×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) חַיָּיב בְּשִׂמְחָה וְאֶת שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר וְשׁוֹטֶה וְקָטָן פְּטוּרִין אַף מִן הַשִּׂמְחָה הוֹאִיל וּפְטוּרִין מִכׇּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה מַאי שְׁנָא לְעִנְיַן רְאִיָּה דִּפְטִירִי וּמַאי שְׁנָא לְעִנְיַן שִׂמְחָה דִּמְחַיְּיבִי.
they are obligated in rejoicing. And one who does not hear and does not speak, an imbecile, and a minor are all exempt even from rejoicing, since they are exempt from all the mitzvot mentioned in the Torah. The Gemara asks: What is different with regard to the mitzva of appearance, that a deaf person and a mute are exempt from this mitzva? And what is different with regard to the mitzva of rejoicing, that they are obligated?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
חייב בשמחה – לשמוח בחג דכתיב ושמחת בחגך (דברים טז) ואמרינן לקמן (דף ח.) דשמחה בשלמים לאכול את הבשר וילפינן לה (פסחים דף קט.) מוזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת ולקמן פריך: מ״ש לענין ראייה דפטור ולענין שמחה דמחייב.
ושאינו לא שומע ולא מדבר – היינו חרש דמתניתין שסמכו לשוטה וקטן.
כשם שלמדנו בסוגיא זו ראיה מהקהל כך נראה ללמוד הקהל מראיה וכל הפטור מראיה פטור מהקהל חוץ מהנשים וטף שהוזכרו בו בהדיא וחוץ מטומטום ואנדרוגינוס שחייבים בו אם מתורת זכר אם מתורת נקבה וכן כתבוה גדולי המחברים:
חייב בשמחה. ואת שאינו לא שומע ולא מדבר, ושוטה וקטן — פטורין אף מן השמחה, הואיל ופטורין מכל מצות האמורות בתורה. ושואלים: מאי שנא [במה שונה] לענין ראיה דפטירי [שפטורים] ממנה החרש והאילם, ומאי שנא [ובמה שונה] לענין שמחה דמחייבי הם מחוייבים]?
they are obligated in rejoicing. And one who does not hear and does not speak, an imbecile, and a minor are all exempt even from rejoicing, since they are exempt from all the mitzvot mentioned in the Torah. The Gemara asks: What is different with regard to the mitzva of appearance, that a deaf person and a mute are exempt from this mitzva? And what is different with regard to the mitzva of rejoicing, that they are obligated?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) לְעִנְיַן רְאִיָּה גָּמַר רְאִיָּה רְאִיָּה אמֵהַקְהֵל דִּכְתִיב {דברים ל״א:י״ב} הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וּכְתִיב {דברים ל״א:י״א} בְּבֹא כׇּל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת.

The Gemara explains: With regard to their exemption from the obligation of appearance, the tanna derives this halakha by means of a verbal analogy between the term appearance stated with regard to the mitzva of appearance at the Temple on the pilgrim Festival and the term appearance stated with regard to the mitzva of assembly, i.e., the obligation to assemble in the Temple on Sukkot in the year following the Sabbatical Year. As it is written, with regard to the mitzva of assembly: “Assemble the people, the men and the women and the little ones” (Deuteronomy 31:12), and it is written in that context: “When all of Israel come to appear” (Deuteronomy 31:11). Just as a deaf person and a mute are not obligated to attend the assembly, they are likewise exempt from appearing in the Temple on the Festivals.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומנא לן דהני פטורין מן הראייה? דגמר ראיה ראיה מהקהל. וכתיב ביה בהקהל: למען ישמעו ולמען ילמדו, ותניא: למען ישמעו – פרט למדבר ואינו שומע שפטור, למען ילמדו – פרט לשומע ואינו מדבר.
ראייה מהקהל – דכתיב בפרשת הקהל בבוא כל ישראל לראות וגו׳ ופרשת הקהל המלך היה קורא משנה תורה בעזרה בכל מוצאי שמטה דכתיב מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה וגו׳ (דברים לא).
גמר ראיה ראיה מהקהל – ונשים ליכא לחיובי דקא ממעטו ליה לקמן מזכורך וכן אמרינן לקמן הא למה לי קרא תיפוק לי דמצות עשה שהזמן גרמא מהו דתימא נילף ראיה מהקהל מה להלן נשים חייבות וטפלים לא מחייבינן כמו בהקהל וליתן שכר למביאיהם כי התם דמקל וחומר פטרינן ליה כדפרישית לעיל דנשים פטורות טפלים לא כל שכן ולקמן דמרבינן קטן שהגיע לחינוך מדכתיב כל ולא גמרינן מהקהל התם אסמכתא בעלמא הוא כדמסיק ומהאי ק״ו נמי פטור וכי פריך דרבנן הוא מצי לאקשויי למה לי קרא ליגמר מהקהל אלא עדיפא מינה פריך.
ומסבירים: לענין מיעוטם מחיוב ראיה גמר [לומד הוא] בגזירה שווה של המילים ״ראיה״ ״ראיה״ מדין הקהל, דכתיב [שנאמר] בו: ״הקהל את העם האנשים והנשים והטף״ (דברים לא, יב), וכתיב [ונאמר]: ״בבוא כל ישראל לראות״ (דברים לא, יא), ואם כן נזכרה שם לשון ״ראייה״, ומדין זה לומדים גם למצוות הראייה ברגל.
The Gemara explains: With regard to their exemption from the obligation of appearance, the tanna derives this halakha by means of a verbal analogy between the term appearance stated with regard to the mitzva of appearance at the Temple on the pilgrim Festival and the term appearance stated with regard to the mitzva of assembly, i.e., the obligation to assemble in the Temple on Sukkot in the year following the Sabbatical Year. As it is written, with regard to the mitzva of assembly: “Assemble the people, the men and the women and the little ones” (Deuteronomy 31:12), and it is written in that context: “When all of Israel come to appear” (Deuteronomy 31:11). Just as a deaf person and a mute are not obligated to attend the assembly, they are likewise exempt from appearing in the Temple on the Festivals.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְהָתָם מְנָלַן דִּכְתִיב {דברים ל״א:י״ב} לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְתַנְיָא לְמַעַן יִשְׁמְעוּ פְּרָט לִמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ פְּרָט לְשׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר.

