האיש מכסין אותו מלפניו, והאשה מלפניה ומאחריה, דברי ר׳ יהודה. וחכמים אומרים: אין האשה נסקלת ערומה.
(1) 
גמ׳ גְּמָרָא : תָּנוּ רַבָּנַן הָאִישׁ מְכַסִּין אוֹתוֹ פֶּרֶק אֶחָד מִלְּפָנָיו וְאִשָּׁה שְׁנֵי פְּרָקִים בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁכּוּלָּהּ עֶרְוָה דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי יְהוּדָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרוּמָּה.
GEMARA: The mishna teaches that a man is stoned naked but a woman is not stoned naked. With regard to this matter the Sages taught a related baraita: They cover a man’s genitals with one piece of cloth in the front, and a woman is covered with two pieces of cloth, both in the front and in the back, because all of that area is nakedness, which may not be viewed. This is the statement of Rabbi Yehuda. But the Rabbis say: A man is stoned naked, but a woman is not stoned naked.
ערך פלך
פלך – א(סנהדרין מה.) מחזק בפלך מאסא דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו אמר רב יהודה אמר רב שאחזתו פודגר״ח.
א. [שטאב.]
הסוטה סמוך אחר שנמחקה המגלה בא כהן אחד מכהני העזרה ואוחז בבגדיה וקורע עד שמגלה את לבה ומגלה את שערה וסותר מחלפות ראשה כדי לנוולה ומביא חבל וקושרו כנגד דדיה שלא יפלו הבגדים ואפילו היתה נאה אין חוששין להרהור שהרי מקודם זה הוחלפו בגדיה בבגדים שאינם של נוי והסירו ממנה כל תכשיט ועומדת לשם בדאגה ובניוול כמו שיתבאר במקומו ואין הרהור מצוי בכיוצא בזה ואחר שכן נוח לנו לגלותה ולהנהיגה בבזיון מפני הנשים שחייבות לראותה משום ונוסרו ואעפ״כ בהריגת בית דין אינה נסקלת ערומה אף בפרק אחד מכוסה לפניה ולאחריה שאין אנו צריכים לויסור זה שאין לך ויסור גדול מן ההריגה וראוי יותר לברור לה מיתה יפה אבל באיש אין זה אצלו בזיון כל כך ונוח לו שתהא מיתתו יותר ממהרת כשהוא נסקל ערום וזו היא אצלו יפה יותר:
האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ דר״א וחכ״א האיש נתלה ואין האשה נתלית שנאמר כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו וכו׳ ואע״פ ששמעון בן שטח תלה נשים באשקלון הוראת שעה היתה שהרי אף הוא תלה שמנים ביום אחד ואין דנין שנים ביום אחד על הדרך שיתבאר אלא שהוראת שעה היתה וכיצד תולין אותו אחר שסקלוהו משקיעין קורה אחת בארץ והעץ יוצא ממנה כמין יתד וסומך שתי ידיו זו לזו ותולהו בידיו ר׳ יוסי אומר הקורה מוטה על הכותל ותולה כדרך שהטבחים עושים ואין הלכה כדבריו ומתירין אותו מיד כלומר שסמוך לשקיעת החמה היו תולין אותו ומתירין אותו מיד ואם הלינו נבלתו לשם עוברין בלא תעשה שנאמר לא תלין נבלתו על העץ וכן יש בהן מצות עשה לקוברו בו ביום שנאמר כי קבר תקברנו ביום ההוא וכן הדין לכל הרוגי בית דין וזה שאמר כי קללת אלהים תלוי במגדף נאמר כלומר מפני מה נתלה זה שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל:
גמ׳ מפשיטין אותו את בגדיו כו׳ הכא הא קא מיקטלא כו׳ הכא אין לך ייסור גדול כו׳ תלמוד לומר כי סקול יסקל כו׳ ומנין שאף לדורות כו׳ כצ״ל:
א גמרא שנינו במשנה שהאיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה. ועוד בענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: האיש מכסין אותו בזמן סקילתו פרק אחד (חתיכה אחת) מלפניו, ואשה מכסין אותה שני פרקים, בין מלפניה בין מלאחריה, מפני שכולה ערוה ואסור להסתכל בה, אלו דברי ר׳ יהודה. וחכמים אומרים: האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה.
GEMARA: The mishna teaches that a man is stoned naked but a woman is not stoned naked. With regard to this matter the Sages taught a related baraita: They cover a man’s genitals with one piece of cloth in the front, and a woman is covered with two pieces of cloth, both in the front and in the back, because all of that area is nakedness, which may not be viewed. This is the statement of Rabbi Yehuda. But the Rabbis say: A man is stoned naked, but a woman is not stoned naked.
הכל
(2) מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן אָמַר קְרָא {ויקרא כ״ד:י״ד} וְרָגְמוּ אוֹתוֹ מַאי אוֹתוֹ.
The Gemara asks: What is the reasoning behind the opinion of the Rabbis, who say that a man is stoned naked, but a woman is not? The Gemara answers: The verse states: “And all the congregation shall stone him” (Leviticus 24:14). What does the verse intend to teach when it emphasizes that they stone “him”?
ושואלים: מאי טעמייהו דרבנן [מה טעמם של חכמים] שמחלקים בין איש ואשה? ומשיבים, אמר קרא [הכתוב]: ״ורגמו אתו״ (ויקרא כד, יד), ודייק: מאי [מה פירוש] ההדגשה ״אותו״?
The Gemara asks: What is the reasoning behind the opinion of the Rabbis, who say that a man is stoned naked, but a woman is not? The Gemara answers: The verse states: “And all the congregation shall stone him” (Leviticus 24:14). What does the verse intend to teach when it emphasizes that they stone “him”?
הכל
(3) אִילֵּימָא אוֹתוֹ וְלֹא אוֹתָהּ וְהָכְתִיב {דברים י״ז:ה׳} וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הָהִיא אֶלָּא מַאי אוֹתוֹ אוֹתוֹ בְּלֹא כְּסוּתוֹ הָא אוֹתָהּ בִּכְסוּתָהּ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אוֹתוֹ בְּלֹא כְּסוּתוֹ לָא שְׁנָא אִישׁ וְלָא שְׁנָא אִשָּׁה.
If we say that this serves to teach that they stone only him, the man, but not her, i.e., women are not punished with stoning, there is a difficulty. As isn’t it written explicitly: “And you shall bring forth that man or that woman…and stone them with stones until they die” (Deuteronomy 17:5)? Rather, what does the verse mean to teach when it stresses that they stone “him”? If he is a man, they stone just him, without his clothes, but if the condemned party is a woman, they stone her with her clothing. Rabbi Yehuda says: The emphasis on the word “him” teaches that they stone him alone, i.e., without his clothes, but as is the case with all other punishments stated in the Torah, there is no difference for a man and no difference for a woman, meaning the same halakha applies to both men and women.
