×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֵימוֹר דִּפְלִיגִי לְעִנְיַן טוּמְאָה וְטׇהֳרָה לְעִנְיַן שַׁבָּת מִי שָׁמְעַתְּ לְהוּ אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לָא קַשְׁיָא הָא דְּאִישְׁתַּהִי הָא דְּלָא אִישְׁתַּהִי.
Say that they disagree over the status of the Mediterranean Sea with regard to impurity and purity, but with regard to Shabbat did you hear that they disagree? Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The contradiction between the two baraitot is not difficult. This baraita, which prohibits bathing in the Mediterranean, is referring to a case where one remained in the water and thereby indicated that he bathed in the Mediterranean for its curative effects. That baraita, which permits bathing, is referring to a case where one did not remain in the water, and thereby indicated that he bathed in the Mediterranean for non-medical purposes.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושלשתן מותר לרחוץ בהן אף על פי [שהן] חמין. ואין רוחצין בימא של סדום אבל בים הגדול סבר לה ר׳ יוחנן פלוגתא. ר׳ מאיר אסר ור׳ יהודה שרי ואתקיף רב נחמן בר יצחק עליה עד כאן לא פליגי אלא לענין טומאה וטהרה אי עלתה לטבילה אי לא אבל לענין שבת לא פליגי ומשני אם נשתהה בים הגדול בשבת כדי להתרפאות אסור ואם לא נשתהה מותר ואקשינן במאי אוקימתא להא ברייתא דקתני רוחצין בים הגדול בדלא אישתהי אימא סיפא ולא במי משרה [ואי] לא אישתהי אפילו במי משרה נמי שרי.
אלו השלשה (תנאים) [דברים] אמר בהן הכתוב מים חיים נאמר בזב (ויקרא ט״ו:י״ג) ורחץ בשרו במים חיים וזה מיוחד בזב בלבד ולא בזבה כמו שיש בתוספתא (זבים פרק ג) חומר בזב מה שאין בזבה שהזב טעון ביאת מים חיים וזבה אינה טעונה ביאת מים חיים והמצורע נאמר בו (ויקרא י״ד:ה׳) ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים ונאמר בפירוש דבר זה מים חיים ולא מים מלוחין ולא מים פושרין ולא מים מכזבין ולא מים מנטפין וזה מיוחד בהזאתו של מצורע בלבד אבל טבילתו אין צריך מים חיים ובזה נאמר (שם) ורחץ במים אפי׳ במי מקוה ולא דין הוא ומה אם הזב שאינו טעון הזיית מים חיים טעון ביאת מים חיים מצורע שהוא טעון הזיית מים חיים אינו דין שיטעון ביאת מים חיים תלמוד לומר ורחץ במים ואפי׳ במי מקוה וקידוש מי חטאת נאמר בו (במדבר י״ט:י״ז) ולקחו לטמא ונאמר בו ונתן עליו מים חיים אל כלי ונאמר בפירושו במי מעין הכתוב מדבר ובפסחים בגמ׳ דכל שעה (דף לד) נאמר ונתן עליו מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי מדקאמר ונתן אלמא תלושין נינהו ומדקאמר מים חיים אלמא מחוברים נינהו אלא מעלה ובמס׳ סוטה בפרק היה מביא את מנחתה (דף טז) אמרו ונתן עליו אלמא אפר ברישא וכתיב מים חיים אל כלי כיצד רצה זה נותן רצה זה נותן ורבנן [אל] כלי דוקא עליו לערבן ואימא עליו דוקא כלי שתהא חיותן בכלי וכו׳ ובמשנת מקואות בפרק א׳ שנינו למעלה מהן מים חיים (שהן טעונין טבילה) [שבהן טבילה לזבים] והזיה למצורעין וכשרין לקדש מהן מי חטאת לקוקני הם תולעים נקראים בלשון ישמעאל חב אל קרע ותמצא בפ׳ אלו טריפות (חולין ד׳ סז):
{בבלי שבת קט ע״ב} אוקימנא בדאשתהה אבל לא אשתהה רוחצין:
{משנה שבת יד:ג} מתני׳ אין אוכלין אזוביון1 בשבת [לפי שאינו]⁠2 מאכל בריאין אבל אוכל הוא את יועזר ושותה את [אבוב] רועה3 (את)⁠4 כל האוכלים אוכל אדם לרפואה וכל המשקין [הוא שותה]⁠5 [חוץ ממי דקלים6 וכוס העיקרין7 מפני שהן לירוקה8 אבל שותה הוא ממי דקלים לצמאו9 וסך שמן העיקרין שלא לרפואה]:
1. אזוביון: כ״י מוסקבה, דפוסים: ״איזובין״.
2. לפי שאינו: גסז, כ״י נ, כ״י מוסקבה, דפוסים, וכן ברמב״ם פיהמ״ש. כ״י א: ״מפני שאינן״.
3. אבוב רועה: געב, כ״י מוסקבה, ברמב״ם פיהמ״ש. כ״י א: ״איזוב רועה״. כ״י נ: ״אבוב״. דפוסים: אבובראה.
4. את: חסר ב-געב, כ״י נ, כ״י מוסקבה, דפוסים.
5. הוא שותה: גסז געב, כ״י מוסקבה. כ״י א: ״שותה אדם לרפואה״ (וכן כ״י מוסקבה בהקדמה שבלשון הגמרא) דפוסים, כ״י נ: שותה. מכאן עד סוף המשנה חסר בכ״י א, וכן ב-געב, כ״י נ, שם מרומז בציון: ״וכו׳⁠ ⁠״. הושלם ע״פ כ״י מוסקבה, דפוסים.
6. דקלים: רמב״ם בפיהמ״ש: ״דקרים״. וכן בסיפא. וכן בתוספתא מועד קטן ב:י, כפי שמובא ברי״ף כ״י א שם פרק א (דף ד ע״א).
7. העיקרין: כ״י מוסקבה, רמב״ם פיהמ״ש. דפוסים: של עיקרין. וכן בסיפא.
8. לירוקה: כ״י מוסקבה, רמב״ם פיהמ״ש. דפוסים: ״ירוקין״.
9. לצמאו: חסר בדפוסים.
אימור דפליגי לענין טומאה וטהרה – ומשום קרא.
לענין שבת – דטעמא משום רפואה הוא מי שמעת להו.
הא דאישתהי – בגוייהו אסור דמוכחא מלתא דלרפואה קא מכוין.
הא דלא אישתהי – אלא רחץ ויצא מותר.
{ספר הנר}
מתני׳ אין אוכלין איזביון בשבת
(פיר׳) איזביון, פיר׳ גנס מן צעתר [=מין איזוב].
רשצז״ל: איזביון, מפרש בגמרא שאינו מאכל בריאים ומוכחא מילתא דלרפואה קא אכיל.
אבל (אכיל) [אוכל]א הוא את יועזר, שהרבה אוכלין אותו אפי׳ כשהן בריאים.
חוץ [מ]⁠מיב דקלים, מפרש בגמרא.
וכוס העיקרין,ג משקה שכותשיןד עיקרי ירקות ובשמים, ובגמרא מפרש ליה.
מפני שהן לירוקה, פיר׳ לחולי של ירקון ואינו מאכל בריאים.
ר׳ האיי גאון ז״ל: מי דקלים, מפרש בתלמוד ארץ ישראל ובתלמוד בבל יש שונים דקלים ויש שונים דקרים.
מפני שהן (ירוקין) [לירקון],ה שנינו. ואמ׳ גאון אל פיומי ז״לו כי יש בארץ ישראל ששונין מפני שהן לירוקה. ומפורש למאן דתני מי דקרי/ם שהן (דוקרי/ס) [דוקרים]⁠ז את המרה.
אבוב רועה,ח קורין אותו בלשון ישמעאל אנבוב אל ראעי וקיל (אצאה) [עצאה] אל ראעי [=חליל הרועה, ויש אומרים מקל הרועה].⁠ט
יועזר, אומ׳ בלשון ישמעאל ששמו ראסן [=טיון], [ויש] (ו)⁠אומ׳ (פונדג) [פודנג] [=נענת הכדורים].
למקצת: חוץ ממי (דקלי/ס) [דקלים],י (קילבאן) [קיל באן] כאנת באל שאם נכלתיין (ובי נהמא) [ובינהמא] עין מא מן שרב מנהא נפ⁠[ע]⁠יה (לקמע) [לקטע] אל (צערא) [צפרא], ותם מן (וקרא) [יקרא] חוץ ממי דקרים ותפסירה אן דלך אלמא ידהב אל צפרא [=יש אומרים שהיו בארץ ישראל שני דקלים וביניהם מעין מים שמועיל שתייתו להפסיק הצרעת. ויש מי שגורסכ חוץ ממי דקרים, ופירושו שאותן המים מסלקים את הצהבת], כלומ׳ דוקר המרה.⁠ל
וכוס העיקרין,מ שראב מרכב יסמי שראב אל אצול [=משקה מעורב,⁠נ נקרא משקה השורשים].
(שיין) [שמן]ס העיקרין,⁠ע (הן) [הו] דהן יעמל מן אצול יכון פיה עקאקיר תטיב ראיחתה [=הוא שמן העשוי משורשים, שיש בו סממנים להשביח את ריחופ].
א. ד׳.
ב. ד׳.
ג. כ״ה בד״ס אות ו׳. ובד׳, עיקרין.
ד. כיוצ״ב בנ״י. אך נראה להוסיף כד׳, לתוכו.
ה. כ״נ. ולפנינו גריס כבסמוך, לירוקה.
ו. ר׳ סעדיה גאון.
ז. כלפנינו.
ח. כ״ה בד״ס אות ד׳. ולפנינו, אבוברואה. קטע זו נמצא בר״ח.
ט. עצאה אל ראעי היינו ארכובית שבטבטית. ולא מצאתי צמח המכונה אנבוב אל ראעי. ויתכן שרק בא לתרגם השם אבוב רועה ולא לפרש מה הוא.
י. לפנינו.
כ. מילולית, קורא.
ל. סבר שגורם הצהבת נמצא במרה, והמים שחודרים למרה מסלקים את גורם הצהבת.
מ. כ״ה בד״ס אות ו׳. ולפנינו, עיקרין.
נ. אפשר, מורכבת. ר״ל עם סממנים.
ס. לפנינו.
ע. כ״ה במשניות הרמב״ם. ולפנינו, עיקרין.
פ. מהמשנה משמע לכאורה שניתנים בו לרפואה.
ולא במי משרה אוקימנא בדאישתהי. דמוכחא מילתא דלרפואה קא עביד, שהרי המים עכורין ואינו עומד שם בשביל הנאה, אלא בשביל רפואה.