The Gemara asks: And there, with regard to the mitzva of assembly, from where do we derive that a deaf person and a mute are exempt? As it is written there: “That they may hear, and that they may learn” (Deuteronomy 31:12), and it is taught in a baraita that the phrase “that they may hear” excludes one who speaks but does not hear; and the phrase “and that they may learn” excludes one who hears but does not speak, as he is unable to learn.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרט לשומע ואינו מדבר – השתא משמע שאין זה ראוי ללמוד.
ושואלים: והתם מנלן [ושם בהקהל מניין לנו] שחרש ואילם פטורים? — דכתיב [שנאמר] במצוות הקהל: ״למען ישמעו ולמען ילמדו״ (דברים לא, יב), ותניא [ושנויה ברייתא]: ״למען ישמעו״ — לומר שחובה זו היא פרט למדבר ואינו שומע, ״ולמען ילמדו״ — פרט לשומע ואינו מדבר, שאינו יכול ללמוד.
The Gemara asks: And there, with regard to the mitzva of assembly, from where do we derive that a deaf person and a mute are exempt? As it is written there: “That they may hear, and that they may learn” (Deuteronomy 31:12), and it is taught in a baraita that the phrase “that they may hear” excludes one who speaks but does not hear; and the phrase “and that they may learn” excludes one who hears but does not speak, as he is unable to learn.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לְמֵימְרָא דְּכִי לָא מִשְׁתַּעֵי לָא גָּמַר וְהָא הָנְהוּ תְּרֵי אִילְּמֵי דַּהֲווֹ בְּשִׁבָבוּתֵיהּ דְּרַבִּי בְּנֵי בְרַתֵּיה דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא וְאָמְרִי לַהּ בְּנֵי אֲחָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּכׇל אֵימַת דַּהֲוָה עָיֵיל רַבִּי לְבֵי מִדְרְשָׁא הֲווֹ עָיְילִי וְיָתְבִי קַמַּיְיהוּ וּמְנַיְּידִי בְּרֵישַׁיְיהוּ וּמְרַחֲשִׁין שִׂפְוָותַיְיהוּ.

The Gemara asks: Is that to say that one who is not able to speak is not able to learn? But consider the following incident. There were two mute people who were in the neighborhood of Rabbi Yehuda HaNasi. They were the sons of the daughter of Rabbi Yoḥanan ben Gudgeda, and some say that they were the sons of the sister of Rabbi Yoḥanan ben Gudgeda. Whenever Rabbi Yehuda HaNasi would enter the study hall they would also enter and sit before the Sages, and they would nod their heads as if they understood and move their lips.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשינן: איני, דכל מאן דלא ממלל לא גמר? והא הנהו תרי אילמי דבעא רבי רחמי עלייהו ואיתפתחו ואשתכחו דהוו גמירי הילכתא וספרי ספרא ותוספתא וכולה תלמודא?
ותוהים: למימרא דכי לא משתעי לא גמר [האם לומר שכאשר איננו מדבר איננו יכול ללמוד]? והא הנהו תרי אילמי דהוו בשבבותיה [והרי אותם שני אילמים שהיו בשכנותו] של רבי, שהיו בני ברתיה [בתו] של ר׳ יוחנן בן גודגדא, ואמרי לה [ויש אומרים] שהיו בני אחתיה [אחותו] של ר׳ יוחנן בן גודגדא, דכל אימת דהוה עייל [שבכל פעם שהיה נכנס] רבי לבי מדרשא [לבית המדרש] הוו עיילי ויתבי קמייהו [היו נכנסים ויושבים לפניהם, לפני החכמים] ומניידי ברישייהו ומרחשין שפוותייהו היו מנידים בראשיהם כמבינים, ומרחשים, מנענעים בשפתותיהם],
The Gemara asks: Is that to say that one who is not able to speak is not able to learn? But consider the following incident. There were two mute people who were in the neighborhood of Rabbi Yehuda HaNasi. They were the sons of the daughter of Rabbi Yoḥanan ben Gudgeda, and some say that they were the sons of the sister of Rabbi Yoḥanan ben Gudgeda. Whenever Rabbi Yehuda HaNasi would enter the study hall they would also enter and sit before the Sages, and they would nod their heads as if they understood and move their lips.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּבָעֵי רַבִּי רַחֲמֵי עֲלַיְיהוּ וְאִיתַּסּוֹ וְאִשְׁתַּכַּח דַּהֲווֹ גְּמִירִי הִלְכְתָא וְסִפְרָא וְסִפְרֵי וְכוּלֵּהּ תַּלְמוּדָא1.

And Rabbi Yehuda HaNasi prayed for God to have mercy upon them, and they were healed. And it was discovered that they had learned and were proficient in halakha, i.e., Mishna; Sifra, the halakhic midrash on Leviticus; Sifrei, the halakhic midrash on Numbers and Deuteronomy; and the entire Talmud. This shows that those who cannot speak are able to learn.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״הש״ס״.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הלכתא – משניות.
ובעי [וביקש] רבי רחמי עלייהו [רחמים עליהם] משמים ואיתסו [והתרפאו], ואשתכח דהוו גמירי [ונמצא שהיו למודים, יודעים] הלכתא [הלכה] (משניות) וספרא (מדרש ההלכה לספר ויקרא), וספרי (מדרש ההלכה לספרי במדבר ודברים), וכולה תלמודא את כל התלמוד], משמע שגם מי שאיננו יודע לדבר יכול ללמוד!
And Rabbi Yehuda HaNasi prayed for God to have mercy upon them, and they were healed. And it was discovered that they had learned and were proficient in halakha, i.e., Mishna; Sifra, the halakhic midrash on Leviticus; Sifrei, the halakhic midrash on Numbers and Deuteronomy; and the entire Talmud. This shows that those who cannot speak are able to learn.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר מָר זוּטְרָא קְרִי בֵּיהּ לְמַעַן יְלַמְּדוּ רַב אָשֵׁי אָמַר וַדַּאי לְמַעַן יְלַמְּדוּ הוּא דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לְמַעַן יִלְמְדוּ וְכֵיוָן דְּלָא מִשְׁתַּעֵי לָא גָּמַר וְכֵיוָן דְּלָא שָׁמַע לָא גָּמַר.