ולא אותה – דאין אשה נסקלת ערומה.
ור׳ יהודה – אמר לך אותו לאו למעוטי אשה אתא אלא לאורויי לן דנסקל ערום דמאותו נפקא לן בלא כסותו.
לא שנא הוא ולא שנא היא – שהרי אין כאן מיעוט והשוה הכתוב איש לאשה לכל מיתות שבתורה.
הא אותה בכסותה – לאו מקרא דריש דהא ליכא מיעוט להכי דאותו איצטריך למידרש בלא כסותו אלא היינו טעמא כדמפרש משום הרהורא או משום בזיונא.
אילימא [אם תאמר] שבא הדבר ללמד שסוקלים רק אותו, את האיש, ולא אותה, את האשה, שאין אשה נסקלת. והכתיב [והרי נאמר] במפורש ״והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההוא... וסקלתם באבנים ומתו״ (דברים יז, ה), אלא מאי [מה] מלמדת ההדגשה ״אותו״ — אותו מוציאים לבדו, בלא כסותו. הא [הרי] אותה — מוציאים בכסותה. ר׳ יהודה אומר: ״אתו״ משמעו להדגיש — אותו עצמו, בלא כסותו, אבל כמו בשאר עונשים שבתורה לא שנא [אינו שונה] דין האיש, ולא שנא [ואינו שונה] דין האשה, שדין אחד להם.
If we say that this serves to teach that they stone only him, the man, but not her, i.e., women are not punished with stoning, there is a difficulty. As isn’t it written explicitly: “And you shall bring forth that man or that woman…and stone them with stones until they die” (Deuteronomy 17:5)? Rather, what does the verse mean to teach when it stresses that they stone “him”? If he is a man, they stone just him, without his clothes, but if the condemned party is a woman, they stone her with her clothing. Rabbi Yehuda says: The emphasis on the word “him” teaches that they stone him alone, i.e., without his clothes, but as is the case with all other punishments stated in the Torah, there is no difference for a man and no difference for a woman, meaning the same halakha applies to both men and women.
הכל
(4) לְמֵימְרָא דְּרַבָּנַן חָיְישִׁי לְהִרְהוּרָא וְרַבִּי יְהוּדָה לָא חָיֵישׁ לְהִרְהוּרָא וְהָא אִיפְּכָא שְׁמַעְנָא לְהוּ דִּתְנַן אהַכֹּהֵן אוֹחֵז בִּבְגָדֶיהָ אִם נִקְרְעוּ נִקְרְעוּ וְאִם נִפְרְמוּ נִפְרְמוּ עַד שֶׁמְּגַלֶּה אֶת לִבָּהּ וְסוֹתֵר אֶת שְׂעָרָהּ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה לִבָּהּ נָאֶה לֹא הָיָה מְגַלֵּהוּ וְאִם הָיָה שְׂעָרָהּ נָאֶה לֹא הָיָה סוֹתְרוֹ.
The Gemara asks: Is this to say that the Rabbis are concerned that the sight of a naked woman will arouse sexual thoughts among the onlookers, and Rabbi Yehuda is not concerned about such sexual thoughts? But didn’t we hear them say just the opposite, as we learned in a mishna (Sota 7a) with regard to a sota, a woman suspected of adultery by her husband, and who was made to undergo the ordeal of the bitter waters: And the priest grabs hold of her clothing and pulls it, without concern about what happens to it. If the clothes are torn, they are torn; if the stitches come apart, they come apart. And he pulls her clothing until he reveals her heart, i.e., her chest. And then he unbraids her hair. Rabbi Yehuda says: If her heart was attractive he would not reveal it, and if her hair was attractive he would not unbraid it. This seems to indicate that it is Rabbi Yehuda who is concerned about the sexual thoughts of the onlookers.
ואקשינן: למימרא (מאי) דר׳ יהודה לא חייש להירהורא ורבנן חיישי להירהורא, והא בעניין שוטה איפכא שמענא להו, דתנן: וכהן אוחז בבגדיה, אם נקרעו – נקרעו, אם נפרמו – נפרמו, עד שהוא מגלה את לבה כול׳. ר׳ יהודה אומר: אם היה לבה נאה – לא היה מגלהו כול׳.
להרהורא – שמא יתנו בה עיניהם ויבואו לידי הרהור דאי לאו האי טעמא נהי דלרבנן לא אצרכה קרא להפשיטה נעביד לה אנן כדי שתמות מהר.
בבגדיה – של סוטה.
נקרעו – כדרך כל הנקרעים.
נפרמו – קרע משונה לכאן ולכאן ולחתיכות קטנות.
וסותר את שערה – קלעי שערה.
ושואלים: למימרא דרבנן חיישי להרהורא [האם לומר מכאן כי חכמים חוששים להרהור עבירה] של הרואים ור׳ יהודה לא חייש להרהורא [איננו חושש להרהור עבירה]? ושניהם נהרגים מכוסים, אם כי באשה יש דין מיוחד כמבואר להלן. והא איפכא שמענא להו [והרי היפך הדברים שמענו אותם אומרים] במקום אחר. דתנן [שכן שנינו במשנה] בדין הסוטה: הכהן אוחז בבגדיה ומושכם, אם נקרעו — נקרעו, ואם נפרמו — נפרמו, עד שמגלה את לבה, וסותר את שערה שהיה קלוע. ר׳ יהודה אומר: אם היה לבה נאה — לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה — לא היה סותרו. משמע שר׳ יהודה הוא החושש שהרואים יגיעו לידי הרהור עבירה!
The Gemara asks: Is this to say that the Rabbis are concerned that the sight of a naked woman will arouse sexual thoughts among the onlookers, and Rabbi Yehuda is not concerned about such sexual thoughts? But didn’t we hear them say just the opposite, as we learned in a mishna (Sota 7a) with regard to a sota, a woman suspected of adultery by her husband, and who was made to undergo the ordeal of the bitter waters: And the priest grabs hold of her clothing and pulls it, without concern about what happens to it. If the clothes are torn, they are torn; if the stitches come apart, they come apart. And he pulls her clothing until he reveals her heart, i.e., her chest. And then he unbraids her hair. Rabbi Yehuda says: If her heart was attractive he would not reveal it, and if her hair was attractive he would not unbraid it. This seems to indicate that it is Rabbi Yehuda who is concerned about the sexual thoughts of the onlookers.