לא אשתהי רוחצין. דאמרי אינישי שאע״פ שהן עכורין, לא מצא מים יפים, ולעולם להקר עביד ולא לרפואה.
רש״י בד״ה הא דאשתהי בגווייהו הס״ד:
אימור דפליגי [אמור שנחלקו] בדינו של הים הגדול רק לענין טומאה וטהרה, אבל לענין שבת מי [האם] שמעת להו [אותם] שנחלקו? אלא אמר רב נחמן בר יצחק: אותה סתירה בין הברייתות לא קשיא [אינה קשה], שאפשר לחלק ולומר כי הא [ברייתא זו] האוסרת לרחוץ בים הגדול — הריהי מדברת באופן דאישתהי [ששהה] בתוך המים ובכך הוא מראה שכוונתו לרפואה, ואילו הא [ברייתא זו] המתירה — מדברת באופן שלא אישתהי [השתהה], ורחיצה סתם שלא לשם רפואה הותרה.
Say that they disagree over the status of the Mediterranean Sea with regard to impurity and purity, but with regard to Shabbat did you hear that they disagree? Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The contradiction between the two baraitot is not difficult. This baraita, which prohibits bathing in the Mediterranean, is referring to a case where one remained in the water and thereby indicated that he bathed in the Mediterranean for its curative effects. That baraita, which permits bathing, is referring to a case where one did not remain in the water, and thereby indicated that he bathed in the Mediterranean for non-medical purposes.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא לְבָתְרָיְיתָא דְּלָא אִישְׁתַּהִי אִי דְּלָא אִישְׁתַּהִי אֲפִילּוּ בְּמֵי מִשְׁרָה נָמֵי דְּהָתַנְיָא רוֹחֲצִין בְּמֵי טְבֶרְיָא וּבְמֵי מִשְׁרָה וּבְיַמָּה שֶׁל סְדוֹם וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲטָטִים בְּרֹאשׁוֹ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא נִשְׁתַּהָא אֲבָל נִשְׁתַּהָא אָסוּר.

The Gemara asks: And how did you establish this last baraita? Do you say that it is referring to a case where one did not remain in the water? If it is referring to a case where one did not remain in the water, it would be permitted to bathe even in water in which flax was soaked, as it was taught in a baraita: One may bathe on Shabbat in the waters of Tiberias, and in water in which flax was soaked, and in the Sodom Sea, and this is even though one has wounds on his head that are healed by bathing in these waters. In what case is this statement said? In a case where one did not remain in the water, since it appears that he entered the water to cool himself. However, if one remained in the water it is prohibited.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנררשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתניא רוחצין במי טבריא ובמי משרה וימא של סדום ואף על פי שיש לו חטטין בראשו במה דברים אמורים בשלא נשתהה (אסור) אבל נשתהה אסור ופרקי׳ כי אמרי שהיה במי משרה אבל בים הגדול יפים ורעים אמרינן. הא דתניא רוחצין בים הגדול במים יפין שבו דלא מסו. הא דתניא אבל לא בים הגדול ברעים שבו דמסו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתרייתא – דקתני רוחצין בדלא אישתהי.
חטטין – מאלנ״ץ.
שלא נשתהי – בתוך המים דנראה כמיקר בעלמא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(2-3) במה דברים אמורים בשלא נשתהא שם אבל נשתהא שם אסור. פירוש: אמי משרה וימה של סדום קאי, אבל במי טבריא אפילו נשתהא, תדע דהא קתני בברייתא רוחצין במי טבריא ובים הגדול, אבל לא במי משרה, ואי בלא נשתהא אפילו במי משרה נמי.
גמרא רוחצין במי טבריא ובמי משרה כו׳ בד״א שלא נשתהא כו׳ צ״ל דהאי בד״א לא קאי אמי טבריא שהרי בהנך תרתי לעיל דאיירי בנשתהא ואפ״ה התיר בה מי טבריא ועי״ל דהכא איירי ביש לו חטטים בראשו דנראה טפי לרפואה להכי לא שרי אפילו במי טבריא אלא בלא נשתהא ודו״ק:
ומקשים: במאי אוקימתא לבתרייתא [במה, באיזה אופן העמדת את הברייתא האחרונה] — בש לא אישתהי [השתהה], אי [אם] מדובר באופן שלא אישתהי [השתהה]אפילו במי משרה נמי [גם כן] יתירו לרחוץ. דהתניא [שהרי שנינו בברייתא]: רוחצין בשבת במי טבריא (טבריה) ובמי משרה ובימה של סדום (ים המלח), ואף על פי שיש לו חטטים (פצעים) בראשו והם מתרפאים מרחיצה זו. במה דברים אמוריםשלא נשתהא, שנראה שירד למים רק לצנן עצמו מעט, אבל אם נשתהאאסור.
The Gemara asks: And how did you establish this last baraita? Do you say that it is referring to a case where one did not remain in the water? If it is referring to a case where one did not remain in the water, it would be permitted to bathe even in water in which flax was soaked, as it was taught in a baraita: One may bathe on Shabbat in the waters of Tiberias, and in water in which flax was soaked, and in the Sodom Sea, and this is even though one has wounds on his head that are healed by bathing in these waters. In what case is this statement said? In a case where one did not remain in the water, since it appears that he entered the water to cool himself. However, if one remained in the water it is prohibited.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנררשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא יָם הַגָּדוֹל אַיָּם הַגָּדוֹל לָא קַשְׁיָא אהָא בְּיָפִין שֶׁבּוֹ הָא בְּרָעִים שֶׁבּוֹ מֵי מִשְׁרָה אַמֵּי מִשְׁרָה נָמֵי לָא קַשְׁיָא הָא דְּאִישְׁתַּהִי הָא דְּלָא אִישְׁתַּהִי.:

Rather, the contradiction between the baraita that permits bathing in the Great Sea on Shabbat and the baraita that prohibits bathing in the Great Sea on Shabbat is not difficult. There is a distinction between the two. This baraita, which permits doing so, is referring to the pure water in it, i.e., the area in the Great Sea in which one bathes for pleasure during the week. That baraita, which prohibits bathing, is referring to the polluted water in it, which people enter only for medicinal purposes. And with regard to the contradiction between one statement with regard to the water in which flax was soaked and the other statement about water in which flax was soaked, it is also not difficult. There is a distinction between the two statements. This baraita, which prohibits bathing on Shabbat in water in which flax was soaked, is referring to a case where one remained in the water and thereby indicated that he was bathing for medicinal purposes. That baraita, which permits bathing on Shabbat in water in which flax was soaked, is referring to a case where one did not remain there. It is permitted to bathe in that water for non-medical purposes.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנררשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ביפין – שכן רוחצין בהן בחול לרחיצה שאינה לרפואה.
ברעים – אין רוחצין דמוכחא מלתא דלרפואה ותרוייהו בדאישתהי.
מי המשרה אמי המשרה לא קשיא – הך דקתני רוחצין במי המשרה אהנך תרתי דלעיל דקתני אבל לא במי המשרה הא דאישתהי הא דלא אשתהי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 2]

ים הגדול אים הגדול לא קשיא, הא ביפין שבו הא ברעים שבו. ומסתברא לי דמילתא פסיקתא קתני, יפין שבו אפילו נשתהא, רעין שבו אסור אפילו לא נשתהא, מדלא הזכיר כאן שהוי כלל, והא דקתני בברייתא קמייתא לא בים הגדול ולא במי משרה, לאו למימרא שיהא זה כזה ותרוייהו בדאשתהי, אלא תרוייהו לאיסורי האי כדיניה והאי כדיניה. ויש מפרשים דוקא בדאישתהי מדתני לה בהדי מי משרה, ולפי דבריהם יש לי לומר דמה שלא הזכיר כאן אשתהי ולא אשתהי, משום דסמיך אמאי דאמרן מעיקרא דאוקים ההיא דאין רוחצין בים הגדול דוקא בדאשתהי, ואכתי על ההיא תירוצא קיימא, אלא דאסיקנא השתא דלאו כולא מלתא תליא בשהוי בלחוד, אלא אף ביפין שבו ורעין שבו. וכסברא ראשונה נראה מדברי הריא״ף ז״ל.
אלא יש לומר כי הסתירה מדין רחיצה בשבת בים הגדול ששנינו בברייתא אחת שמותר על דין רחיצה בים הגדול ששנינו בברייתא אחרת שאסור לא קשיא [אינה קשה], ויש לחלק ולומר כי הא [זה] שהותר — במים היפין שבו שהם ראויים לרחיצה גם בימות החול לשם הנאה. ואילו הא [זו] שנאסר — הרי זה במים הרעים שבו שאין נכנסים לתוכם אלא לרפואה. וממי משרה על מי משרה נמי לא קשיא [גם כן אינו קשה], כי אפשר לחלק ולומר כי הא [ברייתא זו] האוסרת לרחוץ במי משרה בשבת — הריהי מדברת באופן דאישתהי [ששהה] בתוך המים ובכך הוא מראה שכוונתו לרפואה, ואילו הא [ברייתא זו] המתירה — מדברת באופן שלא אישתהי [השתהה], ורחיצה סתם שלא לשם רפואה הותרה.