Mar Zutra said that one should read into the verse: That they may teach [yelamdu], instead of: “That they may learn [yilmedu]” (Deuteronomy 31:12). Even if a mute person is able to learn he cannot teach others. Rav Ashi said that the verse is certainly to be read: That they may teach. As, if it enters your mind that one should read: “That they may learn,” as it is written, and you will explain that since he is not able to speak he is not able to learn, and similarly the reason for the exemption of a deaf person is that since he is not able to hear he is not able to learn, you will have erred. According to this interpretation, it is clear from the context that a deaf person is exempted by the phrase: “That they may hear,” not merely due to his lack of hearing but because his inability to hear prevents him from learning.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופריק מר זוטרא: קרי ביה1 למען יִלַמֵדו2 הן לאחרין. ורב אשי קאי כוותיה דודאי ילמדו פשטיה. וכיון דאילמא הוא אף על גב דגמיר לא מצי לאגמורי הוא לאחריני.
1. מלת ״ביה״ נכפלה בכ״י וטיקן 128.
2. כן הניקוד בכ״י וטיקן 128, ואולי צ״ל: ״יְלַמְּדוּ״.
למען ילמדו – ואין זה ראוי ללמד אחרים.
רב אשי אמר ודאי למען ילמדו – כלומר בלאו קושיא דהנך תרי אילמי ליכא לאוקמי לדרשה דתנא דמעיט מהכא שומע ואינו מדבר אלא מלמען ילמדו.
דאי סלקא דעתך מלמען ילמדו – הוא דמשמע ליה אלמא סבירא ליה לתנא דכיון דלא מישתעי לא גמיר לנפשיה.
וכיון דלא שמע – אנן סהדי דלא גמיר וכיון דתנן למען ישמעו פרט למדבר ואינו שומע ואנן סהדי דטעמא משום דלא גמיר הוא שלא יבין כל מה שאומרים לפניו למה לי למהדר תו למען ילמדו פרט לשומע ואינו מדבר כיון דסבירא ליה דמאן דלא משתעי נמי לא גמיר מלמען ישמעו ממעט ליה אלא ודאי סבירא ליה דמאן דלא משתעי נמי גמיר ולא מלמען ישמעו ממעט הלכך הדר ומעטיה מלמען ילמדו הלכך ודאי למען ילמדו הוא דדריש.
בד״ה אלא קרי ביה למען ילמדו כו׳ וגם יבין למה נקהלו עכשיו כו׳ עכ״ל הוצרכו לזה דודאי למען ילמדו נמי על ידי הליכה זו קאמר כדכתיב בסיפיה דקרא ומש״ה קאמרי דשפיר גמיר לאחריני ע״י הליכה זו דיבין למה נקהלו עכשיו ושפיר קרינן ביה למען ילמדו וק״ל:
אמר מר זוטרא: קרי ביה [קרא בו] בפסוק זה ״למען ילמדו״, ואילם אף שהוא עצמו יכול ללמוד, אינו יכול ללמד אחרים. רב אשי אמר: ודאי ״למען ילמדו״ הוא, כלומר, ש״למען ילמדו״ האמור שם בהכרח צריך להבין למען ילמדו אחרים, דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לומר ״למען ילמדו״, ככתוב, ונפרש שכיון דלא משתעי [שאינו מדבר] לא גמר [אינו יכול ללמוד], והטעם לכך הוא שכיון דלא שמע [שאינו שומע] ודאי לא גמר [איננו לומד], ואם כן
Mar Zutra said that one should read into the verse: That they may teach [yelamdu], instead of: “That they may learn [yilmedu]” (Deuteronomy 31:12). Even if a mute person is able to learn he cannot teach others. Rav Ashi said that the verse is certainly to be read: That they may teach. As, if it enters your mind that one should read: “That they may learn,” as it is written, and you will explain that since he is not able to speak he is not able to learn, and similarly the reason for the exemption of a deaf person is that since he is not able to hear he is not able to learn, you will have erred. According to this interpretation, it is clear from the context that a deaf person is exempted by the phrase: “That they may hear,” not merely due to his lack of hearing but because his inability to hear prevents him from learning.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הַאי מִלְּמַעַן יִשְׁמְעוּ נָפְקָא אֶלָּא וַדַּאי לְמַעַן יְלַמְּדוּ הוּא.

However, this is incorrect, for if so, this exemption of a mute could also be derived from: “That they may hear,” as the verse has already taught the basic principle that anyone who cannot learn is not obligated in the mitzva of assembly. Rather, the verse is certainly to be read as: “That they may teach,” which indicates that although a mute is able to learn himself, and therefore he is not exempted by the previous verse, he is nevertheless exempt because he is unable to teach others.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מלמען ישמעו נפקא – דפשטיה דקרא משמע האזינה והבין שיבין מה שילמדהו הלכך מה לנו שישמע כיון דלא גמיר ממעטינן ליה שפיר.
אלא קרי ביה למען ילמדו – ואף על גב דלא משתעי גמיר ולהכי לא נפקא להו מלמען ישמעו וכן מדבר ואינו שומע אפילו שמע עד השתא דמצי גמיר לאחריני כיון דלא מצי גמיר בהאי הליכה מה לו ללכת וכיון דלא שמע לא גמיר מכאן ולהבא אע״ג דגמיר לאחריני עד האידנא לא יזיל השתא כיון דלא יועיל לו הליכה זו דהא לא קאמר קרא הקהל אלא שישמעו בקריאת המלך ויבינו מהשתא ויבאו לידי יראת הצור דכתיב בסיפיה דקרא ויראו את ה׳ והש״ס לא חש להביאו דפשיטא ליה דמשתעי בהני אבל מלמען ילמדו לא מצי מפיק בלא ישמעו דלא הוינא מפיק מדבר ואינו שומע כיון דשמע מקמי הכי ושפיר גמיר אף לאחריני וגם יבין למה נקהלו עכשיו וגם יצטרך ישמעו כדאמרינן לקמן.
האי [דין זה] מ״למען ישמעו״ נפקא [יוצא], ו״למען ילמדו״ לכאורה מיותר! אלא ודאי שהכוונה ״למען ילמדו״ הוא, ולכן אף שהאילם יכול ללמוד בעצמו אינו יכול ללמד, ו״למען ישמעו״ בא להוציא חרש, ״ולמען ילמדו״ במשמעות ילמדו בא להוציא אילם.
However, this is incorrect, for if so, this exemption of a mute could also be derived from: “That they may hear,” as the verse has already taught the basic principle that anyone who cannot learn is not obligated in the mitzva of assembly. Rather, the verse is certainly to be read as: “That they may teach,” which indicates that although a mute is able to learn himself, and therefore he is not exempted by the previous verse, he is nevertheless exempt because he is unable to teach others.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר ר׳רַבִּי תַּנְחוּם בחֵרֵשׁ בְּאׇזְנוֹ אַחַת פָּטוּר מִן הָרְאִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ל״א:י״א} בְּאׇזְנֵיהֶם.

