×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת הִיא כָּחֲלָה לוֹ עֵינֶיהָ לְפִיכָךְ עֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת הִיא קָלְעָה לוֹ אֶת שְׂעָרָהּ לְפִיכָךְ כֹּהֵן סוֹתֵר אֶת שְׂעָרָהּ הִיא הֶרְאֲתָה לוֹ בְּאֶצְבַּע לְפִיכָךְ צִיפּוֹרְנֶיהָ נוֹשְׁרוֹת הִיא חָגְרָה לוֹ בְּצִילְצוֹל לְפִיכָךְ כֹּהֵן מֵבִיא חֶבֶל הַמִּצְרִי וְקוֹשֵׁר לָהּ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ הִיא פָּשְׁטָה לוֹ אֶת יְרֵיכָהּ לְפִיכָךְ יְרֵיכָהּ נוֹפֶלֶת.
her face becomes sallow after drinking the bitter water; she painted her eyes for her paramour, therefore her eyes bulge after she drinks; she braided her hair for her paramour, therefore a priest unbraids her hair and makes it disheveled; she indicated to her paramour with a finger that he should come to her, therefore her fingernails fall off; she girded herself for her paramour with a ribbon as a belt, therefore a priest brings an Egyptian rope and ties it for her above her breasts; she extended her thigh for her paramour, therefore her thigh falls away after drinking.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות איווראבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך מצר
מצרא(סוטה ט.) מביא חבל המצרי וקושרו למעלה מדדיה (סוטה יד.) היה מביא את מנחתה בכפיפה מצרית. פי׳ חבל עשוי מנצרים של אילן וכן הכפיפה:
א. [געפלעכטען אויס רייזערן.]
פניה מוריקות – הכי תני לקמן. אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות.
הראתה לו באצבעותיה – רמזה לו לבא אצלה.
ג׳ כוסות האמורות במצרים הוא בחלום שר המשקים של פרעה ובמדרש יש דלעתיד משקה הקב״ה האומות כוס התרעלה וכשיגיעו למצרים ואמר כבר שתיתי פעמים יאמר לה הקב״ה שתה דאין שתיה זו כאחרות אלא לא תק עוד והיינו דכתיב אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ:
כבר ידעת מדברי רבותינו ע״ה ומקצת דברי הנבואות שהצדיק משתלם בעולם הזה מכל עבירות שבידו כדי שיהא שכרו שמור לו בהעדפה לעולם הבא וההפך לכשנגדו שאינו נפרע ממנו עד שתמלא סאתו ויענש עונש נצחי ואף בכלל האומה נאמר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם ופירשו במסכת ע״ז שפוקד להם מיד ואינו ממתין להם עד שתתמלא סאתם ושאר האומות הדבוקות בעבודות האלילים ממתין להם עד כלותם ר״ל שיהא זכרם חולף כמו שמצינו במדי ופרס ויון ומצרים וכמה מן האומות ודרך הערה אמרו חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים וכן אני ה׳ לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם כלומר לא הכיתי לאומה אחרת ושניתי בה ואתם לא כליתם ופשוטו של מקרא הוא מענין שנוי כלומר לא קבלתי שום השתנות כך אתם לא תקבלו שינוי בדרך כליון:
רש״י מתחיל הדבור דלא שלטו שונאיהם כו׳:
בד״ה דוד דכתיב טבעו בארץ שעריה חשב ה׳ להשחית את חומת בת ציון ועלה כתיב טבעו בארץ שעריה ומצודת ציון כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה מנימין כו׳ אבל עמון ומואב כו׳. נ״ב ל״ד מואב כדלקמן וק״ל:
פניה מוריקות, שצבע פניה משתנה לירוק לאחר ששותה. היא כחלה לו בכוחל וייפתה את עיניה — לפיכך עיניה בולטות לאחר ששותה. היא קלעה לו את שערה — לפיכך כהן סותר את שערה. היא הראתה לו באצבע, שרמזה לו לבוא אליה — לפיכך ציפורניה נושרות, היא חגרה לו בצילצול (בסרט, חגורה) — לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה. היא פשטה לו את יריכה — לפיכך יריכה נופלת.
her face becomes sallow after drinking the bitter water; she painted her eyes for her paramour, therefore her eyes bulge after she drinks; she braided her hair for her paramour, therefore a priest unbraids her hair and makes it disheveled; she indicated to her paramour with a finger that he should come to her, therefore her fingernails fall off; she girded herself for her paramour with a ribbon as a belt, therefore a priest brings an Egyptian rope and ties it for her above her breasts; she extended her thigh for her paramour, therefore her thigh falls away after drinking.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות איווראבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) הִיא קִיבְּלַתּוּ עַל כְּרֵיסָהּ לְפִיכָךְ בִּטְנָהּ צָבָה הִיא הֶאֱכִילַתּוּ מַעֲדַנֵּי עוֹלָם לְפִיכָךְ קׇרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה הִיא הִשְׁקַתְהוּ יַיִן מְשׁוּבָּח בְּכוֹסוֹת מְשׁוּבָּחִים לְפִיכָךְ כֹּהֵן מַשְׁקֶה מַיִם הַמָּרִים בִּמְקִידָּה שֶׁל חֶרֶשׂ.

She received her paramour upon her stomach, therefore her stomach swells; she fed him delicacies of the world, therefore her offering is animal food, as it is from oats; she gave him fine wine to drink in fine cups, therefore a priest gives her bitter water in an earthenware mekeida, a simple clay vessel, to drink.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאכל בהמה – שעורים.
במקידה של חרש – פחותה ומגונה שבכוסות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היא קיבלתו על כריסה — לפיכך בטנה צבה. היא האכילתו מעדני עולם — לפיכך קרבנה מאכל בהמה (שעורים). היא השקתהו יין משובח בכוסות משובחים — לפיכך כהן משקה מים המרים במקידה (כלי פשוט) של חרש.
She received her paramour upon her stomach, therefore her stomach swells; she fed him delicacies of the world, therefore her offering is animal food, as it is from oats; she gave him fine wine to drink in fine cups, therefore a priest gives her bitter water in an earthenware mekeida, a simple clay vessel, to drink.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הִיא עָשְׂתָה בַּסֵּתֶר {תהלים צ״א:א׳} יוֹשֵׁב בַּסֵּתֶר עֶלְיוֹן שָׂם בָּהּ פָּנִים שֶׁנֶּאֱמַר {איוב כ״ד:ט״ו} וְעֵין נוֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן וְגוֹ׳.

