(1) 
אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי אמִדְּרַבָּנַן הִיא שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחוֹל.
אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי אמִדְּרַבָּנַן הִיא שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחוֹל.Rather, Abaye said: It is a rabbinic decree issued so that one will not conduct himself on Shabbat in the manner that he conducts himself during the week.
אלא אמר אביי מדרבנן – ואף על גב דתלא כוזא בסיכתא אפילו איסור דרבנן ליכא במילי דרבנן שייך שפיר לחלק אבל אי במשמרת מדאוריתא אסור אין שייך לחלק. מ״ר.
מנקיט אביי (חומכי) [חומרי]א מתניתא, פיר׳ מרגליות של משניות.
רחז״ל: מנקיט אביי חומרי מתניאתא ותאני הגודב והמשמרת (כולה) [כילה]ג וכסא (גלון) [גלין]ד לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור, כלומ׳ איסורא דרבנן.
אהלה קבוע לא יעשה ואם עשה חייב חטאת. אבל המטה והכסא והטרסקל והאסלא מותר לנטותן (כתחלה) [בתחלה].ו
פיר׳ משמרת, הא דאמרן והיא מסננת של יין.
גוד, הוא חמת מים בלולב (הגזול) [וערבה]ז משכיה דההוא גברא דעבדי ליה גודא ומלינן ביה מיא. והולכי דרכים נועצים ד׳ח יתידות בארץ וקושרין (המת) [חמת]ט זה בחוטין עבין ותולין (אותן) [אותו]י באילו היתידות כדי להצטנין מימיה.כ
(כולה) [כילה],ל שיש בגגה טפח.
כסא גלין, הוא של ח[ו]ליות ט[ו]עניןמ עליו קרשים ויושבין עליו וכשעומדין פורקין אותו.
מיטה, כגוןנ הא דידן, ולא ברירא לן מלאכתה, אלא דברים מוכיחין שהיא מיטה גללניתא,ס והכרעים שמחזיר רפויין הן ולפי׳ היא מותרת (כד) [כד]אמרי[׳]ע אם היה רפוי מותר, ולגבה היא עשויה. ויש מי שאומ׳ מיטהפ עשויה (כמסמרים) [במסמרים]צ והיא זקופה ומרכינהק ליש[׳]ר עליה, הואיל ולגבה היא עשויה אינה חשובה כאהל, וכן כסא לישב בו, וזה שאמ׳ש גורר אדם מיטה כסא וספסל שלשתן טעם אחד הן.ת
טרסקל, היא קערה פשוטה כגון שולחן קטן, וכדתניאא נעץ קנה ברשות הרבים והניח בראשו טרסקל (וזרקונה) [וזרק ונח]ב על גביו. גם זה לגביו עשוי לאכ[ו]לג בו או לתת לתוכו.ד
(אם לא) [אסלא],ה ספסל של ברזל, דתנןו האסלא טמאה מדרס וטמאהז טמא מת, פרשה היא טמאה מדרס והברזל טמאח מת. וספסל זה של ברזל ועליו עור נטוי לישב עליו, דתנןט עור אסלאי וחלל שלהכ מצטרפין לטפח, ואמרי[׳]ל בתחלת עירוביןמ מאי עור אסלא אמ׳ רבא בר ר׳נ חנה אמ׳ ר׳ יוחנן עור כסא של בית הכסא. והוא [שאמרנו]ס ספסל של ברזל נטוי עליו עור נקוב באמצע כשיעור סיט הן חסר הן יתר ויושב אדם עליו ותחתיו גרף (כלי) [כדי]ע לקבל בו הרעי, לפי׳ נקרא עור כסא של בית הכסא. אילו כולן מותר לנטותן (כתחלה) [בתחלה].פ עד הנה מדברי רחז״ל.
רשצז״ל: מנקיט אביי חומרי מתניאתא,צ פיר׳ מנקיט, כלומ׳ מלקט.ק
חומרי מתניתא,ר כללות של בריתות. [חומר] קשר, [כלומר]ש כללות שמצא [ב]בריתותת בגוד לבדו ובמשמרת לבדה ובכילה לבדה ובכסא גלין לבדו, והוא כללן יחדא ושנ[א]ןב הפטור אבל אסור בחומראג והמותרין לכתחלה בחומרא חד.
הגוד, הוא עור של בהמה [תפור ו]פיוד רחב מאד ויש לו שנצים, ועוברי דרכים ממלאין אותו ייןה במקום שתוקעין שם אהליהם ללון ושוטחין אותו ופיו (פתוח) [מתוח]ו על גבי יתידות והרוח עוברת מתחתיו ומצטנן שלא יתקלקל היין והוא דומה לאהל לאחר שנמתח.
כילה, שיש בגגה טפח.
וכסא גלין, כמו מטה (גללנותא דכמה טומנין) [גללניתא דכירה]ז והוא שם מקום, ומפרקין מטותיהן וכסאותם וטוענין אותם עמהן וחוזרין ומסדריןח אותם.
לא יעשה, דאהלי עראי נינהו וכסא גלין (גמי) [נמי]ט שמא יתקע בחוזק.
אבל מיטה, שלנו המחוברת ועומדת, אם היתה זקופה או מוטה על צידה מותר לנטותה לישבה על רגליה, ואע״פ דהשתא עביד אוהלא שרי דלאו מידי עביד אלא ליתובה בעלמ׳.
כסא טרסקל, כך שמו, ועליונו של עור ומקפלין אותו (וכשמכקלין) [וכשמסלקין]י אותו סומכין אותו לכותל וכשירצה שיש[׳]כ עליו נוטהו ויושב על ד׳ רגלים.
(ואם לא) [ואסלא],ל עשוי כגוןמ כסא טרסקל אבל עור הפרוס עליו נקוב הוא לבית הכסא. מותר לנטותו לכתחלה דהא עביד וקאיי.
שימר, פיר׳ שנתן את השמרים בתלויה.נ
משום בורר, ביד, נוטל את האוכל ומניח את הפסולת דכי יהיב את השמרים לתלויה בורר היין מהם.
משום מרקיד,ס דהוי כעין מרקיד בנפה שהאוכל למטה והפסולת למעלה מה שאין בבורר.
רחז״ל: והני (כולי) [כילי]ע דבי ר׳ הונא ודבי ר׳ פפא ור׳ הונא בריה דר׳ יהושע דהוו (מאורות) [מאורתא] נגידן ובצפר׳ חביטן רמיין, יש מי שאומ׳ מושלכות היו בארץ שאסור לטלטלן בשבת. ואנו קבלנו מרבותי׳ כי נטיותפ היו מערב שבת ומשוכות למעלה כמוצ כפולות, ובבקר היו משפיעין ומשרבבין אותן למטה. ונמצאו מוסיפין כחכמ׳ שחולקין על ר׳ אל[י]עזרק ואומרין מוסיפין לאהלי עראי בשבת ואין צריך לומ׳ ביום טוב. וכדאמרי׳ בהמוצא תפילין,ר הנהו דכריש דהוו (בר׳) [בי ר׳]ת הונא דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא אתא לקמיה דר׳ אמ׳ ליה זיל כרוך (גוריא) [בודיא]א ושייר בה טפח ולמחר פושטה, דמוסיף על אהלי עראי הוא ושפיר דאמי. ובתרה אמ׳ שמואל הא שמעתאב כילת חתנים וכו׳, שמ׳ מינ׳ דכולהו חד טעמ׳ אינון.
אמ׳ ר׳ משום ר׳ חייהג וילון, פיר׳ פרכת מותר (לנטותן) [לנטותו]ד ומותר (לפרקן) [לפרקו].ה וזה בזמן שכרוכין עליוו חוטין או משיחות דלא גרע מטלית כפולה. עד הנה מדברי רחז״ל.
חזינא (להי) [להו]ז לכילי דבי ר׳ הונא, רשצז״ל פיר(ו)שם שלשתן ענין (אחד) [אחר],ח כלומ׳ בלילי שבת ראיתים פרושות ולבקר ראיתם מושלכות לארץ, אלמ׳ מותר לפרקן והכי נמי מותר לנטותן.
א. לפנינו.
ב. מכאן בערוך ערך אסלא.
ג. ד׳ וערוך.
ד. ערוך.
ה. פסקא זו אינה בערוך.
ו. כד׳.
ז. ערוך. מח:.
ח. כ״ה בערוך. ובד׳ ליתא.
ט. ערוך.
י. ד׳ וערוך.
כ. בד׳ וערוך במקום ג׳ המילים, להצטנן מימיו.
ל. ד׳ וערוך.
מ. ד׳ וערוך.
נ. מכאן עד ׳מיטה׳ ליתא בערוך.
ס. מז:. וכ״ה לפנינו שם. אך בד׳ וערוך, גיליתא.
ע. כד׳. שם.
פ. בד׳ מוסיף, שהיא. ובערוך מוסיף, היא.
צ. ד׳ וערוך.
ק. כ״ה בערוך. ובד׳, ומרביצה.
ר. =לישן. כשאר.
ש. כב..
ת. צ״ב למה הביאו, דשם איירי בגרירה.
א. ה.. בשאר מוסיף, ר׳ יוסי בר׳ יהודה. וע״ז הוסיף בערוך, אומר.
ב. שאר.
ג. שאר.
ד. בשאר, בו חפצים.
ה. שאר.
ו. כלים פ׳ כ״ב מ״י.
ז. בשאר ליתא, וגרסו ׳וטמא מת׳.
ח. בד׳ מוסיף, טמא.
ט. תוספ׳ כלים ב״ב פ״א ה״ד. ושם גריס, נמדדין בטפח. ובעירובין י: הובא ככאן.
י. בשאר, האסלא.
כ. בשאר, שלו.
ל. כד׳.
מ. י:.
נ. בשאר, רבה בר בר.
ס. שאר.
ע. שאר.
פ. כד׳. בערוך, לכתחילה.
צ. בד׳, מתנייתא.
ק. כ״ה בנ״י. ובד׳, מלקיט.
ר. בד׳, מתנייתא.
ש. ד׳.
ת. כד׳.
א. כ״ה בד״ס רש״י. ובד׳ ליכא ג׳ המילים.
ב. ד׳. נראה להוסיף כר״ן ונ״י, כל.
ג. נדצ״ל כד׳, בחומר א׳. וכן בסמוך.
ד. ד׳.
ה. בד׳ מוסיף, או חלב.
ו. ד׳.
ז. ד׳. מז:.
ח. בד׳, ומחזירין.
ט. ד׳.
י. ד׳.
כ. =שישב. יתכן דצ״ל כד׳, וכשרוצה לישב.
ל. ד׳.
מ. נדצ״ל כד׳, כעין.
נ. נראה להוסיף כד׳, וסינן.
ס. לפנינו, מרקד.
ע. ד׳.
פ. נדצ״ל כד׳, נטויות.
צ. בד׳, כמין.
ק. ד׳. קלז:.
ר. עירובין קב..
ש. כ״ה לפנינו שם. ובד׳, דיכרי.
ת. כד׳.
א. ד׳.
ב. נדצ״ל כד׳, ובתרה אמ׳ הא שמעתא דשמואל. ולפנינו שם השמיט המילים ׳ואמר שמואל משום רבי חייא׳ אף שכאן גורסם, אך הר״ח שם גרסם.
ג. בד׳, חייא.
ד. ד׳.
ה. ד׳.