Rabbi Tanḥum said: One who is deaf in one ear is exempt from the mitzva of appearance in the Temple, as it is stated with regard to the mitzva of assembly: “When all Israel comes to appear before the Lord your God in the place that He shall choose, you shall read this law before all Israel in their ears” (Deuteronomy 31:11). This verse indicates that the obligation of assembly applies only to those who can hear with both ears. Since the two mitzvot are connected by verbal analogy, as explained above, this halakha applies to the mitzva of appearance as well.
עין משפט נר מצוהתוספותמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חרש באזנו אחת – בירושלמי אמר ר׳ יוחנן בעי חרש באזנו אחת מהו א״ר יוסי בר בון פלוגתא דרבי יוסי ורבנן דתני רבי יוסי ולבני אהרן תעשה כתנות (שמות כח) רבנן אמרי שתי כתונות לכל אחד רבי יוסי אמר אפילו כתונת לכל אחד ואחד הכי נמי רבנן אמרי באזניהם שתי אזנים לכל אחד ורבי יוסי אמר אזן לכל אחד ואחד.
גמ׳ חרש באזנו אחת פטור מן הראייה שנאמר באזניהם כו׳ האי קרא גבי הקהל כתיב ונקט פטור מן הראייה דקיימינן ביה הכא וסמיך אהא דגמיר ראיה ראיה מהקהל ומיהו למאי דיליף הכא מבאזניהם למעוטי אפילו חרש באזנו אחת לא איצטריך הא דתני לעיל למעוטי חרש המדבר ואינו שומע מלמען ישמעון ולזה כתבו התוספות אבל אם היו חרשין ממעטין מבאזניהם היינו למאי דמסיק למעוטי חרש באזנו אחת מבאזניהם ולמען ישמעו איצטריך להו דשמעי כדמסיק הכא וק״ל:
תוספות ד״ה חרש וכו׳ אזן לכל אחד ואחד. עיין יומא דף לז ע״א וביבמות דף קא ע״ב תוספות ד״ה ש״מ:
א אמר ר׳ תנחום: חרש אפילו באזנו אחת — פטור מן הראיה, שנאמר ״באזניהם״ (דברים לא, יא), ומשמע שיש לשמוע בשתי האוזניים, ומי שאיננו שומע בשתי אוזניו פטור.
Rabbi Tanḥum said: One who is deaf in one ear is exempt from the mitzva of appearance in the Temple, as it is stated with regard to the mitzva of assembly: “When all Israel comes to appear before the Lord your God in the place that He shall choose, you shall read this law before all Israel in their ears” (Deuteronomy 31:11). This verse indicates that the obligation of assembly applies only to those who can hear with both ears. Since the two mitzvot are connected by verbal analogy, as explained above, this halakha applies to the mitzva of appearance as well.
עין משפט נר מצוהתוספותמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְהַאי בְּאׇזְנֵיהֶם מִבְּעֵי לֵיהּ בְּאׇזְנֵיהֶם דְּכוּלְּהוּ יִשְׂרָאֵל הַהוּא מִנֶּגֶד כׇּל יִשְׂרָאֵל נָפְקָא אִי מִנֶּגֶד כׇּל יִשְׂרָאֵל הֲוָה אָמֵינָא אע״גאַף עַל גַּב דְּלָא שָׁמְעִי כְּתַב רַחֲמָנָא בְּאׇזְנֵיהֶם וְהוּא דְּשָׁמְעִי.

The Gemara asks: But this phrase: “In their ears,” is necessary to teach that the reading of the Torah at the assembly must enter the ears of the entire Jewish people. Consequently, it cannot serve as the source of the halakha concerning one who is deaf in one ear. The Gemara answers: That halakha, that the reading of the Torah must be heard by the entire Jewish people, is derived from the phrase: “Before all Israel” (Deuteronomy 31:11). The Gemara asks: If that halakha were derived from: “Before all Israel,” I would say that the mitzva applies even though they cannot hear; therefore, the Merciful One writes: “In their ears,” and that indicates that they must be able to hear. If so, this phrase is not available for deriving the halakha of someone who is deaf in one ear.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף על גב דלא שמעי – מחמת שהן רחוקים אבל אם היו חרשין ממעטינן מבאזניהם.
ושואלים: האי [ביטוי זה] ״באזניהם״ בלשון ריבוי הלא מבעי ליה [צריך לו] ללמדנו שידבר באזניהם דכולהו [של כל] ישראל! ומשיבים: הרעיון ההוא, מהמילים ״נגד כל ישראל״ (דברים לא, יא) נפקא [יוצא]. ומקשים: אי [אם] היה כתוב רק מ״נגד כל ישראל״ הוה אמינא [הייתי אומר] אף על גב דלא שמעי [אף על פי שאינם שומעים], ולכן כתב רחמנא [כתבה התורה] ״באזניהם״ — ללמדנו והוא דשמעי הם שומעים]!
The Gemara asks: But this phrase: “In their ears,” is necessary to teach that the reading of the Torah at the assembly must enter the ears of the entire Jewish people. Consequently, it cannot serve as the source of the halakha concerning one who is deaf in one ear. The Gemara answers: That halakha, that the reading of the Torah must be heard by the entire Jewish people, is derived from the phrase: “Before all Israel” (Deuteronomy 31:11). The Gemara asks: If that halakha were derived from: “Before all Israel,” I would say that the mitzva applies even though they cannot hear; therefore, the Merciful One writes: “In their ears,” and that indicates that they must be able to hear. If so, this phrase is not available for deriving the halakha of someone who is deaf in one ear.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָהוּא מִלְּמַעַן יִשְׁמְעוּ נָפְקָא.

The Gemara answers: That halakha, that the people must hear, is derived from: “That they may hear” (Deuteronomy 31:12). Therefore, the phrase: “In their ears,” is not required for that purpose. Rather, it teaches that only those who can hear with both ears are obligated in the mitzva of assembly, and by extension, in the mitzva of appearance as well.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודוחים: הרעיון ההוא שצריך שישמעו, ממה שנאמר ״למען ישמעו״ (דברים לא, יב) נפקא [יוצא, נלמד] שחייבים הם לשמוע, ואם כן ״באזניהם״ בא ללמד שרק השומעים בשתי אוזניים חייבים בראייה.
The Gemara answers: That halakha, that the people must hear, is derived from: “That they may hear” (Deuteronomy 31:12). Therefore, the phrase: “In their ears,” is not required for that purpose. Rather, it teaches that only those who can hear with both ears are obligated in the mitzva of assembly, and by extension, in the mitzva of appearance as well.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם גחִיגֵּר בְּרַגְלוֹ אַחַת פָּטוּר מִן הָרְאִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר רְגָלִים.