Rather, the contradiction between the baraita that permits bathing in the Great Sea on Shabbat and the baraita that prohibits bathing in the Great Sea on Shabbat is not difficult. There is a distinction between the two. This baraita, which permits doing so, is referring to the pure water in it, i.e., the area in the Great Sea in which one bathes for pleasure during the week. That baraita, which prohibits bathing, is referring to the polluted water in it, which people enter only for medicinal purposes. And with regard to the contradiction between one statement with regard to the water in which flax was soaked and the other statement about water in which flax was soaked, it is also not difficult. There is a distinction between the two statements. This baraita, which prohibits bathing on Shabbat in water in which flax was soaked, is referring to a case where one remained in the water and thereby indicated that he was bathing for medicinal purposes. That baraita, which permits bathing on Shabbat in water in which flax was soaked, is referring to a case where one did not remain there. It is permitted to bathe in that water for non-medical purposes.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנררשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מתני׳מַתְנִיתִין: באֵין אוֹכְלִין אֵיזֹבְיוֹן בְּשַׁבָּת לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל בְּרִיאִים אֲבָל אוֹכֵל הוּא אֶת יוֹעֶזֶר וְשׁוֹתֶה אַבּוּבְרוֹאֶה כׇּל הָאוֹכָלִין אוֹכֵל אָדָם לִרְפוּאָה וְכׇל הַמַּשְׁקִין שׁוֹתֶה חוּץ מִמֵּי דְקָלִים וְכוֹס עִיקָּרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן לִירוֹקָה אֲבָל שׁוֹתֶה הוּא מֵי דְקָלִים לִצְמָאוֹ וְסָךְ שֶׁמֶן עִיקָּרִין שֶׁלֹּא לִרְפוּאָה.:

MISHNA: One may not eat eizoveyon on Shabbat because healthy people do not eat it, and therefore it is clear that anyone eating it is doing so for its medicinal value. However, one may eat a plant called yo’ezer and may drink abuvro’e. Furthermore, all types of food that healthy people eat may be eaten by a person even for medicinal purposes. And one may drink all drinks except for water from palm trees and a kos ikarin because they are known as a remedy for jaundice. Therefore, it is prohibited to drink them on Shabbat for curative purposes. However, one may drink palm tree water on Shabbat in order to quench his thirst, and one may smear ikarin oil on himself for non-medical purposes.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןספר הנרר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי דקלים. המעין היוצא במערבא מבין אותן ג׳ שתילים ובירושלמי שונין מי דקרין שדוקרין את המרה. אבוב רועה פי׳ בלשון ישמעאל אנבוב אל רעאי או עצאה אל רעאי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אבוב רועה
אבוב רועהא(שבת קט:) ושותה את אבוב רועה פי׳ עשב הוא ונקרא אבוב אלראעי בלשון ישמעאל ופי׳ בגמרא חוטרא דרעיא ומפרשין אותו ענף שגדל יחידי שאין לו ענפים אילך ואילך:
ערך אזביון
אזביוןבאין אוכלין אזביון בשבת בפרק שמנה שרצים (שבת קט:) ובפרק קמא דסוכה (סוכה יג) בגמרא דחבילי קש ובפרק י״א בפרה (משנה פרה י״א) ובסוף נגעים (משנה נגעים י״ד:ו׳) פירו׳ אזביון שומשוק בלשון רבנן כדאמרי רבי יוסף אמר אזוב אברתא בר המג אזביון אברתא בר הנג עולא אמר מריא חיורא ומסקנא רב פפי אמר שמשוק א״ר ירמיה כוותיה דרב פפי מסתברא וכולי בשמנה שרצים:
ערך דקר
דקרג(שבת קט:) חוץ ממי דקרי׳ וכוס עיקרים בגמרא בבלית מפרש מי דקלי׳. (ירושלמי בסוף כיצד מברכין) השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו חוץ ממי דקרים שהוא מברך ברוך שברא מיני רפואות אית דתנו מי דקלים ואית דתנו מי דקרים מ״ד מי דקרים שהן דוקרין את המרה מ״ד מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים. (ביצה ב. עדיות ד) בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה. (ובפרק ה׳ דשביעית) אלו כלים שאין האומן רשאי למוכרם בשביעית מחרישה וכל כליה העול והמזרה והדקר. (פרק י״ד דכלים) הקנתר של בנאי והדקר של חרש פי׳ אית דאמרי הדקר סיכתא בלשון חכמים כמו ששנינו יחפור בדקר ויכסה פי׳ אחר דקר בנגא ולשון מקרא את כדכתיב ולאתים וי״א דקר כמין יתד וכמין נגר. (עירובין יא:, עירובין טז) היו שם שני קנים מדוקרין ועש׳ להן פאה מלמעלה פי׳ מדוקרין שדקרו ונעצו אותם בארץ מן וידקור את שניהם. (סוכה יג. בגמ׳ דחבילי קש) קנים הדוקרין מסככין בהן פשיטא היינו יתדות אימ׳ קנים הדוקרנין היינו נמי דוקרני דקני פי׳ עיקר הקנים שנתלשו ויש בהן קנים הרבה הדבוקים בעיקר מסככין בהן דינם בדין האפקית׳ (א״ב פיר׳ דקל בלשון יוני את ומעדר והוחלפה אות למ״ד לאות רי״ש וכן באפסר):
ערך דשתנא
דשתנאד(שבת קט:) ושותה את אבוברואה ותימא ליה דשתנא היא (תענית כב.) אלו אמינא ליה דשתנא היא. (עבודה זרה יח) א״ל השמיעי לי אמרה ליה דשתנא אנא. (עבודה זרה כד) א״ר ספרא כמאן קרו פרסאי לנידה דשתינא מהכא כי דרך נשים לי (א״ב פירוש בלשון יוני דל מלא כאבים ורוחו קצר):
א. [אין קאלמוס צווייג.]
ב. [גריכיש קרוט עס הייסט איזאפ.]
ג. [שפיז שטעכען פאלמ׳.]
ד. [ווייבערצייט.]
מתני׳ איזביון – מפרש בגמרא שאינו מאכל בריאים ומוכחא מלתא דלרפואה אכיל ליה.
אבל אוכל הוא את יועזר – שהרבה אוכלין אותו כשהן בריאין.
ממי דקלים – מפרש בגמרא.
וכוס עיקרין – משקה שכותשין לתוכו עיקרי ירקות ובשמים ובגמרא מפרש ליה.
מפני שהן לירוקה – לחולי של ירקון ואינו מאכל בריאים.
לצמאו – אם אינו חולה.
סימן שנו
כל האוכלין שאדם אוכל לרפואה ושלא לרפואה, אוכל אדם בשבת אפילו לרפואה. דכיון דאכלי ליה נמי שלא לרפואה לא מוכחא רפואתו. אבל דבר דלא אכלי ליה אלא לרפואה, לא מצי אכיל. כדתנן (שבת קט ע״ב) אין אוכלין איזוביון לפי שאינו מאכל בריאים אבל אוכל הוא את יועזר, לפי שהוא מאכל חולין ובריאים. וכן כל המשקין ששותין לרפואה ושלא לרפואה שותה בשבת אפילו לרפואה, אבל משקין שאין שותין אלא לרפואה לא. והיינו דתנן חוץ ממימי דקלים מפני שהם לירקון. ואם אינו חולה שותה (מהן) הוא מי דקלים לצמאו ולא לרפואתו.
וכן שמן של עיקרים הוא סך אם אינו חולה. כדתנן (שבת קט ע״ב) סך שמן של עיקרין שלא לרפואה. ואם חולה הוא לא יסוך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ ג. אין אוכלין איזוב יון בשבת וכו׳. מפרש בגמ׳ שעושין אותו להוציא תולעים שיש לאדם במעיו, גזרינן משום שחיקת סממנין, שניכר לכל שלצורך רפואה אוכל אותו.
אבל אוכל את יועזר. שהרבה מן הבריאים אוכלין אותו כל השנה. ותנן כל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכל המשקין שותה, ואע״פ שהוא מאכל עשוי להוציא תולעין שבכבד דרך בית הרעי.
ושותה אבוב רועה. העשוי להציל ממי ששתה מים או יין מגולין, ומשקה הוא שרגילין הבריאים לשתותו רוב השנה.
וכל האוכלין וכו׳. מפרש בגמ׳ לאיתויי (כחל) [טחול] לשינים וכרישין לבני מעים שידוע לכל שרפואה יש לו, אפי׳ הכי לא חיישינן לגזירה שמא ישחק סמנין, כיון שהם מאכל בריאים.
וכל המשקין שותה. לאיתויי מי צלפים בחומץ.
חוץ ממי דקלים. שני דקלים היו ידועין להן ומים היו נובעין בין שניהם, ואותן המים היתה משלשלת, השותם אותם כוס אחד מהם היה מתחיל קצת לשלשלו, והשני הרבה, והשלישי שנכנס לגוף באותו ענין עצמו יצא מרוב השתלשלותו.
וכן כוס העיקרין. משקה הוא שכותשין עיקרי ירקות כבשמים, והוא עשוי לרפואה הרבה, שלא יזוב זוב [או] דם ממעיין פתוח לזוב, או לרפואת ירקון, ומזיק קצת שמתעקרין האיש או האשה מהיות עוד מוליד. ואלו שניהם ניכרין לכל העולם שהן לרפואה.
מתני׳: אין אוכלין איזוב יון בשבת. תוספתא (פי״ג, ה״ז): אין לועסין מצטיכא בשבת, אימתי בזמן שמתכוון לרפואה ואם מפני ריח הפה הרי זה מותר, לא ישוף אדם סם יבש בשיניו בשבת, אימתי בזמן שמתכוון לרפואה, ואם מפני ריח הפה הרי זה מותר.
המשנה השלישית אין אוכלין אזוב יון בשבת לפי שאינו מאכל בריאים אבל אוכל הוא את יעזר ושותה את אבוברואה כל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכל המשקין הוא שותה חוץ ממי דקרים וכוס העקרים מפני שהן לירוקה אבל שותה הוא מי דקרים לצמאו וסך שמן עקרין שלא לרפואה אמר הר״ם פי׳ אזוב יון הוא בערבי אסטובדוס ויעזר הוא בערבי פודג וכיוצא בו ואבוברו״אה בערבי עצ״א אלדמי ומה שאמ׳ כל האוכלי׳ אוכל אדם לרפואה ענינו כי כל דבר שדרכו שאוכלין אותו הבריאים שנזונין בו שהוא מותר לאדם לאכלו על דרך רפואה כיון שהוא מזון אצל בני אדם בכלל ובארץ ישראל שני דקלים וביניהם מעיין מים והשותה מהם ישלשל וירפה בני מעיו ואלו המים נקראים מי דקרים ואסור לאדם לשתות אספרגוס והוא סם משלשל בשבת כלל וכוס העקרין הוא שיחברו עקרין בד בבד ודכין אותן ושותין אותן ביין ומי שהיא זבה ושותה מהן שלשה כוסות תתרפא ותחיה מחליה וכששותה ממנו בעל הירקון באחד ממיני היין יתרפא ויהיה עקר ולא יוליד ולפיכך הוא הנקרא כוס העקרין וירוקה שם החולי הנקרא ירקון ובערבי ירקאז ואותם העקרים הם זא״ג מאסכנדריא ועשב סרו בערבי עשבא אלס״ר ופירשו עשב השמחה וכרכם:
אמר המאירי המשנה השלישית והכונה בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר אין אוכלין אזוב יון בשבת ופרשו בו אברתא בר הות ומפרשים בו אזוב הגדל בין הקנים ויש קורין אזוב יון בקמצות היוד והוא״ו כלומר שבא מארץ יונים ואמר שאין אוכלין אותו בשבת לפי שאינו מאכל בריאים כלל והדבר ברור שאינו אוכלו אלא לרפואה להוציא התולעים שבמעים והוא שאמרו עליו לקוקני וכל שהוא ברור שאוכלו לרפואה יש לגזור בו משום שחיקת סמנין אבל אוכל הוא את יועזר והוא עשב ידוע אצלם לתולעים שבכבד והוא האמור בגמ׳ עליו לארקתא והיו הרבה מן הבריאים אוכלים אותו ושותה את אבובראה והוא משקה ידוע אצלם והיו אף הבריאים שותים ממנו הרבה פעמים והוא עוזר לרפואה למי ששתה מים מגולים:
גמ׳ אין אוכלין אזוב יון בשבת כו׳ כצ״ל וכן ברש״י:
א משנה אין אוכלין איזביון בשבת, לפי שאינו מאכל בריאים והכל יודעים שהוא אוכלו לצורך רפואה, אבל אוכל הוא את הירק יועזר, ושותה אבוברואה. ועוד, כל האוכלין (מיני מאכל) הנאכלים על ידי בריאים — אוכל אדם המתכוון לרפואה, וכל המשקיןשותה, חוץ ממי דקלים וכוס עיקרין, מפני שהן רפואה מפורסמת לירוקה, וכיון שידועים כרפואה אסור לו לשתותם בשבת להתרפא. אבל שותה הוא בשבת מי דקלים לרוות את צמאו, וסך שמן עיקרין שלא לרפואה.