ו. כ״ה במגדל עוז פ׳ כ״ב הל׳ ל״ב. ובד׳ מוסיף, ב׳.
ז. לפנינו.
ח. כוונתו לדברי ר״ח דלעיל שפירש כילי דר׳ הונא וכן סוגיא דהנהו דיכרי וכן שמעתא דכילת חתנים, שכולם הוו תוספת על אהל ארעי וטעמם א׳. אך לרש״י שפירש בכילי דר״ה שמושלכות לארץ אינם שוים.
פרק עשרים: תולין
אלא אמר אביי מדרבנן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול – פרש״יא ז״ל דלאו משום אוהל ארעי הוא אלא שלא יתקן לשמור בקביעות כחול. וראייתו דאמרי׳ לקמןב מערים אדם על המשמרת בי״ט לתלות בה רמונים, ואי משום אהל מה לי רמונים מה לי שמרים, אלא אהל ליכא כלל ומשום עובדין דחול הוא ולתלות בה רמונים לאו עובדין דחול הוא. וק״ל הא דאקשינן לעיל השתא לר״א אוסופי על אהל עראי לא מוספי׳ למיעבד לכתחלה שרי, מאי קושיא נימא דהכא לאו אהל הוא כלל ורבנן נמי משום עובדין דחול אסרי, ור״א לא חייש להכי. ויש לדחוק דסוגיין דלעיל בשיטה דר׳ יוסף אתמר דסבר דרך אהל הוא, ולרווחא דמלתא מקשי דמאהל עראי מיהת לא נפיק. ול״נ דאביי משום אהל עראי אסר להו משום דא״ל רב יוסף חייב חטאת אמר איהו דליכא אלא שבות בעלמא דהיינו עובדין דחול, והיינו מתני׳ דאביי דתני משמרת בהדי כילה דמשום אהל עראי. והאי דשרינן ברמונים משום דהתולה לשמרים מותחה יפה וקובעה בכיסכתאג והתולה לרמונים א״צ לקובעה ולא למותחה יפה, ולאו אהל הוא כלל.ד
א. עי׳ רש״י ד״ה אלא, ולקמן קלט, ב ד״ה מערים. וכנראה שכן מפרש ברמב״ם פכ״א מהל׳ שבת הי״ז שכתב הטעם שמא יבא לשמר.
ב. לקמן שם.
ג. כ״ה בכל כה״י בשינויים, וכן ברשב״א וריטב״א, והכוונה שקושרה בקביעות ובחזקה עי׳ לקמן קלח, ב גוד בכיסנא.
ד. ברשב״א תמה דאם החילוק אם מותחה יפה א״כ אמאי חילקו בין שמרים לרימונים ועוד למה צריך להערים ברימונים כיון שלא מתחה לאו אהל הוא [ועיי״ש שהביא פי׳ ר׳ יונה, ואחר כך תירץ פי׳ רש״י שכיון שכולם אסורים בנטייתן נקט לה אביי בחומרתא אע״פ שהם טעמים שונים]. מיהו הר״ן במיוחס לריטב״א פי׳ דברי רבנו דלרמונים מותר אפילו מותחה יפה דל״ג בהא, או שבשמרים גזרו אפילו באינה מותחה ומיושב קושית הרשב״א.
אלא אמר אביי מדרבנן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. פירש רש״י ז״ל דלאו משום אהל עראי הוא, אלא שלא יתקן לשמר בקבע כדרך שהוא עושה בחול, והראיה מדאמרינן לקמן (שבת קלט:) תולה אדם את המשמרת ביום טוב לתלות בו אגוזים ורמונים ותולה בו שמרים, ואי טעמא משום אהל מה לי תולה רמונים מה לי תולה לשמרים מכל מקום הא עביד אהל עראי, והקשה עליו הרמב״ן ז״ל דמדאקשינן לעיל לר״א אוסופי על אהל עראי אסור לעשות, ואיך לכתחלה שרי, אלמא טעמא דמשמרת משום אהל עראי הוא. ותירץ הוא ז״ל דדלמא סוגיא דלעיל בשיטת רב יוסף אתמר. ומכל מקום עדיין קשה דהא מדנקיט אביי חומרי מתניתא ותני משמרת בהדי כולה, משמע דמשמרת נמי משום אהל עראי הוא. על כן פירש הוא ז״ל דאביי ודאי משום אהל עראי קאמר, וכלפי מאי דקאמר ר׳ יוסף חייב חטאת, אמר אביי דליכא אלא שבות בעלמא דהיינו עובדא דחול. והאי דשרי׳ ברמונים משום דתולה לשמרים מותחה יפה וקובעה בכסבין והתולה לרמונים אין צריך לקובעה ולא למתחה יפה ולאו אהל הוא כלל.
ואין זה מחוור בעיני כלל, דאם משום דמותחה ואינו מותחה או משום קביעותא הוא, מה לי רמונים מה לי שמרים, לימא ואם אינו מותחה יפה ואינו קובעה בכסבין שרי, וכדאמרינן נמי גבי כילה דאם אין לה גג טפח מותר לנטותה ואם יש לה טפח אסור. ועוד דאי היתרא דרמונים משום ההוא טעמא נינהו, למה לי לתלות בו רמונים תחלה וכדאמר רב עלה, ומה לי אי מוכחא מלתא דלתלות רמונים תלאה אי לאו מוכחא מלתא, הא מכל מקום לאו אהל הוא כלל.
ומורי הרב ז״ל כתב בהלכותיו דכשהוא תולה לשמרים הוו כאהל לפי הוא צריך לחלל שתחתיה, אבל כשתולה אותם להניח עליה פירות מותר לפי שאינו צריך לחלל שתחתיה לדבר זה. ע״כ. ובודאי שאין משום אהל אלא בשצריך לחלל שתחתיה, והוא שיש לו שלש מחיצות. אלא שאני תמיה כיון שאינו אהל אלא כשצריך לחללו בשעת נטייתו, אפילו בתולה לשמרים אם אין כלי תחתיו להאהיל עליו לישתרי, דהוי ליה כההוא דאמרינן בביצה (ביצה לב:) בקדרה ומדורתא מלמעלה למטה שרי, וכההיא דאמרינן בפרק כירה (שבת מג:) מת המוטל בחמה באין שני בני אדם ויושבין בצדו, חם להם מלמטה זה מביא מטה וזה מביא מטה ויושבין עליהן, חם להם מלמעלה מביאים מחצלת ופורסין עליהם, זה זוקף מטתו ונשמט והולך לו וזה מביא וכו׳ ונמצאת מחיצה עשויה מאיליה, והכי נמי כיון שאינו אהל עד שיתן תחתיה כלי, כשהוא תולה את המשמרת ואח״כ נותן תחתיה כלי, הוי ליה אהל העשוי מלמעלה למטה ושרי. וא״ת משמרת אסרו לפי שדרכה בכך שתחלה תולין אותה ואח״כ נותנין כלי תחתיה, אם כן אע״פ שבשעה שתלאה לרמונים לא היה צריך לחלל שתחתיו, עכשיו שהוא תולה בה שמרים ונותן כלי תחתיה ליתסר. ואולי נאמר שלא אסרו אלא בשדעתו מתחלה לתת כלי תחתיה, אבל השתא דאין דעתו לתת בחלל שתחתיה כלי, נמצאת תלייתה בהיתר וכשנותן תחתיה כלי לבסוף אין עשייתו של אהל עכשיו. ואי נמי יש לומר דכל שהוא צריך לשים כלי תחתיו, מעכשיו הוא נקרא אהל שהרי צריך לאותו חלל כדי שישים תחתיו הכלי, אבל בתולה לרמונים אינו צריך לחלל כלל. ואפשר היה לי לומר כדברי רש״י, והא דמינקט אביי חומרי דמתני׳ ותני משמרת בהדי כילה, לאו משום דכולן חד טעמא אית להו, ואף רש״י סבור כן בכסא גליון שאינו משום אהל אלא משום גזירה שמא יתקע.
והא דנקט לה בחומרתא חדא, משום דכולן כלים הן שגזרו חכמים בנטייתן, זה משום אהל, וזה משום עובדין דחול, וזה משום גזירה שמא יתקע. וכיוצא בזה יש לנו אחרת בפרק כל הצלמין (ע״ז מב:) דאמרינן התם מנקיט רב ששת חומרי מתני׳ ותני כל המזלות מותרין חוץ מחמה ולבנה, וכל הפרצופות מותר חוץ מפרצוף אדם, וכל הצורות מותרין חוץ מצורות דרקון, ואמרינן עלה כל המזלות וכו׳, במאי עסקינן אילימא בעושה כל המזלות מי שרי וכו׳ אלא פשיטא במוצא, אימא מציעתא כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם, ואי במוצא פרצוף אדם מי אסור, אלא פשיטא בעושה, אימא סיפא כל הצורות מותרים חוץ מצורת דרקון, אי בעושה צורת דרקון מי אסור, אלא פשיטא [במוצא וכו׳] רישא וסיפא במוצא מציעתא בעושה, אמר אביי אין רישא וסיפא במוצא מציעתא בעושה, רבא אמר כולה בעושה וכו׳, אלמא אביי לא קפיד למינקט כולהו בחד טעמא ממש, אלא כיון דשוו בחד צדדי התם דמנקט צורות שכולן אסורות ולא משום טעם אחד, וה״נ מינקט כלים שנטייתן אסורה ולא משום טעם אחד, כך נראה לי ליישב דברי רש״י ז״ל.
הנוד והמשמרת. אע״פ שאין בו משום אהל אלא בשצריך לחלל שתחתיו, נראה שהנוד היה צריך לפרסו ולהיות אויר תחתיו כדי שיכנס תחתיו הרוח ויצטנן.
אלא אמר אביי: הלכה זו מדרבנן [מדברי סופרים] היא וגזרו כך כדי שלא יעשה בשבת ויום טוב כדרך שהוא עושה בחול.
Rather, Abaye said: It is a rabbinic decree issued so that one will not conduct himself on Shabbat in the manner that he conducts himself during the week.
הכל
(2) מְנַקֵּיט אַבָּיֵי חוּמְרֵי מַתְנְיָתָא וְתָנֵי בהַגּוֹד וְהַמְשַׁמֶּרֶת כִּילָּה וְכִסֵּא גַלִּין לֹא יַעֲשֶׂה וְאִם עָשָׂה פָּטוּר אֲבָל אָסוּר גאׇהֳלֵי קְבַע לֹא יַעֲשֶׂה וְאִם עָשָׂה חַיָּיב חַטָּאת דאֲבָל מִטָּה וְכִסֵּא טְרַסְקָל וְאַסְלָא מוּתָּר לִנְטוֹתָן לְכַתְּחִילָּה.:
Abaye would consolidate the principles of the baraitot pertaining to the construction of a tent on Shabbat and teach: With regard to a large wineskin, a wine strainer, a canopy hung over a bed, and a folding chair whose cover is detached from its legs, one may not assemble them due to the prohibition against making a temporary tent. If one did so unwittingly, he is exempt by Torah law from bringing a sin-offering, but it is prohibited by rabbinic decree. With regard to permanent tents, one may not make them, and if he did so, he is liable to bring a sin-offering for performing the prohibited labor of building. However, with regard to a bed, and a folding chair [teraskal] whose cover is attached to its legs, and a collapsible toilet, it is permissible to open them ab initio, since they are prepared for use from before Shabbat.