Rabbi Tanḥum said: One who is lame in one leg is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three times [regalim] shall you keep a feast for Me in the year” (Exodus 23:14). Since the term for feet is raglayim, it can be inferred from here that the obligation to ascend involves the use of both of one’s legs.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא דאמר ר׳ תנחום: חגר ברגלו אחת וחרש באוזנו אחת פטורין מן הראיה פשוטות הן.
ואמר ר׳ תנחום: חיגר ברגלו אחתפטור מן הראיה, שנאמר ״רגלים״ (שמות כג, יד), ולא נאמר ״זמנים״, ללמדנו שעולים דווקא בשתי רגליים.
Rabbi Tanḥum said: One who is lame in one leg is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three times [regalim] shall you keep a feast for Me in the year” (Exodus 23:14). Since the term for feet is raglayim, it can be inferred from here that the obligation to ascend involves the use of both of one’s legs.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְהָא רְגָלִים מִבְּעֵי לֵיהּ פְּרָט לְבַעֲלֵי קַבִּין הָהוּא מִפְּעָמִים נָפְקָא דְּתַנְיָא פְּעָמִים אֵין פְּעָמִים אֶלָּא רְגָלִים וְכֵן הוּא אוֹמֵר {ישעיהו כ״ו:ו׳} תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל רַגְלֵי עָנִי פַּעֲמֵי דַלִּים וְאוֹמֵר {שיר השירים ז׳:ב׳} מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב.

The Gemara asks: But the term regalim” is necessary to exclude people with artificial legs. Although these people are capable of walking, as they do not have two natural legs they are exempt from ascending to the Temple. The Gemara responds: That halakha is derived from: “Three occasions [pe’amim] in the year all your males will appear before the Lord God” (Exodus 23:17). The term pe’amim can also mean legs, as it is taught in a baraita, with regard to the term pe’amim”: Pe’amim means nothing other than legs. And so it says: “The foot shall tread it down, even the feet of the poor and the steps [pa’amei] of the needy” (Isaiah 26:6), and it says: “How beautiful are your feet [fe’amayikh] in sandals, daughter of the prince” (Song of Songs 7:2).
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרט לבעלי קבין – כשחתכו רגליהם נתנו קב קטן בסוף שוקו ונותנים בו מוכין וסומך סוף שוקו עליו.
אלא רגלים – אדם שיש לו רגלים.
פעמיך בנעלים – אלמא בבעלי מנעלים שייכי פעמים ובראייה כתיב שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו׳.
מפעמים נפקא – וכי אמרינן לקמן רגלים פרט לבעלי קבין אסמכתא בעלמא הוא דמפעמים נפקא וכי פריך במצות חליצה (יבמות דף קג. ושם) ובערכין פרק האומר משקלי (דף יט: ושם) ורמינהי רגלים פרט לבעלי קבין ההיא מדסמכיה רגלים קאמר ולא משום שהוא עיקר דרשה.
לענין ביאור זה שאמר רב אשי ודאי למען ילמדו הוא פירושו בלאו פירכא דהנהו דבעי רחמי עלייהו ולמאן דסליק אדעתך דמאן דלא משתעי לא גמר ואע״ג דשמע אתה מוכרח לומר דילמדו קאמר מבנין הקל וילפת מנה דשומע ואינו מדבר פטור ובדקא סלקא דעתך דשומע ואינו מדבר לא גמיר מאי אצטריך למען ישמעו הא מאן דלא שמע אע״פ שמדבר לא גמיר והילכך מדבר ואינו שומע נמי מלמען ילמדו נפקא ואת מפקת לה מלמען ישמעו אלמא מדאצטריך למען ישמעו ש״מ דהאי ילמדו יש בו אם למסורת וילמדו קאמר מבנין הדגוש ואע״ג דשומע ואינו מדבר מצי גמיר ומפקינן ליה מילמדו מבנין הדגוש דאגמורי מיהא לא מצי ומדבר ואינו שומע דודאי לא מצי גמיר מפקא לה מלמען ישמעו וא״ת השתא נמי מדבר ואינו שומע נפיק ליה דהא מדלא שמע לא גמיר ומדלא גמיר לא מגמר יש לומר דאי לאו ישמעו הוה אמינא ילמדו דוקא מבנין הקל ומדבר ואינו שומע הוא דלא הא שומע ואינו מדבר חייב להכי אצטריך ישמעו למעוטי מדבר ואינו שומע כי היכי דנפיק ילמדו למעוטי שומע ואינו מדבר:
מה יפו פעמיך בנעלים וגו׳ מה נאין רגליהן כו׳ דהיינו כל מי שאין רגלו יפה אינו הולך כדלקמן פרט לחיגר כו׳. ותלה ניאותן שהולכין בנעלים דכל הולך יחף הולך בצער כמ״ש מנעי רגלך מיחף אבל הולכי רגלים הלכו בשמחה בקרבנותיהם של שמחה ובתרגום מפרש כמה שפירן כו׳ ג׳ זימנין בשתא בסנדלין דססגוונא כו׳:
ד״ה מפעמים נפקא וכו׳ דמפעמים נפקא. עיין תוס׳ ר״ה דף ה ע״א ד״ה שלמי פסח:
ושואלים: והא [והרי] ״רגלים״ מבעי ליה [נחוץ לו] ללימוד: פרט לבעלי קבין, כלומר, בעלי רגל תותבת, אף שיכולים ללכת, כיון שאין להם רגליים פטורים מלעלות! ומשיבים: הדין ההוא ממה שנאמר ״פעמים״ (שמות כג, יז) נפקא [הוא יוצא, נלמד], ש״פעמים״ יש לו גם משמעות רגליים, דתניא כן שנינו בברייתא] במשמעות המלה ״פעמים״: אין ״פעמים״ אלא רגלים, וכן הוא אומר: ״תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים״ (ישעיהו כו, ו). ואומר: ״מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב״ (שיר השירים ז, ב).
The Gemara asks: But the term regalim” is necessary to exclude people with artificial legs. Although these people are capable of walking, as they do not have two natural legs they are exempt from ascending to the Temple. The Gemara responds: That halakha is derived from: “Three occasions [pe’amim] in the year all your males will appear before the Lord God” (Exodus 23:17). The term pe’amim can also mean legs, as it is taught in a baraita, with regard to the term pe’amim”: Pe’amim means nothing other than legs. And so it says: “The foot shall tread it down, even the feet of the poor and the steps [pa’amei] of the needy” (Isaiah 26:6), and it says: “How beautiful are your feet [fe’amayikh] in sandals, daughter of the prince” (Song of Songs 7:2).
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) דָּרֵשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב כַּמָּה נָאִין רַגְלֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלִין לָרֶגֶל בַּת נָדִיב בִּתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁנִּקְרָא נָדִיב שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים מ״ז:י׳} נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְלֹא אֱלֹהֵי יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֶלָּא אֱלֹהֵי אַבְרָהָם שֶׁהָיָה תְּחִילָּה לְגֵרִים.