MISHNA: One may not eat eizoveyon on Shabbat because healthy people do not eat it, and therefore it is clear that anyone eating it is doing so for its medicinal value. However, one may eat a plant called yo’ezer and may drink abuvro’e. Furthermore, all types of food that healthy people eat may be eaten by a person even for medicinal purposes. And one may drink all drinks except for water from palm trees and a kos ikarin because they are known as a remedy for jaundice. Therefore, it is prohibited to drink them on Shabbat for curative purposes. However, one may drink palm tree water on Shabbat in order to quench his thirst, and one may smear ikarin oil on himself for non-medical purposes.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןספר הנרר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב יוֹסֵף אֵזוֹב אַבְרָתָה בַּר הֲמַג אֵיזֹבְיוֹן אַבְרָתָה בַּר הִינְג עוּלָּא אָמַר מָרְוָא חִיוָּרָא עוּלָּא אִיקְּלַע לְבֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אַיְיתוֹ לְקַמֵּיהּ מָרְוָא חִיוָּרָא אֲמַר הַיְינוּ אֵזוֹב דִּכְתִיב בְּאוֹרָיְיתָא רַב פַּפֵּי אָמַר שׁוּמְשׁוּק א״ראָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי כְּוָותֵיהּ דְּרַב פַּפֵּי מִסְתַּבְּרָא דִּתְנַן מִצְוַת אֵזוֹב שְׁלֹשָׁה קְלָחִין וּבָהֶן שְׁלֹשָׁה גִבְעוֹלִין וְשׁוּמְשׁוּק הוּא דְּמִשְׁתַּכְחָא הָכִי לְמַאי אָכְלִי לֵיהּ לְקוּקְאיָנֵי בְּמַאי אָכְלִי לֵיהּ בִּשְׁבַע תַּמְרֵי אוּכָּמָתָא מִמַּאי הָוְיָא מִקִּימְחָא דִשְׂעָרֵי (בְּמָנָא) דַּחֲלֵיף עֲלֵיהּ אַרְבְּעִין יוֹמִין.:

GEMARA: Rav Yosef said: Unspecified hyssop mentioned in the Torah is called abarta bar hamag in Babylonia, and eizoveyon is called abarta bar hing. Ulla said: The hyssop mentioned in the Torah is white sage. The Gemara relates: Ulla happened to come to the house of Rav Shmuel bar Yehuda. They brought white sage before him. He said: This is the hyssop that is written in the Torah. Rav Pappi said: Hyssop is the root called shumeshuk. Rav Yirmeya of Difti said: In accordance with the opinion of Rav Pappi it is reasonable, as we learned in a mishna: The mitzva of hyssop is that one take three branches each with three stems, and shumeshuk is the species that is found with that configuration of three stems on each of its branches. The Gemara says: For what purpose do people eat it? It is eaten for curing intestinal worms. And with what is it eaten? It is eaten with seven black dates. From what do worms come into being in the intestines? They come into being from eating barley flour from a vessel that held the flour for forty days since it was ground.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[... אברתא בר] חמג קיל אלשיח
וברהנג׳ אלק⁠[...]
[מרו חיורא] אלמרו אלאביץ׳
שומשק מרונג⁠[...]
[... אברתא בר] חמג יש אומרים לענה.
וברהנג [...]
[מרו חיורא] אזובית לבנה.
שומשק מרונג⁠[...]
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אברתא
אברתאאבר המג בגמ׳ דאזוב יון (שבת קט:) אזוב אברתא בגמ׳ דחבילי קש במפנין (שבת קכח.), נתרי ואברת׳ (עבודה זרה כט) בגמ׳ דמתרפאין:
ערך מר
מרב(תרומות פרק ח) שיעור המים המגולה כדי שתאבד בהן המרה פי׳ ארס של נחש. (פסחים לט) ובחרחבינה ובמרור (גמרא) מרור. מרריתא פי׳ חזרת יער שהיא מרה אימא מררתא דכופיא פי׳ מרה של דג ששמו כופיא והוא שיבוטא והוא קולייס האספנין (שבת קט:) עולא אמר אזוב יון מרוא חיורא פי׳ בלעז מרוז״י (א״ב פי׳ בלשון יוני מין עשב אשר ריחו טוב ועליו לבנים. ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה כבר פי׳ בערך טף):
ערך קקני
קקניג(שבת קט:) למאי אכלי ליה לקוקאני (ברכות לו.) אכל קמחא דשערי כיון דקשי לקוקאני לא עבידי אינשי דשדי לפומייהו (חולין סז) א״ר שישא בריה דרב אידי קוקיאני אסירי וכו׳ פי׳ תולעת:
ערך שמשק
שמשקד(שבת קט:) רב פפי אמר שמשוק פי׳ הוא אזוב שכתוב בתורה (א״ב פי׳ בל״י מין עשב של ריח טוב ועלהו עומד בליחותו ימים רבים וי״א כי כן שמו גם בלשון מצרי ואדומי):
א. [גריכיש קרויט.]
ב. [גיפט, גאלל ביטטער.]
ג. [ווירמע.]
ד. [איין שמאקהאפטע פפלאנצע.]
גמ׳ אמר רב יוסף אזוב – דאורייתא שהוכשר להזאה הוא שקורין אברתא בר המג.
איזביון – דמתניתין הוא שקורין אברתא בר הינג ויש מרבותי מפרשים בר המג שגדל במקום גמי בר הינג שגדל בין ההגים רונצ״ץ.
עולא אמר – אזוב דאורייתא הוא מרוא חיורא בלעז שלוי״א.
שומשוק – הוא אזוב דאורייתא.
ג׳ קלחים – דאגודה כתיב ואין אגודה פחות מג׳.
ובהן ג׳ גבעולין – בכל קלח ג׳ גבעולין קנים דקים כעין של קנבוס.
לקוקייני – תולעים שבבני מעים.
דחליף עליה מ׳ יומי – משנטחן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא אמר רב יוסף: אזוב סתם הכתוב בתורה — הוא הקרוי בבבל ״אברתה בר המג״, איזביון — הוא הנקרא ״אברתה בר הינג״. עולא אמר: אזוב הכתוב בתורה הוא מרוא חיורא [לבנה]. ומסופר: עולא איקלע לבי [הזדמן לבית] רב שמואל בר יהודה. אייתו לקמיה [הביאו לפניו] מרוא חיורא [לבנה]. אמר: היינו [זהו] אזוב דכתיב באורייתא [שנאמר בתורה]. רב פפי אמר: איזוב הוא הקרוי שומשוק. אמר רב ירמיה מדיפתי: כוותיה [כשיטתו] של רב פפי מסתברא [מסתבר] לומר, דתנן כן שנינו במשנה]: מצות אזוב שיקח שלשה קלחין (ענפים), ובהן, בכל קלח שלשה גבעולין, ושומשוק הוא דמשתכחא הכי [שמצוי כך] שיהיו בכל קלח שבו שלשה גבעולים, ואומרים: למאי אכלי ליה שם מה אוכלים אותו]לקוקאיני הירפא מתולעי המעיים]. ובמאי אכלי ליה [במה אוכלים אותו] — עם שבע תמרי אוכמתא [תמרים שחורות, כהות]. ממאי הויא [ממה היא, מחלה זו נהיית, באה]מקימחא דשערי במנא דחליף עליה ארבעין יומין אכילת קמח שעורים שבכלי שעברו עליו ארבעים יום].
GEMARA: Rav Yosef said: Unspecified hyssop mentioned in the Torah is called abarta bar hamag in Babylonia, and eizoveyon is called abarta bar hing. Ulla said: The hyssop mentioned in the Torah is white sage. The Gemara relates: Ulla happened to come to the house of Rav Shmuel bar Yehuda. They brought white sage before him. He said: This is the hyssop that is written in the Torah. Rav Pappi said: Hyssop is the root called shumeshuk. Rav Yirmeya of Difti said: In accordance with the opinion of Rav Pappi it is reasonable, as we learned in a mishna: The mitzva of hyssop is that one take three branches each with three stems, and shumeshuk is the species that is found with that configuration of three stems on each of its branches. The Gemara says: For what purpose do people eat it? It is eaten for curing intestinal worms. And with what is it eaten? It is eaten with seven black dates. From what do worms come into being in the intestines? They come into being from eating barley flour from a vessel that held the flour for forty days since it was ground.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲבָל אוֹכֵל הוּא אֶת יוֹעֶזֶר.: מַאי יוֹעֶזֶר פּוּתַּנְק לְמַאי אָכְלִי לַהּ לְאַרְקָתָא בְּמַאי אָכְלִי לַהּ בִּשְׁבַע תַּמְרֵי חִיוָּורָתָא מִמַּאי הָוְיָא מֵאוּמְצָא וּמַיָּא אַלִּיבָּא רֵיקָנָא וּמִבִּישְׂרָא שַׁמִּנָא אַלִּיבָּא רֵיקָנָא וּמִבִּישְׂרָא דְתוֹרָא אַלִּיבָּא רֵיקָנָא מֵאַמְגּוּזָא אַלִּיבָּא רֵיקָנָא וּמִגִּירֵי דְרוּבְיָא אַלִּיבָּא רֵיקָנָא וּמִשְׁתֵּי מַיָּא אַבָּתְרֵיהּ.