הכל
(5) אָמַר רַבָּה הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא שֶׁמָּא תֵּצֵא מב״ד מִבֵּית דִּין זַכָּאָה וְיִתְגָּרוּ בָּהּ פִּירְחֵי כְּהוּנָּה הָכָא הָא מִקַּטְלָא וְכִי תֵּימָא אָתֵי לְאִיתְגָּרוֹיֵי בְּאַחְרָנְיָיתָא אָמַר רַבָּה גְּמִירִי אֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּמִי שֶׁעֵינָיו רוֹאוֹת.
Rabba said: There, in the case of a sota, this is the reason that Rabbi Yehuda says that the priest does not reveal the woman’s chest or unbraid her hair: Perhaps the sota will leave the court having been proven innocent, and the young priests in the Temple who saw her partially naked will become provoked by the sight of her. Here, in the case of a woman who is stoned, she is killed by being stoned, and there is no concern about the onlookers’ becoming provoked after her death. The Gemara comments: And if you would say that the fact that she is killed is irrelevant to their having sexual thoughts because the onlookers will be provoked with regard to other women, this is not a concern, as Rabba says: It is learned as a tradition that the evil inclination controls only that which one’s eyes see.
ושני רבא: התם בעניין שוטה – חיישינן שמא תצא מבית דין זכאה ויתגרו בה פרחי כהונה כול׳. שאר השמועה פשוטה היא.
אלא במה שעיניו רואות – והא דאמר סוף פ״ק דמגילה (דף טו:) כל האומר רחב רחב מיד נקרי האמר התם ביודעה ומכירה.
אמר רבה: התם היינו טעמא [שם בסוטה זהו הטעם] — שמא תצא מבית דין זכאה בדין, שיתברר שלא חטאה, ויתגרו בה (יתגרה על ידה יצרם) של פירחי (צעירי) כהונה. הכא הא מקטלא [כאן הלא נהרגת היא] ואין מקום ליצר הרע. וכי תימא אתי לאיתגרויי באחרנייתא [ואם תאמר יבואו להתגרות בנשים אחרות] מתוך ראייתם את זו? אמר רבה, גמירי [למודים אנו]: אין יצר הרע שולט אלא במי שעיניו רואות, וכיון שאין עיניו רואות אשה אחרת בעירומה — שוב אין הדבר מגרה.
Rabba said: There, in the case of a sota, this is the reason that Rabbi Yehuda says that the priest does not reveal the woman’s chest or unbraid her hair: Perhaps the sota will leave the court having been proven innocent, and the young priests in the Temple who saw her partially naked will become provoked by the sight of her. Here, in the case of a woman who is stoned, she is killed by being stoned, and there is no concern about the onlookers’ becoming provoked after her death. The Gemara comments: And if you would say that the fact that she is killed is irrelevant to their having sexual thoughts because the onlookers will be provoked with regard to other women, this is not a concern, as Rabba says: It is learned as a tradition that the evil inclination controls only that which one’s eyes see.
הכל
(6) אָמַר רָבָא דר׳ דְּרַבִּי יְהוּדָה אדר׳ אַדְּרַבִּי יְהוּדָה קַשְׁיָא דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן לָא קַשְׁיָא אֶלָּא אָמַר רָבָא דְּרַבִּי יְהוּדָה אדר׳ אַדְּרַבִּי יְהוּדָה לָא קַשְׁיָא כִּדְשַׁנִּין.
Rava says: Is the contradiction between one statement of Rabbi Yehuda and the other statement of Rabbi Yehuda difficult, while the contradiction between one statement of the Rabbis and the other statement of the Rabbis is not difficult? There is also an apparent contradiction between the two rulings of the Rabbis, as with regard to a sota, they are not concerned about sexual thoughts, but with regard to a woman who is stoned they are concerned. Rather, Rava says: The contradiction between one statement of Rabbi Yehuda and the other statement of Rabbi Yehuda is not difficult, as we answered above.
אמר ר׳ מאיר בשעה שאדם מצטער ר״ל שנהרג על עוונותיו שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי כלומר קל איני ר״ל שאיני קל אלא אברי כבדים עלי והוא דורש קללת מלשון קלות או כנוי הכבדות ופירושו קל אני וזה השאלת לשון להוראת לא אחפוץ במות המת והערה לנשארים שהבחירה בידם ומפי עליון לא תצא שאינו חפץ במיתתם של רשעים קל וחומר בשפיכות דמן של צדיקים ולא הרוגי בית דין בלבד אמרו שלא להלין נבלתם אלא כל המלין את מתו עובר בלא תעשה אם עשה כן דרך התרשלות ומ״מ אם הלינו לכבודו כגון להביא ארון ותכריכין או לסיבה אחרת אינו עובר עליו:
אמר רבא: וכי מדברי ר׳ יהודה על דברי ר׳ יהודה קשיא [קשה] ויש סתירה בהם, ואילו דרבנן אדרבנן לא קשיא [מדברי חכמים על דברי חכמים אינו קשה ואין סתירה], ומדוע מקשים דווקא מדברי ר׳ יהודה עצמו בשני המקומות? אלא חייבים אנו ליישב גם את הקושי שבין דברי חכמים כאן ושם, אמר רבא: מדברי ר׳ יהודה על דברי ר׳ יהודה לא קשיא [אינו קשה] כדשנין [כפי שתירצנו].
Rava says: Is the contradiction between one statement of Rabbi Yehuda and the other statement of Rabbi Yehuda difficult, while the contradiction between one statement of the Rabbis and the other statement of the Rabbis is not difficult? There is also an apparent contradiction between the two rulings of the Rabbis, as with regard to a sota, they are not concerned about sexual thoughts, but with regard to a woman who is stoned they are concerned. Rather, Rava says: The contradiction between one statement of Rabbi Yehuda and the other statement of Rabbi Yehuda is not difficult, as we answered above.
הכל
(7) דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן נָמֵי לָא קַשְׁיָא אָמַר קְרָא {יחזקאל כ״ג:מ״ח} וְנִוַּסְּרוּ כׇּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כזמתכינה הָכָא אֵין לְךָ יִיסּוּר גָּדוֹל מִזֶּה.
Rava continues: The contradiction between one ruling of the Rabbis and the other ruling of the Rabbis is not difficult either. With regard to a sota, the verse states that other women should be warned: “Thus will I cause lewdness to cease out of the land, that all women may be chastened not to do like your lewdness” (Ezekiel 23:48). In order to serve as an example and warning to other women, a woman suspected of adultery must undergo public disgrace, and therefore the concern about the sexual thoughts that her partially naked body might arouse is disregarded. Here, with regard to stoning, you have no chastening greater than seeing this stoning itself.