With regard to the aforementioned verse, Rava taught: What is the meaning of that which is written: “How beautiful are your feet in sandals, daughter of the prince [nadiv]”? How pleasant are the feet [raglehen] of the Jewish people when they ascend to Jerusalem on the pilgrimage Festival [regel]. “Daughter of the prince”: this is referring to the daughter of Abraham our father who is called a prince, as it is stated: “The princes of the peoples are gathered together, the people of the God of Abraham” (Psalms 47:10). The Gemara asks: Is God only “the God of Abraham,” and not the God of Isaac and Jacob? Rather, the verse mentions “the God of Abraham,” as he was the first of the converts. Abraham was the first prince, as all converts who follow in his path are called “the princes of the peoples.”
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בת נדיב בת אברהם שנקרא נדיב כו׳.
שנקרא נדיב – על שם שנדבו לבו להכיר בוראו.
נדיבי עמים – הם הגרים המתנדבין מבין העמים לקבל עליהן עול מצות.
תחילה לגרים – שנצטווה על המילה טפי מכל אותם שלפניו.
בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב וגו׳ מפורש פרק לולב וערבה:
ב כיון שהוזכר פסוק זה לענייננו מביאים עוד מה שנאמר עליו; דרש רבא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב״ — כמה נאין רגליהן (״פעמיהם״) של ישראל בשעה שעולין לרגל. ״בת נדיב״ — זו היא בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב, שנאמר: ״נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם״ (תהלים מז, י) ושואלים, מפני מה נאמר: ״אלהי אברהם״ ולא ״אלהי יצחק ויעקב״? אלא כך יש להבין: אלהי אברהם — שהיה תחילה לגרים ועל שמו נקראים הגרים (״נדיבי עמים״) שנדב לבם אותם להצטרף לעם ישראל.
With regard to the aforementioned verse, Rava taught: What is the meaning of that which is written: “How beautiful are your feet in sandals, daughter of the prince [nadiv]”? How pleasant are the feet [raglehen] of the Jewish people when they ascend to Jerusalem on the pilgrimage Festival [regel]. “Daughter of the prince”: this is referring to the daughter of Abraham our father who is called a prince, as it is stated: “The princes of the peoples are gathered together, the people of the God of Abraham” (Psalms 47:10). The Gemara asks: Is God only “the God of Abraham,” and not the God of Isaac and Jacob? Rather, the verse mentions “the God of Abraham,” as he was the first of the converts. Abraham was the first prince, as all converts who follow in his path are called “the princes of the peoples.”
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רַב כָּהֲנָא דָּרֵשׁ רַב נָתָן בַּר מִנְיוֹמֵי מִשּׁוּם ר׳רַבִּי תַּנְחוּם מַאי דִּכְתִיב {בראשית ל״ז:כ״ד} וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וְהַבּוֹר רֵק אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין בּוֹ מָיִם אֶלָּא מַיִם אֵין בּוֹ אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ.

The Gemara cites another statement of Rabbi Tanḥum. Rav Kahana said that Rabbi Natan bar Manyumi taught in the name of Rabbi Tanḥum: What is the meaning of that which is written with regard to Joseph: “And they took him, and cast him into the pit; and the pit was empty, there was no water in it” (Genesis 37:24). By inference from that which is stated: “And the pit was empty,” don’t I know that there was no water in it? Rather, this teaches that there was no water in it, but there were snakes and scorpions in it.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והבור רק אין בו מים – מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו.
והבור רק – משום דרבי תנחום אמרה נקט לה הכא גבי שמעתתא דרבי תנחום.
אבל נחשים ועקרבים יש בו – לא היה רק אלא ממים.
אבל נחשים ועקרבים יש בו. פרש״י לא היה רק אלא ממים עכ״ל ור״ל דודאי בכלל והבור רק סתמא נמי משמע שאין בו מים ומדכתיב שוב אין בו מים לא אצטריך אלא לדיוקא אבל נחשים ועקרבים יש בו ואעפ״כ לא היה ניזוק יוסך אבל לדיוקא אבל עצים ואבנים למאי אצטריך ואין להקשות דלא לכתוב אלא אין בו מים וכמ״ש הרא״ם דלאו קושיא היא דאי לא הוה כתיב אלא אין בו מים ה״א דלגופא אתי שלא היה בו מים ולא הוה דייקינן מיניה אבל נחשים ועקרבים יש בו אבל השתא דכתיב והבור רק ובכללו נמי שלא היה בו מים ע״כ דאין בו מים לדיוקא אתי דנחשים ועקרבים יש בו ואין בו מים הוא פירושו של והבור רק גם מ״ש הרא״ם לפי דרכו בנחשים ועקרבים אין בו מילוי ולא אימעיט מהבור רק עכ״ל אין זה מובן דהא אמרו בהאי לישנא לחפירה מלאה נחשים ואין להאריך בזה דמתוך שמעתין ופרש״י לא משמע אלא כדברינו והקשה הרא״ם כיון דהיו בבור נחשים ותנא פ״ב דיבמות נפל לתפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו כו׳ א״כ לא כוון ראובן להצילו ותירץ דל״ק דלא ידעו שיש בו נחשים כו׳ עכ״ל ע״ש ועיין ברמב״ן שדבריו מטין לזה ובפענח רזי תירץ דהוא א״ל להשליך לבור אחר דכתיב השליכו אותו אל הבור הזה והם השליכו אותו הבורה משמע בור אחר כו׳ ע״ש:
כיון שהביאו את דברי ר׳ תנחום מביאים עוד בשמו; אמר רב כהנא, דרש רב נתן בר מניומי משום (משמו של) ר׳ תנחום: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ביוסף ״והבור רק אין בו מים״ (בראשית לז, כד), ממשמע שנאמר ״והבור רק״ איני יודע שאין בו מים? אלא יש לראות זאת כהדגשה לענין אחר: מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו.
The Gemara cites another statement of Rabbi Tanḥum. Rav Kahana said that Rabbi Natan bar Manyumi taught in the name of Rabbi Tanḥum: What is the meaning of that which is written with regard to Joseph: “And they took him, and cast him into the pit; and the pit was empty, there was no water in it” (Genesis 37:24). By inference from that which is stated: “And the pit was empty,” don’t I know that there was no water in it? Rather, this teaches that there was no water in it, but there were snakes and scorpions in it.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר (בֶּן) חִסְמָא שֶׁהָלְכוּ לְהַקְבִּיל פְּנֵי ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּפְקִיעִין אָמַר לָהֶם מָה חִידּוּשׁ הָיָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַיּוֹם אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידֶיךָ אָנוּ וּמֵימֶיךָ אָנוּ שׁוֹתִין אָמַר לָהֶם אַף עַל פִּי כֵן אִי אֶפְשָׁר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בְּלֹא חִידּוּשׁ.

