ערך גב
גב –
א(שבת קט:) בגמ׳ אבוב רואה ונפיק מיניה גובי גובי.
(שבת קנו:) אשכח בת חויא דפסיק שדי בתרי גובי
(בבא קמא צ״ו) דיקלא ופסקיה בגובי גובי נמי לא קני מאי טעמא השתא נמי גובי דדיקלא מיקרו פי׳ חתיכות:
ערך פרש
פרש –
ב(שבת קט:) אידמי ליה בפרשא אוכליה כשותא במילחא
(יבמות קכא:) חבל על פרשא זריזא דהוה בפומבדיתא דשכיב
(עבודה זרה יח) אזל נקט נפשיה כחד מן פרשיא אמר השמעי לון
(בבא בתרא פח) אתא פרשא מרמא מיניה לפרשא ולטורזינא כבר פי׳ בערך טרזין:
ערך אנגרון
אנגרון –
ג(ערך שלפני זה). כנגר ותורייקי
(שבת קט) פי׳ מים של אותו עשב הנקרא כנגר ואמרינן שכנגר הן פקועות
(א״ב: פירוש בלשון יוני מין מרק מזוג ביין וציר והוא נאכל וגם מועיל נגד סם המות):
ערך בר קשא
בר קשא –
דדפומבדיתא דטרקי׳ חיויא
(שבת קט) בגמרא אבוב רועה.
(בבא בתרא קי:) ואי לא מאי לירות בר קשא דמתא לירות פי׳ בר קשא מוכס העיר וי״א ממונה על העיר:
ערך גרד
גרד –
ה(ברכות לה:) והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרדיה ללבי׳ כדאשכחן (
פסחים קז: שבת קח:) א״ר חסדא אנא בעניותא לא אכלי ירקא משום דגריד בעתירורא אמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי. פי׳ דגריד מחלישו ומרעיבו ונותן לו תאוה לאכול.
(שבת נ:) האי תנא אליבא דרבי יהוד׳ סבר דגריד.
(שבת ע״ה) המגרד ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך.
(שבת פא.) זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר.
(שבת קט) ליתא גרדא דאסינתא דגריד מעילאי לתתאי פי׳ קליפה של סנה דאיגריד מעילאי לתראי שיקליפנו ממטה למעלה דלמא נפקי התולעים כעין הגרידה ויצאו דרך פיו
(פסחים קיא) האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא פי׳ הנפנה על הקליפה שנקלף מן הדקל פלגא כאב חצי הראש (ובראש השנה כז) גרדו והעמידו על גלדו כשר
(בבא מציעא סט) אזל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדיקלא. (
בבא קמא צט. ובבבא מציעא קיב) אמר רב מרי בריה דרב כהנא בגרדא דתרבנא פי׳ לתקן הסרבל בלעז פלו״קרי דליכא שבחא דליקני אומן לרכוכי שיהא רך ונוח דאגריה לבטישיה לדורכו ברגל כדי שיהא עב דהתם ליכא שבחא דאכתי בעי למיגרדיה ולרכוכיה.
(שבת קלד) דלמא מידבקא גירדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה.
(שבת קמז) סכין וממשמשין אבל לא מתעמלק ולא מתגרדין.
(בבא בתרא מה) הרחיצו סכו גרדו הלבישו פי׳ גירוד זה חיכוך בכלי. כי הא דתנו רבנן אין גורדין במגרדות בשבת בגוף של אדם. רשב״ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגרדא דכספא להתחכך בה.
(עבודה זרה כה) לאסוקי גירדא דיבלא גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעלין. פי׳ לאסוקי לרפאות את המכה להעלות בשר למקומו גירדא דיבלא מה שגורדין מן בגד בלוי פי׳ אחר גורדות שגורדין מעשב שנקרא חצב בלישנא דרבנן גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעל מן מקום בשר. ספר אחר גירדא דאסנא מה שגורדין מן הסנה.
(עבודה זרה לג) ת״ר נודות הגוים חדשים גרודין מותרין.
(כתובות ע״ז) מאי אסותיה אמר אביי פילא ולונדא גירדא דאזגא גירדא דאשכפא. פירוש י״א קליפה של אגוז גירדא דאשכפא מה שאשכפין גורדין מן העורות
(מנחות ל) הטועה בשם גורד מה שכתב ותולה מה שגרד וכותב את השם על מקום הגרד.