ונוסרו כל הנשים – ואם לא היו מקלקלין אותה אין כאן ייסור אם תצא זכאה ואנו מתכוונים לביישה ואפילו היא זכאה שלא נטמאה מכל מקום פרוצה היתה שהרי קינא לה ונסתרה.
הכא – דמיקטלא אין ייסור גדול מזה וטעמא לאו משום הרהור היא.
הרוגי בית דין אין קוברין אותם בקברי אבותיהם אלא שני בתי קברות היו מתוקנין לבית דין אחת לנסקלין ונשרפין שהם החמורות ואחת לנהרגים ונחנקים שהם הקלות וקוברין אותן לשם וכשנתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותם במקומם בקברי אבותיהם וקרוביהם עושים להם ארון ותכריכין ואין מתאבלין עליהם לא בשעת מיתה ולא בשעת ליקוט עצמות אלא קרוביהם הראויין להתאבל באים ושואלים בשלום העדים ובשלום הדיינים כלומר אין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם והוא גרם לעצמו וכן אין מראין צער במיתתם אלא שהם אוננים בעצמם ואין אנינות אלא בלב:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצדדין שכתבנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא להשלמת ענינים אלו עם שאר דברים שנתגלגלו בתוכה אלו הן:
זה שביארנו באבן שנסקל בה שהיא נקברת עמו כך הדין בעץ שנתלה עליו וסייף שנהרג בו וסודר שנחנק עמו כמו שביארנו ומ״מ לא בקברו ממש אלא בתפישתו ר״ל בתוך ארבע אמות של קברו:
דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא [מדברי חכמים על דברי חכמים גם כן אינו קשה], שאמר קרא [הכתוב]: ״ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה״ (יחזקאל כג, מח), וכדי שתשמש דוגמה והזהרה לשאר הנשים מבזים את הסוטה ברבים, הכא [כאן] בדין מיתה אין לך ייסור גדול מזה, מהמיתה עצמה, ואין צורך עוד לבזותה.
Rava continues: The contradiction between one ruling of the Rabbis and the other ruling of the Rabbis is not difficult either. With regard to a sota, the verse states that other women should be warned: “Thus will I cause lewdness to cease out of the land, that all women may be chastened not to do like your lewdness” (Ezekiel 23:48). In order to serve as an example and warning to other women, a woman suspected of adultery must undergo public disgrace, and therefore the concern about the sexual thoughts that her partially naked body might arouse is disregarded. Here, with regard to stoning, you have no chastening greater than seeing this stoning itself.
הכל
(8) וכ״ת וְכִי תֵּימָא לֶיעְבֵּיד בַּהּ תַּרְתֵּי אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר קְרָא {ויקרא י״ט:י״ח} וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ בְּרוֹר לוֹ מִיתָה יָפָה.
And if you would say that two forms of chastening, both stoning and humiliation, should be done to her, Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: The verse states: “You shall love your neighbor as yourself” (Leviticus 19:18), teaching that even with regard to a condemned prisoner, select a good, i.e., a compassionate, death for him. Therefore, when putting a woman to death by stoning, she should not be humiliated in the process.
ברור לו מיתה יפה – י״מ משום דלרעך כמוך לא שייך מחיים דחייך קודמין וי״מ משום דכתיב ברישיה דקרא לא תקום ולא תטור ולשון נקימה היינו מיתה כדאמרינן לקמן בפ׳ ארבע מיתות (סנהדרין נב:) גבי נקום ינקם כשהוא אומר והבאתי עליכם חרב כו׳.
וכי תימא [ואם תאמר]: ליעביד [שיעשו] בה תרתי [שתים], גם ימיתוה וגם יבזוה — כבר אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא [הכתוב] ״ואהבת לרעך כמוך״ (ויקרא יט, יח), ופירושו: בכל מקום ובכל זמן, וגם כאשר הוא נדון למיתה ברור לו מיתה יפה ככל האפשר ולא תבזהו.
And if you would say that two forms of chastening, both stoning and humiliation, should be done to her, Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: The verse states: “You shall love your neighbor as yourself” (Leviticus 19:18), teaching that even with regard to a condemned prisoner, select a good, i.e., a compassionate, death for him. Therefore, when putting a woman to death by stoning, she should not be humiliated in the process.
הכל
(9) לֵימָא דְּרַב נַחְמָן תַּנָּאֵי הִיא לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַב נַחְמָן וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר בִּזְיוֹנֵי דְאִינִישׁ עֲדִיפָא לֵיהּ טְפֵי מִנְּיָחָא דְגוּפֵיהּ וּמָר סָבַר נְיָחָא דְגוּפֵיהּ עֲדִיף מבזיוני.:
The Gemara suggests: Let us say that whether one rules in accordance with the statement of Rav Naḥman is a dispute between tanna’im, and according to Rabbi Yehuda there is no mitzva to select a compassionate death. The Gemara refutes this: No, it may be that everyone agrees with the opinion of Rav Naḥman, and here they disagree about this: One Sage, i.e., the Rabbis, holds: Minimizing one’s degradation is better for him than seeing to his physical comfort, i.e., than minimizing his physical pain. Therefore, the Rabbis view the more compassionate death as one without degradation, even if wearing clothes will increase the pain of the one being executed, as the clothes will absorb the blow and prolong his death. And one Sage, Rabbi Yehuda, holds that one’s physical comfort is better for him than minimizing his degradation, and therefore the one being executed prefers to be stoned unclothed, without any chance of the clothing prolonging his death, even though this increases his degradation.
בזיוני דאינש עדיף ליה – כלומר גדול בעיניו טפי מניחא דגופיה הלכך נוח לה שתיסקל בלבושה ותשהא למות ואע״ג דאיכא צערא דגופא ולא תבזה אותה להפשיטה הלכך זו היא ברירת מיתה יפה.
ניחא דגופא עדיף ליה – גדול בעיניו טפי מבזיוני הלכך כשתפשיטנה זו היא יפה לה.
ושואלים: האם לפי הסבר זה לימא [האם לומר] שדברי רב נחמן כמחלוקת תנאי [תנאים] היא? ודוחים: לא, דכולי עלמא אית להו [לדעת הכל יש להם, מקבלים] את דברי רב נחמן, והכא בהא קמיפלגי [וכאן בזה נחלקו], מה נקרא בענייננו מיתה יפה יותר, מר סבר בזיוני דאיניש עדיפא ליה טפי מניחא דגופיה [חכם זה, חכמים, סברו כי בזיונו של אדם עדיף לו יותר מנוחיות גופו], ונוח לאשה שיארכו יסוריה רגע יותר בגלל הבגד, מאשר שתתבזה בעירומה. ומר סבר ניחא דגופיה [וחכם זה, ר׳ יהודה, סבור כי נוחיות גופה] עדיף לה מבזיוני [מבזיון].