She acted in secret; therefore, God, referred to in the verse “Who dwell in secret, with the Most High” (Psalms 91:1), turns His face to her, as it is stated: “The eye of the adulterer waits for the twilight, saying: No eye shall see me; and the Hidden Face will turn” (Job 24:15). The adulterer acts in the twilight of the night to act in secrecy, and therefore God, Who is concealed, arranges that the matter is revealed in public.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שם בה פנים – פנאי ליפרע ממנה ושמתי אני את פני (ויקרא כ) ונתתי (את) פני (ויקרא יז) כולן לשון פונה אני מכל עסקי ועוסקני בהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפירש״י שם בה פנים פנאי כו׳ לשון פונה כו׳ עכ״ל ובמדרש ילקוט מפורש בע״א יושב בסתר שם פנים של צורת עובר בדמות הנואף לפרסם בעולם זנותה ע״ש באורך:
היא עשתה בסתר — ״ישב בסתר עליון״ (תהלים צא, א), הקדוש ברוך הוא, שם בה פנים, שנאמר בסוג כזה של מעשים ״ועין נאף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים״ (איוב כד, טו). שהנואף בא בלילה (״נשף״) שלא יראוהו (״לא תשורני עין״), והקדוש ברוך הוא עושה שיתגלה הדבר ברבים (״פנים ישים״).
She acted in secret; therefore, God, referred to in the verse “Who dwell in secret, with the Most High” (Psalms 91:1), turns His face to her, as it is stated: “The eye of the adulterer waits for the twilight, saying: No eye shall see me; and the Hidden Face will turn” (Job 24:15). The adulterer acts in the twilight of the night to act in secrecy, and therefore God, Who is concealed, arranges that the matter is revealed in public.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דָּבָר אַחֵר הִיא עָשְׂתָה בַּסֵּתֶר הַמָּקוֹם פִּירְסְמָה בַּגָּלוּי שֶׁנֶּאֱמַר {משלי כ״ו:כ״ו} תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן תִּגָּלֶה רָעָתוֹ בְקָהָל (וְגוֹ׳).

Alternatively, she acted in secret, and therefore the Omnipresent revealed it in the open, as it is stated: “Though his hatred be concealed with deceit, his wickedness shall be revealed before the congregation” (Proverbs 26:26), i.e., concealed acts of sin are ultimately revealed in public.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תכסה שנאה במשאון – (שנאמר במשאון) המכסה דבר השנוי למקום במשאון בחשך כמו שואה (איוב ל) שעושה מעשיו בחושך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דבר אחר: היא עשתה בסתר — המקום פירסמה בגלוי, שנאמר: ״תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל״ (משלי כו, כו), ששנאה וחטא שהיו מכוסים בחושך (״משאון״) — לסוף מתגלים בקהל.
Alternatively, she acted in secret, and therefore the Omnipresent revealed it in the open, as it is stated: “Though his hatred be concealed with deceit, his wickedness shall be revealed before the congregation” (Proverbs 26:26), i.e., concealed acts of sin are ultimately revealed in public.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּמֵאַחַר דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵאַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן {ישעיהו ט׳:ד׳} כִּי כׇל סְאוֹן סוֹאֵן בְּרַעַשׁ לְמָה לִי לְכַמִּדָּה.

§ The Gemara questions the need for two verses to indicate that small transgressions are addressed through one significant punishment. And since Rabbi Yehuda HaNasi derives that small transgressions are combined and punished together from: “Behold, this have I found, says Koheleth, adding one thing to another, to find out the account” (Ecclesiastes 7:27), why do I need the verse: “For every boot stamped with fierceness” (Isaiah 9:4)? The Gemara answers: This verse serves to teach that even small transgressions are punished by the measure, i.e., with a punishment appropriate to the transgression.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי כל סאון – שבא ללמדנו שאף עבירות קטנות נפרעות הימנו.
למה לי – מאחת לאחת נפקא.
לכמדה – שבמדה שמודד מודדין לו הפרעון מעין החטא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א לענין זה שאמרנו שאף העבירות הקטנות שעושה אדם מצטרפות ונחשבות, ולבסוף נענש על הכל, שואלים: ומאחר דנפקא ליה [שיצאה, נלמדה, לו] ההוכחה לענין זה מ״אחת לאחת למצא חשבון״ (קהלת ז, כז), אם כן הכתוב ״כי כל סאון סאן ברעש״ (ישעיה ט, ד) המלמד שנענשים גם על עבירות קטנות, למה לי? ומשיבים: להורות לנו שלא רק שהדברים מצטרפים ואין דבר אובד, אלא לכמדה, שהעונש הוא מידה במידה.
§ The Gemara questions the need for two verses to indicate that small transgressions are addressed through one significant punishment. And since Rabbi Yehuda HaNasi derives that small transgressions are combined and punished together from: “Behold, this have I found, says Koheleth, adding one thing to another, to find out the account” (Ecclesiastes 7:27), why do I need the verse: “For every boot stamped with fierceness” (Isaiah 9:4)? The Gemara answers: This verse serves to teach that even small transgressions are punished by the measure, i.e., with a punishment appropriate to the transgression.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּמֵאַחַר דְּנָפְקָא לֵיהּ מִכִּי כׇל סְאוֹן סוֹאֵן בְּרַעַשׁ {ישעיהו כ״ז:ח׳} בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְּחָהּ תְּרִיבֶנָּה לְמָה לִי.