We learned in the mishna: However, one may eat the yo’ezer plant. The Gemara asks: What is yo’ezer? The Gemara answers: It is the vegetable known as potnak. For what is it eaten? It is eaten to cure liver worms. With what is it eaten? It is eaten with seven white dates. From what do worms come into being in the liver? From eating raw meat with water on an empty stomach, and from eating fatty meat on an empty stomach, and from eating ox meat on an empty stomach, and from eating nuts on an empty stomach, and from eating fenugreek shoots on an empty stomach and drinking water thereafter.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ארקתא] יתולד פי ספל אלאנסאן יערף בחב [אלקרע]
ארקתא תולעת] הנולדת בצואת1 האדם הידועה כ׳חב [אלקרע׳.⁠2]
1. המילה הערבית היא ׳ספל׳ שהוראתה תחתית אך על פי תשובה הנמצאת בתג״א ח״ב עמ׳ 167–168, המתייחסת למילה זו עולה שהכוונה לצואה אלא שהמחבר השתמש בלשון נקייה, שאולי הייתה מוכרת במקומו למילה זו.
2. כך נמצא בתשובות גאונים אסף ח״ב עמ׳ 167–168.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ארקתא
ארקתאא(שבת קט:) מאי יועזר פותנק למאי אכלילה לארקתא (פירש רש״י תולעים שבכבד ולי נראה שהוא חולי ירקון וכן נקרא בלשון רומי ונולד חולי זה מסתימת שלפוחית המרה אשר היא בכבד):
ערך גר
גרב(שבת קט:) ומגירי דרובי אליבא ריקנא פי׳ לולבי גפנים פי׳ אחר זרע פשתן:
א. [געלזיכט.]
ב. [וויק לויב.]
פותנק – בלעז פולא״ל.
לארקתא – תולעים שבכבד.
ממאי הוי – החולי.
מאומצא – בשר בגחלים.
אליבא ריקנא – קודם אכילה.
ומגירי דרובייא – לולבי תילתן כעין לולבי גפנים.
רוביא – תילתן פינגרי.
ומשתי מיא בתרייהו – האוכל אחד מאלו קודם אכילה ושותה אחריו מים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם מאמגוזא אליבא ריקנא כו׳. נ״ב פי׳ אגוז והוא כמו אמגוזא ופלגא אמגוזא דגיטין:
ג שנינו במשנה: אבל אוכל הוא את הירק יועזר. ושואלים: מאי [מה הוא] יועזר? ואומרים: הוא הירק הקרוי פותנק. למאי אכלי לה שם מה אוכלים אותו]לארקתא התרפא מתולעי הכבד]. במאי אכלי לה [במה אוכלים אותו] — עם שבע תמרי חיוורתא [תמרים לבנות]. ממאי הויא [ממה היא, מחלה זו נהיית, באה]מאומצא ומיא אליבא ריקנא אכילת בשר נא ומים על לב קיבה ריקה], ומבישרא שמנא אליבא ריקנא, ומבישרא דתורא אליבא ריקנא [ומבשר שמן על לב קיבה ריקה], מאמגוזא אליבא ריקנא [ומאגוז על לב קיבה ריקה], ומגירי דרוביא אליבא ריקנא ומשתי מיא אבתריה [ומאכילת ענפי תלתן על לב קיבה ריקה ושתית מים אחריו].
We learned in the mishna: However, one may eat the yo’ezer plant. The Gemara asks: What is yo’ezer? The Gemara answers: It is the vegetable known as potnak. For what is it eaten? It is eaten to cure liver worms. With what is it eaten? It is eaten with seven white dates. From what do worms come into being in the liver? From eating raw meat with water on an empty stomach, and from eating fatty meat on an empty stomach, and from eating ox meat on an empty stomach, and from eating nuts on an empty stomach, and from eating fenugreek shoots on an empty stomach and drinking water thereafter.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאִי לָא לִיבְלַע תַּחְלֵי חִיוָּורָתָא וְאִי לָא לִיתִּיב בְּתַעֲנִיתָא וְלַיְתֵי בִּישְׂרָא שַׁמִּנָא וְלִישְׁדֵּי אַגּוּמְרֵי וְלִימֵיץ גַּרְמָא וְלִיגַמַּע חַלָּא וְאִיכָּא דְאָמְרִי חַלָּא לָא מִשּׁוּם דְּקָשֵׁי לְכַבְדָּא וְאִי לָא לַיְיתֵי גורדא דַאֲסִינְתָּא דִּגְרִידָא מֵעִילַּאי לְתַתַּאי וְלָא מִתַּתַּאי לְעִילַּאי דִּילְמָא נָפְקָא אַיְּידֵי פּוּמֵּיהּ וְלִישְׁלְקַהּ בְּשִׁיכְרָא בֵּי שִׁיבָבֵי וּלְמָחָר נִסְכְּרִינּוּן לְנִקְבִין דִּידֵיהּ וְלִישְׁתֵּי וְכִי מִפְּנֵי מִפְּנֵי אַפְּשִׁיחָה דְּדִקְלָא.:

And if one has liver worms but does not have any potnak handy, or if one has taken potnak and it did not help, he should swallow white cress. And if he does not have that or if it did not help him, he should sit in fast, and take fatty meat and place it on coals and suck the bone and swallow vinegar. And some say: One should not drink vinegar because it is harmful to the liver. And if none of those options are available, let one take the sawdust that was scraped from the shell of a thorn bush from top to bottom, and not from bottom to top, as perhaps then the worms will come out through his mouth. And let one then boil the scrapings in beer at twilight and the next day close his nostrils and drink it. And when he defecates, he should defecate on the trunk of a palm tree.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך שב
שבא(שבת קט:) ולישלוקה לשיכרא בי שבבי פי׳ בין השמשות פ״א בין שכניו תרגום משכנתה משבבתה ס״א בי שיכבי פי׳ בבית הקברות:
א. [נאכבאהר.]
ואי לא – אי לית ליה פותנק א״נ אכליה ולא איתסי.
תחלי – שחלי כרישו״ן.
לימוץ גרמא – יהא מוצץ אבר יפה מאותו בשר וימץ שמנו בפיו.
גורדא דאסינתא – קליפה גרודה מן הסנה.
מעילאי לתתאי – שתהא גרודה מלמעלה למטה.
דלמא נפק – התולעים.
איידי פומיה – דרך פיו.
בי שבבי – בין השמשות בחשכותא דשמשי. ל״א בי שבבי בבית אחד משכניו שלא יריח הוא הריח שהוא קשה לו.
נסכרינן לנקבים דיליה – יסתום נחיריו שלא יריח ל״א יסתום נחיריו ונקבי אזניו שלא יצא כח המשקה מגופו.
מפני אפשיחה – מקום שנפשח הדקל אישברנקי״ר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי [ואם] היו לו תולעי כבד ולא היה בידו יועזר, או שהיו בידו ואכלם ולא הועילו — ליבלע תחלי חיוורתא [שיבלע שחליים לבנות]. ואי [ואם] לא היו בידו או שלא הועילו — ליתיב בתעניתא, וליתי בישרא שמנא ולישדי אגומרי, ולימיץ גרמא, וליגמע חלא [שישב בתענית, ויביא בשר שמן וישים אותו על גחלים, וימצוץ עצם, ויגמע חומץ]. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: חלא [חומץ] לא ישתה, משום דקשי לכבדא [שקשה, מזיק החומץ לכבד]. ואי [ואם] לא היו בידו אותם דברים או שלא הועילו — לייתי גורדא דאסינתא דגרידא מעילאי לתתאי [יביא גרר, נסורת, שגררו מקליפת הסנה מלמעלה למטה], ולא שגררו אותו מתתאי לעילאי [מלמטה למעלה], דילמא נפקא איידי פומיה [שמא יצאו התולעים דרך פיו], ולישלקה בשיכרא בי שיבבי [וישלוק אותה, את הנסורת, בשיכר בין השמשות], ולמחר נסכרינון לנקבין דידיה, ולישתי [יסגור את נקביו, נחיריו וישתה], וכי מפני, מפני אפשיחה דדקלא [וכאשר נפנה לצרכיו, יתפנה על גזע של דקל].
And if one has liver worms but does not have any potnak handy, or if one has taken potnak and it did not help, he should swallow white cress. And if he does not have that or if it did not help him, he should sit in fast, and take fatty meat and place it on coals and suck the bone and swallow vinegar. And some say: One should not drink vinegar because it is harmful to the liver. And if none of those options are available, let one take the sawdust that was scraped from the shell of a thorn bush from top to bottom, and not from bottom to top, as perhaps then the worms will come out through his mouth. And let one then boil the scrapings in beer at twilight and the next day close his nostrils and drink it. And when he defecates, he should defecate on the trunk of a palm tree.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְשׁוֹתִין אַבּוּבְרוֹאֶה.: מַאי אַבּוּבְרוֹאֶה חוּמַטְרִיָּא מַאי חוּמַטְרִיָּא חוּטְרָא יְחִידָאָה לְמַאי עָבְדִי לַהּ לְגִילּוּיָא וְאִי לָא לַיְתֵי חַמְשָׁא כְּלִילֵי וְחַמְשָׁא כּוֹסָתָא דְשִׁיכְרָא וְנִישְׁלוֹקִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי עַד דְּקַיְימָא אַאַנְפָּקָא וְנִישְׁתֵּי.

We learned the mishna: And one may drink abuvro’e on Shabbat. The Gemara asks: What is abuvro’e? The Gemara answers: It is the plant known as ḥumtareya. The Gemara asks: What is ḥumtareya? It is that which is called the lonely staff. The Gemara asks: For what purpose is it used? It is used for one who drank exposed water from which we suspect a snake drank and left behind its venom. And if one does not have the lonely staff, or if it was ineffective, let him take five roses and five cups of beer and cook them together until there is a quarter of a log of liquid and then drink it.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חמטריא
חמטריאא(שבת קט:) מאי אבוברואה חומטריא מאי חומטריא חוטרא יחידאה פירש רש״י עץ הגדל יחידי בלא ענף:
ערך טרק
טרקב(שבת קט:) אבובארא ליתי אגנא דתחלי וחמרא ריחנא וליתיב התם ולטרוקינהו בהדי הדדי (בבא קמא קטו:) לא שנו אלא שלא טרקו אבל טרקו אסור פירוש עברו:
ערך כליל
כלילג(כתובות עז:) גירדא דחספה וכליל מלכא פירוש יורדא. וי״א בסיליקון. (שבת קט:) ליתי חמשא כלילי (א״ב שם מין עשב בלשון ישמעאל ובכל ענף שלו שלשה עלים וריחו נודף כמו כרכום ומן העשב עושים עטרות ויש לו סגולות ברפואה):
ערך כס
כסד(תמיד פרק ג) השקו את התמיד בכוס של זהב למה שיהא נוח העור להתפשט מן הבשר כמפורש (ביצה מ) אבל משקין ושוחטין את הבייתות משום סירכא דמשכא ויש מפרשים שאם היו סרכות בריאה מחמת הצמאה שמדבקת בלב ובצלעות נפרדת כששותה. (ברכות כט) יומא בכסא דמנקרא ותיתבר פי׳ מי שמשתמש בכלי מעולה יום אחד ונשבר לא איכפת ליה (ברכות לב.) אייתי כסא דמנקרא בת ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו ואיעציבו. פי׳ אחר דמנקרא מלשון בנקרת הצור כלומר כוס זכוכית חקוקות צורות שהוא יקר מאוד (מנחות כח:) גביעים למה הן דומין כמין כוסות אלכסנדריים. (שבת קט:) חמשה כוסתהא. (בילמדנו ויהי ביום השמיני) כי יתן בכוס בכיס כתיב אתה נותן עיניך בכוס והחנוני נותן עיניו בכיס שלך אם יש בו מעות הרבה אם לאו:
א. [איינע ארט פפלאנצע.]