The Gemara suggests: Let us say that whether one rules in accordance with the statement of Rav Naḥman is a dispute between tanna’im, and according to Rabbi Yehuda there is no mitzva to select a compassionate death. The Gemara refutes this: No, it may be that everyone agrees with the opinion of Rav Naḥman, and here they disagree about this: One Sage, i.e., the Rabbis, holds: Minimizing one’s degradation is better for him than seeing to his physical comfort, i.e., than minimizing his physical pain. Therefore, the Rabbis view the more compassionate death as one without degradation, even if wearing clothes will increase the pain of the one being executed, as the clothes will absorb the blow and prolong his death. And one Sage, Rabbi Yehuda, holds that one’s physical comfort is better for him than minimizing his degradation, and therefore the one being executed prefers to be stoned unclothed, without any chance of the clothing prolonging his death, even though this increases his degradation.
הכל
(10) מתני׳ מַתְנִיתִין : בבֵּית הַסְּקִילָה הָיָה גובה שְׁתֵּי קוֹמוֹת אֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ עַל מׇתְנָיו נֶהְפַּךְ עַל לִבּוֹ הוֹפְכוֹ עַל מׇתְנָיו וְאִם מֵת בָּהּ יָצָא.
MISHNA: The place of stoning from which the condemned man is pushed to his death is a platform twice the height of an ordinary person. He is made to stand at the edge of the platform, and then one of the witnesses who testified against him pushes him down by the hips, so that he falls face up onto the ground. If he turned over onto his chest, with his face downward, the witness turns him over onto his hips. And if he dies through this fall to the ground, the obligation to stone the transgressor is fulfilled.
תנו רבנן האיש מכסין אותו פרק מקום הערוה קרי פרק ויש אומרים פרק חתיכת בגד ואיכא דגרסי פרט ובספרי קתני פרט אחד מלפניו והאשה שני פרטים ולשון חתיכת בגד הוא דתנן בסוף כלאים (מ״ט) לא יקשור פרט של צמר בשל פשתן לחגור בו מתניו ואף על פי שהרצועה באמצע. טעמא דר׳ יהודה דקסבר אותו לא משמע תרי מעוטי אלא חד מיעוטא ומהשתא לא תמעיט אלא כסותו לא שנא איש ולא שנא אשה. ומקשינן למימרא דרבנן חיישי להרהורא ור׳ יהודה לא חייש והא גבי סוטה איפכא שמעינן להו דתנן כהן אוחז בבגדיה אם נקרעו כדרכן נקרעו ואם נפרמו לכאן ולכאן קרע משונה נפרמו כו׳ ומפריק רבה דר׳ יהודה אדר׳ יהודה לא קשיא התם גבי סוטה חיישי׳ שמא טהורה היא ותצא מבית דין זכאה ויתגרו בה פרחי כהונה הכא לסקילה אזלא ולמאי ניחוש. דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא התם גבי סוטה אי נמי טהורה היא ולא בדקי לה מיא צריך לבזויה משום דכתיב ונוסרו כל הנשים שלא יסתרו עם אחרים הכא קטל קטלינן לה אין לך ייסור גדול מזה. וכי תימא ליעביד בה תרתי האמר רב נחמן לקמן ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה אבל גבי איש לית בה בזיון כולי האי ותו אי לאו באיש במאי מיקום קרא דאותו ולא כסותו. ודייקי׳ לימא דרב נחמן תנאי היא דהא ר׳ יהודה פליג עלייהו דרבנן בהא מילתא וקאמר דתרתי עבדינן בה ולא חייש לדרב נחמן ומהדרינן לא דכולי עלמא אית להו דרב נחמן ותרווייהו לברור לו מיתה יפה קאתו והכא בהא קא מיפלגי רבנן סברי בזיוני דאינש עדיף ליה טפי מניחא דגופיה דלא ליצטער הילכך מוטב תסקל בכסותה ותשהא למות ותצטער ואל תתבזה ור׳ יהודה סבר ניחא דגופיה עדיף ליה טפי מבזיונא הילכך מוטב תסקל ערומה ותתבזה ואל תסקל בכסותה ותצטער יותר:
המשנה השניה וענינה לבאר בה ענין החלק השני והחלק השלישי ואמר על זה בית הסקילה היה גבוה שתי קומות פירוש ועולה לשם הוא ועדיו עמו וידיו אסורות ומפילין אותו מעומד הוא שאמרו וקומה שלו הרי שלש קומות ואע״פ שבבור האמור בתורה אמרו בב״ק שבעשרה טפחים יש בו כדי להמית מ״מ ברור לו מיתה יפה להמיתו מהר ולהגביהו יותר מדאי אי אפשר שיבא לידי נוול וניתוח אברים ובקיעת הכרס ואחד מן העדים דוחפו מצד מתניו כדי שיפול על לבו בארץ ואם נהפך על לבו בארץ הופכו על מתניו שכשהוא מושכב פרקדן מגונה ביותר אם מת באותה דחייה יצאו וקיימו מצות סקילה שהרי נאמר או ירה יירה והוא ענין השלכה בקרקע ואם לאו נוטל את האבן וכו׳ ואם לא מת בה עד שני נוטל את האבן וכו׳ פי׳ בגמ׳ על אבן זו ששם היתה עומדת ואע״פ שאמרו על אבן שנסקל בה שנקברת עמו מתקנין היו מיד ומעמידין שם בחלוף זו שנקברה וכן העידו על אבן זו שמשא שני בני אדם היה בה וכיצד היו עושים שניהם היו מגביהין אותה וכשהיו עמה במקום הגבוה כנגד הנידון לא היו משליכין אותה שניהם ביחד שאין שנים יכולים לכוין כוחם להשליך כאחד שכשזה משליך חבירו מעכב אבל היחיד משליך בכח ומתוך כך בשעת השלכה מניחה האחד והשני משליך בכח ואם מת בזו יצא ואם לאו רגימתו בכל ישראל שנאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה:
כל הנסקלין נתלין דר״א וחכ״א לא נאמר על הנסקלין שיהו נתלין אלא בעובד ע״ז ומגדף שהרי נאמר במגדף כי קללת אלהים תלוי ונאמר בעובד ע״ז את י״י הוא מגדף והלכה כחכמים:
ב משנה בית הסקילה היה גובה שתי קומות של אדם, ומעמידים בקצהו את הנידון. אחד מן העדים דוחפו למטה על מתניו (וגבו למעלה), אם נהפך על לבו ופניו למעלה — היה העד הופכו על מתניו. ואם מת בה בנפילה זו — יצא ידי חובת סקילה.