The Gemara asks: And since he derives it from “for every boot stamped with fierceness,” why do I need “in full measure, when you send her away, you contend with her” (Isaiah 27:8)?
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומאחר דנפקא ליה [שיוצא, נלמד, לו הענין] של מידה במידה מ״כי כל סאון סאן ברעש״, אם כן הכתוב ״בסאסאה בשלחה תריבנה״ (ישעיה כז, ח) למה לי?
The Gemara asks: And since he derives it from “for every boot stamped with fierceness,” why do I need “in full measure, when you send her away, you contend with her” (Isaiah 27:8)?
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לְכִדְרַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא דא״רדְּאָמַר רַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא אֵין הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מִן הָאוּמָּה עַד שְׁעַת שִׁילּוּחָהּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְּחָהּ וְגוֹ׳.

The Gemara answers: This verse serves to teach the statement as taught by Rav Ḥinnana bar Pappa, for Rav Ḥinnana bar Pappa says: The Holy One, Blessed be He, does not punish a nation deserving of punishment until its time to be banished, i.e., until the time of its final eradication from the world, as it is stated: “In full measure, when you send her away, you contend with her” (Isaiah 27:8).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שילוחה – איבודה מן העולם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: כתוב זה נדרש לענין אחר, לכ דברי רב חיננא בר פפא. שאמר רב חיננא בר פפא: אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה החוטאת עד שעת שילוחה איבודה הסופי מן העולם, שנאמר: ״בסאסאה בשלחה תריבנה״.
The Gemara answers: This verse serves to teach the statement as taught by Rav Ḥinnana bar Pappa, for Rav Ḥinnana bar Pappa says: The Holy One, Blessed be He, does not punish a nation deserving of punishment until its time to be banished, i.e., until the time of its final eradication from the world, as it is stated: “In full measure, when you send her away, you contend with her” (Isaiah 27:8).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִינִי וְהָאָמַר רָבָא שלשה כּוֹסוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּמִצְרַיִם לָמָּה אַחַת שֶׁשָּׁתָת בִּימֵי מֹשֶׁה וְאַחַת שֶׁשָּׁתָת בִּימֵי פַּרְעֹה נְכֹה וְאַחַת שֶׁעֲתִידָה לִשְׁתּוֹת עִם חַבְרוֹתֶיהָ.

Is that so? But didn’t Rava say: Why are there specifically three cups of misfortune that are stated with regard to Egypt in the dream of its chief butler (see Genesis 40:11–13)? They are an allusion to three cups of misfortune that would later befall Egypt: One that it drank in the days of Moses during the ten plagues and the Exodus; one that it drank in the days of Pharaoh Neco, the king of Egypt who was defeated by Nebuchadnezzar; and one that it will drink in the future with its companions, i.e., the other nations, when they are punished during the days of the Messiah. This indicates that nations can be punished several times, not only when they are eradicated.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג׳ כוסות – בחלומו של שר המשקים.
בימי פרעה נכה – לבא נבוכדנצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים.
עם חברותיה – לימות המשיח אלמא לא נטרדה במכה ראשונה.
כבר התבאר באחרון של קדושין שמצרי ואדומי שנתגיירו פסולים מלבא בקהל שני דורות והוכשרו בשלישי ופירשו שם שהולד הולך בהם אחר הפגום ר״ל שאם מצרי שני נשא מצרית ראשונה הולד שני והוא שאמר מנימן המצרי אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל ומ״מ בבריתא פירשו שלא הוצרך לכך שכבר עלה סנחריב ובלבל את האומות ואין שם מצרי ואדומי או עמוני ומואבי בעולם וכלם כשאר האומות שכל שנתגיירו מותרים לבא בקהל מיד:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואחת שעתידה לשתות עם חברותיה. ובמדרש יש שלעתיד משקה הקדוש ברוך הוא את האומות כוס התרעלה. וכשיגיע למצרים אומרת כבר שתיתי פעם בעולם הזה. אומר לה הקדוש ברוך הוא שתה שאין שתייה זו כאחרת אלא לא ת״ק עוד. אין הלשון מובן. ובשוחר טוב גרסינן ואומר לו מה שתית כמין הגורה אחת היתה שנאמר ויגר מזה אבל עכשיו אך שמריה ימצו ישתו וגו׳ שתית אותה ולא מצית. ועיין שם במפרש. והיינו דכתיב אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ (תהלים עה ט). תוספות חיצוניות.
בגמרא ג׳ כוסות האמורות במצרים למה כו׳. בפ׳ ג״ה פירש״י ג׳ כוסות בסיפור החלום וכוס פרעה גו׳ דקדק לפרש בסיפור החלום לפי שיש עוד כתוב אחד ונתת כוס פרעה גו׳ ובב״ר חשיב ליה נמי וקאמר ד׳ כוסות נגד ארבע כוסות של פסח אבל תלמודינו ודאי לא חשיב אלא ג׳ הנאמרים בסיפור החלום וכוס פרעה גו׳ ואשחט אותם אל כוס גו׳ ואתן את הכוס גו׳ והיינו שחלום שר המשקים היה פתרונו האמיתי כן לבשר טוב על ישראל כמפורש בחידושינו פ׳ ג״ה ע״ש:
ושואלים: איני [וכן הוא]? והאמר [והרי אמר] רבא: שלשה כוסות (של פורענות) האמורות בחלומו של שר המשקים במצרים (״וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה״. בראשית מ, יא), למה? אחת — ששתת (ששתתה) בימי משה בעשר המכות, ואחת — ששתת בימי פרעה נכה מלך מצרים שנוצח בידי נבוכדנצר, ואחת — שעתידה לשתות עם חברותיה עם שאר האומות בימות המשיח. ואם כן נמצא שמצרים לקתה לא פעם אחת אלא פעמים אחדות!
Is that so? But didn’t Rava say: Why are there specifically three cups of misfortune that are stated with regard to Egypt in the dream of its chief butler (see Genesis 40:11–13)? They are an allusion to three cups of misfortune that would later befall Egypt: One that it drank in the days of Moses during the ten plagues and the Exodus; one that it drank in the days of Pharaoh Neco, the king of Egypt who was defeated by Nebuchadnezzar; and one that it will drink in the future with its companions, i.e., the other nations, when they are punished during the days of the Messiah. This indicates that nations can be punished several times, not only when they are eradicated.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְכִי תֵּימָא הָנָךְ אֲזַדוּ וְהָנֵי אַחֲרִינֵי נִינְהוּ וְהָתַנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִנְיָמִין גֵּר הַמִּצְרִי הָיָה לִי חָבֵר מִתַּלְמִידֵי ר׳רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר מִנְיָמִין גֵּר הַמִּצְרִי אֲנִי מִצְרִי רִאשׁוֹן וְנָשָׂאתִי מִצְרִית רִאשׁוֹנָה אַשִּׂיא לִבְנֵי מִצְרִית שְׁנִיָּה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בֶּן בְּנִי מוּתָּר לָבֹא בַּקָּהָל.