Abaye would consolidate the principles of the baraitot pertaining to the construction of a tent on Shabbat and teach: With regard to a large wineskin, a wine strainer, a canopy hung over a bed, and a folding chair whose cover is detached from its legs, one may not assemble them due to the prohibition against making a temporary tent. If one did so unwittingly, he is exempt by Torah law from bringing a sin-offering, but it is prohibited by rabbinic decree. With regard to permanent tents, one may not make them, and if he did so, he is liable to bring a sin-offering for performing the prohibited labor of building. However, with regard to a bed, and a folding chair [teraskal] whose cover is attached to its legs, and a collapsible toilet, it is permissible to open them ab initio, since they are prepared for use from before Shabbat.
מנקיט אביי חומרי מתנייתא ותני הגוד והמשמרת כילה וכסא [גלין] לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור כלומר איסורא דרבנן. אהל קבוע לא יעשה ואם עשה חייב חטאת אבל המטה והכסא והטרסקל והאסלא מותר לנטותו בתחלה. פי׳ משמרת הא דאמרן והיא מסננת של יין. גוד הוא חמת מים. בלולב [וערבה] (הגזול) (דף מח) משכיה דההוא גברא דעבדינן ליה גודא. ומלינן ביה מיא והולכי דרכים נועצים יתידות בארץ וקושרין (אחת) [אותו] זה בחוטין עבין ותולין אותו באלו היתידות להצטנן מימיו. כילה שיש בגנה טפח כסא גלין הוא של חוליות. טוענין עליו קרשים ויושבין עליו וכשעומדין פורקין אותו מטה כגון הא דידן ולא ברירא לן מלאכתה אלא דברים מוכיחין שהיא מטה (גיליתא) [גללניתא]. והכרעים שמחזיר רפויין הן ולפיכך היא מותרת כדאמרינן (לעיל שבת מז ע״ב) אם היה רפוי מותר. ולגבה היא עשויה במסמרים והיא זקופה ומרביצה לישן עליה הואיל ולגבה עשויה אינה חשובה כאהל וכן כסא לשבת בו וזה שאמר גורר אדם מטה וכסא וספסל שלשתן טעם אחד הן. טרסקל הוא קערה פשוטה כגון שלחן קטן וכדתניא ר׳ יוסי בר׳ יהודה נעץ קנה ברשות הרבים והניח בראשו טרסקל וזרק ונח על גביו גם זה לגביו עשוי לאכול בו. או לתת בו חפצים. אסלא הוא ספסל של ברזל. דתנן האסלא טמא המדרס וטמא מת (פרשה) [ופירושו] היא טמאה מדרס. והברזל טמא טמא מת. וספסל זה של ברזל. ועליו עור נטוי לישב עליו. ותנן עור האסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח ואמרינן בתחלת עירובין מאי עור אסלא אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן עור אסלא עור כסא של בית הכסא והוא שאמרנו ספסל של ברזל נטוי עליו עור נקוב באמצע כשיעור סיט הן חסר הן יתר ויושב עליו אדם ותחתיו גרף כדי לקבל בו הרעי לפיכך נקרא עור כסא של בית הכסא אלו כולן מותר לנטותן בתחלה.
מנקיט1 אביי חומרי מתניאתא ותאני הגוד והמשמרת כִילה וכִסֵא גלין
לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור אבל אהל קבע לא יעשה ואם עשה חייב חטאת אבל מטה וכסא וטרסקל והאסַלָּה2 מותר לנטותן בשבת לכתחלה:
פיס׳ ואין נותנין לתלויה בשבת: איבעיא להו שימר מאי אמר רב כהנא שימר חייב חטאת ומשום מאי מתרינן ביה רבא3 אמר משום בורר ור׳ זירא אמר משום מרַקֵד:
אמר רב יוסף חזינא להו לכלי8 דבי רב הונא דמאורתא9 [נגידן]10 ולצפרא [חביטא רמיין]11: {הלכות גדולות הל׳ שבת} אמר רב כהנא חזינא להו לכלי דבי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דמאורתא נגידן ולצפרא [חביטא רמיין]12:
[אמר]13 רב משום רבי חייא וילון מותר לנטותו ומותר לפרקו {פי׳ ר״ח} פיר׳ וילון פרוכת14. אמר15 שמואל משום רבי חייא כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפרקה.
1. מנקיט: דפוס קושטא , רא״ש: מדנקיט .
2. האסלה: כך צורתה במשנה כלים (כב:י), בפי׳ הגאונים שם, בפירוש מילים שבתשובת ר׳ נטרונאי גאון (הוצאת ברודי, או״ח סימן קג), ר״ח, ערוך. אבל ב- גפא , כ״י מוסקבה : ״והאסטלא״. דפוסים: האסקלא .
3. רבא: כ״י מוסקבה , דפוסים, רא״ש: ״רבה״. בה״ג: ״רב״.
4. שקשורה: כ״י מוסקבה , דפוסים, רא״ש: ״שקושרה״.
5. טפח: חסר בכ״י א . הושלם ע״פ גפא , כ״י מוסקבה , דפוסים.
7. אותה: ב-גפא , כ״י מוסקבה , דפוסים, ר״ח, רמב״ם משנ״ת הל׳ שבת (כב:כט), רא״ש (מוסב על הטלית). כ״י א : ״אותן״ (מוסב על החוטין).
8. לכלי: חסר ב-גפא .
9. דמאורתא: וכן בה״ג. דפוסים: באורתא .
10. נגידן: כ״י מוסקבה , בה״ג, ר״ח, כבמאמר ר׳ כהנא הסמוך אחריו. כ״י א , גפא : ״נגידי״ (ובמאמר ר׳ כהנא ״נגידן״). רא״ש: ״נגידא״.
11. חביטא רמיין: ר״ח. כ״י א : ״חביטי״. גפא , רא״ש, ה״ג: ״חביטא רמיא״. כ״י מוסקבה , ריבב״ן, ה״ג (נ״א), דפוסים: ״חביטן רמיאן״.
12. חביטא רמיין: ר״ח. כ״י א : ״רמיאן״. גפא , ה״ג, רא״ש: ״חביטא רמיא״. כ״י מוסקבה , ריבב״ן, דפוסים: ״חביטן רמיאן״.
13. אמר: גפא , כ״י מוסקבה , דפוסים, ר״ח, בה״ג, רא״ש. כ״י א : ״ואמר״.
14. פרוכת: כבר״ח. דפוסים: מסך (כפירוש רש״י).
15. אמר: כ״י מוסקבה , ריבב״ן, דפוסים: ואמר .
ערך אסלא
אסלא – אבכלים האסלא טמאה מדרס וטמא מת כסא טרסקל ואסלא (שבת קלח.) עור האסלא וחלל שלו (עירובין י׳.) בגמרא הרחב מעשר אמות. פירות אסלא דשבת הגוד והמשמרת כילה וכסא גלין לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור כלומר איסורא דרבנן. משמרת וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב והוא מסננת יין. גוד הוא חמת מים (סוכה מח) משכיה דההוא גברא דעבדינן ליה גודא ומלינא ביה מיא והולכי דרכים נועצין ארבעה יתידות בקרקע וקושרין חמת זה בחוטין עבים ותולין אותו באלו היתידות להצטנן מימיו. כילה שיש בגגה טפח. כסא גלין הוא של חוליות טוענין עליו קרשים ויושבין עליו כשעומדין פורקין עליו. מטה הוא מטה גיליתא והכרעים שמחזירין רפויין הן לפיכך היא מותרת כדאמרן אם היה רפוי מותר ולגובה היא עשויה ויש מי שאומר מטה שהיא עשויה במסמרים והיא זקופה ומרכינ׳ לישן עליה הואיל ולגובה עשויה אינה חשובה כאהל וכן כסא לישב בו וזה שאמר גורר אדם מטה כסא וספסל שלשתן טעם אחד הן. טרסקל הוא קערה פשוטה כגון שלחן קטן וכדתניא ר׳ יוסי ב״ר יהודה אומר נעץ קנה ברשות הרבים והניח בראשו טרסקל וזרק ונח על גביו גם זה לגובה עשוי לאכול בו ולתת בו חפצים. פי׳ אסלא הוא ספסל של ברזל דתנן האסלא טמאה טמא מת פרשה היא טמאה מדרס והברזל טמא מת וספסל זה של ברזל ועליו עור נטוי לישב עליו דתנן עור האסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח ואמ׳ בתחילת (עירובין י) מאי עור אסלא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עור כסא של בית הכסא והוא שאמרנו ספסל של ברזל נטוי עליו עור נקוב באמצע כשיעור סיט הן חסר הן יתר ויושב עליו אדם ותחתיו גרף כדי לקבל בו הרעי לפיכך נקרא עור כסא של בית הכסא אלו כולן מותרין לנטותן לכתחילה. פי׳ אחד שפירש ר׳ ניסים בערובין בעור האסלא תנן התם עור האסלא וחלל שלו מצטרפים לטפח פי׳ כדי לעשות אהל לטומאה לא אשכחן במתני׳ כלל אלא בתוס׳ דכלים בפרק י״ו מאי עור האסלא אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן עור של בית הכסא וכך שמענו כי בארץ יין יש להן כסא של ברזל ועושין לו שתי רצועות רחבות אחד מצד זה ואחד מצד זה כדי לתפוש הרגלים של ברזל שלא יפלו ויהיו מוכנים לישב ולעשות צרכיו לישב עליהן לפיכך עושין אותן כאצבעים או פחות מכן ונשאר בין שתי הרצועות שהוא אמצע הכסא מגולה ועושין עור גדול שהוא מכסה את כולו ותופרין אותו ברגל אחד של כסא ופורשין אותו על הכסא ונראה ככסא שהוא מלא ומכוסה בעור וכשרוצה לישב עליו לעשות צרכיו מגלה העור באמצע ומחזירו לרגל שתפור בו ונשארו שתי רצועות בלבד ואמצע הכסא פתוח ופנה לשם וכשהוא נפנה מחזיר העור ומכסהו ובלשון יון קורין אותו סילא ויש ספרים כתוב בהן הסלא טמאה ובלעז קורין לכל כסא סי״לא.
ערך גד
גד – ב(סוכה מח:) שני ספלים של כסף משכיה דההוא גברא דמשוינן ליה גודא ומלינן ביה מיא (שבת קלח.) הגוד והמשמרת כבר פירשתי בערך אסלא פירוש חמת מים.
ערך גל
גל – ג(שבת מז:) בי רב חמא הוה ההיא מיטה גיליתא דהוו מהדרי לה ביומא טבא. (שבת קלח.) הנוד והמשמרת כילה וכסא גלין לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור. פי׳ כסא גלין ומטה גיליתא מלשון לגבבא גילי כלומר שהן רפויין על הרגלים ונוחין לתקון ולפרק כקש על כן בי״ט ובשבת מותר להחזיר המטה לכתחילה אבל כסא גלין יש לו יותר עסק מעט על כן פטור אבל אסור וכיצד הוא עשוי עושין שני עצים כל עץ ארכו מעט יותר מרוחב הלוח ולכל עץ רגלים ומשים אותן העצים תחת מראשותי הלוח ועוד מפורש בערך אסל (סוכה יד) חבילי קש חזיא לכי סתר לה למינקט בגיליהו פי׳ קש.