MISHNA: The place of stoning from which the condemned man is pushed to his death is a platform twice the height of an ordinary person. He is made to stand at the edge of the platform, and then one of the witnesses who testified against him pushes him down by the hips, so that he falls face up onto the ground. If he turned over onto his chest, with his face downward, the witness turns him over onto his hips. And if he dies through this fall to the ground, the obligation to stone the transgressor is fulfilled.
הכל
(11) וְאִם לָאו הַשֵּׁנִי נוֹטֵל אֶת הָאֶבֶן וְנוֹתְנוֹ עַל לִבּוֹ אִם מֵת בָּהּ יָצָא וְאִם לָאו רְגִימָתוֹ בְּכׇל יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר {דברים י״ז:ז׳} יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כׇּל הָעָם בָּאַחֲרוֹנָה.:
And if the condemned man does not die from his fall, the second witness takes the stone that has been prepared for this task and places, i.e., casts, it on his chest. And if he dies with the casting of this first stone, the obligation to stone the transgressor is fulfilled. And if he does not die with the casting of this stone, then his stoning is completed by all of the Jewish people, i.e., by all the people who assembled for the execution, as it is stated: “The hand of the witnesses shall be first upon him to put him to death, and afterward the hand of all the people” (Deuteronomy 17:7).
ואם לאו [לא] שעדיין לא מת — העד השני נוטל את האבן המוכנה לסקילה ונותנו בזריקה על לבו, אם מת בה בזריקת אבן זו — יצא, ואם לאו [לא] מת אחרי שיד העדים היתה בו — תהא רגימתו בכל ישראל, שנאמר: ״יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרנה״ (דברים יז, ז).
And if the condemned man does not die from his fall, the second witness takes the stone that has been prepared for this task and places, i.e., casts, it on his chest. And if he dies with the casting of this first stone, the obligation to stone the transgressor is fulfilled. And if he does not die with the casting of this stone, then his stoning is completed by all of the Jewish people, i.e., by all the people who assembled for the execution, as it is stated: “The hand of the witnesses shall be first upon him to put him to death, and afterward the hand of all the people” (Deuteronomy 17:7).
הכל
(12) גמ׳ גְּמָרָא : תָּנָא וְקוֹמָה שֶׁלּוֹ הֲרֵי כָּאן שָׁלֹשׁ וּמִי בָּעֵינַן כּוּלֵּי הַאי וּרְמִינְהוּ גמָה בּוֹר שֶׁהוּא כְּדֵי לְהָמִית עֲשָׂרָה טְפָחִים אַף כֹּל כְּדֵי לְהָמִית עֲשָׂרָה טְפָחִים.
GEMARA: A tanna taught in a baraita: Adding together the height of the platform, which is twice the height of an ordinary person, and the condemned man’s own height, it turns out that there is a height here three times the height of an ordinary person. The Gemara asks: Do we really need all that height to kill him? The Gemara raises a contradiction to the baraita from what was taught in a mishna (Bava Kamma 50b) when discussing the halakhot of damage caused by a pit: Why does the Torah specify a pit when one is liable for the damage caused by any type of excavation that he digs into the ground? This teaches that just as a pit that is of sufficient depth to cause one’s death from falling into it is at least ten handbreadths deep, so too, any other excavations that are of sufficient depth to cause one’s death may be no less than ten handbreadths. If a fall of ten handbreadths is sufficient to kill a person, why must the platform from which the condemned man is pushed be twice the height of an ordinary person?
איני, והתנן בפרק שור שנגחא: מה בור שהוא כדי להמית עדב עשרה טפחים – אף כל שהוא כדי להמית עד עשרה טפחים, הנה י׳ טפחים דיי כדי להמית.
א. דף נ,ב.
ב. כך היא גירסת הרמב״ם במשנה בבא קמא, וכן הוא בירושלמי שם. ומלמעלה למטה קחשיב, ועד עשרה טפחים יש בו כדי להמית.
נמ׳ תנא וקומה שלו – שהיה מפילו מעומד ולא מיושב.
ומי בעינן כולי האי – דבלאו הכי ליכא שיעור מיתה.
מה בור שהוא כדי להמית – משנה היא בבבא קמא (דף נ:) אחד החופר בור ואחד החופר שיח ומערה חייב בנפילת שור וחמור אם כן למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית והיינו עשרה טפחים דסתם בור אינו פחות מעשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית ומאי ניהו עשרה טפחים היו פחותין מכאן ונפל לתוכן שור וחמור ומת פטור אלמא עשרה הוי שיעור להמית.
ורמינהי מה בור – הא דפריך משור אאדם משום דהתם נמי דרשינן שור ולא אדם.
מה בור שיש בו כדי להמית – בב״ק (דף נ:) פ״ה משום דסתם בור עשרה וקשה לר״ת אדרבה סתם בור יותר מעשרה כדאשכחן ביוסף וירמיה שהושלכו לבור וכדאשכחן בבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים וכאן פירש דסתם בור אינו פחות מי׳ מיהו קשה דפריך בריש ב״ק (דף ג. ושם) אילימא אב י׳ ותולדה ט׳ לא ט׳ כתיבי ולא עשרה כתיבי ומשני והמת יהיה לו אמר רחמנא וקים להו לרבנן דעשרה מיתה עבדי תשעה ניזקין עבדי מיתה לא עבדי אלמא מהתם ילפינן ומפר״ת דסתם בור הוי יותר מעשרה ותרווייהו צריכי דאי כתב רחמנא והמת יהיה לו ה״א בכל ענין שימות אפילו בפחות מי׳ כתב רחמנא בור ואי כתב רחמנא בור ה״א בעמוק כ״כ דאי אפשר שלא ימות בו כתב רחמנא והמת יהיה לו בראוי למות בו דהיינו עשרה דקים להו לרבנן דעבדי מיתה והא דפריך התם סוף סוף זה אב למיתה וזה אב לניזקין אע״ג דט׳ לא כתיבי כלל סברא הוא כי היכי דעשרה אב למיתה משום דיש בו כדי להמית תשעה נמי אב לניזקין דיש בו כדי להזיק אי נמי משום דכתיב תרי זימני בור כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור (שמות כא) דדריש בירושלמי אחד בור למיתה ואחד בור לניזקין.