And if you would say that those ancient Egyptians, have gone, and these later Egyptians are different ones, but isn’t it taught in a baraita in the Tosefta (Kiddushin 4:3): Rabbi Yehuda said: Minyamin, an Egyptian convert, was a friend of mine from among the students of Rabbi Akiva, and Minyamin the Egyptian convert said: After I converted I was a first-generation Egyptian convert, and so I married another first-generation Egyptian convert. I will marry off my son, who is a second-generation Egyptian convert, to another second-generation Egyptian convert, in order that my son’s son will be permitted to enter into the congregation. The Torah prohibits Egyptian converts before the third generation to enter into the congregation (see Deuteronomy 23:8–9). By Minyamin’s observance of this prohibition even during the time of Rabbi Akiva, it indicates that Egypt during the tannaitic period was still viewed as biblical Egypt.
רש״יתוספותתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי תימא הנך אזדו – הראשונים כלו כולן ואלו מאומות אחרות היו שנתישבו בארץ מצרים.
מצרי ראשון – הוא עצמו נתגייר.
אשיא לבני מצרית שניה – בת מצרית גיורת וגר מצרי שתהא היא שניה לגירות כדי שיהא בן בני שלישי וראוי לישא בת ישראל דכתיב (דברים כג) בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה׳ שאם הייתי משיא לבני מצרית ראשונה היה בן בני שני מצד האם דאמר ביבמות (דף עח.) ובקידושין (דף סז.) [בנים אשר יולדו] להם הלך אחר פסולן אלמא עדיין מצרים הם דאילו שאר אומות מותרין לבא בקהל מיד מנימין לית ליה הא דאמר בברכות (דף כח.) שהעמונים והמצרים מותרין לבא בקהל שכבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות והכי נמי קתני בתר דהך מילתא בתוספתא דקדושין אמר לו ר״ע מנימין טעית שכבר עלה סנחריב ובלבל כו׳.
מנימין גר המצרי וכו׳ – מקשים מפרק תפלת השחר (ברכות דף כח.) דאמר בו ביום עמד יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש ואמר להם מה אני לבא בקהל אמר לו ר״ג אסור אתה א״ל ר׳ יהושע מותר אתה א״ל ר״ג והלא כתיב לא יבא עמוני ומואבי אמר לו ר״י וכי עמון ומואב במקומם הן יושבין והלא כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל העולם כולו א״כ אפילו מנימין היה מותר לבא בקהל ועוד מקשינן אההיא דתפלת השחר דאמר פ״ק דמגילה (דף יב:) זיל לגבי עמון ומואב דיתבי אדוכתייהו כחמרא אדורדיא שנאמר שאנן מואב מנעוריו וגו׳ מיהו הכא בשמעתין לא קשיא מידי כמו שפרש״י דמנימין היה טועה וסבור שלא נתבלבלו כדקתני סיפא בתוספתא דפ׳ בתרא דקדושין אמר לו רבי עקיבא מנימין טעית הלכה כבר עלה סנחריב ובלבל את האומות לא מצרים במקומם ולא עמונים ומואבים במקומם אלא עמון נושא מצרית ומצרי נושא עמונית ואחד מן אלו מותר בכל משפחות האדמה ואחד מכל משפחות האדמה נושא את אלו והכא הכי פירושא עד כאן ל״פ אלא אם נתבלבלו אי לאו אבל כולי עלמא מודו דישנן בעולם אבל ההיא דמגילה תיקשה ופר״ת דסנחריב אע״פ שבלבל את כל העולם כולו ארץ מצרים לא בלבל כדכתיב (מלכים ב כד) בפרעה נכה ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת אלמא סנחריב לא בלבל והכי תנא בסדר עולם מיום שעלה מלך בבל על ארץ מצרים עוד לא זקפה ראש אבל עמון (ומואב) בלבל דכל הנהו לא אשכחן בהדיא שלא בלבלן כדכתיב (ישעיהו לו) מי בכל אלהי הארצות וגו׳ ובמצרים אשכחן בהדיא שלא בלבלן אלא שטפן כדאמרי׳ בסדר עולם כשהלך לתרהקה מלך כוש ועל אותה שעה אמר בתוספתא אמר לו רבי עקיבא מנימין טעית וכו׳ וגמרא שלנו לא חש להזכיר לפי שלא היה כיבוש גמור אלא כשטיפת שבנא וסיעתו וגם מואב שטף כדאמרינן בסדר עולם שלש שנים ונקלה כבוד מואב (ישעיהו טז) שסנחריב שטפן אבל כיבוש ובלבול לא הוה ובמואב אשכחן בהדיא דלא בלבל כדכתיב שאנן מואב מנעוריו וכי אמר ירמיה להאי קרא הוה שאנן מכלל דלא בלבל ובמגילה גרסינן זיל גבי מואב דיתיב אדוכתיה ול״ג עמון דעמון לא יתבי אדוכתייהו [ובברכות (דף כח.) אמרינן] וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין ל״ג ומואב וחורבן נבוכדנצר לא חשיב בלבול דכי היה מחריב נבוכדנצר היה מניח דלת הארץ במקומם אבל סנחריב היה מעביר לארץ ומבלבלן והכי אמרינן בפ׳ בתרא (לקמן מו:) גבי לוז היא לוז שלא בלבלה סנחריב ולא החריבה נבוכדנצר ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור שם ובכ״מ תולה בלבול בסנחריב וחורבן בנבוכדנצר ולפום רהיטא גרס עמון בהדי מואב וליתא כדפרישית ותו לא מידי ע״כ פירושו וקשה לפירושו מן התוספתא דקתני לא מצרים במקומם הם יושבין ויש לנו לשבש כמו כן לפירושו הא דקתני לא מואבים במקומם ואי ל״ג מואבים בתוספתא ועמון במגילה לא קשיא מידי.
אמר מנימין גר המצרי אני מצרי וכו׳ כדי שיהא בן בני ראוי לבוא בקהל וא״ת איהו הוי נמי כשר כיון דסנחריב עמד ובלבל כל העולם חוץ ממואב כדאמר בפרק תפלת השחר וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין והלא עלה סנחריב ובלבלן. וי״ל דסנחריב לא בלבל אותן של מצרים אלא הביאן בחבלים ובשלשלאות עד לפני ירושלים וכשהצליח חזקיה וראו הנס השלימו עמו וקבלו עול שמים עליהן והחזירן למקומן אי נמי י״ל דההוא דמנימין דהכא היתה אחר מ׳ שנה שפסקה גלותן וחזרו למקומן וה״נ קאמר התם [בתוספתא דידים] דאמר מנימין כשראה שהתיר ר״י ליהודה גר העמוני ואמר להם אף אני כמו כן אמרו לו לארצך יש קצבה לאחר מ׳ שנה כדכתיב בקרא גבי מצרים מקץ מ׳ שנה אשיב ולו אין קצבה:
ומיהו פ״ה הכא דלית ליה הא דאמר עמד סנחריב ובלבל כל העולם והכי נמי קתני (בפרק בתרא) [בתר דהך] מילתא [בתוספתא] דקידושין אמר לו [ר״ע] מנימין טעית שכבר עלה סנחריב. ל״ה. משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד ולית ליה לההוא תנא כמאן דאמר דארון גלה לבבל כדאמר ביומא אלא סבירא ליה כמאן דאמר יאשיהו גנזו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנימין גר המצרי וכו׳. תימה והא אפילו הוא היה כשר לבוא בקהל דסנחריב וכו׳ כדאיתא במסכת ידים (פ״ד) שהרי התירו גר עמוני לבוא בקהל מהאי טעמא. וי״ל דלא נתבלבלו מצרים אלא חזרו למקומן כי סנחריב הביאם בשלשלאות עמו לפני ירושלם וכשראו הנס לחזקיהו קבלו עליהם גירות ועמד חזקיה ופטר כל אותן האכלוסין ושבו למקומן. עיין מה שכתב הר״ש ומשם באר״ה. צעיר אי״ן. ועוד יש לומר דאמרו בתוספתא דמסכת ידים כשהתירו את יהודה גר העמוני אמר לו רבן גמליאל אפילו מצרי כיוצא בו. אמר לו ר׳ יהושע למצרים נתן להם קצבה שנאמר מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפוצו שמה וישבו על אדמתם. אבל בעמון כתיב ואחרי כן אשיב את שבות בני עמת וכיון שלא נתן להם קצבה שמא לא חזרו כמו בגלות ישראל. ורש״י הביא התוס׳ כבעמוד. הרא״ש ז״ל בפירושיו. וכן בתוספותיו וזה לשונו: יש לומר דההיא דמנימין דהכא היה אחר ארבעים שנה לגלות (וחזרו) שחזרו למקומן והכי נמי קאמר (הרי מנימין) בתוספתא ביום שהתירו גר עמוני:
וכ״ת הנך אזדו כו׳. פי׳ והנך נמי דבימי משה מתו ונטבעו בימי פרעה וכי אזהר רחמנא מערב רב כו׳ עכ״ל רש״י בפרק הערל ע״ש:
בתוספות בד״ה מנימין גר מצרי כו׳ אבל עמון בלבל דכל הנהו כו׳ ול״ג עמון דעמון לא יתבי אדוכתייהו ובברכות וכי כו׳ סנחריב ולא החריבה נבוכדנצר כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בא״ד וקשה לפירושו מן התוספתא דקתני לא מצרים במקומה כו׳ עכ״ל כבר תיקן ר״ת בפי׳ הא דקתני לא מצרים במקומה כו׳ דרבי עקיבא אית ליה הכי על אותה שעה שהלך לתרהקה מלך כוש בלבל את מצרים אלא תלמוד שלנו אינו סובר כן שלא היה זה בלבול אלא שטיפה בעלמא אלא דעיקר קושייתם אהא דקתני נמי שם לא מואבים במקומם ושיעור דבריהם דקשה לפירושו במה שתיקן הא דקתני לא מצרים במקומה שנאמר דתלמודינו אינו סובר כן דבכל זה לא תיקן כלל דיש לנו לשבש כמו כן לפירושו הא דקתני לא מואבים במקומה דההוא לכ״ע ודאי אינו אלא שטיפה בעלמא ולא בלבול כדכתיב שאנן מואב ואי ל״ג מואבים התם ל״ק מידי דההיא דלא מצרים במקומה כו׳ כבר תיקן ר״ת בפירושו ודו״ק:
וכי תימא הנך אזדו והני אחריני נינהו [ואם תאמר כי אלה, המצרים הקדמונים, הלכו, ואלה שנמצאים שם כעת אחרים הם] — והתניא [והרי שנינו בברייתא], אמר ר׳ יהודה: מנימין גר המצרי היה לי חבר, ואף הוא היה מתלמידי ר׳ עקיבא. ואמר מנימין גר המצרי: אני מצרי ראשון, כלומר, שהוא עצמו התגייר ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני (שהוא מצרי מדור שני) מצרית שניה, כדי שיהא בן בני מותר לבא בקהל כי מצרים אסורים לבוא בקהל רק עד דור שלישי. משמע מכך שדיני המצרים הקדמונים חלים גם על המצרים שבזמן הזה והם אותה אומה!
And if you would say that those ancient Egyptians, have gone, and these later Egyptians are different ones, but isn’t it taught in a baraita in the Tosefta (Kiddushin 4:3): Rabbi Yehuda said: Minyamin, an Egyptian convert, was a friend of mine from among the students of Rabbi Akiva, and Minyamin the Egyptian convert said: After I converted I was a first-generation Egyptian convert, and so I married another first-generation Egyptian convert. I will marry off my son, who is a second-generation Egyptian convert, to another second-generation Egyptian convert, in order that my son’s son will be permitted to enter into the congregation. The Torah prohibits Egyptian converts before the third generation to enter into the congregation (see Deuteronomy 23:8–9). By Minyamin’s observance of this prohibition even during the time of Rabbi Akiva, it indicates that Egypt during the tannaitic period was still viewed as biblical Egypt.
רש״יתוספותתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר א״ראָמַר רַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא אֵין הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מִן הַמֶּלֶךְ עַד שְׁעַת שִׁילּוּחוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְּחָהּ תְּרִיבֶנָּה וְגוֹ׳.