א. [נאכט שטוהל.]
ב. [וואסער לאגיל.]
ג. [האלם. דער קאפף פון דער שטרויא איין שוואכע שטיהל.]
מנקיט – מלקיט.
חומרי מתנייתא – כללות של ברייתות: חומר קשר כלומר כללות שמצא בברייתות בגוד לבדה ובמשמרת לבדה ובכילה לבדה ובכסא גלין לבדה ושנאן כולן הפטורין אבל אסורין בחומר אחד והמותרים לכתחילה בחומר אחד.
הגוד – הוא עור של בהמה תפור ופיו רחב מאד ויש לו שנצים ועוברי דרכים ממלאין אותו יין או חלב במקום שתוקעין שם אהליהם ללון ושוטחין אותו ופיו מתוח ע״ג יתידות והרוח עוברת מתחתיו ומצטנן שלא יתקלקל היין והוי דומה לאהל לאחר שנמתח.
כילה – שיש בגגה טפח.
וכסא גלין – כמו מטה גללניתא דכירה (לעיל דף מז:) והוא שם מקום ומפרקין מטותיהן וכסאותן וטוענין אותן עמהן וחוזרין ומחזירין אותן.
לא יעשה – דאהל עראי נינהו וכסא גלין נמי גזרה שמא יתקע בחוזק.
אבל מטה – שלנו המחוברת ועומדת אם היתה זקופה או מוטה על צדיה מותר לנטותה לישבה על רגליה ואע״ג דהשתא עביד אהל שרי דלא מידי עביד אלא ליתובא בעלמא.
כסא טרסקל – כך שמו ובלעז פלודשטוייל״י ועליונו של עור ומקפלין אותו וכשמסלקין אותו סומכין אותו לכותל וכשרוצה לישב עליו נוטהו ויושב על ד׳ רגלים.
ואסלא – עשוי כעין כסא טרסקל אבל עור הפרוש עליו נקוב לבית הכסא מותר לנטותו לכתחילה דהא עביד וקאי.
כסא גלין – לא כפי׳ הקונטרס מטה גללניתא דשילהי כירה ואסור משום שמא יתקע דכולה שמעתא איירי באיסור אהל אלא היינו [כעין] מטה שפורסין עליה עור ואסור משום אהל כשמושיב תחילה המטה ואחר כך פורס העור דהוי ממטה למעלה ואסור כדאיתא בביצה בפ׳ המביא כדי יין (ביצה לג.) דפוריא אסור מלמטה למעלה. מ״ר.
כסא טרסקל – יש בהן עור וכשרוצה לישב עליו נוטה העור ויושב על ד׳ רגלים כדפירש בקונטר׳ וכגון שהוא קבוע בכסא דאם לא כן היה אסור לנטותו כדאמר בפ׳ המביא (שם דף לב:) אמר רב יהודה האי מדורתא מלמעלה למטה שרי פירוש כשנותנין עצים מכאן ומכאן ונותנין עליהם עצים ארוכים ארכן לרחב של אלו ובמביא תחילה עצים שנותן למעלה ואחרי כן עצים שמכאן ומכאן אינו כן דרך עשיית אהל לעשות הגג תחילה ואחריו הדפנות ושרי וכה״ג קרי מלמעלה למטה מלמטה למעלה אסור וכן ביעתא פירוש כשנותנין ביצים ע״ג האסכלא שקורין גרדיי״ל וכשנותנין הביצים תחילה ואוחז בהן בידו עד שמביא הכלי תחתיהן שרי דהיינו מלמעלה למטה וכן קידרא שמושיבה על שתי חביות שצריך לאוחזה בידו ואחר כך לסדר תחתיה החביות וכן חביתא חביות שמסדרין באוצר ומושיבין אחת על גבי שתים וכן פוריא לפרוס העור תחילה באויר ואח״כ להביא המטה תחתיו ומיהו יש לפרש הך דשמעתא באינו קשור ומיירי כגון שעושה מלמעלה למטה אבל משמע דבכל ענין מיירי. מ״ר. וכל הנהו דאסרינן בביצה אומר ר״ת דדווקא דברים שיש להם מחיצה עד לארץ אבל להושיב הקדרה על טרפיד בי״ט שרי אפילו מלמטה למעלה להביא הטרפיד תחילה ואחר כך להושיב הקדרה וכן להושיב השולחן על גבי ספסלין וביעתא וקידרא וחביתא ופוריא י״ל שיש להם מחיצה. מ״ר.
מנקיט. מלקיט.
חומרי מתנייתא. כללות של ברייתות, כלומר כללות שמצא בנוד לבדו ובמשמרת לבדה בכילה לבדה [ובכסא] גלין לבדה, והוא כללם יחד ושנאם.
הנוד. נוד שיש להם שנצים, ועוברי דרכים ממלאין אותן יין או חלב, במקום שתוקעין שם אהליהם ללון, ושוטחין אותו ופיו מתוח כלפי יתדות ארבע, והרוח עוברת תחתיו ומצנן עליו שלא יתקלקל, והוא דומה לאהל אחר שנמתח.
ומשמרת. כמו כן קשורה ליתדות בכותל.
וכילה. שיש לה בגגה טפח.
וכסא גלין. כמו מטה גללניתא (דבמה טומנין) [דכירה], והוא שם מקום, ומפרקין מיטותיהן וכסאותן וטוענין אותם עמהם, וחוזרין ומחזירין אותן לשכב עליהם בלילה או לישב עליהם.
לא יעשה. דאהל עראי נינהו. וכסא גלין נמי גזירה שמא יתקע בחוזק, ומיחייב משום מכה בפטיש.
אבל מטה. שלנו המחוברת ועומדת, אם היתה זקופה או מוטה על צדה, מותר לנטותה לישבה על רגליה, ואע״ג דהשתא עביד אוהלא שרי, דלא עביד אלא ליתובי בעלמא.
כסא. ידוע.
טרסקל. כן שמו, ובלעז פרשטול. ועליונו של עור, ומקפלים אותו לכותל, וכשרוצה לישב שם מטהו על ד׳ רגלים, ומותר לכתחלה דהא מחובר ועומד הוא.
אבל מטה כסא וטרסקל ואסלא מותר לנטותן לכתחילה. וכתבו בתוס׳ בענין בנין אוהלים דכללא דמלתא דלא אסרינן משום אהל אלא מידי דאית ליה מחיצות מלמטה ומשתמש באויר שתחתיו, אבל סדור השלחן שנותנים שתי ספסלים שיש להם רגלים דקים ועורכים עליו את השלחן, לא מיקרו מחיצה. ותמיה לי דגוד מי עביד ליה מחיצות גמורות רחבות, והלא אין פורסין אותו אלא על קונדסין, ופריסת השלחן אפשר שהוא מותרת מפני שאין משתמשין באויר שתחתיו, מה שאין כן במטה שמשתמשין בה באויר שתחתיה בנתינת סנדלין וכיוצא בהן.
ומטה שלנו בזמן שהיא מסורגת בחבלים, אם יש בין חבל לחבל שלשה טפחים, אסור לפרוס עליהן סדין מפני שזה כעשיית אהל, וכן אסור לסלק מעליה הבגד התחתון מפני שהוא כסותר אוהלין, אבל אם אין בין חבל לחבל שלשה, הרי הן כלבוד ואין בו משום אהל, ובין כך ובין כך אילו היה כר או כסת או בגד פרוס עליה מערב שבת כשיעור טפח, למחר מותר לפרוס על המטה, משום דהוי כמוסיף על אהל עראי ושרי כרבנן וכעובדא דהנהו דכרי דהוו בי ר״ה דאיתא בעירובין (עירובין קב.).
בתוס׳ בד״ה כסא גלין כו׳ אלא היינו מטה שפורסין כו׳ ואסור משום אהל כו׳ עכ״ל הך מטה דפ׳ כירה ודאי לאו משום איסור אהל קאמר אלא משום שמא יתקע כדאמר בהדיא התם אלא כסא דהכא באיסור אהל איירי ושגירת לישנא דמטה דהתם נקטו הכא מטה במקום כסא גם משום דראייתם מפוריא דאסור ממטה למעלה וק״ל:
מנקיט [היה מלקט] אביי את חומרי מתניתא [כללי הברייתות] בענין עשיית אהל בשבת, ותני [והיה שונה]: הגוד (כעין נאד גדול), והמשמרת של יין, כילה שעל גבי מטה, וכסא גלין (כסא מתקפל שכיסויו נפרד מרגליו) לא יעשה (ירכיב אותם) משום איסור יצירת אוהל עראי. ואם עשה כן בשוגג — פטור מדין תורה ואינו חייב להביא חטאת, אבל אסור מדברי חכמים. אהלי קבע — לא יעשה, ואם עשה — חייב חטאת, משום בונה. אבל מטה וכסא טרסקל (כסא מתקפל שכיסויו צמוד לרגליו), ואסלא של בית הכסא שהיא מתקפלת מותר לנטותן (לפרשם) לכתחילה, כיון שהם מוכנים מבעוד יום.
Abaye would consolidate the principles of the baraitot pertaining to the construction of a tent on Shabbat and teach: With regard to a large wineskin, a wine strainer, a canopy hung over a bed, and a folding chair whose cover is detached from its legs, one may not assemble them due to the prohibition against making a temporary tent. If one did so unwittingly, he is exempt by Torah law from bringing a sin-offering, but it is prohibited by rabbinic decree. With regard to permanent tents, one may not make them, and if he did so, he is liable to bring a sin-offering for performing the prohibited labor of building. However, with regard to a bed, and a folding chair [teraskal] whose cover is attached to its legs, and a collapsible toilet, it is permissible to open them ab initio, since they are prepared for use from before Shabbat.
הכל
(3) וְאֵין נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת.: אִיבַּעְיָא לְהוּ שִׁימֵּר מַאי אָמַר רַב כָּהֲנָא השִׁימֵּר חַיָּיב חַטָּאת.
We also learned in the mishna: One may not place wine for filtering even into a suspended strainer on Shabbat. A dilemma was raised before the Sages: If one strained wine, what is the halakha? Rav Kahana said: If one strained wine, he is liable to bring a sin-offering.
We also learned in the mishna: One may not place wine for filtering even into a suspended strainer on Shabbat. A dilemma was raised before the Sages: If one strained wine, what is the halakha? Rav Kahana said: If one strained wine, he is liable to bring a sin-offering.
ואין נותנין לתלויה בשבת ר׳ אליעזר דתני ונותנין לתלויה בשבת סבר מותר לשמר בתחלה בשבת וחכמים אוסרין ואיבעיא לן אליבא דרבנן שימר מאי ואמר רב כהנא חייב חטאת ופי׳ שימור בשוגג חייב חטאת דלא אשכחן במזיד בשבת חייב חטאת. אלא כל שהוא בשבת בשוגג חייב חטאת במזיד חייב מיתה ועל זה הטעם אמרו משום מאי מתרינן ביה רבה אמר משום בורר ר׳ זירא אמר משום מרקד. סבר בורר ומרקד שניהן אבות מלאכות הן ובורר ומרקד כעין דבר אחד הן ולא נחלקו בשמותן אלא מפני שהיה במקדש ולמה (רבא) [רבה] ור׳ זירא אלא להודיעך שאם התרו בו משום מרקד אליבא דרבה אינו חייב וכן אליבא דר׳ זירא אם התרו בו משום בורר. והלכתא כר׳ זירא.