ג גמרא תנא [בתוספתא שנינו]: שתי קומות של בית הסקילה וקומה שלו — הרי כאן שלש קומות והוא גובה גדול למדי. ושואלים ומי בעינן כולי האי [והאם צריכים אנו כל גובה זה] כדי להמית? ורמינהו [מראים סתירה] ממה ששנינו בדיני נזיקין: מה בור שהוא, כלומר, שיש בשיעורו כדי להמית — שהוא עמוק עשרה טפחים, אף כל כדי להמית דיו בגובה עשרה טפחים. וכאן עושים שתי קומות, בערך פי ארבע מעשרה טפחים!
GEMARA: A tanna taught in a baraita: Adding together the height of the platform, which is twice the height of an ordinary person, and the condemned man’s own height, it turns out that there is a height here three times the height of an ordinary person. The Gemara asks: Do we really need all that height to kill him? The Gemara raises a contradiction to the baraita from what was taught in a mishna (Bava Kamma 50b) when discussing the halakhot of damage caused by a pit: Why does the Torah specify a pit when one is liable for the damage caused by any type of excavation that he digs into the ground? This teaches that just as a pit that is of sufficient depth to cause one’s death from falling into it is at least ten handbreadths deep, so too, any other excavations that are of sufficient depth to cause one’s death may be no less than ten handbreadths. If a fall of ten handbreadths is sufficient to kill a person, why must the platform from which the condemned man is pushed be twice the height of an ordinary person?
הכל
(13) אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר קְרָא {ויקרא י״ט:י״ח} וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ בְּרוֹר לוֹ מִיתָה יָפָה אִי הָכִי לַיגְבְּהֵיהּ טְפֵי מִשּׁוּם דמינוול.:
Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: The verse states: “You shall love your neighbor as yourself” (Leviticus 19:18), teaching that even with regard to a condemned man, select a good, i.e., a compassionate, death for him. Therefore, even though the one being executed is likely to die from a fall from a lesser height, a platform is built that is twice the height of an ordinary person in order to ensure a quick and relatively painless death. The Gemara challenges: If so, they should raise the platform even higher. The Gemara answers: This is not done, because if the condemned man were pushed from a higher platform, he would become seriously disfigured, and this would no longer be considered a compassionate form of death.
ופירק רב נחמן: בענן להמיתו במהרה כדי שלא יצטער, לפיכך מגביהין אותו שלש קומות.
ואם תאמר: אי הכי – ליגבהיה טפי, חיישינן שמא תיבקע כריסו ויצאו בני מעיו לחוץ ויבא לידי ניוול.
ירושלמי (ה״ה): פריקו בין הנסקל לנופל הכי: אינו דומה נופל מדעת לנופל שלא מדעת.
משמיה דר׳ יאשיה אמרי: אילין דחבטין תורה בחייליה – אין בו משום ריסוק איברים.
קומי ר׳ פינחס חבטו תורא בחייליה. אמר לון: בחייכון שרוניה שרוניה וקם וערק. אמר: ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם, שאמרו: אילין דחבטין תורא בחייליה – אין בו משום ריסוק אברים.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, אמר קרא [הכתוב]: ״ואהבת לרעך כמוך״ (ויקרא יט, יח), וכוונתו — אף ברור לו מיתה יפה. ולכן אפילו שאפשר שימות בפחות מזה, עושים את בית הסקילה גבוה כדי שתהא מיתתו קלה. ושואלים: אי הכי ליגבהיה טפי [אם כך שיגביהנו עוד יותר]! ומשיבים: משום דמינול [שהוא מתנוול], שאם יזרק מגובה רב יתפרקו איבריו ושוב אין זו מיתה יפה.
Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: The verse states: “You shall love your neighbor as yourself” (Leviticus 19:18), teaching that even with regard to a condemned man, select a good, i.e., a compassionate, death for him. Therefore, even though the one being executed is likely to die from a fall from a lesser height, a platform is built that is twice the height of an ordinary person in order to ensure a quick and relatively painless death. The Gemara challenges: If so, they should raise the platform even higher. The Gemara answers: This is not done, because if the condemned man were pushed from a higher platform, he would become seriously disfigured, and this would no longer be considered a compassionate form of death.
הכל
(14) אֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ.: תָּנוּ רַבָּנַן מִנַּיִין שֶׁבִּדְחִיָּיה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {שמות י״ט:י״ג} יָרֹה וּמִנַּיִן שֶׁבִּסְקִילָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר סָקֹל.
§ The mishna teaches that one of the witnesses who had testified against the condemned party pushes him off the platform. Concerning this halakha the Sages taught in a baraita: From where is it derived that the punishment of stoning can be fulfilled by pushing the condemned party from a high place, so that he dies from his fall? The verse states with regard to those who crossed the boundaries that were set up around Mount Sinai and touched the mountain: “Take heed to yourselves, that you not go up into the mountain, or touch the border of it; whoever touches the mountain shall be put to death; no hand shall touch him, but he shall be stoned or shall be thrown down” (Exodus 19:12–13). And from where is it derived that this punishment can be fulfilled with actual stoning? The verse states: “He shall be stoned.”
ומניין שטעון סקילה? שנ׳: סקול יסקל. ומניין שטעון דחייה? שנ׳: ירה יירה. אסקול יסקל – זו סקילה, ירה יירה – זו דחייה. ומניין שהוא טעון שתי דחייותב? ת״ל: יירה.
א. המילים: ׳סקול יסקל זו סקילה ירה יירה זו דחייה׳ הם פירוש לדברי הירושלמי (ולכאורה הפירוש מיותר).
ב. כן הוא בירושלמי ואיני יודע פירושו.
מניין שבדחיה – סקילה נאמר תחילה בפסוק ואפילו הכי עבדינן לה לבסוף משום דאשכחן קראי דסמוך סקילה למיתה דכתיב (דברים יז) וסקלתם באבנים ומתו.