Rather, if anything was stated with regard to the delay of punishment, it was stated like this: Rav Ḥinnana bar Pappa says: The Holy One, Blessed be He, does not punish a sinful king until his time to be banished, as it is stated: “In full measure, when you send her away, you contend with her” (Isaiah 27:8).
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אי איתמר הכי איתמר [אם נאמר כך נאמר], אמר רב חיננא בר פפא: אין הקדוש ברוך הוא נפרע (״בסאסאה״) מן המלך עד שעת שילוחו מן העולם, שנאמר ״בסאסאה בשלחה תריבנה״ (ישעיה כז, ח).
Rather, if anything was stated with regard to the delay of punishment, it was stated like this: Rav Ḥinnana bar Pappa says: The Holy One, Blessed be He, does not punish a sinful king until his time to be banished, as it is stated: “In full measure, when you send her away, you contend with her” (Isaiah 27:8).
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אַמֵּימָר מַתְנֵי לְהָא דְּרַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא אַהָא מ״דמַאי דִּכְתִיב {מלאכי ג׳:ו׳} כִּי אֲנִי ה׳ לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם אֲנִי ה׳ לֹא שָׁנִיתִי לֹא הִכֵּיתִי לְאוּמָּהּ וְשָׁנִיתִי לָהּ וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם הַיְינוּ דִּכְתִיב {דברים ל״ב:כ״ג} חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם חִצַּי כָּלִין וְהֵן אֵינָן כָּלִין.

