנת ענינו להאמנת שאר נבואות החלוק שיש בין הרואה את הדבר בעיניו למי שאינו רואה את הדבר אלא ששומעו מפי העד:
גמ׳ אביי סבר לה כרב חסדא ומתרץ לה רבא סבר לה כרב המנונא ומתרץ לה אביי סבר לה כרב חסדא ומתרץ לה המתנבא כו׳ רבא סבר לה כרב המנונא ומתרץ לה המתנבא כו׳ ר״ש פוטר וה״ה כו׳ כצ״ל:
מחלוקת זו היא בנביא שעוקר הגוף (עיקר האיסור) של עבודה זרה, כלומר, שביטל איסור עבודה זרה, או קיום מקצת וביטול מקצת של עבודה זרה, שאף שמודה שעבודה זרה אסורה מתיר הוא לעובדה במקרה מסויים. דרחמנא אמר [שהתורה אמרה] בענין נביא המנבא שיש לעבוד עבודה זרה: ״והנביא ההוא... יומת, כי דבר סרה על ה׳... להדיחך מן הדרך אשר צוך ה׳ אלהיך ללכת בה״ (דברים יג, ו), והלשון ״מן״ משמעו — אפילו מקצת הדרך.
The dispute is with regard to a prophet who prophesies to abolish the essence of the prohibition of idol worship, or a prophet who espouses fulfillment of part of the prohibition and nullification of part of the prohibition of idol worship, asserting that idol worship is permitted in certain circumstances, as the Merciful One says: “And that prophet…shall be put to death; because he has spoken perversion against the Lord…to divert you from the way on which the Lord your God commanded you to walk” (Deuteronomy 13:6). It may be inferred from this verse: If he diverts you even from part of the way. In these cases, Rabbi Shimon holds that he is executed by strangulation, and the Rabbis hold that he is executed by stoning.
ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אֲבָל עוֹקֵר הַגּוּף דִּשְׁאָר מִצְוֹת דִּבְרֵי הַכֹּל בְּחֶנֶק וְקִיּוּם מִקְצָת וּבִיטּוּל מִקְצָת דְּבִשְׁאָר מִצְוֹת דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר.

But if a prophet abolishes the essence of the rest of the mitzvot, everyone agrees that he is executed by strangulation. And if the prophet espouses fulfillment of part and nullification of part of other mitzvot, everyone agrees that he is exempt from punishment. If a true prophet espouses temporary nullification of a specific mitzva, one must heed his words.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל המדיח בעיקר הגוף דשאר מצוות [א – כולי עלמא מודו בחנק, וקיום מקצת וביטול מקצת דשאר מצות] – דברי הכל פטור.
א. כן נראה להשלים על פי הקרע מכת״י 4: [כולי עלמא] מודו בחנק, וקיו⁠[ם מקצת וביטול מקצת דשאר מ]⁠צות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מחלוקת – דרבנן ורבי שמעון בנביא בעוקר כל הגוף בעבודת כוכבים ואומר נצטויתי ברוח הקודש מפי הגבורה להתנבאות לעקור כל מצות עבודת כוכבים מן התורה או לקיים מקצת ולבטל מקצת בהאי הוא דקאמרי רבנן סקילה משום דבהאי עניינא דכתיבא הדחה בנביא דגמרי סקילה מיניה בע״ז הוא משתעי דכתיב ובא האות והמופת וגו׳ נלכה ונעבדה היינו עקירת הגוף ובטול מקצת התם נמי כתיב בסיפא יומת כי דבר סרה וגו׳ להדיחך מן הדרך ואפי׳ במקצת במשמע ומיהו לא מישתעי קרא אלא בע״ז דדבר למד מעניינו.
אבל עוקר הגוף דשאר מצות דברי הכל בחנק – דנפקא לן מקרא אחרינא האמור בפרשה אחרינא דלא כתיב בה הדחה אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי (דברים יח) והיינו מה שלא שמע וכתיב ומת הנביא ההוא וכל מיתה האמורה סתם חנק הוא.
פטור – דהתם דבר כתיב דבר שלם ולא חצי דבר.
רש״י בד״ה מחלוקת דרבנן כו׳ הדחה אך הנביא כו׳ הד״א. ונ״ב שייך לעמוד ראשון עד מאי עשה איכא:
ברש״י ד״ה אבל עוקר הגוף. והיינו מה שלא שמע: א״ל דא״כ לר״ש דין נביא שהדיח ל״ל כיון דאינו רק בחנק ובודאי לא גרע ע״ז משאר מצות די״ל דכתוב משום קיום מקצת וביטול מקצת דפטור בשאר מצות ובע״ז מיחייב ואגב זה כ׳ רחמנא גם דינא דעוקר כל הגוף וכן צ״ל ג״כ לרבנן דס״ל דבסקילה ל״ל קרא לנביא שהדיח מהיכי תיתי יגרע משאר מסית ומדיח דבסקילה והכא לא שייך אפילו לומר דאצטריך משום קיום מקצת וביטול מקצת דזה ג״כ במסית מיחייב דהיינו היום עבדוה ומחר בטלוה וצ״ל דכתב רחמנא כן משום ללכת בה לרבות מצות עשה ומצות ל״ת דבזה לא הוי מסית אפילו אי קאי אע״ז כרב חסדא וכש״כ אי קאי אשאר מצות וכדרב המנונא דלא הוי מסית ומשום הך טעמא כתב רחמנא כל הדין דנביא שהדיח:
בד״ה ד״ה פטור. אפילו מחנק: עיין במהרש״א שנדחק והגיה בדברי רש״י מפני הקושיות שהוקשו לו דדברי רש״י סותרים זא״ז וי״ל דהכי פירש דברי רש״י דודאי אי הוי אפשר לומר דפרשה דכי יזיד דבר איירי במקצת דבר ה״א דבאמת אפילו אמקצת דבר חייב חנק דהוי אמרינן דבפרשת נביא שהדיח איירי בעוקר כל הגוף דשאר מצות ומקצת דבר הוי בכלל אשר יזיד לדבר דבר ולא הוי אמרינן דאיירי בדברים בעלמא כגון צדקיה בן כנענה דוקא אבל כיון דדרשינן דבר ולא חצי דבר א״כ ליכא לרבות מקצת דבר דשאר מצות ולכולי דבר דשארי מצות לא מצרכינן קרא דכי יזיד דבכלל ללכת בה דפ׳ נביא שהדיח הוי לכן ע״כ צ״ל דכי יזיד לאו אעוקר ד״ת קאי אלא אדברים בעלמא כן נראה בכוונת דברי רש״י:
אבל עוקר את הגוף של שאר מצות, שמנבא לבטלן מעיקרן — דברי הכל נביא שקר הוא ודינו בחנק. וקיום מקצת וביטול מקצת שבשאר מצותדברי הכל פטור, ואם נביא אמת הוא צריך לשמוע בקולו לבטל מצוה מסויימת לפי שעה.
But if a prophet abolishes the essence of the rest of the mitzvot, everyone agrees that he is executed by strangulation. And if the prophet espouses fulfillment of part and nullification of part of other mitzvot, everyone agrees that he is exempt from punishment. If a true prophet espouses temporary nullification of a specific mitzva, one must heed his words.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא {דברים י״ג:ו׳} לָלֶכֶת זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה בָּהּ זוֹ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בַּעֲבוֹדָה זָרָה1 עֲשֵׂה בַּעֲבוֹדָה זָרָה2 הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ תַּרְגְּמַהּ רַב חִסְדָּא {דברים י״ב:ג׳} וְנִתַּצְתֶּם.

Rav Hamnuna raises an objection from a baraita that interprets the phrase in the verse “to divert you from the way on which the Lord your God commanded you to walk.” “To walk”; this is a reference to a positive mitzva. “On which”; this is a reference to a prohibition. And if it enters your mind that the verse is stated with regard to idol worship, how can you find a positive mitzva relating to idol worship? The Gemara answers: Rav Ḥisda interpreted that the positive mitzva referred to in the verse is: “And you shall smash their altars, and break their pillars, and burn their asherim in fire; and you shall hew down the graven images of their gods; and you shall destroy their name from that place” (Deuteronomy 12:3). A prophet is liable to receive the death penalty if he abolishes this mitzva.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומותיב עליה רב המנונא: ללכת – זו מצות עשה, בה – זו מצות לא תעשה. ואי ס״ד בע״ז – עשה בע״ז היכי משכחת לה?
תרגמה רב חסדא: ונתצתם את מזבחותם, ובא והדיח ואמר: אסור לנתוץ מזבחותם.
ופליג עליה רב המנונא במדיח בעיקר הגוף דשאר מצות, ואמר: רבנן אמרי: בסקילה, ור׳ שמעון: בחנק. אבל במדיח בקייום מקצת שאר מצות ובביטול מקצת – דברי הכל פטור, עד דמתידע לךא.
א. גירסא זו הובאה בחידושי הר״ן, ראה הערה בסמוך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ללכת זו מצות עשה – ברייתא היא בספרי גבי פרשת נביא המדיח דכתב בה הדחה (שם יג) להדיחך מן הדרך אשר צוך ה׳ אלהיך ללכת בה וגו׳ ודריש קרא יתירא ללכת זו מצות עשה דמשמע לעשות ולא משמע אזהרה.
בה לא תעשה – דגמרינן מאשר חטא בה דבלא תעשה מיירי אלמא דשאר מצות נמי הכא גבי הדחה כתיבי דאי לא משתעי קרא אלא בע״ז מאי עשה איכא.
בד״ה ללכת זו כו׳ אשר צוך ה׳ אלהיך ללכת בה וגו׳ כו׳ כי אזהרת בה זו לא תעשה כו׳ כצ״ל והד״א:
בא״ד נ״ב ס״א נ״ל דבלא תעשה מיירי בה אני מצוה שתלך ולא בדרך אלהים אחרים והיינו לא תעשה אלמא שאר מצות נמי כו׳. בד״ה בין בשאר כו׳ צ״ל ובין בשאר כו׳:
בפרש״י בד״ה בה לא תעשה כו׳ דבל״ת מיירי ושאר מצות נמי הכי כו׳ כצ״ל ע״ש:
בגמרא תרגמה רב חסדא ונתצתם: הרמב״ם (פ״ה מה׳ עכו״ם) פסק דנביא שהדיח בין שאמר העכו״ם אמר עבדוה או שאמר בשם הקב״ה כן ה״ז נסקל וכבר הקשה הר״ן בשמעתין כיון דע״כ פסק כרב חסדא מדמחייב חנק בעיקר הגוף דשאר מצות בפ׳ ט׳ מה׳ יסודי התורה א״כ ה״ל לאתויי דגם בעשה ול״ת מיחייב ולמה השוה דין נביא שהדיח למסית דעלמא והלחם משנה יותר תימה עליו דהוא פסק שם דבע״ז אם אמר היום תעבוד ולמחר בטלה מיחייב חנק והרי לפי המבואר בסוגיין לכ״ע בע״ז בקיום מקצת וביטול מקצת מיחייב סקילה לרבנן. ונלפע״ד דהר״ן הקשה למה בשאר מצות קיום מקצת וביטול מקצת פטור מי גרע מדברים דעלמא דמיחייב ותירץ כפי גירסת הספרים דגרסי פטור עד דמתידע ליה פירוש דבע״ז ביטול מקצת חייב אע״ג דלא מתידע ליה משום דזה ודאי שקר הוא דע״ז לא יהיה מותר מאת הקב״ה אפילו לשעתו וכן עקירת כל הגוף דשאר מצות אבל ביטול מקצת דשאר מצות כיון דזה מותר לפעמים לשעתו כאליהו בהר הכרמל לכן פטור עד דמתידע ליה. והנה לפי המבואר בפ׳ ה׳ מה׳ עכו״ם לא מיחייב מסית עד שיאמר בלשון אלך ואעבוד או נלך ונעבוד ומשום מדיח לא מיחייב עד שיאמר לרבים עבדו ע״ז ויעשו כן ולכן י״ל דהרמב״ם סובר דודאי נביא המדיח לא מיחייב אלא או כמסית או כמדיח דעלמא ולכן כתיב קרא גבי׳ דנלך ונעבוד אלהים אחרים כמו דכתיב גבי מסית ומדיח והשתא בה׳ ע״ז איירי בכה״ג שהנדחים עשו כמותו ונהרגין על פיו ולכן הוא נביא המדיח דבסקילה לרבנן ומה שכ׳ בין שניבא בשם העכו״ם כן בין שאמר בשם הקב״ה היינו בין ביטול מקצתו בין עקירת כל הגוף דאם אמר בשם הקב״ה הוא לעקור מצות ע״ז מן התורה וכמו שפי׳ רש״י אבל בשם העכו״ם לא שייך לומר כן ולכן בשם העכו״ם לעולם הוי ביטול מקצת וקיום מקצת ובשניהם הוי בסקילה כיון שיש לו דין נביא שהדיח אבל בה׳ יסודי התורה דכתבו דאמר הנביא תעבוד ע״ז היום לבד א״כ אין זה מסית כיון שלא אמר בלשון נלך ונעבוד וגם לא מדיח כיון דאמר רק ליחיד לשון תעבוד וגם כיון דלא עשה על פיו א״כ מצד נביא שהדיח אין כאן מיתת סקילה אבל מכ״מ חנק יש כאן דהא ודאי דבר סרה על ה׳ כמימרא דר׳ יוחנן דבע״ז אפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו דודאי לא צוה לו ה׳ ולכן נביא שקר הוא ויחנק. והנה לפ״ז דלא מיחייב משום נביא שהדיח רק כשהוא מדיח אכן מה דמתרץ ר״ח ונתצתם אף דזה לא הוי מדיח הכי פירושו כיון דהוא לא מקשה רק כיון דלרב חסדא כולי קרא בע״ז איירי איך משכחת עשה ול״ת ומתרץ דגם בע״ז משכחת עשה ול״ת ולא שיש לו דין ע״ז דבסקילה אלא דין נביא שקר דעלמא דבחנק כמו דכ׳ הרמב״ם לענין תעבוד ע״ז היום לבד דמקרי דבר סרה על ה׳ ויחנק אף דקרא זה כתיב גבי נביא המדיח דבסקילה וא״כ ג״כ ה״ה הכא עשה ול״ת דע״ז דמיקרי עקירת הגוף דשאר מצות ויחנק כנביא שקר דמקרי ג״כ דבר סרה על ה׳ דאע״ג דלא מתידע ודאי כן לא צוה הקב״ה ולכן כ׳ הרמב״ם דאפילו נתן אות בעקירת הגוף דשאר מצות יחנק אף דלא כתוב בתורה וכן בגמ׳ בפי׳ כן אכן זה אתיא ליה ממימרא דר׳ יוחנן בע״ז דאין שומעין לו אם נתן אות אפילו לעקור מקצת משום דודאי לא צוה השם כן א״כ ה״ה ג״כ בעקירת הגוף דשאר מצות דודאי ג״כ לא צוה הקב״ה ולכן מקרי דבר סרה על ה׳ וכיון דלענין דינא אין נפקותא בין ע׳ ול״ת דע״ז לע׳ ול״ת דעלמא דבכולהו בעקירת כל הגוף בחנק ובעקירת מקצת פטור ור״ח לא מתרץ ונתצתם רק לפרש כולי קרא דבע״ז איירי לכן שפיר השמיט הרמב״ם דין עשה ול״ת דע״ז וכתב סתמא דבעקירת כל הגוף דשאר מצות חייב ובעקירת מקצת פטור:
מתיב [מקשה] רב המנונא על כך ממה ששנינו בברייתא הדורשת כתוב זה ״להדיחך מן הדרך אשר צוך ה׳ אלהיך ללכת בה״ (דברים יג, ו): ״ללכת״זו מצות ״עשה״. ״בה״זו מצות ״לא תעשה״. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לפרש כי מדובר כאן בעבודה זרה, מצות ״עשה״ בעבודה זרה היכי משכחת לה [כיצד מוצא אתה אותה]? והלא איסור עבודה זרה אינו אלא מצות ״לא תעשה״! ומשיבים: תרגמה [הסבירה] רב חסדא: במצות עשה של ״ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא״ (דברים יב, ג), שאותו נביא אומר לבטלה. אף שקושיית רב המנונא נדחתה, מכל מקום הוא מפרש בדרך אחרת, רב
Rav Hamnuna raises an objection from a baraita that interprets the phrase in the verse “to divert you from the way on which the Lord your God commanded you to walk.” “To walk”; this is a reference to a positive mitzva. “On which”; this is a reference to a prohibition. And if it enters your mind that the verse is stated with regard to idol worship, how can you find a positive mitzva relating to idol worship? The Gemara answers: Rav Ḥisda interpreted that the positive mitzva referred to in the verse is: “And you shall smash their altars, and break their pillars, and burn their asherim in fire; and you shall hew down the graven images of their gods; and you shall destroy their name from that place” (Deuteronomy 12:3). A prophet is liable to receive the death penalty if he abolishes this mitzva.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַב הַמְנוּנָא אָמַר מַחֲלוֹקֶת בְּעוֹקֵר הַגּוּף בֵּין בַּעֲבוֹדָה זָרָה1 בֵּין בִּשְׁאָר מִצְוֹת וְקִיּוּם מִקְצָת וּבִיטּוּל מִקְצָת דַּעֲבוֹדָה זָרָה2 דְּרַחֲמָנָא אָמַר מִן הַדֶּרֶךְ אֲפִילּוּ מִקְצָת הַדֶּרֶךְ.