§ The Sages taught: There was an incident involving Rabbi Yoḥanan ben Beroka and Rabbi Elazar ben Ḥisma, when they went to greet Rabbi Yehoshua in Peki’in. Rabbi Yehoshua said to them: What novel idea was taught today in the study hall? They said to him: We are your students and we drink from your water, i.e., all of our Torah knowledge comes from you, and therefore how can we tell you something you have not already learned? He said to them: Even so, there cannot be a study hall without a novelty.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן: מעשה בר׳ יוחנן בן ברוקה ור׳ אלעזר חסמא שהלכו להקביל פני ר׳ יהושע בפקיעין, ואמרו כי ר׳ אלעזר בן עזריה דרש: הקהל את העם האנשים והנשים והטף, התינח אנשים ונשים, וטף למה לי וכו׳.
להקביל פניו – יום טוב היה שחייב אדם לכבד את רבו בהקבלת פנים כדאמרינן במסכת ראש השנה (דף טז:) מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת (מלכים ב׳ ד).
תלמידיך אנו – ואין לנו לדבר בפניך.
ג תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה בר׳ יוחנן בן ברוקה ור׳ אלעזר בן חסמא שהלכו להקביל פני ר׳ יהושע בפקיעין. אמר להם ר׳ יהושע: מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו: תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין, וכיון שכולנו תלמידיך וממך תלמודנו, כיצד אפשר לומר לך דבר שלא שמעת. אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש.
§ The Sages taught: There was an incident involving Rabbi Yoḥanan ben Beroka and Rabbi Elazar ben Ḥisma, when they went to greet Rabbi Yehoshua in Peki’in. Rabbi Yehoshua said to them: What novel idea was taught today in the study hall? They said to him: We are your students and we drink from your water, i.e., all of our Torah knowledge comes from you, and therefore how can we tell you something you have not already learned? He said to them: Even so, there cannot be a study hall without a novelty.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) שַׁבָּת שֶׁל מִי הָיְתָה שַׁבָּת שֶׁל ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה וּבַמֶּה הָיְתָה הַגָּדָה הַיּוֹם אָמְרוּ לוֹ בְּפָרָשַׁת הַקְהֵל וּמָה דָּרַשׁ בָּהּ.

He asked them: Whose week was it, i.e. who was the lecturer this week? They said to him: It was Rabbi Elazar ben Azarya’s week. He inquired: And on what subject was the lecture today? They said to him: He spoke about the portion of the mitzva of assembly. Rabbi Yehoshua persisted: And what verse did he interpret homiletically with regard to this mitzva?
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבת של מי היתה כו׳. דהיינו אחר שהחזירו לר״ג להיות נשיא ולא העבירו לראב״ע דהוה ר״ג דריש ב׳ שבתות ודריש ראב״ע חדא שבת כדאמרינן פ׳ ת״ה ושאל כן לידע מי הוא בעל הגדה כדאמרינן כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם:
שבת של מי היתה, מי היה הדורש בשבת זו? אמרו לו: שבת של ר׳ אלעזר בן עזריה היתה. שאל אותם: ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו: בפרשת הקהל. שאל: ומה דרש בה?
He asked them: Whose week was it, i.e. who was the lecturer this week? They said to him: It was Rabbi Elazar ben Azarya’s week. He inquired: And on what subject was the lecture today? They said to him: He spoke about the portion of the mitzva of assembly. Rabbi Yehoshua persisted: And what verse did he interpret homiletically with regard to this mitzva?
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) {דברים ל״א:י״ב} הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף אִם אֲנָשִׁים בָּאִים לִלְמוֹד נָשִׁים בָּאוֹת לִשְׁמוֹעַ טַף לָמָּה בָּאִין כְּדֵי לִיתֵּן שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶן אָמַר לָהֶם מַרְגָּלִית טוֹבָה הָיְתָה בְּיַדְכֶם וּבִקַּשְׁתֶּם לְאַבְּדָהּ מִמֶּנִּי.

They said to him that Rabbi Elazar ben Azarya interpreted the following verse: “Assemble the people, the men and the women and the little ones” (Deuteronomy 31:12). This verse is puzzling: If men come to learn, and women, who might not understand, come at least to hear, why do the little ones come? They come in order for God to give a reward to those who bring them, i.e., God credits those who bring their children to the assembly. Rabbi Yehoshua said to them: This good pearl of wisdom was in your hands, and you tried to conceal it from me?
תוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נשים לשמוע – אמר בירושלמי דלא כבן עזאי דאמר חייב אדם ללמד לבתו תורה.
כדי ליתן שכר למביאיהן – ועל זה סמכו להביא קטנים בבית הכנסת.
אנשים באו ללמוד ונשים לשמוע כו׳. וכתבו התוס׳ פ׳ היה נוטל אמתני׳ דהתם בן עזאי אומר חייב אדם ללמוד את בתו תורה כו׳ דאיתא בירושלמי הא דבן עזאי דלא כראב״ע דאמר הכא אנשים ללמוד ונשים לשמוע ונראה דפי׳ נשים לשמוע מצוה כדי שידעו לקיים מצוה ולא משום שידעו שזכות תולה כדאמר בן עזאי:
נשים באים לשמוע טף למה כו׳. יש לעיין בזה דהא כתיב בתר הכי באותו ענין ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו וגו׳ הרי שאף הקטנים אשר לא ידעו הם בכלל שמיעה ולמוד וי״ל דההוא קרא בקטנים שהגיעו כבר לחינוך והם בכלל שמיעה ולמוד כדאמרינן קטן שהגיע לחינוך אביו מלמדו תורה ואשר לא ידעו היינו שאינן יודעין לשמור ולעשות שנזכר בקרא גבי אנשים ונשים וא״כ הטף דהכא ע״כ לא איירי בהגיעו לחינוך דלא אצטריך ליה דהא מפורש בקרא דבתר הכי ובניהם אשר לא וגו׳ אלא דהטף איירי בקטנים שלא הגיעו לחינוך ואינן בכלל שמיעה ולימוד ולמה הם באים אלא כדי ליתן שכר למביאיהן ולכך כללן עם האנשים והנשים ליתן שכר להם על שמביאין אותן ובדרך צחות אותיות טף שלפניהן ולאחריהם הם אותיות ע״ץ ח״י דהיינו שמביאין הטף בבהמ״ק להחזיק עץ חי ולפי שהיראה גם בבנים שהגיעו לחינוך אינה עצמית לשמור ולעשות לכך לא כללן בקרא קמא דכתיב ביה ושמרו לעשות באנשים ונשים אלא דכתיב הכא ישמעו ולמדו ליראה את ה׳ כל הימים דהיינו שתתחזק בהם השמיעה ללמידה ליראה אותי כל הימים דהיינו בימי גדלותם:
אמרו לו: נאמר ״הקהל את העם האנשים והנשים והטף״ (דברים לא, יב), ויש לשאול: אם אנשים באים ללמוד, נשים שלא כולן מבינות באות לפחות לשמוע, טף למה באין? והתשובה היא — כדי ליתן שכר למביאיהן, שזיכה הקדוש ברוך הוא במצוה את אלה שמביאים את הטף. אמר להם ר׳ יהושע לשני תלמידיו: מרגלית טובה זו היתה בידכם, ובקשתם לאבדה ממני ולא סיפרתם לי?
They said to him that Rabbi Elazar ben Azarya interpreted the following verse: “Assemble the people, the men and the women and the little ones” (Deuteronomy 31:12). This verse is puzzling: If men come to learn, and women, who might not understand, come at least to hear, why do the little ones come? They come in order for God to give a reward to those who bring them, i.e., God credits those who bring their children to the assembly. Rabbi Yehoshua said to them: This good pearl of wisdom was in your hands, and you tried to conceal it from me?
תוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְעוֹד דָּרַשׁ {דברים כ״ו:י״ז} אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם וַה׳ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם.