Ameimar teaches that statement of Rav Ḥinnana bar Pappa with regard to this: What is the meaning of that which is written: “For I the Lord change not; and you, sons of Jacob, are not consumed” (Malachi 3:6)? “For I the Lord change [shaniti] not” is interpreted to mean: I did not strike a nation and repeat [shaniti] striking it, as a stricken nation never recovers from the initial strike. “And you, sons of Jacob, are not consumed,” is interpreted to mean: Despite the fact that I strike you many times for your sins, I do not let you perish. This is the same as that which is written: “I will heap evils upon them; I will consume My arrows upon them” (Deuteronomy 32:23), which is interpreted to mean: My arrows are consumed and used up, and they, the Jewish people, are not consumed but will continue to endure despite the many calamities that will befall them.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך חץ
חץא(סוטה ט.) חצי אכלה בם חצי כלין והן אינן כלין:
א. [פייל.]
אהא – מן המקרא הזה.
חצי כלים – מכותי כלות.
לא הכיתי לאומה ושניתי – ה״ה דאהא הוה מצי למיפרך הא דרבא והא דמנימין ותימה מאי הוה מצי לתרץ דלא הוי מצי לתרץ למלך של אומה מדקאמר ואתם בני יעקב דמשמע אכל בני יעקב קאמר ובאומה שלימה מיירי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אני ה׳ לא שניתי לא הכיתי לאומה ושניתי לה כו׳. הקשו בתוס׳ דתקשי ליה הא דרבא והא דמנימין דלא ה״מ לתרוצי למלך כו׳ ע״ש ונ״ל דלק״מ דלאו לענין כליון אומה שלימה קאמר אני לא הכיתי לאומה ושניתי אלא דה״ק אני ה׳ לא שניתי להכותה באותה מכה שהכיתי אותה כבר שלא יאמרו האומות אין כחו אלא בזו המכה כמ״ש המצריים אין כחו אלא במים אלא מכה אותם במכה אחרת משא״כ בישראל:
חיצי כלים כו׳ גם במכה אחת לייסרם כמה פעמים והענין כמ״ש במצרים שהכה אותם בעשר מכות משונות זו מזו בימי משה ואח״כ בימי פרעה נכה הכה אותה במכת חרב של נ״נ שלא הכה אותו כבר להראות לאומות שיש כחו בכולם והוא כוונת הכתוב בתחלת י׳ מכות אמר הכתוב ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותתי גו׳ ובמכת בכורות ג״כ נאמר לא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי גו׳ לפי שפרעה האמין בשניות שיש אלוהות הרבה כח לכ״א ואחד כמ״ש אין כחו אלא במים ולזה גם כשהכה אותו באחד והתרה בו באחרת לא האמין שיהיה גם כחו באחרת וזה הביאו לקושי לב שהיה סומך שלא ישנה הקב״ה לו להכותה אותה מכה שנלקה כבר ובאחרת שהתרה בו אמר שלא יהיה כחו בו וזה הביאו שהרביתי אותותי ואת מופתי בו להראות לו כחי בכלם כמ״ש למען הראותך כחי ובעבור תדע כי אין כמוני וגו׳ וק״ל:
אמימר מתני להא [היה שונה את זו] שאמר רב חיננא בר פפא אהא [על זו]: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״כי אני ה׳ לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם״ (מלאכי ג, ו)? — ״אני ה׳ לא שניתי״ מתפרש: לא הכיתי לאומה ושניתי לה (נצרכתי להכותה שנית) שכאשר מכה אותה פעם אחת — שוב אין לה תקומה, ״ואתם בני יעקב״, למרות שהוכיתם פעמים רבות — ״לא כליתם״ היינו דכתיב [וזהו שנאמר] ״חצי אכלה בם״ (דברים לב, כג), לומר: חצי כלין, והן, ישראל, אינן כלין, אלא נשארים קיימים למרות הפורענויות הרבות שעברו עליהם.
Ameimar teaches that statement of Rav Ḥinnana bar Pappa with regard to this: What is the meaning of that which is written: “For I the Lord change not; and you, sons of Jacob, are not consumed” (Malachi 3:6)? “For I the Lord change [shaniti] not” is interpreted to mean: I did not strike a nation and repeat [shaniti] striking it, as a stricken nation never recovers from the initial strike. “And you, sons of Jacob, are not consumed,” is interpreted to mean: Despite the fact that I strike you many times for your sins, I do not let you perish. This is the same as that which is written: “I will heap evils upon them; I will consume My arrows upon them” (Deuteronomy 32:23), which is interpreted to mean: My arrows are consumed and used up, and they, the Jewish people, are not consumed but will continue to endure despite the many calamities that will befall them.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַב הַמְנוּנָא אֵין הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מִן הָאָדָם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {איוב כ׳:כ״ב} בִּמְלֹאות ספקו יֵצֶר לוֹ וְגוֹ׳.