Although his objection was resolved, Rav Hamnuna suggests an alternative explanation of the dispute and says: The dispute is with regard to a prophet who prophesies to abolish the essence of a mitzva, whether it is with regard to idol worship or with regard to the rest of the mitzvot; or a prophet who espouses fulfillment of part of the prohibition and nullification of part of the prohibition of idol worship. This is as the Merciful One says: “From the way,” from which it may be inferred: If he diverts you from even part of the way. In these cases, Rabbi Shimon holds that he is executed by strangulation, and the Rabbis hold that he is executed by stoning.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״דַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״דעבודת כוכבים״.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובין בשאר מצות – דהאי ללכת בה לא משמע ליה לרב המנונא אונתצתם דרחמנא אמר מן הדרך ואע״ז קאי דאכתי לא איתרבו שאר מצות בהאי עניינא דללכת בה כולה משמע.
בד״ה דרחמנא אמר מן הדרך ואעבודת כוכבים קאי דאכתי לא אתרבו כו׳ דללכת בה כו׳ עכ״ל כצ״ל נ״ל ור״ל דאע״ג דשאר מצות נמי בהאי פרשתא כתיבא גבי הדחה לרבנן אליבא דרב המנונא מ״מ מן הדרך דכתיב בהך פרשתא לא קאי רק אעבודת כוכבים דכתיב לעיל מיניה דאכתי לא אתרבו שאר מצות מללכת דכתיב בתר מן הדרך וללכת גופיה לא משמע אלא כולה בשאר מצות ולא מקצת ודו״ק:
המנונא אמר: מחלוקת בעוקר הגוף, בין בעבודה זרה בין בשאר מצות, וקיום מקצת וביטול מקצת שבעבודה זרה. דרחמנא אמר [שהתורה אמרה]: ״וסרתם מן הדרך״ (דברים יא, כח), לומר: אפילו מקצת הדרך.
Although his objection was resolved, Rav Hamnuna suggests an alternative explanation of the dispute and says: The dispute is with regard to a prophet who prophesies to abolish the essence of a mitzva, whether it is with regard to idol worship or with regard to the rest of the mitzvot; or a prophet who espouses fulfillment of part of the prohibition and nullification of part of the prohibition of idol worship. This is as the Merciful One says: “From the way,” from which it may be inferred: If he diverts you from even part of the way. In these cases, Rabbi Shimon holds that he is executed by strangulation, and the Rabbis hold that he is executed by stoning.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲבָל קִיּוּם מִקְצָת וּבִיטּוּל מִקְצָת דְּבִשְׁאָר מִצְוֹת דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר.

But if the prophet espouses fulfillment of part and nullification of part of other mitzvot, everyone agrees that he is exempt from punishment, as that is within the prophet’s mandate.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד״ה פטור – ואפילו מחנק דהתם דבר שלם כתיב ולאו אעוקר דברי תורה האי כי יזיד לדבר דבר קאי דהתם סקילה הוא אלא אדברים בעלמא כגון צדקיה בן כנענה.
בד״ה דברי הכל פטור ואפילו מחנק דהתם דבר שלם כתיב ולאו אעוקר כו׳ עכ״ל יש לדקדק בפירושו מאי ראיה מייתי מדהתם דבר שלם כתיב דבמקצת עובר על דברי תורה שהוא פטור דהא התם לא איירי כלל בעוקר על דברי תורה אלא בדברים בעלמא ועוד מה צריך ראייה לזה כיון דמן הדרך לא קאי אלא אעבודת כוכבים וללכת כולה משמע כמה שכתב רש״י לעיל מהיכא תיתי לחייב במקצת בשאר עבירות ויש לפרש דבריו דתרתי קאמר ד״ה פטור ואפי׳ מחנק וכמ״ש לעיל דללכת כולה משמע ושוב כתב מילתא אחריתא באנפי נפשיה והתם דבר שלם דכתיב לאו אעוקר דברי תורה כו׳ דההיא בסקילה גבי הדחה הוא דכתיב אלא דבר שלם דכתיב אדברים בעלמא כו׳ וק״ל:
אבל קיום מקצת וביטול מקצת שבשאר מצותדברי הכל פטור, שזה בגדר רשות הנביא.
But if the prophet espouses fulfillment of part and nullification of part of other mitzvot, everyone agrees that he is exempt from punishment, as that is within the prophet’s mandate.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן הַמִּתְנַבֵּא לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה חַיָּיב לְקַיֵּים מִקְצָת וּלְבַטֵּל מִקְצָת ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר וּבַעֲבוֹדָה זָרָה1 אֲפִילּוּ אוֹמֵר הַיּוֹם עִיבְדוּהָ וּלְמָחָר בַּטְּלוּהָ דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָּיב.

The Sages taught: In the case of one who prophesies to abolish a matter from the Torah, he is deemed a false prophet and is liable to be executed by strangulation. If he prophesies to fulfill part or to nullify part of a matter in the Torah, Rabbi Shimon deems him exempt from execution. And with regard to idol worship, even if he says: Worship it today and tomorrow nullify it, everyone agrees that he is liable.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״וּבַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״ובעבודת כוכבים״.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ר: המתנבא לעקור דבר מן התורה – חייב. לקיים מקצת ולבטל מקצת – ר׳ שמעון פוטר. ובע״ז, אמר היום עובדה ולמחר ביטלה – דברי הכל חייב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היום עובדה – כלומר היינו קיום מקצת וביטול מקצת.
תנו רבנן [שנו חכמים]: המתנבא לעקור דבר מן התורהחייב מיתה בחנק כנביא שקר. והמתנבא לקיים מקצת ולבטל מקצתר׳ שמעון פוטר. ובעבודה זרה, אפילו אומר הנביא: ״רק היום עיבדוה ולמחר בטלוה״דברי הכל חייב.
The Sages taught: In the case of one who prophesies to abolish a matter from the Torah, he is deemed a false prophet and is liable to be executed by strangulation. If he prophesies to fulfill part or to nullify part of a matter in the Torah, Rabbi Shimon deems him exempt from execution. And with regard to idol worship, even if he says: Worship it today and tomorrow nullify it, everyone agrees that he is liable.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אַבָּיֵי סָבַר לַהּ כְּרַב חִסְדָּא וּמְתָרֵץ לַהּ כְּרַב חִסְדָּא רָבָא סָבַר לַהּ כְּרַב הַמְנוּנָא וּמְתָרֵץ לַהּ כְּרַב הַמְנוּנָא.

The Gemara comments: Abaye holds in accordance with the opinion of Rav Ḥisda and explains the baraita in accordance with the opinion of Rav Ḥisda. Rava holds in accordance with the opinion of Rav Hamnuna and explains the baraita in accordance with the opinion of Rav Hamnuna.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אביי סבר לה כרב חסדא ומתריץ לה כרב חסדא כול׳.
רבא סבר לה כרב המנונא ומתריץ לה כוותיה: המתנבא לעקור דבר מן התורה חייב – לרבנן בסקילה, לר׳ שמעון בחנק. לקיים מקצת ולבטל מקצת דשאר מצות – דברי הכל פטור. ובע״ז, אפילו אמר היום עובדה ומחר ביטלה חייב – לרבנן בסקילה, לר׳ שמעון בחנק.
וקיימא לן כרב המנונא, דרבא קאי כוותיהא.
א. וכן כתב בחידושי הר״ן. אבל הרמב״ם פסק כרב חסדא, וכתב בלחם משנה בפרק ט מהל׳ יסודי התורה שהוא מפני שהיה רבו של רב המנונא. אלא שתמה שם על מה שחייב הרמב״ם במיתה גם בעוקר מקצת בשאר מצוות, ובגמרא אמרינן דכולי עלמא מודו דפטור. אמנם לגירסת ר״ח ׳עד דמתידע לנו׳ אחר שנודע לנו שהוא נביא שקר עונשו מיתה גם בעוקר מקצת שאר מצוות, וכמו שפירש הר״ן שהמתנבא לבטל מצוה לפי שעה אינו חייב מיתה כי אפשר שהוא נביא אמת.
עוד תמה בלחם משנה על הרמב״ם על מה שכתב בסוף פרק ט שהמתנבא לבטל עבודה זרה לפי שעה מיתתו בחנק, והרי בעבודה זרה מודה רב חסדא שמיתתו בסקילה לרבנן גם במקיים מקצת ועוקר מקצת.
והר״ן הקשה על הרמב״ם על שכלל את הנביא שהדיח ביחד עם המסית כיון שמיתת שניהם בסקילה, והרי נביא שהדיח חייב מיתה אפילו על עשה ולא תעשה שבה, ובניגוד למסית שאינו חייב מיתה אלא על עבודה זרה עצמה. אולם דעת הרמב״ם שנביא שהדיח שדינו בסקילה הוא רק בהדיח את רוב אנשי העיר, והנדחים דינם כיחידים ואינם כאנשי עיר הנדחת כיון שלא היו המדיחים שנים. אבל המתנבא לעבוד עבודה זרה שלא הדיח את רוב אנשי העיר דינו בחנק. ונחלקו רב חסדא ורב המנונא בדינו של נביא שהדיח את רוב אנשי העיר בשאר מצוות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כרב חסדא – דאמר בע״ז הוא דפליגי אבל בשאר מצות עוקר הגוף הוא בחנק וביטול מקצת פטור.
בד״ה כרב חסדא כו׳ ולרב חסדא הא דנקט ר״ש הא קמ״ל כו׳ דרישא כו׳ ואפילו לרבנן בחנק דר׳ שמעון הוא כו׳ עכ״ל ר״ל דהשתא דקתני ר׳ שמעון פוטר דהיינו ע״כ בחנק יש לנו ללמוד דחיובא דרישא נמי לכ״ע בכה״ג קמיירי דהיינו בחנק אבל אי הוה מתני בסיפא סתם פטור ה״א דחיוב דרישא למר כדאית ליה בסקילה ולמר כדאית ליה בחנק ולא ניחא להו לתרץ הכא דמשום רבותא נקט ר׳ שמעון פוטר דאפילו מחנק ר׳ שמעון פוטר וכ״ש סקילה כו׳ כמ״ש לקמן לרב המנונא דהכא לפי סברת רב חסדא ליכא רבותא טפי בדר׳ שמעון דהא רבנן נמי לא מחייבי בשאר עבירות אפילו בכולה רק חנק ודו״ק:
ומסבירים: אביי סבר לה [סבור] כרב חסדא, ומתרץ לה [ומיישב אותה, את הברייתא] כשיטת רב חסדא, ואילו רבא סבר לה [סבור] כרב המנונא ומתרץ לה [ומיישב אותה] את הברייתא כשיטת רב המנונא.
The Gemara comments: Abaye holds in accordance with the opinion of Rav Ḥisda and explains the baraita in accordance with the opinion of Rav Ḥisda. Rava holds in accordance with the opinion of Rav Hamnuna and explains the baraita in accordance with the opinion of Rav Hamnuna.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אַבָּיֵי סָבַר לַהּ כְּרַב חִסְדָּא וּמְתָרֵץ לַהּ כְּרַב חִסְדָּא הַמִּתְנַבֵּא לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה דִּבְרֵי הַכֹּל בְּחֶנֶק לְקַיֵּים מִקְצָת וּלְבַטֵּל מִקְצָת ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר וְהוּא הַדִּין לְרַבָּנַן וּבַעֲבוֹדָה זָרָה1 אֲפִילּוּ אָמַר הַיּוֹם עִיבְדוּהָ וּלְמָחָר בַּטְּלוּהָ חַיָּיב מָר כִּדְאִית לֵיהּ וּמַר כִּדְאִית לֵיהּ.