(חולין מג) ונגרדיה ונכסיה מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמ׳ גריד ליה ומכסי ליה (
כתובות ס כריתות יב) דכותיה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסה מי אסיר הא תניא דם שעל גבי ככר גורדו ואוכלו של בין השינים מוצץ ובולע פי׳ גורד הדם ומעבירו ואחר כך אוכל הככר. (פרק י״א בכלים) מן השוחלת מן הגורדת פי׳ ממה שנגרד מן הכלי כדכתיב ויקח לו חרש להתגרד בו
(יבמות עט) רב חסדא אמר כקולמוס פסול כמרזב כשר מאי טעמא האי גריד והאי לא גריד פירוש עשוי כקולמוס לפי שראשו קצר וחד מגריד שכבת זרע מבית הרחם ומוציאה נחוץ אבל עשוי כמרזב שאין ראשו קצר לא גריד שכבת זרע מבית הרחם ואי משום גרידתא מידי דהוה האי דעשר כקולמוס אברזא דחביתא כשמוציאין אותה לחוץ אינה נוגעת בדופני הנקב הכא נמי אינו נוגע בדופני הרחם (ובפרק קמא דנזיר ד) בגמ׳ הריני כשמשון ודלמא גורדויי גרדי בהון והוא לא נגע בהון. פי׳ הים מבקע ראשם בראש הלחי ומושך ידו ואינו נוגע בהן:
ערך חט
חט –
ו(סוכה טו.) החוטט בגדיש לעשות לו סוכה. ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן (ובפרק ד׳ דמקואות) החוטט בצינור
(בבא קמא יז:) תרנגולין שהיו מחטטין בחבל הדלי.
(יבמות סג) קא מחטטי שכבי.
(חולין כה) מחוסר חטיטה טהור פשיטא לא צריכא דחט קפיזא בקבא פי׳ זה העץ כוונתו לחקוק בו קב וחקק בו קפיזא ורוצה להשלימו לקב כיון שאין רצונו לקפיז׳ אנא לקב אחר כוונתו הולכין וחטיטת קפיזא אינה חשובה חטיטה.
(חולין צב) מחטט אחריו פי׳ חותך וחופר. שנחטטה עינה בערך גף.
(שבת קט) רוחצין במי טבריא ובמי משרה ובימה של סדום אעפ״י שיש לו חטטין בראשו.
(יומא עז) ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש.
(בבא בתרא יט) לא היו ראויין אומות העולם שיהא בהן מעלה חטטין. (ובפרשת צנומות דקות שדופות קדים צומחות אחריהן) בעת שהשנים רעות גופן של בריות מעלה חטטין
(א״ב תרגום אם בפידו להם שוע אין בחטטי ישוי להון אספלעיתא):
ערך כשות
כשות –
ז(מקואות פרק ט) כשות של קטן לא מיטמא ולא מטמא.
(עוקצין פרק ב) כשות של קישות והנץ שלה טהור פי׳ כשם שיש לקישות כשות שהן הקישואין קטנים שיש להן כמו שער קטן כן יש לקטן והוא הכשות פי׳ כשות של קישות בלשון ישמעאל זגב אלנואר. פי׳ זגב הוא כמין ציצין שהן על צלעות הקישות כשהן קטנים דומה לשער אלנואר הוא פרח הקישות כמו ויוצא פרח
(שבת קו:) האי מאן דתלש כשותא מהיזמי והיגי חייב משום עוקר דבר מגידולו פירוש שכן מפורש
(עירובין כח:) דחזינן דקטלין היזמיתא ויבשא כשותא והגאון רב האי אמר כמו כן נקרא בל׳ ישמעאל כשות והוא כמין חוטין ירקרוקין כגון של ברקת שעיקרן בארץ ופריו על קיצין הנקראין היזמי ועוד פי׳ צמח כדמות זהב נמשך בחוטין למעלה מהקוצים
(שבת קט) אבוב רועה רב שימי גופיה בלע חויא אתא אליהו אידמי לה כפרשא אכליה כשותא במלחא וכו׳
(שבת קלט) כשותא בכרכמא עירובא ויש מהן בערך חזין
(חולין מו) ריאה כעין כשותא כעין מוריקא כעין ביעתא טרפ׳
(א״ב וכן נקרא בלשון יוני ורומי ועיקר מלה זו ארמי ויפה פי׳ הגאון כי אין שרש ולא ענף לעשב זה ומסתבך בקוצים וגם במיני נטעים אחרים ויש לו סוגלות נפלאות ברפואה):
ערך מרד
מרד –
ח(נגעים פרק ו) השחין והמכוה והקרח והמורדין אינן מטמאין.
(נגעים פרק ח) אבל לא בראש ובזקן ובשחין ובמכוה ובקרח ובמורדין פי׳ כמו עין שמרדה וכן בתורת כהנים שאין יכול מורד תלמוד לומר ונרפא מכלל שמורד כשמכה פתוחה והבשר המוכה נראה בלא עור.
(נגעים פרק ט) היו מורדים טהורים פי׳ מתחריין ויש אומרים מוררין מן רר בשרו את זובו.
(עבודה זרה כח:) עין שמררה מותר לכוחלה. (
שבת קט ברכות מד.) ר״ל אכיל עד דמריד פי׳ שיצא מדעתו.