Rav Hamnuna says: The Holy One, Blessed be He, does not punish a person until his se’a, the measure that is suitable for him, is filled, as it is stated: “In the fullness of his sufficiency he shall be in straits; the hand of every one that is in misery shall come upon him” (Job 20:22). In other words, when the sufficient measure of sin has been reached, then the trouble will overtake him.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במלאות ספקו – כל רצונו.
יצר לו – תבואנו צרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין הקב״ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו כו׳. נראה דכך היא המדה ברשעים דבמלאת ספקו מיירי בהו כל הענין שם וכפירש״י כל רצונו דהיינו שעושין ברצון ובמזיד אבל במדת צדיקים אמרינן פ״ק דע״ז דנפרע מהן מעט מעט לטובתן ע״ש:
אמר רב המנונא: אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו (המידה הראויה לו), שנאמר ״במלאות שפקו יצר לו״ (איוב כ, כב). שכאשר מתמלא השיעור המספיק (״ספקו״) אז תבוא עליו הצרה (״יצר לו״).
Rav Hamnuna says: The Holy One, Blessed be He, does not punish a person until his se’a, the measure that is suitable for him, is filled, as it is stated: “In the fullness of his sufficiency he shall be in straits; the hand of every one that is in misery shall come upon him” (Job 20:22). In other words, when the sufficient measure of sin has been reached, then the trouble will overtake him.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) דָּרֵשׁ ר׳רַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא מַאי דִּכְתִיב {תהלים ל״ג:א׳} רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה׳ לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה אַל תִּקְרֵי נָאוָה תְהִלָּה אֶלָּא נָוֶה תְהִלָּה זֶה מֹשֶׁה וְדָוִד שֶׁלֹּא שָׁלְטוּ שׂוֹנְאֵיהֶם בְּמַעֲשֵׂיהֶם.

Having mentioned Rav Ḥinnana bar Pappa, the Gemara quotes another of his interpretations. Rav Ḥinnana bar Pappa interpreted a verse homiletically: What is the meaning of that which is written: “Rejoice in the Lord, you righteous, praise is comely for the upright [nava tehilla]” (Psalms 33:1)? Do not read the conclusion of the verse as: Praise is comely [nava]; rather, read it as: A house [naveh] of praise. This is referring to Moses and David, whose enemies did not rule over their achievements, as they each built a naveh, a house for the Lord, and this house remained in existence.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא נוה תהלה – על עסקי נוה בתים שבנו יהללוהו.
שלא שלטו שונאיהם במעשה ידיהם – להיות נהנים מהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מ״ד רננו צדיקים בה׳ גו׳ אל תקרי נאוה כו׳. נראה משום דהו״ל למכתב רננו צדיקים לה׳ בל׳ כמו את השירה הזאת לה׳ והרבה כמוהו אבל אמר רננו צדיקים במה שעשה להם ה׳ שנגנז אהל מועד כו׳ שטבעו בארץ שעריה כי לטובתם היה ולהיות הנוה תהלה לישרים ולא שיתהללו בו שונאיהם כמו בשאר כלי בהמ״ק שנטל טיטוס והוליכן עמו להשתבח ולהתהלל בעירו כמ״ש בפ׳ הניזקין ובמדרש אגדה דלכך נעשה זה הנס בשערי המקדש יותר מבשאר כלי מקדש לפי שחלקו כבוד לארון שנאמר שאו שערים ראשיכם לפיכך לא שלט בהן בריה וטבעו בארץ כו׳ עיין פרש״י באיכה אבל רש״י הכא נדחק לפרש דקאי אשערים של בת ציון ולא אשערי בהמ״ק והיינו משום דנקט הכא דוד והוא לא בנה בהמ״ק אלא שלמה בנאו והוא סותר המ״א שכתבנו דודאי בשערי מקדש איירי ואע״ג דשלמה בנאו עיקר הכבוד היה לדוד שהוא הכין כסף וזהב לבנינו גם קנה מקום מקדש ולגבי שערים אמרו פ׳ ב״מ ובפ׳ חלק כשבא שלמה להכניס ארון לבהמ״ק דבקו שערים זה בזה כו׳ ולא נענה עד שאמר אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך כו׳ ע״ש ולהכי נקט הכא שפיר אשערי בהמ״ק שטבעו שהוא תהלה לדוד ודו״ק:
ואגב כך הביאו עוד מה שדרש ר׳ חיננא בר פפא: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״רננו צדיקים בה׳ לישרים נאוה תהלה״ (תהלים לג, א)? אל תקרי ״נאוה תהלה״ אלא ״נוה (בית) תהלה״, לומר: זה משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם, שבנו נוה לה׳, והנוה הזה נשאר קיים.
Having mentioned Rav Ḥinnana bar Pappa, the Gemara quotes another of his interpretations. Rav Ḥinnana bar Pappa interpreted a verse homiletically: What is the meaning of that which is written: “Rejoice in the Lord, you righteous, praise is comely for the upright [nava tehilla]” (Psalms 33:1)? Do not read the conclusion of the verse as: Praise is comely [nava]; rather, read it as: A house [naveh] of praise. This is referring to Moses and David, whose enemies did not rule over their achievements, as they each built a naveh, a house for the Lord, and this house remained in existence.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) דָּוִד דִּכְתִיב {איכה ב׳:ט׳} טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ מֹשֶׁה דְּאָמַר מָר מִשֶּׁנִּבְנָה מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן נִגְנַז אֹהֶל מוֹעֵד קְרָשָׁיו קְרָסָיו וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו הֵיכָא אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי תַּחַת מְחִילּוֹת שֶׁל הֵיכָל.