The Gemara elaborates: Abaye holds in accordance with the opinion of Rav Ḥisda and explains the baraita in accordance with the opinion of Rav Ḥisda. In the case of one who prophesies to abolish a matter from the Torah, everyone agrees that he is executed by strangulation. If he prophesies to fulfill part or to nullify part of a Torah law, Rabbi Shimon deems him exempt from execution, and the same is true of the Rabbis, who also hold that he is exempt. And with regard to idol worship, even if he says: Worship it today and nullify it tomorrow, everyone agrees that he is liable to be executed. What form of death penalty is imposed? One Sage, the Rabbis, rules in accordance with what he holds, i.e., stoning, and one Sage, Rabbi Shimon, rules in accordance with what he holds, i.e., strangulation.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״וּבַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״ובעבודת כוכבים״.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר״ש פוטר והוא הדין לרבנן – דגבי חנק דבר שלם כתיב ולרב חסדא הא דנקט ר״ש הא קמ״ל דרישא דקתני סתמא חייב ואפילו לרבנן בחנק דרבי שמעון הוא דקא מחייב חנק ולא סקילה דשאר מצות בעניינא הדחה דסקילה לא כתיבי.
מר כדאית ליה כו׳ – לרבנן בסקילה לרבי שמעון בחנק והוא הדין לרבנן ולרב המנונא האי דנקט ר׳ שמעון רבותא הוא כלומר ואפילו מחנק דרבי שמעון פטור וכ״ש מסקילה דמחייבי ליה רבנן בעוקר את הכל.
בד״ה ר״ש כו׳ ולרב חסדא הא סתמא חייב אפילו לרבנן בחנק דר״ש הוא דקא מחייב חנק ולא סקילה כו׳ דנקט כו׳ כצ״ל:
בד״ה מר כדאית כו׳ בחנק הס״ד. בד״ה וה״ה כו׳ כלום אפילו מחנק דר״ש פוטר וכ״ש מסקילה דמחייבי ליה רבנן בעוקר את כל הגוף כנ״ל והס״ד ואחר כך מ״ה בכל אם יאמר לך נביא המוחזק כצ״ל והוא ג״כ ס״ד. בד״ה תחילתו נביא כו׳ להרשיע יאמר לעבוד כו׳ כצ״ל:
ד״ה ר״ש פוטר וה״ה לרבנן. הא קמ״ל דרישא דקתני: א״ל דלמה נקט ר״ש פוטר לאשמועינן דחייב דרישא הוא חנק ליתני בקיצור ברישא חייב חנק ולא בעי ר״ש די״ל דאי הוי נקיט הכי ה״א דברייתא ר״ש היא אבל לרבנן בעוקר כל הגוף דשאר מצות ג״כ בסקילה כרב המנונא לכן נקט ר״ש פוטר לאשמועינן ג״כ דרישא ד״ה הוא:
ובאופן זה: אביי סבר לה [סבור] כרב חסדא, ומתרץ לה [ומיישב אותה] כשיטת רב חסדא כך: המתנבא לעקור דבר מן התורה בכל מצוה — דברי הכל נידון במיתת חנק, והמתנבא לקיים מקצת ולבטל מקצתר׳ שמעון פוטר, והוא הדין לרבנן [לחכמים] שאף הם סבורים שפטור. ואילו בעבודה זרה, אפילו אמר ״היום עיבדוה ולמחר בטלוה״חייב. מר כדאית ליה [חכם זה, חכמים, כפי שיש להם] דעה שיש לעונשו בסקילה, ומר כדאית ליה [וחכם זה, ר׳ שמעון, כפי שיש לו] דעה אחרת בדבר עונשו של נביא המסית.
The Gemara elaborates: Abaye holds in accordance with the opinion of Rav Ḥisda and explains the baraita in accordance with the opinion of Rav Ḥisda. In the case of one who prophesies to abolish a matter from the Torah, everyone agrees that he is executed by strangulation. If he prophesies to fulfill part or to nullify part of a Torah law, Rabbi Shimon deems him exempt from execution, and the same is true of the Rabbis, who also hold that he is exempt. And with regard to idol worship, even if he says: Worship it today and nullify it tomorrow, everyone agrees that he is liable to be executed. What form of death penalty is imposed? One Sage, the Rabbis, rules in accordance with what he holds, i.e., stoning, and one Sage, Rabbi Shimon, rules in accordance with what he holds, i.e., strangulation.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רָבָא סָבַר לַהּ כְּרַב הַמְנוּנָא וּמְתָרֵץ לַהּ כְּרַב הַמְנוּנָא הַמִּתְנַבֵּא לַעֲקוֹר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה בֵּין בַּעֲבוֹדָה זָרָה1 בֵּין בִּשְׁאָר מִצְוֹת חַיָּיב מָר כִּדְאִית לֵיהּ וּמַר כִּדְאִית לֵיהּ לְקַיֵּים מִקְצָת וּלְבַטֵּל מִקְצָת בִּשְׁאָר מִצְוֹת ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר וְהוּא הַדִּין לְרַבָּנַן וּבַעֲבוֹדָה זָרָה2 אֲפִילּוּ אוֹמֵר הַיּוֹם עִיבְדוּהָ וּלְמָחָר בַּטְּלוּהָ חַיָּיב מָר כִּדְאִית לֵיהּ וּמַר כִּדְאִית לֵיהּ.

Rava holds in accordance with the opinion of Rav Hamnuna and explains the baraita in accordance with the opinion of Rav Hamnuna. In the case of one who prophesies to abolish a matter from the Torah, whether it is with regard to idol worship or with regard to the rest of the mitzvot, he is liable to be executed. What form of death penalty is imposed? One Sage, the Rabbis, rules in accordance with what he holds, i.e., stoning, and one Sage, Rabbi Shimon, rules in accordance with what he holds, i.e., strangulation. If he prophesies to fulfill part or to nullify part of a Torah law other than idol worship, Rabbi Shimon deems him exempt from execution, and the same is true of the Rabbis, who also hold that he is exempt. And with regard to idol worship, even if he says: Worship it today and nullify it tomorrow, everyone agrees that he is liable to be executed. What form of death penalty is imposed? One Sage, the Rabbis, rules in accordance with what he holds, i.e., stoning, and one Sage, Rabbi Shimon, rules in accordance with what he holds, i.e., strangulation.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״וּבַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״ובעבודת כוכבים״.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואילו רבא סבר לה בענין זה כרב המנונא, ומתרץ לה [ומיישב אותה] כשיטת רב המנונא כך: המתנבא לעקור דבר מן התורה, בין בעבודה זרה בין בשאר מצותחייב, מר כדאית ליה, ומר כדאית ליה [חכם זה כמו שיש לו דעה בהלכה זו, וחכם זה כמו שיש לו דעה אחרת בהלכה זו]. המתנבא לקיים מקצת ולבטל מקצת בשאר מצותר׳ שמעון פוטר, והוא הדין לרבנן [לחכמים] שאף הם פוטרים בכך. ובעבודה זרה, אפילו אומר ״היום עיבדוה ולמחר בטלוה״חייב, מר כדאית ליה, ומר כדאית ליה [חכם זה, ר׳ שמעון, כפי שיש לו, וחכם זה, חכמים, כפי שיש לו], ואם כן אין ראיה ברורה מן הברייתא לכל צד.
Rava holds in accordance with the opinion of Rav Hamnuna and explains the baraita in accordance with the opinion of Rav Hamnuna. In the case of one who prophesies to abolish a matter from the Torah, whether it is with regard to idol worship or with regard to the rest of the mitzvot, he is liable to be executed. What form of death penalty is imposed? One Sage, the Rabbis, rules in accordance with what he holds, i.e., stoning, and one Sage, Rabbi Shimon, rules in accordance with what he holds, i.e., strangulation. If he prophesies to fulfill part or to nullify part of a Torah law other than idol worship, Rabbi Shimon deems him exempt from execution, and the same is true of the Rabbis, who also hold that he is exempt. And with regard to idol worship, even if he says: Worship it today and nullify it tomorrow, everyone agrees that he is liable to be executed. What form of death penalty is imposed? One Sage, the Rabbis, rules in accordance with what he holds, i.e., stoning, and one Sage, Rabbi Shimon, rules in accordance with what he holds, i.e., strangulation.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אבַּכֹּל אִם יֹאמַר לְךָ נָבִיא עֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה שְׁמַע לוֹ חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה1 שֶׁאֲפִילּוּ מַעֲמִיד לְךָ חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ אַל תִּשְׁמַע לוֹ תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר הגיע תּוֹרָה לְסוֹף דַּעְתָּהּ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה2 לְפִיכָךְ נָתְנָה תּוֹרָה מֶמְשָׁלָה בָּהּ שֶׁאֲפִילּוּ מַעֲמִיד לְךָ חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ אַל תִּשְׁמַע לוֹ.

Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says, in summary: With regard to all mitzvot, if a prophet will say to you: Violate matters of Torah on a provisional basis, heed him, except for idol worship, as even if he establishes that he is a bona fide prophet and stops the sun for you in the middle of the sky, do not heed him. It is taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: The Torah ascertained the depth of the mentality of idol worship, the danger that it presents, and the lure of its ideology. Therefore, the Torah ascribed the false prophet with dominion in its regard, recognizing that a false prophet could perform wonders on the basis of idol worship. Therefore, even if the false prophet stops the sun for you in the middle of the sky, do not heed him.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״מֵעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״מעבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יוחנן: בכל אם יאמר לך נביא עבור על אחת מן המצוות שבתורה – שמע לו, חוץ מע״ז, שאפילו מעמיד לך חמה באמצע רקיע – אל תשמע לו.
תניא: ר׳ יוסי אומר: הגיעה תורה סוף דעתה של ע״ז לתת שכר לצדיקים, לפיכך נתנה תורה ממשלה בה למען כי הוא מנסה אותך, והזהירך שאפילו מעמיד חמה באמצע רקיע – אל תשמע לו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם יאמר לך נביא – המוחזק עבור על דברי תורה הכל לפי תקנת השעה כגון אליהו בהר הכרמל בשחוטי חוץ.
נתנה התורה ממשלה בה – כלומר אפילו תראה אותו נביא מושל ועושה כרצונו דכתיב (דברים יג) ונתן אליך אות או מופת.
הגיעה התורה לסוף דעתה של ע״ז לפיכך נתנה התורה ממשלה בה: פי׳ דידעה התורה שע״י כח טומאת ע״ז יעשה כישוף ויכול לעשות אותות ומופתים לכן נתנה תורה לו ממשלה לכתוב דגם אם יעשה אותות אל תשמע לו אכן ר״ע פליג וס״ל דודאי לא יעשה הקב״ה אותות לנביא השקר אלא הנך אותות דאמר קרא ובא האות והמופת הם שנתן כאשר היה נביא אמת אכן לכאורה קרא קשיא לר״ע דקאמר כי מנסה ה׳ אלהיכם אתכם ואי נתן האותות לקיים נבואתו הראשונה האמיתי איזה נסיון הוא זה וי״ל:
אמר ר׳ אבהו אמר ר׳ יוחנן סיכום להלכות אלה: בכל מצוות התורה, אם יאמר לך נביא ״עבור לפי שעה על דברי תורה״שמע לו, חוץ מעבודה זרה, שאפילו מראה אותות מופלאים ואף מעמיד לך חמה באמצע הרקיעאל תשמע לו, שכבר הזהירה התורה שנביא שקר הוא. תניא [שנויה ברייתא], ר׳ יוסי הגלילי אומר: הגיע תורה לסוף דעתה של עבודה זרה כמה היא מסוכנת וכמה גדול פיתויה, לפיכך נתנה תורה ממשלה בה, שגם אם יש בידה כוח להראות אותות מופלאים, שאפילו מעמיד לך נביא שקר חמה באמצע הרקיעאל תשמע לו.
Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says, in summary: With regard to all mitzvot, if a prophet will say to you: Violate matters of Torah on a provisional basis, heed him, except for idol worship, as even if he establishes that he is a bona fide prophet and stops the sun for you in the middle of the sky, do not heed him. It is taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: The Torah ascertained the depth of the mentality of idol worship, the danger that it presents, and the lure of its ideology. Therefore, the Torah ascribed the false prophet with dominion in its regard, recognizing that a false prophet could perform wonders on the basis of idol worship. Therefore, even if the false prophet stops the sun for you in the middle of the sky, do not heed him.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תַּנְיָא א״ראָמַר רַבִּי עֲקִיבָא חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהַקָּדוֹשׁ ב״הבָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד חַמָּה לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ אֶלָּא כְּגוֹן חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר שֶׁמִּתְּחִלָּתוֹ נְבִיא אֱמֶת וּלְבַסּוֹף נְבִיא שֶׁקֶר.:

It is taught in a baraita that Rabbi Akiva says: Heaven forfend that the Holy One, Blessed be He, would stop the sun for those who violate His will. A false prophet could never perform an actual miracle. Rather, this warning is relevant only in the case of a prophet, for example, Hananiah, son of Azzur, whose origin was as a true prophet, at which point he could perform miracles; and ultimately, he was a false prophet. Therefore, although he had already been established as a true prophet, once he espouses idol worship, it is clear that he is a false prophet.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא: אמר ר׳ עקיבה: חס ושלום שהקב״ה מעמיד חמה לנביא השקר, אלא האי דכת׳: ונתן אליך אות או מופת ובא האות והמופת – בהיותו נביא אמת, כגון חנניה בן עזור שהיה בתחילתו נביא ונתן אותות ומופתים ובאו, ואחרי כן סרח ונעשה נביא השקר. ולמען נסות את ישראל השרה שכינתו עליו אכתחילה, שידע הקב״ה כי ישוב ויסרח באחרונה, ובשביל זה הניחו בעולם – פירוש: כגון זה מזהיר הכת׳ שלא תשמע לו, וקיימא לן כר׳ עקיבהב. אבל נביא השקר מתחילתו – חס ושלום שהקב״ה נותן אות או מופת על ידו להטעות עולמו.
א. =לכתחילה. בקיצור ר״ח, בתחילה.
ב. דעת ר״ח לעיל נא,ב שיש מקום להכריע בפירוש הסוגיא גם כשאינו נוגע להלכה למעשה עיין שם. ומטעם זה פסק כאן כר׳ עקיבה (שהרי זה פשוט גם לר׳ עקיבה שאילו נתן אות ומופת לעבוד עבודה זרה חס ושלום להאמין לו). עוד אפשר, שלפי ר׳ יוסי איירי קרא בעשה אות ומופת על שליחות זו, והרי הא דמצוה לשמוע לדברי הנביא מבואר בגמרא לעיל דדי באות שנתן על נבואה זו אפילו לא הוחזק בנבואה. ובחידושי המאירי כתב שכן הוא גם כשהוא מצוה לעבור על דברי תורה. אבל מדברי הרמב״ם נראה שאין שומעין לו עד שיוחזק בנבואה (ויש לפרש כן את דברי הגמרא לעיל דאמרינן, מוחזק שאני, דאי לא תימא הכי אברהם בהר המוריה וכו׳. והרי אפשר שעשה לו אברהם אות על נבואתו, אלא דבשביל לעבור על דברי תורה בעינן דוקא שיוחזק כמה פעמים). אולם אות כזה שיוצא מגדר הטבע כמו להעמיד חמה באמצע רקיע מבואר בדברי ר׳ יוסי דמצוה לשמוע לו, שהרי ר׳ יוסי מפרש את הפסוק ונתן לך אות ומופת אפילו מעמיד חמה באמצע רקיע, ובעבודה זרה לא תשמע לו, אבל בשאר מצות אתה חייב לשמוע לו. אבל לר׳ עקיבא אין פסוק זה מתפרש אלא על אות ומופת שכבר נתן מקודם לכן והוחזק בנבואה, ואפשר שאפילו העמיד חמה באמצע רקיע אין אתה שומע לו לעבור על דברי תורה עד שיוחזק בנבואה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שתחילתו נביא אמת – כגון חנניה הנביא והאי ונתן אליך אות בעודו נביא אמת יתן לך אות בנבואה אחרת ולבסוף כשיחזור להרשיע יאמר לעבוד עבודת כוכבים וסמוך עלי שהרי מוחזק אני על ידי אות ומופת שנתתי לך כבר.
צוה הנביא המוחזק להוסיף או לגרוע או לעבור לפי שעה אם בהיתר ענין ע״ז הוא אין שומעין לו כלל אפילו צוה לעבוד ברגע זה ולבטלו לשעתו אפילו בלאוין שבו ואפילו בעשה כגון נתוץ מזבחותיו וגדוע אשריו וכיוצא באלו ובכלל זה כל שיעשה דבר לכונת הריסת פנה מפנות הדת כגון מציאותו ואחדותו יתברך והסתלק הגשמות ממנו וכדומים לאלו וכל שעשה כן הרי דינו כשלפניו צוה להוסיף או לגרוע או לעבור בשאר מצות לפי שעה ושלא לכונת הריסת פנה מפנות התורה על הדרך שביארנו אלא לאיזה צורך שומעין לו והוא שאמרו אליו תשמעון אפילו אמר לעבור על דברי תורה כגון אליהו בכרמל שהקריב בחוץ להכחשת נביאי הבעל וכן אלישע שאמר וכל עץ טוב הפילו אע״פ שהתורה אמרה לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן אפילו צוה בדרך זה לחלל שבת שומעין לו וכן כל כיוצא בזה:
כל מה שכתבנו בענינים אלו הוא בנביא המוחזק או בשהתחיל לעשות עצמו נביא בנתינת אות אבל כל שלא הוחזק ואינו עושה עצמו נביא בנתינת אות אלא שבדברים בעלמא הוא אומר שהוא נביא בשאר מצות אין עושין בו כלום ובע״ז דנין אותו כמסית או כמדיח לפי מה שהוא כשאר הדיוטות:
תניא [שנויה ברייתא], אמר ר׳ עקיבא: חס ושלום שהקדוש ברוך הוא מעמיד חמה לעוברי רצונו ובודאי לא יוכל נביא עבודה זרה לעשות מופת אמיתי כלל, אלא כגון חנניה בן עזור שמתחלתו נביא אמת היה, ואז יתכן שנעשו לו אותות גדולים משמים לאמת את נבואתו, ולבסוף נעשה נביא שקר, ולכן אף שהיה מוחזק כנביא, אם ינבא לעבוד עבודה זרה — יש לדעת שהוא משקר.
It is taught in a baraita that Rabbi Akiva says: Heaven forfend that the Holy One, Blessed be He, would stop the sun for those who violate His will. A false prophet could never perform an actual miracle. Rather, this warning is relevant only in the case of a prophet, for example, Hananiah, son of Azzur, whose origin was as a true prophet, at which point he could perform miracles; and ultimately, he was a false prophet. Therefore, although he had already been established as a true prophet, once he espouses idol worship, it is clear that he is a false prophet.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְזוֹמְמֵי בַּת כֹּהֵן.: מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {דברים י״ט:י״ט} וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאֶחָיו לְפִי שֶׁכׇּל הַמְזוּמָּמִין שֶׁבַּתּוֹרָה זוֹמְמֵיהֶן וּבוֹעֲלֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.