(בבא בתרא לח) בורח מחמת וורדין פי׳ נתבע תביעת נפשות
(שבת מ): לוקה מכת מרדות מדרבנן פ׳ מלקות דאורייתא הוא על חייבי לאוין באומד ובהתראה ובעינן מכה משולשת כדכתיב ארבעים יכנו ואמרו חכמים מנין הסמוך לארבעים אבל מי שעובר על מ״ע שאמר לו עשה סוכה עשה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נשמתו בלא אומד ולא מכה משולשת. וכן מי שעובר על דברי חכמים מכין אותו בלא מספר ובלא מניין ובלא אומד ולמה קורין אותו מכת מרדות שמרד בדברי תורה ובדברי סופרים
(א״ב תרגום ובנגעי בני אדם ובמעדות בני אינשא פי׳ מוסר. תרגום ואני איסר ואנא ארדה):
ערך צל
צל –
ט(שבת כא.) הוה מהדר מר אמשחא דזיתא אמר האי דציל נהוריה טפי
(שבת סו:) כי היכי דציל האי משחא לציל חמרי׳ דפלני׳ בר פלניתא
(שבת קט) אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולים לתוך המשמרת בשבת וכו׳
(פסחים קח) עד י״ו הוה צליל לאהדורי
(בבא מציעא מ) בבעל הבית עסקינן דניחא ליה בצילא
(עבודה זרה כח) הנהו מיא דצילי מיניה
(שבת קלט) נותנים מים על גבי שמרים בשביל שיצלו
(יבמות קיג) דעתא צילתא הוא.
(א״ב פי׳ זך ודבר שאינו עכור):
ערך צמת
צמת –
י(חולין עו.) וכן שניטל צומת הגידים (גמ׳) ממקום שצומתון עד מקום שמתפשטין פי׳ שמתכווצין ח״א מיצמת צמתי ליה עיין בערך אומצא פי׳ מצמת צמתי ליה גומרי לחתיכה ומייבשא ליה לדמה בגויה ואסיר וח״א משב שייבי ליה גומרי לחתיכה ומייצן ליה לדמיה ושרי אלמא כל מיצמת מייבושי הוא
(בבא קמא פו.) צמתה ידו וסופה לחזור פי׳ כגון צמתו בבור חיי והוא כגון צמקה שאינו יכול לעשות בה מלאכה ואילו בא למוכרו פוחתתו בדמים וסופה לחזור
(יבמות קכא) היכא דליכא מכה מיצמת צמתי
(גיטין מב) היכי דמי דלא כליא קרנא כגון שהכהו על ידו וצמתה ידו וסופה לחזור
(שבת קט) מי שנגפה ידו או רגלו צומתה ביין ואינו חושש
(פסחים מ) ר׳ יוסי אומר שורן בחומץ וחומץ צומתן פחדא צמית בעתותא מרפיא (במגלת איכה רבתי בגוים) ואצטמיתנין לבשרא ושלחת בעי ולא הוי דניתן לך ואת בעי חמר ואצטמיתנין ולא הוה לן דניתן לך ויהבינן לך מינה
(סנהדרין קי) ההוא יומא דהוו מצטמתין קמיה ואשקיתיה חמרא
(א״ב בנוסח׳ שלנו כתוב תוב דאנא מצילנא לך ואישקתיה חמרא) (בראשית רבה כג) ועד דהומיה מצמתונין הוא משכח עיגולא ומהלך ביה (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פ׳ מה יתרון ובפסקא דעומ׳) ושאף צמים חילם ממונה של סיחון ועוג משה וכל המצומתין לו וכו׳ (בילמדנו ואת יהודה) מבעד לצמתך שהוא מצמתך לבתי כנסיות ושותין דברי תורה בצמאה. (בירושלמי בפרק אחרון בפיאה) ויהיו כ״ג עד דהוא מצמת לון הוא מסכן פי׳ ענין יובש הדוק וחבור:
ערך תחל
תחל –
כ(מועד קטן יא.) כוורא תחלי וחלבא פי׳ תמרים שלא בישלו כל צרכן
(חגיגה טו:) אכיל תוחלנא ושדי קשייתא לבר פי׳ אכיל תמרה ושדי גרעינה
(גיטין פט) אצפא דתוחלא עיין בערך אצפא
(שבת קט) ליבלע תחלי חיוורתא
(גיטין סט) לאפתוחי ליה לינפח ליה חבריה תחלי חיוורתא פי׳ שחלים לבנים
(שבת קיג) ההוא גברא דאכיל גרגושתא ואכיל תחלי וקדחי ליה
(כתובות ס) דאכלה תחלא הוו לה בני דילפני
(בבא מציעא קח) הני תחלי דבי כיתנא אין בהן משום גזל פירוש השחלים הצומחין בתוך הפשתן הזרוע המלקטן מתוך שדה פשתן מהנה הוא לפשתן לפיכך אין בהן משום גזל ואם יבשו שהגיעו להתלש ולקח הזרע שלהן לזרו׳ כבר מעתה אין מפסידין בפשתן לגופיה ואסורין משום גזל:
א. [שטיק גשפאלטין.]
ב. [ריטטער, העלד.]
ג. [זא וויא.]
ד. [שטאדט פעכטער. שטאדט ראטה.]
ה. [רייצען קראצען.]
ו. [גראבען אויס שלאג.]
ז. [אין פפלאנצע.]
ח. [ענצינדען, טריפען. פערפאלג ווערדען.]
ט. [ריין לויטטר.]
י. [צו זאממען ציהן, פראיינען.]
כ. [אומצייטיגע דייטלען.]