איבעיא להו שימר מאי אמר רב הונא שימר חייב חטאת. וכן הלכתא מדשקלי וטרי בה רבה ור׳ זירא בסמוך משום מאי מתרינן בה, ואע״ג דאתקיף רב ששת ואמר מי איכא מידי דרבנן מחייבי חטאת ור״א מתיר לכתחלה, הא אמר ר׳ יוסף דאין הכי נמי, ואייתי ראיה מעיר של זהב, ואע״ג דדחי לה אביי, דחויא בעלמא היא. ומיהו ר״א סבר דכיון דאינו בורר ולא מרקד בידים וממילא הוא משתמר, אינו כבורר ולא כמרקד ומותר אפילו לכתחלה. אבל מכל מקום תמיהא לי כיון דלרבנן חייב חטאת, הוי בורר גמור כדרכו, אם כן היאך הוו נותנין לתלויה ביום טוב, והרי לכולי עלמא אין בוררין את הקטנית ביום טוב בנפה ובכברה, וצריך לי עיון.
א שנינו במשנה שאין נותנין יין לסינון אף למשמרת התלויה מכבר בשבת. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: אם שימר נתן את היין לסינון בשוגג מאי [מה] דינו? אמר רב כהנא: אם שימר — חייב קרבן חטאת.
We also learned in the mishna: One may not place wine for filtering even into a suspended strainer on Shabbat. A dilemma was raised before the Sages: If one strained wine, what is the halakha? Rav Kahana said: If one strained wine, he is liable to bring a sin-offering.
הכל
(4) מַתְקֵיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּרַבָּנַן מְחַיְּיבִי חַטָּאת וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שָׁרֵי לְכַתְּחִילָּה.
Rav Sheshet strongly objects to this: Is there something for which the Rabbis render one liable to bring a sin-offering and Rabbi Eliezer permits its performance ab initio? Extreme differences of opinion of that kind are rarely found in one mishna.
Rav Sheshet strongly objects to this: Is there something for which the Rabbis render one liable to bring a sin-offering and Rabbi Eliezer permits its performance ab initio? Extreme differences of opinion of that kind are rarely found in one mishna.
ואין הלכה כר׳ אליעזר.
מתני׳ וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב. איבעיא לן תלא מאי וסליקא חיובא מדרבנן (ובלבד) שלא יעש׳ כדרך שהוא עושה בחול.
הא דאתקיף רב ששת מי איכא מידי דרבנן מחייבי חטאת ור״א שרי לכתחלה. איכא למידק והא תניא בפרק אלו קשרים (שבת קיג.) חבל דלי שנפסק לא יהא קושרו אלא עונבו, רבי יהודה אומר כורך עליו פונדא או פסיקיא ובלבד שלא יענבנה, ואמרינן התם דטעמא דר״י משום דסבירא ליה דעניבה גופה קשירה הוא. ויש לומר דכל היכא דיחיד מחייב חטאת ורבים שרו לכתחלה לא קשיא ליה, אלא היכא דיחיד מחייב חטאת ויחיד אחר מתיר לכתחלה קשיא ליה, וכל שכן כשרבים מחייבי חטאת ויחיד מתיר לכתחלה.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב ששת: מי איכא מידי דרבנן מחייבי [האם יש דבר שחכמים מחייבים] על עשייתו קרבן חטאת, ואילו ר׳ אליעזר שרי [מתיר] את עשייתו לכתחילה?! שאין אנו מוצאים חילוקי דעות קיצוניים כל כך במשנה אחת!
Rav Sheshet strongly objects to this: Is there something for which the Rabbis render one liable to bring a sin-offering and Rabbi Eliezer permits its performance ab initio? Extreme differences of opinion of that kind are rarely found in one mishna.
הכל
(5) מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף אַלְּמָה לָא הֲרֵי עִיר שֶׁל זָהָב דר״מ דְּרַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב חַטָּאת וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שָׁרֵי לְכַתְּחִילָּה.
Rav Yosef strongly objects to this question: Why not? Isn’t there an analogous dispute with regard to a woman who wears a city of gold ornament from one domain to another on Shabbat, as Rabbi Meir renders her liable to bring a sin-offering, and Rabbi Eliezer permits it even ab initio?
Rav Yosef strongly objects to this question: Why not? Isn’t there an analogous dispute with regard to a woman who wears a city of gold ornament from one domain to another on Shabbat, as Rabbi Meir renders her liable to bring a sin-offering, and Rabbi Eliezer permits it even ab initio?
תליית המשמרת שאסרנו משום אהל אם תלאה אין כאן חיוב חטאת בשוגג ולא סקילה וכרת במזיד שאין זה אלא כעין מי שתולה כלי ביתד שאין כאן סרך חיוב ולא עוד אלא שאין כאן מתכוין אלא שחכמים אסרו בתליית משמרת שלא נעשה כדרך שהוא עושה בחול והרבה דברים נאסרו מטעם זה אף במה שאין מתכוין ומכח סרך אהל אבל המשמר אף בתלויה בשבת חייב והתראתו משום בורר ויש פוסקים משום מרקד ועיקר הדברים שהתראתו בכל אחד מהם:
מתקיף לה [מקשה עליה] על קושיה זו רב יוסף: אלמה [מדוע] לא? והרי יש מחלוקת כעין זו בענין הוצאת תכשיט הקרוי עיר של זהב מרשות אחת לרשות אחרת על ידי אשה בשבת, שר׳ מאיר מחייב חטאת את המוציאה, ור׳ אליעזר שרי [מתיר] להוציאו אף מלכתחילה.
Rav Yosef strongly objects to this question: Why not? Isn’t there an analogous dispute with regard to a woman who wears a city of gold ornament from one domain to another on Shabbat, as Rabbi Meir renders her liable to bring a sin-offering, and Rabbi Eliezer permits it even ab initio?
הכל
(6) מַאי הִיא דְּתַנְיָא לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בְּעִיר שֶׁל זָהָב וְאִם יָצְאָה חַיֶּיבֶת חַטָּאת דִּבְרֵי ר״מ רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא תֵּצֵא וְאִם יָצְאָה פְּטוּרָה ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּעִיר שֶׁל זָהָב לְכַתְּחִילָּה.
What is that dispute? As it was taught in a baraita: A woman may not go out into the public domain on Shabbat with a city of gold ornament. And if she did go out with it into the public domain, she is liable to bring a sin-offering; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: She may not go out with it ab initio, and if she went out, she is exempt. And Rabbi Eliezer says: A woman may go out with a city of gold ornament ab initio. Apparently, there is precedent for a dispute in which one opinion maintains that an action incurs liability to bring a sin-offering, while another opinion rules that it is permitted ab initio.
What is that dispute? As it was taught in a baraita: A woman may not go out into the public domain on Shabbat with a city of gold ornament. And if she did go out with it into the public domain, she is liable to bring a sin-offering; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: She may not go out with it ab initio, and if she went out, she is exempt. And Rabbi Eliezer says: A woman may go out with a city of gold ornament ab initio. Apparently, there is precedent for a dispute in which one opinion maintains that an action incurs liability to bring a sin-offering, while another opinion rules that it is permitted ab initio.
פרק ר׳ אליעזר אומר תולין:
אבל מטה כסא טרסקל ואסלא מותר לנטותן לכתחילה. משכחת לה בעירובין בפרק מבוי (עירובין דף י) מאי עור אסלא אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן עור כסא של בית הכסא:
חייבת חטאת – דלאו תכשיט הוא אלא משוי.
פטור – דתכשיט הוא ולכתחילה אסור דילמא שלפא ומחויא.
יוצאה אשה – דמאן דרכה למיפק בעיר של זהב אשה חשובה ואשה חשובה לא שלפא ומחויא.
מאי [מה] היא מחלוקת זו — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: לא תצא אשה בשבת בתכשיט הקרוי עיר של זהב, ואם יצאה — חייבת חטאת, אלו דברי ר׳ מאיר. וחכמים אומרים: מלכתחילה לא תצא, ואולם אם יצאה — פטורה מחטאת. ר׳ אליעזר אומר: יוצאה (יוצאת) אשה בעיר של זהב אף מלכתחילה. הרי שמצאנו חילוקי דעות בין חכם המחייב מן התורה ואחר המתיר לחלוטין!
What is that dispute? As it was taught in a baraita: A woman may not go out into the public domain on Shabbat with a city of gold ornament. And if she did go out with it into the public domain, she is liable to bring a sin-offering; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: She may not go out with it ab initio, and if she went out, she is exempt. And Rabbi Eliezer says: A woman may go out with a city of gold ornament ab initio. Apparently, there is precedent for a dispute in which one opinion maintains that an action incurs liability to bring a sin-offering, while another opinion rules that it is permitted ab initio.
הכל
(7) א״ל אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מִי סָבְרַתְּ ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אדר״מ אַדְּרַבִּי מֵאִיר קָאֵי דְּאָמַר חַיֶּיבֶת חַטָּאת אַדְּרַבָּנַן קָאֵי דְּאָמְרִי פָּטוּר אֲבָל אָסוּר וַאֲמַר לְהוּ אִיהוּ מוּתָּר לְכַתְּחִילָּה.
Abaye said to Rav Yosef: Do you hold that Rabbi Eliezer is relating to the statement of Rabbi Meir, who said that she is liable to bring a sin-offering? He is relating to the statement of the Rabbis, who said one is exempt but it is prohibited, and he said to them that he holds that it is permitted ab initio. Had there not been the intermediate opinion of the Rabbis, an argument with such extreme opinions would not have been possible.
Abaye said to Rav Yosef: Do you hold that Rabbi Eliezer is relating to the statement of Rabbi Meir, who said that she is liable to bring a sin-offering? He is relating to the statement of the Rabbis, who said one is exempt but it is prohibited, and he said to them that he holds that it is permitted ab initio. Had there not been the intermediate opinion of the Rabbis, an argument with such extreme opinions would not have been possible.
אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: מי סברת [האם סבור אתה] כי ר׳ אליעזר על ר׳ מאיר קאי [עומד, מתייחס], שר׳ מאיר אמר שהיא חייבת חטאת? לא כי, אלא אדרבנן קאי, דאמרי [לדברי חכמים הוא עומד, מתייחס, שהם אומרים] פטור אבל אסור, ואמר להו איהו [להם הוא] שלדעתו מותר לכתחילה. אבל אם לא היתה דעה ממוצעת לא היתה אפשרית מחלוקת כזו מקצה לקצה.
Abaye said to Rav Yosef: Do you hold that Rabbi Eliezer is relating to the statement of Rabbi Meir, who said that she is liable to bring a sin-offering? He is relating to the statement of the Rabbis, who said one is exempt but it is prohibited, and he said to them that he holds that it is permitted ab initio. Had there not been the intermediate opinion of the Rabbis, an argument with such extreme opinions would not have been possible.
הכל
(8) ומִשּׁוּם מַאי מַתְרִינַן בֵּיהּ רַבָּה אָמַר מִשּׁוּם בּוֹרֵר רַבִּי זֵירָא אָמַר מִשּׁוּם מְרַקֵּד.
The Gemara asks: One is liable to bring a sin-offering for straining. Due to performance of what category of prohibited labor do we forewarn him? Rabba said: It is for the category of selecting, as one is selecting the wine from the sediment. Rabbi Zeira said: It is for the category of sifting, as straining is similar to sifting flour in a sifter, which is a form of selecting.