§ The mishna teaches: And conspiring witnesses who testified that the daughter of a priest and her paramour committed adultery are executed by strangulation. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Aḥa, son of Rav Ika, says: It is derived as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: What is the meaning when the verse states with regard to conspiring witnesses: “And you shall do to him as he conspired to do to his brother” (Deuteronomy 19:19)? The verse is formulated in this manner due to the fact that in all cases involving those rendered conspiring witnesses who are mentioned in the Torah, e.g., forbidden relatives, the sentences of their conspiring witnesses and their paramours are similar to their own sentences, and the witnesses are executed by strangulation.
רי״ףרש״יערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(לרשות הבעל – כגון מסרה האב לשלוחי הבעל ועדיין היא בדרך ולא קרינן בה בית אביה.
לאותה מיתה – שהיו מחייבין את הנידון.
ובועלה – כלומר וכל הבועלים נידונין כמיתת הנבעלת חוץ מבועל בת כהן:)
מה ת״ל לאחיו – לכתוב כאשר זמם לעשות ולישתוק.
ד״ה ובועלה. כלומר וכל הבועלים: פשוט הוא שרש״י רוצה לפרש בזה הא דקאמר חוץ מזוממי בת כהן ובועלה דאיך שייך בועלה בזה דהא לא איירי השתא רק מזוממין ולכן פי׳ דהך ובועלה הוי דבר לעצמו ופי׳ דין הבועלים וא״א לפרש דזוממין לא דנין כמיתת הבועל רק כשבאו לחייב גם את הבועל עמה ולהכי נקט ובועלה דכבר הוכיחו התוס׳ ריש מכות דגם אי לא בעי רק לחייב אותה לבדה ג״כ הם בחנק וכפי׳ רש״י בלא״ה צריך לפרש הא דקאמר לפי שכל המזוממין שבתורה זוממיהן ובועליהן כיוצא בהן דכאן א״א לפרש בענין אחר:
פרק אחד עשר לא הארכתי בלימוד הישיבה ולכן לא העליתי מחידושים על הכתב רק מעט מזעיר:
א שנינו במשנה כי זוממי בת כהן ובועלה נידונים בחנק, ולא בשריפה כמותה! ושואלים: מנהני מילי [מנין דברים אלה], מה מקורם במקרא? אמר רב אחא בריה [בנו] של רב איקא: דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ יוסי אומר: מה תלמוד לומר בכתוב המדבר בעדים זוממים ״ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו״ (דברים יט, יט)? — לפי שכל המזוממין שבתורה בדיני ערוה למשל זוממיהן ובועליהן כיוצא בהן, שנידונים כל השותפים לעבירה וכן העדים הזוממים באותה מיתה שהוא חנק.
§ The mishna teaches: And conspiring witnesses who testified that the daughter of a priest and her paramour committed adultery are executed by strangulation. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Aḥa, son of Rav Ika, says: It is derived as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: What is the meaning when the verse states with regard to conspiring witnesses: “And you shall do to him as he conspired to do to his brother” (Deuteronomy 19:19)? The verse is formulated in this manner due to the fact that in all cases involving those rendered conspiring witnesses who are mentioned in the Torah, e.g., forbidden relatives, the sentences of their conspiring witnesses and their paramours are similar to their own sentences, and the witnesses are executed by strangulation.
רי״ףרש״יערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) בַּת כֹּהֵן הִיא בִּשְׂרֵיפָה וְאֵין בּוֹעֲלָהּ בִּשְׂרֵיפָה זוֹמְמִין אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לוֹ הוּקְשׁוּ אִם לָהּ הוּקְשׁוּ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו לְאָחִיו וְלֹא לַאֲחוֹתוֹ.:

The baraita continues: The daughter of a priest is an exception, as she is executed by burning if she commits adultery, and her paramour is not executed by burning. With regard to conspiring witnesses who testified that they committed adultery, I do not know if the witnesses are likened to the paramour or if they are likened to the daughter of the priest, in terms of punishment. When the verse states with regard to conspiring witnesses: “As he conspired to do to his brother,” one infers: As he conspired to do to his brother, but not as he conspired to do to his sister. The execution of the conspiring witnesses is likened to the execution of the paramour, who is executed by strangulation, and is not likened to the execution of the daughter of the priest, who is executed by burning.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בועל בת כהן נשואה – בחנק, וזוממיהן בחנק, שנ׳: ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו – לאחיו ולא לאחותו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם לו הוקשו – לבועל שהיו מחייבין אותו חנק.
אם לה – שמחייבין אותה שריפה.
לאחיו ולא לאחותו – כל היכא דבעדותן מחייבין איש ואשה ודינן חלוק כי הכא לו הוקשו.
ואולם בת כהן יצאה מכללם, שהיא נידונה בשריפה ואין בועלה נידון בשריפה, וכיון שנתחלק העונש על עבירה זו, הרי זוממין, איני יודע אם לו (לבועל) הוקשו (הושוו) בדינם אם לה הוקשו (הושוו)?! כשהוא אומר ומדגיש ״לעשות לאחיו״ הרי יש לדייק ולומר: לאחיו ולא לאחותו, כלומר, דנים אותם במיתה שזממו להמית את הבועל ולא את הנבעלת.
The baraita continues: The daughter of a priest is an exception, as she is executed by burning if she commits adultery, and her paramour is not executed by burning. With regard to conspiring witnesses who testified that they committed adultery, I do not know if the witnesses are likened to the paramour or if they are likened to the daughter of the priest, in terms of punishment. When the verse states with regard to conspiring witnesses: “As he conspired to do to his brother,” one infers: As he conspired to do to his brother, but not as he conspired to do to his sister. The execution of the conspiring witnesses is likened to the execution of the paramour, who is executed by strangulation, and is not likened to the execution of the daughter of the priest, who is executed by burning.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק יא – חלק
(14) מתני׳מַתְנִיתִין: בכׇּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ס׳:כ״א} וְעַמֵּךְ כּוּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר גוְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם וְאֶפִּיקוֹרוֹס.