ב. [פערמישען.]
ג. [איין ארט פפלאנצע.]
ד. [בעכער.]
חוטרא יחידאה – עץ הגדל יחידי בלא ענף.
לגילוייא – מי ששתה מים מגולין.
חמשה כלילי – וורדין.
כוסאתא דשיכרא – כוסות.
עד דקיימי אאנפקא – שיעמדו על מדה מחזקת אנפק והיא רביעית הלוג כדאמרינן בחזקת הבתים (ב״ב נח:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד שנינו במשנה: ושותין בשבת אבוברואה. ושואלים: מאי [מהו] אבוברואה? ומסבירים: הוא הירק הקרוי חומטריא. ושואלים: מאי [מהו] חומטריא? ומסבירים: הוא הקרוי חוטרא יחידאה. ואומרים: למאי עבדי לה שם מה עושים אותו]לגילויא מי ששתה מים מגולים], שיש לחשוש שמא שתה מהם נחש והטיל בהם ארס. ואי [ואם] לא היה לו חוטרא יחידאה או שלא הועיל — ליתי חמשא כלילי וחמשא כוסתא דשיכרא, ונישלוקינהו בהדי הדדי [שיביא חמשה ורדים וחמש כוסות שיכר, ויבשלם יחד] עד דקיימא אאנפקא, ונישתי [שיגיע הנוזל לכדי רביעית, וישתה] מאותו משקה.
We learned the mishna: And one may drink abuvro’e on Shabbat. The Gemara asks: What is abuvro’e? The Gemara answers: It is the plant known as ḥumtareya. The Gemara asks: What is ḥumtareya? It is that which is called the lonely staff. The Gemara asks: For what purpose is it used? It is used for one who drank exposed water from which we suspect a snake drank and left behind its venom. And if one does not have the lonely staff, or if it was ineffective, let him take five roses and five cups of beer and cook them together until there is a quarter of a log of liquid and then drink it.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִימֵּיהּ דְּרַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי עֲבַדָה לֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא חַד כְּלִילָא וְחַד כּוֹסְתָּא דְשִׁיכְרָא שְׁלַקָה וְאַישְׁקִיתֵיהּ וּשְׁגַרָא תַּנּוּרָא וּגְרַפְתֵּיהּ ואותביתיה לבינתא בגוויה וּנְפַק כְּהוּצָא יַרְקָא.

The Gemara relates: Rav Aḥadvoi bar Ami’s mother made this remedy for a certain man who had drunk exposed water suspected of having venom in it. She took one rose and one cup of beer and she boiled them. She gave it to him to drink, and lit the oven, and swept out the coals, and placed a brick inside it on which he could sit and not get burned. And something that appeared like a green leaf emerged, i.e., he vomited the venom.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושגרא תנורא – הסיקה תנור.
וגרפתיה – מגחלים שיצטנן קצת.
ואותבה לבינתא בגויה – שישב עליה ולא יכוה.
ונפק מיניה – הקיא הארס שבלע.
הוצא – עלה של לולב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסופר: אימיה [אמו] של רב אחדבוי בר אמי עבדה ליה לההוא גברא [עשתה לו רפואה לאדם אחד] ששתה מים מגולים והיה חשש שבלע ארס, חד כלילא וחד כוסתא דשיכרא [מוורד אחד וכוס אחת של שיכר]. שלקה ואישקיתיה, ושגרא תנורא וגרפתיה, ואותביתיה לבינתא בגוויה [בשלה והשקתה אותו, והסיקה את התנור וגרפה אותו, ושמה לבינה בתוכו], שעליה ישב אותו אדם ולא ייכווה, ונפק כהוצא ירקא [ויצא ממנו כעלה ירוק], והוא הארס שהקיא.
The Gemara relates: Rav Aḥadvoi bar Ami’s mother made this remedy for a certain man who had drunk exposed water suspected of having venom in it. She took one rose and one cup of beer and she boiled them. She gave it to him to drink, and lit the oven, and swept out the coals, and placed a brick inside it on which he could sit and not get burned. And something that appeared like a green leaf emerged, i.e., he vomited the venom.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַב אַוְיָא אָמַר רְבִיעֵתָא דַחֲלָבָא מֵעִיזָּא חִיוָּרְתָּא רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אָמַר לַיְיתֵי אֶתְרוֹגָא חֲלִיתָא וְלִחַיְּיקֵיהּ וְלִימַלְּיֵיהּ דּוּבְשָׁא וְלוֹתְבֵהּ בֵּי מִילְלֵי דְנוּרָא וְלֵיכְלֵיהּ רַבִּי חֲנִינָא אָמַר מֵי רַגְלַיִם בְּנֵי אַרְבָּעִים יוֹם בַּרְזִינָא לְזִיבּוּרָא רביעאה לְעַקְרַבָּא פַּלְגָא רִיבְעָא לְגִילּוּיָא רִיבְעָא אֲפִילּוּ לִכְשָׁפִים מְעַלּוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲנִיגְרוֹן וַאֲבַנְגַּר וְתִירְיָיקָה מְעַלּוּ בֵּין לְגִילּוּיָא בֵּין לִכְשָׁפִים.

Rav Avya said: The remedy for one who has swallowed venom is to drink a quarter of a log of milk from a white goat. Rav Huna bar Yehuda said: Let one bring a sweet citron and make a hole in it, and fill it with honey, and place it among burning coals, and eat it. Rabbi Ḥanina said: Urine that is forty days old is an effective remedy for several maladies: A very small cupful is beneficial in treating a hornet sting. A quarter of a log is beneficial in treating a scorpion bite. Half a log is effective in treating one who drank exposed water. A log is even effective in counteracting witchcraft. Rabbi Yoḥanan said: Water in which spinach was boiled [anigron], and water in which banagri grass was boiled [avangar], and balsam are effective for both one who drank exposed water and as an antidote for witchcraft.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חל
חלא(שבת קט:) אבוברואה ליתי אתרוגא חליתא. (מגילה ז) אנא שדרי ליה חוליא איהו שדר לי חורפא. (עבודה זרה לה.) בעו מיניה מרבי אסי הני אהיני שליקי דארמאי מאי חליי לא תבעי לן דודאי אסירי. (גיטין מז) גמירי דיומא בתרא כל דבעי מינייהו עבדי ליה כי היכי דליחול אדמיה פי׳ כיון שעושין לו רצונו מתמתק דמו ויש להן בו טעם. פי׳ אחר שימחול על דמו. החדלתי את מתקי תרגום ית חליי מה מתוק מדבש תרגום מה חלי מדבשא. ותהי בפי כדבש למתוק תרגום כדבש חלי:
ערך כנגר
כנגרב(שבת קט:) א״ר יוחנן אנגרון כנגר ותירייקי מעלו בין לגילויא בין לכשפים. פי׳ בתשובות יש במקומינו דבר שיוצא מאיליו ויש שקורין אותו כנגר חרזוק לאילי והוא מר ובלשון ערבי חנטל וכששותין אותו מתיר כריסו והן הן פקועות (א״ב פי׳ בלשון יוני זרע מין עשב נמנא כמעט בכל הגנות וריחו טוב ויש לו סגולות ברפואה ועשנו מנגד הכשפים ומבריח הנחשים):
א. [זים, זאפטיג.]
ב. [איין ארט פפלאנצע.]
אתרוג חליתא – מתוק.
ולחייקיה – לגויה יחקוק בתוכו חקק.
וליתבה בי מיללי דנורא – מניחו ע״ג גחלים לוחשות שיתבשל האתרוג בדבש.
בני מ׳ יום – שעברו עליהם מ׳ יום. ל״א של תינוק בן מ׳ יום.
ברזינא לזיבורא – כוס קטן מאד ושמו ברזינא מאותן מי רגלים שותין למי שנשכתו צרעה ומתרפא.
רביעתא לעקרב – רביעית לוג למי שעקצו עקרב.
פלגא ריבעא לגילויא – חצי לוג.
רבעא – לוג.
אניגרון ואבנגר ותירייקי – מים שנשלק בהם בנגרי מין עשב ששמו בנגרי וסתם אניגרון מי שלק תרדין כדאמרינן (ברכות דף לה:) אניגרון מיא דסילקא ותירייקי צרי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אויא אמר: הרפואה למי שבלע ארס היא שתיית רביעתא דחלבא מעיזא חיורתא [רביעית הלוג חלב מעז לבנה]. רב הונא בר יהודה אמר: לייתי אתרוגא חליתא ולחייקיה ולימלייה דובשא, ולותבה בי מילליי דנורא, וליכליה [שיביא אתרוג מתוק ויעשה בו חור וימלאנו בדבש, וישים אותו בין גחלי האש, ויאכלנו] ויועיל לו. ר׳ חנינא אמר: מי רגלים בני (ששהו) ארבעים יום מועילים לכמה דברים: ברזינא [כוס קטנה מאד] — מועילה לזיבורא נשיכת צירעה]. רביעאה [רביעית] — מועילה לעקרבא עקיצת עקרב]. פלגא ריבעא [חצי לוג] — מועילה לגילויא מי ששתה מים מגולים], ריבעא [לוג]אפילו לכשפים מעלו [מועילים]. אמר ר׳ יוחנן: אניגרון (מים שנתבשלו בהם תרדים), ואבנגר (מים שנתבשל בהם עשב ששמו בנגרי), ותירייקה (צרי) — מעלו [מועילים] בין לגילויא מי ששתה מים מגולים], בין לכשפים.