The Gemara asks: One is liable to bring a sin-offering for straining. Due to performance of what category of prohibited labor do we forewarn him? Rabba said: It is for the category of selecting, as one is selecting the wine from the sediment. Rabbi Zeira said: It is for the category of sifting, as straining is similar to sifting flour in a sifter, which is a form of selecting.
משום מאי מתרינן ליה. במשמר.
משום בורר. דהאי נמי בורר הוא, שנוטל אוכל ומניח פסולת, הכי נמי בורר אוכל ומניח פסולת.
ור׳ זירא אמר משום מרקד. ולא משום בורר, ולא דמי לבורר שזה האוכל למטה ופסולת למעלה, מה שאין כן בבורר קטנית מתוך פסולת שלהם, אבל למרקד דומה שהאוכל למטה ופסולת למעלה.
משום מאי מתרינן ביה – פירוש: כיון דהבערה לחלק יצאת כאילו כתיב לאו אכל מלאכה ומלאכה דמי והוו ליה כמו לאוין דחלב ודם שהן חלוקין זה מזה וצריך להתרות על החלב משום חלב ועל הדם משום דם וכך על כל מלאכה ומלאכה.
ולמעשה שואלים על ההלכה: ״משמר״ זה משום מאי [מה], איזה אב מלאכה מתרינן ביה [מתרים אנו בו]? רבה אמר: משום מלאכת בורר, שהרי הוא מברר את היין מן השמרים. ר׳ זירא אמר: משום מלאכת מרקד (מסנן קמח בנפה), שאף היא סוג מסויים של ברירה.
The Gemara asks: One is liable to bring a sin-offering for straining. Due to performance of what category of prohibited labor do we forewarn him? Rabba said: It is for the category of selecting, as one is selecting the wine from the sediment. Rabbi Zeira said: It is for the category of sifting, as straining is similar to sifting flour in a sifter, which is a form of selecting.
הכל
(9) אָמַר רַבָּה כְּוָותִי דִּידִי מִסְתַּבְּרָא מָה דַּרְכּוֹ שֶׁל בּוֹרֵר נוֹטֵל אוֹכֵל וּמַנִּיחַ הַפְּסוֹלֶת אַף הָכָא נָמֵי נוֹטֵל אֶת הָאוֹכֵל וּמַנִּיחַ אֶת הַפְּסוֹלֶת.
Rabba said: According to my opinion, it is reasonable. What is the manner of one who selects? He takes the food and leaves the refuse; here too, when straining wine, one takes the food and leaves the refuse.
Rabba said: According to my opinion, it is reasonable. What is the manner of one who selects? He takes the food and leaves the refuse; here too, when straining wine, one takes the food and leaves the refuse.
כוותי דידי מסתברא – דאי אתרו ביה משום בורר התראה היא.
דנוטל אוכל ומניח פסולת – ולרבא ה״ה נמי דאי אתרו ביה משום מרקד הויא התראה אבל לרבי זירא אי אתרו ביה משום בורר לאו התראה היא דלא דמי לבורר שהאוכל למטה ופסולת למעלה מה שאין כן בבורר קטנית שהפסולת למטה.
מה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח פסולת הכא נמי נוטל אוכל ומניח פסולת – פירוש: מפריש הפסולת מן האוכל ונוטל האוכל ומניח הפסולת והכא נמי הכי עביד.
אמר רבה: כוותי דידי מסתברא [כשיטתי שלי מסתבר], שכן מה דרכו של בורר — שהוא נוטל את האוכל ומניח את הפסולת, אף הכא נמי [כאן ביין גם כן] נוטל את האוכל ומניח את הפסולת.
Rabba said: According to my opinion, it is reasonable. What is the manner of one who selects? He takes the food and leaves the refuse; here too, when straining wine, one takes the food and leaves the refuse.
הכל
(10) אָמַר ר׳ רַבִּי זֵירָא כְּוָותִי דִּידִי מִסְתַּבְּרָא מָה דַּרְכּוֹ שֶׁל מְרַקֵּד פְּסוֹלֶת מִלְּמַעְלָה וְאוֹכֶל מִלְּמַטָּה אַף הָכָא נָמֵי פְּסוֹלֶת מִלְּמַעְלָה וְאוֹכֶל מִלְּמַטָּה.
Rabbi Zeira said: According to my opinion, that this is not typical selection but rather a specific type of selection, it is reasonable, as what is the manner of sifting? The refuse remains atop the sifter and the food is below. Here too, when straining wine, the refuse remains atop the strainer and the food is below.
Rabbi Zeira said: According to my opinion, that this is not typical selection but rather a specific type of selection, it is reasonable, as what is the manner of sifting? The refuse remains atop the sifter and the food is below. Here too, when straining wine, the refuse remains atop the strainer and the food is below.
אמר ר׳ זירא כוותאי דידי מסתברא מה דרכו של מרקד פסולת למעלה ואוכל למטה כו׳ – פירוש: לא דמי המשמר לבורר דבורר הוי כחטים כשכיברן בכברה להשיר דרך הנקבים העפרורית שיש שם ונמצא פסולת למטה ואוכל למעלה אבל המרקיד את הקמח משיר הקמח דרך הנקבין והסובין נשארין בנפה ובין בורר חטים שהפסולת למטה ואוכל למעלה ובין המרקיד שהפסולת למעלה ואוכל למטה שניהן הן נקראין פסולת מתוך אוכל שהרי מקבץ הפסולת למקום אחד ומשליכה והאוכל מניח ואוכל מתוך הפסולת דאמרינן דהוי שינוי כגון שבורר האוכלין אוכל אוכל ומניח הפסולת שם שאין דרך העולם בכך ובורר דתנן בפרק כלל גדול בנפה ובכברה הוי דומיא דמרקיד אלא שהמרקיד בקמח והבורר בחטים. והמורה פירש התם במשנה הבורר פסולת בידיו והמרקיד בנפה. ואינו נראה לי דהתם אמרינן אלא אמר רב יוסף בורר ואוכל ביד בורר ומניח ביד ובקינון ובתמחוי לא יברור ואם בירר פטור אבל אסור בנפה ובכברה לא יברור ואם בירר חייב חטאת אלמא אין חייוב חטאת נוהג אלא בנפה ובכברה.
אמר ר׳ זירא: כוותי דידי מסתברא [כשיטתי שלי מסתבר] שאין כאן ברירה סתם, אלא סוג מסויים של ברירה: מה דרכו של מרקד שלבסוף הפסולת נשארת מלמעלה בנפה ואוכל מלמטה, אף הכא נמי [כאן ביין גם כן] הפסולת נשארת מלמעלה ואוכל (כלומר, יין) מלמטה.
Rabbi Zeira said: According to my opinion, that this is not typical selection but rather a specific type of selection, it is reasonable, as what is the manner of sifting? The refuse remains atop the sifter and the food is below. Here too, when straining wine, the refuse remains atop the strainer and the food is below.
הכל
(11) תָּנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל זטַלִּית כְּפוּלָה לֹא יַעֲשֶׂה וְאִם עָשָׂה פָּטוּר אֲבָל אָסוּר הָיָה כָּרוּךְ עָלֶיהָ חוּט אוֹ מְשִׁיחָה מוּתָּר לִנְטוֹתָהּ לְכַתְּחִילָּה.
Rami bar Yeḥezkel taught: With regard to a doubled cloak, one may not make a covering on Shabbat by taking the cloak and placing it over a rope and extending the two sides in order to form something similar to a canopy beneath which one could lie (ge’onim; Rif). And if one made it, he is exempt from bringing a sin-offering by Torah law, but it is prohibited by rabbinic decree. If there was a string or a cord wrapped around it before Shabbat, and the cloak was attached to the string while folded, it is permitted to spread it and stretch it ab initio.
Rami bar Yeḥezkel taught: With regard to a doubled cloak, one may not make a covering on Shabbat by taking the cloak and placing it over a rope and extending the two sides in order to form something similar to a canopy beneath which one could lie (ge’onim; Rif). And if one made it, he is exempt from bringing a sin-offering by Torah law, but it is prohibited by rabbinic decree. If there was a string or a cord wrapped around it before Shabbat, and the cloak was attached to the string while folded, it is permitted to spread it and stretch it ab initio.
תאני רמי בר יחזקאל טלית כפול לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור. פי׳ אדם שקפל טלית וקשרה בין ב׳ כתלים והדביק קצוות הטלית בארץ ונכנס לישן תחתיה בגגה כאמצע ושופעת ויורדת למטה בארץ כמלוא קומת אדם ברוחב אהל עראי הוא. ומפני שאין בגגה טפח ולא בפחות משלשה לפיכך פטור אבל אסור. ואם היו עליה חוטין מאתמול ונטה אותה מותר. והא דבעי רב כהנא מרב כילה מהו א״ל אף מטה אסורה מכלל שגם כילה אסורה פי׳ מטה דקרמינא. היא מטה של פרסיים. ורב לטעמיה דאשכחינן בסוף כירה רב ושמואל דאמרי תרווייהו המחזיר מטה של פרסיים בשבת חייב חטאת ומסתברא דהאי מטה של פרסיים לא יתכן לו להחזירה אלא אם יתקע לפי שמלבנותיה וכרעיה דחוקין ואינן נשלבין אלא אם יתקע בהן וכיון שתקע בהן חייב כולה היא כילה שיש בגגה טפח או בפחות משלשה סמוך לגגה טפח.
ערך טלת
טלת – א(שבת צג.) אף אנן נמי תנינא (בפ׳ דזבין) היה יושב על גבי המטה וארבט טליות תחת רגלי המטה וכו׳. (שבת קלח.) תני רמי בר יחזקאל טלית כפולה לא יעשה וכי׳ פי׳ אדם שכפל טלית וקשרה בין שני כתלין והרכין קצת הטלית בארץ ונכנס לישן תחתיה בגגה באמצע ושופעת ויורדת למטה בארץ כמלא קומת אדם ברחב אהל ארעי הוא ומפני שאין בגגה טפת ולא בפחות מג׳ לפיכך פטור אבל אסור ואם היו עליה חוטין מאתמול ונטה אותן היום מותר. (שבת נח) היוצא בטלית מקופלת פי׳ כעין סוחרי כסות פי׳ רבי מצליח ז״ל טלית הוא רדוד ולמה נקרא שמו טלית שהוא למעלה מכל הבגדים כמו שאמר התרגום וישאו אותו בניו ונטלו יתיה בנוהי. ועוד טלל שהוא סיכוך למעלה טלית לשון יחיד טליות לשון רבים. (שבת לט) הלכה כדברי המכריע חוץ מקולי מטליות (שבת כט) רב המנונא אמר הכא בפחות וכו׳.
א. [בעדעקקונג.]
טלית כפולה לא יעשה – לשטוח טליתו על גבי ארבע יתידות לישן תחתיה וראשיו מתכפלין לכאן ולכאן לצד הארץ והויא ליה לכתלים להגן מן החמה דהוי אהלא.
כרך עליה – מבעוד יום.
חוט או משיחה – ונתנה על הנס שעל הקנוף כשהיא מכופלת וכרך עליה חוט למשכה בו לפורסה לכאן ולכאן מותר למושכה בו בשבת דמוסיף על אהל עראי הוא ואינו כעושה לכתחילה.