Chapter 11
MISHNA: All of the Jewish people, even sinners and those who are liable to be executed with a court-imposed death penalty, have a share in the World-to-Come, as it is stated: “And your people also shall be all righteous, they shall inherit the land forever; the branch of My planting, the work of My hands, for My name to be glorified” (Isaiah 60:21). And these are the exceptions, the people who have no share in the World-to-Come, even when they fulfilled many mitzvot: One who says: There is no resurrection of the dead derived from the Torah, and one who says: The Torah did not originate from Heaven, and an epikoros, who treats Torah scholars and the Torah that they teach with contempt.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא – מעיקרא איירי בארבע מיתות ומפרש ואזיל להו לכולהו והדר מפרש הני דאין להם חלק לעולם הבא.
ה״ג: האומר אין תחיית המתים מן התורה – שכופר במדרשים דדרשינן בגמרא לקמן מניין לתחיית המתים מן התורה ואפי׳ יהא מודה ומאמין שיחיו המתים אלא דלא רמיזא באורייתא כופר הוא הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה מה לנו ולאמונתו וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא הלכך כופר גמור הוא.
אפיקורוס – מפרש בגמרא.
פרק עשירי
כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב כו׳. הכי אשכחן בנוסחי עתיקי ודייקי דסמכי פרק חלק לאלו הן הנשרפין בין בנסחי דמתני׳ בין בנסחי דגמרא והכי נמי מסתברא מדאתחיל לפרושי נהרגין באלו הן הנשרפין דקתני ואלו הן הנהרגין הרוצח ואנשי עיר הנדחת אי אמרת בשלמא פרק חלק בתר אלו הן הנשרפין הוי היינו דסליק ממילי דרוצח וקא מפרש מילי דאנשי עיר הנדחת לאסוקי נהרגין דסליק מינייהו בפרק אלו הנשרפין אלא אי אמרת דאלו הנחנקין תנן מקמי פרק חלק אכתי לא פריש מילי דנהרגין וקא נקיט לפרושי נחנקין אלא ודאי ש״מ דפרק חלק תנן ברישא ואיידי דאיירי בסוף אלו הן הנשרפין בזר ששימש דהוי בידי שמים נקט לפרושי הני דמסיק היניהו בידי שמים לעה״ב והיינו דקתני כל ישראל יש להן חלק לעה״ב.
ענין העה״ב יסוד גדול מיסודי התורה הוא שהרי הכופר בו אעפ״י שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעה״ב כדמפרש במתני׳ ומוסיף לה בירורא בגמרא ולא עוד אלא שצדוק דינו של הקב״ה תלוי בו לומר שעיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו לפיכך צריכין אנו לפרש ענינו לפי מה שקבלנו מאבותינו ומרבותינו ולפי הקבלה הפשוטה ביד כל ישראל גם לפי פשטן של משניות והשמועות לא להתעולל עלילות ולבקש גדולות ולהרהר אחר קבלת אבותינו ולחדש דבר בדעתינו הקלה והמעוטה ולחקור אחר הנסתרות אשר הם לה׳ אלהינו ואין לנו עסק בהן לדעת מה זה ועל מה זה:
וענין העה״ב הוא הזמן ההוה אחר ימות המשיח בכמה שנים ועיקר מתן שכרן של צדיקים ועונשין לרשעים אינו אלא בו כדתנן באבות (פ״ד מט״ז) העה״ז דומה לפרוזדור בפני העה״ב התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין וכן עונשן של רשעים אינו אלא לעה״ב כדדרשינן בפרקין (צ:) הכרת תכרת הכרת בעה״ז תכרת לעה״ב ואעפ״י שהשכר והעונש שניהן בעה״ב הן יש מקומות שאין לשון לעה״ב נופל אלא על מתן שכרן בלבד ולא על העונש כגון הא דתנן בפרקין כל ישראל יש להן חלק לעה״ב וכן ההיא דתנן התם העה״ז דומה לפרוזדור בפני העה״ב דמשמע שאם לא התקנת עצמך בפרוזדור אי אתה נכנס לעה״ב ואין דברים הללו אמורין אלא על השכר שבו לא על העונש וכן הא דתנן בפרקין לקמן (ק״ז:) אנשי סדום אין להם חלק לעה״ב לא אמרו אלא על השכר שבו ולא על העונש מדקתני אבל עומדין בדין ואין צריך לומר בכל מקום שנאמר חיי העה״ב שעל השכר בלבד נאמר והעה״ב האמור במשנתינו לפי פשטן של משניות ודברי התלמוד וגם לפי הקבלה הפשוטה בכל ישראל הוא עמידת הגויות והנפשות לדין כאחת כאשר היו קודם מיתתן שהרי כתבנו שאין שכרן של צדיקים ועונשן של רשעים אלא לעה״ב לפיכך אי אפשר בלא גוף כדמוכח מדאמר ליה אנטונינוס לרבי יכולין גוף ונשמה לפטור את עצמן מן הדין כדמפרש בגמרא לקמן (צ״א) וראיה נמי ליום הדין שאי אפשר אלא בתחיית המתים דתנן (אבות ספ״ד) הוא היה אומר הילודים למות והמתים להחיות והחיים לידון הא למדת שאחרי הולדם הם מתים ואחר מיתתן הן חיים ואחר חייהן הן נידונין ומתניתין וגמרא דילה נמי דייקי דקתני ואלו שאין להן חלק לעה״ב האומר אין תחיית המתים ואמרינן בגמרא וכל כך למה ומהדרינן לפי שכל מדותיו של הקב״ה מדה כנגד מדה הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהא [לו] חלק בתחיית המתים הא למדת שהעה״ב השנוי במשנתינו זהו תחיית המתים. ועוד מדדרשינן לקמן מנין לתחיית המתים כו׳ שנאמר הכרת תכרת הכרת בעה״ז תכרת לעה״ב ואמר ריב״ל (לקמן צ״א:) מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר עוד יהללוך סלה הללוך לא נאמר אלא יהללוך מכאן לתחיית המתים וקי״ל דלעולם הבא קאמר דאמר ריב״ל גופיה כל האומר שירה בעה״ז זוכה ואומרה לעה״ב שנאמר יהללוך סלה הללוך לא נאמר אלא יהללוך הא למדת שהעה״ב יש בו תחיית המתים. ועוד דגרסינן בברכות (י״ז.) מרגלא בפומיה דרב העה״ב אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא משא ולא מתן ולא פריה ולא רביה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ואם אין הגויות חיות לעה״ב מפני מה הוצרכו לומר שאין בו כל אלו היה להן לומר שאין בו גוף ונמצאו כל אלו בטלין מאליהן אלא לומר לך שאעפ״י שיש בו גויות אין בו אכילה ושתייה ולפיכך הוצרך לומר אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו שכינה כלומר וכי מאחר שאין בו כל אלו צדיקים ממה הן נהנין ומה יהא על שכרן והשיב יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו שכינה וקראי נמי מוכחין דיום דינא לא סגיא אלא בתחיית המתים דכתיב (דניאל י״ב) ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם וכתיב (תהלים נ׳) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו וכדאמר ליה רבי לאנטונינוס והרי ביארנו מפשוטן של פסוקים וכח המשניות והשמועות שהעה״ב שמשלמין בו שכר לצדיקים ונפרעין בו מן הרשעים אי אפשר בלא גוף וכן קבלה פשוטה ביד כל ישראל איש מפי איש הלכה למשה מסיני וכ״כ רבינו סעדיה ז״ל בספר האמונות וכן כתבו כל הגאונים בספריהם וכן הדעת נוטה לכך שכשם שמדת הדין נותנת לשלם שכר לנפש על ישרה וליפרע הימנה על מעלה כך מדת הדין נותנת לשלם שכר לגויה על ישרה וליפרע על מעלה שהרי שניהם עשו מעשה אם טוב ואם רע ואם אין הגויות חיות איה איפה תקותם ותקותם מי ישורנה ומי ישיב גמול לגוף על ישרו ועל מעלו והוא עשה מי ישלם לו. וא״ת שאין הגוף נידון שאלמלא נשמה הרי הוא כאבן שאין לה הופכין גם הנשמה לא תידון שאלמלא הגוף אין חטא בא על ידה וכדאמר ליה אנטונינוס לרבי יכולין גוף ונשמה לפטור את עצמן מן הדין ואם יש שמדקדקין ואומרין והלא הגוף לנשמה ככלי מעשה לאדם ואם נאמר שהגוף נדון לפי שנעשה מעשה על ידו א״כ גם חרבו וקשתו וכל כליו שנעשה מעשה על ידן ידונו שתי תשובות בדבר הראשונה שאין מעשה גופו של אדם דומה למעשה חרבו וקשתו ושאר כליו משני פנים הפנים הראשונים שאעפ״י שאין הגוף עושה מעשה אלא לפי מחשבת הנפש ועצתה אינו עושה מעשה מכח הנפש בלבד שא״כ היה בדין שלא ידל כח הגוף ולא יחזק אלא לפי כח הנפש אבל הכלי העושה מעשה מכח אדם המניפו בלבד אינו עושה מעשה אלא לפי כח המניפו אם מעט ואם הרבה ולפי מחשבתו אם טובה ואם רעה והנך רואה בעיניך שאין כח הגוף תלוי בכח הנפש שפעמים רבות שיקרה מקרה לגוף בלבד וימעט כחו אעפ״י שלא נגרע מכח הנפש דבר ונמצא שאין הגוף עושה מעשה מכח הנפש בעל כרחו כאשר הכלי עושה מעשה בעל כרחו לפיכך דין הוא שידון הגוף ולא ידון הכלי והפנים השנים שמדת הדין נותנת שיהא גופו של אדם נידון ולא יהא הכלי נידון ולא מקבל שכר לפי שגופו של אדם יש בו רוח חיים ונמצא מרגיש בכל מה שהוא עושה ויש בו דעת לעשות טוב ורע אבל הכלי אין בו אחת מכל אלו והתשובה השנית לפי שגופו של אדם כשהוא נידון אינו נידון לבדו אלא עם הנפש כאשר היה בשעת מעשה וכן מדת הדין נותנת כדאהדר ליה רבי לאנטונינוס לפיכך דין הוא שידון שהרי הוא מרגיש בעונשו ובשכרו ונמצא שאין דינו יוצא לבטלה אבל הכלי אפילו העמידיהו כמו שהיה בשעה שנעשה מעשה על ידו (אינו) [דינו] יוצא לבטלה ואין הקב״ה עושה דבר לבטלה ואין נכון לומר שיתן כח בכלי כדי שירגיש בעונשו ובשכרו שא״כ לקתה מדת הדין כיצד זה עושה שלא מדעת ולוקה מדעת:
ויש מגדולי הדור שמודים בתחיית המתים שתהיה בימות המשיח ואומרים שמתים שחיין בימות המשיח חייהן ארוכים מאד בחיים הארוכים ההם שעתידים להיות בימות המשיח ואח״כ מתים אבל חיי העה״ב אחר ימות המשיח שמשלמין בו שכר לצדיקים ואין בו מות ונפרעין בו מן הרשעים אין בו גוף ולא גויה אלא נפשות הצדיקים בלא גוף כמלאכי השרת ומביאין ראיה לדבריהם מאשר אמרו חכמים העה״ב אין בו לא אכילה ולא שתייה לומר שכיון שאין בו אכילה ושתיה אין בו גוף ולא גויה וזהו דעת הרמב״ם ז״ל בהל׳ תשובה בפ״ח והיינו סבורין מתחילה כי היה טעמו לפי שאי אפשר לגוף שיהיה לעולם בלא אכילה ושתיה לפיכך השבנו על דבריו באגרתנו השלוחה ללוניל. וזה נוסח דברינו שם בענין זה ואם יש אומרים איך יעמיד גויה בלי אכילה ושתיה עצת רשעים רחקה מני:
הממציא הגוף מאין טרם היותו לאין יכול להעמידו מבלי אכל ושתה הלא ציר נאמן עמד בהר סיני מ׳ יום ומ׳ לילה לחם לא אכל ומים לא שתה גם אליהו כה עשה עד בואו הר השם חרבה גם מיום הלקחו עד היום הזה וכי יאמר חיה יחיו אך ימותו אחרי עומדם אל תבוא נפשי בסודם כי האמנם אם לכוד ילכדוני עוד חבלי שאול במוקשם למה לי חיים טוב לי עוד אני שם והנה השם צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה לאמר בלע המות לנצח ואומר ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד וכי יאמר כי און ילין בקרבה ח״ו מהצדיק כל מדבר כה. הממציא הגויות מאין טרם היותם הלא יוכל להעמידם אחרי חיותם בנפשותם וגויותם. עד הנה דברי תשובתי בענין הזה באגרתי הראשונה השלוחה ללוניל ועוד נוסף עליהם באגרתי האחרונה דברים רבים כאלה וכהנה וכהנה השיב על דבריו רב שמואל גאון הממונה ראש ישיבה בבבל בדורנו זה וכן שאלונו על זאת מאספהאן ומארץ תימן כי הבינו כולם לפי מחשבתם מתוך דבריו שלא היה מודה בתחיית המתים כלל ושם נקראו אנשי בליעל תלמידים שהיו כופרים בתחיית המתים וכשהתריסו אנשי מקומם כנגדן הביאו להם ראיה מדברי הרב האמורים בה׳ תשובה והוצרכו אנשי המקום לשלוח לרב על זאת לעמוד על דעתו בדבר הזה והשיב להם תשובה על זאת והאריך בענין הזה הרבה והוסיף בה ענינים אחרים שאינן מענין דברינו זה והננו כותבים עניני תשובתו בדבר הזה בדרך קצרה:
תחילת ענין התשובה היתה לנקות את עצמו מהשם ומישראל על דבר כלל אמונת תחיית המתים אשר חשדוהו החושדים עליה והעתיק המעתיק את דבריו מלשון ערבי ללשון הקדש בלשון קשה עד מאד אך הנני כותב מקצת לשונו הפשוט בעיני ואשנה מקצתו לבאר עניני הדברים אשר נתכון המחבר לאומרם כאשר תשיג ידי:
ואלה עניני דבריו בדבר הזה בדרך קצרה דע אתה המעיין שכונתנו במאמר הזה הוא לבאר מה שנאמין בו בפנה הזאת אשר נפלו הדברים בין התלמידים והיא תחיית המתים המפורסמת באומתינו אשר רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחנות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים שמלאו מהם דברי התלמוד והמדרשות ענינה שוב הנפש הזאת לגוף אחרי הפרדה ממנו ודבר זה הוא דבר שלא נשמע באומה מחלוקת עליו ואין בו פתרון זולתי פשטו כלל ואסור להאמין באיש מאנשי הדת שהוא מאמין בחילוף דבר זה בתחיית המתים זו היא תשובת הנפש והגוף אחר המות כבר זכרה דניאל זכרון שאי אפשר לפותרו פתרון אחר כאומרו ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. ואמר לו המלאך ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. ועוד כתב נ״ר וכן יראה לנו שאנשים האלה אשר תשובנה נפשו׳ לגופות ההם יאכלו וישתו וישמשו מטותיהם ויולידו וימותו אחר חיים ארוכים מאד בחיים הנמצאים בימות המשיח. ואמנם החיים שאין מות אחריהם הם חיי העה״ב כיון שאין בהם גוף לפי שאנחנו נאמין בדבר שהוא אמת בעיני כל בן דעת שהעה״ב נפשות מבלתי גופות כמלאכים וביאור הדבר הזה שהגוף אמנם הוא כלל כלים לפעולות הנפש וכבר התבאר זה הדבר במופת וכל מה שבגוף יחלק לג׳ חלקים כלים שיגמר בהם המזון בפה ובאסטומכא והיא הנקרא בלשון ערבי מעדה והכבד ובני מעיים ובכללם כל מה שבתוך הבטן התחתון וכלים שתהיה בהם ההולדה והם כלי התשמיש והולדת הזרע והולדת העובר וכלים שבהם יהיה תיקון עניני הגוף עד שימציא לעצמו כל מה שיצטרך אליו כעינים ושאר החושים ומיני הגידים החלולים ושאינן חלולין כגון גידים הנקראין בלשון ערבי עצב והמיתרים אשר בהם ישלמו התנועות כולם ולולי אלו לא היה אפשר לבעל חיים להתנועע אל מזונו ולברוח ממה שכנגדו שמאבדו ומפסיד מזגו וכאשר לא ישלם המזון רק במלאכות שיעשם ובהזמנות רבות שיצטרך בהם לחשב ולהשתכל נמצא לו הכח השכלי לזכור בו המלאכות ההם ונמצא לו גם כן כלים טבעיים לעשות בהם המלאכות ההם רצוני לומר הידים והרגלים כי הרגלים אינם כלי להליכה בלבד ופרטי זה הכלל נודעים אצל אנשי החכמה הנה כבר התבאר שהגוף כולו צריך המצאו (מבלי) [מפני] תכלית א׳ והיא קבלת המזון להתמדת הגוף והולדת הדומה לו (להתיחדות) [להתמדת] מין הגוף ההוא וכשתהיה התכלית ההיא מסולקת מבלי היות צריך אליה רצוני לומר בעה״ב שכבר ביארו לנו המון החכמים שאין בו לא אכילה ולא שתיה א״כ הוא ביאור להעדר הגוף שהקב״ה יתעלה לא ימציא דבר לבטלה כלל ולא יעשה דבר אלא מפני דבר וחלילה לו וחס שיהיו פעולותיו המתוקנות כפעולות עובדי הצלמים אשר עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו אף להן ולא יריחון כן הקב״ה אצל אלו יברא גופות כלומר איברים שלא לעשות בהם מה שנבראו בעבורו כלל ולא לשום סיבה ואולי בני העה״ב אצל אלו אנשים אינם בעלי איברים אך הם גופות על כל פנים ואולי הם עגולים ככידור או ארוכים כצורת העמודים או מרובעין בארכן וברחבן ובקומתם וריבוען שוה לכל רוח כצורת העקב ואין אלו אלא שחוק ומי יתן והחרש יחרישון ותהי להם לחכמה והסיבה בכל זאת מה שביארנוהו מהיות ההמון אין בעיניהם מציאות אלא לגוף או מה שימצא בגוף ומה שאינו גוף ולא בגוף אינו נמצא בעיניהם וכל אשר ירצו לחזק (המציא) [מציאות] ענין אחד יוסיפוהו גויות רצוני לומר יוסיפו עובי לעצם גויתו. עד הנה דבריו בענין הזה בדרך קצרה. ועוד כתב בתשובה ההיא:
וכבר נסתפקו ג״כ אנשים אחרים בדברינו בסוף החיבור (פי״א מהל׳ מלכים ה״ג) במקום שאמרנו דבר שזה לשונו אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו כו׳ והבאנו ראיה על זה כמה שבארנוהו וחשבו קצת חלושי העיון זאת הכחשה לתחיית המתים ואנחנו לא אמרנו זולתי שהמשיח לא יבוקש ממנו שיעשה מופת שיבקע ים או יחיה מת על דרך המופת מפני שאין מופת מבוקש ממנו אחרי שיעדונו בו הנביאים אשר נתאמתה נביאתם ולא יתחייב מהמאמר הזה לומר שהשם לא יחיה המתים ברצונו כשירצה ולמי שירצה אם בימי המשיח או לפניו או אחרי מותו עד כה דבריו בענין הזה ועוד נוסף עליהם דברים רבים שאנו עתידים להביאם בפרק זה בעזרת ה׳ אלא שאינם מענין דברינו זה שהתחלנו לדבר בענין העה״ב ואחרי אשר סדרנו דבריו בענין העה״ב שאין בו גוף לפי סברתו:
נתחיל לכתוב סברתנו וטעמנו בעה״ב שאין בו אכילה ושתיה לומר שיש בו גוף וגויה כאשר כתבו חכמי המחקר מן הגאונים הראשונים וגם לפי הקבלה הפשוטה בין כל ישראל וגם השמועה אשר הביא ראיה ממנה היא לנו לעדה כי העה״ב שאמרו שאין בו אכילה ושתיה יש בו גוף וגויה שאם אין בו גוף וגויה מפני מה הוצרך לומר שאין בו כל אלו היה לו לומר שאין בו גוף ונמצאו כל אלו בטלין מאליהן וכי אלו אמר שאין בו גוף כלום תעלה על דעת אדם שיש בו אכילה ושתיה או משא ומתן ופריה ורביה וכבר בארנו דבר זה פעם אחרת בתחילת דברנו זה ועוד לדבריו הרי הנפש יכולה לפטור את עצמה מן הדין כשאלת אנטונינוס לר׳. וא״ת שאין הגויות מקבלות עונשן ולא שכרן אלא בימות המשיח מה יהא עליהן לעה״ב ומה יתרון נפש הצדיק על גופו לעה״ב שהנפש זוכה לחיים שאין להם הפסק והגוף אינו זוכה לכך אם בעבור מעלת הנפש בעצמה שהיא טהורה וזכה מן הגוף הלא אב אחד לכולם אל אחד בראם וכו׳ והלא יד שניהם שוה בין בצדקתם בין ברשעתם במה זכתה הנפש יתר מן הגוף ועוד שהרי משנה שלימה שנינו באנשי סדום שאין להם חלק לעה״ב אבל עומדין בדין ומראין הדברים שעמידה זו בדין לעה״ב היא ממ״ש בעדת צדיקים אינן עומדין אבל עומדין הן בעדת רשעים ונראין הדברים שאין להם חלק בשכר אבל עומדין בדין לקבל עונשן וא״ת שהע״ב אין בו לא גוף ולא גויה נמצאת אומר שעמידת הרשעים בדין לעה״ב בנפשות לבדן הם וא״כ מה יתרון לגוף הרשע על נפשו שנפשו עומדת לדין לקבל ענשה וגופו אינו עומד בדין לקבל עונשו. ועוד א״כ נמצא לגוף הרשע יתרון על נפשו ולנפש הצדיק יתרון על גופו ואם תאמר שנפש הרשע נכרתת בהכרת גויתו בימות המשיח או בסופן א״כ מי ברשעים עומד בדין לעולם הבא אם גופן הרי כבר מת ואם נפשם הרי כבר נכרתה והשם לנפש מעלה יתירה בדין על הגוף נראה מדעתו שאין השכר והעונש לעולם הבא לפי מעשיהם של בריות ולפי מדת הדין אלא לפי הטבע שהנפש שיש בטבעה להשאר תשאר והגוף שטבעו לכלות יכלה ונמצאת מדת הדין לוקה בשני העולמות בעולם הזה ובעולם הבא וגם נפש הצדיק והרשע לפי הרעה הזאת אינן נידונות לפי מעשיהם אלא לפי דעתן לפי שהנפש שיודעת את בוראה במופתי החכמה היא נשארת מפני הדעת שבה שהיא קיימת לעולם והנפש שאינה יודעת את בוראה במופתי החכמה תכרת אע״פ שיש בידה תורה ומעשים טובים ונמצא שאין לתורה ולמעשים טובים יתרון לעולם הואיל והדבר תלוי בטבע שאם תאמר יש להן יתרון נמצא שאין הדבר תלוי בטבע אלא כל אחד ואחד נידן לפי מעשיו גם לפי אהבתו ויראתו ודעותיו ונמצא דין הגוף ודין הנפש שוין לעולם הבא הואיל ושניהם שוין במעשיהם אם טובים ואם רעים ואם מפני הטעם שאמר הרב באגרתו כי מאחר שהעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש נמצאו איברי הגוף העשוין לכל אלו בלבד נראין לבטלה ואין הקב״ה עושה דבר לבטלה כשאתה מדקדק בדבר אתה מוצא שאין תחיית הגופות לעולם הבא לבטלה מפני שלשה טעמים. הטעם הראשון לפי שמדת הדין נותנת שיקבלו הגופות ענשן או שכרן בנפשות הואיל ושניהם שוין במעשה אם טוב ואם רע. ואם תאמר אם כן ישמשו האיברים מעין מלאכתן ואל תהי בריאת האברים ההם לבטלה אינם לבטלה שהרי יש בהם תועלת גדולה להודיע לבאי עולם גבורתו של מקום שהוא יכול להחיות את הגויות לעולם בלי אכילה ושתיה ושהוא יכול לברוא איברים שיש בטבען להתאוות לאכילה ושתיה ולפריה ורביה ולתשמיש והוא יכול לשנות את טבעם כדי שלא יתאוו לדברים ההם אע״פ שלא חסר בהם ולא אודע:
ומצאנו דוגמת דבר זה באכילת המן ויענך וירעיבך כו׳ למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה׳ יחיה האדם ועוד שמדת הדין נותנת שיקבל כל אבר ואבר ענשו או שכרו כדרך שהיה בשעת רשעתו או צדקתו וכיון שמדת הדין של קב״ה נותנת להשפיע לצדיקים כזאת שיחיו בלי אכילה ושתיה ובלי עמל וצער ונהנין מזיו שכינה שהיא מעלה גדולה עד מאד ואין לנבראות מעלה גדולה ממנה הרי הגוף והנפש שוין בה שכיון שמדת הגופות והנפשות שוה בדין שיזכו שניהם למעלה זו:
והתמה הגדול בעיני חוץ מכל זה לדברי הרב שנתן טעם לדבריו בהעדר הגוף לפי שאין הקב״ה עושה דבר לבטלה ואם יוכל לומר כן על [גויות הצדיקים] מה יעשה בגויות הרשעים והלא הדין נותן שיברא להם אברים שיש בהן תאוה כדי שתמנע מהן תאותם כענין שנאמר (איוב ל״ח) וימנע מרשעים אורם ואין דבר זה לבטלה ועוד תמה אני אם יוכל להעמיד את הברייתא השנויה בשם תנא דבי אליהו (לקמן צ״ב) מתים שעתיד הקב״ה להחיות בימות המשיח שוב אינן חוזרין לעפרן אלא אם הוציאה מפשטה לומר שמתים הללו האמורים בה לא מתים ממש הם אלא העולים מבור הגלות הם הנקראים כאן מתים שעתיד הקב״ה להחיותן לימות המשיח ומה שאמרו אינם חוזרים לעפרן שאינם חוזרים לגלותם ולעניות שהיו בו מתחלה כענין שנאמר בתמורת הענין הזה מקים מעפר דל אלא שאין אנו יודעים איך יוכל לפתור מה שאמרו ואם תאמר אותם אלף שנים שהקב״ה מחדש את עולמו צדיקים מה תהא עליהם כו׳ ועוד אם לא דברה הברייתא אלא בעולים מבור הגלות שאינם חוזרים לגלותם למה דברה בלשון סתום כזה וכי להטעות את הבריות באה ואי אתה יכול לדמות דבר זה לשאר דברים הכתובים והאמורים דרך משל לפי שאי אתה מוצא בדבר האמור על דרך כזו אלא מפני אחד משני טעמים. הראשון בזמן שאין הלשון יכולה לבאר את הענין לבריות אלא ע״י משל ודמיון כעין לשון אברים האמורים במקום יתעלה מכל זה ובזו וכיוצא בה אמרו חכמים דברה תורה כלשון בני אדם. והטעם השני בזמן שהענין ההוא ראוי לסתמו מן הבריות כענין הקץ שנאמר לדניאל בלשון סתום וזרזוהו לסתום את הדברים מפני שהיה רחוק מאד מן העת ההיא שנ׳ בה ואלו נודע בעת ההיא שהיה רחוק כל כך כמה מרשעי ישראל היו אז וגם עתה שהיו יוצאים מן הכלל אבל ברייתא זו אין בה אחת מכל אלו ואלו לא דברה אלא בעולין מעפר דלותן וגלותן לומר שאין חוזרין לאותו עפר למה סתמה את דבריה וכי להטעות את הבריות היא צריכה להבטיחן בדבר שאינו עתיד להיות ואע״פ שאי אפשר לומר שאין ברייתא זו שנויה אלא לדברי האומר במתים שהחיה יחזקאל באמת משל היה אבל לדברי האומר שהיו ואחר כך מתו ילפינן ממתים שהחיה יחזקאל כדאמרי׳ עלה בהדיא ונילף ממתים שמתו לאחר עמידתן והשבנו סבר לה כמאן דאמר באמת משל היה ועוד יש ללמוד משם שאין דברי הברייתא הזאת דברי קבלה אלא דברי סברא בעלמא שאלו היו דברי קבלה היאך היה עולה על דעתנו ללמוד ממתים שהחיה יחזקאל וכי מפני שמתו אלו נכפור בקבלה שבידנו במתים שעתידין לחיות בימות המשיח ונתחייב לומר שכל המתים שעתידין לחיות סופן למות ומאחר שאמרו שיש ללמוד מן המתים שהחיה יחזקאל נראה שדברי התנא מסברא הם שיש רשות לחולק לחלוק על ברייתא זו ולומר שמתים שעתיד הקב״ה להחיותן לימות המשיח חוזרין לעפרן אפ״ה דוקא בימות המשיח אבל לעוה״ב הכל מודים שאין שם מתים שנאמר (ישעיה כ״ה) בלע המות לנצח ולא מפני שאין בו גוף שהרי המשניות והשמועות שאין בהם מחלוקת מעידות שיש גוף כאשר ביארנו:
ואם תשאל לדברנו שאמרנו שהעה״ב השנוי במשנתנו הוא העוה״ב באחרונה אחרי ימות המשיח והוא העולם שמשלמין בו שכר לצדיקים ונפרעים בו מן הרשעים וכבר נתברר לדברי הכל שאין בו לא אכילה ולא שתיה א״כ מה ראיה להם מן הפסוק שנאמר בו לעולם יירשו ארץ וכי מאחר שאין אכילה ושתיה ירושה זו למה וארץ זו למה וכי יש שם קנאה או מלחמה או חסרון כל דבר כדי שיבטיחם בירושת הארץ כדי שיאכלו פירותיה ויקחו להם כספה וזהבה ומראין הדברים שאין משנה זו מדברת אלא בימות המשיח שיש בו אכילה ושתיה והוא הנקרא כאן העולם הבא וכן תחיית המתים האמור בה היא כההיא תחיית המתים העתידה להיות בימות המשיח:
ועוד ראיה לדבר מדרבי יוחנן דאר״י מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר ונתתם ממנו תרומת ה׳ לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים שנותנין לו תרומה אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנין לו מתנות מכאן לתחיית המתים מן התורה ותח״ה זו אין להעמידה אלא בימות המשיח אבל לעוה״ב לא דא״כ מתנות הללו מה טיבן והלא אין בו אכילה ושתיה וכן כל הני קראי דמייתי רבנן בגמרא מינייהו ראיה לתח״ה כגון למען ירבו ימיכם כו׳ וכי הא דכתיב אז יבנה יהושע מזבח וכגון הא דכתיב קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו כולהו הני ומאי דדמי להו בימות המשיח קא מיירו וכן הא דכתיב ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם מראין הדברים שעל מתים שחיין בימות המשיח נאמר שהרי דבר הלמד מענינו וזה שנאמר אלה לחיי עולם לומר לך שצדיקים שעתיד הקב״ה להחיות בימות המשיח שוב אינם חוזרים לעפרן כדמוכח בגמרא לקמן מקרא אחרינא וזה שנאמר ואלה לחרפות לדראון עולם לומר לך שיש מן המתים שחיין בימות המשיח שחיין לקבל ענשן שאין ענשן של רשעים מתחיל מן העוה״ב בלבד אלא שאף בימות המשיח יש רשעים גמורים שהם עומדים לקבל ענשן מן העת ההיא והלאה לדורי דורות ועליהם נאמר ואלה לחרפות לדראון עולם. ומצאנו בנביאים שאמרו כיוצא בזו בישעיה (ס״ו) הוא אומר ויצאו וראו כו׳ ובימות המשיח הכתוב מדבר שהרי דבר הלמד מענינו דכתיב מקמי הכין והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה׳ וכן במלאכי (ג׳) הוא אומר הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני כו׳ ובימות המשיח קאיי כדמוכח מדכתיב ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים וזהו המלך המשיח וכתיב וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים הרי ענשן של רשעים אמור וזה שנאמר (דניאל י״ב) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד דמשמע שהם עומדים ככוכבים שעומדין לעולם ועד במצדיקי הרבים שחיין בימות המשיח נאמר אע״פ שכבר נאמר עליהן אלה לחיי עולם שלא תאמר עולם זה יש לו קצבה כענין שנאמר ועבדו לעולם לפיכך הוצרך להוסיף פירוש לדבר לומר לעולם ועד לומר שאין לזמן זה קצבה כענין שנאמר ה׳ ימלוך לעולם ועד שאין לו קצבה. וצריכין אנו עוד לפרש לך שזה שנאמר כאן לעולם ועד לא על מצדיקי הרבים בלבד נאמר אלא גם על המשכילים נאמר וכן פירוש הדברים והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים יזהירו ככוכבים וכולם עומדים לעולם ועד וכן הא דכתיב (שם) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין שהוא פסוק מוכיח על תחיית המתים שהרי יעדו בשלשה זמנים הראשון בעודו חי בעוה״ז וזהו שנאמר לו לך לקץ כלומר ואתה לך עתה עד שיגיע הקץ כענין שנאמר לו קודם לכן לך דניאל כי סתומים וחתומים כו׳ והזמן השני לעת פטירתו וזהו שאמר לו ותנוח ומצאנו כלשון הזה במקרא דכתיב (ישעיה נ״ז) ינוחו על משכבותם שפטירת הצדיק מנוחה היא לו מעמל העולם הזה וכענין זה אמר הספדן במועד קטן (כ״ה:) אל תבכו לאבדה שהלכה למנוחה ובכמה מקומות אתה מוצא בתלמוד כשמזכירין פטירת הצדיק אומרים נח נפשיה גם המנוחה האמורה בדניאל אינה אלא פטירתו שהרי לא היה מבאי בית שני כדי שנאמר שעל ביאת הארץ נאמרה לו ולא עוד אלא שסוף הפסוק מוכיח דכתיב ותעמוד לגורלך מכלל שמנוחה זו תמורת העמידה היא והזמן השלישי אשר נאמר לו ותעמוד לגורלך וזו היא עמידת הנפש והגוף כאחת שמא תאמר שהיא עמידת הנפש בלבד לאיזה ענין היא עומדת והלא משעת מיתה הלכה למנוחה והרי היא צרורה בצרור החיים והיכן מעמידין אותה הא אין הכתוב מדבר אלא בשובה לגוף והרי אנו מבארין לך שאין תחייה זו אמורה אלא בתחיית המתים לפי שנאמר בה ותעמוד לגורלך כלומר לגורל העולה לך (והעע) [והעם] המזומן לעבודתך. ומשמע מכאן שהמתים שחיין לימות המשיח אין כולם עומדים כאחת אלא יש מהם מוקדם הרבה ומאוחר הרבה כל אחד ואחד לפי מעלתו אבל לעולם הבא כולם עומדים כאחת שהרי הגיע יום הדין לכולם והגיע העת ליטול כל אחד ואחד עונשו או שכרו הראוי לו וזה״ש הכתוב (מלאכי ג׳) כי הנה היום בא בער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש וכתיב וזרחה לכם יראי שמי כו׳ ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם ביום אשר אני עושה אמר ה׳ צבאות:
ומאחר שבארנו שרוב הפסוקים הללו והמשניות המדברין בתחיית המתים אין פשטן אלא בימות המשיח א״כ גם שארית הפסוקים והשמועות המדברים בתחיית המתים ובע״ה סתם כולם נעמידם בימות המשיח ומאין לנו תחיית המתים לעה״ב ויראה לנו שרוב המקומות שזכרו חכמים העה״ב ודאי לא דברו אלא בעה״ב באחרונה אחרי ימות המשיח כי הא דרמינן לקמן (צ״א:) קרא דחפרה הלבנה אקרא דוהיה אור הלבנה כאור החמה ומפרקינן לא קשיא כאן בעה״ז כלומר בימות המשיח והיה אור הלבנה כו׳ וכאן בעה״ב וחפרה הלבנה. ולשמואל דאמר אין בין העה״ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד כאן במחנה צדיקים כאן במחנה שכינה הא למדת שאין ראוי לקרוא העה״ב אלא העולם שאחר ימות המשיח ואמרינן נמי לקמיה (צ״ב.) יחי ראובן לימות המשיח ואל ימות לעה״ב. והא דתנן כל ישראל יש להן חלק לעה״ב לאו [בימות המשיח קאמר אלא אהעה״ב] באחרונה קאי (והאי) דאי בימות המשיח ליכא למימר מדתני עלה ואלו שאין להן חלק לעה״ב הכופר בתחיית המתים ואמרינן בגמרא עליה וכל כך למה תנא הוא כפר בתחיית המחים לפיכך לא יהא לו חלק בתחיית המתים ואם העה״ב השנוי במשנתינו ימות המשיח הוא פסיק ותני דהכופר בתחיית המתים אין לו חלק בימות המשיח נהי דאי מיית מקמי דליתי משיח דין הוא שלא יחיה מדה כנגד מדה אבל אם בא משיח בימיו מפני מה אין לו חלק בימות המשיח והלא לא כפר בימות המשיח כלל ומה מדה כנגד מדה יש כאן אלא ודאי אין העה״ב הזה השנוי במשנתינו אלא העה״ב באחרונה שאי אפשר לאדם להשיגו אלא ע״י תחיית המתים לפי שבין ימות המשיח והעה״ב העולם חרב כדאמרינן לקמן (צ״ז.) שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרב נמצאו כל בעלי חיים מתים בנתים כדאמרינן ואפילו לתנא דבי אליהו דקתני מתים שעתיד הקב״ה להחיותן לימות המשיח שוב אינן חוזרים לעפרן גם הם נמצא שאין משיגין חיי העה״ב שלא ע״י תחיית המתים לפיכך אמרו חכמים שהכופר בתחיית המתים אין לו חלק לעה״ב לפי שאי אפשר להשיג את העולם [הבא] אלא ע״י תחיית המתים וכיון שאין לו חלק בתחיית המתים שהרי כפר בה נמצא שאין לו חלק לעה״ב:
ועוד ראיה לעה״ב השנוי במשנתינו שאינו ימות המשיח מהא דתנן שלשה מלכים וד׳ הדיוטות אין להן חלק לעה״ב ואי בימות המשיח מתי אומות העולם מאי בעו התם דקא דייקי בגמרא בלעם הוא דלא אתי לעלמא דאתי הא שאר עכו״ם אחריני אתו ועוד מדקתני עלה דור המבול אין להן חלק לעה״ב הא שאר גוים יש להם חלק ואי בימות המשיח אמאי אלא ודאי ש״מ שאין העה״ב השנוי במשנתינו אלא יום הדין הבא אחר ימות המשיח ודקא מייתי ליה ראיה מדכתיב לעולם ירשו ארץ שפיר קא מייתי שהרי ישיבת הצדיקים לעה״ב מראין הדברים מאחר שיש גוף א״כ ישיבתן לא בשמים היא אלא בארץ ומאחר שהדבר כן הוצרך לומר שיהיו חיים לעולם על פני הארץ ועוד הוצרך לומר כי להם לבדם ניתנה הארץ כענין שנאמר (משלי ב׳.) כי ישרים ישכנו ארץ ותמימים יותרו בה וזהו תמורת מה שנאמר (שם) ברשעים ורשעים מארץ יכרתו ובוגדים יסחו ממנה וכענין שנאמר (תהלים ק״ד) יתמו חטאים מן הארץ. וי״ל שהטובה ההיא הצפונה לצדיקים לעה״ב היא הנקראת כאן ירושת הארץ דרך משל וזו ששנינו הכופר בתחיית המתים בכלל תחיית המתים הוא כלומר שאינו מודה בתחיית המתים [כלל ואפילו בתחייה שבין ימות המשיח והעוה״ב ומה שמביא ר״י ראיה לתחיית המתים] ממה שנאמר ונתתם ממנו תרומת ה׳ לאהרן וכן רבינא ורב אשי שהביאוהו ראיה מן הפסוקים האמורים בדניאל הרי ביארנו למעלה שאינם מדברים אלא בימות המשיח והמביא מהם ראיה לא נתכון להביא ראיה על תחיית המתים השנויה במשנתינו לומר שזו היא תחיית המתים ועה״ב השנויין במשנתינו אלא לא דברו חכמים אלא כלפי האומרים שלא נמצא רמז מן המקראות לתחיית המתים כלל לא בימות המשיח ולא לעה״ב לפיכך הביאו ראיה מן הפסוקים הללו להוכיח שנמצא רמז בפסוק לתחיית המתים מ״מ אבל העה״ב נמצא כתוב במקרא בכמה מקומות כענין שנאמר (מלאכי ג׳) כי הנה היום בא בוער כתנור כו׳ וכבר ביאר לנו הנביא בפירוש בסוף דבריו שהעה״ב שהוא יום הדין אינו בא אלא אחר ימות המשיח שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא כו׳ ויום זה הוא יום הדין שאמרו הנביא קודם לכן באומרו כי הנה היום בא בוער כתנור הא למדת שביאת אליהו שהיא בימות המשיח לפני העה״ב היא:
וכן ענין העה״ב נמצא מפורש בדברי רבותינו בפירוש בכמה מקומות באומרם העה״ב אין בו לא אכילה ולא שתיה כו׳ והדבר ידוע שאין דברים הללו אמורים בימות המשיח כלל שהרי יש בהן אכילה ושתיה ולא נאמרו אלא בעה״ב ומשם אתה למד שיש בו תחיית המתים כאשר ביארנו כמה פעמים וכן אומר יחי ראובן בעה״ז ואל ימות לעה״ב. והא דאמרינן לקמן בפרקין (צ״א:) עולא רמי כתב בלע המות לנצח וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות לא קשיא כאן בישראל כאן באומות העולם ואוקימנא בהנך דכתיב בהו ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם על כרחיך אידי ואידי בימות המשיח קאי דאי בעה״ב צאן הללו מה טיבם ואכרים וכורמים הללו מה טיבם אלא בימות המשיח ועולא סבר לה כר׳ יוחנן (לקמן צט.) דאמר כל הנביאים לא נתנבאו כלומר בדבר קצוב וידוע אלא לימות המשיח ומשמע דס״ל לעולא שצדיקים שזוכין לימות המשיח אינן מתים אלא יוצאין משלום אל שלום מימות המשיח לחיי העה״ב אבל לשמואל דאמר אין בין העה״ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד יש מיתה בימות המשיח למי שלא מת פעם אחרת והני קראי דבלע המות לנצח מוקי להו לעה״ב וגם אנו לפי עניות דעתנו נראין דברי שמואל בעינינו דהא תנא דבי אליהו כותיה דייקא דקתני מתים שעתיד הקב״ה להחיות בימות המשיח ולא קתני צדיקים שבימות המשיח:
והא דגרסינן לקמן (שם) אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעה״ב עין לא ראתה אלקים זולתך ואמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא למשיא כו׳ אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלהים כו׳ ואמרינן מאי עין לא ראתה אמר ריב״ל זה יין שמשומר בענביו מששת ימי בראשית היא צפונה ומשומרת להן כדכתיב מה רב טובך כו׳ וזו היא שאמרו שמשומר בענביו ולמה נמשלה כיין לפי שאין לך דבר שמשמח לבו של אדם בעה״ז אלא יין כענין שנאמר (תהלים ק״ד) ויין ישמח לבב אנוש לפיכך נמשלה כיין לפי שהשמחה היא שמחה שאין למעלה הימנה ומה ענין המשומר בענביו לומר לך ששמחה זו לא השיגה אדם בעולם אלא כיין שמשומר בענביו שלא שלטה בו יד:
ויש מקומות שנאמר העה״ב על ימות המשיח כאותה שאמרו חכמים בסוף דייני גזלות (קיא:) ודם ענב תשתה חמר אמרו לא כעה״ז העה״ב כו׳ דמשמע דהעה״ב יש בו אכילה ושתיה והדברים ההם אי אפשר לפתרם לפי שהן רחוקים הרבה מדרך הפתרון אבל יש להעמידן בימות המשיח שיש בהן אכילה ושתיה ואפשר לומר ששמואל לא היה מודה בה כלל וכן כל מקום שאתה מוצא בעה״ב ענין מוכיח שיש בו אכילה ושתיה אם היה דבר שאפשר לפתרו יפתר ואם לאו בידוע שלא נאמר אלא בימות המשיח ואחר שפירשנו ענין העה״ב השנוי במשנתינו לפי פשטן של דברים ולפי מה שקבלנו מאבותינו ומרבותינו והקבלה הפשוטה בכל ישראל גם לפי שקול הדעת ומה שמדת הדין נותנת לפי עניות דעתנו:
נחזור לפרש שארית המשנה כפי מנהג ואלו שאין להן חלק לעה״ב הכופר בתחיית המתים ואומר שאין תחיית המתים עתידה להיות כלל כמו שפירשנו למעלה שנמצא כופר בעה״ב לפיכך אין לו חלק לעה״ב ואיידי דחשיבא ליה והוה איכא דמזלזלי בעי וכל כך למה ורבינו שלמה ז״ל גריס האומר אין תחיית המתים מן התורה כלומר שכופר במדרשים דדרשינן לקמן מניין לתחיית המתים מן התורה ואפילו יהא מודה ואומר מאמין אני שיחיו מתים אלא דלא רמיזא באורייתא כופר גמור הוא דהואיל ועוקרה מן התורה מה לנו ולאמונתו וכי מהיכן הוא יודע שכן הילכך כופר גמור הוא וכולהו מפרש בגמרא. אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו שקורא שם בן ארבע אותיות ככתבו דהיינו יו״ד ה״א ואו ה״א. ברם צריך את למידע דכי פליג ת״ק אדר׳ עקיבא ואדאבא שאול הני מילי לענין עונש דקסבר ת״ק דהקורא בספרים החיצונים והלוחש על המכה ואומר כל המחלה כו׳ וההוגה את השם באותיותיו לא נפיש עונש דידהו כולי האי אבל לענין איסורא כלהו ס״ל דאסירי:
המשנה הששית והכוונה בה לבאר ענין אשת איש על איזה צד דינה בחנק והוא שאמר הבא על אשת איש וכו׳ שאמרנו עליה שהוא בחנק הוא משנכנסה לרשות הבעל לשם נשואין אע״פ שלא נבעלה ופירושו אפילו מסרה האב לשלוחי הבעל כמו שהתבאר ובת כהן יצאה לידון בשריפה כמו שהתבאר אבל בועלה בחנק וכן זוממיה שנאמר כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
ועמך כולם כו׳. לפי שבפרקים הקודמין זכה כל החוטאין בגדולות שהם החייבים בד׳ מיתות ואמר עלהם כל ישראל שאע״פ שחטא ישראל הוא ויש להם חלק לעוה״ב כדאמרינן פרק נ״ה גבי עכן ודקדק לומר חלק שאין החלקים שוין כדאמרי׳ כל צדיק וצדיק נכוה מחופתו של חבירו ועיין בזה במפרשים. ומייתי ראיה לזה מקרא שנאמר ועמך כולם וגו׳. ר״ל ועמך כולם אף החוטאים אחר שקבלו דינם בד׳ מיתות כולם צדיקים הן כדאמרינן נמי התם פרק נ״ה נתנו את נבלת עבדיך גו׳ חסידיך ממש עבדיך הנך דחייבי דינא דמעיקרא וכיון דאיקטול קרי להו עבדיך ולז״א שעל ידי שיקבלו דינם בעולם הזה יזכו לעולם יירשו ארץ דהיינו לעולם הבא דכתיב בהאי ענינא בארצם משנה ירשו ואמרי׳ פרק אין דורשין זכה צדיק נוטל חלקו וחלק הרשע בג״ע והיינו דקאמר נצר מטעי שהג״ע הוא נצר מטעיו של הקדוש ב״ה יתברך ב״ה שלא היה שולט יד בן אדם במטעיו מה שאין כן העולם הזה שנאמר ויחל נח וגו׳ ויטע כרם שבו זוכה הרשע בטובתו של העולם הזה כדאמרינן פרק בן סורר ואמר דאם כן מאי רבותיה דצדיק שזוכה לעולם הבא והרי הרשע זוכה לעולם הזה אל תאמר כן שהצדיק זוכה שהוא יכול להתפאר בדבר שהוא מעשה ידי הקב״ה דהיינו עולם הבא ונצר מטעי עולם נצחי בב״ת כמו פועלו שהוא יתברך ב״ה משא״כ טובותיו של עולם הזה ומטעיו שהוא מעשה ידי אדם שהוא ב״ת ועי׳ זה המאמר בעקידה ובמדרש שמואל וש״מ ודוק:
מתני׳ כל ישראל יש להן חלק. עי׳ כתובות דף קג ע״ב תוס׳ ד״ה מזומן:
שם האומר אין תחיית המתים. עי׳ סוטה דף ה ע״א תוד״ה כל:

פרק יא

(15) א משנה כל ישראל ואפילו עבריינים וחייבי מיתות בית דין יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ״ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר״ (ישעיה ס, כא), ורק אנשים בודדים המיוחדים ברשעם יוצאים מכלל זה. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא אף שיש בידם מצוות רבות אחרות: האומר ״אין תחיית המתים מן התורה״, שכופר שיחיו המתים ברצות ה׳ לעתיד לבוא. והאומר: ״אין תורה מן השמים״, ואפיקורוס המבזה חכמי ישראל ותורתם.

Chapter 11

(15) MISHNA: All of the Jewish people, even sinners and those who are liable to be executed with a court-imposed death penalty, have a share in the World-to-Come, as it is stated: “And your people also shall be all righteous, they shall inherit the land forever; the branch of My planting, the work of My hands, for My name to be glorified” (Isaiah 60:21). And these are the exceptions, the people who have no share in the World-to-Come, even when they fulfilled many mitzvot: One who says: There is no resurrection of the dead derived from the Torah, and one who says: The Torah did not originate from Heaven, and an epikoros, who treats Torah scholars and the Torah that they teach with contempt.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אַף הַקּוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר {שמות ט״ו:כ״ו} כׇּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה׳ רוֹפְאֶךָ אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו.