Rav Avya said: The remedy for one who has swallowed venom is to drink a quarter of a log of milk from a white goat. Rav Huna bar Yehuda said: Let one bring a sweet citron and make a hole in it, and fill it with honey, and place it among burning coals, and eat it. Rabbi Ḥanina said: Urine that is forty days old is an effective remedy for several maladies: A very small cupful is beneficial in treating a hornet sting. A quarter of a log is beneficial in treating a scorpion bite. Half a log is effective in treating one who drank exposed water. A log is even effective in counteracting witchcraft. Rabbi Yoḥanan said: Water in which spinach was boiled [anigron], and water in which banagri grass was boiled [avangar], and balsam are effective for both one who drank exposed water and as an antidote for witchcraft.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הַאי מַאן דִּבְלַע חִיוְיָא לוֹכְלֵיהּ כְּשׁוּתָא בְּמִילְחָא וְלַירְהֲטֵיהּ תְּלָתָא מִילֵּי רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דִּבְלַע חִיוְיָא אִידְּמִי לֵיהּ כְּפַרָּשָׁא אוֹכְלֵיהּ כְּשׁוּתָא בְּמִילְחָא וְאַרְהֲטֵיהּ קַמֵּיהּ תְּלָתָא מִילֵּי וּנְפַק מִינֵּיהּ גּוּבֵּי גּוּבֵּי אִיכָּא דְאָמְרִי רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי בְּלַע חִיוְיָא אֲתָא אֵלִיָּהוּ אִידְּמִי לֵיהּ כְּפַרָּשָׁא אוֹכְלֵיהּ כְּשׁוּתָא בְּמִילְחָא וְאַרְהֲטֵיהּ קַמֵּיהּ תְּלָתָא מִילֵּי וּנְפַק מִינֵּיהּ גּוּבֵּי גּוּבֵּי הַאי מַאן דְּטַרְקֵיהּ חִיוְיָא לֵיתֵי עוּבָּרָא דַחֲמָרָא חיורתא וְלִיקְרְעֵיהּ וְלוֹתְבֵיהּ עִילָּוֵיהּ וְהָנֵי מִילֵּי דְּלָא אִישְׁתְּכַח טְרֵפָה הָהוּא

One who swallowed a snake should be fed hops in salt, and then he should be made to run a distance of three mil. The Gemara relates: Rav Shimi bar Ashi saw a person who swallowed a snake, and Rav Ashi appeared to that person as a horseman. Rav Shimi fed him hops with salt and made him run in front of him for three mil, and the snake came out of him in pieces. Some say that Rav Shimi bar Ashi was the one who swallowed a snake, and Elijah came and appeared to Rav Ashi as a horseman. He fed him hops with salt and made him run in front of him for three mil, and the snake came out of him in pieces. One who was bitten by a snake should have the fetus of a white donkey brought to him, and it should be torn open and placed on the snakebite. The Gemara says: And this applies only when the mother does not have a condition that will cause it to die within twelve months [tereifa]. The Gemara relates: There was a certain
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גב
גבא(שבת קט:) בגמ׳ אבוב רואה ונפיק מיניה גובי גובי. (שבת קנו:) אשכח בת חויא דפסיק שדי בתרי גובי (בבא קמא צ״ו) דיקלא ופסקיה בגובי גובי נמי לא קני מאי טעמא השתא נמי גובי דדיקלא מיקרו פי׳ חתיכות:
ערך פרש
פרשב(שבת קט:) אידמי ליה בפרשא אוכליה כשותא במילחא (יבמות קכא:) חבל על פרשא זריזא דהוה בפומבדיתא דשכיב (עבודה זרה יח) אזל נקט נפשיה כחד מן פרשיא אמר השמעי לון (בבא בתרא פח) אתא פרשא מרמא מיניה לפרשא ולטורזינא כבר פי׳ בערך טרזין:
ערך אנגרון
אנגרוןג(ערך שלפני זה). כנגר ותורייקי (שבת קט) פי׳ מים של אותו עשב הנקרא כנגר ואמרינן שכנגר הן פקועות (א״ב: פירוש בלשון יוני מין מרק מזוג ביין וציר והוא נאכל וגם מועיל נגד סם המות):
ערך בר קשא
בר קשאדדפומבדיתא דטרקי׳ חיויא (שבת קט) בגמרא אבוב רועה. (בבא בתרא קי:) ואי לא מאי לירות בר קשא דמתא לירות פי׳ בר קשא מוכס העיר וי״א ממונה על העיר:
ערך גרד
גרדה(ברכות לה:) והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרדיה ללבי׳ כדאשכחן (פסחים קז: שבת קח:) א״ר חסדא אנא בעניותא לא אכלי ירקא משום דגריד בעתירורא אמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי. פי׳ דגריד מחלישו ומרעיבו ונותן לו תאוה לאכול. (שבת נ:) האי תנא אליבא דרבי יהוד׳ סבר דגריד. (שבת ע״ה) המגרד ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך. (שבת פא.) זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר. (שבת קט) ליתא גרדא דאסינתא דגריד מעילאי לתתאי פי׳ קליפה של סנה דאיגריד מעילאי לתראי שיקליפנו ממטה למעלה דלמא נפקי התולעים כעין הגרידה ויצאו דרך פיו (פסחים קיא) האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא פי׳ הנפנה על הקליפה שנקלף מן הדקל פלגא כאב חצי הראש (ובראש השנה כז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (בבא מציעא סט) אזל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדיקלא. (בבא קמא צט. ובבבא מציעא קיב) אמר רב מרי בריה דרב כהנא בגרדא דתרבנא פי׳ לתקן הסרבל בלעז פלו״קרי דליכא שבחא דליקני אומן לרכוכי שיהא רך ונוח דאגריה לבטישיה לדורכו ברגל כדי שיהא עב דהתם ליכא שבחא דאכתי בעי למיגרדיה ולרכוכיה. (שבת קלד) דלמא מידבקא גירדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה. (שבת קמז) סכין וממשמשין אבל לא מתעמלק ולא מתגרדין. (בבא בתרא מה) הרחיצו סכו גרדו הלבישו פי׳ גירוד זה חיכוך בכלי. כי הא דתנו רבנן אין גורדין במגרדות בשבת בגוף של אדם. רשב״ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגרדא דכספא להתחכך בה. (עבודה זרה כה) לאסוקי גירדא דיבלא גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעלין. פי׳ לאסוקי לרפאות את המכה להעלות בשר למקומו גירדא דיבלא מה שגורדין מן בגד בלוי פי׳ אחר גורדות שגורדין מעשב שנקרא חצב בלישנא דרבנן גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעל מן מקום בשר. ספר אחר גירדא דאסנא מה שגורדין מן הסנה. (עבודה זרה לג) ת״ר נודות הגוים חדשים גרודין מותרין. (כתובות ע״ז) מאי אסותיה אמר אביי פילא ולונדא גירדא דאזגא גירדא דאשכפא. פירוש י״א קליפה של אגוז גירדא דאשכפא מה שאשכפין גורדין מן העורות (מנחות ל) הטועה בשם גורד מה שכתב ותולה מה שגרד וכותב את השם על מקום הגרד. (חולין מג) ונגרדיה ונכסיה מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמ׳ גריד ליה ומכסי ליה (כתובות ס כריתות יב) דכותיה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסה מי אסיר הא תניא דם שעל גבי ככר גורדו ואוכלו של בין השינים מוצץ ובולע פי׳ גורד הדם ומעבירו ואחר כך אוכל הככר. (פרק י״א בכלים) מן השוחלת מן הגורדת פי׳ ממה שנגרד מן הכלי כדכתיב ויקח לו חרש להתגרד בו (יבמות עט) רב חסדא אמר כקולמוס פסול כמרזב כשר מאי טעמא האי גריד והאי לא גריד פירוש עשוי כקולמוס לפי שראשו קצר וחד מגריד שכבת זרע מבית הרחם ומוציאה נחוץ אבל עשוי כמרזב שאין ראשו קצר לא גריד שכבת זרע מבית הרחם ואי משום גרידתא מידי דהוה האי דעשר כקולמוס אברזא דחביתא כשמוציאין אותה לחוץ אינה נוגעת בדופני הנקב הכא נמי אינו נוגע בדופני הרחם (ובפרק קמא דנזיר ד) בגמ׳ הריני כשמשון ודלמא גורדויי גרדי בהון והוא לא נגע בהון. פי׳ הים מבקע ראשם בראש הלחי ומושך ידו ואינו נוגע בהן:
ערך חט
חטו(סוכה טו.) החוטט בגדיש לעשות לו סוכה. ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן (ובפרק ד׳ דמקואות) החוטט בצינור (בבא קמא יז:) תרנגולין שהיו מחטטין בחבל הדלי. (יבמות סג) קא מחטטי שכבי. (חולין כה) מחוסר חטיטה טהור פשיטא לא צריכא דחט קפיזא בקבא פי׳ זה העץ כוונתו לחקוק בו קב וחקק בו קפיזא ורוצה להשלימו לקב כיון שאין רצונו לקפיז׳ אנא לקב אחר כוונתו הולכין וחטיטת קפיזא אינה חשובה חטיטה. (חולין צב) מחטט אחריו פי׳ חותך וחופר. שנחטטה עינה בערך גף. (שבת קט) רוחצין במי טבריא ובמי משרה ובימה של סדום אעפ״י שיש לו חטטין בראשו. (יומא עז) ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. (בבא בתרא יט) לא היו ראויין אומות העולם שיהא בהן מעלה חטטין. (ובפרשת צנומות דקות שדופות קדים צומחות אחריהן) בעת שהשנים רעות גופן של בריות מעלה חטטין (א״ב תרגום אם בפידו להם שוע אין בחטטי ישוי להון אספלעיתא):
ערך כשות
כשותז(מקואות פרק ט) כשות של קטן לא מיטמא ולא מטמא. (עוקצין פרק ב) כשות של קישות והנץ שלה טהור פי׳ כשם שיש לקישות כשות שהן הקישואין קטנים שיש להן כמו שער קטן כן יש לקטן והוא הכשות פי׳ כשות של קישות בלשון ישמעאל זגב אלנואר. פי׳ זגב הוא כמין ציצין שהן על צלעות הקישות כשהן קטנים דומה לשער אלנואר הוא פרח הקישות כמו ויוצא פרח (שבת קו:) האי מאן דתלש כשותא מהיזמי והיגי חייב משום עוקר דבר מגידולו פירוש שכן מפורש (עירובין כח:) דחזינן דקטלין היזמיתא ויבשא כשותא והגאון רב האי אמר כמו כן נקרא בל׳ ישמעאל כשות והוא כמין חוטין ירקרוקין כגון של ברקת שעיקרן בארץ ופריו על קיצין הנקראין היזמי ועוד פי׳ צמח כדמות זהב נמשך בחוטין למעלה מהקוצים (שבת קט) אבוב רועה רב שימי גופיה בלע חויא אתא אליהו אידמי לה כפרשא אכליה כשותא במלחא וכו׳ (שבת קלט) כשותא בכרכמא עירובא ויש מהן בערך חזין (חולין מו) ריאה כעין כשותא כעין מוריקא כעין ביעתא טרפ׳ (א״ב וכן נקרא בלשון יוני ורומי ועיקר מלה זו ארמי ויפה פי׳ הגאון כי אין שרש ולא ענף לעשב זה ומסתבך בקוצים וגם במיני נטעים אחרים ויש לו סוגלות נפלאות ברפואה):