כרך עליה חוט או משיחה מותר לנטותה – כגון ששייר בה טפח דבענין אחר לא הוה שרי כדאשכחן בפרק בתרא דעירובין (עירובין קב.) כרוך בודיא ושייר בה טפח למחר פושטת דמוסיף על אהל עראי הוא אי נמי כריכת חוט או משיחה מועלת בלא שייר בה טפח.
טלת כפולה לא יצא – פירש המורה: לשטוח טליתו על ארבע יתדות לישן תחתיה וראשיה מתכפלין לכאן ולכאן לצד הארץ והויין ליה כתלים להגן מן החמה דהוי אוהלא. ואינו נראה דמה איסור יש בכפילת ראשיה שנעשים לו כתלים כי אם בפרישתה שעושה אהל על ראשו ומה לו לומר כפילה. ונראה לי לפרש כך טלת כפילה שהיתה טלתו תלויה מבעוד יום על יתד אחד והיה היתד באמצעה ושני ראשיה משולשין מיכן ומיכן ליתד ובעבור זה קורא אותה כפולה שהיתה תלוייה כפולה שהיתד היה באמצעה. ועכשיו ביום השבת רוצה לפרוש שני ראשיה לכאן ולכאן ולשוטחן על יתדות אחרים כדי לעשות לו צל ואתא למימר שלא יעשה ממנה אהל בשבת ולא אמרינן כיון שהיתה תלויה ביתד מערב שבת הוה ליה כאילו התחיל מבעוד יום והשתא לא הוי אלא כמוסיף בעלמא ומותר להוסיף בשבת דזה שתלאה ביתד לא מוכחא מילתא דלשם אהל תלאה שם אלא כאדם שתולה טלתו שלא תלך אנה ואנה והילכך כששוטח שני ראשיה אהל גמור קא עביד אבל אם כרך מאתמול על שני ראשיה חוט או משיחה כדי למותחן בהן מוכחא מילתא שדעתו לעשות ממנה אהל והילכך כשתלאה ביתד מבעוד יום הוי תחלת אוהלא ועכשיו כששוטח שני ראשיה אינו אלא מוסיף על אוהל עראי.
טלית כפולה לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור, היה כרוך עליה חוט או משיחה מותר לנטותה לכתחילה. כתב הרי״ף ז״ל והוא שפירס ממנה מערב שבת על גבי הקינופות טפח, למחר הוי כמוסיף על אהל עראי, וכהני דכרי (עירובין קב.) דהוה בי ר׳ הונא. אבל מורי הרב ז״ל כתב דאפילו בלא פריסת טפח, דאי בפורס טפח מאי שנא כרך עליה חוט או משיחה, תיפוק לי משום פריסת טפח.
כשם שביארנו שתליית משמרת אסורה מדין אהל מדרבנן כך הענין בכל כיוצא בו כגון הנאד ויש גורסין הגוד והכל אחד והענין הוא חמת מים והולכי מדברות נועצים ארבע יתדות בארץ וקושרין חמת זו בחוטין עבים ותולין אותם בארבע יתדות אלו כדי שיצנננו מימיו וכן פרישת הכילה כל שיש בגגה טפח וכן הדין בכסא גלין והוא של חוליות ונותנין עליו קרשים ויושבים עליו וכשעומדין מפרקין אותו ואף הוא טעם איסורו משום אהל ולא מגזרת שמא יתקע כמו שפירשו גדולי הרבנים ודבר למד מענינו אהל קבוע לא יעשה ואם עשה חייב חטאת ומ״מ תוספת אהל מותר כמו שכתבנו וי״מ שכילה שיש בגגה טפח אהל קבוע הוא ומה שהזכרנו כילה בדין פטור אבל אסור כדין נאד ומשמרת פי׳ בשאין בגגה טפח ואין הדברים נראין אבל מטה ר״ל מטה שלנו שעומדת זקופה מותר לנטותה ולישבה על רגליה וכן כסא וטרסקל ר״ל שולחן וכן אסלא ר״ל כעין ספסל ויש אומרים כסא נקוב באמצעיתו להפנות בו שאין בזה נדנוד אהל כלל שאין כאן דבר הפרוש על יתדות ולא פרוש על כלי ולא עשוי לשום מחיצה וכיוצא באלו אלא הושבת דבר הזקוף ומותר לכתחלה וי״א בשולחן דוקא בשכרעיה מחוברים עמה ואם אין מחוברים עמה יושיבוה תחלה ואח״כ ישימו הכרעים תחתיה ומטה שכרעיה וארכובותיה קבועים בארץ ואדם משים קרשים עליהם והיא הנקרא מטה דקרנאי אסור:
לא תצא אשה בעיר של זהב ואם יצאה אינה חייבת חטאת וכבר ביארנוה במקומה בפרק ששי:
טלית כפולה והוא שקושרין אותה בין שני כותלים והיא משולשלת ומגעת לארץ ואדם נכנס בין שני קצותיה וישן ביניהם בצל ויש בגגה טפח וזהו אהל עראי ואם הכין בה חוטין מאתמל עד שאין צריך עכשיו פרישה אלא שמושך אותם חוטים והיא נפרסת מותר לכתחלה שאין זה אלא תוספת אהל וגדולי הפוסקי׳ כתבוה בשאין בגגה טפח ואין נראה כן שכל אהל שאין בו טפח מותר לפרסו לכתחלה כמו שאמרו כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפרקה ובשאין בגגה טפח שאין זה אהל כלל אבל בגג טפח הוא אהל אלא שהוא אהל עראי:
כל שמותר לנטותו מותר לפרקו והוא שאמרו בכילי דבי רב דמאורתא נגידן ומצפרא חביטא רמיא וי״מ בה מאורתא נגידן שמבערב הם נטויות ולערב פורשן קצת ולמחר היו פורשים אותם מכל וכל וזהו תוספת אהל:
וילון והוא פרכת העשוי למחיצה מותר לנטותו ומותר לפרקו וגדולי הרבנים פירשו הטעם שאין אהל אלא בגג וילון מחיצה הוא ומ״מ יש אוסרין במחיצה כגג כמו שביארנו בפרק כלים ומה שהתירוה כאן מפני שהיא פרוסה קצת מאתמול אפי׳ טפח ואינו אלא תוספת עראי או שמא אף בשאינה פרוסה כלל ומפני שהיא מחיצה שאינה צריכה שאינה עשויה אלא לצניעות וכמו שאמר רב נחמן נגידו לי גלימאי ומ״מ וילונות שאדם נוהג בהם עכשו בלולאות וטבעות הקשורים בחבל לפני המטה אהל קבוע הוא ואסור:
ב תני [שנה] רמי בר יחזקאל: טלית כפולה לא יעשה אדם בשבת, שאסור לאדם לשטוח טלית על חבל ולנטותה לצדדים שתהווה כעין כילה לשכב מתחתיה (גאונים, רי״ף), ואם עשה כן — פטור מדין תורה ואינו חייב חטאת, אבל אסור מדברי חכמים. ואם היה כרוך עליה חוט או משיחה והיתה הטלית מונחת על החבל כשהיא מכווצת מותר לנטותה ולפרשה לכתחילה.
Rami bar Yeḥezkel taught: With regard to a doubled cloak, one may not make a covering on Shabbat by taking the cloak and placing it over a rope and extending the two sides in order to form something similar to a canopy beneath which one could lie (ge’onim; Rif). And if one made it, he is exempt from bringing a sin-offering by Torah law, but it is prohibited by rabbinic decree. If there was a string or a cord wrapped around it before Shabbat, and the cloak was attached to the string while folded, it is permitted to spread it and stretch it ab initio.
הכל
(12) בְּעָא מִינֵּיהּ רַב כָּהֲנָא מֵרַב כִּילָּה מַהוּ א״ל אֲמַר לֵיהּ אַף מִטָּה אֲסוּרָה מִטָּה מַהוּ א״ל אֲמַר לֵיהּ אַף כִּילָּה מוּתֶּרֶת כִּילָּה וּמִטָּה מַהוּ א״ל אֲמַר לֵיהּ כִּילָּה אֲסוּרָה וּמִטָּה מוּתֶּרֶת.
On a related issue, Rav Kahana raised a dilemma before Rav: In the case of a canopy, what is the halakha? Is it permitted to spread it on Shabbat? He said to him: Even a bed is prohibited. Rav Kahana asked: With regard to a bed, what is the halakha? He said to him: Even a canopy is permitted. Rav Kahana again asked: In the case of a bed and a canopy, what is the halakha? He said to him: A canopy is prohibited, and a bed is permitted.
On a related issue, Rav Kahana raised a dilemma before Rav: In the case of a canopy, what is the halakha? Is it permitted to spread it on Shabbat? He said to him: Even a bed is prohibited. Rav Kahana asked: With regard to a bed, what is the halakha? He said to him: Even a canopy is permitted. Rav Kahana again asked: In the case of a bed and a canopy, what is the halakha? He said to him: A canopy is prohibited, and a bed is permitted.
ערך קרמן
קרמן – א(שבת קלח.) אף מטה אסורה בקרמנאי פי׳ הוא מטה של פרסיים דאמר (שבת מז:) לא יתכן להחזירה אא״כ יתקע לפי שמלבנותיה וכרעיה דחוקין ואינן נשלבין אלא אם יתקע בהון וכיון שתוקע בהן חייב (בבא קמא כג) הרחבה קרמנאי הוו דיירי בה פי׳ מדקדקי ומנפצי פשתן ובלעז קרמנטור״י. (נזיר לא) כי אמר בתוראי דקרמנאי פי׳ הם אנשים שהיו באותן השנים בבבל בארץ קורמאן שהיא אחורי פרס והיתה מלאכתן שיש להן שוורים שמשכירין אותן לחרישה ולא היו בודקין אלא שורים לבנים שהן לבנים ביותר ולא היו בהן בהרות שחורות כי הלבן יפה לחרישה אבל לעורו השחור עדיף ולעולם אוכמא בחיורא מעלי חוץ מלחרישה בלבד.
א. [שטאדטס נאמע.]
בעא מיניה רב כהנא מרב כו׳ – ונראה לר״י ששאל לו סתם בכל כילות אם הם מותרות אמר ליה אפילו מטה יש מהן שאסורות הדר בעא אם כל מטות אסורות אמר ליה אף כילות מותרות אמר ליה כיון שאין אתה מחלק בשניהם מהו להשוותן כילה ומטה ובמקום שאסור בזה כנגדו אסור בזה א״ל כילה אסורה ומטה מותרת וכן יש לפרש ההיא דפרק אלו טרפות (חולין דף נג.) יש דרוסה לחתול א״ל אף לחולדה יש דרוסה יש דרוסה לחולדה א״ל אף לחתול אין דרוסה לחתול ולחולדה יש דרוסה או אין להם דרוסה א״ל לחתול יש דרוסה ולחולדה אין דרוסה ומפרש התם דבגדיים וטלאים יש דרוסה לחתול ולא לחולדה ובאימרי רברבי אין דרוסה אפילו לחתול ובעופות יש דרוסה אפילו לחולדה ויש ליישב כעין שפירש הר״ר יצחק בן ר״מ (פי׳) התם שכשהיה עוסק באימרי שאלו אם יש דרוסה לחולדה וכן כולם. מ״ר.