Rabbi Akiva says: Also included in the exceptions are one who reads external literature, and one who whispers invocations over a wound and says as an invocation for healing: “Every illness that I placed upon Egypt I will not place upon you, for I am the Lord, your Healer” (Exodus 15:26). By doing so, he shows contempt for the sanctity of the name of God and therefore has no share in the World-to-Come. Abba Shaul says: Also included in the exceptions is one who pronounces the ineffable name of God as it is written, with its letters.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך הג
הגא(סנהדרין צ.) ההוגה את השם באותיותיו. (ברכות כט סנהדרין צד) מנעו בניכם מן ההגיון פירו׳ מפתרון פסוק כצורתו.
א. [אויסשפרעכען.]
ספרים החיצונים – מפרש בגמרא.
פרק אחד עשר בעזר הצור:
כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב וכו׳ כבר בארנו בראש המסכתא שזה הפרק אמנם ענינו לבאר החלק הששי והוא בקצת אמונות מעניני העולם הבא ולהודיע בכל אלו שהוזכרו שנדונו בארבע מיתות בית דין שלא הופקעה נחלתם מכל וכל אע״פ שבחטאם מתו ביד בית דין ואולם נתערבו בזה מעניני החלקים הקודמים בעניני עיר הנדחת והיה ראוי לכללם בפרק הנשרפים עם דיני הנהרגים אלא שאחר שהם דינים של רבים ראה המסדר להניח את הענין עד כלות דברי הספר כלם והנה עלה בדעתי לכתוב על ספר בזה הפרק רוב עניני האמונות התוריות הראוי לחנך בהם את בניו ולהיות האמונה המוכרחת במציאות הדת חקוקה על לבם מבלי שאסתכל בזה לדעות הפלוסופיות ולסברות העיוניות ולענינים המוקשים או המופתיים רק אמונת הקבלה הדתית והתוריית לבד ואמנם טרם שאתחיל בזה הסכמתי לכתוב תחלה הדברים התלמודיים שבפרק ואחרי כן אשוב עליו ואכתוב מה שנכלל בו מן האמונות ולגלגל עליו שלמות מה שצריך להאמין על פי הדרכים הדתיים כאשר ייעדתי בקונדרס מיוחד בפני עצמו קראתי שמו כתב הדת ואמנם לפי מה שהיתה הסכמתי לכתוב תחלה הדברים התלמודיים שבו יהיה ענין הפרק נחלק לשני חלקים הראשון במי שאין לו חלק לעוה״ב ומה שנתגלגל לבאר על זה והשני לבאר עניני עיר הנדחת וכל דיניה על השלמות זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:
והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר כל ישראל יש להם חלק וכו׳ פירוש כבר ידעת שכל שזכיותיו מרובין על עונותיו נקרא צדיק ושמעשיו שקולים נקרא בינוני ושעונותיו מרובין מזכיותיו נקרא רשע וכן ידעת בענין זה שאין הכל תלוי במנין לבד אלא אף לפי גודל העוונות או הזכיות יש זכות שהוא שקול כנגד כמה עוונות ויש עון שהוא שקול כנגד כמה זכיות וברוך בעל המאזנים ובא ולמד עכשיו שאף הרשעים יש להם חלק לעוה״ב אלא שנדונין כפי רשעם בגודל עונש ובאריכות זמן הראוי להם על פי המשפט הישר אא״כ בעבירות ידועות שנתפרשו כאן ומהם שנתפרשו במקומות אחרים כמו שיתבאר ולהודיע שלא כיון בזה להביא במאמרו מי שעובד ע״ז או כופר באלהות וכן כל שיחטא בפניות התוריות ובסודות הדתיות הביא ראיתו מאמרו ועמך כלם צדיקים כלומר שמאחר שהאמין מה שראוי להאמין עד שהוא מכלל העם אין רוב החטאים מפקיעין ממנו שם הצדיקים עד שיגורש מנחלת העולם הבא מכל וכל אלא נענש כפי רשעו ולא יקופח אח״כ שכרו ומדורו לפי כבודו בין רב למעט:
ואלו שאין להם חלק לעולם אבל נדונין לדורי דורות ברשעם לא יסורו ממנו הכופר בתחיית המתים או שאומר עליה שאינה מן התורה ר״ל שאינה אמונת הנביאים וכן האומר אין תורה מן השמים אפילו אמר כן על פסוק אחד לבד שמשה רבינו אמרו מפי עצמו ואפיקורוס והיא מלה כוללת הרבה ענינים ופרשו בה המבזה תלמיד חכם והרי בכלל זה המינים והם הכופרים במציאות השם ואחדותו ופשיטותו ועובד ע״ז אפילו דרך אמצעיות והמכחיש בנבואה או בידיעת השם אלא שמתוך שכל אלו אין להם מבוא בזה המאמר ולא הוצרך להזכירם פרשו בו שזה שהוצרכו להזכירו הוא לענין מבזה תלמיד חכם וכל שכן רבותיו שמתוך בזותו החכם יבזה את דבריו וחכמתו ויכפור בכל מה שראוי להאמין ונמצא שאף הכופר בפירושי התורה והוא תורה שבעל פה הוא בכלל זה וכל שהוא משומד אף לעבירה אחת והמבזה את המועדות והמחלל את הקדשים שכל אלו דברים יורו על צד כפירה לא מדרך היצר והתאוה וכן מחטיאי הרבים אפילו לדברים קלים וכן הפורשים מדרכי צבור אלא שקובע נמוס לעצמו אע״פ שאינו עובר עבירות וכן כל העושה עבירות ביד רמה ר״ל להכעיס ובפרהסיא ועל דרך כפירה וכן המטילים אימה יתירה על הצבור לנצוח ולשררה ולא לשם שמים וכן הכופר בביאת המשיח שכל אלו גורמים להרוס התורה וכלם בכלל אפיקורוס והוא שאמרו דרך כלל דבר י״י בזה זה אפיקורוס ומגלה פנים בתורה כלומר שלא כהלכה והוא שמפרש המצות בדרך משל כדי לעקור את המצוה ר׳ עקיבא אומר אף הקורא בספרים החצונים ר״ל שלא להבין ולהורות אלא על דעת לילך באמונתם וכבר ידעת מהם שאין מאמינים אלא במה שהעיון נותן וההקש מחייב:
והלוחש על המכה ר״ל שמרפא בלחישות ומיני כשפים ואע״פ שהם דברים המוניים אין קפידא כל כך בהם פירשוה בגמ׳ ברוקק ואומר על רקיקתו דברי תורה כגון כל המחלה אשר שמתי במצרים וזהו בזיון התורה בכללה וכו׳ שאלו היו הלחישות נעשות בכשפים כבר הם ממיני ע״ז ולא הוצרכו לשנותה והתבאר במקום אחר שהקורא על התינוק שלא יבעת או שמניח עליו ספר תורה או תפילין בשביל שיישן או שיתרפא לא דיו שהוא בכלל חברים ומלחשים ומכחשים אלא שהם בכלל כופרים בתורה שאין התורה רפואה לגוף אלא לנפש אבל הבריא שאומר פסוקים להגן על עצמו בזכות קריאתם ולהנצל בכך מן הפגעים הרי זה כדרך תפלה ומותר:
אף ההוגה את השם המפורש באותיותיו שלא מצד היותו מכוין ומאמין בהוראתו והוא היותו מחוייב המציאות אלא שהוגה כתבו דרך המוניות והוא שאמרו בגמ׳ דוקא בגבולין שהרי במקדש מותר וכן חלקנו עתה בלשון עגה ר״ל מעמד המון ועמי הארץ שאף זה דרך הדיוטות וי״מ לשון עגה לעוזות מלשון לעגי שפה שלא בלשון הקודש אבל כל שאר עוברי עבירות כגון ביאות אסורות ומאכלות אסורות שלא מצד ביזיון התורה אלא מצד היצר וכן החבלות ושאר פרטי המצות אע״פ שענוש עליהם כפי רשעו אחר שלא עשה תשובה יש לו חלק לעולם הבא כפי ענינו ויש הגדות כוללות באלה הרציחות ובעלי לשון הרע והכופרים במצות מילה והכל לפי הענין ולפי כוונתו בשעת העבירה ובמקום אחר הזכירו בקצת דברים קלים שאין להם חלק לעוה״ב וכללו בזה המכנה שם לחבירו והקוראו בכנויו והמלבין פני חבירו ברבים והמתכבד בקלון חבירו והבאור באלו שהם דברים יורו על פחיתותם ושאינו ראוי לימנות עם נוחלי העולם הבא:
זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שהוא נמשך לדברים תלמודיים אלו הן:
שם ההוגה את השם. עי׳ סוכה דף ה׳ ע״א תוד״ה יו״ד ה״א. שבועות דף לד ע״א תוס׳ ד״ה באלף:
ר׳ עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים, וכן הלוחש על המכה (הפצע) ואומר כסגולה: ״כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה׳ רפאך״ (שמות טו, כו), שבכך הוא מזלזל בקדושת השם ולכך אין לו חלק לעולם הבא. אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם המפורש באותיותיו.
Rabbi Akiva says: Also included in the exceptions are one who reads external literature, and one who whispers invocations over a wound and says as an invocation for healing: “Every illness that I placed upon Egypt I will not place upon you, for I am the Lord, your Healer” (Exodus 15:26). By doing so, he shows contempt for the sanctity of the name of God and therefore has no share in the World-to-Come. Abba Shaul says: Also included in the exceptions is one who pronounces the ineffable name of God as it is written, with its letters.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שְׁלֹשָׁה מְלָכִים יָרׇבְעָם אַחְאָב וּמְנַשֶּׁה ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מְנַשֶּׁה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר {דברי הימים ב ל״ג:י״ג} וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַים לְמַלְכוּתוֹ אָמְרוּ לוֹ לְמַלְכוּתוֹ הֱשִׁיבוֹ וְלֹא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא הֱשִׁיבוֹ אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת בִּלְעָם וְדוֹאֵג וַאֲחִיתוֹפֶל וְגֵחֲזִי.:

Three prominent kings mentioned in the Bible and four prominent commoners who are described in the Bible as men of great wisdom have no share in the World-to-Come. The three kings are: Jeroboam, son of Nebat, and Ahab, both of whom were kings of Israel, and Manasseh, king of Judea. Rabbi Yehuda says: Manasseh has a share in the World-to-Come, as it is stated concerning Manasseh: “And he prayed to Him, and He received his entreaty, and heard his supplication and brought him back to Jerusalem unto his kingdom” (II Chronicles 33:13), indicating that he repented wholeheartedly and effectively. The Rabbis said to Rabbi Yehuda: He regretted his actions, and his repentance was effective to the extent that God restored him to his kingdom, but God did not restore him to his share in life in the World-to-Come. The four commoners are: Balaam, son of Beor; Doeg the Edomite; Ahithophel; and Gehazi.
קישוריםרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלשה מלכים חשובים המנויים במקרא, וארבעה הדיוטות חשובים שזכו לרוב חכמה המוזכרים במקרא אין להן חלק לעולם הבא. שלשה מלכים הם: ירבעם בן נבט, אחאב, ומנשה מלך יהודה. ר׳ יהודה אומר: מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר: ״ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו״ (דברי הימים ב׳ לג, יג), הרי שעשה תשובה גדולה והועילה לו! אמרו לו: אמנם התחרט מנשה ותשובתו הועילה שלמלכותו השיבו, ואולם לא לחיי העולם הבא השיבו. ארבעה הדיוטות הם: בלעם בן בעור, ודואג האדומי, ואחיתופל, וגחזי.
Three prominent kings mentioned in the Bible and four prominent commoners who are described in the Bible as men of great wisdom have no share in the World-to-Come. The three kings are: Jeroboam, son of Nebat, and Ahab, both of whom were kings of Israel, and Manasseh, king of Judea. Rabbi Yehuda says: Manasseh has a share in the World-to-Come, as it is stated concerning Manasseh: “And he prayed to Him, and He received his entreaty, and heard his supplication and brought him back to Jerusalem unto his kingdom” (II Chronicles 33:13), indicating that he repented wholeheartedly and effectively. The Rabbis said to Rabbi Yehuda: He regretted his actions, and his repentance was effective to the extent that God restored him to his kingdom, but God did not restore him to his share in life in the World-to-Come. The four commoners are: Balaam, son of Beor; Doeg the Edomite; Ahithophel; and Gehazi.
קישוריםרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) גמ׳גְּמָרָא: וְכׇל כָּךְ לָמָּה תָּנָא הוּא כָּפַר בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים לְפִיכָךְ לֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים שֶׁכׇּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

GEMARA: And why is one punished to that extent for saying that there is no resurrection of the dead derived from the Torah? The Sages taught in a baraita: He denied the resurrection of the dead; therefore he will not have a share in the resurrection of the dead, as all measures dispensed by the Holy One, Blessed be He, to His people are dispensed measure for measure, i.e., the response is commensurate with the action.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנא הוא כפר כו׳. הא ודאי דכפירה גדולה היא אבל אמר וכ״כ למה שהקדים כפירת תחיית המתים קודם לכפירת תורה מן השמים ואפיקורסים ואמר לפי שזה הוא מדה כנגד מדה יותר משאר כפירות וק״ל:
גמ׳ מדה כנגד מדה. עי׳ סוטה דף ח׳ ע״ב:
ב גמרא על האמור במשנה שואלים: וכל כך למה נענש האומר שאין תחיית המתים? תנא [שנה] החכם בברייתא: הוא כפר בתחיית המתים, לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים. לפי הכלל שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא שבהן הוא מודד לבריות, הריהן מדה כנגד מדה, שהעונש הוא תמיד מעין העבירה.
GEMARA: And why is one punished to that extent for saying that there is no resurrection of the dead derived from the Torah? The Sages taught in a baraita: He denied the resurrection of the dead; therefore he will not have a share in the resurrection of the dead, as all measures dispensed by the Holy One, Blessed be He, to His people are dispensed measure for measure, i.e., the response is commensurate with the action.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) דְּאָמַר ר׳רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר ר׳רַבִּי יוֹנָתָן מִנַּיִין שֶׁכׇּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים ב ז׳:א׳} וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר ה׳ [וְגוֹ׳] כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעוֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שׁוֹמְרוֹן וּכְתִיב {מלכים ב ז׳:ב׳} וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר (הַמֶּלֶךְ) נִשְׁעָן עַל יָדוֹ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר הִנֵּה ה׳ עוֹשֶׂה אֲרוּבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִנְּךָ רוֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל

This is based on that which Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: From where is it derived that all measures dispensed by the Holy One, Blessed be He, are dispensed measure for measure? It is derived from a verse, as it is stated concerning the siege of Jerusalem: “And Elisha said: Hear the word of the Lord; so said the Lord: Tomorrow at this time one se’a of fine flour will be sold for one shekel and two se’a of barley for one shekel in the gate of Samaria” (II Kings 7:1). And it is written: “And the officer on whose hand the king leaned answered the man of God and said: Will the Lord make windows in heaven? Might this thing be? And he said: You shall see it with your eyes, but you shall not eat from there” (II Kings 7:2).
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא ויאמר הנכה רואה כו׳ כצ״ל. רש״י בס״א כצ״ל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא הך בבא אינו מזו המשנה אלא אגדה בעלמא וכתובה כאן כדי להתחיל הפרק בדבר טוב אבל רישא דפירקין הכי ואילו שאין להם חלק לעוה״ב ומהדר אהך פירקא דלעיל ואלו הן הנשרפים ונראה למורי דאלו הן הנחנקין ראוי שיקדים לפרק זו דמעיקרא איירי בארבע מיתות כו׳ כצ״ל:
בא״ד והדר מפרש הני כו׳ כצ״ל:
בד״ה הכי גרסינן כו׳ מה לנו ולאמנתו כו׳ כצ״ל:
מנין שכל מדותיו של הקב״ה מדה כו׳. נראה דלא סגי ליה לאתויי הכא הא דתניא בפרק המקנא רבי אומר מנין שבמדה שאדם מודד מודדין לו שנאמר בסאסאה בשלחה וגו׳ דהתם אפשר לפרש דאמרינן במעשה אדם אבל הכא הוסיף לומר מניין שכל מדותיו כו׳ שאף בכופר במחשבה בתחיית המתים דלעתיד הקב״ה משלם לו מדה כנגד מדה שנאמר ויאמר אלישע וגו׳ שזה השליש כפר במחשבה הפרטית כזו שלא היה אפשר כביכול לתת לחם לכלם וע״כ א״ל הנך רואה בעיניך בהשגחה פרטית זו ומשם לא תאכל שאין אתה ראוי ליהנות בהשגחה זו במדה כנגד מדה וכתיב ויהי לו כן וגו׳:
שאמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: מניין שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה?שנאמר: ״ויאמר אלישע שמעו דבר ה׳ כה אמר ה׳ כעת מחר סאה סלת בשקל וסאתים שערים בשקל בשער שמרון״ (מלכים ב׳ ז, א), וכתיב ״ויען השליש אשר המלך נשען על ידו את איש האלהים ויאמר הנה ה׳ עשה ארבות בשמים היהיה הדבר הזה ויאמר הנכה ראה בעיניך ומשם לא תאכל״ (מלכים ה׳ ז, ב),
This is based on that which Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: From where is it derived that all measures dispensed by the Holy One, Blessed be He, are dispensed measure for measure? It is derived from a verse, as it is stated concerning the siege of Jerusalem: “And Elisha said: Hear the word of the Lord; so said the Lord: Tomorrow at this time one se’a of fine flour will be sold for one shekel and two se’a of barley for one shekel in the gate of Samaria” (II Kings 7:1). And it is written: “And the officer on whose hand the king leaned answered the man of God and said: Will the Lord make windows in heaven? Might this thing be? And he said: You shall see it with your eyes, but you shall not eat from there” (II Kings 7:2).
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין צ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סנהדרין צ., עין משפט נר מצוה סנהדרין צ., ר׳ חננאל סנהדרין צ. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רי"ף סנהדרין צ. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין צ., רש"י סנהדרין צ., רמ"ה סנהדרין צ., בית הבחירה למאירי סנהדרין צ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין צ., מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין צ., מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין צ., גליון הש"ס לרע"א סנהדרין צ., ערוך לנר סנהדרין צ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין צ.

Sanhedrin 90a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sanhedrin 90a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 90a, R. Chananel Sanhedrin 90a, Rif by Bavli Sanhedrin 90a, Collected from HeArukh Sanhedrin 90a, Rashi Sanhedrin 90a, Ramah Sanhedrin 90a, Meiri Sanhedrin 90a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 90a, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 90a, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 90a, Gilyon HaShas Sanhedrin 90a, Arukh LaNer Sanhedrin 90a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 90a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144