פיסקא בית הסקילה היה גבוה שתי קומות תנא וקומה שלו שדוחפין אותו מלא קומתו הרי כאן שלש. ומקשינן ומי בעינן לקטלא כולי האי בעשרה טפחים סגיא דהא כתיב כי יפתח איש בור כו׳ ותנן אחד החופר בור שיח ומערה א״כ למה נאמר בור מה בור שהוא כדי להמית כו׳ ופריק רב נחמן אין עשרה טפחים נמי עבדי מיתה מיהו לגבי מיתת ב״ד צריך להגביהו יותר כדי שימות מהר ואל יצטער. ומקשינן אי הכי ליגבהיה טפי ומפרקינן היינו טעמא דלא מגבהינן ליה טפי משום דמנוול שכריסו נבקעה ויצאו בני מעיו לחוץ:
פיסקא אחד מן העדים דוחפו על מתניו כדי שתפול האבן על לבו וימות מהרה. תנו רבנן מניין בדחייה בהפרשת הר סיני קאי ת״ל ירה והתם סקילה כתיבא ומנין שבסקילה שנאמר סקול ומנין שבסקילה ובדחייה שאם לא מת בדחייה סוקלין אותו תלמוד לומר סקול יירה דהאי או מיבעי ליה שאם מת בדחייה יצא והיינו דקתני ומנין שאם מת בדחייה יצא ת״ל או ירה או לחלק כתיב דאלמא בחדא מינייהו סגיא ועל כרחך דחייה הוה ברישא דלא ס״ד למימר שיסקל תחלה ואחר כך ידחה שיהא צריך להורידו ולסקלו ואם לא יעלוהו וידחה. מנין שאף לדורות כן בכל הנסקלין תלמוד לומר (או) סקול יסקל או ירה יירה ירה לשון השלכה הוא כדכתיב ירה בים והאי ירה יירה נמי הכי מתרגמי׳ ליה או אשתדאה אשתדי:
רש״י בד״ה מנין שבסקילה כו׳ צ״ל ומנין כו׳:
בד״ה מנין שבסקילה כו׳ תלמוד לומר כי סקול יסקל או ירה יירה רבויא כו׳ כי יסקל או יירה כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה מנין שאף כו׳ הקומץ רבה מדורות שעה כצ״ל:
ד שנינו במשנה שאחד מן העדים דוחפו. ועוד בענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: מניין שדין סקילה מתקיים גם בדחייה שזורקים אדם מלמעלה למטה? — תלמוד לומר שנאמר בהר סיני בשעת מתן תורה ״השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו כל הנגע בהר מות יומת. לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה״ (שמות יט, יב–יג) ו״ יריה״ — לשון השלכה היא (כמו ״מרכבות פרעה וחילו ירה בים״. שמות טו, ד).
§ The mishna teaches that one of the witnesses who had testified against the condemned party pushes him off the platform. Concerning this halakha the Sages taught in a baraita: From where is it derived that the punishment of stoning can be fulfilled by pushing the condemned party from a high place, so that he dies from his fall? The verse states with regard to those who crossed the boundaries that were set up around Mount Sinai and touched the mountain: “Take heed to yourselves, that you not go up into the mountain, or touch the border of it; whoever touches the mountain shall be put to death; no hand shall touch him, but he shall be stoned or shall be thrown down” (Exodus 19:12–13). And from where is it derived that this punishment can be fulfilled with actual stoning? The verse states: “He shall be stoned.”
הכל
(15) וּמִנַּיִן שֶׁבִּסְקִילָה וּבִדְחִיָּיה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {שמות י״ט:י״ג} סָקֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה וּמִנַּיִן דשֶׁאִם מֵת בִּדְחִיָּיה יָצָא תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה מִנַּיִין שֶׁאַף לְדוֹרוֹת כֵּן
And from where is it derived that this punishment is sometimes fulfilled both by stoning and by pushing, i.e., if the transgressor did not die from his fall, he is then stoned? The verse states: “He shall be stoned or shall be thrown down.” And from where is it derived that if the condemned man died from the pushing, the obligation to stone him has been fulfilled, and there is no further need to actually stone him? The verse states: “Or shall be thrown down,” with the term “or” indicating that only one of the two options must be fulfilled. And from where is it derived that this is the halakha not only at Mount Sinai, but even with regard to future generations?
יירה – לשון השלכה כמו (שמות טו) ירה בים ומשמעות דריש ולא ריבוייא.
מניין – שסקילת אבנים הוזכרה שם ת״ל סקול דהוא לשון אבנים כדכתיב (דברים כב) וסקלוה (כל) אנשי עירה באבנים.
ומנין שבסקילה ובדחייה – אם הוצרך לשתיהן כגון שדחפוהו ולא מת.
ת״ל כי סקול יסלק או ירה יירה – ריבוייא הוא דאי חדא מינייהו דווקא קאמר או הא או הא ליכתוב כי סקול או ירה מדכתיב הני לרבויי כתבינהו.
שאם מת בדחייה יצא – לכך נאמר או לחלק.
ומניין שאף לדורות – כל חייבי סקילה תהא דחייה שם.
מניין שאף לדורות כו׳ – אפילו לרב דיליף דורות משעה בריש הקומץ רבה (מנחות דף יט: ושם) איצטריך קרא לרבויי הכא לדורות דה״א סיני שאני והא דאמרינן בפ׳ טבול יום (זבחים דף קא.) דאמר ליה אהרן למשה שמא לא שמעת שהותרה אנינות אלא בקדשי שעה ולא בקדשי דורות ה״ק שמא כך נאמר לך בפירוש וא״ת למאן דלא יליף בריש הקומץ רבה (שעה מדורות) האמר בזבחים בפ׳ קדשי קדשים (זבחים ס.) מזבח שנפגם אין אוכלים בגינו שירי מנחה שנאמר ואכלוה מצות אצל המזבח וכי אצל המזבח אוכלים אלא בזמן שהוא שלם ולא כשהוא חסר וההוא קרא במילואים כתיב וי״ל התם יליף טפי משום דאשכחן גבי הקרבה לדורות כיוצא בהן דדרשינן התם לעיל מיניה מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו עליו פסולין שנאמר וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וכי עליו זובח אלא כשהוא שלם ולא כשהוא פגום.
ומנין שמיתה זו היא בסקילה, וגם בדחיה — תלמוד לומר: ״סקול יסקל או ירה יירה״. ומנין שאם מת בדחייה יצא ואין צורך גם לסוקלו — תלמוד לומר: ״או ירה יירה״, משמע שאלו שתי אפשרויות, או זו או זו. ומניין שאף לדורות כן ולא רק במעמד הר סיני,
And from where is it derived that this punishment is sometimes fulfilled both by stoning and by pushing, i.e., if the transgressor did not die from his fall, he is then stoned? The verse states: “He shall be stoned or shall be thrown down.” And from where is it derived that if the condemned man died from the pushing, the obligation to stone him has been fulfilled, and there is no further need to actually stone him? The verse states: “Or shall be thrown down,” with the term “or” indicating that only one of the two options must be fulfilled. And from where is it derived that this is the halakha not only at Mount Sinai, but even with regard to future generations?
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.