כילה מהו, אמר ליה אף מטה אסורה. פירש ר״ת ז״ל: דרב סבר שהיה שואל אם יש לה צד איסור, ואחר כך שאל אם מטה אסורה לעולם, והשיב שאפילו כילה יש לה צד היתר, ואח״כ שאל אם מטה וכילה שוים, והשיב שאינן שוין.
תוס׳ בד״ה כל צ״ל וכל הנהו כו׳ אפי׳ מלמטה למעלה כו׳ י״ל שיש להם מחיצות מ״ר כצ״ל:
בד״ה מי סברת אדר״א קאי דר״מ כו׳ כצ״ל:
בד״ה בעא מיניה כו׳ והריב״ם פי׳ התם שכשהיה עוסק באימרי שאלו כו׳ עכ״ל פי׳ כשהיה עוסק באימרי רברבי והיינו אבעיא מציעתא שהשיב לו עלה דאף בחתול אין דרוסה לו וק״ק אמאי שבקי קמייתא שהיה עוסק בעופות ושאל אם יש דרוסה לחתול והשיב לו דאף לחולדה יש דרוסה וק״ל:
ובענין דומה במקצת בעא מיניה [שאל ממנו] רב כהנא מרב: כילה מהו דינה, האם מותר לנטותה בשבת? אמר ליה [לו]: אף מטה אסורה. ושאל: מטה מהו? אמר ליה [לו]: אף כילה מותרת. וחזר ושאל: כילה ומטה מהו? אמר ליה [לו]: כילה אסורה ומטה מותרת.
On a related issue, Rav Kahana raised a dilemma before Rav: In the case of a canopy, what is the halakha? Is it permitted to spread it on Shabbat? He said to him: Even a bed is prohibited. Rav Kahana asked: With regard to a bed, what is the halakha? He said to him: Even a canopy is permitted. Rav Kahana again asked: In the case of a bed and a canopy, what is the halakha? He said to him: A canopy is prohibited, and a bed is permitted.
הכל
(13) וְלָא קַשְׁיָא הָא דְּקָאָמַר אַף מִטָּה אֲסוּרָה כִּדְקַרְמֹנָאֵי הָא דְּקָאֲמַר לֵיהּ אַף כִּילָּה מוּתֶּרֶת כִּדְרָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל כִּילָּה אֲסוּרָה וּמִטָּה מוּתֶּרֶת כִּדְדִידַן.
The Gemara comments: And this is not difficult, as the responses do not in fact contradict one another. Rather, when he said: Even a bed is prohibited, this is referring to folding beds like those of the Carmanians. Unfolding them is considered like making a tent. When he said: Even a canopy is permitted, this is referring to spreading the canopy in the manner explained by Rami bar Yeḥezkel. The canopy was bound by a string from before Shabbat. When he said: A canopy is prohibited, and a bed is permitted, this is referring to beds and canopies like ours, which do not fold. A bed of that kind involves no building. However, spreading canopies is performed in a manner similar to constructing a tent.
The Gemara comments: And this is not difficult, as the responses do not in fact contradict one another. Rather, when he said: Even a bed is prohibited, this is referring to folding beds like those of the Carmanians. Unfolding them is considered like making a tent. When he said: Even a canopy is permitted, this is referring to spreading the canopy in the manner explained by Rami bar Yeḥezkel. The canopy was bound by a string from before Shabbat. When he said: A canopy is prohibited, and a bed is permitted, this is referring to beds and canopies like ours, which do not fold. A bed of that kind involves no building. However, spreading canopies is performed in a manner similar to constructing a tent.
כדקרמנאי – היינו גללניתא שפורקה ומחזירה והוא שם מקום לשון אחר קרמנאי מוכרי בגדי פשתן מוכרין עליהן.
כדרמי – כרך עליה חוט.
כדדידן – מטה שהיתה זקופה והוא מושיבה על רגליה.
אף כילה מותרת כדרמי בר יחזקאל – הוה מצי למימר כי ההיא דשנינו בסמוך לכילי דבי רב הונא וי״ל כדרמי בר יחזקאל הוו.
ומעירים: ולא קשיא [ואינו קשה] שבאמת אין התשובות סותרות זו את זו. אלא, הא דקאמר [זה שאמר] אף מטה אסורה — הרי הוא כדקרמנאי (כעין המטות המתקפלות שעושים בני אותו מקום), שפרישתה הריהי יצירת אהל. הא דקאמר ליה [זה שאמר לו] אף כילה מותרת — הרי זה באופן שהסביר רמי בר יחזקאל, שהיה כרוך עליה חוט מבעוד יום. ומה שאמר כילה אסורה ומטה מותרת — הרי הוא כדדידן [כמו שלנו], שהמטה אין בה קיפול ולא שייכת בה בניה, ובכילה יש מעין יצירת אוהל.
The Gemara comments: And this is not difficult, as the responses do not in fact contradict one another. Rather, when he said: Even a bed is prohibited, this is referring to folding beds like those of the Carmanians. Unfolding them is considered like making a tent. When he said: Even a canopy is permitted, this is referring to spreading the canopy in the manner explained by Rami bar Yeḥezkel. The canopy was bound by a string from before Shabbat. When he said: A canopy is prohibited, and a bed is permitted, this is referring to beds and canopies like ours, which do not fold. A bed of that kind involves no building. However, spreading canopies is performed in a manner similar to constructing a tent.
הכל
(14) אָמַר רַב יוֹסֵף חֲזֵינָא לְהוּ לְכִילֵּי דְּבֵי רַב הוּנָא דְּמֵאוּרְתָּא נגידו וּמִצַּפְרָא חֲבִיטָא רַמְיָא.
Rav Yosef said: I saw the canopies of the house of Rav Huna that were spread out in the evening, and in the morning they were cast off and lying on the ground. This indicates that it is permitted to dismantle and spread them on Shabbat.
Rav Yosef said: I saw the canopies of the house of Rav Huna that were spread out in the evening, and in the morning they were cast off and lying on the ground. This indicates that it is permitted to dismantle and spread them on Shabbat.
דמאורתא נגידו ומצפרא חביטא – בלילי שבת ראיתים פרוסות ולבקר ראיתים מושלכים לארץ אלמא מותר לפורקה וה״נ מותר לנטותה.
לכילי דבי רב הונא דמאורתא נגידין ומצפרא חביטן. בלילי שבתות ראיתים פרושות, ולבקר מושלכות לארץ, אלמא מותר לפורקה והכי נמי מותר לנטותה. ויש מפרש שנטויות היו קצת מערב שבת אבל לא כולם, אלא כרוכות וקפולות, לפי שבלילה אינם צריכים לצל, שלא היו שוכבים שם אלא ביום, ובבקר היו פשוטים כולם לגמרי משום צל להגן מן השמש, ש״מ מותר להוסיף על אהל עראי, כחכמים דפליגי על ר׳ אליעזר. דכוותה גרסינן בעירובין בפרק המוציא תפילין הנהו דיכרי דהוו בי רב הונא, דביממא בעו טולא ובלילה בעו אוירא, אתא לקמיה דרב אמר ליה זיל כריך בודיא ושייר בה טפח, ולמחר פשוט אותה, ומוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי. ובתרה אמר האי שמעתא דרב ושמואל דכילת חתנים וכו׳.
אמר רב יוסף: חזינא להו לכילי דבי [ראיתי אותן את הכילות של בית] רב הונא דמאורתא נגידו ומצפרא חביטא רמיא [שמהערב היו פרושות ובבוקר היו מושלכות ומוטלות], הרי שמותר לפרקן ואף לפורשן בשבת.
Rav Yosef said: I saw the canopies of the house of Rav Huna that were spread out in the evening, and in the morning they were cast off and lying on the ground. This indicates that it is permitted to dismantle and spread them on Shabbat.
הכל
(15) אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא חוִילוֹן מוּתָּר לִנְטוֹתוֹ וּמוּתָּר לְפוֹרְקוֹ.
Rav said in the name of Rabbi Ḥiyya: With regard to a curtain, it is permitted to spread it, and it is permitted to dismantle it. Since a curtain has no roof, neither action constitutes establishing a tent.
Rav said in the name of Rabbi Ḥiyya: With regard to a curtain, it is permitted to spread it, and it is permitted to dismantle it. Since a curtain has no roof, neither action constitutes establishing a tent.
ערך ויל
ויל – א(בבא בתרא סז.) המוכר את המרחץ לא מכר את הוילאו׳. (פרק כ״ד דכלים) ג׳ תריסין ג׳ סדינין הן העשוי לשכיבה טמא מדרס לוילון טמא מת של מצודות טהור מכלום. (פרק י״א בנגעים) כל הראוי ליטמא טמא מת אע״פ שאינו ראוי ליטמא מדרס מיטמא בנגעים כגון קלע של ספינ׳ וילון ושביס של שבכה. (שבת קלח.) וילון מותר לנטותו ומותר לפרקו. (ביצה יד) מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו. קלעים לחצ׳ תרגומו וילון לדרתא והוא מסך ובלעז קירטי״נא. (ברכות נח) וילון הוא דמתגלגל ומיתחזי נהורא דרקיעא (חגיגה יב) וילון אינו משמש כלום נכנס ערבית ויוצא שחרית פי׳ וילון פרוכת והוא הרקיע שלפני כל הרקיעים כוילון לפני הפתחים (א״ב פי׳ בלשון רומי יריעה ומסך).
א. [פאהר האנג.]
וילון. פי׳ פרוכת העשויה למחיצה, ופעמים שאדם נוטה כולה לצד אחד, ופעמים אדם נוטה אותה כולה, ומשום הכי מותר, דכיון שנפרסה ותלויה במקומה, אוסופי אהל עראי הוא ושפיר דמי.
אמר רב משום (בשם) ר׳ חייא: וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו בשבת, שמכיון שאין בו גג אין בו איסור עשיית אוהל.
Rav said in the name of Rabbi Ḥiyya: With regard to a curtain, it is permitted to spread it, and it is permitted to dismantle it. Since a curtain has no roof, neither action constitutes establishing a tent.
הכל
(16) וְאָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא
And Shmuel said in the name of Rabbi Ḥiyya:
And Shmuel said in the name of Rabbi Ḥiyya:
And Shmuel said in the name of Rabbi Ḥiyya:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
שבת קלח. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת קלח., ר׳ חננאל שבת קלח. – מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון, ר׳ נסים גאון שבת קלח., רי"ף שבת קלח. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קלח., רש"י שבת קלח., תוספות שבת קלח., ספר הנר שבת קלח. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קלח. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת קלח., רמב"ן שבת קלח. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קלח. – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קלח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קלח., מהרש"א חידושי הלכות שבת קלח., גליון הש"ס לרע"א שבת קלח., פירוש הרב שטיינזלץ שבת קלח., אסופת מאמרים שבת קלח.
Shabbat 138a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 138a, R. Chananel Shabbat 138a, R. Nissim Gaon Shabbat 138a, Rif by Bavli Shabbat 138a, Collected from HeArukh Shabbat 138a, Rashi Shabbat 138a, Tosafot Shabbat 138a, Sefer HaNer Shabbat 138a, Ri MiLunel Shabbat 138a, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 138a, Ramban Shabbat 138a, Rashba Shabbat 138a, Meiri Shabbat 138a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 138a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 138a, Gilyon HaShas Shabbat 138a, Steinsaltz Commentary Shabbat 138a, Collected Articles Shabbat 138a