With regard to David, the citadel that housed his home and city, was not destroyed, as it is written: “Her gates are sunk into the ground” (Lamentations 2:9), as the gates of Jerusalem built by David were not destroyed by enemies, but sunk into the ground and were buried there. This is also so with regard to Moses, as the Master said: When the first Temple was built, the Tent of Meeting was sequestered, including its boards, its clasps, and its bars, and its pillars, and its sockets. The Gemara asks: Where is it sequestered? Rav Ḥisda says that Avimi says: Beneath the tunnels of the Sanctuary.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דוד דכתיב טבעו בארץ שעריה – לעיל מיניה כתיב חשב ה׳ להשחית חומת בת ציון ועלה כתיב טבעו בארץ ומצודת ציון היא עיר דוד וביתו כדכתיב בספר שמואל (בה) וכשבאו צרים בימי צדקיהו טבעו השערים דלתות השערים שהיו של נחושת או של זהב כדי שלא ישאום אויבים ועצים לא נשאו אתם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דוד דכתיב טבעו בארץ שעריה. פירש הקונטרס לעיל מניה כתיב חשב ה׳ להשחית חומת בת ציון ועלה כתיב טבעו בארץ. ומצורת ציון היא עיר דוד (הוי):
משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד. ולית ליה להאי תנא כמאן דאמר ארון גלה לבבל ביומא דף כג אלא סבירא ליה כמאן דאמר יאשיהו גנזו. תוס׳ הרא״ש ז״ל.
דוד מניין שלא הרסו זרים מעשיו — דכתיב [שנאמר]: ״טבעו בארץ שעריה״ (איכה ב, ט), לומר שבשערי המקדש לא שלטו השונאים, אלא טבעו השערים בארץ ונטמנו בה. משה — שאמר מר [החכם]: משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד, קרשיו קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו. ושואלים: היכא [היכן] נגנז? אמר רב חסדא אמר אבימי: תחת מחילות של היכל.
With regard to David, the citadel that housed his home and city, was not destroyed, as it is written: “Her gates are sunk into the ground” (Lamentations 2:9), as the gates of Jerusalem built by David were not destroyed by enemies, but sunk into the ground and were buried there. This is also so with regard to Moses, as the Master said: When the first Temple was built, the Tent of Meeting was sequestered, including its boards, its clasps, and its bars, and its pillars, and its sockets. The Gemara asks: Where is it sequestered? Rav Ḥisda says that Avimi says: Beneath the tunnels of the Sanctuary.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) תָּנוּ רַבָּנַן סוֹטָה נָתְנָה עֵינֶיהָ בְּמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָהּ מַה שֶּׁבִּיקְּשָׁה לֹא נִיתַּן לָהּ וּמַה שֶּׁבְּיָדָהּ נְטָלוּהוּ מִמֶּנָּה שֶׁכׇּל הַנּוֹתֵן עֵינָיו בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ מַה שֶּׁמְבַקֵּשׁ אֵין נוֹתְנִין לוֹ וּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ נוֹטְלִין הֵימֶנּוּ

§ The Sages taught in a baraita in the Tosefta (4:16–19): The sota placed her eyes, fixed her gaze, on one who is unfit for her, i.e., another man, so this is her punishment: That which she desired, i.e., to be with her paramour, is not given to her, as she becomes forbidden to him forever. And that which she had, i.e., her husband, was taken away from her, as she is now forbidden to him as well. This teaches that anyone who places his eyes on that which is not his is not given what he desires, and that which he had is taken from him.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה שבקשה לא ניתן לה – שאסורה לבועל.
ומה שבידה נטלו הימנה – אם שותה מים מתה ואם הודתה נאסרה לבעלה והפסידה כתובתה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה, באדם זר, ונענשה שמה שביקשה להיות עם הנואף — לא ניתן לה, שהרי נאסרת עליו לעולם, ומה שבידה (בעלה) — נטלוהו ממנה, שנאסרת גם עליו. וכלל הוא: שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו — מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו.
§ The Sages taught in a baraita in the Tosefta (4:16–19): The sota placed her eyes, fixed her gaze, on one who is unfit for her, i.e., another man, so this is her punishment: That which she desired, i.e., to be with her paramour, is not given to her, as she becomes forbidden to him forever. And that which she had, i.e., her husband, was taken away from her, as she is now forbidden to him as well. This teaches that anyone who places his eyes on that which is not his is not given what he desires, and that which he had is taken from him.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה ט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), הערוך על סדר הש"ס סוטה ט., רש"י סוטה ט., תוספות סוטה ט., תוספות איוורא סוטה ט., בית הבחירה למאירי סוטה ט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה ט., שיטה מקובצת סוטה ט., מהרש"א חידושי אגדות סוטה ט., פירוש הרב שטיינזלץ סוטה ט.

Sotah 9a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Collected from HeArukh Sotah 9a, Rashi Sotah 9a, Tosafot Sotah 9a, Tosefot Evreux Sotah 9a, Meiri Sotah 9a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 9a, Shitah Mekubetzet Sotah 9a, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 9a, Steinsaltz Commentary Sotah 9a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144