ערך מרד
מרדח(נגעים פרק ו) השחין והמכוה והקרח והמורדין אינן מטמאין. (נגעים פרק ח) אבל לא בראש ובזקן ובשחין ובמכוה ובקרח ובמורדין פי׳ כמו עין שמרדה וכן בתורת כהנים שאין יכול מורד תלמוד לומר ונרפא מכלל שמורד כשמכה פתוחה והבשר המוכה נראה בלא עור. (נגעים פרק ט) היו מורדים טהורים פי׳ מתחריין ויש אומרים מוררין מן רר בשרו את זובו. (עבודה זרה כח:) עין שמררה מותר לכוחלה. (שבת קט ברכות מד.) ר״ל אכיל עד דמריד פי׳ שיצא מדעתו. (בבא בתרא לח) בורח מחמת וורדין פי׳ נתבע תביעת נפשות (שבת מ): לוקה מכת מרדות מדרבנן פ׳ מלקות דאורייתא הוא על חייבי לאוין באומד ובהתראה ובעינן מכה משולשת כדכתיב ארבעים יכנו ואמרו חכמים מנין הסמוך לארבעים אבל מי שעובר על מ״ע שאמר לו עשה סוכה עשה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נשמתו בלא אומד ולא מכה משולשת. וכן מי שעובר על דברי חכמים מכין אותו בלא מספר ובלא מניין ובלא אומד ולמה קורין אותו מכת מרדות שמרד בדברי תורה ובדברי סופרים (א״ב תרגום ובנגעי בני אדם ובמעדות בני אינשא פי׳ מוסר. תרגום ואני איסר ואנא ארדה):
ערך צל
צלט(שבת כא.) הוה מהדר מר אמשחא דזיתא אמר האי דציל נהוריה טפי (שבת סו:) כי היכי דציל האי משחא לציל חמרי׳ דפלני׳ בר פלניתא (שבת קט) אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולים לתוך המשמרת בשבת וכו׳ (פסחים קח) עד י״ו הוה צליל לאהדורי (בבא מציעא מ) בבעל הבית עסקינן דניחא ליה בצילא (עבודה זרה כח) הנהו מיא דצילי מיניה (שבת קלט) נותנים מים על גבי שמרים בשביל שיצלו (יבמות קיג) דעתא צילתא הוא. (א״ב פי׳ זך ודבר שאינו עכור):
ערך צמת
צמתי(חולין עו.) וכן שניטל צומת הגידים (גמ׳) ממקום שצומתון עד מקום שמתפשטין פי׳ שמתכווצין ח״א מיצמת צמתי ליה עיין בערך אומצא פי׳ מצמת צמתי ליה גומרי לחתיכה ומייבשא ליה לדמה בגויה ואסיר וח״א משב שייבי ליה גומרי לחתיכה ומייצן ליה לדמיה ושרי אלמא כל מיצמת מייבושי הוא (בבא קמא פו.) צמתה ידו וסופה לחזור פי׳ כגון צמתו בבור חיי והוא כגון צמקה שאינו יכול לעשות בה מלאכה ואילו בא למוכרו פוחתתו בדמים וסופה לחזור (יבמות קכא) היכא דליכא מכה מיצמת צמתי (גיטין מב) היכי דמי דלא כליא קרנא כגון שהכהו על ידו וצמתה ידו וסופה לחזור (שבת קט) מי שנגפה ידו או רגלו צומתה ביין ואינו חושש (פסחים מ) ר׳ יוסי אומר שורן בחומץ וחומץ צומתן פחדא צמית בעתותא מרפיא (במגלת איכה רבתי בגוים) ואצטמיתנין לבשרא ושלחת בעי ולא הוי דניתן לך ואת בעי חמר ואצטמיתנין ולא הוה לן דניתן לך ויהבינן לך מינה (סנהדרין קי) ההוא יומא דהוו מצטמתין קמיה ואשקיתיה חמרא (א״ב בנוסח׳ שלנו כתוב תוב דאנא מצילנא לך ואישקתיה חמרא) (בראשית רבה כג) ועד דהומיה מצמתונין הוא משכח עיגולא ומהלך ביה (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פ׳ מה יתרון ובפסקא דעומ׳) ושאף צמים חילם ממונה של סיחון ועוג משה וכל המצומתין לו וכו׳ (בילמדנו ואת יהודה) מבעד לצמתך שהוא מצמתך לבתי כנסיות ושותין דברי תורה בצמאה. (בירושלמי בפרק אחרון בפיאה) ויהיו כ״ג עד דהוא מצמת לון הוא מסכן פי׳ ענין יובש הדוק וחבור:
ערך תחל
תחלכ(מועד קטן יא.) כוורא תחלי וחלבא פי׳ תמרים שלא בישלו כל צרכן (חגיגה טו:) אכיל תוחלנא ושדי קשייתא לבר פי׳ אכיל תמרה ושדי גרעינה (גיטין פט) אצפא דתוחלא עיין בערך אצפא (שבת קט) ליבלע תחלי חיוורתא (גיטין סט) לאפתוחי ליה לינפח ליה חבריה תחלי חיוורתא פי׳ שחלים לבנים (שבת קיג) ההוא גברא דאכיל גרגושתא ואכיל תחלי וקדחי ליה (כתובות ס) דאכלה תחלא הוו לה בני דילפני (בבא מציעא קח) הני תחלי דבי כיתנא אין בהן משום גזל פירוש השחלים הצומחין בתוך הפשתן הזרוע המלקטן מתוך שדה פשתן מהנה הוא לפשתן לפיכך אין בהן משום גזל ואם יבשו שהגיעו להתלש ולקח הזרע שלהן לזרו׳ כבר מעתה אין מפסידין בפשתן לגופיה ואסורין משום גזל:
א. [שטיק גשפאלטין.]
ב. [ריטטער, העלד.]
ג. [זא וויא.]
ד. [שטאדט פעכטער. שטאדט ראטה.]
ה. [רייצען קראצען.]
ו. [גראבען אויס שלאג.]
ז. [אין פפלאנצע.]
ח. [ענצינדען, טריפען. פערפאלג ווערדען.]
ט. [ריין לויטטר.]
י. [צו זאממען ציהן, פראיינען.]
כ. [אומצייטיגע דייטלען.]
אידמי ליה כפרשא – תופסו ומייסרו שהפחד והמרוצה והכשות מתישין כחו ומחמם ומת הנחש בתוכו.
גובי – חתיכות חתיכות יצא הנחש ממנו: גובי טרונצו״ץ בלעז.
דטרקיה – נשכו.
עוברא דחמרא חיוורתי – עובר הנמצא במעי חמורה לבנה.
דלא אשתכח טרפה – האם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה האי מאן [מי] שבלע חיויא [נחש]לוכליה כשותא במילחא, ולירהטיה תלתא מילי [שיאכילנו כשות במלח ויריץ אותו שלושה מילין]. ומסופר: רב שימי בר אשי חזייה לההוא גברא דבלע חיויא [ראה אדם אחד שבלע נחש]. אידמי ליה כפרשא [ונדמה לו רב אשי לאותו אדם כפרש]. אוכליה כשותא במילחא וארהטיה קמיה תלתא מילי, ונפק מיניה גובי גובי [האכילו רב שימי כשות במלח והריצו לפניו שלושה מילין, ויצא ממנו הנחש חתיכות חתיכות]. איכא דאמרי [יש שאומרים] שרב שימי בר אשי הוא שבלע חיויא [נחש], אתא [בא] אליהו אידמי ליה כפרשא [ונדמה לו לרב אשי כפרש]. אוכליה כשותא במילחא וארהטיה קמיה תלתא מילי ונפק מיניה גובי גובי [האכילו כשות במלח והריצו לפניו שלושה מילין ויצא ממנו חתיכות חתיכות]. האי מאן דטרקיה חיויא [מי שהכישו נחש] ליתי עוברא דחמרא חיורתא, וליקרעיה, ולותביה עילויה [יביא עובר של אתון לבנה, ויקרענהו, וישימנו עליו]. ואומרים: והני מילי ודברים אלה] מועילים רק כשלא אישתכח [נמצאה] האם טרפה. [ודברים אלה מועילים כשלא נמצאה האם טריפה]. ומסופר: ההוא
One who swallowed a snake should be fed hops in salt, and then he should be made to run a distance of three mil. The Gemara relates: Rav Shimi bar Ashi saw a person who swallowed a snake, and Rav Ashi appeared to that person as a horseman. Rav Shimi fed him hops with salt and made him run in front of him for three mil, and the snake came out of him in pieces. Some say that Rav Shimi bar Ashi was the one who swallowed a snake, and Elijah came and appeared to Rav Ashi as a horseman. He fed him hops with salt and made him run in front of him for three mil, and the snake came out of him in pieces. One who was bitten by a snake should have the fetus of a white donkey brought to him, and it should be torn open and placed on the snakebite. The Gemara says: And this applies only when the mother does not have a condition that will cause it to die within twelve months [tereifa]. The Gemara relates: There was a certain
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת קט:, עין משפט נר מצוה שבת קט:, רב שרירא גאון ערבית שבת קט: – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט (תשע"ג), ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), רב שרירא גאון תרגום לעברית שבת קט: – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט, ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), ר׳ חננאל שבת קט:, ר׳ נסים גאון שבת קט:, רי"ף שבת קט: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קט:, רש"י שבת קט:, ראב"ן שבת קט: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, ספר הנר שבת קט: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קט: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רשב"א שבת קט: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קט:, מהרש"א חידושי הלכות שבת קט:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת קט:

Shabbat 109b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 109b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 109b, R. Sherira Gaon Arabic Peirush Milim Shabbat 109b, R. Sherira Gaon Hebrew Translation Peirush Milim Shabbat 109b, R. Chananel Shabbat 109b, R. Nissim Gaon Shabbat 109b, Rif by Bavli Shabbat 109b, Collected from HeArukh Shabbat 109b, Rashi Shabbat 109b, Raavan Shabbat 109b, Sefer HaNer Shabbat 109b, Ri MiLunel Shabbat 109b, Rashba Shabbat 109b, Meiri Shabbat 109b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 109b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 109b, Steinsaltz Commentary Shabbat 109b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144