Upon seeing that Rabbi Yehoshua was pleased to hear this idea, Rabbi Yoḥanan ben Beroka and Rabbi Elazar ben Ḥisma said to him: Additionally, Rabbi Elazar interpreted the following verses homiletically: “You have affirmed, this day, that the Lord is your God, and that you will walk in His ways and keep His statutes, His mitzvot, and His ordinances, and listen to His voice. And the Lord has affirmed you, this day, to be His treasure, asHe promised you, and that you should keep all His mitzvot” (Deuteronomy 26:17–18).
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד דרש את י״י האמרת היום וכו׳.
האמרת – שבחת כמו יתאמרו כל פועלי און (תהלים צד) ישתבחו שדרכן צלחה.
כיון שראו שהוא שמח לשמוע דברים אלה שנתחדשו בבית המדרש, אמרו לו: ועוד דרש ר׳ אלעזר: נאמר ״את ה׳ האמרת היום״ (דברים כו, יז) ״וה׳ האמירך היום״ (דברים כו, יח),
Upon seeing that Rabbi Yehoshua was pleased to hear this idea, Rabbi Yoḥanan ben Beroka and Rabbi Elazar ben Ḥisma said to him: Additionally, Rabbi Elazar interpreted the following verses homiletically: “You have affirmed, this day, that the Lord is your God, and that you will walk in His ways and keep His statutes, His mitzvot, and His ordinances, and listen to His voice. And the Lord has affirmed you, this day, to be His treasure, asHe promised you, and that you should keep all His mitzvot” (Deuteronomy 26:17–18).
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אָמַר לָהֶם הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם דִּכְתִיב {דברים ו׳:ד׳} שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר

Rabbi Elazar explained: The Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: You have made Me a single entity in the world, as you singled Me out as separate and unique. And therefore I will make you a single entity in the world, as you will be a treasured nation, chosen by God. You have made Me a single entity in the world, as it is written: “Hear, O Israel, the Lord our God, the Lord is One” (Deuteronomy 6:4). And therefore I will make you a single entity in the world, as it is stated:
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אתם עשיתוני חטיבה אחת כו׳.
ערך חטב
חטבא(חגיגה ג.) את ה׳ האמרת היום וה׳ האמירך היום אמר הקב״ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם הזה אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם הבא אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם הזה שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם הבא דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (א״ב תרגום את ה׳ האמרת ית ה׳ חטבתא):
א. [אין לובינג.]
חטיבה אחת – שבח אחד שבח מיוחד לומר אין כמוך לכך בחרנוך לאלוה.
את ה׳ האמרת וגו׳ אתם עשיתוני חטיבה כו׳. ופרש״י האמרת שבחת כמו יתאמרו כל פועלי וגו׳ וחטיבה אחת שבח מיוחד כו׳ עכ״ל ויהיה חטיבה מלשון חטיבות אטון מצרים שפירושו משובחות אבל בחומש הוסיף רש״י מלשון הבדלה הוא הבדלתי לך מאלהי נכר כו׳ ע׳⁠ ⁠״ש והיינו דקאמר הכא חטיבה אחת שמע ישראל וגו׳ ה׳ אחד וכמ״ש ונפלינו אני ועמך וגו׳ ולפי זה יש לפרש חטיבה מלשון חוטב עצים דישראל נחטבים ונבדלים מכל שאר אומות:
אותם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם כו׳. כן הוא הגירסא בכל הספרים הכא ובפ״ק דברכות אבל בערוך גרס אתה עשיתוני חטיבה אחת בעוה״ז אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעוה״ב כו׳. ע״ש אבל ע״פ המדרש שכתבו התוס׳ ג׳ מעידים זה על זה הקב״ה ושבת וישראל כו׳ ע״ש משמע דכולו בעוה״ז קאמר:
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה (דבר מיוחד) אחת בעולם על ידי אמונתכם בי ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם בין העמים. ופירושו: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, דכתיב [שנאמר]: ״שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד״ (דברים ו, ד), ואף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר:
Rabbi Elazar explained: The Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: You have made Me a single entity in the world, as you singled Me out as separate and unique. And therefore I will make you a single entity in the world, as you will be a treasured nation, chosen by God. You have made Me a single entity in the world, as it is written: “Hear, O Israel, the Lord our God, the Lord is One” (Deuteronomy 6:4). And therefore I will make you a single entity in the world, as it is stated:
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חגיגה ג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חגיגה ג., ר׳ חננאל חגיגה ג., הערוך על סדר הש"ס חגיגה ג., רש"י חגיגה ג., תוספות חגיגה ג., בית הבחירה למאירי חגיגה ג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חגיגה ג., מהרש"א חידושי אגדות חגיגה ג., גליון הש"ס לרע"א חגיגה ג., פירוש הרב שטיינזלץ חגיגה ג., אסופת מאמרים חגיגה ג.

Chagigah 3a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chagigah 3a, R. Chananel Chagigah 3a, Collected from HeArukh Chagigah 3a, Rashi Chagigah 3a, Tosafot Chagigah 3a, Meiri Chagigah 3a, Maharsha Chidushei Halakhot Chagigah 3a, Maharsha Chidushei Aggadot Chagigah 3a, Gilyon HaShas Chagigah 3a, Steinsaltz Commentary Chagigah 3a, Collected Articles Chagigah 3a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144